הפוסט הזה (ותוצריו כמובן) הוא בזכות הבת שלי וחברותיה בנות ה-13 שהתלבטו איך לחגוג לאחת מהן יומולדת.
לאחר שעלו מספר רעיונות הן החליטו להפתיע את החברה עם ארוחת בוקר מפנקת בשבת בבוקר למיטה, עם מגש שישקף את החברות שלהן וספל מדליק עם הדפסה של בדיחה אישית.
על התהליך שלהן להשגת המגש המיוחל, בסוף הפוסט.

כשהן חיפשו (ומצאו) מגש פוטנציאלי, אני מצאתי קבור בארון, משטח לא גדול (עשוי ממזונית עם מסגרת עץ) ששמרתי מאחד ממקבצי הממתקים העטופים בצלופן שקיבלנו בעבר כמתנת חג.
בהשראת המגש של הבנות, החלטתי להפוך גם את המשטח חסר היעוד הנ”ל למגש.
וגם… לעשות שימוש בידיות שפרקתי מדלתות מטבח שהושלכו ברחוב.

ממשטח עץ חסר יעוד מוגדר, למגש קטן:

מי שמכיר משטחי מזונית יודע שיש להם צד אחד חלק וצד שני מחוספס.
במקרה שלי הצד הרצוי היה הצד המחוספס.
זה כמובן לא ימנע ממני לעשות בו שימוש אבל אצטרך להעזר במילוי כדי להחליק את המשטח.
אני משתמשת בחומר מילוי לעץ ומורחת אותו על כל המשטח.
לאחר שהוא מתייבש אני משייפת הכל כדי להסיר חומר עודף ועל מנת להחליק את המשטח.

• 

• 

עיצוב מגש ארוחת הבוקר:

יש לציין כי כבר בשלב המגש כמתנת יומולדת (שיפורט בסוף) מאד התחשק לי לחזור לסגנון השאבי שיק וליצור מגש מחוספס ו”ישן” למראה. (תזכורת קלילה לכסא העכביש שלי)
הואיל והבנות לא שיתפו איתי פעולה, ידעו בדיוק מה הן רוצות ולא הסכימו להתגמש בהתאם ל”חשקי האישיים” המגש שלהן נעשה על פי הויז’ן שלהן ואני “נאלצתי” לעשות את המגש הזה…

סיגנון שאבי שיק כאמור (באחד או יותר מהפוסטים שהעלתי בעבר) הוא סגנון מאד סלחני .
הפגמים הם חלק מהמראה הכולל ולא פעם אף מדגישים אותם. כל פריט הוא יחודי ואין שני פריטים שיראו בדיוק אותו הדבר. שתי הסיבות האלה כשלעצמן הופכות את השאבי שיק לאחד הסגנונות האהובים עלי.

אז אני הולכת לבחור ידיות מתוך מלאי הידיות שפרקתי מארונות ורהיטים ברחוב, לצבוע את המגש בהתאם לידיות שאבחר, לשייף אותו, ליישן אותו, להוסיף לו בטכניקת הפוטו טרנספר איור וינטאג’י ולבסוף לחבר את הידיות הנבחרות ולהשלים את השינוי. להפוך את המשטח למגש.

בחירת ידיות:

רואים בתמונה את הקופסה הזו שפעם קיבלתי בה משלוח של פיז’מות? אז היום אני שומרת בה ידיות שפרקתי מכל מיני ארונות מפורקים או שידות שבורות שמצאתי ברחוב.
ולפני שתשאלו,
כן, אני מסתובבת עם מברגים בתיק. וגם עם מטר ופלייר וקופסאות קטנות לברגים.

ואיך בוחרים ידיות?
גם לפי נטיית הלב וגם לפי עובי הצלע שאליה מתחברת הידית (שבמקרה הזה היא דקה מהרגיל) ועומק ההברגה בתוך הידית.
צריך לוודא שהידית יכולה להתחבר היטב. (בהמשך תראו שגם לאחר שניסיתי להתאים את העובי עדיין, בסופו של דבר, נאלצתי להעזר בשייבות)

• 

• 

• 

לאחר שבחרתי את הידיות המתאימות גם טכנית וגם עיצובית, ניקיתי אותן במים עם חומץ.
בשלב הזה מדדתי מיקום וקדחתי את החורים לידיות.

• 

• 

• 

• 

• 

ולמה בשלב הזה?
משום שבשלב הזה קל יותר לתקן.
החיים לימדו אותי שגם כשאני לא טועה (ויש פעמים שכן!…) קורים דברים שלא בשליטתנו…למשל סיבים נקרעים מהעץ בזמן הקדיחה.
בשלב הזה עדיין אין שום בעיה למלא את החסר בחומר מילוי לעץ. אחרי צביעה, זה כבר יהיה כרוך ביותר עבודה ויש סיכוי שיראה פחות טוב.
ואפרופו טעות,
קדחו תחילה במקדח דק ואח”כ השלימו במקדח עבה יותר. המקדח הדק יאפשר לכם להיות מדוייקים יותר והמקדח העבה יתן לכם מרחב תנועה קל ויגשר על חלקי מילימטר של חוסר דיוק.

צביעת מגש בהשראת סגנון השאבי שיק:

אחרי כל התיקונים, כל המילויים וההשלמות, אחרי שיוף והחלקה ואחרי ניגוב האבק אפשר להתחיל לצבוע.
רגע לא…
צריך תחילה להגן על אזורים שלא יצבעו (במקרה שלי תחתית לוח המזונית ישאר בגוון המקורי שלו) ואני עושה זאת באמצעות מסקינטייפ שמגן על נקודות המגע בין האזורים הצבועים ל”לא צבועים”.

אני מתחילה לצבוע עם צבע חום את האזורים המועדים לשיוף.
למה?
כי תוך כדי שיוף אמנם מגיעים לעץ המקורי אבל השכבה הזו נותנת מעין מסגרת ורובד נוסף שתורם למראה השאבי שיק.

• 

• 

• 

• 

דיסטרסינג ו”ישון” של מגש:

לאחר שהמגש נצבע (תחליטו אתם אם שכבה אחת מספיקה לכם או שתעדיפו שתיים) והתייבש, הגיע זמנו של נייר הלטש או של המלטשת, אם תעדיפו שיוף מסיבי יותר. אני לא הסתפקתי בנייר לטש.

• 

• 

כשהמגש מלוטש למשעי ומשביע את רצונכם מגיע שלב שאני קוראת לו יישון והוא עבר אצלי הרבה שלבים של נסוי וטעיה שלימדו אותי על אפקטים וחומרים ואיך חומרים משתלבים (או לא. תראו חלק מתהליך הלימוד שלי תוך כדי עבודה על שידת האיפור).
בשורה התחתונה, השלב הזה צריך לתת לצבע (החדש) פאטינה שלרוב הזמן נותן. מקבילה ל”לכלוך” ולגוון שמשתנה עם הזמן.
את זה אני משיגה באמצעות אותו הצבע החום שצבעתי איתו את שכבת הביניים.
אני מדללת אותו במים אבל מקפידה שהערבוב לא יהיה מלא. אני מעוניינת בחוסר אחידות, אני מעוניינת שבחלק מהמקומות (במיוחד בפינות או בחריצים בהם יש הצטברות של לכלוך,הגוון החום יהיה בולט יותר) ואני מתחילה למרוח את המשמש הזה עם סמרטוט על המגש המשוייף שלי.
כדאי לעבוד יחסית מהר וברגישות. כך ניתן להסיר עם קצת יותר מים, צבע חום עודף.

• 

• 

• 

בעבודות קודמות השלב הזה הקדים רק את שלב הגמר ונעשה לאחר שלב של פוטו טרנספר.
נסיון העבר לימד אותי כי אם עושים זאת לאחר שלב הפוטו טרנספר, הגוון החום לא נתפס על התמונה (ועל המסגרת השקופה שלה שנוצרת מהחומר שבעזרתו עושים את ההעברה.) וההדפסה ניראת כמו מדבקה. (ניתן לראות את “צורת המדבקה” על העכביש בכסא העכביש שלי)
כאן הקדמתי את שלב היישון כדי להמנע בדיוק מזה.

פוטו-טרנספר להוספת ענין:

מגש, מעבר להיותו חפץ שימושי , הוא גם יכול להוות מצע לתמונה שממוסגרת באופן טבעי.
כמובן שניתן להשאיר את המשטח חלק ונטול כל אמירה (וזו גם אמירה…) אבל אפשר לנצל את ההזדמנות, להכניס עניין ולחזק אמירה כלשהי על אותו משטח “טבולה ראסה” פשוטו כמשמעו.
הואיל ובחרתי במראה שאבי שיק, החלטתי שהתמונה שמתאימה כאן היא תמונת חפץ וינטאג’י.
נבירה וחיפוש ברחבי האינטרנט והפינטרסט העלו שלל של קונכיות מחד ושני סטים של סכו”ם מאידך.
לאחר התלבטות, הסכו”ם הזה ניצח…

את סט הסכו”ם הזה, לאחר מעט עיבוד שלי בפוטושופ והתאמת התמונה להדפסה, שלחתי להדפסה במדפסת ליזר (הזרקת דיו אינה טובה כאן מאחר ובמגע עם נוזלים הדיו מתפשט והציור נהרס) במכון דפוס.
תעשו לעצמכם טובה והדפיסו מראש שני עותקים על מנת שאחד מהם יהיה גיבוי. זה יכול לחסוך לכם טרטור מיותר. מנסיון.

איך עושים פוטו-טרנספר:

ניתן לקרא פרוט על התהליך הזה גם במספר פוסטים קודמים:
מסגרת
שידת איפור ושרפרף תואם
כסא מיושן

כמה דגשים לתהליך:
1. הדפסה במדפסת לייזר בלבד.
2. התוצר יהיה בתמונת מראה להדפסה! במקרה של כתב או כל דבר שיכול להיות מושפע מזה, הדפיסו תמונת מראה של התמונה הרצויה.
3. לצורך התהליך תצטרכו חומר בשם ג’ל מדיום שלרוב ניתן להשיגו בחנויות יצירה.
4. את התמונה יש לחתוך סמוך ככל הניתן לציור עצמו. אם תשאירו מסגרת, יש סיכוי שהתמונה תראה כמו מדבקה
5. את ג’ל המדיום יש למרוח בשכבה אחידה ומלאה על התמונה עצמה (בצד של התמונה) ולמקם בזהירות ובמדוייק על המשטח אליו יש להעביר את התמונה. במקרה שלי, במרכז המשטח.
6. להדק את התמונה ולשטח אותה היטב על המשטח. להחליק והוציא בועות אויר, אם נוצרו.
7. לתת לג’ל להתייבש היטב. אל תעגלו פינות כאן.
8. לאחר ייבוש מלא, לקחת סמרטוט נקי ולח ולטפוח על הנייר. ללחלח אותו. ובשפשוף עדין להתחיל להסיר את הנייר עד להסרה מלאה. ההדפסה תתגלה על המשטח….

• 

• 

• 

• 

• 

9. כפי שניתן לראות, לפעמים חלק מההדפסה יורדת עם הנייר. זה יכול לקרות כי: לא היה מספיק ג’ל, היה יותר מדי ג’ל והתמונה לא נצמדה היטב, שיפרתם מיקום של התמונה לאחר הנחתה או לא חיכיתם מספיק זמן לייבוש… ואולי עוד סיבות שלא גיליתי עד כה.

אז איך מתקנים תמונה פגומה??

כפי שאתם רואים, הכף והמזלג יצאו לא רע. הם יזדקקו לתיקונים אבל הסכין…זה ממש לא!
אז מה האופציות שלי:
א. להשאר עם מה שיש… לפעמים זה הפתרון הכי סביר.
ב. לשייף הכל ולהתחיל מחדש (צבע והכל…) – רק אם אין שום ברירה אחרת.
ג. תיקונים מינוריים עם עט – זה מה שאעשה עם המזלג והכף…
ד. להסיר את מה שניתן מההעברה הנוכחית ולחזור על התהליך. הואיל ומהסכין לא נשאר הרבה בהעברה הזו, החלטתי לעשות העברה נוספת ולנסות לדייק ככל הניתן במיקום. (וזו בדיוק הסיבה שאמרתי לכם לעשות שתי הדפסות מראש, גם בשביל תיקונים מעין אלה. וגם אם התוכי שלכם רצה לבדוק אם זה אכיל….)

• 

• 

• 

אז מההדפסה השניה גזרתי את הסכין מאד סמוך לגבולות הציור. מעבר ליתרון שיש לזה במראה הסופי, זה גם הקל עלי לדייק את המיקום שלו מבלי לעשות תיקונים.
לשמחתי הפעם הצלחתי ולאחר שכל הנייר הוסר והמשטח יובש, עשיתי השלמות ותיקונים עם טוש ספירט שחור.

פינישים:

לאחר שציור הועבר למשטח המגש, לא נותר אלא:
להסיר את הסלוטייפ (שבאופן מפתיע הסיר איתו שבבים מהמזונית),
לעבור על הכל עם כמה שכבות (משטח שמועד לשחיקה מכנית גבוהה, ויכול להחשף לחום ולרטיבות) לכה מט על בסיס מים להגנה (גם על המשטח התחתון שנשאר בגוון המקורי)
ולחבר, הפעם סופית, את הידיות שיהפכו לידיות נשיאה למגש.

• 

• 

• 

• 

• 

ואחרי הכל, כך המגש נראה:

ו…מגש כמתנת יומולדת:

זוכרים שהבטחתי בהתחלה? אז כאן אני מקיימת. עם סייגים.
אני אמנם עזרתי בתהליך (והצלחתי לגנוב כמה תמונות) אבל הרעיון והויז’ן העיצובי כולו שלהן.
לצערי הן לא צילמו על קו הסיום כך שבמקרה זה, תצטרכו לדמיין את ארוחת הבוקר המוגשת על המגש הזה….

אז…
כשהן חשבו על מגש, הן חשבו תחילה לקנות מגש. מגש יפה ומוצלח אבל גנרי, בלי שום יחוד.
כשמצאתי את המגש הזה (שאין ספק שהוא היה זקוק כבר למתיחת פנים רצינית) עלה הרעיון לצבוע אותו ולהדביק עליו תמונות של ארבעתן.
הטויסט הזה יהפוך את המתנה שלהן ממתנה חמודה למתנה אישית שתיתן ממש ביטוי ויזואלי לקשר שלהן.

כך נראה המגש לפני טיפול:

• 

• 

• 

ואיך לשדרג את המגש?

כאן כמובן השמיים הם הגבול.
הבנות החליטו לצבוע את המגש (2 שכבות של צבע שאבי שיק תכלת), ליצור קולאג’ של תמונות שלהן בפוטושופ, להדפיס ולהדביק את הקולאג’ על המגש.
אפשר כמובן ליצור קולאז’ מתמונות ממש אבל פשוט יותר לעשות זאת בפוטושופ ולהדפיס את התוצאה. וכך גם משטח המגש יהיה חלק לחלוטין.

גם כאן, שימו לב להדפיס את התמונה במדפסת לייזר ולא בהזרקת דיו. כאמור, תמונה שמודפסת בהזרקת דיו תתקלקל במגע עם הדבק. הצבע ימרח.
אז גם כאן, אל.

• 

• 

את התמונה יש להדביק בזהירות ובשיטטיות.
יש למרוח שכבה דקה ואחידה של דבק על חלק מהשטח, לשטח את התמונה על הדבק ולוודא שאין כיסי אויר. ולעבור הלאה עד שכל השטח מכוסה בתמונה.
שימו לב שכשאתם משטחים את התמונה על הדבק, גם אם עשיתם זאת פרפקט, התמונה נעשית רטובה מהדבק וכמו אצבעות ששהו במים גם כאן נראה שיש בה קמטים.
הפרפקציוניסטים שבינינו ינסו ליישר את הקמטים הללו ועל הדרך עלולים לקרוע את הנייר (נו…גם אני הייתי שם, אלא מה?)
תרפו. כשהנייר מתייבש הכל מתיישר. מבטיחה.
אחרי שהתמונה מודבקת ויבשה, כמה שכבות של דבק (וכמובן זמן ייבוש בין שכבה לשכבה).
ואח”כ כמה שכבות של לכה (מבלי לוותר על זמן ייבוש בין שכבה לשכבה, כמובן…)

הואיל ומדובר במגש עם שחיקת מגע גבוהה וחשיפה אופציונלית לחום ולרטיבות, הייתי מגזימה לכיוון של היותר עם כמות השכבות של הדבק והלכה. כאן יושמו 4 שכבות של דבק ו4 שכבות של לכה.
(על התמונה לכה מבריקה וכל השאר לכה מט)

וזה המגש המוכן רגע לפני שנלקח.
לפחות הצלחתי להגניב צילום בסלולרי…

זהו.
לפוסט הזה ול-2019 שממש תכף מתחלפת והופכת 2020.
מאחלת לכולכם גם ב-2020 לשמור על הכדור האחד שיש לנו,
לשמור על ראש פתוח
ולתת מקום ליצירתיות שלכם בכל תחומי החיים.
שנה אזרחית נהדרת!

Related Images: