שיפוץ ספה מעץ, כולל בהכרח יצוב של הקונסטרוקציה וחידוש העץ על קישוטיו.
בפרט כשהעץ הוא בעל נוכחות משלו (ולא רק חומר שלד).
הפוסט הזה יעסוק בעץ – פרוק החלקים, הרכבתם והדבקתם מחדש וטיפול בעץ ובפיתוחים שלו.

להזכירכם,

את המבוא לסידרה הזו של שיפוץ הספה תוכלו לקרא כאן:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”

את שלב ההפשטה של הספה תוכלו לקרא כאן: “הספה – פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ”
ואותו סיימתי במצב הזה:
לכאורה, לו כל חיבורי הספה היו חזקים והקונסטרוקציה היתה יציבה ולא מתנדנדת, היה קל יותר. הייתי יכולה כבר עכשיו לטפל בעץ ולחזור ולהרכיב חזרה את תכולת הספה שהסרתי בפוסט הקודם.

לצערי זה לא כך. המצב אפילו מורכב יותר.
חלק מהחיבורים רופפים וחלק מהחיבורים חזקים.
מאחר ואי אפשר לפרק רק חלק, זה או “הכל” או “לא כלום”. במקרה שלי, עם לא מעט חשש ודפיקות לב, הלכתי על הכל. אם עושים, עושים כפי שצריך.
אין טעם להשקיע כל כך הרבה זמן אנרגיה ומשאבים ושהספה תהיה לא יציבה, נכון?

הואיל והחלטתי לפרק את הקונסטרוקציה, את הטיפול בעץ (ניקוי, הסרת שאריות פוליטורה…) אעשה בחלקים. יותר נח לעבודה.
אבל תחילה הפרוק…

לנסות לחשוב קדימה:

בשלב זה ידעתי כבר שאזדקק בהמשך לכלים שעדיין אין ברשותי כמו כליבות, מותח רצועות וכמו אקדח סיכות חשמלי.
גם לקחתי דגימות ממסמרים ומחומרים שפרקתי והתחלתי לחפש באינטרנט אחר רפדים וספקי ציוד וחומרים לרפדים, שאוכל להזמין מהם.
לצערי, המקום שנראה המבטיח מכולם, בחולון, כבר לא מוכר ציוד (או שאינו מוכר ציוד לאנשים פרטיים שכמותי) במקום אחר בפתח תקווה שמוכרים בו מזרונים בדים וציוד משלים לרפדים הסתכלו עלי בעיני עגל ואמרו שכבר לא משתמשים בחומרים הללו. גם את המסמרים שחיפשתי אין. כבר לא עושים מסמרים כאלה עם ראש גדול.
בקיצור…מה עושים??

כליבות קניתי כאן. אחת גדולה ואחת קטנה (חכמה של אח”כ – זה לא מספיק!!!) וגם רצועת ראצ’ט שאוכל להדק איתה את כל המבנה (תראו תמונות בהמשך).
מכשיר מתיחה לרצועות הזמנתי באינטרנט (לא זול יחסית…) שיגיע עד שאזדקק לו.
אקדח סיכות חשמלי (המכשיר הכי יקר שקניתי במיוחד לשיפוץ הספה ועשיתי בו כבר שימוש גם בשיפוץ רהיטים אחרים מאז) קניתי כאן בחנות קרובה לבית. באופן מפתיע מתוך השוואת מחירים (וחברות ) כאן דווקא קיבלתי את המחיר הזול. במכשיר שאני קניתי (RO-MA תוצרת MAESTRY) יש גם אפשרות לאקדח מסמרים, תכונה שקיבלתי כבונוס במכשיר ועזרה כבר עם שיפוץ הספה הזו.

לגבי חומרים,
תחילה עשיתי נסיון להערכה גסה של מה אצטרך וכמה, אילו חומרים ופריטים יש להם חלופות “מודרניות” שאוכל להשיג כאן (ועלויות…) ונכנסתי לחנויות ריפוד בEBAY לראות מה אוכל להשיג והיכן. אין ספק עבודה בפני עצמה.
פרוט של הדברים אתן בהמשך בחלק הרלוונטי. הכנסתי בנקודה זו התייחסות מאחר ואת ההזמנות הייתי צריכה לעשות הרבה קודם על מנת שהאספקה שלהם לא תעכב אותי יותר מהנחוץ.

1. פרוק קונסטרוקצית העץ לחלקים:

התומכות האופקיות שמוסתרות בתוך המילוי מחוברות במסמרים. יש להוציא אותם בזהירות מבלי לפגוע בעץ.

על מנת להוציא מסמרים אני נעזרת במברג, בפלייר אף ארוך ובצבת.
כמו כן במקומות מסויימים אני נעזרת בפטיש (עדיף עטוף בסמרטוט על מנת לא לפגוע בעץ) על מנת להרחיק את החלקים אחד מהשני.
על התומכות אני רושמת בעיפרון את מיקומן במבנה ואיזה צד עליון, על מנת שאדע להחזירן במדוייק למקומן. להזכירכם, אף אחד מהחלקים הללו אינו גלוי לעין. כמו כן, אני שומרת גם את המסמרים שהוצאתי! זה הוכיח את עצמו בדיעבד!

מעכשיו הלאה אין מסמרים. כל החיבורים הם באמצעות פינים ודבק.

חלקם מתמסרים ומשתחררים בקלות וחלקם……לא!!!

את החלקים השבורים (לשמחתי אין הרבה ולרוב הם במקום מוסתר) אני שומרת היטב. הם יודבקו חזרה בבא הזמן. גם הפין השבור יתאחד חזרה בבא הזמן בעזרת דבק וכליבה.
על מנת לשחרר חלק מחלק אני נעזרת בלחץ מתון ובפטיש עטוף סמרטוט (חשוב! לא לפגוע בעץ!) וכן אני מרטיבה את החיבורים במים עם קצת חומץ. דבק נגרים אינו עמיד במים ואני מנסה לגייס את התכונה הזו לעזרתי.

אם יש חיבור עדין ומשני (כזה שלא מונע פרוקים אחרים) שממאן להפרד בכל מחיר, לא הייתי נלחמת איתו. הסיכוי לשבר הוא גדול ואין הצדקה לכך. תפעילו שיקול דעת.
אחד הדברים הכי חשובים בפרוק הוא לדעת לאן כל חלק צריך להתחבר חזרה. הגדירו לעצמכם אסטרטגיית עבודה לפני שאתם מפרקים. רישמו במקומות מוסתרים מיקום וכיוונים. במקומות גלויים ניתן להדביק מסקינטייפ עם כיתוב (תצטרכו להסירו בניקוי אולם תחזירו חדש כשתסיימו.)

בנקודה זו, אחרי שכל הספה הופשטה ופורקה, אני מרגישה שאני הופכת צד בתקליט (טכנולוגיה שמתאימה בהחלט לזמנה של ספה זו). עד רגע זה פרקתי את הקיים. מרגע זה והלאה, פחות או יותר, אני מתחילה לשקם, לבנות מחדש את הישן.

2. טיפול בעץ:

– ניקוי

הטיפול בעץ מתחיל עם ניקוי.
אני נעזרת בגיגית קטנה עם מים, קצת סבון כלים, סמרטוט ומברשת שיניים לעבור על כל חלקי העץ.
מאחר והספה ישנה מאד, רוב הציפוי שלה ירד כבר והעץ ספג לחות והשחיר בנקודות מסויימות.
באזורים מאד שחורים אני מנסה ליישם אקונומיקה מדוללת במים. (מאד בזהירות, לא קראתי על זה בשום מקום ואני עלולה לגרום נזק לעץ…אני יודעת שנעזרים באקונומיקה נגד עובש ומחליטה לבדוק זאת) לשמחתי העץ לא ניזוק ונדמה לי (או לפחות זו משאלת הלב שלי) שיש  אפילו הטבה.

כפי שאתם רואים, המים לא נשארים נקיים ואני עושה סיבוב שני והפעם עם מים וחומץ.
חשוב מאד לנקות היטב את החיבורים מדבק על מנת שניתן יהיה לחבר הכל חזרה והמים עם החומץ עוזרים (או לפחות אני רוצה להאמין כך) לרכך את הדבק.

– שיוף עדין 

אחרי שחלקי העץ נקיים אני מתחילה לשייף אותם אחד אחד ובעדינות.
מטרת השיוף להסיר שאריות ציפוי אם נשארו, להסיר שכבה של לכלוך ולנקות ככל האפשר את החיבורים לקראת החיבור חזרה.
כאן אין מקום למשייפת חשמלית.
את הכל עושים ידנית ובעדינות על מנת לא לפגוע בפיתוחים של העץ.
קניתי 3 עוביים של נייר שיוף ושיחקתי איתם בהתאם לתחושה. הפעילו שיקול דעת ותתחילו עם עדין יותר על מנת לא לגרום נזק.
באזור החיבורים צריך להיות עדינים אבל קשוחים.
כאן נעזרתי גם בסכין יפנית לגרד את הדבק ולדקק מעט את הפינים. את זה עשיתי בעיקר לאחר שניסיתי לחבר וראיתי שהפינים לא נכנסים היטב.

– מילוי סדקים

אחרי שנראה שסיימנו לשייף, ממלאים סדקים זעירים שנוצרו במשך הזמן בעץ באמצעות שפכטל לעץ. במקרה זה השתמשתי בשפכטל כהה בצבע אגוז.
אני מיישמת אותו באמצעות האצבע. עדיף להשתמש בכפפות סיליקון.
אחרי היבוש של השפכטל, יש לשייף מעט, להסיר שאריות של שפכטל ולהחליק את העץ.

3. חיבור כל החלקים חזרה למבנה יציב:

חייבת להודות שהחלק הזה בשיפוץ הספה – של חיבור החלקים חזרה, החסיר בי יותר מפעימה אחת.
בכלל, הפוסט הזה מבין כל הפוסטים שיעסקו בשיפוץ הספה, עוסק לדעתי בחלק הרגיש ביותר בשיפוץ ספה.
כאן הטעויות הן כמעט בלתי הפיכות.
קונסטרוקציה שנשברת אינה ניתנת להדבקה (להבדיל מקישוטים ופינות למיניהן) וקונסטרוקציה שאינה מחוברת היטב חזרה, דינה דומה.
אין טעם להמשיך לעבוד על ספה מתנדנדת או שאינה יציבה.

טיפ-
דבר חשוב שלמדתי מהחיבור של הספה (ושל רהיטים אחרים ששיפצתי אחריה) –
אם אפשר וככל שאפשר, עדיף לחבר הכל יחד ולא כל חלק בנפרד.
כך החלקים יכולים להתאים עצמם זה לזה בקלות רבה יותר. אנו לא עובדים במעבדה בה הכל נמדד בדיוק של חלקי המילימטר. קיים טווח קטן של תנועה אשר אנחנו מאבדים (וזה יכול להיות מצער מאד!) כשאנחנו מחברים כל חלק בנפרד ונותנים לו זמן יבוש מלא.
המשמעות של זה שצריך הרבה כליבות שיוכלו לעבוד במקביל (וכלי עבודה אינם זולים. וצריך גם מקום לאפסן אותם!)
אני למדתי זאת בדרך הקשה ועם לא מעט פעימות שהחסרתי כשנראה לי שחלקים מסויימים אינם מצליחים להתחבר חזרה.
שלא תגידו שלא ידעתם!

אני לא ידעתי …
רציתי להסתפק במינימום מכשירים וזמן לא היה מגבלה מבחינתי.
וחיברתי כל חלק בנפרד.
שימו לב בתמונה – חתיכות המסקינטייפ המודבקות על העץ הן תזכורת שלי למיקום החלק. כמו כן, שימו לב שאני מהדקת את הכליבה כנגד סמרטוט ולא ישירות על העץ כדי לא לפגוע בעץ.
חשוב במיוחד (וקשה ומורכב במיוחד) כשיש חלקים מעוגלים והזויות הן לא של 90 מעלות.
בחלק הזה, בפרט אם כמה כליבות משתתפות בתהליך, תצטרכו לגייס עזרה של אדם נוסף שיעזור לכם לקבע צד אחד בעוד אתם תהדקו צד שני. זיכרו להשתמש בסמרטוט או ספוג במקום בו מופעל לחץ על העץ.

עוד טיפ –
חברו תחילה על יבש. בלי דבק.
תוודאו שזה נכנס ויושב היטב תחילה. זה אמנם יחייב אתכם להפריד את החלקים שוב (ולפעמים יש להפעיל לחץ) וכמובן זו עבודה נוספת, אבל יחסוך לכם עגמת נפש אם זה לא יושב היטב ומחייב אתכם לפתוח ולתקן את החיבורים (לגלף ולשייף עוד טיפה את הפינים באזורים שונים).
מניסיון…

אחרי שהחלקים מתחברים היטב (או לשביעות רצונכם…כאמור, זו לא מעבדה כאן) רק אז הכניסו את הדבק לסיפור. תוודאו שהדבק יגיע לכל מקומות המגע ונסו לא להכניס יותר מדי דבק.
כאשר מהדקים את הכליבות על העץ, שאריות הדבק יוצאות החוצה. נגבו אותן. אם הן תתיבשנה ותתקשנה, יהיה קשה יותר להסירן.
זה גם השלב בו הדבקתי את הפינות שנשברו בפרוק הן שולבו בהדבקת החלקים הרלוונטיים.
מהר מאד גיליתי שכליבה אחת גדולה ואחת קטנה לא מספיקות לי.
קניתי עוד שתיים: גדולה נוספת ובינונית. היום יש לי 4 כליבות.
בעבודות קטנות יחסית ובעזרת אילתורים, אני מסתדרת.
ברור לי שאם תהיה לי שוב עבודה בסדר גודל כזה, אקנה בלי להסס עוד כליבות.

רצועת הראצ’ט נכנסת לפעולה בחיבור חלקים בהם הכליבות הגדולות ביותר אינן גדולות מספיק.

וכשכל החלקים צריכים להתחבר יחד, אני עוצרת נשימה…
עם קצת מניפולציות הכל מתחבר בסוף.
2 הכליבות הגדולות שלי בפעולה, כמו גם רצועת הראצ’ט שמפעילה לחץ הקפי על אזור המושב – המהווה מסגרת סגורה על מנת להדקה.
לצערי נראה שרגל אחת מתרוממת ואני ממקמת משקולות (2 אלבומים כבדים! ) בכל אחד מהצדדים של הספה כדי להפעיל לחץ גם בכיוון הזה.
יש פה ושם חיבורים לא מושלמים שאצטרך למלא אותם לאחר היבוש בשפכטל אבל בשלב זה לא נותר לי אלא להתפלל …

4. פינישים לפני גימור ואיטום העץ:

נראה שהכל עבר בשלום ואני יכולה שוב לנשום ולהמשיך.

אחרי שהכל מודבק, הגיע הזמן לחבר חזרה את החלקים שחוברו במסמרים. כאן אקדח הסיכות שלי בפורמט של אקדח מסמרים תרם את חלקו.

לא מצאתי מסמרים כמו המסמרים שהוצאו מהספה.
במסמרים שנשארו ישרים וניתן היה לעשות שימוש חוזר, עשיתי שימוש חוזר ובמקומות אחרים השתמשתי באקדח. זכרו שהמקומות הללו מוסתרים והחשיבות היא פונקציונלית בלבד.
יש מספר חיבורים לא מושלמים בהם צריך לעשות תיקונים עם שפכטל. חיבורים לא מושלמים וגם מקומות בהם יש קימורים בעץ, קימורים שנוצרו מתוספות קטנות של עץ שהודבקו למסגרת הבסיסית.
לצערי אין לי תמונות להמחיש זאת. לא את החיבורים שיש למלא ולא את אזורי החיבור של הקימורים.

בתמונות הללו צילמתי אזורים לאחר מילוי בשפכטל. התמונות באיכות גרועה, אבל זה מה שיש לי.
כמובן שאחרי הטיפול בשפכטל והיבוש צריך לשייף בעדינות על מנת להסיר שאריות שפכטל ולהחליק את האזורים לקראת צביעה. לא לשכוח לנגב היטב את האבק שנוצר בשיוף.

בחירת גימור לעץ.

למה שכאן יכול להתחיל ולהסתיים בשורה אחת, לרוב הקדימו לא מעט התלבטויות וספקות וגם לימוד ונסיונות.
לפעמים בחנתי לעומק פתרון מסויים שבסוף נפסל על הסף.
במקרה זה ההתלבטות הראשונית היתה האם לצבוע את העץ או להשאירו בגוון הטבעי שלו.
בזכות הפיתוחים בעץ ניתן יהיה בצביעה לקבל אפקט שאבי שיק מקסים, לאוהבי הסיגנון.
כך גם ניתן יהיה גם לכסות על האזורים הכהים יותר.
למרות היתרונות לכאורה של הצביעה,  הכריעה הנטייה שלי לתת עדיפות למראה המקורי של החומר.
ההתלבטות המשנית היתה איזה גימור לתת לעץ:
ווקס? לכה? פוליטורה?
בשלב זה החומר היחידי שהכרתי ועבדתי איתו כבר בעבר היה הלכה השקופה על בסיס מים.
הואיל והכיוון היה לנסות ולהשאר נאמנה ככל האפשר לחומרים ולשיטות של פעם, היה לי חשוב ללמוד על שיטות אחרות.

למדתי להכין ווקס מדונג ושמנים טבעיים שניתן להשתמש בו בבטחה על צעצועי עץ לילדים כמו גם כמשחה לעור ולשפתיים (בפרט לסובלים מאטופיק דרמטיטיס ומשתמשים במוצרים אורגנים ללא תוספות תעשייתיות)

וכן למדתי על הפוליטורה הטבעית, המתבססת על שלאק. שלאק, כפי שכתבתי כבר בפוסט אחר בעבר, הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.

השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן.
מאחר והעמידות של הפוליטורה גבוהה יותר, ההכרעה נפלה לטובת הפוליטורה.
יש אנשי מקצוע שרוכשים את השלאק בצורת פתיתים וממיסים אותו בעצמם. בשבילי, בשלב הנוכחי, זה עדיין מורכב מדי והחלטתי לרכוש תמריק שלאק מוכן לצביעת הספה.
ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.

5. איטום העץ בגימור פוליטורה:

כאמור, בחרתי בפוליטורה (שלאק) כגימור אוטם לעץ.
את הפוליטורה מורחים כמובן רק באזורים הגלויים של העץ.
לישום הפוליטורה על העץ השתמשתי בפקעת (צמר גפן עטוף בטריקו ישן) אותו הספגתי בתמריק. השתמשתי בשמן זית על מנת לסכך את התנועה של הפקעת על העץ.
היו אזורים בהם השתמשתי במכחול על מנת לחדור לתוך הפיתוחים בעץ.
בתמונות הללו ניתן לראות היטב היכן הפוליטורה יושמה והיכן לא.
האזורים בהם הפוליטורה לא יושמה, יכוסו ע”י הריפוד וינעצו בהם מסמרים וסיכות.
הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ככל שמורחים יותר שכבות כך המשטח מבריק יותר והציפוי קשה יותר. לשיקולכם.

וברגע שהשכבה האחרונה של הפוליטורה מתייבשת…

הפוסט הזה נגמר.
החלק הבא בשיפוץ הספה יעסוק בעיקר ברצועות וקפיצים… ואולי טיפה נגע בתכנון קדימה.

Related Images:

הפוסט הזה יעשה אתנחתא מהספה ויוסיף לשולחן חג השבועות (לא! הכסא לא לבן!) כסא נוסף ששופץ.
הפעם השיפוץ הוא בהשראת האמן הונדרטוואסר.

לעבודות של הונדרטוואסר נחשפתי בפגישת מחזור של השכבה שלי (בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר) בה חגגנו את שנת ה-50 שלנו.
חגיגה נפלאה ויוצאת דופן של חמישה ימים בוינה!
מי שמעוניין לקרא על הטיול ההוא… מוזמן כאן.

הפוסט הזה יעסוק רק בכסא.
וטיפה גם בהונדרטוואסר…כדי שתבינו את ההשראה והמקור.

טעימונת מהאמנות של הונדרטוואסר:

העלתי לכאן 3 ציורים של הונדרטוואסר (כל אחת מהתמונות היא גם קישור לאתר ממנו לקחתי את התמונות):

וגם צילומים של עמודים מהאכיטקטורה שלו שצילמתי בוינה (התמונה הימנית היא קישור למוזאון שהעמודים עומדים בפיתחו):

אין בכוונתי להכנס כלל לניתוח או האיפיונים של האמנות והארכיטקטורה שלו.
הבאתי את המובאות הללו רק על מנת שתבינו את מקור ההשפעה עלי.

הכסא – משם (פלוס מינוס) התחלתי:

בעוונותי, לא צילמתי את הכסא כפי שנמצא.
הוא נזרק ממספרה בהוד השרון בגלל שהתפרקה לו רגל.
הרגל החסרה נמצאה לאחר חיפוש בפח רחוב סמוך ונאספה גם היא.
הרגליים נשלפו מיד בהתחלה על מנת להקל על האחסון.
(לרוב הן היו מחוברות בדבק. ב2 מקומות היה מסמר קטן נסתר שהיה צריך לשלוף)
בגלל התנאים בו אוחסן (במרפסת…חשוף לגשם…) ,השכבות החיצוניות של המושב (הן העליונה הן התחתונה) החלו להתנתק.
כשגיליתי זאת ועל מנת שהנזק לא יגדל, הכסא הוכנס לשיפוץ.
(תכננתי ארוחה גדולה שמציינת את כל ארועי החורף אצלנו במשפחה ובהחלט לא היה מזיק כסא שמיש נוסף…).

לעבודה:

• פרוק הכסא והכנתו לצביעה:

תחילה – את השכבות הרופפות קילפתי באמצעות שפכטל. מכיוון שאני רוצה לצייר על המושב, בסיס נקי ובהיר מהווה יתרון מבחינתי.

ומה שרק החל להתנתק מהשכבות הבאות, הדבקתי באמצעות דבק נגרים וכמובן קיבעתי באמצעות כליבות עד ליבוש.
על מנת לפזר את הלחץ שהכליבות מפעילות על כל הפאה המודבקת, נעזרתי בלוח עץ:

מאחר וגם חלק מחלקי המשענת היו רופפים, הכסא פורק לחלוטין (למעט מוט אחד עקשן שהחליט להתפרק דווקא כשחיברתי את כולם וזכה לטיפול מאוחר בדבק אף הוא.)

כשכל החלקים היו מפורקים, התחלתי לשייף אולם ככל ששייפתי, לא הצלחתי להסיר את הצבע הכהה גם לא באזורים הנגישים לא כל שכן בזויות הפנימיות של הפיתוחים בעץ.
מאחר ותכננתי לצבוע את העץ בצבע אקרילי אטום הסתפקתי בחיספוס של העץ שהתקבל בשיוף שחשבתי שיקבל טוב יותר את הצבע.
(זכרו לשייף עם מסכה ובמקום מאוורר, כן?)

• חיבור חלקי הכסא חזרה:

את הכסא הזה חיברתי חזרה בשני שלבים מאחר ושני השלבים הללו לא קשורים ולא תלויים אחד בשני. השלב הראשון היה הרגליים (עם כל החיבורים ביניהן ועם המושב)
והשלב השני היה המשענת על כל חלקיה למושב.
בשלב השני השתמשתי ברצועת הראצ’ט כדי להדק את המשענת למושב אולם אחרי 24 שעות כששחררתי את הרצועה וניסיתי להתיישב ולהשען, מוטות המשענת יצאו ממקומן ונאלצתי לחזור על התהליך.

בסבב הנוכחי בניגוד לקודמו,  כפי שניתן לראות בתמונה משמאל החלטתי להפוך את הכיסא על מנת שהדבק (כשהוא עוד נוזלי יחסית) יצטבר בנקודות החיבור של המוטות עם המושב ולא בעומק החור במושב. הפעם נעזרתי בשתי הכליבות הגדולות שיש לי (ולא היתה מזיקה אחת נוספת…)
כל הספרים מתחת לכסא הושמו על מנת ליצור גובה מספיק לכליבות (שימו לב, גם פה השתמשתי בסמרטוטים בין הכליבה למשענת הכסא על מנת לא להשאיר סימנים על העץ!)
וכל הספרים מעל הכסא הושמו כמשקולת נגד לכליבות. בלעדי הספרים הכסא היה מתהפך.
הואיל וכל הקונסטרוציה הזו נבנתה על שולחן האוכל שלנו וגבול הסבלנות של בן זוגי עובר טיפה לפני שמתעסקים לו עם הארוחות, אחרי 4-5 שעות בערך (ולפני הארוחה הבאה!!) כל הקונסטרוקציה הזו פורקה והכיסא חזר לעמוד על רגליו (אבל מבלי לשחרר את הכליבות עדיין!) מתוך תקווה שהזמן הספיק לדבק להתקבע, והוא יתייבש הלאה כשהכסא עומד על רגליו.
עד רגעים אלה המשענת עומדת איתנה בלחצים כך שנראה לי שהזמן הספיק…

זה הזמן למלא חורים וסדקים בשפכטל, לשייף לאחר יבוש ולנקות שאריות אבק.

• צביעה:

את הכסא הזה החלטתי לצבוע (ולצייר) בהשראת העבודות של הונדרטוואסר. המשמעות של זה מבחינתי היא שימוש בצבע נקי ואטום במספר גוונים בסיסיים.
בחנות יצירה סמוכה למקום מגורי הצטיידתי בצבעי אקריליק שתכננתי לצייר בהם את המושב ולצבוע בהם את רגלי הכסא והמשענת. היתרון הברור של צבעי אקריליק לציור הוא שניתן לצייר איתם על עץ, יש מגוון גדול של צבעים ואפשרות לקנות אריזה קטנה או בינונית.
לאריזות קטנות יש יתרון גם במחיר (אבסולוטי, לא יחסי) וגם בשטח אחסון הצבע. לעבודה הבאה.
אלא ש… ?
זה לא זה!! …
 יצא…מכוער לאללה. (תראו בתמונה מימין)
גם אחרי עוד שכבה או שתיים זה לא השתפר בצורה משמעותית וגם תוספת של גבס לצבע לא נתנה תוצאה שהשביעה את רצוני. אני חייבת אבל חייבת לשנות את… סוג הצבע.

זה העיתוי בו הגעתי מובסת לחנות חומרי הבניין בה מצליחים (בקושי) להכיל את הקוריוזים שלי ואת כל השאלות שלי (יחי שחר מ”שיבק חומרי בנין ואינסטלציה”!).
וקניתי צבע (שלושה בעצם… צהוב, אדום כחול…) יעודי לצביעת רהיטים מעץ על בסיס מים.

(אמרתי משהו קודם על יתרון במחיר??…תשכחו מזה…)

ובא לציון גואל.

• צהוב, אדום וכחול – ההכנה הנדרשת לצביעה מדוייקת:

שלוש שכבות של צבע והרגליים של הכסא כבר מפגינות מראה יצוגי.  

 בהמשך אני צובעת את כל חלקי הכסא שמיועדים להצבע בצהוב ואת הקנט (הצד, ההקף של המושב) בצבע אדום. הואיל ולקנט אין נקודות השקה עם הצבע הצהוב ובמושב הוא נצבע ראשון, אין צורך בסלוטייפ להגנה.

בתמונה מימין אני מתחילה להכין את הכסא לצביעה בצבע כחול. מאחר ואני רוצה שהצביעה תהיה מדוייקת אני מסמנת קו כגבול צביעה ומדביקה סלוטייפ על הקו הנ”ל.

הואיל והרגלים אינן ניצבות למושב, אני מסמנת את הגובה באמצעות הגבהה שהיא אחידה (ראו בתמונה השמאלית).

אני מדביקה סלוטייפ כדי למנוע חריגות לא רצוניות גם אם ברור לי שיהיה צורך בתיקונים קטנים למרות הסלוטייפ. מנסיון העבר הצבע טיפה נכנס מתחת לסלוטייפ בנקודת הגבול דבר שיצריך תיקונים בכ”ז אבל רק תיקונים קטנים.

טיפול דומה אני נותנת למשענת.
צובעת בצהוב עד גובה מסויים, מסמנת קו וממנו והלאה אצבע בכחול.

המשענת מקבלת טיפול טיפה שונה מאחר וגבול הצביעה יעשה בקו קשתי.
אני גוזרת תבנית של קשת מנייר, ממקמת את מרכזה ובהתאם לתבנית מסמנת את גבול הצבע. גם כאן משתמשת בסלוטייפ כדי למנוע חריגות.

הואיל והקנט צבוע כבר, גם כאן אני נעזרת בסלוטייפ להגנה על מנת שהצבע הכחול לא יחרוג לצבע האדום.

אחרי שאני מסיימת לסמן, להדביק סלוטייפ ולהכיו את חלקי הכסא לצביעה בכחול, אני צובעת.
חלקו התחתון של המושב, הרגליים עד לסימון והמשענת בחלקה העליון עד לסימון- יצבעו בצבע כחול.

לאחר יבוש חלקי של הצבע (אם תחכו ליבוש מלא של הצבע, כשתסירו את הסלוטייפ יש סיכוי להסיר גם חלק מהצבע) אני מסירה את הסלוטייפ ואם נחוץ, עושה תיקונים עם מכחול עדין ויד יציבה ככל הניתן.

• ציור המושב:

הגעתי לחלק הכי הכי כיפי ויצירתי בשיפוץ הכסא הזה.
הציור על המושב.
אין לי הרבה להרחיב על השלב הזה. טכנית מדובר על ציור בצבעי אקריליק על עץ.
במקרה העץ הזה הוא מושב של כסא. אז כמה תמונות שתראו את ההתקדמות של הציור:

• ציור קווי מתאר בעפרון:

צביעת הציור בצבעי אקריליק:

• איטום המושב:
  

אחרי שהציור גמור,
על מנת להגן עליו מעשרות הישבנים שילטפו אותו, יש לכסות אותו במספר שכבות של לכה.
כרגיל, לכה על בסיס מים.

• תוספת פסים צבעוניים א-סימטריים למשענת ולרגלי הכסא:

גם לזה הגיעה ההשראה מעבודותיו של הונדרטוואסר, מהעמודים שלו ומהתייחסות שלו לקוים גאומטריים ולסימטריה.
ניצלתי את המבנה הקיים של הכסא וצבעתי חלקים שלו בצבעים שונים כך שזה נראה כאילו חרוזים צבעוניים מושחלים על מוט:

וזה הכסא הגמור,
ששופץ בהשראת עבודותיו של הונדרטוואסר
ואף הספיק להשתתף בארוחת החורף שתכננתי ובכל הארוחות המשפחתיות מאז
(וסביר להניח שגם היום, בארוחת החג, הוא יתמוך בישבנו של מישהו).

[Show slideshow]

שיהיה חג שמח.

Related Images:

אוטוטו פסח, ליל הסדר…
כל מי שמארח צריך לגרד מאיפה שרק אפשר, כסאות….
שיהיה לחמות מקום לשבת …וגם ל”אליהו ענבים”…
(ותודה ליוסי, שהעשיר את הלקסיקון המשפחתי שלנו באחת ההברקות שלו כשהיה ילד).
את הכסא הזה “אליהו ענבים” יאהב (וגם החמות!)…זה יהיה כסא עם טאץ’ אינטלקטואלי…

שיפוץ, חידוש ועיצוב של כסא. עם טאץ’ אינטלקטואלי…

אז אנחנו הולכים לשפץ כסא.
נתחיל בקטן.
לא הכיסא, הכסא הוא רגיל וישא בסופו של דבר גם את חמותי. העבודה יחסית פשוטה.
הכיסא הזה יציב, המחברים לא רופפים ולא יהיה צורך לפרק את הכסא ולחברו מחדש.

כך פחות או יותר הכסא נמצא ברחוב.
כאמור, הוא יציב. אין בעיות קונסטרוקציה למעט תומכה אחורית שבורה. כמו כן, העץ של המשענת שלו מפוצל. מיד תמונות תקריב של הבעיות שנצטרך לפתור.

כאן התומכה השבורה

כאן העץ המתפצל כתוצאה מהתיבשות העץ

 מתחילים לעבוד?

קודם כל, מורידים את המושב.
הופכים את הכיסא. המושב מחובר ב4 ברגים חלודים. מוציאים אותם והמושב נפרד. נשים אותו בצד. נטפל בו בשלב מאוחר יותר.

• ניקוי הרהיט:

  השלב הנוכחי הוא פחות או יותר משותף לכל העבודות על כל הרהיטים – ניקוי יסודי.
  תתפלאו (או לא?!) כמה רהיטים ישנים צוברים עם השנים לכלוך ממגע, מאבק…
  מים, חומר ניקוי עדין, (אני משתמשת לפעמים בחומץ במקום) סמרטוט.
  אל תתבישו לשפשף, להוריד שכבה…ממילא השלב הבא יהיה שיוף יסודי.
  כשהכסא (בלי המושב, כן?) נקי, תנו לו להתייבש.

• הדבקת חלקים שבורים:

  לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
  באמצעות הכליבה מהדקים אותם זה לזה. לרוב אני משתמשת בסמרטוט או בספוגית בין הכליבה לעץ וזאת על מנת לא להשאיר סימנים על העץ. במקרה הזה אני מוותרת מאחר שהאזור הזה ממילא יכוסה בשלב מאוחר יותר.
  (אחרי שמדביקים ומקבעים, צריך לתת לכסא לנוח ל-12 שעות לפחות)

• שיוף עיקרי:

  הדבק יבש?
  אפשר להתחיל לשייף במרץ (ורצוי) עם משייפת חשמלית. כמובן תצטרכו גם לשייף ידנית עם נייר שיוף/זכוכית. לדאבונכם, אולי, לא תתחמקו מזה כי המשייפת לא מגיעה לכל המקומות וחשוב מאוד להסיר את כל הלכה או הפוליטורה הנוכחית לפני שניישם את הציפוי שלנו (תאמינו לי, מנסיון!).
  בשלב זה אני משתמשת בנייר זכוכית מס’ 120-110 (ככל שהמספר גבוה יותר, הוא עדין יותר. ככל שהמספר נמוך יותר, הוא גס יותר)
  את השיוף יש לעשות במקום מאוורר (שמן הסתם גם ניתן ללכלך) ועדיף עם מסכה על מנת לא לנשום את תוצרי הלוואי של השיוף.

• מילוי ושיוף עדין:

  יש לנקות את הכסא מאבק. אפשר גם עם סמרטוט לח שיחשוף בקלות רבה יותר אזורים שהציפוי לא ירד מהם לחלוטין.
  כשהכסא נקי מאבק יש לבחון אותו במדוקדק…האם יש סדקים שצריך למלא? עכשיו נמלא את כל הסדקים, אם יש, והמקומות בהם העץ התפצל.

  אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
  הוא מגיע בגוונים שונים בהתאם לגוון העץ ממנו עשוי הרהיט. יש לי אחד כהה, בגוון אגוז, ואחד נוסף בהיר, בגוון בוק. במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
  אני מיישמת אותו במקומות שיש למלא באמצעות האצבע (אפשר עם כפפות חד פעמיות…).
  לאחר יבוש החומר יש לשייף שוב את האזור ולהחליקו. עקרונית, בשלב זה הייתי משתמשת בנייר לטש עדין יותר. מאחר ובכוונתי לכסות בהמשך את האזור, איני משקיעה בו אנרגיה מיותרת מעבר לרמה בסיסית של החלקה שמספקת אותי.
  אם כל האזורים בכסא משויפים היטב, מנקים את הכסא מהאבק. גמרנו לשייף!
  (אלא אם חיפפתם ואח”כ, כשהפוליטורה לא תיתפס, תשייפו שוב!)

• עיצוב – כיוון:

  העבודה השחורה והמלוכלכת (יחסית!) מאחורינו. עכשיו מתחיל החלק היצירתי.
  את האזורים הפגועים (שתיקנו אמנם אבל יש דברים שלא ניתן להסתיר…) אני מתכוונת לכסות בדפי אנציקלופדיה ישנה (שאף היא הושלכה ונמצאה ברחוב)
  עקרונית, אני אוהבת שהחומר עצמו גלוי וחשוף ומדבר בשם עצמו (אם הדבר אפשרי כמובן). בפרט שמדובר בעץ שהוא חומר חם ובעל אופי.
  מכיוון שכך, רוב הכסא ישאר בגוון המקורי והטבעי של העץ ממנו הכסא עשוי. רק חלק ממנו יכוסה. בנקודת המגע בין העץ לטקסט, החלטתי לצבוע פס דק, שחור (בצבע אקריליק) שידגיש את הטקסטורה של הכתב באזור המכוסה.

• צביעת פס מפריד:

  על מנת לתחום את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
  את אותו הטיפול בדיוק החלטתי לתת גם לרגלי הכסא. ראו בתמונה מימין.

• חיתוך והדבקת רצועות:

  מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
  את אורך הרצועות התאמתי להיקף של הגליל אותו הרצועה מכסה.
  
  את הרצועות אני מדביקה לכסא עם דבק פלסטי, רצועה אחר רצועה עם חפיפה קטנה, החל מהפס השחור

  והלאה עד לכיסוי מלא.
  יש לתת תשומת לב מיוחדת
  לחיבורים ולחתוך שאריות נייר מיותרות.
  טיפול דומה ניתן לרגלי הכסא ולתומכה האחורית שהודבקה.

   

• תיקונים…
  

  לצערי, המסקינטייפ שהדבקתי כנראה לא היה מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…

  הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
  הואיל ואני חותכת אותו עם סכין חיתוך, הפעם זה יהיה ישר.
  שימו לב לא להפוך את כיוון הטקסט (אורך רוחב). זה יכול להראות מוזר….

  כשמסיימים להדביק הכל, יש “לצבוע” על כל הנייר שכבה של דבק פלסטי ולהשאיר ליבוש.

• צביעה – קצת תאוריה :

  בשלב זה יש להחליט באיזו שיטה צובעים ואוטמים את הרהיט על מנת שלא ישרט ולא יספוג לחות ולכלוך. ניתן לעשות זאת עם לכה, על בסיס מים או שמן, או פוליטורה.
  ווקס פחות מתאים לכסאות ולרהיטים שהשימוש בהם מאד אינטנסיבי.
  העמידות שלו נמוכה יותר.
  כל הנושא של איטום רהיט ראוי לדיון בפני עצמו, אולם לא כאן המקום לפתח אותו.

  כשהתחלתי לשפץ את הספה הראשונה שלי היה חשוב לי לשפץ אותה בשיטות קלאסיות שהיו נהוגות בעבר. אז בחרתי לצביעת העץ בשלאק*, או בשמו המוכר יותר פוליטורה. (לדעתי הלא מוסמכת, היום עושים פוליטורה גם בדרכים סינטטיות  ללא שלאק).
  בזמנו רכשתי פוליטורה/תמריק שלאק מוכן בסהר צבעים ביפו ועם הפוליטורה הזו אצבע גם את הכסא .
  

  ---

  *שלאק הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.
  השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן (אני משתמשת בשמן זית).

  ---

   

• וצביעה – הלכה למעשה:

  תחילה יש לעשות את הבדיקות הדרושות, מריחת פוליטורה על הנייר ועל העץ, במקום מוסתר. האם המראה משביע את רצוננו?
  אם לא, אולי לכה שקופה תיתן מענה. אם כן, יאללה לעבודה!כאמור, בחרתי לצבוע את הכסא בפוליטורה, אשר תעמיק לטעמי גם את הגוון של העץ ותיתן לנייר מראה של נייר שהתיישן.
  זה בהחלט מתאים לי.
  לפני שמתחילים, אל תשכחו להגן על המשטח שאתם עובדים עליו (אני משתמשת בשעוונית) וכן, להגן על הידיים. את הפקעת מחזיקים ביד תוך כדי עבודה כך שעדיף לעבוד עם כפפות חד פעמיות.
  הואיל והפוליטורה נספגת בעץ,
  חשוב לעבוד בתנועות אחידות ובפיזור אחיד. כאן גם תבחינו היטב אם לא הסרתם את כל הציפוי הישן, מאחר והספיגה באזורים הללו תהיה חלקית. אפשר להוציא שוב את המשייפת ולחזור על התהליך …ואפשר לא…אבל…
  אל תתנו לזה לרפות את ידיכם.
  לטעמי, דווקא הפגמים הקטנים האלה (שאגב, סביר להניח שרק אתם תראו…) הם החן של הרהיט שנעשה בעבודת יד.חוצמזה, אם לא תתנסו, איך תתמקצעו? לא כך? פעם הבאה יהיה טוב יותר בוודאי.צבעו הכל בכמה שכבות (זמן היבוש קצר מאד מנסיוני) עד שתהיו שבעי רצון.

• פרוק והפשטת המושב:

  חזרנו למושב שהסרנו בתחילת התהליך זוכרים אותו?
  תחילה יש להפשיט את המושב מהבד הדהוי והמוכתם שנמצא עליו.
  אם תהפכו אותו תראו בד שמחובר למושב בסיכות. אתם יכולים לקרוע את הבד הזה אבל אצלי לא יהיו לכם הנחות.

  תצטרכו גם להוציא את כל הסיכות. ויש הרבה. (רפדים שעושים את העבודה לפרנסתם, לא טורחים להוציא את הסיכות. אחד מהם אמר לי שהוא פשוט משייף אותן…)

  לפעמים רפדים אפילו לא טורחים להסיר את הבד הישן. מרפדים מעליו.
  וכך הגעתי לציפוי המקורי של מושב הכסא (שמי שריפד לפני לא טרח להסיר):

  
  כשניסיתי להסירו, גיליתי כי המושב עצמו עשוי מסיבית, לא מאד דחוסה ומועדת להתפוררות. לאור זאת עשיתי אחורה פנה והחלטתי להשאיר גם אני את הציפוי המקורי ולרפד מעליו.

• ריפוד מחדש:

תחילה אני רוצה להוסיף שכבת נוחות.
משמע, לשכבת הרכות שקיימת כבר בכסא (מתחת לציפוי המקורי) אני מתכוונת להוסיף ספוג דק ועליו משטח אקרילן שיקיף את המושב ויהודק לתחתית.

כאן נכנס לתמונה אקדח סיכות.

למי שמעוניין להתעסק בריפוד, אקדח סיכות יהיה הכרחי למדי. אקדח ידני מתאים לעבודה בסדר גודל של הכסא הזה (והוא גם זול יותר) ו/או אקדח חשמלי (שהוא גם יקר יחסית) שמתאים לעבודות גדולות יותר. אקדח סיכות העובד על לחץ אויר (שהוא זול במעט מהאקדח החשמלי), מחייב גם קומפרסור. אקדח לחץ אויר מתאים למי שיש קומפרסור, מן הסתם, ושכנראה יש לו סדנת עבודה יעודית וכלי עבודה רבים נוספים. אני כאמור, עובדת בבית. בהתלבטות בין קומפרסור למכונת כביסה העדפתי בסוף את מכונת הכביסה… )

לגבי הבד של המושב…
מסיבות עיצוביות בחרתי בצבע השחור.

מסיבות פרקטיות בחרתי בבד דמוי עור שמתנקה בקלות.

את הבד, כל בד שתבחרו, יש למתוח מעל שכבת הנוחות שכבר מקובעת למושב. אני מתחילה באמצע הצד הקדמי ונותנת קונטרה עם הצד הנגדי, האחורי. וכך גם בצדדים כשיש לתת תשומת לב מיוחדת לפינות.

• גימור:

מאחר והכיסא צריך להראות יפה גם מלמטה,
אנו נכסה את כל הקיווצ’וצ’ים של הבד המתוח בגב הכסא בבד נוסף. שארית של בד כלשהי, לא משנה הצבע, תתאים לצורך העניין.
(רפדים משקולי חסכון משתמשים באל-בד. זה ללא ספק זול! גם במראה…)
שוב, למטווח אקדחי הסיכות …בזמנכם החופשי, אש!

שיפוץ, חידוש, ועיצוב של כסא נוסף כמעט הושלם.
לא נותר אלא לחבר חזרה את המושב לכסא, (עכשיו בברגים לא חלודים) ,להשוויץ בפני החמות ולחכות שאליהו “ענבים” יגיע וישתה מכוסו…

Related Images: