אני שמחה לבשר שעם שידת איפור זו אני (פחות או יותר) סוגרת את החובות הישנים שלי.
יש לזה חשיבות יתרה מאחר וגם הזיכרון שלי לא נעשה, איך לומר, צעיר יותר…
עדיף להעלות את הכל על הכתב כדי שהכל (כולל הפאשלות שבדרך, כדי שלא אחזור עליהן מפאת זכרוני המקרטע…) יהיה מתועד!
תתרווחו לכם, זה הולך להיות פוסט לא קצר.
אז יאללה, מתחילים.

יום אחד אני מקבלת מהחברה של הבן שלי בוואטסאפ תמונה עם הודעה:
“לקחת?”

מסתבר שהדודים שלה לא מעוניינים בשידת/שולחן האיפור הזו (עם כל המגרות שלה שלא מופיעות בצילום…)והם הציעו לה אותה.
היא, ידעה את מי לשאול… מכירה אותה.
בטח שתיקח .
אעשה ממנה ובשבילה בובה של שידת איפור.
בשביל חסרי הסבלנות שבינכם, כך היא תראה בסוף:

מבטיחה בהמשך את כל הדרך על כל המהמורות שבה.
ובסוף תמונות נוספות ופרטים שיתנו תמונה רחבה הרבה יותר.
שווה להשאר.

לעבודה – שידת איפור משתפצת…

שידת איפור זו היא כנראה מבית היוצר של איקאה ועל כך יעידו החיבורים של הרגליים (על השרפרף היתה גם עדות כתובה) שנזקקו לחיזוק. אבל לא מעבר לכך.
המבנה היה יציב ולא היה צורך להתעסק כלל עם המבנה.

הואיל וכך אפשר להתפנות ישירות לשיוף, תיקונים וצבע.

הכנה וצביעה.

דבר ראשון שיש לעשות זה הסרת הפרזול ומיד אח”כ אני מדביקה וממלאה אזורים סדוקים:

מתחילה לשייף בעיקר את המשטחים, כדי ליצור משטח חלק ולהסיר גבשושיות שנוצרו במשך הזמן.
הואיל ואני הולכת לצבוע את הפריט בצבע גיר של שאבי שיק, אין צורך להיות יסודית בשיוף של כל הפריט. אני משייפת כדי ליצור חיספוס קל שהצבע נתפס עליו טוב יותר. לא מעבר לזה. יתרה מזו, הגימור הולך להיות גימור של דיסטרסינג ויישון הרהיט כך שזה עוד מייתר את השיוף שלא לצורך החלקת משטחים. (כפי שתראו, גם הצבע הלבן הנוכחי ישמש אותי בהמשך)
מאחר ומשטח שידת האיפור פגומה, יש צורך גם במילוי של שפכטל:

וכמובן לאחר מילוי ויבוש החומר, שיוף והחלקה.
השלב הבא יהיה צבע, אבל זה רק טרום צבע. הוא יתן לנו שיכוב נוסף שיצוץ אף הוא בשלב הדיסטרסינג.
משתמשת באפור ובחום (למען הדיוק, אפור לא נתן לי את האפקט שרציתי, אז הוספתי חום…)
מנצלת את הצבע האפור גם בשביל גימור פנימי למגרות (ועם לכה, כדי לקבע את הצבע)

אחרי שהכל יבש, צובעת בצבע ירוק מרווה של שאבי שיק.

כאן הצבע יהיה רק בסיס לכל השאר אז אל תמהרו לשום מקום. אתם הולכים להיות איתי ועם השידה שלי עוד זמן מה ועוד כמה שלבים עד למצבה המוגמר.

דיסטרסינג:

בכותרת הזו אכניס הפעם כמה טכניקות שנעזרתי בהן על מנת לקבל את המראה הרצוי.
ראוי לציין שככל שאני מתנסה יותר, אני מעיזה יותר וגם משלבת יותר.

לאחרונה יצא לי לדסקס עם כמה חברים על רהיטים שמשופצים בטכניקות שנותנות לרהיט מראה ישן ומשופשף. נראה שקשה להיות שווי נפש אליו.
שמחתי לגלות כי חלק מהם שגילו התנגדות בעבר למדו לאהוב את המראה ואת היחודיות שלו.
אני אישית אוהבת את הסיגנון הזה. הוא סלחני מאד, הוא יחודי לכל פריט (משמע לא תראו שני פריטים זהים לחלוטין) והוא לא משעמם. לא לעבודה (אין ספור טכניקות ותמיד יש מקום לעוד שיטה) ולא למראה.
גם פילוסופית אני אוהבת אותו.
העובדה כי הזמן והחיים מעצבים את המראה היחודי של כל רהיט (או בן אדם??) והופכים אותו לטוב יותר, מיוחד יותר ומן הסתם יחיד במינו הוא רעיון שאני מתחברת אליו וחיה על פיו.

שיוף עם נייר לטש.

באופן טבעי זה השלב הראשון, הבסיסי והמתבקש. לא יכולה לדמיין דיסטרסינג בלעדיו. ובשביל השלב הזה צבעתי תחילה את האזורים המועדים לשחיקה באפור ובחום.(להזכירכם, האפור לא נתן לי את האפקט שרציתי, אז צבעתי גם בחום)

חשוב להדגיש שהשלב הזה הוא ידני ללא שימוש במלטשות חשמליות על מנת לשמור על רגישות.
כמו כן, זהו שלב מלכלך ברמות. הקפידו לעשות אותו במקום פתוח ומאוורר ואל תוותרו על מסכה למען לא תנשמו את אבק השיוף.

כפי שכתבתי, יש שיטות שונות מקבילות לשלב הזה שניתן להשתמש בהם: שימוש בסמרטוט לח, סמרטוט עם חומץ וכן הלאה…פשוט נסו.
זו דרך מצויינת לחקור את האפקטיביות, היתרונות והחסרונות של כל שיטה. כך תמצאו את הטכניקה שהכי נוחה לכם ותכירו את הדקויות של כל שיטה.

Dry brush או מברשת יבשה

שימוש במברשת יבשה מדגיש ומעמיק ומחזק את האפקט של השלב הקודם – שלב השיוף.
השימוש במברשת יבשה, כשמו כן הוא. שימוש במברשת יחסית קשה ויבשה שטובלים ממש את הקצוות שלה בצבע (לרוב קונטרסטי) ומעבירים ברפרוף על הרהיט. כאן השתמשתי בגוון חום.
האפקט של זה הוא מעין שפשוף הצבע, לכאורה חשיפת צבע משכבה קודמת.

כשהמראה מספק אותי, אני עוברת הלאה. עושה הפסקה בדיסטרסינג.
אמשיך אח”כ עם טכניקה נוספת שתיתן לי רובד נוסף לדיסטרסינג…

Photo Transfer

מה זה Photo Transfer?
כשמו כן הוא. טכניקה של העברת תמונה לרהיט. במקרה שלי.
שידת איפור זו היתה שפן הנסיונות שלי (גם) בטכניקה הזו ואת מה שלמדתי כאן יישמתי כבר בפרוייקט הבא בו השתמשתי בPhoto Transfer.
(יחד עם מראה ששיפצתי במקביל באותן הטכניקות תוך התנסות ולמידה בדקויות שונות. בחירת התמונות להעברה כאן וכאן נתנו לפריט את אופיו השונה למרות הטיפול הדומה)
כאן, בגלל האופי הרומנטי והקוים המעוגלים של שידת איפור זו, בחרתי בעיטורים בסגנון בארוק.
ניתן למצא ולהוריד עיטורים בחינם וניתן לצייר לבד בהתאם לכישרון ולרמת המעורבות שלכם.
את העיטורים הללו יש להדפיס בתמונת מראה במדפסת ליזר (לא מדפסת הזרקת דיו!! הדיו יתפשט לכם במגע עם נוזל)

את העיטורים גוזרים סמוך לקצוות העיטור ומורחים על צד העיטור חומר בשם מדיום ג’ל. שימו לב שיש למרוח את החומר על כל האזור כולו בשכבה אחידה, למקם אותו במקום הרצוי (זוכרים שהוא יהיה בתמונת מראה מהמודפס? חשוב ביותר אם תכניסו טקסטים…) לשטח היטב ולהוציא את כל בועיות האויר אם יש כאלה ו…
לתת לזה להתייבש. היטב.
תנו לזה לילה לפחות. וכשהעיטור גדול יש לזה חשיבות יתר מאחר ויש אזור גדול יותר שצריך להתייבש.

מזהירה אתכם, אם זה לא יתייבש היטב, חלקים מהציור יתקלפו לכם. מנסיון.
חדי העין בינכם יוכלו להבחין במקומות בהם אצלי האיור התקלף. אני מאמינה שזמן יבוש מספיק, היה יכול למנוע זאת.
אז אחרי שזה יבש לגמרי, לחלוטין, ואין בכלל ספק בזה, אתם לוקחים סמרטוט לח ומלחלחים את הנייר.
לא שלולית. רק שהנייר יתכהה ויהפוך לשקוף.

ואז בעדינות, עם האצבע או עם סמרטוט, לפורר את הנייר:

כשכל הנייר הוסר לא נותר אלא להגן על העיטור על מנת שלא יתקלף עם הזמן.
וכאן החלטתי שבשכבת ההגנה אשלב טכניקה נוספת ש”תיישן” אף היא את שידת האיפור.

Crackle Paint

שמשמעו צבע סדוק.
האפקט הזה נוצר ממשיכת שתי שכבות של חומרים
בחנויות יצירה יש ערכה מיוחדת לפרוצדורה הזו אבל הם לא ממש מפרטים מה הם החומרים הללו:

לדידם בצדק.
לו הייתם יודעים שהשכבה הראשונה היא דבק פלסטי שצריך למרוח אותו על כל השטח בכיוון אחד

ולתת לו להתייבש חלקית, עד שהוא נעשה שקוף אבל עדיין דביק למגע
ואז (ולא קודם!!) למרוח את השכבה השניה שהיא בעצם לכה (על בסיס מים) שקופה (או צבע על בסיס מים במקרה אחר) בכיוון השני,
הייתם משלמים יותר על הערכה ההיא? נראה לי שלא.
אני רציתי לנסות ולבדוק את הטכניקה הזו. להשוות ביצועים…אז קניתי את הערכה הזו.
מוזמנים להפעיל שיקול דעת ולהחליט בעצמכם אם הקניה הזו מוצדקת או לא.
שימו לב למרוח שכבה פחות או יותר אחידה מהדבק על מנת שזמן הייבוש יהיה אחיד . לא תוכלו לישם את השכבה השניה אם לא הכל התייבש מספיק. מאידך, אתם לא רוצים שמקומות מסויימים יתייבשו יותר מדי…

בתמונה משמאל השכבה הראשונה עוד לא התייבשה!
גם אם הכל מסביב התייבש, עדיין לא ליישם את השכבה השניה!
תאמינו לי. גם את הטעות הזו עשיתי…

את הסדקים שנוצרים (בהדרגה) נראה רק אחרי שנוסיף צבע שיכנס לסדקים ויצבע אותם. בינתיים הכל שקוף…

כל שלבי הגמר-

במראה שעשיתי במקביל לשולחן הזה השתמשתי בשלב זה בפוליטורה שגם אטמה את הרהיט וגם הדגישהאת הסדקים.
שם כמו כאן לא רציתי ליצור סדקים בכל מקום ובהתאם לכך מרחתי את החומר באופן חלקי.
הפוליטורה נאחזה שונה באזורים עם החומר ובלי. שם זה פחות הפריע לי אבל כאן כן. הואיל וכך כאן בחרתי לא להשתמש בפוליטורה והחלטתי להשתמש בווקס צבוע.

חכו שניה עם העשיה. קודם תקראו!
הגעתי לשלב שבדיעבד הייתי אני עושה אחרת.
אז בדקו עם עצמכם מה הדרך הנכונה לכם לפני שתעברו לשלב הביצועי.

מורחים את התערובת על המשטח עם סמרטוט ומנגבים היטב.
הצבע חודר לסדקים ומגלה אותם.
כך זה נראה:

חברים וחברות…
בדיעבד, גם הפיתרון הזה אינו אידאלי.
אמנם הסדקים נראו מצויין אולם גם הפתרון הזה לא נתן לי כיסוי אחיד על המשטחים הגדולים בהם לא רציתי את אפקט הסדקים על כל המשטח אלא רק בנקודות מסויימות.
ובשלב הבא בו החלטתי לכסות את כל המשטח בלכה על מנת לקבל גימור אחיד, יתרונו של הווקס בד”כ, עמד לי כמכשול (ווקס במהותו דוחה מים…).

חשוב לציין כי על משטחים מצומצמים יחסית כמו השרפרף ומסגרת המראה בהם כיסיתי את כל השטח בשכבה השניה של ה-Crackle Paint לא היתה כל בעיה.
הבעיה נוצרה במשטחים הגדולים אשר הכסוי שלהם היה חלקי.

משטחים גדולים

כפי שכבר הבנתם בשלב הזה של שיפוץ שידת איפור זו, היה הרבה ניסוי ויותר מזה תעיה.
כאן להבדיל מבפרוייקטים אחרים בהם משהו לא הסתדר, לא רציתי לשייף הכל ולחזור לנקודת אפס כלשהי בגלל העיטורים ובגלל אזורי הסדקים שנוצרו ויצרו טקסטורה מעניינת.
אז שייפתי בעדינות באזורים בהם לא אגרום נזק גדול. שם, היכן שלא היה כסוי של Crackle Paint הווקס נתפס טוב יותר ורציתי להסירו כמיטב יכולתי או לפחות לחספס את האזור על מנת שהלכה תיתפס טוב יותר.
לא אשלה אתכם. אידאלי זה לא היה.
היו נקודות בהן הייתי צריכה לעשות השלמות צבע ושוב לשייף (דיסטרסינג, זוכרים?). בסופו של דבר הצלחתי לכסות את כל המשטחים בשתיים שלוש שכבות לכה ונשמתי לרווחה.

מה לגבי שאר אזורי שידת האיפור?

המגרות כפי שכבר הזכרתי בעבר, נצבעו בלכה בפנים מאחר והערכתי כי פוטנציאל השחיקה בהן גבוה.
בחוץ, מאחר ומדובר בשטח קטן יחסית, כסוי ה-Crackle Paint היה מלא כך שלא היתה בעיה.

בכל שאר אזורי שידת איפור זו – דפנות ורגליים – בהם לא יישמתי לחלוטין את ה-Crackle Paint היה צריך לעבור גם עם הצבע החום על מנת ליצור את הפאטינה החומה ולהשוות גוונים לאזורים בהם ה-Crackle Paint יושם.
גם השלב הזה הוא שלב חשוב ביישון הרהיט והוא נותן לצבע מעין פאטינה שהזמן והמגע נותנים לו.
בא לא נתייפייף…זה מקביל לשכבה דקה של לכלוך שמצטבר עם הזמן… 🙂

גם כאן עשיתי זאת עם ווקס צבוע אולם במקרה זה, מן הסתם, לא ראיתי צורך לעבור גם עם לכה.

את הווקס מורחים על הרהיט באזורים קטנים יחסית, מספיגים ומנגבים שאריות.

אחרי חצי שעה עד שעה, עוברים על הכל עם סמרטוט יבש ומבריקים את הרהיט (בדיוק כמו שמצחצחים נעליים).

לשלב הזה משנה חשיבות באזורים עם פיתוחים. הצבע החום נכנס לחריצים ומדגיש את הפלסטיות שלהם.

בדיעבד, המסקנות שלי מתוך ההתנסות הזו הן:

אני לא אשתמש שוב בערכה ליצירת סדקים. הכמויות שאני צורכת משני החומרים אינן שוות והאריזה שלהן לא שומרת על החומר לטווח ארוך. מה עוד שאלו שני חומרים שממילא נמצאים אצלי כל אחד מהם בנפרד.
אמרח את הדבק (השכבה הראשונה) רק במקומות בהם אני מעוניינת שיווצרו סדקים ואת הלכה (השכבה השניה) אמרח על כל המשטח.
ווקס ולכה לא עובדים יחד!
אם אני מעוניינת בגמר לכה (ועקרונית אני משתמשת אך ורק בלכה וצבעים על בסיס מים. אין לי שמץ של מושג איך לכה על בסיס טרפנטין תתנהג כאן), אשתמש בצבע נקי על בסיס מים כדי ליצור את יישון הפאטינה. ללא ווקס.
בפרוייקטים מאוחרים יותר למדתי לדלל את הצבע עם מים (בריכוז שיכול להשתנות לפי הצרכים שלכם), להספיד בסמרטוט ולעבור על המשטחים. האפקט הוא דומה ולאחר יבוש אין בעיה לצבוע בלכה על בסיס מים.
מוזמנים לפנות אלי אישית בשאלות אם משהו לא ברור.
על משטחים גדולים, שרמת השימוש בהם גדולה ופוטנציאל השחיקה גבוה אעדיף גימור עמיד יותר (כמו לכה. או פוליטורה) על פני ווקס.
מאידך, אין בעיה תפקודית שבאזורים אחרים (כמו רגלי הרהיט)הגימור יהיה ווקס.
ולמרות זאת, ותסלחו לי על חוסר העקביות שאולי משתמעת מדברי, נראה לי נכון יותר שהגימור לכל הרהיט יהיה אחיד. או לכה או פוליטורה או ווקס.
ככה זה כשלומדים!
חייבים לשמור על ראש פתוח ולהבין שזה חלק חשוב בתהליך. ולא פעם דווקא ההתנסות הזו תיקח אותנו למקומות חדשים שמי שמנוסה לא בהכרח יגיע לשם