לפני כשנה בערך, שיפצתי הדום וינטאג’ שכשהושלם, ניתן בהגרלה בין העוקבים אחר הדף שלי בפייסבוק.
באותו זמן בערך, ג’וני, חבר שחולק איתי את האהבה לאוצרות רחוב ולשיפוץ רהיטים , מצא ואסף את ההדום וינטאג’ הזה. הוא הציע אותו לי לשיפוץ והדליק לי את האור בעינים .
תודה רבה רבה ג’וני.
בזכותך זכיתי לשפץ הדום וינטאג’ נוסף בטכניקה קלאסית נאמנה (פחות או יותר) למקור וההדום ניצל וזכה לחיים חדשים.
אמנם לקח לי זמן להתפנות להדום, אבל הוא המתין בסבלנות.

בדיעבד, כשאני חושבת מה קווי היסוד שהנחו אותי בשיפוץ ההדום הזה, אני חושבת על מספר ערכים שהתוו בסופו של דבר את אופי הרהיט המשופץ:

• כבוד לרהיט של פעם, ליוצרים שלו ולתקופה – הם אלה שמכוונים אותי להשאר נאמנה ככל הניתן לשיטות המסורתיות ולחומרים של פעם (הקפיצים ומילוי של עשב ים/סיבי קוקוס).
• לתת לתכונות ולאופי חומר הגלם לקבל ביטוי בעיצוב. בעיקר לא להסתיר טקסטורת עץ כשמצבו מאפשר זאת אבל גם שימוש בטקסטורות שונות כדי לחדד ולהבליט את ההבדלים (בריפוד).
• שימוש חוזר והפחתת בלאי ככל שניתן כחלק מערכי הקיימות (תקראו לזה כבוד לקיים?!) שמנחים אותי ביום יום וגם ביצירה שלי.

ואם תמצאו גם אתם רהיטים, שנעשו בטכניקות וחומרים מסורתיים, שנראה שכבר כלום לא יעזור להם להתאושש, אני מתנדבת להתאתגר ולנסות להחיות אותם עם הרבה כבוד לפעם וכבוד לסביבה.

הדום וינטאג’ – יש למישהו ספק שהוא וינטאג’?

כך ג’וני מצא את ההדום.
האם גם אתם מצליחים לראות את הפוטנציאל בהדום?

מסתבר כי ההדום נוצר בתקופת הצנע, כשנה עד שלוש לאחר קום המדינה. הדום וינטאג’ כבר אמרתי?
(לפי תווי מס המותרות ע”ס לירה ו750 פרוטה שנמצאו עליו. ועל פי דעת מומחים ממני שראו את המדבקות).
כרגיל, שלב הפרוק הוא מהותי מאד ללמוד על הרהיט, על איך נבנה ועל העקרונות שלפיהם נבנה.
הנסיון הקודם שלי עם שיפוץ באותה רוח (ההדום הקודם והספה) מאפשרים לי לגשר ולתת פתרונות לבעיות שמתעוררות בדרך מתוך התכווננות לאותה גישה משמרת.

פרוק ההדום:

כפי שכתבתי כבר בעבר, לשלב הפרוק יש חשיבות עליונה בלימוד והבנת הרהיט בפרט למי שמעוניין לחדש אותו ברוח התקופה בה נוצר.
את הפרוק אני מתחילה עם שליפה של המון סיכות ומסמרים, עם מכשיר יעודי שמקל על העבודה וחוסך ממני לא מעט פציעות.
גם במקרה זה, את המסמרים אני שומרת לשימוש חוזר. וכמובן גם הקפיצים ושלד העץ יחזרו לתפקד. לצערי במקרה זה כל השאר לא ראוי לשימוש חוזר גם לא כצמר גפן למשיחת הפוליטורה.

לידיעתכם, חיפשתי בארץ מסמרים עם ראש גדול ולא מצאתי.
הצלחתי להשיג רק מסמרים עם ראש קטן שהיעוד שלהם בהכרח שונה מהדרוש לי.
להזמין מחו”ל מסמרים זה ממש לא כלכלי (בגלל המשקל ועלויות המשלוח – מנסיון. תאמינו לי).
אז שכשזה אפשרי, אני שומרת את המסמרים ועושה בהם שימוש חוזר. (וכשלא, אני מאלתרת עם אקדח הסיכות)
תשאלו למה דווקא מסמרים עם ראש גדול?
מסמרי ריפוד משמשים מעין יתד. הראש הגדול של המסמר, יוצר מעצור ומונע את ההחלקה של החבל או הבד מהמסמר.

פרוק הריפוד והמילוי:

• 

• 

• 

• 

• 

אמנם הריפוד והמילוי מתפוררים ומגעילים אבל אני לומדת מהם איך הדום וינטאג’ מטופל במקור ורואה שיטטיות שראיתי בפרוקים של פרטי וינטאג’ מרופדים בעבר. שיטה וסדר שחוזרים על עצמם שוב.
אני למדה גם שההדום וינטאג’ זה זכה בדרך למתיחת פנים בדמות הוספת בד בצדדים וזאת בזכות שכבה נוספת של בד חום שנמתחה על “אזני” ההדום ובזכות שכבת מילוי אקריליק ש”התגנבה” בין השכבות.

פרוק הרצועות, הקפיצים והשלד העיוור:

אקדים ואומר – שלד של רהיט הוא בעצם הקונסטרוקציה שלו.
כאן היא עשויה מעץ.
החלקים הסמויים, במקרה זה החלקים עליהן המילוי והריפוד מתוחים, נקראים שלד עיוור להבדיל מחלקי השלד שחשופים. אשתמש במושג הזה בהמשך ורצוי שתבינו למה אני מתכוונת.

לאחר הסרת הריפוד, אני גם מוצאת את מדבקות מס המותרות על השלד, שנותנות גושפנקא סופית לגילו של הדום וינטאג’ זה.
הדבק ישן דיו כך שהמדבקות יוצאות ממקומן. אני מדביקה אותן במקומן חזרה, נעזרת בקווי חותמת שהוחתמה על העץ והמדבקות לאחר שהודבקו.

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר שהסרתי את כל הריפוד והמילוי אני מפרקת את שאריות הרצועות ואת הקפיצים שתפורים אליהם.
מסתבר שכדי להוציא את המסמרים אליהם קשרו את הקפיצים, צריך לפרק את השלד העיוור בחלקו.
אני לא מתלהבת מזה מאחר וחלקי השלד העיוור עשויים מעץ ירוד ומתפורר.
אני עושה זאת בזהירות ולא שולפת את המסמרים מחלקי העץ שפורקו. כפי שהם, חלקי העץ יורכבו חזרה בבוא הזמן.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הואיל ושלד העץ של הרגליים יציב יחסית אין צורך לפרקו וכאן מסתיים החלק של הפרוק.
הטיפול בעץ יעשה בשלד כולו כיחידה שלמה.

הטיפול בשלד העץ.

שלד העץ מתחלק ל 2 חלקים –

• השלד העיוור שמהווה קונסטרוקציה לכל המילוי והריפוד.
  מאחר וממילא הוא מכוסה כולו והתפקיד שלו הוא רק לתת צורה ומסגרת בסיסית מאד למילוי ולריפוד שיבוא מעליו, הוא עשוי משאריות, מעץ ירוד מאד ורמת הטיפול בו היא אפסית.
• הרגליים והקורות שמחברות אותן – אלה חלקי העץ החשוף ובהתאם גם איכות העץ והטיפול בו.

הטיפול בשלד העיוור:

השלד העיוור עשוי מעץ ירוד וחלש (ניכר בתמונות).
כשפרקתי את הריפוד היו חלקי עץ שנפלו. אמנם החלקים הללו הם כמעט חסרי משמעות וחסרונם לא יפגע בתפקוד, אבל החלטתי להדביקם חזרה. מי יודע איך ומתי חסרונם יתבטא.
אני משתמשת בדבק נגרים וכליבה להדק ולקבע את החלק שנפל למקומו.

• 

• 

השלד העיוור ורגלי ההדום מתחברים ביניהם במחברים אורגניים ועם דבק.
החיבורים כאמור, חזקים והמבנה יציב יחסית למעט תנועה קלה שאני מתכוונת לפתור באמצעות הזרקת דבק לחיבורים (אני משתמשת במזרק אקמולי ישן ושוטפת אותו היטב לאחר שימוש כדי שלא יסתם לפעם הבאה).
לאחר ייבוש הדבק המבנה יציב ואין תנועה.
(שימו לב לקבע את הרגליים במצבן הרצוי, בדקו זאת לפני ההדבקה)

• 

• 

• 

הטיפול בעץ הגלוי :

הרגליים והקורות ביניהן, להבדיל מהשלד העיוור, הן עץ חשוף.
ובהתאם לכך, איכות העץ והטיפול בו, הן ברמת הגימור הן ברמת הפרטים, הם גבוהים. אגב, הפרטים של העץ הגלוי ואיכותם הם דבר נוסף שיכול להעיד על היות ההדום הדום וינטאג’.

ההכנה:

אני משייפת את העץ היטב כדי להסיר כל גימור קודם. במקומות שניתן עם משייפת, כשלא אז ביד.

• 

• 

• 

• 

לדאבוני, תוך כדי שיוף אני מצליחה לשבור את הקושרת הרוחבית שאינה מקובעת.

אני אמנם אצטרך להדביק אותה, אבל בשלב השיוף זה בהחלט יותר נח כך אז הכל לטובה.
לאחר השיוף אני מדביקה את הקושרת חזרה.
יש לעשות זאת בזהירות על מנת שהקושרת לא תדבק גם לקורה.
כמו כן, צריך להמנע ככל שניתן משאריות דבק כדי שהגימור יתפס היטב וכדי שנקודת ההדבקה “תעלם” ככל שניתן.
עדיף להמנע ולנקות שאריות דבק לפני שהתייבשו כי לאחר ייבוש יהיה קשה מאד לשייפן. עם זאת, כנראה לא תוכלו להמנע מזה לחלוטין

• 

• 

• 

הגימור – פוליטורת שלאק:

הפוליטורה גם מגוונת וגם מדגישה את החום של העץ והטקסטורה שלו. כמו כן היישום של הפוליטורה הוא פשוט מאד וללא סימני מברשת. החיסרון שלו הוא כמות השכבות שיש ליישם. ככל שתוסיפו שכבות הציפוי יהיה קשה יותר, עמיד יותר ויפה יותר. אתם תחליטו עם עצמכם כמה שכבות תרצו ליישם. רק אומרת שהמקצוענים סופרים את השכבות בעשרות והזמן כמובן, בהתאם.

את הפוליטורה שלי אני רוכשת כשהיא כבר מומסת.
בקבוק של חצי ליטר מספיק לי לזמן רב (אני שומרת אותו במקרר).
מקצועיים ומנוסים ממני (או פדנטים ממני, או עצלנים פחות ממני…) יקנו פתיתי שלאק וימיסו בעצמם.
כדי ליישם את הפוליטורה אני צריכה צמר גפן (או חומר מילוי שהסרתם וממילא הולך לפח) שעטוף בבד טריקו נקי, מעט שמן זית (או שמן פשתן או שמן טאנג). אני מכינה גם מכחול, שישמש אותי לפינות שצמר הגפן העטוף לא מצליח להכנס וכן אלכוהול מפוגל לניקוי (או לדילול אם צריך).

את צמר הגפן העטוף אני טובלת בפוליטורה המומסת ומתחילה למשוח את העץ. מדי פעם אני נוגעת עם צמר הגפן העטוף בשמן , מה שמסכך את התנועה על העץ. לאחר ייבוש, שוב ושוב ושוב…….עד שהמראה והברק משביע את רצונכם.
כאמור, בפינות אני נעזרת במכחול (וניקוי באמצעות האלכוהול)

• 

• 

קפיצים –

את הקפיצים שפרקתי מההדום אני מנקה מחלודה (באמצעות נייר שיוף וWD40) ומכינה אותם לקשירה מחודשת כחלק ממילוי וריפוד ההדום.
תהליך השיוף סזיפי למדי ומלכלך. עדיף לעשות זאת בחוץ ולהעזר בכפפות ומסכה.

הכנת הדום וינטאג’ למילוי ולריפוד –

הואיל וזה הדום וינטאג’, היה מוזר מאד אם לא היו קפיצים.
הקפיצים הם חלק אורגני מההדום ואף מעידים על תקופתו.
גם אם זה רכיב נסתר לכאורה (אמנם לא רואים, אבל מרגישים אותם כשהם שם…), נראה לי מהותי לשמר את הקפיצים גם במתכונתו המשופצת של ההדום, כחלק ממהותו – הדום וינטאג’.
תהליך השיפוץ הזה דומה לתהליך שעבר ההדום שריפדתי לפני שנה. (מכיוון שכאן אתן רק את החלק הראשון של השיפוץ, חסרי הסבלנות יכולים בינתיים לקרא שם על שלבי המילוי והריפוד.)

מבחינת התהליך, גם כאן יש להתחיל במתיחת רצועות ולאחר מכן קשירת הקפיצים כהכנה לכל השאר.
אפרט את התהליך לפי הסדר הכרונולוגי של הביצוע.
גם בפוסט הבא שיעסוק במילוי ובריפוד ההדום אשמור על סדר כרונולוגי לפי התקדמות השיפוץ.

מתיחת הרצועות –

פה בארץ ניתן להשיג (מנסיוני) רק רצועות אלסטיות.
הרצועות האלסטיות יקרות יותר (עקרונית. בלי לקחת בחשבון את רכיב המשלוח מחו”ל מאחר ואין להשיג בארץ) ולעניות דעתי, טובות פחות מרצועות היוטה.
מדוע טובות פחות?
בדיוק בגלל האלסטיות שלהן, שאחרי שנתיים שלוש של שימוש הולכת לאיבוד.
אני יכולה להבין את הרפדים שמעוניינים שיחזרו אליהם שוב ושוב להחלפת רצועות. גם הם זקוקים לפרנסה. אבל מעבר לזה אני לא רואה יתרון ברצועות אלסטיות.
כמובן שאשמח ללמוד, אם מישהו מכיר יתרון ברצועות האלסטיות, שמצדיק זאת.

אני עובדת עם רצועות יוטה, שאם מותחים אותן כפי שצריך הן מחזיקות עשרות שנים ונותנות קונטרה מצויינת לישיבה. אני אפילו מעדיפה לשלם יותר מכפול להזמנה של רצועות כאלה מחו”ל ולהמתין למשלוח.
לשמחתי לא הייתי צריכה להמתין הרבה.
כדי למתוח את הרצועות כפי שצריך, תצטרכו כלי יעודי למתיחת רצועות (שלצערי לא מצאתי לו תחליף) וכן אקדח סיכות שהוא נח לאין ערוך משימוש במסמרים (כמו פעם) ומאפשר עבודה יחידנית (ביד אחת מותחים ובשניה “יורים”באקדח.

ותכלס?

כאשר הרצועה צריכה לעבור בין שני חלקי העץ, כדאי להקדיש דקה לתכנן מראש את שלבי העבודה.
במקרה זה אני משחילה את הרצועה ברווח (שיצרתי באמצעות הרחקה קלה בין שני החלקים), מקבעת בצד השני ואז מותחת את הרצועה מבין שני חלקי העץ. חותכת את הרצועה לאחר קיבוע ומשחילה את שאריות הרצועה החתוכה ברווח בין שני חלקי העץ.

לאחר מכן שאריות הרצועה מקופלות ומהודקות שוב באמצעות אקדח סיכות כדי לחלק ולמתן את כוח המתיחה של הרצועות על הסיכות.
בכיוון השני (כאן כבר אין צורך להשחיל את הרצועה בין שני חלקי העץ) נותנים לרצועות חיזוק ע”י השחלתן כשתי וערב ברצועות הניצבות. המתיחה והקיבוע נעשים בצורה דומה לרצועות הניצבות.

לאחר שהרצועות נמתחו וקובעו, אני מחזירה ומהדקת חזרה את הקורות שהסרתי כשפרקתי את ההדום.
כשהרצועות מתוחות, אני מחברת אליהן את הקפיצים בתפירה ידנית עם אחת ממחטי הרפדים מהסט שברשותי. כל קפיץ אני מקבעת ב3 נקודות.

• 

• 

קשירת קפיצים –

את הקפיצים שכבר תפורים ומקובעים לרצועות המתוחות יש לקשור אחד לשני ולשלד על מנת ליצור מקשה אחת שתתמוך, תחלק לחצים ותיתן קפיציות לישיבה.
הקשירה מתבצעת למסמרים בשלד העץ (אותם מסמרים עם ראש גדול שהזכרתי מוקדם יותר. יכולים לראות בתמונות את היתרון של הראש הגדול?) תוך כדי מתיחת החבל והפעלת לחץ על הקפיצים .

החבל איתו אני קושרת את הקפיצים אף הוא מוזמן מחו”ל מאחר ולא הצלחתי עדיין למצא חבל חזק מספיק, גמיש דיו ושלא מתפרק. (ובהדום הקודם קשרתי את הקפיצים בהגזמה כדי לחפות על חבל פחות ראוי)
כל קפיץ קשור ב3 כיוונים – לאורך ההדום, לרוחבו ובאלכסון.
בכל כיוון אני קושרת בנקודה אחת על הקפיץ ומלפפת במקבילה לה(מומחש בתמונות למעלה).

סמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
מול נקודה זו מלפפת את החבל סביבו.
בקפיץ השני בסמיכות, מלפפת את החבל.
במקביל ובסמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
אח”כ מהדקת למסמר במסגרת בצד השני.
ראו בתמונות למעלה.

וכך נראה הקשר שלב אחר שלב:

לעת עתה, זהו….
או הפסקה קצרה.
עד הפוסט הבא.

כאשר הקפיצים קשורים זה לזה, מכסים הכל ביוטה (חבור היוטה למסגרת באמצעות אקדח סיכות ) ומתחילים למלא את המשטח בעשב ים או שערות קוקוס ולתפור את המקבצים הללו ליוטה באמצעות תפירה גסה שתשאיר את המילוי במקומו.
אבל את הפרוט לכל זה כמו גם מילוי ה”אזניים” וריפוד ההדום תקראו בפוסט הבא (מבטיחה לא לחכות חודש שלם ;-)).
גם בלי כל זה, הפוסט הזה התארך דיו.
ואם הגעתם עד כאן (ריספקט. ותודה על אורך הרוח) נותנת לכם טעימה ויזואלית מההדום המוזהב משהו, זה המוגמר:

להתראות בקרוב.

Related Images:

ימי הקורונה העליזים בבית לא היו פוריים עבורי.
כולם בבית. ולא יוצאים מהבית.
מעבר לעובדה שאנו עוברים מארוחה לארוחה עם הפוגה קלה לשינה בלילה, החלל המשפחתי כל הזמן פעיל.
רוב המשפחה ספונה מול מסכים, אם במסגרת לימודים מקוונים, אם במסגרת עבודה מהבית.
אמנם זה לא כרוך בתנועה מרובה אבל זה מחייב התחשבות…קולות של נגריה ומוסיקה לא יתקבלו בהבנה רבה.
גם העובדה כי בשיגרה אני מנצלת חללים פנויים בבית, מותירה אותי בתקופת הקורונה די נטולת מקום (טוב, לא לגמרי…)
אז כן התחלתי קצת לשפץ הדום (מה שאפשר במרפסת או בכניסה). כן הזמנתי רצועות יוטה. כן יישמתי פוליטורה על חלקי העץ אבל… הכל מרגיש לי קצת תקוע.
נראה לי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על כלי העבודה שליוו אותי.
הכלים איתם התחלתי, אלו שהצטרפו עם הזמן, מה מהם הוא פינוק ומה נראה שאי אפשר בלעדיו.

תחילת הדרך

למי שלא מכיר אותי, התחלתי לשפץ לפני כ-5 שנים כשמצאתי ספה ישנה ולא הצלחתי להשאירה ברחוב. לאחר שהצלחתי לדחוף את חלקה לפיאסטה שלי דאז, גררתי אותה הביתה.
כששמעתי את הצעות המחיר לשיפוץ שלה (בדיעבד, לאור הזמן והעבודה שהשקעתי בה, מסתבר שהיו יותר מהוגנות) החלטתי לנסות לבד.
ללמוד תוך כדי עבודה.
להעזר בה כדי ללמוד ואת כל טעויות שלי, ואת כל ההוצאות שלי בדרך (כולל קנייה של כלי העבודה שאזדקק להם), החשבתי כשכר לימוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד. גם אם “אדפוק” את הכל, אלמד מהתהליך.

את תחילת הפרוק של הספה עשיתי עם מברג פשוט ועם צבת פשוט שקניתי בחנות חומרי הבנין השכונתית. כל כלי העבודה שהיו ברשותי אז היו מברגים, פלייר פטנט, פלייר אף ארוך, משור ידני, פטיש מתפרק ומקדחה עם ראשים שונים. הם היו ירושה מאבא שלי ז”ל ושימשו אותי עד אז בעבודות קלות בתחזוקת הבית.
(אגב, כל הכלים היו בכלי קיבול שהוא עשה ממיכל פלסטיק של 4 ליטר של משהו שהוא חתך. ללמדני שכל הנושא של “יש מיש” לא התחיל אצלי, מסתבר….)
היה לי ברור שאם אני מתכוונת ללמוד לעבוד עם עץ וגם לרפד, אצטרך לרכוש כלים נוספים.
תוך כדי הוצאת עשרות המסמרים ומאות הסיכות משלד הספה, התחלתי לקרא, ללמוד ולתכנן את צעדי קדימה כולל חומרי עבודה וכלי עבודה שחשבתי שאזדקק להם בהמשך.

כלי העבודה שאני משתמשת בהם בעבודה עם עץ:

לרוב איני בונה משהו מאפס. אני לוקחת רהיט ומשפצת אותו ברמה משתנה של נאמנות למקור עם נטיה לתת לו איכשהו פרשנות אישית משלי.
משמעות הדבר היא שהשימוש שלי עם כלים יעודיים לעץ (שמקלים מאד ונותנים תוצאות טובות יותר) היא מוגבלת. ולמרות זאת, מדי פעם צריך. וזה מאד נח שיש כלי זמין.
בתחילת דרכי בחרתי דיל זול שכלל משור ג’יטסו, משייפת סרט ומקדחה ששימשו אותי היטב עד שהשתדרגתי עם כלים איכותיים יותר (ויקרים יותר)
הואיל ואין לי סדנה או מרחב עבודה יעודי, כל הכלים שלי הם חשמליים ובשלב זה לא נטענים.

משור ג’יטסו –

משור חשמלי ידני שניתן לנסר איתו לפי תוואי מסוים. איכות התוצאות משתפרת עם המיומנות.
פחות יעיל לניסור מדוייק של משטחים וקוים ישרים או לחלופין בזויות מדוייקות.
לצורך זה, כנראה אעזר בנגריה עם משור שולחן ועם רוטר וטרימר ועדיין, למי שמתכנן כמוני להתנסות במגוון טכניקות ולשפץ רהיטים, ממליצה שיהיה זמין

• 

• 

• 

אגב, משוריות ניתן לרכוש בנפרד (ובהחלט נזקקתי לזה כי הצלחתי לשבור חלק…)

מקדחה –

טוב… במקדחה השתמשתי עוד לפני שהתחלתי לשפץ כדי לקדוח בקירות לצרכים שונים.
כשמתחילים לשפץ, יש לה שימושים נוספים בעץ והיא גם יעילה מאד כמברגה.
כמובן שיש מברגות ויש ציוד מקצועי רב ואיכותי שעדיף לאין ערוך בהשוואה נקיה.
אולם, כשאתם חובבנים, אין לכם סדנה או סטודיו יעודי לעבודה.
אם לא די בזה שאין לכם מרחב עבודה יעודי, צריך להצטמצם גם בחלל האחסון.
אחסון עוד שיקול.
אצלי לפחות.

• 

• 

• 

• 

עם הזמן קניתי לעצמי גם פטישון איכותי (מקדחה לבטון) שנותן בעיקר מענה לקדיחה בקירות ובבטון.
אבל פטישון הוא כבד יותר ולעבודות קטנות או כמברגה, אני מעדיפה את המקדחה הישנה שלי.

משייפת –

אחד המכשירים שנמצאים אצלי הכי בשימוש.
משייפת הסרט שהתחלתי איתה, מהר מאד נתרמה.
קניתי לי משייפת אקסצנטרית שמלווה אותי בכל עבודה עם עץ או צביעה כזו או אחרת.
כאן בהחלט שווה להשקיע קצת יותר.

יש לציין שגם אם יש משייפת, יש מקומות שלא ניתן (או לא רצוי) לעבוד עם משייפת. במקרה כזה, יש צורך לעבוד ידנית (בחלק מהמקרים אפשר להעזר במולטיטול).
שימו לב, יש ניירות לטש (הן למשייפת הן לעבודה ידנית) ברמות שונות של חיספוס שמשתמשים בהם בשלבים שונים או ליעודים שונים.

כליבות (קלאמרות) ורצועת ראצ’ט –

כאן לצערי אין לי בשורות טובות 🙂
למי שרוצה לחדש רהיטים מן היסוד ולא להסתפק בצביעה, יצטרך לפעמים לפרק ולחבר חזרה רהיטי עץ.
כאן נכנסות הכליבות (ורצועת הראצ’ט).
בד”כ כליבה אחת לא תספיק כי צריך לחבר את כל הרהיט בבת אחת.
הנסיון לימד אותי שחיבור בשלבים אינו נכון. כאשר מחברים חלקים מסויימים תחילה, מאבדים את הגמישות הקיימת לפני ייבוש הדבק לצורך התאמה מיטבית בין החלקים.
כנראה תצטרכו לרכוש או להשאיל מספר כליבות בגדלים משתנים.

משיקולי עלות ואחסון, אני מסתפקת ב- 2 כליבות גדולות, כליבה בינונית 2 קטנות ורצועת ראצ’ט (ששימשה את הבן שלי גם בשביל להעביר מזרון…). זה המינימום שהצלחתי להשלים איתו פרוייקט.
כמובן שאם יהיו לכם יותר, יהיה לכם קל יותר לעבוד.

• 

• 

אגב, אני בחרתי בכליבות פשוטות שקשה יותר לתפעל אותן ולפעמים צריך להעזר במישהו נוסף.
למי שרוצה להשקיע, או משתמש בהן בתדירות גבוהה, יש כליבות יקרות יותר שמתופעלות ביד אחת וקל הרבה יותר לעבוד איתן.
משערת שבמקרה כזה העלות מחזירה את עצמה בזמן מהר מאד.

ורצועת הראצ’ט? רצועת ראצ’ט היא רצועה עם מחבר שניתן להדק את הסגירה וכך להפעיל לחץ הקפי.
ניתן לכרוך סביב הרהיט וליצור לחץ הקפי שמשלים או מחליף מס’ רב יותר של כליבות.
אל תשכחו לקחת לכם רגע או שניים כדי ללמוד איך לתפעל אותה. זה לא מאד אינטואיטיבי.

כלים ועזרים נוספים שיעזרו לכם בדרך:

קבל מאריך:

אם יש לכם כלים חשמליים לא נטענים, לא תמיד תוכלו לעבוד קרוב לשקע חשמלי. הנושא הזה יפתר באמצעות קבל מאריך.

שפכטל (או ספטולה):

כלי ידני שנעזרים בו לרוב למילוי טיח בחורים בקיר. מכאן נגזר גם שמו. תשתמשו בו לא מעט למילוי חורים בעץ, להחלקת משטחים ולהסרת ציפויים למיניהם (פורמייקה לדוגמה. או הסרת ויניל מדלת…).

סרט או מכשיר מדידה:

יחד עם 2 מברגים ולדרמן, נמצא אצלי קבוע בתיק למציאות על הדרך.
חוץ מזה, חשוב מאד לצורך תכנון וביצוע מדוייק, כמו שנאמר, למדוד פעמיים כדי לחתוך פעם אחת.

שמן WD40:

שמן בהתזה שמשתמשים בו כשיש ברגים חלודים שיש לשחרר או מנגנונים תקועים (מנעולים, צירים חורקים) אני משתמשת בשמן הנ”ל גם למריחת קפיצי ריפוד שהסרתי מהם חלודה לצורך שימור.

כלים ידניים נוספים שיש כמעט בכל ארגז כלים בסיסי:

פטיש, מברגים (גם שטוחים וגם פיליפס), פליירים, קאטר, פלס, סכין יפני, משור ידני.

מברשות צביעה ומכחולים:

לאין סוף שימושים שקשורים לצביעה ולהדבקה. הואיל ואני משתמשת כמעט ורק בצבעים על בסיס מים, כל המברשות וכל המכחולים שלי נשטפים היטב וחוזרים לשימוש.
מעדיפה את המברשות האיכותיות יותר (אלה עם השיער הבהיר שפחות משירות שיער ולרוב גם היקרות יותר). כשאני צובעת בהמרייט או בצבע שלא על בסיס מים, אני משתמשת במברשת זולה וזורקת אותה לאחר שימוש.
אני משתמשת בצנצנות ישנות מפלסטיק לאחסן אותם כשאינם בשימוש ובצנצנות ריבה ישנות לנקות ולדלל במים תוך כדי שימוש.

מולטיטול כזה או אחר:

יכול לעזור בעבודות במוטוריקה עדינה כמו שיוף בפינות שהמשייפת לא מגיעה אליהן, ניסור עדין, חריטה…
נעזרתי אבל מעט ואני מרגישה שלא בצורה מיטבית. מישהו מיומן ממני ינצל את הכלי הזה טוב יותר.

• 

• 

מלחם:

שימוש נדיר, אלא אם אתם עובדים הרבה עם חוטי ברזל ותחפושות ועושים כנפי פיות או יוצרים קונסטרוקציות קלות מחוטי ברזל (הלחמה זה לא ריתוך! בשביל ריתוך תפנו לאיש מקצוע!)

כלי העבודה המשמשים לפרוק רהיט לפני שיפוץ –

פרוק רהיט עץ לחלקים:

כדי לפרק לחלקים רהיט ישן מעץ, ברוב המקרים לא תזדקקו למברג. רהיטים איכותיים מחברים באמצעות חיבורים בהם חלק מהעץ נכנס ומודבק לחלק שניצב לו (וכאן בדיוק תזדקקו לכליבות, כשתחברו את חלקי העץ חזרה) או באמצעות פינים.
כאשר הרהיט מתנדנד, סימן שהחיבורים הללו התרופפו ויש לחזק אותם.
לפעמים מספיק להזריק מעט דבק נגרים לחיבור (אני משתמשת במזרק של אקמולי ;-)) ולקבע עם כליבה.
לרוב אני מעדיפה לפרק, לשייף ולנקות ככל הניתן משאריות דבק ולהדביק חזרה הכל יחד כמקשה אחת.
על מנת לפרק את הרהיט יש מחד להפעיל כח נגדי לחיבור ומאידך לעשות זאת ברגישות רבה על מנת לא לשבור או להזיק לעץ ולחלקיו.
במקרה זה אני משתמשת בפטיש מרופד בבד על מנת להפריד את החלקים.
יש פטישי גומי שיכולים אולי לתת מענה מדוייק יותר. הואיל ולא עבדתי עדיין עם כזה, לא יכולה להעיד על התרומה ועד כמה הוא באמת נחוץ.

מכשירים להוצאת מסמרים וסיכות:

על מנת לפרק רהיט מרופד, צריך להוציא מהעץ המון מסמרים וסיכות.
לא ברמה של עשרות סיכות (מה שאולי יהיה נכון בהדום או בכסא) אלא ברמה של מאות ואולי אפילו אלפי סיכות.
כשפרקתי את הספה שלי השתמשתי במברג ובפלייר.
אז מנסיון, זה בהחלט אפשרי להסתפק במברג ופלייר. אבל, זה גם לקח לי המון זמן, גם חלק מהסיכות נשברו והכי בעייתי, נפצעתי יחסית הרבה.
חבר שחי בארה”ב וידע מה ידליק לי את הניצוץ בעיניים (רמז: לא תכשירי טיפוח, לא בגדים ולא תכשיטים) העשיר את גלריית כלי העבודה שלי עם מכשירים יעודיים להוצאת מסמרים וסיכות:

• 

• 

בזכותו התהליך הנ”ל הרבה יותר יעיל ואני נפצעת הרבה פחות.
אם אתם מתכננים כמה עבודות שיפוץ שכוללות ריפוד, ממליצה בחום לפרגן לעצמכם לפחות את המכשיר ששולף מסמרים. אני נעזרת בו גם לחילוץ סיכות כשאני מתעצלת להוציא את המכשיר השני 😉

כלי העבודה המשמשים לריפוד –

הספה שאיתה התחלתי, היתה עבורי סמן ימני.
אמנם היא היתה הראשונה, אבל עד כה, היא היתה עבודת הריפוד המורכבת ביותר שעשיתי.
המשמעות היא שכלי העבודה שהזדקקתי להם והטכניקות שלמדתי אז, שימשו אותי גם בהמשך.
ראוי לציין שיש טכניקות ריפוד נוספות שלא התנסתי בהן ואולי הן מצריכות כלים נוספים שמן הסתם, לא אזכיר כאן.

מותח רצועות –

זה כלי שהשימוש בו מאד ממוקד.
משמע, משתמשים בו אך ורק למתיחת רצועות. אין לו כל שימוש אחר. זה כלי שקשה להשיגו וכלי שלמרות שנראה פשוט, הוא אינו זול (יחסית לכלי ללא מנוע).
ועדיין, מי שמעוניין לעסוק בריפוד, יזדקק לכלי הזה.
עם כל היצירתיות שלי (שבהחלט מקבלת ביטוי בצורת השימוש בכלי בכל מני סטואציות מורכבות), לא מצאתי דרך לקבל תוצאה מספקת בלי להעזר בו.
בלעדיו הרצועות לא היו מתוחות מספיק ולא נתנו את התמיכה הרצויה.
אם אתם בכיוון, תזמינו כבר. (ועדיף כבר עם גליל או שניים של רצועת יוטה)
שכשתצטרכו, הוא כבר יהיה זמין לכם.

• 

• 

אקדח סיכות. ידני חשמלי ופנאומטי :

גם אקדח סיכות הוא כלי מאסט אצל רפדים.
אקדח ידני הוא אקדח שיתן מענה רק לתיקונים קטנים או לפרוייקט בהיקף קטן. משתמשים בו לרוב לניירת או לתליית מודעות וכח החדירה שלו בהתאם.
אם אתם רואים את עצמכם בפרוייקט מורכב, או כמה פרוייקטים, ממליצה לשקול אקדח חשמלי.
אגב, מי שיעדיף אקדח פנאומטי, כנראה לא ממש זקוק להמלצות שלי.
אקדח פנאומטי מחייב מדחס. למי שיש מדחס כנראה יש כבר סטודיו וקשת רחבה של כלי עבודה אחרים פנאומטיים.

אקדח סיכות ידני:

אם אתם מתכננים החלפת ריפוד בכסא או תיקונים קטנים, תוכלו להסתפק באקדח סיכות ידני.
כבונוס, תוכלו להשתמש בו גם כדי לתלות מודעות על לוחות המודעות השכונתיים.

אקדח סיכות חשמלי:

כשהתחלתי לפרק את הספה ונוכחתי בכמות הסיכות שיש בה, היה לי ברור שאקדח ידני לא יספיק לי.
כאמור, מדובר במאות אם לא באלפי סיכות.
מעבר לכמות הסיכות ולהספקים, לאקדח החשמלי יש יותר כח חדירה מלאקדח ידני.
אקדח חשמלי גם יקל עליכם, גם יקטין למינימום את סיכות הסרק וגם יקצר את העבודה שלכם.
לפעמים הכלי הזה יהיה ההבדל בין “להשלים את העבודה” ו”להשבר באמצע” (אם לא נשברתם כבר בשלב הוצאת הסיכות…)
אבל… המכשיר יקר. זה אחד הכלים היקרים, אם לא הכי יקר (בלי להחשיב מכונת תפירה…), בגלריית כלי העבודה שלי.
עבורי התשלום עליו היה חלק משכר הלימוד שלקחתי על עצמי יחד עם אתגר הספה. לא התלבטתי לרגע לגבי הנחיצות שלו ומעולם לא הצטערתי מאז על הרכישה.

• 

• 

• 

האקדח החשמלי שאני בחרתי לרכוש הוא לא אקדח קלסי של רפדים. והוא דו שימושי. גם אקדח סיכות וגם אקדח מסמרים.
משערת, שרפד שלא מתעסק בנגרות או בתהליך שיפוץ העץ כמוני,יעדיף אקדח סיכות בו עומק הסיכה קטן יותר ורוחב הסיכה גדול יותר.
לסיכות הרחבות יותר יש יתרון באחיזה של הבד וכשצריך לשלוף אותן. תאמינו לי, לא פעם צריך גם לשלוף סיכות.
היתרונות הנ”ל לשיטתי, לא משתווים ליתרון של אקדח המסמרים ששימש אותי לא מעט גם בעבודות שיפוץ אחרות.
הגדירו לעצמכם את הצרכים והתקציב שלכם, תראו מה כל כלי תורם לכם ועשו את הרכישה הנכונה לכם. הואיל ואכן מדובר כאן בכלי לא זול, הייתי מקדישה לזה את תשומת הלב הראויה על מנת שתוכלו למקסם את ההשקעה שלכם.

אקדח דבק חם –

אחד הכלים השימושיים יותר וממש לא רק לריפוד.
מאד נח לתפעול (צריך רק להזהר מכוויות) ונמצא אצלנו בשימוש רחב מאד ע”י כל המשפחה.
כמובן שהוא נותן מענה רק לדבק חם (מקלות סיליקון) ולא לדבקים רבים אחרים (דבק פלסטי, דבק נגרים, דבק בד, דבק מגע, סופר 7….) ליעודים שונים שנמצאים אצלי בשימוש שוטף.

מחטי רפדים –

מחטי רפדים שונות ממחטים לתפירה במספר פרמטרים (כמו עובי, גודל וצורה) והן מותאמות לצרכים של ריפוד.
ניתן להזמין סט של מחטים בעלות זניחה והוא יתן לכם קשת של אפשרויות לשימוש כשיתעורר הצורך.

מחט קפיטונג’ –

קפיטונג’ היא טכניקה של קשירת כפתורים בריפוד. המחט שנעזרים בה היא ארוכה( כ20+ סמ’), עבה ומחודדת משני צידיה.
כאמור, השימוש בכלי הזה מאד ממוקד ואם לא תשתמשו בטכניקה הזו, אין במחט צורך.

• 

• 

מכונת תפירה –

את מכונת התפירה שלי קיבלתי מאמא שלי. היא תפרה הרבה בילדותי וממנה גם למדתי לתפור. כשהראיה שלה התדרדרה, היא העבירה לי את המכונה.
אם אתם רציניים בנושא הריפוד, לא תוכלו להמנע לחלוטין משימוש במכונת תפירה. אם זה בתפירת כסוי הבד לרהיט, אם זה בתפירת אלמנטים כמו קדר או פסי קישוט.
מכונת תפירה היא תכלס כלי עבודה, אבל עולם שלם בפני עצמו. אני לא בטוחה אפילו שהיא נכנסת לקטגוריה של כלי העבודה שלי כפי שאני מציגה כאן. היא הרבה יותר. היא תת קטגוריה בפני עצמה והיא מחייבת מיומנות גבוהה יותר של שימוש.

עשיתי שימוש במכונה שנים רבות לפני שהתחלתי להתעסק עם ריפוד.
תחום הריפוד הוסיף לי תוך ניסוי וטעיה והדרכות אינטרנטיות, רבדים נוספים ללימוד. (רגליות תפירה שונות ליעודים שונים, מחטים שונות, סוגי תפרים…)
ואין לי ספק שעדיין לא למדתי הכל ואיני ממצה את הפוטנציאל שלה.
שזה לא ירפה את ידיכם. תוכלו חלקית להסתדר בלעדיה ורק בשלבים מתקדמים יותר, אם וכאשר מיומנות התפירה תחסר לכם, תוכלו גם כאן לקפוץ למים.
מי שיש לו את המיומנות ואת המכונה, זה בהחלט ישדרג את האפשרויות ואת התוצאות.

פורם –

מכשיר קטנטן (וזול) שקונים בחנויות סידקית. ניתן להסתדר בלעדיו אבל כל כך הרבה יותר נח איתו (ותאמינו לי, צריך לא מעט לפרום…).
יש לי שניים כאלה. כי תמיד אני מאבדת אחד (או שהבנות שלי אימצו לעבודת יצירה שלהן) וכך אני חוסכת את זמן החיפוש.

אביזרי הגנה הם גם חלק מכלי העבודה שלי….

יחד עם כללי בטיחות שיש לאמץ ולשנן, יש גם כמה אביזרים שישמרו עליכם ועל הבריאות שלכם:

משקפי הגנה –

כדי להגן על העיניים משבבים קופצים (תוך כדי ניסור) ומאבק. כשאני עובדת בשמש משתמשת במשקפי שמש במקום.

כפפות –

כדי להגן על הידיים משבבי עץ שעלולים לחדור לעור או מחומרים שעלולים להזיק לעור או משפשופים או מחום.
הכפפות שיש לי הן עבות עם מקדם חיכוך גבוה מה שיכול למנוע אחיזה רופפת. אין ספק שעבודה עם כפפות מסורבלת יותר מעבודה ללא כפפות כך שיש להיות בתשומת לב מלאה תוך כדי עבודה.

לעתים רחוקות (כשאני מיישמת שלאק או מנקה קפיצים) אני משתמשת בכפפות חד פעמיות. זאת על מנת להמנע ממגע בחומרים ישירות עם הידיים אבל כדי לא לוותר על יכולת המוטוריקה העדינה שמעט הולכת לאיבוד עם הכפפות העבות.

נישמיות –

פעם, לפני הקורונה, השתמשתי בנשמיות חד פעמיות רק כשעבדתי עם הרבה אבק והנשמיות סיננו את האבק שלא יחדור למערכת הנשימה שלי.
עכשיו בזכות הקורונה יש לי נשמיות מבד כך שאפשר לכבס ולהשתמש שוב.

אזניות או אטמי אזניים –

למי שעובד בסביבת רעש מוגבר, על מנת להגן על השמיעה שלו.
פחות רלוונטי לגבי.

בגדים שניתן ללכלך –

טוב, זה כבר פחות נוגע לבטיחות אבל רלוונטי מאד אם אתם עובדים בעבודה מלכלכת ולא רוצים להרוס עוד ועוד בגדים.
לי יש סרבל טכנאי טיסה קרוע שאני משתחלת אליו לפני שיוף או צביעה ועושה עבודה מצויינת. באותה מידה ניתן להשתמש בחולצות טריקו ישנות (שיכולות לשמש גם כסמרטוטים תוך כדי עבודה) ומכנסיים ישנים.

מכירים את זה שיש לכם הרגשה ששכחתם משהו?

בטוח שכחתי דברים. או לא הזכרתי כי החלטתי שאני כותבת על כלי העבודה ברזולוציה מסויימת ולא נכנסת לרמה של ראשי מקדחים וראשי מברגות כאלה ואחרים.
ויש דברים שהם לא בדיוק כלי עבודה כמו WD40 שדווקא כן הזכרתי או דבקים שונים (שהזכרתי כבדרך אגב) או חומר מילוי לעץ….שאולי יזכו פעם לפוסט נפרד.
בינתיים, נראה לי שנתתי סקירה מקיפה למדי על כלי העבודה שלי, למי שמעוניין להתחיל לשפץ רהיטים.
לא חייבים להתחיל עם הכל. לאט לאט תיצרו לכם את האוסף המתאים לכם שעוד ילך ויתמקצע ככל שתתנסו יותר וככל שתתמקדו בתחומים שמעניינים אתכם.

מפה לשם, עם החזרה ההדרגתית לשיגרה, סיימתי גם את ההדום שבתחילת הפוסט היה בשלבי עבודה.
על ההדום הנ”ל ארחיב בפוסט הבא.
מאחלת לכולכם חג שבועות שמח וקיץ מתון (אני נאיבית אחרי גל החום האחרון שפקד אותנו??)

Related Images:

יש לי כבר חצי פוסט מוכן על כלי עבודה, אבל לאור המציאות שלנו,
עם הקורונה וכל ההיסטריה מסביב,
עם ההנחיות לחבוש מסכות ועם ההבטחה לאכיפה מוגברת,
עם התמונות של כוחות המשטרה, המסוק והספינות שרודפים אחרי גולשי הגלים “המסוכנים” שחרגו מטווח ה-500 מטר ורחמנא ליצלן גם לא חבשו מסכות…
נראה לי שבנקודת זמן זו, יעיל יותר יהיה שתצטיידו במסכות ולא במותח רצועות או שולף מסמרים.

היום כבר ניתן לקנות בכל מקום מסכות חד פעמיות.
אני רואה עשרות מהן זרוקות בצידי הדרכים והלב מתכווץ לי.
אמנם בתקופה הזו יש פחות שימוש בדלק פוסילי, דבר שניכר באיכות האויר ובצילומים מלווינים, אבל… כמויות החד פעמי והזבל, כמעט בכל תחום עלו לאין ערוך.
כמו כן, נראה כי בהגבלות וברגולציה שכבר הצליחו להשיג על תעשיות מזהמות, יהיו הקלות בגלל המשבר הכלכלי.
בדיעבד יכול להיות מאד שכראקציה לקורונה, הזיהום אפילו עוד יחמיר…
אבל הפוסט שלי (או הבלוג כולו?…)רק נושק לנושא הזה.
אנחנו כאן כדי לדבר (ולא רק לדבר) על מסכות.

מסכות. איזה ולמה.

אז בואו נדבר על זה.
זה לא סוד כי ההנחיה ללכת עם מסכות מטרתה (במקרה הטוב) למנוע מאיתנו להתיז נוזלי גוף על סביבתנו. עם כל הרצון, ההגנה שהמסכות מספקות לנו מנגיפים (גם אלה שמתיימרות) היא קטנה ואי אפשר לסמוך עליה.
(אבל מאידך, המסכות בהחלט יגנו עלינו מאכיפה מוגברת שמוודאה שאנחנו סותמים את הפה. פשוטו כמשמעו)

מכיוון שכך,
מסכות בד, (כולל בנדנות וצעיפים, אגב) יעשו את העבודה.
וגם אפשר לרחוץ אותן.
וגם יעלו לכם פחות. גם במיידי וגם בזיהום סביבתי.
אז –
מי שלא רוצה לתת יד לזיהום נוסף עם מסכות חד פעמיות,
מי שלא רוצה להסתובב עם בנדנה או צעיף כרוכים על הפנים,
מי שרוצה אולי לתת ביטוי אישי למסכה שלו,
יעדיף אולי להשתמש בשאריות בד ובסדין ישן כדי לעשות מסכה.
או אפילו כמה.
שאפשר יהיה להחליף ולהתאים לבגדים.

מה הרשת מציעה?

כמובן שהרשת מלאה בהדרכות (וידאו בעיקר) למסכות בעשה זאת בעצמך. רוב ההדרכות שאני ראיתי היו ברובן כמעט ללא תפירה, נותנות מענה זריז ומיידי גם לאנשים ללא מכונת תפירה.
אלה חלק מהסירטונים שמצאתי.
קישורים אלה הם בחירה אקראית ואינם המלצה שלי.
הם טובים לא פחות ולא יותר מכל סרטון אחר שיש ברשת והבחירה שלכם להעזר בהם היא שלכם בלבד. הם אולי יתאימו למי שצריך פתרון מיידי, מקיים ויצירתי אם כי זה לא בהכרח פתרון שישרת אתכם לאורך זמן (כולי תקווה שלא יהיה בזה צורך לאורך זמן. ובכל זאת…).
כמו כן, ראוי לציין כי גם אם אין תקנים בנושא, יש כאלה שיגידו ששכבת בד אחת אינה מספיקה. לי אין לא ידע מספיק ובוודאי לא סמכות בנושא.

מסכה ב-30 שניות מחולצת טריקו ישנה:
https://www.youtube.com/watch?v=jkglq4ZNRAE
מסכות מגרביים:
https://www.youtube.com/watch?v=dwarI5V6-TU
מסכה מחזיה:
https://www.youtube.com/watch?v=DSpH9Yzi3wQ
מסכה עם בנדנה ו2 גומיות:
https://www.youtube.com/watch?v=5_62xrP3jkA
מסכה קמורה תפורה ביד:
https://www.youtube.com/watch?v=uRfhuRNua_E

ואלה פתרונות למסכת פלסטיק שמגינה על כל הפנים:
מסכה מבקבוק פלסטיק:
https://www.youtube.com/watch?v=v9NUcB15qiU
ועוד בקבוק פלסטיק ומשקפיים ישנים:
https://www.youtube.com/watch?v=6nEZjAYFGLw

אני בטוחה שתמצאו ברשת עוד הרבה מאד פתרונות ובוודאי עוד הרבה מאד סירטונים .

ולהבדיל, המסכות שלי…

בשביל לעשות מסכות כמו שלי, תצטרכו מכונת תפירה ונסיון בסיסי בתפירה.
ולהערכתי, תצטרכו להקדיש למסכה כחצי שעה. (משערת שאם יש לכן/ם נסיון, לא תצטרכו את ההדרכה שלי. וגם תהיו זריזים יותר).
גם אני ראיתי סרטונים והדרכות ברשת אבל גם כאן, כמו עם מתכונים, אני לומדת ומתאימה את העשיה לצרכי ומשפרת את המודל ממסכה למסכה.
אני יצאתי מהדרכה מסוג זה, של מסכה עם קפלים:
https://www.youtube.com/watch?v=ysYEJ1hvcnQ
הוידאו הזה מראה היטב את התהליך עצמו, מה שיהיה אולי קשה להבין אצלי למרות התמונות וההסברים.
אני שיניתי מעט את אופי הקפלים, הוספתי קפלים נוספים בחלקה התחתון של המסכה ובמקום על האוזניים, תפרתי גומיות שיקיפו את הראש.
אבל בל נקדים את המאוחר.

כל התהליך שלי בהכנת מסכות. לפי שלבים:

שלב א’ – לבחור בד.

יש לי סדין ג’רסי ישן. 100% כותנה.
דהוי אמנם במרכזו אך הצדדים עדיין לא משופשפים והגוון המקורי נשמר.
יש לי גם שאריות בדים.
בעבודות הריפוד שלי, אריגי הכותנה דווקא פחות מתאימים. רכים ודקים מדי.
כאן אלו דווקא התכונות המועדפות עלי: בד רך, גמיש, טבעי, שיהיה נעים יותר לנשום דרכו.
חתכתי את הגומי של הסדין ונעזרתי בו לרצועות של המסכה.
למי שמעונין לכרוך את הרצועות סביב האזניים, עדיף שיעזר בגומי תחתונים שהוא דק יותר, רך יותר וגמיש יותר. הגומי של הסדין מאידך, עבה יותר ועמיד יותר.

שלב ב – גזירת הבד

• 

• 

19X24 ס”מ זה בערך הגודל של חתיכות הבד (תרגמתי מאינצ’ים. אז זה בערך. לא יקרה כלום אם זה יהיה חצי סמ’ פחות. בכלל, כל אחד מאיתנו קצת שונה, כך שממילא הגודל אינו מדוייק)
לכל מסכה, 2 חתיכות בד, 2 שכבות בד.
יש המחמירים ועושים 3 שכבות או כאלה המשאירים פתח בו מכניסים שכבה נוספת שניתן להחליפה.
אני הסתפקתי ב-2 שכבות.
הפנימית, מג’רסי, סריג כותנה שנעים במגע על העור. החיצונית אריג כותנה עם דוגמה. ייצוגי מעט יותר.
גם כך יותר קשה לנשום עם המסכה (עם כל מסכה, כן?) למי שרגיל להיות בלעדיה.
צריך לזכור מה המטרה של המסכה ולוודא שהשימוש בה יהיה נח ככל הניתן כך שבאמת יעשה בה שימוש…

מוזמנים כמובן בכל שלב, לקחת ממני את מה שמתאים לכם ולהתאים את המסכה לצרכים שלכם. בכל קטגוריה, אם זה מידות, אם זה מספר שכבות, או כל דבר אחר.
בדיוק כמו שאני עשיתי.

אורך הרצועות משתנה בהתאם ליעוד שלהן:
אם תרצו רצועות שיעטפו את האזניים – בחרו בגומי תחתונים וחתכו רצועות באורך של כ- 17 ס”מ.
(המסכות יושבות היטב אבל מציק ולא נח לאורך זמן באזניים. אם מסירים, המסכה נופלת)
אם תרצו רצועות שיולבשו על הראש בהצלבה, חיתכו 2 רצועות זהות באורך של כ- 23 ס”מ.
(נח יותר, הרצועות יושבות על העורף.ניתן למקם את הרצועה העליונה מעל האוזן ואז המסכה מקובעת טוב יותר. ניתן להסיר את המסכה מהפנים מבלי שהמסכה תיפול)
אם המסכה מיועדת למישהו עם שיער קצר, ניתן לתפור 2 רצועות מקבילות ואז יהיו 2 אורכים לרצועות. הרצועה התחתונה תהיה באורך של כ- 22 ס”מ והרצועה העליונה באורך של כ – 25 ס”מ.
(נח ומתאים רק למי שיש שיער קצר. הרצועה התחתונה יושבת על העורף והעליונה על הקודקוד. ניתן להסיר את הרצועה העליונה ועדיין המסכה יושבת על העורף באמצעות הרצועה התחתונה.)

המסכה המועדפת אצלנו היתה עם רצועות מוצלבות מאחורי הראש (העורף) עם העדפה קלה לגומי תחתונים על פני הגומי שנחתך מהסדין.

שלב ג’ – שלב התפירה הראשוני, חיבור כל החלקים יחד.

בשלב הזה אנחנו מחברים את הרצועות ואת שתי שכבות הבד בתפר הקפי מלבני (נשאיר פתח כדי להפוך את המסכה)
את שתי פיסות הבד אנו מצמידים זו לזו כשבשלב זה הצד הייצוגי של הבד נמצא בפנים.
אנו מצמידים בסיכות את הרצועות לצד הצר של המלבן – מבפנים, בהתאם לסקיצת הרצועות המועדפת עליכם). את הרצועות אני מקבעת במרחק של כ- 1 ס”מ מהקצה.
שימו לב, בגרסאות בהן הרצועות חובקות את הראש, בגלל הגומי של הרצועות, הבד יתקמט.
בגירסה החובקת אזניים, שני צידי הרצועה מוצמדים לאותו הצד במלבן כך שבמקרה זה הבד לא יתעוות.

את הפתח אני משאירה באחד הצדדים, באמצע, בין נקודות החיבור של הרצועות, שם אצור את הכיווצים

שלב ד’ – כיווצים.

דרך הפתח שהשארתי, אני הופכת את המסכה ועם צ’ופסטיק אני מוודאה שגם הפינות יצאו.
המסכה עכשיו כמו חתיכת בד מלבנית עם רצועות.
לפי הספר ולפי המקצוענים, כדאי לגהץ את התפר כעת.
אני מתעצלת… לוקח לי מהר יותר לעשות תפר היקפי וגם עליו אפשר לוותר בשלב הזה (ממילא הוא יגיע אח”כ)…..

• 

• 

• 

• 

זה הזמן להוסיף את הכיווצים.
את הכיווצים אני מוסיפה בצדדים והנסיון לימד אותי שגם למטה.

כיווצים בצד:

תפקיד הכיווצים הוא להתאים את המסכה למבנה הקמור של החלק התחתון של הפנים שלנו. המסכה אמורה לכסות את האף והפה ולהכנס מתחת לסנטר.
אם אתם זוכרים, בסרטונים הכיווצים עשויים מכמה קיפולים עוקבים באותו הכיוון.
אני בחרתי לשנות זאת וליצור 2 קיפולים נגדיים שייצרו הבלטה בחזית המסכה:

• 

• 

• 

אני בושה להגיד שגם בנושא המדידות, אני עצלה…
אני מוצאת את המרכז של הצד (באמצעות קיפול לשניים), מקפלת לצדדים ומקבעת. כמובן שאותו תהליך צריך להתבצע משני צידי המסכה.
לראייתי, במקרה זה של מסכות, גם אם זה יהיה רק בערך ולא בדיוק, לא יקרה דבר.
וכמובן שככל שאתם מנוסים יותר, ההערכה שלכם והביצוע שלכם יהיו מדוייקים יותר.
אם אתם פרפקציוניסטים, או שאינכם סומכים על עצמכם, תמדדו בערך ס”מ לכל קפל. שיהיה מדוייק בשני הצדדים.

וגם כיווצים למטה:

הנסיון לימד אותי (ממסכה למסכה…) שהקיפולים בצד לא מספיקים. צריך גם 2 קיפולים קטנים בחלק התחתון של המסכה כדי שהמסכה תשב טוב יותר מתחת לסנטר.
בפעמים הראשונות עשיתי את הקיפולים הקטנים בצד, סמוך לרצועות.
בהמשך העדפתי לעשות אותם באמצע. בדיוק כמו הקיפולים בצידי המסכה. גם כאן אני מוצאת את המרכז באמצעות קיפול, ויוצרת את הקפל באמצעות הערכה בלבד (העצלות…העצלות…)
כשאני מרוצה, אני מקבעת עם סיכות והכל מוכן לתפר היקפי.

• 

• 

• 

• 

אחרי שהכל מקובע עם סיכות, אני תופרת תפר היקפי אחד, או שניים מקבילים לחיזוק, מנקים את התפרים ויש מסכות.

• 

• 

וככה חלק מהמסכות נראות בסוף על נדיה, בובת הדיגום שלנו, שסוף סוף יש לה עבודה:

בתקווה לימים שהמסכות הללו תהיינה מיותרות,
מאחלת לכולכם יום עצמאות שמח, בריאות ופרנסה טובה.

Related Images:

השכנים מולנו החליפו דלת.
זה היה הטריגר עבורי.
פתאום ראיתי כמה דלת הכניסה שלנו מגעילה ומתקלפת.
מעולם לא אהבתי את הדלת הגנרית הזו שקיבלנו כחלק מהדירה ועכשיו… עוד פחות.
פעם, זה היה מסוג הדברים שלא אהבתי אבל מעולם לא היו חשובים מספיק על מנת להשקיע בזה את הזמן הכסף והאנרגיה לשנות.
היום, כשאני יותר בטוחה בעצמי וביכולות שלי, זו הזדמנות מצוינת גם לשנות וגם לתת לרעיונות שבי לצאת.

זה הזמן אולי להזהיר אתכם שמדובר בהרבה עבודת הכנה שחורה ומתישה.
החלק הכיפי והיצירתי והתוצאות הסופיות שווים את זה לגמרי, אבל הם בהחלט לא מעלימים את השלבים המעיקים (סזיפיים משהו, תוך כדי)

קילוף הציפוי הקיים כשלב ראשון:

הרצון לעשות קיצורי דרך יכול לגרום לנו לדלג על שלבים בדרך. לא אסתיר, גם אני שקלתי זאת…
אולי לוותר על הסרת הציפוי הקיים ולעבוד עליו?
הבעיה היא שהציפוי הקיים יתקלף במוקדם או במאוחר ואז כל העבודה שהשקעתם תרד לטמיון.
גם אם הוא לא יתקלף לחלוטין חישבו על זה כבניית בניין חדש על יסודות ישנים ללא טיפול ביסודות.

אני מסירה חלקים שניתן להסיר. כשלא ניתן להסיר, מנקה את מה שדרוש ועובדת מסביב:

• 

• 

• 

• 

• 

אז אני מקלפת. נעזרת בשפכטל:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הסרת שאריות הדבק מדלת הכניסה:

נכון נראה שהדלת נקיה?
אז זהו, שלא. עדיין יש עליה שאריות דבק שנשארו מהציפוי. השאריות הללו מחספסות את הדלת.
גם כאן עולה שוב השאלה למה לטרוח ולהסיר את השאריות (תהליך ארוך משעמם ומציק) וגם כאן התשובה היא ברמת העבודה שאתם מעוניינים להשיג בסופו של דבר ועד כמה תהיו מוכנים להתפשר על התוצאות.
אחת מאמיתות החיים שמלוות אותי היא שאם שווה לעשות משהו, שווה לעשות אותו כמו שצריך.
אז גם כאן אני בוחרת לעשות זאת כפי שצריך. אני בוחרת לא לוותר על השלב הזה, סזיפי ככל שיראה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

יש שתי דרכים שהתוודעתי אליהן להסרת שאריות דבק:
1. שימוש בבנזין כממיס. יש לעבוד עם כפפות ועדיף באזור מאוורר.
בשיטה זו עשיתי שימוש בחלק החיצוני של דלת הכניסה, שם היה חשוב לי לשמור על שקט למען שלום בית עם השכנים. לא היתה כאן בעיה של אוורור מאחר ויש פתחים ליד הדלת שלנו.
2. שימוש בחום (במקרה זה מייבש שיער מחמם מספיק) – לרוב מרעיש ויש להזהר מכוויות.
בשיטה זו השתמשתי בחלק הפנימי של דלת הכניסה.
הואיל והכלוב של קיווי (התוכי שלי) נמצא בסמוך, רציתי להמנע ככל הניתן מלחשוף אותו לאדים של הבנזין.

עשיתי שימוש בשתי הדרכים ולשתיהן יש יתרונות וחסרונות. יש לציין כי אף אחת מהדרכים הללו לא מהירה יותר באופן משמעותי מהשניה.
תתכוננו…תצטרכו להקדיש לזה לא מעט זמן.

שלב ביניים – שימוש בצבע יסוד/צבע מקשר:

בכנות, אין לי מושג אם השלב הזה הכרחי או לא. בחרתי להוסיף את השלב הזה מאחר ולא רציתי לגלות בדיעבד שהשלב הזה נחוץ.
אני נוטה להאמין שאני המופרעת היחידה שחשבה הרעיון הזה לשיפוץ…
מכיוון שכך, אין הדרכות מפורטות ואני עובדת עם הנסיון שצברתי מתחומים אחרים.

הדלת ממתכת.
המשקוף עשוי גם הוא ממתכת וצבוע בצבע שמן שהתקלף חלקית עם הזמן.
בחרתי שלא לשייף את המשקוף בכלל (הן מסיבות בריאותיות, הן מסיבות של שלום בית עם השכנים, הן מעצלנות וניהול סיכונים)
אני מתכננת להדביק עליהם ככיסוי, משטחי נייר באמצעות דבק פלסטי (מסיס במים).
הנסיון לימד אותי שצבע מקשר (או צבע יסוד) מנטרל לכאורה את המשטח, מה שמאפשר הלכה למעשה לצבוע עליו עם כל צבע שהוא.
הדבר נכון למתכת, לפלסטיק לפורמייקה ולכל משטח פחות ידידותי אחר (כאן גם השתמשתי בצבע יסוד. בפעם הזו לפני צביעה)
אמנם אני לא צובעת את המשטחים הללו, אבל אם יש סיכוי שהצבע המקשר יעזור לנטרל ולקשור את הציפוי, אני נעזרת בסיכוי הזה.
מה עוד שהשלב הזה הוא באמת זריז מאד וגם, כבר יש לי צבע יסוד בבית.

• 

• 

• 

שלב הצביעה בצבע יסוד אינו מחייב דיוק או הקפדה. הדבר היחידי שצריך לעשות הוא לכסות את המשטח באופן מלא. אל תתעכבו לרגע על המראה. צבע היסוד לכשיתייבש יהפוך לשקוף וגם, ממילא הכל יכוסה.

עיצוב רעיוני של דלת הכניסה שלנו:

בעצם עד לשלב הזה, את החלק הטכני של ההכנה (שהוא ארוך ומתיש), הייתי צריכה לעשות בשביל כל עיצוב שהוא. מהסיבה הזו, אני מתחילה לעבוד גם אם הרעיון שיש לי עוד לא לגמרי מגובש.
יש לזה יתרון מאחר והדברים קורים במקביל. הידיים עובדות על הדלת והראש מחפש פתרונות. הרבה פעמים זה אסוציאטיבי, הרבה פעמים זה מתגבש כתוצאה משיתוף המשפחה שלי תוך כדי קבלת פידבק מהם. לפעמים זה בא בהפוכה. אין נוסחאות לחלק היצירתי. כל אחד ודרכו הוא. אבל…זה תהליך בפני עצמו.

לא מזמן שידרגתי בובות התצוגה שמצאתי ברחוב. בעבודה על הבובות השתמשתי בטכניקה של דקופז’ שהוכיחה את עצמה מאד לטעמי. (קיינד אוף דקופאז’… סוג של וריאציה אישית עם חומרים זמינים כמו עיתון או דפי ספר. יצירת מרקם או טקסטורה ולא מוקד נושאי).
עם הזיכרון הזה, האינציקלופדיות שאספתי מהרחוב, התנאים הטכניים ואיזה רעיון ערטילאי שהחל להתגבש לי בראש – התחלתי לעבוד.
היה לי ברור שאני הולכת לכסות את הדלת והמשקוף עם קרעי דפים מאנציקלופדיות. חשבתי ליצור דואליות מסויימת בין אנגלית לעברית (2 אנציקלופדיות שונות שהגיעו למפתן ביתי) ולחלק את הדלת לאזורי משנה.

הדואליות הזו בין שתי השפות התבטאה גם בצפיפות ובגודל הטקסט וגם בגוון של הנייר.
כך נוצרה הלכה למעשה הפרדה גרפית של שני אזורים בדלת – דומים,אבל שונים.
לא נותר אלא לתכנן איך יחולקו האזורים.
כאשר יש שני אזורים, קו התפר ביניהם הופך להיות אישיו (לא, במקרה לא דיברתי על פוליטיקה!).
ולפחות אצלי, בחירת אופי קו התפר גם השפיעה על איך הדלת תחולק.

השראה…

כשאומרים לכם קו תפר, מה האסוציאציות שעולות לכם?

זה בדיוק הזמן לשוטט ברחבי האינטרנט והפינטרסט ולחפש תמונות השראה.
כך אני עושה לפחות.
אוספת תמונות שעושות לי משהו. נותנת לאסוציאציות לגרור אותי הלאה.
אלו תמונות ההשראה ששמרתי לי:
(כפי שאתם רואים, אמנות רחוב בהחלט מדברת אלי….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

כפי שתראו, בסופו של דבר לקחתי את קו התפר בצורה מילולית מאד. הפתרון התבסס התגבש והתחיל להמריא, כשהחלטתי לשלב עם האינציקלופדיות קומיקס ולהשתמש בקונטרסט ביניהם.

שימו לב שהעבודה עם גזרי האנציקלופדיות היתה שונה מהעבודה על הקומיקס.
באזורי הקומיקס (כמו בכסא בדיוק) הכיוון נשמר וההמשכיות הגראפית נשמרה.
באזורי הקולאז’ הכל אקראי….גודל הקרעים והכיוון שלהם. אין שום משמעות לחיבור ביניהם. וזו המטרה. האקראיות הזו (שיוצרת טקסטורה) יחד עם המונוכרומטיות, מהווה ניגוד לקומיקס.

את הקומיקס שכיכב כאן, קיבלתי מסיוון שנפטרה מהרבה דברים לקראת מעבר דירה.
שוב, תודה רבה על כך. הקומיקס העלו את כל הפתרון לרמה אחרת.

ותכלס לביצוע –

הדבקות – כיסוי דלת הכניסה שלנו.

זה עוד שלב שתצטרכו לגייס עבורו את הסבלנות שלכם. אני אהבתי לעשות אותו. אמנם הוא טכני ורוטיני אבל יש בו משהו מדיטטיבי. הוא גם העלה לי זכרונות מודחקים מימי הגן. כאן כמו אז היידים שלי התכסו בדבק ונהנתי כמו ילדה קטנה לקלף אותו ולראות את הטקסטורה של העור ושל טביעות האצבעות שלי על הקילופים.

תצטרכו לקרוע את דפי האנציקלופדיות ולהשקיע אותם בתמיסה של דבק פלסטי עם מים ביחס של בערך 1:4-5. את התמיסה אני מכינה מראש בבקבוק דבק שנגמר, בכמות נדיבה, שלא תחייב אותי כל פעם מחדש לערבב דבק עם מים. את התמיסה הזו אני שופכת על קרעי הדפים בכלי שייעדתי לזה. כשקרעי הנייר רטובים, אפשר להתחיל לכסות את השטח בקרעים.

• 

• 

• 

• 

• 

להבדיל מטפט שעלול להתקמט או שייוצרו תחתיו בועות אויר או כל דבר אחר שקשה לתקן, כאן בטכניקה הזו אין שום בעיה לתקן ואף עשיתי זאת לא מעט. כי דברים משתנים תוך כדי עבודה.
חייבת להגיד שיש משהו מאד מנחם ומקל לעבוד עם טכניקה סלחנית כזו. במיוחד למי שהפחד לקלקל עלול לשתק אותו.
לדוגמה,
תכננתי בתחילה בחלק החיצוני של הדלת ריצ’רץ’ כמעט לכל אורכה ובחלק הפנימי תכננתי תפר. ובהתאם לכך הדבקתי את שארית הקומיקס של פופאי, שנשארה לי מהכסא שעוצב איתו.
בדיעבד, תוך כדי עבודה, גיליתי שריצ’רץ’ לכל אורך הדלת בצד אחד ותפר לכל אורך הדלת בצד השני לא יהיו מעניינים מספיק. אז שילבתי. והצד הפנימי זכה לטיפול אחר עם תמונות השראה אחרות…

• 

• 

זה לוקח זמן, אבל בסוף הכל מכוסה. כמובן שצריך להקפיד על פרטים סביב חלקים שלא פורקו או סביב הצירים.
וגם, המשקוף. מכל הכיוונים. לוודא שהכל כוסה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

מי שלא היה שותף לתכניותי בהמשך, כבר אז התלהב וחשב שהדלת הושלמה. אבל לא…

השלב הכיפי בעיצוב דלת הכניסה שלנו – הציור

זה השלב שבו היצירתיות הלכה למעשה מקבלת מוחשיות פלסטית.
אם עד עכשיו אני ידעתי בערך איך אני רוצה שזה יראה, פתאום כולם רואים. הרעיון קורם עור וגידים ויוצא החוצה. אצלי, כמעט פשוטו כמשמעו, כי רציתי לתת לציור שלי נפח.
חלק מהאלמנטים צוירו ישירות על הקולאז’ שעשוי מקרעי הספרים אבל אלמנטים גדולים יותר צוירו בנפרד, הודבקו ושולבו בציור.
יש מס’ יתרונות לציור אלמנטים בנפרד:
1. יותר קל לצייר על שולחן, אופקית ועל נייר לבן….
2. יותר קל לזרוק ולעשות חדש, אם צריך.
3. רקע לבן יכול להיות יתרון כדי שהאלמנט יבלוט.
4. במקרה של כמה אלמנטים זהים, קל יותר לשכפל אותם.

• 

• 

• 

רק חלקי הקומיקס, המשולבים בדלת, צבעונים.
חוץ מהקומיקס, פלטת הצבעים שעבדתי איתה היתה לבן שחור ואפורים.
השתמשתי הן בצבעי אקריליק והן בטושים פרמננטים בעוביים שונים בשחור ובאפור. אלו השתלבו והוכתבו ע”י המונוכרומטיות של קולאז’ דפי האנציקלופדיות.

גם כדי ליצור את שיני הריצ’רץ’ על גבי הקומיקס, הייתי צריכה לגזור “שיניים”, הפעם מדפי מדפי האינציקלופדיה (ולא מדף לבן) ולהדביק. לאחר מכן זה מטופל עם טושים וצבעי אקריליק כמו שאר “השיניים” שצוירו.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר הדבקת כל האלמנטים החיצוניים, העבודה היא על הדלת עצמה.
את תחושת הפלסטיות כאמור, אני משיגה באמצעות הצללות. לצורך זה אני משתמשת בטוש פרמננטי (שלא ימס במגע עם מים), צבעים אקרילים מכחולים ומים. (לצורך ערבוב הצבעים אני משתמשת בפלסטיק של בונבוניירה ישנה…)

הואיל והתפר בחלק התחתון של הדלת לא תוכנן במקור, את ה”חור” (עם הקומיקס) הוספתי רק בשלב מאוחר יותר (ו”החור” בצד השני כוסה).
עוד יתרון של הטכניקה הזו… הקלות בה ניתן לתקן ולשנות.

והצד השני של דלת הכניסה:

מכיוון שבצד אחד מצאתי לנכון לשלב את הריצ’רץ’ ואת התפר, הצד הפנימי היה צריך לקבל טיפול חדש. כאן דווקא הבת שלי זרקה רעיון שמצא חן בעיני. רעיון שהמשיך את רעיון הריצ’רץ’ והתפר.
כפתורים. חולצת כפתורים.
את הרעיון שלה לקחתי והמשכתי הלאה.
סתם כפתורים זה “מכופתר” מדי.
החלטתי להעזר בתמונות השראה של חולצת כפתורים שמתוחה על כרס 🙂

• 

• 

זה גם יוציא אותי מהמראה “המכופתר”,גם יכניס ענין (והומור?!), גם יאפשר לשלב יותר מהקומיקס ואלמנטים נוספים כמו סיכת הביטחון ועדיין, יענה להגדרה של “תפר”.

גם כאן אלמנטים חיצוניים צויירו על נייר לבן לפי תמונות עצמים שנלקחו מהרשת, הודבקו על הדלת וכל שאר ההתאמות (צללים וקפלים) צוירו ישירות על הדלת עם צבעי אקריליק.

כמובן ששינוי הרעיון לציור חייב גם הערכות חדשה עם הקומיקס (וכאן כל הקומיקס של הפופאי שהדבקתי בהתחלה, מכוסה) וכן תיקונים קטנים באזור החיבור בין עברית לאנגלית.
טכניקת העבודה הזו הופכת את התיקונים הללו לפשוטים מאד , חלק אורגני מהיצירה.

שימו לב שהעבודה עם הקומיקס שונה מהעבודה עם קרעי האנציקלופדיה.
באזורי הקומיקס אני שומרת על כיוון ועל המשכיות גרפית מה שמחייב אותי לעשות עבודה מאד בררנית ומדוייקת.
(אבל לא על המשכיות תוכן. מאילוצים טכניים, מאחר והקומיקס מודפסים על שני צדדי הדף, אני נאלצת לבחור צד….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ואחרי ציור הקפלים והוספת הצללים, ככה הצד הפנימי של דלת הכניסה שלנו נראה:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

גימור ופינישים:

הציור נגמר. תיקונים קטנים נעשו. אתם שלמים עם התוצאה.
הגיע הזמן לכסות את המשטחים בגימור שייגן עליו מלכלוך ופגיעה.
שלב ראשון אני מכסה הכל בתמיסת דבק עם מים (מהבקבוק שהכנתי קודם. זוכרים?) את הסבב הראשון אני עושה עם היד. זה מאפשר לי לחוש אם יש אזורים בולטים או משוחררים בנייר, ולהחליק אותם.
לאחר הייבוש, אני עושה שכבה שניה והפעם אני נעזרת במברשת. העבודה עם המברשת היא מהירה יותר ולתחושתי גם משאירה יותר חומר על המשטח.
אם יש עוד תיקונים קטנים, זה הזמן לעשותם. לאחר יישום הלכה, זה יהיה מאוחר מדי.

• 

• 

• 

זה בדיוק הזמן להוסיף את החתימה הגרפית שלי(החרפושית), שבאופן תדיר אני שוכחת להוסיף אותה. במקרה זה אני מדפיסה אותה בגודל שנראה לי מתאים ומדביקה אותה משני צידי הדלת:

לאחר ששכבות הדבק יבשו לחלוטין, אני מיישמת על כל המשטחים (הדלת, המשקוף מכל הכיוונים …) 3 שכבות של לכה (על בסיס מים) כדי להגן על ציפוי הנייר מכתמים ומפגיעה מכנית (ממפתחות לדוגמה. ראו את תמונת המשקוף לפני הציפוי)

אגב, מה יקרה אם תמרחו לכה על דבק שלא יבש לחלוטין?
מוזמנים לקבל תשובה, ולראות איך ניתן להשתמש דווקא בתוצאות של זה – כאן.

כשהכל יבש, זה הזמן להחזיר את כל החלקים שהוסרו לפני קילוף הדלת, להוסיף את פסי האיטום שהוסרו, את המזוזה, את מספר הדלת ולחכות לתגובה של השליחים שיגיעו. מקווה שעד אז לא ניהיה כבר בבידוד ותוכלו גם להזמין אנשים הביתה, לעוגה וקפה ו…לראות את דלת הכניסה מבפנים….

בימים אלה, כשאנחנו ספונים בביתנו מפחד הקורונה, הבלוג שלי חוגג שלוש שנים.
(זו בדיוק הסיבה שהפוסט הזה מקדים ועולה היום ולא בתחילת אפריל).
זה הזמן לנצל את השהיה הכפויה בבית ולחדש וליצור ממה שיש.
מוזמנים לדפדף בבלוג ולבחור לכם פרוייקט, ללמוד טכניקות ולהתנסות.

בתקווה לימים טובים יותר וחזרה לשיגרה מודעת ומשופרת.
נתראה בתחילת מאי.

Related Images:

את התלבושת של כהן המלכות מתוך מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, עשיתי עבור הבת שלי בת ה17 שזו הדמות שהיא משחקת ושרה.
עם התלבושת הזו, אני יוצאת לראשונה מהקטגוריה של פורים או קוספלי ונכנסת לעולם הבמה.
אין ספק שכל הקטגוריות הללו עונות להגדרה של תחפושת. יצירת דמות אחרת.
אבל…
בכל אחת מהקטגוריות האלה (או אחרות נוספות) היעדים וכנגזרת מכך הצרכים והפרוגרמה שהתחפושת צריכה למלא, הם שונים. כל זה יכול וצריך להתבטא בתלבושת גם אם כצופים לא בהכרח נהיה מודעים לכל רשימת הצרכים שעמדה בבסיס תכנון התלבושת.

במקרה זה הדרישות מהתלבושת היו :
התאמה לדמות שהבמאית כיוונה אליה,
בולטות (על הבמה הכל צריך להיות טיפה מוגזם יותר מבחיים. על אחת כמה וכמה כשהבת שלי משחקת גבר וכדאי ליצור רושם של דמות גבוהה יותר)
רמת כיסוי גבוהה (מתחת לתלבושת הזו יש תלבושת אחרת מסצנה אחרת…),
נוחות (צריך לשחק ולשיר עם התלבושת הזו…)
וכן פשטות וזריזות בהלבשה ובהפשטה וללא צורך בעזרה מאחרים.

מסע הדוד מקס…

לפני שניכנס פנימה לדמות ולתלבושת שלה, קצת על הסיפור ועל הליברית הספציפית הזו.
מסע הדוד מקס הוא ספר ילדים שנכתב ע”י המחזאי חנוך לוין.
הספר מתאר את מסעו של הדוד מקס שמחפש את המקור למלחמה בעולם ואת האנשים שהוא פוגש בדרכו. כדוגמת חד גדיא, כל אחד מהאנשים מצביע על ה”אשם האמיתי”….
המהדורה הראשונה של הספר (1982) היתה למעשה הספר הראשון שהמאיירת הילה חבקין איירה.
הספר הזה זכה לעלות ברפרטואר של תאטרון חיפה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ב-2014.
בגירסה החיפאית יוני רכטר הלחין את את הטקסטים.

את הטקסט הזה לקחו במגמת המוסיקה של תיכון מטרו ווסט (ושהבת שלי לומדת בה) , הלחינו הכל והעלו אותו השנה כליברית (אופרטה).
באופרטה הזו הבת שלי גם הלחינה קטע וגם משחקת ושרה תפקיד (שמישהו אחר הלחין) של כהן הממלכה. לכהן הזה יצרתי את התלבושת.
כך מתואר הכהן ע”י הקיסר:

הַקֵּיסָר טוֹעֵן שֶׁכֹּהֵן-הַמַּלְכוּת הוּא שֶׁמְּצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת
עַל פִי צַו הָאֱלֹהִים.
הוּא מְתָאֵר אֶת הַכֹּהֵן:

שִׁבְעִים צַלָּקוֹת עַל פְּנֵי הַכֹּהֵן
וְחֹמֶר-נֶפֶץ בִּנְקֻדּוֹת-הַחֵן,
הוּא אוֹהֵב לָקוּם לְקוֹל תְּרוּעַת קְרָב,
וּלְקוֹל בְּכִי יְתוֹמִים – לָלֶכֶת לִשְׁכַּב.

וזו פגישתו של מקס כהן המלכות:

הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. שָׁם הוּא פוֹגֵשׁ בְּכֹהֵן-הַמַּלְכוּת
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְאוֹסֵף בֵּיצִים.
הַשַּׁחַר עוֹלֶה, וְהַכֹּהֵן מַסְבִּיר:

הַבֵּט בִּי, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ תָּם וְיָשָר,
מְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלוֹת לְמִטְבַּח-הַקֵּיסָר,
כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּיצִים – טוֹב לִי וְלֵאלֹהִים,
אַךְ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁאֵין בֵּיצִים.

ואלו דבריו של כהן המלכות:

הַכֹּהֵן מְגַלֶּה לַדּוֹד מַקְס, כִּי הַדְּרָקוֹן בָּג צְמֵא הַדָּם הוּא הַמַּכְרִיחַ אוֹתוֹ
לִשְׁלֹחַ אֶת הַקֵּיסָר לְמִלְחָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה לְטֶרֶף:

הוּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא יוֹרֵד לְלֹא סֻלָּם,
צִפָּרְנָיו מֻשְׁחָזוֹת וּפִיו מָשׁוּחַ דָּם,
הוּא צוֹחֵק בְּאָזְנַי אֶת צְחוֹקוֹ הַמַּזְוִיעַ
וְקוֹרֵא: “מַרְשׁ, אֲרוּחַת עֶרֶב הִגִּיעָה!”

והתלבושת שלשמה התכנסנו?….

חלק מהתלבושות של הדמויות הושאלו מתאטרון חיפה. התלבושות האחרות, אלה שלא התאימו בקונספט או בגודל, אולתרו. כיאה למופע דל תקציבים.
לשמחתנו, התלבושת של תאטרון חיפה לכהן המלכות לא התאימה לא לקונספט של הבמאית ולא לגודל של הבת שלי.
לעשות תלבושת לבד זה אמנם יותר אחריות ויותר עבודה אבל זה מאפשר לנו (לבת שלי, לצורך העניין) לעשות את התלבושת (גם)בהתאם לראיה שלה (או שלי ;-)) והצרכים שלה ומבלי שיכפו עליה פשרות שיקשו עליה.

לפני שהתחלנו לתפור את התלבושת, היה צריך להגדיר אופי, סקיצה…וכמובן לתאם עמדות מול הבמאית של ההצגה, דר’ דפנה כהן.
זו היתה הסקיצה הראשונית שלי שגם קיבלה (בערך. על הזקן והתרנגולים הוטל וטו) אישור מדפנה:

• 

בסופו של דבר התלבושת השתנתה מעט כי התהליך דינאמי (וכי קיבלתי את הצעיפים מתמר שנתנו טויסט קטן לעלילה) אבל כמדומני, האופי נשמר. מה אתם אומרים?

הואיל ו”לעשות תלבושת לבד” מעולם לא הרתיע אותנו, מהר מאד היינו שם.
כאמור, מדובר בהפקה דלת תקציב כך שלא חשבתי כלל לשאול על חומרים. אבל, זה מסתדר מצוין עם הגישה שלי לחיים ועם המוטו של הבלוג שלי: יש מיש.
היו לי סדינים שלא היו בשימוש לבחור מתוכם, היו לי שאריות ספוג וכמו משמיים, בדיוק בעיתוי המתאים, פורסמו צעיפים אתניים דהויים למסירה שעטתי עליהם במהירות.
וזו הזדמנות מצויינת נוספת להודות לתמר על הצעיפים הללו שהכתיבו הלכה למעשה את אופי התלבושת של כהן המלכות שלי.

אז אלו הדברים שזכו לשימוש חוזר בתלבושת שלי:

הצעיפים האתניים כפי שקיבלתי אותם (הצילומים הם של תמר. אלה הצילומים שהועלו לפרסום בקבוצה):

• 

• 

לצעיפים הללו, שקיבלתי מתמר, יש עיטורים מדהימים (שאני מתכוונת לנצל לחלוטין) והבד שלהם דהוי מצידו האחד.
את העיטורים אגזור ואנצל את הבד של הצעיפים, מצידו הלא דהוי.

הסדין –
קיוויתי להשיג סדין לבן אבל בסופו של דבר, ניצלתי סדין שהיה לי בבית.
בדיעבד, הואיל והכהן שלי מאכיל תרנגולות, הגוון הזה אמין יותר.
את הגומי של הסדין, גזרתי, את הפינות פרמתי וגיהצתי את הסדין על מנת שיהיה קל יותר לגזור את הבד.

• 

• 

לגיזרה של הגלימה השתמשתי הפעם כשבלונה בחולצת טריקו (קצת גדולה מהרגיל), שכבר לא בשימוש (ופרמתי לחלקיה):

• 

• 

שארית של ספוג (מה שנשאר לי מהתמנון של אלת הים) נתנה נפח לכובע של הכהן.

• 

• 

• 

הגלימה של כהן המלכות:

במקור הגלימה תוכננה כגלימה פתוחה עם חגורה.
בסופו של דבר החלטנו על גזרה של שמלה על מנת לקצר זמנים ככל האפשר בפשיטת הגלימה (שצריכה להעשות בלחץ זמן מאחורי הקלעים) ולא פחות חשוב, להסתיר תלבושת של הסצנה הבאה שתהיה מתחת לגלימה.
כאמור, הגלימה נעשתה מסדין ישן כשלצורך גזרה השתמשתי בחולצת טריקו ישנה.
היתרון בשימוש בחולצה קיימת, הוא שכאן אני יודעת שהכל מדוד ומתחבר היטב.
לא היה לי זמן לבנות גזרה בעצמי כפי שעשיתי בתלבושת ללארפ.
בפרט אחרי הנסיון שלי שם והידיעה כמה דברים יכולים להשתבש בתלת מימד (בפרט שהמימד השלישי הוא בהחלט בעל נוכחות).
כדי להפוך את החולצה לגלימה, מנקודת החיבור של השרוול, מתחת לבית השחי הרחבתי בהדרגה עד גובה 65 סמ’ מהקו התחתון, שם הגדלתי את השיפוע והגדלתי (בצורה סימטרית הן ימין שמאל, הן קדימה אחורה) את הפתח התחתון (קו המכפלת) בצורה משמעותית.
בתמונה הדגשתי את סימוני הגיר על מנת להמחיש זאת.

• 

בשלב התפירה, החלק התחתון (מנקודת ההרחבה) נשאר כשסע דו צדדי על מנת לקצר זמנים בהלבשה ובהפשטה של הגלימה.

גם השרוולים של החולצה היו בסיס לגזרה. גם כאן, מנקודת הסגירה של השרוול (והחיבור עם גוף הגלימה) הרחבתי והארכתי את השרוול בהתאם לגודל העיטור שיהיה חלק מהשרוול (רוחב העיטור הכתיב את רוחב השרוול)
שימו לב,
בזמן תפירת השרוול לגוף הגלימה מיצאו את נקודת האמצע של השרוול (קפלו לחצי) ותתחילו לחבר לגוף הגלימה משם. זאת על מנת לשמור על הסימטריה בשרוול .

• 

וכך הגלימה נראת מחוברת לפני הוספת הקישוטים. גם כאן התקבל אישור ;-)….

• 

לאחר שאני מוודאה שהגודל מתאים ואנו עושות התאמות למחשוף נח שלא יהיה חשוף אך יהיה קל לתפעול.
אני תופרת את עיטורי השרוול ומוסיפה את העיטור מסביב לפתח המחשוף (ומצרפת תוספת קישוטית קטנה בחזית. היא גם קישוט אבל בעיקר מונעת בלבול בין “קדימה” ל”אחורה”). בסוף, סוגרת מכפלת ומנקה תפרים.

הכובע של כהן המלכות:

תפקיד הכובע היה לייצר יותר נוכחות וחשיבות לכהן. עם זאת, הכובע חייב להיות נח, קל לתפעול וחייב להשאיר את הפנים גלויות ומוארות.
היה לי ברור שנחוץ כאן כובע גדול. לדפנה היו השגות לגבי כמה גדול אבל בסופו של דבר הגענו להסכמות:

• 

• 

כמובן שהנסיונות עם הספוג החשוף היו רק על מנת להגיע להסכמות עקרוניות. הספוג יהיה חומר מילוי וייתן נפח לכובע.

לאחר שהגענו להסכמות עקרוניות. אני גוזרת את הספוג ויוצרת טבעת רחבה ועוד שתי רצועות ספוג.
את הכל אני עוטפת בבד הסגול של אחד משני הצעיפים האתניים. בצידו הלא דהוי, כמובן.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

את הטבעת אני מכסה בבד של אחד הצעיפים (בצידו הלא דהוי) וסוגרת את הפתח באמצעות תפר מכווץ.
את רצועות הספוג אני מהדקת ותופרת בתוך הבד. יוצרת 2 נחשים בשרניים שאותם אני מלפפת סביב הטבעת. כשהסידור שלהם משביע את רצוני (ולא מצל על הפנים!) אני תופרת את הנחשים לטבעת ולעצמם בתפר ידני על מנת שלא יזוזו ממקומם)
לאחר מכן אני משתמשת בעיטור הצדדי של אחד הצעיפים, שגם אותו גזרתי, על מנת לקשט את הכובע.
אני מדביקה את העיטור עם דבק גוטרמן.

• 

• 

העליונית בתלבושת של כהן המלכות:

במקור חשבתי להשתמש עם ווסט קיים ולהוסיף חגורה ותכשיטים.
הואיל והיה לי עוד צעיף אתני אחד מתוך שניים, ולא להשתמש בו זה ממש בזבוז, הצעיף השני הפך לעליונית ארוכה.
הקישוטיות ואורך העליונית חסכו לנו הלכה למעשה גם את השרשראות וגם חגורה. (וגם זמן יקר מאחורי הקלעים…)
זוכרים שהצד של העיטורים הוא הצד הדהוי? אז גם כאן אני חותכת את העיטורים ואתפור אותם אח”כ על הצד היפה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

גם כאן אני משתמשת בווסט קיים עבור הגזרה (ולא, לא פרמתי אותו. זה ווסט שנמצא בשימוש.)
גם הפעם, אני משתמשת בווסט עבור החלק העליון ומנצלת את כל אורך הבד שיש לי.

הואיל והווסט פתוח מקדימה ואיני רוצה לחתוך את העיטור האתני (כאן אני משאירה את הפרנז’ים) אני מחברת את העיטורים בחלק התחתון של העליונית, מימין ומשמאל והם נפגשים באמצע הגב.
בגב איני מחברת אותם זה לזה. אני מוצאת שדווקא כך זה מיוחד. (חוששתני שאין לי צילום אחורי…)
לכל אורך כנפי העליונית ומסביב לצוואר אני תופרת את פס הקישוט הצר שמשלים את קישוט העליונית ומייתר תכשיטים נוספים.

במקור חשבנו להוסיף את מוט ההליכה שעשינו למלכת שבא, אבל בבימוי הוא התברר כסרח עודף כך שמלכת שבא לא נאלצה לוותר עליו.
זהו. התלבושת מוכנה.
לא נותר אלא לגמור את הבימוי, להשיג את כל שאר התלבושות, להתאבזר, לתאם את הכל, לסגור את כל הקצוות, לתאם תאורה, לתאם את כל מערכת ההגברה, להתחבר לנקים, להתלבש, להתאפר, לעשות סאונד, לכוון כלים ו…לעלות על הבמה.

ולסיום סיומת….

טוב, אני לא מתיימרת להיות אובייקטיבית, אבל בעיני האופרטה היתה מלאת חן ונפלאה.
הבת שלי נהדרת כמובן, אבל בהחלט לא רק היא.
התמוגגתי מכל חבריה, הזמרים הנגנים והמורים שנתנו 100% מעצמם וגם היו לזמן קצר הורים מחליפים.
באמת, אחד אחד כולם אנשים מוכשרים ברמות.
אין לי ספק שעוד אשמע עליהם בעתיד.

למי שמעוניין לראות עוד תמונות מהאופרטה (לא רק של כהן המלכות ;-))
https://photos.app.goo.gl/QZXdnhqxyDzUcRjz8

ולמי מכם שלא מסתפק בתמונות, כאן קטע הוידאו של כהן הממלכה (צולם בחזרה הגנרלית):
https://youtu.be/7qMFtT50I1c

ורק בשביל להשויץ (אמא גאה, מה לעשות…) כאן הקטע אותו הבת שלי הלחינה באופרטה.
כאמור, גם כאן הזמרות מוכשרות מאד. שמות וקרדיטים בקטע היוטיוב:
https://youtu.be/TD6cURzpC2Y

Related Images:

הואיל והדלת שלי משתפצת מאד לאיטה ועדיין הידיים שלי מלוכלכות רוב הזמן מדבק
הואיל ופורים מתקרב ועדיין יש עוד תחפושות באמתחתי שעוד לא זכו לחשיפה,
אני משלבת את הנסיבות.
את תחפושת הפצוע אני שולפת מנבכי הזמן…
היא נוצרה (או שמא אולתרה?) כשהבן שלי, שהיום הוא כבר במחצית השניה של שנות העשרים שלו, היה בכיתה ז’או ח’ (מי זוכר? ;-)).
תחפושות מפעם לא זכו לתעוד של “תוך כדי” אבל במקרה זה, זו אחת התחפושות הכי מאולתרות שיש.
סומכת עליכם שתצליחו ללא שום בעיה להשלים את החוסרים הויזואליים של הדרך.

הפצוע… המציאות כנקודת המוצא שלנו.

טוב, תודה לאל, התחפושת ממש לא נאמנה למקור.
אבל במקרה הזה בהחלט המקור היה נקודת המוצא.
קצת רקע כדי שתבינו (ועל הדרך, אני מנצלת את ההזדמנות להתהדר בבכור שלי. זה לא אנושי לפספס הזדמנות כזו…)
הבן שלי הוא סייף. שנה לפני, היה אלוף הארץ לגילו.
בגלל זה ובגלל שהייתי אמא לא מנוסה דיה, נתתי לו לנסוע לתחרות למרות שנראה שהוא מפתח מחלה.
אתם יודעים…הוא לוחץ, המעמד מחייב, ואם זה סתם וירוסון קטנטן?…יש אקמול ש”מעלים” את כל הסימפטומים הבעייתיים ואודרוב… אפשר להשתתף בתחרות…
אבל מסתבר שזה לא בדיוק כך.

כשהגוף לא במיטבו ומנסים לדחוף אותו אל הקצה, הגוף נותן קונטרה.
מהתחרות הזו הבן שלי חזר ישר למיון. מכרע שבדרך כלל היה עובר בקלילות הסתיים הפעם עם מתיחה אקוטית בשריר הטוסיק שניטרלה אותו לחודשיים (ופחות או יותר סגרה את השנה הספורטיבית עבורו) ותודה לאל הצילה אותו מפציעה חמורה יותר.
מהארוע הזה יצאנו חכמים יותר ו…עם קביים (שהושאלו מיד שרה) לחודשיים!
הקביים האלה, שממילא היו כבר אורחים אצלנו, היו נקודת המוצא לתחפושת.

הלכה למעשה…מה צריך?

כאמור, קביים כבר יש לנו.
מה עוד?
בדים לבנים, חיתולי טטרה ישנים, תחבושות, תחבושות אלסטיות (אפשר ועדיף משומשות) רשתות חבישה (יש בגדלים שונים לאיברים שונים) פלסטרים (עדיף לא בצבע לבן, שיבלטו על התחבושת. כאן לנראות יש חשיבות עליונה מן הסתם) וכל מה שיזדמן לידיכם ונראה לכם רלוונטי.
אני השתמשתי גם בגלילי קרטון חתוכים על מנת לייצר תחושה של גבס אבל בדיעבד נראה לי שהתרומה שלהם לא היתה גדולה.

כמובן שאת החלק המאובזר ישלים איפור וצבע אקרילי או גועש או טושים שאפשר לצייר איתם על הגוף.
(אנחנו השתמשנו ועודנו משתמשים בטושים של ARTLINE מסוג MASSIMO שלא נמרחים, מחזיקים זמן רב ומתנקים בקלות עם כל מטלית לחה. יתרונות נוספים של הטושים הללו הם העובדה שהם אטומים, כמות ומגוון הצבעים שניתן להשיג וכן העובדה שיש לכל טוש שני צדדים צר ורחב)

תכלס…

לתחפושת הזו אין ממש הכנות מראש.
“מתלבשים” מתאפרים וזהו.
אפשר כמובן ללמוד קצת לפני, לראות תמונות ולנסות להתאמן ולחקות את המקור.
אני ניסיתי לפזר את הפציעות שיהיה להם ייצוג הולם בכל הגוף. בהחלט אין חובה.
חשוב שיהיה נח לתפקד ומעבר לזה כל מה שנראה לכם נכון.
אצל הבן שלי (חוץ מגוף של ספורטאי שלא היתה לו בעיה לחשוף על מנת להגדיל את שטח הפנים של הפציעות הפוטנציאליות) היה גם חוש דרמטי מפותח שבהחלט שידרג (זה לצערי לא ממש עובר בתמונות)

ואיך מאפרים את הפצוע?

גם כאן, אין כללים כתובים.
בפצעים מדממים נראה הרבה אדום חום וקצת שחור. חלקם על תחבושות (לכאורה נספגו בתחבושת), חלקם ליד תחבושות וחלקם עומדים בזכות עצמם.
למיטיבי לכת בתחום האיפור זו חגיגה שלמה…אפשר לצייר תפרים, פצעים פתוחים… גועל נפש במיטבו. אני לא שם ומסתבר שגם מה שכן עשינו, הספיק.
פנס בעין יהיה אפור וסגול. אפשר להגזים…זה פורים! כנ”ל עם מכות יבשות ושטפי דם.
ולסיום, אין פציעה שווה בלי איזו שן שבורה.
ויש לזה אפקט חזק בנראות.
שן שבורה יוצרים באמצעות צביעת שן בשחור. אם תצבעו את כל השן, זה יראה כאילו היא חסרה לחלוטין אם תצבעו חלק ממנה, היא תראה שבורה.
ככה פשוט. נסו ותראו את האפקט.

• 

• 

• 

• 

יש לציין התחפושת הפצוע הזו עד כדי כך הצליחה, עד שהבן שלי היה צריך להתאפק ולא לנצל פטורים למיניהם שהוצעו לו לנוכח מראהו המחריד….

כמה שנים מאוחר יותר, בביה”ס היסודי של אחיותיו, הונהג בביה”ס שבוע שלם של פורים בו בכל יום מתחפשים למשהו אחר, לפי נושאים. המשמעות של הנוהג הזה היא שתחפושת אחת, מושקעת ככל שתהיה, כבר לא מספיקה…
כל יום, במשך שבוע, צריך לאלתר משהו לפי קונצפט מוכתב מראש.
אני בהחלט יכולה להבין הורים שבשלב זה מגלגלים עיניים…
אצלנו, לעומת זאת, זו חגיגה. הבנות אוהבות להתחפש וכולנו בהחלט אוהבות את האתגר.
אחד הימים הללו הוקדשו לנושא זהירות בדרכים…
נחשו מה היתה התחפושת של הבת שלי באותו היום?

• 

• 

• 

• 

(ולמרות שהיא ממש לא אוהבת להתאפר, עדיין גם המראה שלה, הפחות מתאמץ, היה כנראה מספיק משכנע כי המורה הציעה לה פטור משיעור ספורט וגם שמישהו אחר יכתוב עבורה…מפתה, לא?)

מאחלת לכולכם הרבה הרבה בריאות.
תשמרו על עצמכם ואם כבר להיות פצועים, אז רק בכאילו, בפורים…

Related Images: