כבר מספר שנים אני מחפשת תריסי עץ ישנים. ניתן לקנות כאלה במקומות שמוכרים פרטי וינטג’ או בשווקי פישפשים, אם יש מזל, אבל הם לא זולים. אפילו לפני עבודת שיפוץ….
אז חיכיתי. עד שנפלה לידי ההזדמנות.
אבל אתחיל מההתחלה, שתבינו.
כשנכנסנו לגור בדירה בה אנו גרים היום (עם נוף עד האופק, בינתיים…) החלטתי שיש מקום בו מתבקש חלון …ואין. אין. ולו היה, הוא היה נפתח לתוך דירת השכנים שלנו. לא אטרקציה.
אבל אם אין חלון, ואין נוף, אפשר לצייר כזה. אז מאז ועד היום אני מתכננת את הנוף הזה.
התריסים היו צריכים להיות מסגרת מוחשית של חלון לנוף. בדמיוני הוא מכיל בעיקר שמיים וקצוות עליונים של נוף אורבני. אבל בלי התחייבויות. הכל פתוח עדיין.
נוף עוד אין, אבל…
תריסי עץ ישנים כבר יש!!
בוקר אחד, אחרי שמילאתי את תפקידי כ”אמא הסעות בעמ”, הרדאר שלי קלט שדחפורים הורסים בית ישן שכבר מזמן שמתי עליו עין.
צ’יק צ’ק אחורה פנה והלכתי לבדוק את השטח ולחפש תריסי עץ ישנים.
לפועלים בשטח לא ממש איכפת והם לא ממש ידעו אם יש תריסי עץ או אין.
אז חרפתי נפשי וממוקדת מטרה הסתערתי על ערמות פסולת הבנין שהחלו להתגבה.
לא, באמת…
לא ממש גיליתי אחריות בשלב זה. ההזדמנות למצא תריסים ישנים גרמה לי להתעלם לחלוטין מכל כללי זהירות בסיסיים באתר בניה. הייתי עם סנדלים ומכנסיים קצרים ובנס יצאתי רק מלוכלכת.
אנא, אם אתם מזדמנים לסיטואציה דומה, חישבו פעמיים והגנו על עצמכם.
שימרו על בריאותכם. אל תקחו סיכונים מיותרים.
גם פריטים מאד נדירים לא מצדיקים פציעה וסיכון הבריאות.
ראיתי תריס שבור, חלקי תריסים שחלקם מתפוררים ומתחת לכף של הדחפור הצלחתי לחלץ תריס כמעט שלם. ראיתי גם דלתות, עם פוטנציאל עיצובי, שבלב כבד נאלצתי להשאיר מאחור.
אחרי שהצלחתי לחלץ בחלקים 2 תריסים, החלטתי שאין צורך להתגרות יותר בגורל שעד כה עמד לצידי.
(מה עוד שהרכב שלי קטן וממילא לא אצליח להסיע משם הרבה יותר מזה)
כפי שאתם רואים בתמונה, יש כאן תריס אחד עם מסגרת שלמה ומרישים חסרים ועוד תריס אחד בחלקים.
העץ בחלקו כבר ממש רקוב, יש חלקים שצריך יהיה לחבר מחדש איכשהו, יהיה צורך להשלים מרישים חסרים…
אבל עם כל דבר אתמודד בזמנו.
בינתיים אני חוגגת את התריסים הישנים הללו שהזדמנו סוף סוף על דרכי!
השראה
לפני שאני מתמודדת עם העבודה המעשית, התחלתי לחפש תמונות שיתנו לי השראה לאיך אני רוצה שהתריסים יראו כשאסיים. פינטרסט (Pinterest) זה מקום מצויין לעשות זאת.
מוסיפה שלוש תמונות מההשראה שלי, שתתרשמו…(יש כמובן עוד הרבה שלא כאן):
הדברים שמשכו אותי הם בעיקר שילוב הגוונים, השיכוב, הפרזול, החלודה וסימני הפרזול על העץ:
(כל תמונה היא קישור למקור ממנו התמונה הגיעה לפינטרסט (Pinterest) – מוזמנים להכנס ולקבל משם את כל האינפורמציה שיש שם על התמונות הללו)
אז מה עכשיו?
לפני שבכלל מתחילים,
השלב הראשון הוא תמיד ניקוי:
במקרה הזה הניקוי הראשוני התרחש עוד בחניון עם צינור מים. ניקוי מישני דומה לראשון התרחש שוב במרפסת, שם גם נתתי לכל חלקי התריסים להתייבש. יחד עם הטינופת, ירד גם לא מעט מהצבע וגם שבבי עץ במקומות שהעץ כבר התפורר.
כשכבר ניתן היה לגעת בעץ מבלי להתלכלך יכולתי להתחיל לחשוב על אסטרטגיות.
היה ברור לי שאיש מקצוע שמכבד את עצמו, את עבודתו ואת זמנו לא יסתכל כלל על התריסים הללו. הואיל ואני לא בעל מקצוע שנכלל בקטגוריה הנ”ל,
הואיל ואין לי כוונה ולו הקטנה שבקטנות לוותר על התריסים הללו
ומאחר וברור לי שהשיפוץ מטרתו ויזואלית בלבד והתריסים לא באמת יחזרו לתפקוד מלא,
אמצא פתרונות ויהי מה.
ואכן, כאן מתחילים הנסיונות .
חייבת להודות בדיעבד, לא כולם מוצלחים.
מילוי חללים בתריסי העץ וחיבור חלקים שבורים:
לצערי בזמן השיפוץ של התריסים עוד לא חשבתי על בלוג וכן, היה ברשותי מכשיר סלולרי עם מצלמה באיכות נמוכה. כך שהלכה למעשה לא כל מה שהייתי רוצה להראות לכם, צולם ומה שכבר צולם, צולם באיכות לא משהו ובתנאים משתנים של תאורה.
אבל… זה מה שיש.
תחילה שלפתי מסמרים שהוכנסו לעץ על מנת לקבע חלקים ניידים בתריסי העץ וכן ברגים רופפים.
בתמונה כאן רואים את האזור הבעייתי ביותר בתריס. העץ רקוב, חלול ושבור. היה צריך למצא חומר שימלא את כל החלל (לא, שפכטל לעץ מתאים לחורים וסדקים קטנים הרבה יותר) ובשאיפה שיחזיק את כל חלקי העץ יחד.
הנסיון הראשון שלי היה דבק סיליקון חם…לא נסיון מוצלח במיוחד. הוא נזל בין החורים, הוא לא הדביק את העץ, הוא נתלש ממנו עם שבבים ואי אפשר ממש לצבוע אותו.
אל תנסו בכלל.
הנסיון השני היה ב“סופר מג’יק בונד “ שמיועד לקירות. חשבתי לעצמי שאם הוא מתקשה מספיק כך שניתן לקדוח בו כשהוא יבש, יכול להיות שהוא יתן לי מענה.
בהתחלה נראה שאכן הוא נותן מענה ונראה כי הוא כאן אוחז את כל החלקים יחד. יישמתי איתו את כל שאר המקומות הבעייתיים בתריסים ואת כל המקומות בהם נדרש מילוי.
לחומר הנ”ל יש יתרונות משמעותיים בעבודה מסוג זה: הוא מוסיף טקסטורה ומקבל היטב את הצבע.
יתרון נוסף שלו הוא בתהליך ה”דיסטרסינג” (בסוף, לאחר סיום הצביעה)) הוא נותן עוד רובד ועוד גוון.
בשלב מאוחר יותר “סופר מג’יק בונד” התגלה כפריך מדי והוא נשבר בדיוק באותה נקודה בעייתית.
אז איך בכל זאת מחברים?
בשלב זה (שהגיע הלכה למעשה מאוחר יותר, אחרי השלמת המרישים החסרים) החלטתי להשתמש בפלך מתכת שיחבר את שני החלקים של התריס. (כמובן שאצטרך לטפל בשני צידי התריס ולא רק בצד אחד. משמע שני פלכי מתכת, אחד בכל צד)
אם אני הולכת על המראה הישן והמשומש, אז עד הסוף…
התיקונים הם חלק מה”לוק” ויראו גם אותם!
בתמונה זו מעל, שצולמה כבר לאחר 2 שלבי ביניים של צבע, ניתן לראות את פלכי המתכת וגם את האזור החלול בעץ. לצערי, בדיוק במקום החלול בעץ יש לחבר את הצירים של התריס התחתון, הנייד.
אידאלי זה לא יהיה.
מזל שהתריס הנ”ל לא אמור לתפקד כתריס. לא יהיה ממש צורך להפעיל את הצירים הללו (שבזמן תנועה מפעילים מומנט על הנקודה החלשה בעץ ועלולים לשבור אותה).
בתמונה מימין צולם האזור הבעייתי ביותר בתריס בסוף התהליך כולו. ניתן לראות את פלכי המתכת שמחזקים את החיבור. בסופו של דבר הצד הזה של התריס יפנה לקיר ולא יהיה גלוי.
בתמונה השניה מימין, צולם האזור הבעייתי בתריס מצידו השני בסוף התהליך. הצד הזה יהיה הצד הגלוי. גם כאן ניתן לראות את פלך המתכת שמחזק את החיבור מצידו השני.
השלמת מרישי העץ החסרים בתריס:
הואיל 
וחלק מהמרישים של התריס נשברו,
התפרקו ואבדו בערמות פסולת הבנין בשטח, היה צורך למצא להם תחליף.
כמובן שעל מנת למצא פתרון למרישים חלופיים יש תחילה למדוד את המרישים.
(עובי, רוחב ואורך. באורך הכולל של המרישים יש לכלול כמובן גם את החפיפה שלהם/ האזור המודבק)
במחסני עצים למיניהם ניתן למצא בין שאר הקורות והפלטות מעץ, גם לייסטים ארוכים באורך 2 מ’ במימדים מתאימים פחות או יותר למרישי תריס. את הלייסט יש לנסר לפי האורך הרצוי של המריש.
למיטב זכרוני קניתי 1-2 לייסטים ב20 ש”ח (אל תתפסו אותי במילה) ואותם ניסרתי לאורכים הרצויים. בתמונות ניתן לראות שארית של הלייסט המנוסר כמו גם את הכליבה המהדקת את התריס כנגד המרישים המודבקים (בדבק נגרים) עד ליבוש סופי של הדבק.
לאחר שהמרישים הודבקו והכל יבש, בהעברה של התריס ממקום למקום ה”סופר מג’יק בונד” בגד בי ונשבר.
בשלב זה החלטתי להוסיף את פלך המתכת. דבר שהתגלה כלא טריוואלי.
ברגים ניתן להבריג לתוך עץ. ה”סופר מג’יק בונד” מתפורר. בדיוק כמו להבריג בורג ישירות לקיר בלי דיבל. (תזכרו, זה חומר מילוי לקיר!)
כך שהיה צריך לברור מאד בזהירות את מיקום הפלך ואת מיקום הברגים שיקבעו אותו.
בד”כ לפני שלב הצביעה מגיע שלב של שיוף והכנת העץ.
במקרה זה החלטתי לוותר על השלב הזה מאחר והחיספוס והטקסטורה, תהיה אשר תהיה, תורמים למראה הסופי הרצוי.
(עם זאת, כן הסרתי באמצעות שפכטל, קילופי צבע רופפים על מנת שלא יתפוררו לי לתוך הצבע החדש.
קילופי צבע בשלב מאוחר יותר ישרתו את המראה שאני מחפשת ואף אעשה זאת בהמשך בצורה יזומה)
נראה שהגענו לשלב הכיפי יותר.
כפי שאולי הבנתם כבר גם השלב הזה יתחלק למס’ שלבים.
כשנגיע לסוף, רוב האנשים (ובן זוגי ביניהם…) לא באמת יבינו למה עבדנו כ”כ קשה …התריסים יראו כאילו עכשיו מצאנו אותם איפש’הו ברחוב.
אל תטרחו אפילו להסביר להם. הם חושבים בצורה אחרת. לכל היותר הראו להם איך התריסים נמצאו במקור לעומת איך הם במצבם הסופי.
טוב, נחזור לצבע…
שלב הצביעה:
אחרי שאספתי לא מעט תמונות השראה בפינטרסט, החלטתי על שילוב של גוונים שאהבתי.
באופן לא מקרי יש לי שאריות מהם בבית מעבודות קודמות.
זה יהיה שילוב של כמה סוגי צבע על בסיס מים: צבע אקרילי לציור, צבע אקריל לקירות וצבע גיר שאבי שיק .
החלטתי שהגוון הראשוני יהיה הגוון בו התריסים נמצאו – מן חום בורדו – חמרה חם. זה גם צבע שדומה מאד לצבע חלודה כך שאוכל לצבוע את הפרזול מבלי לאבד את מראה החלודה לחלוטין.
בצבע הזה צבעתי את כל התריסים בצורה יסודית.
לצערי אין לי תמונה שמתארת את רק שלב הצבע הזה.
הגוון השני שהתווסף הוא כתום. את הצבע הזה הוספתי בצורת כתמים אקראיים.
השכבה השלישית (אחרי שהשכבה הקודמת התייבשה היטב, כמובן) של הצבע היא בתכלת .
את השכבה הזו הוספתי בטכניקה שנקראת “Dry brush” או מברשת יבשה. כשמה כן היא. טובלים מברשת יבשה בצבע, מסירים שאריות מטפטפות על דפנות הפחית וצובעים. המטרה היא שיראו את משיכות המברשת . במקרה זה חשוב שהצבע בבסיס יהיה קונטרסטי לצבע בשכבה זו.
גם בשכבה זו מקפידים להשאיר אזורים מהשכבה הקודמת, חשופים .
ראו בתמונות:
השכבה האחרונה של הצבע תהיה בגוון ירוק מרווה מאובקת.
בשלב הזה החלטתי לשלב ולנסות טכניקה נוספת של צביעה שאף היא תתרום למראה הישן ולשיכוב הצבעים.
הטכניקה נקראת “Crackle paint” או צבע סדוק.
את שיטת הצביעה הזו ניסיתי רק פעם אחת בעבר ותריסי עץ ישנים הם הזדמנות מצויינת לנסות אותה שוב
עקרונית יש צבע מיוחד או חומר מיוחד (ולא זול) שניתן לקנות בחנויות יצירה על מנת להשיג את האפקט הזה אולם יש דרך הרבה יותר זולה.
ראוי לציין שאני לא ניסיתי את החומר הנ”ל כך שאיני יכולה להשוות או להעיד עליו.
אני הלכתי מראש על הדרך הזולה…שימוש בדבק פלסטי (אפשר גם דבק נגרים למי שמעוניין)
העיקרון הבסיסי הוא לצבוע שכבה של דבק פלסטי לפני שכבת הצבע באזור בו אנו מעוניינים באפקט הצבע הסדוק. לפי מה שקראתי לעובי שכבת הדבק יש השפעה על גודל הסדקים. עוד לא ממש צברתי מספיק נסיון על מנת להעיד על כך בעצמי.
יש לתת לדבק זמן להתייבש מעט אך לא לחלוטין.
הוא לא צריך להיות לח אבל דביק מעט למגע.
בשלב זה יש לצבוע שכבה אחת של צבע (במקרה שלי זה ירוק מרווה) ולחכות. לאט לאט ניתן לראות את הסדקים נוצרים.
חשוב להדגיש שגם במקרה זה הצבע הראשוני שעליו צובעים, צריך להיות קונטרסטי על מנת שניתן יהיה לראות את הסדקים.
בטכניקה זו אין לנו ממש שליטה על איך ואיפה בדיוק הסדקים יווצרו בסוף.
צריך לחכות לראות ולקוות לטוב.
את הטכניקה הזו של הצבע הסדוק עשיתי חלקית במקומות מסויימים על המרישים. 
במקומות אחרים צבעתי על השכבות הקיימות ובחלק מהמקומות לא צבעתי כלל כך שניתן יהיה לראות גם את הגוונים האחרים.
את הפרזול לא צבעתי בשום שלב, למעט השלב הראשון וגם זה באופן חלקי.
בתמונה הלא מאד איכותית משמאל, יש תריס אחד אחרי השכבה הרביעית ותריס שני לפני…
קילוף וחשיפת שכבות – “דיסטרסינג” באמצעות שפכטל:
אחרי שסיימתי
עם כל שכבות הצבע, האמורות לתת תחושה שלתריסים יש הסטוריה, מגיע שלב נוסף של ישון.
לתהליך קוראים “דיסטרסינג”
ואין לי מושג איך לתרגם זאת בצורה מדוייקת.
מטרת הדיסטרסינג ליצור שיפשופים, קילופים ופגיעה בצבע תוך נסיון לחקות תהליך טבעי שקורה לאורך זמן.
יש שיטות שונות רבות ומגוונות לדיסטרסינג (נייר זכוכית, צמר פלדה, שימוש בחומץ…) ולעניות דעתי, תמיד תוכלו למצא שיטה ודרך נוספת משלכם תוך נסוי וטעיה.
במקרה זה החלטתי להשתמש בשפכטל (הכלי כמובן), לקלף אזורים מועדים לקילוף, להסיר בליטות ולחשוף שכבות.
להבדיל מרהיט שעבר שיוף והכנה לצביעה, כאן יש גם לטקסטורה רכיב במראה הסופי המיושן. אם אתם זוכרים, בחרתי לא לשייף את התריסים לפני הצביעה בדיוק מהסיבה הזו.
שימו לב בתמונה למעלה מימין,
כאן יש גם לטקסטורה רכיב במראה הסופי המיושן. אם אתם זוכרים, בחרתי לא לשייף את התריסים לפני הצביעה בדיוק מהסיבה הזו.
שימו לב בתמונה למעלה מימין, הקילוף הנ”ל חשף באזורים מסויימים את ה”סופר מג’יק בונד” (הכתמים והנקודות הלבנות) או אפילו את העץ עצמו.
זה גם הזמן להשאיר את סימני השחיקה של הפרזול על הצבע
אחד הדברים שאני אוהבת במראה הזה המיושן הוא שכל רהיט נראה אחרת.
לכל רהיט יש את הטביעה המיוחדת שלו בלבד. ניתן לעבוד על כל רהיט בדרכים שונות, עד לרגע בו אנחנו נהיה שבעי רצון.
כשאנחנו מרוצים, מפסיקים.
(התמונות מתחלפות… למי שאין סבלנות – לחיצה על התמונה, תחליף תמונה)
ולסיום סיומת:
בשלב זה ניתן לקבע את הצבע באמצעות סילר כלשהו. ווקס או לכה. או לא.
אני ויתרתי על לכה או ווקס.
התריסים שלי לא יהיו בשימוש אינטנסיבי או במקום בו יש תנועה ערה כך שלכל היותר, תהליך ה”דיסטרסינג” ימשיך באופן טבעי…
לא נותר לי אלא לצייר את החלון והנוף.
ולתלות את התריסים 
על צירים מיוחדים (צירים ערבים) המתאימים לפרזול בתריסים שלי .
קניתי אפילו “מאנטשאלך” (מקור המילה ביידיש. “מאנטש” זה איש. “מאנטשאלך” זה אנשים קטנים) ….שישמרו על התריס במצב פתוח.
שי לאור מוכר אביזרים ופרזול לתריסי עץ.
בזמנו עשיתי חיפוש באינטרנט והוא היחידי שחזר אלי.
הוא חמוד, נגיש ונתן לי שרות מצוין. הוא אפילו הביא לי אותם להוד השרון כשנפגש עם לקוח פה באזור.
מוזמנים לבדוק מולו ישירות: 054-6355794
ו…לא. אין לי שום טובות הנאה מהפרגון הזה לשי.
תליית התריסים, החלון והנוף בפוסט אחר…לכש…
Related Images:
יש לצבוע את השכבה הסופית של הצבע, בה יווצרו הסדקים.
זאת על מנת שלא יווצרו כתמים בלתי מתוכננים של צבע חום או שהפאטינה שתתקבל לא תהיה כהה יותר מהרצוי.
ולתלות אותה שם על הקיר…כמובן!
