חשבתי שאעלה עכשיו תהליך שיפוץ של כסא, שהתחלתי לשפץ כבר לפני זמן. לצערי השיפוץ מתעכב כי החיים בחוצפתם נדחפו לו באמצע…
אז בינתיים אני משתפת אתכם בתחפושת נוספת מפעם, שהתאימה בדיוק לבנותי שאהבו מאד ספרים וסיפורים.
איילת המטיילת הראשונה שלנו היתה הגדולה שלי כשהיתה בכיתה א’…לפני כ-10 שנים.
כשהצעירה שלי התחפשה, כ-3 שנים מאוחר יותר, באותה התחפושת (לאחר תיקונים והתאמות), יש להודות כי כבר היו כאלה שלא זיהו למה התחפשה…
בכנות, עכשיו כשהן כבר גדלו, אין לי מושג כמה ואם בכלל התחפושת הזו עדיין רלוונטית.
אז מי מכם מכיר/ה את איילת המטיילת?
טיפונת על הספר “איילת מטיילת”
הספר “איילת מטיילת” שכתבה ואיירה רינת הופר יצא לראשונה בשנה בה הגדולה שלי נולדה (כדי לסבר את האוזן, היום היא בדרך ל-17…).
גם בין המוני הספרים שהיו לנו בבית, הספר הזה היה בין הפייבוריטים. השילוב בין הטקסט הנקי והמדוייק והאיורים שובי הלב הפכו את רינת הופר לרצויה מאד במחוזותנו.
(למי שרוצה לשמוע את הסיפור, ניתן לשמוע אותו כאן.)
לאור זה, הבחירה בתחפושת של איילת המטיילת היתה מאד טבעית עבורנו.
התחפושת כמובן מתבססת על הסיפור אבל גם לאיורים בספר היו השפעה על תחפושת שלנו.
צרפתי כמה איורים מהספר, כדי להתרשם וכדי להבין אולי קצת יותר את הבחירות שלי בשלב מאוחר יותר:
איילת המטיילת היא ילדה שמטיילת ובדרכה פוגשת חברים שמאד שמחים לקחת איתה טרמפ, כל אחד וסיבותיו.
איילת אינה מפלה אף אחד ולוקחת (יש לומר נושאת) בשמחה את כל חבריה החדשים אליה הביתה.
בחרתי לאזכר בתחפושת עצמה כי מדובר על דמות ספרותית מספר ילדים.
עשיתי זאת באמצעות ציטוטי טקסט מנוקדים מהספר המתייחסים לכל “חבר” בנפרד ומוצמדים אליו בהתאמה.
ציטוטי הטקסט בכוונה כתובים בפונט של ספר, מנוקדים ומודפסים שחור על דף לבן, כמו נלקחו ישירות מהספר.
הדמות של איילת המטיילת
בסיפור איילת מתוארת כמתולתלת, עם שמלה של תכלת וסנדלים.
לפי האיורים, שחשובים לא פחות, איילת היא ג’ינג’ית עם קוקו מזדקר, לבושה בשמלה של תכלת, גרביים תכלת וסנדלים.
לאיילת שלנו יש שמלה כחולה (זה הבד שהיה לי…) וחולצה של תכלת, צמה מזדקרת וסנדלים עם גרביים תכלת.
(בגרסה השניה אלו מגפיים. היה חורפי ורטוב יותר באותה השנה)
בשמלה של איילת יש כיס אחד מוצהר (ובתוכו חיפושית…) ועוד כיס אחד שיחזיק את המקל עליו עומד הג’ירף שלנו (אפרט יותר כשאגיע לתאור של הג’ירף).
הגזרה של השמלה היא גזרה פשוטה ובסיסית. במקרה זה התפרים הם ידניים.
הסקוטצ’ים, איתם החברים נאחזים על השמלה, מודבקים עם דבק בד. אני השתמשתי עם גוטרמן. משערת שכל דבק בד יהיה רלוונטי כאן.
חדי העין יבחינו כי באחת הגרסאות של התחפושת נוסף למכפלת סרט תחרה כחול. זה תוצר לוואי של הבדלי הגובה בין הבנות שלי ;-)… אחת ההתאמות המתבקשות…
זקרנו את הצמה באמצעות חישוק תיל שיושב על הראש כמו כתר (ומוסתר ככל הניתן בשיער).
אחת מזרועות התיל של החישוק ארוכה יותר וסביבה קלענו את הצמה.
בתמונה למטה ניתן לראות את חישוק התיל סביב הראש.
חיפושית עגולה בכיס השמלה:
את החיפושית, להבדיל מיתר החברים עשיתי מלבד ותפרתי ביד בכיס השמלה.
הטקסט הודק בשדכן לכיס.
ציפור בת ברוש על הראש:
מכירים את הקשתות האלה עם הלבבות המנצנצים שמתנדנדים על שני קפיצים? כאלה שמוכרים במחיר מופקע ביום העצמאות? קשת כזו, לאחר שהלבבות שלה הוסרו הפכה ל”ציפור בת ברוש על הראש”
את הציפור עצמה עשיתי מ-2 ביצי קלקר צבועות, סול צבעוני, עיניים ונוצות צבעוניות.
הרגלים של הציפור הן תיל שנכרך סביב עיפרון לקבלת קפיץ בחלקן העליון ובחלקן התחתון הושחלו בקפיצי הקשת. כך הציפור יכולה לרקד לה על ראשה של איילת בעודה מטיילת…
(יש לציין כי את הנוצות יש לחדש מדי פעם כי כמו אצל כל ציפור, הן נושרות לפעמים)
את הטקסט הציפור נושאת במקור.
חילזון מנוזל על הסנדל:
טוב, אז במקרה שלנו עיגלנו מעט פינות. הוא לא על הסנדל.
הוא על הגרב. או על החלק הסרוג במגף.
וזאת מסיבות טכניות לחלוטין: הסקוטץ’ נצמד אליהם בקלות מבלי להדביק עליהם דבר.
נראה לי שלחילזון שלנו לא מאד אכפת…סה”כ, עדיין הוא נישא.
אגב, הוא עשוי מסול ורצועת בריסטול (או סול) מגולגל ושתי סיכות כמחושים.
גם הוא נושא את הטקסט בפיו.
כלבלב שובב על הגב:
כאן גייסנו לטובת העניין בובת כלבלב שהבנות הסכימו לתרום ולוותר עליה מתוך אוגדת הבובות שאיכלסה להן את המיטה.
הכלבלב צוייד ברצועת סקוטץ’ כפולה באורך וברוחב (שתצליח לשאת את משקלו. בכ”ז זאת הוא לא עשוי מקלקר…) שצוותה לה רצועה מקבילה על גב השמלה ו…
וואלה.
כלבלב שובב על הגב.
במקרה זה רצועת הטקסט הוצמדה לקולר של הכלבלב.
צב עייף על הכתף:
גם הצב שלי עשוי מקלקר צבוע וסול. הוא מתחבר לכתף עם סקוטץ’.
גם כאן הצב אוחז את הטקסט בפיו.
מצאתי לנכון שיש יתרון לעשות את ה”חברים” נשלפים (למעט החיפושית שתפורה לשמלה) הן מטעמי נוחות (אפשר להסירם אם רוצים לרקוד/לרוץ מבלי לשמוט אותם תוך כדי) והן מטעמי “הצגת התחפושת”. כמו בסיפור, ניתן להוסיף את החברים בהדרגה, כחלק מתהליך או אם תרצו, תוך כדי טיול…
עם זאת, אצלנו, בשני גלגולי התחפושת, לא נעשתה “הצגה מדורגת” של התחפושת כך שזה נותר רק בגדר פוטנציה…
ג’ירף מעולף בקצה האף:
הג’ירף היה סוג של אתגר.
מה שאפשר בקלילות לעשות באמצעות מילים, קצת קשה יותר ליישם עם משהו שפועל עליו הלכה למעשה כח המשיכה של כדה”א. (כמו גם חוקים פיזיקליים אחרים…)
יתרה מזו, לא נראה לי, אעפס, שהבנות שלי תסכמנה שאדביק להן משהו דמוי ג’ירף על האף…(אפילו אם נניח שהוא לא יפריע להן לראות ולתפקד)
אז היה צריך למצא קונצפט אחר.
כאן נעזרתי בטכניקה שמקובלת בתאטרון בובות. שימוש במקלות להפעלת הבובות.
הג’ירף שלי עשוי מ2 שכבות של לבד צהוב.
מקל אחד ארוך הודבק בראש הג’ירף (מה ששומר על הזקיפות שלו) ומקל אחד קצר הודבק באחת הרגליים שלו. המקל הקצר מאפשר לג’ירף תנועה בהתאם לרצון ולצורך של איילת המטיילת שלנו.
הואיל וזה היה מייגע להחזיק את המקל ביד כל הזמן, תפרתי בשמלה כיס אורך (מעל כיס החיפושית) שניתן יהיה להשחיל בתוכו את המקל (עד לכיס החיפושית) ויאפשר לו יציבות.
כך הג’ירף ממוקם מאד סמוך לאף ולאוהבות הדקויות ניתן להצמיד במקרה הצורך את המקל הקטן (זה שמוצמד לרגל הג’ירף) לאף והנה, הג’ירף המעולף על האף…
(למותר לציין שאף אם זה היה במסגרת הדרישות, לאחר הוכחת היתכנות תכונה זו לא נוצלה שוב …)
הטקסט במקרה זה הוצמד למקל ששומר את הג’ירף זקוף. כמו דגל…
זהו.
גם אם פספסנו את פסח, עדיין יהיו ימים נפלאים לטיול עוד לפני שנתעלף לנו בחום של אוגוסט.
לכו לטייל, תפגשו חברים ותהנו מהטבע ומהילדים.(ואל תשכחו לאסוף את הזבל איתכם!)
ואם לא לטייל, לכל הפחות, תנצלו את יום העצמאות בשבוע הבא כדי לקנות במחיר מופקע קשת עם לבבות מנצנצים שמתנדנדים על קפיץ…שיהיה.
ותקבעו פגישה עם איילת המטיילת לקראת פורים הבא…
Related Images:
