שתי הבנות שלי סיימו ביוני שלב בחיים והותירו אחריהן ערמת חולצות טריקו עם סמל ביה”ס.
חולצות שאין טעם להעביר הלאה
(הקטנה שלי אמרה שזה מגעיל ללבוש חולצת ביה”ס של מישהו אחר. ולא, היא לא פקצה סנובית. כמעט כל הבגדים שלה הם יד שניה. פשוט טריקו מתבלה ומקבל ריחות. לא כיף)
וממש אין לי צורך בכזו כמות של סמרטוטים…
לא נותר אלא להפעיל את בלוטות היצירה ולהשתמש בהן כחומר גלם.
במקרה זה, נעשה שטיחון אמבטיה.
אם ישארו חולצות כשנסיים (בטח שישארו…על מי אני עובדת כאן?) נעביר אותן למיחזור בגדים (בתקווה שהן אכן ימוחזרו ולא יעברו עם עוד טונות של בגדים לארצות העולם השלישי ויזהמו את הכדור שלנו מצידו האחר…וסליחה על הפסימיות שהתגנבה לה…)
את הניצוץ לרעיון לשטיח שעשוי מחולצות טריקו ישנות קיבלתי מגלי, חברת ילדות, שפרסמה בקבוצת הפייסבוק שפתחתי בעקבות הבלוג הזה – “יֵשׁ מִיֵּשׁ – יצירה ממחזרת“.
כאמור, זה רק היה הניצוץ. היא סרגה שטיח. אני בחרתי בטכניקה עבודה אחרת – וזה היה הסרטון שהנחה אותי:
ואם כבר סרטונים, אז עוד כמה, שתוכלו לבחור מביניהם:
שטיחון ארוג נוסף שמנצל קרטון כבסיס לשתי וערב:
טכניקה שונה ליצירת שטיח פלאפי. גם מחולצות טריקו ישנות:
כמה רעיונות שונים (לא רק מבגדים ישנים) ליצירת שטיח:
ועוד טכניקה מבדים ובגדים ישנים. (מוזר קצת לטעמי אבל מי אני שאשפוט). כל מה שמצליחים למחזר זה רווח נקי:
ואחרון חביב במערך הסרטונים,
שטיח עגול סרוג ובעברית!
כאן היא משתמשת בחוטי טריקו מוכנים. אתם תוכלו ליצור חוטים מחולצות (הנחיות בהמשך) ולהמשיך לפי ההנחיות שלה:
מיותר לציין שיש ברשת המון סרטונים והדרכות. אם לא מצאתם את ההדרכה שמדברת אליכם, ניברו ברשת. בסוף תמצאו.
אז איך הופכים חולצה לחוטים?
אז גם אני התחלתי עם שאלה בקבוצת הפייסבוק וקיבלתי את הסרטון הזה, שעבדתי לפיו, כתשובה:
בסרטון הזה רק חלק מהחולצה מנוצל לעשיית חוטי טריקו. את החלקים הנותרים העברתי לשימוש כסמרטוטים.
למי שרוצה הדרכה לשימוש בכל החולצה לחוטים, מצאתי כאן:
ותמונות מהתהליך שלנו:
תחילה הכנת החולצה וחיתוך החלקים הפחות שמישים (מסתבר שאחרים מנצלים גם אותם לחוטים. ראו בסרטון למעלה…)- אזור הצווארון והשרוולים ואת המכפלת התחתונה.
לאחר הסרת המכפלת ואזור השרוולים, אנחנו נשארים עם חלק מלבני, מבד כפול שמחובר בתפרים בצדדים.
את החלק הזה נחתוך לרצועות ונהפוך לחוט טריקו ארוך.
לקראת חיתוך הרצועות אני מסמנת מיקום במרחקים של כ2.5 סמ’ (בקירוב גס. הדיוק בחיתוך ממש לא מצדיק את העבודה הנוספת )
חיתוך רצועות עד כ2-3 סמ’ לפני הקצה (גם כאן זו הערכה ו”בערך” בהחלט מספק). החיתוך הוא של שתי שכבות הבד ביחד בשלב זה.
כאן המקום לציין כי מספריים איכותיות יקצרו את זמני העבודה בצורה משמעותית (מנסיון, בטח שמניסיון…) וגם יקלו על פרקי האצבעות שלכם.ן, שירגישו היטב את השפעתם של מספריים לא איכותיות
ולמה בעצם לא לחתוך עד הקצה?
אם נחתוך עד הקצה נקבל עיגולים סגורים של חוטי טריקו שנצטרך להפריד ולחבר לחוט המשכי.
אנחנו רוצים ליצור מלכתחילה חוט המשכי על מנת לחסוך עבודה ולקצר זמנים.
אז זה הפטנט…כדי ליצור המשכיות, פורסים את האזור שעוד לא נחתך וחותכים באלכסון (והפעם, להבדיל מעד כה, חותכים שכבת בד אחת בלבד!), באופן עקבי ורציף מסיום של חתך אחד לסיום של חתך סמוך לו:
ואם לא הצלחתי להסביר את עצמי, הסרטונים ימחישו זאת.
אחרי שיש לנו פס כותנה ארוך ורציף, מתיחה שלו גם תאריך אותו וגם תיתן לו צורה דומה יותר לחוט שאפשר לגלגל לכדור, כזה שחתולים (או תוכיים!!) אוהבים לשחק איתו.
כך גוזרים ואוספים מספיק כדורים (כל חולצה זה כדור…) לפני שמתחילים לעבוד על השטיחון.
אצלי כל הכדורים נאספו בקערת עץ מגולפת על שולחן הסלון שלי. אם לא משהו אחר, שיהיו בינתיים כתם של צבע על השולחן 😉
במקור חשבתי שזו תהיה עבודת יצירה משותפת של הבנות שלי ושלי לקיץ.
נחשו מה…
הבנות שלי התנסו כל אחת בכדור או שניים, הבינו את הרעיון וחזרו לענייניהן.
ובאמת, מה הן אשמות שאמא שלהן רוצה לעשות עבודת מיחזור ויצירה??
הכנת המסגרת לעבודה:
כפי שראיתם אולי בסרטונים, ניתן לנצל גם קרטון ישן כבסיס לאריגה.
בדיעבד, אחרי שהתנסתי בזה, אני שמחה שבחרתי במסגרת עץ קשיחה שנעצתי בה מסמרים. קרטון לא היה עומד בכוחות שהופעלו על השטיחון והיה מתקפל. וגם, קרטון יוצר “גב” לאריגה להבדיל ממסגרת שפתוחה הן מקדימה הן מאחור. הגב הנ”ל מסתבר היה מפריע בתהליך גם את זה גיליתי תוך כדי עבודה.
ניתן לנצל כל מסגרת שהיא.
אני ניצלתי מסגרת תמונה ישנה שמצאתי בעבר ונראתה לי בגודל מתאים.
גם כאן, אני מציינת שהשטיחון יצא קטן מהמסגרת משמעותית (וגם כך, תוך כדי עבודה, הוא נראה לי גדול…בגלל הקף העבודה) ואגב, למרות צורת המסגרת המלבנית, הוא לא יצא מלבני לחלוטין.
אז זו המסגרת:
(דעו כי המסגרת לאחר התהליך תוכל לחזור ולשמש ליעודה המקורי, אם כי, יהיו בה חורים בצידה האחורי…)
בחלק הצר שלה חילקתי וסימנתי את הפאה כל 2 סמ’. (תמדדו את האורך הכולל וחלקו לחלקים שווים בערך ברוחב של 2 סמ’)
לפי הסימון הזה נעצו מסמרים. קחו בחשבון שיופעל על המסמרים הללו לחץ כך שתנעצו אותם טוב מספיק שלא ישלפו (אבל לא עמוק מדי כדי שכשתרצו לשלוף אותם, לא תעבדו קשה)
חשוב כמובן לציין שהמסמרים צריכים לבלוט מהמסגרת וכן, כדאי מאד שיהיה להם ראש שימנע מחוט הכותנה שילופף עליהם להשלף החוצה.
אחרי שכל המסמרים נעוצים במקומם, עם חוט כותנה אני מזגזגת ביניהם. שימו לב, יצרתי לולאה עם קשר רק במסמר הראשון והאחרון. בכל השאר אין קשירה:
הלולאה הראשונה שיושבת על המסמר הראשון לא במקרה רחבה. אל הלולאה הזו אקשור גם את חוטי הטריקו (הערב) כשאתחיל לארוג.
כפי שראיתם בתמונות (ואולי גם בסרטון) למסמרים החיצוניים הצמדתי (עם גומיה) מוטות עץ עליהם אלפף את חוטי הערב בסיבוב.
הם יהוו כמו עוד חוט שתי, כשבסופה של העבודה ישלפו החוצה.
אני בחרתי במוטות דקים ובדיעבד אולי זו היתה טעות.
המוטות הללו לא היו קשיחים מספיק כדי לתת קונטרא לאריגה והם קיבלו בטן. תוכלו להבחין בזה בתמונות בהמשך (ואולי זו הסיבה למימדים המוזרים שהשטיחון קיבל…)
ו
לפני שממש אתחיל להשחיל את החוטים, אני משתמשת במוט נוסף שיושחל בין חוטי השתי ויקל על העברת חוטי הערב (בדיעבד, ואחרי כמה שורות, ויתרתי עליו. השחלת המוט כל פעם מחדש נראתה לי מיותרת. הסתדרתי בלעדיו.)
מתחילה לארוג:
ועם שני חוטים בבת אחת, מה שיעבה את השטיחון ויקצר את העבודה.
כאמור, את הקצה קשרתי ללולאה והתחלתי להעביר את החוטים.
בתחילה ניסיתי להעביר את כדורי החוט בשלמותם (מה שיחסוך לי חיבורים בדרך) אבל מהר מאד הבנתי שזה לא ילך וחתכתי חתיכות מהחוטים ההמשכיים (כמובן שעשיתי זאת בנקודות התפרים הצידיים של החולצה דאז שבזכותם החוט המשכי)
כמו כן מהר מאד הבנתי שאם לא אמצא מוליך כלשהו, כל העבודה הזו תימשך עוד הרבה הרבה יותר מעבר והחלטתי להעזר בעט:
כפי שרואים בתמונה, אני עדיין נעזרת במוט, אבל לא לאורך זמן.
ועכשיו יש הרבה עבודה (ממש משעממת עלי לציין, שאורכת זמן רב) ואנסה לתמצת לכם אותה במצגת של כמה תמונות שמעידות על ההתקדמות
כמה טיפים ממהלך העבודה:
- החיבורים בין החוטים נעשו כקשר. את כל הקשרים העברתי לצד אחד של השטיח.
- במהלך האריגה צופפתי את חוטי הערב באופן יזום על מנת לקבל עובי וסמיכות (גם במצעים אתם מעדיפים צפיפות חוטים גבוהה, נכון? אז גם כאן זה דומה. להבדיל)
- בחרו עט עם קליפס על העט עצמו ולא על הפקק שלו.
בתחילה זה נראה חסר חשיבות, אבל אחרי כמה פעמים שהפקק יתנתק מהעט, תבינו אותי. יש לזה משנה חשיבות לקראת הסוף, כשקשה יותר להעביר את המוליך והכל צפוף יותר. - כאמור, מוט העץ, מיותר כשיש לכם מוליך טוב (אלא אם מוט העץ יהיה המוליך…) . אם תוכלו להשיג חלופה לעט (שהוא פתרון זמין בכל בית) שגם יהיה ארוך יותר תקלו על עצמכם אפילו יותר.
- ממש לקראת הסוף שלפתי החוצה את המוטות הצידיים (שקיבלו בטן רצינית) מאחר והלחץ שהופעל עליהם נראה לי גדול מאד.
אין לי מושג איך זה היה עם מוטות עבים יותר, אבל על פניו נראה לי שאם אעשה זאת שוב בעתיד, אשתמש במוטות עבים יותר. - ממש בסוף, כשכבר לא ניתן היה להשחיל את העט, השתמשתי בו בתנועות תפירה. כאן היה יתרון לעובדה כי זו היתה מסגרת ללא גב ולא לוח מלא.
והפינאלה:
בסוף, כשכבר לא ניתן להעביר את המוליך ואת החוטים, משחררים אותם מהמסמרים (אם צריך שולפים את המסמרים מהמסגרת) קושרים אותם ללולאת השתי (בצד השני). חותכים שאריות.
וזהו.
יש לכם שטיחון.
ולסיום, כמה מילים בגובה העיניים:
נכון שאני מתנסה בטכניקות שונות? ונכון שכשמתנסים במשהו חדש ולא מוכר לפעמים זה ממש כיף ולפעמים…אעפס, לא משהו?
אז אריגה בעיני היא אעפס, לא משהו… משעמם טיכו.
אם אתם בקטע, תתחילו עם משהו קטן כמו ידיות אחיזה לתבניות חמות או משטחים להנחת סירים.
אין שום סיכוי שאני אחזור על פרוייקט כזה.
ויש לי עוד מלא מלא חולצות טריקו עם סמל ביה”ס….
מישהו מעוניין?
מאחלת לכולכם “אחרי החגים” שמח.
מי יתן ונחזור לשגרת יצירה ברוכה.
זקוקה לזה כבר…