בפראג יש בניין (שתוכנן ע”י האדריכל הצ’כי מילוניץ’ בשיתוף פעולה עם האדריכל האמריקאי גרי) בשם הבית הרוקד. (או ג’ינג’ר ופרד)
הבניין הזה שייך לאסכולה הדקונסרוקטביסטית ואחד הדוגמאות המוכרות יותר שמיצגות אותה.
האסכולה הזו בעצם, קוראת תגר על האקסיומות המבניות (והחומריות) שהתבססו על הגאומטריה האוקלידית ושהיו מקובלות בארכיטקטורה עד אז.
הגישה הזו הפכה למעשית תודות לטכנולוגיות חדשות ולניצול חדש של חומרים שהצליחו למתוח את הגבול ולאתגר את התפיסה שלנו את מושג היציבות.
בגישה הזו הם כמובן ניצלו חוקים פיזיקלים נוספים ורק למראית עין סתרו את החוקים הפיזיקליים המוכרים.
להבדיל, הקולב הרוקד שלי, לא מתיימר לחסות תחת תורות פילוסופיות שקוראות תגר. כולה פשלה שתוקנה (ושעדיף שהיתה נמנעת) בצורה מאולצת למדי.
(מה שמעלה בי את התהיה אם וכמה יצירות התחילו את דרכם כפשלה טכנית והוצגו בדיעבד כביטוי רעיוני אנרכיסטי ובועט…;-))

הקולב הרוקד שלי שחובר לו יחדיו בצלוטייפ…

את הקולב שלי מצאתי בכניסה לבית הדיור המוגן שם אמא שלי גרה.
למרבה הצער יש דירות שדייריהן הולכים לעולמם וצריך לפנותן בזריזות. כך מושלכות הרבה שכיות חמדה שאוהבי וינטאג’ היו עטים עליהן.
הקולב הזה בהחלט גרם לי לתת ברקס פתאומי באמצע עליה תלולה (כבר מזמן אני עם רכב אוטומטי ולא צריך להסתבך עם זינוקים בעליה…) ולאסוף את האסופי למכוניתי.
אמא שלי כבר מכירה את התכשיט (אותי. לא את הקולב…) כך שלא ממש התרגשה מהנוסע הלא צפוי.
נראה שבעליו הקודמים של הקולב ניהלו מולו מסע שכנוע ארוך (במטרה להשאירו כיחידה אחת) באמצעות צלוטייפ.
מסתבר שצלוטייפ הוא לא בדיוק הכלי הכי היעיל במקרה זה. שני מוטות מתוך שישה מצאו את דרכם אל החופש.
כך נראה הקולב הרוקד שלי כשהובא כלאחר כבוד הביתה:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

יש לציין כי תוך כדי פרוק ניכר שבעלי הקולב לא הסתפקו בצלוטייפ וניסו גם מיני דבקים אחרים. גם במקרה זה שלא בהצלחה מן הסתם.

בצידי הקורה המחורצת יש חורים שלא הצלחתי להבין את מהותם. כששאלתי בקבוצה שמתמחה בריהוט וינטאג’ על החור הזה, קיבלתי תשובות מגוונות כולל תמונות על יעוד אפשרי לחור הנ”ל.
לפי התשובות שנתנו לי, מהחור הזה נשלף מוט, שאופסן לכאורה בתוך הקורה ומשמש לתליית עניבות או חגורות.
החור בקולב שלי היה קטן מדי ולא עמוק דיו. נראה לי שאולי היה כאן נעץ דמה שנועד לחקות את המוט הנ”ל בקולבים אחרים.
בסופו של דבר, אצלי החור נשאר כפי שהוא.

עיצוב?

הפעם השאלה הזו ליוותה אותי כמעט לכל אורך הדרך.
המורפולוגיה של הקולב הזה ברורה, נקיה ופונקציונלית מאד ואיני מוצאת דרך (וטעם) לפגום בה או לשנות אותה.
הקולב עשוי מעץ בוק חשוף. קלאסי מאד.
(ואני אוהבת שהחומר חשוף. אני אוהבת את האותנטיות של פריט שהמראה שלו משקף את החומר ממנו הוא עשוי. בפרט עץ שיש לו טקסטורה וחום…)
שיפוץ הקולב תוך שמירה על המראה הנוכחי שלו ישמר את הערך שלו כפריט וינטאג’.

אז למה בכלל אני מתלבטת?
כי יש בו משהו גנרי, משעמם. יש אלפי קולבים דומים מעץ שיעודם הוא פונקציונלי. כולם נראים אותו הדבר (לא באמת, מסתבר. יש בהם שוני אבל עובדה שחשבתי שהם נראים אותו הדבר… השוני ביניהם לא מספיק מאפיין אותם)
אז התלבטתי לכל אורך הדרך. אפילו התייעצתי עם חכמת ההמונים בפייסבוק.
(ההמונים לא ענו. קיבלתי תשובות ספורות וכל אחת מהן היתה שונה)
לרגע חשבתי לשמור על המראה הנקי שלו ולרגע חשבתי להתערב וחוזר חלילה. בלי החלטה חד משמעית.
מה החלטתי בסוף? בטח ראיתם כבר את התמונות..לא? 😉
ואיך החלטתי בסוף?
תראו בסוף.

פרוק הקולב הרוקד –

נראה לי שלא אגזים אם אומר שבפרוייקט הזה שלב הפירוק כמעט קרה מעצמו.
פחות או יותר מה שהחזיק בקושי את כל חלקי הקולב יחד, היה הצלוטייפ וכשהוא הוסר החלקים התפרקו.
הואיל ושניים מהמוטות נפרדו מהקולב עוד לפני זמני, נעזרתי באחד המוטות הנוכחים על מנת לקנות מוט עץ בקוטר זהה. את המוט שקניתי (באורך של מטר) אנסר בהמשך ואשלים עם החלקים את שני המוטות החסרים בקולב.
שימו לב שהחלקים שלא היה צורך לפרקם (הרגליים בחלקם), לא פורקו היכן שלא נדרש.
החלק שכן פורק באחת משתי הרגליים, אף הוא חוזק בעבר בצלוטייפ…

• 

• 

• 

• 

• 

ניקוי ושיוף –

חלק מעבודת ההכנה שיש לעשות על עץ, הרבה יותר קל לעשות כשהרהיט מפורק. כל נושא הגישה לפינות ולאזורי החיבור בין החלקים נמנע. זה מקל על העבודה וגם מבטיח עבודה טובה יותר.
להבדיל מהכורסה שלי שממש הייתי צריכה לירוק דם על מנת לשייף אותה, כאן זה היה קליל מהיר ולא דרש הרבה סבבים עם המלטשת (ועדיין עשיתי זאת תוך נסיון להתחשב בשכני)
את המוטות העגולים ליטשתי ידנית עם נייר לטש 180 וגם זה, אף כי עשיתי זאת על הגג, בגל החום הנורא שהיה בספטמבר, לא גרם לי להזיע מאד.
שימו לב, בתהליך הניקוי צריך לנקות גם את הדבק ככל הניתן. גם מהחורים בהם לא ניתן להכנס ואני עובדת עם מברג ופלייר אף ארוך על מנת להסיר ככל הניתן את הדבק מבפנים.

• 

• 

• 

וגם שימוש במסיר צבע….

את הקורה המפוספסת של הקולב הרוקד שלי לא ניתן לשייף כי שיוף יהרוס את טקסטורת החריצים. לא ניתן לחדור את החריצים הללו לא עם נייר לטש ובוודאי לא עם משייפת. תכלס, שיוף לא יסיר את הלכה באזורים שאין גישה מכאנית אליהם.
כאן גייסתי את נסיוני הטרי עם הצד הכימי של הסרת צבע בשידונת שלי. את הצד הכימי שווה להפעיל כשיש לו יתרון מהותי על הצד המכאני. או כשלא ניתן טכנית לשייף. רק באזור המחורץ יישמתי מסיר צבע באמצעות מכחול זול וגס (אני זקוקה לסיבים קשים יחסית שיחדרו את החריצים)
גם כאן, למרות שמדובר על אזור קטן ונקודתי, חשוב לשמור על כללי הבטיחות. לעבוד באזור מאוורר ועם כפפות.

• 

• 

• 

חלק מהלכה הוסרה כבר בשלב יישום החומר עם המכחול.
מה שנשאר מהלכה, הסרתי באמצעות צמר ברזל (שלהבדיל משפכטל, ייכנס בחריצים). עברתי איתו על האזור המחורץ לאחר שנתתי לחומר את הזמן הדרוש לפעולה פסיבית וההסרה הושלמה.
על האזורים החלקים בצד, עברתי עם מלטשת והשלמתי את הסרת הלכה.

לפני שאני מחברת הכל מחדש אני מנסרת את המוט שקניתי כדי להשלים את החלקים החסרים בקולב:

אם עד שלב זה אתם מחליטים אם ואיך לעצב את הקולב שלכם, יכול להיות שכדאי להקדים את שלב העיצוב לחיבור על מנת לשמור את החיבורים נקיים (אין צורך לעשות זאת אם אתם צובעים את כל הקולב בצבע אחיד. רק אם אתם נותנים לחלקים שונים גימור שונה).
הואיל ובשלב זה עדיין לא גיבשתי רעיון אחר וחשבתי להצמד למראה הקלאסי עם גימור לכה, זה היה השלב לחבר את כל החלקים חזרה.
ומסתבר שגם אם זה נראה פיס אוף קייק
מסתבר שגם אם כל החלקים נכנסים זה לזה בקלות ולא נותר אלא למרוח דבק ולקבע,
כאן, בשלב הזה בדיוק, פישלתי וגרמתי לקולב שלי לרקד 😉

חיבור מחדש או כך הקולב הרוקד שלי זכה לשמו –

בגלל שאין לי מספיק כליבות (גם משיקולי אחסון וגם בגלל עלויות) אצטרך לעשות את החיבור בשלבים:

שלב ראשון – חיבור הרגל שפורקה.

תחילה חשוב לחבר את הרגל שפורקה כי כל שאר החיבורים מתבססים על שתי הרגליים יחד.
את השלב הזה אין בעיה לבצע בנפרד (אם כי עקרונית, אין בעיה גם להדביק עם כל הקולב ביחד. למי שיש מספיק כליבות)

שלב שני – חיבור ששת המוטות לאחת משתי הרגליים

למרות שלכאורה יכולתי להדביק את המוטות לשתי הרגליים בבת אחת (לא צריך יותר כליבות וזה חוסך זמן) העדפתי להדביק תחילה את המוטות לאחת משתי הרגליים (ולהשתמש ברגל השניה לקבע את המוטות למקומם) ולאחר ייבוש להדביק את המוטות לרגל השניה. השיקול היה שיקול דבילי למדי (בדיעבד…) של כיוון נזילת הדבק אבל הבחירה הזו מזערה במעט את השלכות הפשלה שלי.
מאמינה שאם הייתי מדביקה יחד את שני הצדדים היה קשה לי מאד אח”כ, אם בכלל, לתקן את הפשלה הזו.

• 

• 

• 

• 

לצערי, לא הייתי ממוקדת מספיק.
מרוב שתכננתי איך אני מנצלת את הכליבות שברשותי והיכן למקמן בצורה אידאלית, שכחתי כלל מאד בסיסי גם בגאומטריה וגם בקונסטרוקציה.
מלבן לא יהיה מבנה יציב מבלי לקבע אותו. באמצעות קיבוע זוית או אלכסון.
משמעות הכלל הזה הוא שכאין קיבוע כזה, כשמופעל כח על אחת הפאות, מלבן יכול להפוך למקבילית.
אז איך לדעתכם הייתי יכולה להמנע מהפשלה הזו?

יכולים לדמיין איך המוטות שלי הופכים להיות צלע במקבילית?
איך הזוית ביניהם לבין הרגל כבר לא ממש 90°?
וכך הפך הקולב שלי להיות הקולב הרוקד.
ומעבר לריקוד שנשמע אולי חביב ולא מזיק, עיוות כזה יכול גם ליצור מצב שחלק מהחלקים בהמשך לא יתחברו היטב… יכול להיות ממש באסה.

• 

• 

• 

אז איך מתקנים פשלה ומונעים מהקולב הרוקד שלי להמשיך לרקוד?

להכות על חטא בשלב הזה כבר לא יעזור לאף אחד.
אז אני ממשיכה הלאה,
מודעת יותר ומקווה שאצליח לתקן את שהרסתי בתוך הפעלת לחץ במקומות הנכונים, תוך ניצול כח הכבידה של כדו”א לטובתי, והדבקת שאר החלקים כך שתיווצר יחידה סגורה אחת.

שלב שלישי – להדביק את המוטות גם לרגל השניה.

בשלב הזה בו אסיים להדביק את כל המוטות (תוך כדי נסיון לתקן את העיוות שנוצר). הכליבות משמשות להפעלת לחץ מהצדדים והאנציקלופדיות על תקן משקולות, מפעילות כח על מנת לישר את העיוותים שנוצרו בשלב הקודם.
כמובן שדבר ראשון שעשיתי היה להעמיד את הקולב על רגליו ואת כל הקיבועים אעשה במצב זה.
(כאן נעזרתי בקורות “על יבש” כקונטרה נוספת)

• 

• 

• 

שלב רביעי – לחבר את קורות הרוחב שסוגרות את הקולב מלמעלה.

לאחר ייבוש חלקי של כמה שעות של השלב הקודם (ייבוש חלקי יאפשר לחיבורים גמישות מסויימת שאני זקוקה לה מאחר ואני נאלצת להדביק בשלבים), אני מוסיפה את הקורות שסוגרות סופית את הקולב.
אני מדביקה אותן תוך כדי הפעלת לחצים (כולל לחץ הפוך. ניצול תכונה שווה של הכליבות החדשות שלי) כדי שכל החלקים יצליחו להתחבר ושישארו במקומם, למרות הלחץ הפנימי, עד לייבוש מלא.
כאן, בגלל העיוות, היה קשה יותר להכניס את החלקים במלואם והכליבות עשו לשמחתי את הפיניש שלא הצלחתי ביד.
הכליבות הגדולות עוברות להפעיל לחץ אנכי מתוך תקווה מבוססת למדי שהקורות, שסוגרות את המבנה, יפעילו את הלחץ הדרוש בכיוון האופקי.
גם האנציקלופדיות, על תקן משקולות, נשארות עד ליבוש מלא.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

כמה דגשים קוסמטיים שיש לתת עליהם את הדעת תוך כדי הדבקה וקיבוע:

א. כשמורחים דבק ומחברים שני חלקים, חלק מהדבק ייזל החוצה. את שאריות הדבק חשוב לנקות, עדיף עם סמרטוט לח. הניקוי חשוב כדי שלא יתייבשו גושים של דבק שיהיה לכם קשה מאד להפטר מהם לאחר ייבוש וגם כי הדבק היבש, גם אם הוא שקוף, ימנע מהגימור שתבחרו להתפס היטב בעץ וייווצרו שינויי גוונים.

• 

• 

ב. כשאתם מהדקים את הכליבה לעץ, אתם עלולים להשאיר סימנים או להטביע צורה בעץ. שימו לב לשים תווך כלשהו כדי להמנע מהטבעה. סימנים תוכלו לשייף אח”כ. הטבעה בעץ יהיה קשה להעלים.
חששתי לפגוע באזור המחורץ ונעזרתי בתווך של קרש נוסף.

• 

• 

פינישים וטאץ’ סופי.

אחרי ייבוש מלא של הדבק, אחרי הסרת הכליבות והאנציקלופדיות, הקולב הרוקד שלי התמתן ונרגע.
לאור מה שצפוי לו, אני לא באמת חוששת שהוא יחזור לסורו…אתם הייתם רוקדים עם משקל עודף של בגדים??
(תכלס, הקולב שופץ עבור הבת שלי שעד כה השתמשה בספה שלי בתור קולב…ואין צורך להוסיף על זה ;-))

לא נותר אלא לשייף מעט באזורים בהם הכליבות השאירו סימנים ולצבוע הכל בלכה על מנת להגן על העץ.
אלא ש…
אני עדיין לא שלמה סופית. עדיין חסר לי המגע האישי ואני רוצה לתת אותו מבלי לאבד את הקלאסיות חסרת הגיל של הקולב.
על הפתרון שיישמתי בסוף, חלמתי בלילה. רגע לפני הלכה, החלטתי שכך בדיוק אני רוצה.

אז בכל זאת…לא ויתרתי על נגיעה משלי :-)…

שני המוטות העליונים של הקולב נצבעו בירוק פיסטוק (אחד משלושה צבעים שנותנים לחדר של הבת שלי את אופיו).
זה לא רק הגוון המדוייק של הצבע. אלו שאריות מאותו הצבע האקרילי שבו הקיר נצבע.
הואיל והקולב כבר מחובר, החלטתי לא להגיע עם הצבע עד לחיבור ונעזרתי בצלוטייפ כדי במכוון להתרחק ממנו ועל מנת ליצור קו צביעה אחיד.

• 

• 

• 

עוד הלכה וזהו…

אחרי שהמוטות נצבעו בשתי שכבות צבע ואחרי שהסרתי את הצלוטייפ (היה לי דה ז’ה וו משהו…)
שייפתי מעט את האזור הצבוע על מנת להחליקו ועברתי ללכה.
את הלכה אצבע בשלוש שכבות, על כל הקולב, כולל על האזורים הצבועים בירוק פיסטוק.

• 

• 

• 

הלכה במקרה זה היא לכה משי מט (משהו בין מט למבריק) ושוב אני נדהמת, כמו בכל הפעמים הקודמות ואיכשהו אני עוד לא התרגלתי לזה, איך הגימור נותן עומק וחיים לעץ. מוציא ממנו את כל היופי שלו. בכל התמונות הללו שצילמתי תוך כדי הצביעה הראשונית בלכה, אני מנסה להראות בדיוק את זה.

שימו לב, תוך כדי צביעה בלכה, לעבוד עם מברשת לא רטובה מדי ולמנוע נזילות (זה קורה יותר בקצוות שם יש נטיה לטיפות העודפות להצטבר) שיראו רע כשהלכה תתייבש. תוך כדי צביעה הסתכלו על הקולב מזויות שונות ופחות סטנדרטיות – מלמטה לדוגמה. זה יעזור לכם לאתר נזילות ולהעלים אותם וכן לצבוע בצורה אחידה ונקיה יותר.
אחרי שתי שכבות של לכה, אני משייפת בנייר לטש עדין כדי להחליק את המשטחים.
עוד שכבת לכה, וזהו.
הקולב ערוך ומוכן.
(לא באמת…הוא עדיין לא יודע מה מצפה לו ומה יצטרך לשאת…)

אני מקדימה ביומיים כי אני רוצה להקדים ולשלוח את המחשב שלי לתיקון.
מקווה שהוא יתוקן במהרה ושניפגש כאן בסוף אוקטובר. אם לא, סימן שהמחשב שלי נזקק לטיפול יסודי (או שהסגר הזה…)
עד אז מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה ושנה הרבה יותר טובה.
ובשונה מהקולב הזה,
אל תתנו לאף אחד ולשום כח שבעולם לגרום לכם להפסיק לרקוד…

Related Images: