הכסא הישן ביותר אצלנו הוא החדש ביותר. הוא האחרון ששיפצתי
וישן זה לא בהכרח גיל כרונולוגי. זו מעין אמירה…
רק שתבינו,
כשאמא שלי ראתה אותו לראשונה מוכן, אחרי לכה, היא היתה בטוחה שהוא המועמד הבא לשיפוץ.
נו שויין. כנראה באמת עשיתי עבודה טובה ביישון הכסא.
טוב, נתחיל מהתחלה.
את הכסא הישן הזה מצאתי מסכן, רעוע, מתקלף כולו וללא רגל בפינת רחוב.
מאד אהבתי את הצורה שלו והכי אהבתי שני כדורים קטנים שמוקמו סימטרית במשענת שלו.
אני כנראה לא מצליחה להגיד לא לאותם חיגרים ופיסחים וחסרי התקווה כי גם אותו אספתי. עם הרגל החסרה שלו שנמצאה בערמה סמוכה.
ככה הוא נראה כשהבאתי אותו הביתה:
הכסא הישן נזקק לטיפול נמרץ… יחידת טראומה:
למי מכם שעוד לא הבין, אני אוספת פליטים אלי הביתה.
מקרי סעד כאלה ואחרים שברור לי שאוכל לגרום בהם מהפך.
אלא ש…לרוב הם מחכים זמן רב מאד מאחר ואיני זריזה במיוחד והחיים הם חיים במקביל
וכך חלק ניכר מביתי הפך לבית מחסה לרהיטים עם פוטנציאל, חסרי בית שהושלכו לגורלם.
ואת כל זה אני כותבת על מנת שתבינו עד כמה זה חריג שרהיט מגיע וישר זוכה לטיפול.
מה שקרה עם הכסא הזה.
כנראה הוא נראה כל כך מסכן…לא יכולתי לעמוד בזה.
וחוצמזה, אהבתי את הגולגלך במשענת שלו…הם כמו…גומות חן.
אז התחלתי עם קילוף.
בעצם, זה קרה כמעט לבד.
הצבע התרומם והתקלף כמעט בעצמו. כל הרצפה של הסלון שלנו נוקדה בטורקיז. אז עזרתי לזה קצת רק עד שזה כבר לא נשר בעצמו עם כל תנועה שאני עושה.
העדפתי קודם לייצב את הכסא ורק אח”כ לשייף.
הואיל וכמעט כל החיבורים היו עם ברגים שהיו כ”כ חלודים שנשברו בחוריהם (וחלקי הכסא התנתקו), רציתי לוודא שאכן ניתן לייצב את הכסא לפני שאשקיע בו עבודה נוספת.
תחילה הוצאתי את כל חלקי הברגים שהצלחתי. חלקם נשארו תקועים בעץ. בורג חדש יצטרך להכנס סמוך לאותו המקום.
הרגל החסרה חוזקה לשלד באמצעות בורג שהחליף בורג חלוד וכן באמצעות הדבקה בדבק נגרים (בחור המיועד לרגל) וכרגיל, קיבוע באמצעות כליבות.
נסיון העבר לימד אותי לגייס את כח המשיכה של כדור הארץ לטובתי.
אני ממקמת את הרגל החסרה בתוך החור המיועד לה עם הדבק (שנמרח על כל אזורי המגע) אבל לצורך ייבוש וקיבוע עם הכליבות אני הופכת את הכסא. שהדבק שהצטבר בתוך החור, ייזל וייתמקם סביב הרגל ולא בעומק החור. 
פחות או יותר בשלב זה,
כשהכסא עומד יציב על ארבע רגליים ומצליח לשאת את משקלי עליו
הכסא יצא מכלל סכנה והוא עובר ממחלקת טיפול נמרץ למחלקת הטראומה ומשם למחלקת הפלסטיקה 😉
הכסא הישן – פגמים נוספים שיש לתקן:
הכסא הזה שייך לסגנון של כסאות שהקונסטרוקציה והייצוב שלו (וכן, גם העיצוב, כנגזרת לכך, או כבסיס לכך. לא יודעת באמת מה בא קודם) מתבסס על עץ מכופף.
זה לא פשוט כל כך לכופף עץ ועושים זאת לרוב כשהעץ רטוב ורמת הגמישות שלו עולה בשל כך.
בכסאות ישנים כמו זה, שאף שהו בתנאי חוץ, מאד שכיח שהעץ יתייבש ושיהיו שברים באזור בו מופעל עליו כח של מתיחה (זוכרים שהשתמשתי בברזל זיון במתלה הכובעים שלי? ברזל זיון ממוקם בבטון במקום בו מופעל כח מתיחה על מנת לחזק את הבטון בנקודות החולשה שלו).
עץ מכופף שמתייבש, נחלש. הוא ישבר בנקודת התורפה שלו – היכן שמופעל כח מתיחה. השברים בתמונות מדגימים בדיוק את זה: 
כמו כן, בשל אותה התייבשות אזורים שונים בהם העץ הודבק, נפרדו והשתחררו והיה צריך להדביק אותם מחדש (במושב ובידיות. לצערי יש לי תמונת מצב קיים של המושב בלבד)
כמו כן כפי שאתם רואים בתמונה של המושב, הדיקט על המושב סדוק לחלוטין ובאזורים מסויימים אף מתרומם כתוצאה מחשיפה לתנאי חוץ. גשם -שמש.
בכסא אחר, בו היה לי מספיק “בשר” במושב, קילפתי את השכבות הפגומות.
כאן לא יכולתי לאפשר לעצמי לוותר על שום שכבה כדי לא להסתכן בשבירת הדיקט כולו בזמן ישיבה.
תיקונים:
גם הפעם עם דבק נגרים (לפעמים צריך להעזר בקיסם כדי לדחוף פנימה ולמרוח במקומות ללא גישה נוחה) וכליבות.
את העץ השבור באזורי הכיפוף גם. אבל כאן הוספתי סמרטוט לח שעטף את המקום על מנת להגמיש את העץ.
ההדבקות יוצאות בסדר, אבל לא אידאלי.
בכנות, לא הנחתי מראש שהכל יהיה פיקס. כל הצלחה שמחה אותי.
תיקונים אעשה אח”כ עם שפכטל לעץ. ונייר לטש.
ו…זוכרים את הגולגלך הקטנים ש(גם) בזכותם אימצתי את הכיסא?
אז הם לחלוטין אלמנט קישוטי. (חדי העין יוכלו להבחין כי אינם זהים בגודלם וכי העיגול ממש אינו מושלם מה שנראה לי מעיד על עבודת יד)
הוצאתי, שייפתי והכנסתי חזרה.
הם הסוכריה של הכסא. בעצם השוקולד. לא מתה על סוכריות… 
בשלב זה השפכטל לעץ נכנס לפעולה, ואם יורשה לי, פעולה מאסיבית.
כאן בכסא השתמשתי בהרבה שפכטל. בעיקר במושב.
בתחילה התלבטתי אם לרפד את אזור המושב ולוותר על כל “מילוי הקמטים” (אחרי הדבקה היכן שצריך וניתן, כן?) בשפכטל והחלטתי שלא.
במקרה זה אני נשארת נאמנה לכסא המקורי.
אז אני ממלאה ומשייפת, ממלאה ומשייפת עד שזה משביע את רצוני.
בכוונה לא מביאה את פני השטח למצב מוחלק לחלוטין. מעוניינת לא לאבד לחלוטין את הטקסטורה שהזמן נתן לכסא.
אם שמתם לב (ואם לא) במהלך התהליך, תוך כדי זמני הייבוש הארוכים, גם שייפתי קצת את הכסא והסרתי עוד מצבע הטורקיז. הרוב ממש נשר בקלות.
הפינלה של השיוף מגיעה כמובן רק אחרי שהשפכטל מתייבש ואז מחליקים את כל הקימורים והמשטחים. לרוב עם נייר לטש ידני אבל גם עם משייפת חשמלית במקומות יותר נגישים ופחות רגישים.
הואיל ואני הולכת לתת לכסא מראה מיושן. לא התעקשתי בכל המקומות להסיר הכל בצורה יסודית. אשתמש בצבע הקיים כשכבה נוספת וכרובד נוסף במראה ה”חדש”.
צביעה:
בכנות, הצבע הזה, צבע צהוב בננה היה טעות. לא תוכנן במקור.
(למי שסקרן, חשבתי במקור על צבע חרדל. מן אוכר כזה…)
משערת שהטעות קרתה כשהלכתי עם קטלוג של חברה אחת והמוכר אמר שיעשה לי את אותו הצבע אבל של חברה אחרת.
אמר. אז מה אם אמר. לא יצא אותו הצבע…
(ולא, לא אחזור לשם יותר. נוסף לכל הוא גם לקח יותר כסף. אז פעם אחת הצליח לו. אבל זהו)
הכל לטובה.
לקח לי זמן להתרגל, אבל אני אוהבת את הגוון הזה. והוא מאד מתחבר עם רוח הכסא.
התחלתי עם מישמש של כחול ירוק ותכלת (הכחול והתכלת חזרו על התהליך גם בשיפוץ המדפים שכרונולוגית עשיתי אחרי הכסא הזה).
פה שם נתתי גם לטורקיז המקורי להציץ. סוג של לתת כבוד למקום ממנו יצאנו.
ואחרי שאני מסיימת עם גווני הביניים,
ואחרי שהכל התייבש (כמובן!)
אני צובעת בצהוב בננה (אקרילי של נירלט)
שימו לב שיש אזורים שאני משאירה חשופים ולא צובעת.
כשאני צובעת ומשייפת לאחר מכן, אין לי שליטה מלאה על מה יחשף ואיך. לא תמיד זה אכפת לי ואני נותנת לתהליך להוביל אותי.
כאן דווקא רציתי לשמר דברים מסויימים בכסא, שיהדהדו את עברו. אז העדפתי לא לכסות. שילבתי את המקומות הללו בצביעה.
מאוחר יותר, כשאשייף, האזורים הללו ישתלבו במראה הכולל.
דיסטרסינג.
שיוף:
זה הזמן להפרד מהמראה החדש (והצבוע חובבני לכאורה) ולחשוף את השכבות הקודמות.
לרוב עובדת עם נייר שיוף באופן ידני. פה ושם כדי לקבל אפקט מודגש, משלבת את המשייפת החשמלית.
נגיעות של Dry Brush:
אם אתם זוכרים, המושב עשוי מדיקט שקיבל סדקים והתרומם בחלקו. את הרוב הדבקתי, מילאתי והחלקתי. ועדיין, אם אני רוצה ליישן את הכסא ולהוציא את השכבות הקודמות החוצה, זה צריך להיות נאמן לדרך התיישנות העץ. במקרה זה, לשמור על כיוון הסיבים ולהדגיש את נקודות החיבור והמגע שם יש סיכוי גדול יותר לפגעי הזמן.
בשיוף רגיל לא אקבל את האפקט הזה.
כאן אני מערבת טכניקה נוספת – Dry Brush.
טכניקת המברשת היבשה, כשמה כן היא. שימוש במברשת יבשה עם מעט מאד צבע כך שמשיכות המכחול או המברשת על הסיבים שלהם, ממש יראו. כאן זה משרת אותי מאחר ומשיכות המברשת מתאימות לאפקט הסיבים בדיקט ונותן לי את המראה הרצוי בתבנית הרצויה.
אני מוסיפה כאן נקודות של צבע חום כדי “לחספס” את השוליים.
להזכירכם, מילאתי את כל “החיספוסים” הללו בשפכטל (דבר שהיה נחוץ כדי לשמר את הכסא ועל מנת שיהיה נעים לשבת עליו) אולם אני כן רוצה לשמור על המראה המיושן, אז אני משיגה זאת באמצעות “קוסמטיקה” או “איפור”… קיינד אוף.
בשלב זה פחות או יותר יכולתי לסיים. זאת אומרת, יכולתי לאטום את הכסא (לכה…) וזהו.
אבל כאן רציתי להוסיף קריצה, חיוך…משהו משלי לכסא.
נכון שכשאתם חושבים על משהו ישן, אחת האסוציאציות שלכם היא קורי עכביש?
וואלה.
הכסא הישן יהיה כ”כ ישן…יהיו עליו אפילו קורי עכביש.
אני אוהבת עכבישאים.
על זה אני הולכת.
Photo Transfer:
אין עשן בלי אש ואין קורי עכביש ללא עכביש. (וכדאי שיהיו גם חרקים אחרים בסביבה…!)
אני מוצאת תמונות של עכביש במרשתת (וגם של זבובים. שיהיה מעניין) אני מארגנת לי את הכל על דף (באמצעות הפוטושופ) ומדפיסה במדפסת לייזר (!!).
שימו לב, לא מדפסת הזרקת דיו.
יש להדפיס את התמונה כתמונת מראה (בציור זה פחות בעייתי אם לא, בכתב או מספרים מהותי מאד!)
אני גוזרת את הציור סמוך לקצוות (אבל לא ממש על הקוים. משאירה מעט “בשר” מסביב. בדיעבד, לדעתי השארתי קצת יותר מדי)
כדי לעשות Photo Transfer יש להשתמש במדיום ג’ל. זו מן משחה דומה לדבק שמורחים בשכבה דקה ואחידה על גבי הציור ומדביקים על המקום שם הציור ימוקם (זוכרים? בתמונת מראה.)
לאחר שמשטחים את הציור היטב ומחליקים הכל (ומוודאים שאין בועיות אויר) והכל מודבק, משאירים לייבוש מלא. ולא להתפשר על זה. תשאירו את זה ללילה. זה ימנע מכם לנסות לקצר זמנים.(מנסיון…אתם יודעים שמנסיון. אני הכי חסרת סבלנות בעולם. במסגרת המראה ובשידת האיפור שרק התנסתי בהם לראשונה בטכניקה הזאת, הציור שהועבר התקלף ולא היה מושלם בגלל זה! זו גם הסיבה שהעדפתי הפעם להשאיר יותר “בשר” מסביב לציור. זה יהיה מיותר אם תתנו זמן ייבוש מלא!)
לאחר שכל הציורים הודבקו
(שני עכבישים, עיטורים למשענת וכ10 זבובים)
ולאחר לילה בו הכל התייבש היטב היטב,
הרטיבו עם סמרטוט לח את הנייר (בלי שלוליות מים, כן? רק לח ושקוף מעט) והתחילו לשפשף בעדינות כך שהנייר יתקלף (כמו שאריות של מחק. לא כמו שמקלפים מדבקה)
בסוף כל הנייר יוסר והציור ישאר:
אבל עדיין אין לי קורי עכביש.
את זה אצייר בעצמי.
תחילה עם עיפרון ואח”כ עם טוש פרמננטי שחור דק (ומחיקה עם מחק מקומות בהם העיפרון גלוי)
זהו.
כמעט.
עוד כמה דברים קטנים לפני שנסיים…
פאטינה:
מי שמכיר עבודות קודמות שלי יודע שבעבודות בהן אני נותנת לרהיט מראה מיושן תמיד יגיע השלב של הפאטינה לפני (או תוך כדי) הגימור.
הפאטינה זו מן שכבה שיוצרת את אפקט הזמן על הצבע החדש. משמע, הצטברות לכאורה של לכלוך במקומות קריטיים ויישון הצבע.
את זה אני עושה באמצעות צבע חום (אפשר לדלל טיפה במים שיהיה עביד יותר ועדין יותר) שאני מורחת עם סמרטוט ומנגבת. בגלל שיש נטיה לצבע להתייבש מהר (להבדיל מווקס צבוע) יש לעבוד על אזורים קטנים. למרוח, לנגב ולעבור הלאה.
שימו לב שהשטח שהשארתי מסביב לציורים (בשלב ה Photo Transfer) סופח יותר מסביבתו את הפאטינה. זו סיבה טובה להקטין אותו ככל הניתן בעבודה הבאה…
לכה:
גם כאן, הכסא הישן שלי הוא רהיט עם פוטנציאל שחיקה גבוה (בפרט באזור המושב ומשענות היד) ומחייב גמר עמיד. באזורים המועדים, כדאי אפילו להוסיף שכבות נוספות על הסטנדרט.
כהרגלי, לכה על בסיס מים. מבריק או מט משי לפי טעמכם.
טיפ: בין השכבות אני עוטפת את המברשת בסמרטוט לח ושקית על מנת שלא אצטרך לשטוף אותה ועל מנת שלא תתייבש.
מאחר וזמני היבוש יחסית קצרים משאירה כך בחוץ. כאשר זמני הייבוש מתארכים, מכניסה את המברשת העטופה בסמרטוט לח למקפיא.
ובסוף אני חותמת…עם חותמת החום והחרפושית שלי.
עד היום בן זוגי מנסה להעיף את הזבובים בהסח הדעת לפני שהוא מתיישב על הכסא הישן.
ויש כמה בני משפחה שהחרימו אותו.
בקטנה (טוב נו…עכביש זה בכ”ז לא גמל שלמה…;-))
ככה הוא נראה גמור.
מה אתם אומרים?
רגע, שניה קודם.
העובדה כי הכסא לא עשוי מעץ ממש חוסכת המון עבודה.
גם כאן יש מעט סיכות שצריך להוציא (טוב נו, הכל יחסי. אחרי הספה אף כמות סיכות שנתקלתי בה עד כה לא נראתה משמעותית)
לצערי, התמונות של השלב הזה עם הספוג וגם העבודה עם המחט בקפיטונאג’ כנראה נמחקו לי בהסח הדעת 🙁
הקפיטונאג’ מעבר להיותו קישוט, גם מקבע את המילוי והכיסוי למקומם במס’ נקודות נוספות.
כך אני עושה עם כל ארבעת הכפתורים.
הסרט במקרה זה הוא סרט Double welting שאני תופרת לבד מאותו בד שמשמש לאלמנטים הקישוטיים בכסא הזה.
בד דמוי עור להבדיל, הוא רחיץ, דבר שימנע סטרס מיותר בזמן הארוחה גם מהילדה וגם מהאמא שלה…
את הכסא הזה חיברתי חזרה בשני שלבים מאחר ושני השלבים הללו לא קשורים ולא תלויים אחד בשני. השלב הראשון היה הרגליים (עם כל החיבורים ביניהן ועם המושב)
בסבב הנוכחי בניגוד לקודמו, כפי שניתן לראות בתמונה משמאל החלטתי להפוך את הכיסא על מנת שהדבק (כשהוא עוד נוזלי יחסית) יצטבר בנקודות החיבור של המוטות עם המושב ולא בעומק החור במושב. הפעם נעזרתי בשתי הכליבות הגדולות שיש לי (ולא היתה מזיקה אחת נוספת…)
יצא…מכוער לאללה. (תראו בתמונה מימין)
נמצא ברחוב.
לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…
הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
האם המראה משביע את רצוננו?
אבל…
בתחילת התהליך זוכרים אותו?
הבד של המושב…
