מי שמכיר אותי כבר וקרא מספיק רשומות מכאן יודע שלרוב אני עובדת על איזו “גווית” רהיט שגורלה נחרץ. משהו, שאלמלא היה מצית את דמיוני, היה נדחס ונגרס ע”י כף משאית הזבל.
היתרון הגדול בנקודת המוצא הזו, הוא שאין מה להפסיד ואפשר להעיז, לנסות.
אבל…
היתרון הספציפי הזה לא ממש עומד לצידי כשאני משפצת רהיט אהוב מהבית…
מכירים אנשים שנקשרים לחפצים?
לא בגלל העלות שלהם.
בגלל החוויות שנקשרות לחפצים הללו.
לא בהכרח חוויות משנות חיים, אלא חוויות יום יומיות, כמו שנת צהריים או התכרבלות עם חברים…
הבנות שלי הן כאלה, שנקשרות לחפצים. וכשצריך להפרד מהם, זה לרוב מלווה בטקס.
אם לא חייבים להפרד… “יותר עדיף שלא”.
אז…
אמנם עוד לא החלפתי עדיין מעולם ריפוד לספה, אבל ממתי השיקול הזה היה רלוונטי??
ההכרעה נפלה. המשפחה הביעה אמון.
ריפוד הספה יוחלף!
אזהרת מסע:
הפוסט הזה על ריפוד הספה יכול להיות לא נגיש ופחות מובן למי שאין לו/ה מושג ירוק בתפירה.
הבנות שלי, שעושות לפוסט נסיעת מבחן, לא הבינו לחלוטין כמה חלקים ממנו.
אז אם גם אתם לא מבינים, נסו להעזר בתמונות או היכנסו לקישורים שנתתי, שמסבירים את התהליך מצוין.
העזרו בהם. גם אני למדתי באמצעותם.
ואחרי הכל, אם עדיין ישארו שאלות, כיתבו לי. אנסה לענות לכם כמיטב יכולתי.
זו הספה שלנו לפני כשנה, כשתפרתי את הכריות. ריפוד הספה עדיין שלם ונושא בעול:
וכאן כבר הריפוד (נו טוב…מסכימה. מלוכלך ממש ו…) קרוע משימוש:
מסתבר (ואת זה גיליתי כשפרמתי ופרקתי את ריפוד הספה) שהבד היה מורכב משתי שכבות שהודבקו אחת על השניה. עם הזמן, השימוש והניקויים המזדמנים, הבד נפרד.
הבד שנקרע הלכה למעשה היה הבד החיצוני. הפנימי נותר שלם ועצמאי.
ריפוד הספה – הבחירות שעושים ואיך בוחרים….
בד:
כאמור, אחרי התלבטות קלילה אם לשמור על הספה או להחליפה (בואו נודה, פיס עיצובי מדהים היא לא) ואחרי הסופרלטיבים שהבת שלי נתנה ליכולת שלה להרדם דווקא על הספה הזו, הלכתי לחפש בד.
הפעם, להבדיל מהספה הקודמת ששופצה או מההדום, שאריות לא יספיקו לי.
חשוב לזכור למדוד ולהעריך כמה בד ידרש למלאכה.
אני עשיתי הערכה גסה (שבדיעבד הסתבר שהיתה מדוייקת באופן מסוכן).
כדי לבחור את הבד לקחתי איתי כרית לחנות ומצאתי את מה שנראה לי הכי רלוונטי במבחינת גוון וטקסטורה.
יש לציין כי המרחבים אצלי בבית מאד צבעוניים. קירות כתומים, כריות צבעוניות ושטיח בצבעי טורקיז. לאור זה חשוב לי שהספה תשמור על נייטרליות. מעבר לכך, גם השיקול הפרקטי חשוב.
ממש אין לי כוונה לנקות את הריפוד כל חודשיים, כך שצריך להיות גוון שיהיה סלחני עם הזמן החולף והשימוש היומיומי.
ועד כאן דיברתי רק על מראה…
יש חשיבות גם לסוג הבד מבחינת המגע והעמידות שלו, כדי שלא אצטרך לחזור על כל התהליך בקרוב.
כשמנתחים את זה כך (וקונים בחנות בפריפריה עם מבחר בהתאם), הבחירה בסופו של דבר זריזה ביותר.
וזה הבד שנבחר:
הבד שנבחר כנגד הכרית להשוואה 
הדגם שנבחר. חשוב לצלם את הנתונים המספריים כדי שניתן יהיה בהמשך לרכוש תוספת מהבד
פָּיְפִּינג (קדר):
תחילה הסבר קצר מה זה פָּיְפִּינג או קדר (הק’ בקמץ הד’ בצירה) כפי שקוראים לו כאן.
כשמו (באנגלית) כן הוא.
צינור.
צינור של בד שבתוכו תפור חבל. הפָּיְפִּינג תפור בתוך תפר שמחבר שני חלקי בד.
הפָּיְפִּינג משמש בעיקר לריהוט כדי להדגיש ולקשט את התפרים.
מעבר לתפקיד הויזואלי שלו הוא מחזק את הפינות/הפאות ויוצר פינה מעט נוקשה יותר.
לאורך זמן הוא עוזר לשמור על צורתם של החלקים הרכים בריהוט.
(אין לי מושג ,אגב, מהיכן הגיע השם “קדר” בו משתמשים כאן בארץ. אם מישהו יודע, אשמח אם תשתפו אותי בתגובות לפוסט)
אחרי שהבד נקנה ונפרס לצורך הסתגלות (לא ממש שלב הכרחי…;-)) החלטתי שמכיוון שאני עושה את הריפוד בעצמי, אני רוצה להכניס גם טאץ’ אישי כי אחרת זו עבודה טכנית נטו.
פָּיְפִּינג זו דרך נהדרת (והרבה עבודה נוספת. אבל עבודה נוספת מעולם לא הרתיעה אותי…) לתת טוויסט לספה.
הואיל וכך, שוב צריך לבחור בד. ולפני, שוב צריך למדוד ולחשב אורך פָּיְפִּינג וכמות בד.
בזמנו, כשלמדתי איך לעשות את הפָּיְפִּינג (קדר) נתקלתי בקישור הזה שגם מסביר איך לעשות וגם עוזר לחשב את כמות הבד הנדרשת.
גם כאן עדיף להיות בצד הבטוח ולעגל כלפי מעלה
אם שמתם לב בתמונות הראשונות, בסלון שלי יש קיר כתום. (גם) זה המצולם…
מכיוון שכך, הלכתי לחנות הבדים בידיעה שאני מחפשת גוון כתום.
בחנות נתקלתי באותו סוג בד שקניתי לריפוד בצבע אוכר (חרדל) שהצליח לערער את ההעדפה שלי לכתום. השילוב שלו עם בד הריפוד היה לא פחות ממקסים ורוב האנשים ששאלתי את דעתם נטו לאוכר.
הואיל ולא מצאתי כתום זו נראתה אופציה מבטיחה מאד.
ואז מצאתי שארית (לא שארית במובן הרגיל אלא כמעט מטר אחרון מגליל ישן) של מעין קטיפה כתומה שהדליקה אותי. מיהרתי לקנות אותה אולם וידאתי שיש לי אפשרות להתחרט.
לא התחרטתי.
אחרי התלבטות, למרות נטיית הרוב, בהשראת קירותי הכתומים נשארתי עם הצבע הכתום.
ואלה הם הכתום והאוכר על רקע בד ריפוד הספה הנבחר:
רוכסנים:
טוב, למען האמת ההחלטה לגבי הרוכסנים הגיעה בשלב מאוחר יותר. ובדיעבד זו היתה החלטה מאתגרת שעשתה את כל התפירה של ריפוד הספה לקשה אפילו יותר מלהכניס פָּיְפִּינג.
בשלב הנוכחי הייתי בטוחה שאני הולכת לפרום ולהשתמש ברוכסנים הקיימים (מה שמאד מתאים לנסיון שלי לעשות שימוש חוזר ככל הניתן בחומרי גלם שזמינים לי)
תוהים איזו החלטה קשורה לרוכסנים ולמה בכלל זה התעורר?
אז ככה,
כשהסרתי את הריפוד מהכריות הייתי ממש צריכה עזרה ולקפל את הכריות בכח על מנת לשלוף אותן מהריפוד. זה גרם לי לחשוב מה אעשה ואיך אסתדר כשאצטרך להלביש את הריפוד חזרה.
בשלב זה חשבתי להאריך את הרוכסנים. משמע, במקרה זה לתפור אותם על 3 פאות של הכרית ולא רק על פאה אחת. כך אוכל בקלות יותר להכניס ולהוציא את הכריות. כך אוכל גם לרחוץ יותר בקלות את הריפוד. יכולים לדמיין?
חייבת להודות שההחלטות הללו (תוספת הפָּיְפִּינג מחד ורוכסנים המשכיים מאידך) הפכו את הפרוייקט הנ”ל למאתגר הרבה יותר מחד והעלו אותו בכמה רמות מאידך.
אבל, דעו.
זה לא פרוייקט למתחילים. אל תתחילו אם לא התנסתם בתפירה בעבר.
לעבודה….
התחלתי עם סרט הפָּיְפִּינג (קדר) כדי שכשאתחיל לעבוד הלכה למעשה על הכריות, סרט הפָּיְפִּינג (קדר) כבר יהיה זמין לי במתכונתו הרצויה.
בשביל סרט כזה צריך בד וחבל.
בד נקנה בהתאם לויז’ן העיצובי שלי.
החבל הוא חבל מצנחים בעובי 4 מ”מ.
הבחירה בחבל הזה מורכבת משיקולי העובי שלו (שהתאים לצרכי), הקשיות שלו (שנותנת יציבות לפָּיְפִּינג) וממחירו הזול.
הואיל והחבל מהווה חומר מילוי בלבד, אין שום חשיבות למראה שלו או לחוזק שלו. אני בוחרת את האופציה הזולה.(ניתן לקנות אותו או בחבילות או לפי מטר בחנויות חומרי בנין).
כל חבל אחר זול יותר, שיענה לקריטריונים הללו יכול לתפקד באותה המידה.
שימו לב, חבל עבה יותר יחייב גם סרט בד עבה יותר.
ואיך עושים סרט פָּיְפִּינג (קדר) ?
לכאורה פשוט. חותכים סרט בד ברוחב רצוי ותופרים בתוכו את החבל מתאים…
אמממ…אבל זה פחות פשוט ממה שזה נשמע.
את הסרט יש לחתוך באלכסון הבד, מה שנותן לו גמישות (שחסרה אם חותכים ישר).
לגמישות הזו יש חשיבות גבוהה כשממקמים את הסרט בפינות (שהרי התפירה של הסרט לכרית היא המשכית ועוברת מפאה לפאה בזוית) ולא כדאי לוותר עליה גם אם המשמעות של זה קצת יותר עבודה.
אבל,
פתרון מדליק וגאוני עושה את העבודה קלה יותר וכיפית יותר. תתעמקו בו.
הואיל ואני קניתי שארית של בד, חישבתי את השטח הדרוש לי + העגלה יפה כלפי מעלה. ריבוע באורך הבד ענה על הצרכים שלי.
קיפלתי את האורך באלכסון וחתכתי את היתרה.
חתכתי שוב לאורך אלכסון הריבוע ותפרתי פאה לפאה.
קיבלתי מעוין שאלכסון הריבוע הקודם הוא פאה שלו.
בצמוד לפאה הזו אני מסמנת פסים במרחק 5-4.5 סמ’ זה מזה.
לאחר שכל הפסים מסומנים אני מקפלת את המעוין ומצמידה פס לפס בהזזה (זה כמובן החלק הגאוני) של פס אחד ותופרת. לו לא הייתי מזיזה הייתי מקבלת לאחר גזירה טבעות סגורות של בד.
בזכות ההזזה נוצר פס אחד המשכי עם התחלה וסוף.
בסופו של דבר מתקבל אצלי סרט אלכסוני באורך של כ20 מ’.
יצירת ריבוע של בד 
חיתןך לאורך האלכסון 
תפירת הפאות וסימון פסים 
חיבור הפאות הנגדיות בהתאם לפסים, הזזתם בפס אחד ותפירת הפאות. 
חיתוך פס המשכי רציף.
כשהסרט מוכן, תופרים בתוכו את החבל.
שימו לב, בתפירה של פָּיְפִּינג אני משתמשת ברגלית מיוחדת במכונת התפירה. עם הרגלית הזו אני משתמשת גם בתפירת רוכסן.
בפרוייקט הזה לפחות חצי מהתפירה נעשתה באמצעות הרגלית הזו.
שימו לב לרגלית של מכונת התפירה 
וכשחבל נגמר מדביקים לקצה שלו חבל חדש ע”י שרפת הקצה. נקודת החיבור מוסתרת בתוך הפָּיְפִּינג.
יש לציין כי תוך כדי תהליך העבודה, הספה הזו המשיכה לתפקד וחבקה את עכוזי בני משפחתי, בחסות סדין מזדמן, ממלא מקום זמני… (שהרי הכריות הופשטו).
פרימת ריפוד הספה הקיים.
השלב הזה פחות או יותר מקביל לשלב הפרוק של רהיט בתהליך שיפוץ.
גם כאן בתהליך הפרוק נפטרים מחומר בלוי, נעזרים במוצרים ובתהליך הפרוק ולומדים על מה שהיה, איך זה נבנה ו”כוונת המשורר” (במקרה זה, הכוונה המקורית פחות רלוונטית בעיני).
כמו כן, לפעמים אני מצליחה לעשות שימוש חוזר מחלק מהחומר המפורק לשימוש חוזר.
סימון וחיתוך בד לריפוד הספה החדש
החלקים שנפרמו ישמשו כתבנית לחיתוך החלקים מהבד החדש.
אולם, מאחר ויש שתי כריות מושב זהות, שתי כריות צד בתמונת מראה ושתי כריות משען בתמונת מראה אני פורמת רק אחת מהשתיים.
את הבד אני מקפלת לשניים ברוחב לכל האורך ואני מסדרת את החלקים שנפרמו (וסומנו) על הבד.
הואיל והחלקים הפרומים כבר כוללים את התוספת לתפר, ניתן להצמידם.
החלק התחתון של כריות המושב נתפר עם בד זול ושחור. אני החלטתי לעשות את החלק העליון ואת התחתון זהים וכך ניתן יהיה להחליף ביניהם.
פריסת החלקים שנפרמו על הבד לכל אורך הסלון 
מה שנשאר מהבד לאחר חיתוך כל החלקים.
אורך בד הריפוד החדש הוא 5.5 מטר והוא נפרש לכל אורך הסלון שלי.
כפי שניתן לראות, כולו נוצל והרצועות שנראה שהן לכאורה ריקות, מיועדות לכריות הצד. רצועת בד ברוחב אחיד שתהיה מורכבת מ 2-3 חתיכות לאורכה.
את כל שאריות הבד הקטנות שלא ניתן לעשות איתן דבר יותר, השתמשתי כמילוי לכריות הצד שנזקקו לעוד מילוי לתגבור.
תפירת ריפוד הספה:
הואיל ויש שתיים מכל דבר – שתי כריות מושב, שתי כריות משען ושתי כריות צד – לרוב למדתי על הראשונה (ולפעמים פישלתי…ככה זה) ובכרית השניה מאותו הסוג יישמתי לקחים.
לא אפרט כאן על כל סוג כרית בנפרד.
אפרט כאן את התהליך העקרוני, אתייחס לנקודות משמעותיות ונקודות תורפה ואנסה לסכם עם תובנות כלליות שהפקתי ושאני מאמינה שיוכלו להיות לעזר.
עקרונית אני דואגת לחבר תחילה את הפָּיְפִּינג לאחד החלקים.
כמו כן, לחבר את הרוכסן ולהפוך אותו לחלק מיחידה שלמה. (זה היה אפשרי בכריות המושב אבל לא בכריות המשען ובכריות הצד, כך שהייתי צריכה לטפל בזה אחרת ובשלב מאוחר יותר.)
הרציונל כאן הוא ליצור חלקים שלמים שניתן לחברם בתפר יחסית פשוט.
כמובן, כשזה אפשרי.
הוספת הפָּיְפִּינג – ביטוי קישוטי נוסף שייתן טוויסט :
את הפָּיְפִּינג מוסיפים בתפר בין 2 חלקים תפורים. לא בהכרח (או נכון יותר, בהכרח לא…) בכל התפרים. רק במקומות שיש לזה ערך פרקטי וויזואלי.
זו גם הסיבה שלפעמים הפָּיְפִּינג מפסיק באמצע…(כמובן שזה לא אקראי. זה מתוכנן ומדוד מראש)
במקרה זה, באזור המוסתר ע”י כרית המשען, אין צורך בפָּיְפִּינג .
את הפָּיְפִּינג אני תופרת לאחד משני החלקים ואז מאחדת את שני החלקים הרצויים.
בכל השלבים שכוללים את הפָּיְפִּינג אני משתמשת ברגלית המיועדת לכך במכונת התפירה.
אני מעדיפה לסיים תחילה את החלקים המורכבים יותר בתפירה כך שאם זה אפשרי, אני תופרת תחילה את החלקים ביניהם יש פָּיְפִּינג ורק אח”כ חלקים ללא פָּיְפִּינג.
שימו לב (מופיע גם בתמונה) בסיבוב/בפינות, היכן שהפָּיְפִּינג מסתובב, יש לעשות חתכים קטנים קדי שהבד לא יתקפל בסיבוב.
לאחר ששני החלקים תפורים זה לזה, אני תופרת תפר נוסף שמצמיד את כל יתרת הבד בצידו השני של התפר (בצד הפנימי של הריפוד) לצד אחד של התפר וכן מצמיד ומקבע את הבד לפָּיְפִּינג .
כאשר בחיבור חלקים אחרים מעורב גם רוכסן (שחיבור כזה מורכב יותר מפָּיְפִּינג) , אז לפעמים תפר עם פָּיְפִּינג כזה נדחה לסוף. בפרוייקט הזה דאגתי שלא יהיו לי תפרים שמשלבים פָּיְפִּינג עם רוכסן בתפר אחד אבל גם זה יכול לקרות לפעמים. (באחת הכריות שתפרתי בעבר…)
ריפוד הספה ותפירת רוכסנים –
כאמור, בפרוייקט הזה סיבכתי לעצמי את החיים כשהחלטתי להגדיל את הפתיחה של הריפוד משמע, להאריך את הרוכסנים.
המשמעות של ההחלטה הזו היא שהרוכסן יתפקד ביותר ממישור אחד.
(וכמובן, שאצטרך לקנות רוכסן חדש…ניתן לרכוש רוכסנים לפי מטר ולהכניס מוליכים לפי הנדרש)
מבחינת התפירה המשמעות של זה היא שילוב של מספר חלקים (ומישורים) ויצירת פינות כשהרוכסן הוא חלק מכל המורכבות של הפינה.
כך זה נראה בסוף:
הרוכסן בכרית המושב 
פינה עם רוכסן בכרית המשען 
הרוכסן בסיבוב… 
פינה בכרית המשען 
פינה בכרית המשען
הרוכסן בכרית הישיבה –
זה המקרה הפשוט בו הרוכסן ממוקם במרכז הפאה האחורית.
יש לציין שמבחינת ביצוע אמנם זה המקרה הפשוט אולם במקרה זה יש לתכנן מראש את הארכת הרוכסן ולהתאים לכך את גזירת החלקים מהבד.
שימו לב, החלק האחורי התארך כאורך הרוכסן וכל החלק האחר (שהוא נגזר כחלק אחד המשכי) התקצר בהתאם. כמובן שבמקרים כאלה אני משאירה בגזירה יתרות נוספות למקרה של טעות.
לגזור, תמיד אפשר. מאידך, זה די מבאס לגלות שטעית בחישוב וחסר לך סמ’…
הואיל והרוכסן הזה באמצע, התפירה שלו נקיה.
במקרים כאלה אני מעדיפה לתפור את שני חלקי הבד זה לזה, למקם את הרוכסן על התפר, לתפור אותו ולפרום את התפר הראשון כך שהרוכסן יחשף. הסבר מפורט ומדוייק אפשר לקרא כאן או בקישור שהסביר על גזירת הסרט לפָּיְפִּינג .
הרוכסן בכרית המשען –
מאחר ומדובר על רוכסן פינתי שגם מתעקל בשני משורים, זה היה הרוכסן המורכב יותר שגם “האכיל אותי לא מעט קש”…
(גם פישלתי, גם פרמתי וגם מבחן התוצאה היה אולי יכול להראות מוצלח יותר אצל מנוסים/ות ממני.)
כל צד של רוכסן נתפר בנפרד ובשלבים.
הכי התקשתי בפינות, במעבר ממישור למישור, כשבפינה הלכה למעשה יש מפגש של שלושה מישורים, 3 חתיכות בד ורוכסן… שגם צריך לתפקד.
לדעתי הקושי ניכר בפינה שאינה “נקייה”. לשמחתי אזור הרוכסן מוסתר כך ש”ויתרתי” לעצמי על תיקונים…
שימו לב שתפירת הרוכסן, לעולם לא תהיה התפר האחרון ב”תיבה” הזו שתעטוף את הספוג.
תמיד תמיד יש לתפור את הפאה(ות) עם הרוכסן תחילה ואז להשלים את התפרים מסביב.
ומדוע?
לא ניתן לתפור את התיבה מבפנים לחלוטין ואז להפוך את הבד, חייבים להשאיר פתח שיסגר לאחר היפוך הבד. במקרה הזה, הרוכסן מספק לנו פתח טבעי ומאפשר, לאחר תפירתו, לפתוח אותו לתפור ולהשלים את התפירה בחלק הפנימי ואז להפוך את הבד (ולרכוס את הרוכסן…).
הרוכסן בכריות הצד –
בכריות הצד לא מצאתי צורך להאריך את הרוכסן מאחר ואין כל בעיה להכניס ולהוציא את המילוי (כרית פנימית עשויה מאלבד ובתוכה אקרילן בתפזורת שהיה צורך לתגבר אותו…) מכיוון שכך, הרוכסן אינו מתעקל והוא נמצא בחיבור פשוט בין 2 חלקי בד ובלי פינות (החזית האחורית של הכרית והפס הצידי שמאפשר נפח לכרית).
מכיוון שכך, גם כאן השתמשתי בשיטת תפירת הרוכסן שנעזרתי בה בכרית המושב.
טיפול במילוי –
עד כה התייחסתי רק לריפוד כריות הספה.
כדי שהריפוד ישב על המילוי היטב, בשלב החידוש יש לרענן גם את המילוי.
במקרה שלי,
כריות המושב עשויות מספוג כחול (שהוא ספוג קשה ועמיד יותר לאורך זמן ובהכרח יקר יותר.) עם ציפוי אקרילן באזורי הישיבה.
כרית המשען עשוי ספוג לבן (ספוג זול יותר ועמיד פחות. אבל בכריות המשען רק נשענים עליו והוא לא צריך לשאת משקל) עם ציפוי אקרילן באזורים החשופים.
כריות הצד ממולאות באקרילן בתפזורת שנאסף בכרית פנימית מאלבד.
ספוג כחול בכרית מושב 
ספוגים לבנים במשענת 
שקית אלבד ממולאת באקרילן בתפזורת
את הספוגים אין צורך להחליף, אבל האקרילן מתיישן עם הזמן ומאבד מהנפח שלו. גם האקרילן שעוטף את הספוגים וגם מילוי האקרילן בשקיות.
עיטוף הספוגים במשטח אקרילן:
ניתן לרכוש אקרילן בחנויות בדים, חנויות יצירה או אצל ספקים של חומרי ריפוד, במשטחים (לפי מטר. כמו בדים) או בתפזורת בחבילות מוכנות מראש בגדלים שונים.
משטח אקרילן משמש לעיטוף ספוגים (לנפח וריכוך) בכל רהיט שמיועד לישיבה ומחליף את יריעות צמר הגפן שהשתמשו בהן בעבר (ועד היום בריפוד קלאסי). אם זה לספות, כורסאות, כסאות מרופדים, גב מיטה מרופד או הדום.
את משטח האקרילן חותכים לפי הגודל הרצוי ומדביקים אותו באמצעות דבק ספרי לספוגים. הדבק מבטיח שהאקרילן ישאר במקומו ולא יזוז גם כשמכניסים את המילוי לתוך הריפוד.
דבק ספרי. יש לחברות שונות את אותו הדבק. 
הדבקת משטח האקרילן על הספוג ועל המשטח הישן. 
הנעליים משמשות כמשקולת עד לייבוש הדבק.
מאחר ואת כריות המושב עשיתי זהות משני צידיהן, בכוונה לאפשר שימוש בשני הצדדים, כיסיתי את את הספוג באקרילן מכל צידיו בניגוד למה שהיה במקור.
מילוי הכריות –
כאמור, עם הזמן האקרילן מאבד מנפחו בצורה משמעותית ויש צורך לפרום את שקית האלבד לתגבר את המילוי.
לכאורה, לפי הספר, כאן הייתי צריכה להוסיף אקרילן בתפזורת.
הואיל ויש לי המון שאריות של חולצות טריקו ועוד המון חולצות טריקו שלא יוכלו לשמש יותר כחולצות, החלטתי להוסיף חלק מהן כמילוי לכרית. כאן גם הוספתי את שאריות הבד שנותרו מהגזירה ואין בהן שימוש.
עקרונית, היה עדיף לחתוך הכל לחתיכות ולדחוס פנימה. הפיזור והחלוקה היו טובים יותר.
אולם מאחר ויש בכרית אקרילן והתוספת שלי היא רק לתגבור (וניתן לפזר את האקרילן בין וסביב הטריקו כך שהפיזור והחלוקה יהיו מאוזנים) ויתרתי והכנסתי אותם כפי שהם.
יש לציין שמילוי הטריקו הוא כבד יותר ומסיבי יותר. לצרכי זה בהחלט יתרון (פונקציונלי. מעבר ליתרון הברור מאליו של ניצול חוזר של חומר קיים).
האקרילן שיש לרענן 
דחיסת טריקו כמילוי לכרית 
וכך זה נראה לפני סגירה
תובנות של בדיעבד,
ריפוד הספה בפעם הבאה 🙂
- קחו בחשבון שתפירת ריפוד היא תפירה של בדים עבים עם הרבה שכבות. הערכו בהתאם עם מחט ואביזרים מתאימים במכונה.
- מדדו היטב לפני שאתם חותכים. לפעמים כשזה אפשרי, תשאירו טיפה יותר כדי לאפשר תיקוני אי דיוק מצטברים בהמשך. לחתוך, תמיד אפשר גם אח”כ.
- אחד החלקים הקשה בתפירת “תיבה” הוא שמירת הפינות מקבילות זו לזו… תתחילו לחבר (בסיכות תחילה) מאמצע החזית ועד לפינות.
אם הבד המחבר הוא רציף (כמו בכריות המושב) יש לוודא רק שהפינות מקבילות.
אם הבד המחבר אינו רציף, יש לוודא שהתפרים ממוקמים בפינות (יש עם זה משחק קל מאחר והפינות מתעגלות). אם יש לכם יתרה של בד והתפר אמור לזוז מהפינה, בצעו את התיקון בתפר, הכניסו את יתרת הבד לתפר ושמרו על הפינה. - הקפידו לחתוך את הסרט של הפָּיְפִּינג רחב מספיק ובאלכסון כדי לשמור על הגמישות של הסרט בעיקולים.
- למרות הגמישות של סרט הפָּיְפִּינג בזכות האלכסון, בפינות כדאי להוסיף חתכים קטנים כדי למנוע מהסרט להתקפל פנימה.
- כדי לשמור על תפרים נקיים, כדאי לשטח את יתרת הבד בחלק הפנימי של הבד באמצעות תפר.
- הגדירו עקרונות ושגרת עבודה שילוו אתכם לכל אורך הדרך (לדוגמה, להגדיר לאיזה כיוון וחלק בריפוד משטחים את התפר) ושמרו על עקביות. חוסר עיקביות יהיה ניכר בתוצאה הסופית.
- בפעם הבאה שאעשה פרוייקט כזה, אתכנן גם בכריות המשענת את הרוכסן באמצע החלק התחתון, בדיוק כמו בכריות המושב.
זה גם יהיה קל יותר לביצוע, גם יראה טוב יותר וגם יאפשר שימוש דו צדדי. שינוי כזה מחייב תכנון לפני גזירה וכן מחייב טיפה יותר בד לחיבורים. - בשלב זה לא נגעתי לא בשלד הספה ולא בריפוד שלו (למעט ניקוי בחומץ מדולל במים) יום יבוא ואולי אעיז לטפל גם בהם ולהחליף את הרצועות האלסטיות בבסיס שכבר מסמנות לי שהן עייפות…
ואחרי הכל, כך הספה נראית בסוף:
הבת שלי מרוצה מאד. ריפוד הספה עונה על הדרישות והיא מעידה כי היא ישנה עליו מצוין.
זהו.
הפוסט הבא יפורסם רק בסוף יולי או תחילת אוגוסט.
אני יוצאת לחופשה נטולת כלי עבודה ונטולת מחשב.
לא יהיה לא מי שישפץ (אם כי יש לא מעט דברים שמאד מרגש אותי לעבוד עליהם) ולא מי שיכתוב בתקופה הקרובה 🙂
מאחלת לכם עד אז קיץ נעים.
נתראה מעברה השני של החופשה שלי. עדיין ישאר לנו את כל אוגוסט להזיע יחד.
הי
נהניתי מאוד מהפוסט ויצא מהמם.
רציתי לדעת כיצד מחשבים כמה מטר בד צריך לקנות ? מה מרכיבי החישוב?
תודה
תודה רבה יפעת.
לגבי חישוב, “פשוט” מודדים (פעמיים ;-)) ומעגלים כלפי מעלה. אם לחנות יש מלאי מהבד שניתן לחזור ולקנות עוד, הייתי מסתפקת בזה. אם לא, הייתי מוסיפה לזה לצורך גיבוי ותיקונים אם יהיה צורך.
כנל לגבי הקדר. מודדים אורכים ומחשבים שטח של בד נחוץ.
משערת שעם הנסיון היכולת להעריך נעשת מדוייקת יותר.
בתור מי שחוטאת בתפירה לבית מדי פעם, כולי התפעמות מהדיוק, האסתטיקה, החוכמה – המשולבים בעבודה שלך. כולה ספה – ויצאתי נפעמת!
תודה רבה רותי. מילותייך יקרות לי.
ובאשר למקור השם “קדר’- אחד הפירושים של קדר הוא פעולה כמעט בלתי אפשרית שמטרתה להקשות, נראה פירוש מושלם לקדר בריפוד (-;
שיחקת אותה. צחקתי מאד ואהבתי מאד!
אבל…
אני בספק אם זה המקור לשם 😉
ריפוד ספה עם קדר, איזה אתגר גדול, כל הכבוד על הביצוע ותודה רבה על השיתוף
תודה רבה. באהבה.
את הקדר היה כיף להכין.
האתגר האמיתי (או שמא הקדר האמיתי? :-)) היו הרוכסנים.