זוכרים את הכסא של גדי? מהפוסט הקודם?
אז בפוסט הזה הוא משתחרר מהקשר שלו לגדי ומאמץ קשר אמיץ (תרתי משמע) לדמות קומיקס מהילדות שלי –
“פופאי דה סיילור מן” או popeye the sailor man
(מה שעלול להסגיר את הגיל שלי. אבל בעצם, למי אכפת…)
למען האמת,
כנראה שהסויץ’ היה קשה כי זמן רב הכיסא המתין להחלטות העיצוביות שיתנו לו את אופיו.
אהבתי את הטקסטורה של הגב שנחשף לאחר קילוף השכבות,
אהבתי את ידיות העץ הגולמי שחיים ארביב הכין לכסא
ולא הצלחתי לחבר ביניהם רעיונית.
אז הוא המתין.
עד… שראש השנה התקרב, כסא נוסף היה נחוץ לשולחן החג והפתרון צץ לו מכיוון אחר לגמרי.
למה צריך בעצם פתרון עיצובי?
פתרון עיצובי הוא רעיון שעומד בבסיס הבחירות שמגדירות בסופו של דבר את אופיו של הרהיט ואיך הוא יראה.
חשוב להבין שרעיון עיצובי קושר את הבחירות שאנחנו עושים (למה כך ולא אחרת) ונותן לרהיט מראה מגובש, אורגני. גם אם הרעיון אינו לטעמכם, עדיין תרגישו שבקונטקסט הזה, הבחירות נכונות.
כשאין רעיון, הבחירות הן אקראיות, או אם יש יותר מדי משתנים ללא קשר שמתחרים על תשומת הלב במראה של הרהיט, זה ניכר בו.
לדעתי במקרה זה, הרהיט יראה חובבני גם אם טכניקת השיפוץ מעולה.
(זה אגב נכון לדעתי בכל תחום. ממש לא רק בעיצוב רהיטים).
לפעמים הבעיות והפתרונות הטכניים שאני מוצאת להם, מתווים את עיצוב הרהיט.
(לדוגמה: ראו את ארונית האמבטיה שהיה כתם בצידה ואיך (גם) הבעיה הזו השפיעה על עיצוב הארונית)
לפעמים המורפולוגיה או החומר של הרהיט מתווים את הפתרון שלי
(לדוגמה: הסוקל שהפך למדף בפינת העבודה של אמא שלי)
לפעמים לא.
לפעמים נכנס רכיב נוסף שנותן את הטוויסט לרהיט.
רק בשביל להזכר, כך הכסא נראה כשהוא הגיע אלי הביתה:
יש כאן לא מעט עבודה לעשות… 
ידית אחת חסרה… 
הדרך לפתרון עיצובי בכסא שלי.
בגלל שלא הצלחתי רעיונית (וויזואלית) לחבר בין חלקי הכסא
ומכיוון שהיה ברור לי שהמושב (המרופד) יכניס רכיב נוסף וחומר נוסף שיצטרך גם הוא להתחבר בסופו של דבר,
החלטתי לוותר על הטקסטורות של החומר (גב הכסא והידיות), שאהבתי כל אחד בפני עצמו ולהשתמש במשהו אחר, שידבר בשפה אחת.
זה יכול היה להיות צבע,
זה יכול להיות ציור
זה יכול להיות טפט כלשהו.
אם הגב והידיות יהיו דומיננטיים וימשכו את תשומת הלב, מושב הכסא ייתן להם תמיכה עיצובית
והפוך. אם מושב הכסא ירופד בבד דומיננטי הידיות והגב יסתפקו בצבע אחיד ויתמכו במושב.
(מזכירה לכם כי השלד נצבע בשלב מוקדם יותר בצבע נייטרלי לחלוטין בדיוק מאותה הסיבה, לא להתחרות ולהשתלב)
וכאן פופאי נכנס…
חשוב להבין כי הלכה למעשה את הבעיות הטכניות של הכסא פתרתי כבר בפוסט הקודם.
כל הפתרונות, בזכות חיים ושמוליק, עזרו לי להשאר נאמנה למורפולוגיה המקורית של הכסא בלי אילוצים נוספים.
בשלב זה החלק הטכני הוא פשוט יחסית. מה שעיכב אותי בעצם הוא העיצוב של הכסא.
פופאי – קומיקס משנות ה70.
חברתי עפרה, החולקת איתי את האהבה ל”זבל” וכשרונית בפני עצמה, זכתה לאוצר בלום של חוברות פופי (כן, שם זה בלי א’) מקוריות. היא שיפצה כסא עם חוברת כזו ואף נתנה לי במתנה חוברת אחת מתוך האוצר הזה. זו החוברת שאני קיבלתי:
וזו החוברת המקורית שסיפקה את הקומיקס לכסא …
החוברת הזו חיכתה מספר חודשים לפרוייקט שיתאים לה בדיוק, עד שנפל לי האסימון (עכשיו בטוח הסגרתי את גילי ;-)) והחלטתי לחבר את החוברת הזו עם הכסא שלי.
ואת האספנים שסופקים את כפיהם וחשים כי שימוש בחוברת קומיקס לעיצוב כסא זה חילול הקודש, אשאל רק איזו משתי הדרכים הלכה למעשה מכבדת יותר את הקומיקס?
שמירה בקופסה עם עוד חוברות בארון (ובמקרה הטוב מסחר בהן)?
או שהקומיקס יעטרו כסא שיהיה בשימוש יומיומי ויהיו חשופים לעין כל?
מה אני מעדיפה אתם כבר יודעים 🙂
כיסוי המשענת והידיות עם קומיקס של פופאי
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני משתמשת בטכניקה הזו של כסוי משטחים בהדבקה, בוריאציות שונות בהרבה מהפרוייקטים שלי.
יש לטכניקה הזו הרבה יתרונות הן עיצוביים הן טכניים.
כשאני רוצה להסתיר חומר גלם ירוד (מגרת MDF חסרת יחוד ששינתה יעוד) ,
כשאני רוצה להסתיר פגמים (כסא שנשבר ותוקן ),
כשאני רוצה לחבר אלמנטים שונים (ארונית אמבטיה שרציתי לשמור חלקית על העץ החשוף )
ובכל המקרים יחד, בחירת הטפט (דפי ספר, עיתונים, מפות, תכניות…וכאן הקומיקס) אם כפתרון טכני לבעיה ואם כבחירה עצמאית, הפכו לרכיב דומיננטי בעיצוב הפריט.
גם כאן, התפקיד של פופאי (כטפט הפעם) היה לחבר את האלמנטים בכסא (הידיות והמשענת שאהבתי את הטקסטורה של כל אחד מהם בנפרד אבל לא הצלחתי לחבר ביניהן)
הטקסטורות המקוריות של המשענת ושל הידיות
מבחינת טקסטורת הכיסוי יש הרבה דרכים לישם זאת – זה תלוי טפט ותלוי העדפה אישית
(החל מפססיפס אקראי של קרעים מצידה האחד של הסקאלה וכלה בגליון אחד ששומר על רצף תוכני מצידה השני של הסקאלה כשבין לבין יש הרבהשלבים ואופציות).
משענת הגב:
לו יכולתי כאן, הייתי מדביקה גליון אחד על המשענת משני צידיה. הייתי יוצרת רצף תוכני שניתן יהיה הלכה למעשה לעקוב ולקרא את הסיפור בקומיקס הזה של פופאי גם ממשענת הכסא.
לצערי גודל דף הגליון היה קטן יותר מהמשענת אותה הייתי צריכה לכסות. אילוץ הגודל חייב אותי לבחור שיטה לחבר חלקים וליצור עיקרון של רצף כלשהו.
החלטתי ליצור חיבורים מלאכותיים ששמרו על הגריד הקיים, בקומיקס, על המרווחים הקיימים ועל הכיוון.
אומנם הרצף התוכני לא נשמר אבל הרצף הויזואלי, שמאפיין קומיקס, נשמר.
השארת שוליים לכיסוי הקנטים של המשענת 
שמירה על כיוון והקצב הויזואלי האופייניים לקומיקס 
השלמות וחיבורים שנאמנים לקצב האורגינלי של הקומיקס
חשוב לי להזכיר כאן כי לפני שהתחלתי בכל תהליך ההדבקה מילאתי חורים, שייפתי והחלקתי את המשטחים המיועדים להדבקה. החלק הזה הוזכר בפוסט הקודם ולא ארחיב עליו כאן.
הידיות:
את אותה שיטת כיסוי שיישמתי על משענת הגב (שמירה על רצף ויזואלי של הקומיקס), איישם גם על הידיות אולם המורפולוגיה השונה של הידית מחייבת מעט יותר התאמות וחיתוך שבלוני
ולתהליך העבודה עצמו
לפני שאני מדביקה הלכה למעשה, אני מסדרת לי את המשטחים להדבקה במקומם. חותכת את החלקים שיש לחתוך ולהתאים באמצעות סרגל מתכת וסכין יפני כך שהכל יהיה מוכן לשלב ההדבקה.
אני משאירה עודפים לשוליים נדיבים ואיני חותכת בשלב זה. אתאים אותם לרצוי ולקנט לאחר ייבוש הדבק.
לאחר שאני מוודאה שהמשטח חלק וללא חורים או בליטות, אני מורחת שכבה דקה ואחידה של דבק פלסטי (ניתן לדלל אותו במעט מים כדי להקל על המריחה).
את המריחה אני עושה באמצעות מכחול עבה או מברשת.
לאחר שהשטח מכוסה, אני מניחה עליו בעדינות ובהדרגה את דף הקומיקס של פופאי. שימו לב שהכיוון במקרה זה חשוב. יש לוודא שאתם מניחים את הדף ישר! לאחר ההנחה של הדף על משטח הדבק אני מהדקת עם כריות האצבעות, מוודאה שלא נוצרו בועיות אויר ושאין קמטים וגלים. שימו לב, לא עם הציפורניים או עם דברים חדים כי אתם עלולים לקרוע את הגליון (בדיוק כמו שקרה לי עם השרפרף)
הדבקת הקומיקס על הידיות 
עיטוף המשענת וכיסוי הקנטים 
המשענת עטופה מכל צדדיה 
כיסוי מלא לידיות
את שולי הקומיקס אני מקפלת ומדביקה לקנט הדק של גב במושב או לצידי הידיות
באזורים בהם יש התעגלות (גם בידיות וגם במשענת הגב), אני יוצרת חתכים קטנים בשוליים המתקפלים כדי לאפשר התאמה מירבית למשטח המתקמר.
בידיות אני מטפלת תחילה במשטחים המתעגלים (הן בחלק הקמור הן בקעור) ורק לאחר ייבוש אני מטפלת בצדדים כשאת השוליים המיותרים אני חותכת ומשייפת בעדינות כדי לא לפגוע בקומיקס שהודבק כבר.
גם במשענת הגב לאחר יבוש מלא של שני הצדדים (והקנט שכוסה בשולי הקומיקס), אני משייפת בעדינות את השאריות כך שבסופו של דבר גם הקנט מכוסה כולו בצורה נקייה לחלוטין מבלי שרואים את החיבורים.
כיסוי והגנה על פופאי (זוכרים שהוא וינטאג’, כן?)
הואיל והמשטחים שבחרתי לכסותם בקומיקס של פופאי מועדים לשחיקה מכנית יחסית גבוהה,
אצטרך להערך לזה ולהגן עליהם יותר מבד”כ.
לאחר שכל האזורים כוסו לחלוטין והכל יבש, אני מתחילה בתהליך בו אני מכסה הכל בארבע (או יותר) שכבות של דבק פלסטי כשבין שכבה לשכבה יש להמתין לייבוש מלא.
התהליך הנ”ל על כל שלביו, מבלי להתפשר על זמני ייבוש, יכול לקחת יום שלם.
לא הכיסוי בדבק כמו ההמתנה בין שכבה לשכבה ובין צד לצד.
אני שילבתי את כל התהליך הזה ביום בישול.
כך הצלחתי לא לאבד סבלנות ולא להרוס את כל העבודה שלי כי לא המתנתי לייבוש מלא.
ואחרי שהדבק יבש,
עוד כמה שכבות של לכה שקופה. ושוב… מריחה, ייבוש, מריחה, ייבוש… עד להשלמת התהליך.
כמובן שבאזורים שמועדים פחות לשחיקה מכנית ניתן להסתפק בפחות שכבות.
(בין השכבות, אני עוטפת את המברשת בניילון כדי שלא תתייבש. אם זמני הביניים מתארכים, אתם יכולים גם לעטוף את המברשת בסמרטוט לח ובניילון ולהכניס למקפיא)
כיסוי הקומיקס המודבק ב3 שכבות של דבק פלסטי 
לאחר שכבות הדבק ישום 3 שכבות של לכה על בסיס מים
חיבור המשענת לשלד:
המשענת מחוברת לשלד באמצעות ברגים ששמוליק בזמנו חתך לי והתאים בדיוק את אורכם לעובי המשענת (פרוט בפוסט הקודם) וכך זה נראה מקדימה ומאחור:
חיבור המשענת לשלד באמצעות הברגים שנחתכו 
הברגים בחזית המשענת
חיבור הידיות לשלד:
בכסא המקורי חיבור מסעדי היד לשלד נעשה באמצעות פלך שהושחל בשלד וקובע למסעדים בשני ברגים קטנים.
הידית המפורקת עם הפלך שקיבע אותה למקומה 
חיבור הידית האורגינלי
הואיל והכסא הגיע אלי עם ידית אחת ומחבר אחד,
הואיל וחיים הכין לי שתי ידיות חדשות שעומק השקע לא הותאם במדוייק לעומק השקע המקורי,
הואיל ואין בנמצא פלך או מחבר דומה,
החלטתי במקרה זה לחרוג מהנאמנות למקור ובמקרה זה, להעזר בדבק לחיבור הידיות לשלד.
הדבק הכי חזק שאני מכירה שיתאים גם במקרה זה הוא סופר 7 .
ניתן להשיג אותו בשקוף ובשפופרת לחיצה קטנה (אפקטיבי יותר לעבודות קטנות מאחר והוא מועד מאד להתייבשות) – מה שהיה אידאלי במקרה זה:
שימוש בדבק סופר 7 שקוף 
בזכות השקיפות הדבק “נעלם” 
כמובן שאת שאריות הדבק שנדחפו החוצה ושנמרחו על השלד, אני מנגבת לפני שהדבק יבש. מכיוון שהדבק שקוף, הוא “נעלם” ולא רואים אותו .
שימו לב, אולי טריוואלי ואולי לא…
יש למדוד ולמקם את שתי הידיות במקביל. תזוזה של חצי סמ’ אפילו יכולה לצרום בעין.
ריפוד המושב. איך הוא משתלב בכסא קומיקס של פופאי?
מזכירה לכם איך המושב נראה במקור:
במקור המושב דק יותר.
המושב, כולל הקרש בבסיסו, היה רקוב לחלוטין ואני ניסרתי ממדף לביד (סנדויץ’) שמצאתי, מושב חדש שאת צדו האחד קילפתי מפורמייקה. כל החורים נקדחו בדיוק במקומם המקורי ומחברי הברגים החדשים ננעצו במקומם (פרוט לכל התהליך בפוסט הראשון על הכסא)
נעיצת המחבר בחור בצד בו הוסרה הפורמייקה 
המחבר נעוץ. לתוכו יתברג הבורג
מילוי המושב
לא נותר אלא לגזור ספוג, לעטוף עם משטח אקרילן ולכסות את הכל בריפוד.
חיתוך הספוג למושב 
חיתוך משטח אקרילי 
עיטוף המושב והידוק משטח אקרילן לאחורי במושב 
הכסא מוכן לריפוד…
ושוב סוגיה עיצובית – איך המושב יראה?
גם כאן עיקר ההתלבטות לא היתה סביב סוגיות טכניות.
השאלה המרכזית היתה עם איזה בד ארפד את המושב.
הואיל ו(גם)הכסא הזה יהווה כח עזר בארוח ארוחות, אני נוטה לבחור בבד דמוי עור שיהיה קל לנגב ולנקות.
בזמנו כששיפצתי את הכסא עבור הבת שלי הזמנתי באינטרנט מספר חתיכות של בד דמוי עור בגוונים שונים. שם עשיתי קולאג’ צבעוני מחתיכות בד שונות שהיו מוקד המשיכה והעוגן העיצובי של הכסא.
כאן העוגן העיצובי הוא כמובן הקומיקס של פופאי.
המושב במקרה זה יהיה אלמנט תומך, או משתלב כך שלא יתחרה בעוגן שבחרתי (בדיוק כשם שהשלד נצבע בצבע נייטרלי )
בחירת הצבע היתה תוך בחינה מעשית של כל חתיכות הבד שיש ברשותי שהועמדו בסמיכות לקומיקס.
אחד מהבדים שיש אצלי הוא בד הריפוד שפורק מהספה שלי ושבמקרה לגמרי הוא נייטרלי מאד ותואם מאד לצבע בו צבעתי את השלד של הכסא.
מהר מאד התמקדתי בבד הצהוב ובבד שפורק מהספה.
נכון שצהוב עדיף?
הבד הצהוב היה שמח יותר, השתלב היטב בגווני הצהוב בקומיקס של פופאי והגוון הבסיסי והרווי שלו התאים יותר לרוח הקומיקס ולמה שרציתי שישדר.
לשמחתי קיבלתי לזה חיזוק גם מחברותי לפייסבוק שעוקבות אחרי העבודות שלי שם (אני אמנם יודעת מה אני רוצה, אבל נחמד להתייעץ. לפעמים עינים נוספות רואות דברים נוספים שחמקו מעיני).
עם זאת, בד הספה לא יזנח לאנחות.
ממנו אתפור קדר (פָּיְפִּינג) למושב וכן אכסה את תחתית המושב.
לאחר הבחירות העיצוביות, אפשר להתקדם לחלק הקל, הטכני…
שלב מקדים לתפירת הריפוד – תפירת פָּיְפִּינג .
כאשר רוצים לשמור על המורפולוגיה של המושב, יש לתפור את הריפוד כך שהדופן תהיה ניצבת למישור המושב. כמובן שזו הזדמנות פז להכניס גם פָּיְפִּינג (או קדר) כדי לחזק את המבנה וגם כדי לשדרג את מראה המושב.
במושב המקורי של הכסא, היה קדר קטן בגוון של המושב.
כאן ניצלתי את ההזדמנות ונעזרתי בקדר (פָּיְפִּינג) לקשור עיצובית את המושב גם לקונסטרוקציה.
כאמור, הבד שהיה לי תאם לגוון בו צבעתי את שלד הכסא והחלטתי ליצור ממנו את הקדר (פָּיְפִּינג).
פירת הפָּיְפִּינג 
שימו לב לעשות חתכים קטנים כשהפָּיְפִּינג מסתובב כדי למנוע עיוות 
תפר נוסף לחיזוק ולקיבוע השאריות הפנימיות למקומן.
קדר או פָּיְפִּינג –
כשהתחלתי ללמוד לרפד (מהרשת), המושג שנחשפתי אליו היה פָּיְפִּינג (כן…צנרת…) ורק אח”כ גיליתי שפה בארץ קוראים לדבר הזה קדר (ואין לי מושג עדיין למה ומה מקור השם) כך שאני עדיין לא סגורה על אחד מהשמות 😉
אז מה זה קדר או פָּיְפִּינג ,
מה התפקיד שלו
איך משתמשים בו בעיצוב ובריפוד,
איך הלכה למעשה עושים את ה”דבר הזה”
על כל זה תוכלו לקרא בהרחבה, עם קישורים נוספים להדרכות, בפוסט שהעלתי על ריפוד הספה שלנו.
אחרי שאני תופרת את הקדר באורך הרצוי (לפי מדידה) עם אקסטרה לבלת”מ (הפעם עשיתי זאת מרצועה שפרמתי כך שהרצועה אינה אלכסונית ופחות גמישה) אני עוברת לבד הנבחר לריפוד.
תפירת הריפוד למושב:
מהבד הצהוב אני חותכת את המשטח לפי שבלונת המושב (לפי אותה שבלונה גם חתכתי את הספוג).
אני זקוקה גם לרצועה באורך היקף המשטח וברוחב גובה המשטח+הספוג+ תפר+שטח נעיצה (לפי החישוב שלי בערך 9 סמ’ סה”כ).
מאחר ואין לי מספיק אורך רצועה, אצטרך לתפור שתי חתיכות רצועוה ולתכנן את מיקום החיבורים.
מאחר והבד נשמר אצלי מקופל, הוא מקומט. לפני שאני מתחילה לתפור, אני מגהצת אותו בטמפ’ בינונית באמצעות תווך מבד כותנה כותנה שאני מלחלחת.
בד המושב (דמוי עור) לפני גהוץ 
בד המושב אחרי גיהוץ
את הפָּיְפִּינג שעשיתי מקודם, אני תופרת בחיבור ביו המשטח לרצועה לאחר שתכננתי היכן תהיה נקודת החיבור (טכנית אני תופרת אותו תחילה למשטח ואז מחברת לרצועה תוך תכנון מיקום החיבורים והפעם של הרצועה).
כשהכל מחובר, אני עוברת עם תפר נוסף על החיבור בצד של הרצועה גם כדי לחזק וגם כדי למקם את השאריות הפנימיות של התפר.
שימו לב שבעיקולים יש לחתוך מס’ חתכים ברצועת הפָּיְפִּינג בצד התפר כדי לאפשר גמישות.
שימו לב לעשות חתכים קטנים כשהקדר מסתובב כדי למנוע עיוות 
תפר נוסף לחיזוק ולקיבוע השאריות הפנימיות למקומן. 
משטח המושב תפור לרצועה שמקיפה אותו כשקדר תפור ביניהם 
הלבשת המושב והפינישים לקראת סיום
כשהכל תפור, נותר רק “להלביש” את מבנה הריפוד שתפרנו על המושב, להדק הכל לצידו השני של המושב עם אקדח סיכות.
אני מתחילה להדק מהמרכז קדימה ואחורה לסרוגין ועוברת לצדדים. מהדקת בכמה נקודות מרכזיות עוברת הלאה ושוב חוזרת להוסיף סיכות ולהדק את הריפוד למושב, ברווחים שנוצרו.
עיבדו ברגישות. קרה לי שהייתי צריכה להוציא סיכות כי לא היה איזון במתיחה ונוצרו עיוותים.
הידוק הריפוד עם אקדח סיכות 
כיסוי כל החלק התחתון באמצעות בד (ופתיחת חורים בבד לברגים)
אחרי שהכל מהודק, אני גוזרת מהבד שפרקתי מהספה חתיכה בגודל המושב, מקפלת את הקצוות פנימה ומכסה את החלק האחורי של המושב. גם כאן אני מהדקת ומותחת את הבד באמצעות אקדח סיכות. בסוף, אני יוצרת חורים בבד בנקודות בהם הבורג צריך להכנס.
עם הברגת הברגים וחיבור המושב לשלד אני משלימה סוף סוף גם את השיפוץ של הכסא הזה ואני יכולה להפקיד את הלב שלי בידיו האמונות של “משפץ לבבות” (טוב נו…קרדיולוג, אלקטרופיזיולוג..) שתודה לאל הרבה יותר זריז ממני.
קבלו במחיאות כפיים סוערות את הכיסא במתכונתו המחודשת עם פופאי ואוליב וברוטוס בקומיקס וינטאג’ משנות ה 70:
