למי מכם שעוד לא קרא ומעוניין לדעת איך הכל התחיל (ואיך נגמר…) ואיזה שלבים נעבור בדרך-
מוזמנים להכנס לפוסט המקדים:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”
למי שמעונין להתחיל ישר מהתכלס, מוזמן להתרווח. זה לא יהיה קצר.
הפוסט הזה יעסוק רק בפרוק והפשטת הספה (וגם הוא כשלעצמו ארוך למדי).
שאר התהליך יגיע בפוסטים עתידיים.
אז זו הספה במרפסת שלנו.
לשמחתי אני בפיתחה של העונה היבשה והיא תוכל להשאר במרפסת.
רוב התהליך (המגעיל והמלוכלך לפחות) יתבצע כאן מתחת לכיפת השמים (או מתחת לסוכך הזרועות שלנו) .
השלב הכי קשה זה הרגע לפני שמתחילים. כמו השניה לפני שקופצים למים. בפרט שמעולם עוד לא עשיתם את מה שאתם הולכים לעשות. דרך לא נודעת.
להבדיל (במידה מסויימת) מכל עבודה אחרת,
את הספה הזו עשיתי מבלי שום מושג הקטן שבקטנים לאן אגיע בסוף.
יותר מזה, לא ידעתי כלל מה יזדמן בדרכי בהמשך.
החלטתי פשוט להתחיל. לעבוד צעד צעד ואם צריך בצעדי טיפ טופ ולהתמודד (וללמוד) עם כל שלב תוך כדי.
הסיבה המקורית שצילמתי את כל התהליך היא לא הבלוג הזה שעדיין לא היה קיים אפילו לא כרעיון. הסיבה היתה שאוכל לשחזר מאיך שהספה היתה, איך היא צריכה להיות.
חשוב היה לי להזכר בשלבים, בשכבות ובשכבות כשאבנה הכל מחדש.
הספה – פרוק. מתחילים בשיפוץ:
לוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:
1. הוצאת מסמרים וסיכות מתחתית הספה:
החלטתי להתחיל בעבודה פשוטה מאד, עבודה שחורה.
להוציא מסמרים וסיכות מהעץ, לשחרר את רצועות היוטה הקרועות ולשחרר את כל הקשרים והקישורים שחיברו את הקפיצים ומיקמו אותם על הרצועות.
אחת ההחלטות העקרוניות שלי היו שבשלב זה, למרות כל הגועל נפש, איני זורקת דבר.
כולל את המסמרים שאני מחלצת מהעץ והחוט איתו קשרו את הקפיצים.
מהכל אוכל ללמוד בהמשך ואולי בחלק מהדברים ניתן יהיה לעשות שימוש חוזר.
בשלב זה השתמשתי עם כלים שיש לי בבית: פלייר אף ארוך, מברגים וצבת.
אם יש ברשותכם צבת עם קפיץ, אפילו טוב יותר, זה יקל על העבודה.
עקרונית יש לרפדים מכשיר יעודי להוצאת מסמרים וכן מכשיר להוצאת סיכות אבל בשלב זה אני מסתדרת עם מה שיש.
יהיו לי מספיק הוצאות בהמשך.
חשוב לי להוציא את כל המסמרים וכל הסיכות והתהליך הנ”ל לוקח לא מעט זמן.
יתרה מכך אני גם מצליחה להשרט ולהפצע ויום למחרת אני הולכת לעשות חיסון טטנוס.
אין לי מושג היכן הספה הזו היתה בעבר ומן הסתם יש סיכוי שעוד אפצע בהמשך ועדיף לא לקחת סיכונים מיותרים.
אל תסתכנו, ניקטו אמצעי בטיחות!
מס’ ימים לאחר תחילת העבודה מתחילות האצבעות לכאוב לי בלילה ובבוקר.
בתחילה חשבתי כי מדובר בהתכווצויות שרירים שלא היו בשימוש. זה לא עובר ואף מחמיר והאצבעות גם מתנפחות ונוקשות על הבוקר. אני מתחילה לדאוג שחליתי בדלקת פרקים או שזו תופעת לוואי של החיסון.
בדיקת דם שוללת זאת ואחרי זמן מה הסימפטומים הללו עוברים בהדרגה. זמן מה לאחר מכן, בסדרת טלוויזיה דבילית אני נתקלת באותם סימפטומים. האבחנה שם היא הרעלת ארסן שמקורו בעץ של רהיטים ישנים מאחר ובעבר עץ טופל בארסן למניעת ריקבון.
תודו שזה נשמע מלחיץ. גם אם זה לא בהכרח מה שהיה לי.
הואיל והסימפטומים בשלב זה עברו כבר לחלוטין, לא עוררתי את הנושא מחדש (ומה זה יעזור?). להבא, בוודאי אם יש ספק, חשוב לעבוד עם כפפות ועם מסכה (בזמן שיוף). גם אם העץ לא טופל בארסן, כפפות ומסכה לא מזיקים.
מהשלב הזה למדתי שאצטרך בהמשך: רצועות יוטה, חוט חזק ועבה, מסמרים קטנים עם ראש גדול יחסית וכן מכשיר למתיחה של רצועות – מכשיר שמשמש רפדים.
2. הורדת ציפוי הבד :
הבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).
ניתן לראות בתמונה:
את הסיכות שחיברו את הבד לעץ (ושאני אחלץ מהעץ אחת אחת עד האחרונה שבהן),
את הסרט הדקורטיבי שהודבק בקצוות על הבד לכיסוי הסיכות,
שכבת כותנה מרככת שבאה לפני הבד.
באזורים אחרים, פנימיים (המקומות הבאים במגע עם הגוף) יש שכבת בד כותנה זול שמפרידה בין השכבות הללו .
כך אני מסירה את שני הצדדים ואת החזית האחורית של הספה. הוצאת הסיכות דורשת זהירות (גם על עצמי וגם על העץ) וגורמת לי להתלבט שוב שוב אם לא עשיתי טעות כשהחלטתי לוותר על המכשיר היעודי… בסופו של דבר סיימתי הכל בלעדיו.
בכנות, לו המכשירים הללו היו לי זמינים כאן בארץ יכול להיות שהייתי קונה מכשיר שכזה למרות העלויות.
(יש חנות בחולון שלפי האינטרנט לכאורה, מוכרת אותם ובכלל ציוד לרפדים. בשיחת טלפון הובהר לי כי לא ניתן יותר לרכוש אצלם ואני נאלצתי לעשות הזמנה מחו”ל. חיסרון של הזמנה מחו”ל הוא הזמן שלוקח עד שמקבלים את הציוד)
מהשלב הזה ברור לי שאזדקק לאקדח סיכות חשמלי ולאלפי סיכות (חבר’ה, בלי להגזים! בהערכה גסה השתמשתי בספה בכ3000+ סיכות) אין מצב שעם כזו כמות של סיכות אקדח ידני יתן מענה.
וכמובן אזדקק לבד עמיד לריפוד (ולרעיון…איך הספה הזו תראה בסופו של דבר) ואזדקק לפס עיטור לכסות את הסיכות.
3. הוצאת המילוי:
הקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
באזור המושב (בחלק התחתון) יש חומר אחר, שחור, שדומה בדחיסות שלו לעשב הים אולם הוא קצת יותר קפיצי למגע. באותו החומר אני נתקלת גם במילוי המושב אולם רק שם. במשענות יש רק עשב ים.
4. פרוק המושב:
במושב, להבדיל מהדפנות, יש הרבה שכבות והוא מורכב מבחינת הסידור שלו.
באופן טבעי אסיר את השכבות באופן הפוך להנחתן.
בסוף אגיע לקפיצים שהונחו ונתפרו על רצועות היוטה שהסרתי.
שימו לב שבחלק הקידמי יש בד קטיפה ובחלק האחורי, בד שחור פשוט. זה מעיד כי היתה כרית ישיבה על כל הספה. כרית שהונחה על המושב אולם לא נמצאה עם הספה. את הכרית הזו אצטרך בשלב מאוחר יותר לאלתר מאחר ואין לי מקור ללמוד ממנו.
שימו לב, בתמונה מימין 
ניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
ניתן לראות גם את הקפיצים מלמטה. כשהיו הרצועות, הקפיצים נתמכו בהן ודחפו הכל מעלה. הקפיצים הם אלה שנותנים כאן את הקונטרה, הקפיציות ואת הנפח העיקרי של המושב.
בתמונה משמאל ניתן לראות כי ניתן טיפול שונה לחלק הקידמי של המושב והחלק האחורי שלו. בחלק הקידמי יש יותר מילוי ותמיכה. ההפרדה מודגשת בתפר.
כמו כן ניתן לראות את שכבת היוטה מתחת וכי היא תפורה באופן מיוחד והדוק עם מילוי עשב ים (או שערות קוקוס) כך שנוצרת שכבת מילוי ומסגרת קשיחה בשולי המושב, לחיזוק.
מצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.
פרוק המושב העמיס עלי הרבה מאד אינפורמציה הן לגבי חומרים הן לגבי טכניקות. מקווה שהתמונות שצילמתי תוך כדי פרוק, ישמשו אותי כשאבנה מחדש.
את הקפיצים אצטרך לנקות מהחלודה ולעשות בהם שימוש חוזר.
במשך הזמן, תוך כדי חיפושים גם באינטרנט גם טלפוניים וגם תוך כדי כיתות רגליים, מסתבר לי שלא ניתן להשיג כאן כמעט אף אחד מהחומרים שנעשה בהם שימוש בספה.
אצטרך או להזמיו מחו”ל, למחזר או למצא תחליפים.
5. פרוק המשענת:
במשענת יש שימוש בטכניקת הקפיטונאג’ (כפתורים השקועים בריפוד בתבנית מוגדרת) שקראתי שהיא דורשת מיומנות דיוק ונסיון. קיוויתי שאוכל ללמוד מתהליך הפרוק וליישם אח”כ .
(ספוילר: הגישה העיצובית שונתה מעט תוך כדי עבודה בהמשך…)
כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
הקשרים תופסים את הכפתורים דרך כל שכבות הריפוד.
תחילה יש להסיר את הכפתורים.
כשמשחררים את הבד ניתן לראות כי הבד עצמו תפור בהתאמה למיקום הכפתורים בקפיטונאג’, דבר המאפשר את השקעים לכפתורים. כך הבד ישאר מתוח ללא קפלים לא מתוכננים.
בכל המקומות שקראתי בהם על קפיטונאג’ לא התייחסו לתפירת בד הריפוד בהתאם.
למרות רצוני להצמד לכל הניתן למקור, כנראה זה שלב שרק רפדים מקצועיים השתמשו בו.
קרוב להניח שלפחות בשלב זה של רמת הנסיון שלי אנסה למצא דרך אחרת …
על בד הכותנה (המכסה על המילוי) מתחת לבד הריפוד התבצעו המדידות וההכנה לכפתורים (חורים במילוי).
גם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
רצועות היוטה מאפשרות תמיכה וקפיציות.
שימו לב שהן נמתחו קדימה לקורת החיזוק של העץ והוכנס ספוג בין הקורה לרצועות על מנת להכניס שכבת נוחות מרככת שקורת העץ לא תורגש בגב תוך כדי השענות.
לאחר הסרת כל הרצועות וכל המסמרים והסיכות הספה נראת כך:
וזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
וזה בדיוק המקום ממנו הפוסט הבא שיעסוק בספה: “טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה” יתחיל…
מזכירה לכם שאם יש שאלות שהתעוררו במהלך התאור שלי או אם שלב מסויים לא ברור מספיק אתם מוזמנים לשאול. כאן למטה או בדף “צרו איתי קשר” אשתדל לענות להכל.