כשתכננתי את המטבח שלי, תכננתי מגרה שלמה שמיועדת לתבלינים. המגרה הזו עדיין מתפקדת אבל עם הזמן כמות התבלינים גדלה והתחלתי למקם את התבלינים בקומות…לא אידאלי.
כשגיליתי שלא בא לי לנקות את המגרה בגלל הבלאגן שם היה לי ברור שיש לעשות מעשה…
כמובן שכבר באותו השבוע הזדמנו על דרכי שלוש מגרות כשעל אחת מהן היה כתוב מדף תבלינים…
טוב, נו. לא באמת.
אבל לי היה ברור שהמגרה הזו תהיה מדף התבלינים החדש במטבח שלי.
יכולים לראות כבר את מדף התבלינים שיצא ממנה?

פרוק:

אז כן. השלב הראשוני כמעט תמיד הוא פירוק.
תשאלו – מה כבר יש לפרק במגרה?
אז נכון שזה לא הדום (בדרך ;-)) ולא ספה אבל, אם אני רוצה להשתמש במגרה ולתלות אותה על הקיר, המישור האחורי צריך להיות שטוח.
חזית המגרה בולטת לכל הכיוונים ולכן אפרק אותה תחילה.
לו הייתי רוצה לשמור על מראה המגרה, הייתי מרכיבה אותה שוב בהזזה כמו במגרה הזו:

מגרה זו משמשת כמדף מעל פינת אוכל פיצפונת בדיור מוגן.
היא נמצאה ברחוב. במקור עם חלוקה פנימית וללא ידית.
נצבעה, שויפה למראה מיושן, בגב שלה הודבקה מראה (שיטה ליצירת תחושת חלל מרווחת יותר בחללים קטנים) ונוספה לה ידית.
גם כאן חזית המגרה פורקה אולם כאן היא הורכבה מחדש בהזזה כך שתתיישר עם מישור הגב.
במגרה זו, להבדיל מהמגרה ששימשה למדף התבלינים שלי, רציתי לשמור על מראה המגרה ולכן גם החזית הורכבה מחדש וגם הוספתי ידית.

כאן אין לי כוונה ספציפית לשמר את מראה המגרה והחזית הבולטת לא תורמת לי דבר, נהפוך הוא.
אני מסירה את החזית:

לאחר שהחזית פורקה, אני מפרקת גם את הדיקט בגב המגרה. גם הפעם אני משתמשת במכשיר הכה פשוט אבל כל כך שימושי שחבר הביא לי מארצות הברית של אמריקה ואני מברכת אותו שוב מחדש.
אל דאגה, הסרת הדיקט היא הסרה לצורך החזרה 😉

הכנת העץ :

לאחר שסיימתי לפרק יש להכין את העץ ליישום. הואיל והמגרה היא מגרה של פעם ועשויה מסנדויץ’ ולא מלחות דחוסים למיניהם (סיבית,MDF…), מאחר והנטיה הראשונית שלי היא לא לאטום את העץ בצבע ומאחר והמטבח שלי עשוי מפורניר דובדבן, מראה העץ ישמר.
אני מתחילה עם סתימת חורים

וממשיכה עם שיוף העץ שיסיר את כל הלכה הקודמת ויחליק את כל נקודות המילוי.
הסרת הדיקט בגב המגרה מאפשרת שיוף יסודי יותר הן של הדפנות הפנימיות, הן של הדיקט (אשר גם הוא משוייף להחלקת המישור למרות שהוא לא ישאר גלוי).
שיוף נוסף יעשה למדף המחלק לפני ואחרי שיחובר למגרה.

עיצוב מדף התבלינים:

לפני שאני מתחילה להגדיר צורנית את מדף התבלינים אני צריכה להגדיר מה ואיך אני רוצה שיהיה.
אופי המדף יושפע מהסביבה שלו ומהתפקוד שלו:
1. על מנת לנצל היטב את חלל המגרה כמדף תבלינים יש להוסיף מחיצת ביניים.
2. המדף כאמור ימוקם במטבח שלי שעשוי מפורניר דובדבן כך שאשמור על מראה העץ והגוון שלו וכהות הגוון ישאף לגוון ולכהות הדובדבן.
3. בפינת האוכל שלנו בניתי קופסאות אחסון עם תמונות של אוכל ופקקים של בקבוקי יין. למרות השוני בפרופורציות ובגוון העץ בין המדף והקופסאות, אשמור על מוטיב התמונה.

4. הואיל ומדובר במדף תבלינים, כדאי (אבל לא הכרחי) למקם מעצור שתבלינים לא יפלו מהמדף.


יש לציין כי אלו היו הפרמטרים שהנחו אותי. סביר להניח שאתן.ם תתנו תיעדוף אחר ובהכרח זה ישפיע אחרת על הבחירות שתעשינה ועל עיצוב המדף. מה שכמובן לגיטימי וטבעי ביותר.

יצירת מחיצה כמדף מחלק לניצול מיטבי של מדף התבלינים:

כשקניתי בזמנו (לפני כ-15 שנים) באיקאה את הקופסאות לפינת האוכל היו להן גם מדפים פנימיים. אותם מדפים נשארו ללא שימוש עד עכשיו. המדף משם ינוסר ויותאם למגרה שלי.

כמובן שצריך למדוד היטב ולדייק מאד בניסור. לצערי ניסרתי אותו קטן במ”מ וחצי (ניסור בצד ה”לא נכון” של הקו יעשה זאת) .
זה לא ימנע ממני להשתמש במדף אבל אשלם על זה בעבודה נוספת ובחומר מילוי…
את המדף אני משייפת תחילה (להסיר ממנו חומרי גימור קודמים על מנת שיקבל היטב את הגימור שאני ארצה לתת לו).
אני מחברת אותו במקום הרצוי (לאו דווקא באמצע…) באמצעות אקדח המסמרים שלי (גם כאן יש לדייק!). לאחר שהמדף מקובע, אני ממלאה את הרווח החסר (זוכרים שהמדף טיפונת קטן יותר?)בשפכטל לעץ.
לאחר ייבוש מלא של השפכטל,אני משייפת ומחליקה את העץ ואת אזור החיבור.
הדיקט האחורי נכנס רק לצורך בדיקה.
הוא כבר יוצא…עכשיו תורו לקבל טיפול.

גב מדף התבלינים:

אוקי. למה צריך בכלל גב למדף?
נוציא מהמשוואה את העובדה שלמגרה יש ממילא את הדיקט בתחתיתה שמהווה גב מושלם,
גם כשלא היה גב למדף, העדפתי להוסיף למדפים גב
אז פונקציונלית זה גם מגן על הקיר שמאחור וגם יוצר הגדרה ברורה יותר של חלל המדף.
מעבר לכך זה כמובן מאפשר עוד תוכן עיצובי.
אצלי, גב מדף התבלינים יקשור אותו עיצובית לקופסאות שבפינת האוכל. אמנם לא תמיד, אך יש זויות מסויימות בהן ניתן לראות אותם יחד. יתרה מזו, זה יוצר שפה וחזרתיות.

כשהכנתי את הקופסאות בפינת האוכל הדפסתי תמונה נוספת שתהיה לי אם אחת מהתמונות תתקלקל. התמונה הזו חיכתה בסבלנות הרבה מאד זמן וסוף סוף הגיע זמנה.
אני מרטיבה את הדיקט עם דבק פלסטי מדולל במים ושוב עם דבק פלסטי עם נגיעה של מים (כדי שימרח טוב יותר ושתיווצר שכבה דקה ואחידה).
אני מדביקה בהדרגה מצד אחד את התמונה ומשטחת בעדינות כדי לשחרר בועיות אויר.
העדינות נחוצה כי כשהנייר רטוב ניתן בקלות רבה לקרוע אותו.
לאחר שהכל מתייבש, אני מסירה את השאריות באמצעות שפשוף של נייר לטש על הפינות.
להבדיל מכל הפעמים הקודמות (בארון האמבטיה לדוגמה) אני לא מורחת שכבות של דבק פלסטי על הנייר.
הסיבה שאני מוותרת על השלב הזה היא שהשלב הזה מוסיף שכבה ועובי. דק ככל שיהיה,אני חוששת שהעובי הזה יהיה בעוכרי כשאצטרך להשחיל חזרה את הדיקט.
במקרה זה, אסתפק בלכה שאמרח כגמר על כל המדף כולו.

מוטות עצר –

על מנת שתבלינים לא יפלו מהמדף חשבתי להוסיף מוט שיהווה מעין “גדר”.
המוט ינוסר ממוט עגול שיש לי כבר בבית. מוטות כאלה בעוביים שונים ניתן לרכוש בחנויות יצירה כמו אקוורל. את המוט הזה ניתן לחבר עם מסמר אולם אני מעדיפה להשתמש בלחץ, מה שיאפשר לי להסיר את המוט אם אגלה במשך הזמן שהוא רק מפריע. לצורך הענין הוא צריך להיות באיזה חלקיק מילימטר ארוך יותר…
תצטרכו כאן רגישות.
או שתעזרו עם מסמר…

אני ניסרתי את המוטות במסור ידני. (סתם כי התעצלתי להוציא את הג’יטסו…) ואח”כ שייפתי את הקצוות.
שיוף זו דרך מצויינת להקטין ברגישות רבה את אורך המוט שחותכים טיפה ארוך יותר (טיפה זה כמילימטר, כן? )
צבעתי את המוטות בצבע צהוב הידרואמייל (היתרון הגדול שלו הוא יכולת הכיסוי שלו שכבר נבחנה והוכיחה את עצמה בכיסא הונדרטוואסר שלי) למרות שלא רואים אותו בתמונה.
(גם כאן ניסיתי צבע אקרילי רגיל ומהר מאד עברתי להידרואמייל)
הבחירה בצהוב היתה אינטואיטיבית לחלוטין. הבת שלי העדיפה ירוק…
אבל זה המדף שלי 😉

גמר:

אני מתכוונת לגוון את העץ לכהות שתתאים למטבח שלי ואח”כ לצבוע הכל בלכה לאיטום והגנה.
לגיוון העץ אני בוחרת בדוגמית שקניתי לפני זמן מה במקס סטוק. הדוגמית שימשה אותי בשולחן הקפה שעשיתי לבן שלי בסבב הראשון (שלא צלח…). הואיל והמדף אינו גדול הכמות שנשארה שם תספיק לי.

אני מדללת את המגוון עם מים כדי לשלוט על הכהות ומוסיפה שכבות עד שהתוצאה משביעה את רצוני.
רק לאחר שהמדפים גוונו לשביעות רצוני, אני משחילה את הדיקט בגב המדף חזרה.

כשכל היחידה שלמה, אני צובעת אותה בלכה מבריקה על בסיס מים.
2 שכבות. להגנה ולאיטום.

התלבטות באמצע התהליך:

משתפת אתכם כי זה קורה לפעמים.
גם באמצע העבודה, אחרי שכבר קיבלנו החלטות פתאום משהו עולה…ספקות, רעיון אחר.
אפשר לבטל זאת במחי יד, שהרי הדרך כבר הותוותה
ואפשר לתת לזה את המקום והזמן ו…להתלבט.
אני בעד.
מרגישה שהמקום שנותנים להתלבטות שמתעוררת, עוזר לדייק את מה שאנחנו רוצים ומתכוונים.
אז ככה…
פתאום עלה לי רעיון להוסיף ידית ארוכה מנירוסטה בחלק התחתון של המדף, שניתן יהיה לתלות עליה עם מתלי S כלים שאני עושה בהם שימוש תדיר בבישול.

מאידך, ידית מנירוסטה לא מתחברת לי ויזואלית עם המעצורים הצהובים.
וגם, פתאום המוטות הצהובים נראים לי עבים מדי….
חשבתי אולי להעזר בידיות דומות ליצור את המעצור אבל הן טיפה גדולות מדי לפתח הפנימי.
אז לוותר על המעצור בשביל יכולת התליה?
בסופו של דבר, אחרי ששמעתי כמה דעות נוספות פה בבית, החלטתי להשאר עם הפתרון המקורי.
מוטות מעצור וללא ידית לתליה.
למה?
מפני שלמעצור יש חשיבות פונקציונלית.
ומפני שתליה תעמיס מדי את הסביבה של המדף, סביבה שאני משתמשת בה לא מעט.

בקטנה, ממש לפני שאני מסיימת –

קודם, צריך לפתור את התליה על הקיר.
משולשים הפעם לא יהיו לי לעזר מאחר ולמגרה יש שוליים בולטים משלושה צדדים.
אני משתמשת בשאריות שנותרו לאחר ניסור המדף המחלק.
ממקמת את הריבועים על הדיקט (מאחור כמובן) במקום בו אני ארצה לקדוח חור ולחבר את המדף לקיר. ומדביקה.
ואז קודחת בשאריות המודבקות חורים לתוך הדיקט. חורים אלה ישמשו אותי בשלב מאוחר יותר לסימון החור בקיר ולברגים שיחברו את המדף לקיר.
מיקום הריבועים מאחור, לפני הדבקה, מתחשב גם בנגישות להבריג את הבורג בשלב מאוחר יותר.

בשלב זה, לפני שאשכח, אני גם חותמת עם החרפושית שלי…

ו…לא נותר אלא לתלות את המדף על הקיר אצלי במטבח.
לסמן חורים (כשאני נעזרת עם פלס!) , לקדוח בקיר, לתקוע דיבלים ולהבריג את הברגים.
וואלה.

וכמובן,
למלא את המדף עם התבלינים ולהתחיל לבשל.

Related Images:

הפוסט הזה יעסוק בשינוי יעוד: ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד.
שינוי שהחל מצורך וניצל משאבים זמינים על מנת לתת מענה לאותו צורך.
אידאלי.

הבן הגדול שלי לומד בטכניון (הנה הפולניה זוקפת ראש …)
ולמה אני כותבת את זה דוקא עכשיו (חוץ מההזדמנות של הפולניה להפגין נוכחות…)?
מאחר והוא חולק את זמנו בין הבית למעונות בטכניון כשהמחשב הנייד שלו מלווה אותו לכל אשר ילך (בזמני אלו היו ספרים וקראו לזה “תיק מצפון”).
ולהבדיל ממני בזמנו, הוא לומד גם בטכניון וגם בבית, עם המחשב, שהולך איתו לכל מקום.
ועל מנת שיהיה נח ארגונומטרית לעבוד לאורך זמן, יש צורך למקם את מסך המחשב בגובה העיניים.
משמע, יש צורך להגביה את הלפטופ.
גם במעונות שלו בטכניון וגם בבית.
מעמד אחד למחשב כבר יש לו. בן זוגי השיג לו אחד. אבל צריך אחד נוסף…
כאן אני נכנסת.
אני והמגרה.

יש לציין כי ניתן לרכוש מעמד למחשב וטווח המחירים גדול למדי.
אבל למה לקנות אם אפשר לעשות? ולמחזר על הדרך?
אני גם אשדרג את המעמד ואכניס משטח עם מסילה למקלדת.
מבטיחה לכם שעמדת העבודה שאכין לבן שלי תהיה הכי יפה ונוחה מכל המעמדים שניתן לקנות.
קראו,
ראו את התמונות
ושפטו בעצמכם…

לעבודה: ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד –

לכל עבודה מן הסתם קודמת עבודת תכנון. הבחירה במגרה כחומר גלם, אף כי אם בדיעבד ניראת לי טריוואלית, אינה טריוואלית כלל ויש אין ספור פתרונות אחרים שיכולים לעבוד לא פחות טוב ממגרה. תנו ליצירתיות שבכם לקחת אתכם לשם ותבחנו את הרעיונות, מטורפים ככל שיהיו.

לאחר שבחרתי במגרה כחומר גלם (ואף מצאתי אחת שתתאים במידות) וגיבשתי אסטרטגיית עבודה, הגיע הזמן לעבודת הפרוק.

פעם היו עושים מגרות מעץ. היום יש חומרים שונים (וטכנולוגיות שונות) ואחד החומרים השכיחים לרהיטים ומגרות בכללותם הוא MDF שזה מן קרטון דחוס מאד שעשוי מאבקת עץ מעורבבת בצמנט שרפי ונדחס לתבניות ופלטות. הוא זול ועביד מאד. הוא מתנפח במגע עם מים וסופח לחות לכן מיועד לשימוש פנימי.
בדרך כלל, אם אמצא רהיט שעשוי מMDF ברחוב, אשאיר אותו שם. החומר הנ”ל לרוב, לא מצדיק השקעה בזמן אנרגיה וחומר.
במקרה של מגרות, שינוי יעוד וניצול חלקים כחומר גלם יעודי, אני חורגת לפעמים מכלל זה.

שלב ראשון – פרוק :

המגרה המיועדת היא מגרה מMDF וכיאה לרמת הגימור הנמוכה והזולה שלה, כל החיבורים שלה נעשו עם אקדח סיכות .
מה שמקל במידה מסויימת על עבודת הפרוק.
תחילה יש להסיר את הפלטה הקידמית ואני נעזרת במברג כטריז ובפטיש ומרחיקה בעדינות את הפלטה מגוף המגרה.

לאחר שהפלטה הקדמית של המגרה פורקה, יש לי תיבה עם 5 דפנות.
גם את אחת הדפנות הצרות והארוכות אפרק ואחבר מחדש באמצעות אקדח סיכות חשמלי (או באמצעות מסמרים. אקדח ידני לא יתן מענה מספיק חזק)
את פלטת הדיקט לשלושת הדפנות שנותרו.

בשלב זה יש להוציא את כל הסיכות המיותרות. במקרה זה החומר לא עומד לטובתי. הסיכות חפורות היטב בדופן ואם אנסה להוציאן אצטרך לנבור בחומר ולהגדיל את החור עשרת מונים.
החלטתי שאיני מוצאת פתרון אלגנטי אחר כך שאשלוף אותן החוצה ואח”כ אעשה בקרת נזקים.
ויש נזקים…

תיקונים:

הואיל וממילא אני מתכוונת לצפות את כל המגרה בסופו של דבר, אני לא מתרגשת.

אני מדביקה את החתיכות שנפלו עם דבק נגרים (זה ממש לא אידאלי. אשייף לאחר היבוש על מנת להשיג שטח פנים ישר ככל הניתן) ומהדקת אותן עד ליבוש עם כליבות ועם פלייר פטנט.

(בשלב מאוחר יותר, ולשמחתי לא מאוחר מדי, הבן שלי החליט כי יש למתקן עומק מיותר וכי יש צורך לקצר אותו. התהליך הזה הסיר הלכה למעשה את כל האזור הפגוע והמודבק. כך שתכל’ס, כל תהליך ההדבקה היה בזבוז זמן)

שלב שני – התאמת המבנה לצרכים שלנו:

במקביל אני משתמשת בפלטת MDF ממגרה שעבדתי עליה בעבר עבור משטח מקלדת.
אני מחשבת את הרוחב המדוייק הנחוץ למשטח  לאחר הורדת רוחב המסילות, ומנסרת את הפלטה בהתאם.
גם את הפלטה הזו אצפה בערכים מאינציקלופדיית אביב שממוחזרת למטרות דקורציה.

לפני שמתחילים עם הציפוי יש לעשות את כל המניפולציות שצריך על המגרה עצמה. זה יחסוך לכם הרבה זמן ועבודה בהמשך.

במקרה זה – חור לחיווט שלא הייתי חכמה מספיק לעשות בשלב זה ועשיתי בסוף התהליך.
זה חייב אותי לחזור על כל השלבים בהמשך, נקודתית, שוב.
כמו כן זה השלב לסתום חורים ולהחליק משטחים כהכנה לשלב הבא – הציפוי.

לרוב, כל דבר שהוא מתוכנן מראש יראה טוב יותר מאילתור.
זה כמובן מחייב שיהיו לכם כל הנתונים מראש. 
לא תמיד אפשר. לפעמים ה”קליינט” מגיע עם בקשות ותובנות תוך כדי עבודה ואז יש צורך לעשות התאמות. במקרה כזה, לא מזיק לפתח פתיחות וגמישות מחשבתית וכן יכולת אילתור.

שלב שלישי – ציפוי :

MDF בעיני הוא חומר חסר אופי ויזואלי ואין שום דבר שהייתי רוצה לשמר במראה שלו.
זה חומר שרק מתבקש לצבוע אותו או לכסות אותו (מי מכם שקרא פוסטים קודמים אולי הבחין שעץ איני ממהרת לכסות. מעדיפה אם אפשרי לשמר לחדש ולרענן את המראה הטבעי שלו)

הפעם החלטתי לכסות את המגרה בדפים מאינציקלופדיה אביב ישנה, מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת שתמוחזר ותשמש למטרות דקורטיביות.
הואיל וזו עמדת עבודה למחשב נייד, החלטתי ללכת באזור המקלדת על ערכים של טכנולוגיה ועתידנות (יחסית לשנות השמונים של המאה העשרים, כן?) ומסביב לכסות בערכים של אומנות, מוזיקה, מחול וספרות – חלקם מסתבר חסרי גיל – כקונטרה הומנית שתזכיר לסטודנט הפרטי שלי שיש חיים גם לפני אחרי ותוך כדי הלימודים בפקולטה להנדסת חשמל.

שלב ביניים שהיה צריך להכלל בשלב השני – ניסור המגרה:

לו הייתי יודעת מלכתחילה את המימדים הרצויים למעמד,
השלב הזה היה מתבצע מוקדם יותר והייתי חוסכת זמן ועבודה על הדבקת דפנות המגרה הפגומות.

בנקודה זו בדיוק ביקש הסטודנט לקצר את המעמד

ואף התנדב לנסר על מנת שאוכל לצלם אותו בפעולה.
שימו לב לשים משקפי מגן בזמן הניסור על מנת שלא יעופו לכם שבבים לעיניים.
כמו כן, קבעו היטב את החלק המנוסר על מנת שלא יזוז לכם תוך כדי ניסור. מעבר לעובדה שזה מאד מסוכן, תזוזות יהרסו לכם את החלק המנוסר ואולי גם ישברו את המשורית …

את דפי האינציקלופדיה אני מדביקה בסמיכות אחד לשני עם דבק פלסטי באמצעות מכחול עד לכיסוי מלא של כל המבנה מבחוץ ומבפנים.
לאחר שהכל מתייבש אני מורחת שכבת דבק על הכל (בשלבים כמובן) ותוך כדי מחזקת ומדביקה פינות רופפות.

אחרי יבוש מלא של הדבק, אני צובעת הכל במס’ שכבות של לכה.
אני עובדת עם לכה על בסיס מים. במקרה זה בחרתי לכה ברמת גימור מט-משי. באותה מידה אתם יכולים לבחור מבריק, בהתאם להעדפה שלכם.

הלכה יוצרת שכבה שמגנה על הנייר מפגיעה פיזיות, משריטות מלכלוך ומרטיבות קלה. ככל שהשכבה הזו עבה יותר, ההגנה טובה יותר כך שאל תחסכו בשכבות לכה.

באזורים החשופים והמועדים לבלאי גבוה צבעתי כ-7 שכבות של לכה. באזורים הפנימיים ובאזורים חשופים פחות, ניתן לצמצם את מס’ שכבות הלכה בהתאמה.

טיפ:
יש לצבוע את המתקן מכל הכיוונים ובמספר רב של שכבות. מאחר והמתקן קטן יחסית, כל צביעה אורכת רק מס’ דקות.
מאידך בין צביעה לצביעה יש להמתין ליבוש כשעה בערך. מאחר וזה טרטור כל פעם לשטוף את המברשת, העדפתי לעטוף את המברשת בסמרטוט רטוב ולהכניס למקפיא. אם זה שעה במקפיא, יש להוציא את המברשת מהמקפיא כמה דקות לפני הצביעה. אם זה מתעכב יותר, צריך לקחת בחשבון זמן הפשרה גדול יותר.
בכל מקרה את הפחית יש לסגור בין צביעה אחת לאחרת ובסוף לשטוף היטב את המברשת.

שלב רביעי – התקנת המסילות ומשטח למקלדת:

מסילות למגרות ניתן לקנות בחנויות לחומרי בניין וחנויות פרזול.
אני קניתי מסילות באורך 25 סמ’ (המסילות הקצרות ביותר שיש. יש מסילות באורכים שונים בקפיצה של 5 סמ’) במ.נ.מ. שימו לב שכל סט של מסילות מכיל 4 חלקים: 2 חלקים מורכבים על המגרה ו2 חלקים בהתאמה מורכבים בארון שמכיל את המגרה.

מיקמנו את משטח המקלדת באמצעות פלס. לשמחתי גודל המשטח היה מדוייק והמשטח קובע זמנית למקומו באמצעות הלחץ.
את המסילות מחברים באמצעות ברגים.(מאד פשוט מאחר והכל חשוף שלא כמו בארון)
שימו לב לבחור ברגים עם ראש מתאים ולהבריג אותם היטב כי אם הם יבלטו, הם יפריעו לתנועה של המגרה פנימה והחוצה.

שלב ביניים שהיה צריך להכלל בשלב השני – קדיחת חור לחיווט:

אחרי שסיימנו כמעט הכל, גילינו שהיה יכול להיות נחמד לו היה חור לחיווט…
שינסתי מותניים, נעזרתי במקדח חורים לעץ שיוצר חורים בקוטר “1/4 1 (משמע כ3 ס”מ) ואודרוב. בלי רחמים דרך כל השלבים: הלכה, ציפוי הנייר, דופן הMDF ושוב ציפוי הנייר והלכה מהצד השני.

מממ…
זה היה אגרסיבי למדי.
הנייר נתלש, קצוות החור גסים…
לו הייתי חושבת על זה בזמן הייתי חוסכת לא מעט עבודה שאצטרך לעשות עכשיו כדי לתקן את הנזקים שנגרמו בגלל העיתוי המאוחר.
אבל הכל יתוקן וזה יראה בובל’ה…
תראו בעצמכם בסוף.
אז ככה זה נראה אחרי הקדיחה וניקוי קל:

את כל זה אצטרך לכסות. מאחר ואצטרך לכסות את החיבורים ואין לי דף שישתלב בדיוק, אני מעדיפה לבחור דף שויזואלית שונה מאד (הגישה שלי היא שכשאין משהו שישתלב במדוייק עדיף לקחת משהו שונה מאד ולא משהו דומה. משהו דומה יראה כמו טעות להבדיל ממשהו שונה לחלוטין) וכך זה נראה:

(מזכירה לכם שהחלק הפנימי של המגרה מוסתר מעין. לגישתי גם המקומות המוסתרים צריכים להיות מטופלים ואסתטיים, אבל רמת ההשקעה יכולה להיות מותאמת. כמו כן, אפשר ורצוי לנצל את האזור הפחות גלוי לנסיונות…)

כמובן שהאזור הזה צריך לעבור את כל השלבים שכל המתקן עבר- דבק, יבוש, מס’ שכבות לא קטן של לכה בלי לחפף בזמני הייבוש בין שכבה לשכבה (זהו אזור בו החיווט משתפשף בפינות ואנחנו לא רוצים שישחק מהר)

אם יש לכם שאלות לגבי שלב כלשהו בתהליך שאולי לא מפורט מספיק, או בכלל, אתם מוזמנים לפנות אלי אישית. או כתגובה בסוף הפוסט או בדף צרו קשר. אעשה כמיטב יכולתי לתת מענה מספק.

שלב חמישי – הדבקת רגליות מגומי:

על מנת שהמעמד לא יחליק או ישתפשף בנקודות המגע שלו עם השולחן, או אפילו למנוע מגע עם מים במקרה ונשפך על השולחן, הדבקתי בתחתית רגליות מגומי באמצעות דבק מגע:

וזהו. המעמד מוכן.

כך המעמד נראה בסוף:

וכך זה פעיל… על השולחן במעונות:

נו, אז מה אתם אומרים?
נכון שהפולניה צודקת?

הפולניה והסטודנט גם שדרגו את החדר במעונות.
למי מכם שמעוניין לקרא על שדרוג החדר במעונות –
מוזמן לקרא ברשומה: “מעונות סטודנטים שנה א’ או… לגור בקופסה…עם שותף.“

Related Images: