השרפרף עם הבקשה להיתר

שניה וחצי לפני חופשה בחו”ל אמא שלי ראתה אצלי שרפרף לפני שיפוץ והתלהבה. היא רצתה אחד למרפסת כדי שתוכל להניח עליו דברים בזמן שהיא מתחרדנת לה.
רצתה וקיבלה. בערך.
השרפרף שראתה לשיפוץ, מיועד לריפוד.
עבורה ניצלתי כסא עץ שיושב כבר שנתיים בחניה שלי.
כסא שמוטות הגב שלו שבורים בחלקם

כסא שהיה מיועד לספק חלקי חילוף לכסא אחר שאצייר בסגנון הכסא בהשראת הונדרטוואסר שעשיתי לפני כשנתיים. (ולא, עדיין לא ציירתי. הוא עדיין ממתין)
אז הכסא הזה, המיועד לחלקי חילוף, הפך לשרפרף. מעין שולחנון צד. עבורה.
לכאורה, היה מתאים גם כאן לצייר על המשטח. אפילו מתבקש.
ויכול היה להיות פרוייקט אחר לזמן אחר.
כאן, בגלל הזמן הקצר (ויש להודות, מה שיקבל ביטוי גם בתהליך הביצוע עצמו, הסבלנות הקצרה מבדרך כלל) לפני הנסיעה, ניסיתי לקצר את התהליך למינימום הנחוץ.
אז במקום ציור, חשבתי להדביק כיסוי כלשהו.
עיתון?…נה.
דפי אינציקלופדיה?…מממ…אפשרי אבל קצת מונוטוני.
מפות? אפשרי …אבל אצטרך לעשות קולאז’. זה דורש תכנון ועוד זמן…
אז גליונות של תכניות!

מי שמכיר אותי או קרא עלי קצת יודע שאני ארכיטקטית.
שנים רבות התעסקתי עם בקשות להיתר, תכניות עבודה, פרטים, תכניות חשמל, קונסטרוקציה, אינסטלציה…
התכניות הללו הן מסמכי עבודה לכל דבר והן עוברות מיד ליד. כל התהליך הזה לרוב ניכר בהן – קווי קיפול דהויים ופריכים, כתמים, הערות או סקיצות בכתב יד, חורי נעיצות, שאריות נייר דבק וכל מה שתעלו בדעתכם.
ההסטוריה האישית שלי כארכיטקטית והאותנטיות הזו של התכניות שנותנת ביטוי לשימוש שלהן, היו הסיבה ששמחתי לקבל מדנה שקית מלאה בתכניות ובבקשות להיתר ישנות.
מעבר למראה שלהן ולאינפורמציה הרבה בגרפיקה שלהן, היתרון הגדול של תכניות כאלה הוא הגודל שלהן. לא צריך לעשות קולאז’. רק למצא משהו שיתאים לי מכל הערמה הזו ולחתוך.
וזו בדיוק ההזדמנות המתאימה.


הכנה כשלב מקדים.

הפעם, בשונה מבדרך כלל ויתרתי לעצמי על חלק מההכנה של הכסא.
החלטתי שהפעם מפאת קוצר הזמן והסבלנות,
בשל יציבות הרגליים והתאמת המראה הכללי שלהן לצרכי,
בגלל הרגליים המעוגלות
והפיתוחים שעליהן
ותהליך השיוף שהוא ארוך ומחייב סבלנות ויסודיות,
אוותר על טיפול מלא ברגלי השרפרף.
אסתפק בגרביים שיתנו את הטוויסט וכל השאר ישאר כפי שהוא.

אבל, יש עוד חלקים שלא אוכל לוותר בהם על ההכנה המקדימה:
א. הסרת מוטות המשענת ומילוי החורים
ב. הסרת שכבות רופפות ממשטח הישיבה והכנת המשטח
ג. הכנת הרגליים באזור הגרביים

א. הפיכת הכסא לשרפרף – הסרת מוטות המשענת ומילוי החורים במשטח:

כאמור, משענת הכסא הזה היתה מפורקת בחלקה ולפחות אחד מהמוטות היו שבורים. השימוש במשענת במקרה זה היה חסר סיכוי ואת המוטות השלמים שמרתי לצורך שימוש כחלקי חילוף לכסא אחר. לא נותר אלא להוציא את המוטות ולמלא את החורים.
חלק מהמוטות נשלפו בקלות, חלקם פחות.
המוטות הצידיים היו מחוזקים למקומם עם מסמר ששלפתי (והיה צריך לסתום את החור שנוצר בדופן)
המוט שהיה מלכתחילה שבור, לא הסכים לצאת ונשבר בחור שלו. אז חתכתי את מה שניתן, שייפתי את מה שבלט ומילאתי בחומר מילוי לעץ.

את המסה העיקרית של החורים מילאתי בשארית של חומר שהיתה כבר פחות עבידה. את הפינישים עשיתי עם חומר מילוי בהיר שלא יראו אותו דרך הנייר המודבק מעל.

ב. הסרת שכבות רופפות ממשטח הישיבה והכנת המשטח:

השרפרף כזכור לכם היה במקור כסא שהושלך וחיכה כשנתיים בחניה שלי לגאולה.
ההיסטוריה שלו גרמה למשטח המושב, שעשוי שכבות שכבות להתייבש ולהתפצל. את השכבה או שתיים העליונות הייתי צריכה להסיר על מנת להפטר משכבות רופפות.
תהליך הסרת השכבה העליונה גם חשף שכבה בתולית (כמעט) ללא חומרי גמר וחסך לי את השיוף המסיבי על מנת להסירן. (“כמעט” כי היו כמה נקודות של דבק שהיה בכל זאת צורך להסירן…)

כדי להסיר את השכבות הפגומות נעזרתי בשפכטל (ספטולה) ובסמרטוט לח שריכך את השכבות העליונות ואת הדבק ביניהן.
לאחר הסרת השכבות הפגומות ומילוי החורים שייפתי הכל להחלקה מלאה לפני הדבקה.

ג. הכנת הרגליים באזור הגרביים:

כאן ההכנה היא בעיקר שיוף עם נייר לטש (ולא עם מלטשת! בגלל הרגליים המעוגלות).
הואיל ואני לא רוצה לגעת כלל בשאר הרגליים, חשוב לא ללטש יותר מדי. רק באזור בו ארצה לטפל.

קנט המושב (שעל המשטח שלו אדביק את התכנית) מקבל טיפול דומה.
אותו אצבע בסוף בלכה, כהמשך לטיפול במושב.
גם הוא זוכה לשיוף ולהסרת כל הלכה או הפוליטורה ממנו וכן למילוי חורים והחלקה סופית.

השרפרף זוכה לבקשה להיתר –
ההדבקה ו…ההשלכות של חוסר סבלנות.

לכאורה, לו הייתי סבלנית ונותנת מספיק זמן לכל שלב, החלק הזה היה זריז יחסית. הואיל ולא, הייתי צריכה לאלתר בדרך, מה שדרש שלבים נוספים וכמובן זמן נוסף.
ללמדכם, חוסר סבלנות אינו משתלם…ראו ולימדו מנסיוני.
או… נסו בעצמכם ולימדו מנסיונכם. לשיטתי, אין ספק שהנסיון הוא מורה מצוין.

כאמור, בזכות הגודל של הגליונות, אין צורך בקולאז’. חתכתי חתיכה שתכסה היטב את השרפרף והתחלתי למרוח את הדבק.
לרוב אני משתמשת בדבק פלסטי רגיל. הפעם השתמשתי בדבק נגרים שהוא גם שייך לאותה המשפחה של דבקי הPVA אבל הוא איכותי יותר (וגם יקר יותר באופן יחסי לדבק פלסטי רגיל. אבל עדיין הוא שייך לדבקים הזולים). זמן הייבוש שלו ארוך וזה יתרון וחיסרון

במקרה זה לחלחתי מעט את המשטח. מאחר והמשטח הוא גולמי וללא גימור, הוא יספוג מהר את הדבק. הלחלוח מאפשר לי לפזר את הדבק בצורה אחידה לפני שהדבק יספג בעץ.
לאחר מכן יש למקם את הגליון ולהדביק בהדרגה, מצד אחד לשני את הגליון למשטח.
השלב הזה מצריך סבלנות ועבודה מדוייקת כדי שלא יווצרו כיסי אויר וקמטוטים בנייר. קחו בחשבון שהנייר מתלחח מהדבק ונעשה פגיע יותר וקל מאד לקרוע אותו. (אם זה קולאז’, אז ניחא.
(גם) כאן אני נפלתי.
כנראה לא הייתי סבלנית מספיק.
הגליון נקרע לי באמצע…
מה עושים???
מאלתרים.

הפשלות שלי ואיך בחרתי להתמודד איתן.

כשהידקתי באמצעות האצבע את הגליון למשטח בנסיון להוציא כיסי אויר, הנייר נקרע.
לצערי אי אפשר להעלים את הקרע. הוא אפילו לא נוצר במקום עם הרבה פרטים אלא בשטח חלק.
אז גזרתי עץ …ממקום אחר בגליון. והדבקתי. לשמחתי, בשלב הזה המסמך כבר פחות מחייב ואף אחד לא יבדוק נאמנות למקור

כשהגליון מודבק והדבק יבש, ניתן להסיר את העודפים באמצעות שיוף הפינות. כשהדבק יבש התוצאה מאד מדוייקת. מצד שני, כשהדבק עוד לא יבש….
גם כאן מסתבר הייתי חסרת סבלנות ועשיתי זאת מהר מדי, לפני שהדבק התייבש לחלוטין והסרתי חלק מהגליון בקצוות.בנקודות אחרות הוא התקפל, נוצרו שאריות…בקיצור, מכה.
לכל זה אצטרך לתת פתרון או שאצטרך להסיר את הכל ולחזור על התהליך מהתחלה, עם גליון אחר.

לו הייתי אני בזמן אחר, אולי הייתי מסירה הכל ועושה הפעם עבודה מוקפדת יותר (מאידך, אני בזמן אחר אולי היתה עושה עבודה מוקפדת יותר מלכתחילה)
אבל,
אני אוטוטו טסה, עוד לא ארזתי, עוד לא הכל סגור…
אז אני מאלתרת.
גם כאן, באזורים גדולים יחסית שנפגמו, אני חותכת ומיישרת ומדביקה נייר עודף (שמחה על הריבוי בפרטים באותו האזור ועל אי הנחיצות לנאמנות למקור) ובאזורים שהפגמים קטנים אני משתמשת ב…טיפקס.
יש לציין כי חלק מזה (אולי) היה מיותר כי בשלב מאוחר יותר, בו שייפתי לצורך החלקה, ממילא הוסרו חלקים בולטים והתקבל מראה גס ופגום שבחרתי להשאר איתו.

למותר לציין שלו הייתי סבלנית יותר, הייתי חוסכת לעצמי הרבה זמן וכאב ראש. ועל זה אולי נאמר שחכם לא יכנס למצבים בהם פיקח יצליח לצאת מהם. אין ספק שלא הייתי כאן החכמה…

גימור המשטח של השרפרף

אחרי שהגליון מודבק וכל הפשלות טופלו, צריך לקבע ולמגן את המשטח שלא יפגע תוך כדי שימוש.
לצורך זה מרחתי על המשטח המחופה בבקשה להיתר שכבת דבק נוספת ונתתי לה להתייבש.
לאחר ייבוש, ומאחר והמשטח לא היה חלק מספיק, החלטתי לשייף אותו.
יש שיוף קל עם נייר לטש עדין שמיועד להחלקה בין שכבות צבע או לכה.
הואיל והמשטח לא היה חלק ונוצרו גלים בשלב ההדבקה, אני בחרתי בשיוף יותר אגרסיבי שאף הסיר את שכבת הגליון במספר מקומות.
השיקול העיצובי שלי היה:
א. מושלם זה ממילא לא יהיה כי אמנם אילתרתי על הפאשלות שלי, אבל אף אחד ושום דבר לא יעלימו אותן.
ב. הבחירה הראשונית בתכניות שמיועדות לעבודה יומיומית שמקבלת ביטוי במראה שלהן, נותנת עוד לגיטימציה למראה מחוספס ופגום (בדומה למראה השאבי שיק בו יש מקום וכבוד לשפשופים שריטות ופגיעה בצבע)

לאחר השיוף וניקוי האבק שנוצר, מריחת שכבה נוספת של דבק.
בשלב זה אני עושה שיוף ידני עדין עם נייר לטש עדין ומסיימת עם ליטוש והחלקת הקנט הצידי של המשטח, כהכנה לשכבת הלכה.
לאחר שהמשטח חלק לשביעות רצוני ונקי מאבק, אני מיישמת 2 שכבות של לכה כגימור סופי.

הטיפול ברגלי השרפרף

הפעם רגלי השרפרף לא יזכו כלל לטיפול וישארו כפי שהם, למעט טוויסט קטן בצורת “גרביים” לבנות.
ה”גרביים” הללו יהיו קונטרה לגוון העץ הכהה ויתכתבו עם הגוון הלבן של הבקשה להיתר שהודבקה על המשטח.

לאחר שיוף קל באזור המיועד לצביעה, אני תוחמת אותו באמצעות מסקינטייפ.
ברור לי מנסיון העבר שהצבע יחדור מתחת ואצטרך לנקות את הקו. במקרה זה, זה פחות מטריד אותי מאחר שהגימור במקום הזה לא הוסר מה שמבטיח שהצבע לא יתפס היטב שם ויתנקה בקלות.
גם העובדה שבחרתי בצבע שאבי שיק על בסיס מים תורמת לזה מאחר והצבע הזה ניתן להסרה בקלות יחסית.
מאידך, הפס חשוב לי ועם המסקינטייפ שמגדיר את הקו, הצביעה לא צריכה להיות מאד מוקפדת והיא יכולה להיות מהירה יותר.
הדבר חשוב אפילו יותר מאחר ויידרשו מס’ שכבות על מנת להגיע לאטימות שאני מעוניינת בה.
שימו לב,
גם כאן זמן הייבוש בין שכבה לשכבה חשוב ואם לא תמתינו אותו, תהרסו את השכבה הקודמת ויצא שכרכם בהפסדכם.
לאחר שהגעתי לתוצאה שמספקת אותי מבחינת גוון ואטימות, לאחר ייבוש חלקי של הצבע אני מסירה את המסקינטייפ (אם אמתין לייבוש מלא אני עלולה לקלף חלק מהצבע יחד עם המסקינטייפ).
אני מנקה עם סמרטוט לח (לא רטוב!!) את שאריות הצבע שחדרו מתחת וכאן מנסה להקפיד ככל הניתן על הדיוק כדי לנקות את הקו.
העובדה שהצבע מתנקה בקלות מעידה גם על העמידות שלו לאורך זמן.
על מנת שהצבע יתקבע ויהיה עמיד בשימוש, אני מוסיפה, לאחר ייבוש מלא, 2 שכבות של לכה.
וזהו.

השרפרף המוכן צולם, יום למחרת הוא התמקם אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן ואנחנו טסנו לנו לצפון צרפת “להנות” מגל החום באירופה נטולת המזגנים.

כך נראה השרפרף המוכן:

Related Images:

אשמח לקבל משוב:

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.