את הכסא המשרדי הזה מצאתי לפני כשבוע בפאתי אחד השדות הבודדים שנותרו כאן בהוד השרון.
ביום אחר אולי לא היה זוכה למבט נוסף מאחר ויש לי משיכה לא מוסברת דווקא לרהיטים מעץ וכסאות משרדיים לא נכנסים לקטגוריה הזו אבל,
צורך הוא מרכיב מרכזי למדי.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יודע כי הסטודנט שלי נכנס זה מכבר לגור בדירה שכורה ומשמעות הדבר
א. נוצר צורך. להרבה רהיטים/פתרונות
ב. מאחר ומדובר בבן שלי, יש לי את כל מרחב הפעולה.
אז הצורך(ים) הזה עומד לנגד עיני וכשמשהו מזדמן על דרכי הוא בהחלט זוכה למבט נוסף.

נחזור לכסא שלנו…

כך הכסא המשרדי נמצא.
המושב שלו קרוע ומפורר ונודף  ממנו ריח קל של שתן (בההה).
משענת הגב  שלמה ומתפקדת. אבל מכוערת לאללה.
והמנגנון, עובד מצוין.
האמת, בזכות תקינות המנגנון אספתי את הכסא המסריח למרות הכל.
עם מילוי וריפוד אתמודד. עם מנגנון פנאומטי דפוק…מממ…לא נראה לי. לפחות לא בשלב זה.
אז יאללה לעבודה.
רגע, שניה קודם.
חברתו של הסטודנט שלי החליטה במקביל לקנות לו הכסא המשרדי הזה…(התמונה משמאל)
מזללל שהיא בחורה חכמה והחליטה להתייעץ איתי קודם. (הכל מאהבה, כן?)
זה הכסא שהיא חשבה לקנות לו.
נראה כסא לא רע… (אבל משעמם, לא??)
מה יכולתי להגיד? לרוב יש קדימות למה שבת הזוג אומרת, לא?
(חצי שנה הוא הסתובב עם משקפיים מכוערות בגלל חברה קודמת עם טעם מממ…מצויין בגברים! :-))
אז ההכרעה בין שתי האופציות נפלה על כתפי הסטודנט.
לשמחתי, הוא יודע בדיוק של מי היד שמאכילה אותו (ולו חלקית…בינתיים…)
והוא בחר היטב 😉
קיבלתי OK כפול (משניהם!) להמשיך בעבודה.

אז עכשיו באמת יאללה לעבודה.
להפטר מהפיכסה ולעשות משהו שווה במקום.

פרוק הכסא המשרדי

העובדה כי הכסא לא עשוי מעץ ממש חוסכת המון עבודה.
עץ הוא חומר עם המון אופי אבל דורש המון טיפול. כאן כל המנגנון הוא פלסטיק ומתכת וצריך רק לפתוח ברגים.
פותחים ארבעה ברגים בכל צד, ועוד ארבעה ברגים למטה שמחברים את המושב למנגנון והכל מפורק לחלקים:

הפשטת הכסא

בשלב זה מנקים אבק מחלקי הפלסטיק ושמים אותם ואת כל הברגים בצד. השלב הבא שנשתמש בהם הוא כשנרכיב את הכסא המשרדי חזרה.

הכסא הנ”ל עשוי כך שבמושב ובמשענת יש ציפוי טלאים של עור ובצדדים בד דמוי עור.
במשענת המילוי תקין וחשוב לי לשמור עליו מאחר והוא ארגונומטרי ומותאם לגב.
במשענת אחליף רק את הציפוי ולא אגע במילוי (לכל היותר אם אצטרך תוספת, אוסיף על הקיים, משטח אקרילן)

המושב לעומת זאת יזכה להפשטה טוטאלית. הוא קרוע, מתפורר ועולה ממנו ניחוח מפוקפק.
אין ספק שצריך כאן טיפול יסודי!
כך נראת תחתית המושב אחרי הסרת הבד שכיסה אותה.
גם כאן יש מעט סיכות שצריך להוציא (טוב נו, הכל יחסי. אחרי הספה אף כמות סיכות שנתקלתי בה עד כה לא נראתה משמעותית)
מרהיט לרהיט חולץ הסיכות נראה פרקטי יותר ויותר…יום יבוא ואזמין לי גם אותו. בינתיים אני משתמשת במברג ובצבת.
שימו לב שגם במושב יש חורים בעץ, דרכם מושחלים חוטים שהיו אף הם מהודקים לעץ באמצעות סיכות. החוטים במקרה זה תפורים לכיסוי בחלקו הפנימי.
זו בדיוק טכניקת הקפיטונאג’, ללא כפתורים. היא מהדקת את המושב לבסיס בעוד נקודות.

לאחר הסרת הכיסוי נחשף חתך והרכב הכסא: דיקט עץ עליו כן נשמור ועליו מודבק קלקר מעוצב ארגונומטרית וספוג דק לריכוך. שניהם איבדו את צורתם ללא הכר ויושלכו כלאחר כבוד אל הפח.
פלטת הדיקט תזכה לאוורור באויר הצח ובשמש הקופחת של ספטמבר לפני שתחזור לתפקד כבסיס לכסא.

אז מה ואיך עושים במקום?

קודם כל בוחרת צבעים, בדים…

זוכרים את הכסא הקודם? הכסא הצבעוני? אז אם קראתם את הפוסט עליו אתם יודעים שהזמנתי בעלי אקספרס הרבה חלקי בד דמוי עור על מנת שאוכל לבחור מביניהם.
מאחר ולקחתי בסופו של דבר מעט מכל אחד, ומאחר ואני לא ממש רוצה להמתין לבד אחר שיגיע במשלוח, נשאר לי לא מעט בד לבחור ממנו. בהנחה שסוג הבד מתאים לי.
הואיל ומדובר בכסא פעיל מאד ויומיומי מאד הבחירה בבד הזה נראתה לי בחירה פרקטית.
זה בד עמיד שמתנקה עם מגבון או סמרטוט לח.
את העניין ניתן להשיג בשילובים או באקססוריז (פָּיְפִּינג, Double welting, קפיטונאג’…בשלושתם השתמשתי בשיפוץ הספה)
      

בחרתי בצבע ירוק פיסטוק כצבע מרכזי, בירוק זית כצבע מקשר ובשארית בד ריפוד בצבע כחול כהה לאחורי הכסא.
נשאר לי גם בד מההדום שיצרתי ממגרה לחדר המעונות של הבן שלי. הבד הזה ישמש אותי לקישוטיות ויתחבר להדום שימצא אף הוא את מקומו בחלל המחיה החדש של הסטודנט שלי בחיפה.

עכשיו מודדים וגוזרים את הבד

בחלק מאתרים שהגעתי אליהם במהלך שיטוטי ולימודי, השתמשו במשפט שאמר
measure twice and cut once. משמעו כמובן למדוד פעמיים ולוודא שזה אכן הגודל הנכון לפני שחותכים. אם לא תמדדו פעמיים, יש סיכוי שתצטרכו לגזור פעמיים….
לא מזיק לקבל לכך תזכורת מדי פעם.

אז מודדת…
אני משתמשת בכסוי הישן כשבלונה:
כמו כן מודדת את הצדדים ומחשבת (צריך לקחת בחשבון את התפרים ואת הצורך למתוח את הבד כנגד הדיקט) את הרוחב הדרוש ו…
גוזרת.
ליתר בטחון מסמנת לי את המקום בו החוט שימתח כנגד הדיקט תפור (כמובן, כל הסימונים על הצד הסמוי ולא על הגלוי!)

ו…תפירה

איכשהו בפוסטים האחרונים שלי מכונת התפירה תופסת מקום מרכזי.
זה לא באמת מייצג את תדירות השימוש שלי בה רק את מקריות הסדר של הכתיבה על העבודות שעשיתי.
בכל מקרה, הפעם מכונת התפירה היתה ללא ספק שחקנית ראשית.
התחלתי עם סרט פָּיְפִּינג שהפעם מפאת מחסור בבד לא עשיתי אלכסוני.
ברשומה הזו שלי על הספה הרחבתי טיפה יותר על פָּיְפִּינג ובבלוג הזה יש הסבר מפורט ומצולם איך תופרים את סרט הפָּיְפִּינג.
גם כאן לא מזיק למדוד את האורך הרצוי  😉 (ולהוסיף טיפה אקסטרא)

שימו לב,
כשתופרים פָּיְפִּינג או Double welting,
משתמשים עם רגלית שונה מהרגלית שמשתמשים בה בתפר רגיל. אם תשתמשו ברגלית הרגילה התוצאה תהיה הרבה פחות מוצלחת ויהיה קשה יותר לתפור ישר את הסרט.

חשוב להתחיל עם סרט הפָּיְפִּינג מאחר והוא נכנס לתוך תפר החיבור.
עם זאת עדיף לעשות את החיבור בהדרגה.
תחילה חיברתי את הסרט לאחד משני הצדדים (במקרה זה בחרתי בחזית) ורק אח”כ תפרתי את החלק הצידי שיכיל את עומק הכרית.
באותה צורה בדיוק עשיתי את משענת הגב אולם כאן מיקמתי את הסרט רק במקומות שהסרט חשוף. מיותר להכניס סרט בחלק התחתון של המשענת.
ועכשיו קצת הפסקה עם מכונת התפירה. נחזור אליה מאוחר יותר עם אחורי המשענת.

מילוי כרית המושב.

לרוב אני מעדיפה להצטייד בספוגים וחומרים שונים לריפוד אצל סימה באחים פאטל בפתח תקווה.
אבל, כשאני צריכה ספוג כחול, או יריעת אקרילן, או חבל לפייפינג (חבל מצנחים או חבלי כביסה זה מצוין. יש גם בחנויות של חומרי בניין. קונים לפי מטר) כאן ועכשיו, אני ניגשת לחנות ליד הבית, במרכז כפר סבא.
שם החנות – מעין הבדים (אגב, המוכר בחנות קרא לפָּיְפִּינג – קָדֶר. למדתי משהו. דעו גם אתם)
ותמיד על הדרך מחפשת אצלם גם שאריות בד אטרקטיביות שיש סיכוי שישמשו אותי בעתיד לריפוד. או לתחפושת…
הפעם רציתי לסיים את הכסא במהירות, עד סוף השבוע כדי שהוא כבר יגיע לחיפה בסבב הזה של ההובלות. אז תוך שעה, בדרך שלי כאמא הסעות לחוגים, כבר הצטיידתי בכל הנחוץ לסיים את הכסא:
ספוג כחול (למושב) יריעת אקרילן (לעיטוף הספוג) ועוד חבל לDouble welting.
בשלב זה הדיקט של המושב, שהתאוורר בחוץ כיומיים, חזר לעבודה ובהתאם לגודלו נחתך הספוג הכחול.
יריעת אקרילן עטפה את הספוג מכל הכיוונים (גם את חורי ההברגה שנחשפו נקודתית מאוחר יותר)והודקה לדיקט מצידו התחתון באמצעות אקדח סיכות. לצערי, התמונות של השלב הזה עם הספוג וגם העבודה עם המחט בקפיטונאג’ כנראה נמחקו לי בהסח הדעת 🙁
עימכם הסליחה.

זה הזמן להלביש את הכיסוי על המושב. בתמונה משמאל הכיסוי מתלבש על הדיקט המכוסה בספוג (ונשען על כורסה אחרת… העץ שרואים בתמונה שייך לאותה כורסה וממש לא שייך לענייננו).
לשמחתי זה יושב היטב. אם זה היה רופף, הייתי מוסיפה שכבת אקרילן נוספת למילוי.

טיפול זהה מקבלת משענת הכסא שלהזכירכם, להבדיל מהמושב עצמו לא כוסחה ונשארה עם המילוי הארגונומטרי המקורי.

הכיסוי נמתח ומקובע בארבע מקומות (באמצע הפאות) וזה הזמן לעשות את הקפיטונאג’ על המושב ובמשענת.

קפיטונאג’

הקפיטונאג’ מעבר להיותו קישוט, גם מקבע את המילוי והכיסוי למקומם במס’ נקודות נוספות.
זה יכול למנוע ממילוי של רהיט לגלוש או לנדוד…
מי מכם שזוכר מרצף הרשומות על הספה, הזמנתי בזמנו הרבה כפתורים לקפיטונאג’ בשביל הספה שלא השתמשתי בהם. הכסא הזה זו הזדמנות מצויינת לעשות בהם שימוש. ועל הדרך הזמנתי עוד כפתורים גדולים יותר שיהיה לפעמים הבאות.

השתמשתי באותו הבד ממנו עשיתי את הסרט לעיטוף 8 כפתורים (4 למושב ו4 למשענת).

לקפיטונאג’ יש צורך במחט מיוחדת, ארוכה מאד (כ20 סמ’ אורכה) המחודדת בשני קצותיה ובאחד מהם יש קוף מחט.
בקוף המחט הזו אני משחילה חוט עבה וחזק ואת הצד עם הקוף אני מחדירה עד חציה דרך אחד החורים היעודיים בדיקט, לכל עובי השכבות כולל הכיסוי שהכנתי.
כשהחלק עם הקוף (והחוט) נמצא בצד הכיסוי (הצד ה”יפה”) אני משחררת את החוט מהקוף, משחילה עליו את אחד הכפתורים ומחזירה את החוט לתוך הקוף.
כשהחוט מושחל בשנית בקוף, אני מוציאה את המחט בצד של הדיקט. מושכת חזרה את החוט שעליו מושחל הכפתור. עכשיו בעצם שני קצוות החוט נמצאים בצד הדיקט ובצד השני ממוקם לי כפתור.
כך אני עושה עם כל ארבעת הכפתורים.
כשכל הארבעת הכפתורים נמצאים במקומם וכל קצוות החוטים מושחלים חזרה דרך החורים, אני נעזרת באקדח הסיכות כדי למתוח את החוטים בחוזקה ולקבע אותם אל הדיקט בתצורה של זיגזג.
זה מה שיוצר את השקע בתוכו ממוקם הכפתור.

החורים בדיקט מגדירים לנו בדיוק היכן המיקום של נעיצת המחט. החורים הללו גם חסכו לנו את עבודת המדידה והחישוב וגם מקלים על המתיחה של החוט.
בצורה זהה ממקמים, מותחים ומקבעים גם את ארבעת הכפתורים במשענת.

זוכרים שלפני שעשינו את הקפיטונאג’ מתחנו את הבד וקיבענו בארבע נקודות בלבד?
אז עכשיו צריך להשלים, למתוח ולקבע באמצעות אקדח הסיכות את כל הבד במושב ובמשענת.
לאחר מכן לא לשכוח לחשוף את חורי הברגים בצידי המושב.

אחורי הכסא המשרדי

העבודה העיקרית מאחורינו. לא נותר אלא לסגור את הכסא המשרדי – לכסות את הדיקט החשוף, החורים, החוטים שנמתחו ואת שאריות הבד שהודקו לדיקט עם אקדח סיכות. מעין חצר אחורית…

לצורך העניין בחרתי בבד בגוון כחול כהה שנגזר אף הוא לפי הכיסוי הישן כשבלונה. את הקצוות שלו (קצוות של בד גזור נפרמים אם לא מקפלים אותם פנימה) תפרתי במכונה והידקתי לגב המשענת באקדח הסיכות.
לו מדובר היה בבד שאינו דמוי עור, ניתן היה לתפור אותו בתך נסתר. מאחר ובבד דמוי עור ניכרים סימני דקירה, העדפתי את הפתרון המוכר של אקדח סיכות וסרט מודבק שיכסה על הסיכות.
הסרט במקרה זה הוא סרט Double welting שאני תופרת לבד מאותו בד שמשמש לאלמנטים הקישוטיים בכסא הזה.
על Double welting הרחבתי קצת בפוסט שעסק בפינישים של הספה שלי. כאן יש הסבר מפורט ומצולם של תהליך היצירה של סרט Double welting כזה (בבלוג הזה סרט לא אלכסוני).

הסרט מודבק באמצעות דבק חם בקצוות הבד המכסה את אחורי המשענת. לכיסוי הסיכות.
את החיבור, נסתר ככל שיהיה יש לעשות במקום פחות בולט, משמע, למטה.

תחתית המושב טופלה באופן דומה אולם כאן אין צורך כמובן להסתיר את הסיכות.

זהו.

ארבעה ברגים….ועוד שמונה ברגים…
וגמרנו.
הכסא המשרדי מוכן.
וכך הוא נראה מאחור:

ובימי הקיץ החמים, אם הסטודנט שלי יחרוש יותר מדי, הוא אשכרא ידבק לכסא…
ככה זה עם בד דמוי עור 😉

שתהיה שנה נהדרת לכולנו!

ו…מוסיפה עדכון מאוחר:

גאה מאד לשתף את הפוסט של pappaquail שיצא בעקבות הבלוג שלי בכלל והפוסט הזה בפרט.
יצא לו כסא פסנתר נהדר. ואיכשהו יש לי הרגשה שהוא לא יסתפק בכסא הזה…זה ממכר.
עוד מישהו?
שתפו אותי.

Related Images:

אם התיידדתם כבר עם מכונת התפירה בפוסטים האחרונים שלי, אל תאפסנו אותה עדיין.
היום בעזרתה, ניתן חיים חדשים לכסא נוסף.
את הכסא הצבעוני הזה שיפצתי במקביל לכסא הונדרטוואסר שלי (עוד לפני עידן הבלוג..) לקראת ארוע שארחתי אצלי בבית.
זו הסיבה שיש שלבים לקראת הסוף שנעשו בחופזה ולא צולמו. עימכם הסליחה.
את הידע בשלבים החסרים, נשלים בעתיד עם שיפוץ כסאות בהמשך…
(אתם לא מתארים לעצמכם כמה שלדים של כסאות אספתי ל”יום יבוא…” אז כן… יבוא יום!)

נקודת ההתחלה של הכסא הצבעוני

לצערי זה הצילום היחידי שיש לי.
בדיעבד, יכולתי לבחור זווית שיראו בה טוב יותר את הפרטים שאהבתי ובגינם אספתי את הכסא, (בעיקר חיבורים למיניהם…) אבל את הפרטים הללו תראו בהמשך.
מאידך, רואים כאן מצוין כי הכסא שוכב מאחר והוא שבור ומפורק.
לשמחתי הריפוד החזיק את החלקים יחד וכנראה הוא הסיבה שכל החלקים נמצאו .

ככל שאני אסירת תודה לריפוד הקיים על תפקידו בשלמות הכסא, שום דבר לא יצליח לשכנע אותי להשאיר את הגועל נפש הזה…

פרוק הכסא… שעוד לא צבעוני

אם קראתם פוסטים קודמים שלי, אתם יודעים כי לראייתי, הפרוק הוא אחד השלבים החשובים.
רק בשלב הפרוק ניתן ללמוד ולהבין את הרהיט ואיך הוא נבנה.
חלק מאופי הרהיט נמצא שם וגם אם נרצה לשנותו לחלוטין, זה צריך להעשות עם כבוד למקור, לחומר.

תוך כדי פרוק המושב (כולל הוצאת כל הסיכות, כן? אין הנחות!) הבחנתי כי התפרים נעשו ביד.
הריפוד נעשה מחתיכה אחת, דבר שהקטין את הצורך בתפרים. (למרות זאת אני אנקוט בגישה אחרת בריפוד המשענת)
האבחנה הזו לא חסכה ממני את ההפתעה בשלב מאוחר יותר….הכסא אמנם שופץ כבר בעבר ובמקור הגב היה עשוי ללא ריפוד ממסגרת עץ עם מוטות אנכיים. (ראו תמונה)

בשלב זה בעצם יכולתי לבחור,
לחזור למראה האורגינלי או להמשיך לרפד את המשענת גם בגלגול הזה של הכסא הצבעוני שלי.
כאן נכנסה הבת שלי ואמרה את דברה.
הכסא הזה אמור להחליף את הסולם הקטן ששימש לה כסא אוכל עד אז (אילתור לכסא אוכל לילדים שגדלו כבר אבל עדיין לא מגיעים עם הרגליים לרצפה…)
היא מאד אהבה את הרעיון שיהיה לה נעים ורך גם בטוסיק וגם בגב…
והנה…כך החלטות מתקבלות!

ואם כבר שואלים את המשתמשת הראשית להעדפותיה, נתתי לה 2 אופציות לעיצוב הכסא:
השלד נייטרלי והריפוד צבעוני או השלד צבעוני והריפוד נייטרלי.

היא אפילו לא היססה בבחירתה ואני זורמת איתה.

חיבור וחיזוק הקונסטרוקציה של הכסא

כרגיל מתחילים עם הקונסטרוקציה (או השלד).
שניהם מושגים שמגיעים איתי מהארכיטקטורה ואין לי מושג אפילו אם גם נגרים, רפדים ומשפצי רהיטים למיניהם משתמשים במושגים הללו.

גם כאן, אני מפרקת את כל מה שמתפרק או רופף ומדביקה חזרה עם דבק נגרים.
לתשומת לבכם, לפעמים יש להפעיל מניפולציה וכח גם בפרוק. אם כן יש לעשות זאת בעדינות.
אני נעזרת בדפיקות פטיש קלות אבל נעזרת בתווך של בד או ספוג על מנת לא להשאיר סימנים על העץ.
כנ”ל כשמהדקים את הכליבות על הכסא המודבק לקיבוע. לשים לב שהכליבות לא מותירות סימנים בעץ.
24 שעות עם הכליבות ליבוש הדבק
ועוברת לשלב הבא.
או ליתר דיוק, לשני השלבים הבאים שיעשו במקביל…

השלב המלוכלך, השיוף של העץ.

מי שקרא רשומות קודמות שלי למד כבר להכיר אותי ואת העדפותי. אני אוהבת עץ. אני בכלל אוהבת כשהחומר חשוף ומדבר בשם עצמו, כשזה אפשרי וכמובן כשיש לחומר מספיק אופי על מנת שידבר בשם עצמו.
אי לכך ובהתאם להעדפות של הבת שלי, החלטתי לשייף את השלד ולחשוף את העץ.
כאמור, עבודה מלוכלכת ביותר. לעשות אותה במרפסת או בחוץ ולהגן על דרכי הנשימה מהאבק עם מסכה.
את רוב העבודה עשיתי עם משייפת חשמלית.
להבדיל מפרופילים עגולים עם פיתוחים בעץ, שם משייפת חשמלית פחות יעילה, כאן היא ואני עבדנו קשה. וגם על השיוף הידני לא פסחתי מאחר וגם כאן יש חיבורים ופרטים שלא ניתן לעבוד בהם עם משייפת.

לאחר שסיימתי לשייף יישמתי על העץ פוליטורה שהעמיקה את הגוון  והדגישה את הסיבים של העץ שספגו באופן חלקי את הצבע השחור. למי שמעוניין בפרוט של העבודה עם פוליטורה, ניתן להכנס לרשומה הזו, שם הנושא מפורט יותר.
בעיני יצא מדהים… תשפטו בעצמכם:

השלב הנקי, תפירת הריפוד.

כשרק מצאתי את הכסא הצבעוני שלי (כשהוא עוד היה דהוי ושבור…) והבת שלי החליטה לאמץ אותו, היה לי ברור שהבד במקרה זה יהיה בד דמוי עור.
מאחר והכסא יהיה כסא אוכל, בד רגיל תוך יומיים וחצי יזכה לעיצוב מחודש עם מרכיבי מזון כאלה ואחרים.
בד דמוי עור להבדיל, הוא רחיץ,  דבר שימנע סטרס מיותר בזמן הארוחה גם מהילדה וגם מהאמא שלה…
מאחר ולא ידעתי בדיוק איזה צבע או איזה סגנון יבחר לכסא, הזמנתי בעלי אקספרס מספר חתיכות בד דמוי עור בצבעים שונים והשארתי לעצמי את הבחירה לשלב אוחר יותר.

כשהגיע רגע הבחירה החלטתי לא לבחור. או בעצם, לבחור בכולם!
צבע אחד נראה לי מצ’עמם מדי…

אז בחרתי, סידרתי, מיקמתי, גזרתי ואודרוב…למכונת התפירה.
הכסא הצבעוני הופך כאן לצבעוני.
עקרונית, למי שמיומן בתפירה, ניתן ליצור אין סוף דוגמאות. אני בחרתי דוגמה פשוטה יחסית שהצריכה רמת תפירה פשוטה יחסית.
מאידך ובאותה המידה, ניתן לבחור בד אחד (למי שמצליח למצא בד דמוי עור עם דוגמה במקור, אדרבא ואדרבא) ולחסוך מראש את הצורך במכונת תפירה.

ריפוד

מושב הכסא

לחלק הזה לצערי אין תעוד מצולם.
כאן השתמשתי בספוג דק שהונח על הספוג הקיים ומעליו מתחתי יריעת אקרילן וקיבעתי עם אקדח סיכות.

חתיכות ספוג בעוביים שונים (ובגדלים שונים), כמו גם יריעות אקרילן, ניתן למצא בכפר סבא במעין הבדים. יתרונם הגדול הוא הזמינות והקרבה. וניתן למצא אצלם גם שאריות בד למיניהן במחיר מופחת.

כנ”ל לגבי המשענת.
את יריעת הבד התפורה מתחתי על יריעת האקרילן שכבר מוקמה היטב והידקתי לשלד העץ מלמטה (באזור שאסתיר בשלב מאוחר יותר) באמצעות אקדח סיכות
גם כאן, כמו בספה שלי, אני מתחילה בחזית במרכז, ומותחת אחורה במרכז ואז בצדדים במרכז.
מהמרכז מתקדמים בשיטטיות לפינות, שם צריך לתת את תשומת הלב הכי גדולה ולקפל שיראה יפה.
כל כסא הוא קצת אחר, כך שהפיתרון לפינות יהיה שונה. נסו, עד שתגיעו למשהו שתאהבו ואז תקבעו את זה באמצעות אקדח הסיכות.

קצת לגבי ההתנסות האישית.
יש לכולנו פחד לעשות משהו שעוד לא עשינו בעבר. אנחנו חוששים להרוס, מרגישים חוסר בטחון ולא מקצועיים. זה נראה גדול עלינו, נכון?
אז קודם כל, כאן לא יקרה כלום אם נהרוס. לא מדובר בחיים ומוות חס וחלילה. במקרה הכי גרוע נצטרך חתיכת בד חדשה, או שכבת צבע נוספת…
חוץ מזה, אם לא תתנסו, איך תקבלו בטחון? איך תדעו בפעם הבאה איך ומה לעשות?
גם אנשי המקצוע למדו תוך כדי עבודה. ויש לי חדשות בשבילכם. גם אנשי מקצוע מפשלים (ואתם משלמים על זה בכל זאת!)
אז וותרו על הפחד. תתנסו! תנו לעצמכם גם לטעות ותסמכו על עצמכם שתמצאו פתרונות.

משענת הכסא

כפי שכתבתי כבר בשלב הפרוק, השיטה שלי לריפוד המשענת תהיה שונה מהשיטה בה המשענת רופדה קודם. השוני נובע מדגשים והעדפות שונים, מעיצוב שונה וגם סוג הבד יכול להשפיע.
בבד דמוי עור,להבדיל מבד אחר, יראו חורים כך שתפר במחט יהיה פחות מוצלח (אם כי לא בלתי אפשרי)

אני בחרתי לעטוף את החזית וליצור את המתיחה, עם אקדח הסיכות היעיל והמנוסה שלי, לכיוון גב המשענת.
את הגב עצמו על כל שאריות הבד שהצטברו לכיוונו, לכסות עם בד חלק. (הבת שלי בחרה בצבע הכחול וזרמתי איתה למרות שלי היתה נטייה דווקא לזית).
ולסיום, את הסיכות בהיקף (אלה שמחברות את הבד החלק) לכסות בסרט דָאבְּל פָּיְפִּינג שעשיתי משאריות וחלקים של בד דמוי עור שנותרו לי.
התנסתי בסרט כזה בעיצוב הספה והשילוב שם היה מוצלח ביותר לטעמי.
לצערי, במקרה של הכסא הזה, הפיתרון לא היה מוצלח בעליל והסרט נראה חובבני במקרה הטוב(כנראה לא מכל בד ניתן לעשות זאת…או שהחיבור בין צבעים שונים ברצף אינו מוצלח)
הרגשתי כי הדאבל פייפינג עושה עוול לכסא ואחרי יומיים הסרתי את הסרט הזה לחלוטין.לשמחתי הדבקתי את הסרט בדבק חם שמתקלף מבד דמוי עור מבלי להשאיר סימן.

זמן מה הכסא תפקד כך. ללא סרט לחלוטין. כשהסיכות חשופות… התבשלתי עם זה.
עד שמצאתי בחנות לחומרי יצירה סרט שמצא חן בעיני והתאים בדיוק למטרתי.

גם את הסרט הזה הדבקתי עם דבק חם, אשר לצערי אינו הדבק האידאלי לכך דווקא בשל העובדה כי הוא מתקלף מבלי להשאיר סימן…הוא אינו עמיד ואני צריכה לתת לו חיזוקים מפעם לפעם.
מה שכן, אם תרצו להחליף את הסרט מדי פעם…זה בדיוק הדבק המתאים 😉

לסיום,
יש לחפות את תחתית הכסא עם שארית בד כלשהי כדי שהקרביים של הכסא מלמטה לא יהיו חשופים וגם כשיהפכו את הכסא על השולחן בספונג’ה, עדיין הוא יראה מקצועי לעילא…

הבת שלי מרוצה.
מה אתם אומרים?

Related Images: