ברוח המאפיינת את הבלוג הזה, רוח של מיחזור אבל לא בהכרח לשם מיחזור, החלטתי להלביש את הספה שלי (גם) ב…מכנסי ג’ינס.
שיזכו לחיים חדשים בפורמט מחודש.
לא… אל תבינו אותי לא נכון…
אין לי כל כוונה להסתיר אף אחת מאותן רגליים סקסיות שמשכו אותי מלכתחילה לאותה ערמת גזם הזכורה לטוב. כל חמש הרגליים ישארו חשופות לעין כל.
הג’ינס מיועד לרפד את עכוזי היושבים. גם את אלה שלא ילבשו בעצמם ג’ינס…
ובמכנסי ג’ינס, הכוונה לא רק לבד.
אני רוצה לשמור על המראה של מכנסים. על האיפיונים שלהם:
התפרים הכפולים בגוון המיוחד, הכיסים, תכי החגורה…מה שאפשר.
למי שלא זוכר, באחד מהפוסטים (“רשומות” בעברית. ותודה לך אורי שהפנת את תשומת ליבי) הקודמים, בהערת משנה, פרטתי את הרעיון הבסיסי שייתן את האופי לספה שלי: הניגוד והמתח בין היומיומי לחגיגי, בין השכיח למיוחד, בין העממי למכובד.
את הקונטרה לג’ינס יתן בד ברוקד בעיצוב נוצות טווס שהזמנתי בעלי-אקספרס.
הפוסט הזה יעסוק בחיבור הזה, תרתי משמע, בין הבדים והספה.
מכונת התפירה תעשה כאן קלומטרז’ רציני.
אז איך משיגים מספיק מכנסי ג’ינס?
לפני הכל צריך להשיג המון מכנסי ג’ינס. זה לא פשוט…מזכירה לכם שאני מחפשת רק ג’ינס בגוונים כחולים, צריך שיהיה מספיק בד וצריך מרחב פעולה (יענו יותר ממה שצריך תכלס, כדי שיהיה אפשר למיין, לבחור, להתאים…)
תחילה אספתי את כל הלא רלוונטיים אצלנו בבית. הבנות גדלות, ההקפים גדלים, הסגנון והטעם משתנים. הצלחתי לגרד במיון עונתי 5 זוגות.
בתחילה חשבתי לבקש מהשכנים (אנחנו כמעט 80 דירות בבניין!!)…
השארתי הודעה הומוריסטית על לוח המודעות וקיוויתי.
גיגית הושארה ליד הדלת ו…קיבלתי זוג ג’ינס אחד. לא ממש ג’ינס רק צבע ג’ינס.
מזכירה לכם, ברשומה הזו, פרטתי גם איך בחרתי את סוג הבד.
סוג הבד חשוב! אני לא יכולה להתפשר על דמוי ג’ינס.
מממ…זה לא זה.
בקצב כזה תהיה לי ספה בעוד 5 שנים וגם בלי זה אני לא זריזה במיוחד.
החלטתי לצאת לרחובות ו…לא תאמינו כמה ג’ינסים מוצאים שם.
יש מרכזי מיחזור עם ריכוזיות של בגדים ישנים.
לחלקם יש גישה וגם אם אין, אנשים שמים שקיות עם בגדים לידן. וגם לא לידן. סתם ברחוב. פשוט צריך לפקוח עיניים ולהתגבר על הרתיעה לחפש בבגדים שזרוקים ברחוב.
ויש ה-מ-ו-ן ג’ינסים.
אין אנשים, גברים נשים וטף, שאין להם מכנסי ג’ינס וכולם בשלב זה או אחר עושים ריענון בארון.
מפה לשם הצלחתי להשיג מספיק זוגות מכנסיים!
כמובן שכולם זכו לכביסה ולאט לאט, את הרלוונטיים ביותר התחלתי לפרום (בתור התחלה את החלק הקדמי מהאחורי).
נתחיל עם כרית הישיבה-
וכאן יש לי חוב “לשלם”
בפוסט (ברשומה…ברשומה…) הראשון pappaquail שאל אותי בתגובות לפוסט לגבי עובי כרית הישיבה.
זה המקום להזכיר כי הספה נמצאה ללא כרית ישיבה (ראו חלק ראשון בסאגת הספה…) והעדות היחידה לכך שאמנם היתה כרית ישיבה היא כיסוי מושב הספה – בחלקו הקדמי היה מרופד בבד הריפוד ובחלקו האחורי בבד שחור פשוט. משמעות הדבר היתה, שהיתה כרית ושאני צריכה לאלתר את הכרית. ואת זה עשיתי כמובן ברשת…מתוך חיפוש דוגמאות דומות בעיקר בפינטרסט (מקור בילתי אכזב ל…הכל)
השראה:
אלה שלוש דוגמאות ששמרתי (כל אחת מהתמונות היא קישור לתמונה מפינטרסט, משם נלקחה)
לפי התמונות הללו (ואחרות) החלטתי כי עובי הכרית תהיה כ- 10 ס”מ. זה כמובן הכתיב את נקודת המוצא ומשם המציאות המשיכה…
בהתאם דוגמאות ולהשראה שהיו לי, חיפשתי ספוג שיהווה את הבסיס למילוי של כרית הישיבה.
אמנם זה (אולי?) פחות קלאסי, אבל לא מצאתי שום דרך או חומר אחר שייתן לי מענה אמיתי ושלא ידחס לפיתה תוך חודש.
את הספוגים (וגם ריצ’רץ ארוך שאשתמש בו לכסוי של הכרית) קניתי בפתח תקווה אצל האחים פתאל שמוכרים חומרים וצרכי ריפוד לרפדים. בחרתי בספוג כחול שהוא ספוג קשיח ועמיד.
הספוגים מגיעים בלוחות בגדלים שונים ועוביים שונים, סטנדרטיים.
בשביל הספה שלי קניתי 2 לוחות בגודל 60X100X8 ס”מ (מזל שלא היה לוח בגודל המתאים בעובי 10 ס”מ… מן הסתם הייתי מעדיפה אותו והלכה למעשה הכרית עוד מתעבה ע”י השכבות הנוספות) אשר הייתי צריכה להדביק על מנת להשיג את האורך הרצוי (בדבק מגע) ולחתוך לגודל המתאים (ולעצב…מאחר והספה היא לא מלבנית).
לרפדים יש משור שמיועד לספוגים.
אני עבדתי עם סכין יפנית וממש גילפתי את הספוג בהתאם לצורת הספה.
לשמחתי הספוג יכוסה לחלוטין (במספר שכבות!) כך שאף אחד לא צריך יהיה לראות את ההתנסות שלי בפיסול ספוג…
נעבור סוף סוף לתפירה?
תפירת משטחי ג’ינס:
בתור התחלה, אני צריכה להפוך מכנסי ג’ינס מפורקים למשטח בד רציף שממנו אעשה בסופו של דבר את הכיסוי לכרית הישיבה ואכסה משטחים נוספים בספה.
את חלקי הג’ינס אני מסדרת תחילה ומנסה להתאים גוונים וצורה. אני תופרת אותם זה לזה בתפר כפול ובגוון אוכר כתמתם (תפרים שרואים לרוב ב מכנסי ג’ינס).
אני בוחרת בחוט בעובי רגיל למחט של המכונה (שצריכה להתאים לבד עבה וצפוף כמו ג’ינס) ובחוט עבה לחוט התחתון במכונה.
יש לי מספר משטחים לחבר:
- מושב הבסיס מתחת לכרית הישיבה (שאצלי החלק הקדמי יהיה בבד ברוקד והאחורי ג’ינס)
- שני צידי (למעלה ולמטה) כרית הישיבה
- החלק הפנימי של שתי משענות הצד
- שני צידי משענת הגב
תפירת הציפוי לכרית הישיבה:
אחרי שהמשטחים מוכנים אני יוצרת לי תבנית של נייר (בשביל המושב עצמו) ונעזרת בכרית הישיבה כתבנית. אני מסמנת את הגודל על משטחי הג’ינס לקראת גזירה.
חשוב מאד!
זכרו שאת המשטחים יש לתפור כך שהכיסוי יכסה את הספוג וכל המילוי.
על מנת לתפור אותם חייבים שיהיה שארית בד אקסטרא מעבר לגודל התבנית.
יש לסמן בגיר (עדיף בצד המוסתר של המשטח) את קו התבנית, ולגזור רחב יותר ב1.5 ס”מ.
וגם:
זכרו שהכרית לא סימטרית לחלוטין. המשמעות של זה היא לזכור לסמן נכון על מנת שתהיה התאמה ככל האפשר ושלא תגלו בהמשך שצד אחד נגזר הפוך!
אחרי שהמשטחים, העשויים מ מכנסי הג’ינס הפרומים, גזורים לפי התבנית הרצויה, יש לגזור גם את הבד שיסגור בין המשטחים (עובי הכרית). גם אותו יש לגזור רחב יותר מהדרוש על מנת לקחת בחשבון את התפר.
מאידך לא כדאי להיות נדיבים מדי כי אם הכיסוי יהיה גדול מדי, המילוי לא ימלא אותו כפי שצריך.
בחלק האחורי של ציפוי הכרית יש להכניס ריצ’רץ (על מנת שניתן יהיה להסיר את הכיסוי לכביסה).
כאן יש הסבר מצולם ומפורט מאד איך תופרים ריצ’רץ.
כך גם אני תפרתי את הריצ’רץ שלי, שחתכו לי לפי מידה (ריצ’רצים קטנים יותר בגדלים סטנדרטיים ניתן לקנות בחנויות סידקית) אצל האחים פתאל .
את הבד שיחבר בין משטחי הג’ינס, עובי כרית הישיבה, חיברתי מאזורי הרגל של מכנסי ג’ינס מפורקים. כאן השתדלתי לשמור על מראה חלק ואחיד ככל האפשר. חיברתי את החלקים (גם החלק עם הריצ’רץ’) לרצועה המשכית.
אלא שכנראה זה נראה לי פשוט מדי (זה לא!!) והחלטתי שאני מכניסה “פָּיְפִּינג” בין לבין….
מה זה פָּיְפִּינג ואיך עושים את זה?
פָּיְפִּינג (Piping) זה בעצם צנרת…ואיך זה מתקשר לכריות?
באמצעות תפירה יוצרים מעין צינור של בד על גבי חבל מצנחים ואותו מכניסים בתפר בין חלקי הכרית.
יש לו תפקיד ויזואלי בלבד.
כאן יש הסבר מפורט ומצולם שלב אחרי שלב איך יוצרים את הפָּיְפִּינג וגם איך תופרים אותו לכרית. (ובונוס! …גם איך תופרים את הריצ’רץ’ מקודם…)
מספר דגשים שאני חושבת שחשוב לדעת קודם:
- את פס הבד כדאי לעשות מאלכסון הבד על מנת שתהיה גמישות לפָּיְפִּינג (יש לזה חשיבות בסיבובים ובאחיזה של החבל).
- השיטה שנותנים בקישור שנתתי לכם היא גאונית ומדליקה וחוסכת לתפור בנפרד את חלקי הבד זה לזה. תתעמקו בה. שווה. כאן קישור אחר נוסף לאותה שיטה עם ציור מוסבר ועם חישובים לאורך סרט – למי שמעוניין.
- אל תתקמצנו ברוחב הסרט (אלא אם אין לכם בררה)!
בגלל שהוא אלכסוני הוא נעשה אפילו צר יותר במהלך העבודה ואם הוא יהיה צר מדי, אכלתם אותה. מנסיון. חבל…חבל על העבודה והזמן שלכם…
בתמונה חיתוך סרט אלכסוני (לפי השיטה המתוארת בקישור) מבד הברוקד.
חלק מהסרט יצא צר מדי ולא אחז היטב בחבל.
נאלצתי לוותר, לזרוק את מה שלא טוב ולהכין מחדש…
בשלב מאוחר יותר אשתמש בשיטה דומה ליצור Double welt cord שישמש אותי לגימור בקו המגע בין הבד לעץ. (ויכסה על הסיכות של האקדח)
הכיסוי כמובן תפור בצידו הפנימי ובסוף התפירה, דרך הריצ’רץ’, יש להפוך אותו.
כשהכיסוי של כרית הישיבה מוכן צריך לארגן את כרית הישיבה כיחידה ולא כצבר של חומרים ושכבות. לצורך הענין אני תופרת כיסוי קבוע לכרית (ללא ריצ’רץ ובוודאי ללא פָּיְפִּינג. כסוי מבד כותנה זול) בתוכו אכניס את הספוג העטוף ביריעת צמר גפן עם עיבויים ותוספות בנקודות מדולדלות.
וכאן הכרית מוכנה:
בחלק הבא, לאחר שאתפור את כל שאר משטחי הג’ינס אצפה את שאר הספה בחלקה בג’ינס ובחלקה בברוקד בדוגמת נוצות טווס..
מכונת התפירה עדיין תלווה אותנו אבל את רוב העבודה השחורה יעשה אקדח הסיכות.
בחלק הבא נעשה את הכפתורים לקפיטונז’, נחבר את הכפתורים לספה ובעצם, נעשה את כל מה שנשאר.
החלק הבא יהיה בשעה טובה החלק האחרון בסאגה הזו וסוף סוף נזכה לראות את הספה המוגמרת.
אוטוטו….
הייתי שמחה לראות את התערוכה המדוברת.
יש משהו מאד יהיר במגמה החברתית ובנטיה האנושית לנצל ולזרוק (ועל הדרך להרוס ולפגוע בכל מה שלכאורה מפריע ובלי לחשוב כלל פעמיים).
לא תזיק לחברה האנושית קצת יותר ענווה וכבוד ליש, דבר שאצל הדורות הקודמים היה מובנה בחינוך הבסיסי כחלק מהתמודדות עם מחסור.
תעשיית האופנה היום (ובפרט בג’ינסים) עושה שימוש ציני ברעיון ומפספסת אותו לחלוטין. לקחת ג’ינס חדש, לחורר אותו לדעת ולהלביש איתו המונים, נשמע לי כבר עובר כל גבול של טעם טוב.
אבל מי אני…
ולגבי הספה שלי –
מכנסי הג’ינס הם רק צד אחד של התמונה.
כאמור, הרעיון שלי היה לשלב ניגודים. מכנסי הג’ינס- השכיחים, היומיומיים שיש אותם לכל אדם על פני כדוה”א -נותנים קונטרה לברוקד שמיועד לקימונו – בגד יצוגי וטקסי שנלבש בסיטואציות מאד מיוחדות. בפוסט האחרון על הספה, הברוקד יקבל יותר מקום ובוודאי השילוב ביניהם, לכדי מוצר מוגמר.
יש סוג אמנות עממית נפוץ מאד בארה”ב, שהתפתח בעיקר באמריקה, ונקרא Quilt. זו תפירה של פיסות בד יחד כדי ליצור יריעה. עושים מזה שמיכות (שתי יריעות כאלה נתפרות יחד עם ריפוד ביניהן). עושים גם ריפוד לרהיטים (ספות, כריות, כורסאות). מחברים את פיסות הבד יחד ליצירה יפה ככל הניתן – יש עבודות מדהימות ולא רק של מקצוענים. זה התפתח באמריקה לפני מאות שנים בגלל עוני: בדים היו יקרים מאד ולא זרקו אף פיסה, קטנה ככל שתהיה. היום זה נעשה רק לצורך אמנותי.
פעם ראיתי תערוכה של שמיכות כאלה, חלקן חדשות יחסות וחלקן יותר ישנות. מכל התערוכה, שבתה את ליבי עבודה אחת ממדינת אלבמה ומלפני כשמונים שנים. אלבמה מקום עני ביותר גם היום והרבה יותר עני אז. השמיכה לא נעשתה בשביל יופי, אבל היה בה חן מיוחד – הדרך בה חתיכות בד גדולות ודהויות, מחוברות יחד כמעשה תשבץ מתמטי מסובך. זה היה עשוי כולו ממכנסי ג’ינס, דומה מאד לכרית שלך. זו היצירה היחידה שאני זוכר בבירור מכל התערוכה.