כבר זמן מה מדגדג לי באצבעות לחדש את חדר האמבטיה שלנו שהוא אמנם מואר ופונקציונלי מאד אבל חסר בו טאץ’ אישי. אני הולכת לשנות ולהחליף ולתת את הטאץ’ הזה ומבלי לפגוע בפונקציונליות שלו.
הסרת המראה הקיימת והחלפתה במראה ממוסגרת חדשה היה הצעד הראשון והפוסט הזה יעסוק רק במסגרת הזו – המסגרת עם הפיתוחים שמצאתי ברחוב ושיפצתי.
שאר החלקים האחרים בשינוי יגיעו בהמשך, בפוסטים נפרדים.

וזו המראה עם הפיתוחים כשהובאה מהרחוב:

• 

• 

• 

• 

אין ספק שיש בה קסם רב אבל שצריך לטפל ולתקן אותה לפני שמתחילים לשחק עם העיצוב מחדש.

תיקונים במבנה המסגרת עם הפיתוחים:

את התיקונים במסגרת עשיתי כבר באוגוסט 2019 כשהחלפתי את מסגרת המראה במקלחת של בנותי. בסתר ליבי העדפתי את המסגרת הזו אם כי היה בה יותר פאתוס. או תקראו לזה אופי, או אמירה.
לשמחתי הן העדיפו את המסגרת הגדולה יותר והמסגרת הזו, שתוקנה כבר, נשארה לי.
היא רק נאלצה לחכות עוד שנה וחצי עד שבשלה בי ההחלטה לשנות.

השלמת חלקים חסרים –

המסגרת עם הפיתוחים עשויה כנראה מיציקת גבס (שנצבעה) שנוצקה כשבבסיסה שלד עץ. כנראה יצרו קרניז ארוך וחתכו אותו ב45 מעלות ליצירת מסגרת בגודל הרצוי.
עם הזמן והדפורמציות שנוצרו בעץ, חלק מהגבס מתחיל להתפורר ולאבד את האחיזה בעץ. המקום בו הפגיעה היתה הכי בולטת היה במסגרת הפנימית (היו מקומות נוספים באזור המנוקד שבהם יכולת השחזור שלי היתה מוגבלת, אבל בגלל רמת הפרוט, קשה יותר להבחין בזה)

• 

• 

על מנת להשלים את החלק החסר במסגרת חתכתי חתיכה קטנה של דיקט (במקביל לשיפוץ המסגרת, שיפצתי כסא וקילפתי מהמושב שלו שכבה רופפת. חתכתי והתאמתי חתיכה מאותה שכבה שקילפתי) והדבקתי אותה עם דבק נגרים במקום החסר. אפשר מעט לשייף (להזהר לא להרוס את הפיתוחים של המסגרת) ואפשר לדייק עם חומר מילוי לעץ. לא חייבים. בסוף אצבע הכל והחתיכה החורגת תשתלב עם כל השאר.

פרוק וחיבור מחדש:

חיבורי הפינות במסגרת לא ישבו היטב. אולי בגלל דפורמציות שחלו עם הזמן, משהו התעוות. כנראה בעבר ניסו לחבר שוב את הפינות מאחור עם אקדח סיכות ולא בהצלחה.
החלטתי לפרק את המסגרת ולחברה מחדש.

• 

• 

• 

• 

כדי לחבר חזרה את המסגרת עם הפיתוחים, השתמשתי באקדח מסמרים וסיכות, דבק נגרים ורצועת ראצ’ט.
את המסמרים הכנסתי בניצב לפינות (במקביל ולחיזוק הדבקה עם דבק נגרים) ואת הסיכות כתפר בין שני חלקי המסגרת.
שימו לב לאורך המסמרים ולאורך הסיכות. שלא תפגעו במסגרת…
כליבות במקרה זה עלולות לפגוע בעדינות הפיתוחים. מאידך, בגלל הקימורים של המסגרת, גם רצועת ראצ’ט עלולה להחליק…תצטרכו לעבוד בעדינות ועם רגישות ולמצא את הכלים שמתאימים לכם ולמסגרת…
לצערי בגלל אותם עיוותים שנוצרו עם הזמן במסגרת, החיבורים חזרה לא היו אידאליים ונעזרתי בחומר מילוי לעץ כדי למלא חורים ואת החיבורים שלא התחברו בצורה מיטבית.
הואיל ואצטרך לצבוע את המסגרת בכל מקרה, השתמשתי במה שהיה לי בבית באותו הזמן מבלי לייחס חשיבות לגוון.

• 

• 

• 

• 

לפני שהמסגרת נכנסה לצביעה ואחרי שנה וחצי שהמתינה לי,
העברתי אותה סבב נוסף של מילוי לעץ כדי למלא סדקים שנוצרו מייבוש בתקופת הביניים הזו.
כמו כן, בתקווה שחלק מהסדקים הנימיים בפיתוחים יתמלאו. (בדיעבד נראה לי שהתקווה הזו התבדתה… ניתן לראות את הסדקים הללו גם לאחר צביעה סופית. והלכה למעשה הסדקים הללו גם מוסיפים למראה המיושן שניסיתי להשיג/לשמר)
כמו בהמשך בשלב הווקס, גם כאן אני עובדת עם מברשת שיניים להחדרת החומר לסדקים מחד ומאידך להסיר אותו מהפיתוחים על מנת לא לאבד את הפלסטיות שלהם.

• 

• 

• 

צביעת המסגרת עם הפיתוחים –

אין ספק שכדי לשמר את אופיה המיוחד של המסגרת עם הפיתוחים, כדי להדגיש את הנוכחות של הפיתוחים, יש לצבוע במחשבה תחילה.
האסוציאציה הראשונית שלי (להבדיל אלפי הבדלות) היא איפור פנים. עם איפור אנחנו יכולים להדגיש או להעלים, אנחנו יכולים ליצור אפקט מודגש של לחיים או עפעף או לחילופין באמצעות הצללה אנו יכולים לשטח אזורים בולטים מדי.
כשאנחנו מדגישים במודע אזור מסויים, אנחנו גם “מעלימים” אזורים אחרים.

בפיתוחי המסגרת (בפרט באזור הדהוי ששם כנראה חלק מהגבס נשטף) חשוב לי להבליט את הפיתוחים. משמע, בחלקים הבולטים להדגיש עם צבע בהיר ומאידך, את החלקים השקועים להכהות. ליצור קונטרסט חזק יותר.

ותכלס?

יישום הצבע הבסיסי על המסגרת עם הפיתוחים –

תכלס, (אחרי התלבטות קשה שקשורה יותר לחדר האמבטיה שלי מאשר למסגרת) בחרתי גוון.
הגוון הזה יהיה צבע הבסיס (לא פריימר! אל תתבלבלו. הכוונה לצבע הבסיס מבחינה עיצובית) ואיתו אצבע את כל המסגרת עם הפיתוחים.
סוג הצבע שבחרתי הוא צבע גיר על בסיס מים אטום שמחייב גימור נוסף (להבדיל מצבע שמכיל בתוכו כבר את הגימור כמו פוליאור)
הגוון היה סוג של ירוק – תערובת של צבעי שאבי שיק שהכנתי עבור שולחן המזוודה שלי והתאים לי גם לכאן.
סוג הצבע שתבחרו יכול להיות צבע אקרילי לקירות או פוליאור וינטאג’ או כל צבע אחר שמחייב גימור.
הגימור הנוסף יהיה חלק מתהליך הצביעה ויש לו בהחלט ערך מוסף עיצובי.

אחרי צביעה ראשונית בצבע ולפני ייבוש, אני עוברת עם סמרטוט על הפסים בהיקף להסיר את הצבע ולחשוף את הצבע המוזהב של המסגרת.
עקרונית ניתן לעשות זאת בכל האזורים הבולטים. אני מעדיפה להשאיר את הטיפול בפיתוחים עצמם לשלב הבא. עם מכחול יש לי יותר שליטה ודיוק מאשר עם סמרטוט.
ובכ”ז את פסי המסגרת אני מנקה מצבע מאחר והפסים במסגרת ישרים ואחידים בגובהם.
למרות זאת ועם זאת, גם הם יזכו גם לטיפול ולתוספות בשלב הבא.

• 

• 

• 

• 

שימו לב שיש לצבוע גם את צידי המסגרת באותו הצבע.
לאחר היבוש אני משייפת מעט את צידי המסגרת כדי להשיג אפקט קל של דיסטרסינג בהיקף.

הדגשת תלת המימד כחלק מתהליך הצביעה של המסגרת עם הפיתוחים:

בשלב זה המסגרת עדיין אנמית.
אמנם ניתן לראות את הפיתוחים אבל ניתן לראות יפה גם את כל הפגמים. הפיתוחים עוד לא מקבלים את הכבוד הראוי להם ובאמצעות טכניקת הצביעה שאשתמש בה, אני מקווה להדגיש את היופי ולהעלים (ככל הניתן באמצעות מאחז עיניים שכזה) את הפגמים.

הטיפול באזורים הבולטים במסגרת –

את החלקים הבולטים של הפיתוחים, על מנת להבליטם יותר, יש להבהיר.
אפשר כמובן להשתמש בגוונים בהירים יותר של אותו גוון או בגוונים שונים של לבן.
אני בחרתי לההשתמש בשני גוונים מטאלים – זהב וברונזה.
הברק שיש בגוונים המטאליים גם ידגישו את הפיתוחים, גם יתנו טאץ’ אלגנטי וגם ימשכו את העין (ויסיטו אותה מדברים אחרים ;-))
אני מתחילה עם הברונזה וממשיכה עם הזהב.
עובדת עם מכחול ועוברת בנגיעה על האזורים הבולטים. אפשר גם לעבוד עם האצבע במקום מכחול 🙂
בשלב זה אני גם מוסיפה מהגוונים הללו גם לפסי המסגרת, שלאחר הצביעה הסרתי מהם את הצבע הירוק, כדי להעמיק את הגוון המתכתי.

• 

• 

• 

• 

כמובן שהבליטות בפיתוחים הן לא שטוחות והגבול שלהן לא מוגדר (כמו בפסי המסגרת לדוגמה). אתם תצטרכו להפעיל שיקול דעת מה וכמה מהן לגוון. גם כאן לפעמים כל המוסיף גורע. זה כמובן תלוי בכם.

הטיפול באזורים השקועים במסגרת –

הטיפול באזורים השקועים לא פחות חשוב מהטיפול בבליטות. אלו שני צדדים של אותו המטבע והמטבע לא יהיה שלם בלי אחד מהם.
כמו שאת האזורים הבולטים אני רוצה להבהיר, את האזורים השקועים אני רוצה להכהות. כאמור, ליצור קונטרסט, להדגיש את הפלסטיות של הפיתוחים.
על מנת להכהות אני משתמשת בגוון חום.
על מנת שהגוון הכהה לא יתפס בצבע גם באזורים בהם אני לא רוצה שיתפס, אני משלבת את הגיוון בגימור של המסגרת – גימור ווקס.

מה זה ווקס?

ווקס זה שילוב של דונג עם שמן שמורחים על הרהיט בדומה למשחת נעליים שמורחים על הנעלים. הווקס נספג ברהיט משמן ואוטם אותו ללחות. המראה של הווקס הוא טבעי והוא מחמיא מאד לצבעים וינטאג’ים.
החיסרון של הווקס הוא העמידות שלו בשחיקה.
רהיט עם רמת שחיקה גבוהה בגימור ווקס צריך יהיה לעבור אחת לתקופה חידוש של הווקס. או לחילופין לבחור בגימור אחר עם עמידות גבוהה יותר לשחיקה (כמו לכה או פוליטורה).אני אוהבת את הווקס בגלל המראה המשיי שלו וגם כי אני נעזרת בגימור הזה על מנת לתת יישון נוסף לרהיט שקיבל טיפול דיסטרסינג. האפקטיביות והנראות הכי גבוהות של טכניקת העבודה הזו היא כשיש לרהיט פיתוחים.
במקרה כזה אני משלבת ווקס טבעי עם ווקס צבוע. הווקס הצבוע נלכד בשקעים ובסדקים ונוצר אפקט של פטינה ישנה על הרהיט.

בפוסט הזה, שגם בו אני משתמשת בווקס צבוע, תוכלו לגלול ולקרא איך אני מכינה ווקס בעצמי.

בטכניקה הזו אני מנצלת את תכונות הווקס כדי לתת טאץ’ סופי למסגרת עם הפיתוחים שלי.
הווקס הצבוע יגוון (רק) את האזורים השקועים ויספק לי את הקונטרסט הרצוי כדי לחזק את תחושת תלת המימד של הפיתוחים.

טכנית אני מורחת תחילה את כל המסגרת, באמצעות מברשת שיניים (כדי להגיע לכל המקומות ועל מנת להוציא חומר עודף), בווקס בגוון טבעי. לאחר ייבוש קל, אני מבריקה את המשטחים באמצעות סמרטוט נקי.
הווקס כאמור אוטם את המשטח והתכונה הזו תאפשר בשלב הבא את ניגוב האזורים הבולטים במסגרת משאריות ווקס מגוון.

• 

• 

• 

לאחר שכל המסגרת (כולל השוליים) נאטמו בווקס טבעי – מה שמבטיח בעצם שהווקס המגוון לא יאחז בצבע גם באזורים הבולטים וניתן יהיה לנגבו בסמרטוט – אני יכולה לעבור לשלב הבא ולגוון את הווקס.

שימוש בווקס מגוון בחום לצביעת החלקים השקועים במסגרת –

בסרטונים מחו”ל מציגים בטכניקה הזו הרבה ווקס מושחר.
כשרק התחלתי לעבוד, לא מצאתי ווקס מושחר כאן בארץ. כמו בסיטואציות אחרות, חיפשתי דרך להשיג את אותו אפקט והחלטתי לצבוע את הווקס.
זה היה השלב ששידכתי צבע אקרילי לגיוון צבעים עם ווקס וראיתי כי טוב.
אני אישית מעדיפה לצבוע את הווקס בצבע חום ולא בשחור כי הוא טבעי יותר ודרמטי פחות, אבל עקרונית ניתן לצבוע בכל צבע שתרצו.
לענייננו, הווקס הצבוע צריך להאחז באזורים השקועים ולתת קונטרה לבליטות בפיתוחים. ככזה הוא צריך להיות כהה, אז לא משנה מה הצבע שתבחרו ובלבד שיהיה כהה.
לדידי, גם כאן, חום טבעי יותר ועונה לי בדיוק על הצורך.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

בקערת ערבוב אני שמה ווקס (במקרה זה מתוצרת עצמית) וצבע חום ומערבבת לפי הצורך. כך אני יכולה לשחק עם מינון הצבע בווקס.
אני עובדת עם מכחול קשה יחסית ודואגת להכנס לכל השקעים עם הווקס המגוון בחום.
כל 10 ס’מ בערך אני עוצרת את הצביעה ועוברת עם סמרטוט כדי להסיר את הווקס המגוון מהבליטות.
הואיל ובשלב הקודם אטמתי את המסגרת, הווקס המגוון מוסר בקלות יחסית מהבליטות אולם לא ניתן להוציאו מהשקעים.
ואת זה בדיוק רציתי להשיג. שיאחז בשקעים.
אגב, הקפידו למרוח קטע קטן ולנגב, למרוח קטע קטן ולנגב על מנת שהווקס המגוון לא יספיק להתייבש. אם הוא יתייבש יהיה לכם הרבה יותר קשה להסיר את שאריות הווקס המגוון מאזורים שלא אמורים להצבע.
שימו לב שהגוון החום נותן גם לגוון הבסיס אפקט של יישון.
גם אזורים שנוגבו, לפני המריחה ולאחריה נראים שונה.

והליטוש הסופי –

לאחר שאני מסיימת ליישם את הווקס המגוון על כל המסגרת עם הפיתוחים, אני לוקחת סמרטוט יבש ונקי ומתחילה להבריק את כל המסגרת. בדיוק כמו שעושים כשמצחצחים נעליים 🙂
את תהליך ההברקה עושים לאחר כשעה בערך ולא מיד לאחר המריחה.
הברק המתקבל הוא ברק עדין וטבעי. גימור משיי, שונה מאד מגימור של לכה או של פוליטורה.
והצבע והמראה בסוף, שונה מהצבע הבסיסי שלנו. כאילו הצבע התבגר…
למי שחשוב לדעת מראש הגוון המדויק ואיך המסגרת תראה בסוף, כנראה זה לא התהליך עבורו. כאן יש רכיב של חוסר וודאות והתפתחות עם התהליך.

• 

• 

התקנת המראה בתוך המסגרת עם הפיתוחים –

לאחר שהמסגרת הושלמה אני לוקחת אותה לאברם הזגג שיתקין לי בתוכה מראה.
לצערי הצלחתי בכשרוני הרב לשבור את המראה שפרקתי כך שלא היה טעם אפילו לשקול להשתמש במראה הישנה. גם לו יכולתי, זה לא היה חוסך לי בעלויות התקנת המראה כי עיקר העלות זו העבודה ולחתוך מראה קיימת מחייב יותר מדידות והתאמות. לדעתו של אברם, לא שווה להשקיע במראות ישנות כי סימני הזמן ניכרים בהם.
כמובן שאם סימני הזמן על מראות לא מפריעים לכם (ואם לא הצלחתם בעוונותיכם לשבור את המראות) אז לכו על זה ותחסכו עוד כמה שברי זכוכית במזבלה הסמוכה.

כשאברם התקין את המראה הוא הדביק אותה עם דבק סופר 7 בהיקף שגם מונע מרטיבות שמתעבה על המראה לחדור לציפוי של המראה.
כמו כן הוא לא ממליץ על ציפוי אחורי למראה כדי למנוע הצטברות של לחות בין המראה לציפוי. כמובן שרלוונטי בפרט לחדרים רטובים.

אברם גם חיבר מתלים בגב המראה. (המתלים בצד ולא במקרה. שם יש מספיק עובי עץ כדי להכיל את הברגים)
לצערי לא חשבתי שיש חשיבות למיקום המתלים בזמן שאברם חיבר את אותם.
מסתבר בדיעבד, שהמתלים הם בכיוון כזה שכשהמראה תלויה, דווקא הצלע עם הפגמים היא זו שמוארת 🙁

לפני ואחרי אצלנו באמבטיה –

• 

• 

כמובן שאפשר להוריד את המראה ולהחליף את כיוון המתלים אבל –
א. החבר’ה שלי אומרים לי שאני היחידה שרואה את הפגמים הללו.
ב. האוייב של הטוב מאד הוא המצוין. לפעמים הפרפקציוניזם שגורם לי לנסות לתקן הכל לרמת המושלם, דווקא הוא גורם לי לדפוק את הכל אפילו יותר.
אז אני מחזיקה את עצמי ולא מחליפה כיוונים 🙂

וזה להתרשמותכם. המראה (ופרטים ממנה) על קיר חדר האמבטיה שלי.
חפשו את הפגמים 😉

ועוד כמה מילים לקראת השנה האזרחית החדשה-

בתחילת ינואר אני מתחילה סדנת איור עם ליאורה גרוסמן 🙂
סדנה שתמשך כ-3 חודשים,
מתנת יומולדת שאני מאד מתרגשת לקראתה,
שאני מתכוונת להשקיע בה את כל כולי.
מקווה מאד שאצליח לשלב את הסדנה עם העשיה הנוכחית שלי (גם ערמת הג’אנק אצלי בבית מקווה ;-)) ושרצף הפוסטים כאן בבלוג לא תיפגע.
מתנצלת מראש אם כן.
במהלך שלושת החודשים הקרובים בכוונתי להעלות פוסטים כשאוכל, גם אם אחרוג מהזמן הקבוע.
מוזמנים להרשם כעוקבים בבלוג וכך תקבלו את הפוסט ישירות למייל ממש לכשיצא.

מאחלת לכולכם שנה אזרחית טובה יותר. נסו לא להתקרבן בגלל הסגר, נצלו את התנאים הבלתי אפשריים לטובתכם ושמרו על עצמכם בריאות ובריאים.

Related Images:

זוכרים את הכסא של גדי? מהפוסט הקודם?
אז בפוסט הזה הוא משתחרר מהקשר שלו לגדי ומאמץ קשר אמיץ (תרתי משמע) לדמות קומיקס מהילדות שלי –
“פופאי דה סיילור מן” או popeye the sailor man
(מה שעלול להסגיר את הגיל שלי. אבל בעצם, למי אכפת…)
למען האמת,
כנראה שהסויץ’ היה קשה כי זמן רב הכיסא המתין להחלטות העיצוביות שיתנו לו את אופיו.
אהבתי את הטקסטורה של הגב שנחשף לאחר קילוף השכבות,
אהבתי את ידיות העץ הגולמי שחיים ארביב הכין לכסא
ולא הצלחתי לחבר ביניהם רעיונית.
אז הוא המתין.
עד… שראש השנה התקרב, כסא נוסף היה נחוץ לשולחן החג והפתרון צץ לו מכיוון אחר לגמרי.

למה צריך בעצם פתרון עיצובי?

פתרון עיצובי הוא רעיון שעומד בבסיס הבחירות שמגדירות בסופו של דבר את אופיו של הרהיט ואיך הוא יראה.
חשוב להבין שרעיון עיצובי קושר את הבחירות שאנחנו עושים (למה כך ולא אחרת) ונותן לרהיט מראה מגובש, אורגני. גם אם הרעיון אינו לטעמכם, עדיין תרגישו שבקונטקסט הזה, הבחירות נכונות.
כשאין רעיון, הבחירות הן אקראיות, או אם יש יותר מדי משתנים ללא קשר שמתחרים על תשומת הלב במראה של הרהיט, זה ניכר בו.
לדעתי במקרה זה, הרהיט יראה חובבני גם אם טכניקת השיפוץ מעולה.
(זה אגב נכון לדעתי בכל תחום. ממש לא רק בעיצוב רהיטים).

לפעמים הבעיות והפתרונות הטכניים שאני מוצאת להם, מתווים את עיצוב הרהיט.
(לדוגמה: ראו את ארונית האמבטיה שהיה כתם בצידה ואיך (גם) הבעיה הזו השפיעה על עיצוב הארונית)
לפעמים המורפולוגיה או החומר של הרהיט מתווים את הפתרון שלי
(לדוגמה: הסוקל שהפך למדף בפינת העבודה של אמא שלי)
לפעמים לא.
לפעמים נכנס רכיב נוסף שנותן את הטוויסט לרהיט.

רק בשביל להזכר, כך הכסא נראה כשהוא הגיע אלי הביתה:

• 

• 

• 

הדרך לפתרון עיצובי בכסא שלי.

בגלל שלא הצלחתי רעיונית (וויזואלית) לחבר בין חלקי הכסא
ומכיוון שהיה ברור לי שהמושב (המרופד) יכניס רכיב נוסף וחומר נוסף שיצטרך גם הוא להתחבר בסופו של דבר,
החלטתי לוותר על הטקסטורות של החומר (גב הכסא והידיות), שאהבתי כל אחד בפני עצמו ולהשתמש במשהו אחר, שידבר בשפה אחת.
זה יכול היה להיות צבע,
זה יכול להיות ציור
זה יכול להיות טפט כלשהו.
אם הגב והידיות יהיו דומיננטיים וימשכו את תשומת הלב, מושב הכסא ייתן להם תמיכה עיצובית
והפוך. אם מושב הכסא ירופד בבד דומיננטי הידיות והגב יסתפקו בצבע אחיד ויתמכו במושב.

(מזכירה לכם כי השלד נצבע בשלב מוקדם יותר בצבע נייטרלי לחלוטין בדיוק מאותה הסיבה, לא להתחרות ולהשתלב)
וכאן פופאי נכנס…

חשוב להבין כי הלכה למעשה את הבעיות הטכניות של הכסא פתרתי כבר בפוסט הקודם.
כל הפתרונות, בזכות חיים ושמוליק, עזרו לי להשאר נאמנה למורפולוגיה המקורית של הכסא בלי אילוצים נוספים.
בשלב זה החלק הטכני הוא פשוט יחסית. מה שעיכב אותי בעצם הוא העיצוב של הכסא.

פופאי – קומיקס משנות ה70.

חברתי עפרה, החולקת איתי את האהבה ל”זבל” וכשרונית בפני עצמה, זכתה לאוצר בלום של חוברות פופי (כן, שם זה בלי א’) מקוריות. היא שיפצה כסא עם חוברת כזו ואף נתנה לי במתנה חוברת אחת מתוך האוצר הזה. זו החוברת שאני קיבלתי:

• 

החוברת הזו חיכתה מספר חודשים לפרוייקט שיתאים לה בדיוק, עד שנפל לי האסימון (עכשיו בטוח הסגרתי את גילי ;-)) והחלטתי לחבר את החוברת הזו עם הכסא שלי.
ואת האספנים שסופקים את כפיהם וחשים כי שימוש בחוברת קומיקס לעיצוב כסא זה חילול הקודש, אשאל רק איזו משתי הדרכים הלכה למעשה מכבדת יותר את הקומיקס?
שמירה בקופסה עם עוד חוברות בארון (ובמקרה הטוב מסחר בהן)?
או שהקומיקס יעטרו כסא שיהיה בשימוש יומיומי ויהיו חשופים לעין כל?
מה אני מעדיפה אתם כבר יודעים 🙂

כיסוי המשענת והידיות עם קומיקס של פופאי

מי שמכיר אותי כבר יודע שאני משתמשת בטכניקה הזו של כסוי משטחים בהדבקה, בוריאציות שונות בהרבה מהפרוייקטים שלי.
יש לטכניקה הזו הרבה יתרונות הן עיצוביים הן טכניים.
כשאני רוצה להסתיר חומר גלם ירוד (מגרת MDF חסרת יחוד ששינתה יעוד) ,
כשאני רוצה להסתיר פגמים (כסא שנשבר ותוקן ),
כשאני רוצה לחבר אלמנטים שונים (ארונית אמבטיה שרציתי לשמור חלקית על העץ החשוף )
ובכל המקרים יחד, בחירת הטפט (דפי ספר, עיתונים, מפות, תכניות…וכאן הקומיקס) אם כפתרון טכני לבעיה ואם כבחירה עצמאית, הפכו לרכיב דומיננטי בעיצוב הפריט.

גם כאן, התפקיד של פופאי (כטפט הפעם) היה לחבר את האלמנטים בכסא (הידיות והמשענת שאהבתי את הטקסטורה של כל אחד מהם בנפרד אבל לא הצלחתי לחבר ביניהן)

• 

מבחינת טקסטורת הכיסוי יש הרבה דרכים לישם זאת – זה תלוי טפט ותלוי העדפה אישית
(החל מפססיפס אקראי של קרעים מצידה האחד של הסקאלה וכלה בגליון אחד ששומר על רצף תוכני מצידה השני של הסקאלה כשבין לבין יש הרבהשלבים ואופציות).

משענת הגב:

לו יכולתי כאן, הייתי מדביקה גליון אחד על המשענת משני צידיה. הייתי יוצרת רצף תוכני שניתן יהיה הלכה למעשה לעקוב ולקרא את הסיפור בקומיקס הזה של פופאי גם ממשענת הכסא.
לצערי גודל דף הגליון היה קטן יותר מהמשענת אותה הייתי צריכה לכסות. אילוץ הגודל חייב אותי לבחור שיטה לחבר חלקים וליצור עיקרון של רצף כלשהו.
החלטתי ליצור חיבורים מלאכותיים ששמרו על הגריד הקיים, בקומיקס, על המרווחים הקיימים ועל הכיוון.
אומנם הרצף התוכני לא נשמר אבל הרצף הויזואלי, שמאפיין קומיקס, נשמר.

• 

• 

• 

• 

חשוב לי להזכיר כאן כי לפני שהתחלתי בכל תהליך ההדבקה מילאתי חורים, שייפתי והחלקתי את המשטחים המיועדים להדבקה. החלק הזה הוזכר בפוסט הקודם ולא ארחיב עליו כאן.

הידיות:

את אותה שיטת כיסוי שיישמתי על משענת הגב (שמירה על רצף ויזואלי של הקומיקס), איישם גם על הידיות אולם המורפולוגיה השונה של הידית מחייבת מעט יותר התאמות וחיתוך שבלוני

ולתהליך העבודה עצמו

לפני שאני מדביקה הלכה למעשה, אני מסדרת לי את המשטחים להדבקה במקומם. חותכת את החלקים שיש לחתוך ולהתאים באמצעות סרגל מתכת וסכין יפני כך שהכל יהיה מוכן לשלב ההדבקה.
אני משאירה עודפים לשוליים נדיבים ואיני חותכת בשלב זה. אתאים אותם לרצוי ולקנט לאחר ייבוש הדבק.

• 

• 

• 

לאחר שאני מוודאה שהמשטח חלק וללא חורים או בליטות, אני מורחת שכבה דקה ואחידה של דבק פלסטי (ניתן לדלל אותו במעט מים כדי להקל על המריחה).
את המריחה אני עושה באמצעות מכחול עבה או מברשת.
לאחר שהשטח מכוסה, אני מניחה עליו בעדינות ובהדרגה את דף הקומיקס של פופאי. שימו לב שהכיוון במקרה זה חשוב. יש לוודא שאתם מניחים את הדף ישר! לאחר ההנחה של הדף על משטח הדבק אני מהדקת עם כריות האצבעות, מוודאה שלא נוצרו בועיות אויר ושאין קמטים וגלים. שימו לב, לא עם הציפורניים או עם דברים חדים כי אתם עלולים לקרוע את הגליון (בדיוק כמו שקרה לי עם השרפרף)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

את שולי הקומיקס אני מקפלת ומדביקה לקנט הדק של גב במושב או לצידי הידיות
באזורים בהם יש התעגלות (גם בידיות וגם במשענת הגב), אני יוצרת חתכים קטנים בשוליים המתקפלים כדי לאפשר התאמה מירבית למשטח המתקמר.

בידיות אני מטפלת תחילה במשטחים המתעגלים (הן בחלק הקמור הן בקעור) ורק לאחר ייבוש אני מטפלת בצדדים כשאת השוליים המיותרים אני חותכת ומשייפת בעדינות כדי לא לפגוע בקומיקס שהודבק כבר.

גם במשענת הגב לאחר יבוש מלא של שני הצדדים (והקנט שכוסה בשולי הקומיקס), אני משייפת בעדינות את השאריות כך שבסופו של דבר גם הקנט מכוסה כולו בצורה נקייה לחלוטין מבלי שרואים את החיבורים.

כיסוי והגנה על פופאי (זוכרים שהוא וינטאג’, כן?)

הואיל והמשטחים שבחרתי לכסותם בקומיקס של פופאי מועדים לשחיקה מכנית יחסית גבוהה,
אצטרך להערך לזה ולהגן עליהם יותר מבד”כ.
לאחר שכל האזורים כוסו לחלוטין והכל יבש, אני מתחילה בתהליך בו אני מכסה הכל בארבע (או יותר) שכבות של דבק פלסטי כשבין שכבה לשכבה יש להמתין לייבוש מלא.
התהליך הנ”ל על כל שלביו, מבלי להתפשר על זמני ייבוש, יכול לקחת יום שלם.
לא הכיסוי בדבק כמו ההמתנה בין שכבה לשכבה ובין צד לצד.
אני שילבתי את כל התהליך הזה ביום בישול.
כך הצלחתי לא לאבד סבלנות ולא להרוס את כל העבודה שלי כי לא המתנתי לייבוש מלא.

ואחרי שהדבק יבש,
עוד כמה שכבות של לכה שקופה. ושוב… מריחה, ייבוש, מריחה, ייבוש… עד להשלמת התהליך.
כמובן שבאזורים שמועדים פחות לשחיקה מכנית ניתן להסתפק בפחות שכבות.
(בין השכבות, אני עוטפת את המברשת בניילון כדי שלא תתייבש. אם זמני הביניים מתארכים, אתם יכולים גם לעטוף את המברשת בסמרטוט לח ובניילון ולהכניס למקפיא)

• 

• 

חיבור המשענת לשלד:

המשענת מחוברת לשלד באמצעות ברגים ששמוליק בזמנו חתך לי והתאים בדיוק את אורכם לעובי המשענת (פרוט בפוסט הקודם) וכך זה נראה מקדימה ומאחור:

• 

• 

חיבור הידיות לשלד:

בכסא המקורי חיבור מסעדי היד לשלד נעשה באמצעות פלך שהושחל בשלד וקובע למסעדים בשני ברגים קטנים.

• 

• 

הואיל והכסא הגיע אלי עם ידית אחת ומחבר אחד,
הואיל וחיים הכין לי שתי ידיות חדשות שעומק השקע לא הותאם במדוייק לעומק השקע המקורי,
הואיל ואין בנמצא פלך או מחבר דומה,
החלטתי במקרה זה לחרוג מהנאמנות למקור ובמקרה זה, להעזר בדבק לחיבור הידיות לשלד.
הדבק הכי חזק שאני מכירה שיתאים גם במקרה זה הוא סופר 7 .
ניתן להשיג אותו בשקוף ובשפופרת לחיצה קטנה (אפקטיבי יותר לעבודות קטנות מאחר והוא מועד מאד להתייבשות) – מה שהיה אידאלי במקרה זה:

• 

• 

• 

• 

• 

כמובן שאת שאריות הדבק שנדחפו החוצה ושנמרחו על השלד, אני מנגבת לפני שהדבק יבש. מכיוון שהדבק שקוף, הוא “נעלם” ולא רואים אותו .
שימו לב, אולי טריוואלי ואולי לא…
יש למדוד ולמקם את שתי הידיות במקביל. תזוזה של חצי סמ’ אפילו יכולה לצרום בעין.

ריפוד המושב. איך הוא משתלב בכסא קומיקס של פופאי?

מזכירה לכם איך המושב נראה במקור:

• 

המושב, כולל הקרש בבסיסו, היה רקוב לחלוטין ואני ניסרתי ממדף לביד (סנדויץ’) שמצאתי, מושב חדש שאת צדו האחד קילפתי מפורמייקה. כל החורים נקדחו בדיוק במקומם המקורי ומחברי הברגים החדשים ננעצו במקומם (פרוט לכל התהליך בפוסט הראשון על הכסא)

• 

• 

• 

מילוי המושב

לא נותר אלא לגזור ספוג, לעטוף עם משטח אקרילן ולכסות את הכל בריפוד.

• 

• 

• 

• 

ושוב סוגיה עיצובית – איך המושב יראה?

גם כאן עיקר ההתלבטות לא היתה סביב סוגיות טכניות.
השאלה המרכזית היתה עם איזה בד ארפד את המושב.
הואיל ו(גם)הכסא הזה יהווה כח עזר בארוח ארוחות, אני נוטה לבחור בבד דמוי עור שיהיה קל לנגב ולנקות.
בזמנו כששיפצתי את הכסא עבור הבת שלי הזמנתי באינטרנט מספר חתיכות של בד דמוי עור בגוונים שונים. שם עשיתי קולאג’ צבעוני מחתיכות בד שונות שהיו מוקד המשיכה והעוגן העיצובי של הכסא.
כאן העוגן העיצובי הוא כמובן הקומיקס של פופאי.
המושב במקרה זה יהיה אלמנט תומך, או משתלב כך שלא יתחרה בעוגן שבחרתי (בדיוק כשם שהשלד נצבע בצבע נייטרלי )
בחירת הצבע היתה תוך בחינה מעשית של כל חתיכות הבד שיש ברשותי שהועמדו בסמיכות לקומיקס.
אחד מהבדים שיש אצלי הוא בד הריפוד שפורק מהספה שלי ושבמקרה לגמרי הוא נייטרלי מאד ותואם מאד לצבע בו צבעתי את השלד של הכסא.
מהר מאד התמקדתי בבד הצהוב ובבד שפורק מהספה.

• 

• 

• 

הבד הצהוב היה שמח יותר, השתלב היטב בגווני הצהוב בקומיקס של פופאי והגוון הבסיסי והרווי שלו התאים יותר לרוח הקומיקס ולמה שרציתי שישדר.
לשמחתי קיבלתי לזה חיזוק גם מחברותי לפייסבוק שעוקבות אחרי העבודות שלי שם (אני אמנם יודעת מה אני רוצה, אבל נחמד להתייעץ. לפעמים עינים נוספות רואות דברים נוספים שחמקו מעיני).

עם זאת, בד הספה לא יזנח לאנחות.
ממנו אתפור קדר (פָּיְפִּינג) למושב וכן אכסה את תחתית המושב.

לאחר הבחירות העיצוביות, אפשר להתקדם לחלק הקל, הטכני…
שלב מקדים לתפירת הריפוד – תפירת פָּיְפִּינג .

כאשר רוצים לשמור על המורפולוגיה של המושב, יש לתפור את הריפוד כך שהדופן תהיה ניצבת למישור המושב. כמובן שזו הזדמנות פז להכניס גם פָּיְפִּינג (או קדר) כדי לחזק את המבנה וגם כדי לשדרג את מראה המושב.
במושב המקורי של הכסא, היה קדר קטן בגוון של המושב.
כאן ניצלתי את ההזדמנות ונעזרתי בקדר (פָּיְפִּינג) לקשור עיצובית את המושב גם לקונסטרוקציה.
כאמור, הבד שהיה לי תאם לגוון בו צבעתי את שלד הכסא והחלטתי ליצור ממנו את הקדר (פָּיְפִּינג).

• 

• 

• 

קדר או פָּיְפִּינג –

כשהתחלתי ללמוד לרפד (מהרשת), המושג שנחשפתי אליו היה פָּיְפִּינג (כן…צנרת…) ורק אח”כ גיליתי שפה בארץ קוראים לדבר הזה קדר (ואין לי מושג עדיין למה ומה מקור השם) כך שאני עדיין לא סגורה על אחד מהשמות 😉
אז מה זה קדר או פָּיְפִּינג ,
מה התפקיד שלו
איך משתמשים בו בעיצוב ובריפוד,
איך הלכה למעשה עושים את ה”דבר הזה”
על כל זה תוכלו לקרא בהרחבה, עם קישורים נוספים להדרכות, בפוסט שהעלתי על ריפוד הספה שלנו.

אחרי שאני תופרת את הקדר באורך הרצוי (לפי מדידה) עם אקסטרה לבלת”מ (הפעם עשיתי זאת מרצועה שפרמתי כך שהרצועה אינה אלכסונית ופחות גמישה) אני עוברת לבד הנבחר לריפוד.

תפירת הריפוד למושב:

מהבד הצהוב אני חותכת את המשטח לפי שבלונת המושב (לפי אותה שבלונה גם חתכתי את הספוג).
אני זקוקה גם לרצועה באורך היקף המשטח וברוחב גובה המשטח+הספוג+ תפר+שטח נעיצה (לפי החישוב שלי בערך 9 סמ’ סה”כ).
מאחר ואין לי מספיק אורך רצועה, אצטרך לתפור שתי חתיכות רצועוה ולתכנן את מיקום החיבורים.

מאחר והבד נשמר אצלי מקופל, הוא מקומט. לפני שאני מתחילה לתפור, אני מגהצת אותו בטמפ’ בינונית באמצעות תווך מבד כותנה כותנה שאני מלחלחת.

• 

• 

• 

את הפָּיְפִּינג שעשיתי מקודם, אני תופרת בחיבור ביו המשטח לרצועה לאחר שתכננתי היכן תהיה נקודת החיבור (טכנית אני תופרת אותו תחילה למשטח ואז מחברת לרצועה תוך תכנון מיקום החיבורים והפעם של הרצועה).
כשהכל מחובר, אני עוברת עם תפר נוסף על החיבור בצד של הרצועה גם כדי לחזק וגם כדי למקם את השאריות הפנימיות של התפר.
שימו לב שבעיקולים יש לחתוך מס’ חתכים ברצועת הפָּיְפִּינג בצד התפר כדי לאפשר גמישות.

• 

• 

• 

• 

• 

הלבשת המושב והפינישים לקראת סיום

כשהכל תפור, נותר רק “להלביש” את מבנה הריפוד שתפרנו על המושב, להדק הכל לצידו השני של המושב עם אקדח סיכות.
אני מתחילה להדק מהמרכז קדימה ואחורה לסרוגין ועוברת לצדדים. מהדקת בכמה נקודות מרכזיות עוברת הלאה ושוב חוזרת להוסיף סיכות ולהדק את הריפוד למושב, ברווחים שנוצרו.
עיבדו ברגישות. קרה לי שהייתי צריכה להוציא סיכות כי לא היה איזון במתיחה ונוצרו עיוותים.

• 

• 

• 

אחרי שהכל מהודק, אני גוזרת מהבד שפרקתי מהספה חתיכה בגודל המושב, מקפלת את הקצוות פנימה ומכסה את החלק האחורי של המושב. גם כאן אני מהדקת ומותחת את הבד באמצעות אקדח סיכות. בסוף, אני יוצרת חורים בבד בנקודות בהם הבורג צריך להכנס.
עם הברגת הברגים וחיבור המושב לשלד אני משלימה סוף סוף גם את השיפוץ של הכסא הזה ואני יכולה להפקיד את הלב שלי בידיו האמונות של “משפץ לבבות” (טוב נו…קרדיולוג, אלקטרופיזיולוג..) שתודה לאל הרבה יותר זריז ממני.

קבלו במחיאות כפיים סוערות את הכיסא במתכונתו המחודשת עם פופאי ואוליב וברוטוס בקומיקס וינטאג’ משנות ה 70:

Related Images:

המראה בחדר האמבטיה של הבנות כבר החלה להראות סימני זקנה.
לרוב אין לי בעיה עם רישומי הזמן (גם לא על הפנים והגוף שלי ;-)). אלה נותנים ביטוי לאופי הייחודי של כל חפץ (או אדם…) ולדרך שעברו.
גם הפעם אני משתמשת באותה המראה הישנה (שאברם הזגג התאים עבורי לגרסה המחודשת שלה) אבל אני נותנת לה טאץ’ ומוסיפה לה מסגרת שחידשתי.
ההעדפה המקורית שלי היתה למסגרת מעט קטנה יותר אבל עם יותר “בשר” אופי ונוכחות. מסתבר
ש(כאן לפחות) הפונקציונליות מנצחת…
המסגרת שנבחרה בסופו של דבר היתה דקה, עדינה יותר ועם פחות נוכחות. היא נבחרה ע”י בנותי מהסיבה ה”בנאלית” שמידות המסגרת היו גדולות יותר וכך המראה שהתקבלה, היתה גדולה יותר.

המסגרת המקורית.

בכנות, נראה לי שהשיפוץ הזה, (גם אם הוא אכן שייך לקטגוריה הזו מכל כיוון אפשרי) הוא כל כך קל פשוט ומהיר שאני כמעט מרגישה שלא ראוי להתייחס אליו כאל כזה.
(ואם זה לא מספיק, כשלתי בצילום השלבים המעטים שלו כך שהתמונות לצערי הרב אינן חדות)
אני מקווה שהתאורים המילוליים המעטים שיהיו נחוצים כאן יבהירו את התהליך וישלחו אתכם לשפץ מסגרת בשביל המראה שלכם.

אז זו המסגרת המקורית שקיבלתי מעפרה ונמצאת אצלי כבר זמן רב. חיכתה לזמנה שיגיע:

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים, המסגרת המקורית כוללת מסגרת חיצונית דקה יחסית (אבל מעוצבת) ופספרטו מעץ עם מסגרת פנימית. (פספרטו מעץ שימש לתמונות ללא זיגוג להבדיל מפספרטו מקרטון).
הפספרטו מחובר למסגרת החיצונית בסיכות, שאני שולפת, והחלקים נפרדים.

• 

• 

• 

• 

הפספרטו העשוי מעץ ימשיך להמתין ליעודו לכשיבוא.
המסגרת החיצונית תזכה לפרשנות חדשה באמצעות צבע ותחבוק בסופו של דבר את המראה שלנו.

שינוי באמצעות צבע.

המסגרת למראה שלנו (שממוקמת בסמוך למדפים ששיפצתי וצבעתי), תטופל בצבעים דומים למדפים כדי ליצור את החיבור.
(את קצוות המראה כפי שהיתה בעבר ניתן לראות בתמונות שצולמו בפוסט עם המדפים)
בהתאם לכך בחרתי את הצבע הכחול ואת צבע השנהב שיעבדו יחד עם הגוון הנוכחי של המסגרת – גוון מתכתי מוזהב מיושן שאתן לו להגיח במקומות מסויימים במסגרת.
העובדה כי אני מעוניינת להשתמש בגוון הנוכחי של המסגרת חסכה לי לחלוטין את עבודת ההכנה שלרוב כוללת הסרת שכבות של לכה וצבע.

עובדה זו הכתיבה לי את סוג הצבע שעלי להשתמש בו –
צבע שניתן ליישם אותו גם ללא שיוף או צבע יסוד : צבע גיר (שאבי שיק)
אני עובדת עם מכחול עבה (או מברשת צרה מאד) וכמעט יבש ומפזרת את הצבע הראשון בצורה גסה ולא בכיסוי מלא (אצלי זה הצבע הכהה, הכחול) – זה הצבע שיהיה פחות דומיננטי ואינטנסיבי. חלקו יחשף וחלקו יכוסה בצבע השני.
לפני שהצבע יבש, אני עוברת עם סמרטוט לח על אזורים בולטים שכוסו בצבע, מסירה חלקים מהצבע בצורה מבוקרת וחושפת את הצבע המוזהב המקורי של המסגרת.
שימו לב שהצבע חודר לסדקים ולפגמים במסגרת. זה רצוי ומבורך מבחינת האפקט שאני מעוניינת בו.

• 

• 

• 

לאחר ייבוש מלא של הצבע הכחול, מגיע תורה של השכבה השניה, של הצבע הבהיר.
הטכניקה זה. צביעה גסה וחלקית של המסגרת והשארת אזורים חשופים כך שגם הצבע הכחול יקבל חשיפה וגם המוזהב מקורי.
גם כאן, לפני שהצבע מתייבש אני עושה מקצה שיפורים בעזרת סמרטוט לח (לא רטוב!!!) וחושפת בצורה מבוקרת אזורים נוספים.
גם בשלב הזה הצבע חודר לסדקים ופגמים, כך שתוודאו שזה נעשה בצורה מבוקרת על מנת שחלק מה”כחול” ישאר חשוף למראה המוגמר.
אצלי, כאן, הסתפקתי בשתי השכבות הללו.
עקרונית, ניתן להוסיף כך עוד שכבה או שתיים, או ככל שתרצו (בתריסים שלי השתמשתי ביותר שכבות) ועד שהמגוון והשיכוב ישביעו את רצונכם.

גימור והגנה למסגרת

בחירת סוג הצבע, ויותר מזה, מיקום המסגרת עם המראה בחדר אמבטיה (ככל שיהיה מאוורר) מחייב גימור שיאטום אותה.
למסגרת, להבדיל משידה או כסא, אין רמת שחיקת מגע גבוהה.
הואיל וכך, אני יכולה לבחור בגימור של ווקס ולהעזר בו לטאץ’ הסופי של מראה השאבי שיק.

ווקס כחומר גימור וכשלב נוסף למראה מיושן של המסגרת:

עקרונית אני מעדיפה לעבוד עם ווקס שאני מכינה בעצמי (ניתן לקרא על הווקס שלי בפוסט על שולחן הקפה ששיפצתי) אבל מכיוון שאני צריכה בשלב כלשהו לסיים את הווקס הקנוי, עבדתי עם אנטיק ווקס.
(החיסרון הכי גדול שלו הוא הריח שלו שהוא כמעט בלתי נסבל מבחינתי. אבל… אני משיגנע בכל מה שקשור לריחות, אז תבדקו בעצמכם)
בעבודה עם ווקס, פיתחתי טכניקה בה אני מערבבת את הווקס עם צבע אקרילי חום (לא באופן אחיד) ומורחת אותו על הרהיט הצבוע והיבש. הצבע החום יוצר אפקט של יישון לרהיט ומרכך את הצבעים. הצבע החום גם נכנס לסדקים, מדגיש אותם ועוזר להם להתבלט.
יש לעבוד ברגישות עם הצבע החום (קצת יותר או קצת פחות לפי הצורך) המעורבב בווקס.
לאחר מריחת הווקס המגוון בחום על הרהיט עם סמרטוט, יש להקפיד לפזר ולנגב (לפני הייבוש) את השאריות עם סמרטוט יבש.
לפעמים יש לאזן את החום (אם הוא אוטם את הצבע יותר מהרצוי) עם שכבת ווקס נקי –
שוב, אין לזה מתכון. צריך לעבוד ברגישות ולפי תחושה.

לאחר שהגימור משביע את רצונכם יש לתת לו להתייבש.
לאחר הייבוש של הווקס יש להבריקו עם סמרטוט נקי ויבש.
בדיוק כמו כשמצחצחים נעליים. (יש פה מישהו שעדיין מצחצח נעליים??)

• 

• 

• 

בשלב הזה המסגרת מוכנה כבר ולא נותר אלא לקחת את המראה לאברם הזגג שיחתוך אותה לפי מידת המסגרת.
לאחר החיתוך הדבקתי את המראה למסגרת עם סופר 7 ויצרתי מתלה מתייל מלופף שנשען ואיזן את מנגנון התליה הקודם (שלאחר חיתוך המראה, איבד מהסימטריות שלו).
אתם יכולים לראות בצילומים כי עדיין ניתן לראות את פגעי הזמן על המראה שעדיין מתפקדת אצלנו באמבטיה. אבל עכשיו עם טאץ’ אישי בדוגמת מסגרת שחודשה.

תשתו הרבה ותחזיקו מעמד עוד קצת. תכף (חודש, חודשיים…קטן עלינו) נגמר הקיץ…

Related Images: