את הכסא קיבלתי מגדי ….
שניה וחצי לפני שנזרק (הכסא, כן?) ואחרי כמה שנים ששהה חשוף לשמש ולגשם בחצר בית שהשתפץ מ-א-ד מ-א-ד לאיטו.
אבל במצבו המוגמר קשה קצת להתעלם מחלקו של פופאי בכסא.
טוב… פופאי המלח ללא ספק הוא שם קצ’י יותר לכסא. ואעיז ואומר שאפילו מגזין הקומיקס בן ה-45 בערך, איתו עבדתי, הוא אפילו וותיק יותר מהכסא. (אבל בעצם הוא לא וותיק יותר מגדי ;-))
…
קשה לבחור, אבל אין צורך.
זה גם הכסא של גדי (שעכשיו הוא הכסא שלי בעצם אבל גדי נתן לי אותו…) וגם כסא פופאי המלח.
בחלקו הראשון של השיפוץ, בו יעסוק הפוסט הזה, זה יהיה הכסא של גדי (זאת אומרת שלי…נו, הבנתם)
בפוסט הבא ניתן את הכבוד לפופאי המלח.
והאנשים שהיו איתי בדרך…
בדרך (הארוכה יש לציין) אל הכסא הזה הלכו לצידי בשלבים מסויימים אנשים טובים שבלעדיהם הכסא היה נראה כנראה אחרת לגמרי:
גדי, חבר יקר מתקופת לימודי במדרשת שדה בוקר, שהעדיף לתת את הכסא לי במקום שיהפוך לפסולת בנין.
עפרה, שנתנה לי את גליון מס’ 20 של פופי (שם זה כתוב בלי א’….)
חיים ארביב, האיש עם לב הזהב, שהתנדב ושיחזר לי את הידיות לכסא משאריות של עץ מהנגריה שלו.
שמוליק, שהתנדב וחתך לי את ברגי גב הכסא על מנת שלא יבלטו. בא והלך, בא והלך… עד שכל הברגים היו בדיוק באורך הנחוץ.
תודה רבה רבה לכולכם.
כאן התחלנו…
כאן, מבחינתי זה איפש’הו בפברואר, כשקיבלתי את הכסא מגדי.
אהבתי את המורפולוגיה שלו, ומצבו, שנראה חסר תקנה, איתגר אותי והצית את הדמיון שלי.
לכסא הזה היו לפחות שני גלגולים קודמים (תוכלו לראות עדות לזה בתמונות בהמשך) אבל זה פחות רלוונטי לענייננו. עבורי נקודת הזמן הזו ומצבו זה אלו הן נקודות המוצא שלי.
כפי שאתם רואים, הוא עדיין רחוק מאד מלהיות כסא פופאי. תרתי משמע.
אבל בסוף זה יקרה.
בינתיים,
זה הכסא של גדי ובמצבו זה הוא הגיע אלי:
ידית אחת חסרה… 
נכון שמאחור הוא נראה כאילו מישהו כאן צריך לשרותים? 
וזו הידית שנשארה. 
הואיל והפוסט הזה יתאר רק חלקו הראשון של השיפוץ, לא אשאיר אתכם במתח.
ראיתם איך הכסא נראה כשהגיע אלי.
כך הוא נראה בסוף (לתמונות נוספות, תצטרכו להמתין בסבלנות…):
איך מתחילים בכלל לטפל בכסא של גדי?
לפני בכלל שאני חושבת על כיוון של מה יהיה, אני צריכה להבין מה היה ומה יש.
מה עומד לרשותי הן מבחינה עיצובית, הן מבחינת החומר עצמו.
עם מה ניתן עדיין לעבוד, מה לשמר ועל מה לוותר.
כמו תמיד, מתחילים לפרק.
לרוב עם הפרוק מצב הרהיט יחמיר לפני שישתפר. נראה לי שבמקרה זה, מצבו לא יכול להיות גרוע יותר…(גם הכסא הזה נראה חסר תקנה בהתחלה…)
החלוקה לחלקים בכסא הזה היא מאד ברורה ומתחלקת לשלד מברזל וחלקים מעץ שמתפרקים.
השלד יציב מאד (וכבד!) ולמעט צביעה אינו זקוק לשום טיפול נוסף.
מאידך,
מצב החלקים מעץ גרוע מאד ועדיין לא ברור אם אוכל לעשות בהם שימוש או שיהיה צורך להחליפם.
החלקים המתפרקים הם:
– המושב (אין בכלל ספק שצריך ריפוד חדש. את כל הבפנוכו אוכל לבחון רק כשאפרק אותו),
– הידיות (הידית לשם הדיוק. נותרה רק אחת…צריך יהיה למצא ידית או קונצפט עיצובי שיתאים לחסר הזה)
– גב הכסא שאין צורך להכביר במילים על מצבו. ראיתם את התמונות…
כל החלקים הללו מחוברים בברגים חלודים שאני מצליחה לשחררם באמצעות שכנוע קל (ולפעמים קצת זמן) של WD40.
פירוק המושב:
טוב, לא השלתי את עצמי. היה לי ברור שאת הריפוד ואת כל המילוי אחליף.
לא תארתי לעצמי כמה העץ עצמו רקוב.
המושב רקוב לחלוטין 🙁 
שימו לב, (גם) כאן רואים שהיה שיפוץ קודם 
אשתמש בו כשבלונה….
כפי שאתם רואים, אפילו לא טרחתי להסיר הכל. העץ פשוט התפורר. התועלת היחידה בו היא כשבלונה לחתיכת עץ אחרת שאחתוך מהשאריות שיש אצלי ואח”כ…לפח.
הידיות:
כאן הבעיה העיקרית היא שיש רק ידית אחת שמחוברת עם פלך קטן שמושחל בחור יעודי בקונסטרוקציה. כמובן שיחד עם הידית החסרה, חסר גם פרט החיבור שלה – שלא ניתן להשיג כמוהו בשום חנות חומרי בנין או פרזול ברדיוס סביר
חיבור הידית האורגינלי 
הידית המפורקת עם הפלך שקיבע אותה למקומה
גב המושב:
גב המושב, שהיה מחובר עם ברגים חלודים לקונסטרוקציה, היה עשוי מעץ לבוד ומכופף. השכבות החיצוניות, כתוצאה מרטיבות והזנחה של שנים, החלו לקבל גלים ולהפרד.
גב הכסא, יש לו חשיבות ארגונומטרית והוא גם חלק אורגני והמשכי מהקו (ומהעיצוב) של הכסא.
גב הכסא, מכופף לגזרה מאד מדוייקת שמתאימה במדוייק לקונסטרוקציית המתכת. עובי הלוח הלבוד של גב הכסא הותאם במדוייק לאורך הברגים כך שיגיעו במדוייק למישור המתכת.
היה לי ברור שאם יהיה צורך בשחזור מלא, הוא יצטרך להיות מאד מדוייק בפנים רבות.
במקרה זה, לא הייתי בטוחה כלל שיש ברשותי את הכלים לכך ולפנות לבעל מקצוע יכול להפוך את כל השיפוץ הזה ללא כלכלי בעליל.
לשמחתי גיליתי שלאחר קילוף השכבות הגליות והרופפות (עם ספטולה), נשאר לי גב יציב דיו כך שעדיין ניתן לעבוד איתו בהמשך.
אפילו היה יופי בלוח הגלוי לאחר שקלפתי ממנו את השכבות הרופפות.
אין לי מושג איך הלוח קיבל את הגוונים הללו, אבל אהבתי אותם ובמשך תקופה ארוכה חשבתי לשמר אותם ולהשתמש בטקסטורה הזו כחלק מעיצוב הכסא הסופי.
הכסא של גדי מתחיל להשתקם כחלק מההכנה
לפני שהכסא של גדי (או כל רהיט אחר שמשתקם, לצורך העניין) מקבל אמירה עיצובית מדוייקת, יש לוודא שטכנית הוא יציב ושכל חלקיו תקינים.
במקרה הזה יש לי לא מעט עבודה, בעיקר על חלקיו המתפרקים, כדי להביא אותו לקו אפס מסויים.
1 – יש לי ידית אחת וצריך למצא פתרון לשניה (פתרון אחיד או פתרון שונה, דבר שיכול כשלעצמו להשפיע על העיצוב הסופי של הכסא).
2 – יש לי גב כסא שהוסרו ממנו שכבות רופפות ו- 4 ברגים חלודים שאצטרך למצא להם חלופות.
3 – יש לי מושב כסא רקוב וארבעה ברגים חלודים . הכל יוחלף. המושב הקיים ישמש כשבלונה וכלאחר כבוד, ימצא את דרכו לפח.
ידיות:
אין לי כלים ואין לי מיומנות להכין את הידיות, כמו את גב הכסא .
על מנת להכין ידית דומה לידית הקיימת, צריך נגר ונגריה.
הג’יטסו שלי, או אפילו מולטיטול כזה או אחר לא יעשו את העבודה.
התחלתי להכין את עצמי רעיונית, לחלופות, לא בהכרח סימטריות, והתחלתי לגשש על מנת לקבל הערכות שיעזרו לי לקבל החלטות.
כאן הפייסבוק, חכמת ההמונים וחיים ארביב מ”חיים בעץ – הגשמה ביצירה” באו לעזרי.
קיבלתי ברשת תשובות שונות לגבי הידיות אבל רק חיים אמר שאין בעיה להכין ידית כזו מעץ.
הוא הגדיל ועשה והזמין אותי לנגריה שלו -“חיים בעץ – הגשמה ביצירה” (כשהיא עוד עמדה על תילה) לבוקר שישי אחד ועשה לי שתי ידיות משארית של עץ.
חיים, עם לב הזהב והאישיות הכובשת שלו, קיבל אותי בחום והסביר לי (ואף נתן לי להתנסות) כל שלב שעשה. הנגריה שלו, שלצערי כבר לא קיימת, היתה כמו בית חלומות עבורי ויצאתי משם אחרי כמה שעות בהי, עם ניצוץ בעיניים ועם שתי ידיות לכסא שלי (ושל גדי…)
תודה רבה חיים. אתה איש מופלא ומקצוען אמיתי. היה כיף להכיר אותך וללמוד ממך.
הידיות שעשית מקסימות בעיני גם בגולמיותן זו שמשקפת מאד את הטקסטורה של העץ.
עוד זמן רב לאחר מכן התלבטתי איך לשמר את המראה הזה שלהן ולשלב אותו בעיצוב הסופי.
מושב הכסא שקיבלתי מגדי:
בשלב זה כשאני מדברת על מושב הכסא, אני מדברת על העץ ועל החיבורים שהיו רקובים וחלודים במושב הכסא כפי שקיבלתי אותו.
כאן דווקא הג’יטסו שלי והמקדחה שלי כן יספיקו ויהיו אפקטיביים דיים.
כאמור, לוח מושב העץ הישן והרקוב ישמש כשבלונה ללוח חדש שאנסר מלוח לביד עם כסוי פורמייקה שמצאתי. הלוח לא במצב אידאלי אבל הוא עבה (עבה יותר מהמשטח המקורי) ויתן מענה יציב. ממילא הוא יכוסה מכל כיווניו כך שלמראה שלו אין חשיבות.
שבלונה למשטח חדש 
ניסור הלוח 
שימו לב, בינתיים אני מנסרת את הלוח אבל את החורים אני רק מסמנת.
את החורים אקדח (אעזר גם אז בלוח הישן) בשלב מאוחר יותר אחרי שאסיר את הפורמייקה מאחד הצדדים של המשטח.
הסרת הפורמייקה מהמשטח:
למען האמת, הסרת הפורמייקה מהמשטח היא שלב שניתן לוותר עליו אבל הוא יקל על הכנסת החלק שמיועד לקבלת הבורג, בשלב מאוחר יותר. בחרתי להסיר את הפורמייקה על מנת להתנסות בתהליך הזה ודווקא כאן מפני שכאן אני יכולה לפשל חופשי ולא אקלקל דבר (ומאידך, זו אינה עבודה מיותרת)
כדי להסיר את הפורמייקה עבדתי עם מגהץ (אני משתמשת בתווך של בד כותנה כדי להגן על המגהץ בעיקר) כדי לחמם את הדבק ולרכך אותו ואח”כ עם ספטולה אני מפרידה את הפורמייקה מהעץ. כך אני מסירה חלקים חלקים מהפורמייקה עד שהכל הוסר.
שאריות דבק ניתן לשייף או להסיר עם ממיס. אני דילגתי על השלב הזה מאחר ואני לא זקוקה למשטח יצוגי (הכל יכוסה, זוכרים?)
חורים בלוח המושב:
לאחר שהסרתי את הפורמייקה מאחד הצדדים (צד אחד הספיק לי גם לצורך ההתנסות וגם לשאר היתרונות שהסרת הפורמייקה השיגה) אני קודחת את החורים וגם כאן נעזרת בלוח הישן כשבלונה לקדיחה.
אני מהדקת באמצעות כליבה את שני הלוחות זה לזה ומקבעת אותם שלא תהיה תזוזה. אני קודחת מצד אחד אח”כ מהצד השני. מוודאה שהלוח סימטרי והחורים זהים ללוח הישן (ארבעה חורים לקבלת הברגים ועוד שני חורים על ציר הסימטריה)
לגבי שני החורים הנוספים שנמצאים על ציר הסימטריה של המושב…
מישהו יודע בוודאות מה תפקידם? אם כן, אשמח אם תכתבו לי בתגובות למטה.
עד שאדע בוודאות למה הם מיועדים, השערות שלי לתפקיד החורים:
א. ניקוז?
ב. איוורור?
ג. מתן גמישות מסויימת ללוח??
בכל מקרה, הואיל והחורים קיימים בלוח המקורי ואני לא יודעת בוודאות איך העדרם ישפיע על תפקוד הכסא, אני מעבירה גם אותם במקומם המדוייק ללוח החדש.
לאחר שהחורים קיימים אני דופקת לתוכם את החלק שאמור לקבל את ההברגה (הברגים שיחברו את המושב לשלד) חדי העין יבחינו במחברים הישנים והחלודים הללו בלוח הישן. כמובן שבמקרה זה, קניתי את כל הברגים והמחברים מחדש וכל החלקים החלודים נזרקו
נעיצת המחבר בחור בצד בו הוסרה הפורמייקה 
המחבר נעוץ. לתוכו יתברג הבורג 
חדי העין יבחינו בחורים במתכת חלודה שלתוכה הוברגו הברגים
לצערי עשיתי טעות וקניתי ברגים באורך הברגים המקוריים שהתגלו כקצרים מדי (שכחתי שהלוח החדש עבה יותר מהישן…) נאלצתי לחזור לחנות ולקנות ברגים חדשים ארוכים יותר. ועל זה נאמר, כשהראש לא עובד, עובדות הרגליים…
הכנת גב הכסא של גדי:
לשמחתי כאן איני צריכה להתחיל מבראשית.
לאחר הסרת השכבות הרופפות נשאר בסיס חזק ויציב דיו כדי לעבוד איתו. אבל הבסיס הנ”ל נזקק להדבקות ולחיזוקים מאחר וגם השכבות שנותרו החלו להיפרד.
כמו כן, יש צורך במילוי חורים שנוצרו עם קילוף השכבות הרופפות, על מנת לקבל משטחים חלקים.
אני מחדירה דבק בין השכבות (נעזרת בקיסם) ומקבעת עם כליבות עד ליבוש
אני מחדירה דבק נגרים בין השכבות שנפרדו (אני נעזרת בקיסם) ואני מצמידה אותן זו לזו עם כליבות ועם פליירים. הואיל והמשטח קמור (וצריך להשאר כפי שהוא בדיוק) ההידוק חייב להעשות נקודתית ואיני יכולה להשתמש בלוח, להידוק.
כמובן שההידוק עם הכלים נשאר עד ליבוש הדבק ורק אז ניתן לעבור לנקודות הבאות שיש להדביקן. כך כל גב הכסא מטופל עד שהכל מודבק היטב.
כדי לקבל משטחים חלקים (חשוב מאד לשלב ההדבקה, או בוודאי אם תעדיפו לצבוע ) יש למלא חורים וסדקים שנוצרו עם הזמן או בשלבי עבודה קודמים.
את השלב הזה עשיתי לאחר שכבר החלטתי לוותר על הטקסטורה הטבעית (אשתף אתכם בשיקולי ובבחירות העיצוביות שלי בפוסט הבא בו אסיים את הכסא) של הלוח וכאמור, הוא שלב הכרחי אם תרצו לקבל בסוף משטחים חלקים:
החלק הקמור של גב הכסא לפני מילוי 
גב הכסא לאחר הקלוף 
מילוי ראשוני עם חומר מילוי לעץ 
מילוי לאחר שיוף.
מילוי החורים הוא שלב שחוזר על עצמו כמעט בכל עבודת עץ. אני מיישמת עם האצבע או עם שפכטל חומר מילוי לעץ, נותנת לו להתייבש, משייפת, וחוזרת על התהליך לתיקונים.
כאן, מאחר והמשטח קעור, צריך קצת יותר רגישות, בעיקר אם אתם משתמשים במשייפת ובעיקר בחלק הקעור.
אורך הברגים…
עוד בעיה שמתעוררת תוך כדי עבודה
לאחר שהכל מודבק היטב אני מחברת את לוח גב הכסא לשלד על מנת לוודא כי הזויות לא השתנו.
לשמחתי הכל עדיין מתחבר היטב אבל…
הואיל והסרתי כמה שכבות רופפות מהלוח, לוח הגב נעשה דק יותר וכעת הברגים שמחברים את הלוח לשלד בולטים…
שימו לב שכאן הבורג בולט מהשלד. 
זו ניראת בעיה קטנה, לכאורה פרט שאפשר להתעלם ממנו… אבל לא עבורי. מעבר לעובדה שניתן אפילו להיפצע, או לקרוע בגד מבורג בולט, זה פרט שלא טופל ואין בכוונתי להשאיר אותו כזה.
לצערי אין ברגים קצרים יותר וגם לו היו, הם לא בהכרח היו קצרים במידה הרצויה.
מה אתם אומרים? איך אתם הייתם פותרים את הפרט הזה?
לי היו מספר רעיונות לפתור זאת (:
א. להדביק שכבה נוספת של קרטון או של עץ על לוח הגב – אבל קרטון הוא רך והדבקה של שכבות העץ החסרות צריכה להיות מאד מיומנת. לא הייתי בטוחה שיש לי את המיומנות הזו או לחילופין, שההשקעה תצדיק את עצמה
ב. לקנות ברגים ארוכים יותר ולכסותם עם אום – מה שיכול לשנות את העיצוב…
ג. להכניס כמה שייבות בין לוח הגב לשלד – דבר שירחיק את הלוח מהשלד ויצור נקודות לחץ (מיותר?) באזור הברגים.
ד. והפתרון הכי פשוט והכי אלגנטי, (ששמוליק הציע ואף התנדב לעזור לי איתו מאחר וגם כאן אין לי את הכלים ואת המיומנות לחתוך מתכת) – לחתוך את הברגים לגודל הרצוי.
תודה רבה שמוליק על הפתרון על הנכונות ועל העזרה.
באת והלכת ובאת שוב והלכת ולא ויתרת עד שהברגים היו בדיוק באורך הנחוץ.
בזכותך זכיתי לפתרון המוצלח, האלגנטי והנאמן ביותר למקור לבעיה הזו ולפרט הזה.
כך זה נראה בסוף:
כך פרט הברגים שמחברים את הלוח לשלד נראה מלפנים. 
וכך הפרט נראה מאחור
ואחרי שטיפלנו טיפול ראשוני בכל המקרים הקשים, אנחנו חוזרים אל השלד.
ואכן, השלד עשוי מברזל. הוא חזק, יציב, סולידי לחלוטין וכמעט ואינו חלוד.
השלד כן מתקלף (וגם כאן ניתן להבחין בגלגולים קודמים שלו) וכן מתבקש טיפול. בעיקר קוסמטי.
הואיל ומדובר בשלד ברזל, הטיפול בו מחייב התייחסות שונה מלעץ.
למען האמת, הטיפול לא מאד שונה ברמת שלבי העבודה אבל הוא שונה ברמת בחירת החומר.
אני לא מאד מנוסה בעבודה עם ברזל.
בעבודה הזו האתגרים דווקא היו בשימור ושחזור החלקים המתפרקים ובשלד העדפתי ללכת על בטוח.
בטוח במקרה זה הוא שימוש בצבע המרייט.
המרייט הוא צבע על בסיס טרפנטין שניתן לצבוע איתו גם ישירות על חלודה והוא מגן על הברזל מפני חדירת לחות ויצירת חלודה.
בגלל שמדובר בשלד מתכת, רציתי שזה יקבל ביטוי במראה שלו והעדפתי צבע מתכתי.
מכיוון שהשלד (למרות וגם בגלל הקו המאד דומיננטי שלו) לא יהיה המוטיב המרכזי בעיצוב, הגוון שבחרתי הוא גוון נייטרלי חם (ברונזה מתכתי) שיתמוך בכל בחירה עיצובית שאעשה בהמשך.
אני משייפת את השלד (וחושפת את הגוון הראשוני שלו תוך כדי…) מסירה חלקים מתקלפים ומחליקה אזורים מחוספסים.
לאחר שהשלד משוייף ברמה שמספקת אותי, אני צובעת עם שתי שכבות של המרייט.
שימו לב, המרייט אינו צבע על בסיס מים אלא על בסיס טרפנטין.
המשמעות של זה מבחינתי שיש לעשות זאת במקום מאוורר וכן, שלא ניתן לנקות את המברשת עם מים אלא עם טרפנטין.
אני העדפתי להשתמש במברשת זולה וזרקתי אותה לאחר שסיימתי.
(זה כמובן פתרון פחות מוצלח למי שעובד הרבה עם צבעים על בסיס טרפנטין…
אבל מי שמכיר ועובד עם צבעים על בסיס טרפנטין, סביר שלא יזדקק לעצות שלי.)
לא ממש סוף, אבל סוף לבינתיים.
בשלב זה הכסא של גדי נכנס לסוג של השהייה חסרת הכרעות לתקופה ארוכה מאד.
ההתלבטות לגבי קו עיצובי,
האהבה לידיות הגולמיות מחד ולטקסטורה המחוספסת והצבעונית של גב הכסא מאידך,
הצורך לחבר ביניהם ובין השלד וגם להגיד משהו על הדרך
והחיים שלי שהמשיכו לקרות במקביל
גרמו להקפאה.
אבל כשזה נכון, דברים קורים.
איכשהו, ראש השנה התקרב (ואיתו הצורך בכסאות…כי כרגיל, חשבתי שאני מארחת…) והתחלתי לפזול שוב לכיוון הכסא.
ודווקא כשנקבע זמן לתיקון הלב שלי (שהוריד את אופציית אירוע רב המשתתפים מעל הפרק), דווקא אז הכסא של גדי זכה לעדנה והפך מהכסא של גדי לכסא פופאי.
אבל בשביל זה תצטרכו לחכות בסבלנות לפוסט הבא.
ובינתיים אני מאחלת לכולכם שנה נהדרת ויצירתית,
שנה בה נשכיל לבחור את מה שבאמת נכון לנו בזמן שנכון לנו ובאמת לוותר על כל מה שלא…