זוכרים ששמחנו ש-2020 נגמרה? נראה לי שהשמחה היתה מוקדמת מדי.
השילוב של 2021 מיד אחרי 2020 , בלי איזשהו אור רחוק שמגדיר ולו כיוון כללי, כבד לי.
איכשהו ובאופן מוזר אני מתגעגעת אפילו לתקופה בה קיטרתי על הצורך במסכות והיתה בי עדיין האנרגיה והלוחמנות הדרושה על מנת להעדיף מסכות רב פעמיות על חד פעמיות.
עם המצב העכשווי – התו הירוק, ההסתה, החשדנות, חוסר האמון שמסביב,
הדאגה לכדור הארץ ניראת כמו מותרות לפריבילגים שלא צריכים לשרוד את השבוע הקרוב.
באופן אישי, הייתי שמחה מאד להיות רחוק עכשיו…טנזניה נראה לי רחוק מספיק.
אבל מכיוון שאני כאן ועכשיו ונראה שאני לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב, אני מנסה להתעלות מעל התחושות הקשות ולהתמקד בעשיה.
אסקפיזם בצורת כסא (תודו, יותר טוב מעוגה…מי צריך עכשיו להתמודד גם עם אכילה רגשית…), שמאפשר לי להתמקד בפעולות טכניות.
ועל הדרך, אני גם מרוויחה כסא נוסף לאוסף.
(וגעגוע קל לארוח רב משתתפים שיעשה שימוש נאות באוסף שהתחלתי לצבור)

אז אחרי שקיטרתי לכם (קצת!…), נתמקד בפעולות הטכניות.
אסקפיזם מזוקק.

היכן התחלתי?

את הכסא הזה מצאתי, כמו את הקולב ורהיטים נוספים, בכניסה לדיור המוגן של אמא שלי.
(לצערי, גם שם השנה האחרונה לא היטיבה עם הדיירים ולא בגלל שחלו בקורונה. זה ניכר בכמות הרהיטים שאני מוצאת שמעידה על כמות הדירות שמתפנה)

• 

• 

• 

להבדיל מכסאות אחרים שמצאתי (כמו זה לדוגמה), נראה שהכסא הזה גם שלם וגם יציב והטיפול בו לא ידרוש השקעה יוצאת דופן. אין ספק שרוב האנשים היו שמחים עם נתוני הבסיס הללו אבל …הללללו זו אני פה…. לנקות כסא, לשייף ולמרוח בלכה זה לא מספיק אסקפיזם עבורי גם בשגרה, אז עכשיו?? אין מצב!
אין לי ספק שאגרום עגמת נפש לכל חובבי הוינטאג’ למיניהם (כן. הכסא הזה הוא וינטאג’ ויש לו גם מדבקה שתעיד על כך באחוריו המוסתרים) אבל הכסא הזה יקבל טוויסט.
אפרט את שיקולי בהמשך, גם אם ברור לי שחובבי הז’אנר יחלקו עלי.
נו ניחא.

נקיון זה גם אסקפיזם?

ברור לי לחלוטין שיש א.נשים שקרצוף ונקיון עושה להם את זה. ורצוי עם מוזיקה קצבית. לצערי אני לא נימנת על אותה קבוצה מבורכת. ניקיון מעולם לא היה בין עבודות הבית האהובות עלי (יש דבר כזה עבודות בית אהובות??) אבל לפעמים אין ברירה.
גם כאן.
הכסא שחור משימוש ויש צורך לנקות אותו היטב לפני שעושים כל דבר אחר.
סקוץ’ והרבה מים וסבון יעשו את העבודה ואני משאירה אותו להתייבש בחוץ.

• 

• 

הכנת הכסא לעבודה.
או נכון יותר – זה עיקר העבודה….

לאחר ייבוש הכסא הגיע הזמן לשייף אותו.
הואיל והכסא יציב, קיוויתי להמנע מפירוק. תקוות ומעשים לחוד…
מכיוון שהקונסטרוקציה של הכסא מתעגלת, אני מוצאת שאין לי גישה (לא לשיוף ולא לגימור) למקומות צרים מדי ואני מחליטה לפרק את המשטחים.

פירוק (אסקפיזם ואלימות שהולכים ביחד. יש דבר כזה מסתבר):

למה? למה תמיד אני מתעקשת איכשהו ללכת בדרך הקשה?
לו הייתי מוותרת על פירוק המשטחים חלק ניכר מהעבודה היה נחסך ממני גם בשלב הפירוק וגם אח”כ בשלב החיבור. מי בכלל חשב?
יש לציין שכמעט תמיד יש בלת”מים במהלך העבודה שמחייבים אורך רוח גמישות מחשבתית ויצירתיות בפתרון. מסתבר שלפעמים גם קצת אלימות יכולה להועיל (מישהו דיבר כאן על אסקפיזם??) כמו כאן לדוגמה.
אבל בל נקדים את המאוחר.
ההתחלה היתה מטעה. נראה שהברגים משתפים איתי פעולה:

• 

• 

• 

אבל תמיד יש אחד או שניים קשים. כאילו דווקא…את רוצה לפרק? נראה אותך. קחי, תאכלי סרטים.

• 

• 

• 

אז מתןך 6 ברגים 4 עשו טובה והועילו להזיז את עצמם עם קצת שכנוע ואסרטיביות. 2 ברגים נשארו בעקשנותם. מה לא עשיתי… ניסיתי לחפור תחתם, ניסיתי לשמן אותם (ליטרלי. אלו ברגים. לא פקידים מושחתים…) נתתי להם זמן וכלום. נדה.
אחרי שהתיאשתי, גייסתי כוחות רעננים שלא התישו ועוד לא שחקו את כריות כף היד. הכוחות הללו עשו את הבלתי יאמן והצליחו לשלוף בורג אחד מהשניים העיקשים.
על הבורג האחרון כבר הפעלתי אלימות. הואיל והוא נותר בודד, כבר ניתן היה לסובב מעט את פלטת העץ ולהפעיל מומנט על הבורג העיקש.
מה שנכנע בסוף היה כנראה העץ סביב הבורג. המשטח נשלף (כשהוא מותיר שכבה ממנו על הקונסטרוקציה) ואחריו הבורג.

• 

• 

מסתבר שהמשטח עוגן לקונסטרוקציה גם בברגים וגם עם דבק. כשאחבר את המשטחים חזרה, אגלה שזה לא היה מיותר.

מילוי ושיוף:

לא נותר אלא למלא חורים ולשייף את כל העץ היטב על מנת להסיר כל גימור קודם. במקרה זה רוב הגימור הקודם כבר הוסר במהלך השנים והניקוי שעשיתי לכסא גם תרם את חלקו. השיוף במקרה זה הסיר שאריות ולכלוך שנספג בעץ וכמובן מחליק ומיישר את הנקודות בהן הוספנו מילוי.
קחו בחשבון ששום שיוף לא יחזיר עץ למצב חדש לחלוטין. ואיזה מזל שזה כך… חלק מהיופי של העץ הוא הזמן שניכר בו.

• 

• 

• 

זוכרים שהמשטח נתלש מהקונסטרוקציה? וזוכרים שהיה קשה (בלשון המעטה) לשחרר את הברגים?
אז חשבתי לעשות לי חיים קלים, לא למלא את החלק שנתלש (ממילא הוא מוסתר ע”י הקונסטרוקציה ולא רואים זאת גם כשהופכים את הכסא) ולהשתמש בחורים הקיימים כשאחבר מחדש….
טעות!
בדיעבד, כשעשיתי זאת, החיבור של המשטח לכסא היה חלש וכשהופעל מומנט על החלק הקדמי של המשטח, הברגים נתלשו מהחלק האחורי.
הייתי צריכה מראש לא לעשות לעצמי הנחות ולמלא את כל הפגמים שנוצרו ואת כל חורי הברגים הישנים. ושוב זה הוכיח את עצמו, כשלא עובדים עם הראש, עובדים יותר עם הרגליים (או הידיים במקרה זה).

• 

• 

• 

• 

מפנה את תשומת ליבכם שבמילוי הספציפי הזה, להבדיל ממילוי חורים רגיל בעל מאפיינים קוסמטיים בעיקר, עירבבתי פילר עם אבקת נסורת שאספתי מהמלטשת שלי. תוספת הנסורת תחזק את המילוי.
באופן עקרוני ניתן לערבב את אבקת הנסורת עם דבק, דבר שלהערכתי ייתן מילוי חזק/קשה יותר.
הסיבה שהעדפתי פילר על דבק היא שהחדירות של הברגים תהיה גבוהה יותר במילוי על בסיס פילר מאשר במילוי על בסיס דבק. מאחר ואין לי משחק עם מיקום הברגים (חצי סמ’ הצידה לכל כיוון והמושב כבר לא יהיה ממורכז).
קחו את הבחירה שלי בערבון מוגבל. זו הערכה בלבד ולא עשיתי השוואה לצורך אימות.

ומה עכשיו?
שלב קבלת ההחלטות איך הכסא יראה בסוף.

אם באסקפיזם עסקנן, גיליתי שהרבה יותר קל להשיג אסקפיזם בפעולות טכניות מאד, שהסדר שלהן ידוע ומוכר מראש. באופן מפתיע (או שלא), שלב של עיצוב או קבלת החלטות פחות זורם (לי לפחות) כשאני מועמסת רגשית. איכשהו מצאתי שבניגוד לבדרך כלל, היה לי קשה לקבל החלטה.
וזה כולה כסא… תארו לעצמכם דברים מהותיים יותר.
בקיצר,
מה יש לנו ועל מה אני מתלבטת?
יש לנו קונסטרוקצית עץ מלא יציבה שהיה לי ברור שתקבל גימור של לכה ותישאר בגוון העץ המקורי שלה. לא היתה שום סיבה (טובה לגישתי) לשנות זאת.
ויש לנו משטחים מעץ לבוד, מושב וגב, שיש לטפל בהם:
א. להשאיר אותם בגוון העץ המקורי עם הפגמים הקטנים שבהם.
ב. לכסות אותם (ואת הפגמים) חלקית ואם כן אז במה.

בשלב הזה אני חייבת להיישיר מבט ולהודות בפני ובפניכם שמה שהכריע כנראה, היה הצורך שלי לתת לכסא את הטאץ’ האישי שלי. פגמים מהסוג שהיו בכסא והיו חשופים לו הייתי משאירה את המשטחים בעץ טבעי, מעולם לא באמת הפריעו לי. נהפוכו. לרוב אני משתדלת למנף את הפגמים כדי להדגיש את ההסטוריה של הכסא ובאמצעותה את אופי הכסא.
לכו תבינו.
תמיד אפשר להאשים את הקורונה. אולי גם עכשיו 😉
אז כן, בחרתי לכסות את המשטחים. לא על מנת לכסות אותם (דבר שצבע היה עושה מצוין) אלא על מנת לתת לכסא את הטוויסט שרציתי וראיתי בעיני רוחי כהדהוד לכסאות של פעם שכוסו בפורמייקה ותמיד נדבקו לי לירכיים כשהייתי עם מכנסיים קצרים.

גם הכיסוי הוא סוג של אסקפיזם??

הואיל ובחרתי לכסות את המשטחים, הייתי צריכה לבחור איך ועם מה.
א. לצבוע?
לא היה משיג את הטוויסט שחיפשתי והייתי מאבדת את העץ. פתרון רע מכל כיוון.
ב. לצייר על המשטחים כמו (או אחרת) בכיסא ששיפצתי כמחווה להונדרטוואסר ?
לא התחשק לי לצייר וחשדתי גם שציור לא יתן את אותו האפקט של כיסוי שיזכיר את הפורמייקה של פעם…(אגב, למתעניינים, אני מציירת דווקא לא מעט לאחרונה, אבל לא על רהיטים. איורי אף לקחו חלק בתחרות ועכשיו גם בתערוכה. זה עוד סוג של אסקפיזם. מכיוון אחר. ועושה דווקא עבודה מצויינת)
ג. לכסות את הכסא במשהו נוסטלגי. שיתכתב עם כסא וינטאג’ ,יקרוץ לאותה תקופה
ואם כן, (כן!)
אז מה עומד על הפרק?
– ספר עם דפים מצהיבים. ניקוד, פונט גדול של פעם, שפה של פעם.
– קומיקס LOONEY TUNES, שבתור ילדה אהבתי לראות את הסרטים המצויירים שלהם.
– מפות. אטלס. של מקומות בעולם. מודפסים על נייר.

• 

• 

• 

כל אחת מהאופציות הלכה למעשה מבטאת אסקפיזם אחר קצת, כולן נוסטלגיות ומתחברות עם כסא וינטאג’, כולן (אסקפיזם או לא) שירתו אותי נאמנה בשלבים שונים של חיי ואני אוהבת את כולן.

מכירים את זה שאתם משנים את דעתכם כמו פינג פונג?
כל רגע משהו אחר נראה לכם הדבר הכי נכון ומתאים?
אז ככה הרגשתי.
בסופו של דבר, העלתי פוסט בנושא וחברי הביעו את דעתם. טל חברי, אף הגדיל לעשות והעלה רעיון אדיר שאני שומרת על הזכות לנצל אותו בהזדמנות אחרת. כמובן עם קרדיט מתאים (תודה טל! וכל השאר, בינתיים תצטרכו להשאר סקרנים).
כל אחת מהאופציות מחייבת התייחסות קצת שונה ועיבוד קצת שונה ולכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות.
בסופו של דבר בחרתי מפה.
גם כי הייתי שמחה בתקופה הזו להיות מאד רחוק מכאן וגם כי מצאתי מפה מספיק גדולה שתכסה את כל המשטח ביחידה אחת.

אסטרטגיה איך להדביק נייר על משטח –

להדביק נייר גדול (כמו טפט במידה מסויימת) מצריך תשומת לב, סבלנות דיוק ומיומנות. אם תקרעו את הנייר אכלתם אותה (טוב, אפשר להנדס פתרונות כמו שעשיתי עם הבקשה להיתר, אבל זה ידרוש מכם הרבה גמישות מחשבתית, הרבה סלחנות והרבה עבודה נוספת).
אם אינכם בטוחים בעצמכם, הכי קל וסלחני יהיה לעבוד עם קרעי נייר כפי שכיסיתי את הדלת שלי.
כך תשיגו טקסטורה אבל תאבדו את ההמשכיות שקיימת כשמדביקים יחידה שלמה.
להדביק קומיקס או תמונות זה משהו באמצע – גם לשמור על רצף (רק ויזואלי. לצערי כל הקומיקסים מודפסים על שני צידי הדף מה שתמיד מחייב אותי לבחור) וגם להדביק חתיכות חתיכות.
כאן השיקול הוא אחר מעט –
בלי פסי המסגרת של הקומיקס שמעלימים את החיבורים, תראו את פסי החיבור. כמו כאן. תחשבו אם מתאים לכם…
וכשמכסים משטח בקרעי נייר הקצוות הקרועים הם כבר חלק מהטקסטורה שנוצרת.
עשו את השיקול שלכם.

איך מדביקים מפה על משטחים?

בהדבקת מפה, היו מודעים לכך שלא תוכלו להעלים לחלוטין את פסי הקיפולים שלה. בפרט אם היא ישנה ומשומשת. אם אתם יכולים לחיות בשלום עם פסי הקיפול על המשטח המודבק, לכו על זה. אם לא, זה סתם יתסכל אתכם. חפשו פתרון אחר.

אם אחרי הכל החלטתם ללכת על הדבקת המפה ככה תעשו את זה –
יש לי בד”כ שני בקבוקים.
בקבוק של דבק פלסטי ובקבוק של דבק מעורבב עם מים שמשמש אותי בעיקר כשאני מכסה משטחים עם קרעי נייר.
תחילה מרחתי על כל המשטח דבק עם מים כדי להספיג את המשטח על מנת שלא “ישתה” לי את הדבק.
מיד לאחר מכן אני מורחת באמצעות מברשת או מכחול את כל המשטח בדבק – שכבה דקה ואחידה ככל הניתן.
לאחר שכל המשטח מכוסה, אני מתחילה להדביק את הנייר, בהדרגה, מצד אחד לצד השני ותוך כדי כל הזמן מוודאה שלא נוצרים כיסי אוויר וקפלים בנייר.

• 

• 

• 

כשכל הנייר משוטח למשטח, אני מתחילה להדק מהאמצע החוצה בצורה שיטתית. הפעם באמצעות סמרטוט טריקו רך. ההידוק הזה למעשה מוציא כיסים קטנים של דבק (כי כמה שננסה למרוח שכבה דקה ואחידה, תמיד תהיה מעט אי אחידות.) מהמרכז החוצה ומפזר אותם טוב יותר
שימו לב, בשלב זה הנייר כבר נרטב ומתחילים להווצר בו קפלים. (כמו על אצבעות ששהו הרבה זמן במים…)
אל תיבהלו כי דווקא עכשיו, כשהנייר רטוב מהדבק, הוא הכי פגיע.
לא בכוח.
לעבור עם הסמרטוט בעדינות.
הכל יסתדר כשהמפה תתייבש וכל הקפלים הקטנים הללו יעלמו.
לגבי קצוות הנייר, השאירו מעט שוליים מעבר לגבולות המושב. נטפל בהם בשלב מאוחר יותר.

גימור לצורך הגנה –

לאחר ייבוש מלא, אני מכסה הכל בשכבה של דבק (דבק מדולל במים יותר קל ליישם ללא סימנים אבל יתן שכבה דקה יותר ככיסוי. לדעתי ה”לא לחוצה בזמן”, עדיף לעשות כך כמה שכבות, אבל נתון לגמרי לשיקול דעתכם) ולאחר יבוש מלא עוד שכבה. לפחות.
אחרי יבוש של שכבה אחת (שמספקת כבר מעט הגנה לשכבת הנייר) אני מטפלת בקצוות שהשארתי. (אפרט את השלב הזה בהמשך) את יתרת השכבות אעשה על משטחים שנוקו משאריות נייר.
כשאני עובדת עם דבק מדולל במים אני מיישמת אותו עם היד או עם סמרטוט נקי. אם תרצו ליישם דבק לא מדולל, מציעה לעבוד עם מברשת ובזריזות. במיוחד בימים חמים.
על שכבות הדבק שיישמתם (לאחר ייבוש מלא כמובן!), תגענה בשלב מאוחר יותר, עוד כמה שכבות של לכה.

כל השכבות הללו באות להגן על המפה מנייר שהדבקנו על המשטח. הואיל והמשטח, מעצם יעודו, מועד לשחיקה מכאנית גבוהה כמה שיותר שכבות, ההגנה תהיה גבוהה יותר. תחליטו אתם כמה שכבות של דבק ואח”כ של לכה, מתאים לכם ליישם.
(את הלכה איישם כמובן על כל הכסא, לא רק על המשטחים. מבחינת כמות השכבות, אזורים שמועדים לשחיקה נמוכה יותר, יכולים כמובן להסתפק בשתי שכבות של לכה)
אני משתמשת באופן גורף בלכה על בסיס מים בגלל שהיא ידידותית יותר לסביבה (ההפך מאסקפיזם??)
מראה הגמר של הלכה (מט, מבריק או משי) יהיה בהתאם לויז’ן הויזואלי שלכם לרהיט.
אני בחרתי הפעם בגמר משי.
תראו בהמשך שלפעמים, המציאות מורכבת והיא בוחרת עבורנו …

• 

• 

• 

• 

• 

הסרת שאריות נייר משולי המשטחים:

הפרוייקט שעשה לי ביה”ס בנושא הזה הוא השרפרף עם הבקשה להיתר. אין דרך להדגיש יתר על המידה כמה חשובים שלבי הייבוש וכמה אי אפשר לעגל פינות בנושא. אז או שתסמכו עלי (אחרי שכמובן אני הצלחתי להרוס את העבודה שלי בחינניות יתרה ונאלצתי להשקיע כפליים זמן ועבודה כדי לתקן בצורה מגושמת למדי) או שתתנסו בזאת בעצמכם.
אין לי ספק שלומדים הכי הרבה מהתנסות אישית, אז גם אם תבחרו לבדוק בעצמכם, יאללה, לכו על זה.

אז למה יש חשיבות עליונה לייבוש מלא?
משום שכשהנייר רטוב, הוא רך ומתקפל, נקרע בקלות והיכולת שלכם לשלוט במה שיקרה ואיפה הוא יקרע/יחתך, קטן. זו הסיבה שכשאתם מנסים לשטח את הקפלים, אתם צריכים לעשות זאת בעדינות ובזהירות. זו הסיבה שכשאתם רוצים לנקות את השוליים, אתם חייבים להמתין לייבוש מלא.

מאידך, לאחר ייבוש מלא, התהליך יחסית פשוט.

• 

אבל לפני שאתם מתחילים, עברו בשיטתיות על כל השוליים ובדקו שהכל מודבק היטב. אם יש אזורים שאינם מודבקים היטב, זה הזמן, באמצעות מכחול, להכניס דבק ולהדביק הכל היטב. (כן, גם השלב הזה מצריך ייבוש מלא! אין הנחות)
יכול להיות שתגלו זאת לאחר הסרת השוליים (כמוני), אז תעשו זאת אז או בכל שלב שזה יצוץ.

על מנת להסיר את שאריות הנייר אין צורך לא במספרים ולא בסכין יפני חד (שם התחלתי בהסטוריה הרחוקה שלי וגיליתי שהתוצאה שהם נותנים לא מיטבית).
תצטרכו נייר לטש (אני השתמשתי בגרעון 180) וחתיכת עץ שתוכלו ללפף את נייר הלטש סביבה. ותתחילו לשייף את פס הקצה. מהר מאד השאריות יוסרו. עוד קצת ליטוש על מנת להחליק את הפינה (וכדי לוודא שהכל מודבק היטב. אם לא, עכשיו זה יתגלה) וכדי להסיר שאריות דבק מפאות המשטח ואפשר להמשיך הלאה.

• 

• 

ואיך המציאות השפיעה על גימור הלכה שלי??

ככל שתהיו מנוסים, תמיד משהו יכול לקרות ולשנות לכם את התכניות. השאלה שנשארת איך אתם מקבלים את זה ומה אתם עושים עם זה (אגב, זה נראה לי נכון לכל תחומי החיים ולא רק לנושא השיפוץ…)
זוכרים שכתבתי קצת יותר למעלה שבגלל השחיקה המכנית עדיף ליישם יותר שכבות?
אז אחרי שתיים שלוש שכבות (רק על המשטחים המחופים) התחלתי להרגיש חספוס, כאילו יש בלכה חלקיקים זעירים שלא הבנתי מהיכן הגיעו.

בדיעבד, אני משערת שזו היתה לכה שהתייבשה על המברשת שלי ונשרה כאבקה תוך כדי צביעה.
התרגלתי לא לשטוף את המברשת בין הסבבים אלא להכניס אותה לשקית ולמקפיא אם מדובר בזמן רב. והשתמשתי במברשת עם סיבי ניילון שלראשונה שהשתמשתי בה ביותר מסבב אחד או שניים.
אני מעריכה שבשילוב הזה קבור הכלב…
אז פעם אחרת, אהיה מודעת לזה מראש…או שאשתמש במברשת אחרת או שאשטוף את המברשת בין הסבבים. אבל מה עכשיו???

טוב, בשלב זה אני משערת שאין לי הרבה ברירות. שיוף מסיבי יהרוס את כל העבודה שלי וזה לא שיש לי הרבה מפות של טנזניה להחלפה. מצד שני, החיספוס הזה שנוצר לא באמת מפריע לי… (חוץ מזה שזה יהרוס מעט את האפקט הנוסטלגי של הפורמייקה שנדבקת לירכיים ביום חם;-)) הוא לא ניכר ויזואלית וגם אם הוא עמעם מעט מהברק הקל בגימור משי מט, ממילא לא רציתי משטחים מבריקים ממש.
אז עם נייר לטש מאד עדין (גרעון 240) עברתי על המשטח, יישמתי עוד שכבה “נקיה” וסיימתי.

נראה לי שעד כה הכסא סיפק את האסקפיזם שחיפשתי. מה אתם אומרים?
טוב, יש גם המשך…עוד לא סיימתי. יש לנו עוד קצת אסקפיזם בהמשך.

לחבר חזרה את כל חלקי הכסא. סליחה…האסקפיזם.

לרוב אני משתדלת להשתמש בברגים שפרקתי, אלא אם הם כבר לא שמישים. בעיקר בגלל שראש הבורג כבר שחוק. עקרונית גם חלודה לא בהכרח מרתיעה אותי, אם זה מסתדר עם המראה. כאן זה פחות. במשענת יש ארבעה ברגים חשופים ולאחר התלבטות, העדפתי להחליף את הברגים בברגים חדשים שלהערכתי יבלטו פחות.
כמו הפרוק של המשענת, כך גם החיבור חזרה היה זריז ונטול בעיות.

• 

• 

וכמו שהיה הפרוק של המושב, כך מסתבר גם החיבור שלו…
המושב היה מחובר בשישה ברגים חלודים שלפחות שניים מהם נשחקו לחלוטין. הברגים נכנסו מלמטה ואחזו בלוח המושב. הבורג המרכזי בשני הצדדים חדר את המושב לחלוטין (אולי בגלל השימוש לאורך השנים ששחק את משטח המושב??) בצדדים, בגלל הקימור של הרגליים, לא נוצרה בעיה.
בחרתי לפתור את הבעיה באמצעות שייבות (דיסקית שטוחה עם חור) כדי להרוויח מילימטר וחצי.

• 

• 

לדאבוני החיבורים לא היו כנראה מספיק חזקים ובפעם הראשונה שהתיישבתי על הכסא, הופעל מומנט על המשטח והברגים נשלפו.
עכשיו הבנתי למה היה קשה כ”כ לפרק את המושב ולמה חלק ממנו התקלף בפרוק. כנראה מרכיבי הכסא התמודדו בדיוק כמוני וכנראה הם השתמשו בדבק.

• 

• 

• 

בסבב השני כבר הייתי יסודית. מילאתי את כל החורים (ראו פרוט בהתחלה) והוספתי דבק לחיבור.
הבא שירצה לפרק את הכסא, כנראה יאכל קש לא פחות ממני.

• 

• 

ולסיום סיומת:

הפלסטיקים הקטנים ברגליים של הכסא שצריך להחליף לעיתים קרובות יחסית.
גם כאן.

• 

• 

אחרי שהוצאתי את המסמרים ואת הפלסטיקים הישנים, ניסיתי להדביק רגליות סיליקון שהוסרו מכסא אחר שהורכבו עליו גלגלים. לצערי זה לא צלח (אולי לא מצאתי את סוג הדבק הנכון…) ואאלץ לקנות רגליות חדשות. בינתיים הכסא ללא רגליות. הרגליות שומרות גם על הרצפה משריטות וגם על העץ ממים ולכלוך כך שאל תוותרו על רגליות.
ככה נראה הכסא לאחר מבצע שומר החומות:

זהו.
עכשיו יש לי את טנזניה לארוחות שישי.
בתקווה לימים טובים יותר שולחת אהבה לכולכם.

Related Images:

הבן שלי כבר לא גר בבית.
יש לו בית משלו שחלק מיצירותי אף מגיעות גם אליו, אבל לא זה העניין.
שנינו חולקים חוש טכני מפותח ויצירתיות וכשמתאפשר, אנחנו עובדים יחד.
למדנו להשלים זה את זה ולהמשיך זה את זה.
כשאנחנו רחוקים אני משתפת אותו בעבודה שלי מעל גלי הוואטסאפ והוא משתף אותי בצנצנות החמוצים שהוא מכין לתפארת.
כששלחתי לו את תמונות הארונית הזו הוא אמר שהיא נראת ממש אותנטית…

ואז הראתי לו איך היא נראתה במקור… 😉

אותנטיות…

לפי המילון דבר “אותנטי” הוא הדבר המקורי, הלא מזויף.
אז כן, זו הארונית המקורית על כל חלקיה, כולל רוב הברגים המקוריים שלה, אבל אחרי שטיפלתי בה היא בכל זאת נראת אחרת.
אמנם בבחירה שלי לתת לה את המראה הנוכחי התחשבתי בנתונים שלה (ארחיב על זה בהמשך…) וניסיתי להיות נאמנה לרוח שלה, אבל, לא שימרתי את המראה המקורי.
כדי להיות כנה (ופרקטית!) לא תמיד ראוי ומוצדק לשמר ולשחזר את המראה המקורי של החפץ.
כשמדובר ברהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח אז בוודאי זה כדאי.
לרוב מדובר ביצירת אמנות וכפי שיצירות אמנות זוכות לשימור ושחזור, כך גם רהיטים.
רסטורציה זו עבודה מאד מאד מדוייקת של אומן שיודע לשחזר את החומרים ואת הטכניקות שהרהיט נבנה באמצעותם. וכדי לשמר את הרהיט אולם לא לאבד את סימני הגיל על הרהיט, דרושה מומחיות מיוחדת.
תודו, גם כשמאבדים את סימני הגיל, מאבדים מהאותנטיות שלו.

והאותנטיות של הארונית שלי…?

הארונית שלי היא פחות או יותר ההיפך מרהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח.
היא נבנתה כנראה ע”י חובבן, כנראה רק לתת מענה פונקציונלי לצורך שהתעורר. משאריות עצים הכי פשוטים, כאלה שנפגעו בעבר מתולעי עץ ולא צלחו לשום דבר אחר.
במשך הזמן הארונית נצבעה שוב, פעם או פעמיים וגם זה בצורה חובבנית.
החן של הארונית שלי היא כל אלה: הפונקציונליות, חוסר היומרה שבה, הפגמים והזמן שניכר בה.
את רוח הדברים הללו בכוונתי לשמר וזאת תוך כדי שאני משתמשת בנתונים הקיימים, מסירה שכבות של לכלוך, מחזקת, ממלאה חורים, מחליפה את הזכוכית השבורה ונותנת לה צבע.
הארונית שלי תשמור על האותנטיות שלה אבל לא על המראה המקורי שלה :-).

הכנת הארונית לעבודה:

כרגיל, אי אפשר בלי להכין את הרהיט לצביעה.
לרוב זה החלק הפחות כיפי של העבודה. החלק המלכלך, המרעיש…
אבל אי אפשר בלעדיו (זאת אומרת אם תרצו לעשות עבודה טובה, אי אפשר בלעדיו)
התחלתי עם הסרת הצבע ופרוק (כפי שתראו, השימוש בחומר מסיר צבע תרם ליכולת לפרק את הפרזול…לא מעבר לכך).
בעבר הופתעתי לטובה, כשהסרתי את הצבע משידונת שמצאתי, לגלות כמה מסיר הצבע היה יעיל.
לצערי במקרה הזה, אותו חומר בדיוק היה לא אפקטיבי בעליל (לדעתי איכות העץ ואיכות הצבע משפיעים על תוצאות שונות ואפקטיביות שונה אולם אין לי מספיק נסיון לבסס את המסקנה הזו)
התרומה היחידה של מסיר הצבע במקרה זה היתה, שהוא הקל עלי (אל תתרשמו, עדיין התאמצתי!) לפרק את הפרזול מהארונית.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהפרזול:

על הפרזול שפרקתי עדיין נשארו שאריות צבע וגם אחרי שהשרתי אותם בטרפנטין, הייתי צריכה ממש לשפשף אותם עם שפכטל וצמר פלדה על מנת להסיר את הצבע.
את הפרזול הישן, כולל רוב הברגים, הרכבתי מחדש בארונית המשופצת.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהעץ:

לגבי הסרת הצבע מהעץ, עשיתי זאת באופן חלקי (השתמשתי בשכבות הצבע הישנות כחלק מהמראה החדש) ע”י שיוף באמצעות משייפת.
ואם לא הסרתי את הצבע לחלוטין, למה בכלל לטרוח ולשייף?
השיוף במקרה זה גם חיספס את המשטחים, מה שמבטיח אחיזה טובה יותר של הצבע לכשאצבע. כמו כן, השיוף חשף באופן חלקי ואקראי את שכבות הצבע הקודמות וכן את העץ. החשיפה הזו תתרום לי למראה השיכוב והיישון שאכוון אליו בשלב מאוחר יותר.
בשלב זה גם פרקתי את המדפים בארונית על מנת לטפל בהם באופן פרטני מתוך ידיעה שאמקמם מחדש לאחר צביעה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר השיוף (כאמור, לא הסרתי את הצבע באופן מלא מתוך כוונה לעשות בו שימוש בהמשך) אני ממלאה חורים עם פילר עץ, מחכה לייבוש ועושה השלמות עם השיוף.
לפעמים נדרש סבב נוסף של מילוי ולאחר ייבוש, שיוף.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

צביעה:

אני משפצת את השידה הזו כחלק משדרוג חדר האמבטיה שלי.
המראה כבר שופצה והוחלפה בתור שלב ראשון לפיכך בחירת הגוונים כבר נעשתה בשלב מוקדם יותר.
אני משתמשת בגוון ירוק (שצבעתי איתו גם את המראה) לגוף הארונית ובגוון חרדל (שיצרתי בעבר עבור רגלי שולחן המזוודה שלי והתחרטתי לגביו) לגב הארונית.
את הגוונים הללו ערבבתי בעבר מאחר ולא מצאתי גוון שיתאים לי.
הם חיכו לי לפרוייקט הזה.
יש לציין שכשאתם מערבבים צבע בצורה עצמאית, תוודאו ללא ספק, שיש לכם מספיק חומר מהגוון הרצוי לכל שלבי הפרוייקט. יכול להיות לא נעים בעליל להתקע באמצע פרוייקט בלי צבע ואז לנסות (עם סיכוי אפסי) לשחזר את הצבע הרצוי.

• 

• 

• 

מכיוון שאני מתכוונת לשייף את הצבע ולחשוף את העץ ושכבות קודמות של צבע, אפשר להתפשר על איכות הצביעה. אין צורך בשכבה נוספת של צבע.
אני כן מקפידה על כיסוי מלא של כל השטח וכן על תיקונים עם מכחול בקו המגע בין הצבעים השונים ( את התיקונים עם המכחול עשיתי במקרה זה כבר לאחר השיוף. ממילא המשייפת לא ממש מגיעה לקצוות…).

• 

• 

שלב הדיסטרסינג, שאבי שיק …

זוכרים שדיברנו על אותנטיות? אז בעצם בשלב הזה אני שומרת (או יוצרת?!) את האותנטיות של הארונית הזו. אני חושפת את העץ ושכבות קודמות של צבע באמצעות השיוף, יוצרת שכבת פאטינה ונותנת לרהיט מראה מיושן.
כמובן שניתן לתת את המראה הזה גם לרהיט חדש באופן מלאכותי.
כאן אני משתמשת בקיים כדי להשיג את האפקט שרציתי.

שיוף:

בתור שלב ראשון אני משייפת את כל חלקי הארונית.
יש מקרים בהם אני מעוניינת בשיוף עדין שיחשוף רק אזורים שמועדים לשפשוף. בארונית הזו אני מעוניינת בשפשוף מסיבי יותר ואני נעזרת במשייפת החשמלית.

• 

• 

• 

אחרי שהארונית שויפה על כל חלקיה, לשביעות רצוני, אני מנסה להרכיב חזרה את המדפים.
לצערי כאן אני נתקלת בבעיות לא צפויות.
אני מגלה שאין לי די מרחב תמרון לכלי עבודה לחבר את המדפים לתומכים שלהם. בוודאי לא עם המסמרים שפרקתי.
תוך כדי נסיונות, אני מצליחה (בשלבים…) גם להרוס את אותם תומכי מדפים.
(להגנתי יאמר שמדובר בעץ מאיכות ירודה!)

• 

• 

• 

• 

• 

הוספת “פאטינה”:

שלב הפאטינה הוא שלב שפיתחתי תוך כדי ניסוי וטעיה ותעיה ותהיה בעבודות קודמות שלי.
הוא החל במקור עם ווקס שגיוונתי בעצמי (כשבעצם שימוש בווקס מונע ממני גימור של לכה על בסיס מים) והמשיך בפתרונות שאפשרו לי את אותו האפקט המיישן גם על עבודות שרציתי להשתמש בהן עם גימור של לכה.

לצורך העניין אני משתמשת במעט צבע חום מדולל במים.
אפשר להשתמש במכחול וסמרטוט או כמו שהשתמשתי כאן – בספוג.
אני טובלת את הספוג במים הצבועים ועוברת על כל המשטחים. אני יכולה לשחק עם הסמיכות של הצבע ובאזורים מועדים כמו סדקים חורים ופינות, להעלות את מינון הצבע.
הגוון החום נותן לרהיט אפקט יישון נוסף ומשלים.
האפקט הזה, שנותן את הטאץ’ הסופי למראה המיושן, יחסר למי שכבר התנסה בו.

• 

• 

פינישים:

הגעתי כמעט לסוף.
לא נותר אלא לכסות את הארונית בלכה (כדי להגן עליה מלחות, לכלוך ושחיקת מגע), לחבר חזרה את הפרזול ולקחת אותה לאברם הזגג שיתאים זכוכית סבתא לדלת הארונית.
אני בוחרת בלכה מט על בסיס מים כדי לשמור על האותנטיות של מראה השבי שיק של הארונית.
ברוב המקומות אני צובעת 2 שכבות של לכה, למעט המשטחים האופקיים שישמשו לאחסון. במשטחים הללו השחיקה המכנית תהיה גבוהה יותר ואני מוסיפה שכבה נוספת.

כמו כן אני מחברת חזרה את הפרזול שפרקתי, משתמשת ברוב הברגים הקיימים ועושה השלמות לברגים שהראש שלהם נשחק.
הבחירה להשאר עם הפרזול הקיים היא גם עיצובית (אותנטיות?!), אבל גם פרקטית. צירים אחרים היו רחבים מדי וידיות אחרות פחות התאימו למנגנון הנעילה.
הואיל ואני רוצה לשנות את כיוון פתיחת הדלת בהתאם למיקום המיועד של הארונית אצלי במקלחת, אותם המתלים עוברים לצד השני של הארונית. מה שהיה למטה הופך למעלה. (גם מיקום המדפים הושפע בהתאמה)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

התאמת זכוכית חדשה לדלת הארונית:

יכולתי לבחור בזכוכית נקיה כמו הזכוכית שהיתה במקור אולם העדפתי משטח שיטשטש מעט את תכולת הארונית (מי רוצה לראות צמר גפן, בקבוק אלכוהול משחה לכוויות ומברשת שיניים רזרבית???) אז בחרתי בזכוכית סבתא (זכוכית מעוטרת) שגם תשלים את המראה ה”אותנטי” של פעם.

החלק הזה של העבודה כבר שייך לאברם הזגג.
אברהם חיבר את הזכוכית באמצעות סיליקון. הוא לא נעזר במסמרים (כפי שהיה במקור) כי העץ דק ופגיע. הוא גם לא משתמש בסופר 7 מאחר ולדבריו אם הזכוכית תישבר, לא ניתן יהיה להיפטר משאריות הזכוכית שצמודות למסגרת (דווקא מפני שסופר 7 הוא דבק טוב כ”כ…) – מה שהגיוני סה”כ.
ההדבקה בסיליקון מחייבת סבלנות.
לתת לזכוכית לשבת יממה מבלי לגעת בה.

• 

• 

• 

וזהו.
אחרי שהסיליקון התייבש, הארונית מוכנה לתליה.
אני אתלה אותה אחרי שאסיים לעבוד על כל שאר המגרות, שיקבלו לוק חדש כחלק משדרוג חדר המקלחת שלי.
מבטיחה לעדכן צילום גם אז.
בינתיים, מוזמנים חזרה לתחילת הפוסט ולראות איך הארונית נראת אחרי הטיפול שלי.

Related Images:

מכירים את הפרוייקטים האלה שבהם איכשהו שום דבר לא הולך חלק? פרויקטים כאלה שאתם מצליחים לאבד מיקוד ולטעות בהם שוב ושוב?… שדברים לא מתחברים, לא פיזית ולא רעיונית?
שחצי מהזמן שהשקעתם בפרוייקט היה בשביל לתקן טעויות שעשיתם?…
שולחן המזוודה הזה הוא פרוייקט כזה – פרוייקט סגר הקורונה השני, שכנראה הראש שלי לא היה לגמרי במקומו.
דוגמה מצויינת למקרה בו סבתא שלי היתה משתמשת במשפט –
“כשהראש לא עובד, הרגליים יעבדו כפליים”.
אז נכון, במקרה זה אלו לא היו רק הרגליים, אבל נראה לי שהבנתם…

הפוסט הזה יראה לכם שגם כשלא תמיד הכל הולך חלק, זה לא נורא.
טעות לעולם חוזרת והדרך ללמידה רצופה טעויות.
אמנם זה טרטור, עבודה מיותרת והרבה זמן שנשרף לכאורה לשווא אבל….
אחרי הכל, מטעויות לומדים.
ולמרות הכל (ובגלל הכל?) יש שולחן מזוודה 😉

איך וממה התחלתי?

• במזוודה זכיתי כשפורסמה למסירה בקרבת מקום באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בה.
  איתה התחלתי לדמיין…

• 

• 

• רגלי שולחן המזוודה היו חלק משולחן צד קטן שנמצא בערמת גזם מול הבית. המשטח שלו היה הרוס אבל הרגליים נראו מבטיחות מאד. הוא נאסף בדיוק למטרה זו.

• 

• 

• משטחי הדיקט שניסרתי והוספתי במהלך התהליך הם חלק ממשטח דיקט של מיטה זוגית. משטח הדיקט נאסף ממזמן מהרחוב וחלקו הארי מיועד לציור נוף שימוסגר ע”י התריסים ששיפצתי. השארית (הלא זניחה בכלל) זמינה לפרוייקטים כמו זה (ומזל שיש מספיק אקסטרא גם לטעויות…)

הרעיון בבסיס הבחירות הויזואליות של שולחן המזוודה –

הרעיון כאמור התחיל עם המזוודה (שאגב, לצערי, לא היתה בשימוש. לו היתה בשימוש זה היה ניכר במראה שלה והייתי ממנפת את זה לעיצוב).
העובדה שהיא קשיחה ועשויה מעץ, העובדה שניתן להשתמש גם במשטחים שלה וגם בנפח שלה לאחסון הגדירו מראש מבחינתי את הקונצפט הכללי של שולחן מזוודה.
איך בדיוק שולחן המזוודה הזה יראה ולמה, הפרטים החיבורים והרעיון הויזואלי נשארו לא ברורים לחלוטין עוד הרבה לתוך התהליך הפיזי. חוסר המיקוד כנראה בא לידי ביטוי בכל המישורים.

תחילה הייתי צריכה לבחור באילו רגליים אעשה שימוש. אלו האופציות הנוספות שעמדו לרשותי:

• 

• 

רגלי השרפרף הגבוה לא התחברו לי ויזואלית ורגלי הכסא שדווקא אהבתי את החיבור שיצרו עם המזוודה, היו נמוכות מדי לפונקציונליות שחיפשתי. הפור נפל על רגלי השולחן שמצאתי (כמובן…זו הבחירה שדרשה הכי הרבה עבודה…).
גם לאחר שאישרתי סופית את בחירת הרגליים לשולחן עוד לא היה לי ברור איך בדיוק השולחן יראה והבחירות הויזואליות נעשו תוך כדי עבודה ולפעמים תוך כדי תהליך של אלימינציה.
מודה ומתוודה שלרוב אני מעדיפה להתחיל את הפרוייקט עם ויז’ן קצת יותר החלטי.
בדיעבד החלטתי שהמזוודה עצמה תישאר במראה האותנטי שלה בגוון העץ המקורי ועם הפרזול המקורי שקיבל ריענון עם שיוף בנייר לטש.

החיים ושנים של עיצוב בתחומים שונים לימדו אותי שאם רוצים לעשות קו עקום, אז עדיף שיהיה עקום לגמרי אחרת הוא יראה כמו טעות. כנ”ל לגבי חיבור שני דברים שונים. עדיף שיהיו שונים לגמרי זה מזה ולא שיהיו דומים מעט.
כשהחיבור הוא לא אורגני הוא עלול להראות כמו נסיון כושל.
הואיל ורגלי העץ של השולחן לא היו דומים מספיק לא בגוון ולא בסגנון למזוודה שנשארה במראה האותנטי שלה, החלטתי ללכת עד הסוף, לצבוע ולתת להן נופך שאבי שיק.
כפי שתראו בהמשך גם עם הגוון התברברתי עד שהגעתי לתוצאה שתספק אותי ותיתן לי את הקונטרסטיות שחיפשתי.

העבודה על שולחן המזוודה התחלקה לעבודה על המזוודה ועבודה על הרגליים.
אלו היו שני חלקים שונים לגמרי והטיפול בהם היה שונה לחלוטין.
החיבור ביניהם היה השלב האחרון בתהליך.

הטיפול במזוודה –

המזוודה נוצרה במקור כתיק ציירים. פרקטי מאד.
מכיל מקום אחסון לצבעים ופלטת ערבוב צבעים. המזוודה נוצרה ללא שום גימור.
לכאורה, לו הייתה בשימוש, כנראה השימוש היה ניכר בה. (תרשו לי לפנטז על זה בבקשה?)
כפי שאתם רואים, המזוודה הזו כנראה לא הייתה בשימוש. היא נרטבה כנראה פעם והוכתמה בסיד. זהו.
ועדיין,
מזוודת העץ כפי שהיא, עם כתמי המים (הסיד ירד צ’יק צ’ק) עם העיצוב המאד פונקציונלי ונקי, עם אותם פרטי הפרזול, הייתה יפה בעיני.
את המראה הזה אני מתכוונת לשמר.

אני מנקה את המזוודה, משייפת אותה, משייפת את חלקי הפרזול (עם נייר לטש ובאופן ידני) ומיישמת כמה שכבות של לכה (גם על הפרזול אבל לא על מנגנון שמאפשר תנועה).

עקרונית זהו.
ולמה עקרונית?
כי מעשית לא זהו.
תכלס, אני גם מוסיפה למזוודה כמה דברים כדי לשדרג אותה.

הוספת משטח מדיקט בתוך שולחן המזוודה:

על מנת למקסם את שטח האחסון גם בשימוש במזוודה הפתוחה, אני מנצלת מגרעת קיימת בספי המזוודה על מנת להוסיף משטח נוסף כאופציה.
את המשטח אני מנסרת מהדיקט שיש לי בבית (זה מהמיטה…). באופן מקרי ביותר הדיקט בדיוק מתאים בעוביו למגרעת במזוודה ולמסילה בו הוא יאופסן כשלא יהיה בשימוש – אחת משתי מסילות מובנות במכסה המזוודה שיועדו כנראה לפלטות ערבוב צבעים. (פלטה אחת הגיעה בתוך המזוודה)

• 

• 

פלטת ערבוב הצבעים הקיימת קצרה במעט מהמידה שאני רוצה למשטח. גודל המשטח צריך להתאים בדיוק לפנים המזוודה ולמגרעות המובנות בה.
פלטת הערבוב משמשת כשבלונה ואני מודדת ומנסרת את הדיקט לפי הפלטה ועוד קצת.
לצערי גם כאן המזל הרע שלי פוקד אותי ואני מצליחה לנסר עקום את הדיקט ואני נאלצת לחזור על התהליך.

העובדה שהמשטח גדול מעט מפלטת ערבוב הצבעים ובולט החוצה מהמסילה (ראו בתמונה) יוצרת לכאורה בעיה בכיסוי שסוגר את המסילות.
הבעיה הזו נפתרת כשחתיכת העץ הקטנה, שלכאורה מפרידה בין המסילות במכסה, מוסרת בקלילות (כפי שאתם רואים בפרט היא נפרדה מאד בקלות, ללא צורך בסכין אפילו) וכך המכסה נסגר כהלכה.

הוספת חור בפלטה כמנגנון פרוק:

אבל אם אמקם את הפלטה כפי שהיא בדיוק בתוך המגרעת במזוודה, לא ניתן יהיה להוציאה מבלי להפוך את שולחן המזוודה.
אני צריכה למצא מנגנון שיהיה קל גם להוציא את הפלטה מממקומה.
גם כאן את הפתרון לקחתי מהקיים, מפלטת ערבוב הצבעים –
יצירת חור בפלטה(שניתן להכניס בתוכו אצבע) שיאפשר גם לתפוס את הפלטה ולהוציאה בקלות.
שלא כמו בפלטת ערבוב הצבעים, כאן אני מעדיפה לעשות את החור בפינה, שם פחות יפריע.

אני משתמשת במקדח כוס עם הרדיוס הכי גדול שיש לי ויוצרת למעשה חור בצורת רבע מעגל שמרכזו בפינה.

גימור הפלטה:

הפלטה נחתכה מדיקט מחוספס וללא גימור.
מאחר והפלטה היא חלק מהמזוודה רציתי לשמור על המראה הטבעי של הפלטה.
(היא, אגב, ניראת שונה בשני צידיה מה שמכניס עניין וגיוון. ניתן למקם את הפלטה כמשטח במזוודה בכל אחד מהצדדים והמראה שיתקבל יהיה שונה)
אבל אם הייתי מצליחה לדפוק את הפלטה (כפי שתראו בהמשך, בפרוייקט הזה “עשיתי” מאמצים מיוחדים כדי להרוס מה שרק אפשר…) לא הייתי פוסלת על הסף לצבוע אותה בגוון שצבעתי בסופו של דבר את הרגליים. הדבר היחידי שהיה חשוב להקפיד עליו (ועם המזל שלי בפרוייקט הזה כנראה גם פה הייתי מצליחה לפשל) זה לא לעבות את הפלטה (גם לשכבה של צבע ולשכבה של לכה יש עובי, מסתבר ;-)) על מנת שתוכל להכנס במסילה. וזה כאמור גבולי.

בקיצור,
שייפתי (חשוב גם בקצוות המנוסרים וגם כי הפלטה סיבית ומחוספסת) ומרחתי לכה.
אז איפה בעצם אפשר בחלק הקצר הזה לפשל ?
כנראה עם הזמן מפתחים מיומנויות מיוחדות כי הצלחתי גם פה…

זוכרים שמדובר בדיקט?
אז בעצם מה שנראה כמו עץ הוא ציפוי. כמו פורניר.
וכשלא מרוכזים מספיק “מצליחים” לשייף את הציפוי הזה יותר מדי.
מה עשיתי?
עם מעט צבע חום על האצבע (גם מכחול זה טוב. אני לפעמים אוהבת לעבוד עם הידים) עברתי על המקומות הפגועים והכהתי אותם מעט כדי לטשטש את ההבדלים בכהות.

• 

• 

גם כאן – אפשר להבחין. ואפשר לא.
גם כאן, אם אפשר, תחסכו לכם. תאמינו לבעלת נסיון – עדיף להמנע מראש 😉

אחרי היבוש לכה, שיוף עדין ושוב לכה.
ואחרי ייבוש מלא,
לוודא שהפלטה נכנסת לכל המקומות שהיא אמורה להכנס אליהם. (ואם לא, אז לשייף!… ;-))

ולסיום העבודה על המזוודה….

הואיל ושולחן המזוודה יכול לתפקד כשולחן איפור, אני רוצה לשדרג ולהוסיף מראה במכסה המזוודה (ונכון, אם הפלטה שהוספתי ו/או פלטת ערבוב הצבעים יאופסנו במסילותיהם, הם יסתירו את המראה…)
בשביל זה אני לוקחת את המזוודה לאברם הזגג שחותך לי מראה בדיוק לפי הגודל ומדביק לי אותה עם
דבק סופר 7 שקוף לפנים המכסה.

הרגליים של שולחן המזוודה –

פרוק השולחן שמצאתי:

לפני הכל יש צורך להפטר מהפלטה הפגומה. אני נעזרת ב WD40 כדי להוציא את הברגים החלודים ואני נשארת עם הרגליים בנפרד.

• 

• 

מכיוון שהשולחן היה גדול מהנחוץ למזוודה, היה צורך לפרק את הרגליים ולהתאים את הקושרות לגודל הנחוץ. החיבורים הפינתיים נראו מודבקים היטב והתלבטתי איך לפרק אותם בלי לפגוע בהם.
הצלחתי לעשות זאת אחרי התיעצות בקבוצות יעודיות בפייסבוק שם המליצו לי על מים חמים ומכות עדינות של פטיש. זה עבד כמו קסם.

המדף היה עשוי מדיקט דק שהיה מחובר במסמרים לקושרות האמצעיות. את הדיקט הוצאתי והקושרות האמצעיות כבר יצאו בקלות.מ
עקרונית, הייתי צריכה לפרק רק את הצלע הארוכה אותה הייתי צריכה לקצר. אולם הואיל והחיבורים התרופפו פרקתי את כל מה שהיה רופף על מנת ליצור חיבור יציב.

קיצור הקושרות:

הצלע הקצרה תהפוך לצלע הארוכה בשולחן שלי. הצלע הקצרה (גם הקושרת העליונה וגם התחתונה ששתיהן באורך זהה) תשאר באורכה המקורית.
את אחת הצלעות הארוכות אנסר לשני חלקים שיהיו הקושרות הקצרות שלי.
כמובן שאני מחשבת הכל מראש ומודדת שוב ושוב לפני שאני מנסרת.
החישוב מתבצע ביחס לנתונים הקיימים :
אורך הקושרת הקצרה שתהפוך לקושרת הארוכה.
רוחב המזוודה הכולל ומיקום הקושרת הנתונה במרכז. השארית שנותרה באופן סימטרי משני צידי הקושרת תגדיר את אורך הקושרת הקצרה שאנסר.
לאחר שהגדרתי את האורך הכולל אני נכנסת לחישוב מפורט של אורך המגרעות הנדרש שמתבסס אף הוא על האורכים במצב הקיים.

• 

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים בתמונות, חוץ מלנסר את הקושרת, יש למדוד לחשב ולנסר גם את קצות הקושרות.
אותן בליטות שאצור,יכנסו ויודבקו בתוך המגרעות מהן הקושרות נשלפו ויצרו מסגרת עם רגליים אליה אקבע בסוף את המזוודה.

אחרי שהכל מנוסר, אני מחברת הכל ללא דבק, לוודא היתכנות.
על יבש, הכל נראה מצוין. (ספויילר: על רטוב, פחות…)

• 

• 

• 

• 

לפני שאני משייפת, אני מנצלת את החיבור הזמני כדי למדוד ולנסר את פלטת הדיקט.
(בדיעבד, אחרי שהכל מחובר עם דבק, מתברר שהמבנה התעוות ואצטרך לנסר משטח חדש כמדף…)

חיבור המסגרת החדשה של שולחן המזוודה שלי:

הגעתי לחלק שאני מחברת את כל החלקים שפרקתי ומחזקת עם הכליבות…
אם קראתם את הפוסט הקודם שלי על הקולב, אתם חושבים בוודאי שהפעם אלמד מהטעויות שלי, שהפעם הכל יתחבר טיפ טופ, כי אני כבר מנוסה…
אז זהו.
מסתבר שלא 🙁
אז אמנם חיברתי הכל בבת אחת, אבל לא השכלתי (גם הפעם!) לעשות זאת כשהמסגרת עומדת ישר ויציב עם כל הרגליים על הרצפה.
גם הפעם, בגלל שחסרה לי כליבה אחת, הרגשתי פיקחית שמצאתי תחליף לכליבה החסרה בדמות משקולות. אבל חיברתי את המסגרת על צידה….וויתרתי על העמדת המסגרת על ארבע הרגליים.

בדיעבד, זה תגלה כטעות שהמחיר שלה היה כבד.
כנראה או שהיו אי דיוקים קטנים בגודל הקושרות, או שהיה מרווח גדול יותר להתאמה בתוך החורים. הלכה למעשה עם הלחץ שהפעילו הכליבות, מבלי שתהיה לי האינדיקציה הישירה של מגע הרגליים עם הרצפה, איבדתי את מרווח המשחק הזה לצורך האיזון.
לו הייתי ממקמת את המסגרת מאוזנת על הרגליים, הייתי יכולה לראות זאת בדיוק, כשם שקרה כשחיברתי על יבש.
הייתי יכולה להתאים את הלחץ שהכליבות יצרו על המחברים כך שהמסגרת תהיה מאוזנת.
ולצערי הרב מאד, לא עשיתי זאת.

המשמעות של הטעות הזו שהמסגרת התעוותה.
הרגליים לא עמדו יציב על הרצפה והמישור העליון קיבל עיוות. במקרה זה, העובדה שחיברתי הכל בבת אחת בלי להקפיד על איזון הרגליים, עבד לרעתי.
כפי שצפיתי מראש בפוסט על הקולב, זה יצר סיטואציה מורכבת יותר שהיה קשה יותר לתקן.
אז, גם אם אח”כ הצלחתי לטשטש את הטעות הזו,
גם אם הצלחתי לייצב בסופו של דבר את שולחן המזוודה על ארבע רגליו,
גם אם אחרים אולי לא ישימו לב לפשלה הזו,
אני אדע.

תכלס, אז מה עושים עכשיו?? איך מיישרים את המסגרת הזו?…

בשלב זה הכנסתי לפעולה את אחת הכליבות החדשות שלי שמעבר ליתרון ההפעלה שלה ביד אחת (יתרון שמקל מאד מאד על העבודה…)ניתן להפוך את כיוון הפעלת הלחץ.
את הכליבה הזו מיקמתי באלכסון הרגליים שאם יפתחו מעט, המסגרת תתאזן על מישור הרצפה.
כמו כן, הנחתי משקולות (כן, אותן אינציקלופדיות ממקודם…) על המסגרת מלמעלה ונתתי להם לשבת כך יום שלם.

• 

• 

מה שעשיתי עזר חלקית אבל לא מספיק.
בשלב מאוחר יותר כרכתי סמרטוטים רטובים (הדבק יבש כבר לחלוטין. הרטיבות נועדה לאפשר גמישות מסויימת) על החיבורים בקושרות העליונות והכנסתי גם כאן כליבה באלכסון. גם את המבנה הזה השארתי ליממה שלמה.

• 

• 

• 

התהליך הזה עזר אבל השולחן התייצב לחלוטין רק אחרי ששיפתי מעט את אחת הרגליים ואחרי שקיבעתי את המזוודה למסגרת (בסוף).

לסיכום אפיזודת ייצוב השולחן אחרי חיבור לקוי –
הצלחתי אמנם אחרי לא מעט נסיונות למזער את ההשפעה של הפשלה הזו ולאזן את שולחן המזוודה.
מי שיסתכל, סביר שלא יבחין בבעיה.
עדיף לאין ערוך, מכל כיוון אפשרי, להמנע ממנה מראש.
הקפידו לחבר את הרהיטים שלכם עם הרבה כליבות וכשהם עם כל הרגליים על הרצפה!!

הוספת המדף על הקושרות האמצעיות:

מדף הדיקט שניסרתי בתחילה אינו מתאים בגלל העיוות שנוצר במסגרת.
למרות שיש לי עוד מהדיקט המקורי, אני מעדיפה לנסר מדף חדש מהדיקט שיש אצלי בבית. הדיקט שאצלי הוא מעט עבה יותר וחזק יותר והוא יעמוד טוב יותר בלחצים של המסגרת שהתעוותה. כך הוא יהיה גורם מאזן נוסף.

באמצעות שבלונה של קרטון שיצרתי על הקושרות עצמן, יצרתי מודל למדף שהעתקתי לדיקט על מנת שאוכל לנסר מדף חדש.
המדף החדש רק נראה מלבני. הוא משהו בין מעוין למרובע אבסטרקטי…

• 

• 

• 

את הדיקט המסומן אני מנסרת עם ג’יטסו. מאחר ואת קו החיתוך של הג’יטסו ממילא צריך לשייף כדי להחליק, אני מנסרת מילימטר שניים גדול יותר מהמסגרת ובאמצעות משייפת אני מחליקה את הקצוות ומיישרת את מישור המדף עם מישור הקושרת.
את המדף ניתן לחבר או עם סיכות או עם מסמרים עם אקדח.
יישורים ותיקונים קטנים אני עושה תוך כדי ואחרי חיבור הדיקט לקושרות באמצעות משייפת ובאמצעות פילר עץ.

(לאור מזל הביש שמלווה אותי בפרוייקט הזה, גם בשלב חיבור הדיקט לא הכל הלך חלק.
לכאורה זה צריך להיות הכי קל בעולם עם אקדח מסמרים…
אז זהו שלא.
המסמרים שיש לי באקדח ארוכים יותר מעובי הקושרת והם חדרו ויצאו מצידה השני. נאלצתי עם פטיש לדפוק את המסמרים שבלטו, למלא עם פילר חורים שנוצרו בעקבות כך ולהחליק ככל הניתן עם משייפת).

הכנת הרגליים לצביעה:

עקרונית, לו הייתי יודעת מראש מה ואיך אני רוצה כגימור לרגליים של שולחן המזוודה, הייתי יכולה לגייס את המצב הקיים לטובת התהליך והייתי חוסכת את שלב השיוף.
זוכרים שכתבתי שחצי מזמן העבודה הוא בגלל טעויות? אז גם את זמן השיוף, המיותר בסופו של דבר, אפשר להכניס לשקלול הזה.
שיוף הרגליים אמנם היה מיותר אבל לא הזיק לתהליך.

לפני צביעה חשוב למלא סדקים וחורים עם פילר עץ. אני ממלאה סדקים קטנים שנוצרו עם הזמן ברגליים.
גם שטח הפנים של הדיקט הוא סיבי ואני נעזרת באותו חומר למלא ולהחליק את המשטח.

• 

• 

• 

צביעת הרגלים של שולחן המזוודה:

שלב ראשון:

עד רגע תחילת הצביעה עוד לא הייתי סגורה על איזה צבע אני רוצה.
ידעתי שאני רוצה מראה ישן ומשופשף.
לשניה וחצי חשבתי על מראה של סדקים ולאור ההצלחה המדהימה שלי לסבך גם דברים פשוטים בפרוייקט הזה, מיד ויתרתי.
אז נשארתי עם מראה שאבי שיק שכבות ודיסטרסינג.
כנראה שהפעם בחירת הגוון תהיה תוך כדי נסוי וטעיה.
ואכן, יהיו כאן כמה וכמה שכבות של צבע עד שאגיע למנוחה ולנחלה.

התחלתי עם שאבי שיק כחול. כצבע בסיס (אל תתבלבלו עם צבע יסוד או פריימר. להם יש מטרה אחרת!) שיציץ לו מבעד לחרדל שחשבתי שאני רוצה.
לצערי החרדל של שאבי שיק דומה יותר לצהוב ואני מחליטה להתחיל לערבב צבעים כדי להגיע לצבע שיתאים לי יותר.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הצלחתם להבחין בתמונות בהבדל בין הצהוב לחרדל שאני ערבבתי?
במציאות זה ניכר יותר, בפרט שחשפתי גם את השכבות התחתונות של הצבע והשכבתיות והגוונים קיבלו ביטוי מוחשי יותר.

שלב שני:

ולמרות זאת, גם אם התוצאה כשלעצמה היתה סבירה, השילוב עם המזוודה לא היה קונטרסטי מספיק (וכאן שוב פישלתי ולא צילמתי את הרגליים עם המזוודה, על מנת שתראו בעצמכם…) ועברתי לגישושים אחר הצבע הבא.

התלבטתי בין ירוק לאפור פחם.
היתרון של אפור הפחם הוא הכהות שלו שתיצור ללא ספק ניגודיות למזוודה.
מאידך, חוששת קצת ממראה שאבי שיק באפור פחם.
היתרון של הירוק כצבע קר שהוא מאזן מעט את גוון העץ. מרגיע אותו. כמו כן ירוק עובד נהדר במראה שאבי שיק. מנסיון.
החיסרון העיקרי של הירוק הוא שאין לי את הגוון שאני מכוונת אליו.
גווני הירוק שעבדתי איתם בעבר היו גווני מרווה והם בהירים מדי.

אחרי התלבטות, בחרתי בירוק. בעיקר כי קל יותר לצבוע כהה על בהיר. אם אחליט להמשיך הלאה…
אז ערבבתי צבע עם הצבעים שיש לי.
הכחול עם הצהוב של שאבי שיק ולהם הוספתי צהוב שמש אקרילי.
את הצבעים ערבבתי בצנצנת זכוכית. כל פעם הוספתי קצת וניערתי עד שאהבתי את התוצאה
(וכאן שוב החסרתי ולא צילמתי את ערבוב הצבעים לטובתכם)

דיסטרסינג:

כפי שאתם רואים כבר בתמונות, אחרי כל שכבה של צבע אני יוצרת הסרות צבע מכוונות – דיסטרסינג. הפעם לא באמצעות שיוף אלא עם סמרטוט לח שחושף בעדינות רבה יותר את השכבות הקודמות.
כך יוצא שמבעד לצבע הירוק ניתן לראות גם את העץ, גם את הצבע הכחול, גם את הצבע הצהוב/החרדל. זה בדיוק אפקט השכבות העדין שרציתי להשיג.

על מנת להשלים את מראה השאבי שיק אני משתמשת בקצת צבע חום על סמרטוט לח ואני מורחת על המשטחים הצבועים. בפרט בחריצים או בחיבורים. אני קוראת לשלב הזה שלב הפאטינה.
למשטחים עצמם זה נותן טיפה עומק ומחזק את המראה המיושן שעם הזמן התלכלך מעט. בחריצים, בפגמים ובחיבורים הצבע החום נאחז יותר והוא מדגיש את קווי המתאר של הרהיט כפי שקורה לרהיט שהתיישן.

אחרי שאני מסיימת את שלב הפאטינה,
אני צובעת בלכה,
מחתימה את החותמת שלי
ולא נותר אלא לחבר את המזוודה למסגרת הקושרות של הרגליים.

הרגלים והמזוודה הופכים יחד לשולחן מזוודה –

כששני חלקי השולחן הנפרדים (והשונים!) זה מזה מוכנים, נשאר לי רק לחבר ביניהם.
תחילה אני מסמנת על תחתית המזוודה את המיקום הרצוי של הרגליים:

• 

• 

אחרי שאני מסמנת,
אני קודחת חורים קטנים בתחתית המזוודה במקום בו הרגליים מיועדות להתחבר (אני מוודאה שזה לא באזור המחבר בין הרגליים לקושרות).

• 

אחרי שיש לי ארבעה חורים בארבעה מקומות, אני מניחה את המזוודה על הרגליים.
אני ממקמת במדוייק (לפי הסימון שעשיתי קודם בעיפרון, זוכרים?)
אני מקבעת באמצעות משקולות (כן, אותן אנציקלופדיות ממקודם) כדי שהמזוודה לא תזוז תוך כדי תהליך
ואני קודחת (גם הפעם עם מקדח דק. חשוב שיהיה דק מהברגים שיוברגו בתוכם בשלב הבא) והפעם מבפנים.
הקדח נעשה בחור שנעשה קודם אבל הפעם מתוך המזוודה ולתוך הרגליים. לכאורה ניתן להבריג את הבורג ישירות ולחסוך את הקדח השני, אבל הקדח הזה יקל מאד על החדרת הברגים ויחסוך תזוזות לא רצויות.
לאחר שאני קודחת, אני מבריגה ברגים לתוך אותם קדחים שיצרתי.

• 

• 

הברגים הלכה למעשה מחברים את הרגליים למזוודה ושולחן המזוודה מוכן לשימוש.
החיבור הנ”ל ומשקל המזוודה על הרגליים עוזרים גם הם לאזן את הרגלים וכעת השולחן עומד יציב לחלוטין על ארבע רגליו.

וכמה מחשבות פילוסופיות משהו על
הטעויות שקורות לנו לפעמים תוך כדי עבודה ולאן התהליך הזה לוקח אותנו:

שולחן המזוודה הזה הוא גרסת הרהיט ל”נח עם 7 שגיאות” מבחינתי.
צבר בלתי אפשרי (אפשרי, אפשרי מסתבר…) של חוסר תכנון מספיק, חוסר ריכוז ומזל רע שמתרגמים לטעויות ולהרבה עבודה מיותרת.
ועם כל זה, התוצאה היא בהחלט משביעת רצון. שלי לפחות.

תוהה – הלכה למעשה, כמה רהיטים שנראים לכאורה מושלמים, עברו סנריוז עתירי פשלות שלא ניכרות לעין בלתי מזויינת? והאם הם טובים יותר או טובים פחות או טובים אחרת בזכות אותו התהליך?
וגם,
דווקא, בזכות ובגלל כל אותן הפאשלות שמתרגשות עלינו ללא כל אזהרה מראש, אני נזכרת כמה אני אוהבת ומעדיפה את גישת ה”חוסר מושלמות” והמראה “המשומש” “הפגום משהו”.
יש בגישה זו הרבה ענווה ומשהו מאד מכיל וסלחני. גישה שהיא פחות ביקורתית ופחות שיפוטית ומתוך זה יש בה הרבה יופי.
כמו כן,
כך הלכה למעשה, כל פריט הוא יחיד ומיוחד שהרי אין שני רהיטים ש”נפגמו” בצורה זהה.
(ובואו נעצור כאן לפני שאגלוש לאנלוגיה של איך הפילוסופיה הזו פוגשת אנשים….)

Related Images:

ימי הקורונה העליזים בבית לא היו פוריים עבורי.
כולם בבית. ולא יוצאים מהבית.
מעבר לעובדה שאנו עוברים מארוחה לארוחה עם הפוגה קלה לשינה בלילה, החלל המשפחתי כל הזמן פעיל.
רוב המשפחה ספונה מול מסכים, אם במסגרת לימודים מקוונים, אם במסגרת עבודה מהבית.
אמנם זה לא כרוך בתנועה מרובה אבל זה מחייב התחשבות…קולות של נגריה ומוסיקה לא יתקבלו בהבנה רבה.
גם העובדה כי בשיגרה אני מנצלת חללים פנויים בבית, מותירה אותי בתקופת הקורונה די נטולת מקום (טוב, לא לגמרי…)
אז כן התחלתי קצת לשפץ הדום (מה שאפשר במרפסת או בכניסה). כן הזמנתי רצועות יוטה. כן יישמתי פוליטורה על חלקי העץ אבל… הכל מרגיש לי קצת תקוע.
נראה לי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על כלי העבודה שליוו אותי.
הכלים איתם התחלתי, אלו שהצטרפו עם הזמן, מה מהם הוא פינוק ומה נראה שאי אפשר בלעדיו.

תחילת הדרך

למי שלא מכיר אותי, התחלתי לשפץ לפני כ-5 שנים כשמצאתי ספה ישנה ולא הצלחתי להשאירה ברחוב. לאחר שהצלחתי לדחוף את חלקה לפיאסטה שלי דאז, גררתי אותה הביתה.
כששמעתי את הצעות המחיר לשיפוץ שלה (בדיעבד, לאור הזמן והעבודה שהשקעתי בה, מסתבר שהיו יותר מהוגנות) החלטתי לנסות לבד.
ללמוד תוך כדי עבודה.
להעזר בה כדי ללמוד ואת כל טעויות שלי, ואת כל ההוצאות שלי בדרך (כולל קנייה של כלי העבודה שאזדקק להם), החשבתי כשכר לימוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד. גם אם “אדפוק” את הכל, אלמד מהתהליך.

את תחילת הפרוק של הספה עשיתי עם מברג פשוט ועם צבת פשוט שקניתי בחנות חומרי הבנין השכונתית. כל כלי העבודה שהיו ברשותי אז היו מברגים, פלייר פטנט, פלייר אף ארוך, משור ידני, פטיש מתפרק ומקדחה עם ראשים שונים. הם היו ירושה מאבא שלי ז”ל ושימשו אותי עד אז בעבודות קלות בתחזוקת הבית.
(אגב, כל הכלים היו בכלי קיבול שהוא עשה ממיכל פלסטיק של 4 ליטר של משהו שהוא חתך. ללמדני שכל הנושא של “יש מיש” לא התחיל אצלי, מסתבר….)
היה לי ברור שאם אני מתכוונת ללמוד לעבוד עם עץ וגם לרפד, אצטרך לרכוש כלים נוספים.
תוך כדי הוצאת עשרות המסמרים ומאות הסיכות משלד הספה, התחלתי לקרא, ללמוד ולתכנן את צעדי קדימה כולל חומרי עבודה וכלי עבודה שחשבתי שאזדקק להם בהמשך.

כלי העבודה שאני משתמשת בהם בעבודה עם עץ:

לרוב איני בונה משהו מאפס. אני לוקחת רהיט ומשפצת אותו ברמה משתנה של נאמנות למקור עם נטיה לתת לו איכשהו פרשנות אישית משלי.
משמעות הדבר היא שהשימוש שלי עם כלים יעודיים לעץ (שמקלים מאד ונותנים תוצאות טובות יותר) היא מוגבלת. ולמרות זאת, מדי פעם צריך. וזה מאד נח שיש כלי זמין.
בתחילת דרכי בחרתי דיל זול שכלל משור ג’יטסו, משייפת סרט ומקדחה ששימשו אותי היטב עד שהשתדרגתי עם כלים איכותיים יותר (ויקרים יותר)
הואיל ואין לי סדנה או מרחב עבודה יעודי, כל הכלים שלי הם חשמליים ובשלב זה לא נטענים.

משור ג’יטסו –

משור חשמלי ידני שניתן לנסר איתו לפי תוואי מסוים. איכות התוצאות משתפרת עם המיומנות.
פחות יעיל לניסור מדוייק של משטחים וקוים ישרים או לחלופין בזויות מדוייקות.
לצורך זה, כנראה אעזר בנגריה עם משור שולחן ועם רוטר וטרימר ועדיין, למי שמתכנן כמוני להתנסות במגוון טכניקות ולשפץ רהיטים, ממליצה שיהיה זמין

• 

• 

• 

אגב, משוריות ניתן לרכוש בנפרד (ובהחלט נזקקתי לזה כי הצלחתי לשבור חלק…)

מקדחה –

טוב… במקדחה השתמשתי עוד לפני שהתחלתי לשפץ כדי לקדוח בקירות לצרכים שונים.
כשמתחילים לשפץ, יש לה שימושים נוספים בעץ והיא גם יעילה מאד כמברגה.
כמובן שיש מברגות ויש ציוד מקצועי רב ואיכותי שעדיף לאין ערוך בהשוואה נקיה.
אולם, כשאתם חובבנים, אין לכם סדנה או סטודיו יעודי לעבודה.
אם לא די בזה שאין לכם מרחב עבודה יעודי, צריך להצטמצם גם בחלל האחסון.
אחסון עוד שיקול.
אצלי לפחות.

• 

• 

• 

• 

עם הזמן קניתי לעצמי גם פטישון איכותי (מקדחה לבטון) שנותן בעיקר מענה לקדיחה בקירות ובבטון.
אבל פטישון הוא כבד יותר ולעבודות קטנות או כמברגה, אני מעדיפה את המקדחה הישנה שלי.

משייפת –

אחד המכשירים שנמצאים אצלי הכי בשימוש.
משייפת הסרט שהתחלתי איתה, מהר מאד נתרמה.
קניתי לי משייפת אקסצנטרית שמלווה אותי בכל עבודה עם עץ או צביעה כזו או אחרת.
כאן בהחלט שווה להשקיע קצת יותר.

יש לציין שגם אם יש משייפת, יש מקומות שלא ניתן (או לא רצוי) לעבוד עם משייפת. במקרה כזה, יש צורך לעבוד ידנית (בחלק מהמקרים אפשר להעזר במולטיטול).
שימו לב, יש ניירות לטש (הן למשייפת הן לעבודה ידנית) ברמות שונות של חיספוס שמשתמשים בהם בשלבים שונים או ליעודים שונים.

כליבות (קלאמרות) ורצועת ראצ’ט –

כאן לצערי אין לי בשורות טובות 🙂
למי שרוצה לחדש רהיטים מן היסוד ולא להסתפק בצביעה, יצטרך לפעמים לפרק ולחבר חזרה רהיטי עץ.
כאן נכנסות הכליבות (ורצועת הראצ’ט).
בד”כ כליבה אחת לא תספיק כי צריך לחבר את כל הרהיט בבת אחת.
הנסיון לימד אותי שחיבור בשלבים אינו נכון. כאשר מחברים חלקים מסויימים תחילה, מאבדים את הגמישות הקיימת לפני ייבוש הדבק לצורך התאמה מיטבית בין החלקים.
כנראה תצטרכו לרכוש או להשאיל מספר כליבות בגדלים משתנים.

משיקולי עלות ואחסון, אני מסתפקת ב- 2 כליבות גדולות, כליבה בינונית 2 קטנות ורצועת ראצ’ט (ששימשה את הבן שלי גם בשביל להעביר מזרון…). זה המינימום שהצלחתי להשלים איתו פרוייקט.
כמובן שאם יהיו לכם יותר, יהיה לכם קל יותר לעבוד.

• 

• 

אגב, אני בחרתי בכליבות פשוטות שקשה יותר לתפעל אותן ולפעמים צריך להעזר במישהו נוסף.
למי שרוצה להשקיע, או משתמש בהן בתדירות גבוהה, יש כליבות יקרות יותר שמתופעלות ביד אחת וקל הרבה יותר לעבוד איתן.
משערת שבמקרה כזה העלות מחזירה את עצמה בזמן מהר מאד.

ורצועת הראצ’ט? רצועת ראצ’ט היא רצועה עם מחבר שניתן להדק את הסגירה וכך להפעיל לחץ הקפי.
ניתן לכרוך סביב הרהיט וליצור לחץ הקפי שמשלים או מחליף מס’ רב יותר של כליבות.
אל תשכחו לקחת לכם רגע או שניים כדי ללמוד איך לתפעל אותה. זה לא מאד אינטואיטיבי.

כלים ועזרים נוספים שיעזרו לכם בדרך:

קבל מאריך:

אם יש לכם כלים חשמליים לא נטענים, לא תמיד תוכלו לעבוד קרוב לשקע חשמלי. הנושא הזה יפתר באמצעות קבל מאריך.

שפכטל (או ספטולה):

כלי ידני שנעזרים בו לרוב למילוי טיח בחורים בקיר. מכאן נגזר גם שמו. תשתמשו בו לא מעט למילוי חורים בעץ, להחלקת משטחים ולהסרת ציפויים למיניהם (פורמייקה לדוגמה. או הסרת ויניל מדלת…).

סרט או מכשיר מדידה:

יחד עם 2 מברגים ולדרמן, נמצא אצלי קבוע בתיק למציאות על הדרך.
חוץ מזה, חשוב מאד לצורך תכנון וביצוע מדוייק, כמו שנאמר, למדוד פעמיים כדי לחתוך פעם אחת.

שמן WD40:

שמן בהתזה שמשתמשים בו כשיש ברגים חלודים שיש לשחרר או מנגנונים תקועים (מנעולים, צירים חורקים) אני משתמשת בשמן הנ”ל גם למריחת קפיצי ריפוד שהסרתי מהם חלודה לצורך שימור.

כלים ידניים נוספים שיש כמעט בכל ארגז כלים בסיסי:

פטיש, מברגים (גם שטוחים וגם פיליפס), פליירים, קאטר, פלס, סכין יפני, משור ידני.

מברשות צביעה ומכחולים:

לאין סוף שימושים שקשורים לצביעה ולהדבקה. הואיל ואני משתמשת כמעט ורק בצבעים על בסיס מים, כל המברשות וכל המכחולים שלי נשטפים היטב וחוזרים לשימוש.
מעדיפה את המברשות האיכותיות יותר (אלה עם השיער הבהיר שפחות משירות שיער ולרוב גם היקרות יותר). כשאני צובעת בהמרייט או בצבע שלא על בסיס מים, אני משתמשת במברשת זולה וזורקת אותה לאחר שימוש.
אני משתמשת בצנצנות ישנות מפלסטיק לאחסן אותם כשאינם בשימוש ובצנצנות ריבה ישנות לנקות ולדלל במים תוך כדי שימוש.

מולטיטול כזה או אחר:

יכול לעזור בעבודות במוטוריקה עדינה כמו שיוף בפינות שהמשייפת לא מגיעה אליהן, ניסור עדין, חריטה…
נעזרתי אבל מעט ואני מרגישה שלא בצורה מיטבית. מישהו מיומן ממני ינצל את הכלי הזה טוב יותר.

• 

• 

מלחם:

שימוש נדיר, אלא אם אתם עובדים הרבה עם חוטי ברזל ותחפושות ועושים כנפי פיות או יוצרים קונסטרוקציות קלות מחוטי ברזל (הלחמה זה לא ריתוך! בשביל ריתוך תפנו לאיש מקצוע!)

כלי העבודה המשמשים לפרוק רהיט לפני שיפוץ –

פרוק רהיט עץ לחלקים:

כדי לפרק לחלקים רהיט ישן מעץ, ברוב המקרים לא תזדקקו למברג. רהיטים איכותיים מחברים באמצעות חיבורים בהם חלק מהעץ נכנס ומודבק לחלק שניצב לו (וכאן בדיוק תזדקקו לכליבות, כשתחברו את חלקי העץ חזרה) או באמצעות פינים.
כאשר הרהיט מתנדנד, סימן שהחיבורים הללו התרופפו ויש לחזק אותם.
לפעמים מספיק להזריק מעט דבק נגרים לחיבור (אני משתמשת במזרק של אקמולי ;-)) ולקבע עם כליבה.
לרוב אני מעדיפה לפרק, לשייף ולנקות ככל הניתן משאריות דבק ולהדביק חזרה הכל יחד כמקשה אחת.
על מנת לפרק את הרהיט יש מחד להפעיל כח נגדי לחיבור ומאידך לעשות זאת ברגישות רבה על מנת לא לשבור או להזיק לעץ ולחלקיו.
במקרה זה אני משתמשת בפטיש מרופד בבד על מנת להפריד את החלקים.
יש פטישי גומי שיכולים אולי לתת מענה מדוייק יותר. הואיל ולא עבדתי עדיין עם כזה, לא יכולה להעיד על התרומה ועד כמה הוא באמת נחוץ.

מכשירים להוצאת מסמרים וסיכות:

על מנת לפרק רהיט מרופד, צריך להוציא מהעץ המון מסמרים וסיכות.
לא ברמה של עשרות סיכות (מה שאולי יהיה נכון בהדום או בכסא) אלא ברמה של מאות ואולי אפילו אלפי סיכות.
כשפרקתי את הספה שלי השתמשתי במברג ובפלייר.
אז מנסיון, זה בהחלט אפשרי להסתפק במברג ופלייר. אבל, זה גם לקח לי המון זמן, גם חלק מהסיכות נשברו והכי בעייתי, נפצעתי יחסית הרבה.
חבר שחי בארה”ב וידע מה ידליק לי את הניצוץ בעיניים (רמז: לא תכשירי טיפוח, לא בגדים ולא תכשיטים) העשיר את גלריית כלי העבודה שלי עם מכשירים יעודיים להוצאת מסמרים וסיכות:

• 

• 

בזכותו התהליך הנ”ל הרבה יותר יעיל ואני נפצעת הרבה פחות.
אם אתם מתכננים כמה עבודות שיפוץ שכוללות ריפוד, ממליצה בחום לפרגן לעצמכם לפחות את המכשיר ששולף מסמרים. אני נעזרת בו גם לחילוץ סיכות כשאני מתעצלת להוציא את המכשיר השני 😉

כלי העבודה המשמשים לריפוד –

הספה שאיתה התחלתי, היתה עבורי סמן ימני.
אמנם היא היתה הראשונה, אבל עד כה, היא היתה עבודת הריפוד המורכבת ביותר שעשיתי.
המשמעות היא שכלי העבודה שהזדקקתי להם והטכניקות שלמדתי אז, שימשו אותי גם בהמשך.
ראוי לציין שיש טכניקות ריפוד נוספות שלא התנסתי בהן ואולי הן מצריכות כלים נוספים שמן הסתם, לא אזכיר כאן.

מותח רצועות –

זה כלי שהשימוש בו מאד ממוקד.
משמע, משתמשים בו אך ורק למתיחת רצועות. אין לו כל שימוש אחר. זה כלי שקשה להשיגו וכלי שלמרות שנראה פשוט, הוא אינו זול (יחסית לכלי ללא מנוע).
ועדיין, מי שמעוניין לעסוק בריפוד, יזדקק לכלי הזה.
עם כל היצירתיות שלי (שבהחלט מקבלת ביטוי בצורת השימוש בכלי בכל מני סטואציות מורכבות), לא מצאתי דרך לקבל תוצאה מספקת בלי להעזר בו.
בלעדיו הרצועות לא היו מתוחות מספיק ולא נתנו את התמיכה הרצויה.
אם אתם בכיוון, תזמינו כבר. (ועדיף כבר עם גליל או שניים של רצועת יוטה)
שכשתצטרכו, הוא כבר יהיה זמין לכם.

• 

• 

אקדח סיכות. ידני חשמלי ופנאומטי :

גם אקדח סיכות הוא כלי מאסט אצל רפדים.
אקדח ידני הוא אקדח שיתן מענה רק לתיקונים קטנים או לפרוייקט בהיקף קטן. משתמשים בו לרוב לניירת או לתליית מודעות וכח החדירה שלו בהתאם.
אם אתם רואים את עצמכם בפרוייקט מורכב, או כמה פרוייקטים, ממליצה לשקול אקדח חשמלי.
אגב, מי שיעדיף אקדח פנאומטי, כנראה לא ממש זקוק להמלצות שלי.
אקדח פנאומטי מחייב מדחס. למי שיש מדחס כנראה יש כבר סטודיו וקשת רחבה של כלי עבודה אחרים פנאומטיים.

אקדח סיכות ידני:

אם אתם מתכננים החלפת ריפוד בכסא או תיקונים קטנים, תוכלו להסתפק באקדח סיכות ידני.
כבונוס, תוכלו להשתמש בו גם כדי לתלות מודעות על לוחות המודעות השכונתיים.

אקדח סיכות חשמלי:

כשהתחלתי לפרק את הספה ונוכחתי בכמות הסיכות שיש בה, היה לי ברור שאקדח ידני לא יספיק לי.
כאמור, מדובר במאות אם לא באלפי סיכות.
מעבר לכמות הסיכות ולהספקים, לאקדח החשמלי יש יותר כח חדירה מלאקדח ידני.
אקדח חשמלי גם יקל עליכם, גם יקטין למינימום את סיכות הסרק וגם יקצר את העבודה שלכם.
לפעמים הכלי הזה יהיה ההבדל בין “להשלים את העבודה” ו”להשבר באמצע” (אם לא נשברתם כבר בשלב הוצאת הסיכות…)
אבל… המכשיר יקר. זה אחד הכלים היקרים, אם לא הכי יקר (בלי להחשיב מכונת תפירה…), בגלריית כלי העבודה שלי.
עבורי התשלום עליו היה חלק משכר הלימוד שלקחתי על עצמי יחד עם אתגר הספה. לא התלבטתי לרגע לגבי הנחיצות שלו ומעולם לא הצטערתי מאז על הרכישה.

• 

• 

• 

האקדח החשמלי שאני בחרתי לרכוש הוא לא אקדח קלסי של רפדים. והוא דו שימושי. גם אקדח סיכות וגם אקדח מסמרים.
משערת, שרפד שלא מתעסק בנגרות או בתהליך שיפוץ העץ כמוני,יעדיף אקדח סיכות בו עומק הסיכה קטן יותר ורוחב הסיכה גדול יותר.
לסיכות הרחבות יותר יש יתרון באחיזה של הבד וכשצריך לשלוף אותן. תאמינו לי, לא פעם צריך גם לשלוף סיכות.
היתרונות הנ”ל לשיטתי, לא משתווים ליתרון של אקדח המסמרים ששימש אותי לא מעט גם בעבודות שיפוץ אחרות.
הגדירו לעצמכם את הצרכים והתקציב שלכם, תראו מה כל כלי תורם לכם ועשו את הרכישה הנכונה לכם. הואיל ואכן מדובר כאן בכלי לא זול, הייתי מקדישה לזה את תשומת הלב הראויה על מנת שתוכלו למקסם את ההשקעה שלכם.

אקדח דבק חם –

אחד הכלים השימושיים יותר וממש לא רק לריפוד.
מאד נח לתפעול (צריך רק להזהר מכוויות) ונמצא אצלנו בשימוש רחב מאד ע”י כל המשפחה.
כמובן שהוא נותן מענה רק לדבק חם (מקלות סיליקון) ולא לדבקים רבים אחרים (דבק פלסטי, דבק נגרים, דבק בד, דבק מגע, סופר 7….) ליעודים שונים שנמצאים אצלי בשימוש שוטף.

מחטי רפדים –

מחטי רפדים שונות ממחטים לתפירה במספר פרמטרים (כמו עובי, גודל וצורה) והן מותאמות לצרכים של ריפוד.
ניתן להזמין סט של מחטים בעלות זניחה והוא יתן לכם קשת של אפשרויות לשימוש כשיתעורר הצורך.

מחט קפיטונג’ –

קפיטונג’ היא טכניקה של קשירת כפתורים בריפוד. המחט שנעזרים בה היא ארוכה( כ20+ סמ’), עבה ומחודדת משני צידיה.
כאמור, השימוש בכלי הזה מאד ממוקד ואם לא תשתמשו בטכניקה הזו, אין במחט צורך.

• 

• 

מכונת תפירה –

את מכונת התפירה שלי קיבלתי מאמא שלי. היא תפרה הרבה בילדותי וממנה גם למדתי לתפור. כשהראיה שלה התדרדרה, היא העבירה לי את המכונה.
אם אתם רציניים בנושא הריפוד, לא תוכלו להמנע לחלוטין משימוש במכונת תפירה. אם זה בתפירת כסוי הבד לרהיט, אם זה בתפירת אלמנטים כמו קדר או פסי קישוט.
מכונת תפירה היא תכלס כלי עבודה, אבל עולם שלם בפני עצמו. אני לא בטוחה אפילו שהיא נכנסת לקטגוריה של כלי העבודה שלי כפי שאני מציגה כאן. היא הרבה יותר. היא תת קטגוריה בפני עצמה והיא מחייבת מיומנות גבוהה יותר של שימוש.

עשיתי שימוש במכונה שנים רבות לפני שהתחלתי להתעסק עם ריפוד.
תחום הריפוד הוסיף לי תוך ניסוי וטעיה והדרכות אינטרנטיות, רבדים נוספים ללימוד. (רגליות תפירה שונות ליעודים שונים, מחטים שונות, סוגי תפרים…)
ואין לי ספק שעדיין לא למדתי הכל ואיני ממצה את הפוטנציאל שלה.
שזה לא ירפה את ידיכם. תוכלו חלקית להסתדר בלעדיה ורק בשלבים מתקדמים יותר, אם וכאשר מיומנות התפירה תחסר לכם, תוכלו גם כאן לקפוץ למים.
מי שיש לו את המיומנות ואת המכונה, זה בהחלט ישדרג את האפשרויות ואת התוצאות.

פורם –

מכשיר קטנטן (וזול) שקונים בחנויות סידקית. ניתן להסתדר בלעדיו אבל כל כך הרבה יותר נח איתו (ותאמינו לי, צריך לא מעט לפרום…).
יש לי שניים כאלה. כי תמיד אני מאבדת אחד (או שהבנות שלי אימצו לעבודת יצירה שלהן) וכך אני חוסכת את זמן החיפוש.

אביזרי הגנה הם גם חלק מכלי העבודה שלי….

יחד עם כללי בטיחות שיש לאמץ ולשנן, יש גם כמה אביזרים שישמרו עליכם ועל הבריאות שלכם:

משקפי הגנה –

כדי להגן על העיניים משבבים קופצים (תוך כדי ניסור) ומאבק. כשאני עובדת בשמש משתמשת במשקפי שמש במקום.

כפפות –

כדי להגן על הידיים משבבי עץ שעלולים לחדור לעור או מחומרים שעלולים להזיק לעור או משפשופים או מחום.
הכפפות שיש לי הן עבות עם מקדם חיכוך גבוה מה שיכול למנוע אחיזה רופפת. אין ספק שעבודה עם כפפות מסורבלת יותר מעבודה ללא כפפות כך שיש להיות בתשומת לב מלאה תוך כדי עבודה.

לעתים רחוקות (כשאני מיישמת שלאק או מנקה קפיצים) אני משתמשת בכפפות חד פעמיות. זאת על מנת להמנע ממגע בחומרים ישירות עם הידיים אבל כדי לא לוותר על יכולת המוטוריקה העדינה שמעט הולכת לאיבוד עם הכפפות העבות.

נישמיות –

פעם, לפני הקורונה, השתמשתי בנשמיות חד פעמיות רק כשעבדתי עם הרבה אבק והנשמיות סיננו את האבק שלא יחדור למערכת הנשימה שלי.
עכשיו בזכות הקורונה יש לי נשמיות מבד כך שאפשר לכבס ולהשתמש שוב.

אזניות או אטמי אזניים –

למי שעובד בסביבת רעש מוגבר, על מנת להגן על השמיעה שלו.
פחות רלוונטי לגבי.

בגדים שניתן ללכלך –

טוב, זה כבר פחות נוגע לבטיחות אבל רלוונטי מאד אם אתם עובדים בעבודה מלכלכת ולא רוצים להרוס עוד ועוד בגדים.
לי יש סרבל טכנאי טיסה קרוע שאני משתחלת אליו לפני שיוף או צביעה ועושה עבודה מצויינת. באותה מידה ניתן להשתמש בחולצות טריקו ישנות (שיכולות לשמש גם כסמרטוטים תוך כדי עבודה) ומכנסיים ישנים.

מכירים את זה שיש לכם הרגשה ששכחתם משהו?

בטוח שכחתי דברים. או לא הזכרתי כי החלטתי שאני כותבת על כלי העבודה ברזולוציה מסויימת ולא נכנסת לרמה של ראשי מקדחים וראשי מברגות כאלה ואחרים.
ויש דברים שהם לא בדיוק כלי עבודה כמו WD40 שדווקא כן הזכרתי או דבקים שונים (שהזכרתי כבדרך אגב) או חומר מילוי לעץ….שאולי יזכו פעם לפוסט נפרד.
בינתיים, נראה לי שנתתי סקירה מקיפה למדי על כלי העבודה שלי, למי שמעוניין להתחיל לשפץ רהיטים.
לא חייבים להתחיל עם הכל. לאט לאט תיצרו לכם את האוסף המתאים לכם שעוד ילך ויתמקצע ככל שתתנסו יותר וככל שתתמקדו בתחומים שמעניינים אתכם.

מפה לשם, עם החזרה ההדרגתית לשיגרה, סיימתי גם את ההדום שבתחילת הפוסט היה בשלבי עבודה.
על ההדום הנ”ל ארחיב בפוסט הבא.
מאחלת לכולכם חג שבועות שמח וקיץ מתון (אני נאיבית אחרי גל החום האחרון שפקד אותנו??)

Related Images: