הפוסט הזה יעשה אתנחתא מהספה ויוסיף לשולחן חג השבועות (לא! הכסא לא לבן!) כסא נוסף ששופץ.
הפעם השיפוץ הוא בהשראת האמן הונדרטוואסר.
לעבודות של הונדרטוואסר נחשפתי בפגישת מחזור של השכבה שלי (בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר) בה חגגנו את שנת ה-50 שלנו.
חגיגה נפלאה ויוצאת דופן של חמישה ימים בוינה!
מי שמעוניין לקרא על הטיול ההוא… מוזמן כאן.
הפוסט הזה יעסוק רק בכסא.
וטיפה גם בהונדרטוואסר…כדי שתבינו את ההשראה והמקור.
טעימונת מהאמנות של הונדרטוואסר:
העלתי לכאן 3 ציורים של הונדרטוואסר (כל אחת מהתמונות היא גם קישור לאתר ממנו לקחתי את התמונות):
וגם צילומים של עמודים מהאכיטקטורה שלו שצילמתי בוינה (התמונה הימנית היא קישור למוזאון שהעמודים עומדים בפיתחו):
אין בכוונתי להכנס כלל לניתוח או האיפיונים של האמנות והארכיטקטורה שלו.
הבאתי את המובאות הללו רק על מנת שתבינו את מקור ההשפעה עלי.
הכסא – משם (פלוס מינוס) התחלתי:
בעוונותי, לא צילמתי את הכסא כפי שנמצא.
הוא נזרק ממספרה בהוד השרון בגלל שהתפרקה לו רגל.
הרגל החסרה נמצאה לאחר חיפוש בפח רחוב סמוך ונאספה גם היא.
הרגליים נשלפו מיד בהתחלה על מנת להקל על האחסון.
(לרוב הן היו מחוברות בדבק. ב2 מקומות היה מסמר קטן נסתר שהיה צריך לשלוף)
בגלל התנאים בו אוחסן (במרפסת…חשוף לגשם…) ,השכבות החיצוניות של המושב (הן העליונה הן התחתונה) החלו להתנתק.
כשגיליתי זאת ועל מנת שהנזק לא יגדל, הכסא הוכנס לשיפוץ.
(תכננתי ארוחה גדולה שמציינת את כל ארועי החורף אצלנו במשפחה ובהחלט לא היה מזיק כסא שמיש נוסף…).
לעבודה:
-
פרוק הכסא והכנתו לצביעה:
תחילה – את השכבות הרופפות קילפתי באמצעות שפכטל. מכיוון שאני רוצה לצייר על המושב, בסיס נקי ובהיר מהווה יתרון מבחינתי.
ומה שרק החל להתנתק מהשכבות הבאות, הדבקתי באמצעות דבק נגרים וכמובן קיבעתי באמצעות כליבות עד ליבוש.
על מנת לפזר את הלחץ שהכליבות מפעילות על כל הפאה המודבקת, נעזרתי בלוח עץ:
מאחר וגם חלק מחלקי המשענת היו רופפים, הכסא פורק לחלוטין (למעט מוט אחד עקשן שהחליט להתפרק דווקא כשחיברתי את כולם וזכה לטיפול מאוחר בדבק אף הוא.)
כשכל החלקים היו מפורקים, התחלתי לשייף אולם ככל ששייפתי, לא הצלחתי להסיר את הצבע הכהה גם לא באזורים הנגישים לא כל שכן בזויות הפנימיות של הפיתוחים בעץ.
מאחר ותכננתי לצבוע את העץ בצבע אקרילי אטום הסתפקתי בחיספוס של העץ שהתקבל בשיוף שחשבתי שיקבל טוב יותר את הצבע.
(זכרו לשייף עם מסכה ובמקום מאוורר, כן?)
-
חיבור חלקי הכסא חזרה:
את הכסא הזה חיברתי חזרה בשני שלבים מאחר ושני השלבים הללו לא קשורים ולא תלויים אחד בשני. השלב הראשון היה הרגליים (עם כל החיבורים ביניהן ועם המושב)
והשלב השני היה המשענת על כל חלקיה למושב.
בשלב השני השתמשתי ברצועת הראצ’ט כדי להדק את המשענת למושב אולם אחרי 24 שעות כששחררתי את הרצועה וניסיתי להתיישב ולהשען, מוטות המשענת יצאו ממקומן ונאלצתי לחזור על התהליך.
בסבב הנוכחי בניגוד לקודמו, כפי שניתן לראות בתמונה משמאל החלטתי להפוך את הכיסא על מנת שהדבק (כשהוא עוד נוזלי יחסית) יצטבר בנקודות החיבור של המוטות עם המושב ולא בעומק החור במושב. הפעם נעזרתי בשתי הכליבות הגדולות שיש לי (ולא היתה מזיקה אחת נוספת…)
כל הספרים מתחת לכסא הושמו על מנת ליצור גובה מספיק לכליבות (שימו לב, גם פה השתמשתי בסמרטוטים בין הכליבה למשענת הכסא על מנת לא להשאיר סימנים על העץ!)
וכל הספרים מעל הכסא הושמו כמשקולת נגד לכליבות. בלעדי הספרים הכסא היה מתהפך.
הואיל וכל הקונסטרוציה הזו נבנתה על שולחן האוכל שלנו וגבול הסבלנות של בן זוגי עובר טיפה לפני שמתעסקים לו עם הארוחות, אחרי 4-5 שעות בערך (ולפני הארוחה הבאה!!) כל הקונסטרוקציה הזו פורקה והכיסא חזר לעמוד על רגליו (אבל מבלי לשחרר את הכליבות עדיין!) מתוך תקווה שהזמן הספיק לדבק להתקבע, והוא יתייבש הלאה כשהכסא עומד על רגליו.
עד רגעים אלה המשענת עומדת איתנה בלחצים כך שנראה לי שהזמן הספיק…
זה הזמן למלא חורים וסדקים בשפכטל, לשייף לאחר יבוש ולנקות שאריות אבק.
-
צביעה:
את הכסא הזה החלטתי לצבוע (ולצייר) בהשראת העבודות של הונדרטוואסר. המשמעות של זה מבחינתי היא שימוש בצבע נקי ואטום במספר גוונים בסיסיים.
בחנות יצירה סמוכה למקום מגורי הצטיידתי בצבעי אקריליק שתכננתי לצייר בהם את המושב ולצבוע בהם את רגלי הכסא והמשענת. היתרון הברור של צבעי אקריליק לציור הוא שניתן לצייר איתם על עץ, יש מגוון גדול של צבעים ואפשרות לקנות אריזה קטנה או בינונית.
לאריזות קטנות יש יתרון גם במחיר (אבסולוטי, לא יחסי) וגם בשטח אחסון הצבע. לעבודה הבאה.
אלא ש… ?
זה לא זה!! …
יצא…מכוער לאללה. (תראו בתמונה מימין)
גם אחרי עוד שכבה או שתיים זה לא השתפר בצורה משמעותית וגם תוספת של גבס לצבע לא נתנה תוצאה שהשביעה את רצוני. אני חייבת אבל חייבת לשנות את… סוג הצבע.
זה העיתוי בו הגעתי מובסת לחנות חומרי הבניין בה מצליחים (בקושי) להכיל את הקוריוזים שלי ואת כל השאלות שלי (יחי שחר מ”שיבק חומרי בנין ואינסטלציה”!).
וקניתי צבע (שלושה בעצם… צהוב, אדום כחול…) יעודי לצביעת רהיטים מעץ על בסיס מים.
(אמרתי משהו קודם על יתרון במחיר??…תשכחו מזה…)
ובא לציון גואל.
-
צהוב, אדום וכחול – ההכנה הנדרשת לצביעה מדוייקת:
שלוש שכבות של צבע והרגליים של הכסא כבר מפגינות מראה יצוגי.
בהמשך אני צובעת את כל חלקי הכסא שמיועדים להצבע בצהוב ואת הקנט (הצד, ההקף של המושב) בצבע אדום. הואיל ולקנט אין נקודות השקה עם הצבע הצהוב ובמושב הוא נצבע ראשון, אין צורך בסלוטייפ להגנה.
בתמונה מימין אני מתחילה להכין את הכסא לצביעה בצבע כחול. מאחר ואני רוצה שהצביעה תהיה מדוייקת אני מסמנת קו כגבול צביעה ומדביקה סלוטייפ על הקו הנ”ל.
הואיל והרגלים אינן ניצבות למושב, אני מסמנת את הגובה באמצעות הגבהה שהיא אחידה (ראו בתמונה השמאלית).
אני מדביקה סלוטייפ כדי למנוע חריגות לא רצוניות גם אם ברור לי שיהיה צורך בתיקונים קטנים למרות הסלוטייפ. מנסיון העבר הצבע טיפה נכנס מתחת לסלוטייפ בנקודת הגבול דבר שיצריך תיקונים בכ”ז אבל רק תיקונים קטנים.
טיפול דומה אני נותנת למשענת.
צובעת בצהוב עד גובה מסויים, מסמנת קו וממנו והלאה אצבע בכחול.
המשענת מקבלת טיפול טיפה שונה מאחר וגבול הצביעה יעשה בקו קשתי.
אני גוזרת תבנית של קשת מנייר, ממקמת את מרכזה ובהתאם לתבנית מסמנת את גבול הצבע. גם כאן משתמשת בסלוטייפ כדי למנוע חריגות.
הואיל והקנט צבוע כבר, גם כאן אני נעזרת בסלוטייפ להגנה על מנת שהצבע הכחול לא יחרוג לצבע האדום.
אחרי שאני מסיימת לסמן, להדביק סלוטייפ ולהכיו את חלקי הכסא לצביעה בכחול, אני צובעת.
חלקו התחתון של המושב, הרגליים עד לסימון והמשענת בחלקה העליון עד לסימון- יצבעו בצבע כחול.
לאחר יבוש חלקי של הצבע (אם תחכו ליבוש מלא של הצבע, כשתסירו את הסלוטייפ יש סיכוי להסיר גם חלק מהצבע) אני מסירה את הסלוטייפ ואם נחוץ, עושה תיקונים עם מכחול עדין ויד יציבה ככל הניתן.
-
ציור המושב:
הגעתי לחלק הכי הכי כיפי ויצירתי בשיפוץ הכסא הזה.
הציור על המושב.
אין לי הרבה להרחיב על השלב הזה. טכנית מדובר על ציור בצבעי אקריליק על עץ.
במקרה העץ הזה הוא מושב של כסא. אז כמה תמונות שתראו את ההתקדמות של הציור:
- ציור קווי מתאר בעפרון:
צביעת הציור בצבעי אקריליק:
-
איטום המושב:
אחרי שהציור גמור,
על מנת להגן עליו מעשרות הישבנים שילטפו אותו, יש לכסות אותו במספר שכבות של לכה.
כרגיל, לכה על בסיס מים.
-
תוספת פסים צבעוניים א-סימטריים למשענת ולרגלי הכסא:
גם לזה הגיעה ההשראה מעבודותיו של הונדרטוואסר, מהעמודים שלו ומהתייחסות שלו לקוים גאומטריים ולסימטריה.
ניצלתי את המבנה הקיים של הכסא וצבעתי חלקים שלו בצבעים שונים כך שזה נראה כאילו חרוזים צבעוניים מושחלים על מוט:
וזה הכסא הגמור,
ששופץ בהשראת עבודותיו של הונדרטוואסר
ואף הספיק להשתתף בארוחת החורף שתכננתי ובכל הארוחות המשפחתיות מאז
(וסביר להניח שגם היום, בארוחת החג, הוא יתמוך בישבנו של מישהו).
שיהיה חג שמח.
לוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:
הבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).
הקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
שימו לב, בתמונה מימין 
ניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
מצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.
כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
גם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
וזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
המיועדת היא מגרה מMDF וכיאה לרמת הגימור הנמוכה והזולה שלה, כל החיבורים שלה נעשו עם אקדח סיכות .
ממגרה שעבדתי עליה בעבר עבור משטח מקלדת.
אני מדביקה בסמיכות אחד לשני עם דבק פלסטי באמצעות מכחול עד לכיסוי מלא של כל המבנה מבחוץ ומבפנים.
הלכה יוצרת שכבה שמגנה על הנייר מפגיעה פיזיות, משריטות מלכלוך ומרטיבות קלה. ככל שהשכבה הזו עבה יותר, ההגנה טובה יותר כך שאל תחסכו בשכבות לכה.
שימו לב שכל סט של מסילות מכיל 4 חלקים: 2 חלקים מורכבים על המגרה ו2 חלקים בהתאמה מורכבים בארון שמכיל את המגרה.
שינסתי מותניים, נעזרתי במקדח חורים לעץ שיוצר חורים בקוטר “1/4 1 (משמע כ3 ס”מ) ואודרוב. בלי רחמים דרך כל השלבים: הלכה, ציפוי הנייר, דופן הMDF ושוב ציפוי הנייר והלכה מהצד השני.
(מה עוד שהרכב שלי קטן וממילא לא אצליח להסיע משם הרבה יותר מזה)
אידאלי זה לא יהיה.
הואיל 
וחלק מהמרישים של התריס נשברו,
זה יהיה שילוב של כמה סוגי צבע על בסיס מים: צבע אקרילי לציור, צבע אקריל לקירות וצבע גיר שאבי שיק .
עם כל שכבות הצבע, האמורות לתת תחושה שלתריסים יש הסטוריה, מגיע שלב נוסף של ישון.
זה גם הזמן להשאיר את סימני השחיקה של הפרזול על הצבע
ולתלות את ה
על צירים מיוחדים (צירים ערבים) המתאימים לפרזול ב
חדי האבחנה יוכלו לראות שיש בה אזורים שטיפה התעוותו ושנקודות החיתוך הן אקראיות לחלוטין. גם זה וגם זה לא מפריעים לי ולא ליעוד המתהווה של הרשת.
קצוות הרשת, אלה שנחתכו עם קאטר, חדים ושורטים.
הדרך הכי פשוטה ויעילה שחשבתי עליה היא שימוש בדבק חם שיצור מעטפת סיליקון שקוף סביב הקצוות ויהפוך אותם לידידותיים יותר לסביבתם. מאידך, גם מבחינת המראה זה לא משתלט, נייטרלי ומינורי כך שזה גם מתאים לקונצפט הויזואלי שלי.
בהתאם לגובה המשתמשות (או המשתמשים)