את הכסא קיבלתי מגדי ….
שניה וחצי לפני שנזרק (הכסא, כן?) ואחרי כמה שנים ששהה חשוף לשמש ולגשם בחצר בית שהשתפץ מ-א-ד מ-א-ד לאיטו.
אבל במצבו המוגמר קשה קצת להתעלם מחלקו של פופאי בכסא.
טוב… פופאי המלח ללא ספק הוא שם קצ’י יותר לכסא. ואעיז ואומר שאפילו מגזין הקומיקס בן ה-45 בערך, איתו עבדתי, הוא אפילו וותיק יותר מהכסא. (אבל בעצם הוא לא וותיק יותר מגדי ;-))
…
קשה לבחור, אבל אין צורך.
זה גם הכסא של גדי (שעכשיו הוא הכסא שלי בעצם אבל גדי נתן לי אותו…) וגם כסא פופאי המלח.
בחלקו הראשון של השיפוץ, בו יעסוק הפוסט הזה, זה יהיה הכסא של גדי (זאת אומרת שלי…נו, הבנתם)
בפוסט הבא ניתן את הכבוד לפופאי המלח.

והאנשים שהיו איתי בדרך…

בדרך (הארוכה יש לציין) אל הכסא הזה הלכו לצידי בשלבים מסויימים אנשים טובים שבלעדיהם הכסא היה נראה כנראה אחרת לגמרי:
גדי, חבר יקר מתקופת לימודי במדרשת שדה בוקר, שהעדיף לתת את הכסא לי במקום שיהפוך לפסולת בנין.
עפרה, שנתנה לי את גליון מס’ 20 של פופי (שם זה כתוב בלי א’….)
חיים ארביב, האיש עם לב הזהב, שהתנדב ושיחזר לי את הידיות לכסא משאריות של עץ מהנגריה שלו.
שמוליק, שהתנדב וחתך לי את ברגי גב הכסא על מנת שלא יבלטו. בא והלך, בא והלך… עד שכל הברגים היו בדיוק באורך הנחוץ.
תודה רבה רבה לכולכם.

כאן התחלנו…

כאן, מבחינתי זה איפש’הו בפברואר, כשקיבלתי את הכסא מגדי.
אהבתי את המורפולוגיה שלו, ומצבו, שנראה חסר תקנה, איתגר אותי והצית את הדמיון שלי.
לכסא הזה היו לפחות שני גלגולים קודמים (תוכלו לראות עדות לזה בתמונות בהמשך) אבל זה פחות רלוונטי לענייננו. עבורי נקודת הזמן הזו ומצבו זה אלו הן נקודות המוצא שלי.
כפי שאתם רואים, הוא עדיין רחוק מאד מלהיות כסא פופאי. תרתי משמע.
אבל בסוף זה יקרה.
בינתיים,
זה הכסא של גדי ובמצבו זה הוא הגיע אלי:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הואיל והפוסט הזה יתאר רק חלקו הראשון של השיפוץ, לא אשאיר אתכם במתח.
ראיתם איך הכסא נראה כשהגיע אלי.
כך הוא נראה בסוף (לתמונות נוספות, תצטרכו להמתין בסבלנות…):

איך מתחילים בכלל לטפל בכסא של גדי?

לפני בכלל שאני חושבת על כיוון של מה יהיה, אני צריכה להבין מה היה ומה יש.
מה עומד לרשותי הן מבחינה עיצובית, הן מבחינת החומר עצמו.
עם מה ניתן עדיין לעבוד, מה לשמר ועל מה לוותר.
כמו תמיד, מתחילים לפרק.
לרוב עם הפרוק מצב הרהיט יחמיר לפני שישתפר. נראה לי שבמקרה זה, מצבו לא יכול להיות גרוע יותר…(גם הכסא הזה נראה חסר תקנה בהתחלה…)

החלוקה לחלקים בכסא הזה היא מאד ברורה ומתחלקת לשלד מברזל וחלקים מעץ שמתפרקים.
השלד יציב מאד (וכבד!) ולמעט צביעה אינו זקוק לשום טיפול נוסף.
מאידך,
מצב החלקים מעץ גרוע מאד ועדיין לא ברור אם אוכל לעשות בהם שימוש או שיהיה צורך להחליפם.
החלקים המתפרקים הם:
– המושב (אין בכלל ספק שצריך ריפוד חדש. את כל הבפנוכו אוכל לבחון רק כשאפרק אותו),
– הידיות (הידית לשם הדיוק. נותרה רק אחת…צריך יהיה למצא ידית או קונצפט עיצובי שיתאים לחסר הזה)
– גב הכסא שאין צורך להכביר במילים על מצבו. ראיתם את התמונות…
כל החלקים הללו מחוברים בברגים חלודים שאני מצליחה לשחררם באמצעות שכנוע קל (ולפעמים קצת זמן) של WD40.

פירוק המושב:

טוב, לא השלתי את עצמי. היה לי ברור שאת הריפוד ואת כל המילוי אחליף.
לא תארתי לעצמי כמה העץ עצמו רקוב.

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים, אפילו לא טרחתי להסיר הכל. העץ פשוט התפורר. התועלת היחידה בו היא כשבלונה לחתיכת עץ אחרת שאחתוך מהשאריות שיש אצלי ואח”כ…לפח.

הידיות:

כאן הבעיה העיקרית היא שיש רק ידית אחת שמחוברת עם פלך קטן שמושחל בחור יעודי בקונסטרוקציה. כמובן שיחד עם הידית החסרה, חסר גם פרט החיבור שלה – שלא ניתן להשיג כמוהו בשום חנות חומרי בנין או פרזול ברדיוס סביר

• 

• 

גב המושב:

גב המושב, שהיה מחובר עם ברגים חלודים לקונסטרוקציה, היה עשוי מעץ לבוד ומכופף. השכבות החיצוניות, כתוצאה מרטיבות והזנחה של שנים, החלו לקבל גלים ולהפרד.
גב הכסא, יש לו חשיבות ארגונומטרית והוא גם חלק אורגני והמשכי מהקו (ומהעיצוב) של הכסא.
גב הכסא, מכופף לגזרה מאד מדוייקת שמתאימה במדוייק לקונסטרוקציית המתכת. עובי הלוח הלבוד של גב הכסא הותאם במדוייק לאורך הברגים כך שיגיעו במדוייק למישור המתכת.
היה לי ברור שאם יהיה צורך בשחזור מלא, הוא יצטרך להיות מאד מדוייק בפנים רבות.
במקרה זה, לא הייתי בטוחה כלל שיש ברשותי את הכלים לכך ולפנות לבעל מקצוע יכול להפוך את כל השיפוץ הזה ללא כלכלי בעליל.
לשמחתי גיליתי שלאחר קילוף השכבות הגליות והרופפות (עם ספטולה), נשאר לי גב יציב דיו כך שעדיין ניתן לעבוד איתו בהמשך.

אפילו היה יופי בלוח הגלוי לאחר שקלפתי ממנו את השכבות הרופפות.
אין לי מושג איך הלוח קיבל את הגוונים הללו, אבל אהבתי אותם ובמשך תקופה ארוכה חשבתי לשמר אותם ולהשתמש בטקסטורה הזו כחלק מעיצוב הכסא הסופי.

הכסא של גדי מתחיל להשתקם כחלק מההכנה

לפני שהכסא של גדי (או כל רהיט אחר שמשתקם, לצורך העניין) מקבל אמירה עיצובית מדוייקת, יש לוודא שטכנית הוא יציב ושכל חלקיו תקינים.
במקרה הזה יש לי לא מעט עבודה, בעיקר על חלקיו המתפרקים, כדי להביא אותו לקו אפס מסויים.
1 – יש לי ידית אחת וצריך למצא פתרון לשניה (פתרון אחיד או פתרון שונה, דבר שיכול כשלעצמו להשפיע על העיצוב הסופי של הכסא).
2 – יש לי גב כסא שהוסרו ממנו שכבות רופפות ו- 4 ברגים חלודים שאצטרך למצא להם חלופות.
3 – יש לי מושב כסא רקוב וארבעה ברגים חלודים . הכל יוחלף. המושב הקיים ישמש כשבלונה וכלאחר כבוד, ימצא את דרכו לפח.

ידיות:

אין לי כלים ואין לי מיומנות להכין את הידיות, כמו את גב הכסא .
על מנת להכין ידית דומה לידית הקיימת, צריך נגר ונגריה.
הג’יטסו שלי, או אפילו מולטיטול כזה או אחר לא יעשו את העבודה.
התחלתי להכין את עצמי רעיונית, לחלופות, לא בהכרח סימטריות, והתחלתי לגשש על מנת לקבל הערכות שיעזרו לי לקבל החלטות.

כאן הפייסבוק, חכמת ההמונים וחיים ארביב מ”חיים בעץ – הגשמה ביצירה” באו לעזרי.
קיבלתי ברשת תשובות שונות לגבי הידיות אבל רק חיים אמר שאין בעיה להכין ידית כזו מעץ.
הוא הגדיל ועשה והזמין אותי לנגריה שלו -“חיים בעץ – הגשמה ביצירה” (כשהיא עוד עמדה על תילה) לבוקר שישי אחד ועשה לי שתי ידיות משארית של עץ.
חיים, עם לב הזהב והאישיות הכובשת שלו, קיבל אותי בחום והסביר לי (ואף נתן לי להתנסות) כל שלב שעשה. הנגריה שלו, שלצערי כבר לא קיימת, היתה כמו בית חלומות עבורי ויצאתי משם אחרי כמה שעות בהי, עם ניצוץ בעיניים ועם שתי ידיות לכסא שלי (ושל גדי…)

• 

• 

• 

• 

תודה רבה חיים. אתה איש מופלא ומקצוען אמיתי. היה כיף להכיר אותך וללמוד ממך.
הידיות שעשית מקסימות בעיני גם בגולמיותן זו שמשקפת מאד את הטקסטורה של העץ.
עוד זמן רב לאחר מכן התלבטתי איך לשמר את המראה הזה שלהן ולשלב אותו בעיצוב הסופי.

מושב הכסא שקיבלתי מגדי:

בשלב זה כשאני מדברת על מושב הכסא, אני מדברת על העץ ועל החיבורים שהיו רקובים וחלודים במושב הכסא כפי שקיבלתי אותו.
כאן דווקא הג’יטסו שלי והמקדחה שלי כן יספיקו ויהיו אפקטיביים דיים.
כאמור, לוח מושב העץ הישן והרקוב ישמש כשבלונה ללוח חדש שאנסר מלוח לביד עם כסוי פורמייקה שמצאתי. הלוח לא במצב אידאלי אבל הוא עבה (עבה יותר מהמשטח המקורי) ויתן מענה יציב. ממילא הוא יכוסה מכל כיווניו כך שלמראה שלו אין חשיבות.

• 

• 

• 

שימו לב, בינתיים אני מנסרת את הלוח אבל את החורים אני רק מסמנת.
את החורים אקדח (אעזר גם אז בלוח הישן) בשלב מאוחר יותר אחרי שאסיר את הפורמייקה מאחד הצדדים של המשטח.

הסרת הפורמייקה מהמשטח:

למען האמת, הסרת הפורמייקה מהמשטח היא שלב שניתן לוותר עליו אבל הוא יקל על הכנסת החלק שמיועד לקבלת הבורג, בשלב מאוחר יותר. בחרתי להסיר את הפורמייקה על מנת להתנסות בתהליך הזה ודווקא כאן מפני שכאן אני יכולה לפשל חופשי ולא אקלקל דבר (ומאידך, זו אינה עבודה מיותרת)

• 

• 

כדי להסיר את הפורמייקה עבדתי עם מגהץ (אני משתמשת בתווך של בד כותנה כדי להגן על המגהץ בעיקר) כדי לחמם את הדבק ולרכך אותו ואח”כ עם ספטולה אני מפרידה את הפורמייקה מהעץ. כך אני מסירה חלקים חלקים מהפורמייקה עד שהכל הוסר.
שאריות דבק ניתן לשייף או להסיר עם ממיס. אני דילגתי על השלב הזה מאחר ואני לא זקוקה למשטח יצוגי (הכל יכוסה, זוכרים?)

חורים בלוח המושב:

לאחר שהסרתי את הפורמייקה מאחד הצדדים (צד אחד הספיק לי גם לצורך ההתנסות וגם לשאר היתרונות שהסרת הפורמייקה השיגה) אני קודחת את החורים וגם כאן נעזרת בלוח הישן כשבלונה לקדיחה.

• 

• 

• 

• 

אני מהדקת באמצעות כליבה את שני הלוחות זה לזה ומקבעת אותם שלא תהיה תזוזה. אני קודחת מצד אחד אח”כ מהצד השני. מוודאה שהלוח סימטרי והחורים זהים ללוח הישן (ארבעה חורים לקבלת הברגים ועוד שני חורים על ציר הסימטריה)

לגבי שני החורים הנוספים שנמצאים על ציר הסימטריה של המושב…
מישהו יודע בוודאות מה תפקידם? אם כן, אשמח אם תכתבו לי בתגובות למטה.
עד שאדע בוודאות למה הם מיועדים, השערות שלי לתפקיד החורים:
א. ניקוז?
ב. איוורור?
ג. מתן גמישות מסויימת ללוח??

בכל מקרה, הואיל והחורים קיימים בלוח המקורי ואני לא יודעת בוודאות איך העדרם ישפיע על תפקוד הכסא, אני מעבירה גם אותם במקומם המדוייק ללוח החדש.

לאחר שהחורים קיימים אני דופקת לתוכם את החלק שאמור לקבל את ההברגה (הברגים שיחברו את המושב לשלד) חדי העין יבחינו במחברים הישנים והחלודים הללו בלוח הישן. כמובן שבמקרה זה, קניתי את כל הברגים והמחברים מחדש וכל החלקים החלודים נזרקו

• 

• 

• 

• 

לצערי עשיתי טעות וקניתי ברגים באורך הברגים המקוריים שהתגלו כקצרים מדי (שכחתי שהלוח החדש עבה יותר מהישן…) נאלצתי לחזור לחנות ולקנות ברגים חדשים ארוכים יותר. ועל זה נאמר, כשהראש לא עובד, עובדות הרגליים…

הכנת גב הכסא של גדי:

לשמחתי כאן איני צריכה להתחיל מבראשית.
לאחר הסרת השכבות הרופפות נשאר בסיס חזק ויציב דיו כדי לעבוד איתו. אבל הבסיס הנ”ל נזקק להדבקות ולחיזוקים מאחר וגם השכבות שנותרו החלו להיפרד.
כמו כן, יש צורך במילוי חורים שנוצרו עם קילוף השכבות הרופפות, על מנת לקבל משטחים חלקים.

• 

אני מחדירה דבק נגרים בין השכבות שנפרדו (אני נעזרת בקיסם) ואני מצמידה אותן זו לזו עם כליבות ועם פליירים. הואיל והמשטח קמור (וצריך להשאר כפי שהוא בדיוק) ההידוק חייב להעשות נקודתית ואיני יכולה להשתמש בלוח, להידוק.
כמובן שההידוק עם הכלים נשאר עד ליבוש הדבק ורק אז ניתן לעבור לנקודות הבאות שיש להדביקן. כך כל גב הכסא מטופל עד שהכל מודבק היטב.

כדי לקבל משטחים חלקים (חשוב מאד לשלב ההדבקה, או בוודאי אם תעדיפו לצבוע ) יש למלא חורים וסדקים שנוצרו עם הזמן או בשלבי עבודה קודמים.
את השלב הזה עשיתי לאחר שכבר החלטתי לוותר על הטקסטורה הטבעית (אשתף אתכם בשיקולי ובבחירות העיצוביות שלי בפוסט הבא בו אסיים את הכסא) של הלוח וכאמור, הוא שלב הכרחי אם תרצו לקבל בסוף משטחים חלקים:

• 

• 

• 

• 

מילוי החורים הוא שלב שחוזר על עצמו כמעט בכל עבודת עץ. אני מיישמת עם האצבע או עם שפכטל חומר מילוי לעץ, נותנת לו להתייבש, משייפת, וחוזרת על התהליך לתיקונים.
כאן, מאחר והמשטח קעור, צריך קצת יותר רגישות, בעיקר אם אתם משתמשים במשייפת ובעיקר בחלק הקעור.

אורך הברגים…
עוד בעיה שמתעוררת תוך כדי עבודה

לאחר שהכל מודבק היטב אני מחברת את לוח גב הכסא לשלד על מנת לוודא כי הזויות לא השתנו.
לשמחתי הכל עדיין מתחבר היטב אבל…
הואיל והסרתי כמה שכבות רופפות מהלוח, לוח הגב נעשה דק יותר וכעת הברגים שמחברים את הלוח לשלד בולטים…

• 

• 

זו ניראת בעיה קטנה, לכאורה פרט שאפשר להתעלם ממנו… אבל לא עבורי. מעבר לעובדה שניתן אפילו להיפצע, או לקרוע בגד מבורג בולט, זה פרט שלא טופל ואין בכוונתי להשאיר אותו כזה.
לצערי אין ברגים קצרים יותר וגם לו היו, הם לא בהכרח היו קצרים במידה הרצויה.
מה אתם אומרים? איך אתם הייתם פותרים את הפרט הזה?

לי היו מספר רעיונות לפתור זאת (:
א. להדביק שכבה נוספת של קרטון או של עץ על לוח הגב – אבל קרטון הוא רך והדבקה של שכבות העץ החסרות צריכה להיות מאד מיומנת. לא הייתי בטוחה שיש לי את המיומנות הזו או לחילופין, שההשקעה תצדיק את עצמה
ב. לקנות ברגים ארוכים יותר ולכסותם עם אום – מה שיכול לשנות את העיצוב…
ג. להכניס כמה שייבות בין לוח הגב לשלד – דבר שירחיק את הלוח מהשלד ויצור נקודות לחץ (מיותר?) באזור הברגים.
ד. והפתרון הכי פשוט והכי אלגנטי, (ששמוליק הציע ואף התנדב לעזור לי איתו מאחר וגם כאן אין לי את הכלים ואת המיומנות לחתוך מתכת) – לחתוך את הברגים לגודל הרצוי.

תודה רבה שמוליק על הפתרון על הנכונות ועל העזרה.
באת והלכת ובאת שוב והלכת ולא ויתרת עד שהברגים היו בדיוק באורך הנחוץ.
בזכותך זכיתי לפתרון המוצלח, האלגנטי והנאמן ביותר למקור לבעיה הזו ולפרט הזה.
כך זה נראה בסוף:

• 

• 

ואחרי שטיפלנו טיפול ראשוני בכל המקרים הקשים, אנחנו חוזרים אל השלד.

ואכן, השלד עשוי מברזל. הוא חזק, יציב, סולידי לחלוטין וכמעט ואינו חלוד.
השלד כן מתקלף (וגם כאן ניתן להבחין בגלגולים קודמים שלו) וכן מתבקש טיפול. בעיקר קוסמטי.
הואיל ומדובר בשלד ברזל, הטיפול בו מחייב התייחסות שונה מלעץ.
למען האמת, הטיפול לא מאד שונה ברמת שלבי העבודה אבל הוא שונה ברמת בחירת החומר.

אני לא מאד מנוסה בעבודה עם ברזל.
בעבודה הזו האתגרים דווקא היו בשימור ושחזור החלקים המתפרקים ובשלד העדפתי ללכת על בטוח.
בטוח במקרה זה הוא שימוש בצבע המרייט.
המרייט הוא צבע על בסיס טרפנטין שניתן לצבוע איתו גם ישירות על חלודה והוא מגן על הברזל מפני חדירת לחות ויצירת חלודה.
בגלל שמדובר בשלד מתכת, רציתי שזה יקבל ביטוי במראה שלו והעדפתי צבע מתכתי.
מכיוון שהשלד (למרות וגם בגלל הקו המאד דומיננטי שלו) לא יהיה המוטיב המרכזי בעיצוב, הגוון שבחרתי הוא גוון נייטרלי חם (ברונזה מתכתי) שיתמוך בכל בחירה עיצובית שאעשה בהמשך.

• 

• 

• 

• 

• 

אני משייפת את השלד (וחושפת את הגוון הראשוני שלו תוך כדי…) מסירה חלקים מתקלפים ומחליקה אזורים מחוספסים.
לאחר שהשלד משוייף ברמה שמספקת אותי, אני צובעת עם שתי שכבות של המרייט.
שימו לב, המרייט אינו צבע על בסיס מים אלא על בסיס טרפנטין.
המשמעות של זה מבחינתי שיש לעשות זאת במקום מאוורר וכן, שלא ניתן לנקות את המברשת עם מים אלא עם טרפנטין.
אני העדפתי להשתמש במברשת זולה וזרקתי אותה לאחר שסיימתי.
(זה כמובן פתרון פחות מוצלח למי שעובד הרבה עם צבעים על בסיס טרפנטין…
אבל מי שמכיר ועובד עם צבעים על בסיס טרפנטין, סביר שלא יזדקק לעצות שלי.)

לא ממש סוף, אבל סוף לבינתיים.

בשלב זה הכסא של גדי נכנס לסוג של השהייה חסרת הכרעות לתקופה ארוכה מאד.
ההתלבטות לגבי קו עיצובי,
האהבה לידיות הגולמיות מחד ולטקסטורה המחוספסת והצבעונית של גב הכסא מאידך,
הצורך לחבר ביניהם ובין השלד וגם להגיד משהו על הדרך
והחיים שלי שהמשיכו לקרות במקביל
גרמו להקפאה.
אבל כשזה נכון, דברים קורים.
איכשהו, ראש השנה התקרב (ואיתו הצורך בכסאות…כי כרגיל, חשבתי שאני מארחת…) והתחלתי לפזול שוב לכיוון הכסא.
ודווקא כשנקבע זמן לתיקון הלב שלי (שהוריד את אופציית אירוע רב המשתתפים מעל הפרק), דווקא אז הכסא של גדי זכה לעדנה והפך מהכסא של גדי לכסא פופאי.
אבל בשביל זה תצטרכו לחכות בסבלנות לפוסט הבא.

ובינתיים אני מאחלת לכולכם שנה נהדרת ויצירתית,
שנה בה נשכיל לבחור את מה שבאמת נכון לנו בזמן שנכון לנו ובאמת לוותר על כל מה שלא…

Related Images:

את נורית הכרתי בפייסבוק באחת הקבוצות ששתינו חברות בה.
כשרצתה למסור הדום ישן והרוס ראיתי את הפוטנציאל כבר בתמונות שהיא פרסמה.
היה לי ברור שיש כאן לא מעט עבודה אבל היה שיהיה יפיפה בסוף.
לשמחתי לא היו עוד מתעניינים, או שהייתי הראשונה…וזכיתי בו!
גם כאן, תודה רבה נורית 3>
זה ההדום כפי שאספתי אותו לביתי:

• 

• 

• 

ההדום במתכונתו זו קישט זמן מה את הכניסה לבית שלנו עד שהוא גבר על כורסה ועל כסא מנהלים (שעדיין מחכים…) ונכנס לעבודה.
העבודה עליו היא דוגמית בזעיר אנפין לעבודה על הספה ולמי שקרא את כל הפוסטים על שיפוץ הספה, שיפוץ ההדום יהדהד מוכר משהו (כמובן…תמציתי יותר! יחסית, כן?) מבחינת השלבים השונים בתהליך.
החלק הראשון (זה שאתם קוראים!) יעסוק בפרוק ההדום ובטיפול בעץ ובקפיצים.
החלק השני (יענו הפוסט הבא!) יעסוק הלכה למעשה בכל מה שקשור לריפוד (כולל הבפנימו) של ההדום.
כדי לא להשאיר אתכם סקרניים עד לסוף הפוסט הבא, זה אותו ההדום לאחר שיפוץ:

לפני שההדום יראה טוב יותר והרבה לפני שיראה כמו בתמונות למעלה, הוא יראה רע יותר.
זה נכון כמעט תמיד. זה התהליך.
צריך לפרק אותו ליחידות הבסיסיות שלו ולהשמיש אותן .
ממש לא כדאי לרפד ולהשקיע עבודה ברהיט שהחיבורים שלו רופפים.
מעבר לכך, לתהליך הפרוק יש גם חשיבות רבה בלימוד של הרהיט, איך הוא נבנה ומה העקרונות העיצובים שלו.
כשאני משפצת רהיט ישן חשוב לי לתת כבוד לרהיט שהיה פעם גם אם הוא יראה שונה ממה שהיה בעבר. הכבוד הזה מתבטא לרוב בשמירה על טכניקה (ואם אפשר גם חומרים), שכבות ושלבי עבודה כפי שאני למדה אותם בפרוק וכן בשימוש חוזר של כל מה שניתן לעשות בו שימוש.

ועכשיו נראה איך הקסם פועל (טוב נו…כולנו יודעים שאין כאן קסמים, רק עבודה) ….

פרוק ההדום:

פרוק הריפוד והמילוי:

באופן מפתיע ביותר, אין כאן סיכות. רק מסמרים.
אז המכשיר שקיבלתי מאורי מוכיח את עצמו שוב ועוזר לי להוציא את כל המסמרים
הרבה יותר מהר מבעבר.

לאחר שאני מוציאה את כל המסמרים, מסירה את הכיסוי התחתון, הקפיצים והרצועות הקרועות נחשפים ואני מתחילה לקלף את הריפוד. גם הוא מחובר במסמרים לשלד.
בשלב זה אני אוספת וממיינת את כל מה שאני מפרקת (גם את כל המסמרים שאני מוציאה ואת כל שכבות הגועל נפש).
אין לי מושג בשלב זה מה יהיה שימושי בהמשך (לצרכי לימוד או שימוש חוזר) .
שימו לב בתמונות (שניתן לדפדף בהן) שהריפוד תפור ביד בפינות ושמסביב לרגליים הוא מודבק.
הידע הזה ישמש אותי כשארפד מחדש את ההדום.
שימו לב גם לשיכוב.
מתחת לריפוד יש בד מסיבי ומתחתיו שכבה מרככת (סוג של כותנה?) כשאלה מוסרים, מגיעים ליוטה התפורה ביד (וגם מחוברת במסמרים לשלד).

שוב אני מוציאה את כל המסמרים שמחברים את היוטה (למען הדיוק יוטות) לשלד העץ, ומסירה את כל הקומפלקס – שתי שכבות יוטה שביניהן יש עשב ים (או שיער קוקוס… אין לי באמת מושג מה זה) ואני חושפת את הקפיצים הקשורים מצידם העליון (בתחילת העבודה חשפתי אותם מצידם התחתון)
חדי העין שמו לב אולי בשלב קודם למדבקות מס הקניה שהודבקו על השלד. כאן צילמתי אותם ברור יותר.

פרוק הקפיצים והשלד:

לא נותר אלא להוציא את המסמרים שמחברים את הקפיצים הקשורים לשלד, לפתוח את כל הקשרים (את הרוב נאלצתי לחתוך), להפריד את הקפיצים, להוציא את שאריות רצועות היוטה ולפרק את הרגלים.
הרגליים מחוברות לשלד בדבק שהתיישן ולא היה צריך להפעיל מאמץ רב כדי לפרקן סופית.
שימו לב, בשלב הזה יש לעבוד בזהירות.
לא פעם אני נעזרת במכות פטיש כדי להפריד חלקים זה מזה. מאד אפקטיבי, אבל חשוב לרכך את הפשיש בבד (או להשתמש בפטיש גומי) כדי לא להשאיר מכות בעץ!
כמו כן, כדאי מאד לסמן איזה רגל מתחברת לאן. גם אם זה נראה סימטרי, העובדה שזה נבנה ביד מחייבת שיהיו שינויים מינורים. אולי לא יבחינו בהם במראה הכללי אבל יכולים להאכיל אתכם לא מעט קש (אם לא תסמנו לכם מה היה היכן) בשלב החיבור חזרה…

בסופו של הפרוק והמיון יש:

• שקית עם כל הגועל נפש הרך של הריפוד והמילוי,
• כוס עם מסמרים,
• 4 קפיצים,
• מסגרת עץ (שמורכבת מ2 קומות. אותה לא פרקתי בשלב זה אבל מאוחר יותר בשלב מתיחת הרצועות נאלצתי לעשות זאת ולו חלקית)
• 4 רגליים (תראו את פרט החיבור לשלד בשלב החיבור מחדש)
• 2 תומכות שחיברו בין זוג רגליים.
• את החבלים הקרועים והחתוכים זרקתי. הדבר היחידי שניתן לעשות איתם זה להשתמש בהם כדוגמה על מנת לקנות חבל דומה.

הכנת העץ החשוף:

שלב ההכנה כולל בדרך כלל מילוי חורים ושיוף.
לשמחתי, אין כאן כמעט חורים וסדקים למלא.
בזכות מבנה הרגליים הריבועי, נטול הפיתוחים, אני יכולה להשתמש במשייפת חשמלית.
(צ’מעו…נעשתי עצלנית. הרבה יותר קל ומהיר לעבוד עם משייפת אקסצנטרית. אבל היו רגישים. צריך לדעת מתי לא!)
כששייפתי את הרגליים ראיתי שיש שם שאריות של מסמרים מרפידות פלסטיק מפעם. מסמרים ברגליים של רהיט זה דבר רע. חורט על הרצפה…
אז כמובן שהמסמרים נשלפו (עם המכשיר שיש לי להוצאת מסמרים, זה פיס אוף קייק …)
שימו לב, באזורים בהם היה דבק (אזורי המחברים) לשייף היטב.
הסרת שאריות הדבק חשובה כדי שההתאמה וההדבקה של החלקים תהיה טובה בהמשך.

• 

• 

ניקוי הקפיצים:

בספה ששיפצתי היו המון קפיצים. אז השרתי אותם בחומץ כדי להקל על הניקוי.
כאן, מאחר ומדובר בארבעה קפיצים בלבד, שייפתי אותם אחד אחד בנייר זכוכית ואח”כ מרחתי אותם בשמן WD40.
זהו.
שימו לב שגם התהליך הקצר הזה מלכלך. העזרו בכפפות ובבגדי עבודה.

• 

• 

• 

• 

חיבור מחדש של השלד:

זוכרים שסימנתם את חלקי העץ כדי שתדעו איזה חלק מתחבר לאן?
אז בשלב הזה, האקט הזה יהיה שימושי.
אני מחברת הכל על יבש כדי לוודא שהכל מתחבר היטב ורק אז עוברת לעבוד עם דבק.
השלב “היבש” הוא גם השלב שבו אתם מעריכים כמה כליבות תצטרכו והיכן אתם מתכוונים להפעיל לחץ בייבוש.
כשהכל מסתדר לשביעות רצוני, אני מפרקת שוב ומורחת דבק נגרים בנדיבות על כל אזורי המגע.
תחילה מחברת כל שני זוגות רגליים בתומכת שלהם ואח”כ מחברת את הרגליים למסגרת.

אני עושה את הכל ביחד, מה שמחייב שיהיו לי מספיק עזרים (כליבות, ראצ’ט) להדק את ההדום בזמן יבוש.
ואם אין מספיק עזרים?
ממליצה לשאול או לקנות. לא לעבוד בשלבים.
כשמדביקים את הכל ביחד, ניתן לאזן את הרהיט ולמקם את הרגליים בהתאמה. כאן חסרונו של דבק הנגרים, הייבוש האיטי שלו, הופך ליתרון ונותן לכם את הזמן הנחוץ לכוונן את מה שדרוש.
כשמדביקים בשלבים אין את הגמישות הזו. החלקים שהתייבשו כבר, הם נוקשים.

שימו לב,
כשמהדקים את החלקים בכליבות (בזהירות. מבלי להשאיר פגיעות בעץ!), דבק עודף יוצא החוצה.
את הדבק הזה כדאי לנגב מאחר ולאחר ייבוש הוא יהיה נוקשה ויהיה קשה להסירו.
כמו כן, כדאי מאד לשייף את כל מריחות הדבק מהעץ (שסביר שלא תראו כי לאחר ייבוש הן נעשות שקופות).
באזורים בו העץ מרוח בדבק, הספיגה של חומרי הגמר תהיה חלקית והמופע יהיה חוסר אחידות בגוון.

הנסיון לימד אותי לגייס את כח המשיכה של כדוה”א לטובתי.
משמע, למקם כך את הרהיט שהדבק (בתוך השקעים) ייזל לתוך החיבור המודבק ולא ממנו והלאה.
כאמור הנסיון הוכיח שהחיבור חזק יותר כך.

לאחר הידוק האזורים המודבקים וקיבוע באמצעות כליבות ו/או ראצ’ט תנו לרהיט לנוח במשך לילה לפחות מבלי לגעת בו.
את הכליבות יש לפרק רק לאחר ייבוש מלא.

גמר פוליטורה טבעית :

פוליטורה טבעית או בשמה “שלאק” היא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.
השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי קשה יותר ומקבל ברק. את התנועה של הפקעת על העץ מסככים באמצעות שמן.
הואיל והפוליטורה נספגת בעץ, חשוב לעבוד בתנועות אחידות ובפיזור אחיד ככל הניתן.
(את הפקעת מחזיקים ביד תוך כדי עבודה כך שעדיף לעבוד עם כפפות חד פעמיות.)

תכלס….

• 

• 

רכשתי תמריק שלאק מוכן בזמנו, לצביעת הספה. מאז, אני שומרת אותו בקרור והוא משמש אותי עדיין.
למי שמעוניין, ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.

שימו לב, הפוליטורה מיושמת רק על חלקי העץ הגלויים בהדום. זאת אומרת שמסגרת העץ עליה ימתח הריפוד לא תיזכה לטיפול.

עבור הפקעת השתמשתי בשרוול של חולצת טריקו ישנה ובקצת מהכותנה מהמילוי שפורק מההדום (חלק מה”גועל נפש” שנשמר בשקית…אתם רואים, אי אפשר לדעת מה יהיה שמושי בהמשך)
וכשמן, השתמשתי הפעם בשמן קנולה לא מזוכך.(בדיעבד, מנוסים ממני העירו לי שעדיף שמן פשתן או אפילו שמן זית בו השתמשתי בספה, בגלל זמני הייבוש שלהם)
למקומות שלפקעת אין גישה נוחה (חיבורים) השתמשתי במכחול (שנוקה בסוף עם ספירט)

כבר עם מריחת השלאק הראשונה תבחינו היטב אם לא הסרתם את כל מריחות הדבק מאחר והספיגה באזורים הללו תהיה חלקית.
אפשר להוציא שוב את נייר הלטש (סביר להניח שזה יהיה במקומות פחות נגישים למשייפת) ולחזור על התהליך …
או… לוותר לעצמכם. סביר להניח שרק אתם תשימו לב לחוסר האחידות באזורי החיבור…

עקרונית (וגם מעשית!) ניתן היה ליישם את הפוליטורה על חלקי העץ לפני ההדבקה והחיבור. הקדמת יישום הפוליטורה תחסוך לכם את הסיכון של אי אחידות כתוצאה משאריות הדבק שלא הוסרו לחלוטין.
הואיל ולא ניסיתי זאת, אין לי מושג מה הן נקודות התורפה של צביעה מוקדמת.
השיקול שלי היה שצביעה מוקדמת יכולה אולי ליצור מצב של קשיים בחיבור ובהדבקה (חשש שאולי אינו מבוסס לחלוטין….) והעדפתי להתמודד עם חוסר אחידות פוטנציאלית באזורי ההדבקה.

הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ניתן לישם את הפוליטורה במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומבריק יותר. לשיקולכם.

לאחר ייבוש סופי ניתן להתחיל למתוח רצועות על המסגרת.
את כל שלבי הריפוד החל ממתיחת הרצועות וכלה בהדום מוגמר אפרט כבר בפוסט הבא.

מאחלת לכולכם פורים שמח
ולבלוג שלי…
יומולדת שנתיים שמח!

Related Images:

הנסיון שלי לתאר את ארונית האמבטיה (שבתוכה יהיה כבר סל הכביסה ושיהיו בה מדפים לאחסון) לבני משפחתי, הסתיימו לרוב במבט מזוגג ובשאלה “למה צריך?”
האמת, שאלה טובה…
אם משהו עובד (גם אם הוא ספסל פושט שמתפרק בכל תזוזה…), למה צריך להחליף אותו? 
ה”זמני” איכשהו בשגרת היום יום, הופך לדבר שמתרגלים אליו, ואם התרגלנו, למה לשנות?

כשאני רואה משהו, אני רואה את הפוטנציאל שלו ואני גם נהנת מהתהליך בו הפוטנציאל משתלב עם הצורך והופך למשהו מוחשי. גם אם לא בהכרח צריך להחליפו.
(תמיד אפשר להסתפק בספסל מתפרק, לא?)
בשבילי ההשקעה היא אתגר וכיף והשינוי הוא הרפתקה.
אז גם כאן שיניתי… 

עכשיו, ארונית האמבטיה שלנו כבר מתפקדת במקומה.
ונדמה לי שהבנות שלי דווקא מרוצות מהשדרוג.
(עדיין אפשר לזרוק אחרי אימון, את בגדי האימון ה”ריחניים” על הארונית? אז הכל בסדר…)
אומרים שלטוב, מתרגלים מהר.

ארונית האמבטיה – שהחלה את דרכה כבר משקאות שנמצא ברחוב-

גם את ארונית האמבטיה שלנו בגרסתה המוקדמת מצאתי ברחוב בעקבות פרסום בקבוצת פייסבוק בה אני חברה יחד עם עוד חלק של מזנון שנגרר כלאחר כבוד למכוניתי.
(מזהים בתמונה את ארונית האמבטיה שלי?)

מחלקו האחר של המזנון פורק הסוקל שהפך כשלעצמו למדף בפינת העבודה אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן. (חלק המזנון עצמו עוד לא טופל ומחכה בסבלנות לזמנו)
בר המשאות (שהיו עדויות כי היה רק אחד החלקים ממזנון מורכב) הפך כאמור ל ארונית האמבטיה שלנו.
כך נראה בר המשקאות כשהגיע אלי הביתה:

וכך הוא נראה פתוח (אחרי שהוצאתי ממנו את המדפים והמחיצות מזכוכית שאשתמש בחלקם גם בארונית שלי):

פרוק:

בשלב ראשון פרקתי את הדלתות,את כל המסמרים והברגים ואת כל הפירזול מהארונית כולל החיבור לחשמל.
ה-כ-ל נשמר. בחלק מהדברים יעשה שימוש חוזר בהמשך. (בכנות, בשלב זה לרוב איני יודעת מה יכול להיות לעזר בהמשך אז כשגרת עבודה שלמדתי עוד מפרוק הספה בזמנו, הכל נשמר!)
     
    

גם כאן יש סוקל נמוך (כ5 סמ’) שבכוונתי להפטר ממנו.   

במקרה זה, אין לי צורך לשמר אותו כך שהפרוק שלו פחות מורכב (אולם גם כאן, אלגנטי זה לא…) ואני משתמשת בכל הטכניקות שהתנסתי בהן בפרוק הסוקל שהפך למדף + שימוש בג’יטסו ופטיש שהופכים את כל התהליך לפשוט יותר.
  
לצד הזה (התחתון) של הארונית אחבר גלגלים והוא לא יהיה חשוף. כך שאני משייפת מעט להסיר חתיכות עץ בולטות ועוברת הלאה.
הואיל ותהליך המטמורפוזה של הארונית לא נעשה ברצף וגדם הארון ישב אצלי בבית זמן מה, הרכבתי לו כבר בהתחלה גלגלים על מנת שאוכל לנייד אותו בקלות ממקום למקום (בשלב מאוחר יותר החלפתי את הגלגלים לגלגלים גדולים יותר שהתאימו לי יותר לפרופורציות הכלליות של הארונית)

תכנון-

עם הזמן (ולא מעט קלומטרים של שחיה… ברצינות לגמרי.  כל כך הרבה בעיות פתרתי בזמן שחייה…זמן שקט בלי הפרעות. נטו מחשבה, או מדיטציה.)
התגבש אצלי איך אני רוצה שתהיה ארונית האמבטיה שלנו ואיך אני רוצה שהיא תתפקד.
רעיון.
קו מנחה.
גם אם לא כל הפרטים היו פתורים לחלוטין.
זו סקיצה זריזה שעשיתי בזמנו, בעיקר כדי להמחיש את הרעיון הכללי ולהבהיר לעצמי איפה נקודות התורפה שאצטרך להקדיש להן מחשבה שניה ושלישית.
משמע, להבין במהותו את הפתרון הטכני (ואיפה יופעלו כוחות שצריך לתת להם מענה), את ההשלכות של אותו פתרון ואיך ניתן ליישמו.

במקור חשבתי להשתמש בחבלים שיעברו דרך גב הארונית וייקשרו לדלת.
הפתרון של החבל עבר אבולוציה ואתייחס לפתרון, לשלביו ולהתפתחות שלו בהמשך.

הכנת ארונית האמבטיה לעבודה:

החלק של ההכנה הוא לרוב החלק הפחות אטרקטיבי ופחות זוהר.
(ובמקרה הזה אצלי, כנראה גם יותר מרעיש, מה שגרם לשכנים שלי להתדפק על דלתי בחמת זעם…) –
שיוף, מילוי חורים (טוב, זה לא מרעיש…) ומיקום הצירים מחדש.

שיוף:

באזורים שייצבעו, השיוף יכול להיות שטחי יותר, רק לצורך חיספוס שישפר את האחיזה של הצבע.
באזורים בהם אני רוצה להשאיר את טקסטורת העץ חשופה, השיוף חייב להיות יסודי ומאידך זהיר כדי לא לפגוע בפורניר.

שימו לב, כשאתם משייפים ציפוי לכה מעל פורניר (או עץ מלא, כמובן), בתחילה המשטח חלק, אולי טיפה מבריק וכהה.
עם התקדמות תהליך השיוף, המשטח ילבין ויתחספס. המשטח שוב יתכהה (קצת פחות משהיה בהתחלה) לאחר הסרת הציפוי לחלוטין.
בסופו של דבר המשטח יהיה טיפה מחוספס למגע, כהה ומאובק. יש להסיר את האבק עם סמרטוט מעט לח וממש לפני צביעת הלכה בהמשך, שוב.

בצידו של הארון יש כתם כהה וחורים. באזור הכתם הארונית היתה כנראה מחוברת וצמודה לחלק אחר במזנון.
בתמונה אתם יכולים לראות אזורים בהם הציפוי החלבי עוד לא הוסר לחלוטין וגם כי באזור הכתם הציפוי הוסר והכתם…נשאר.
גם כשהמשכתי לשייף באזור הנ”ל הגוון החל להתבהר רק… כשציפוי הפורניר נפגע.
לאור זאת החלטתי לוותר.
הסרתי את כל ציפוי הלכה אבל באזור הכתם אצטרך לטפל בגישה אחרת…

מילוי:

הואיל וידעתי פחות או יותר מה אני הולכת לעשות, היו חורים שהשארתי, מה שיחסוך לי מדידות בהמשך. את כל שאר החורים, כולל השקעים שנוצרו עבור הצירים, סתמתי בשפכטל עץ. בחלק החיצוני של הארונית בשפכטל כהה ובחלק הפנימי בשפכטל בהיר.
אמנם האזורים הללו הולכים להצבע, אבל אני רוצה להמעיט בהבדלי גוונים. אם יש לכם רק גוון אחד של שפכטל, אל תקנו במיוחד. לכל היותר, שכבה נוספת של צבע תעשה את העבודה.     
תהליך המילוי לפעמים הוא כפול. אני ממלאה את האזורים הדרושים בחומר מילוי, משאירה לייבוש, משייפת ולפעמים ממלאה שוב היכן שנדרש ושוב משייפת.
בד”כ זה מספיק.
כדי למלא את השקעים לצירים בדפנות (שהם מגולפים מהפינה) אני נעזרת בלייסט עץ.
את הלייסט אני מהדקת לארונית עם כליבה וממלאה בחומר מילוי. הכליבה (ולייסט העץ) נשארת עד לייבוש מלא של חומר המילוי.

מיקום צירים חדשים-

עקרונית, אני לא בטוחה שהשלב הזה שייך להכנה. הכנסתי אותו לכאן בגלל הסיבה הבנאלית שגם הוא מרעיש עולמות וקומם עלי את זעמם של שכני…
(להגנתי יאמר שגם אם עבדתי במרפסת, תמיד עבדתי בשעות המקובלות בחוק. לא בגלל החוק. בגלל הרצון להתחשב. ולמרות זאת כנראה אצטרך להתחשב טיפה יותר בהמשך…)
כדי לחצוב שקעים לצירים (במקור הם היו צידיים, בארונית שלי הם יהיו מלמטה) אני משתמשת במכשיר מולטי טול שיש לו מן משורית לחציבה. 

אני מודדת היטב (פעמיים) מסמנת ומתחילה לחצוב בעץ.
    
    

השקעים לצירים, ממש, אבל ממש לא יפים. אין לי מושג איך ניתן לעשות את השקע נקי ויפה כמו בנגריה. אולי אין לי את הכלים הדרושים ובוודאי אין לי את הנסיון.
למרות זאת, גם השקעים החובבניים שלי יעשו את העבודה לה הם נוצרו.

---

זה בדיוק המקום להסתיר את פני ולהתוודות על טעות שעשיתי (מודה שמרוב בושה, שקלתי להחליק את זה ולא לספר לכם…)
אבל…אם לשתף אתכם בטעות האומללה שלי יחסוך מכם אותה ודומות לה, היה שווה לטעות. ולהחשף…
אז מטומטמת, חסרת נסיון שכמותי, אמנם מדדתי פעמיים ודייקתי לדאבוני במיקום, אבל טעיתי ב…חישוב מיקום הציר. 
זיכרו…כשאתם ממקמים את הציר, יש לוודא שהוא גם יוכל להפתח…

בסקיצה יש שני חתכים,שתי אופציות למקם את הציר בחלק התחתון של ארונית האמבטיה.
תגידו אתם:
אלו משתי האופציות גם תהיה אפקטיבית?
לפי איזה אופציה חצבתי לראשונה וממש לפני שחצבתי גם בדופן הארונית, הבנתי את טעותי ועשיתי את האופציה האחרת?

---

טעות לעולם חוזרת. אבל עכשיו אתם מודעים, אז תמנעו ממנה….

כפי שאתם מבינים (וכפי שהמורים שלנו אמרו לנו בעבר) מה שלא עושים עם הראש, עושים עם הרגלים. במקרה הזה עם הידיים ועם מולטי טול…
כשתצטרכו למקם צירים, הקדישו לזה מחשבה שניה ושלישית ואולי איזו סקיצה קטנה. תחסכו לעצמכם עבודה…
אז כן,
נאלצתי למלא עם שפכטל עץ את החציבות המכוערות שעשיתי ,לסמן שוב את המיקום החדש ולחצוב שוב מחדש. (לדאבונם של שכני… המכשיר הנ”ל לדבריהם מרעיד אמות סיפים. הם השתמשו בשפה פחות מליצית…)

אגב, לא ניתן לוותר על חציבת השקע בעץ, כי לציר יש נפח.
אם לא נחצוב בעץ, לא נוכל למקם היטב את הציר והסגירה לא תהיה נקיה.
מזל שהצד הזה ממילא יצבע כך שהטעות שלי תיספג, תעלם מאחורי שכבת צבע ותסתכם בעבודה מיותרת.

 
אמנם לא צבעתי עדיין, אבל אני ממקמת את כל הפירזול, מוודה שהכל תקין וחדי העין יבחינו כי גם מקבעת עם ברגים.
כמובן שלאחר מכן אני מפרקת שוב את כל הפירזול (צירים ומגנטים) מאחר ואיני רוצה ללכלך בצבע בשלבי הצביעה. אבל, לאחר שאסיים לצבוע, החורים כבר יהיו ולא אצטרך אז לבדוק, לסמן לטעות ולתקן.

פיתרון לסל כביסה כחלק אינטגרלי מהארונית –

כפי שכתבתי בהתחלה, הפיתרון לסל הכביסה עבר אבולוציה והשתנה בדרך.
הפיתרון הטכני של סל הכביסה בארונית צריך לכלול:
– מנגנון סגירה שבשבילו אני מנצלת מגנט שהיה במקור בבר המשקאות ופורק ממנו.
– מעצור כלשהו שיגביל את פתיחת הדלת.
– מנגנון שיפתח גם את סל הכביסה עם פתיחת הדלת.

בתחילה חשבתי להשתמש בחבל עבה שיושחל בחורים שאקדח בדלת ובגב הארונית.
החבל יהווה מעצור שיגביל את פתיחת הדלת וגם יושחל בסל הכביסה כך שהוא יפתח עם פתיחת הדלת.
על מנת שגב הארונית יעמוד בלחצים ולא ישבר (כולה דיקט…דמיינו מה קורה כשמופעלים עליו כוחות…), חשבתי לעבות אותו נקודתית.
זו הסיבה שהדבקתי חתיכת עץ לדיקט של גב הארונית.

הואיל ולא רציתי פתרון בו יבלוט דבר כלשהו מאחור (החבל שיעבור מבחוץ), החלטתי לשנות גישה. חשבתי לנצל את העובי של הלוח ולהבריג בו ווים. בתוך הווים להשחיל את החבל (כך שיהיה פנימי בארונית ולא מחוץ לארונית)
  

אח”כ חשבתי שבעצם אין סיבה לקדוח בדלת הארון על מנת להשחיל את החבל.
אפשר להשתמש באותו פיתרון של וו מוברג בצידה הפנימי של הדלת וכך לא לפגוע כלל בצידה החיצוני של הדלת.

גם בידית לפתיחת הדלת לא יהיה צורך מאחר והדלת אמורה לבלוט כלפי מעלה כך שיהיה נוח לאחוז ולפתוח אותה גם ללא ידית.

והינה חסכתי כמה קדיחות וחורים בעץ באמצעות פתרון חלופי נגיש וקל יותר ליישום.

בשלב הבא החלטתי שאוכל להחליף את החבל בשרשרת.
השרשרת יוצרת את המעצור הרצוי לדלת. את גודל הפתיחה ניתן לשנות בקלות ע”י החלפת הטבעת המושחלת בוו.(כמו כן, סל הכביסה יהיה תלוי על השרשרת וייפתח עם פתיחת הדלת.

בדיעבד, אולי יכולתי להבריג את הווים הפנימיים בדופן העליונה של ארונית האמבטיה ולחסוך את הדבקת העץ לגב הארונית.
(אם כי לוח העץ הנ”ל קיבל תפקיד נוסף בייצוב מחיצת הזכוכית… אתייחס לזה בהמשך.)

מפת ירושלים בגב ארונית האמבטיה –

הבחירה במפה לכיסוי גב הארונית היתה דומיננטית והשפיעה על כל אופי הארונית בסופו של דבר.
אם אתם רוצים למקם את הרהיט במרחב מסויים ואתם רוצים שתשתלב בו, כדאי לקבל ממנו השראה ולהתחבר לסקלת הצבעים בו (בכל יחס שתבחרו, אם להשתלב, אם לתת קונטרה…)
במקרה שלי זה היה לי פחות חשוב ושיקולים אחרים הנחו אותי.
רציתי להדביק טפט או תמונה כלשהי שתהיה רציפה ולא תיתן תחושה של פסיפס.
מאחר ויש לי כמה מפות מפעם שזו דרך מצויינת לשמר אותן הבחירה בסופו של דבר היתה בין 2 מפות שהתאימו בגודלן:

בסופו של דבר בחרתי במפת ירושלים משנת 1982.
במפה זו ממש השתמשתי בזמנו והיא אף התבלתה, הודבקה בקפלים וכוסתה בניילון לצורך הגנה. הבחירה במפה זו הכתיבה גם את הבחירה בצבע שאיתו אשלים את הארונית
(או… שהאהבה שלי לצבע הירוק הכתיבה את הבחירה במפה. תבחרו 😉 )

הדבקת המפה על גב הארונית –

תחילה הרטבתי במברשת עם מים את משטח הדיקט שפרקתי מהארונית.
לאחר מכן התחלתי למרוח בשלבים פסים של דבק פלסטי שדולל מעט במים. דילול הדבק במים הופך אותו לעביד יותר וכך קל יותר למרוח ממנו שכבה דקה. אני מורחת פס של כ7 סמ’ דבק, מצמידה את המפה, מיישרת ומשטחת את כל בועיות האויר ועוברת הלאה לפס הבא.

    
גם את העץ שהדבקתי אני עוטפת באותה הדרך. מנסה היכן שניתן לשמור על המשכיות.
אחרי שהכל הודבק ושוטח והתייבש, אני מסירה את הקצוות באמצעות נייר לטש.

ובשלב זה, אני מורחת על כל המפה המודבקת שכבה של דבק מדולל בקצת מים, משאירה לייבוש מלא ומיישמת שכבה נוספת.
לאחר ייבוש מלא, אני משייפת את כל הקיפולים והבליטות על מנת להחליק קצת יותר את המשטח ולאחר ניגוב והסרת האבק, יישום של כ-3 שכבות לכה עם זמן ייבוש בין שכבה אחת לבאה אחריה.

צביעה –

לגמרי במקרה, גווני המפה שנבחרה הם חום וירוק. התמזל מזלי והפורניר של הארונית בגוון חום. ומזלי אף שיחק לי יותר ובין הצבעים שנשארו לי מעבודות קודמות, יש לי גוון מתאים. תודו שבהתחשב בכל “צרופי המקרים” הללו הבחירה בירוק שתואם לגוון הירוק במפה מתבקשת.
אהה…ואני גם אוהבת ירוק.

אז איך בעצם תהיה החלוקה? איפה אצבע בירוק ואיפה אשאיר את הפורניר?
לצורך העיקרון, כל השטחים הפנימיים של הארונית יצבעו בירוק (משמע הדפנות הפנימיות של הארונית והצד הפנימי של הדלת.

תכלס, הגוון הירוק גם גלש החוצה.
זוכרים את הכתם? אז הכתם יגודר בפס של מסקינטייפ איכותי וייצבע בירוק.
      

יש מקומות בהם השימוש במסקינטייפ הוא טרחה מיותרת לדעתי (בעיקר במפגשים בין מישורים ובידיו של מי שאחיזתו יציבה).
לא כאן!
כאן, כשבמישור אחד נפגשים בקו שתי טקסטורות, שני צבעים ושני חומרים, חשוב מאד להיות סופר מדוייקים.
מסקינטייפ איכותי יוכל לתת לזה מענה מספק למדי. (למנוע ככל הניתן חריגות מהקו)

כמו כן, 
אם שמתם לב, הדלת בחזית הארונית מחולקת לריבועים ע”י חריצים.
גם את החריצים הללו צבעתי בירוק.
       

ראוי לציין כי לא הצלחתי להכנס ולשייף בתוך החריצים כך שבמקרה כזה חשוב להשתמש בצבע שניתן לצבוע איתו ישירות ללא שיוף או לחילופין, לשלב שלב ביניים של צבע מקשר.
גם כאן נעזרתי במסקינטייפ כדי לא לצבוע את ריבועי הפורניר שישארו כפי שהם (עם גימור לכה כמובן)

ומה עם הקנטים?

גם אם זה נראה זניח (זה לא!) יש להתייחס ולטפל גם בקנטים של הארונית.
ככלל, כפי שאמר האדריכל מיס ון דר רוהה “אלוהים נמצא בפרטים” ובהחלט לא מספיק להגיע עם רעיון כללי מרשים, חשוב לבחון אותו (וליישם אותו!!) ברמת הפרט.

בעבודה הזו על הארונית, מעבר לפתרונות הטכניים שצריכים להשתלב במראה ובעיצוב, המוטיב העיקרי היה חיבור בין צבע וטקסטורה: פורניר עץ (גוון וטקסטורה), מפה ישנה וצבע ירוק שגם חיבר ביניהם וגם נתן מענה פונקציונלי לכיסוי פגמים.
מאחר והקנט נמצא באמצע בין הפורניר בחוץ לצבע הירוק בפנים, שימוש במוטיב השלישי שמשמש בארונית, במפה , נראה לי מתבקש כאן.

לצורך העניין את שאריות המפה חתכתי לרצועות של כ2.5-3 סמ’:
 ובאמצעות מכחול מרחתי דבק על הקנטים והדבקתי את הרצועות. גם פה, חשוב לשטח היטב ולוודא שהכל מודבק.
    
לאחר יבוש אני מסירה את הסרחים באמצעות שיוף הפינות.
יש לציין כי בדלתות בר המשקאות שנסגרו אחת כלעומת השניה היו בלט באחת ושקע בשניה.
הדלת בה אני השתמשתי היתה הדלת עם השקע, אותו מילאתי בשפכטל עץ ושייפתי להחלקה ליצירת מישור אחיד לפני הדבקת המפה.

לאחר ייבוש הדבק, גם כאן, כמו בגב ארונית האמבטיה,  יישמתי שתי שכבות של דבק, עם זמן ייבוש ביניהן, שיוף ושלוש שכבות של לכה.

גימור –

לכה:

תחילה יש לאטום את ארונית האמבטיה. במקרה זה יש לזה חשיבות יתרה כי היא תמוקם בחדר לח. הגימור יהיה שלוש שכבות של לכה (על בסיס מים כמובן…) בגימור מט משי על כל החלקים.

חיבור גב ארונית האמבטיה בחזרה:

 
הגב שפורק בזמנו, חובר חזרה באמצעות אקדח מסמרים.

פירזול:

לאחר שהכל יבש מרכיבים את הדלת עם הצירים (שמיקמנו כבר בשלב קודם),
קודחים ומבריגים את הווים,
                  
ממקמים את השרשראות ואת סל הכביסה התפור שלנו.(תפרתי אותו בעבר ולא ארחיב עליו כאן. למי שיש שאלות, מוזמן לפנות אלי ואענה כמיטב יכולתי)

                         

מחברים את המגנט שפורק בזמנו מבר המשקאות.
                 

עכשיו סל הכביסה מורכב ודלת הארונית מתפקדת.

החלפת הגלגלים:

כפי שכתבתי בזמנו, כשראיתי את הארונית מורכבת, הגלגלים נראו לי קטנים מדי לפרופורציות שלה אז החלפתי אותם בגלגלים גדולים יותר.

והמדפים…

לגבי המדפים התלבטתי כמעט עד הרגע האחרון.
בבר המשקאות המקורי כמעט כל החלק הפנימי היה מחופה בזכוכיות. הגב היה מראה.
מלמעלה היתה זכוכית חלבית שהונחה באלכסון על מחיצת זכוכית וחיפתה על מנורה שהאירה את הארון עם פתיחתו.
מחיצת הזכוכית אנכית מוקמה באופן לא סימטרי כך שמצידה האחד היו מדפים צרים יחסית ומצידה האחר (הצד של סל הכביסה…) היה מדף ארוך.
במחיצה עצמה נקדחו חורים ובהם הושחלו תומכים למדפים.

עד הרגע האחרון התלבטתי לגבי המדפים. חשבתי על מס’ פתרונות:
א. לתלות מדפים על שרשראות כך שאחזור על מוטיב השרשרת שקיים בפתרון סל הכביסה.
ב. להעמיד שני מדפים אחד על השני על רגליים של רהיטים אחרים שמצאתי. 
ג. לחתוך מדפי זכוכית ולהשתמש בתשתית הקיימת.

כפי שאתם כבר יודעים, האופציה השלישית נבחרה.
הסיבות לכך הן:
א. נאמנות למקור.
ב. בזכות שקיפות הזכוכית פנים הארונית מואר יותר וניתן לראות טוב יותר את המפה בגב הארונית.
ג. הפתרון הזה היה הזמין מכולם, המהיר מכולם והקל ליישום מכולם.

המדף הארוך נלקח כלאחר כבוד לאברם הזגג שחתך אותו לפי המידות הרצויות. למדף הזה הוא הוסיף מדף נוסף שהוא חתך משארית של זכוכית במקום.

מחיצת הזכוכית (שפורקה בזמנו מבר המשקאות) נוקתה והועמדה במקומה, נתמכת בצד של סל הכביסה בלוח העץ שהודבק לגב ארונית האמבטיה. (זה תפקידו הנוסף של לוח העץ שהזכרתי קודם!) 
מצידה השני היא נתמכת במדפי הזכוכית.
(מוזמנים להגדיל את התמונות על מנת לראות היטב את קיבוע המחיצה)
על מנת שהמחיצה לא תזוז בבסיס, מוקמו 2 מעצורים שפורקו אף הם מבר המשקאות.
כל התומכים של מדפי הזכוכית פורקו מהארונית במקור (והחורים נשמרו) ונעשה בהם שימוש חוזר.

וקצת תמונות להתרשמות מהארונית המוכנה:

ארונית האמבטיה מוכנה ומתפקדת ואתם שותפתם בתהליך.
ועכשיו אני יכולה כבר לטוס לוינה בלב שקט,
לפגוש חברים (הונדרטוואסר, ברויגל…), להנות ממוסיקה ומשווקי חג המולד.
אובידרזיין …

Related Images:

אחרי הפוסט הקודם, בו ארונית צרה הפכה למדף 
ופלטה, שנמצאה אף היא ברחוב, קובעה כדלפק, לא נותר אלא לשפץ את כסאות הבר (ולהביא אותם לחיפה…).
איתם, המטבח כבר יתפקד במלואו!

כסאות הבר האלה, נמצאו בחדר פחי הזבל:

הם ישופצו לעילא וסוף סוף ניתן יהיה לשתות את הקפה של הבוקר בישיבה…

הכסאות הללו סבלו מרטיבות וכמובן יהיה צורך להחליף את כל הריפוד וחומרי המילוי, אולם הם יציבים ולמעט תיקונים קטנים לא יהיה צורך לחזקם.
כמו כן,
אני סולדת לרוב מהצבע השחור…וגם בזה נטפל!

פרוק כסאות הבר:

בפרוייקט הזה החלק של הפרוק הוא קצר יחסית.
אני מפרקת את המושב מגוף הכסא:

מסירה את הריפוד ואת כל שכבות המילוי. (איכס…כרגיל)
הפעם, נעזרת במכשיר להוצאת סיכות שקיבלתי מתנה מאורי שבא לביקור מולדת מארה”ב.
אין ספק שזה הגיע בזמן ומליון תודות לו.
לצערי, המושב היה חשוף מאד לרטיבות והסיכות היו חלודות לגמרי מה שהפך את העבודה לקשה ומתסכלת פי כמה וכמה.
מודה ומתוודה שחלק מרגלי הסיכות נשארו בפנים…

כך הלוח נראה ערום:
  
ניכרים בו סימני המים וחלק מהשכבות נפרדות.
מגעיל, נכון?
את החלקים הרופפים הסרתי מעט עם שפכטל (לא יותר מדי, בסוף הוא צריך לשאת עכוזים…) והתנחמתי בעובדה כי לא יראו ממנו דבר. בסוף הוא יכוסה היטב מכל הכיוונים.

זהו. החלק של הפרוק נגמר. נכון שקצר יחסית?

בשלב זה ניתן לחלק את העבודה לשניים: העבודה על גוף הכסאות והעבודה על המושב שלהם.
מה שמכתיב לי את הסדר הוא מזג האויר. יש דברים שאין מצב שאעשה בבית…

שיוף:

בכנות, אני חושבת שזה החלק הכי מאוס בעיני. האבק והטינופת של השיוף נכנסים לכל חור…
אבל אין בררה.
כדי שעבודת הצביעה תצלח, חייבים לשייף. 
…..בדיעבד (תראו בסוף!) אולי היה עדיף לשייף פחות…
אבל זו חכמה של לאחר מעשה.
וגם זה, רק אולי…הקלות הבלתי נסבלת.
אז שייפתי.
והפעם עם משייפת אקסצנטרית חדשה שהתחדשתי בה לרגל 17 שנות נישואין (אל תעשו לי פרצופים! כל אחד עם האהבות שלו…לי תכשיטים או בגדים לא עושים את זה…)
   
הואיל ואין בכוונתי לחשוף את העץ ומכיוון שהמשענת תקבל טיפול שהשיוף לא תורם לו מלבד חיספוס העץ (ובהתחשב כמובן בעובדה שזה לא החלק האהוב עלי בתהליך…) אני משייפת קצת יותר מהמינימום הנחוץ, להערכתי,ולא יותר.
מדוע בכל זאת לשייף?
מאחר ובתהליך השיוף, המשטח מתחספס והצבע נתפס עליו טוב יותר.

תיקונים:

השלב הזה היה יכול להעשות גם לפני שלב השיוף.

בכל מקרה, אחרי התיקונים יהיה צורך בשיוף קל.
כפי שכתבתי בתחילה, אין צורך בהרבה תיקונים אולם יש נקודות במשענת שבגלל הרטיבות, נפתחו מעט. את הנקודות הללו אני מורחת בדבק נגרים ומהדקת בכליבה (או בפלייר פטנט…) עד ליבוש הדבק – כ-12 עד 24 שעות.

     

ולאחר היבוש ושיוף קל, יש למלא “דפיקות”, חורים וסדקים בעץ, באמצעות חומר מילוי לעץ. 
בפרוייקט הזה, לא היה צורך בכך.

צביעה:

מי שראה כבר פרוייקטים שלי יודע שיש לי חולשה לצבע הירוק.
חוץ מזה, יש לי צבע ירוק… דבר שאיכשהו נותן עדיפות לצבע ירוק.
וגם הצלחתי להדביק את ה”לקוחה המיועדת” בהעדפה הזו שלי
(שמסתבר שלא תמיד היא נדבקת בהעדפות שלי…לדאבוני (-; )
אז צבעתי את הכסאות בירוק.
ירוק אקרילי, שמיועד לצביעת קירות ושהיה אטום להפליא ונצמד נפלא למשטחים (דבר שנבחן גם בהמשך…)
כפי שניכר בתמונות, עשיתי את הצביעה אל מול הנוף, במזג אויר נפלא שלא אופייני לדצמבר.

שימו לב שאת המשענת אני לא צובעת באופן מלא.
הכסאות מאד דומים אבל לא זהים. אופן הרכבת המשענת שונה בין שניהם והחלטתי שלא אטשטש את השוני אלא אדגיש אותו באמצעות טיפול שונה, שיתן לכסאות הבר את אופיים הייחודי.

כמו כן, אחד מהכסאות, היה צבוע באדום מתחת לשחור.
כנראה שזו הסיבה שהם נצבעו בשחור.
הצבע האדום הזה האכיל אותי מרורים.
איכשהו, בצורה דיפוזית, הוא הצליח לצאת ולצוץ כל פעם מחדש. את הכסא הזה, צבעתי בערך פי שתיים יותר שכבות מהכסא השני, עד שנראה לי שזה כבר בסדר.

משענות כסאות הבר מקבלות טיפול אחר לגמרי:

חשבתי בתחילה להשתמש בדפי ספר לכסוי משענות כסאות הבר. שיתנו גוון וטקסטורה עדינים מאד ולתת דגש ואמירה צבעונית בבד של הריפוד.

    
לצערי, ה”לקוחה המיועדת שלי” לא ראתה עין בעין איתי את החזון שלי לריפוד ובחרה בבד פרקטי אבל מאד שמרני.
לדעתי כמובן.
וכל נסיונותי לשנות את דעתה עלו בתוהו.
מכיוון שכך,
אלה הם הנתונים ואיתם אני אעבוד…

מי שקרא על שיפוץ המדף יודע שהשתמשתי במפה של הולנד כאלמנט עיצובי. 
מאחר וכסאות הבר ישמשו במטבח, ומאחר והריפוד כבר לא יהווה מוקד עיצובי, החלטתי להעביר את המוקד הדומיננטי למשענות ולכסות אותן גם במפות (דרום אמריקה ואסיה!) במקום בטקסטורה של כתב. 
כאן, כמו במדף ובשונה מטקסטורה של כתב, אני מתכוונת להדביק חתיכה אחת רציפה כך שהתמונה תשמר. זה מחייב חיתוך מדוייק, התאמות ועבודה מוקפדת וזהירה.
אני מתחילה עם החלק הצר שיחופה במפה:

 

מדביקה את המישור. את השוליים חותכת לרצועות מקפלת פנימה לשני הצדדים ומדביקה. האזור הזה יכוסה כולו גם ע”י מפה.
החזית הקדמית והאחורית מטופלות שונה בשני הכסאות בגלל השוני ביניהם.
בכסא 1 אני מדביקה את המפה ישירות על המשענת:

באמצעות סכין יפנית (אחרי יבוש הדבק!) מסירה שוליים מיותרים,
 
ומשייפת שאריות עם נייר לטש:

בכסא 2 זה קצת יותר מורכב כי אי אפשר למדוד בערך ולעשות תיקונים אח”כ.
אני יוצרת שבלונות באמצעות נייר זול (או עיתון) וגוזרת אח”כ את המפה בהתאם.
זוכרים את המשפט שעדיף למדוד פעמיים משלגזור פעמיים? הוא בהחלט תופס כאן.
במיוחד אם אין לכם מפה נוספת לרזרבה.

מיותר לציין שאת ההדבקה יש לעשות בהדרגה ובצורה יסודית וזהירה.
למרוח על רצועת השטח שכבה דקה ואחידה של דבק באמצעות מכחול או מברשת. להצמיד את מפת הנייר ישר ככל הניתן ולשחרר בועיות אויר בעדינות מבלי לעשות קרעים בנייר. ולעבור הלאה לרצועת השטח הבאה…

אחרי שהכל מתייבש אני מורחת שכבת דבק על כל האזורים שמכוסים במפת נייר ומשאירה לייבוש מלא

אחרי יבוש מלא של שכבת הדבק, אני משייפת בעדינות את כל השטח,כולל החיבורים, עם נייר לטש עדין. השלב הזה גם מחליק את השטח וגם יוצר מראה “משומש” ומשופשף למפה, דבר שתורם ל”לוק” שאני מעוניינת ליצור.
בשלב זה עדיף לחזור על התהליך של שכבת הדבק, אולם ניתן לוותר עליו ולעבור ללכה.

איטום כסאות הבר באמצעות לכה:

שלב ארוך, משעמם והכרחי ביותר.
כל הכסא (למעט במושב שירופד) – האזורים הצבועים והמודבקים כאחד צריכים להצבע על מנת להגן עליהם מלכלוך, פגיעה ולחות.

לכאורה, שלב טכני, שעושים ומסיימים.
לדאבוני, הצבע האדום, הזכור לרע משלב הצביעה, התעורר שוב לחיים.
הלכה, על בסיס המים, גרמה לו שוב להגיח החוצה…

מה אני עושה??? יאוש…

קודם כל, נתתי ללכה להתייבש ולהיסטריה לשכוך.

נראה כי הצבע האדום הזה עקשן ביותר וכשהוא נרטב, הוא צץ שוב ושוב.
חשיבה רציונלית אומרת כי צריך תחילה לאטום את הכסא על מנת לנטרל את החשיפה של הצבע האדום ללחות שמעוררת אותו. ורק אח”כ לצבוע.
זה בדיוק מה שלכה עושה. אוטמת את הכסא…
ועל הלכה צבעתי שוב בירוק. 
בד”כ לא עושים זאת. משייפים את הלכה כדי שהצבע יתפס על העץ. אבל לא היה לי מה להפסיד. האלטרנטיבה היא לשייף שוב הכל עד להסרת כל הצבע האדום, אם זה בכלל אפשרי בלי להרוס את הכסא… ואין מצב שאעשה זאת.
לא צבעתי את כל הכסא. רק במקומות בהם הצבע האדום הציץ. והצבע הירוק האקרילי, שמיועד לקירות, נתפס מצויין גם על הלכה (אמרתי לכם שהנושא יבחן בהמשך…כאן זה ההמשך…)
היה טיפה הבדל בגוון:

אבל ההבדלים הללו נעלמו לאחר שכבה נוספת של לכה על הצבע שעל הלכה (הצלחתי לבלבל אתכם?)

אתם מבינים עכשיו למה הצטערתי כי בכלל שייפתי את הכסא?
כמובן שכל זה נכון רק לכסא אחד מהשניים. וזה מסוג הדברים שיודעים רק אחרי שקרו.

ריפוד מושב כסאות הבר:

בשלב הזה אני כבר ספונה בבית, ביום של גשם. וממילא, אני צריכה לעבוד עם מכונת התפירה.

גוזרים את החומרים:

ספוג כחול 4 ס”מ: 

משטח אקרילן שיעטוף את הספוג והלוח:

והבד לריפוד. בד דמוי עור (קל לניקוי ופרקטי מאד. בפרט במטבח) בצבע קרם.
(זוכרים?לחשב אם צריך ולמדוד פעמיים…). גזרתי את מידת המושב (+ 1 סמ’ לתפרים) ואגזור רצועות ברוחב 7 סמ’ בשביל גובה הספוג.
קחו בחשבון בחישוב רוחב הפס שלכם את התפר+גובה הספוג+גובה הלוח+ מעט בד שיאפשר מתיחה והידוק באקדח סיכות ללוח מלמטה.

באופן טבעי לרוב לא ניתן לגזור רצועה אחת ארוכה שתקיף את כל היקף המושב ותצטרכו מן הסתם ליצור חיבורים. נסו לתכנן את המיקום החיבורים הללו.

תפירה:

רגע לפני שהתחלתי לתפור, ניסיתי שוב להפעיל את קסמיי, מניפולציותי וכל דבר אחר שנגמר אף הוא ב”אי” על הלקוחה שלי…
אולי היא תסכים בכל זאת להמיר את צבע כסוי המושב … כתום היא לא רצתה. אבל אולי בורדו??

ו…נאדה.
אנחנו נשארים עם ה”קרם”… עד הסוף. ויהי מה.
אז אני תופרת את הרצועה של המושב בהקף מסביב:

מאחר ויש לי שני כסאות, החלטתי לנסות שתי גישות שונות בתפירת הרצועה:
גישה ראשונה – לחבר את הרצועות זו לזו בצורה המשכית ולחברן למשטח המושב כך שנקודות החיבור תהיינה אקראיות.
גישה שניה – לחבר כל אחת מפאות משטח המושב לרצועה ורק אח”כ לחבר את הרצועות זו לזו בנקודת העיקול/החיבור הטבעי.

באופן מפתיע (אותי לפחות…) הגישה הראשונה היתה נוחה לי יותר לעבודה וגם התוצאה היתה מוצלחת יותר לטעמי.
ואולי אני צריכה להתאמן יותר על הגישה השניה…

מרכיבים ומרבדים את המושב:

לא נותר אלא להרכיב את המושב על שכבותיו (ובסוף לחבר אותו לגוף).

---

על מה בעצם אנחנו יושבים?

זה המקום להרחיב טיפה על המילוי השכיח בכסאות (ללא קפיצים):
לוח עץ: ראיתם אותו בתמונות.
ספוג: אני משתמשת בספוג כחול. ספוג כחול נחשב ספוג קשיח איכותי ועמיד יותר לאורך זמן מהספוג הלבן. כאן תקבלו סקירה קצרה על סוגי הספוגים השונים והיעוד שלהם.
ניתן להשיגו בעוביים שונים בהתאם לייעוד שלו. במקרה זה (ובכלל בכסאות) עובי של כ- 4 סמ’ הוא העובי שהיה לפני הפרוק וזה עובי נח לישיבה.
משטח אקרילן: האקרילן הוא גם החומר שממלאים איתו כריות נוי. ניתן לקנותו בחנויות בדים או חנויות יצירה במשקל למילוי (כריות…) או כמשטח לפי מטר. במשטחי האקרילן משתמשים כשכבה עליונה ומרככת בריפוד כמו גם במגיני ראש, בכסויים למיטה וכן הלאה.
הבד: בהתאם לבחירתכם וליעוד של הרהיט.

---

את הספוג אני מניחה על לוח העץ (המחמירים ידביקו אותו. אני לא רואה בזה צורך) ועוטפת אותו (ואת הלוח) במשטח אקרילן שאני מקבעת ללוח מצידו השני במס’ מקומות באמצעות אקדח סיכות.
 

את הכיסוי שתפרתי, אני מלבישה על הספוג ומהדקת אותו לצד השני של הלוח.
   
אני מתחילה ממרכז הפאות

ומתקדמת לפינות בהן אני מטפלת ומהדקת בסוף.
תוך כדי התקדמות אני חותכת אקרילן עודף. כך זה נראה כשאני מסיימת:

ברשומה הזו על כסא אחר ששיפצתי, יש גם ריפוד של מושב כסא, אחר קצת.
ניתן לקרא שם על בחירת סוג אקדח סיכות, על בחירת סוג הבד ועל הגימור.

טיפול באחוריים של הכסא:

עד עכשיו טיפלנו (בנקודת המפגש של הכסא) באחוריים שלנו. 
עכשיו נטפל באחוריים של כסאות הבר.
מי שהספיק כבר להכיר אותי מרשומות קודמות, חשוב לי שהכסאות יראו טוב גם מלמטה. זה מקבל חשיבות יתר כשהלוח ישן ומגעיל ונשארו עליו סימני רטיבות.

אני בוחרת שאריות בד כלשהן (ממש לא משנה איזה , רק שיהיו בגודל מתאים) ואני מכסה את הצד התחתון, הגלוי של הלוח. את הקצוות אני מקפלת פנימה ומהדקת ללוח באמצעות אקדח סיכות.

כשהלוח מכוסה מכל הכיוונים, לא נותר אלא לחבר את המושב המוגמר לגוף הכסא באמצעות ברגים, בדיוק במקום ממנו הוצאנו אותם כשהכסא פורק.

זהו. כסאות הבר מוכנים לשימוש.

התמונות עוברות לבד. למי שהקצב איטי מדי, לחיצה על התמונה, תחליף אותה.

אני מזמינה אמריקנו גדול. בלי סוכר ובלי חלב.
מחכה ב”דרום אמריקה” בבקשה..
שבת שלום.

 

Related Images: