לפני כשנה בערך, שיפצתי הדום וינטאג’ שכשהושלם, ניתן בהגרלה בין העוקבים אחר הדף שלי בפייסבוק.
באותו זמן בערך, ג’וני, חבר שחולק איתי את האהבה לאוצרות רחוב ולשיפוץ רהיטים , מצא ואסף את ההדום וינטאג’ הזה. הוא הציע אותו לי לשיפוץ והדליק לי את האור בעינים .
תודה רבה רבה ג’וני.
בזכותך זכיתי לשפץ הדום וינטאג’ נוסף בטכניקה קלאסית נאמנה (פחות או יותר) למקור וההדום ניצל וזכה לחיים חדשים.
אמנם לקח לי זמן להתפנות להדום, אבל הוא המתין בסבלנות.

בדיעבד, כשאני חושבת מה קווי היסוד שהנחו אותי בשיפוץ ההדום הזה, אני חושבת על מספר ערכים שהתוו בסופו של דבר את אופי הרהיט המשופץ:

• כבוד לרהיט של פעם, ליוצרים שלו ולתקופה – הם אלה שמכוונים אותי להשאר נאמנה ככל הניתן לשיטות המסורתיות ולחומרים של פעם (הקפיצים ומילוי של עשב ים/סיבי קוקוס).
• לתת לתכונות ולאופי חומר הגלם לקבל ביטוי בעיצוב. בעיקר לא להסתיר טקסטורת עץ כשמצבו מאפשר זאת אבל גם שימוש בטקסטורות שונות כדי לחדד ולהבליט את ההבדלים (בריפוד).
• שימוש חוזר והפחתת בלאי ככל שניתן כחלק מערכי הקיימות (תקראו לזה כבוד לקיים?!) שמנחים אותי ביום יום וגם ביצירה שלי.

ואם תמצאו גם אתם רהיטים, שנעשו בטכניקות וחומרים מסורתיים, שנראה שכבר כלום לא יעזור להם להתאושש, אני מתנדבת להתאתגר ולנסות להחיות אותם עם הרבה כבוד לפעם וכבוד לסביבה.

הדום וינטאג’ – יש למישהו ספק שהוא וינטאג’?

כך ג’וני מצא את ההדום.
האם גם אתם מצליחים לראות את הפוטנציאל בהדום?

מסתבר כי ההדום נוצר בתקופת הצנע, כשנה עד שלוש לאחר קום המדינה. הדום וינטאג’ כבר אמרתי?
(לפי תווי מס המותרות ע”ס לירה ו750 פרוטה שנמצאו עליו. ועל פי דעת מומחים ממני שראו את המדבקות).
כרגיל, שלב הפרוק הוא מהותי מאד ללמוד על הרהיט, על איך נבנה ועל העקרונות שלפיהם נבנה.
הנסיון הקודם שלי עם שיפוץ באותה רוח (ההדום הקודם והספה) מאפשרים לי לגשר ולתת פתרונות לבעיות שמתעוררות בדרך מתוך התכווננות לאותה גישה משמרת.

פרוק ההדום:

כפי שכתבתי כבר בעבר, לשלב הפרוק יש חשיבות עליונה בלימוד והבנת הרהיט בפרט למי שמעוניין לחדש אותו ברוח התקופה בה נוצר.
את הפרוק אני מתחילה עם שליפה של המון סיכות ומסמרים, עם מכשיר יעודי שמקל על העבודה וחוסך ממני לא מעט פציעות.
גם במקרה זה, את המסמרים אני שומרת לשימוש חוזר. וכמובן גם הקפיצים ושלד העץ יחזרו לתפקד. לצערי במקרה זה כל השאר לא ראוי לשימוש חוזר גם לא כצמר גפן למשיחת הפוליטורה.

לידיעתכם, חיפשתי בארץ מסמרים עם ראש גדול ולא מצאתי.
הצלחתי להשיג רק מסמרים עם ראש קטן שהיעוד שלהם בהכרח שונה מהדרוש לי.
להזמין מחו”ל מסמרים זה ממש לא כלכלי (בגלל המשקל ועלויות המשלוח – מנסיון. תאמינו לי).
אז שכשזה אפשרי, אני שומרת את המסמרים ועושה בהם שימוש חוזר. (וכשלא, אני מאלתרת עם אקדח הסיכות)
תשאלו למה דווקא מסמרים עם ראש גדול?
מסמרי ריפוד משמשים מעין יתד. הראש הגדול של המסמר, יוצר מעצור ומונע את ההחלקה של החבל או הבד מהמסמר.

פרוק הריפוד והמילוי:

• 

• 

• 

• 

• 

אמנם הריפוד והמילוי מתפוררים ומגעילים אבל אני לומדת מהם איך הדום וינטאג’ מטופל במקור ורואה שיטטיות שראיתי בפרוקים של פרטי וינטאג’ מרופדים בעבר. שיטה וסדר שחוזרים על עצמם שוב.
אני למדה גם שההדום וינטאג’ זה זכה בדרך למתיחת פנים בדמות הוספת בד בצדדים וזאת בזכות שכבה נוספת של בד חום שנמתחה על “אזני” ההדום ובזכות שכבת מילוי אקריליק ש”התגנבה” בין השכבות.

פרוק הרצועות, הקפיצים והשלד העיוור:

אקדים ואומר – שלד של רהיט הוא בעצם הקונסטרוקציה שלו.
כאן היא עשויה מעץ.
החלקים הסמויים, במקרה זה החלקים עליהן המילוי והריפוד מתוחים, נקראים שלד עיוור להבדיל מחלקי השלד שחשופים. אשתמש במושג הזה בהמשך ורצוי שתבינו למה אני מתכוונת.

לאחר הסרת הריפוד, אני גם מוצאת את מדבקות מס המותרות על השלד, שנותנות גושפנקא סופית לגילו של הדום וינטאג’ זה.
הדבק ישן דיו כך שהמדבקות יוצאות ממקומן. אני מדביקה אותן במקומן חזרה, נעזרת בקווי חותמת שהוחתמה על העץ והמדבקות לאחר שהודבקו.

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר שהסרתי את כל הריפוד והמילוי אני מפרקת את שאריות הרצועות ואת הקפיצים שתפורים אליהם.
מסתבר שכדי להוציא את המסמרים אליהם קשרו את הקפיצים, צריך לפרק את השלד העיוור בחלקו.
אני לא מתלהבת מזה מאחר וחלקי השלד העיוור עשויים מעץ ירוד ומתפורר.
אני עושה זאת בזהירות ולא שולפת את המסמרים מחלקי העץ שפורקו. כפי שהם, חלקי העץ יורכבו חזרה בבוא הזמן.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הואיל ושלד העץ של הרגליים יציב יחסית אין צורך לפרקו וכאן מסתיים החלק של הפרוק.
הטיפול בעץ יעשה בשלד כולו כיחידה שלמה.

הטיפול בשלד העץ.

שלד העץ מתחלק ל 2 חלקים –

• השלד העיוור שמהווה קונסטרוקציה לכל המילוי והריפוד.
  מאחר וממילא הוא מכוסה כולו והתפקיד שלו הוא רק לתת צורה ומסגרת בסיסית מאד למילוי ולריפוד שיבוא מעליו, הוא עשוי משאריות, מעץ ירוד מאד ורמת הטיפול בו היא אפסית.
• הרגליים והקורות שמחברות אותן – אלה חלקי העץ החשוף ובהתאם גם איכות העץ והטיפול בו.

הטיפול בשלד העיוור:

השלד העיוור עשוי מעץ ירוד וחלש (ניכר בתמונות).
כשפרקתי את הריפוד היו חלקי עץ שנפלו. אמנם החלקים הללו הם כמעט חסרי משמעות וחסרונם לא יפגע בתפקוד, אבל החלטתי להדביקם חזרה. מי יודע איך ומתי חסרונם יתבטא.
אני משתמשת בדבק נגרים וכליבה להדק ולקבע את החלק שנפל למקומו.

• 

• 

השלד העיוור ורגלי ההדום מתחברים ביניהם במחברים אורגניים ועם דבק.
החיבורים כאמור, חזקים והמבנה יציב יחסית למעט תנועה קלה שאני מתכוונת לפתור באמצעות הזרקת דבק לחיבורים (אני משתמשת במזרק אקמולי ישן ושוטפת אותו היטב לאחר שימוש כדי שלא יסתם לפעם הבאה).
לאחר ייבוש הדבק המבנה יציב ואין תנועה.
(שימו לב לקבע את הרגליים במצבן הרצוי, בדקו זאת לפני ההדבקה)

• 

• 

• 

הטיפול בעץ הגלוי :

הרגליים והקורות ביניהן, להבדיל מהשלד העיוור, הן עץ חשוף.
ובהתאם לכך, איכות העץ והטיפול בו, הן ברמת הגימור הן ברמת הפרטים, הם גבוהים. אגב, הפרטים של העץ הגלוי ואיכותם הם דבר נוסף שיכול להעיד על היות ההדום הדום וינטאג’.

ההכנה:

אני משייפת את העץ היטב כדי להסיר כל גימור קודם. במקומות שניתן עם משייפת, כשלא אז ביד.

• 

• 

• 

• 

לדאבוני, תוך כדי שיוף אני מצליחה לשבור את הקושרת הרוחבית שאינה מקובעת.

אני אמנם אצטרך להדביק אותה, אבל בשלב השיוף זה בהחלט יותר נח כך אז הכל לטובה.
לאחר השיוף אני מדביקה את הקושרת חזרה.
יש לעשות זאת בזהירות על מנת שהקושרת לא תדבק גם לקורה.
כמו כן, צריך להמנע ככל שניתן משאריות דבק כדי שהגימור יתפס היטב וכדי שנקודת ההדבקה “תעלם” ככל שניתן.
עדיף להמנע ולנקות שאריות דבק לפני שהתייבשו כי לאחר ייבוש יהיה קשה מאד לשייפן. עם זאת, כנראה לא תוכלו להמנע מזה לחלוטין

• 

• 

• 

הגימור – פוליטורת שלאק:

הפוליטורה גם מגוונת וגם מדגישה את החום של העץ והטקסטורה שלו. כמו כן היישום של הפוליטורה הוא פשוט מאד וללא סימני מברשת. החיסרון שלו הוא כמות השכבות שיש ליישם. ככל שתוסיפו שכבות הציפוי יהיה קשה יותר, עמיד יותר ויפה יותר. אתם תחליטו עם עצמכם כמה שכבות תרצו ליישם. רק אומרת שהמקצוענים סופרים את השכבות בעשרות והזמן כמובן, בהתאם.

את הפוליטורה שלי אני רוכשת כשהיא כבר מומסת.
בקבוק של חצי ליטר מספיק לי לזמן רב (אני שומרת אותו במקרר).
מקצועיים ומנוסים ממני (או פדנטים ממני, או עצלנים פחות ממני…) יקנו פתיתי שלאק וימיסו בעצמם.
כדי ליישם את הפוליטורה אני צריכה צמר גפן (או חומר מילוי שהסרתם וממילא הולך לפח) שעטוף בבד טריקו נקי, מעט שמן זית (או שמן פשתן או שמן טאנג). אני מכינה גם מכחול, שישמש אותי לפינות שצמר הגפן העטוף לא מצליח להכנס וכן אלכוהול מפוגל לניקוי (או לדילול אם צריך).

את צמר הגפן העטוף אני טובלת בפוליטורה המומסת ומתחילה למשוח את העץ. מדי פעם אני נוגעת עם צמר הגפן העטוף בשמן , מה שמסכך את התנועה על העץ. לאחר ייבוש, שוב ושוב ושוב…….עד שהמראה והברק משביע את רצונכם.
כאמור, בפינות אני נעזרת במכחול (וניקוי באמצעות האלכוהול)

• 

• 

קפיצים –

את הקפיצים שפרקתי מההדום אני מנקה מחלודה (באמצעות נייר שיוף וWD40) ומכינה אותם לקשירה מחודשת כחלק ממילוי וריפוד ההדום.
תהליך השיוף סזיפי למדי ומלכלך. עדיף לעשות זאת בחוץ ולהעזר בכפפות ומסכה.

הכנת הדום וינטאג’ למילוי ולריפוד –

הואיל וזה הדום וינטאג’, היה מוזר מאד אם לא היו קפיצים.
הקפיצים הם חלק אורגני מההדום ואף מעידים על תקופתו.
גם אם זה רכיב נסתר לכאורה (אמנם לא רואים, אבל מרגישים אותם כשהם שם…), נראה לי מהותי לשמר את הקפיצים גם במתכונתו המשופצת של ההדום, כחלק ממהותו – הדום וינטאג’.
תהליך השיפוץ הזה דומה לתהליך שעבר ההדום שריפדתי לפני שנה. (מכיוון שכאן אתן רק את החלק הראשון של השיפוץ, חסרי הסבלנות יכולים בינתיים לקרא שם על שלבי המילוי והריפוד.)

מבחינת התהליך, גם כאן יש להתחיל במתיחת רצועות ולאחר מכן קשירת הקפיצים כהכנה לכל השאר.
אפרט את התהליך לפי הסדר הכרונולוגי של הביצוע.
גם בפוסט הבא שיעסוק במילוי ובריפוד ההדום אשמור על סדר כרונולוגי לפי התקדמות השיפוץ.

מתיחת הרצועות –

פה בארץ ניתן להשיג (מנסיוני) רק רצועות אלסטיות.
הרצועות האלסטיות יקרות יותר (עקרונית. בלי לקחת בחשבון את רכיב המשלוח מחו”ל מאחר ואין להשיג בארץ) ולעניות דעתי, טובות פחות מרצועות היוטה.
מדוע טובות פחות?
בדיוק בגלל האלסטיות שלהן, שאחרי שנתיים שלוש של שימוש הולכת לאיבוד.
אני יכולה להבין את הרפדים שמעוניינים שיחזרו אליהם שוב ושוב להחלפת רצועות. גם הם זקוקים לפרנסה. אבל מעבר לזה אני לא רואה יתרון ברצועות אלסטיות.
כמובן שאשמח ללמוד, אם מישהו מכיר יתרון ברצועות האלסטיות, שמצדיק זאת.

אני עובדת עם רצועות יוטה, שאם מותחים אותן כפי שצריך הן מחזיקות עשרות שנים ונותנות קונטרה מצויינת לישיבה. אני אפילו מעדיפה לשלם יותר מכפול להזמנה של רצועות כאלה מחו”ל ולהמתין למשלוח.
לשמחתי לא הייתי צריכה להמתין הרבה.
כדי למתוח את הרצועות כפי שצריך, תצטרכו כלי יעודי למתיחת רצועות (שלצערי לא מצאתי לו תחליף) וכן אקדח סיכות שהוא נח לאין ערוך משימוש במסמרים (כמו פעם) ומאפשר עבודה יחידנית (ביד אחת מותחים ובשניה “יורים”באקדח.

ותכלס?

כאשר הרצועה צריכה לעבור בין שני חלקי העץ, כדאי להקדיש דקה לתכנן מראש את שלבי העבודה.
במקרה זה אני משחילה את הרצועה ברווח (שיצרתי באמצעות הרחקה קלה בין שני החלקים), מקבעת בצד השני ואז מותחת את הרצועה מבין שני חלקי העץ. חותכת את הרצועה לאחר קיבוע ומשחילה את שאריות הרצועה החתוכה ברווח בין שני חלקי העץ.

לאחר מכן שאריות הרצועה מקופלות ומהודקות שוב באמצעות אקדח סיכות כדי לחלק ולמתן את כוח המתיחה של הרצועות על הסיכות.
בכיוון השני (כאן כבר אין צורך להשחיל את הרצועה בין שני חלקי העץ) נותנים לרצועות חיזוק ע”י השחלתן כשתי וערב ברצועות הניצבות. המתיחה והקיבוע נעשים בצורה דומה לרצועות הניצבות.

לאחר שהרצועות נמתחו וקובעו, אני מחזירה ומהדקת חזרה את הקורות שהסרתי כשפרקתי את ההדום.
כשהרצועות מתוחות, אני מחברת אליהן את הקפיצים בתפירה ידנית עם אחת ממחטי הרפדים מהסט שברשותי. כל קפיץ אני מקבעת ב3 נקודות.

• 

• 

קשירת קפיצים –

את הקפיצים שכבר תפורים ומקובעים לרצועות המתוחות יש לקשור אחד לשני ולשלד על מנת ליצור מקשה אחת שתתמוך, תחלק לחצים ותיתן קפיציות לישיבה.
הקשירה מתבצעת למסמרים בשלד העץ (אותם מסמרים עם ראש גדול שהזכרתי מוקדם יותר. יכולים לראות בתמונות את היתרון של הראש הגדול?) תוך כדי מתיחת החבל והפעלת לחץ על הקפיצים .

החבל איתו אני קושרת את הקפיצים אף הוא מוזמן מחו”ל מאחר ולא הצלחתי עדיין למצא חבל חזק מספיק, גמיש דיו ושלא מתפרק. (ובהדום הקודם קשרתי את הקפיצים בהגזמה כדי לחפות על חבל פחות ראוי)
כל קפיץ קשור ב3 כיוונים – לאורך ההדום, לרוחבו ובאלכסון.
בכל כיוון אני קושרת בנקודה אחת על הקפיץ ומלפפת במקבילה לה(מומחש בתמונות למעלה).

סמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
מול נקודה זו מלפפת את החבל סביבו.
בקפיץ השני בסמיכות, מלפפת את החבל.
במקביל ובסמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
אח”כ מהדקת למסמר במסגרת בצד השני.
ראו בתמונות למעלה.

וכך נראה הקשר שלב אחר שלב:

לעת עתה, זהו….
או הפסקה קצרה.
עד הפוסט הבא.

כאשר הקפיצים קשורים זה לזה, מכסים הכל ביוטה (חבור היוטה למסגרת באמצעות אקדח סיכות ) ומתחילים למלא את המשטח בעשב ים או שערות קוקוס ולתפור את המקבצים הללו ליוטה באמצעות תפירה גסה שתשאיר את המילוי במקומו.
אבל את הפרוט לכל זה כמו גם מילוי ה”אזניים” וריפוד ההדום תקראו בפוסט הבא (מבטיחה לא לחכות חודש שלם ;-)).
גם בלי כל זה, הפוסט הזה התארך דיו.
ואם הגעתם עד כאן (ריספקט. ותודה על אורך הרוח) נותנת לכם טעימה ויזואלית מההדום המוזהב משהו, זה המוגמר:

להתראות בקרוב.

Related Images:

ימי הקורונה העליזים בבית לא היו פוריים עבורי.
כולם בבית. ולא יוצאים מהבית.
מעבר לעובדה שאנו עוברים מארוחה לארוחה עם הפוגה קלה לשינה בלילה, החלל המשפחתי כל הזמן פעיל.
רוב המשפחה ספונה מול מסכים, אם במסגרת לימודים מקוונים, אם במסגרת עבודה מהבית.
אמנם זה לא כרוך בתנועה מרובה אבל זה מחייב התחשבות…קולות של נגריה ומוסיקה לא יתקבלו בהבנה רבה.
גם העובדה כי בשיגרה אני מנצלת חללים פנויים בבית, מותירה אותי בתקופת הקורונה די נטולת מקום (טוב, לא לגמרי…)
אז כן התחלתי קצת לשפץ הדום (מה שאפשר במרפסת או בכניסה). כן הזמנתי רצועות יוטה. כן יישמתי פוליטורה על חלקי העץ אבל… הכל מרגיש לי קצת תקוע.
נראה לי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על כלי העבודה שליוו אותי.
הכלים איתם התחלתי, אלו שהצטרפו עם הזמן, מה מהם הוא פינוק ומה נראה שאי אפשר בלעדיו.

תחילת הדרך

למי שלא מכיר אותי, התחלתי לשפץ לפני כ-5 שנים כשמצאתי ספה ישנה ולא הצלחתי להשאירה ברחוב. לאחר שהצלחתי לדחוף את חלקה לפיאסטה שלי דאז, גררתי אותה הביתה.
כששמעתי את הצעות המחיר לשיפוץ שלה (בדיעבד, לאור הזמן והעבודה שהשקעתי בה, מסתבר שהיו יותר מהוגנות) החלטתי לנסות לבד.
ללמוד תוך כדי עבודה.
להעזר בה כדי ללמוד ואת כל טעויות שלי, ואת כל ההוצאות שלי בדרך (כולל קנייה של כלי העבודה שאזדקק להם), החשבתי כשכר לימוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד. גם אם “אדפוק” את הכל, אלמד מהתהליך.

את תחילת הפרוק של הספה עשיתי עם מברג פשוט ועם צבת פשוט שקניתי בחנות חומרי הבנין השכונתית. כל כלי העבודה שהיו ברשותי אז היו מברגים, פלייר פטנט, פלייר אף ארוך, משור ידני, פטיש מתפרק ומקדחה עם ראשים שונים. הם היו ירושה מאבא שלי ז”ל ושימשו אותי עד אז בעבודות קלות בתחזוקת הבית.
(אגב, כל הכלים היו בכלי קיבול שהוא עשה ממיכל פלסטיק של 4 ליטר של משהו שהוא חתך. ללמדני שכל הנושא של “יש מיש” לא התחיל אצלי, מסתבר….)
היה לי ברור שאם אני מתכוונת ללמוד לעבוד עם עץ וגם לרפד, אצטרך לרכוש כלים נוספים.
תוך כדי הוצאת עשרות המסמרים ומאות הסיכות משלד הספה, התחלתי לקרא, ללמוד ולתכנן את צעדי קדימה כולל חומרי עבודה וכלי עבודה שחשבתי שאזדקק להם בהמשך.

כלי העבודה שאני משתמשת בהם בעבודה עם עץ:

לרוב איני בונה משהו מאפס. אני לוקחת רהיט ומשפצת אותו ברמה משתנה של נאמנות למקור עם נטיה לתת לו איכשהו פרשנות אישית משלי.
משמעות הדבר היא שהשימוש שלי עם כלים יעודיים לעץ (שמקלים מאד ונותנים תוצאות טובות יותר) היא מוגבלת. ולמרות זאת, מדי פעם צריך. וזה מאד נח שיש כלי זמין.
בתחילת דרכי בחרתי דיל זול שכלל משור ג’יטסו, משייפת סרט ומקדחה ששימשו אותי היטב עד שהשתדרגתי עם כלים איכותיים יותר (ויקרים יותר)
הואיל ואין לי סדנה או מרחב עבודה יעודי, כל הכלים שלי הם חשמליים ובשלב זה לא נטענים.

משור ג’יטסו –

משור חשמלי ידני שניתן לנסר איתו לפי תוואי מסוים. איכות התוצאות משתפרת עם המיומנות.
פחות יעיל לניסור מדוייק של משטחים וקוים ישרים או לחלופין בזויות מדוייקות.
לצורך זה, כנראה אעזר בנגריה עם משור שולחן ועם רוטר וטרימר ועדיין, למי שמתכנן כמוני להתנסות במגוון טכניקות ולשפץ רהיטים, ממליצה שיהיה זמין

• 

• 

• 

אגב, משוריות ניתן לרכוש בנפרד (ובהחלט נזקקתי לזה כי הצלחתי לשבור חלק…)

מקדחה –

טוב… במקדחה השתמשתי עוד לפני שהתחלתי לשפץ כדי לקדוח בקירות לצרכים שונים.
כשמתחילים לשפץ, יש לה שימושים נוספים בעץ והיא גם יעילה מאד כמברגה.
כמובן שיש מברגות ויש ציוד מקצועי רב ואיכותי שעדיף לאין ערוך בהשוואה נקיה.
אולם, כשאתם חובבנים, אין לכם סדנה או סטודיו יעודי לעבודה.
אם לא די בזה שאין לכם מרחב עבודה יעודי, צריך להצטמצם גם בחלל האחסון.
אחסון עוד שיקול.
אצלי לפחות.

• 

• 

• 

• 

עם הזמן קניתי לעצמי גם פטישון איכותי (מקדחה לבטון) שנותן בעיקר מענה לקדיחה בקירות ובבטון.
אבל פטישון הוא כבד יותר ולעבודות קטנות או כמברגה, אני מעדיפה את המקדחה הישנה שלי.

משייפת –

אחד המכשירים שנמצאים אצלי הכי בשימוש.
משייפת הסרט שהתחלתי איתה, מהר מאד נתרמה.
קניתי לי משייפת אקסצנטרית שמלווה אותי בכל עבודה עם עץ או צביעה כזו או אחרת.
כאן בהחלט שווה להשקיע קצת יותר.

יש לציין שגם אם יש משייפת, יש מקומות שלא ניתן (או לא רצוי) לעבוד עם משייפת. במקרה כזה, יש צורך לעבוד ידנית (בחלק מהמקרים אפשר להעזר במולטיטול).
שימו לב, יש ניירות לטש (הן למשייפת הן לעבודה ידנית) ברמות שונות של חיספוס שמשתמשים בהם בשלבים שונים או ליעודים שונים.

כליבות (קלאמרות) ורצועת ראצ’ט –

כאן לצערי אין לי בשורות טובות 🙂
למי שרוצה לחדש רהיטים מן היסוד ולא להסתפק בצביעה, יצטרך לפעמים לפרק ולחבר חזרה רהיטי עץ.
כאן נכנסות הכליבות (ורצועת הראצ’ט).
בד”כ כליבה אחת לא תספיק כי צריך לחבר את כל הרהיט בבת אחת.
הנסיון לימד אותי שחיבור בשלבים אינו נכון. כאשר מחברים חלקים מסויימים תחילה, מאבדים את הגמישות הקיימת לפני ייבוש הדבק לצורך התאמה מיטבית בין החלקים.
כנראה תצטרכו לרכוש או להשאיל מספר כליבות בגדלים משתנים.

משיקולי עלות ואחסון, אני מסתפקת ב- 2 כליבות גדולות, כליבה בינונית 2 קטנות ורצועת ראצ’ט (ששימשה את הבן שלי גם בשביל להעביר מזרון…). זה המינימום שהצלחתי להשלים איתו פרוייקט.
כמובן שאם יהיו לכם יותר, יהיה לכם קל יותר לעבוד.

• 

• 

אגב, אני בחרתי בכליבות פשוטות שקשה יותר לתפעל אותן ולפעמים צריך להעזר במישהו נוסף.
למי שרוצה להשקיע, או משתמש בהן בתדירות גבוהה, יש כליבות יקרות יותר שמתופעלות ביד אחת וקל הרבה יותר לעבוד איתן.
משערת שבמקרה כזה העלות מחזירה את עצמה בזמן מהר מאד.

ורצועת הראצ’ט? רצועת ראצ’ט היא רצועה עם מחבר שניתן להדק את הסגירה וכך להפעיל לחץ הקפי.
ניתן לכרוך סביב הרהיט וליצור לחץ הקפי שמשלים או מחליף מס’ רב יותר של כליבות.
אל תשכחו לקחת לכם רגע או שניים כדי ללמוד איך לתפעל אותה. זה לא מאד אינטואיטיבי.

כלים ועזרים נוספים שיעזרו לכם בדרך:

קבל מאריך:

אם יש לכם כלים חשמליים לא נטענים, לא תמיד תוכלו לעבוד קרוב לשקע חשמלי. הנושא הזה יפתר באמצעות קבל מאריך.

שפכטל (או ספטולה):

כלי ידני שנעזרים בו לרוב למילוי טיח בחורים בקיר. מכאן נגזר גם שמו. תשתמשו בו לא מעט למילוי חורים בעץ, להחלקת משטחים ולהסרת ציפויים למיניהם (פורמייקה לדוגמה. או הסרת ויניל מדלת…).

סרט או מכשיר מדידה:

יחד עם 2 מברגים ולדרמן, נמצא אצלי קבוע בתיק למציאות על הדרך.
חוץ מזה, חשוב מאד לצורך תכנון וביצוע מדוייק, כמו שנאמר, למדוד פעמיים כדי לחתוך פעם אחת.

שמן WD40:

שמן בהתזה שמשתמשים בו כשיש ברגים חלודים שיש לשחרר או מנגנונים תקועים (מנעולים, צירים חורקים) אני משתמשת בשמן הנ”ל גם למריחת קפיצי ריפוד שהסרתי מהם חלודה לצורך שימור.

כלים ידניים נוספים שיש כמעט בכל ארגז כלים בסיסי:

פטיש, מברגים (גם שטוחים וגם פיליפס), פליירים, קאטר, פלס, סכין יפני, משור ידני.

מברשות צביעה ומכחולים:

לאין סוף שימושים שקשורים לצביעה ולהדבקה. הואיל ואני משתמשת כמעט ורק בצבעים על בסיס מים, כל המברשות וכל המכחולים שלי נשטפים היטב וחוזרים לשימוש.
מעדיפה את המברשות האיכותיות יותר (אלה עם השיער הבהיר שפחות משירות שיער ולרוב גם היקרות יותר). כשאני צובעת בהמרייט או בצבע שלא על בסיס מים, אני משתמשת במברשת זולה וזורקת אותה לאחר שימוש.
אני משתמשת בצנצנות ישנות מפלסטיק לאחסן אותם כשאינם בשימוש ובצנצנות ריבה ישנות לנקות ולדלל במים תוך כדי שימוש.

מולטיטול כזה או אחר:

יכול לעזור בעבודות במוטוריקה עדינה כמו שיוף בפינות שהמשייפת לא מגיעה אליהן, ניסור עדין, חריטה…
נעזרתי אבל מעט ואני מרגישה שלא בצורה מיטבית. מישהו מיומן ממני ינצל את הכלי הזה טוב יותר.

• 

• 

מלחם:

שימוש נדיר, אלא אם אתם עובדים הרבה עם חוטי ברזל ותחפושות ועושים כנפי פיות או יוצרים קונסטרוקציות קלות מחוטי ברזל (הלחמה זה לא ריתוך! בשביל ריתוך תפנו לאיש מקצוע!)

כלי העבודה המשמשים לפרוק רהיט לפני שיפוץ –

פרוק רהיט עץ לחלקים:

כדי לפרק לחלקים רהיט ישן מעץ, ברוב המקרים לא תזדקקו למברג. רהיטים איכותיים מחברים באמצעות חיבורים בהם חלק מהעץ נכנס ומודבק לחלק שניצב לו (וכאן בדיוק תזדקקו לכליבות, כשתחברו את חלקי העץ חזרה) או באמצעות פינים.
כאשר הרהיט מתנדנד, סימן שהחיבורים הללו התרופפו ויש לחזק אותם.
לפעמים מספיק להזריק מעט דבק נגרים לחיבור (אני משתמשת במזרק של אקמולי ;-)) ולקבע עם כליבה.
לרוב אני מעדיפה לפרק, לשייף ולנקות ככל הניתן משאריות דבק ולהדביק חזרה הכל יחד כמקשה אחת.
על מנת לפרק את הרהיט יש מחד להפעיל כח נגדי לחיבור ומאידך לעשות זאת ברגישות רבה על מנת לא לשבור או להזיק לעץ ולחלקיו.
במקרה זה אני משתמשת בפטיש מרופד בבד על מנת להפריד את החלקים.
יש פטישי גומי שיכולים אולי לתת מענה מדוייק יותר. הואיל ולא עבדתי עדיין עם כזה, לא יכולה להעיד על התרומה ועד כמה הוא באמת נחוץ.

מכשירים להוצאת מסמרים וסיכות:

על מנת לפרק רהיט מרופד, צריך להוציא מהעץ המון מסמרים וסיכות.
לא ברמה של עשרות סיכות (מה שאולי יהיה נכון בהדום או בכסא) אלא ברמה של מאות ואולי אפילו אלפי סיכות.
כשפרקתי את הספה שלי השתמשתי במברג ובפלייר.
אז מנסיון, זה בהחלט אפשרי להסתפק במברג ופלייר. אבל, זה גם לקח לי המון זמן, גם חלק מהסיכות נשברו והכי בעייתי, נפצעתי יחסית הרבה.
חבר שחי בארה”ב וידע מה ידליק לי את הניצוץ בעיניים (רמז: לא תכשירי טיפוח, לא בגדים ולא תכשיטים) העשיר את גלריית כלי העבודה שלי עם מכשירים יעודיים להוצאת מסמרים וסיכות:

• 

• 

בזכותו התהליך הנ”ל הרבה יותר יעיל ואני נפצעת הרבה פחות.
אם אתם מתכננים כמה עבודות שיפוץ שכוללות ריפוד, ממליצה בחום לפרגן לעצמכם לפחות את המכשיר ששולף מסמרים. אני נעזרת בו גם לחילוץ סיכות כשאני מתעצלת להוציא את המכשיר השני 😉

כלי העבודה המשמשים לריפוד –

הספה שאיתה התחלתי, היתה עבורי סמן ימני.
אמנם היא היתה הראשונה, אבל עד כה, היא היתה עבודת הריפוד המורכבת ביותר שעשיתי.
המשמעות היא שכלי העבודה שהזדקקתי להם והטכניקות שלמדתי אז, שימשו אותי גם בהמשך.
ראוי לציין שיש טכניקות ריפוד נוספות שלא התנסתי בהן ואולי הן מצריכות כלים נוספים שמן הסתם, לא אזכיר כאן.

מותח רצועות –

זה כלי שהשימוש בו מאד ממוקד.
משמע, משתמשים בו אך ורק למתיחת רצועות. אין לו כל שימוש אחר. זה כלי שקשה להשיגו וכלי שלמרות שנראה פשוט, הוא אינו זול (יחסית לכלי ללא מנוע).
ועדיין, מי שמעוניין לעסוק בריפוד, יזדקק לכלי הזה.
עם כל היצירתיות שלי (שבהחלט מקבלת ביטוי בצורת השימוש בכלי בכל מני סטואציות מורכבות), לא מצאתי דרך לקבל תוצאה מספקת בלי להעזר בו.
בלעדיו הרצועות לא היו מתוחות מספיק ולא נתנו את התמיכה הרצויה.
אם אתם בכיוון, תזמינו כבר. (ועדיף כבר עם גליל או שניים של רצועת יוטה)
שכשתצטרכו, הוא כבר יהיה זמין לכם.

• 

• 

אקדח סיכות. ידני חשמלי ופנאומטי :

גם אקדח סיכות הוא כלי מאסט אצל רפדים.
אקדח ידני הוא אקדח שיתן מענה רק לתיקונים קטנים או לפרוייקט בהיקף קטן. משתמשים בו לרוב לניירת או לתליית מודעות וכח החדירה שלו בהתאם.
אם אתם רואים את עצמכם בפרוייקט מורכב, או כמה פרוייקטים, ממליצה לשקול אקדח חשמלי.
אגב, מי שיעדיף אקדח פנאומטי, כנראה לא ממש זקוק להמלצות שלי.
אקדח פנאומטי מחייב מדחס. למי שיש מדחס כנראה יש כבר סטודיו וקשת רחבה של כלי עבודה אחרים פנאומטיים.

אקדח סיכות ידני:

אם אתם מתכננים החלפת ריפוד בכסא או תיקונים קטנים, תוכלו להסתפק באקדח סיכות ידני.
כבונוס, תוכלו להשתמש בו גם כדי לתלות מודעות על לוחות המודעות השכונתיים.

אקדח סיכות חשמלי:

כשהתחלתי לפרק את הספה ונוכחתי בכמות הסיכות שיש בה, היה לי ברור שאקדח ידני לא יספיק לי.
כאמור, מדובר במאות אם לא באלפי סיכות.
מעבר לכמות הסיכות ולהספקים, לאקדח החשמלי יש יותר כח חדירה מלאקדח ידני.
אקדח חשמלי גם יקל עליכם, גם יקטין למינימום את סיכות הסרק וגם יקצר את העבודה שלכם.
לפעמים הכלי הזה יהיה ההבדל בין “להשלים את העבודה” ו”להשבר באמצע” (אם לא נשברתם כבר בשלב הוצאת הסיכות…)
אבל… המכשיר יקר. זה אחד הכלים היקרים, אם לא הכי יקר (בלי להחשיב מכונת תפירה…), בגלריית כלי העבודה שלי.
עבורי התשלום עליו היה חלק משכר הלימוד שלקחתי על עצמי יחד עם אתגר הספה. לא התלבטתי לרגע לגבי הנחיצות שלו ומעולם לא הצטערתי מאז על הרכישה.

• 

• 

• 

האקדח החשמלי שאני בחרתי לרכוש הוא לא אקדח קלסי של רפדים. והוא דו שימושי. גם אקדח סיכות וגם אקדח מסמרים.
משערת, שרפד שלא מתעסק בנגרות או בתהליך שיפוץ העץ כמוני,יעדיף אקדח סיכות בו עומק הסיכה קטן יותר ורוחב הסיכה גדול יותר.
לסיכות הרחבות יותר יש יתרון באחיזה של הבד וכשצריך לשלוף אותן. תאמינו לי, לא פעם צריך גם לשלוף סיכות.
היתרונות הנ”ל לשיטתי, לא משתווים ליתרון של אקדח המסמרים ששימש אותי לא מעט גם בעבודות שיפוץ אחרות.
הגדירו לעצמכם את הצרכים והתקציב שלכם, תראו מה כל כלי תורם לכם ועשו את הרכישה הנכונה לכם. הואיל ואכן מדובר כאן בכלי לא זול, הייתי מקדישה לזה את תשומת הלב הראויה על מנת שתוכלו למקסם את ההשקעה שלכם.

אקדח דבק חם –

אחד הכלים השימושיים יותר וממש לא רק לריפוד.
מאד נח לתפעול (צריך רק להזהר מכוויות) ונמצא אצלנו בשימוש רחב מאד ע”י כל המשפחה.
כמובן שהוא נותן מענה רק לדבק חם (מקלות סיליקון) ולא לדבקים רבים אחרים (דבק פלסטי, דבק נגרים, דבק בד, דבק מגע, סופר 7….) ליעודים שונים שנמצאים אצלי בשימוש שוטף.

מחטי רפדים –

מחטי רפדים שונות ממחטים לתפירה במספר פרמטרים (כמו עובי, גודל וצורה) והן מותאמות לצרכים של ריפוד.
ניתן להזמין סט של מחטים בעלות זניחה והוא יתן לכם קשת של אפשרויות לשימוש כשיתעורר הצורך.

מחט קפיטונג’ –

קפיטונג’ היא טכניקה של קשירת כפתורים בריפוד. המחט שנעזרים בה היא ארוכה( כ20+ סמ’), עבה ומחודדת משני צידיה.
כאמור, השימוש בכלי הזה מאד ממוקד ואם לא תשתמשו בטכניקה הזו, אין במחט צורך.

• 

• 

מכונת תפירה –

את מכונת התפירה שלי קיבלתי מאמא שלי. היא תפרה הרבה בילדותי וממנה גם למדתי לתפור. כשהראיה שלה התדרדרה, היא העבירה לי את המכונה.
אם אתם רציניים בנושא הריפוד, לא תוכלו להמנע לחלוטין משימוש במכונת תפירה. אם זה בתפירת כסוי הבד לרהיט, אם זה בתפירת אלמנטים כמו קדר או פסי קישוט.
מכונת תפירה היא תכלס כלי עבודה, אבל עולם שלם בפני עצמו. אני לא בטוחה אפילו שהיא נכנסת לקטגוריה של כלי העבודה שלי כפי שאני מציגה כאן. היא הרבה יותר. היא תת קטגוריה בפני עצמה והיא מחייבת מיומנות גבוהה יותר של שימוש.

עשיתי שימוש במכונה שנים רבות לפני שהתחלתי להתעסק עם ריפוד.
תחום הריפוד הוסיף לי תוך ניסוי וטעיה והדרכות אינטרנטיות, רבדים נוספים ללימוד. (רגליות תפירה שונות ליעודים שונים, מחטים שונות, סוגי תפרים…)
ואין לי ספק שעדיין לא למדתי הכל ואיני ממצה את הפוטנציאל שלה.
שזה לא ירפה את ידיכם. תוכלו חלקית להסתדר בלעדיה ורק בשלבים מתקדמים יותר, אם וכאשר מיומנות התפירה תחסר לכם, תוכלו גם כאן לקפוץ למים.
מי שיש לו את המיומנות ואת המכונה, זה בהחלט ישדרג את האפשרויות ואת התוצאות.

פורם –

מכשיר קטנטן (וזול) שקונים בחנויות סידקית. ניתן להסתדר בלעדיו אבל כל כך הרבה יותר נח איתו (ותאמינו לי, צריך לא מעט לפרום…).
יש לי שניים כאלה. כי תמיד אני מאבדת אחד (או שהבנות שלי אימצו לעבודת יצירה שלהן) וכך אני חוסכת את זמן החיפוש.

אביזרי הגנה הם גם חלק מכלי העבודה שלי….

יחד עם כללי בטיחות שיש לאמץ ולשנן, יש גם כמה אביזרים שישמרו עליכם ועל הבריאות שלכם:

משקפי הגנה –

כדי להגן על העיניים משבבים קופצים (תוך כדי ניסור) ומאבק. כשאני עובדת בשמש משתמשת במשקפי שמש במקום.

כפפות –

כדי להגן על הידיים משבבי עץ שעלולים לחדור לעור או מחומרים שעלולים להזיק לעור או משפשופים או מחום.
הכפפות שיש לי הן עבות עם מקדם חיכוך גבוה מה שיכול למנוע אחיזה רופפת. אין ספק שעבודה עם כפפות מסורבלת יותר מעבודה ללא כפפות כך שיש להיות בתשומת לב מלאה תוך כדי עבודה.

לעתים רחוקות (כשאני מיישמת שלאק או מנקה קפיצים) אני משתמשת בכפפות חד פעמיות. זאת על מנת להמנע ממגע בחומרים ישירות עם הידיים אבל כדי לא לוותר על יכולת המוטוריקה העדינה שמעט הולכת לאיבוד עם הכפפות העבות.

נישמיות –

פעם, לפני הקורונה, השתמשתי בנשמיות חד פעמיות רק כשעבדתי עם הרבה אבק והנשמיות סיננו את האבק שלא יחדור למערכת הנשימה שלי.
עכשיו בזכות הקורונה יש לי נשמיות מבד כך שאפשר לכבס ולהשתמש שוב.

אזניות או אטמי אזניים –

למי שעובד בסביבת רעש מוגבר, על מנת להגן על השמיעה שלו.
פחות רלוונטי לגבי.

בגדים שניתן ללכלך –

טוב, זה כבר פחות נוגע לבטיחות אבל רלוונטי מאד אם אתם עובדים בעבודה מלכלכת ולא רוצים להרוס עוד ועוד בגדים.
לי יש סרבל טכנאי טיסה קרוע שאני משתחלת אליו לפני שיוף או צביעה ועושה עבודה מצויינת. באותה מידה ניתן להשתמש בחולצות טריקו ישנות (שיכולות לשמש גם כסמרטוטים תוך כדי עבודה) ומכנסיים ישנים.

מכירים את זה שיש לכם הרגשה ששכחתם משהו?

בטוח שכחתי דברים. או לא הזכרתי כי החלטתי שאני כותבת על כלי העבודה ברזולוציה מסויימת ולא נכנסת לרמה של ראשי מקדחים וראשי מברגות כאלה ואחרים.
ויש דברים שהם לא בדיוק כלי עבודה כמו WD40 שדווקא כן הזכרתי או דבקים שונים (שהזכרתי כבדרך אגב) או חומר מילוי לעץ….שאולי יזכו פעם לפוסט נפרד.
בינתיים, נראה לי שנתתי סקירה מקיפה למדי על כלי העבודה שלי, למי שמעוניין להתחיל לשפץ רהיטים.
לא חייבים להתחיל עם הכל. לאט לאט תיצרו לכם את האוסף המתאים לכם שעוד ילך ויתמקצע ככל שתתנסו יותר וככל שתתמקדו בתחומים שמעניינים אתכם.

מפה לשם, עם החזרה ההדרגתית לשיגרה, סיימתי גם את ההדום שבתחילת הפוסט היה בשלבי עבודה.
על ההדום הנ”ל ארחיב בפוסט הבא.
מאחלת לכולכם חג שבועות שמח וקיץ מתון (אני נאיבית אחרי גל החום האחרון שפקד אותנו??)

Related Images:

כשנורית פרסמה בפייסבוק הדום שכל הקרביים (יענו הקפיצים…) שלו בחוץ, התמונות גרמו לי לדגדוג בקצות האצבעות…
היתה לי הרגשה שאני אוכל לעשות ממנו הדום ממש שווה.
לשמחתי נורית מסרה לי את ההדום וזכיתי להוכיח זאת.
כך הוא נראה כשהצטרף לערמת ה”מיועדים”:

• 

• 

• 

בפוסט הראשון תארתי את שלביו הראשונים של השיפוץ: הפרוק, ההכנה והטיפול בקפיצים ובעץ. בפוסט הזה אתאר את כל שלבי הריפוד החל ממתיחת הרצועות וכלה בפינישים ובהדום מוכן.
כך ההדום נראה לפני שהתחלתי לרפד:

שימו לב למסגרת העץ. זה הבסיס שאיתו ועליו נעבוד בפוסט הזה. הוא השלד שיחזיק את כל הריפוד.

רצועות… למה?

ברהיטים בהם אין דיקט כבסיס (שהוא אמנם קשיח אבל אין לו גמישות בצ’ופציק…), הרצועות תומכות את המשקל ומחזיקות את הקפיצים .
אין תחליף לרצועות מתוחות היטב.
זו גם הסיבה שאני ממליצה בחום רב לוותר לחלוטין על רצועות אלסטיות למיניהן (שניתן להשיג בארץ…) ולהשתמש ברצועות יוטה (שאני לא הצלחתי להשיג בארץ…).
רצועות יוטה יכולות להחזיק עשרות שנים. ברהיט עם רצועות אלסטיות אחרי שנתיים כבר תשקעו כי הן ימתחו ומהר מאד יאבדו את האלסטיות שלהן. הערכה גסה – תוך שנתיים שלוש. לצורך מתיחת הרצועות בשיפוץ הדום (או כסא, או כורסה…) תזדקקו למכשיר מיוחד שבלעדיו (או בלעדי המקבילים לו) הרצועות לא תהיינה מתוחות היטב.
תאמינו לי, ניסיתי למתוח בלעדיו. זה חרטא. או שאני חרטא.
אבל כל עוד שאני כזו, אזדקק למכשיר כדי למתוח רצועות. (התמונה של המכשיר היא קישור לebay. צאו משם וחפשו אלטרנטיבות משתלמות ככל הניתן)

מאז שהזמנתי לראשונה (עבור הספה) רצועות יוטה מחו”ל, כששואלים מה להביא, אצל אחרים זה אולי בושם או גדג’טים…אצלי זה רצועות יוטה…
אז אם מישהו שואל אתכם מה להביא מחו”ל, שיביאו רצועות יוטה…ומכשיר למתיחת רצועות!

ותכלס…הדום לענייננו?

זוכרים את המסגרת עליה נמתח את הריפוד?
אז המסגרת הזו עשויה מ 2 קומות כשבמקור הקומה השניה נוספה לאחר שנמתחו הרצועות.
משהו בי (שקצת התעצל…), חשב שאוכל להסתדר כך מבלי להפריד את שתי הקומות.
אז חשב. המציאות הוכיחה שלא.
(זה היה אפשרי אם הייתי בוחרת לחבר את הרצועות למסגרת העליונה ולא התחתונה כפי שהיה במקור, אבל פתרון כזה היה יוצר הדום אחר הלכה למעשה)

• 

• 

• 

כשניסיתי למתוח את הרצועה למרות ומעל המסגרת העליונה, התוצאות היו עלובות.
אז לא התעצלתי והפרדתי את המסגרות (לא לגמרי. מעט. מספיק בשביל להשחיל את רצועת היוטה בין המסגרות). כמובן שהסרתי כבר לחלוטין את שאריות רצועות היוטה שהיו כלואות מתחתן והתחלתי למתוח את הרצועות.
למעט ברצועה הראשונה (איתה גיליתי שאי אפשר להסתדר בלי להפריד את המסגרת העליונה…), חתכתי את הרצועות רק לאחר מתיחה חזקה והידוק הרצועה למסגרת עם אקדח סיכות.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ואיך הפרדתי את המסגרות?

המסגרות מחוברות באמצעות מסמרים.
הכנסתי טריז ביניהן (גם במקרה זה השתמשתי במכשיר להוצאת מסמרים שכיכב בפוסט הקודם) ופתחתי רווח שיספיק למעבר של הרצועה. כמובן שמיקום המסמרים יכול להגביל את מיקום הרצועות. במקרה זה היתה רק תזוזה קלה במיקום הרצועה, שניתן לספוג ולאזן עם מיקום הקפיצים בשלב מאוחר יותר. אם התזוזה היא מהותית אולי שווה לשקול שליפה חלקית של המסמר.
לאחר שכל הרצועות נמתחו וחוזקו פעמיים למקומן באמצעות אקדח סיכות, מהדקים חזרה את המסגרות זו לזו באמצעות דפיקות פטיש.

קפיצים כחלק ממילוי של הדום וינטאג’:

כיום, בבניית ריהוט חדש, כבר לא קושרים קפיצים. נוכחות של קפיצים מעידה כשלעצמה על רהיט שנעשה בתקופה אחרת ובטכניקות שונות מהמקובל היום. יש שיחליפו את הקפיצים בספוגים. אני מעדיפה לשמר את הטכניקות הישנות כמו גם את החומרים הקלאסיים, ככל שניתן.

בפוסט הקודם ניקיתי את ארבעת הקפיצים מחלודה ושימנתי אותם כך שניתן כבר לחברם לרצועות.
תחילה יש למקם אותם באופן סימטרי ככל האפשר כך שהרצועות המתוחות יתנו להם קונטרה, ואז עם חוט שעווה לתפור את הקפיצים לרצועות. כל קפיץ לתפור ב-3 נקודות כדי לקבע אותו ולמנוע תזוזות.

קשירת הקפיצים:

תחילה יש חשיבות לדעתי להבנה למה יש לקשור קפיצים ובמה זה תורם לרהיט שלו. ההבנה הזו תיתן ראיה כוללת ותאפשר להבין מה עיקר ומה טפל ויחסוך מכם, כחסרי הבנה ונסיון, לחקות בצורה עיוורת הדרכות כאלה ואחרות.
קשירת הקפיצים מאפשרת לקפיצים לעבוד יחד כמקשה אחת (משמע חלוקת כוחות) וכן לקבע אותם ולמנוע תזוזה אופקית ועיוותים כתוצאה מכך.

חבל לקשירת הקפיצים:

לצורך קשירת הקפיצים יש צורך בחבל חזק מספיק שלא יקרע במאמצי מתיחה.
לצערי החבל שהשתמשתי בו לקשירת הקפיצים בספה (וגם הוזמן מחו”ל) שלהבנתי עשוי היה פשתן עם שרף כל שהוא, נגמר.
היו ברשותי רק חוט השעווה (איתו תפרתי את הקפיצים לרצועות), חבל כותנה וחוט שמשון סיבי שעשוי מפשתן :

חוט הפשתן שהיה ברשותי לא היה עמיד במאמצי מתיחה ונקרע.
חוט השעווה דק מדי ולא נח לעבודה.
חוט הכותנה, שמשמש אצלי למשחקים עבור קיווי התוכי שלי, הוכיח את עמידותו במקור הקטלני של קיווי. החלטתי להשתמש בו.
בדיעבד, החוט הזה אינו הומוגני והוא נפרד בקלות לחוטי כותנה דקים יותר. קשה יותר לעבוד כך והחוטים כנפרדים, עמידים פחות לכוחות מתיחה.
בדיעבד, לצורך עבודה על הדום או כל רהיט אחר בו נדרשת קשירת קפיצים, הייתי משקיעה יותר בחיפוש חבל שיענה לצרכים בצורה מדוייקת יותר.
כאן בעבודה על ההדום, פיציתי על חולשת החבל בפסים נוספים של קשירה שיחזקו את מערך הקפיצים הקשורים ויתנו תמיכה הדדית.

ואיך קושרים את הקפיצים?

הדרכה לגבי קשירת הקפיצים כולל הפניה לקישורים, נתתי בהרחבה באחד הפוסטים הרלוונטיים על הספה. מוזמנים להכנס לשם וללמוד את הנושא לעומקו .
עם זאת, אתן גם כאן את הסקיצה של הקשר, שאם תרצו לקשור קפיצים תצטרכו לחזור עליו שוב ושוב
(התמונה עצמה היא קישור לאתר ממנה נלקחה)

יש לקשור את הקפיצים לאורך לרוחב ובאלכסון. את החבל מהדקים למסגרת העץ באמצעות מסמרים עם ראש גדול שלאחר מתיחת החבל, אני דופקת לתוך העץ על מנת לקבע אותו.
אח”כ, תוך כדי הידוק, קושרים את הקפיץ הסמוך בשני מקומות נגדיים.
תוך כדי הידוק, עוברים לקפיץ הבא אחריו ושוב שני קשרים.
עד שמגיעים למסגרת, מהדקים את החבל סביב המסמר ומקבעים אותו.
התחלתי לנעוץ את המסמרים במסגרת התחתונה, כפי שהיה במקור, אולם לא מצאתי בזה יתרון וכך הגישה אליהם עם הפטיש קשה יותר אז עברתי למסגרת העליונה.
ממילא הכל יכוסה (במספר שכבות) בהמשך כך שאין סכנה שהמסמרים יחשפו.

• 

• 

כאמור, כאן קשרתי יותר מהרגיל (נראה קצת בלאגן, לא?) כדי לפצות על החבל שהוא פחות מותאם לקשירת קפיצים.

מילוי וריכוך…

שכבת מילוי ראשונה:

אחרי שהקפיצים קשורים ונראה שהם מתפקדים כמקשה אחת, אני מכסה הכל ביוטה ומחברת אותה באקדח סיכות למסגרת. היוטה הזו תהיה בסיס לחומר מילוי שעשוי מסיבי קוקוס (שהזמנתי בזמנו עבור הספה)

את סיבי הקוקוס אני תופרת (עם חוט הפשתן שיש לי ומחט רפדים לתפירת יוטה) בתפר גס ליריעת היוטה שמחוברת למסגרת בסיכות. תוך כדי תפירה, אני כנראה גם תופרת את הקפיצים ממתחת.
אין שום בעיה עם זה (מאידך, אן שום צורך להתאמץ לעשות זאת ולתזמן זאת).
לאחר שאני מסיימת וסיבי הקוקוס תפורים, אני סוגרת על הכל עם יריעה נוספת של יוטה.
גם את היריעה הזו אני מהדקת למסגרת העץ עם אקדח סיכות ואני שוב תופרת את היריעה לשכבות מתחתיה.

• 

• 

• 

• 

• 

שכבת מילוי שניה:

לאחר שזה מוכן, אני מוסיפה שכבה נוספת עדינה וקפיצית יותר. בעבר השתמשו בשיער סוסים עבורה כיום משתמשים בסיבי קוקוס שחורים.
החומר שאני משתמשת בו כאן הוא חומר שפורק מרהיט אחר ונשמר לשימוש חוזר.

• 

• 

• 

• 

עם הסיבים הללו אני מקפידה להגיע לקצוות המסגרת כדי לרכך את המגע עם העץ. (גם אם תבוא שכבה נוספת מעל…)
יש לכך תפקיד כפול.
זה גם מגן על ישבנינו מהנוקשות של העץ וגם יהיה שכבה נוספת של הגנה על הריפוד, שיגיע בשלב מאוחר יותר, מחיכוך עם העץ.
ולמה יש להגן על הריפוד?
חיכוך מתמיד בנקודות מסויימות כנגד משהו קשה יצור שחיקה גבוהה וחשש לקרע לאורך זמן.

את שכבת הסיבים הכהים אני תוחמת עם יריעת אל בד דקיקה שבתוכה נארזה בזמנו יריעת כותנה שנשלחה לי בדואר. היריעה הזו תפקידה רק לקבע את שכבת המילוי במקומה. היא מהודקת למסגרת בצידה (להבדיל, עד כה הכל הודק למסגרת מלמעלה.)

שכבת מילוי שלישית:

השכבה הזו לא היתה בהדום המקורי. למען האמת גם השכבה השניה לא היתה במתכונת כפי שאני עשיתי אותה. במקור היא היתה דקיקה ועליה היה בד עבה. הריפוד הונח על הבד ההוא.
אני מעט שיניתי ושילבתי בהתאם לנסיון שצברתי עם הספה שלי ועם כסאות שונים שריפדתי, בדרך.

שכבת הריפוד הזו, השלישית היא שכבה “מעגלת” והיא עשויה ממזרון אקרילן שיהודק ויעטוף את מסגרת העץ כולה ויחובר בתחתית עם אקדח סיכות.
השכבה הזו תרכך את שכבת העץ ו”תעגל” ותמתן חוסר אחידות בריפוד.

שימו לב שמאחר והשכבה הזו עוטפת את המסגרת, יש לגזור ממנה את האזורים בהם העץ של הרגליים “עולה” על המסגרת. באזורים הללו כמובן הריפוד יחתך ויותאם לעץ החשוף.

שיקולים בבחירת ריפוד – עיצוב ההדום:

השלב הזה הוא בעצם השלב שנותן לרהיט את הטאץ’ הסופי בעיצוב שלו.
למורפולוגיה של הדום (או של כל רהיט אחר)יש חלק מהותי באופי שלו, אבל להבדיל מהריפוד המורפולוגיה קבועה. הריפוד הוא בר שינוי ומאפשר התחדשות.
בחירת הריפוד לרוב מושפעת מהחלל בו הרהיט מיועד להיות ומהרהיטים והפריטים איתם הוא יתכתב.
במקרה זה היה לי עבור ההדום הזה ויז’ן עצמאי (יענו, לא תלוי חלל וסביבה). הויז’ן הזה היה מגדיר את המורפולוגיה של החלקים הרכים (משמע לא עץ וקונסטרוקציה) בהדום מעט אחרת.
כמו כן, היה לי ברור כי אני רוצה לשלב כאן בדים, צבעים וטקסטורות.
הואיל ולא היו לי מגבלות של חלל או צבע שכיוונו אותי לפתרון צבעוני מסויים, העדפתי לנצל בדי ריפוד ושאריות שהיו ברשותי.
מפה לשם השאריות שהיו ברשותי והשילוב ביניהן הפכו להיות מוטיב דומיננטי כשלעצמו והייתי צריכה לבחור בין שילובי הבד למורפולוגיה שדמיינתי.
שימוש בשני המוטיבים הדומיננטים הללו יחד היה יוצר דיסוננס.
ערכי קיימות היטו את הכף ובחרתי בשילובי הבדים. זנחתי את הויז’ן העיצובי שלי. הוא יקבל את מקומו בהזדמנות אחרת…

ותכלס…ריפוד ההדום:

הואיל ובחרתי להשתמש בשאריות בד, יש שלב מקדים של בחירת הבדים והחיבור ביניהם.
זה בעצם השלב המהותי שיגדיר איך ההדום יראה בסופו של דבר.
כל השאר (כולל השלבים שהושלמו עד כה) הם שלבים טכניים לחלוטין.
אבל!! אל תזלזלו בחלקים הטכניים.
חשוב להקפיד ולדייק בעשייתם על מנת שההדום על פרטיו יראה איכותי ומדוייק ולא חובבני.

יצירת קולאז’ כריפוד:

התחלתי עם רצפה מלאה בשאריות בד (כולן אגב מיועדות לריפוד. הסינון של סוגי הבד נעשה לפני)
ובחירה ראשונית של מספר שאריות שאהבתי את השילוב (גוונים מרקם וטקסטורה) ביניהן.
השתמשתי בהדום כסטנד לצורך המחשה אבל זה ממש לא הכרחי בשלב זה.
ראוי לציין כי בחרתי קצת יותר שאריות מהנחוץ כדי לאפשר לי משחק בשלב מאוחר יותר.

• 

• 

• 

• 

לאחר ששאריות הבדים נבחרו הן כובסו וגוהצו.
(בשלב הגיהוץ השתמשתי בבד כותנה כמתווך כדי לא להרוס עם המגהץ את הטקסטורה והמרקם של הבדים. חשוב לא להשתמש בחום גבוה מדי מאותה הסיבה)

עם שאריות הבדים המגוהצות אני יוצרת את הקולאז’ הסופי על ההדום.
מחברת את שאריות הבד עם סיכות ותופרת במכונת תפירה.
על מנת שהקולאז’ יהיה ישר וחלק, את שארית התפר הפנימית צריך להצמיד לבד בתפר נוסף, צמוד ככל הניתן לתפר המחבר בין הבדים.
ניתן לגהץ את התפר תחילה כדי להקל על העבודה, אבל אל תסתפקו בגיהוץ. התפר יקבע זאת בוודאות לאורך זמן.

מתיחת הקולאז’ על ההדום:

הקולאז’ שיצרנו הוא לכאורה בד ריפוד חדש שיצרנו. נמשיך הלאה ונשתמש בו כמו בכל בד ריפוד שקנינו כחתיכה אחת.
תחילה יש למקם אותו על ההדום ולוודא שהכל ישר ובמקום בו תכננו שיהיה.
כשהכל במקומו, מתחילים להדק עם אקדח סיכות את הבד לחלקו התחתון של ההדום.

• 

• 

• 

אני מתחילה בצידיו הצרים של ההדום ומהדקת במרכז בלבד ובצפיפות סיכות נמוכה (וכן, קורה שיש צורך לשלוף סיכות בהמשך על מנת להשלים את ההידוק). את הפינות אני משאירה לסוף על מנת שהגימור שלהן יהיה מטופל.
ועוברת לצדדיו הרחבים בהן יש לעשות התאמות סביב העץ החשוף.

התאמת הריפוד סביב העץ החשוף:

בינתיים,
זוכרים איך האישיו הזה טופל בהדום שפורק? בד הריפוד היה מודבק בדבק למסגרת מסביב לרגל.
כך בדיוק אני אעשה.
חשוב לחתוך את השכבות הקודמות, שעוטפות אף הן את העץ, מספיק רחוק ממנו על מנת לאפשר שטח מגע להדבקת הריפוד ישירות למסגרת. כל דבר אחר לא יבטיח את הדבקות הריפוד למסגרת ואת קיבועו סביב העץ החשוף.
יש להדק את הבד במס’ נקודות סביב הרגל בשתיים או 3 סיכות (לא הרבה מדי כדי לאפשר חופש פעולה) ולחתוך בעדינות ובמדויק סביב העץ החשוף. אם צריך להדק יותר את הבד ולעשות תיקונים בהתאם, יש לעבוד בזהירות, עם סכין יפני חד או עם מספרי צפורניים.

הדבק בו אני משתמשת הוא דבק גוטרמן שמיועד לבד והוכיח את עצמו לא פעם בעבר.

טיפול בפינות:

כתוצאה מקיפול הבד, בפינות יש הצטברות של בד עודף שיש לטפל בו בצורה אסתטית ואחידה.
יש דרכים שונות ושיטות שונות לטפל בפינות ויכול להיות שברהיטים שונים, הפתרונות יהיו שונים ומסיבות שונות.
לא משנה באיזה פתרון תבחרו, תשמרו על אחידות.
אותו הפתרון באותה לוגיקה בכל הפינות של הרהיט.
פתרונות שונים או אפילו כיוונים שונים לאותו פתרון, יתנו מראה לא אחיד וחובבני.

כפי שציינתי קודם, בשלב זה צפיפות הסיכות היא נמוכה, מה שמאפשר יותר חופש פעולה ומקל על תיקוני מתיחה, אם יש בהם צורך.
הטיפול בפינה במקרה זה נשאר נאמן לטיפול בפינות האורגינלי של ההדום:
קיפול בד עודף מאחורי הבד בצידו הצר של ההדום, הידוק בסיכות בחלקו התחתון של ההדום ותפירה נסתרת של הפתח שנוצר.
אגב, תחילה עבדתי עם מחט ישרה לתפירת הפינות אבל, וכנראה לא בכדי,קל ונח הרבה יותר לעבוד על ריפוד וכנגד מסגרת עץ קשיחה, עם מחט רפדים מעוקלת.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ועוד אגב אחד,
מאחר ובכל פינה יש בד אחר (מעצם מהותו של קולאז’ בדים…) את צבע החוט יש להתאים כמובן לבד אותו תופרים (זה אגב נכון גם לשלב תפירת חלקי הבדים זה לזה)

פינישים ו…זהו.

לפני שאשכח לציין,
הפעם לא שכחתי לחתום….
עשיתי זאת בשלב מוקדם יותר, לפני הריפוד.
החתימה, כמו בולי הקניה של פעם, לא יהיו גלויים, אבל הם שם.

הם לא יהיו גלויים כי אני הולכת לכסות את כל החלק התחתון, את כל ה”קרביים הגלויים”, כל החיבורים וקיפולי הבד של ההדום כדי שגם אם יהפכו את ההדום, עדיין הוא יראה אסתטי…
לצורך העניין אני משתמשת במכנסיים ישנים בצבע נייטרלי. אני חותכת, מתאימה, מקפלת פנימה ומהדקת גם כאן עם אקדח סיכות:

• 

• 

• 

• 

ותמונות של ההדום המוכן: (תודו שהוא פוטוגני…ואמנם לא רואים את זה בתמונות, אבל הוא גם נח!)

ההדום המוכן יימסר לאחר הגרלה, לרגל חגיגות שנתיים לבלוג שלי, לאחד מעוקבי הדף שלי בפייסבוק שהראו התעניינות.
מאחלת בהצלחה לכל המשתתפים בהגרלה.
וכאן ההדום אחרי השיפוץ, מחכה כבר ליד הדלת שיאספו אותו.
ומולו, כסא אחר, שכמעט הושלך נאסף מחצרו של חבר והצטרף למיועדים. גם הוא מחכה לתורו…

Related Images:

לפני שאני מתחילה, נראה לי שאני צריכה להסביר מה זה סוקל (או צוקל) כדי שלא תבהו במסך בעיני עגל (אני יודעת שזה מה שאתם עושים כי כאלה עיניים בדיוק הבנות שלי תלו בי כשסיפרתי להם על הסוקל שלי!) 
הסוקל הוא בעצם פרט החיבור בין הארון לרצפה או למשטח מתחתיו. החלק התחתון של הארון או המזנון, זה שנסוג מקו חזית הארון. סוג של ספייסר…
מעצם תפקידו והגדרתו, אתם מבינים כבר שהוא לא פרט דומיננטי.
קרוב לוודאי שהסוקל אינו מושך תשומת לב יתרה ולא תזכרו אותו כלל כשתחשבו על הארון.

נאסף ברחוב…

גם את חלקי המזנון שמצאתי, מצאתי ואספתי מהרחוב.
הפעם בזכות פוסט שהועלה בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. כך זה נראה בפייסבוק….

דווקא סימנתי לעצמי משהו אחר, שלא היה כבר כשהגעתי…
אז לקחתי את מה שהצית את דמיוני במקום. חלקי מזנון מפורק שהיה לי ברור כי יום יבא וישנו את יעודם תחת ידי.
כך זה נראה לאחר שהובא כלאחר כבוד הביתה:

         

הסוקל שלי אינו סוקל קלאסי. זה סוקל של מזנון שכנראה חיבר 2 חלקי מזנון זה לזה.
כפי שניתן לראות בתמונות, הסוקל המדובר, מחובר לחלק המזנון בצידו הרחב ועוטף אותו גם מצד.

בשלב ראשון רציתי להפריד את החלק המרכזי עם המגרות מהסוקל שעטף אותו אבל באותה נשימה לא היו לי ספקות: קל זה לא יהיה. וגם יחייב תיקונים בדיעבד.

להפריד סוקל ממזנון…

הואיל והמזנון הנ”ל נעשה ממזמן ובנגריה שעשתה עבודה טובה (משמע, דבק זה דבק …)

התהליך היה ארוך, מתיש וכמעט מייאש. וכן, גם יהיו לא מעט תיקונים.
יכולתי אולי להקל על התהליך לו הייתי מוכנה להרוס את הסוקל, אבל לא.
התעקשתי.
ותראו בסוף, היה שווה…
השתמשתי בכל השיטות והטיפים שקיבלתי בקבוצות יעודיות ובפורומים רלוונטיים
(למעט אלה שריפו את ידיי…):

• הרטבתי (לא יודעת כמה זה תרם…)
• הכנסתי שפכטל (חלוד… למקרה שיהרס) בדפיקות פטיש ובהמשך נעזרתי בשני מברגים כטריז מתקדם. גם אותם החדרתי בדפיקות פטיש עד לנתוק החלקים נקודתית. ואז הוצאתי את המברג (כל פעם אחד מהשניים לסרוגין) והכנסתי אותו שוב בהמשך.
• הכנסתי גם חוט ברזל (אבל הוא רק וידא שיש רווח המשכי בין החלקים)

אחרי שהחלק הארוך התפרק (החלק שחשבתי לתומי שהוא החלק הקשה…), הגעתי לאגוז הקשה יותר. החלק הקצר המחובר אליו בר’.
כאן לא הצלחתי בשום אופן (ולא בכדי. הם ניבנו מסתבר כיחידה אורגנית ולא הודבקו אחד לשני)
הואיל ורק החלק הארוך בסוקל עניין אותי, את החלק הקטן, הניצב לגדול כבר לא התעקשתי לשמר.
בנקודה זו הגיטסו נכנס לפעולה. ניסרתי בקו החיבור (הגאומטרי. לא היה באמת קו כזה) בין החלקים, ועדיין, בגלל המבנה של הג’יטסו לא היתה לי גישה ולא יכולתי לנסר הכל.
בדרך ,כשנאלצתי לנסר את אחת מתומכות הסוקל ניסרתי גם מסמרים ( ואת זה גיליתי בדיעבד. לשמחתי המשורית עדיין מתפקדת…)

ועדיין, אחרי הכל, הגעתי גם לשלב האלימות בו הייתי צריכה ממש לדפוק עם פטיש ולהפריד בכח (מומנט? מישהו פה איתי?) את החלק מהגוף.
והחלקים נפרדו. 
חלק מהדופן של המזנון התקלפה. כאן אצטרך להדביק ולמלא בבא הזמן, אבל הפעם אני מתמקדת בסוקל שהצלחתי להציל.
נו שויין.
אלגנטי זה לא היה, אבל מסתבר שכישלון גם לא. 

המדף כבר ממש מתבקש, לא?

סוקל שהופך למדף – ויז’ן עיצובי :

שלושה מתוך ארבעה צדדים בסוקל, מחופים פורניר.
אשמח להשאירם כך גם כי אני אוהבת את החום והטקסטורה של העץ וגם כמחווה למקור. מאותה הסיבה בדיוק (וגם משום שהטקסטורה נאה בעיני, כמובן)החלטתי להשאיר את קנט הסנדויץ חשוף כולל כל הפגמים ומילויי השפכטל שהתבקשו. 
אבל כדי להכניס עניין ואופי טיפה יותר צעיר ודינאמי (כדי שתבינו, זה הולך להיות תלוי אצל אמא שלי, בת ה-82 בפינת העבודה שלה בדיור המוגן בו היא מתגוררת… ;-)) החלטתי לצבוע את כל שאר האזורים בצבע.

בהיותו סוקל, כל חוצץ לכאורה, היה רכיב קונסטרוקטיבי.
במתכונתו המיועדת כמדף זה אכן חוצץ שיוצר נישות עצמאיות.
ניתן להתייחס לכל נישה בנפרד. בצבע, בטיפול ובסופו של דבר גם פונקציונלית. 
זה מה שבחרתי לעשות בסופו של דבר. כל נישה זוכה לצבע משלה ורק שתי הנישות החיצוניות “זוכות” לגב. הנישה המרכזית תהיה חשופה לקיר עליו המדף יותקן…

---

למי שתהה למה יש חוצץ קטוע… זה היה אילוץ שבלעדיו לא הייתי מצליחה להפריד את החלקים.
בכנות, לא חושבת שהייתי עושה זאת אלמלא אותו אילוץ ואני מאד שמחה שזה קרה.
המדף הרבה יותר מעניין כך לדעתי.
דווקא אילוצים גורמים לנו לא פעם למצא פתרון מיוחד, חריג ולהיות יצירתיים יותר. זו סיבה טובה לא לחשוש מבלת”מים שקורים ויקרו כמעט תמיד בתהליך של יצירה !

---

את המדפים יש להתקין על הקיר.
הדרך הטובה/היפה ביותר לעשות זאת היא עם משולשים(ראו בהמשך).
אבל אם אני מעדיפה שהמשולשים יהיו נסתרים, אצטרך להוסיף למדף גב.
לפחות באזור המשולשים, משמע בשתי הנישות הצידיות.

מתחילים להפוך סוקל ל…משהו אחר?

לא סתם כתבתי משהו אחר. השלב הראשון לפחות הוא מאד אוניברסלי.
סתימת חורים עם שפכטל עץ, שיוף וניקוי. ולפעמים יותר מסבב אחד שכזה.
תהליך הפרדת הסוקל מהמזנון, כפי שראיתם, היה ברוטלי למדי.
גם אם הסוקל יצא במצב סביר, עדיין נוצרו פגמים שיש לתקן.

סתימת חורים:

איזה דבר נהדר זה שפכטל עץ…(אגב, ניתן לקנות אותו בגוונים שונים ולהתאים אותו לגוון הרצוי)
אני סותמת את כל החורים עם החומר הקסום הזה.

לפעמים יש פגמים בפינות ואז מילוי חומר הוא קצת יותר מורכב.
אני נעזרת בלייסט עץ שאני מהדקת ומיישרת עם כליבה ואז ממלאה עם שפכטל עץ

כמובן שבמקרה כזה יש לתת לחומר להתייבש היטב לפני שמשחררים את הלייסט ומשייפים.
וגם זה בעדינות, כי שפכטל עץ אינו מאד חזק ועלול להפגע בפרט שמדובר על פינה.
(ראוי לציין שאת הטיפול הזה עשיתי לאחר שיוף הסנדויץ’ באזור ההפרדה מהמזנון שאליו התייחסתי בהמשך, לאחר הסרת השבבים והחלקת המישור)

שיוף:

לסוקל יש שני צדדים עם סנדויץ’ חשוף.
אחד מהם יחסית חלק
והשני, שהיה מחובר לארון, מאד לא חלק. בלשון המעטה. הרבה שבבי עץ, אזורים פגומים ולעיתים שכבת עץ נוספת שנתלשה מהארון בתהליך ההפרדה. 
הצד הפחות חלק יהיה מן הסתם הצד האחורי. ועדיין יש לטפל בו להחליק ככל הניתן, להסיר שבבי עץ ושכבות שנתלשו מהארון. מספיק על מנת ליצור מישור ישר ואחיד. לא מעבר לזה.
ניתן לראות בתמונה את האזורים בהם המברגים הוחדרו וכן פגמים שנוצרו בתהליך הפרוק ונאלץ למלא ולתקן.

בצד השני, גם אם הוא נקי יותר מלכתחילה, יש לא פחות עבודה. הוצאת פינים (ששימשו לקבע את המיקום היחסי שלחלקי המזנון), מילוי חורים בסנדויץ’ ואח”כ שיוף יסודי שיתן תוצאה אסתטית (כפי שציינתי, קנט הסנדויץ’ יהיה חשוף ולכן יש להביאו למצב חלק וייצוגי.)

החלק האחרון בשיוף (שאגב, אני עשיתי אותו לאחר הצביעה בצבע) הוא הסרת ציפוי הלכה או הפוליטורה מהפורניר. 
תוך כדי שיוף הציפוי מקבל גוון חלבי עד שהוא מוסר לחלוטין ושוב הפורניר מתכהה (ויתכהה עוד כשיקבל שכבת לכה חדשה…) התמונה ממחישה זאת:

צביעה:

לאחר מילוי כל החורים, שיוף, החלקת המשטחים וניקוי מאבק, הגיע הזמן לצבוע.
תבחרו צבע אטום (מסתבר שצבע הידרו אמייל שחשבתי שהוא אטום, פחות אטום מצבע גיר…) היתרון של הצביעה והסיבה העיקרית לבחור בצבע היא כיסוי מלא. זה קצת מתפקשש כשרואים את כל הפגמים והמילויים ככתמים בצבע…
כמובן, כמה שכבות צבע עד אטימה ואחידות. אם נחוץ להחלקה, שיוף עם נייר לטש עדין מאד בין שכבת צבע אחת לשניה.
אני כיסיתי את הקנטים ואת אזורי המגע עם הפורניר במסקינטייפ ובנייר דבק. 

עשו זאת אם היד שלכם אינה יציבה.
 לדעתי עדיף לוותר על כל הכיסויים, לעבוד עם מכחול יציב ככל הניתן, בעדינות על קווי המגע הרגישים ולא לשים כיסויים של מסקינטייפ.(גם כאן ובמקרה זה חוסר הנחיצות של הכיסוי הוכחה שוב, לדעתי),
למה?
משום שהצבע גולש מתחתיו ומלכלך למרות הכל, היד שלי היתה מספיק יציבה לצבוע נקי וממילא שייפתי שוב את הקנט לאחר שלה הצבע והסרתי את כל כתמי הצבע

(אגב, הפאה הרביעית, ללא הפורניר, נצבעה אף היא….)

לפני שאני צובעת בלכה הכל בואו נדבר על הגב שהחלטתי להוסיף.

גב למדפים שעשויים סוקל של מזנון:

לצורך העניין גייסתי מזונית שפורקה משידה ישנה בעבר.

משערת שאם פלטת המזונית היתה ארוכה מספיק , הייתי עושה את הגב על כל המדף. הואיל ולא, ומכיון וכל נישה היא עצמאית, החלטתי לעשות את הגב רק בשתי הנישות הצדדיות (וכן, להסתיר את משולשי התליה). 
עוד החלטה עיצובית כתוצאה מאילוץ
(טוב…מסכימה. אילוץ בערך. אם זה היה חשוב או מהותי יותר, הייתי בטוח מוצאת פלטה ארוכה יותר)

סימנתי את הפלטה עם הסוקל עצמו כתבנית וניסרתי.
שימו לב כשאתם מסמנים, הגב צריך לחפוף את הדפנות (אני אחבר אותו באמצעות אקדח מסמרים לדפנות)!

את המזונית יש לכסות בדרך כלשהי. אם זה בצבע הנישה, או בכל דרך אחרת. 
(גם) במקרה זה העדפתי להדביק עליה דפי ספר (בנוהל הרגיל: הדבקת הדפים בדבק פלסטי, לאחר יבוש כיסוי בשתי שכבות של דבק (עם זמן יבוש בין אחת לשניה כמובן) ולאחר יבוש איטום בלכה על בסיס מים.
גם הבחירה הזו היא עיצובית נטו. צביעת המזונית בצבע הנישה יגרום למדף להראות כבד יותר לדעתי.
ציפוי הדפי ספר יהיה קליל יותר ומתוחכם יותר.
כמובן שהבחירה היא לחלוטין שלכם ואין נכון ולא נכון.

לאור נסיון העבר, לפני מריחת הדבק הרטבתי את המשטח במברשת עם מים, מה שדילל מעט והקל על פיזור אחיד של הדבק.
גם לאחר הדבקת הנייר ולפני מריחת שכבת הדבק הרטבתי בעדינות באמצעות מברשת את המשטח. לדעתי זה עוזר לישר ולהדביק היטב את הנייר ולמנוע את הגלים והבועיות שנוצרות בתהליך.

בין לבין, כדי להפטר מהנייר העודף בצדדים, נעזרתי בשיוף הפינה של המזונית המצופה עם נייר לטש .
כמובן שכל התהליך הנ”ל התרחש במקביל לצביעה של הסוקל כדי לנצל את זמני הייבוש “המתים” של הצבע/הדבק (וגם להכין מרק ולתלות כביסה במקביל…)

גימור:

הכי פשוט שיש. 
לכה, על בסיס מים על הכל (גם על אזורים הצבועים בצבע גיר! הידרו אמייל לא מחייב גימור נוסף של לכה). שימו לב שהלכה מעמיקה את גווני העץ. גם באזור הפורניר וגם באזורי הסנדויץ’ החשוף.
כל התיקונים והמילויים של השפכטל (שמראש היתה כוונתי להשאיר חשופים) מקבלים הדגשה. קחו את זה בחשבון. 
ואחרי ייבוש הלכה על כל שכבותיה,
גיליתי שהגב המצופה דפי ספר טיפה בולט בצדדים מעבר לדפנות.
לכאורה יכולתי להשאיר את זה כך, אבל לא היה שום סיכוי שאעשה זאת.
אז חתכתי את המזונית המצופה…עם סכין יפנית.

זה לא קל, אבל לא בלתי אפשרי. נעזרתי לפעמים בפלייר לשבור את השאריות ולבסוף בנייר זכוכית לשייף את הקצוות. אל תשכחו שהקצוות מוסתרים לחלוטין מאחורי הדפנות כך שאין צורך להפעיל את הפדנטיות כאן. רק צריך לוודא שאכן הם יהיו מוסתרים 😉

מחברים את הגב לדפנות (שימו לב לסמן את הדפנות ואת עוביין ולהכניס את המסמרים ישר בדופן. שלא יגיחו לכם מסמרים במקומות לא רצויים). אני נעזרתי באקדח מסמרים שמאד מקל על החיים אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
אחרי שהגב היה מחובר, סימנתי את מקום החורים של משולשי הפלדה, קדחתי בעץ (מה שיקל מאד על החדרת הבורג…) והידקתי את המשולש למקומו. שימו לב שהברגים יהיו שטוחים ויכנסו היטב, אחרת המדף לא ישב היטב על הקיר.
אל תשכחו לקדוח חור קטן במזונית כדי לסמן את מיקום החור במשולש. מהחזית לא תראו היכן יש לסמן ולקדוח ללא החור הזה.

זהו. מוכן.

לא נותר אלא לתאם עם הסטודנט כשיחזור ל”ביקור מולדת”, שיעזור ולהתקין את המדפים (שהיו פעם סוקל…) על הקיר אצל אמא שלי ובשעות בהן השכנים הקשישים שלה לא נחים ;-)…
מה שיקרה בקרוב!
(אבל… לא אעכב את העלאת הפוסט בשביל תמונות מהשטח…)

Related Images:

לפעמים הצורך מוביל אותנו.
אי נוחות כזו או אחרת שנמאס להשלים איתה.
זה מה שהנחה אותי כאן.
בחדר המקלחת של בנותי כל אביזרי התמרוק סודרו (במקרה הטוב) על משטח הכיור.
אני משערת שהן היו חיות עם זה גם הלאה אבל לי (ביננו…אני זו שמנקה…), נמאס.
הגיע הזמן להשתדרג עם יחידת המדפים שמחכה כבר יותר משנה לזמנה!

לגמרי במקרה העבודה הזו מתחברת היטב לשבוע הספר שהחל אתמול בערב.
אז אני מקדימה את המאוחר ומעלה את המדפים הללו (הבטחתי כסא ישן…אני יודעת. גם זמנו יגיע) כמחווה לאותם ספרי ילדים מפעם שאחד מהם זכה לצאת מהארון (פשוטו כמשמעו) ולקבל חשיפה.
ומה הקשר בין מדפים לספר ילדים?
חכו בסבלנות ותראו.

אז זה מה שיש:
משטח כיור עמוס –

המקום המיועד למיקום המדפים (אני יודעת…לא מפוקס. זה מה שיש!):
 
ו…יחידת המדפים שהולכת לעבור מהפך:

הכנת יחידת המדפים לצביעה:

לפני שאני מתקרבת בכלל למשייפת אני מסירה חלקי מתכת נשלפים (מתלים חלודים שיושלכו כלאחר כבוד לפח ומסמרים דקורטיביים שמחפים על בורג. איישר אותם ואחזירם למקומם בסוף בתהליך) .
פעם הייתי עושה זאת באמצעות מברג. היום כבר יש לי מכשיר מיועד בדיוק לזה שקיבלתי מחבר ילדות שבא לבקר מארה”ב וידע בדיוק במה נפשי תחפוץ…
   
וכמובן, ממלאה מילוי ראשוני חורים בעץ.
חלק מהחורים מובנים במבנה העץ מאחר והמדפים לא מאד מהוקצעים.  
למה “כמובן”?
מאחר וברור לי שממילא יהיו שלבים נוספים של מילוי וממילא אצטרך לשייף (תמיד צריך לשייף לאחר מילוי) אז למה לא לחסוך ולמלא מילוי ראשוני מראש?
המילוי הוא באמצעות שפכטל לעץ שמגיע בשפורפרות בגווני עץ שונים. במקרה זה הגוון פחות משמעותי מאחר ואני הולכת לצבוע את המדפים.
  

ואז משייפת. וממלאה ומשייפת. ושוב ממלאה ומשייפת להחלקה סופית.

  

לאחר שהחלקתי את המדפים הסרתי שכבה של לכלוך (מן הסתם) וגוון ומאחר בכוונתי ממילא לצבוע, אני מסתפקת בזה ועוברת לצביעת השכבות הנסתרות.

צביעה:

השלב הראשוני של הצביעה יכול להכנס גם לקטגוריה של ההכנה.לבחירתכם.
בשלב הראשוני אצבע את השכבות הנסתרות שיחשפו בשיוף.
לצורך העניין יש לבחור את מערך הצבעים הרלוונטי לעבודה הזו.
לרוב, גם כשיש לי מושג כללי, הבחירה הסופית נעשית כאן ועכשיו.
גוון ליד גוון:
  
הצבע הסופי יהיה מסוג שאבי שיק בגוון שנהב והגוונים שיגיחו הם הכחול והתכלת.
הצביעה של גווני הכחול והתכלת היא צביעה גסה ולא על כל השטח. היא מתבצעת בעיקר באזורים מועדים לשחיקה.
אני מתחילה עם הגוון הכהה ועוברת לבהיר.

שימו לב שהצביעה היא חלקית וגסה.
כאן ממש אין צורך להשקיע בדיוק. הכל יכוסה ויצבע בצבע השנהב:

כפי שהצביעה הראשונית של הגוונים הכחולים היא שטחית וגסה, הצביעה של הצבע הסופי (לאחר יבוש מלא של הכחולים, כן?) תהיה מדוייקת, קפדנית ותכלול 2 שכבות של צבע.
גם אם אשייף אח”כ ואחשוף שכבות קודמות, זה צריך להיות תוצר לוואי של השיוף ולא של צביעה מחופפת.

תוספת מוט למגבת:

הואיל ובין שלבי צביעת יחידת המדפים יש להמתין, אני מנצלת את זמן ההמתנה לדברים אחרים.
תחילה להוספת מוט לתליית מגבת.
המורפולוגיה של יחידת המדפים היא כזו שמאפשרת להעמיד אותם על משטח או לתלותם על קיר.
בבסיסם יש מעין “רגליים” שמאפשרות ליצבם על משטח. יתרה מזו, מי שבנה אותם במקור גרע שני חצאי עיגולים בבסיס “העומד”.
את המורפולוגיה הזו החלטתי לנצל לצרכינו ולמקם בתוך אותם חצאי עיגולים מוט למגבת.
החלטתי להבריג לולאות משני הצדדים ולהשחיל לתוכן מוט.
על מנת להבריג את הלולאות ביחידת המדפים קדחתי 2 חורים במקומות המיועדים (תחילה במקדח צר ואח”כ במקדח המותאם להברגה). הקדחים הללו חסכו לי אנרגיה, כח ואת הסכנה שאצליח להרוס תוך כדי הברגה ישירות לעץ ללא קדח.
     

כפי שאתם רואים, את השלב הזה עשיתי לפני שצבעתי בצבע שנהב.
כמובן שהסרתי את הלולאות המוברגות והרכבתי אותן סופית רק בסוף תהליך השיפוץ.
השלב הבא שגם התבצע במקביל להמשך התהליך היה ניסור המוט לגודל הרצוי, צביעת המוט וצביעת 2 חרוזים שיסגרו על המוט משני צידי הלולאות:

כמובן שהצביעה היתה בשתי שכבות צבע (כחול) ובשתי שכבות לכה. העובדה כי השתמשתי בשאבי שיק שמאפשר צביעה על כל משטח ללא צבע מקשר, הקלה עלי כאן…ויתרתי על צבע מקשר עבור החרוזים (נו מה…התעצלתי, טוב? להוציא ולפתוח פחית של צבע מקשר רק בשביל 2 חרוזים?? אז ויתרתי…)

גב יחידת המדפים:

ליחידת המדפים לא היה גב.
אני החלטתי שאני רוצה לצרף לה גב ואיתו קצת קולטורה עם ניחוח של פעם.

חיתוך :

בשביל הגב השתמשתי בדיקט שמצאתי ומיועד לציור נוף לחלון שאת התריסים שלו כבר הכנתי. יענו מצאתי דיקט גדול דיו, כנראה ממיטה ישנה שהושלכה.
חלקו ישמר לציור הנוף וחלקו מתאים בדיוק לעבודות מעין אלה.
 
בהתאם לאופי יחידת המדפים החלטתי לתת גם לגב היחידה קימור בחלקה העליון. את השבלונה יצרתי וחתכתי מנייר. מאחר והיא סימטרית, יצרתי מנייר רק צד אחד והשתמשתי באותה השבלונה לשני צידי ציר הסימטריה.
את הדיקט ניסרתי עם משור אנכי (ג’קסו או ג’גסו. מה שנקרא בעיוות ג’קסון) לאורך קו המתאר. 
בשלב הזה כדאי מאד לסמן את מיקום המדפים על הדיקט ובשני הצדדים. יש לזה חשיבות אפילו יותר בצד האחורי. תראו בהמשך.

חיפוי גב יחידת המדפים:

הכי פשוט וקל היה לצבוע את הגב, לחבר אותו וסלאמאת.
אבל מדובר בי. קל ופשוט, אלא אם זה חלק מקונצפט עיצובי, אינו חלק מהפרוגרמה העקרונית שלי.
אז כאן נכנס ספר שירי ילדים ישן “העיפרון שלי הוא אנייה” שכתבה “עדולה” ועם איורים מאד נאיבים בשני גוונים של רות צרפתי.
הספר הזה לא היה ברפרטואר הספרים האהובים של בנותי.
את הספר הזה מצאתי כמו רבים וטובים, ברחוב. בנותי, שנקשרות לחפצים, חששו לתת ספר אהוב לתהליך. מאידך, דווקא עבודה כזו יכולה לשמר לא פחות טוב, אם לא יותר, ספר אהוב.
בפרט אם מנסים לפנות מקום וזורקים….
אולי בהזדמנות אחרת, אחרי שהתנסנו בעבודה הזו ובתוצריה, הן פחות תחשושנה. ואולי לא. לצערי (ולשמחתי), לא חסרים ספרים שמושלכים לרחוב לבחור מהם.

אז חתכתי מספר דפים שאהבתי יותר מהספר והתחלתי לחפש קומפוזציה שתסתדר עם המדפים.
באופן מפתיע (או שלא…) זה החלק שגזל את רוב הזמן. לא החלק הטכני.
ולאחר שנבחנו ונפסלו אופציות ונבחרה קומפוזיציה, הדבקתי (בדבק פלסטי לא מדולל או מדולל מעט, עם מברשת, שכבה אחידה ודקה על כל המשטח. להשתדל להמנע משלוליות ותלוליות דבק. לעבוד במקטעים ולשטח את הדף לאזור המשוח בדבק בעדינות ובצורה יסודית) את הדפים על גב היחידה.

מן הסתם חלק יהיה מוסתר ע”י המדפים עצמם. ואמנם, בשיר אחד, החישוב שלי לא היה נכון והשורה האחרונה מוסתרת. כנראה, אין עבודה שאין בה פאשלות כאלה קטנות (שיכולות לחרפן אותי…) וצריך להשלים עם זה.

ואחרי שהכל מודבק צריך למרוח על הכל 2 שכבות של דבק ו2 שכבות של לכה (וכמובן יבוש מלא בין שכבה לשכבה) שכבות הדבק יכולות להיות טיפה מדוללות במים (טיפה! לא הרבה כי דף רטוב עלול להקרע יותר בקלות) על מנת להקל על העבידות של החומר והמריחה. אני לא דיללתי.
תהליך העבודה על גב יחידת המדפים ארך זמן רב מעבר לחיפוש הקומפוזיציה בשל זמני היבוש הארוכים. גם כשחם וגם כשיש מזגן.
ודיר באלק לנסות לעגל פינות ולהתפשר על זמני יבוש. אם תתפשרו, תהרסו את העבודה שלכם.
יש צורך לכתוב… “מנסיון אישי…”?

וחזרה למדפים. דיסטרסינג.

את המדפים השארנו בינתיים צבועים בשנהב מלא ואני בהחלט לא רוצה להשאיר אותם כך.
התחלתי עם שיוף ידני שחשף פינות:

אבל החלטתי שזה לא מספיק ואני רוצה שיראו עוד מהכחולים שמתחת לשנהב.
אז הכנסתי את המשייפת החשמלית לתמונה (מזכירה לכם ששיוף לא כדאי שיתבצע בתוך חדר סגור ותמיד עם מסכה ומשקפיים להגנה)

יופי. הרבה יותר טוב.
גם הכחולים נחשפים וגם הטקסטורה של העץ (אם לא יהיה רמז לפחות לטקסטורה של העץ, אז איך ידעו שזה עץ ולא…פלסטיק לדוגמה??)

גימור:

הואיל ומדובר במדפים (יענו פוטנציאל רמת שחיקה במגע גבוהה) שימוקמו בחדר אמבטיה, אני מעוניינת בגימור עמיד יותר כך שהווקס המקסים והנח מאד לעבודה ירד מהפרק.
הגימור שבחרתי הוא לכה על בסיס מים (כהרגלי. לו העץ היה חשוף הייתי שוקלת אפשרות לפוליטורה שמדגישה יותר את היופי של העץ).
אני אוהבת לתת טאץ’ של יישון עם פטינה מיישנת נוספת לפני שכבת הלכה. זה נשמע בומבסטי אבל זה כולה צבע חום מדולל מעט במים שאני מורחת על הרהיט.
בעבר שילבתי את הצבע החום בווקס דבר שנתן לו עבידות קלה יותר וזמן עבודה גמיש יותר. 

נסיון העבר על שידת האיפור לימד אותי הלכה למעשה את החיסרון של התהליך הזה בשילוב הווקס.
שימוש בווקס מונעת/מקשה ליישם עליו לכה. (הגיוני סה”כ…שמן…מים…).
אם אתם עושים את השלב הזה הקפידו לעבוד על אזורים קטנים ולהתקדם בהדרגה. אם הצבע לא מדולל בווקס הוא מתייבש מהר יותר וזמן העבודה הוא קצר יותר.
צריך למרוח טיפה צבע עם סמרטוט לח ולנגב. לא אמורים לראות צבע חום. הגוון טיפה נתפס על הצבע (שנהב במקרה זה) ובחורים וסדקים הוא מצטבר קצת יותר.
האפקט הוא כמו של אבק ולכלוך (כן…) שמצטברים על רהיט עם הזמן.

לאחר שאתם מרוצים מהתוצאה, 2 שכבות לכה לקבע הכל.

ועכשיו מחברים הכל-

זוכרים את המסמרים הדקורטיביים שהוצאתי בהתחלה? אז יישרתי אותם ותקעתי אותם חזרה כך שיסתירו את הברגים
       

וגם הברגתי את הלולאות לחורים שקדחתי בהתחלה.
מיקמתי את המוט הצבוע עם החרוזים בקצותיו (עם מסמרים שתקעתי בחור החרוז ובמוט) דרך הלולאות המוברגות ליחידת המדפים.
 
על מנת שהמוט לא ירקוד בתוך הלולאות, סובבתי מעט את הלולאות כך שהן יקבעו את המוט למקומו.

וכמובן, מחברת את הגב עם שירי הילדים ליחידת המדפים. עשיתי זאת באמצעות אקדח סיכות.
בשלב הזה מאוד שימושי הסימון שעשיתי למיקום המדפים בצד האחורי של גב היחידה.
כך תדעו היכן ממוקמים המדפים ולא תפספסו אותם.

תליית המדפים על קיר חדר האמבטיה

רגע לפני, אני ממקמת משולשי פלדה בצד האחורי של יחידת המדפים 
   
ובחור בו אני מתכוונת להכניס את הבורג אני קודחת במקדח דק. החור הקטן יסמן לי את המיקום בו אני צריכה להכניס את הבורג.
מהצד הקידמי אני מגדילה מעט את החור עם ממקדח טיפה גדול יותר. 
זה יאפשר לי גם הכנסת חוד עיפרון לסימון מיקום החורים על הקיר.
 
לא נותר לי אלא לסמן מיקום (אני נעזרת כמובן בפלס) לקדוח חורים בקיר, להכניס דיבלים ולחבר את היחידה לקיר באמצעות ברגים.
 
וזהו.

וככה המדפים נראים אחרי שהבנות שלי השמישו אותם:

• 

• 

ולסיום סיומת, לטובת שבוע הספר שהחל אתמול ולטובת הכלל, 
שיר ילדים קטן של “עדולה” שקובע לתמיד (או לפחות עד השיפוץ הבא) על יחידת מדפים שלנו:

איש אחד
איש אחד
נדר
שהוא לא יסתפר,
עד שלא תהיינה מלחמות יותר
והנה שערו כבר ארוך וכבד.
כולנו צריכים לעזור לו כעת.

Related Images:

כשהייתי קטנה אהבתי עכבישים.
(מסתבר, לפי ויקיפדיה שקוראים להם עכבישאים…העכבישים הם תת מין של העכבישאים והם אינם מין של טווי קורים)
בכל הזדמנות ובכל מקום ציירתי עכביש תלוי לו על קור בודד…
בשולי המחברות, על חולצות, על קירות.
עכבישים הן חיות מרתקות והמבנים והרשתות שהם בונים עם הקורים שלהם ראויים למחקר רב דיסציפלינרי נפרד.

   

אבל לא כאן.
כאן אציג 2 תחפושות של עכביש שעשיתי לאורך השנים.
כאן תראו שהמתוחכם יותר הוא לא בהכרח המוצלח יותר. תלוי כמובן בקריטריונים בהם בוחנים את התחפושת. אין ספק שאני למדתי…

עכביש מס 1 – פורים 2012

משום מה כשאנחנו חשבנו על עכביש חשבנו על יצור גדול, שחור ושעיר עם 8 רגליים.
לתחפושת הראשונה נעזרתי ב2 זוגות גרביים שחורים שמולאו בעיתונים דחוסים. (הידיים והרגליים של הילדה הם הרגליים המשלימות ל-8) הגרביים הממולאות חוברו לקרטון שכוסה בבד שחור ופרוותי ומולא אף הוא בעיתונים דחוסים. (כדי לשמור עליהם זקופים ולא מדולדלים תקעתי בהם שיפודים)
הקרטון הנ”ל חובר לכתפיות ואת כל הקונסטרוקציה הזו שמים על הגב כמו תיק ביה”ס.  

את המראה השלמנו עם קשת לשיער אם מעין שתי קרניים שחורות פלפיות שצרפנו לקשת פושטית, חותלות שעירות שחורות, כפפות שחורות, לבוש מלא שחור וכמובן… איפור.
את ההשראה וגם חלק גדול מההנחיות לתחפושת לקחתי מפינטרסט ומהאתר הזה.
גם את הצורה הבסיסית לאיפור לקחתי משם.
שיניתי מעט בהתאם לצרכים שלנו ולבעיות שאני נתקלתי בהן תוך כדי עבודה.
     

וכך העכביש נראה בסוף:

 

את התחפושת השלמנו עם משלוחי מנות עטופים בצלופן שקוף שעליו הדבקנו עכביש קטן עשוי מפונפון  עם שתי עיניים ומנקי מקטרות שחורים כרגליים וציירנו על הצלופן רשת של עכביש (עם טוש פרמננטי)…

עכביש מס’ 2 – פורים 2017

כשהקטנה שלי החליטה שהיא מתחפשת לעכביש, הוצאנו כמובן את התחפושת שיש לנו. לשפץ, לעשות תיקונים ולרענן אותה.
לא יודעת למה, אבל החלטתי שהתחפושת הישנה אינה עומדת בסטנדרטים הנוכחיים שלי (קללת האגו?!) וציק צ’ק, בזמן שיקח לי לעדכן את התחפושת הישנה אארגן תחפושת חדשה שווה יותר.
ראיתי את התמונה הזו ונדלקתי:             

רגלי העכביש:

אבל…
אני חשבתי על קונצפט אחר. לרגליים ובכלל. התמונה היתה רק הטריגר.

החלטתי לעשות אותם מגלילי קרטון של בדים.
את הגלילים קיבלתי מנעמי, מהחנות משי וארגמן בכפר סבא. (היא עזרה לי לא פעם בעצות בנושאי תפירה ובחירת סוגי בדים גם בעבר).
הגלילים הללו הם גלילי קרטון עבה ומסיבי שהיו כרוכים עליו בדים.

החיסרון של הגלילים הללו הוא הכובד שלהם. 
הייתי צריכה למצא דרך להקטין את משקלם או …למצא פתרון אחר.
החלטתי לקלף אותם.
הם הרי עשויים שכבות שכבות של קרטון מודבק והדוק זה לזה. אסיר מהם מספיק שכבות כדי להקטין את משקלם (אולם בלי לפגוע בקשיחות שלהם)
בדיעבד…מממ…מדובר בהרבה עבודה לא קלה. הבנות התגייסו ועזרו לי כמיטב יכולתן והמשימה הושלמה. 
הגלילים נוסרו (צריך משור! אני השתמשתי בג’קסון שלי, שבעצם השם הנכון הוא ג’יגסו (jigsaw)) בהתאם לגודל חלקי הרגליים וחוברו ב”מפרקים” אחד לשני עם סרט חבלנים שחור.
סרט חבלנים הוא חזק מספיק כדי לא להקרע, הוא נדבק מצויין ויאפשר תנועה כמפרק .
את הגלילים כיסיתי בבד פרוותי שחור.
לא נותר אלא לחשוב על מנגנון שיחבר את כל הרגליים ל”טוסיק” של העכביש והכל יחד, לטוסיק של הילדה….

כך זה יראה עטוף ומחובר: 

אז איך חיברתי את הרגליים ליחידה המרכזית??

הרעיון העיקרי היה לא לקבע את הרגלים אלא לאפשר לפרק אותן להתניידות ולהרכיב אותן כשרוצים להשוויץ עם התחפושת…
הואיל והרגליים עשויות מגלילים חלולים ששבתי לנצל את זה ולהשחיל אותן בעת הצורך על מנגנון שיקובע.
את המנגנון עשיתי מצינורות אינסטלציה שקניתי בחנות חומרי בניין מקומית (שיבק. שווה. ולו בזכות שחר שמצוייד במלאי גדול של סבלנות גם ללקוחות נודניקים כמוני!)  ונעזרתי במחברים של צנורות (מחבר L ומחבר Y)  אינסטלציה כדי ליצור את המערך הרצוי לרגליים:

הצינורות קובעו לדיקט קשיח (ובתווך, עם אותם חיזוקים, הכנסתי חגורה עבה שתיקשר למותני הילדה וכתפיות לפזר את המשקל ולקבע טוב יותר את כל הקונסטרוקציה).
שקית שחורה מולאה באקרילן שנמכר בתפזורת (אפשר להשתמש במילוי של כריות ישנות) עוצבה והונחה על על המנגנון הנ”ל. ואת הכל עטפתי בבד פרוותי שחור. נעזרת באקדח הסיכות שלי כדי לקבע אותו אל הדיקט. 
עכשיו יש לי מנגנון מרכזי עם צינורות אינסטלציה שיוצאים ממנו.
על כל צינור ניתן להשחיל רגל (ולכסות את החיבור עם הבד הפרוותי שבכוונה נשאר ארוך מגליל הקרטון) או להסירה בעת הצורך.

 

פני עכביש:

בתחפושת הקודמת השתמשנו באיפור. כאן חשבתי להעזר במסכה עשויה מעיסת נייר ולוותר על האיפור:

        

לקדמת המסכה הוספתי 2 גרביים שחורות ושעירות ממולאות באקרילן והדבקתי את הבד השחור והפרוותי בכל האזורים שאינם עיניים. לאחורי המסכה חיברתי גם בד שחור פרוותי שיסתיר את הראש מאחור ויצור רצף שחור עד ל”טוסיק”.
את התחפושת משלימים עם בגדים שחורים (עם אותן חותלות שחורות מפעם) כפפות שחורות ומגן צוואר שחור (להסתיר כל חלקת עור בהירה)
וזהו.
גם כאן משלוחי המנות עם העכבישאים הקטנים התקבלו בשמחה רבה…

התמונות מתחלפות. למי שאין סבלנות, מוזמן ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

בדיעבד,
התחפושת השניה היתה הרבה יותר מדי מסורבלת והיה קשה להתנייד איתה ולהסתדר איתה. צינורות אינסטלציה לא בנויים להיות אקטיביים כך שגם הם, בפורמט הקיים (אולי כדאי להדביק אותם!) לא היו הפיתרון האידאלי.
בתחפושות הבאות שאעשה, אחת מדרישות היסוד יהיו שהן תהינה נוחות. יחסית. שקל יהיה לתפעל ולתפקד איתן.
כי אם לא, אז מה זה שווה??

 

 

 

Related Images: