השכנים מולנו החליפו דלת.
זה היה הטריגר עבורי.
פתאום ראיתי כמה דלת הכניסה שלנו מגעילה ומתקלפת.
מעולם לא אהבתי את הדלת הגנרית הזו שקיבלנו כחלק מהדירה ועכשיו… עוד פחות.
פעם, זה היה מסוג הדברים שלא אהבתי אבל מעולם לא היו חשובים מספיק על מנת להשקיע בזה את הזמן הכסף והאנרגיה לשנות.
היום, כשאני יותר בטוחה בעצמי וביכולות שלי, זו הזדמנות מצוינת גם לשנות וגם לתת לרעיונות שבי לצאת.

זה הזמן אולי להזהיר אתכם שמדובר בהרבה עבודת הכנה שחורה ומתישה.
החלק הכיפי והיצירתי והתוצאות הסופיות שווים את זה לגמרי, אבל הם בהחלט לא מעלימים את השלבים המעיקים (סזיפיים משהו, תוך כדי)

קילוף הציפוי הקיים כשלב ראשון:

הרצון לעשות קיצורי דרך יכול לגרום לנו לדלג על שלבים בדרך. לא אסתיר, גם אני שקלתי זאת…
אולי לוותר על הסרת הציפוי הקיים ולעבוד עליו?
הבעיה היא שהציפוי הקיים יתקלף במוקדם או במאוחר ואז כל העבודה שהשקעתם תרד לטמיון.
גם אם הוא לא יתקלף לחלוטין חישבו על זה כבניית בניין חדש על יסודות ישנים ללא טיפול ביסודות.

אני מסירה חלקים שניתן להסיר. כשלא ניתן להסיר, מנקה את מה שדרוש ועובדת מסביב:

• 

• 

• 

• 

• 

אז אני מקלפת. נעזרת בשפכטל:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הסרת שאריות הדבק מדלת הכניסה:

נכון נראה שהדלת נקיה?
אז זהו, שלא. עדיין יש עליה שאריות דבק שנשארו מהציפוי. השאריות הללו מחספסות את הדלת.
גם כאן עולה שוב השאלה למה לטרוח ולהסיר את השאריות (תהליך ארוך משעמם ומציק) וגם כאן התשובה היא ברמת העבודה שאתם מעוניינים להשיג בסופו של דבר ועד כמה תהיו מוכנים להתפשר על התוצאות.
אחת מאמיתות החיים שמלוות אותי היא שאם שווה לעשות משהו, שווה לעשות אותו כמו שצריך.
אז גם כאן אני בוחרת לעשות זאת כפי שצריך. אני בוחרת לא לוותר על השלב הזה, סזיפי ככל שיראה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

יש שתי דרכים שהתוודעתי אליהן להסרת שאריות דבק:
1. שימוש בבנזין כממיס. יש לעבוד עם כפפות ועדיף באזור מאוורר.
בשיטה זו עשיתי שימוש בחלק החיצוני של דלת הכניסה, שם היה חשוב לי לשמור על שקט למען שלום בית עם השכנים. לא היתה כאן בעיה של אוורור מאחר ויש פתחים ליד הדלת שלנו.
2. שימוש בחום (במקרה זה מייבש שיער מחמם מספיק) – לרוב מרעיש ויש להזהר מכוויות.
בשיטה זו השתמשתי בחלק הפנימי של דלת הכניסה.
הואיל והכלוב של קיווי (התוכי שלי) נמצא בסמוך, רציתי להמנע ככל הניתן מלחשוף אותו לאדים של הבנזין.

עשיתי שימוש בשתי הדרכים ולשתיהן יש יתרונות וחסרונות. יש לציין כי אף אחת מהדרכים הללו לא מהירה יותר באופן משמעותי מהשניה.
תתכוננו…תצטרכו להקדיש לזה לא מעט זמן.

שלב ביניים – שימוש בצבע יסוד/צבע מקשר:

בכנות, אין לי מושג אם השלב הזה הכרחי או לא. בחרתי להוסיף את השלב הזה מאחר ולא רציתי לגלות בדיעבד שהשלב הזה נחוץ.
אני נוטה להאמין שאני המופרעת היחידה שחשבה הרעיון הזה לשיפוץ…
מכיוון שכך, אין הדרכות מפורטות ואני עובדת עם הנסיון שצברתי מתחומים אחרים.

הדלת ממתכת.
המשקוף עשוי גם הוא ממתכת וצבוע בצבע שמן שהתקלף חלקית עם הזמן.
בחרתי שלא לשייף את המשקוף בכלל (הן מסיבות בריאותיות, הן מסיבות של שלום בית עם השכנים, הן מעצלנות וניהול סיכונים)
אני מתכננת להדביק עליהם ככיסוי, משטחי נייר באמצעות דבק פלסטי (מסיס במים).
הנסיון לימד אותי שצבע מקשר (או צבע יסוד) מנטרל לכאורה את המשטח, מה שמאפשר הלכה למעשה לצבוע עליו עם כל צבע שהוא.
הדבר נכון למתכת, לפלסטיק לפורמייקה ולכל משטח פחות ידידותי אחר (כאן גם השתמשתי בצבע יסוד. בפעם הזו לפני צביעה)
אמנם אני לא צובעת את המשטחים הללו, אבל אם יש סיכוי שהצבע המקשר יעזור לנטרל ולקשור את הציפוי, אני נעזרת בסיכוי הזה.
מה עוד שהשלב הזה הוא באמת זריז מאד וגם, כבר יש לי צבע יסוד בבית.

• 

• 

• 

שלב הצביעה בצבע יסוד אינו מחייב דיוק או הקפדה. הדבר היחידי שצריך לעשות הוא לכסות את המשטח באופן מלא. אל תתעכבו לרגע על המראה. צבע היסוד לכשיתייבש יהפוך לשקוף וגם, ממילא הכל יכוסה.

עיצוב רעיוני של דלת הכניסה שלנו:

בעצם עד לשלב הזה, את החלק הטכני של ההכנה (שהוא ארוך ומתיש), הייתי צריכה לעשות בשביל כל עיצוב שהוא. מהסיבה הזו, אני מתחילה לעבוד גם אם הרעיון שיש לי עוד לא לגמרי מגובש.
יש לזה יתרון מאחר והדברים קורים במקביל. הידיים עובדות על הדלת והראש מחפש פתרונות. הרבה פעמים זה אסוציאטיבי, הרבה פעמים זה מתגבש כתוצאה משיתוף המשפחה שלי תוך כדי קבלת פידבק מהם. לפעמים זה בא בהפוכה. אין נוסחאות לחלק היצירתי. כל אחד ודרכו הוא. אבל…זה תהליך בפני עצמו.

לא מזמן שידרגתי בובות התצוגה שמצאתי ברחוב. בעבודה על הבובות השתמשתי בטכניקה של דקופז’ שהוכיחה את עצמה מאד לטעמי. (קיינד אוף דקופאז’… סוג של וריאציה אישית עם חומרים זמינים כמו עיתון או דפי ספר. יצירת מרקם או טקסטורה ולא מוקד נושאי).
עם הזיכרון הזה, האינציקלופדיות שאספתי מהרחוב, התנאים הטכניים ואיזה רעיון ערטילאי שהחל להתגבש לי בראש – התחלתי לעבוד.
היה לי ברור שאני הולכת לכסות את הדלת והמשקוף עם קרעי דפים מאנציקלופדיות. חשבתי ליצור דואליות מסויימת בין אנגלית לעברית (2 אנציקלופדיות שונות שהגיעו למפתן ביתי) ולחלק את הדלת לאזורי משנה.

הדואליות הזו בין שתי השפות התבטאה גם בצפיפות ובגודל הטקסט וגם בגוון של הנייר.
כך נוצרה הלכה למעשה הפרדה גרפית של שני אזורים בדלת – דומים,אבל שונים.
לא נותר אלא לתכנן איך יחולקו האזורים.
כאשר יש שני אזורים, קו התפר ביניהם הופך להיות אישיו (לא, במקרה לא דיברתי על פוליטיקה!).
ולפחות אצלי, בחירת אופי קו התפר גם השפיעה על איך הדלת תחולק.

השראה…

כשאומרים לכם קו תפר, מה האסוציאציות שעולות לכם?

זה בדיוק הזמן לשוטט ברחבי האינטרנט והפינטרסט ולחפש תמונות השראה.
כך אני עושה לפחות.
אוספת תמונות שעושות לי משהו. נותנת לאסוציאציות לגרור אותי הלאה.
אלו תמונות ההשראה ששמרתי לי:
(כפי שאתם רואים, אמנות רחוב בהחלט מדברת אלי….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

כפי שתראו, בסופו של דבר לקחתי את קו התפר בצורה מילולית מאד. הפתרון התבסס התגבש והתחיל להמריא, כשהחלטתי לשלב עם האינציקלופדיות קומיקס ולהשתמש בקונטרסט ביניהם.

שימו לב שהעבודה עם גזרי האנציקלופדיות היתה שונה מהעבודה על הקומיקס.
באזורי הקומיקס (כמו בכסא בדיוק) הכיוון נשמר וההמשכיות הגראפית נשמרה.
באזורי הקולאז’ הכל אקראי….גודל הקרעים והכיוון שלהם. אין שום משמעות לחיבור ביניהם. וזו המטרה. האקראיות הזו (שיוצרת טקסטורה) יחד עם המונוכרומטיות, מהווה ניגוד לקומיקס.

את הקומיקס שכיכב כאן, קיבלתי מסיוון שנפטרה מהרבה דברים לקראת מעבר דירה.
שוב, תודה רבה על כך. הקומיקס העלו את כל הפתרון לרמה אחרת.

ותכלס לביצוע –

הדבקות – כיסוי דלת הכניסה שלנו.

זה עוד שלב שתצטרכו לגייס עבורו את הסבלנות שלכם. אני אהבתי לעשות אותו. אמנם הוא טכני ורוטיני אבל יש בו משהו מדיטטיבי. הוא גם העלה לי זכרונות מודחקים מימי הגן. כאן כמו אז היידים שלי התכסו בדבק ונהנתי כמו ילדה קטנה לקלף אותו ולראות את הטקסטורה של העור ושל טביעות האצבעות שלי על הקילופים.

תצטרכו לקרוע את דפי האנציקלופדיות ולהשקיע אותם בתמיסה של דבק פלסטי עם מים ביחס של בערך 1:4-5. את התמיסה אני מכינה מראש בבקבוק דבק שנגמר, בכמות נדיבה, שלא תחייב אותי כל פעם מחדש לערבב דבק עם מים. את התמיסה הזו אני שופכת על קרעי הדפים בכלי שייעדתי לזה. כשקרעי הנייר רטובים, אפשר להתחיל לכסות את השטח בקרעים.

• 

• 

• 

• 

• 

להבדיל מטפט שעלול להתקמט או שייוצרו תחתיו בועות אויר או כל דבר אחר שקשה לתקן, כאן בטכניקה הזו אין שום בעיה לתקן ואף עשיתי זאת לא מעט. כי דברים משתנים תוך כדי עבודה.
חייבת להגיד שיש משהו מאד מנחם ומקל לעבוד עם טכניקה סלחנית כזו. במיוחד למי שהפחד לקלקל עלול לשתק אותו.
לדוגמה,
תכננתי בתחילה בחלק החיצוני של הדלת ריצ’רץ’ כמעט לכל אורכה ובחלק הפנימי תכננתי תפר. ובהתאם לכך הדבקתי את שארית הקומיקס של פופאי, שנשארה לי מהכסא שעוצב איתו.
בדיעבד, תוך כדי עבודה, גיליתי שריצ’רץ’ לכל אורך הדלת בצד אחד ותפר לכל אורך הדלת בצד השני לא יהיו מעניינים מספיק. אז שילבתי. והצד הפנימי זכה לטיפול אחר עם תמונות השראה אחרות…

• 

• 

זה לוקח זמן, אבל בסוף הכל מכוסה. כמובן שצריך להקפיד על פרטים סביב חלקים שלא פורקו או סביב הצירים.
וגם, המשקוף. מכל הכיוונים. לוודא שהכל כוסה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

מי שלא היה שותף לתכניותי בהמשך, כבר אז התלהב וחשב שהדלת הושלמה. אבל לא…

השלב הכיפי בעיצוב דלת הכניסה שלנו – הציור

זה השלב שבו היצירתיות הלכה למעשה מקבלת מוחשיות פלסטית.
אם עד עכשיו אני ידעתי בערך איך אני רוצה שזה יראה, פתאום כולם רואים. הרעיון קורם עור וגידים ויוצא החוצה. אצלי, כמעט פשוטו כמשמעו, כי רציתי לתת לציור שלי נפח.
חלק מהאלמנטים צוירו ישירות על הקולאז’ שעשוי מקרעי הספרים אבל אלמנטים גדולים יותר צוירו בנפרד, הודבקו ושולבו בציור.
יש מס’ יתרונות לציור אלמנטים בנפרד:
1. יותר קל לצייר על שולחן, אופקית ועל נייר לבן….
2. יותר קל לזרוק ולעשות חדש, אם צריך.
3. רקע לבן יכול להיות יתרון כדי שהאלמנט יבלוט.
4. במקרה של כמה אלמנטים זהים, קל יותר לשכפל אותם.

• 

• 

• 

רק חלקי הקומיקס, המשולבים בדלת, צבעונים.
חוץ מהקומיקס, פלטת הצבעים שעבדתי איתה היתה לבן שחור ואפורים.
השתמשתי הן בצבעי אקריליק והן בטושים פרמננטים בעוביים שונים בשחור ובאפור. אלו השתלבו והוכתבו ע”י המונוכרומטיות של קולאז’ דפי האנציקלופדיות.

גם כדי ליצור את שיני הריצ’רץ’ על גבי הקומיקס, הייתי צריכה לגזור “שיניים”, הפעם מדפי מדפי האינציקלופדיה (ולא מדף לבן) ולהדביק. לאחר מכן זה מטופל עם טושים וצבעי אקריליק כמו שאר “השיניים” שצוירו.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר הדבקת כל האלמנטים החיצוניים, העבודה היא על הדלת עצמה.
את תחושת הפלסטיות כאמור, אני משיגה באמצעות הצללות. לצורך זה אני משתמשת בטוש פרמננטי (שלא ימס במגע עם מים), צבעים אקרילים מכחולים ומים. (לצורך ערבוב הצבעים אני משתמשת בפלסטיק של בונבוניירה ישנה…)

הואיל והתפר בחלק התחתון של הדלת לא תוכנן במקור, את ה”חור” (עם הקומיקס) הוספתי רק בשלב מאוחר יותר (ו”החור” בצד השני כוסה).
עוד יתרון של הטכניקה הזו… הקלות בה ניתן לתקן ולשנות.

והצד השני של דלת הכניסה:

מכיוון שבצד אחד מצאתי לנכון לשלב את הריצ’רץ’ ואת התפר, הצד הפנימי היה צריך לקבל טיפול חדש. כאן דווקא הבת שלי זרקה רעיון שמצא חן בעיני. רעיון שהמשיך את רעיון הריצ’רץ’ והתפר.
כפתורים. חולצת כפתורים.
את הרעיון שלה לקחתי והמשכתי הלאה.
סתם כפתורים זה “מכופתר” מדי.
החלטתי להעזר בתמונות השראה של חולצת כפתורים שמתוחה על כרס 🙂

• 

• 

זה גם יוציא אותי מהמראה “המכופתר”,גם יכניס ענין (והומור?!), גם יאפשר לשלב יותר מהקומיקס ואלמנטים נוספים כמו סיכת הביטחון ועדיין, יענה להגדרה של “תפר”.

גם כאן אלמנטים חיצוניים צויירו על נייר לבן לפי תמונות עצמים שנלקחו מהרשת, הודבקו על הדלת וכל שאר ההתאמות (צללים וקפלים) צוירו ישירות על הדלת עם צבעי אקריליק.

כמובן ששינוי הרעיון לציור חייב גם הערכות חדשה עם הקומיקס (וכאן כל הקומיקס של הפופאי שהדבקתי בהתחלה, מכוסה) וכן תיקונים קטנים באזור החיבור בין עברית לאנגלית.
טכניקת העבודה הזו הופכת את התיקונים הללו לפשוטים מאד , חלק אורגני מהיצירה.

שימו לב שהעבודה עם הקומיקס שונה מהעבודה עם קרעי האנציקלופדיה.
באזורי הקומיקס אני שומרת על כיוון ועל המשכיות גרפית מה שמחייב אותי לעשות עבודה מאד בררנית ומדוייקת.
(אבל לא על המשכיות תוכן. מאילוצים טכניים, מאחר והקומיקס מודפסים על שני צדדי הדף, אני נאלצת לבחור צד….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ואחרי ציור הקפלים והוספת הצללים, ככה הצד הפנימי של דלת הכניסה שלנו נראה:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

גימור ופינישים:

הציור נגמר. תיקונים קטנים נעשו. אתם שלמים עם התוצאה.
הגיע הזמן לכסות את המשטחים בגימור שייגן עליו מלכלוך ופגיעה.
שלב ראשון אני מכסה הכל בתמיסת דבק עם מים (מהבקבוק שהכנתי קודם. זוכרים?) את הסבב הראשון אני עושה עם היד. זה מאפשר לי לחוש אם יש אזורים בולטים או משוחררים בנייר, ולהחליק אותם.
לאחר הייבוש, אני עושה שכבה שניה והפעם אני נעזרת במברשת. העבודה עם המברשת היא מהירה יותר ולתחושתי גם משאירה יותר חומר על המשטח.
אם יש עוד תיקונים קטנים, זה הזמן לעשותם. לאחר יישום הלכה, זה יהיה מאוחר מדי.

• 

• 

• 

זה בדיוק הזמן להוסיף את החתימה הגרפית שלי(החרפושית), שבאופן תדיר אני שוכחת להוסיף אותה. במקרה זה אני מדפיסה אותה בגודל שנראה לי מתאים ומדביקה אותה משני צידי הדלת:

לאחר ששכבות הדבק יבשו לחלוטין, אני מיישמת על כל המשטחים (הדלת, המשקוף מכל הכיוונים …) 3 שכבות של לכה (על בסיס מים) כדי להגן על ציפוי הנייר מכתמים ומפגיעה מכנית (ממפתחות לדוגמה. ראו את תמונת המשקוף לפני הציפוי)

אגב, מה יקרה אם תמרחו לכה על דבק שלא יבש לחלוטין?
מוזמנים לקבל תשובה, ולראות איך ניתן להשתמש דווקא בתוצאות של זה – כאן.

כשהכל יבש, זה הזמן להחזיר את כל החלקים שהוסרו לפני קילוף הדלת, להוסיף את פסי האיטום שהוסרו, את המזוזה, את מספר הדלת ולחכות לתגובה של השליחים שיגיעו. מקווה שעד אז לא ניהיה כבר בבידוד ותוכלו גם להזמין אנשים הביתה, לעוגה וקפה ו…לראות את דלת הכניסה מבפנים….

בימים אלה, כשאנחנו ספונים בביתנו מפחד הקורונה, הבלוג שלי חוגג שלוש שנים.
(זו בדיוק הסיבה שהפוסט הזה מקדים ועולה היום ולא בתחילת אפריל).
זה הזמן לנצל את השהיה הכפויה בבית ולחדש וליצור ממה שיש.
מוזמנים לדפדף בבלוג ולבחור לכם פרוייקט, ללמוד טכניקות ולהתנסות.

בתקווה לימים טובים יותר וחזרה לשיגרה מודעת ומשופרת.
נתראה בתחילת מאי.

Related Images: