ממש עוד רגע מתחילה שוב שנת הלימודים בבתי הספר ובגנים ושוב צריך להיפרד ולתת לקטנים שלנו הזדמנות לגדול ולהתבגר… כשאנחנו לא בסביבה.
זו פרדה בשבילם ולא פחות פרדה בשבילנו ההורים.
עם היד על הלב, מה תתנו כדי לתת לקטנים שלכם, סתם כך באמצע יום הלימודים, כמה נשיקות?

משהו קטן שעושים צ’יק צ’ק (ולא, אי אפשר לקנות את זה!)
מדברים שיש כמעט בכל בית.
משהו שיכול לעזור מעט להתגבר על הפרדה מהקטנים (וחשוב מזה, להם להפרד מכם, ההורים).
ואגב, גם לגדולים יותר, לא יזיק…
משהו שחשבתי עליו לפני שנים, כשהקטנות שלי היו באמת קטנות (ועד היום הן שומרות על זה…כמזכרת מאז) והקל על בנותי את הפרדה.
אני משתפת אתכם כי עבורינו בזמנו, הרעיון הזה עשה עבודה מעולה…
וגם כי זה רעיון מדליק!
🙂

נשיקה ועוד נשיקה ועוד נשיקה. שקיק של נשיקות.

נכון שאתם מכינים לקטנים תיק עם בקבוק מים, מוצצים, חיתול, בגדים להחלפה?
ולגדולים יותר, שהולכים לביה”ס היסודי, בקבוק מים, ארוחת עשר, קלמר? 
אז אפשר לתת להם גם שקית קטנה של נשיקות של אמא (או של אבא?).
לשימוש בזמן חרום. (ולא רק…)
כשממש מתגעגעים… ואמא או אבא עדיין לא בסביבה.
ותמיד ניתן למילוי חוזר לקראת מחר.

(אגב, אתם יכולים לעשות איתם שקיק של נשיקות קטנות שלהם. עבורכם. נראה לי שהם יאהבו את הרעיון ואת הסימטריה ואת העובדה שגם אתם תוכלו לקבל נשיקה שלהם כשתהיו רחוק מהם.)

מה זה שקיק של נשיקות ואיך עושים אותו?
הכי פשוט בעולם.
אבל תצטרכו להשתמש בשפתון.
אז אם אבות עושים זאת, דאגו לצלם את עצמכם עם שפתון.
בשביל שתהיה לכם הוכחת היתכנות או כדי שיום יבוא ותוכלו להראות לילדים מה הסכמתם לעשות עבורם.
או …שהם יוכלו לפדח אתכם יום אחד.
לבחירתכם.
(זה כמובן נכון גם לאמהות, אבל איכשהו, נראה לי שהאפקט של הצילום יהיה אחר)

מה צריך?

1. מדבקות.
   קטנות, גדולות, לבנות, צבעוניות. מה שיש בבית….
   אבל שיהיו חלקות. בלי ציורים.
   
2. שפתון.
   בהיר אם המדבקות כהות. כהה אם המדבקות בהירות. אדום זה קלאסי כמובן. אבל אפשר כל שפתון שיכול לשמש גם לאיפור אומנותי ולתחפושות.
   
3. שקית קטנה מאורגנזה, או נייר, או ניילון קטן עם פס סגירה. כל מה שיעשה את העבודה ויתן מקום (וכבוד!) לנשיקות שלכם.
   

כמה פשוט (באמת, אין פשוט מזה…) ככה חכם.

כדי להכין את הנשיקות צריך פשוט ל”נשק” כל מדבקה ומדבקה עם שפתון.
(זוכרים? לצלם!….בשביל הוכחות 😉 )
מדבקות כהות עם שפתון בהיר ומדבקות בהירות עם שפתון כהה. 
לגזור מסביב לכל מדבקה בנפרד (כל אחת מהמדבקות היא כעת נשיקה)
ולהכניס לשקית מיוחדת. שתהיה לא גדולה ושיהיה נח להכניס אותה לכיס אם הם ירצו שהנשיקות שלכם יהיו קרוב אליהם.

עדיף להשתמש בשקית שלא תתקלקל אם תרטב כדי שהקטנים לא יתבאסו.

וזהו.
כשתיפרדו מהם בגן או בביה”ס, תנו להם נשיקה על הלחי והדביקו להם עוד נשיקת מדבקה היכן שהם יבחרו.
הגידו להם שאם הם מתגעגעים, או מקבלים מכה או סתם רוצים נשיקה מאמא או מאבא אז שיבחרו להם נשיקה אחת מהשקיק וידביקו לעצמם – על החולצה, על הרגל, על היד. היכן שירצו.
וכשתבואו לאסוף אותם תספרו יחד את הנשיקות.
בבית, בערב, תחדשו את המלאי ליום חדש.

אגב, לגדולים יותר (כן, גם לאלה בתיכון וגם לאלה שכבר לובשים מדים. ורחמנא ליצלן גם לעזר שנגדנו, שלוקח/ת כריך לעבודה…) אפשר להוסיף מדבקה עם נשיקה, או ברכה, או ציטוט (כל יום משהו אחר כדי שיהיה מעניין…) לעטיפת הכריך של ארוחת העשר.
מבטיחה לכם שזה יעשה להם את היום טיפה טוב יותר ומחוייך יותר.

עם הזמן הם יזדקקו לפחות ופחות נשיקות מודבקות, אבל הם יזכרו את הנשיקות שהיו איתם.
הקטנה שלי שומרת עד היום את השקיק עם הנשיקות שנשארו לה מפעם…
דהויות, אבל הן שם.

Related Images:

יש תקופות שהיצירתיות שבי נאלמת. הסיבות הן שונות, התוצאה דומה.
ערמת הרהיטים הפצועים מלאי הפוטנציאל מתגבהת אצלי בבית ועושה לי קוואטץ’ בבטן כל יום שעובר ואין שינוי. ובכל זאת… 
צריך לחכות בסבלנות. זה יגיע מתי’שו….
ועד שזה יקרה, זה הזמן להזכר בדברים מפעם.
שולחן הסלון שלנו לדוגמה. שעשוי מארגזי תפוזים מפעם.
(שאגב, הוא אמנם תכנון שלי מא’-ת’ אבל הביצוע הוא של וינטג’מניה)

שולחן הסלון המדובר (לא, לא זה בתמונה כאן. זה שהחליף את השולחן מהתמונה כאן) התגבש מתוך צורך.
מכירים את זה שאתם חיים עם רהיט שאינכם אוהבים כי הצורך להחליפו הוא אף פעם לא ראשון בסדר העדיפויות?

אז סוף סוף אחת מרגלי השולחן דאז (בתמונה למעלה) נשברה.
עד היום בן זוגי, שבחר ואהב את השולחן, מאשים אותי בקונספירציה…

זה היה האות שהעלה בסדר העדיפויות את הצורך להחליפו (גם הספות בתמונה היו גוואלד בעיני….הן הוחלפו ברגע שמצאתי כורסאות של פעם וריפדתי אותן מחדש).
אבל ממש לא רציתי להחליף שולחן סתמי (לדעתי, כן?) בשולחן סתמי אחר.
רציתי להגדיר לעצמי את הצרכים שלנו ולמצא מענה מדוייק.
כארכיטקטית, יש לי את הנסיון להגדיר פרוגרמה ולתת לה מענה פונקציונלי (וצורני מן הסתם) בכל קנ”מ. (משמע בעיר, בבניין, בחדר או חלל כלשהו וגם ברהיט או כל מוצר אחר)
חלק משמעותי מאד במתן הפתרון הוא בהגדרת הצרכים וחשוב לא לחפף בחלק הזה.

הגדרת צרכים של שולחן הסלון שלנו:

זה היה הזמן להגדיר לעצמי מה אני (באמת) מחפשת בשולחן סלוני. לא אחד כזה שיצטלם בהכרח למגזינים (לא שיש לי התנגדות עקרונית, אבל לא זה יהיה השיקול) אלא כזה שיתאים כמו כפפה למשפחה שלי. שיתאים לה ולא שהיא תצטרך להתאים לו:
א. שיהיו לו גלגלים ושיהיה קל להזיז אותו ממקום למקום.
ב. שיהיה בו מקום אחסון. גם למשחקי קופסה שאנחנו משחקים בסלון וגם לאביזרים והמשחקים של קיווי, התוכי שלנו.
ג. שהוא יהיה בגובה נח לשים עליו רגליים (אל תתיפייפו לי…אני בטוחה שלא מעט מכם גם עושים זאת מול הטלויזיה! וכשאין אורחים!)
ד. שיהיה קל לנקות אותו כי אין מצב שאשתמש בתחתיות לכוסות. וחוצמזה, זה מגרש המשחקים של קיווי…
ה. שיתאים לגודל הסלון שלנו (שאינו גדול בעליל) ולמימדים שלו. משמע שולחן מאורך ולא ריבועי או עגול.
וכך מפה לשם התחלתי לצייר סקיצות, מנסה לשמור על ראש פתוח

אבל מהר מאד נסגרת על הקונצפט שנראה לי הכי מתאים.
ועדיין, עוד לא הייתי מגובשת מספיק כדי לחפש איש מקצוע שיממש את הויז’ן שלי.

הסקיצה לשולחן הסלון מתחילה לקבל נפח:

שולחן הסלון שלנו התחיל להתגלגל ברגע שהגעתי לוינטג’מניה עם הבת שלי בת ה-13 דאז (שווקי פשפשים ומקומות מעין אלה הם סוג השופינג המועדף עלינו…) כדי לחפש גופי תאורה ואביזרים לדירה של אמא שלי בדיור המוגן.
יחד עם מנורת קריאה מדהימה (ולא זולה) וכמה רעיונות לפתרונות (בחינם) מצאנו שם גם כמה ארגזי תפוזים מפעם. ברגע שראיתי אותם, הכל התחבר לי בחלק האחורי של הראש.
ידעתי כבר איך השולחן עומד להראות.
היה ברור לי ש(כמעט) כולו יהיה מחומרים בשימוש חוזר מתוך כוונה לשמור ולשמר את המראה המקורי, עם הפגמים והפטינה שנוצרו עם הזמן.
המראה המחוספס, הלא מהוקצע ולא מושלם.
(הי…ברהיטים אחרים אני עובדת קשה כדי להגיע לאותו האפקט, לא?
וביננו, כמה שאהיה טובה ומנוסה אף פעם לא אצליח לחקות את רישומי הזמן בצורה זו)

(מזל שחמש עשרה שנה אני חייתי עם שולחן שלא אהבתי. זה בהחלט היה נתון שהקל עלי לשכנע את בן זוגי לקבל בהתחלה את הקונצפט ואת השולחן הזה לביתנו. היום, לאחר שה”לוק” המחוספס והלא קונבנציונלי כבר התקבל, הנוחות של השולחן והתאמתו למשפחתנו עושה את העבודה בעצמה)

שולחן הסלון הופך מרעיון ל…שולחן סלון:

כל זה קרה עדיין לפני שהתחלתי לעבוד בעצמי על רהיטים.
בתקופה שבה עדיין לא העזתי. כשחשבתי שעבודה שאני אעשה לא תהיה מקצועית מספיק (מתערבת איתכם שרוב האנשים כאן עדיין חושבים כך).
לשמחתי בוינטג’מניה זרמו איתי וגם תקופת הזמן והסכום שהם ביקשו תמורת שני ארגזים והעבודה (הם מן הסתם ניסו להבריח אותי עם ההצעה שלהם …) לא הפחידו אותי. 
הסברתי להם בדיוק מה אני רוצה, הבאתי קרשי פיגומים שמצאתי וביקשתי שישייפו היטב ויגשימו עבורי את השולחן שלי.
העבודה כללה:

1. שיוף:

שיוף (אעפס, לא עבודה שהייתי מרוצה ממנה בדיעבד).
בדחילו ורחימו (ובערבון מוגבל) אני מעזה להגיד שהייתי עושה עבודה לא פחות טובה, היו לי השגות לגבי השיוף.
לא אהבתי את הטקסטים האדומים על הארגזים!
נאמר לי בוינטג’מניה כי הם הטקסט מקורי ונעשה ע”י חברת התפוזים לה היו שייכים הארגזים. ואני האמנתי ברוב תמימותי עד שבדקתי…
הכיתוב נעשה ע”י חברת ההדברה שעישנה את הארגזים נגד תולעי עץ. מה שמסביר גם את הכתוב: ש.מ.ד
(ללמדכם לא להאמין לכל מה שמספרים לכם)
כשקיבלתי כבר את השולחן מוכן, לא התאפקתי ושייפתי שוב כמיטב יכולתי.
הסרתי את הצבע האדום ברובו ומרחתי שוב לכה באזורים המשוייפים.

לו הייתי עושה את העבודה בעצמי מלכתחילה, לפני מריחת הלכה הייתי עושה אפילו עבודה טובה יותר. אולי אפילו הייתי מעלימה לחלוטין את סימני הטקסט. בשלב זה, זה כבר היה סוג של תיקון…טלאי.
ושוב למדתי שאם אני רוצה שהעבודה תתבצע כפי שצריך(או בסטנדרטים שלי…), אצטרך לעשותה בעצמי. בשלב זה, זה מה יש.

2. חיבור קורת רוחב לארגזים:

חיבור הקורה(שעליה ישענו קורות האורך בין שני הארגזים) נעשה באמצעות ברגים מהדופן הפנימית של הארגז.
 

3. חישוב ומיקום קורות העץ בין הארגזים.

נעשה בנוכחותי.
גם קורות אלו חוברו באמצעות ברגים וכך זה נראה בשטח תוך כדי עבודה:
    
אגב, בשל האופי המחוספס של הרהיט איני מחפשת חיבורים מתוחכמים או מוסתרים. נהפוך הוא – רואים ללא פילטרים והסתרות את כל מה שיש.
כל החיבורים הם החיבורים הכי פשוטים והכי טריוואלים שיש כחלק מהגישה העיצובית

4. מריחת לכה.

5. חיבור הגלגלים (שאף להם אלו חיים שניים) 

בדיעבד גם כאן היה צורך להוסיף גלגלים (וזו אשמתי בלבד!)
קיויתי שהמבנה השלם בתוספת הזכוכית הכבדה שתהיה מונחת על הארגזים, יהיה קשיח מספיק וששני גלגלים שימוקמו בכל ארגז יספיקו.
המציאות הוכיחה אחרת ונאלצתי להוסיף עוד שני גלגלים לכל ארגז (והפעם נאלצתי לקנותם, מה שמסביר את הגוון השונה למי שראייתו חדה)

לאחר שבנית חלקי העץ בשולחן הסלון הושלמה, לא נותר אלא להזמין זכוכית משוריינת מאברם הזגג (שתרם את נסיונו רב השנים ועיבה את הזכוכית).
מידות הזכוכית היו טיפה גדולות ממימדי הרהיט.
הואיל וארגזי התפוזים עם הזמן התעוותו מעט, מידות חלקי העץ ברהיט אינן מלבן מושלם. הזכוכית, מאחר והיא טיפה גדולה יותר (בכ1 סמ’) במימדיה, תעלים זאת.
הזכוכית הונחה על הארגזים בתיווך של חתיכות שעם.

תיווך חתיכות השעם היה נחוץ גם על מנת למנוע שריטות (וחריקות) על הזכוכית מפסי החיבור המתכתיים וגם על מנת לקבע מעט באמצעות החיכוך, את תזוזת הזכוכית המונחת על הארגזים.
תזוזת הזכוכית לא נמנעה לחלוטין ומדי פעם יש  למקמה מחדש.

כך שולחן הסלון נראה (אחרי שיוף האקסטרא שלי ולפני תוספת הגלגלים שהגיעה בשלב מאוחר יותר)

וקצת יותר תמונות ופרוט. השולחן כפי שנראה בימים אלה:

Related Images:

קיץ.
הילדים בחופשה.
עם ארועי סופשנה, תחילת החופש
וארוע מכעיס ומצער במשפחה (שחייב את מלא תשומת ליבי ואת כל האנרגיה הרגשית שלי), אין לי אנרגיה ליצור.
מכירים את זה? יש תקופות כאלה.
זה בדיוק הזמן ל”מוליכת הנשמות האבודות”.
בשבילי כתיבת הפוסט היא סוג של אסקפיזם
בשבילכם עוד רעיון לפורים. אף פעם הרי אין מספיק זמן לחשוב ולעשות תחפושת נכון?
אז החופש הגדול הוא זמן מצוין.
אתם במילא עם הילדים. חישבו על רעיון לתחפושת, הזמינו (מעליאקספרס או מאיבי?) או קנו את חומרי הגלפ הנחוצים קרוב לבית, או הכי טוב מחזרו חומרי גלם וכבר הקיץ הכינו תחפושות.
השנה לא תתפתלו בפורים בחוסר נוחות שלא הספקתם וגם תרחיקו את הילדים מהמסכים לזמן מה… 
וין וין סיטואשין, לא?

מוליכת הנשמות האבודות – תמונת השראה

בפוסט שתאר את התחפושת של מלכת שבא שלי סיפרתי על צלמת בריטית שמביימת ויוצרת את מושאי הצילום שלה ויוצרת פנטזיה מרהיבה בשביל סט צילומים. 
שמה Kirsty Mitchell וזה האתר שלה: 
https://www.kirstymitchellphotography.com/
נחשפתי לעבודותיה לפני שהכנתי את התחפושת הזו (שכפרוייקט בסדר גודל כזה, היתה הראשונה שלי) ועבודתה זו היתה ההשראה לתחפושת: (התמונה היא קישור לאתר)

אנחנו אהבנו את השם- מוליכת הנשמות האבודות… יש בו משהו מסתורי.
ולכן שמרנו עליו.
כשהבת שלי התחפשה בתחפושת זו, לפעמים היא קיצרה תהליכים עם חברים קשיי הבנה וקראה לתחפושת “סתיו” על מנת שלא תצטרך להסביר שוב ושוב את מהות התחפושת.
את התחפושת הזו עשינו עוד ב2013 ומאז היא עברה התאמה אחת ועתידה לעבור התאמה נוספת (הבנות מתארכות… והתחפושת פופולרית בגלל הנוחות שלה והזמינות שלה) 
כשעשיתי את התחפושת אפילו לא היתה לי מצלמה גרועה בטלפון הסלולרי והמחשבה לצלם את התהליך אפילו לא הנצה במחשבותי. אז אין צילומים. 
אנסה לתת לכם את כל האינפורמציה והקישורים הרלוונטיים שאני נעזרתי בהם.

בתחפושת הזו ניתן לשלב את הילדים הן בהדבקת העלים (אם הם גדולים מספיק להשתמש בדבק חם) 
וגם אם תרצו, ליצור מפתח מדס.
נראה לי שאפשר לבלות עם זה כמה שעות משותפות של עבודה יצירתית ופיסול בדס. המפתח הוא רק תרוץ.
כמובן שניתן לשלב אותם בקבלת ההחלטות בכל השלבים ולתת להם ולהעדפה שלהם ביטוי. אפשר לבחור איתם שאריות בדים, את האביזרים ואת החומרים איתם תעבדו. ככל שתשתפו אותם יותר, כל גיל בהתאם ליכולותיו, הם יהיו גאים יותר ומחוייבים יותר לתהליך.

נתחיל עם הגלימה של מוליכת הנשמות האבודות:

הגלימה היא החלק המרכזי והדומיננטי בתחפושת. כל השאר הם האקססוריז שיכולים להשתנות עם הזמן.
לרוב אני משתדלת לקנות שאריות בדים. במקרה זה צריך הרבה בד כך שעשיתי חישובים וקניתי את כמות הבד הדרושה לי בצבע שיתאים לעלי השלכת (ואל תשאלו אותי כמה. זה גם תלוי בגודל הגלימה שתתפרו וגם….זה היה לפני שנים. אני ממש לא זוכרת מספרים. תוציאו את הגזרה וחשבו לפי הגובה הרצוי לכם)
בחירת הבד היתה שילוב של שיקולים.
הבד צריך להיות רך וכבד מספיק (משמע כותנה קיצית טול, אורגנזה או בד נוקשה לא יתאימו כאן) על מנת שיפול היטב.
גם השיקול הכלכלי היה שיקול דומיננטי כאן. לא התכוונתי לקחת הלוואות בשביל לתפור את התחפושת.
(עם כל הכבוד, בכ”ז זו רק תחפושת…)
וכמובן הצבע, שהיה צריך להתאים במקרה זה לסקלת צבעים סתוית.
לשמחתי מצאתי בד שיתאים לכל הקריטריונים שמצד אחד הוא חלק ומצידו השני הוא פלפי…כמו פלנל.

(במאמר מוסגר, תחפושת שווה שעושים לבד בבית לרוב לא תהיה זולה יותר מתחפושת קנויה. אפילו יקרה יותר. אבל רק נסו להשוות את התוצר הסופי… שלא נדבר על הגאווה והכיף שבדרך…)
יתרה מזו, גם השנה אצטרך להוסיף בד (אחר…ההוא נגמר!) להקף שיפולי הגלימה מאחר ושתיהן כבר גבהו וגם פתיחת המכפלת שנעשתה בתיקון הקודם, אינה מספיקה. אצטרך לאלתר.
ו…כן, התחפושת הזו עדיין רלוונטית. אז לא אתחמק מזה.

אני חוזרת לגלימה.
אחרי חיפוש ברשת, מצאתי הדרכה לתפירת גלימה של כפה אדומה שמצאה חן בעיני והתאימה גם לי. והיתה לה גם גיזרה.
מה שהיה נחמד בגזרה הזו היה שהיא מחולקת לדפי A4 כך שניתן להדפיס אותה בחלקים במדפסת רגילה ואח”כ לחבר ולהתאים ולגזור את הבד.
אתם כמובן יכולים לשוטט ברשת ולדוג לכם גלימות אחרות. יש למכביר.
דאגו להתאים את אורך הגלימה לגובה הרלוונטי (עם מכפלת גדולה בשביל שתוכלו להאריך אם יהיה צורך)

תפירה-

עכשיו זה הזמן להוציא את מכונת התפירה ולתפור את הגלימה לפי ההוראות בקישור.
לצערי גם בזה אני לא יכולה לתרום מאחר ואיני זוכרת דגשים מאז. אבל העיקרון שאפשר לאלתר ואפשר להתאים זאת לצרכים שלנו, תופס תמיד.

ראוי לציין שבגזרת הגלימה הזו אין חורים יעודיים לידיים. את החורים הוספתי אני לפי הצרכים שלנו באמצעות חתך פשוט (לשמחתי, הבד אינו נפרם בקצוות חתך).

עלים-

את העלים (הרבה הרבה הרבה עלים) הזמנתי באיבי.  אלו הם עלי שלכת ממשי (מזוייף מן הסתם) ובמקרה הזה צריך מאות מהם. לא זוכרת כמה זה עלה בזמנו אבל היום ניתן לקנות חבילות של 100 עלים ב5-7 ש”ח. חפשו אולי ניתן להשיג כמויות גדולות במחיר אטרקטיבי.
בזמנו קניתי המון עלים. ועדיין נשארו לי לא מעט. אני שמחה על כך כי בכל שלב שיש צורך להאריך את הגלימה צריך גם עלים.

אגב, עלים הודבקו גם על נעלים ישנות שלי כדי להשלים את המראה והשתמשתי בעלים גם כדי לקשט משלוחי מנות ש”הגיעו” עם התחפושת.

הקישורים שהזמנתי ב2013 את העלים כבר ממזמן אינם רלוונטיים אבל אתם יכולים לכתוב באיביי (או בעליאקספרס) autumn silk leaves ולחפש את החבילות הכי משתלמות כלכלית.
קחו בחשבון את זמן המשלוח כך שהתחילו עם הזמנה זו (יענו, הזמינו לפני תפירת הגלימה)

את העלים חיברתי לגלימה עם אקדח דבק חם (תדאגו שיהיו לכם הרבה מקלות של דבק כי הם מתחסלים)
ניתן להדביק גם עם דבק בדים אבל זה דבק יקר יותר והשימוש בו איטי לאין ערוך. כן, ההדבקה תהיה איכותית יותר. ועדיין לא נראה לי מצדיק את ההשקעה גם בזמן וגם בכסף.

בפעם האחרונה שהארכתי את הגלימה, כבר הבת שלי היא זו שהדביקה את העלים עם אקדח דבק חם. כך היא גם היתה שותפה לעשיה וגם וחסכה לי את העבודה הזו שהיא טכנית מאד ורוטינית מאד.

בשביל לסבר את האוזן (והעין) וכדי שלא תצטרכו לחכות לסוף כדי לראות את הגלימה מוכנה –
שתי תמונות מ 2014 (לפני ואחרי מכפלת):
      
ותמונה אחת מ2017 לאחר פתיחת המכפלת לחלוטין
(אני יודעת… זה כבר קצת קצר מדי. חסרים כמה סמ’ לדעתי שלא השכלנו להוסיף מראש…):

כפי שאתם רואים, אני בחרתי לא לכסות את כל הגלימה בעלים (פונקציה של כמה עלים יש וכמה זמן וסבלנות יש כנגד מבחן התוצאה…).
אתם כמובן תמצאו מה נכון לכם.

אביזרים:

את העיקר יש כבר, אבל כולנו יודעים שהפרטים הם אלה שיסגרו ויתנו את הטאץ’ הסופי לתחפושת.

על אילו פרטים אנחנו מדברים? 

נעליים –

אלו נעליים ישנות שהדבקנו עליהן עם דבק חם עלים. ככה פשוט. אפשר אפילו פשוט יותר. בלי להדביק עלים כלל.

כפפות –

כפפות לבנות ארוכות. אביזר פורים שניתן לקנות בכל חנות צעצועים שמוכרים בה אביזרים ותחפושות לפורים.

מפתחות גדולים שתלויים על הצוואר –

למה מפתחות?
מוליכת הנשמות האבודות מוליכה אותן למקום קסום שהגישה אליו מוגבלת ומתאפשרת רק לבעלי מפתח מתאים… 🙂
אפשר להשתמש במפתחות של פעם, גדולים כאלה.
כיום אלו פריטים יקרים ואולי הם כבדים.
יש גם פותחנים בצורת מפתח שאפשר לתלות על הצוואר עם שרוך או שרשרת.
אנחנו הכנו מפתח גדול מדס לבן. יש ברשת הרבה תמונות. אפשר לבחור מפתח ציורי ולפסל אותו. ואחרי הייבוש אנחנו צבענו בזהב מיושן. יש הרבה צבעים מתכתיים. צריך רק לבחור לפי ההעדפה שלכם.

מוט הליכה –

המוט היה תוספת ספונטנית של הרגע האחרון. ענף ציורי של צמח שהתייבש, שבן זוגי מצא על הדרך.
באזור האחיזה קילפנו את גבעולי המשנה וליפפנו נייר דבק עבה שיהיה נח לאחוז.

למי שלא מוצא ענף ציורי על הדרך ורוצה לעשות מוט הליכה, ניתן להשתמש בגליל של בדים ולעצב אותו כרצונכם בהשראת תמונות שאהבתם מהאינטרנט.
בתחפושת של מלכת שבא הכנו מוט הליכה. מוזמנים לקחת משם את כל הפרטים הטכניים שמתאימים לכם.

וממש לקראת פורים-

וכשהכל מוכן לא נותר אלא לחכות לפורים שיגיע. וסביר מהר יותר ממה שנחשוב.
בפורים,
לאפר את הפנים בלבן (לא לשכוח קרם לחות קודם) להדגיש את העיניים בפס שחור ואת השפתיים באדום חזק. 
  
או …כל איפור אחר שיתאים לכם .

כך מוליכת הנשמות האבודות נראת אצלנו (בשתי הגרסאות הצעירה והבוגרת יותר):
ולמי שיתהה לגבי הנוף המשתנה…
זו עבודת פוטושופ של בן זוגי שיחייה שהחליט (בצדק רב) שיש לתת רקע ראוי לדמות.

מאחלת לכם חופשה נעימה ובטוחה עם הילדים.
ושלא יהיה לכם חם מדי…

Related Images:

לפעמים הצורך מוביל אותנו.
אי נוחות כזו או אחרת שנמאס להשלים איתה.
זה מה שהנחה אותי כאן.
בחדר המקלחת של בנותי כל אביזרי התמרוק סודרו (במקרה הטוב) על משטח הכיור.
אני משערת שהן היו חיות עם זה גם הלאה אבל לי (ביננו…אני זו שמנקה…), נמאס.
הגיע הזמן להשתדרג עם יחידת המדפים שמחכה כבר יותר משנה לזמנה!

לגמרי במקרה העבודה הזו מתחברת היטב לשבוע הספר שהחל אתמול בערב.
אז אני מקדימה את המאוחר ומעלה את המדפים הללו (הבטחתי כסא ישן…אני יודעת. גם זמנו יגיע) כמחווה לאותם ספרי ילדים מפעם שאחד מהם זכה לצאת מהארון (פשוטו כמשמעו) ולקבל חשיפה.
ומה הקשר בין מדפים לספר ילדים?
חכו בסבלנות ותראו.

אז זה מה שיש:
משטח כיור עמוס –

המקום המיועד למיקום המדפים (אני יודעת…לא מפוקס. זה מה שיש!):
 
ו…יחידת המדפים שהולכת לעבור מהפך:

הכנת יחידת המדפים לצביעה:

לפני שאני מתקרבת בכלל למשייפת אני מסירה חלקי מתכת נשלפים (מתלים חלודים שיושלכו כלאחר כבוד לפח ומסמרים דקורטיביים שמחפים על בורג. איישר אותם ואחזירם למקומם בסוף בתהליך) .
פעם הייתי עושה זאת באמצעות מברג. היום כבר יש לי מכשיר מיועד בדיוק לזה שקיבלתי מחבר ילדות שבא לבקר מארה”ב וידע בדיוק במה נפשי תחפוץ…
   
וכמובן, ממלאה מילוי ראשוני חורים בעץ.
חלק מהחורים מובנים במבנה העץ מאחר והמדפים לא מאד מהוקצעים.  
למה “כמובן”?
מאחר וברור לי שממילא יהיו שלבים נוספים של מילוי וממילא אצטרך לשייף (תמיד צריך לשייף לאחר מילוי) אז למה לא לחסוך ולמלא מילוי ראשוני מראש?
המילוי הוא באמצעות שפכטל לעץ שמגיע בשפורפרות בגווני עץ שונים. במקרה זה הגוון פחות משמעותי מאחר ואני הולכת לצבוע את המדפים.
  

ואז משייפת. וממלאה ומשייפת. ושוב ממלאה ומשייפת להחלקה סופית.

לאחר שהחלקתי את המדפים הסרתי שכבה של לכלוך (מן הסתם) וגוון ומאחר בכוונתי ממילא לצבוע, אני מסתפקת בזה ועוברת לצביעת השכבות הנסתרות.

צביעה:

השלב הראשוני של הצביעה יכול להכנס גם לקטגוריה של ההכנה.לבחירתכם.
בשלב הראשוני אצבע את השכבות הנסתרות שיחשפו בשיוף.
לצורך העניין יש לבחור את מערך הצבעים הרלוונטי לעבודה הזו.
לרוב, גם כשיש לי מושג כללי, הבחירה הסופית נעשית כאן ועכשיו.
גוון ליד גוון:
  
הצבע הסופי יהיה מסוג שאבי שיק בגוון שנהב והגוונים שיגיחו הם הכחול והתכלת.
הצביעה של גווני הכחול והתכלת היא צביעה גסה ולא על כל השטח. היא מתבצעת בעיקר באזורים מועדים לשחיקה.
אני מתחילה עם הגוון הכהה ועוברת לבהיר.

שימו לב שהצביעה היא חלקית וגסה.
כאן ממש אין צורך להשקיע בדיוק. הכל יכוסה ויצבע בצבע השנהב:

כפי שהצביעה הראשונית של הגוונים הכחולים היא שטחית וגסה, הצביעה של הצבע הסופי (לאחר יבוש מלא של הכחולים, כן?) תהיה מדוייקת, קפדנית ותכלול 2 שכבות של צבע.
גם אם אשייף אח”כ ואחשוף שכבות קודמות, זה צריך להיות תוצר לוואי של השיוף ולא של צביעה מחופפת.

תוספת מוט למגבת:

הואיל ובין שלבי צביעת יחידת המדפים יש להמתין, אני מנצלת את זמן ההמתנה לדברים אחרים.
תחילה להוספת מוט לתליית מגבת.
המורפולוגיה של יחידת המדפים היא כזו שמאפשרת להעמיד אותם על משטח או לתלותם על קיר.
בבסיסם יש מעין “רגליים” שמאפשרות ליצבם על משטח. יתרה מזו, מי שבנה אותם במקור גרע שני חצאי עיגולים בבסיס “העומד”.
את המורפולוגיה הזו החלטתי לנצל לצרכינו ולמקם בתוך אותם חצאי עיגולים מוט למגבת.
החלטתי להבריג לולאות משני הצדדים ולהשחיל לתוכן מוט.
על מנת להבריג את הלולאות ביחידת המדפים קדחתי 2 חורים במקומות המיועדים (תחילה במקדח צר ואח”כ במקדח המותאם להברגה). הקדחים הללו חסכו לי אנרגיה, כח ואת הסכנה שאצליח להרוס תוך כדי הברגה ישירות לעץ ללא קדח.
     

כפי שאתם רואים, את השלב הזה עשיתי לפני שצבעתי בצבע שנהב.
כמובן שהסרתי את הלולאות המוברגות והרכבתי אותן סופית רק בסוף תהליך השיפוץ.
השלב הבא שגם התבצע במקביל להמשך התהליך היה ניסור המוט לגודל הרצוי, צביעת המוט וצביעת 2 חרוזים שיסגרו על המוט משני צידי הלולאות:

כמובן שהצביעה היתה בשתי שכבות צבע (כחול) ובשתי שכבות לכה. העובדה כי השתמשתי בשאבי שיק שמאפשר צביעה על כל משטח ללא צבע מקשר, הקלה עלי כאן…ויתרתי על צבע מקשר עבור החרוזים (נו מה…התעצלתי, טוב? להוציא ולפתוח פחית של צבע מקשר רק בשביל 2 חרוזים?? אז ויתרתי…)

גב יחידת המדפים:

ליחידת המדפים לא היה גב.
אני החלטתי שאני רוצה לצרף לה גב ואיתו קצת קולטורה עם ניחוח של פעם.

חיתוך :

בשביל הגב השתמשתי בדיקט שמצאתי ומיועד לציור נוף לחלון שאת התריסים שלו כבר הכנתי. יענו מצאתי דיקט גדול דיו, כנראה ממיטה ישנה שהושלכה.
חלקו ישמר לציור הנוף וחלקו מתאים בדיוק לעבודות מעין אלה.
 
בהתאם לאופי יחידת המדפים החלטתי לתת גם לגב היחידה קימור בחלקה העליון. את השבלונה יצרתי וחתכתי מנייר. מאחר והיא סימטרית, יצרתי מנייר רק צד אחד והשתמשתי באותה השבלונה לשני צידי ציר הסימטריה.
את הדיקט ניסרתי עם משור אנכי (ג’קסו או ג’גסו. מה שנקרא בעיוות ג’קסון) לאורך קו המתאר. 
בשלב הזה כדאי מאד לסמן את מיקום המדפים על הדיקט ובשני הצדדים. יש לזה חשיבות אפילו יותר בצד האחורי. תראו בהמשך.

חיפוי גב יחידת המדפים:

הכי פשוט וקל היה לצבוע את הגב, לחבר אותו וסלאמאת.
אבל מדובר בי. קל ופשוט, אלא אם זה חלק מקונצפט עיצובי, אינו חלק מהפרוגרמה העקרונית שלי.
אז כאן נכנס ספר שירי ילדים ישן “העיפרון שלי הוא אנייה” שכתבה “עדולה” ועם איורים מאד נאיבים בשני גוונים של רות צרפתי.
הספר הזה לא היה ברפרטואר הספרים האהובים של בנותי.
את הספר הזה מצאתי כמו רבים וטובים, ברחוב. בנותי, שנקשרות לחפצים, חששו לתת ספר אהוב לתהליך. מאידך, דווקא עבודה כזו יכולה לשמר לא פחות טוב, אם לא יותר, ספר אהוב.
בפרט אם מנסים לפנות מקום וזורקים….
אולי בהזדמנות אחרת, אחרי שהתנסנו בעבודה הזו ובתוצריה, הן פחות תחשושנה. ואולי לא. לצערי (ולשמחתי), לא חסרים ספרים שמושלכים לרחוב לבחור מהם.

אז חתכתי מספר דפים שאהבתי יותר מהספר והתחלתי לחפש קומפוזציה שתסתדר עם המדפים.
באופן מפתיע (או שלא…) זה החלק שגזל את רוב הזמן. לא החלק הטכני.
ולאחר שנבחנו ונפסלו אופציות ונבחרה קומפוזיציה, הדבקתי (בדבק פלסטי לא מדולל או מדולל מעט, עם מברשת, שכבה אחידה ודקה על כל המשטח. להשתדל להמנע משלוליות ותלוליות דבק. לעבוד במקטעים ולשטח את הדף לאזור המשוח בדבק בעדינות ובצורה יסודית) את הדפים על גב היחידה.

מן הסתם חלק יהיה מוסתר ע”י המדפים עצמם. ואמנם, בשיר אחד, החישוב שלי לא היה נכון והשורה האחרונה מוסתרת. כנראה, אין עבודה שאין בה פאשלות כאלה קטנות (שיכולות לחרפן אותי…) וצריך להשלים עם זה.

ואחרי שהכל מודבק צריך למרוח על הכל 2 שכבות של דבק ו2 שכבות של לכה (וכמובן יבוש מלא בין שכבה לשכבה) שכבות הדבק יכולות להיות טיפה מדוללות במים (טיפה! לא הרבה כי דף רטוב עלול להקרע יותר בקלות) על מנת להקל על העבידות של החומר והמריחה. אני לא דיללתי.
תהליך העבודה על גב יחידת המדפים ארך זמן רב מעבר לחיפוש הקומפוזיציה בשל זמני היבוש הארוכים. גם כשחם וגם כשיש מזגן.
ודיר באלק לנסות לעגל פינות ולהתפשר על זמני יבוש. אם תתפשרו, תהרסו את העבודה שלכם.
יש צורך לכתוב… “מנסיון אישי…”?

וחזרה למדפים. דיסטרסינג.

את המדפים השארנו בינתיים צבועים בשנהב מלא ואני בהחלט לא רוצה להשאיר אותם כך.
התחלתי עם שיוף ידני שחשף פינות:

אבל החלטתי שזה לא מספיק ואני רוצה שיראו עוד מהכחולים שמתחת לשנהב.
אז הכנסתי את המשייפת החשמלית לתמונה (מזכירה לכם ששיוף לא כדאי שיתבצע בתוך חדר סגור ותמיד עם מסכה ומשקפיים להגנה)

יופי. הרבה יותר טוב.
גם הכחולים נחשפים וגם הטקסטורה של העץ (אם לא יהיה רמז לפחות לטקסטורה של העץ, אז איך ידעו שזה עץ ולא…פלסטיק לדוגמה??)

גימור:

הואיל ומדובר במדפים (יענו פוטנציאל רמת שחיקה במגע גבוהה) שימוקמו בחדר אמבטיה, אני מעוניינת בגימור עמיד יותר כך שהווקס המקסים והנח מאד לעבודה ירד מהפרק.
הגימור שבחרתי הוא לכה על בסיס מים (כהרגלי. לו העץ היה חשוף הייתי שוקלת אפשרות לפוליטורה שמדגישה יותר את היופי של העץ).
אני אוהבת לתת טאץ’ של יישון עם פטינה מיישנת נוספת לפני שכבת הלכה. זה נשמע בומבסטי אבל זה כולה צבע חום מדולל מעט במים שאני מורחת על הרהיט.
בעבר שילבתי את הצבע החום בווקס דבר שנתן לו עבידות קלה יותר וזמן עבודה גמיש יותר. 

נסיון העבר על שידת האיפור לימד אותי הלכה למעשה את החיסרון של התהליך הזה בשילוב הווקס.
שימוש בווקס מונעת/מקשה ליישם עליו לכה. (הגיוני סה”כ…שמן…מים…).
אם אתם עושים את השלב הזה הקפידו לעבוד על אזורים קטנים ולהתקדם בהדרגה. אם הצבע לא מדולל בווקס הוא מתייבש מהר יותר וזמן העבודה הוא קצר יותר.
צריך למרוח טיפה צבע עם סמרטוט לח ולנגב. לא אמורים לראות צבע חום. הגוון טיפה נתפס על הצבע (שנהב במקרה זה) ובחורים וסדקים הוא מצטבר קצת יותר.
האפקט הוא כמו של אבק ולכלוך (כן…) שמצטברים על רהיט עם הזמן.

לאחר שאתם מרוצים מהתוצאה, 2 שכבות לכה לקבע הכל.

ועכשיו מחברים הכל-

זוכרים את המסמרים הדקורטיביים שהוצאתי בהתחלה? אז יישרתי אותם ותקעתי אותם חזרה כך שיסתירו את הברגים
       

וגם הברגתי את הלולאות לחורים שקדחתי בהתחלה.
מיקמתי את המוט הצבוע עם החרוזים בקצותיו (עם מסמרים שתקעתי בחור החרוז ובמוט) דרך הלולאות המוברגות ליחידת המדפים.
 
על מנת שהמוט לא ירקוד בתוך הלולאות, סובבתי מעט את הלולאות כך שהן יקבעו את המוט למקומו.

וכמובן, מחברת את הגב עם שירי הילדים ליחידת המדפים. עשיתי זאת באמצעות אקדח סיכות.
בשלב הזה מאוד שימושי הסימון שעשיתי למיקום המדפים בצד האחורי של גב היחידה.
כך תדעו היכן ממוקמים המדפים ולא תפספסו אותם.

תליית המדפים על קיר חדר האמבטיה

רגע לפני, אני ממקמת משולשי פלדה בצד האחורי של יחידת המדפים 
   
ובחור בו אני מתכוונת להכניס את הבורג אני קודחת במקדח דק. החור הקטן יסמן לי את המיקום בו אני צריכה להכניס את הבורג.
מהצד הקידמי אני מגדילה מעט את החור עם ממקדח טיפה גדול יותר. 
זה יאפשר לי גם הכנסת חוד עיפרון לסימון מיקום החורים על הקיר.
 
לא נותר לי אלא לסמן מיקום (אני נעזרת כמובן בפלס) לקדוח חורים בקיר, להכניס דיבלים ולחבר את היחידה לקיר באמצעות ברגים.
 
וזהו.

וככה המדפים נראים אחרי שהבנות שלי השמישו אותם:

ולסיום סיומת, לטובת שבוע הספר שהחל אתמול ולטובת הכלל, 
שיר ילדים קטן של “עדולה” שקובע לתמיד (או לפחות עד השיפוץ הבא) על יחידת מדפים שלנו:

איש אחד
איש אחד
נדר
שהוא לא יסתפר,
עד שלא תהיינה מלחמות יותר
והנה שערו כבר ארוך וכבד.
כולנו צריכים לעזור לו כעת.

Related Images:

כשאספתי ג’ינסים ישנים לספה שלי, מצאתי ליד מיכל המחזור שקית קטלוגים של בדי ריפוד.
הם חיכו בסבלנות (בערך…חלקן נוצלו בדרך) עד שהחלטתי שדי כבר, שהכריות שלנו כבר מזמן דהויות ופרומות והגיע הזמן לתפור כריות חדשות.
כשתפרתי את הכריות, לא חשבתי אפילו לכתוב פוסט בנושא כך שהתהליך כמעט ולא תועד בתמונות.
בדיעבד, חשבתי שיש כמה טריקים ולקחים שניתן לשתף.
לא חייבים ללמוד הכל לבד.
אז זו הסיבה לפוסט הזה.
מי שלא בקטע של תפירה או מכונת תפירה מוזמן לדלג.
הפוסט הבא יהיה על כסא ישן ואז נחזור לכליבות ולמשייפת ולצבע…

אז…אמרנו כריות?

כריות זו דרך מצויינת להכניס צבע (לא שאצלי בבית חסר צבע…) טקסטורה, חום ועניין לחלל.
מעבר לצד הויזואלי שלהן, הן נמצאות אצלנו בשימוש יומיומי ונמעכות, אצל כל אחד מבני משפחתי, אחרת לפי הנוחות האישית של כל אחד מאיתנו.
הכריות שהיו אצלנו תפקדו יותר מ13 שנים…כריות קנויות מקנבס שהחלו להתפורר ולהשאיר חלקי מילוי במקומות אקראיים.
ולא, אין לנו לא חתול ולא כלב. והתוכי שלנו …מעדיף את הוילון שלנו.

קנבס הוא בד מאד פופולרי לריפוד. נראה טוב, הדפסות טרנדיות ומחיר שפוי.
החיסרון הגדול שלו הוא העמידות שלו לאורך זמן והעובדה שהוא דוהה מהר. (סדר גודל של שנתיים שלוש…כל יתרת השנים שהכריות המשיכו לתפקד מעבר לזה היו תוצר של עצלות שלי וסדרי עדיפויות שונים!)
זו הסיבה שאני אעמוד בפיתוי ולא אבחר בקנבס שוב, לא לכריות ובוודאי לא לריפוד של רהיט שמושקעת בו הרבה עבודה ושאמור לתפקד שנים.

הקטלוגים שמצאתי שכללו ריבועי דוגמאות של בדי הריפוד מגוונים בטקסטורות, בדוגמאות ובגוונים היו נקודת המוצא.
להם הוספתי שאריות בדים שנמכרו כשאריות שגם הם מיועדים לריפוד (עם הזמן למדתי לזהות בדים לריפוד לפי העובי והטקסטורה).

לגבי המילוי,
גם כאן, אספתי כריות ישנות שכבר לא נעים לישון עליהן וגם כמובן ניצלתי את כריות הנוי הישנות שלנו. להבדיל מריפוד של כורסה או ספה, אין בעיה במקרה זה להשאיר את הכרית הקודמת ולדחוס אותה כמילוי לכרית החדשה שתהיה פחות או יותר בגודל דומה. וכך אני חוסכת תפירה לכרית עיוורת פנימית שתלכד את חומרי המילוי. (אמרתי עצלנית??)
דבר נוסף,
ניתן לתפור את הכרית על המילוי שלה דבר שיכול לחסוך את הכרית העיוורת (ואולי יש מופעים של קפיטונאג’ בכריות שזה אף מחייב) אבל אני מעדיפה לתפור את הכרית כך שניתן יהיה להסיר ולהפריד את המילוי. בעיקר לצרכי ניקוי.

אז איפה מתחילים?

שם המשחק במקרה זה הוא חיבורים.
בין טקסטורות, בין דוגמאות וכמובן בין גוונים.
בתור התחלה בחרתי צרופים של שתיים שלוש חתיכות מהקטלוגים ומשאריות הבדים שהיו לי כשגודל הכרית הרצוי נלקח בחשבון.
תוך כדי זה הגדרתי גם את היחס בין החתיכות, את החיבורים בינהן, את מיקום הפתח והסגירה (כפתורים או ריצ’רץ’ במקרה הזה) ואת הגימור.
במקרה זה לא היה הרבה תכנון כולל ומקדים. כל כרית היא תוצר מקומי (ואפילו ספונטני) של חתיכות הבד שהיו זמינות לי.

ואלה הכריות אחת אחת:

(לחיצה על תמונה כלשהי תגדיל אותה ותאפשר דפדוף בין שאר התמונות מוגדלות)

לפני שאמשיך לשתף אתכם בטיפים הקטנים שאני למדתי, אני חייבת לציין שאין לי שום רקע בתפירה.
אני חובבנית בין חובבנים וכמו את כל הטכניקות האחרות שאני מיישמת כאן בבלוג, אני לומדת תוך כדי עשיה והתנסות.
לרוב תוך כדי טעיה (משמע, לתפור ולפרום אח”כ…) ומן הסתם יש לי עוד דרך ארוכה.
לא מתיימרת להחליף איש/אשת מקצוע אבל בהחלט מתכוונת להנגיש לי גם את התפירה לכל צורך שיתעורר. גם כאן היצירתיות, החוש הטכני והאינטרנט יחד מספקים פתרונות לא רעים.

טיפים:

פייפינג (Piping) או קדר

פייפינג הינו מן צינור בד שתפור ומקיף חבל והוא יוצר גימור הקפי לכרית.

    
בריפוד רהיטים משתמשים בפייפינג לא מעט כך שעשיתי את זה כבר בעבר גם בספה שלי וגם בכסא המשרדי שלי.
מבחינה עיצובית משתמשים בו כקישוט, להדגיש את החיבור ולהכניס צבע/טקסטורה נוספת בתפרים.
כדי ליצור פייפינג (קדר) נצטרך סרט בד (שנגזור בעצמנו מהבד הרצוי) וחבל.

החבל הנ”ל מהווה אך ורק מילוי לאותו צינור ואף אחד לא יראה אותו. החבל יכול להיות עקרונית כל חבל שיהיה עביד. מה שהנחה אותי זה המחיר (והזמינות)…
קניתי חבל מצנחים שהיה החבל הזול בטמבוריה שליד הבית. הכל הולך לבחירתכם: חבלי כביסה, חבלי נילון, כותנה או אחרים שנמכרים בחבילות או לפי מטר. עובי של בערך חצי סמ’.

את סרט הבד ניתן לגזור לאורך הבד או באלכסון.
כאשר הסרט גזור באלכסון, הסרט גמיש יותר ואזורי העיקולים בכרית יהיו יפים ונוחים יותר. מאידך, קל יותר לעבוד (ולגזור) סרט עם הכיוון של הבד. רוחב הסרט צריך להיות 5 סמ’.
אל תתפשרו על הרוחב. אם זה יהיה צר מדי, כל העבודה (והבד…) ירדו לטמיון.

כדי לגזור סרט אלכסוני אפשר כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה): 
במקרה זה צריך יהיה לתפור את החתיכות זו לזו לאחר החיתוך (בקישור יש הסברים גם להמשך)
או יפה יותר ומתוחכם יותר, מה שנותן לנו סרט רציף ארוך, כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה):
 

גם כאן יש הסבר מצולם מפורט לכל התהליך .
לאחר שיש לנו סרט ארוך רציף, תופרים את החבל בתוך הסרט.
 כל מכונת תפירה היא שונה מעט. שימו לב שבתפירת פייפינג (או קדר…) יש להשתמש ברגלית אחרת, קראתי לה רגלית חד צידית. הרגלית הזו מאפשרת תפירה סמוך למשהו בולט (החבל העטוף במקרה זה).
      
 עם אותה הרגלית אתפור גם את הריצ’רצ’ים בהמשך.

לאחר שהפיפינג מוכן, מצמידים אותו רק לצד אחד של הכרית ואח”כ כשהוא מחובר כבר, מחברים בין 2 הצדדים וסוגרים את הכרית.

באתר הזה (ממנו לקוחה התמונה האחרונה) יש הסבר מצולם מפורט מאד על כל התהליך כולו.

ריצ’רצ’ים:

לצערי לא צילמתי דבר בתהליך ולכן גם כאן אהיה צינור עם הערות בעברית, לאתרים אחרים שמנגישים לדעתי את התהליך בצורה מצולמת ומפורטת.
בחירת מיקום הריצ’רץ’ הוא חלק מעיצוב הכרית ונעשה בשלב הראשוני בו מחברים רעיונית את החלקים זה לזה.
חשוב לציין כי יש לתפור תחילה את הריצ’רץ לפני שסוגרים את הכרית (בצידה ההפוך) וכשתופרים וסוגרים את הכרית, הריצ’רץ’ צריך להיות פתוח. אם הריצ’רץ יהיה סגור, לא ניתן יהיה להפוך את הכרית.
אצלי יש כמה דרכים לשימוש בריצ’רצים:

 ריצ’רץ מחופה. ממוקם במקום גלוי
הסבר מצולם ומפורט כאן.

 ריצ’רץ’ נסתר בחיבור בין שני בדים שונים.
מאחר ובכרית הזו בחרתי להכניס פיפינג (קדר) בהקף, וממילא אני מחברת בין בדים שונים, העדפתי להכניס את הריצ’רץ בחיבור בין הבדים.
גם כאן, קודם תופרים את הריצ’רץ’  ורק אח”כ את הפייפינג בהקף.
הסבר מצולם (בגרמנית, אבל אני הסתדרתי עם התמונות בלבד) כאן או (באנגלית) כאן.

  
ריצ’רץ משולב בקצוות הכרית.
בלי פייפינג, או עם. (החץ בתמונה השמאלית מראה את מיקום הר’צ’רץ’)
עם פייפינג – הסבר מצולם כאן.
בלי פייפינג זה פשוט יותר טכנית ודומה במידה מסויימת לתפר בין שני בדים. הסבר מצולם כאן.

מוסיפה כאן במאמר מוסגר שהכרית שנראת לכאורה פשוטה וללא שילובי בדים, היתה מאד קשה לי לתפירה. זאת מאחר ואחד הבדים (השתמשתי בו גם לפייפינג בכריות אחרות) נמתח וסטרצ’י.
לא תארתי לעצמי כמה זה מקשה על התפירה.
את האגוז הזה, של בדים נמתחים, עוד לא פיצחתי.
אשמח לטיפים מכם ואם אקבל, אשתף כאן בפוסט בעריכה מאוחרת.

כפתורים:

כפתורים, להבדיל מריצ’רצים (שלרוב נעדיף להסתיר ולהעביר “אחורה”), הם אלמנט עיצובי פרופר. סגירת הכרית עם כפתורים עוברת לחזית והופכת לאלמנט עיצובי דומיננטי.

בשלושת הכריות הללו יש חפיפה מלאה של בד כך שלכאורה אפשר היה לוותר על הכפתורים.
כאמור, לכפתורים יש כאן תפקיד ויזואלי דומיננטי אבל גם הם עוזרים לקבע את הסגירה על מנת שהכרית לא תתעוות מלחץ המילוי.
כאן בחרתי בכפתורים מוכנים.
אם תעדיפו לעשות את הכפתורים שלכם, יש בפינטרסט הרבה רעיונות מגניבים.
יש גם ערכות לכיסוי כפתורים בבד לבחירתכם. הרחבתי מעט בנושא במסגרת ההסברים שלי על הספה שלי וגם בפוסט על הכסא המשרדי שלי.

כחלק מהבחירות העיצוביות שלי בחרתי במקום אחד לולאה לכפתור.
הסבר מצולם על איך עושים את הלולאה כאן.
חייבת להוסיף כי אפשר להסתדר גם ללא העזרים המופיעים בהסבר (אם כי מן הסתם הם נוחים יותר)אפשר להשתמש במקום, בסיכת ביטחון קטנה להשחלה.
על מנת להשיג שרוך צר יחסית, צריך להשתמש בבד דק. יהיה הרבה יותר קשה לעבוד עם בד עבה. וקשה יותר ככל שהשרוך שתרצו להשיג יהיה צר יותר.

בכריות האחרות בחרתי לעשות את הפתח לכפתור בבד עצמו.
כדי ליצור את החור לכפתור בבד, השתמשתי בפונקצית הזיגזג הצפוף במכונה.
הסבר מוצלח יותר כאן:

ויש גם אופציה ידנית כאן.

כרית גלילית:

כרית גלילית היא שונה בקונצפט שלה מכרית רגילה אבל הכלים ושיטות העבודה דומות.
במקרה זה יש יריעת בד  (אחיד או עשוי ממספר בדים המחוברים זה לזה) המתחברת לעצמה חזרה ויוצרת צינור.
(אני הכנסתי ריצ’רץ בחיבור בין שני בדים לפני סגירת הצינור. הכנסת ריצ’רץ’ בתפר סגירת הצינור בעייתית כי לא ניתן יהיה לתפור בצידו החשוף בגלל נגישות לפנים הצינור)

בצדדים יש לגזור עיגול ברדיוס המתאים.
כן, צריך לחשב.
וצריך את נוסחת הקף המעגל 2πR שלמדנו בחטיבת הביניים. (למי שתהה למה צריך ללמוד גאומטריה…)
אורך יריעת הבד היא הלכה למעשה הקף המעגל ובעזרת הנוסחה 2πR מוצאים את הרדיוס הרצוי.
יש להוסיף לרדיוס שמצאנו לפי הנוסחה גם סמ’ נוסף עבור התפר.
לחילופין ניתן להשחיל שרוך בקצוות ולהדק לאחר הכנסת המילוי.
המילוי האידאלי במקרה של כרית גלילית הוא ספוג גלילי שיתווה בצורה מושלמת את הצורה של הכרית.
במקרה שלי, לא היה לי ספוג גלילי. יתרה מזו, רציתי לנצל שאריות ספוגים שנשארו לי מעבודות קודמות…
אז דחסתי ספוגים פנימה ובאזורים החסרים מילאתי עם אקרילן בתפזורת. מכרית מפורקת אחרת.
התוצאה פחות יפה מאשר שימוש בספוג גלילי, אבל אותי היא מספקת.
ומכיוון שרציתי להוסיף יותר מהצבע הכתום,
ומכיוון שבכרית גלילית הריצרץ’ נחשף בגלל הקימור שלה,
החלטתי להוסיך רצועה הקפית שנסגרת בכפתורים.
וזה מה שיצא. 
זו הכרית שלי, שתומכת בגב התחתון שלי כשאני מתרפקת על הספה.

מוזמנות/נים להעלות הערות שאלות והערות וגם טיפים ותיקונים למה שאני עשיתי.
אשמח לענות כמיטב יכולתי ואשמח כמובן ללמוד דברים חדשים.

זהו.
לכו. חגגו את שבועות.
ואח”כ, נצלו שאריות בדים. ואל תפחדו להעיז ולשלב.
למדו תוך כדי.
וחזרו לספר.

חג שבועות שמח.

Related Images: