יש תקופות שהיצירתיות שבי נאלמת. הסיבות הן שונות, התוצאה דומה.
ערמת הרהיטים הפצועים מלאי הפוטנציאל מתגבהת אצלי בבית ועושה לי קוואטץ’ בבטן כל יום שעובר ואין שינוי. ובכל זאת…
צריך לחכות בסבלנות. זה יגיע מתי’שו….
ועד שזה יקרה, זה הזמן להזכר בדברים מפעם.
שולחן הסלון שלנו לדוגמה. שעשוי מארגזי תפוזים מפעם.
(שאגב, הוא אמנם תכנון שלי מא’-ת’ אבל הביצוע הוא של וינטג’מניה)
שולחן הסלון המדובר (לא, לא זה בתמונה כאן. זה שהחליף את השולחן מהתמונה כאן) התגבש מתוך צורך.
מכירים את זה שאתם חיים עם רהיט שאינכם אוהבים כי הצורך להחליפו הוא אף פעם לא ראשון בסדר העדיפויות?
אז סוף סוף אחת מרגלי השולחן דאז (בתמונה למעלה) נשברה.
עד היום בן זוגי, שבחר ואהב את השולחן, מאשים אותי בקונספירציה…
זה היה האות שהעלה בסדר העדיפויות את הצורך להחליפו (גם הספות בתמונה היו גוואלד בעיני….הן הוחלפו ברגע שמצאתי כורסאות של פעם וריפדתי אותן מחדש).
אבל ממש לא רציתי להחליף שולחן סתמי (לדעתי, כן?) בשולחן סתמי אחר.
רציתי להגדיר לעצמי את הצרכים שלנו ולמצא מענה מדוייק.
כארכיטקטית, יש לי את הנסיון להגדיר פרוגרמה ולתת לה מענה פונקציונלי (וצורני מן הסתם) בכל קנ”מ. (משמע בעיר, בבניין, בחדר או חלל כלשהו וגם ברהיט או כל מוצר אחר)
חלק משמעותי מאד במתן הפתרון הוא בהגדרת הצרכים וחשוב לא לחפף בחלק הזה.
הגדרת צרכים של שולחן הסלון שלנו:
זה היה הזמן להגדיר לעצמי מה אני (באמת) מחפשת בשולחן סלוני. לא אחד כזה שיצטלם בהכרח למגזינים (לא שיש לי התנגדות עקרונית, אבל לא זה יהיה השיקול) אלא כזה שיתאים כמו כפפה למשפחה שלי. שיתאים לה ולא שהיא תצטרך להתאים לו:
א. שיהיו לו גלגלים ושיהיה קל להזיז אותו ממקום למקום.
ב. שיהיה בו מקום אחסון. גם למשחקי קופסה שאנחנו משחקים בסלון וגם לאביזרים והמשחקים של קיווי, התוכי שלנו.
ג. שהוא יהיה בגובה נח לשים עליו רגליים (אל תתיפייפו לי…אני בטוחה שלא מעט מכם גם עושים זאת מול הטלויזיה! וכשאין אורחים!)
ד. שיהיה קל לנקות אותו כי אין מצב שאשתמש בתחתיות לכוסות. וחוצמזה, זה מגרש המשחקים של קיווי…
ה. שיתאים לגודל הסלון שלנו (שאינו גדול בעליל) ולמימדים שלו. משמע שולחן מאורך ולא ריבועי או עגול.
וכך מפה לשם התחלתי לצייר סקיצות, מנסה לשמור על ראש פתוח
אבל מהר מאד נסגרת על הקונצפט שנראה לי הכי מתאים.
ועדיין, עוד לא הייתי מגובשת מספיק כדי לחפש איש מקצוע שיממש את הויז’ן שלי.
הסקיצה לשולחן הסלון מתחילה לקבל נפח:
שולחן הסלון שלנו התחיל להתגלגל ברגע שהגעתי לוינטג’מניה עם הבת שלי בת ה-13 דאז (שווקי פשפשים ומקומות מעין אלה הם סוג השופינג המועדף עלינו…) כדי לחפש גופי תאורה ואביזרים לדירה של אמא שלי בדיור המוגן.
יחד עם מנורת קריאה מדהימה (ולא זולה) וכמה רעיונות לפתרונות (בחינם) מצאנו שם גם כמה ארגזי תפוזים מפעם. ברגע שראיתי אותם, הכל התחבר לי בחלק האחורי של הראש.
ידעתי כבר איך השולחן עומד להראות.
היה ברור לי ש(כמעט) כולו יהיה מחומרים בשימוש חוזר מתוך כוונה לשמור ולשמר את המראה המקורי, עם הפגמים והפטינה שנוצרו עם הזמן.
המראה המחוספס, הלא מהוקצע ולא מושלם.
(הי…ברהיטים אחרים אני עובדת קשה כדי להגיע לאותו האפקט, לא?
וביננו, כמה שאהיה טובה ומנוסה אף פעם לא אצליח לחקות את רישומי הזמן בצורה זו)
(מזל שחמש עשרה שנה אני חייתי עם שולחן שלא אהבתי. זה בהחלט היה נתון שהקל עלי לשכנע את בן זוגי לקבל בהתחלה את הקונצפט ואת השולחן הזה לביתנו. היום, לאחר שה”לוק” המחוספס והלא קונבנציונלי כבר התקבל, הנוחות של השולחן והתאמתו למשפחתנו עושה את העבודה בעצמה)
שולחן הסלון הופך מרעיון ל…שולחן סלון:
כל זה קרה עדיין לפני שהתחלתי לעבוד בעצמי על רהיטים.
בתקופה שבה עדיין לא העזתי. כשחשבתי שעבודה שאני אעשה לא תהיה מקצועית מספיק (מתערבת איתכם שרוב האנשים כאן עדיין חושבים כך).
לשמחתי בוינטג’מניה זרמו איתי וגם תקופת הזמן והסכום שהם ביקשו תמורת שני ארגזים והעבודה (הם מן הסתם ניסו להבריח אותי עם ההצעה שלהם …) לא הפחידו אותי.
הסברתי להם בדיוק מה אני רוצה, הבאתי קרשי פיגומים שמצאתי וביקשתי שישייפו היטב ויגשימו עבורי את השולחן שלי.
העבודה כללה:
1. שיוף:
שיוף (אעפס, לא עבודה שהייתי מרוצה ממנה בדיעבד).
בדחילו ורחימו (ובערבון מוגבל) אני מעזה להגיד שהייתי עושה עבודה לא פחות טובה, היו לי השגות לגבי השיוף.
לא אהבתי את הטקסטים האדומים על הארגזים!
נאמר לי בוינטג’מניה כי הם הטקסט מקורי ונעשה ע”י חברת התפוזים לה היו שייכים הארגזים. ואני האמנתי ברוב תמימותי עד שבדקתי…
הכיתוב נעשה ע”י חברת ההדברה שעישנה את הארגזים נגד תולעי עץ. מה שמסביר גם את הכתוב: ש.מ.ד
(ללמדכם לא להאמין לכל מה שמספרים לכם)
כשקיבלתי כבר את השולחן מוכן, לא התאפקתי ושייפתי שוב כמיטב יכולתי.
הסרתי את הצבע האדום ברובו ומרחתי שוב לכה באזורים המשוייפים.
לו הייתי עושה את העבודה בעצמי מלכתחילה, לפני מריחת הלכה הייתי עושה אפילו עבודה טובה יותר. אולי אפילו הייתי מעלימה לחלוטין את סימני הטקסט. בשלב זה, זה כבר היה סוג של תיקון…טלאי.
ושוב למדתי שאם אני רוצה שהעבודה תתבצע כפי שצריך(או בסטנדרטים שלי…), אצטרך לעשותה בעצמי. בשלב זה, זה מה יש.
2. חיבור קורת רוחב לארגזים:
חיבור הקורה(שעליה ישענו קורות האורך בין שני הארגזים) נעשה באמצעות ברגים מהדופן הפנימית של הארגז.
3. חישוב ומיקום קורות העץ בין הארגזים.
נעשה בנוכחותי.
גם קורות אלו חוברו באמצעות ברגים וכך זה נראה בשטח תוך כדי עבודה:
אגב, בשל האופי המחוספס של הרהיט איני מחפשת חיבורים מתוחכמים או מוסתרים. נהפוך הוא – רואים ללא פילטרים והסתרות את כל מה שיש.
כל החיבורים הם החיבורים הכי פשוטים והכי טריוואלים שיש כחלק מהגישה העיצובית
4. מריחת לכה.
5. חיבור הגלגלים (שאף להם אלו חיים שניים)
בדיעבד גם כאן היה צורך להוסיף גלגלים (וזו אשמתי בלבד!)
קיויתי שהמבנה השלם בתוספת הזכוכית הכבדה שתהיה מונחת על הארגזים, יהיה קשיח מספיק וששני גלגלים שימוקמו בכל ארגז יספיקו.
המציאות הוכיחה אחרת ונאלצתי להוסיף עוד שני גלגלים לכל ארגז (והפעם נאלצתי לקנותם, מה שמסביר את הגוון השונה למי שראייתו חדה)
לאחר שבנית חלקי העץ בשולחן הסלון הושלמה, לא נותר אלא להזמין זכוכית משוריינת מאברם הזגג (שתרם את נסיונו רב השנים ועיבה את הזכוכית).
מידות הזכוכית היו טיפה גדולות ממימדי הרהיט.
הואיל וארגזי התפוזים עם הזמן התעוותו מעט, מידות חלקי העץ ברהיט אינן מלבן מושלם. הזכוכית, מאחר והיא טיפה גדולה יותר (בכ1 סמ’) במימדיה, תעלים זאת.
הזכוכית הונחה על הארגזים בתיווך של חתיכות שעם.
תיווך חתיכות השעם היה נחוץ גם על מנת למנוע שריטות (וחריקות) על הזכוכית מפסי החיבור המתכתיים וגם על מנת לקבע מעט באמצעות החיכוך, את תזוזת הזכוכית המונחת על הארגזים.
תזוזת הזכוכית לא נמנעה לחלוטין ומדי פעם יש למקמה מחדש.
כך שולחן הסלון נראה (אחרי שיוף האקסטרא שלי ולפני תוספת הגלגלים שהגיעה בשלב מאוחר יותר)
וקצת יותר תמונות ופרוט. השולחן כפי שנראה בימים אלה:
השולחן מיוחד ומפתיע וגם מאוד שימושי.הייתי מציבה שולחן כזה אצלי בבית. מאוד יצירתי.
תודה זהבה. שמחה שאהבת. אין ספק שהשולחן לא נמצא בטווח הקונצנזוס 😉