כשאספתי ג’ינסים ישנים לספה שלי, מצאתי ליד מיכל המחזור שקית קטלוגים של בדי ריפוד.
הם חיכו בסבלנות (בערך…חלקן נוצלו בדרך) עד שהחלטתי שדי כבר, שהכריות שלנו כבר מזמן דהויות ופרומות והגיע הזמן לתפור כריות חדשות.
כשתפרתי את הכריות, לא חשבתי אפילו לכתוב פוסט בנושא כך שהתהליך כמעט ולא תועד בתמונות.
בדיעבד, חשבתי שיש כמה טריקים ולקחים שניתן לשתף.
לא חייבים ללמוד הכל לבד.
אז זו הסיבה לפוסט הזה.
מי שלא בקטע של תפירה או מכונת תפירה מוזמן לדלג.
הפוסט הבא יהיה על כסא ישן ואז נחזור לכליבות ולמשייפת ולצבע…
אז…אמרנו כריות?
כריות זו דרך מצויינת להכניס צבע (לא שאצלי בבית חסר צבע…) טקסטורה, חום ועניין לחלל.
מעבר לצד הויזואלי שלהן, הן נמצאות אצלנו בשימוש יומיומי ונמעכות, אצל כל אחד מבני משפחתי, אחרת לפי הנוחות האישית של כל אחד מאיתנו.
הכריות שהיו אצלנו תפקדו יותר מ13 שנים…כריות קנויות מקנבס שהחלו להתפורר ולהשאיר חלקי מילוי במקומות אקראיים.
ולא, אין לנו לא חתול ולא כלב. והתוכי שלנו …מעדיף את הוילון שלנו.
קנבס הוא בד מאד פופולרי לריפוד. נראה טוב, הדפסות טרנדיות ומחיר שפוי.
החיסרון הגדול שלו הוא העמידות שלו לאורך זמן והעובדה שהוא דוהה מהר. (סדר גודל של שנתיים שלוש…כל יתרת השנים שהכריות המשיכו לתפקד מעבר לזה היו תוצר של עצלות שלי וסדרי עדיפויות שונים!)
זו הסיבה שאני אעמוד בפיתוי ולא אבחר בקנבס שוב, לא לכריות ובוודאי לא לריפוד של רהיט שמושקעת בו הרבה עבודה ושאמור לתפקד שנים.
הקטלוגים שמצאתי שכללו ריבועי דוגמאות של בדי הריפוד מגוונים בטקסטורות, בדוגמאות ובגוונים היו נקודת המוצא.
להם הוספתי שאריות בדים שנמכרו כשאריות שגם הם מיועדים לריפוד (עם הזמן למדתי לזהות בדים לריפוד לפי העובי והטקסטורה).
לגבי המילוי,
גם כאן, אספתי כריות ישנות שכבר לא נעים לישון עליהן וגם כמובן ניצלתי את כריות הנוי הישנות שלנו. להבדיל מריפוד של כורסה או ספה, אין בעיה במקרה זה להשאיר את הכרית הקודמת ולדחוס אותה כמילוי לכרית החדשה שתהיה פחות או יותר בגודל דומה. וכך אני חוסכת תפירה לכרית עיוורת פנימית שתלכד את חומרי המילוי. (אמרתי עצלנית??)
דבר נוסף,
ניתן לתפור את הכרית על המילוי שלה דבר שיכול לחסוך את הכרית העיוורת (ואולי יש מופעים של קפיטונאג’ בכריות שזה אף מחייב) אבל אני מעדיפה לתפור את הכרית כך שניתן יהיה להסיר ולהפריד את המילוי. בעיקר לצרכי ניקוי.
אז איפה מתחילים?
שם המשחק במקרה זה הוא חיבורים.
בין טקסטורות, בין דוגמאות וכמובן בין גוונים.
בתור התחלה בחרתי צרופים של שתיים שלוש חתיכות מהקטלוגים ומשאריות הבדים שהיו לי כשגודל הכרית הרצוי נלקח בחשבון.
תוך כדי זה הגדרתי גם את היחס בין החתיכות, את החיבורים בינהן, את מיקום הפתח והסגירה (כפתורים או ריצ’רץ’ במקרה הזה) ואת הגימור.
במקרה זה לא היה הרבה תכנון כולל ומקדים. כל כרית היא תוצר מקומי (ואפילו ספונטני) של חתיכות הבד שהיו זמינות לי.
ואלה הכריות אחת אחת:
(לחיצה על תמונה כלשהי תגדיל אותה ותאפשר דפדוף בין שאר התמונות מוגדלות)
לפני שאמשיך לשתף אתכם בטיפים הקטנים שאני למדתי, אני חייבת לציין שאין לי שום רקע בתפירה.
אני חובבנית בין חובבנים וכמו את כל הטכניקות האחרות שאני מיישמת כאן בבלוג, אני לומדת תוך כדי עשיה והתנסות.
לרוב תוך כדי טעיה (משמע, לתפור ולפרום אח”כ…) ומן הסתם יש לי עוד דרך ארוכה.
לא מתיימרת להחליף איש/אשת מקצוע אבל בהחלט מתכוונת להנגיש לי גם את התפירה לכל צורך שיתעורר. גם כאן היצירתיות, החוש הטכני והאינטרנט יחד מספקים פתרונות לא רעים.
טיפים:
פייפינג (Piping) או קדר
פייפינג הינו מן צינור בד שתפור ומקיף חבל והוא יוצר גימור הקפי לכרית.
בריפוד רהיטים משתמשים בפייפינג לא מעט כך שעשיתי את זה כבר בעבר גם בספה שלי וגם בכסא המשרדי שלי.
מבחינה עיצובית משתמשים בו כקישוט, להדגיש את החיבור ולהכניס צבע/טקסטורה נוספת בתפרים.
כדי ליצור פייפינג (קדר) נצטרך סרט בד (שנגזור בעצמנו מהבד הרצוי) וחבל.
החבל הנ”ל מהווה אך ורק מילוי לאותו צינור ואף אחד לא יראה אותו. החבל יכול להיות עקרונית כל חבל שיהיה עביד. מה שהנחה אותי זה המחיר (והזמינות)…
קניתי חבל מצנחים שהיה החבל הזול בטמבוריה שליד הבית. הכל הולך לבחירתכם: חבלי כביסה, חבלי נילון, כותנה או אחרים שנמכרים בחבילות או לפי מטר. עובי של בערך חצי סמ’.
את סרט הבד ניתן לגזור לאורך הבד או באלכסון.
כאשר הסרט גזור באלכסון, הסרט גמיש יותר ואזורי העיקולים בכרית יהיו יפים ונוחים יותר. מאידך, קל יותר לעבוד (ולגזור) סרט עם הכיוון של הבד. רוחב הסרט צריך להיות 5 סמ’.
אל תתפשרו על הרוחב. אם זה יהיה צר מדי, כל העבודה (והבד…) ירדו לטמיון.
כדי לגזור סרט אלכסוני אפשר כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה): 
במקרה זה צריך יהיה לתפור את החתיכות זו לזו לאחר החיתוך (בקישור יש הסברים גם להמשך)
או יפה יותר ומתוחכם יותר, מה שנותן לנו סרט רציף ארוך, כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה):
גם כאן יש הסבר מצולם מפורט לכל התהליך .
לאחר שיש לנו סרט ארוך רציף, תופרים את החבל בתוך הסרט.
כל מכונת תפירה היא שונה מעט. שימו לב שבתפירת פייפינג (או קדר…) יש להשתמש ברגלית אחרת, קראתי לה רגלית חד צידית. הרגלית הזו מאפשרת תפירה סמוך למשהו בולט (החבל העטוף במקרה זה).
עם אותה הרגלית אתפור גם את הריצ’רצ’ים בהמשך.
לאחר שהפיפינג מוכן, מצמידים אותו רק לצד אחד של הכרית ואח”כ כשהוא מחובר כבר, מחברים בין 2 הצדדים וסוגרים את הכרית.
באתר הזה (ממנו לקוחה התמונה האחרונה) יש הסבר מצולם מפורט מאד על כל התהליך כולו.
ריצ’רצ’ים:
לצערי לא צילמתי דבר בתהליך ולכן גם כאן אהיה צינור עם הערות בעברית, לאתרים אחרים שמנגישים לדעתי את התהליך בצורה מצולמת ומפורטת.
בחירת מיקום הריצ’רץ’ הוא חלק מעיצוב הכרית ונעשה בשלב הראשוני בו מחברים רעיונית את החלקים זה לזה.
חשוב לציין כי יש לתפור תחילה את הריצ’רץ לפני שסוגרים את הכרית (בצידה ההפוך) וכשתופרים וסוגרים את הכרית, הריצ’רץ’ צריך להיות פתוח. אם הריצ’רץ יהיה סגור, לא ניתן יהיה להפוך את הכרית.
אצלי יש כמה דרכים לשימוש בריצ’רצים:
ריצ’רץ מחופה. ממוקם במקום גלוי
הסבר מצולם ומפורט כאן.
ריצ’רץ’ נסתר בחיבור בין שני בדים שונים.
מאחר ובכרית הזו בחרתי להכניס פיפינג (קדר) בהקף, וממילא אני מחברת בין בדים שונים, העדפתי להכניס את הריצ’רץ בחיבור בין הבדים.
גם כאן, קודם תופרים את הריצ’רץ’ ורק אח”כ את הפייפינג בהקף.
הסבר מצולם (בגרמנית, אבל אני הסתדרתי עם התמונות בלבד) כאן או (באנגלית) כאן.
ריצ’רץ משולב בקצוות הכרית.
בלי פייפינג, או עם. (החץ בתמונה השמאלית מראה את מיקום הר’צ’רץ’)
עם פייפינג – הסבר מצולם כאן.
בלי פייפינג זה פשוט יותר טכנית ודומה במידה מסויימת לתפר בין שני בדים. הסבר מצולם כאן.
מוסיפה כאן במאמר מוסגר שהכרית שנראת לכאורה פשוטה וללא שילובי בדים, היתה מאד קשה לי לתפירה. זאת מאחר ואחד הבדים (השתמשתי בו גם לפייפינג בכריות אחרות) נמתח וסטרצ’י.
לא תארתי לעצמי כמה זה מקשה על התפירה.
את האגוז הזה, של בדים נמתחים, עוד לא פיצחתי.
אשמח לטיפים מכם ואם אקבל, אשתף כאן בפוסט בעריכה מאוחרת.
כפתורים:
כפתורים, להבדיל מריצ’רצים (שלרוב נעדיף להסתיר ולהעביר “אחורה”), הם אלמנט עיצובי פרופר. סגירת הכרית עם כפתורים עוברת לחזית והופכת לאלמנט עיצובי דומיננטי.
בשלושת הכריות הללו יש חפיפה מלאה של בד כך שלכאורה אפשר היה לוותר על הכפתורים.
כאמור, לכפתורים יש כאן תפקיד ויזואלי דומיננטי אבל גם הם עוזרים לקבע את הסגירה על מנת שהכרית לא תתעוות מלחץ המילוי.
כאן בחרתי בכפתורים מוכנים.
אם תעדיפו לעשות את הכפתורים שלכם, יש בפינטרסט הרבה רעיונות מגניבים.
יש גם ערכות לכיסוי כפתורים בבד לבחירתכם. הרחבתי מעט בנושא במסגרת ההסברים שלי על הספה שלי וגם בפוסט על הכסא המשרדי שלי.
כחלק מהבחירות העיצוביות שלי בחרתי במקום אחד לולאה לכפתור.
הסבר מצולם על איך עושים את הלולאה כאן.
חייבת להוסיף כי אפשר להסתדר גם ללא העזרים המופיעים בהסבר (אם כי מן הסתם הם נוחים יותר)אפשר להשתמש במקום, בסיכת ביטחון קטנה להשחלה.
על מנת להשיג שרוך צר יחסית, צריך להשתמש בבד דק. יהיה הרבה יותר קשה לעבוד עם בד עבה. וקשה יותר ככל שהשרוך שתרצו להשיג יהיה צר יותר.
בכריות האחרות בחרתי לעשות את הפתח לכפתור בבד עצמו.
כדי ליצור את החור לכפתור בבד, השתמשתי בפונקצית הזיגזג הצפוף במכונה.
הסבר מוצלח יותר כאן:
ויש גם אופציה ידנית כאן.
כרית גלילית:
כרית גלילית היא שונה בקונצפט שלה מכרית רגילה אבל הכלים ושיטות העבודה דומות.
במקרה זה יש יריעת בד (אחיד או עשוי ממספר בדים המחוברים זה לזה) המתחברת לעצמה חזרה ויוצרת צינור.
(אני הכנסתי ריצ’רץ בחיבור בין שני בדים לפני סגירת הצינור. הכנסת ריצ’רץ’ בתפר סגירת הצינור בעייתית כי לא ניתן יהיה לתפור בצידו החשוף בגלל נגישות לפנים הצינור)
בצדדים יש לגזור עיגול ברדיוס המתאים.
כן, צריך לחשב.
וצריך את נוסחת הקף המעגל 2πR שלמדנו בחטיבת הביניים. (למי שתהה למה צריך ללמוד גאומטריה…)
אורך יריעת הבד היא הלכה למעשה הקף המעגל ובעזרת הנוסחה 2πR מוצאים את הרדיוס הרצוי.
יש להוסיף לרדיוס שמצאנו לפי הנוסחה גם סמ’ נוסף עבור התפר.
לחילופין ניתן להשחיל שרוך בקצוות ולהדק לאחר הכנסת המילוי.
המילוי האידאלי במקרה של כרית גלילית הוא ספוג גלילי שיתווה בצורה מושלמת את הצורה של הכרית.
במקרה שלי, לא היה לי ספוג גלילי. יתרה מזו, רציתי לנצל שאריות ספוגים שנשארו לי מעבודות קודמות…
אז דחסתי ספוגים פנימה ובאזורים החסרים מילאתי עם אקרילן בתפזורת. מכרית מפורקת אחרת.
התוצאה פחות יפה מאשר שימוש בספוג גלילי, אבל אותי היא מספקת.
ומכיוון שרציתי להוסיף יותר מהצבע הכתום,
ומכיוון שבכרית גלילית הריצרץ’ נחשף בגלל הקימור שלה,
החלטתי להוסיך רצועה הקפית שנסגרת בכפתורים.
וזה מה שיצא.
זו הכרית שלי, שתומכת בגב התחתון שלי כשאני מתרפקת על הספה.
מוזמנות/נים להעלות הערות שאלות והערות וגם טיפים ותיקונים למה שאני עשיתי.
אשמח לענות כמיטב יכולתי ואשמח כמובן ללמוד דברים חדשים.
זהו.
לכו. חגגו את שבועות.
ואח”כ, נצלו שאריות בדים. ואל תפחדו להעיז ולשלב.
למדו תוך כדי.
וחזרו לספר.
חג שבועות שמח.