לאחר שהפשטנו ופרקנו את הספה לחלוטין, לאחר שחיזקנו, ייצבנו ואף צבענו את הקונסטרוקציה (העץ) הגיע הזמן להתחיל לבנות ולמלא חזרה את הספה.
באופן טבעי מלמטה למעלה.
ונתחיל עם רצועות וקפיצים.
הפוסט הזה יעסוק בחלקו הלינארי ב- רצועות וקפיצים.
בין לבין אתייחס לצורך לחשוב מס’ צעדים קדימה ולעבודת התכנון של איך הספה עתידה להראות. וכמובן, ההערכות שלי לקראת זה.
למי שמעוניין לקבל רק את הפיקנטריה של הספה (יענו- סיפורים, נקודת ההתחלה והסוף בלי החלק הטכני המייגע של בין לבין…) מוזמן להכנס להקדמה -“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלאסיות. מכאן הכל התחיל…”

לצערי התמונות שצולמו בזמנו הן באיכות גרועה. אני מתנצלת מראש – אבל זה מה שיש.
אני מקווה שאצליח להסביר את התהליך עם התמונות הללו. (יש גם בגוף הפוסט קישורים לאתרים אחרים שמסבירים היטב את התהליך. באנגלית אמנם, אבל עם תמונות איכותיות!)
אם ההסבר אינו ברור דיו או מתעוררות שאלות בעקבותיו – מוזמנים ליצור איתי קשר באופן אישי או באמצעות הטופס או באמצעות כתובת האימייל.

• רצועות

הרצועות שניתן להשיג כאן בארץ הן רק רצועות אלסטיות.
בכנות, אני לא מצליחה לחשוב למה יש העדפה לרצועות כאלה (מלבד אספקה סדירה של פרנסה לרפדים). האלסטיות שלהן מקטינה את יכולת התמיכה שלהן ואורך החיים שלהן קצר (שנתיים שלוש מנסיון אישי).
להבדיל, רצועות היוטה כשהן מתוחות, יכולת התמיכה שלהן גבוהה מאוד והן עמידות ביותר. יכולות להחזיק מעמד עשרות שנים. וזה ציטוט של מאיר הרפד מסוקולוב הוד השרון.
אז חישבתי אורכים והזמנתי גליל רצועת יוטה באינטרנט. מחו”ל.
כך גליל רצועת יוטה נראה:

חוצמזה,

את הרצועות השלמות שהסרתי מהספה שמרתי ואעשה בהן שימוש חוזר. כאמור הן עמידות ואני בעד מיחזור היכן שאפשרי.
תראו מאוחר יותר, בתמונות בהן מתחתי את הרצועות, את הרצועות הישנות לצד החדשה.
מאז, כבר מתחתי רצועות של יוטה במקום רצועות אלסטיות שהתרופפו (אחרי שלוש שנים) באחת הכורסאות אצלי בבית.
מאחר ולא ניתן להשיג כאן בארץ רצועות יוטה, חבל שלא הזמנתי כבר גליל נוסף באותו המשלוח.

• קפיצים

זוכרים את הקפיצים שפרקתי מהספה?
הנה תזכורת:

שימו לב שהם קשורים זה לזה וכן שהם מסודרים. למי שזוכר משלב הפרוק, כל קפיץ היה תפור ב3 נקודות לרצועות.
כל הקשירות פורקו.

הואיל וטכניקת הקפיצים ארכאית, לא ניתן להשיג קפיצים מסוג זה ואף אם היה ניתן, העלות לא היתה מצדיקה זאת. מעבר לכך, אני בקטע של חידוש ומיחזור לא? אז אני הולכת לחדש ולהסיר את החלודה מכל 32 הקפיצים, אחד אחד…
ואיך מטפלים בהסרת חלודה? באמצעות חומץ.
(אמנם צריך כמה בקבוקי חומץ ותהליך של מספר ימים ועבודה מלוכלכת ומלכלכת אבל זה לא ישבור אותי!)
כל קפיץ זכה ל”חווית ספא” של כ24 שעות בתוך אמבט של חומץ (ליתר דיוק דלי. שנזרק בסיום התהליך) ולאחריו שיוף, ניקוי ויבוש להסרת החלודה. ו”מסכת” שמן קלילה להגנה מפני חלודה לסיום.

כך הקפיצים נראים לפני ואחרי :

ראוי לציין שהתהליך הנ”ל מלכלך ברמות.
(וגם לא ריחני ביותר…עדיף לעבוד במקום פתוח ומאוורר)

כל מה שבא במגע עם החומץ הצבוע בחלודה- נזרק.
כפפות מנתחים דקות לא יתנו מענה במקרה זה. אתם ממש לא רוצים שהן תקרענה כשאתם באמצע התהליך.
אני עבדתי עם כפפות גומי עבה (שנזרקו אף הן בסוף), הגנה למשטחים וכמובן בגדים שניתן ללכלך.
את השיוף עשיתי עם סקוטשברייט וסמרטוטים שכמובן נזרקו כולם כלאחר כבוד לאחר שמילאו את יעודם.

עם זאת,
אם אתם רוצים לגוון עץ חדש שיראה ישן, זו שיטה מצויינת.

(שימו לב בתמונה למקל שאיתו נעזרתי להשקיע את הקפיצים בחומץ: האזורים הכהים על המקל באו במגע עם החומר, הבהירים לא)
יש אנשים שבכוונה משרים צמר פלדה בחומץ לקבלת התוצאות הללו במכוון. שמרו על החומץ המגוון בחלודה, שנותר בסיום התהליך, בצנצנת זכוכית וישמו אותו עם מברשת על העץ.

ספירת מלאי של תכנון קודם:

בשלב זה קיבלתי כבר את המכשיר שהזמנתי למתיחת הרצועות, אקדח הסיכות אצלי וכן גם מגיעים כבר הדברים שהזמנתי מחו”ל:
גליל רצועת יוטה, מחטי רפדים, גליל יריעת יוטה בצפיפות בינונית, חוט שעווה עם מחט ארוכה לקפיטונאז’, חבל לקשירת הקפיצים, גליל יריעה של צמר גפן, עשב ים או שערות קוקוס למילוי ומסמרים קטנים ובינוניים עם ראש גדול.

בדיעבד, יריעת צמר הגפן לא הספיקה ונאלצתי לעשות השלמות עם יריעת אקרילן שניתן לקנות כאן בארץ בחנויות בדים או יצירה.
כמו כן, החבל שהוזמן לקשירת הקפיצים היה מעולה ולאחר שכל הקפיצים נקשרו, הפרדתי אותו ל3 גלידים נפרדים ועשיתי בו שימוש לתפירת המילוי ליוטה (בהמשך). קחו בחשבון בהזמנה שצריך גם חבל דק יותר לצורך העניין (חבל פשתן שקניתי פה בארץ התפרק ולא ענה לצרכים שלי). אני עשיתי שימוש חוזר בחבלים/חוטים שפרקתי מהספה.
ראוי לציין שניסיתי לרכז את כל קניותי בחנות אחת ולעשות הזמנה מרוכזת בתאום אישי מולם. דמי המשלוח חושבו עבורי בהתאם, ואף אם לא היו זולים, היו משתלמים יותר בקניה מרוכזת.

ואתנחתא תכנונית או מחשבה אחת קדימה:

ועדיין לא סיימתי להזמין את כל מה שאצטרך…
אצטרך גם כפתורים לקפיטונאג’ (הזמנתי בגודל ומספיק כפתורים לפי הכמות המקורית בספה. עם מתקן שיאפשר לי לצפות את הכפתורים בבד)
ואצטרך גם לאלתר כרית ישיבה (את הספוג אקנה כאן בארץ)
וכמובן, הכי חשוב…
בד לספה. שיגדיר את אופי הספה. חלק משמעותי אם לא ה-משמעותי בכל הספה.

פרמטרים לבחירת בד לריפוד:

• עמידות. בד דק ועדין ישתפשף עד מהרה. הואיל ואני משקיעה בספה זמן רב ועבודה רבה, אני רוצה שהיא תראה היטב גם אחרי שנים.
• בד בר ניקוי, שלא מתלכלך מאד ו/או שזה לא ניכר בו.
• בד שנעים לשבת עליו
• בד שיתאים לקו העיצובי ולאופי שאני מעוניינת לתת לספה.

עיצוב ואופי אינם דברים טכניים למרות שלא פעם הדברים הטכניים מהווים מקור השראה לעיצוב.
אני לא יודעת איך להסביר תהליך רעיוני.
לרוב הוא פשוט צץ לו בצורה גולמית ולאט לאט הוא מלוטש לכדי פתרון.
כך גם כאן.
הפרמטרים לבחירת בד + אופי העבודה שלי המתבססת על מיחזור גרמו לי להימשך לכיוון הג’ינס ולא סתם בד ג’ינס אלא ניצול ותפירה מחדש של מכנסי ג’ינס שיצאו משימוש.
מאד יומיומי, מאד עכשיווי, מאד נגיש לכולם. הג’ינס גם הגדיר לי את הגוונים לספה – כחולים…
מנגד, האלגנטיות של העץ ושל הפיתוחים בעץ משכה אותי לכיוון הנגדי, לסוג של ספה שחושבים שניה לפני שמתיישבים עליה (או לפני שנותנים לילדים לשבת עליה 😉 ):
קטיפה? ברוקד?
וכמובן, גם למחיר יש השפעה כאן…הבדים הללו יקרים פחד.
כבר הבנתם קרוב לוודאי שלא פחות ממה שעבדתי על הספה גם שוטטתי באינטרנט בחיפוש אחר חומרים, השראה ולימוד טכניקות.
במהלך השיטוט שלי ברחבי הרשת, מצאתי באלי אקספרס בדים יפיפיים במחיר מצחיק (לפחות היו אז במחיר מצחיק…) שמיועדים לקימונו… ותק…נפל האסימון.
אני הולכת לשלב ניגודים: אלגנטי עם יומיומי, קלאסי עם עכשיווי.
בד לקימונו עם ג’ינס!
לא נותר אלא לחשב כמויות (עם אקסטרות!) להזמין ולחכות שהבד יגיע.
(ו…לאסוף ג’ינסים ישנים!)
עד אז, יש לי עוד לא מעט עבודה…!

• מתיחת הרצועות על שלד העץ:

התמזל מזלי ופחות או יותר עם סיום החלקים המלוכלכים והמלכלכים (ולפני שנעשה ממש חם), הסטודנט שלי, שכבר היה סטודנט על הנייר, נסע לארה”ב להדריך במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית והשאיר את חדרו עם אישור עקרוני שאוכל לנצלו לעבודה.
יש!! תנאי עבודה משופרים! אפשר יהיה לעבוד עם מזגן!…
לצערי משמעות הדבר מבחינתכם, צילומים בתנאי תאורה גרועים.
משמע בהמשך התמונות תהינה עוד פחות מוצלחות 🙁

2 רגלי חמורים מוקמו במרכז החדר ועליהם מוקם שלד הספה.
רצועת היוטה, אקדח הסיכות, המסמרים שהוזמנו והגיעו, פטיש ומכשיר מתיחת הרצועות עוברים להכן:

בתמונה ניתן לראות את האקדח החשמלי ואת מכשיר המתיחה.
אני מתחילה עם רצועות האורך אותן אני עושה רק עם הרצועות החדשות מאחר והרצועות הישנות קצרות מדי למתיחה באורך הזה.
את הרצועה אני מצמידה בצד אחד באמצעות אקדח הסיכות, מעבירה לצד השני, מותחת, מהדקת עם אקדח הסיכות ורק אז חותכת את הרצועה, מקפלת אותה ונועצת מסמרים.

אחרי שרצועות האורך מתוחות ומקובעות (שתי),אני עוברת לרצועות הרוחב (ערב).
כאן ניתן לראות כי הרצועות הישנות כבר משתלבות עם הרצועה החדשה.
לחדי העין מביניכם שתוהים מה לכליבה שבתמונה ולמתיחת רצועות-
תוך כדי דפיקת מסמר עם פטיש חלק מעיקול של העץ השתחרר ונפל וכאן הוא הודבק חזרה.

בתמונה משמאל הרצועות נמתחו וקובעו לשלד של הספה.
את הרצועות הישנות סידרתי בצורה סימטרית במקומות הצרים יותר.

מתיחת רצועות בצורה דומה (אם כי לא זהה) תעשה גם בגב הספה. (תמונה למטה)
בחלק ההוא ארחיב רק על פרטים שרלוונטים לגב הספה בלבד.

• הנחת הקפיצים:

אם אתם זוכרים משלב הפרוק, הקפיצים היו מסודרים וקשורים זה לזה ולשלד הספה (באמצעות מסמרים), תפורים לרצועות.
תחילה אסדר את הקפיצים על הרצועות המתוחות (שיתנו לקפיצים קונטרה כנגד הישיבה). באופן טבעי אני מנסה למקם את הקפיצים מעל צומת רצועות אבל חשוב מזה, לסדר אותם כך שתהיה חלוקה אחידה ופחות או יותר אורתוגונלית, על כל השטח.
יש לקבע את הקפיצים לרצועות על מנת שלא יזוזו ממקומם. את הקיבוע אעשה באמצעות תפירה של החישוק התחתון של הקפיץ לרצועה.
בהדרכות שונות באינטרנט תראו לפעמים שיש מכשיר מיוחד שמחבר את הקפיצים לרצועות באמצעות חישוקי מתכת קטנים.
זה מקל ומקצר את השלב אבל…לי אין מכשיר כזה וגם אין הצדקה, לאור כמות העבודה על ריהוט עם קפיצים, לקנות כזה. חוט עבה ומחט לריפוד עושים עבודה מצויינת.

תופרת את הקפיצים לרצועות באמצעות חוט המשכי (ממוחזר. שפרקתי מהספה. מחברת חלקי חוט תוך כדי התקדמות בעבודה עם קשר וממשיכה הלאה) ואחת מהמחטים מסט המחטים שהזמנתי.
מקפידה על 3 נקודות חיבור לכל קפיץ . זה כמובן המינימום. אם תרצו להוסיף נקודת חיבור נוספת, אפילו טוב יותר.

• קשירת הקפיצים

את הקפיצים יש לקשור זה לזה על מנת שיעבדו כמיקשה אחת במושב.
הקשירה נעשית הן לאורך, הן לרוחב ובאלכסון.
כאן יש הסבר פשוט עם תמונות לגבי קשירת הקפיצים.
אני למדתי בזמנו מתוך האתר הזה. האתר הנ”ל מאד מפרט סוגי קשירת קפיצים לרהיטים שונים. לא בטוחה שהקפדתי על כל הדקויות וההבדלים בין הקשירות השונות.
למי מכם שמעדיף, ביוטיוב יש גם סרטונים שמדריכים קשירת קפיצים (אני נתתי דוגמה אחת רנדומלית מני רבות)
לראייתי, חשוב שתבינו את מטרת הקשירה ואת העיקרון על פיו קושרים ומהדקים את הקפיצים, חשוב שתכירו את הקשר ואת כללי האצבע החשובים (חבל מתאים ליעוד, חתיכה אחת ללא חיבורים של חבל לכל שורה של קפיצים) וחשוב שתבינו את החיבור של הקשירה של הקפיצים לשלד הרהיט.  מעבר לזה, תתנהלו בהתאם לשיקול הדעת שלכם
(עיקרון שנכון תמיד, לא רק כאן. הפעילו שיקול דעת!!)
אם תתעמקו בהדרכות השונות הזמינות באינטרנט, תראו שיש הבדלים קטנים ביניהן… דבר שגם הוא מוכיח שיש מקום לשיקול הדעת העצמאי שלכם לאחר הבנת העקרונות המנחים.
זה הקשר שיש לקשור (התמונה עצמה היא קישור לאתר ממנה נלקחה):

את החבל יש לקשור לשלד העץ בשני צידי שורת הקפיצים. לרוב זה נעשה באמצעות 2 מסמרים עם ראש גדול (לראש הגדול של המסמר יש חשיבות מאחר והוא מונע מהחבל להשתחרר מהאחיזה של המסמר) ראו בתמונות
(התמונות נלקחו מאתר נוסף המפרט (באנגלית) על שלב מתיחת הרצועות וקשירת הקפיצים. התמונות באתר הנ”ל איכותיות ומסבירות היטב בצורה לינארית את התהליך. הן גם קישור לאתר המקורי):

וכך ניראת שורה אחת של קפיצים שנקשרה בספה שלי:

וכך ניראים כל הקפיצים הקשורים ביחד:

וכשכל הקפיצים קשורים יחד,
החלק הזה, חלק שלישי בסאגת שיפוץ הספה, מסתיים.
החלק הבא יעסוק בשיכוב ובמילוי הספה לפני הבד הסופי.

אתם ממשיכים איתי גם הלאה, כן?
לא יפה לנטוש אותי באמצע… 😉

Related Images:

שיפוץ ספה מעץ, כולל בהכרח יצוב של הקונסטרוקציה וחידוש העץ על קישוטיו.
בפרט כשהעץ הוא בעל נוכחות משלו (ולא רק חומר שלד).
הפוסט הזה יעסוק בעץ – פרוק החלקים, הרכבתם והדבקתם מחדש וטיפול בעץ ובפיתוחים שלו.

להזכירכם,

את המבוא לסידרה הזו של שיפוץ הספה תוכלו לקרא כאן:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”

את שלב ההפשטה של הספה תוכלו לקרא כאן: “הספה – פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ”
ואותו סיימתי במצב הזה:
לכאורה, לו כל חיבורי הספה היו חזקים והקונסטרוקציה היתה יציבה ולא מתנדנדת, היה קל יותר. הייתי יכולה כבר עכשיו לטפל בעץ ולחזור ולהרכיב חזרה את תכולת הספה שהסרתי בפוסט הקודם.

לצערי זה לא כך. המצב אפילו מורכב יותר.
חלק מהחיבורים רופפים וחלק מהחיבורים חזקים.
מאחר ואי אפשר לפרק רק חלק, זה או “הכל” או “לא כלום”. במקרה שלי, עם לא מעט חשש ודפיקות לב, הלכתי על הכל. אם עושים, עושים כפי שצריך.
אין טעם להשקיע כל כך הרבה זמן אנרגיה ומשאבים ושהספה תהיה לא יציבה, נכון?

הואיל והחלטתי לפרק את הקונסטרוקציה, את הטיפול בעץ (ניקוי, הסרת שאריות פוליטורה…) אעשה בחלקים. יותר נח לעבודה.
אבל תחילה הפרוק…

לנסות לחשוב קדימה:

בשלב זה ידעתי כבר שאזדקק בהמשך לכלים שעדיין אין ברשותי כמו כליבות, מותח רצועות וכמו אקדח סיכות חשמלי.
גם לקחתי דגימות ממסמרים ומחומרים שפרקתי והתחלתי לחפש באינטרנט אחר רפדים וספקי ציוד וחומרים לרפדים, שאוכל להזמין מהם.
לצערי, המקום שנראה המבטיח מכולם, בחולון, כבר לא מוכר ציוד (או שאינו מוכר ציוד לאנשים פרטיים שכמותי) במקום אחר בפתח תקווה שמוכרים בו מזרונים בדים וציוד משלים לרפדים הסתכלו עלי בעיני עגל ואמרו שכבר לא משתמשים בחומרים הללו. גם את המסמרים שחיפשתי אין. כבר לא עושים מסמרים כאלה עם ראש גדול.
בקיצור…מה עושים??

כליבות קניתי כאן. אחת גדולה ואחת קטנה (חכמה של אח”כ – זה לא מספיק!!!) וגם רצועת ראצ’ט שאוכל להדק איתה את כל המבנה (תראו תמונות בהמשך).
מכשיר מתיחה לרצועות הזמנתי באינטרנט (לא זול יחסית…) שיגיע עד שאזדקק לו.
אקדח סיכות חשמלי (המכשיר הכי יקר שקניתי במיוחד לשיפוץ הספה ועשיתי בו כבר שימוש גם בשיפוץ רהיטים אחרים מאז) קניתי כאן בחנות קרובה לבית. באופן מפתיע מתוך השוואת מחירים (וחברות ) כאן דווקא קיבלתי את המחיר הזול. במכשיר שאני קניתי (RO-MA תוצרת MAESTRY) יש גם אפשרות לאקדח מסמרים, תכונה שקיבלתי כבונוס במכשיר ועזרה כבר עם שיפוץ הספה הזו.

לגבי חומרים,
תחילה עשיתי נסיון להערכה גסה של מה אצטרך וכמה, אילו חומרים ופריטים יש להם חלופות “מודרניות” שאוכל להשיג כאן (ועלויות…) ונכנסתי לחנויות ריפוד בEBAY לראות מה אוכל להשיג והיכן. אין ספק עבודה בפני עצמה.
פרוט של הדברים אתן בהמשך בחלק הרלוונטי. הכנסתי בנקודה זו התייחסות מאחר ואת ההזמנות הייתי צריכה לעשות הרבה קודם על מנת שהאספקה שלהם לא תעכב אותי יותר מהנחוץ.

1. פרוק קונסטרוקצית העץ לחלקים:

התומכות האופקיות שמוסתרות בתוך המילוי מחוברות במסמרים. יש להוציא אותם בזהירות מבלי לפגוע בעץ.

על מנת להוציא מסמרים אני נעזרת במברג, בפלייר אף ארוך ובצבת.
כמו כן במקומות מסויימים אני נעזרת בפטיש (עדיף עטוף בסמרטוט על מנת לא לפגוע בעץ) על מנת להרחיק את החלקים אחד מהשני.
על התומכות אני רושמת בעיפרון את מיקומן במבנה ואיזה צד עליון, על מנת שאדע להחזירן במדוייק למקומן. להזכירכם, אף אחד מהחלקים הללו אינו גלוי לעין. כמו כן, אני שומרת גם את המסמרים שהוצאתי! זה הוכיח את עצמו בדיעבד!

מעכשיו הלאה אין מסמרים. כל החיבורים הם באמצעות פינים ודבק.

חלקם מתמסרים ומשתחררים בקלות וחלקם……לא!!!

את החלקים השבורים (לשמחתי אין הרבה ולרוב הם במקום מוסתר) אני שומרת היטב. הם יודבקו חזרה בבא הזמן. גם הפין השבור יתאחד חזרה בבא הזמן בעזרת דבק וכליבה.
על מנת לשחרר חלק מחלק אני נעזרת בלחץ מתון ובפטיש עטוף סמרטוט (חשוב! לא לפגוע בעץ!) וכן אני מרטיבה את החיבורים במים עם קצת חומץ. דבק נגרים אינו עמיד במים ואני מנסה לגייס את התכונה הזו לעזרתי.

אם יש חיבור עדין ומשני (כזה שלא מונע פרוקים אחרים) שממאן להפרד בכל מחיר, לא הייתי נלחמת איתו. הסיכוי לשבר הוא גדול ואין הצדקה לכך. תפעילו שיקול דעת.
אחד הדברים הכי חשובים בפרוק הוא לדעת לאן כל חלק צריך להתחבר חזרה. הגדירו לעצמכם אסטרטגיית עבודה לפני שאתם מפרקים. רישמו במקומות מוסתרים מיקום וכיוונים. במקומות גלויים ניתן להדביק מסקינטייפ עם כיתוב (תצטרכו להסירו בניקוי אולם תחזירו חדש כשתסיימו.)

בנקודה זו, אחרי שכל הספה הופשטה ופורקה, אני מרגישה שאני הופכת צד בתקליט (טכנולוגיה שמתאימה בהחלט לזמנה של ספה זו). עד רגע זה פרקתי את הקיים. מרגע זה והלאה, פחות או יותר, אני מתחילה לשקם, לבנות מחדש את הישן.

2. טיפול בעץ:

– ניקוי

הטיפול בעץ מתחיל עם ניקוי.
אני נעזרת בגיגית קטנה עם מים, קצת סבון כלים, סמרטוט ומברשת שיניים לעבור על כל חלקי העץ.
מאחר והספה ישנה מאד, רוב הציפוי שלה ירד כבר והעץ ספג לחות והשחיר בנקודות מסויימות.
באזורים מאד שחורים אני מנסה ליישם אקונומיקה מדוללת במים. (מאד בזהירות, לא קראתי על זה בשום מקום ואני עלולה לגרום נזק לעץ…אני יודעת שנעזרים באקונומיקה נגד עובש ומחליטה לבדוק זאת) לשמחתי העץ לא ניזוק ונדמה לי (או לפחות זו משאלת הלב שלי) שיש  אפילו הטבה.

כפי שאתם רואים, המים לא נשארים נקיים ואני עושה סיבוב שני והפעם עם מים וחומץ.
חשוב מאד לנקות היטב את החיבורים מדבק על מנת שניתן יהיה לחבר הכל חזרה והמים עם החומץ עוזרים (או לפחות אני רוצה להאמין כך) לרכך את הדבק.

– שיוף עדין 

אחרי שחלקי העץ נקיים אני מתחילה לשייף אותם אחד אחד ובעדינות.
מטרת השיוף להסיר שאריות ציפוי אם נשארו, להסיר שכבה של לכלוך ולנקות ככל האפשר את החיבורים לקראת החיבור חזרה.
כאן אין מקום למשייפת חשמלית.
את הכל עושים ידנית ובעדינות על מנת לא לפגוע בפיתוחים של העץ.
קניתי 3 עוביים של נייר שיוף ושיחקתי איתם בהתאם לתחושה. הפעילו שיקול דעת ותתחילו עם עדין יותר על מנת לא לגרום נזק.
באזור החיבורים צריך להיות עדינים אבל קשוחים.
כאן נעזרתי גם בסכין יפנית לגרד את הדבק ולדקק מעט את הפינים. את זה עשיתי בעיקר לאחר שניסיתי לחבר וראיתי שהפינים לא נכנסים היטב.

– מילוי סדקים

אחרי שנראה שסיימנו לשייף, ממלאים סדקים זעירים שנוצרו במשך הזמן בעץ באמצעות שפכטל לעץ. במקרה זה השתמשתי בשפכטל כהה בצבע אגוז.
אני מיישמת אותו באמצעות האצבע. עדיף להשתמש בכפפות סיליקון.
אחרי היבוש של השפכטל, יש לשייף מעט, להסיר שאריות של שפכטל ולהחליק את העץ.

3. חיבור כל החלקים חזרה למבנה יציב:

חייבת להודות שהחלק הזה בשיפוץ הספה – של חיבור החלקים חזרה, החסיר בי יותר מפעימה אחת.
בכלל, הפוסט הזה מבין כל הפוסטים שיעסקו בשיפוץ הספה, עוסק לדעתי בחלק הרגיש ביותר בשיפוץ ספה.
כאן הטעויות הן כמעט בלתי הפיכות.
קונסטרוקציה שנשברת אינה ניתנת להדבקה (להבדיל מקישוטים ופינות למיניהן) וקונסטרוקציה שאינה מחוברת היטב חזרה, דינה דומה.
אין טעם להמשיך לעבוד על ספה מתנדנדת או שאינה יציבה.

טיפ-
דבר חשוב שלמדתי מהחיבור של הספה (ושל רהיטים אחרים ששיפצתי אחריה) –
אם אפשר וככל שאפשר, עדיף לחבר הכל יחד ולא כל חלק בנפרד.
כך החלקים יכולים להתאים עצמם זה לזה בקלות רבה יותר. אנו לא עובדים במעבדה בה הכל נמדד בדיוק של חלקי המילימטר. קיים טווח קטן של תנועה אשר אנחנו מאבדים (וזה יכול להיות מצער מאד!) כשאנחנו מחברים כל חלק בנפרד ונותנים לו זמן יבוש מלא.
המשמעות של זה שצריך הרבה כליבות שיוכלו לעבוד במקביל (וכלי עבודה אינם זולים. וצריך גם מקום לאפסן אותם!)
אני למדתי זאת בדרך הקשה ועם לא מעט פעימות שהחסרתי כשנראה לי שחלקים מסויימים אינם מצליחים להתחבר חזרה.
שלא תגידו שלא ידעתם!

אני לא ידעתי …
רציתי להסתפק במינימום מכשירים וזמן לא היה מגבלה מבחינתי.
וחיברתי כל חלק בנפרד.
שימו לב בתמונה – חתיכות המסקינטייפ המודבקות על העץ הן תזכורת שלי למיקום החלק. כמו כן, שימו לב שאני מהדקת את הכליבה כנגד סמרטוט ולא ישירות על העץ כדי לא לפגוע בעץ.
חשוב במיוחד (וקשה ומורכב במיוחד) כשיש חלקים מעוגלים והזויות הן לא של 90 מעלות.
בחלק הזה, בפרט אם כמה כליבות משתתפות בתהליך, תצטרכו לגייס עזרה של אדם נוסף שיעזור לכם לקבע צד אחד בעוד אתם תהדקו צד שני. זיכרו להשתמש בסמרטוט או ספוג במקום בו מופעל לחץ על העץ.

עוד טיפ –
חברו תחילה על יבש. בלי דבק.
תוודאו שזה נכנס ויושב היטב תחילה. זה אמנם יחייב אתכם להפריד את החלקים שוב (ולפעמים יש להפעיל לחץ) וכמובן זו עבודה נוספת, אבל יחסוך לכם עגמת נפש אם זה לא יושב היטב ומחייב אתכם לפתוח ולתקן את החיבורים (לגלף ולשייף עוד טיפה את הפינים באזורים שונים).
מניסיון…

אחרי שהחלקים מתחברים היטב (או לשביעות רצונכם…כאמור, זו לא מעבדה כאן) רק אז הכניסו את הדבק לסיפור. תוודאו שהדבק יגיע לכל מקומות המגע ונסו לא להכניס יותר מדי דבק.
כאשר מהדקים את הכליבות על העץ, שאריות הדבק יוצאות החוצה. נגבו אותן. אם הן תתיבשנה ותתקשנה, יהיה קשה יותר להסירן.
זה גם השלב בו הדבקתי את הפינות שנשברו בפרוק הן שולבו בהדבקת החלקים הרלוונטיים.
מהר מאד גיליתי שכליבה אחת גדולה ואחת קטנה לא מספיקות לי.
קניתי עוד שתיים: גדולה נוספת ובינונית. היום יש לי 4 כליבות.
בעבודות קטנות יחסית ובעזרת אילתורים, אני מסתדרת.
ברור לי שאם תהיה לי שוב עבודה בסדר גודל כזה, אקנה בלי להסס עוד כליבות.

רצועת הראצ’ט נכנסת לפעולה בחיבור חלקים בהם הכליבות הגדולות ביותר אינן גדולות מספיק.

וכשכל החלקים צריכים להתחבר יחד, אני עוצרת נשימה…
עם קצת מניפולציות הכל מתחבר בסוף.
2 הכליבות הגדולות שלי בפעולה, כמו גם רצועת הראצ’ט שמפעילה לחץ הקפי על אזור המושב – המהווה מסגרת סגורה על מנת להדקה.
לצערי נראה שרגל אחת מתרוממת ואני ממקמת משקולות (2 אלבומים כבדים! ) בכל אחד מהצדדים של הספה כדי להפעיל לחץ גם בכיוון הזה.
יש פה ושם חיבורים לא מושלמים שאצטרך למלא אותם לאחר היבוש בשפכטל אבל בשלב זה לא נותר לי אלא להתפלל …

4. פינישים לפני גימור ואיטום העץ:

נראה שהכל עבר בשלום ואני יכולה שוב לנשום ולהמשיך.

אחרי שהכל מודבק, הגיע הזמן לחבר חזרה את החלקים שחוברו במסמרים. כאן אקדח הסיכות שלי בפורמט של אקדח מסמרים תרם את חלקו.

לא מצאתי מסמרים כמו המסמרים שהוצאו מהספה.
במסמרים שנשארו ישרים וניתן היה לעשות שימוש חוזר, עשיתי שימוש חוזר ובמקומות אחרים השתמשתי באקדח. זכרו שהמקומות הללו מוסתרים והחשיבות היא פונקציונלית בלבד.
יש מספר חיבורים לא מושלמים בהם צריך לעשות תיקונים עם שפכטל. חיבורים לא מושלמים וגם מקומות בהם יש קימורים בעץ, קימורים שנוצרו מתוספות קטנות של עץ שהודבקו למסגרת הבסיסית.
לצערי אין לי תמונות להמחיש זאת. לא את החיבורים שיש למלא ולא את אזורי החיבור של הקימורים.

בתמונות הללו צילמתי אזורים לאחר מילוי בשפכטל. התמונות באיכות גרועה, אבל זה מה שיש לי.
כמובן שאחרי הטיפול בשפכטל והיבוש צריך לשייף בעדינות על מנת להסיר שאריות שפכטל ולהחליק את האזורים לקראת צביעה. לא לשכוח לנגב היטב את האבק שנוצר בשיוף.

בחירת גימור לעץ.

למה שכאן יכול להתחיל ולהסתיים בשורה אחת, לרוב הקדימו לא מעט התלבטויות וספקות וגם לימוד ונסיונות.
לפעמים בחנתי לעומק פתרון מסויים שבסוף נפסל על הסף.
במקרה זה ההתלבטות הראשונית היתה האם לצבוע את העץ או להשאירו בגוון הטבעי שלו.
בזכות הפיתוחים בעץ ניתן יהיה בצביעה לקבל אפקט שאבי שיק מקסים, לאוהבי הסיגנון.
כך גם ניתן יהיה גם לכסות על האזורים הכהים יותר.
למרות היתרונות לכאורה של הצביעה,  הכריעה הנטייה שלי לתת עדיפות למראה המקורי של החומר.
ההתלבטות המשנית היתה איזה גימור לתת לעץ:
ווקס? לכה? פוליטורה?
בשלב זה החומר היחידי שהכרתי ועבדתי איתו כבר בעבר היה הלכה השקופה על בסיס מים.
הואיל והכיוון היה לנסות ולהשאר נאמנה ככל האפשר לחומרים ולשיטות של פעם, היה לי חשוב ללמוד על שיטות אחרות.

למדתי להכין ווקס מדונג ושמנים טבעיים שניתן להשתמש בו בבטחה על צעצועי עץ לילדים כמו גם כמשחה לעור ולשפתיים (בפרט לסובלים מאטופיק דרמטיטיס ומשתמשים במוצרים אורגנים ללא תוספות תעשייתיות)

וכן למדתי על הפוליטורה הטבעית, המתבססת על שלאק. שלאק, כפי שכתבתי כבר בפוסט אחר בעבר, הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.

השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן.
מאחר והעמידות של הפוליטורה גבוהה יותר, ההכרעה נפלה לטובת הפוליטורה.
יש אנשי מקצוע שרוכשים את השלאק בצורת פתיתים וממיסים אותו בעצמם. בשבילי, בשלב הנוכחי, זה עדיין מורכב מדי והחלטתי לרכוש תמריק שלאק מוכן לצביעת הספה.
ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.

5. איטום העץ בגימור פוליטורה:

כאמור, בחרתי בפוליטורה (שלאק) כגימור אוטם לעץ.
את הפוליטורה מורחים כמובן רק באזורים הגלויים של העץ.
לישום הפוליטורה על העץ השתמשתי בפקעת (צמר גפן עטוף בטריקו ישן) אותו הספגתי בתמריק. השתמשתי בשמן זית על מנת לסכך את התנועה של הפקעת על העץ.
היו אזורים בהם השתמשתי במכחול על מנת לחדור לתוך הפיתוחים בעץ.
בתמונות הללו ניתן לראות היטב היכן הפוליטורה יושמה והיכן לא.
האזורים בהם הפוליטורה לא יושמה, יכוסו ע”י הריפוד וינעצו בהם מסמרים וסיכות.
הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ככל שמורחים יותר שכבות כך המשטח מבריק יותר והציפוי קשה יותר. לשיקולכם.

וברגע שהשכבה האחרונה של הפוליטורה מתייבשת…

הפוסט הזה נגמר.
החלק הבא בשיפוץ הספה יעסוק בעיקר ברצועות וקפיצים… ואולי טיפה נגע בתכנון קדימה.

Related Images:

הפוסט הזה יעשה אתנחתא מהספה ויוסיף לשולחן חג השבועות (לא! הכסא לא לבן!) כסא נוסף ששופץ.
הפעם השיפוץ הוא בהשראת האמן הונדרטוואסר.

לעבודות של הונדרטוואסר נחשפתי בפגישת מחזור של השכבה שלי (בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר) בה חגגנו את שנת ה-50 שלנו.
חגיגה נפלאה ויוצאת דופן של חמישה ימים בוינה!
מי שמעוניין לקרא על הטיול ההוא… מוזמן כאן.

הפוסט הזה יעסוק רק בכסא.
וטיפה גם בהונדרטוואסר…כדי שתבינו את ההשראה והמקור.

טעימונת מהאמנות של הונדרטוואסר:

העלתי לכאן 3 ציורים של הונדרטוואסר (כל אחת מהתמונות היא גם קישור לאתר ממנו לקחתי את התמונות):

וגם צילומים של עמודים מהאכיטקטורה שלו שצילמתי בוינה (התמונה הימנית היא קישור למוזאון שהעמודים עומדים בפיתחו):

אין בכוונתי להכנס כלל לניתוח או האיפיונים של האמנות והארכיטקטורה שלו.
הבאתי את המובאות הללו רק על מנת שתבינו את מקור ההשפעה עלי.

הכסא – משם (פלוס מינוס) התחלתי:

בעוונותי, לא צילמתי את הכסא כפי שנמצא.
הוא נזרק ממספרה בהוד השרון בגלל שהתפרקה לו רגל.
הרגל החסרה נמצאה לאחר חיפוש בפח רחוב סמוך ונאספה גם היא.
הרגליים נשלפו מיד בהתחלה על מנת להקל על האחסון.
(לרוב הן היו מחוברות בדבק. ב2 מקומות היה מסמר קטן נסתר שהיה צריך לשלוף)
בגלל התנאים בו אוחסן (במרפסת…חשוף לגשם…) ,השכבות החיצוניות של המושב (הן העליונה הן התחתונה) החלו להתנתק.
כשגיליתי זאת ועל מנת שהנזק לא יגדל, הכסא הוכנס לשיפוץ.
(תכננתי ארוחה גדולה שמציינת את כל ארועי החורף אצלנו במשפחה ובהחלט לא היה מזיק כסא שמיש נוסף…).

לעבודה:

• פרוק הכסא והכנתו לצביעה:

תחילה – את השכבות הרופפות קילפתי באמצעות שפכטל. מכיוון שאני רוצה לצייר על המושב, בסיס נקי ובהיר מהווה יתרון מבחינתי.

ומה שרק החל להתנתק מהשכבות הבאות, הדבקתי באמצעות דבק נגרים וכמובן קיבעתי באמצעות כליבות עד ליבוש.
על מנת לפזר את הלחץ שהכליבות מפעילות על כל הפאה המודבקת, נעזרתי בלוח עץ:

מאחר וגם חלק מחלקי המשענת היו רופפים, הכסא פורק לחלוטין (למעט מוט אחד עקשן שהחליט להתפרק דווקא כשחיברתי את כולם וזכה לטיפול מאוחר בדבק אף הוא.)

כשכל החלקים היו מפורקים, התחלתי לשייף אולם ככל ששייפתי, לא הצלחתי להסיר את הצבע הכהה גם לא באזורים הנגישים לא כל שכן בזויות הפנימיות של הפיתוחים בעץ.
מאחר ותכננתי לצבוע את העץ בצבע אקרילי אטום הסתפקתי בחיספוס של העץ שהתקבל בשיוף שחשבתי שיקבל טוב יותר את הצבע.
(זכרו לשייף עם מסכה ובמקום מאוורר, כן?)

• חיבור חלקי הכסא חזרה:

את הכסא הזה חיברתי חזרה בשני שלבים מאחר ושני השלבים הללו לא קשורים ולא תלויים אחד בשני. השלב הראשון היה הרגליים (עם כל החיבורים ביניהן ועם המושב)
והשלב השני היה המשענת על כל חלקיה למושב.
בשלב השני השתמשתי ברצועת הראצ’ט כדי להדק את המשענת למושב אולם אחרי 24 שעות כששחררתי את הרצועה וניסיתי להתיישב ולהשען, מוטות המשענת יצאו ממקומן ונאלצתי לחזור על התהליך.

בסבב הנוכחי בניגוד לקודמו,  כפי שניתן לראות בתמונה משמאל החלטתי להפוך את הכיסא על מנת שהדבק (כשהוא עוד נוזלי יחסית) יצטבר בנקודות החיבור של המוטות עם המושב ולא בעומק החור במושב. הפעם נעזרתי בשתי הכליבות הגדולות שיש לי (ולא היתה מזיקה אחת נוספת…)
כל הספרים מתחת לכסא הושמו על מנת ליצור גובה מספיק לכליבות (שימו לב, גם פה השתמשתי בסמרטוטים בין הכליבה למשענת הכסא על מנת לא להשאיר סימנים על העץ!)
וכל הספרים מעל הכסא הושמו כמשקולת נגד לכליבות. בלעדי הספרים הכסא היה מתהפך.
הואיל וכל הקונסטרוציה הזו נבנתה על שולחן האוכל שלנו וגבול הסבלנות של בן זוגי עובר טיפה לפני שמתעסקים לו עם הארוחות, אחרי 4-5 שעות בערך (ולפני הארוחה הבאה!!) כל הקונסטרוקציה הזו פורקה והכיסא חזר לעמוד על רגליו (אבל מבלי לשחרר את הכליבות עדיין!) מתוך תקווה שהזמן הספיק לדבק להתקבע, והוא יתייבש הלאה כשהכסא עומד על רגליו.
עד רגעים אלה המשענת עומדת איתנה בלחצים כך שנראה לי שהזמן הספיק…

זה הזמן למלא חורים וסדקים בשפכטל, לשייף לאחר יבוש ולנקות שאריות אבק.

• צביעה:

את הכסא הזה החלטתי לצבוע (ולצייר) בהשראת העבודות של הונדרטוואסר. המשמעות של זה מבחינתי היא שימוש בצבע נקי ואטום במספר גוונים בסיסיים.
בחנות יצירה סמוכה למקום מגורי הצטיידתי בצבעי אקריליק שתכננתי לצייר בהם את המושב ולצבוע בהם את רגלי הכסא והמשענת. היתרון הברור של צבעי אקריליק לציור הוא שניתן לצייר איתם על עץ, יש מגוון גדול של צבעים ואפשרות לקנות אריזה קטנה או בינונית.
לאריזות קטנות יש יתרון גם במחיר (אבסולוטי, לא יחסי) וגם בשטח אחסון הצבע. לעבודה הבאה.
אלא ש… ?
זה לא זה!! …
 יצא…מכוער לאללה. (תראו בתמונה מימין)
גם אחרי עוד שכבה או שתיים זה לא השתפר בצורה משמעותית וגם תוספת של גבס לצבע לא נתנה תוצאה שהשביעה את רצוני. אני חייבת אבל חייבת לשנות את… סוג הצבע.

זה העיתוי בו הגעתי מובסת לחנות חומרי הבניין בה מצליחים (בקושי) להכיל את הקוריוזים שלי ואת כל השאלות שלי (יחי שחר מ”שיבק חומרי בנין ואינסטלציה”!).
וקניתי צבע (שלושה בעצם… צהוב, אדום כחול…) יעודי לצביעת רהיטים מעץ על בסיס מים.

(אמרתי משהו קודם על יתרון במחיר??…תשכחו מזה…)

ובא לציון גואל.

• צהוב, אדום וכחול – ההכנה הנדרשת לצביעה מדוייקת:

שלוש שכבות של צבע והרגליים של הכסא כבר מפגינות מראה יצוגי.  

 בהמשך אני צובעת את כל חלקי הכסא שמיועדים להצבע בצהוב ואת הקנט (הצד, ההקף של המושב) בצבע אדום. הואיל ולקנט אין נקודות השקה עם הצבע הצהוב ובמושב הוא נצבע ראשון, אין צורך בסלוטייפ להגנה.

בתמונה מימין אני מתחילה להכין את הכסא לצביעה בצבע כחול. מאחר ואני רוצה שהצביעה תהיה מדוייקת אני מסמנת קו כגבול צביעה ומדביקה סלוטייפ על הקו הנ”ל.

הואיל והרגלים אינן ניצבות למושב, אני מסמנת את הגובה באמצעות הגבהה שהיא אחידה (ראו בתמונה השמאלית).

אני מדביקה סלוטייפ כדי למנוע חריגות לא רצוניות גם אם ברור לי שיהיה צורך בתיקונים קטנים למרות הסלוטייפ. מנסיון העבר הצבע טיפה נכנס מתחת לסלוטייפ בנקודת הגבול דבר שיצריך תיקונים בכ”ז אבל רק תיקונים קטנים.

טיפול דומה אני נותנת למשענת.
צובעת בצהוב עד גובה מסויים, מסמנת קו וממנו והלאה אצבע בכחול.

המשענת מקבלת טיפול טיפה שונה מאחר וגבול הצביעה יעשה בקו קשתי.
אני גוזרת תבנית של קשת מנייר, ממקמת את מרכזה ובהתאם לתבנית מסמנת את גבול הצבע. גם כאן משתמשת בסלוטייפ כדי למנוע חריגות.

הואיל והקנט צבוע כבר, גם כאן אני נעזרת בסלוטייפ להגנה על מנת שהצבע הכחול לא יחרוג לצבע האדום.

אחרי שאני מסיימת לסמן, להדביק סלוטייפ ולהכיו את חלקי הכסא לצביעה בכחול, אני צובעת.
חלקו התחתון של המושב, הרגליים עד לסימון והמשענת בחלקה העליון עד לסימון- יצבעו בצבע כחול.

לאחר יבוש חלקי של הצבע (אם תחכו ליבוש מלא של הצבע, כשתסירו את הסלוטייפ יש סיכוי להסיר גם חלק מהצבע) אני מסירה את הסלוטייפ ואם נחוץ, עושה תיקונים עם מכחול עדין ויד יציבה ככל הניתן.

• ציור המושב:

הגעתי לחלק הכי הכי כיפי ויצירתי בשיפוץ הכסא הזה.
הציור על המושב.
אין לי הרבה להרחיב על השלב הזה. טכנית מדובר על ציור בצבעי אקריליק על עץ.
במקרה העץ הזה הוא מושב של כסא. אז כמה תמונות שתראו את ההתקדמות של הציור:

• ציור קווי מתאר בעפרון:

צביעת הציור בצבעי אקריליק:

• איטום המושב:
  

אחרי שהציור גמור,
על מנת להגן עליו מעשרות הישבנים שילטפו אותו, יש לכסות אותו במספר שכבות של לכה.
כרגיל, לכה על בסיס מים.

• תוספת פסים צבעוניים א-סימטריים למשענת ולרגלי הכסא:

גם לזה הגיעה ההשראה מעבודותיו של הונדרטוואסר, מהעמודים שלו ומהתייחסות שלו לקוים גאומטריים ולסימטריה.
ניצלתי את המבנה הקיים של הכסא וצבעתי חלקים שלו בצבעים שונים כך שזה נראה כאילו חרוזים צבעוניים מושחלים על מוט:

וזה הכסא הגמור,
ששופץ בהשראת עבודותיו של הונדרטוואסר
ואף הספיק להשתתף בארוחת החורף שתכננתי ובכל הארוחות המשפחתיות מאז
(וסביר להניח שגם היום, בארוחת החג, הוא יתמוך בישבנו של מישהו).

[Show slideshow]

שיהיה חג שמח.

Related Images:

באחד הבקרים קצת לפני פסח, בדרך ליוגה, אני מבחינה פתאום ברגל סקסית מציצה מערמת גזם ביציאה מהחניה.
לאחר התלבטות של שניה וחצי החלטתי לבחון את אותה רגל. ואת שאר הגוף שמחובר אליה.
אין צורך להלחץ…הרגל היא רגל מעץ דהוי עם פיתוחים.
אל הרגל היתה מחוברת ספה עם עוד 4 רגליים, סקסיות לא פחות.
הריפוד היה פעם מקטיפה בצבע בורדו יין ,עם קפיטונאג’ (כפתורים שקועים בריפוד) בגב הספה.
מגעיל ברמות אבל עם מ-ל-א פוטנציאל.

ספה כזו אי אפשר להשאיר ברחוב. אין. לא משאירים ברחוב.
כשאני רואה ספה כזו אני שוכחת את פריצת הדיסק שלי ואת שיעור יוגה.
גם העובדה כי אין לי מקום…לא באוטו ולא בבית, הופכת מישנית.
הצלחתי לגרור את הספה לאוטו שלי, להשכיב את המושבים האחוריים ולדחוס את הספה כך שחלקה נשאר בחוץ, מונע מדלת הבגאז’ להסגר.
וכך לאט לאט עם בגאז’ פתוח נסעתי איתה ליוגה. ולאט לאט עם באגאז’ פתוח חזרתי איתה מיוגה הביתה. (ואגב, ערמת הגזם כבר נאספה בשלב זה כך שהספה ניצלה!)
הסטודנט שלי, שאז עוד לא היה סטודנט, עזר לי לחלץ אותה מהרכב ולאפסן אותה זמנית באזור המחסנים.

זו הספה כפי שנמצאה, מצולמת באזור המחסנים
(תאורה גרועה, מצלמה גרועה, תמונות גרועות…אבל זה מה שיש):

ספה. הטריגר להתגשמות חלום

בזמנו, שיפוץ רהיטים היה אצלי עדיין בגדר חלום.
היו אין ספור תרוצים למה לא:
אני לא יודעת איך…
אין לי מקום…
איפה אני אעשה זאת…
אין לי כלים מתאימים…
כבר אז אספתי רהיטים פוטנציאלים שהתמקמו אצלי בגלריה. מדי פעם קיבלו הצעת מחיר ממשפץ רהיטים זה או אחר. המחירים היו כ”כ גבוהים והצורך, אמוציונלי בלבד כך שהם נשארו במצבם הנוכחי. מחכים לצורך ממשי שיתעורר…

את הספה הזו לא תכננתי להכניס במצבה הנוכחי הביתה. כל כך מגעילה היא היתה.
אז ניסיתי לקבל הצעת מחיר…. ונחנקתי.
וכאן בדיוק היתה נקודת ההכרעה.
היו בפני 2 אפשרויות-

1. לזרוק את הספה ולהפקירה למשאיות הגורסות ושוברות ומפנות את הכל לטייבה
2. לשפץ את הספה בעצמי. ללמוד תוך כדי. לקנות כלים וחומרים ולהתייחס לכל הוצאה כזו כאל חלק משכר הלימוד. מה יכול להיות? מכסימום אזרוק את הספה הזו בשלב מאוחר יותר, אחרי שאדפוק לה את הצורה.

בשלב זה לא קשה לנחש באיזו אפשרות בחרתי.
היום, אחרי תהליך ארוך של למידה ועשיה, הספה ניראת כך:

ומאז הכל הסטוריה.

הפוסט הזה הוא בעצם מתאבן או הקדמה…

תהליך שיפוץ הספה הוא ארוך מאד (מצולם. לא איכותית, אבל ניתן לקבל רושם) ויתחלק למס’ פוסטים שיעלו, לא בהכרח ברצף:
(כן, תצטרכו לעקוב…מזכירה לכם שאתם יכולים להרשם למטה ולקבל את כל הפוסטים ברגע שהם מתפרסמים, ישר לאימייל שלכם)

1. פרוק הספה.
2. טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה.
3. הקרביים של הספה. רצועות וקפיצים
4. הקרביים של הספה. מילוי הספה לפני ריפוד
5. תפירה (מכנסי ג’ינס…)
6. פינישים

כפי שכבר כתבתי, ראיתי בתהליך שיפוץ הספה אתגר לימודי לא פחות מפרוייקט בפני עצמו. מן הסתם קשה להפריד בין השניים.
אנסה לשתף אתכם גם בהתלבטויות שלי ובתהליך ובמה שאני עברתי במקביל לספה.
הואיל והספה נבנתה במקור בשיטות ובחומרים קלסיים (היום כבר עובדים אחרת) קיבלתי החלטה להשאר נאמנה למקור ככל האפשר. זה חייב אותי להזמין חומרים מחו”ל מאחר ופה בארץ לא ניתן להשיגם.
(ראוי לציין כי הפוביה שלי מהכניסה לת”א מנעה ממני את החיפוש אחר רפדים של פעם, אלה שגם שיחת טלפון איתם נחשבת טכנולוגית מדי…אין ספק שההכרות איתם יכולה להיות מרתקת וניתן ללמד מהם הרבה, אבל…זה פרוייקט בפני עצמו וכאמור, אעשה הכל על מנת להמנע מכניסה לת”א!)
ההזמנה של חומרי גלם מחו”ל והזמן שלוקח עד שהם מגיעים, הכתיבה אף היא קצב ושיטת עבודה בה ניסיתי לצפות את הצעדים הבאים שלי ולהערך להם.
כפי שתראו, לא תמיד זה עובד.

אבל…
לא נקדים את המאוחר. כל שלב יגיע זמנו. סבלנות…

השלב הראשון – להתגבר על הפיכס ולהעביר את הספה למרפסת הפתוחה שלנו.
והשאר, בפוסט הבא שיעסוק בפרוק הספה.

Related Images:

אוטוטו פסח, ליל הסדר…
כל מי שמארח צריך לגרד מאיפה שרק אפשר, כסאות….
שיהיה לחמות מקום לשבת …וגם ל”אליהו ענבים”…
(ותודה ליוסי, שהעשיר את הלקסיקון המשפחתי שלנו באחת ההברקות שלו כשהיה ילד).
את הכסא הזה “אליהו ענבים” יאהב (וגם החמות!)…זה יהיה כסא עם טאץ’ אינטלקטואלי…

שיפוץ, חידוש ועיצוב של כסא. עם טאץ’ אינטלקטואלי…

אז אנחנו הולכים לשפץ כסא.
נתחיל בקטן.
לא הכיסא, הכסא הוא רגיל וישא בסופו של דבר גם את חמותי. העבודה יחסית פשוטה.
הכיסא הזה יציב, המחברים לא רופפים ולא יהיה צורך לפרק את הכסא ולחברו מחדש.

כך פחות או יותר הכסא נמצא ברחוב.
כאמור, הוא יציב. אין בעיות קונסטרוקציה למעט תומכה אחורית שבורה. כמו כן, העץ של המשענת שלו מפוצל. מיד תמונות תקריב של הבעיות שנצטרך לפתור.

כאן התומכה השבורה

כאן העץ המתפצל כתוצאה מהתיבשות העץ

 מתחילים לעבוד?

קודם כל, מורידים את המושב.
הופכים את הכיסא. המושב מחובר ב4 ברגים חלודים. מוציאים אותם והמושב נפרד. נשים אותו בצד. נטפל בו בשלב מאוחר יותר.

• ניקוי הרהיט:

  השלב הנוכחי הוא פחות או יותר משותף לכל העבודות על כל הרהיטים – ניקוי יסודי.
  תתפלאו (או לא?!) כמה רהיטים ישנים צוברים עם השנים לכלוך ממגע, מאבק…
  מים, חומר ניקוי עדין, (אני משתמשת לפעמים בחומץ במקום) סמרטוט.
  אל תתבישו לשפשף, להוריד שכבה…ממילא השלב הבא יהיה שיוף יסודי.
  כשהכסא (בלי המושב, כן?) נקי, תנו לו להתייבש.

• הדבקת חלקים שבורים:

  לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
  באמצעות הכליבה מהדקים אותם זה לזה. לרוב אני משתמשת בסמרטוט או בספוגית בין הכליבה לעץ וזאת על מנת לא להשאיר סימנים על העץ. במקרה הזה אני מוותרת מאחר שהאזור הזה ממילא יכוסה בשלב מאוחר יותר.
  (אחרי שמדביקים ומקבעים, צריך לתת לכסא לנוח ל-12 שעות לפחות)

• שיוף עיקרי:

  הדבק יבש?
  אפשר להתחיל לשייף במרץ (ורצוי) עם משייפת חשמלית. כמובן תצטרכו גם לשייף ידנית עם נייר שיוף/זכוכית. לדאבונכם, אולי, לא תתחמקו מזה כי המשייפת לא מגיעה לכל המקומות וחשוב מאוד להסיר את כל הלכה או הפוליטורה הנוכחית לפני שניישם את הציפוי שלנו (תאמינו לי, מנסיון!).
  בשלב זה אני משתמשת בנייר זכוכית מס’ 120-110 (ככל שהמספר גבוה יותר, הוא עדין יותר. ככל שהמספר נמוך יותר, הוא גס יותר)
  את השיוף יש לעשות במקום מאוורר (שמן הסתם גם ניתן ללכלך) ועדיף עם מסכה על מנת לא לנשום את תוצרי הלוואי של השיוף.

• מילוי ושיוף עדין:

  יש לנקות את הכסא מאבק. אפשר גם עם סמרטוט לח שיחשוף בקלות רבה יותר אזורים שהציפוי לא ירד מהם לחלוטין.
  כשהכסא נקי מאבק יש לבחון אותו במדוקדק…האם יש סדקים שצריך למלא? עכשיו נמלא את כל הסדקים, אם יש, והמקומות בהם העץ התפצל.

  אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
  הוא מגיע בגוונים שונים בהתאם לגוון העץ ממנו עשוי הרהיט. יש לי אחד כהה, בגוון אגוז, ואחד נוסף בהיר, בגוון בוק. במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
  אני מיישמת אותו במקומות שיש למלא באמצעות האצבע (אפשר עם כפפות חד פעמיות…).
  לאחר יבוש החומר יש לשייף שוב את האזור ולהחליקו. עקרונית, בשלב זה הייתי משתמשת בנייר לטש עדין יותר. מאחר ובכוונתי לכסות בהמשך את האזור, איני משקיעה בו אנרגיה מיותרת מעבר לרמה בסיסית של החלקה שמספקת אותי.
  אם כל האזורים בכסא משויפים היטב, מנקים את הכסא מהאבק. גמרנו לשייף!
  (אלא אם חיפפתם ואח”כ, כשהפוליטורה לא תיתפס, תשייפו שוב!)

• עיצוב – כיוון:

  העבודה השחורה והמלוכלכת (יחסית!) מאחורינו. עכשיו מתחיל החלק היצירתי.
  את האזורים הפגועים (שתיקנו אמנם אבל יש דברים שלא ניתן להסתיר…) אני מתכוונת לכסות בדפי אנציקלופדיה ישנה (שאף היא הושלכה ונמצאה ברחוב)
  עקרונית, אני אוהבת שהחומר עצמו גלוי וחשוף ומדבר בשם עצמו (אם הדבר אפשרי כמובן). בפרט שמדובר בעץ שהוא חומר חם ובעל אופי.
  מכיוון שכך, רוב הכסא ישאר בגוון המקורי והטבעי של העץ ממנו הכסא עשוי. רק חלק ממנו יכוסה. בנקודת המגע בין העץ לטקסט, החלטתי לצבוע פס דק, שחור (בצבע אקריליק) שידגיש את הטקסטורה של הכתב באזור המכוסה.

• צביעת פס מפריד:

  על מנת לתחום את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
  את אותו הטיפול בדיוק החלטתי לתת גם לרגלי הכסא. ראו בתמונה מימין.

• חיתוך והדבקת רצועות:

  מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
  את אורך הרצועות התאמתי להיקף של הגליל אותו הרצועה מכסה.
  
  את הרצועות אני מדביקה לכסא עם דבק פלסטי, רצועה אחר רצועה עם חפיפה קטנה, החל מהפס השחור

  והלאה עד לכיסוי מלא.
  יש לתת תשומת לב מיוחדת
  לחיבורים ולחתוך שאריות נייר מיותרות.
  טיפול דומה ניתן לרגלי הכסא ולתומכה האחורית שהודבקה.

   

• תיקונים…
  

  לצערי, המסקינטייפ שהדבקתי כנראה לא היה מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…

  הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
  הואיל ואני חותכת אותו עם סכין חיתוך, הפעם זה יהיה ישר.
  שימו לב לא להפוך את כיוון הטקסט (אורך רוחב). זה יכול להראות מוזר….

  כשמסיימים להדביק הכל, יש “לצבוע” על כל הנייר שכבה של דבק פלסטי ולהשאיר ליבוש.

• צביעה – קצת תאוריה :

  בשלב זה יש להחליט באיזו שיטה צובעים ואוטמים את הרהיט על מנת שלא ישרט ולא יספוג לחות ולכלוך. ניתן לעשות זאת עם לכה, על בסיס מים או שמן, או פוליטורה.
  ווקס פחות מתאים לכסאות ולרהיטים שהשימוש בהם מאד אינטנסיבי.
  העמידות שלו נמוכה יותר.
  כל הנושא של איטום רהיט ראוי לדיון בפני עצמו, אולם לא כאן המקום לפתח אותו.

  כשהתחלתי לשפץ את הספה הראשונה שלי היה חשוב לי לשפץ אותה בשיטות קלאסיות שהיו נהוגות בעבר. אז בחרתי לצביעת העץ בשלאק*, או בשמו המוכר יותר פוליטורה. (לדעתי הלא מוסמכת, היום עושים פוליטורה גם בדרכים סינטטיות  ללא שלאק).
  בזמנו רכשתי פוליטורה/תמריק שלאק מוכן בסהר צבעים ביפו ועם הפוליטורה הזו אצבע גם את הכסא .
  

  ---

  *שלאק הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.
  השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן (אני משתמשת בשמן זית).

  ---

   

• וצביעה – הלכה למעשה:

  תחילה יש לעשות את הבדיקות הדרושות, מריחת פוליטורה על הנייר ועל העץ, במקום מוסתר. האם המראה משביע את רצוננו?
  אם לא, אולי לכה שקופה תיתן מענה. אם כן, יאללה לעבודה!כאמור, בחרתי לצבוע את הכסא בפוליטורה, אשר תעמיק לטעמי גם את הגוון של העץ ותיתן לנייר מראה של נייר שהתיישן.
  זה בהחלט מתאים לי.
  לפני שמתחילים, אל תשכחו להגן על המשטח שאתם עובדים עליו (אני משתמשת בשעוונית) וכן, להגן על הידיים. את הפקעת מחזיקים ביד תוך כדי עבודה כך שעדיף לעבוד עם כפפות חד פעמיות.
  הואיל והפוליטורה נספגת בעץ,
  חשוב לעבוד בתנועות אחידות ובפיזור אחיד. כאן גם תבחינו היטב אם לא הסרתם את כל הציפוי הישן, מאחר והספיגה באזורים הללו תהיה חלקית. אפשר להוציא שוב את המשייפת ולחזור על התהליך …ואפשר לא…אבל…
  אל תתנו לזה לרפות את ידיכם.
  לטעמי, דווקא הפגמים הקטנים האלה (שאגב, סביר להניח שרק אתם תראו…) הם החן של הרהיט שנעשה בעבודת יד.חוצמזה, אם לא תתנסו, איך תתמקצעו? לא כך? פעם הבאה יהיה טוב יותר בוודאי.צבעו הכל בכמה שכבות (זמן היבוש קצר מאד מנסיוני) עד שתהיו שבעי רצון.

• פרוק והפשטת המושב:

  חזרנו למושב שהסרנו בתחילת התהליך זוכרים אותו?
  תחילה יש להפשיט את המושב מהבד הדהוי והמוכתם שנמצא עליו.
  אם תהפכו אותו תראו בד שמחובר למושב בסיכות. אתם יכולים לקרוע את הבד הזה אבל אצלי לא יהיו לכם הנחות.

  תצטרכו גם להוציא את כל הסיכות. ויש הרבה. (רפדים שעושים את העבודה לפרנסתם, לא טורחים להוציא את הסיכות. אחד מהם אמר לי שהוא פשוט משייף אותן…)

  לפעמים רפדים אפילו לא טורחים להסיר את הבד הישן. מרפדים מעליו.
  וכך הגעתי לציפוי המקורי של מושב הכסא (שמי שריפד לפני לא טרח להסיר):

  
  כשניסיתי להסירו, גיליתי כי המושב עצמו עשוי מסיבית, לא מאד דחוסה ומועדת להתפוררות. לאור זאת עשיתי אחורה פנה והחלטתי להשאיר גם אני את הציפוי המקורי ולרפד מעליו.

• ריפוד מחדש:

תחילה אני רוצה להוסיף שכבת נוחות.
משמע, לשכבת הרכות שקיימת כבר בכסא (מתחת לציפוי המקורי) אני מתכוונת להוסיף ספוג דק ועליו משטח אקרילן שיקיף את המושב ויהודק לתחתית.

כאן נכנס לתמונה אקדח סיכות.

למי שמעוניין להתעסק בריפוד, אקדח סיכות יהיה הכרחי למדי. אקדח ידני מתאים לעבודה בסדר גודל של הכסא הזה (והוא גם זול יותר) ו/או אקדח חשמלי (שהוא גם יקר יחסית) שמתאים לעבודות גדולות יותר. אקדח סיכות העובד על לחץ אויר (שהוא זול במעט מהאקדח החשמלי), מחייב גם קומפרסור. אקדח לחץ אויר מתאים למי שיש קומפרסור, מן הסתם, ושכנראה יש לו סדנת עבודה יעודית וכלי עבודה רבים נוספים. אני כאמור, עובדת בבית. בהתלבטות בין קומפרסור למכונת כביסה העדפתי בסוף את מכונת הכביסה… )

לגבי הבד של המושב…
מסיבות עיצוביות בחרתי בצבע השחור.

מסיבות פרקטיות בחרתי בבד דמוי עור שמתנקה בקלות.

את הבד, כל בד שתבחרו, יש למתוח מעל שכבת הנוחות שכבר מקובעת למושב. אני מתחילה באמצע הצד הקדמי ונותנת קונטרה עם הצד הנגדי, האחורי. וכך גם בצדדים כשיש לתת תשומת לב מיוחדת לפינות.

• גימור:

מאחר והכיסא צריך להראות יפה גם מלמטה,
אנו נכסה את כל הקיווצ’וצ’ים של הבד המתוח בגב הכסא בבד נוסף. שארית של בד כלשהי, לא משנה הצבע, תתאים לצורך העניין.
(רפדים משקולי חסכון משתמשים באל-בד. זה ללא ספק זול! גם במראה…)
שוב, למטווח אקדחי הסיכות …בזמנכם החופשי, אש!

שיפוץ, חידוש, ועיצוב של כסא נוסף כמעט הושלם.
לא נותר אלא לחבר חזרה את המושב לכסא, (עכשיו בברגים לא חלודים) ,להשוויץ בפני החמות ולחכות שאליהו “ענבים” יגיע וישתה מכוסו…

Related Images: