הבן שלי כבר לא גר בבית.
יש לו בית משלו שחלק מיצירותי אף מגיעות גם אליו, אבל לא זה העניין.
שנינו חולקים חוש טכני מפותח ויצירתיות וכשמתאפשר, אנחנו עובדים יחד.
למדנו להשלים זה את זה ולהמשיך זה את זה.
כשאנחנו רחוקים אני משתפת אותו בעבודה שלי מעל גלי הוואטסאפ והוא משתף אותי בצנצנות החמוצים שהוא מכין לתפארת.
כששלחתי לו את תמונות הארונית הזו הוא אמר שהיא נראת ממש אותנטית…
ואז הראתי לו איך היא נראתה במקור… 😉
אותנטיות…
לפי המילון דבר “אותנטי” הוא הדבר המקורי, הלא מזויף.
אז כן, זו הארונית המקורית על כל חלקיה, כולל רוב הברגים המקוריים שלה, אבל אחרי שטיפלתי בה היא בכל זאת נראת אחרת.
אמנם בבחירה שלי לתת לה את המראה הנוכחי התחשבתי בנתונים שלה (ארחיב על זה בהמשך…) וניסיתי להיות נאמנה לרוח שלה, אבל, לא שימרתי את המראה המקורי.
כדי להיות כנה (ופרקטית!) לא תמיד ראוי ומוצדק לשמר ולשחזר את המראה המקורי של החפץ.
כשמדובר ברהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח אז בוודאי זה כדאי.
לרוב מדובר ביצירת אמנות וכפי שיצירות אמנות זוכות לשימור ושחזור, כך גם רהיטים.
רסטורציה זו עבודה מאד מאד מדוייקת של אומן שיודע לשחזר את החומרים ואת הטכניקות שהרהיט נבנה באמצעותם. וכדי לשמר את הרהיט אולם לא לאבד את סימני הגיל על הרהיט, דרושה מומחיות מיוחדת.
תודו, גם כשמאבדים את סימני הגיל, מאבדים מהאותנטיות שלו.
והאותנטיות של הארונית שלי…?
הארונית שלי היא פחות או יותר ההיפך מרהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח.
היא נבנתה כנראה ע”י חובבן, כנראה רק לתת מענה פונקציונלי לצורך שהתעורר. משאריות עצים הכי פשוטים, כאלה שנפגעו בעבר מתולעי עץ ולא צלחו לשום דבר אחר.
במשך הזמן הארונית נצבעה שוב, פעם או פעמיים וגם זה בצורה חובבנית.
החן של הארונית שלי היא כל אלה: הפונקציונליות, חוסר היומרה שבה, הפגמים והזמן שניכר בה.
את רוח הדברים הללו בכוונתי לשמר וזאת תוך כדי שאני משתמשת בנתונים הקיימים, מסירה שכבות של לכלוך, מחזקת, ממלאה חורים, מחליפה את הזכוכית השבורה ונותנת לה צבע.
הארונית שלי תשמור על האותנטיות שלה אבל לא על המראה המקורי שלה :-).
הכנת הארונית לעבודה:
כרגיל, אי אפשר בלי להכין את הרהיט לצביעה.
לרוב זה החלק הפחות כיפי של העבודה. החלק המלכלך, המרעיש…
אבל אי אפשר בלעדיו (זאת אומרת אם תרצו לעשות עבודה טובה, אי אפשר בלעדיו)
התחלתי עם הסרת הצבע ופרוק (כפי שתראו, השימוש בחומר מסיר צבע תרם ליכולת לפרק את הפרזול…לא מעבר לכך).
בעבר הופתעתי לטובה, כשהסרתי את הצבע משידונת שמצאתי, לגלות כמה מסיר הצבע היה יעיל.
לצערי במקרה הזה, אותו חומר בדיוק היה לא אפקטיבי בעליל (לדעתי איכות העץ ואיכות הצבע משפיעים על תוצאות שונות ואפקטיביות שונה אולם אין לי מספיק נסיון לבסס את המסקנה הזו)
התרומה היחידה של מסיר הצבע במקרה זה היתה, שהוא הקל עלי (אל תתרשמו, עדיין התאמצתי!) לפרק את הפרזול מהארונית.
נסיון עקר להסיר את הצבע לאחר משיחה במסיר צבע 
הסרת המתלים 
ציר תוך כדי פירוק 
שימוש במסיר צבע. הפעם לא אפקטיבי בעליל.
הסרת הצבע מהפרזול:
על הפרזול שפרקתי עדיין נשארו שאריות צבע וגם אחרי שהשרתי אותם בטרפנטין, הייתי צריכה ממש לשפשף אותם עם שפכטל וצמר פלדה על מנת להסיר את הצבע.
את הפרזול הישן, כולל רוב הברגים, הרכבתי מחדש בארונית המשופצת.
כוס עם טרפנטין בה הושרו חלקי הפרזול 
הידית לאחר השריה ולפני שפשוף 
הידית לאחר שפשוף עם צמר פלדה. 
הצירים לאחר ניקוי
הסרת הצבע מהעץ:
לגבי הסרת הצבע מהעץ, עשיתי זאת באופן חלקי (השתמשתי בשכבות הצבע הישנות כחלק מהמראה החדש) ע”י שיוף באמצעות משייפת.
ואם לא הסרתי את הצבע לחלוטין, למה בכלל לטרוח ולשייף?
השיוף במקרה זה גם חיספס את המשטחים, מה שמבטיח אחיזה טובה יותר של הצבע לכשאצבע. כמו כן, השיוף חשף באופן חלקי ואקראי את שכבות הצבע הקודמות וכן את העץ. החשיפה הזו תתרום לי למראה השיכוב והיישון שאכוון אליו בשלב מאוחר יותר.
בשלב זה גם פרקתי את המדפים בארונית על מנת לטפל בהם באופן פרטני מתוך ידיעה שאמקמם מחדש לאחר צביעה.
הארונית לאחר הסרת הפרזול ולפני ליטוש 
הסרת המדפים 
שיוף הארונית עם מלטשת חשמלית 
שיוף הפינות עם מולטיטול (שלי דפוק קצת אז פחות אפקטיבי) 
הסרת תומכי המדפים 
לפעמים בלי המסמרים… 
תומכי המדפים. חדי העין יבחינו שהם אפילו לא ישרים.
לאחר השיוף (כאמור, לא הסרתי את הצבע באופן מלא מתוך כוונה לעשות בו שימוש בהמשך) אני ממלאה חורים עם פילר עץ, מחכה לייבוש ועושה השלמות עם השיוף.
לפעמים נדרש סבב נוסף של מילוי ולאחר ייבוש, שיוף.
שימוש בפילר ושפכטל (וגם שימוש מאסיבי באצבע שלי) 
מילוי במדפים. 
חורים בחיבורים מולאו 
מילוי חלקים חסרים במסגרת 
סגירת החיבור בין פאות הארונית לגב שלה באמצעות הפילר. 
מילוי חורים שנעשו בעבר ע”י מזיקים
צביעה:
אני משפצת את השידה הזו כחלק משדרוג חדר האמבטיה שלי.
המראה כבר שופצה והוחלפה בתור שלב ראשון לפיכך בחירת הגוונים כבר נעשתה בשלב מוקדם יותר.
אני משתמשת בגוון ירוק (שצבעתי איתו גם את המראה) לגוף הארונית ובגוון חרדל (שיצרתי בעבר עבור רגלי שולחן המזוודה שלי והתחרטתי לגביו) לגב הארונית.
את הגוונים הללו ערבבתי בעבר מאחר ולא מצאתי גוון שיתאים לי.
הם חיכו לי לפרוייקט הזה.
יש לציין שכשאתם מערבבים צבע בצורה עצמאית, תוודאו ללא ספק, שיש לכם מספיק חומר מהגוון הרצוי לכל שלבי הפרוייקט. יכול להיות לא נעים בעליל להתקע באמצע פרוייקט בלי צבע ואז לנסות (עם סיכוי אפסי) לשחזר את הצבע הרצוי.
התחלתי עם החרדל בגב הארונית 
המשכתי עם הירוק 
תוך כדי ייבוש הצבע
מכיוון שאני מתכוונת לשייף את הצבע ולחשוף את העץ ושכבות קודמות של צבע, אפשר להתפשר על איכות הצביעה. אין צורך בשכבה נוספת של צבע.
אני כן מקפידה על כיסוי מלא של כל השטח וכן על תיקונים עם מכחול בקו המגע בין הצבעים השונים ( את התיקונים עם המכחול עשיתי במקרה זה כבר לאחר השיוף. ממילא המשייפת לא ממש מגיעה לקצוות…).
לפני ניקוי … 
אחרי ניקוי…
שלב הדיסטרסינג, שאבי שיק …
זוכרים שדיברנו על אותנטיות? אז בעצם בשלב הזה אני שומרת (או יוצרת?!) את האותנטיות של הארונית הזו. אני חושפת את העץ ושכבות קודמות של צבע באמצעות השיוף, יוצרת שכבת פאטינה ונותנת לרהיט מראה מיושן.
כמובן שניתן לתת את המראה הזה גם לרהיט חדש באופן מלאכותי.
כאן אני משתמשת בקיים כדי להשיג את האפקט שרציתי.
שיוף:
בתור שלב ראשון אני משייפת את כל חלקי הארונית.
יש מקרים בהם אני מעוניינת בשיוף עדין שיחשוף רק אזורים שמועדים לשפשוף. בארונית הזו אני מעוניינת בשפשוף מסיבי יותר ואני נעזרת במשייפת החשמלית.
אחרי שהארונית שויפה על כל חלקיה, לשביעות רצוני, אני מנסה להרכיב חזרה את המדפים.
לצערי כאן אני נתקלת בבעיות לא צפויות.
אני מגלה שאין לי די מרחב תמרון לכלי עבודה לחבר את המדפים לתומכים שלהם. בוודאי לא עם המסמרים שפרקתי.
תוך כדי נסיונות, אני מצליחה (בשלבים…) גם להרוס את אותם תומכי מדפים.
(להגנתי יאמר שמדובר בעץ מאיכות ירודה!)
מאחר שתומכי המדפים הקודמים נהרסו לחלוטין, אני מנסרת תומכים חדשים.
הפעם מחברת אותם תחילה למדפים (עם אקדח הסיכות) וצובעת אותם.
את המדפים שכבר מחוברים לתומכים, אני מחברת לגוף הארונית (גם עם אקדח סיכות).
גם כאן נדרש מילוי של פילר להעלים את השקע שיצרה הסיכה.
במקרה זה אני מערבבת מעט מהצבע הירוק עם הפילר וממלאה (ומשייפת ידנית לאחר ייבוש, כמובן)
הלייסטים החדשים שנוסרו 
חיבור הלייסט למדף 
פילר צבוע למילוי שקעים שנוצרו מחיבור המדף לתומכה 
פרט חיבור מדף לארונית 
זהו. המדפים במקומם.
הוספת “פאטינה”:
שלב הפאטינה הוא שלב שפיתחתי תוך כדי ניסוי וטעיה ותעיה ותהיה בעבודות קודמות שלי.
הוא החל במקור עם ווקס שגיוונתי בעצמי (כשבעצם שימוש בווקס מונע ממני גימור של לכה על בסיס מים) והמשיך בפתרונות שאפשרו לי את אותו האפקט המיישן גם על עבודות שרציתי להשתמש בהן עם גימור של לכה.
לצורך העניין אני משתמשת במעט צבע חום מדולל במים.
אפשר להשתמש במכחול וסמרטוט או כמו שהשתמשתי כאן – בספוג.
אני טובלת את הספוג במים הצבועים ועוברת על כל המשטחים. אני יכולה לשחק עם הסמיכות של הצבע ובאזורים מועדים כמו סדקים חורים ופינות, להעלות את מינון הצבע.
הגוון החום נותן לרהיט אפקט יישון נוסף ומשלים.
האפקט הזה, שנותן את הטאץ’ הסופי למראה המיושן, יחסר למי שכבר התנסה בו.
צבע חום מדולל במים 
מצליחים לראות היכן עברתי עם הספוג והיכן עוד לא?
פינישים:
הגעתי כמעט לסוף.
לא נותר אלא לכסות את הארונית בלכה (כדי להגן עליה מלחות, לכלוך ושחיקת מגע), לחבר חזרה את הפרזול ולקחת אותה לאברם הזגג שיתאים זכוכית סבתא לדלת הארונית.
אני בוחרת בלכה מט על בסיס מים כדי לשמור על האותנטיות של מראה השבי שיק של הארונית.
ברוב המקומות אני צובעת 2 שכבות של לכה, למעט המשטחים האופקיים שישמשו לאחסון. במשטחים הללו השחיקה המכנית תהיה גבוהה יותר ואני מוסיפה שכבה נוספת.
כמו כן אני מחברת חזרה את הפרזול שפרקתי, משתמשת ברוב הברגים הקיימים ועושה השלמות לברגים שהראש שלהם נשחק.
הבחירה להשאר עם הפרזול הקיים היא גם עיצובית (אותנטיות?!), אבל גם פרקטית. צירים אחרים היו רחבים מדי וידיות אחרות פחות התאימו למנגנון הנעילה.
הואיל ואני רוצה לשנות את כיוון פתיחת הדלת בהתאם למיקום המיועד של הארונית אצלי במקלחת, אותם המתלים עוברים לצד השני של הארונית. מה שהיה למטה הופך למעלה. (גם מיקום המדפים הושפע בהתאמה)
צביעת הארונית בלכה מט. 
סימון ומדידת מיקום הצירים 
קדיחת החורים לברגים של הצירים
(הזהרו לא לקדוח עד הסוף!!)
הברגת הברגים בחורים שנקדחו מראש. 
הידית עם הלשון המיועדת לסגירת הארונית 
מנגנון הסגירה של הארונית מבפנים. 
סימון ומדידת המיקום החדש של המיתלים 
קדיחת חורים. 
המתלים במקומם בצד השני. 
הארונית עם הפרזול מורכב חזרה
התאמת זכוכית חדשה לדלת הארונית:
יכולתי לבחור בזכוכית נקיה כמו הזכוכית שהיתה במקור אולם העדפתי משטח שיטשטש מעט את תכולת הארונית (מי רוצה לראות צמר גפן, בקבוק אלכוהול משחה לכוויות ומברשת שיניים רזרבית???) אז בחרתי בזכוכית סבתא (זכוכית מעוטרת) שגם תשלים את המראה ה”אותנטי” של פעם.
החלק הזה של העבודה כבר שייך לאברם הזגג.
אברהם חיבר את הזכוכית באמצעות סיליקון. הוא לא נעזר במסמרים (כפי שהיה במקור) כי העץ דק ופגיע. הוא גם לא משתמש בסופר 7 מאחר ולדבריו אם הזכוכית תישבר, לא ניתן יהיה להיפטר משאריות הזכוכית שצמודות למסגרת (דווקא מפני שסופר 7 הוא דבק טוב כ”כ…) – מה שהגיוני סה”כ.
ההדבקה בסיליקון מחייבת סבלנות.
לתת לזכוכית לשבת יממה מבלי לגעת בה.
אברם חותך ומתאים זכוכית 
סיליקון לפני הנחת הזכוכית 
סיליקון אחרי הנחת הזכוכית
וזהו.
אחרי שהסיליקון התייבש, הארונית מוכנה לתליה.
אני אתלה אותה אחרי שאסיים לעבוד על כל שאר המגרות, שיקבלו לוק חדש כחלק משדרוג חדר המקלחת שלי.
מבטיחה לעדכן צילום גם אז.
בינתיים, מוזמנים חזרה לתחילת הפוסט ולראות איך הארונית נראת אחרי הטיפול שלי.
להזכירכם את השלב הקודם,
גליל יריעת יוטה. הגודל של החתיכה תותאם לחלק הרלוונטי.
שערות קוקוס או עשב ים
יריעת כותנה (צמר גפן)
בד כותנה זול (נקנה פה בארץ)
יריעת אקרילן. (להשלמות במקום צמר גפן)
חוט פשתן. זה החוט שהשתמשתי בו לקשירת הקפיצים. לצורך תפירת המילוי הייתי צריכה חוט דק יותר. השתמשתי בחוט כותנה שפרקתי מהספה וכן בחוט הזה שפרקתי ל3 גלידים והשתמשתי בכל חלק כחוט נפרד.
חוט שעווה.
את רוחב יריעת היוטה שנותרה מקפלים על המילוי, סוגרים ומעצבים.
על שערות הקוקוס מניחים יריעה של צמר גפן (עדין ונעים יותר. ממתן את ה”גסות” של שערות הקוקוס). מסירים עודפים (במקרה שלי קיבלתי בטעות יריעה קצרה משהזמנתי. הואיל ודמי המשלוח גבוהים ולא היה משתלם להזמין עוד, “התקמצנתי” ככל שיכולתי על יריעת צמר הגפן. ניצלתי אותה עד תום באזורים בהם יש מגע עם הגוף באזורים פחות חשובים נעזרתי ביריעת אקרילן שקניתי כאן בארץ (בחנויות בדים או יצירה. נקנה לפי מטר)
ועל מנת למתן את תחושת העץ בגב (המוט האנכי שעובר במרכז המשענת) אוסיף ספוג בין המוט לרצועות.
יריעת יוטה על הרצועות אליה המילוי ייתפר:
שערות קוקוס שיתפרו בצורה שיטתית ליוטה:
בד כותנה זול שסוגר על כל שכבות מילוי הספה. מחובר לשלד באמצעות אקדח סיכות ונמתח מטה, מתלפף סביב הבר התחתון ומהודק גם כאן באמצעות אקדח סיכות.
יש לצבוע את השכבה הסופית של הצבע, בה יווצרו הסדקים.
זאת על מנת שלא יווצרו כתמים בלתי מתוכננים של צבע חום או שהפאטינה שתתקבל לא תהיה כהה יותר מהרצוי.
ולתלות אותה שם על הקיר…כמובן!
לוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:
הבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).
הקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
שימו לב, בתמונה מימין 
ניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
מצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.
כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
גם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
וזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
