זו מלכת השושנים הפרטית שלי, מפעם.

מיגדר מעולם לא היה שיקול בבחירות של ילדי. בגדים, תחומי ענין, חברים וגם תחפושות.
כבר מילדות, שתי בנותי רצו להיות פיראט(יות) קשוח עם מכנסיים וכלי נשק. בטח שבלי גרביונים ובלי מחשוף. אבל, לא פחות מזה, שתיהן אהבו גם שמלות. בעיקר כאלה עם חישוק. נפוחות. או מסתובבות.
ושתיהן רצו להיות מלכות.
(ביננו, לפעמים גם ביום יום…ובלי תחפושות. ובהחלט הן ידעו להתנהג בהתאם…)
היום, כטינאג’ריות, הכל יותר מתוחכם ומרובד. לפעמים עם מסרים כפולים וקריצה של סקרזם.
אבל פעם, כשהן היו קטנות, זה היה פשוט.
מלכת אסתר, מלכת הלילה, מלכת השמש ו…מלכת השושנים. כשהקטנה שלי היתה קטנה, היא רצתה להיות מלכת השושנים.
עם קצת השקעה (באמת קצת!), היא היתה מלכת השושנים.
הכתר, אגב, משמש אותן עד היום.

כשבנותי היו קטנות, היה לנו ארגז עם תחפושות שהייתי קונה בזול אחרי פורים, והן שיחקו איתן כל השנה.
בארגז היו שמלות מפונפנות בגווני גלידה שונים, גלימות, כובעים, חגורות והן עשו מהכל מישמש אחד גדול כשהדמיון שלהן מכתיב את המשחק והשילובים.
אחת מהשמלות הללו, שמלת תחפושת קנויה בצבע ורוד גלידה, הפכה לבסיס לתחפושת מלכת השושנים. כמו גם סרטי סאטן ברוחב שונה ובגוונים שונים של ורוד, קשת לשיער, דבק חם, דבק גוטרמן ומקל עץ שציפיתי בקרפ ירוק.

אז איך הופכים שמלת תחפושת קנויה לתחפושת מלכת השושנים?

בעיקר עושים הרבה שושנים מסרטים של סאטן.
מאחר והשמלה שבחרנו היתה ורודה, בחרנו סרטי סאטן בגוונים שונים של ורוד אבל באותה מידה ניתן לבחור צבע אחר או תערובת של צבעים.
באינטרנט יש הדרכות רבות ליצירת שושני סאטן ותוכלו לבחור את ההדרכה שמדברת אליכן.ם.
כאן יש כמה הדרכות שונות:

הראשונה – הדרך בה אני יצרתי את השושנים שלי וניראת לי הדרך הזריזה יותר:

וריאציה על הדרך הראשונה. עם דגשים אחרים השושנים נראות טיפה שונה. ראו מה מתאים לכן.ם:

דרך נוספת, שונה. לא ניסיתי אותה אבל נראת לא רע. שווה לנסות:

ועוד טכניקה. שונה לחלוטין. גם נראת מדליקה אבל גם אותה לא ניסיתי:

וניצני ורדים.
עם בסיס רחב ושטוח שיכול להיות נח יותר להדבקה על משטח

ומה עם כל השושנים שיצרנו?

נעשה מהם אקססוריז למלכה שלנו.
וכמובן, נקשט את השמלה וניתן לה את הטוויסט הדרוש כיאה לשמלה של מלכת השושנים.

כתר של שושנים: בחרתי קשת לשיער רחבה ונוחה ועטפתי אותה בסרט סאטן. על הקשת הדבקתי באמצעות דבק גוטרמן (שמיועד לבדים), שושני סאטן צמודות אחת לשניה. הכתר הזה משמש את בנותי עד היום בשבועות או בימי הולדת.

צמיד: חתכתי סרט סאטן לפי מידת ידה של מלכת השושנים המיועדת, עם חפיפה קלה שתאפשר סגירה באמצעות סקוץ’. את הסקוץ’ הדבקתי באמצעות דבק גוטרמן. גם לסרט הזה הדבקתי 3 שושנים.

שרביט: השרביט עשוי מוט עץ עטוף בנייר קרפ (אפשר גם כאן להשתמש בסרט סאטן ירוק ) שבראשו הדבקתי מקבץ של שושנים שבבסיסן סרט סאטן ירוק שידמה עלים. גם לאורך השרביט הדבקתי מספר שושנים ליצירת מראה של גבעול.

השמלה: גם כאן, באמצעות דבק גוטרמן מדביקה שושנים בכל מקום שנראה מתאים – באזור החגורה, בחיבור השרוולים במחשוף ובכל מקום שנראה לכם(מכפלת, יצירת דוגמה עם שושנים…ככל שהדמיון והיצירתיות שלכם יאפשרו).
כמובן, בהתאם לכמות השושנים ורמת הנכונות שלכם להשקיע בתחפושת.

בתחפושת של מוליכת הנשמות כיסיתי חלק נרחב של הגלימה בעלים.
כאשר יש צורך להדביק הרבה מאד (מאד) פריטים אני מעדיפה להשתמש בדבק חם שהוא גם מהיר יותר לעבודה וגם זול יותר. עם זאת הוא פחות איכותי מהגוטרמן ויש סיכוי כי כמה מהפריטים המודבקים תצטרכו להדביק בשנית במשך הזמן. עשו את החשבון שלכם.

זהו.
אפילו לא צריך איפור (כמובן שאפשר למי שרוצה)
השקעה לא גדולה ויש תחפושת אישית שהקטנה מאושרת איתה.
מה צריך יותר?

Related Images:

איתרע מזלו של הבן שלי (ואולי יש שיגידו כי התמזל מזלו…) והוא הראשון.
עליו למדתי. הכל.
וגם תחפושות.
עבורו התחלתי להכין תחפושות, כצורך, עם מענה מאולתר של אם חד הורית עובדת. תהליך הכנת התחפושות השתכלל והתרחב עם הזמן, ואחיותיו בהחלט הרוויחו מהנסיון המצטבר.
אז כך נראה שודד ים בן 7.

כל העבודה הסתכמה בציור וחיתוך גולגולת מלבד שחור, תפירה גסה על חולצת טריקו אדומה וחיבור מטבע שוקולד לעגיל קליפס.
כל השאר זה אביזרים: מטפחות, חרב וסכין (מסתבר שאלה החלקים הכי כיפיים בתחפושת…לנופף בכלי נשק. ולא רק לבנים. גם בנותי, שבאו אחריו, נהנו מהאקט הזה…קטונתי מלהבין) ורטיה לעין.
כמובן…גם איפור תומך (והבעה קשוחה ;-)…)

לימים (הרבה ימים…) אחותו הקטנה גם רצתה להיות שודד ים (ובהחלט לא שודדת ים! לפחות לא כזו עם מיני ומחשוף) כשכאן כבר ג’ק ספארו והסרט שודדי הקאריביים היו כבר קיימים ושמשו כמקור השראה:

וזאת שודד הים השני שלי במשפחה:

הואיל ואז (9 שנים אחורה…) עוד לא חשבתי על תעוד התהליך, אנסה לפרק ולהסביר לפי התמונות הקיימות.

תחפושת שודד הים הזו שלנו מורכבת מ:

• חליפה עיקרית בצבע אדום
• חולצה עם עיטור מלמלה
• גרביים ארוכות
• מגפיים משודרגות
• אביזרים: מטפחת כחגורה, כובע משודרג, חרב,רטיה והרבה תכשיטים זולים
• עיטורים לצמות

חליפה בצבע אדום:

החליפה האדומה היא רוב העבודה בתחפושת הזו. היא עשויה מחליפת טרנינג קפוצ’ון שהיתה כבר קטנה ובמקום למסור אותה הלאה, המרנו אותה לתחפושת:
את השרוולים הסרתי ופרמתי.
את הכובע פתחתי ויצרתי ממנו מעין צווארון מלחים.
את הריצ’רץ פרמתי
את רצועת הפטנט התחתונה בקפוצ’ון הסרתי.
את השרוולים שנפרמו, תפרתי לקפוצ’ון מלמטה על מנת להאריך אותו. ליצירת ווסט ארוך.
במקום ריצ’רץ, תפרתי ווים לסגירת הווסט. נתן בעיקר מראה תקופתי.
את המכנסיים קיפלנו פנימה עם גומי רך (כמו במדי צבא מעל נעליים גבוהות) מה שחשף את הגרביים הארוכות ונתן אף הוא מראה תקופתי.

חולצה עם עיטור מלמלה:

לי במקרה היו גם חולצת פסים (שיכולה להיות יעילה גם בתחפושות אחרות…) וגם גרביים עם פסים כך שהחלטתי לגייסם לתחפושת.
באותה המידה יכלו להיות לעזר חולצה וגרביים לבנות או אחרות לפי מה שיש בבית ולפי הויז’ן שלכם.
מאחר וחולצת טי שירט פשוטה לא היתה מספיק אמינה בעיני, החלטתי להוסיף עיטור צווארון או עניבה תקופתית של פעם (המאה ה-18). העניבה עשויה מן מלמלה שנקנתה לפי מטר בחנות בדים ונתפרה ביד כמקבץ, לאזור המחשוף בחולצה. אותנו, לצורך תחפושת שודד ים, זה סיפק.
כמובן שזה חרג מעט מהויז’ן הפראי של ג’ק ספארו, אבל זה התאים לנו.

מגפיים משודרגות:

נעליים הן תמיד נקודת תורפה של תחפושת. חשוב שיהיו נוחות ומתאימות למתחפש.ת. (ולרוב גם עמידות בגשם…) אבל מאידך…שיתאימו לתחפושת. לא תמיד שניהם הולכים יחד וצריך להתפשר.
במקרה זה עשיתי שימוש במגפיים שנקנו לצורך שימוש יום יומי והוספתי להן תוספת משארית בד דמוי עור שקופל פנימה והודק מבחוץ כך שהמגפיים עצמם לא נפגעו, חזרו לשימוש יומיומי לאחר פורים והתוספת (עם כל התחפושת) עברה לשודד הים השלישית אצלי במשפחה (ולמגפיים שלה…)

אביזרים:

האביזרים הנילווים הם אלה שיתנו את הטאץ’ הסופי לתחפושת. הם קובצו לאחר מחשבה להעשיר את הדמות:
כובע – קיבלנו כובע מבן דוד שהתחפש בעבר עם תחפושת קנויה. את הכובע הנ”ל שידרגנו עם סרט נוצות אדום ונוצות צבעוניות.
מתחת לכובע השתמשנו בסרט הפטנט שהוסר מהקפוצון והותאם לצרכינו, בתור סרט לשיער.

תכשיטים – כמו אצל אחיה, גם כאן השתמשנו במטבע שוקולד שחובר לקליפס של עגיל סבתא כעגיל שודדי ים.
שאר התכשיטים נקנו בחנות של פיצ’פקס. שרשראות נתלו בערמה על הצוואר וטבעות פוזרו על האצבעות .
וממש אי אפשר שודד ים בלי רטיה.
גם אם ג’ק ספארו היה בלעדיה (אף אחד לא מושלם…)

מטפחת – כאן משמשת כחגורה וכמקום זמין לחרב. כמובן שניתן להשתמש בחגורה ישנה. בהתאם לויז’ן הפרטי שלכם.
אותה תחפושת אצל שתי בנות. כל אחת מהן בחרה להשתמש בחגורת המטפחת אחרת:

ולסיום, מלא מלא צמות ורסטות שבתוכן שולבו חרוזים ונוצות או שעוצבו עם חוטים צבעוניים.
הכל הולך. תלוי בזמן ובחשק והמראה הכולל שתרצו.

בזמנו, כשהגדולה מבין השתיים היתה עוד קטנה, היא ממש לא אהבה להתאפר (עבר לה. בערך. היום היא יותר סבלנית…) והתחפושת הזו איפשרה זאת בקלות. יש לה מספיק נוכחות ללא איפור.

הקטנה לעומת זאת קיבלה זאת בלי שום בעיה, מה שאפשר לנו באחת מהפעמים להשתולל…
זה אחד הדברים שהכי כיף בתחפושת הזו. הכל הולך. אין לא נכון. בוחרים כמה מאפיינים בולטים ועם כל השאר אפשר לשחק

לצורך התמונות השתמשנו בארגזי אוצר שהכנתי כתפאורה למסיבת יומולדת וגייסנו את התוכית שלנו דאז, קוקטילית בשם מישמיש, כתוכית פיראטים:

ומכיוון שיחד עם התחפושת מביאים גם משלוח מנות, גם הפעם עשינו משלוח בתוך בקבוק פלסטיק והפעם עיצבנו כתוכי. את מישמיש החלטנו להשאיר אצלנו…
(אין תמונה ספציפית אבל חדי העין יבחינו במשלוח שהשודד(ת) שלי מחזיקה מתחת ליד)

אז…החלטתם כבר למה הילדים יתחפשו בפורים?
גם אם עדיין לא,
עם התחפושת הזו לא תוכלו לפספס. גם אם היא הכי שחוקה שיש, היא כיפית וכל הילדים יאהבו אותה.
עד אז,
נתראה בתחפושת הבאה.
גם היא תהיה קלה להכנה ועדיין יהיה לה הטאץ’ האישי….

Related Images:

הנסיון שלי לתאר את ארונית האמבטיה (שבתוכה יהיה כבר סל הכביסה ושיהיו בה מדפים לאחסון) לבני משפחתי, הסתיימו לרוב במבט מזוגג ובשאלה “למה צריך?”
האמת, שאלה טובה…
אם משהו עובד (גם אם הוא ספסל פושט שמתפרק בכל תזוזה…), למה צריך להחליף אותו? 
ה”זמני” איכשהו בשגרת היום יום, הופך לדבר שמתרגלים אליו, ואם התרגלנו, למה לשנות?

כשאני רואה משהו, אני רואה את הפוטנציאל שלו ואני גם נהנת מהתהליך בו הפוטנציאל משתלב עם הצורך והופך למשהו מוחשי. גם אם לא בהכרח צריך להחליפו.
(תמיד אפשר להסתפק בספסל מתפרק, לא?)
בשבילי ההשקעה היא אתגר וכיף והשינוי הוא הרפתקה.
אז גם כאן שיניתי… 

עכשיו, ארונית האמבטיה שלנו כבר מתפקדת במקומה.
ונדמה לי שהבנות שלי דווקא מרוצות מהשדרוג.
(עדיין אפשר לזרוק אחרי אימון, את בגדי האימון ה”ריחניים” על הארונית? אז הכל בסדר…)
אומרים שלטוב, מתרגלים מהר.

ארונית האמבטיה – שהחלה את דרכה כבר משקאות שנמצא ברחוב-

גם את ארונית האמבטיה שלנו בגרסתה המוקדמת מצאתי ברחוב בעקבות פרסום בקבוצת פייסבוק בה אני חברה יחד עם עוד חלק של מזנון שנגרר כלאחר כבוד למכוניתי.
(מזהים בתמונה את ארונית האמבטיה שלי?)

מחלקו האחר של המזנון פורק הסוקל שהפך כשלעצמו למדף בפינת העבודה אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן. (חלק המזנון עצמו עוד לא טופל ומחכה בסבלנות לזמנו)
בר המשאות (שהיו עדויות כי היה רק אחד החלקים ממזנון מורכב) הפך כאמור ל ארונית האמבטיה שלנו.
כך נראה בר המשקאות כשהגיע אלי הביתה:

וכך הוא נראה פתוח (אחרי שהוצאתי ממנו את המדפים והמחיצות מזכוכית שאשתמש בחלקם גם בארונית שלי):

פרוק:

בשלב ראשון פרקתי את הדלתות,את כל המסמרים והברגים ואת כל הפירזול מהארונית כולל החיבור לחשמל.
ה-כ-ל נשמר. בחלק מהדברים יעשה שימוש חוזר בהמשך. (בכנות, בשלב זה לרוב איני יודעת מה יכול להיות לעזר בהמשך אז כשגרת עבודה שלמדתי עוד מפרוק הספה בזמנו, הכל נשמר!)
     
    

גם כאן יש סוקל נמוך (כ5 סמ’) שבכוונתי להפטר ממנו.   

במקרה זה, אין לי צורך לשמר אותו כך שהפרוק שלו פחות מורכב (אולם גם כאן, אלגנטי זה לא…) ואני משתמשת בכל הטכניקות שהתנסתי בהן בפרוק הסוקל שהפך למדף + שימוש בג’יטסו ופטיש שהופכים את כל התהליך לפשוט יותר.
  
לצד הזה (התחתון) של הארונית אחבר גלגלים והוא לא יהיה חשוף. כך שאני משייפת מעט להסיר חתיכות עץ בולטות ועוברת הלאה.
הואיל ותהליך המטמורפוזה של הארונית לא נעשה ברצף וגדם הארון ישב אצלי בבית זמן מה, הרכבתי לו כבר בהתחלה גלגלים על מנת שאוכל לנייד אותו בקלות ממקום למקום (בשלב מאוחר יותר החלפתי את הגלגלים לגלגלים גדולים יותר שהתאימו לי יותר לפרופורציות הכלליות של הארונית)

תכנון-

עם הזמן (ולא מעט קלומטרים של שחיה… ברצינות לגמרי.  כל כך הרבה בעיות פתרתי בזמן שחייה…זמן שקט בלי הפרעות. נטו מחשבה, או מדיטציה.)
התגבש אצלי איך אני רוצה שתהיה ארונית האמבטיה שלנו ואיך אני רוצה שהיא תתפקד.
רעיון.
קו מנחה.
גם אם לא כל הפרטים היו פתורים לחלוטין.
זו סקיצה זריזה שעשיתי בזמנו, בעיקר כדי להמחיש את הרעיון הכללי ולהבהיר לעצמי איפה נקודות התורפה שאצטרך להקדיש להן מחשבה שניה ושלישית.
משמע, להבין במהותו את הפתרון הטכני (ואיפה יופעלו כוחות שצריך לתת להם מענה), את ההשלכות של אותו פתרון ואיך ניתן ליישמו.

במקור חשבתי להשתמש בחבלים שיעברו דרך גב הארונית וייקשרו לדלת.
הפתרון של החבל עבר אבולוציה ואתייחס לפתרון, לשלביו ולהתפתחות שלו בהמשך.

הכנת ארונית האמבטיה לעבודה:

החלק של ההכנה הוא לרוב החלק הפחות אטרקטיבי ופחות זוהר.
(ובמקרה הזה אצלי, כנראה גם יותר מרעיש, מה שגרם לשכנים שלי להתדפק על דלתי בחמת זעם…) –
שיוף, מילוי חורים (טוב, זה לא מרעיש…) ומיקום הצירים מחדש.

שיוף:

באזורים שייצבעו, השיוף יכול להיות שטחי יותר, רק לצורך חיספוס שישפר את האחיזה של הצבע.
באזורים בהם אני רוצה להשאיר את טקסטורת העץ חשופה, השיוף חייב להיות יסודי ומאידך זהיר כדי לא לפגוע בפורניר.

שימו לב, כשאתם משייפים ציפוי לכה מעל פורניר (או עץ מלא, כמובן), בתחילה המשטח חלק, אולי טיפה מבריק וכהה.
עם התקדמות תהליך השיוף, המשטח ילבין ויתחספס. המשטח שוב יתכהה (קצת פחות משהיה בהתחלה) לאחר הסרת הציפוי לחלוטין.
בסופו של דבר המשטח יהיה טיפה מחוספס למגע, כהה ומאובק. יש להסיר את האבק עם סמרטוט מעט לח וממש לפני צביעת הלכה בהמשך, שוב.

בצידו של הארון יש כתם כהה וחורים. באזור הכתם הארונית היתה כנראה מחוברת וצמודה לחלק אחר במזנון.
בתמונה אתם יכולים לראות אזורים בהם הציפוי החלבי עוד לא הוסר לחלוטין וגם כי באזור הכתם הציפוי הוסר והכתם…נשאר.
גם כשהמשכתי לשייף באזור הנ”ל הגוון החל להתבהר רק… כשציפוי הפורניר נפגע.
לאור זאת החלטתי לוותר.
הסרתי את כל ציפוי הלכה אבל באזור הכתם אצטרך לטפל בגישה אחרת…

מילוי:

הואיל וידעתי פחות או יותר מה אני הולכת לעשות, היו חורים שהשארתי, מה שיחסוך לי מדידות בהמשך. את כל שאר החורים, כולל השקעים שנוצרו עבור הצירים, סתמתי בשפכטל עץ. בחלק החיצוני של הארונית בשפכטל כהה ובחלק הפנימי בשפכטל בהיר.
אמנם האזורים הללו הולכים להצבע, אבל אני רוצה להמעיט בהבדלי גוונים. אם יש לכם רק גוון אחד של שפכטל, אל תקנו במיוחד. לכל היותר, שכבה נוספת של צבע תעשה את העבודה.     
תהליך המילוי לפעמים הוא כפול. אני ממלאה את האזורים הדרושים בחומר מילוי, משאירה לייבוש, משייפת ולפעמים ממלאה שוב היכן שנדרש ושוב משייפת.
בד”כ זה מספיק.
כדי למלא את השקעים לצירים בדפנות (שהם מגולפים מהפינה) אני נעזרת בלייסט עץ.
את הלייסט אני מהדקת לארונית עם כליבה וממלאה בחומר מילוי. הכליבה (ולייסט העץ) נשארת עד לייבוש מלא של חומר המילוי.

מיקום צירים חדשים-

עקרונית, אני לא בטוחה שהשלב הזה שייך להכנה. הכנסתי אותו לכאן בגלל הסיבה הבנאלית שגם הוא מרעיש עולמות וקומם עלי את זעמם של שכני…
(להגנתי יאמר שגם אם עבדתי במרפסת, תמיד עבדתי בשעות המקובלות בחוק. לא בגלל החוק. בגלל הרצון להתחשב. ולמרות זאת כנראה אצטרך להתחשב טיפה יותר בהמשך…)
כדי לחצוב שקעים לצירים (במקור הם היו צידיים, בארונית שלי הם יהיו מלמטה) אני משתמשת במכשיר מולטי טול שיש לו מן משורית לחציבה. 

אני מודדת היטב (פעמיים) מסמנת ומתחילה לחצוב בעץ.
    
    

השקעים לצירים, ממש, אבל ממש לא יפים. אין לי מושג איך ניתן לעשות את השקע נקי ויפה כמו בנגריה. אולי אין לי את הכלים הדרושים ובוודאי אין לי את הנסיון.
למרות זאת, גם השקעים החובבניים שלי יעשו את העבודה לה הם נוצרו.

זה בדיוק המקום להסתיר את פני ולהתוודות על טעות שעשיתי (מודה שמרוב בושה, שקלתי להחליק את זה ולא לספר לכם…)
אבל…אם לשתף אתכם בטעות האומללה שלי יחסוך מכם אותה ודומות לה, היה שווה לטעות. ולהחשף…
אז מטומטמת, חסרת נסיון שכמותי, אמנם מדדתי פעמיים ודייקתי לדאבוני במיקום, אבל טעיתי ב…חישוב מיקום הציר. 
זיכרו…כשאתם ממקמים את הציר, יש לוודא שהוא גם יוכל להפתח…

בסקיצה יש שני חתכים,שתי אופציות למקם את הציר בחלק התחתון של ארונית האמבטיה.
תגידו אתם:
אלו משתי האופציות גם תהיה אפקטיבית?
לפי איזה אופציה חצבתי לראשונה וממש לפני שחצבתי גם בדופן הארונית, הבנתי את טעותי ועשיתי את האופציה האחרת?

טעות לעולם חוזרת. אבל עכשיו אתם מודעים, אז תמנעו ממנה….

כפי שאתם מבינים (וכפי שהמורים שלנו אמרו לנו בעבר) מה שלא עושים עם הראש, עושים עם הרגלים. במקרה הזה עם הידיים ועם מולטי טול…
כשתצטרכו למקם צירים, הקדישו לזה מחשבה שניה ושלישית ואולי איזו סקיצה קטנה. תחסכו לעצמכם עבודה…
אז כן,
נאלצתי למלא עם שפכטל עץ את החציבות המכוערות שעשיתי ,לסמן שוב את המיקום החדש ולחצוב שוב מחדש. (לדאבונם של שכני… המכשיר הנ”ל לדבריהם מרעיד אמות סיפים. הם השתמשו בשפה פחות מליצית…)

אגב, לא ניתן לוותר על חציבת השקע בעץ, כי לציר יש נפח.
אם לא נחצוב בעץ, לא נוכל למקם היטב את הציר והסגירה לא תהיה נקיה.
מזל שהצד הזה ממילא יצבע כך שהטעות שלי תיספג, תעלם מאחורי שכבת צבע ותסתכם בעבודה מיותרת.

 
אמנם לא צבעתי עדיין, אבל אני ממקמת את כל הפירזול, מוודה שהכל תקין וחדי העין יבחינו כי גם מקבעת עם ברגים.
כמובן שלאחר מכן אני מפרקת שוב את כל הפירזול (צירים ומגנטים) מאחר ואיני רוצה ללכלך בצבע בשלבי הצביעה. אבל, לאחר שאסיים לצבוע, החורים כבר יהיו ולא אצטרך אז לבדוק, לסמן לטעות ולתקן.

פיתרון לסל כביסה כחלק אינטגרלי מהארונית –

כפי שכתבתי בהתחלה, הפיתרון לסל הכביסה עבר אבולוציה והשתנה בדרך.
הפיתרון הטכני של סל הכביסה בארונית צריך לכלול:
– מנגנון סגירה שבשבילו אני מנצלת מגנט שהיה במקור בבר המשקאות ופורק ממנו.
– מעצור כלשהו שיגביל את פתיחת הדלת.
– מנגנון שיפתח גם את סל הכביסה עם פתיחת הדלת.

בתחילה חשבתי להשתמש בחבל עבה שיושחל בחורים שאקדח בדלת ובגב הארונית.
החבל יהווה מעצור שיגביל את פתיחת הדלת וגם יושחל בסל הכביסה כך שהוא יפתח עם פתיחת הדלת.
על מנת שגב הארונית יעמוד בלחצים ולא ישבר (כולה דיקט…דמיינו מה קורה כשמופעלים עליו כוחות…), חשבתי לעבות אותו נקודתית.
זו הסיבה שהדבקתי חתיכת עץ לדיקט של גב הארונית.

הואיל ולא רציתי פתרון בו יבלוט דבר כלשהו מאחור (החבל שיעבור מבחוץ), החלטתי לשנות גישה. חשבתי לנצל את העובי של הלוח ולהבריג בו ווים. בתוך הווים להשחיל את החבל (כך שיהיה פנימי בארונית ולא מחוץ לארונית)
  

אח”כ חשבתי שבעצם אין סיבה לקדוח בדלת הארון על מנת להשחיל את החבל.
אפשר להשתמש באותו פיתרון של וו מוברג בצידה הפנימי של הדלת וכך לא לפגוע כלל בצידה החיצוני של הדלת.

גם בידית לפתיחת הדלת לא יהיה צורך מאחר והדלת אמורה לבלוט כלפי מעלה כך שיהיה נוח לאחוז ולפתוח אותה גם ללא ידית.

והינה חסכתי כמה קדיחות וחורים בעץ באמצעות פתרון חלופי נגיש וקל יותר ליישום.

בשלב הבא החלטתי שאוכל להחליף את החבל בשרשרת.
השרשרת יוצרת את המעצור הרצוי לדלת. את גודל הפתיחה ניתן לשנות בקלות ע”י החלפת הטבעת המושחלת בוו.(כמו כן, סל הכביסה יהיה תלוי על השרשרת וייפתח עם פתיחת הדלת.

בדיעבד, אולי יכולתי להבריג את הווים הפנימיים בדופן העליונה של ארונית האמבטיה ולחסוך את הדבקת העץ לגב הארונית.
(אם כי לוח העץ הנ”ל קיבל תפקיד נוסף בייצוב מחיצת הזכוכית… אתייחס לזה בהמשך.)

מפת ירושלים בגב ארונית האמבטיה –

הבחירה במפה לכיסוי גב הארונית היתה דומיננטית והשפיעה על כל אופי הארונית בסופו של דבר.
אם אתם רוצים למקם את הרהיט במרחב מסויים ואתם רוצים שתשתלב בו, כדאי לקבל ממנו השראה ולהתחבר לסקלת הצבעים בו (בכל יחס שתבחרו, אם להשתלב, אם לתת קונטרה…)
במקרה שלי זה היה לי פחות חשוב ושיקולים אחרים הנחו אותי.
רציתי להדביק טפט או תמונה כלשהי שתהיה רציפה ולא תיתן תחושה של פסיפס.
מאחר ויש לי כמה מפות מפעם שזו דרך מצויינת לשמר אותן הבחירה בסופו של דבר היתה בין 2 מפות שהתאימו בגודלן:

בסופו של דבר בחרתי במפת ירושלים משנת 1982.
במפה זו ממש השתמשתי בזמנו והיא אף התבלתה, הודבקה בקפלים וכוסתה בניילון לצורך הגנה. הבחירה במפה זו הכתיבה גם את הבחירה בצבע שאיתו אשלים את הארונית
(או… שהאהבה שלי לצבע הירוק הכתיבה את הבחירה במפה. תבחרו 😉 )

הדבקת המפה על גב הארונית –

תחילה הרטבתי במברשת עם מים את משטח הדיקט שפרקתי מהארונית.
לאחר מכן התחלתי למרוח בשלבים פסים של דבק פלסטי שדולל מעט במים. דילול הדבק במים הופך אותו לעביד יותר וכך קל יותר למרוח ממנו שכבה דקה. אני מורחת פס של כ7 סמ’ דבק, מצמידה את המפה, מיישרת ומשטחת את כל בועיות האויר ועוברת הלאה לפס הבא.

    
גם את העץ שהדבקתי אני עוטפת באותה הדרך. מנסה היכן שניתן לשמור על המשכיות.
אחרי שהכל הודבק ושוטח והתייבש, אני מסירה את הקצוות באמצעות נייר לטש.

ובשלב זה, אני מורחת על כל המפה המודבקת שכבה של דבק מדולל בקצת מים, משאירה לייבוש מלא ומיישמת שכבה נוספת.
לאחר ייבוש מלא, אני משייפת את כל הקיפולים והבליטות על מנת להחליק קצת יותר את המשטח ולאחר ניגוב והסרת האבק, יישום של כ-3 שכבות לכה עם זמן ייבוש בין שכבה אחת לבאה אחריה.

צביעה –

לגמרי במקרה, גווני המפה שנבחרה הם חום וירוק. התמזל מזלי והפורניר של הארונית בגוון חום. ומזלי אף שיחק לי יותר ובין הצבעים שנשארו לי מעבודות קודמות, יש לי גוון מתאים. תודו שבהתחשב בכל “צרופי המקרים” הללו הבחירה בירוק שתואם לגוון הירוק במפה מתבקשת.
אהה…ואני גם אוהבת ירוק.

אז איך בעצם תהיה החלוקה? איפה אצבע בירוק ואיפה אשאיר את הפורניר?
לצורך העיקרון, כל השטחים הפנימיים של הארונית יצבעו בירוק (משמע הדפנות הפנימיות של הארונית והצד הפנימי של הדלת.

תכלס, הגוון הירוק גם גלש החוצה.
זוכרים את הכתם? אז הכתם יגודר בפס של מסקינטייפ איכותי וייצבע בירוק.
      

יש מקומות בהם השימוש במסקינטייפ הוא טרחה מיותרת לדעתי (בעיקר במפגשים בין מישורים ובידיו של מי שאחיזתו יציבה).
לא כאן!
כאן, כשבמישור אחד נפגשים בקו שתי טקסטורות, שני צבעים ושני חומרים, חשוב מאד להיות סופר מדוייקים.
מסקינטייפ איכותי יוכל לתת לזה מענה מספק למדי. (למנוע ככל הניתן חריגות מהקו)

כמו כן, 
אם שמתם לב, הדלת בחזית הארונית מחולקת לריבועים ע”י חריצים.
גם את החריצים הללו צבעתי בירוק.
       

ראוי לציין כי לא הצלחתי להכנס ולשייף בתוך החריצים כך שבמקרה כזה חשוב להשתמש בצבע שניתן לצבוע איתו ישירות ללא שיוף או לחילופין, לשלב שלב ביניים של צבע מקשר.
גם כאן נעזרתי במסקינטייפ כדי לא לצבוע את ריבועי הפורניר שישארו כפי שהם (עם גימור לכה כמובן)

ומה עם הקנטים?

גם אם זה נראה זניח (זה לא!) יש להתייחס ולטפל גם בקנטים של הארונית.
ככלל, כפי שאמר האדריכל מיס ון דר רוהה “אלוהים נמצא בפרטים” ובהחלט לא מספיק להגיע עם רעיון כללי מרשים, חשוב לבחון אותו (וליישם אותו!!) ברמת הפרט.

בעבודה הזו על הארונית, מעבר לפתרונות הטכניים שצריכים להשתלב במראה ובעיצוב, המוטיב העיקרי היה חיבור בין צבע וטקסטורה: פורניר עץ (גוון וטקסטורה), מפה ישנה וצבע ירוק שגם חיבר ביניהם וגם נתן מענה פונקציונלי לכיסוי פגמים.
מאחר והקנט נמצא באמצע בין הפורניר בחוץ לצבע הירוק בפנים, שימוש במוטיב השלישי שמשמש בארונית, במפה , נראה לי מתבקש כאן.

לצורך העניין את שאריות המפה חתכתי לרצועות של כ2.5-3 סמ’:
 ובאמצעות מכחול מרחתי דבק על הקנטים והדבקתי את הרצועות. גם פה, חשוב לשטח היטב ולוודא שהכל מודבק.
    
לאחר יבוש אני מסירה את הסרחים באמצעות שיוף הפינות.
יש לציין כי בדלתות בר המשקאות שנסגרו אחת כלעומת השניה היו בלט באחת ושקע בשניה.
הדלת בה אני השתמשתי היתה הדלת עם השקע, אותו מילאתי בשפכטל עץ ושייפתי להחלקה ליצירת מישור אחיד לפני הדבקת המפה.

לאחר ייבוש הדבק, גם כאן, כמו בגב ארונית האמבטיה,  יישמתי שתי שכבות של דבק, עם זמן ייבוש ביניהן, שיוף ושלוש שכבות של לכה.

גימור –

לכה:

תחילה יש לאטום את ארונית האמבטיה. במקרה זה יש לזה חשיבות יתרה כי היא תמוקם בחדר לח. הגימור יהיה שלוש שכבות של לכה (על בסיס מים כמובן…) בגימור מט משי על כל החלקים.

חיבור גב ארונית האמבטיה בחזרה:

 
הגב שפורק בזמנו, חובר חזרה באמצעות אקדח מסמרים.

פירזול:

לאחר שהכל יבש מרכיבים את הדלת עם הצירים (שמיקמנו כבר בשלב קודם),
קודחים ומבריגים את הווים,
                  
ממקמים את השרשראות ואת סל הכביסה התפור שלנו.(תפרתי אותו בעבר ולא ארחיב עליו כאן. למי שיש שאלות, מוזמן לפנות אלי ואענה כמיטב יכולתי)

מחברים את המגנט שפורק בזמנו מבר המשקאות.
                 

עכשיו סל הכביסה מורכב ודלת הארונית מתפקדת.

החלפת הגלגלים:

כפי שכתבתי בזמנו, כשראיתי את הארונית מורכבת, הגלגלים נראו לי קטנים מדי לפרופורציות שלה אז החלפתי אותם בגלגלים גדולים יותר.

והמדפים…

לגבי המדפים התלבטתי כמעט עד הרגע האחרון.
בבר המשקאות המקורי כמעט כל החלק הפנימי היה מחופה בזכוכיות. הגב היה מראה.
מלמעלה היתה זכוכית חלבית שהונחה באלכסון על מחיצת זכוכית וחיפתה על מנורה שהאירה את הארון עם פתיחתו.
מחיצת הזכוכית אנכית מוקמה באופן לא סימטרי כך שמצידה האחד היו מדפים צרים יחסית ומצידה האחר (הצד של סל הכביסה…) היה מדף ארוך.
במחיצה עצמה נקדחו חורים ובהם הושחלו תומכים למדפים.

עד הרגע האחרון התלבטתי לגבי המדפים. חשבתי על מס’ פתרונות:
א. לתלות מדפים על שרשראות כך שאחזור על מוטיב השרשרת שקיים בפתרון סל הכביסה.
ב. להעמיד שני מדפים אחד על השני על רגליים של רהיטים אחרים שמצאתי. 
ג. לחתוך מדפי זכוכית ולהשתמש בתשתית הקיימת.

כפי שאתם כבר יודעים, האופציה השלישית נבחרה.
הסיבות לכך הן:
א. נאמנות למקור.
ב. בזכות שקיפות הזכוכית פנים הארונית מואר יותר וניתן לראות טוב יותר את המפה בגב הארונית.
ג. הפתרון הזה היה הזמין מכולם, המהיר מכולם והקל ליישום מכולם.

המדף הארוך נלקח כלאחר כבוד לאברם הזגג שחתך אותו לפי המידות הרצויות. למדף הזה הוא הוסיף מדף נוסף שהוא חתך משארית של זכוכית במקום.

מחיצת הזכוכית (שפורקה בזמנו מבר המשקאות) נוקתה והועמדה במקומה, נתמכת בצד של סל הכביסה בלוח העץ שהודבק לגב ארונית האמבטיה. (זה תפקידו הנוסף של לוח העץ שהזכרתי קודם!) 
מצידה השני היא נתמכת במדפי הזכוכית.
(מוזמנים להגדיל את התמונות על מנת לראות היטב את קיבוע המחיצה)
על מנת שהמחיצה לא תזוז בבסיס, מוקמו 2 מעצורים שפורקו אף הם מבר המשקאות.
כל התומכים של מדפי הזכוכית פורקו מהארונית במקור (והחורים נשמרו) ונעשה בהם שימוש חוזר.

וקצת תמונות להתרשמות מהארונית המוכנה:

ארונית האמבטיה מוכנה ומתפקדת ואתם שותפתם בתהליך.
ועכשיו אני יכולה כבר לטוס לוינה בלב שקט,
לפגוש חברים (הונדרטוואסר, ברויגל…), להנות ממוסיקה ומשווקי חג המולד.
אובידרזיין …

Related Images:

לפני שאני מתחילה, נראה לי שאני צריכה להסביר מה זה סוקל (או צוקל) כדי שלא תבהו במסך בעיני עגל (אני יודעת שזה מה שאתם עושים כי כאלה עיניים בדיוק הבנות שלי תלו בי כשסיפרתי להם על הסוקל שלי!) 
הסוקל הוא בעצם פרט החיבור בין הארון לרצפה או למשטח מתחתיו. החלק התחתון של הארון או המזנון, זה שנסוג מקו חזית הארון. סוג של ספייסר…
מעצם תפקידו והגדרתו, אתם מבינים כבר שהוא לא פרט דומיננטי.
קרוב לוודאי שהסוקל אינו מושך תשומת לב יתרה ולא תזכרו אותו כלל כשתחשבו על הארון.

נאסף ברחוב…

גם את חלקי המזנון שמצאתי, מצאתי ואספתי מהרחוב.
הפעם בזכות פוסט שהועלה בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. כך זה נראה בפייסבוק….

דווקא סימנתי לעצמי משהו אחר, שלא היה כבר כשהגעתי…
אז לקחתי את מה שהצית את דמיוני במקום. חלקי מזנון מפורק שהיה לי ברור כי יום יבא וישנו את יעודם תחת ידי.
כך זה נראה לאחר שהובא כלאחר כבוד הביתה:

הסוקל שלי אינו סוקל קלאסי. זה סוקל של מזנון שכנראה חיבר 2 חלקי מזנון זה לזה.
כפי שניתן לראות בתמונות, הסוקל המדובר, מחובר לחלק המזנון בצידו הרחב ועוטף אותו גם מצד.

בשלב ראשון רציתי להפריד את החלק המרכזי עם המגרות מהסוקל שעטף אותו אבל באותה נשימה לא היו לי ספקות: קל זה לא יהיה. וגם יחייב תיקונים בדיעבד.

להפריד סוקל ממזנון…

הואיל והמזנון הנ”ל נעשה ממזמן ובנגריה שעשתה עבודה טובה (משמע, דבק זה דבק …)

התהליך היה ארוך, מתיש וכמעט מייאש. וכן, גם יהיו לא מעט תיקונים.
יכולתי אולי להקל על התהליך לו הייתי מוכנה להרוס את הסוקל, אבל לא.
התעקשתי.
ותראו בסוף, היה שווה…
השתמשתי בכל השיטות והטיפים שקיבלתי בקבוצות יעודיות ובפורומים רלוונטיים
(למעט אלה שריפו את ידיי…):

• הרטבתי (לא יודעת כמה זה תרם…)
• הכנסתי שפכטל (חלוד… למקרה שיהרס) בדפיקות פטיש ובהמשך נעזרתי בשני מברגים כטריז מתקדם. גם אותם החדרתי בדפיקות פטיש עד לנתוק החלקים נקודתית. ואז הוצאתי את המברג (כל פעם אחד מהשניים לסרוגין) והכנסתי אותו שוב בהמשך.
• הכנסתי גם חוט ברזל (אבל הוא רק וידא שיש רווח המשכי בין החלקים)

אחרי שהחלק הארוך התפרק (החלק שחשבתי לתומי שהוא החלק הקשה…), הגעתי לאגוז הקשה יותר. החלק הקצר המחובר אליו בר’.
כאן לא הצלחתי בשום אופן (ולא בכדי. הם ניבנו מסתבר כיחידה אורגנית ולא הודבקו אחד לשני)
הואיל ורק החלק הארוך בסוקל עניין אותי, את החלק הקטן, הניצב לגדול כבר לא התעקשתי לשמר.
בנקודה זו הגיטסו נכנס לפעולה. ניסרתי בקו החיבור (הגאומטרי. לא היה באמת קו כזה) בין החלקים, ועדיין, בגלל המבנה של הג’יטסו לא היתה לי גישה ולא יכולתי לנסר הכל.
בדרך ,כשנאלצתי לנסר את אחת מתומכות הסוקל ניסרתי גם מסמרים ( ואת זה גיליתי בדיעבד. לשמחתי המשורית עדיין מתפקדת…)

ועדיין, אחרי הכל, הגעתי גם לשלב האלימות בו הייתי צריכה ממש לדפוק עם פטיש ולהפריד בכח (מומנט? מישהו פה איתי?) את החלק מהגוף.
והחלקים נפרדו. 
חלק מהדופן של המזנון התקלפה. כאן אצטרך להדביק ולמלא בבא הזמן, אבל הפעם אני מתמקדת בסוקל שהצלחתי להציל.
נו שויין.
אלגנטי זה לא היה, אבל מסתבר שכישלון גם לא. 

המדף כבר ממש מתבקש, לא?

סוקל שהופך למדף – ויז’ן עיצובי :

שלושה מתוך ארבעה צדדים בסוקל, מחופים פורניר.
אשמח להשאירם כך גם כי אני אוהבת את החום והטקסטורה של העץ וגם כמחווה למקור. מאותה הסיבה בדיוק (וגם משום שהטקסטורה נאה בעיני, כמובן)החלטתי להשאיר את קנט הסנדויץ חשוף כולל כל הפגמים ומילויי השפכטל שהתבקשו. 
אבל כדי להכניס עניין ואופי טיפה יותר צעיר ודינאמי (כדי שתבינו, זה הולך להיות תלוי אצל אמא שלי, בת ה-82 בפינת העבודה שלה בדיור המוגן בו היא מתגוררת… ;-)) החלטתי לצבוע את כל שאר האזורים בצבע.

בהיותו סוקל, כל חוצץ לכאורה, היה רכיב קונסטרוקטיבי.
במתכונתו המיועדת כמדף זה אכן חוצץ שיוצר נישות עצמאיות.
ניתן להתייחס לכל נישה בנפרד. בצבע, בטיפול ובסופו של דבר גם פונקציונלית. 
זה מה שבחרתי לעשות בסופו של דבר. כל נישה זוכה לצבע משלה ורק שתי הנישות החיצוניות “זוכות” לגב. הנישה המרכזית תהיה חשופה לקיר עליו המדף יותקן…

למי שתהה למה יש חוצץ קטוע… זה היה אילוץ שבלעדיו לא הייתי מצליחה להפריד את החלקים.
בכנות, לא חושבת שהייתי עושה זאת אלמלא אותו אילוץ ואני מאד שמחה שזה קרה.
המדף הרבה יותר מעניין כך לדעתי.
דווקא אילוצים גורמים לנו לא פעם למצא פתרון מיוחד, חריג ולהיות יצירתיים יותר. זו סיבה טובה לא לחשוש מבלת”מים שקורים ויקרו כמעט תמיד בתהליך של יצירה !

את המדפים יש להתקין על הקיר.
הדרך הטובה/היפה ביותר לעשות זאת היא עם משולשים(ראו בהמשך).
אבל אם אני מעדיפה שהמשולשים יהיו נסתרים, אצטרך להוסיף למדף גב.
לפחות באזור המשולשים, משמע בשתי הנישות הצידיות.

מתחילים להפוך סוקל ל…משהו אחר?

לא סתם כתבתי משהו אחר. השלב הראשון לפחות הוא מאד אוניברסלי.
סתימת חורים עם שפכטל עץ, שיוף וניקוי. ולפעמים יותר מסבב אחד שכזה.
תהליך הפרדת הסוקל מהמזנון, כפי שראיתם, היה ברוטלי למדי.
גם אם הסוקל יצא במצב סביר, עדיין נוצרו פגמים שיש לתקן.

סתימת חורים:

איזה דבר נהדר זה שפכטל עץ…(אגב, ניתן לקנות אותו בגוונים שונים ולהתאים אותו לגוון הרצוי)
אני סותמת את כל החורים עם החומר הקסום הזה.

לפעמים יש פגמים בפינות ואז מילוי חומר הוא קצת יותר מורכב.
אני נעזרת בלייסט עץ שאני מהדקת ומיישרת עם כליבה ואז ממלאה עם שפכטל עץ

כמובן שבמקרה כזה יש לתת לחומר להתייבש היטב לפני שמשחררים את הלייסט ומשייפים.
וגם זה בעדינות, כי שפכטל עץ אינו מאד חזק ועלול להפגע בפרט שמדובר על פינה.
(ראוי לציין שאת הטיפול הזה עשיתי לאחר שיוף הסנדויץ’ באזור ההפרדה מהמזנון שאליו התייחסתי בהמשך, לאחר הסרת השבבים והחלקת המישור)

שיוף:

לסוקל יש שני צדדים עם סנדויץ’ חשוף.
אחד מהם יחסית חלק
והשני, שהיה מחובר לארון, מאד לא חלק. בלשון המעטה. הרבה שבבי עץ, אזורים פגומים ולעיתים שכבת עץ נוספת שנתלשה מהארון בתהליך ההפרדה. 
הצד הפחות חלק יהיה מן הסתם הצד האחורי. ועדיין יש לטפל בו להחליק ככל הניתן, להסיר שבבי עץ ושכבות שנתלשו מהארון. מספיק על מנת ליצור מישור ישר ואחיד. לא מעבר לזה.
ניתן לראות בתמונה את האזורים בהם המברגים הוחדרו וכן פגמים שנוצרו בתהליך הפרוק ונאלץ למלא ולתקן.

בצד השני, גם אם הוא נקי יותר מלכתחילה, יש לא פחות עבודה. הוצאת פינים (ששימשו לקבע את המיקום היחסי שלחלקי המזנון), מילוי חורים בסנדויץ’ ואח”כ שיוף יסודי שיתן תוצאה אסתטית (כפי שציינתי, קנט הסנדויץ’ יהיה חשוף ולכן יש להביאו למצב חלק וייצוגי.)

החלק האחרון בשיוף (שאגב, אני עשיתי אותו לאחר הצביעה בצבע) הוא הסרת ציפוי הלכה או הפוליטורה מהפורניר. 
תוך כדי שיוף הציפוי מקבל גוון חלבי עד שהוא מוסר לחלוטין ושוב הפורניר מתכהה (ויתכהה עוד כשיקבל שכבת לכה חדשה…) התמונה ממחישה זאת:

צביעה:

לאחר מילוי כל החורים, שיוף, החלקת המשטחים וניקוי מאבק, הגיע הזמן לצבוע.
תבחרו צבע אטום (מסתבר שצבע הידרו אמייל שחשבתי שהוא אטום, פחות אטום מצבע גיר…) היתרון של הצביעה והסיבה העיקרית לבחור בצבע היא כיסוי מלא. זה קצת מתפקשש כשרואים את כל הפגמים והמילויים ככתמים בצבע…
כמובן, כמה שכבות צבע עד אטימה ואחידות. אם נחוץ להחלקה, שיוף עם נייר לטש עדין מאד בין שכבת צבע אחת לשניה.
אני כיסיתי את הקנטים ואת אזורי המגע עם הפורניר במסקינטייפ ובנייר דבק. 

עשו זאת אם היד שלכם אינה יציבה.
 לדעתי עדיף לוותר על כל הכיסויים, לעבוד עם מכחול יציב ככל הניתן, בעדינות על קווי המגע הרגישים ולא לשים כיסויים של מסקינטייפ.(גם כאן ובמקרה זה חוסר הנחיצות של הכיסוי הוכחה שוב, לדעתי),
למה?
משום שהצבע גולש מתחתיו ומלכלך למרות הכל, היד שלי היתה מספיק יציבה לצבוע נקי וממילא שייפתי שוב את הקנט לאחר שלה הצבע והסרתי את כל כתמי הצבע

(אגב, הפאה הרביעית, ללא הפורניר, נצבעה אף היא….)

לפני שאני צובעת בלכה הכל בואו נדבר על הגב שהחלטתי להוסיף.

גב למדפים שעשויים סוקל של מזנון:

לצורך העניין גייסתי מזונית שפורקה משידה ישנה בעבר.

משערת שאם פלטת המזונית היתה ארוכה מספיק , הייתי עושה את הגב על כל המדף. הואיל ולא, ומכיון וכל נישה היא עצמאית, החלטתי לעשות את הגב רק בשתי הנישות הצדדיות (וכן, להסתיר את משולשי התליה). 
עוד החלטה עיצובית כתוצאה מאילוץ
(טוב…מסכימה. אילוץ בערך. אם זה היה חשוב או מהותי יותר, הייתי בטוח מוצאת פלטה ארוכה יותר)

סימנתי את הפלטה עם הסוקל עצמו כתבנית וניסרתי.
שימו לב כשאתם מסמנים, הגב צריך לחפוף את הדפנות (אני אחבר אותו באמצעות אקדח מסמרים לדפנות)!

את המזונית יש לכסות בדרך כלשהי. אם זה בצבע הנישה, או בכל דרך אחרת. 
(גם) במקרה זה העדפתי להדביק עליה דפי ספר (בנוהל הרגיל: הדבקת הדפים בדבק פלסטי, לאחר יבוש כיסוי בשתי שכבות של דבק (עם זמן יבוש בין אחת לשניה כמובן) ולאחר יבוש איטום בלכה על בסיס מים.
גם הבחירה הזו היא עיצובית נטו. צביעת המזונית בצבע הנישה יגרום למדף להראות כבד יותר לדעתי.
ציפוי הדפי ספר יהיה קליל יותר ומתוחכם יותר.
כמובן שהבחירה היא לחלוטין שלכם ואין נכון ולא נכון.

לאור נסיון העבר, לפני מריחת הדבק הרטבתי את המשטח במברשת עם מים, מה שדילל מעט והקל על פיזור אחיד של הדבק.
גם לאחר הדבקת הנייר ולפני מריחת שכבת הדבק הרטבתי בעדינות באמצעות מברשת את המשטח. לדעתי זה עוזר לישר ולהדביק היטב את הנייר ולמנוע את הגלים והבועיות שנוצרות בתהליך.

בין לבין, כדי להפטר מהנייר העודף בצדדים, נעזרתי בשיוף הפינה של המזונית המצופה עם נייר לטש .
כמובן שכל התהליך הנ”ל התרחש במקביל לצביעה של הסוקל כדי לנצל את זמני הייבוש “המתים” של הצבע/הדבק (וגם להכין מרק ולתלות כביסה במקביל…)

גימור:

הכי פשוט שיש. 
לכה, על בסיס מים על הכל (גם על אזורים הצבועים בצבע גיר! הידרו אמייל לא מחייב גימור נוסף של לכה). שימו לב שהלכה מעמיקה את גווני העץ. גם באזור הפורניר וגם באזורי הסנדויץ’ החשוף.
כל התיקונים והמילויים של השפכטל (שמראש היתה כוונתי להשאיר חשופים) מקבלים הדגשה. קחו את זה בחשבון. 
ואחרי ייבוש הלכה על כל שכבותיה,
גיליתי שהגב המצופה דפי ספר טיפה בולט בצדדים מעבר לדפנות.
לכאורה יכולתי להשאיר את זה כך, אבל לא היה שום סיכוי שאעשה זאת.
אז חתכתי את המזונית המצופה…עם סכין יפנית.

זה לא קל, אבל לא בלתי אפשרי. נעזרתי לפעמים בפלייר לשבור את השאריות ולבסוף בנייר זכוכית לשייף את הקצוות. אל תשכחו שהקצוות מוסתרים לחלוטין מאחורי הדפנות כך שאין צורך להפעיל את הפדנטיות כאן. רק צריך לוודא שאכן הם יהיו מוסתרים 😉

מחברים את הגב לדפנות (שימו לב לסמן את הדפנות ואת עוביין ולהכניס את המסמרים ישר בדופן. שלא יגיחו לכם מסמרים במקומות לא רצויים). אני נעזרתי באקדח מסמרים שמאד מקל על החיים אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
אחרי שהגב היה מחובר, סימנתי את מקום החורים של משולשי הפלדה, קדחתי בעץ (מה שיקל מאד על החדרת הבורג…) והידקתי את המשולש למקומו. שימו לב שהברגים יהיו שטוחים ויכנסו היטב, אחרת המדף לא ישב היטב על הקיר.
אל תשכחו לקדוח חור קטן במזונית כדי לסמן את מיקום החור במשולש. מהחזית לא תראו היכן יש לסמן ולקדוח ללא החור הזה.

זהו. מוכן.

לא נותר אלא לתאם עם הסטודנט כשיחזור ל”ביקור מולדת”, שיעזור ולהתקין את המדפים (שהיו פעם סוקל…) על הקיר אצל אמא שלי ובשעות בהן השכנים הקשישים שלה לא נחים ;-)…
מה שיקרה בקרוב!
(אבל… לא אעכב את העלאת הפוסט בשביל תמונות מהשטח…)

Related Images:

שתי הבנות שלי סיימו ביוני שלב בחיים והותירו אחריהן ערמת חולצות טריקו עם סמל ביה”ס.

חולצות שאין טעם להעביר הלאה
(הקטנה שלי אמרה שזה מגעיל ללבוש חולצת ביה”ס של מישהו אחר. ולא, היא לא פקצה סנובית. כמעט כל הבגדים שלה הם יד שניה. פשוט טריקו מתבלה ומקבל ריחות. לא כיף)
וממש אין לי צורך בכזו כמות של סמרטוטים…
לא נותר אלא להפעיל את בלוטות היצירה ולהשתמש בהן כחומר גלם.
במקרה זה, נעשה שטיחון אמבטיה.
אם ישארו חולצות כשנסיים (בטח שישארו…על מי אני עובדת כאן?) נעביר אותן למיחזור בגדים (בתקווה שהן אכן ימוחזרו ולא יעברו עם עוד טונות של בגדים לארצות העולם השלישי ויזהמו את הכדור שלנו מצידו האחר…וסליחה על הפסימיות שהתגנבה לה…)

את הניצוץ לרעיון לשטיח שעשוי מחולצות טריקו ישנות קיבלתי מגלי, חברת ילדות, שפרסמה בקבוצת הפייסבוק שפתחתי בעקבות הבלוג הזה – “יֵשׁ מִיֵּשׁ – יצירה ממחזרת“.
כאמור, זה רק היה הניצוץ. היא סרגה שטיח. אני בחרתי בטכניקה עבודה אחרת – וזה היה הסרטון שהנחה אותי:

ואם כבר סרטונים, אז עוד כמה, שתוכלו לבחור מביניהם:

שטיחון ארוג נוסף שמנצל קרטון כבסיס לשתי וערב:

טכניקה שונה ליצירת שטיח פלאפי. גם מחולצות טריקו ישנות:

כמה רעיונות שונים (לא רק מבגדים ישנים) ליצירת שטיח:

ועוד טכניקה מבדים ובגדים ישנים. (מוזר קצת לטעמי אבל מי אני שאשפוט). כל מה שמצליחים למחזר זה רווח נקי:

ואחרון חביב במערך הסרטונים,
שטיח עגול סרוג ובעברית!
כאן היא משתמשת בחוטי טריקו מוכנים. אתם תוכלו ליצור חוטים מחולצות (הנחיות בהמשך) ולהמשיך לפי ההנחיות שלה:

מיותר לציין שיש ברשת המון סרטונים והדרכות. אם לא מצאתם את ההדרכה שמדברת אליכם, ניברו ברשת. בסוף תמצאו.

אז איך הופכים חולצה לחוטים?

אז גם אני התחלתי עם שאלה בקבוצת הפייסבוק וקיבלתי את הסרטון הזה, שעבדתי לפיו, כתשובה:

בסרטון הזה רק חלק מהחולצה מנוצל לעשיית חוטי טריקו. את החלקים הנותרים העברתי לשימוש כסמרטוטים.
למי שרוצה הדרכה לשימוש בכל החולצה לחוטים, מצאתי כאן:

ותמונות מהתהליך שלנו:

תחילה הכנת החולצה וחיתוך החלקים הפחות שמישים (מסתבר שאחרים מנצלים גם אותם לחוטים. ראו בסרטון למעלה…)- אזור הצווארון והשרוולים ואת המכפלת התחתונה.

   
לאחר הסרת המכפלת ואזור השרוולים, אנחנו נשארים עם חלק מלבני, מבד כפול שמחובר בתפרים בצדדים.
את החלק הזה נחתוך לרצועות ונהפוך לחוט טריקו ארוך.
לקראת חיתוך הרצועות אני מסמנת מיקום במרחקים של כ2.5 סמ’ (בקירוב גס. הדיוק בחיתוך ממש לא מצדיק את העבודה הנוספת )
         

חיתוך רצועות עד כ2-3 סמ’ לפני הקצה (גם כאן זו הערכה ו”בערך” בהחלט מספק). החיתוך הוא של שתי שכבות הבד ביחד בשלב זה.

כאן המקום לציין כי מספריים איכותיות יקצרו את זמני העבודה בצורה משמעותית (מנסיון, בטח שמניסיון…) וגם יקלו על פרקי האצבעות שלכם.ן, שירגישו היטב את השפעתם של מספריים לא איכותיות

ולמה בעצם לא לחתוך עד הקצה?
אם נחתוך עד הקצה נקבל עיגולים סגורים של חוטי טריקו שנצטרך להפריד ולחבר לחוט המשכי.
אנחנו רוצים ליצור מלכתחילה חוט המשכי על מנת לחסוך עבודה ולקצר זמנים.
אז זה הפטנט…כדי ליצור המשכיות, פורסים את האזור שעוד לא נחתך וחותכים באלכסון (והפעם, להבדיל מעד כה, חותכים שכבת בד אחת בלבד!), באופן עקבי ורציף מסיום של חתך אחד לסיום של חתך סמוך לו:


ואם לא הצלחתי להסביר את עצמי, הסרטונים ימחישו זאת.

אחרי שיש לנו פס כותנה ארוך ורציף, מתיחה שלו גם תאריך אותו וגם תיתן לו צורה דומה יותר לחוט שאפשר לגלגל לכדור, כזה שחתולים (או תוכיים!!) אוהבים לשחק איתו.
 

כך גוזרים ואוספים מספיק כדורים (כל חולצה זה כדור…) לפני שמתחילים לעבוד על השטיחון.

אצלי כל הכדורים נאספו בקערת עץ מגולפת על שולחן הסלון שלי. אם לא משהו אחר, שיהיו בינתיים כתם של צבע על השולחן 😉 

במקור חשבתי שזו תהיה עבודת יצירה משותפת של הבנות שלי ושלי לקיץ.
נחשו מה…
הבנות שלי התנסו כל אחת בכדור או שניים, הבינו את הרעיון וחזרו לענייניהן.
ובאמת, מה הן אשמות שאמא שלהן רוצה לעשות עבודת מיחזור ויצירה??

הכנת המסגרת לעבודה:

כפי שראיתם אולי בסרטונים, ניתן לנצל גם קרטון ישן כבסיס לאריגה.
בדיעבד, אחרי שהתנסתי בזה, אני שמחה שבחרתי במסגרת עץ קשיחה שנעצתי בה מסמרים. קרטון לא היה עומד בכוחות שהופעלו על השטיחון והיה מתקפל. וגם, קרטון יוצר “גב” לאריגה להבדיל ממסגרת שפתוחה הן מקדימה הן מאחור. הגב הנ”ל מסתבר היה מפריע בתהליך גם את זה גיליתי תוך כדי עבודה.
ניתן לנצל כל מסגרת שהיא.
אני ניצלתי מסגרת תמונה ישנה שמצאתי בעבר ונראתה לי בגודל מתאים.
גם כאן, אני מציינת שהשטיחון יצא קטן מהמסגרת משמעותית (וגם כך, תוך כדי עבודה, הוא נראה לי גדול…בגלל הקף העבודה) ואגב, למרות צורת המסגרת המלבנית, הוא לא יצא מלבני לחלוטין.

אז זו המסגרת:
(דעו כי המסגרת לאחר התהליך תוכל לחזור ולשמש ליעודה המקורי, אם כי, יהיו בה חורים בצידה האחורי…)
  
בחלק הצר שלה חילקתי וסימנתי את הפאה כל 2 סמ’. (תמדדו את האורך הכולל וחלקו לחלקים שווים בערך ברוחב של 2 סמ’)
לפי הסימון הזה נעצו מסמרים. קחו בחשבון שיופעל על המסמרים הללו לחץ כך שתנעצו אותם טוב מספיק שלא ישלפו (אבל לא עמוק מדי כדי שכשתרצו לשלוף אותם, לא תעבדו קשה)
חשוב כמובן לציין שהמסמרים צריכים לבלוט מהמסגרת וכן, כדאי מאד שיהיה להם ראש שימנע מחוט הכותנה שילופף עליהם להשלף החוצה.

אחרי שכל המסמרים נעוצים במקומם, עם חוט כותנה אני מזגזגת ביניהם. שימו לב, יצרתי לולאה עם קשר רק במסמר הראשון והאחרון. בכל השאר אין קשירה:
    

הלולאה הראשונה שיושבת על המסמר הראשון לא במקרה רחבה. אל הלולאה הזו אקשור גם את חוטי הטריקו (הערב) כשאתחיל לארוג.
כפי שראיתם בתמונות (ואולי גם בסרטון) למסמרים החיצוניים הצמדתי (עם גומיה) מוטות עץ עליהם אלפף את חוטי הערב בסיבוב.

הם יהוו כמו עוד חוט שתי, כשבסופה של העבודה ישלפו החוצה.
אני בחרתי במוטות דקים ובדיעבד אולי זו היתה טעות.
המוטות הללו לא היו קשיחים מספיק כדי לתת קונטרא לאריגה והם קיבלו בטן. תוכלו להבחין בזה בתמונות בהמשך (ואולי זו הסיבה למימדים המוזרים שהשטיחון קיבל…)

ולפני שממש אתחיל להשחיל את החוטים, אני משתמשת במוט נוסף שיושחל בין חוטי השתי ויקל על העברת חוטי הערב (בדיעבד, ואחרי כמה שורות, ויתרתי עליו. השחלת המוט כל פעם מחדש נראתה לי מיותרת. הסתדרתי בלעדיו.)

מתחילה לארוג:

ועם שני חוטים בבת אחת, מה שיעבה את השטיחון ויקצר את העבודה.
כאמור, את הקצה קשרתי ללולאה והתחלתי להעביר את החוטים.
       
בתחילה ניסיתי להעביר את כדורי החוט בשלמותם (מה שיחסוך לי חיבורים בדרך) אבל מהר מאד הבנתי שזה לא ילך וחתכתי חתיכות מהחוטים ההמשכיים (כמובן שעשיתי זאת בנקודות התפרים הצידיים של החולצה דאז שבזכותם החוט המשכי)
כמו כן מהר מאד הבנתי שאם לא אמצא מוליך כלשהו, כל העבודה הזו תימשך עוד הרבה הרבה יותר מעבר והחלטתי להעזר בעט:
        

כפי שרואים בתמונה, אני עדיין נעזרת במוט, אבל לא לאורך זמן. 
ועכשיו יש הרבה עבודה (ממש משעממת עלי לציין, שאורכת זמן רב) ואנסה לתמצת לכם אותה במצגת של כמה תמונות שמעידות על ההתקדמות

[Show slideshow]

כמה טיפים ממהלך העבודה:

• החיבורים בין החוטים נעשו כקשר. את כל הקשרים העברתי לצד אחד של השטיח.
• במהלך האריגה צופפתי את חוטי הערב באופן יזום על מנת לקבל עובי וסמיכות (גם במצעים אתם מעדיפים צפיפות חוטים גבוהה, נכון? אז גם כאן זה דומה. להבדיל)
         
• בחרו עט עם קליפס על העט עצמו ולא על הפקק שלו.
  בתחילה זה נראה חסר חשיבות, אבל אחרי כמה פעמים שהפקק יתנתק מהעט, תבינו אותי. יש לזה משנה חשיבות לקראת הסוף, כשקשה יותר להעביר את המוליך והכל צפוף יותר.
• כאמור, מוט העץ, מיותר כשיש לכם מוליך טוב (אלא אם מוט העץ יהיה המוליך…) . אם תוכלו להשיג חלופה לעט (שהוא פתרון זמין בכל בית) שגם יהיה ארוך יותר תקלו על עצמכם אפילו יותר.
• ממש לקראת הסוף שלפתי החוצה את המוטות הצידיים (שקיבלו בטן רצינית) מאחר והלחץ שהופעל עליהם נראה לי גדול מאד.
  אין לי מושג איך זה היה עם מוטות עבים יותר, אבל על פניו נראה לי שאם אעשה זאת שוב בעתיד, אשתמש במוטות עבים יותר.
• ממש בסוף, כשכבר לא ניתן היה להשחיל את העט, השתמשתי בו בתנועות תפירה. כאן היה יתרון לעובדה כי זו היתה מסגרת ללא גב ולא לוח מלא.
  

והפינאלה:

בסוף, כשכבר לא ניתן להעביר את המוליך ואת החוטים, משחררים אותם מהמסמרים (אם צריך שולפים את המסמרים מהמסגרת) קושרים אותם ללולאת השתי (בצד השני). חותכים שאריות.


וזהו.
יש לכם שטיחון.

ולסיום, כמה מילים בגובה העיניים:

נכון שאני מתנסה בטכניקות שונות? ונכון שכשמתנסים במשהו חדש ולא מוכר לפעמים זה ממש כיף ולפעמים…אעפס, לא משהו?
אז אריגה בעיני היא אעפס, לא משהו… משעמם טיכו.
אם אתם בקטע, תתחילו עם משהו קטן כמו ידיות אחיזה לתבניות חמות או משטחים להנחת סירים.

אין שום סיכוי שאני אחזור על פרוייקט כזה.
ויש לי עוד מלא מלא חולצות טריקו עם סמל ביה”ס….
מישהו מעוניין?

מאחלת לכולכם “אחרי החגים” שמח.
מי יתן ונחזור לשגרת יצירה ברוכה.
זקוקה לזה כבר…

Related Images: