בפוסט הקודם תארתי את החלק הראשון של שיפוץ ההדום ממצב של גרוטאה עד קשירת הקפיצים.
בפוסט הזה תראו הלכה למעשה איך סינדרלה הופכת לפרינססה…
שטחי ככל שיהיה, גם כאן ל”לבוש” יש חלק משמעותי ברושם הסופי.
אבל,
ברשותכם אסייג ואומר שללא הטיפול המקדים, המראה הסופי היה נפגם.
אם לא הייתי מטפלת ביציבות של ההדום, בקפיצים, אם העץ לא היה זוכה לניקוי ולפוליטורה, אם המילוי לא היה נעשה בקפידה, גם ה”שמלה” לא היתה יושבת היטב.
אין קיצורי דרך.
הדום הוינטאג’ המהוה שנמצא ברחוב אמנם הופך להיות ההדום הצהוב (הבנות שלי אהבו איך שזה נשמע;-)) שתראו אבל אין כאן קסם וזה לא קורה בהנפת שרביט.
(מצד שני, הצד הטוב בזה הוא שהמטאמורפוזה הזו היא לתמיד… היא לא תעלם ב24:00… 😉 )

אז איפה הפסקנו?

השארתי אתכם עם הדום שהעץ שלו טופל, על השלד העיוור נמתחו רצועות יוטה ונקשרו קפיצים שנוקו מחלודה ליצירת מקשה אחת.
כך זה נראה כשנפרדנו, כדי שתזכרו:

• 

• 

• 

לפני שאני ממשיכה לחלק של מילוי ההדום הצהוב, אני רוצה לעסוק בבחירה הכי דומיננטית בעיצוב ההדום ובמה שהלכה למעשה הפך אותו להדום הצהוב –
תהליך בחירת הריפוד.
כמו בחירת הגימור לעץ (במידה מסויימת ) הריפוד הוא החלק העיצובי הכי דומיננטי שמגדיר הלכה למעשה את אופי הרהיט, איך הוא יראה ומה ישדר.

בחירת ריפוד –

בהדום הצהוב (שבשלב זה עוד לא היה צהוב) להבדיל מההדום הקודם, יש “אזניים” שמחלקות את המשטח המרופד ומוסיפות רכיב מורפולוגי נוסף שיש להתחשב בו.
ויש גם מרכיבים סביבתיים (התאמת גוונים וטקסטורות לסביבה בה הפריט צפוי להשתלב) שניתן להתחשב בהם. או לא. (אם הרכיב הסביבתי לא רלוונטי, או שהסביבה שבה ההדום ישתלב, אינה ידועה)
במקרה הזה החלטתי שכן. אם כי הבחירה הספציפית הזו בהחלט יכולה להשתלב גם בסביבות אחרות.

בספה שלנו, שריפדתי לאחרונה עשיתי שימוש בבד מאד נייטרלי שאשמח ל”צטט” אותו גם בהדום.
שימוש בבד הזה יגרום להדום להתכתב עם סביבתו.
אבל בעיקר יאפשר לי להעיז יותר ברכיבים אחרים של הריפוד…
לא חשבתם שאסתפק רק בבד נייטרלי אחד, נכון?
(כאן הנייטרליות משמשת בתפקידה העיקרי כמאזן וממתן)
רכיבי הריפוד האחרים הם דגימות של בדי ריפוד, שהיו חלק מקטלוג בדי ריפוד שמצאתי ליד המיחזורית. בעבר כבר עשיתי בהם שימוש לריפוד ההדום הקודם ולתפירת כריות.
כאן (שוב) נכנס ערך הקיימות והשימוש ביש כהשראה וכחומר גלם לדבר אחר. במקרה זה ריפוד ההדום הצהוב.

הבחירה בצבע הצהוב הוא בעיקר תוצר של מלאי השאריות שיש אצלי.
יחד עם זאת, כאן בדיוק נכנסים ההעדפה האישית ושילוב שאר הנתונים הרלוונטים (כמו גוון וטקסטורת הבד המשלים וגימור רגלי העץ של ההדום).

• 

• 

• 

• 

לאחר הבחירה של הדוגמיות הרלוונטיות (היה פה משאל עם שלם….) רחצתי את הדוגמיות וגיהצתי אותן כהכנה לתפירת המשטח לריפוד.
(שימו לב, כשאתם מגהצים, גהצו באמצעות תווך של בד כותנה כדי לא להרוס את הטקסטורות של בדי הריפוד. ניתן גם ללחלח את הבד)

מילוי ההדום הצהוב –

שימור החוויה הכוללת של רהיט וינטאג’ מתבטאת גם במילוי –

לכאורה לא ניתן לראות את המילוי של ההדום, אז כל מה שיתמוך בישיבה ולא יפגע במראה אפשרי.
החשיבה הזו גורמת לא פעם להחלפת הקפיצים ו/או המילוי בספוג. הרציונל מאחורי האקט הזה הוא בעיקר חסכון בעבודה שיכול להוזיל מאד את עלות שיפוץ ההדום.
אני לא מערערת על הרציונל הזה שעובד עבור חלק מהאנשים.
אבל רהיט וינטאג’ הוא לא רק המראה שלו, הוא גם תחושת השימוש בו. אין שום ספק שיש הבדל בתחושה בישיבה על מילוי קלאסי עם קפיצים לעומת ישיבה על ספוג ומשטח עץ (או אפילו על קפיצים).
אני מוצאת שיש ערך בשימור כל החוויה אז אני מוכנה להשקיע את הזמן החומר והעבודה כדי לשמר זאת.

אז מה עושים תכלס?

כאשר הקפיצים כבר קשורים זה לזה, מכסים את המשטח הקעור שנוצר ביוטה (חבור היוטה למסגרת באמצעות אקדח סיכות ) הבחירה ביוטה היא בחירה כלכלית נטו – בד זול, ניצול חוזר של שקים.
היוטה הוא בד גס שפחות נעים במגע עם העור אבל הוא פנימי ולא יורגש.
כמו כן קל לתפור יוטה בתפר ידני בגלל המרווחים הגדולים.

• 

• 

שכבת היוטה הזו “תקבל” את המילוי של סיבי הקוקוס (או את עשב הים) שימוקם עליה בצפיפות ויתפר עליה על מנת שהמילוי לא ינדוד.
לאחר שכל ההדום מכוסה בשכבה אחידה וצפופה שתמסך את תחושת הקפיצים או את קשיות מסגרת העץ מכסים את המילוי בשכבה נוספת של יוטה, מהדקים אותה למסגרת באמצעות אקדח סיכות ושוב תופרים את היוטה למילוי שמתחתיו.
זה המילוי הקלסי.

• 

• 

• 

• 

• 

אוזני ההדום הצהוב כחלק מהמהות שלו:

(גם) מורפולוגיה כבסיס לבחירה עיצובית:

אם יצא לכם לראות ולקרא על שיפוץ ההדום הקודם שלי, אתם יודעים שמה שבעצם מייחד את ההדום הזה מקודמו, הוא המורפולוגיה שלו.
המורפולוגיה הזו (שמתבטאת גם בפרטים האחרים של ההדום) יוצרת סימטריה ומגדירה למעשה 3 אזורי תפקוד שונים – המרכז ו”האוזניים” הצדדיות שתוחמות אותו.
המורפולוגיה והסימטריה האלו הן שמכתיבות גם את הקונצפט העיצובי של מרכז וצדדים.
לכאורה יכולתי לרפד הכל האותו הבד (מה שנעשה כמדומני בהדום המקורי וקיבל תפנית עם השנים) או לחילופין לרפד כל חלק בצורה אחרת.

אין טוב או לא טוב, נכון או לא נכון ויופי הוא בעיני המתבונן.
אבל עיצוב הוא לא בחירה אקראית של “מה בא לי הבוקר”. תעצבו כך או אחרת אבל חשוב (לדעתי) שהעיצוב ישקף רעיון.
אם אין רעיון, אם אין חשיבה עמוקה על למה בעצם אנחנו בוחרים כך ולא אחרת, אם הבחירה היא אקראית, גם המוצר הסופי ישדר זאת.
גם מי שלא מנוסה בעיצוב יוכל להרגיש שהמוצר אינו מגובש גם אם הוא לא יוכל להגדיר זאת במילים.

זה ההדום כפי שנמצא ברחוב.
גרוטאה ככל שיהיה, ניתן לראות עליו את עברו וגם כפי שהוא, ניתן לגזור ממנו קונספט עיצובי.
אולי זה מה שגורם לי להתאהב בחלק מהדברים מהרחוב, אלה שאני לא מצליחה להשאירם שם – הנשמה היתרה של מי שבנה אותם, שניכרת בהם עדיין.
סקרנית לאיזה כיוונים ההדום הזה היה לוקח אתכם.
מוזמנים לעשות סימולציה 😉 וכמובן לשתף אם בא לכם.

• 

• 

אז איך (גם) מורפולוגיה וסימטריה הופכות להדום?

הלכה למעשה יש לי 2 אזורים שאני צריכה לרפד ושהם “מתנהגים” אחרת –
המרכז, שעליו ישבו והצדדים שהתפקיד שלהם בעיקר ויזואלי כתוחם או כידיות נשיאה. הואיל וכך כל אחד מהאזורים הללו יטופל אחרת.
ראיתם איך המרכז טופל. עם הרצועות והקפיצים והמילוי שיתנו תמיכה מלאה לאדם יושב.

האוזניים יזכו למילוי קל על מנת “לדבר באותה השפה” אבל ברמה שונה לחלוטין מהמרכז.
הריפוד יהיה שונה מהמרכז כדי להדגיש את הפונקציונליות השונה ואת הסימטריה אבל אתייחס לזה בנפרד מאוחר יותר.

• 

• 

• 

שימו לב, המילוי נותן לאוזניים תחושת רכות וקו מתאר רך יותר.
מעבר למראה יש למילוי גם תפקיד פונקציונלי –
אם אהדק את הריפוד ישירות לשלד, עם הזמן, החיכוך, שייווצר בין העץ לבד, ישחק ויקרע את הבד בפינות. אני ממש לא רוצה את זה.

יריעות ריכוך – מזרוני אקרילן או צמר גפן?

אחרי שכל המילוי מהודק למקומו באמצעות יריעות יוטה, מגיע תורה של השכבה המעודנת יותר שגם לה יש תפקיד כפול. היא גם מעדנת וממתנת את המגע בין יריעות היוטה לבד הריפוד (ולמגע שלנו בהדום) והיא גם נותנת ריכוך ויזואלי נוסף – מעגלת וממתנת בליטות וזויות ברזולוציה גבוהה יותר.
יש לציין שבעבר זה נעשה באמצעות יריעות צמר גפן.
כששיפצתי את הספה שלי אפילו הזמנתי יריעות כאלה מחו”ל (אין בארץ).
היריעות הללו הן מתפרקות בקלות, מאד יקרות יחסית ועלות המשלוח שלהן עוד מייקרת אותן משמעותית. מעבר לעלויות, יש גם את העיכוב בעבודה והציפיה למשלוח (בפרט אם איכשהו “נגמר” לך באמצע, או שהמשלוח היה חסר.
במקרה הזה, אני מוצאת שיריעות האקרילן שהן זמינות מאד, זולות משמעותית ונח הרבה יותר לעבוד איתן נותנות מענה מספק וחסרונן (סינטטיות, לטוב ולרע) מתמזער לעומת יתרונן.

עיטוף בשכבה מאחדת ומרככת:

יריעת אקרילן היא גמישה, נמתחת ועבידה מאד.
אני גוזרת יריעה בהתאם לגודל הנחוץ לי ואני מתחילה להדק אותה ולכסות את כל האזור שיכוסה בריפוד כולל האזורים החשופים בשלד העיוור. אני מהדקת את היריעה היטב לתוואי הדום. משתדלת לא למתן את המעברים כדי לא לאבד את ה”אזניים”. אני נעזרת באקדח סיכות כדי להדק את היריעה לשלד.
שימו לב, מסביב לנקודות המגע של הרגליים אני משאירה שטח עץ חשוף שם אדביק את הריפוד לעץ עם דבק גוטרמן.

• 

• 

• 

תפירת הריפוד של ההדום הצהוב –

בריפוד סטנדרטי של רהיט בד”כ תבחרו בד ותקבלו את היריעה השלמה מוכנה כבר לעבודה.
כאן אנחנו ניצור תחילה את היריעה שנרפד איתה את ההדום.
הקומפוזיציה (והמידות) של היריעה הזו מותאמת בדיוק להדום הספציפי הזה. היא תוצאה של הרעיונות שעומדים בבסיס עיצוב ההדום – כל מה שכתבתי עד כה על קיימות, מורפולוגיה, סימטריה, ביטוי ויזואלי לפונציונליות, טקסטורה ושילובי צבעים 🙂

כאמור, יש לי 3 חלקים שהשוני הפונקציונלי (והמבני) ביניהם יקבל ביטוי ויזואלי.
ה”אוזניים ירופדו בבד אחיד (בד נייטרלי שהספה רופדה בו) והחלק המרכזי ירופד בפסיפס של שאריות קטלוגי ריפוד שמצאתי פעם ליד מיחזורית ועדיין מהוים חומר גלם והשראה לעבודות שלי.
הגוון הנבחר היה צהוב זהוב (מקור השם של ההדום;-)) והשאריות שנבחרו, נבחרו לפי הטקסטורה שלהן והחיבור ביניהן.

החלק המרכזי – אזור הישיבה פסיפס של חתיכות מקטלוג ריפוד:

לאחר שבחרתי את החתיכות שישמשו אותי (ורחצתי וגיהצתי אותן), אני מסדרת אותן “על יבש” עד שאני אוהבת את הקומפוזיציה שנוצרה ואז תופרת אותן זו לזו ליריעה אחת.

• 

• 

• 

• 

לאחר שתופרים 2 חתיכות זו לזו, יש לגהץ את התפר פתוח כדי לישר את המישטח. לראייתי יש לעשות גם תפר נוסף שיקבע זאת.
אבל,
שימו לב, כשרוצים לגהץ את התפר (או/ו לקבע אותו בתפר) מה עושים עם ה”שאריות” בצד השני?
האם לקחת לצד אחד או לשני צדדים בהתאמה?
הנטיה הטבעית (שלי) היא לסימטריה – יענו, לפתוח את התפר לשני הצדדים וכך לכאורה העובי סביב התפר נשמר.
במקרה זה, הפתרון הנכון יותר (לדעתי) יהיה דווקא לקחת את השאריות לצד אחד.
מישהו מכם רוצה לנחש למה?
בשלב זה אשאיר את השאלה הזו פתוחה.
נסו להבין מהותית למה זה נכון ונדבר על זה בהמשך.

לאחר שתופרים את כל החתיכות זו לזו, לאחר שמקבעים הכל ומתקבלת יריעת פסיפס גדולה, צריך לחברה לבד איתו נרפד את ה”אזניים” של ההדום.

אוזני ההדום – חיבור החלקים התוחמים את מרכז ההדום:

בנקודת החיבור בין הפסיפס לבד הנייטרלי שיאפיין את האוזניים, אני רוצה להכניס קדר או כפי שקראתי לו בעבר – פָּיְפִּינג. שמשמעו צינור.
את הקדר אני עושה באמצעות חבל מצנחים (או חבל כביסה) שאני סוגרת בתוך רצועה מהבד הרצוי.
באופן אידאלי כדי לאפשר גמישות עדיף להשתמש ברצועה אלכסונית.
במקרה זה איני זקוקה לגמישות רבה ואני מעדיפה לנצל שארית של רצועת בד שנשארה לי מריפוד הספה.
בפוסט על ריפוד הספה שלנו או בפוסט על הכריות תוכלו לקרא יותר בפרוט על איך עושים קדר (או פָּיְפִּינג).

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הואיל וביריעת הפסיפס יצרתי קומפוזיציה סימטרית, זה יראה מאד מוזר אם לא אקפיד על ציר הסימטריה כך שבכל החיבורים שאעשה (הן בזמן תפירת חלקי הריפוד זה לזה, הן במיקום הריפוד על ההדום) יש למדוד ולהקפיד על המרכז.

אני תופרת תחילה רק צד אחד כדי שאוכל למקמו במדוייק (על יבש בינתיים) ולמדוד בצורה מדוייקת מאד היכן למקם את התפר בצד המקביל. אי דיוק כאן יצור מצב של או עודף בד או מחסור בבד בין “אוזני ההדום” , שניהם יהיו בעיה אקוטית שעדיף להמנע ממנה מראש ע”י מדידה מדוייקת (ועדיף כפולה!)

• 

• 

• 

• 

הלבשת היריעה המוגמרת על ההדום –

הואיל וההדום הוא תלת מימדי ויש לו מורפולוגיה שאני רוצה לשמר (ולהתאים אליה את יריעת הריפוד שתכננתי במדוייק), החלק הזה יהיה שונה מחלק מקביל בהדום אחר.
כמו כן,
בהדום המקורי נראה כי הריפוד המקורי נעשה מיריעת בד אחידה על כל ההדום (והתוספת על האזניים היתה תוספת מאוחרת).
אין לי מושג איך ואם בכלל טרחו ליצור (ולהדגיש) את ההפרדה המורפולוגית בין החלקים השונים ואיך התוספת המאוחרת השתלבה טכנית.
נראה כי בחלק הזה אצטרך להסתמך על האינטואיציה ועל החוש הטכני שלי כדי ליצור מענה לויז’ן הויזואלי שלי.

שלב ראשון – מתיחת הפסיפס בין ה”אזניים” –

אני מתחילה – עם מתיחת הבד בין האזניים וקיבועו.
לכאורה בהדום המקורי נראה כי הסתפקו במתיחת הקדר (בתוספת המאוחרת. לא הצלחתי להבין איך זה נעשה במקור) והידוקו כדי ליצור את ההפרדה בין החלקים.
אני מעוניינת בפס ההפרדה גם לעשות מתיחת רוחב (כדי שבד הפסיפס ישב במהודק על המילוי) וגם לעשות מתיחת אורך כדי שהשקע יהיה ניכר וישמר עם הזמן. אם אמתח רק בכיוון האורך, הפס (שמודגש עם הקדר) יתעקל.
אני צריכה למצא דרך לעשות את שניהם.
ומצאתי.
אני נעזרת באקדח סיכות ומחברת את היריעה (בצורה סמויה. אני מהדקת בסיכות את שארית הבד שנשאר מהתפר) לשלד העץ המרופד באחת האזניים.
שימו לב, הדקו בסיכות רק בחלק המרכזי (אל תהדקו בקצוות, נצטרך את הגמישות בהמשך)
לאחר שצד אחד מהודק אני מותחת את יריעת הפסיפס ומהדקת במקביל ובצורה דומה גם בצד השני.
(אל תשכחו כמובן לוודא לפני ההידוק כי היריעה יושבת בדיוק במרכז! )

• 

• 

• 

• 

בדיעבד, אם הייתי חושבת על הפתרון הזה מראש, הייתי מתכננת את ריפוד האזניים אחרת קצת כך שהסיכות לא יהיו שקועות בריפוד (וכך נקודות החיבור אולי יהיו ניכרות פחות) אם כי מתיחת פס הקדר לאורך בהמשך, ימתן את ההשפעה הזו.

שלב שני – מתיחת הקדר מצד לצד והתאמת הריפוד להדום –

בחלק הזה יש לפרום מעט את התפר בין הבד עם הקדר לבין הפסיפס עד לסף מסגרת העץ.
פרימה זו מאפשרת שחלקי היריעה יוכלו להכנס אחד מתחת לשני מבלי ליצור קיפולים בבד (מה שהיה קורה באופן טבעי כשמנסים לעטוף עם יריעה מישורית חפץ תלת מימדי).
הפסיפס ימתח לצדדים.
שימו לב, יריעת הפסיפס עולה (בצורה סמויה, מתחת לבד השני) על מסגרת העץ. על מנת שלא תהיה מתיחה שמעוותת את הבד במתח בין שני מישורים ניצבים, יש צורך בחתך בבד. כמובן שגם החתך הזה יוסתר ע”י הבד עם הקדר שימתח מעליו.
הטיפול הזה חוזר בכל ארבעת הצדדים.

• 

• 

• 

• 

• 

לפני שאני מותחת ומהדקת את הבד והקדר עם סיכות לבסיס ההדום הצהוב, חשוב לטפל בנקודות המגע בין הרגליים לריפוד.

שלב שלישי – הטיפול בנקודות המגע בין הרגליים לריפוד.

בהדום הצהוב שלי, בוריאציה ההומלסית שלו, נראה כי נעזרו בסיכות להדק את הבד מסביב לרגל. חסרונה של השיטה הזו שהסיכות הן גלויות וצריך להסתירן. לרוב זה נעשה באמצעות פס דקורטיבי כלשהו.
(בספה שחידשתי נעזרתי בפס DOUBLE WELTING שעשיתי בעצמי בדומה לפס של קדר )
בהדום המקורי לא היתה שום אינדיקציה (שיכולתי לראות) לפס דקורטיבי כל שהוא.
הואיל וכך, את הטיפול בשלב הזה אני “משאילה” מההדום הקודם שחידשתי, בוא אני מדביקה את הריפוד, באמצעות דבק גוטרמן, מסביב לרגלי הכסא.
זה אחד השלבים בו תזדקקו יותר למוטוריקה העדינה שלכם.
העבודה כאן צריכה להיות מאד מדוייקת ומאד נקיה. אני נעזרתי בסכיו יפנית חדה מאד, במספרי צפורניים ובקיסם.

את הבד יש לחתוך בערך לפי רגל העץ. הואיל ולא ניתן לחתוך ממש במדוייק, עדיף לחתוך מעט מהנחוץ כך שאת ההתאמה הסופית (עם סכין ומספרי צפורניים) תעשו תוך כדי הדבקה. אם תחתכו יותר מדי, אכלתם אותה (ואז כן תצטרכו סרט דקורטיבי לכיסוי – מה שאולי יעשה לכם טוויסט בכוונות המקוריות)
זוכרים שמסביב לרגל השארתי שטח עץ נקי על השלד העיוור? זה היה בדיוק בשביל השלב הזה.
בשטח הזה מרחתי דבק והדבקתי את הבד ישירות לשלד.
שימו לב, אני לא מורחת דבק על הרגל עצמה, רק על השלד העיוור שמקיף אותה.
הקפידו למרוח דבק על כל השטח ובנדיבות יחסית על מנת שהבד ידבק היטב ולא יהיו קצוות פרומים.
העזרו בקיסם כדי לעבוד במדוייק.
את החתיכות העודפות ואת הקצוות יש להסיר בזהירות ובעדינות. אפשר להעזר בקיסם עם דבק כדי להכניס וליישר קצוות סוררים.
מאחר וזה אחד הפרטים היפים והיצוגיים בהדום, הקפידו כאן הקפדה יתרה. לא זה המקום לאבד את הסבלנות.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר שכל הרגליים טופלו אפשר לקחת את אקדח הסיכות ולהתחיל להשתולל.

שלב רביעי – הידוק סופי של הריפוד לבסיס ההדום הצהוב.

אחרי שכל הנקודות העדינות טופלו מגיע תפקידו של אקדח הסיכות.
תחילה אני מותחת ומהדקת את יריעת הפסיפס מסביב לרגליים לבסיס ההדום והצידה, מתחת לבד ריפוד האזניים. (זוכרים שפרמתי את התפר ביניהן עד לקו שלד העץ? זה מאפשר לי את המשחק הזה של בד על בד מבלי קיפולים מיותרים)
כשיריעת הפסיפס מתוחה ומהודקת על מבנה ההדום, אני מותחת ומקבעת את הקדר (והבד התפור לו) בכל ארבעת הצדדים.
לסיום אני מהדקת את ריפוד ה”אוזניים”תחילה במרכז. את הבד בפינות אני מקפלת פנימה ומיישרת את כל הקיפולים הפנימיים ככל שניתן, על מנת להמנע מבליטות מיותרות.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

שלב חמישי – תפירת הפינות

ההדום נראה כבר גמור אבל יש עוד כמה פינישים שאני לא מוותרת עליהם.
אחד מהם זה תפירת הפינות שקיפלנו והידקנו עם אקדח סיכות (כדי שילדה כמוני דאז, לא תמצא את פינות ההדום ותאמצן כמקום מחבוא מועדף לאוצרותיה הכמוסים…)
אני נעזרת במחט רפדים מעוקלת ובחוט בגוון הבד כדי לעשות תפר נסתר בפינה:

• 

• 

ההדום הצהוב כמעט כמעט גמור…

לפני שאני מכריזה על סיום, יש עוד לכסות את קרבי ההדום.
רפדים נעזרים לרוב באל בד (שחור) בגלל עלותו. אל בד במשך הזמן מתפורר ומשאיר אבקה שחורה מתחת. יתרה מזו, אני לא יודעת מה אתכם, אבל לי הוא משדר משהו זול (אולי כי הוא אכן זול…)
אני מעדיפה להשתמש בשארית בד כלשהו.
לשמחתי יש לי את בד הריפוד הקודם של הספה שלי, שאמנם נקרע בנקודה מסויימת אך עדיין ניתן לעשות בו שימוש. ובגלל שהוא נייטרלי בגוון שלו, הוא אידאלי גם למטרה זו.
הוא נגזר לגודל הרצוי, נמתח והודק לחלקו התחתון של ההדום כך שקצוותיו מקופלים פנימה למראה נקי

• 

• 

• 

• 

וזהו.
עכשיו ניתן להכריז על סיום.
רגע, אבל…
אני חייבת לכם תשובה עדיין. זוכרים?
אז למה בצד האחורי של התפר עדיף לקחת את השארית לצד אחד ולא לפרוס את התפר לשני הצדדים?
משום שכשפורסים את שאריות הבד לצדדים, התפר חשוף יותר ועלול עם הזמן להפרם בקלות. כאשר את השארית מהדקים לצד אחד, התפר מוגן יותר ואף מקבל חיזוק נוסף. הסיכוי שלו בצורה זו להפרם, קטן יותר.
זה נכון עקרונית תמיד, אבל ברהיט כשהיריעה כבר מתוחה עליו והתיקון יהיה קשה הרבה יותר, זה נכון על אחת כמה וכמה.
ועכשיו באמת סיימתי.
זה ההדום הצהוב במלא הדרו:

הפוסט הבא, על כורסה שזכתה למתיחת פנים קלה, כנראה יעלה רק בשבוע הראשון של אוגוסט.
שיהיה קיץ קל ותישארו בריאים!

Related Images:

ימי הקורונה העליזים בבית לא היו פוריים עבורי.
כולם בבית. ולא יוצאים מהבית.
מעבר לעובדה שאנו עוברים מארוחה לארוחה עם הפוגה קלה לשינה בלילה, החלל המשפחתי כל הזמן פעיל.
רוב המשפחה ספונה מול מסכים, אם במסגרת לימודים מקוונים, אם במסגרת עבודה מהבית.
אמנם זה לא כרוך בתנועה מרובה אבל זה מחייב התחשבות…קולות של נגריה ומוסיקה לא יתקבלו בהבנה רבה.
גם העובדה כי בשיגרה אני מנצלת חללים פנויים בבית, מותירה אותי בתקופת הקורונה די נטולת מקום (טוב, לא לגמרי…)
אז כן התחלתי קצת לשפץ הדום (מה שאפשר במרפסת או בכניסה). כן הזמנתי רצועות יוטה. כן יישמתי פוליטורה על חלקי העץ אבל… הכל מרגיש לי קצת תקוע.
נראה לי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על כלי העבודה שליוו אותי.
הכלים איתם התחלתי, אלו שהצטרפו עם הזמן, מה מהם הוא פינוק ומה נראה שאי אפשר בלעדיו.

תחילת הדרך

למי שלא מכיר אותי, התחלתי לשפץ לפני כ-5 שנים כשמצאתי ספה ישנה ולא הצלחתי להשאירה ברחוב. לאחר שהצלחתי לדחוף את חלקה לפיאסטה שלי דאז, גררתי אותה הביתה.
כששמעתי את הצעות המחיר לשיפוץ שלה (בדיעבד, לאור הזמן והעבודה שהשקעתי בה, מסתבר שהיו יותר מהוגנות) החלטתי לנסות לבד.
ללמוד תוך כדי עבודה.
להעזר בה כדי ללמוד ואת כל טעויות שלי, ואת כל ההוצאות שלי בדרך (כולל קנייה של כלי העבודה שאזדקק להם), החשבתי כשכר לימוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד. גם אם “אדפוק” את הכל, אלמד מהתהליך.

את תחילת הפרוק של הספה עשיתי עם מברג פשוט ועם צבת פשוט שקניתי בחנות חומרי הבנין השכונתית. כל כלי העבודה שהיו ברשותי אז היו מברגים, פלייר פטנט, פלייר אף ארוך, משור ידני, פטיש מתפרק ומקדחה עם ראשים שונים. הם היו ירושה מאבא שלי ז”ל ושימשו אותי עד אז בעבודות קלות בתחזוקת הבית.
(אגב, כל הכלים היו בכלי קיבול שהוא עשה ממיכל פלסטיק של 4 ליטר של משהו שהוא חתך. ללמדני שכל הנושא של “יש מיש” לא התחיל אצלי, מסתבר….)
היה לי ברור שאם אני מתכוונת ללמוד לעבוד עם עץ וגם לרפד, אצטרך לרכוש כלים נוספים.
תוך כדי הוצאת עשרות המסמרים ומאות הסיכות משלד הספה, התחלתי לקרא, ללמוד ולתכנן את צעדי קדימה כולל חומרי עבודה וכלי עבודה שחשבתי שאזדקק להם בהמשך.

כלי העבודה שאני משתמשת בהם בעבודה עם עץ:

לרוב איני בונה משהו מאפס. אני לוקחת רהיט ומשפצת אותו ברמה משתנה של נאמנות למקור עם נטיה לתת לו איכשהו פרשנות אישית משלי.
משמעות הדבר היא שהשימוש שלי עם כלים יעודיים לעץ (שמקלים מאד ונותנים תוצאות טובות יותר) היא מוגבלת. ולמרות זאת, מדי פעם צריך. וזה מאד נח שיש כלי זמין.
בתחילת דרכי בחרתי דיל זול שכלל משור ג’יטסו, משייפת סרט ומקדחה ששימשו אותי היטב עד שהשתדרגתי עם כלים איכותיים יותר (ויקרים יותר)
הואיל ואין לי סדנה או מרחב עבודה יעודי, כל הכלים שלי הם חשמליים ובשלב זה לא נטענים.

משור ג’יטסו –

משור חשמלי ידני שניתן לנסר איתו לפי תוואי מסוים. איכות התוצאות משתפרת עם המיומנות.
פחות יעיל לניסור מדוייק של משטחים וקוים ישרים או לחלופין בזויות מדוייקות.
לצורך זה, כנראה אעזר בנגריה עם משור שולחן ועם רוטר וטרימר ועדיין, למי שמתכנן כמוני להתנסות במגוון טכניקות ולשפץ רהיטים, ממליצה שיהיה זמין

• 

• 

• 

אגב, משוריות ניתן לרכוש בנפרד (ובהחלט נזקקתי לזה כי הצלחתי לשבור חלק…)

מקדחה –

טוב… במקדחה השתמשתי עוד לפני שהתחלתי לשפץ כדי לקדוח בקירות לצרכים שונים.
כשמתחילים לשפץ, יש לה שימושים נוספים בעץ והיא גם יעילה מאד כמברגה.
כמובן שיש מברגות ויש ציוד מקצועי רב ואיכותי שעדיף לאין ערוך בהשוואה נקיה.
אולם, כשאתם חובבנים, אין לכם סדנה או סטודיו יעודי לעבודה.
אם לא די בזה שאין לכם מרחב עבודה יעודי, צריך להצטמצם גם בחלל האחסון.
אחסון עוד שיקול.
אצלי לפחות.

• 

• 

• 

• 

עם הזמן קניתי לעצמי גם פטישון איכותי (מקדחה לבטון) שנותן בעיקר מענה לקדיחה בקירות ובבטון.
אבל פטישון הוא כבד יותר ולעבודות קטנות או כמברגה, אני מעדיפה את המקדחה הישנה שלי.

משייפת –

אחד המכשירים שנמצאים אצלי הכי בשימוש.
משייפת הסרט שהתחלתי איתה, מהר מאד נתרמה.
קניתי לי משייפת אקסצנטרית שמלווה אותי בכל עבודה עם עץ או צביעה כזו או אחרת.
כאן בהחלט שווה להשקיע קצת יותר.

יש לציין שגם אם יש משייפת, יש מקומות שלא ניתן (או לא רצוי) לעבוד עם משייפת. במקרה כזה, יש צורך לעבוד ידנית (בחלק מהמקרים אפשר להעזר במולטיטול).
שימו לב, יש ניירות לטש (הן למשייפת הן לעבודה ידנית) ברמות שונות של חיספוס שמשתמשים בהם בשלבים שונים או ליעודים שונים.

כליבות (קלאמרות) ורצועת ראצ’ט –

כאן לצערי אין לי בשורות טובות 🙂
למי שרוצה לחדש רהיטים מן היסוד ולא להסתפק בצביעה, יצטרך לפעמים לפרק ולחבר חזרה רהיטי עץ.
כאן נכנסות הכליבות (ורצועת הראצ’ט).
בד”כ כליבה אחת לא תספיק כי צריך לחבר את כל הרהיט בבת אחת.
הנסיון לימד אותי שחיבור בשלבים אינו נכון. כאשר מחברים חלקים מסויימים תחילה, מאבדים את הגמישות הקיימת לפני ייבוש הדבק לצורך התאמה מיטבית בין החלקים.
כנראה תצטרכו לרכוש או להשאיל מספר כליבות בגדלים משתנים.

משיקולי עלות ואחסון, אני מסתפקת ב- 2 כליבות גדולות, כליבה בינונית 2 קטנות ורצועת ראצ’ט (ששימשה את הבן שלי גם בשביל להעביר מזרון…). זה המינימום שהצלחתי להשלים איתו פרוייקט.
כמובן שאם יהיו לכם יותר, יהיה לכם קל יותר לעבוד.

• 

• 

אגב, אני בחרתי בכליבות פשוטות שקשה יותר לתפעל אותן ולפעמים צריך להעזר במישהו נוסף.
למי שרוצה להשקיע, או משתמש בהן בתדירות גבוהה, יש כליבות יקרות יותר שמתופעלות ביד אחת וקל הרבה יותר לעבוד איתן.
משערת שבמקרה כזה העלות מחזירה את עצמה בזמן מהר מאד.

ורצועת הראצ’ט? רצועת ראצ’ט היא רצועה עם מחבר שניתן להדק את הסגירה וכך להפעיל לחץ הקפי.
ניתן לכרוך סביב הרהיט וליצור לחץ הקפי שמשלים או מחליף מס’ רב יותר של כליבות.
אל תשכחו לקחת לכם רגע או שניים כדי ללמוד איך לתפעל אותה. זה לא מאד אינטואיטיבי.

כלים ועזרים נוספים שיעזרו לכם בדרך:

קבל מאריך:

אם יש לכם כלים חשמליים לא נטענים, לא תמיד תוכלו לעבוד קרוב לשקע חשמלי. הנושא הזה יפתר באמצעות קבל מאריך.

שפכטל (או ספטולה):

כלי ידני שנעזרים בו לרוב למילוי טיח בחורים בקיר. מכאן נגזר גם שמו. תשתמשו בו לא מעט למילוי חורים בעץ, להחלקת משטחים ולהסרת ציפויים למיניהם (פורמייקה לדוגמה. או הסרת ויניל מדלת…).

סרט או מכשיר מדידה:

יחד עם 2 מברגים ולדרמן, נמצא אצלי קבוע בתיק למציאות על הדרך.
חוץ מזה, חשוב מאד לצורך תכנון וביצוע מדוייק, כמו שנאמר, למדוד פעמיים כדי לחתוך פעם אחת.

שמן WD40:

שמן בהתזה שמשתמשים בו כשיש ברגים חלודים שיש לשחרר או מנגנונים תקועים (מנעולים, צירים חורקים) אני משתמשת בשמן הנ”ל גם למריחת קפיצי ריפוד שהסרתי מהם חלודה לצורך שימור.

כלים ידניים נוספים שיש כמעט בכל ארגז כלים בסיסי:

פטיש, מברגים (גם שטוחים וגם פיליפס), פליירים, קאטר, פלס, סכין יפני, משור ידני.

מברשות צביעה ומכחולים:

לאין סוף שימושים שקשורים לצביעה ולהדבקה. הואיל ואני משתמשת כמעט ורק בצבעים על בסיס מים, כל המברשות וכל המכחולים שלי נשטפים היטב וחוזרים לשימוש.
מעדיפה את המברשות האיכותיות יותר (אלה עם השיער הבהיר שפחות משירות שיער ולרוב גם היקרות יותר). כשאני צובעת בהמרייט או בצבע שלא על בסיס מים, אני משתמשת במברשת זולה וזורקת אותה לאחר שימוש.
אני משתמשת בצנצנות ישנות מפלסטיק לאחסן אותם כשאינם בשימוש ובצנצנות ריבה ישנות לנקות ולדלל במים תוך כדי שימוש.

מולטיטול כזה או אחר:

יכול לעזור בעבודות במוטוריקה עדינה כמו שיוף בפינות שהמשייפת לא מגיעה אליהן, ניסור עדין, חריטה…
נעזרתי אבל מעט ואני מרגישה שלא בצורה מיטבית. מישהו מיומן ממני ינצל את הכלי הזה טוב יותר.

• 

• 

מלחם:

שימוש נדיר, אלא אם אתם עובדים הרבה עם חוטי ברזל ותחפושות ועושים כנפי פיות או יוצרים קונסטרוקציות קלות מחוטי ברזל (הלחמה זה לא ריתוך! בשביל ריתוך תפנו לאיש מקצוע!)

כלי העבודה המשמשים לפרוק רהיט לפני שיפוץ –

פרוק רהיט עץ לחלקים:

כדי לפרק לחלקים רהיט ישן מעץ, ברוב המקרים לא תזדקקו למברג. רהיטים איכותיים מחברים באמצעות חיבורים בהם חלק מהעץ נכנס ומודבק לחלק שניצב לו (וכאן בדיוק תזדקקו לכליבות, כשתחברו את חלקי העץ חזרה) או באמצעות פינים.
כאשר הרהיט מתנדנד, סימן שהחיבורים הללו התרופפו ויש לחזק אותם.
לפעמים מספיק להזריק מעט דבק נגרים לחיבור (אני משתמשת במזרק של אקמולי ;-)) ולקבע עם כליבה.
לרוב אני מעדיפה לפרק, לשייף ולנקות ככל הניתן משאריות דבק ולהדביק חזרה הכל יחד כמקשה אחת.
על מנת לפרק את הרהיט יש מחד להפעיל כח נגדי לחיבור ומאידך לעשות זאת ברגישות רבה על מנת לא לשבור או להזיק לעץ ולחלקיו.
במקרה זה אני משתמשת בפטיש מרופד בבד על מנת להפריד את החלקים.
יש פטישי גומי שיכולים אולי לתת מענה מדוייק יותר. הואיל ולא עבדתי עדיין עם כזה, לא יכולה להעיד על התרומה ועד כמה הוא באמת נחוץ.

מכשירים להוצאת מסמרים וסיכות:

על מנת לפרק רהיט מרופד, צריך להוציא מהעץ המון מסמרים וסיכות.
לא ברמה של עשרות סיכות (מה שאולי יהיה נכון בהדום או בכסא) אלא ברמה של מאות ואולי אפילו אלפי סיכות.
כשפרקתי את הספה שלי השתמשתי במברג ובפלייר.
אז מנסיון, זה בהחלט אפשרי להסתפק במברג ופלייר. אבל, זה גם לקח לי המון זמן, גם חלק מהסיכות נשברו והכי בעייתי, נפצעתי יחסית הרבה.
חבר שחי בארה”ב וידע מה ידליק לי את הניצוץ בעיניים (רמז: לא תכשירי טיפוח, לא בגדים ולא תכשיטים) העשיר את גלריית כלי העבודה שלי עם מכשירים יעודיים להוצאת מסמרים וסיכות:

• 

• 

בזכותו התהליך הנ”ל הרבה יותר יעיל ואני נפצעת הרבה פחות.
אם אתם מתכננים כמה עבודות שיפוץ שכוללות ריפוד, ממליצה בחום לפרגן לעצמכם לפחות את המכשיר ששולף מסמרים. אני נעזרת בו גם לחילוץ סיכות כשאני מתעצלת להוציא את המכשיר השני 😉

כלי העבודה המשמשים לריפוד –

הספה שאיתה התחלתי, היתה עבורי סמן ימני.
אמנם היא היתה הראשונה, אבל עד כה, היא היתה עבודת הריפוד המורכבת ביותר שעשיתי.
המשמעות היא שכלי העבודה שהזדקקתי להם והטכניקות שלמדתי אז, שימשו אותי גם בהמשך.
ראוי לציין שיש טכניקות ריפוד נוספות שלא התנסתי בהן ואולי הן מצריכות כלים נוספים שמן הסתם, לא אזכיר כאן.

מותח רצועות –

זה כלי שהשימוש בו מאד ממוקד.
משמע, משתמשים בו אך ורק למתיחת רצועות. אין לו כל שימוש אחר. זה כלי שקשה להשיגו וכלי שלמרות שנראה פשוט, הוא אינו זול (יחסית לכלי ללא מנוע).
ועדיין, מי שמעוניין לעסוק בריפוד, יזדקק לכלי הזה.
עם כל היצירתיות שלי (שבהחלט מקבלת ביטוי בצורת השימוש בכלי בכל מני סטואציות מורכבות), לא מצאתי דרך לקבל תוצאה מספקת בלי להעזר בו.
בלעדיו הרצועות לא היו מתוחות מספיק ולא נתנו את התמיכה הרצויה.
אם אתם בכיוון, תזמינו כבר. (ועדיף כבר עם גליל או שניים של רצועת יוטה)
שכשתצטרכו, הוא כבר יהיה זמין לכם.

• 

• 

אקדח סיכות. ידני חשמלי ופנאומטי :

גם אקדח סיכות הוא כלי מאסט אצל רפדים.
אקדח ידני הוא אקדח שיתן מענה רק לתיקונים קטנים או לפרוייקט בהיקף קטן. משתמשים בו לרוב לניירת או לתליית מודעות וכח החדירה שלו בהתאם.
אם אתם רואים את עצמכם בפרוייקט מורכב, או כמה פרוייקטים, ממליצה לשקול אקדח חשמלי.
אגב, מי שיעדיף אקדח פנאומטי, כנראה לא ממש זקוק להמלצות שלי.
אקדח פנאומטי מחייב מדחס. למי שיש מדחס כנראה יש כבר סטודיו וקשת רחבה של כלי עבודה אחרים פנאומטיים.

אקדח סיכות ידני:

אם אתם מתכננים החלפת ריפוד בכסא או תיקונים קטנים, תוכלו להסתפק באקדח סיכות ידני.
כבונוס, תוכלו להשתמש בו גם כדי לתלות מודעות על לוחות המודעות השכונתיים.

אקדח סיכות חשמלי:

כשהתחלתי לפרק את הספה ונוכחתי בכמות הסיכות שיש בה, היה לי ברור שאקדח ידני לא יספיק לי.
כאמור, מדובר במאות אם לא באלפי סיכות.
מעבר לכמות הסיכות ולהספקים, לאקדח החשמלי יש יותר כח חדירה מלאקדח ידני.
אקדח חשמלי גם יקל עליכם, גם יקטין למינימום את סיכות הסרק וגם יקצר את העבודה שלכם.
לפעמים הכלי הזה יהיה ההבדל בין “להשלים את העבודה” ו”להשבר באמצע” (אם לא נשברתם כבר בשלב הוצאת הסיכות…)
אבל… המכשיר יקר. זה אחד הכלים היקרים, אם לא הכי יקר (בלי להחשיב מכונת תפירה…), בגלריית כלי העבודה שלי.
עבורי התשלום עליו היה חלק משכר הלימוד שלקחתי על עצמי יחד עם אתגר הספה. לא התלבטתי לרגע לגבי הנחיצות שלו ומעולם לא הצטערתי מאז על הרכישה.

• 

• 

• 

האקדח החשמלי שאני בחרתי לרכוש הוא לא אקדח קלסי של רפדים. והוא דו שימושי. גם אקדח סיכות וגם אקדח מסמרים.
משערת, שרפד שלא מתעסק בנגרות או בתהליך שיפוץ העץ כמוני,יעדיף אקדח סיכות בו עומק הסיכה קטן יותר ורוחב הסיכה גדול יותר.
לסיכות הרחבות יותר יש יתרון באחיזה של הבד וכשצריך לשלוף אותן. תאמינו לי, לא פעם צריך גם לשלוף סיכות.
היתרונות הנ”ל לשיטתי, לא משתווים ליתרון של אקדח המסמרים ששימש אותי לא מעט גם בעבודות שיפוץ אחרות.
הגדירו לעצמכם את הצרכים והתקציב שלכם, תראו מה כל כלי תורם לכם ועשו את הרכישה הנכונה לכם. הואיל ואכן מדובר כאן בכלי לא זול, הייתי מקדישה לזה את תשומת הלב הראויה על מנת שתוכלו למקסם את ההשקעה שלכם.

אקדח דבק חם –

אחד הכלים השימושיים יותר וממש לא רק לריפוד.
מאד נח לתפעול (צריך רק להזהר מכוויות) ונמצא אצלנו בשימוש רחב מאד ע”י כל המשפחה.
כמובן שהוא נותן מענה רק לדבק חם (מקלות סיליקון) ולא לדבקים רבים אחרים (דבק פלסטי, דבק נגרים, דבק בד, דבק מגע, סופר 7….) ליעודים שונים שנמצאים אצלי בשימוש שוטף.

מחטי רפדים –

מחטי רפדים שונות ממחטים לתפירה במספר פרמטרים (כמו עובי, גודל וצורה) והן מותאמות לצרכים של ריפוד.
ניתן להזמין סט של מחטים בעלות זניחה והוא יתן לכם קשת של אפשרויות לשימוש כשיתעורר הצורך.

מחט קפיטונג’ –

קפיטונג’ היא טכניקה של קשירת כפתורים בריפוד. המחט שנעזרים בה היא ארוכה( כ20+ סמ’), עבה ומחודדת משני צידיה.
כאמור, השימוש בכלי הזה מאד ממוקד ואם לא תשתמשו בטכניקה הזו, אין במחט צורך.

• 

• 

מכונת תפירה –

את מכונת התפירה שלי קיבלתי מאמא שלי. היא תפרה הרבה בילדותי וממנה גם למדתי לתפור. כשהראיה שלה התדרדרה, היא העבירה לי את המכונה.
אם אתם רציניים בנושא הריפוד, לא תוכלו להמנע לחלוטין משימוש במכונת תפירה. אם זה בתפירת כסוי הבד לרהיט, אם זה בתפירת אלמנטים כמו קדר או פסי קישוט.
מכונת תפירה היא תכלס כלי עבודה, אבל עולם שלם בפני עצמו. אני לא בטוחה אפילו שהיא נכנסת לקטגוריה של כלי העבודה שלי כפי שאני מציגה כאן. היא הרבה יותר. היא תת קטגוריה בפני עצמה והיא מחייבת מיומנות גבוהה יותר של שימוש.

עשיתי שימוש במכונה שנים רבות לפני שהתחלתי להתעסק עם ריפוד.
תחום הריפוד הוסיף לי תוך ניסוי וטעיה והדרכות אינטרנטיות, רבדים נוספים ללימוד. (רגליות תפירה שונות ליעודים שונים, מחטים שונות, סוגי תפרים…)
ואין לי ספק שעדיין לא למדתי הכל ואיני ממצה את הפוטנציאל שלה.
שזה לא ירפה את ידיכם. תוכלו חלקית להסתדר בלעדיה ורק בשלבים מתקדמים יותר, אם וכאשר מיומנות התפירה תחסר לכם, תוכלו גם כאן לקפוץ למים.
מי שיש לו את המיומנות ואת המכונה, זה בהחלט ישדרג את האפשרויות ואת התוצאות.

פורם –

מכשיר קטנטן (וזול) שקונים בחנויות סידקית. ניתן להסתדר בלעדיו אבל כל כך הרבה יותר נח איתו (ותאמינו לי, צריך לא מעט לפרום…).
יש לי שניים כאלה. כי תמיד אני מאבדת אחד (או שהבנות שלי אימצו לעבודת יצירה שלהן) וכך אני חוסכת את זמן החיפוש.

אביזרי הגנה הם גם חלק מכלי העבודה שלי….

יחד עם כללי בטיחות שיש לאמץ ולשנן, יש גם כמה אביזרים שישמרו עליכם ועל הבריאות שלכם:

משקפי הגנה –

כדי להגן על העיניים משבבים קופצים (תוך כדי ניסור) ומאבק. כשאני עובדת בשמש משתמשת במשקפי שמש במקום.

כפפות –

כדי להגן על הידיים משבבי עץ שעלולים לחדור לעור או מחומרים שעלולים להזיק לעור או משפשופים או מחום.
הכפפות שיש לי הן עבות עם מקדם חיכוך גבוה מה שיכול למנוע אחיזה רופפת. אין ספק שעבודה עם כפפות מסורבלת יותר מעבודה ללא כפפות כך שיש להיות בתשומת לב מלאה תוך כדי עבודה.

לעתים רחוקות (כשאני מיישמת שלאק או מנקה קפיצים) אני משתמשת בכפפות חד פעמיות. זאת על מנת להמנע ממגע בחומרים ישירות עם הידיים אבל כדי לא לוותר על יכולת המוטוריקה העדינה שמעט הולכת לאיבוד עם הכפפות העבות.

נישמיות –

פעם, לפני הקורונה, השתמשתי בנשמיות חד פעמיות רק כשעבדתי עם הרבה אבק והנשמיות סיננו את האבק שלא יחדור למערכת הנשימה שלי.
עכשיו בזכות הקורונה יש לי נשמיות מבד כך שאפשר לכבס ולהשתמש שוב.

אזניות או אטמי אזניים –

למי שעובד בסביבת רעש מוגבר, על מנת להגן על השמיעה שלו.
פחות רלוונטי לגבי.

בגדים שניתן ללכלך –

טוב, זה כבר פחות נוגע לבטיחות אבל רלוונטי מאד אם אתם עובדים בעבודה מלכלכת ולא רוצים להרוס עוד ועוד בגדים.
לי יש סרבל טכנאי טיסה קרוע שאני משתחלת אליו לפני שיוף או צביעה ועושה עבודה מצויינת. באותה מידה ניתן להשתמש בחולצות טריקו ישנות (שיכולות לשמש גם כסמרטוטים תוך כדי עבודה) ומכנסיים ישנים.

מכירים את זה שיש לכם הרגשה ששכחתם משהו?

בטוח שכחתי דברים. או לא הזכרתי כי החלטתי שאני כותבת על כלי העבודה ברזולוציה מסויימת ולא נכנסת לרמה של ראשי מקדחים וראשי מברגות כאלה ואחרים.
ויש דברים שהם לא בדיוק כלי עבודה כמו WD40 שדווקא כן הזכרתי או דבקים שונים (שהזכרתי כבדרך אגב) או חומר מילוי לעץ….שאולי יזכו פעם לפוסט נפרד.
בינתיים, נראה לי שנתתי סקירה מקיפה למדי על כלי העבודה שלי, למי שמעוניין להתחיל לשפץ רהיטים.
לא חייבים להתחיל עם הכל. לאט לאט תיצרו לכם את האוסף המתאים לכם שעוד ילך ויתמקצע ככל שתתנסו יותר וככל שתתמקדו בתחומים שמעניינים אתכם.

מפה לשם, עם החזרה ההדרגתית לשיגרה, סיימתי גם את ההדום שבתחילת הפוסט היה בשלבי עבודה.
על ההדום הנ”ל ארחיב בפוסט הבא.
מאחלת לכולכם חג שבועות שמח וקיץ מתון (אני נאיבית אחרי גל החום האחרון שפקד אותנו??)

Related Images:

יש לי כבר חצי פוסט מוכן על כלי עבודה, אבל לאור המציאות שלנו,
עם הקורונה וכל ההיסטריה מסביב,
עם ההנחיות לחבוש מסכות ועם ההבטחה לאכיפה מוגברת,
עם התמונות של כוחות המשטרה, המסוק והספינות שרודפים אחרי גולשי הגלים “המסוכנים” שחרגו מטווח ה-500 מטר ורחמנא ליצלן גם לא חבשו מסכות…
נראה לי שבנקודת זמן זו, יעיל יותר יהיה שתצטיידו במסכות ולא במותח רצועות או שולף מסמרים.

היום כבר ניתן לקנות בכל מקום מסכות חד פעמיות.
אני רואה עשרות מהן זרוקות בצידי הדרכים והלב מתכווץ לי.
אמנם בתקופה הזו יש פחות שימוש בדלק פוסילי, דבר שניכר באיכות האויר ובצילומים מלווינים, אבל… כמויות החד פעמי והזבל, כמעט בכל תחום עלו לאין ערוך.
כמו כן, נראה כי בהגבלות וברגולציה שכבר הצליחו להשיג על תעשיות מזהמות, יהיו הקלות בגלל המשבר הכלכלי.
בדיעבד יכול להיות מאד שכראקציה לקורונה, הזיהום אפילו עוד יחמיר…
אבל הפוסט שלי (או הבלוג כולו?…)רק נושק לנושא הזה.
אנחנו כאן כדי לדבר (ולא רק לדבר) על מסכות.

מסכות. איזה ולמה.

אז בואו נדבר על זה.
זה לא סוד כי ההנחיה ללכת עם מסכות מטרתה (במקרה הטוב) למנוע מאיתנו להתיז נוזלי גוף על סביבתנו. עם כל הרצון, ההגנה שהמסכות מספקות לנו מנגיפים (גם אלה שמתיימרות) היא קטנה ואי אפשר לסמוך עליה.
(אבל מאידך, המסכות בהחלט יגנו עלינו מאכיפה מוגברת שמוודאה שאנחנו סותמים את הפה. פשוטו כמשמעו)

מכיוון שכך,
מסכות בד, (כולל בנדנות וצעיפים, אגב) יעשו את העבודה.
וגם אפשר לרחוץ אותן.
וגם יעלו לכם פחות. גם במיידי וגם בזיהום סביבתי.
אז –
מי שלא רוצה לתת יד לזיהום נוסף עם מסכות חד פעמיות,
מי שלא רוצה להסתובב עם בנדנה או צעיף כרוכים על הפנים,
מי שרוצה אולי לתת ביטוי אישי למסכה שלו,
יעדיף אולי להשתמש בשאריות בד ובסדין ישן כדי לעשות מסכה.
או אפילו כמה.
שאפשר יהיה להחליף ולהתאים לבגדים.

מה הרשת מציעה?

כמובן שהרשת מלאה בהדרכות (וידאו בעיקר) למסכות בעשה זאת בעצמך. רוב ההדרכות שאני ראיתי היו ברובן כמעט ללא תפירה, נותנות מענה זריז ומיידי גם לאנשים ללא מכונת תפירה.
אלה חלק מהסירטונים שמצאתי.
קישורים אלה הם בחירה אקראית ואינם המלצה שלי.
הם טובים לא פחות ולא יותר מכל סרטון אחר שיש ברשת והבחירה שלכם להעזר בהם היא שלכם בלבד. הם אולי יתאימו למי שצריך פתרון מיידי, מקיים ויצירתי אם כי זה לא בהכרח פתרון שישרת אתכם לאורך זמן (כולי תקווה שלא יהיה בזה צורך לאורך זמן. ובכל זאת…).
כמו כן, ראוי לציין כי גם אם אין תקנים בנושא, יש כאלה שיגידו ששכבת בד אחת אינה מספיקה. לי אין לא ידע מספיק ובוודאי לא סמכות בנושא.

מסכה ב-30 שניות מחולצת טריקו ישנה:
https://www.youtube.com/watch?v=jkglq4ZNRAE
מסכות מגרביים:
https://www.youtube.com/watch?v=dwarI5V6-TU
מסכה מחזיה:
https://www.youtube.com/watch?v=DSpH9Yzi3wQ
מסכה עם בנדנה ו2 גומיות:
https://www.youtube.com/watch?v=5_62xrP3jkA
מסכה קמורה תפורה ביד:
https://www.youtube.com/watch?v=uRfhuRNua_E

ואלה פתרונות למסכת פלסטיק שמגינה על כל הפנים:
מסכה מבקבוק פלסטיק:
https://www.youtube.com/watch?v=v9NUcB15qiU
ועוד בקבוק פלסטיק ומשקפיים ישנים:
https://www.youtube.com/watch?v=6nEZjAYFGLw

אני בטוחה שתמצאו ברשת עוד הרבה מאד פתרונות ובוודאי עוד הרבה מאד סירטונים .

ולהבדיל, המסכות שלי…

בשביל לעשות מסכות כמו שלי, תצטרכו מכונת תפירה ונסיון בסיסי בתפירה.
ולהערכתי, תצטרכו להקדיש למסכה כחצי שעה. (משערת שאם יש לכן/ם נסיון, לא תצטרכו את ההדרכה שלי. וגם תהיו זריזים יותר).
גם אני ראיתי סרטונים והדרכות ברשת אבל גם כאן, כמו עם מתכונים, אני לומדת ומתאימה את העשיה לצרכי ומשפרת את המודל ממסכה למסכה.
אני יצאתי מהדרכה מסוג זה, של מסכה עם קפלים:
https://www.youtube.com/watch?v=ysYEJ1hvcnQ
הוידאו הזה מראה היטב את התהליך עצמו, מה שיהיה אולי קשה להבין אצלי למרות התמונות וההסברים.
אני שיניתי מעט את אופי הקפלים, הוספתי קפלים נוספים בחלקה התחתון של המסכה ובמקום על האוזניים, תפרתי גומיות שיקיפו את הראש.
אבל בל נקדים את המאוחר.

כל התהליך שלי בהכנת מסכות. לפי שלבים:

שלב א’ – לבחור בד.

יש לי סדין ג’רסי ישן. 100% כותנה.
דהוי אמנם במרכזו אך הצדדים עדיין לא משופשפים והגוון המקורי נשמר.
יש לי גם שאריות בדים.
בעבודות הריפוד שלי, אריגי הכותנה דווקא פחות מתאימים. רכים ודקים מדי.
כאן אלו דווקא התכונות המועדפות עלי: בד רך, גמיש, טבעי, שיהיה נעים יותר לנשום דרכו.
חתכתי את הגומי של הסדין ונעזרתי בו לרצועות של המסכה.
למי שמעונין לכרוך את הרצועות סביב האזניים, עדיף שיעזר בגומי תחתונים שהוא דק יותר, רך יותר וגמיש יותר. הגומי של הסדין מאידך, עבה יותר ועמיד יותר.

שלב ב – גזירת הבד

• 

• 

19X24 ס”מ זה בערך הגודל של חתיכות הבד (תרגמתי מאינצ’ים. אז זה בערך. לא יקרה כלום אם זה יהיה חצי סמ’ פחות. בכלל, כל אחד מאיתנו קצת שונה, כך שממילא הגודל אינו מדוייק)
לכל מסכה, 2 חתיכות בד, 2 שכבות בד.
יש המחמירים ועושים 3 שכבות או כאלה המשאירים פתח בו מכניסים שכבה נוספת שניתן להחליפה.
אני הסתפקתי ב-2 שכבות.
הפנימית, מג’רסי, סריג כותנה שנעים במגע על העור. החיצונית אריג כותנה עם דוגמה. ייצוגי מעט יותר.
גם כך יותר קשה לנשום עם המסכה (עם כל מסכה, כן?) למי שרגיל להיות בלעדיה.
צריך לזכור מה המטרה של המסכה ולוודא שהשימוש בה יהיה נח ככל הניתן כך שבאמת יעשה בה שימוש…

מוזמנים כמובן בכל שלב, לקחת ממני את מה שמתאים לכם ולהתאים את המסכה לצרכים שלכם. בכל קטגוריה, אם זה מידות, אם זה מספר שכבות, או כל דבר אחר.
בדיוק כמו שאני עשיתי.

אורך הרצועות משתנה בהתאם ליעוד שלהן:
אם תרצו רצועות שיעטפו את האזניים – בחרו בגומי תחתונים וחתכו רצועות באורך של כ- 17 ס”מ.
(המסכות יושבות היטב אבל מציק ולא נח לאורך זמן באזניים. אם מסירים, המסכה נופלת)
אם תרצו רצועות שיולבשו על הראש בהצלבה, חיתכו 2 רצועות זהות באורך של כ- 23 ס”מ.
(נח יותר, הרצועות יושבות על העורף.ניתן למקם את הרצועה העליונה מעל האוזן ואז המסכה מקובעת טוב יותר. ניתן להסיר את המסכה מהפנים מבלי שהמסכה תיפול)
אם המסכה מיועדת למישהו עם שיער קצר, ניתן לתפור 2 רצועות מקבילות ואז יהיו 2 אורכים לרצועות. הרצועה התחתונה תהיה באורך של כ- 22 ס”מ והרצועה העליונה באורך של כ – 25 ס”מ.
(נח ומתאים רק למי שיש שיער קצר. הרצועה התחתונה יושבת על העורף והעליונה על הקודקוד. ניתן להסיר את הרצועה העליונה ועדיין המסכה יושבת על העורף באמצעות הרצועה התחתונה.)

המסכה המועדפת אצלנו היתה עם רצועות מוצלבות מאחורי הראש (העורף) עם העדפה קלה לגומי תחתונים על פני הגומי שנחתך מהסדין.

שלב ג’ – שלב התפירה הראשוני, חיבור כל החלקים יחד.

בשלב הזה אנחנו מחברים את הרצועות ואת שתי שכבות הבד בתפר הקפי מלבני (נשאיר פתח כדי להפוך את המסכה)
את שתי פיסות הבד אנו מצמידים זו לזו כשבשלב זה הצד הייצוגי של הבד נמצא בפנים.
אנו מצמידים בסיכות את הרצועות לצד הצר של המלבן – מבפנים, בהתאם לסקיצת הרצועות המועדפת עליכם). את הרצועות אני מקבעת במרחק של כ- 1 ס”מ מהקצה.
שימו לב, בגרסאות בהן הרצועות חובקות את הראש, בגלל הגומי של הרצועות, הבד יתקמט.
בגירסה החובקת אזניים, שני צידי הרצועה מוצמדים לאותו הצד במלבן כך שבמקרה זה הבד לא יתעוות.

את הפתח אני משאירה באחד הצדדים, באמצע, בין נקודות החיבור של הרצועות, שם אצור את הכיווצים

שלב ד’ – כיווצים.

דרך הפתח שהשארתי, אני הופכת את המסכה ועם צ’ופסטיק אני מוודאה שגם הפינות יצאו.
המסכה עכשיו כמו חתיכת בד מלבנית עם רצועות.
לפי הספר ולפי המקצוענים, כדאי לגהץ את התפר כעת.
אני מתעצלת… לוקח לי מהר יותר לעשות תפר היקפי וגם עליו אפשר לוותר בשלב הזה (ממילא הוא יגיע אח”כ)…..

• 

• 

• 

• 

זה הזמן להוסיף את הכיווצים.
את הכיווצים אני מוסיפה בצדדים והנסיון לימד אותי שגם למטה.

כיווצים בצד:

תפקיד הכיווצים הוא להתאים את המסכה למבנה הקמור של החלק התחתון של הפנים שלנו. המסכה אמורה לכסות את האף והפה ולהכנס מתחת לסנטר.
אם אתם זוכרים, בסרטונים הכיווצים עשויים מכמה קיפולים עוקבים באותו הכיוון.
אני בחרתי לשנות זאת וליצור 2 קיפולים נגדיים שייצרו הבלטה בחזית המסכה:

• 

• 

• 

אני בושה להגיד שגם בנושא המדידות, אני עצלה…
אני מוצאת את המרכז של הצד (באמצעות קיפול לשניים), מקפלת לצדדים ומקבעת. כמובן שאותו תהליך צריך להתבצע משני צידי המסכה.
לראייתי, במקרה זה של מסכות, גם אם זה יהיה רק בערך ולא בדיוק, לא יקרה דבר.
וכמובן שככל שאתם מנוסים יותר, ההערכה שלכם והביצוע שלכם יהיו מדוייקים יותר.
אם אתם פרפקציוניסטים, או שאינכם סומכים על עצמכם, תמדדו בערך ס”מ לכל קפל. שיהיה מדוייק בשני הצדדים.

וגם כיווצים למטה:

הנסיון לימד אותי (ממסכה למסכה…) שהקיפולים בצד לא מספיקים. צריך גם 2 קיפולים קטנים בחלק התחתון של המסכה כדי שהמסכה תשב טוב יותר מתחת לסנטר.
בפעמים הראשונות עשיתי את הקיפולים הקטנים בצד, סמוך לרצועות.
בהמשך העדפתי לעשות אותם באמצע. בדיוק כמו הקיפולים בצידי המסכה. גם כאן אני מוצאת את המרכז באמצעות קיפול, ויוצרת את הקפל באמצעות הערכה בלבד (העצלות…העצלות…)
כשאני מרוצה, אני מקבעת עם סיכות והכל מוכן לתפר היקפי.

• 

• 

• 

• 

אחרי שהכל מקובע עם סיכות, אני תופרת תפר היקפי אחד, או שניים מקבילים לחיזוק, מנקים את התפרים ויש מסכות.

• 

• 

וככה חלק מהמסכות נראות בסוף על נדיה, בובת הדיגום שלנו, שסוף סוף יש לה עבודה:

בתקווה לימים שהמסכות הללו תהיינה מיותרות,
מאחלת לכולכם יום עצמאות שמח, בריאות ופרנסה טובה.

Related Images:

את התלבושת של כהן המלכות מתוך מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, עשיתי עבור הבת שלי בת ה17 שזו הדמות שהיא משחקת ושרה.
עם התלבושת הזו, אני יוצאת לראשונה מהקטגוריה של פורים או קוספלי ונכנסת לעולם הבמה.
אין ספק שכל הקטגוריות הללו עונות להגדרה של תחפושת. יצירת דמות אחרת.
אבל…
בכל אחת מהקטגוריות האלה (או אחרות נוספות) היעדים וכנגזרת מכך הצרכים והפרוגרמה שהתחפושת צריכה למלא, הם שונים. כל זה יכול וצריך להתבטא בתלבושת גם אם כצופים לא בהכרח נהיה מודעים לכל רשימת הצרכים שעמדה בבסיס תכנון התלבושת.

במקרה זה הדרישות מהתלבושת היו :
התאמה לדמות שהבמאית כיוונה אליה,
בולטות (על הבמה הכל צריך להיות טיפה מוגזם יותר מבחיים. על אחת כמה וכמה כשהבת שלי משחקת גבר וכדאי ליצור רושם של דמות גבוהה יותר)
רמת כיסוי גבוהה (מתחת לתלבושת הזו יש תלבושת אחרת מסצנה אחרת…),
נוחות (צריך לשחק ולשיר עם התלבושת הזו…)
וכן פשטות וזריזות בהלבשה ובהפשטה וללא צורך בעזרה מאחרים.

מסע הדוד מקס…

לפני שניכנס פנימה לדמות ולתלבושת שלה, קצת על הסיפור ועל הליברית הספציפית הזו.
מסע הדוד מקס הוא ספר ילדים שנכתב ע”י המחזאי חנוך לוין.
הספר מתאר את מסעו של הדוד מקס שמחפש את המקור למלחמה בעולם ואת האנשים שהוא פוגש בדרכו. כדוגמת חד גדיא, כל אחד מהאנשים מצביע על ה”אשם האמיתי”….
המהדורה הראשונה של הספר (1982) היתה למעשה הספר הראשון שהמאיירת הילה חבקין איירה.
הספר הזה זכה לעלות ברפרטואר של תאטרון חיפה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ב-2014.
בגירסה החיפאית יוני רכטר הלחין את את הטקסטים.

את הטקסט הזה לקחו במגמת המוסיקה של תיכון מטרו ווסט (ושהבת שלי לומדת בה) , הלחינו הכל והעלו אותו השנה כליברית (אופרטה).
באופרטה הזו הבת שלי גם הלחינה קטע וגם משחקת ושרה תפקיד (שמישהו אחר הלחין) של כהן הממלכה. לכהן הזה יצרתי את התלבושת.
כך מתואר הכהן ע”י הקיסר:

הַקֵּיסָר טוֹעֵן שֶׁכֹּהֵן-הַמַּלְכוּת הוּא שֶׁמְּצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת
עַל פִי צַו הָאֱלֹהִים.
הוּא מְתָאֵר אֶת הַכֹּהֵן:

שִׁבְעִים צַלָּקוֹת עַל פְּנֵי הַכֹּהֵן
וְחֹמֶר-נֶפֶץ בִּנְקֻדּוֹת-הַחֵן,
הוּא אוֹהֵב לָקוּם לְקוֹל תְּרוּעַת קְרָב,
וּלְקוֹל בְּכִי יְתוֹמִים – לָלֶכֶת לִשְׁכַּב.

וזו פגישתו של מקס כהן המלכות:

הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. שָׁם הוּא פוֹגֵשׁ בְּכֹהֵן-הַמַּלְכוּת
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְאוֹסֵף בֵּיצִים.
הַשַּׁחַר עוֹלֶה, וְהַכֹּהֵן מַסְבִּיר:

הַבֵּט בִּי, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ תָּם וְיָשָר,
מְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלוֹת לְמִטְבַּח-הַקֵּיסָר,
כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּיצִים – טוֹב לִי וְלֵאלֹהִים,
אַךְ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁאֵין בֵּיצִים.

ואלו דבריו של כהן המלכות:

הַכֹּהֵן מְגַלֶּה לַדּוֹד מַקְס, כִּי הַדְּרָקוֹן בָּג צְמֵא הַדָּם הוּא הַמַּכְרִיחַ אוֹתוֹ
לִשְׁלֹחַ אֶת הַקֵּיסָר לְמִלְחָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה לְטֶרֶף:

הוּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא יוֹרֵד לְלֹא סֻלָּם,
צִפָּרְנָיו מֻשְׁחָזוֹת וּפִיו מָשׁוּחַ דָּם,
הוּא צוֹחֵק בְּאָזְנַי אֶת צְחוֹקוֹ הַמַּזְוִיעַ
וְקוֹרֵא: “מַרְשׁ, אֲרוּחַת עֶרֶב הִגִּיעָה!”

והתלבושת שלשמה התכנסנו?….

חלק מהתלבושות של הדמויות הושאלו מתאטרון חיפה. התלבושות האחרות, אלה שלא התאימו בקונספט או בגודל, אולתרו. כיאה למופע דל תקציבים.
לשמחתנו, התלבושת של תאטרון חיפה לכהן המלכות לא התאימה לא לקונספט של הבמאית ולא לגודל של הבת שלי.
לעשות תלבושת לבד זה אמנם יותר אחריות ויותר עבודה אבל זה מאפשר לנו (לבת שלי, לצורך העניין) לעשות את התלבושת (גם)בהתאם לראיה שלה (או שלי ;-)) והצרכים שלה ומבלי שיכפו עליה פשרות שיקשו עליה.

לפני שהתחלנו לתפור את התלבושת, היה צריך להגדיר אופי, סקיצה…וכמובן לתאם עמדות מול הבמאית של ההצגה, דר’ דפנה כהן.
זו היתה הסקיצה הראשונית שלי שגם קיבלה (בערך. על הזקן והתרנגולים הוטל וטו) אישור מדפנה:

• 

בסופו של דבר התלבושת השתנתה מעט כי התהליך דינאמי (וכי קיבלתי את הצעיפים מתמר שנתנו טויסט קטן לעלילה) אבל כמדומני, האופי נשמר. מה אתם אומרים?

הואיל ו”לעשות תלבושת לבד” מעולם לא הרתיע אותנו, מהר מאד היינו שם.
כאמור, מדובר בהפקה דלת תקציב כך שלא חשבתי כלל לשאול על חומרים. אבל, זה מסתדר מצוין עם הגישה שלי לחיים ועם המוטו של הבלוג שלי: יש מיש.
היו לי סדינים שלא היו בשימוש לבחור מתוכם, היו לי שאריות ספוג וכמו משמיים, בדיוק בעיתוי המתאים, פורסמו צעיפים אתניים דהויים למסירה שעטתי עליהם במהירות.
וזו הזדמנות מצויינת נוספת להודות לתמר על הצעיפים הללו שהכתיבו הלכה למעשה את אופי התלבושת של כהן המלכות שלי.

אז אלו הדברים שזכו לשימוש חוזר בתלבושת שלי:

הצעיפים האתניים כפי שקיבלתי אותם (הצילומים הם של תמר. אלה הצילומים שהועלו לפרסום בקבוצה):

• 

• 

לצעיפים הללו, שקיבלתי מתמר, יש עיטורים מדהימים (שאני מתכוונת לנצל לחלוטין) והבד שלהם דהוי מצידו האחד.
את העיטורים אגזור ואנצל את הבד של הצעיפים, מצידו הלא דהוי.

הסדין –
קיוויתי להשיג סדין לבן אבל בסופו של דבר, ניצלתי סדין שהיה לי בבית.
בדיעבד, הואיל והכהן שלי מאכיל תרנגולות, הגוון הזה אמין יותר.
את הגומי של הסדין, גזרתי, את הפינות פרמתי וגיהצתי את הסדין על מנת שיהיה קל יותר לגזור את הבד.

• 

• 

לגיזרה של הגלימה השתמשתי הפעם כשבלונה בחולצת טריקו (קצת גדולה מהרגיל), שכבר לא בשימוש (ופרמתי לחלקיה):

• 

• 

שארית של ספוג (מה שנשאר לי מהתמנון של אלת הים) נתנה נפח לכובע של הכהן.

• 

• 

• 

הגלימה של כהן המלכות:

במקור הגלימה תוכננה כגלימה פתוחה עם חגורה.
בסופו של דבר החלטנו על גזרה של שמלה על מנת לקצר זמנים ככל האפשר בפשיטת הגלימה (שצריכה להעשות בלחץ זמן מאחורי הקלעים) ולא פחות חשוב, להסתיר תלבושת של הסצנה הבאה שתהיה מתחת לגלימה.
כאמור, הגלימה נעשתה מסדין ישן כשלצורך גזרה השתמשתי בחולצת טריקו ישנה.
היתרון בשימוש בחולצה קיימת, הוא שכאן אני יודעת שהכל מדוד ומתחבר היטב.
לא היה לי זמן לבנות גזרה בעצמי כפי שעשיתי בתלבושת ללארפ.
בפרט אחרי הנסיון שלי שם והידיעה כמה דברים יכולים להשתבש בתלת מימד (בפרט שהמימד השלישי הוא בהחלט בעל נוכחות).
כדי להפוך את החולצה לגלימה, מנקודת החיבור של השרוול, מתחת לבית השחי הרחבתי בהדרגה עד גובה 65 סמ’ מהקו התחתון, שם הגדלתי את השיפוע והגדלתי (בצורה סימטרית הן ימין שמאל, הן קדימה אחורה) את הפתח התחתון (קו המכפלת) בצורה משמעותית.
בתמונה הדגשתי את סימוני הגיר על מנת להמחיש זאת.

• 

בשלב התפירה, החלק התחתון (מנקודת ההרחבה) נשאר כשסע דו צדדי על מנת לקצר זמנים בהלבשה ובהפשטה של הגלימה.

גם השרוולים של החולצה היו בסיס לגזרה. גם כאן, מנקודת הסגירה של השרוול (והחיבור עם גוף הגלימה) הרחבתי והארכתי את השרוול בהתאם לגודל העיטור שיהיה חלק מהשרוול (רוחב העיטור הכתיב את רוחב השרוול)
שימו לב,
בזמן תפירת השרוול לגוף הגלימה מיצאו את נקודת האמצע של השרוול (קפלו לחצי) ותתחילו לחבר לגוף הגלימה משם. זאת על מנת לשמור על הסימטריה בשרוול .

• 

וכך הגלימה נראת מחוברת לפני הוספת הקישוטים. גם כאן התקבל אישור ;-)….

• 

לאחר שאני מוודאה שהגודל מתאים ואנו עושות התאמות למחשוף נח שלא יהיה חשוף אך יהיה קל לתפעול.
אני תופרת את עיטורי השרוול ומוסיפה את העיטור מסביב לפתח המחשוף (ומצרפת תוספת קישוטית קטנה בחזית. היא גם קישוט אבל בעיקר מונעת בלבול בין “קדימה” ל”אחורה”). בסוף, סוגרת מכפלת ומנקה תפרים.

הכובע של כהן המלכות:

תפקיד הכובע היה לייצר יותר נוכחות וחשיבות לכהן. עם זאת, הכובע חייב להיות נח, קל לתפעול וחייב להשאיר את הפנים גלויות ומוארות.
היה לי ברור שנחוץ כאן כובע גדול. לדפנה היו השגות לגבי כמה גדול אבל בסופו של דבר הגענו להסכמות:

• 

• 

כמובן שהנסיונות עם הספוג החשוף היו רק על מנת להגיע להסכמות עקרוניות. הספוג יהיה חומר מילוי וייתן נפח לכובע.

לאחר שהגענו להסכמות עקרוניות. אני גוזרת את הספוג ויוצרת טבעת רחבה ועוד שתי רצועות ספוג.
את הכל אני עוטפת בבד הסגול של אחד משני הצעיפים האתניים. בצידו הלא דהוי, כמובן.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

את הטבעת אני מכסה בבד של אחד הצעיפים (בצידו הלא דהוי) וסוגרת את הפתח באמצעות תפר מכווץ.
את רצועות הספוג אני מהדקת ותופרת בתוך הבד. יוצרת 2 נחשים בשרניים שאותם אני מלפפת סביב הטבעת. כשהסידור שלהם משביע את רצוני (ולא מצל על הפנים!) אני תופרת את הנחשים לטבעת ולעצמם בתפר ידני על מנת שלא יזוזו ממקומם)
לאחר מכן אני משתמשת בעיטור הצדדי של אחד הצעיפים, שגם אותו גזרתי, על מנת לקשט את הכובע.
אני מדביקה את העיטור עם דבק גוטרמן.

• 

• 

העליונית בתלבושת של כהן המלכות:

במקור חשבתי להשתמש עם ווסט קיים ולהוסיף חגורה ותכשיטים.
הואיל והיה לי עוד צעיף אתני אחד מתוך שניים, ולא להשתמש בו זה ממש בזבוז, הצעיף השני הפך לעליונית ארוכה.
הקישוטיות ואורך העליונית חסכו לנו הלכה למעשה גם את השרשראות וגם חגורה. (וגם זמן יקר מאחורי הקלעים…)
זוכרים שהצד של העיטורים הוא הצד הדהוי? אז גם כאן אני חותכת את העיטורים ואתפור אותם אח”כ על הצד היפה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

גם כאן אני משתמשת בווסט קיים עבור הגזרה (ולא, לא פרמתי אותו. זה ווסט שנמצא בשימוש.)
גם הפעם, אני משתמשת בווסט עבור החלק העליון ומנצלת את כל אורך הבד שיש לי.

הואיל והווסט פתוח מקדימה ואיני רוצה לחתוך את העיטור האתני (כאן אני משאירה את הפרנז’ים) אני מחברת את העיטורים בחלק התחתון של העליונית, מימין ומשמאל והם נפגשים באמצע הגב.
בגב איני מחברת אותם זה לזה. אני מוצאת שדווקא כך זה מיוחד. (חוששתני שאין לי צילום אחורי…)
לכל אורך כנפי העליונית ומסביב לצוואר אני תופרת את פס הקישוט הצר שמשלים את קישוט העליונית ומייתר תכשיטים נוספים.

במקור חשבנו להוסיף את מוט ההליכה שעשינו למלכת שבא, אבל בבימוי הוא התברר כסרח עודף כך שמלכת שבא לא נאלצה לוותר עליו.
זהו. התלבושת מוכנה.
לא נותר אלא לגמור את הבימוי, להשיג את כל שאר התלבושות, להתאבזר, לתאם את הכל, לסגור את כל הקצוות, לתאם תאורה, לתאם את כל מערכת ההגברה, להתחבר לנקים, להתלבש, להתאפר, לעשות סאונד, לכוון כלים ו…לעלות על הבמה.

ולסיום סיומת….

טוב, אני לא מתיימרת להיות אובייקטיבית, אבל בעיני האופרטה היתה מלאת חן ונפלאה.
הבת שלי נהדרת כמובן, אבל בהחלט לא רק היא.
התמוגגתי מכל חבריה, הזמרים הנגנים והמורים שנתנו 100% מעצמם וגם היו לזמן קצר הורים מחליפים.
באמת, אחד אחד כולם אנשים מוכשרים ברמות.
אין לי ספק שעוד אשמע עליהם בעתיד.

למי שמעוניין לראות עוד תמונות מהאופרטה (לא רק של כהן המלכות ;-))
https://photos.app.goo.gl/QZXdnhqxyDzUcRjz8

ולמי מכם שלא מסתפק בתמונות, כאן קטע הוידאו של כהן הממלכה (צולם בחזרה הגנרלית):
https://youtu.be/7qMFtT50I1c

ורק בשביל להשויץ (אמא גאה, מה לעשות…) כאן הקטע אותו הבת שלי הלחינה באופרטה.
כאמור, גם כאן הזמרות מוכשרות מאד. שמות וקרדיטים בקטע היוטיוב:
https://youtu.be/TD6cURzpC2Y

Related Images:

מי שמכיר אותי כבר וקרא מספיק רשומות מכאן יודע שלרוב אני עובדת על איזו “גווית” רהיט שגורלה נחרץ. משהו, שאלמלא היה מצית את דמיוני, היה נדחס ונגרס ע”י כף משאית הזבל.
היתרון הגדול בנקודת המוצא הזו, הוא שאין מה להפסיד ואפשר להעיז, לנסות.
אבל…
היתרון הספציפי הזה לא ממש עומד לצידי כשאני משפצת רהיט אהוב מהבית…
מכירים אנשים שנקשרים לחפצים?
לא בגלל העלות שלהם.
בגלל החוויות שנקשרות לחפצים הללו.
לא בהכרח חוויות משנות חיים, אלא חוויות יום יומיות, כמו שנת צהריים או התכרבלות עם חברים…
הבנות שלי הן כאלה, שנקשרות לחפצים. וכשצריך להפרד מהם, זה לרוב מלווה בטקס.
אם לא חייבים להפרד… “יותר עדיף שלא”.
אז…
אמנם עוד לא החלפתי עדיין מעולם ריפוד לספה, אבל ממתי השיקול הזה היה רלוונטי??
ההכרעה נפלה. המשפחה הביעה אמון.
ריפוד הספה יוחלף!

אזהרת מסע:
הפוסט הזה על ריפוד הספה יכול להיות לא נגיש ופחות מובן למי שאין לו/ה מושג ירוק בתפירה.
הבנות שלי, שעושות לפוסט נסיעת מבחן, לא הבינו לחלוטין כמה חלקים ממנו.
אז אם גם אתם לא מבינים, נסו להעזר בתמונות או היכנסו לקישורים שנתתי, שמסבירים את התהליך מצוין.
העזרו בהם. גם אני למדתי באמצעותם.
ואחרי הכל, אם עדיין ישארו שאלות, כיתבו לי. אנסה לענות לכם כמיטב יכולתי.

זו הספה שלנו לפני כשנה, כשתפרתי את הכריות. ריפוד הספה עדיין שלם ונושא בעול:

• 

• 

• 

וכאן כבר הריפוד (נו טוב…מסכימה. מלוכלך ממש ו…) קרוע משימוש:

• 

• 

מסתבר (ואת זה גיליתי כשפרמתי ופרקתי את ריפוד הספה) שהבד היה מורכב משתי שכבות שהודבקו אחת על השניה. עם הזמן, השימוש והניקויים המזדמנים, הבד נפרד.
הבד שנקרע הלכה למעשה היה הבד החיצוני. הפנימי נותר שלם ועצמאי.

ריפוד הספה – הבחירות שעושים ואיך בוחרים….

בד:

כאמור, אחרי התלבטות קלילה אם לשמור על הספה או להחליפה (בואו נודה, פיס עיצובי מדהים היא לא) ואחרי הסופרלטיבים שהבת שלי נתנה ליכולת שלה להרדם דווקא על הספה הזו, הלכתי לחפש בד.
הפעם, להבדיל מהספה הקודמת ששופצה או מההדום, שאריות לא יספיקו לי.
חשוב לזכור למדוד ולהעריך כמה בד ידרש למלאכה.
אני עשיתי הערכה גסה (שבדיעבד הסתבר שהיתה מדוייקת באופן מסוכן).
כדי לבחור את הבד לקחתי איתי כרית לחנות ומצאתי את מה שנראה לי הכי רלוונטי במבחינת גוון וטקסטורה.

יש לציין כי המרחבים אצלי בבית מאד צבעוניים. קירות כתומים, כריות צבעוניות ושטיח בצבעי טורקיז. לאור זה חשוב לי שהספה תשמור על נייטרליות. מעבר לכך, גם השיקול הפרקטי חשוב.
ממש אין לי כוונה לנקות את הריפוד כל חודשיים, כך שצריך להיות גוון שיהיה סלחני עם הזמן החולף והשימוש היומיומי.
ועד כאן דיברתי רק על מראה…
יש חשיבות גם לסוג הבד מבחינת המגע והעמידות שלו, כדי שלא אצטרך לחזור על כל התהליך בקרוב.

כשמנתחים את זה כך (וקונים בחנות בפריפריה עם מבחר בהתאם), הבחירה בסופו של דבר זריזה ביותר.
וזה הבד שנבחר:

• 

• 

פָּיְפִּינג (קדר):

תחילה הסבר קצר מה זה פָּיְפִּינג או קדר (הק’ בקמץ הד’ בצירה) כפי שקוראים לו כאן.
כשמו (באנגלית) כן הוא.
צינור.
צינור של בד שבתוכו תפור חבל. הפָּיְפִּינג תפור בתוך תפר שמחבר שני חלקי בד.

הפָּיְפִּינג משמש בעיקר לריהוט כדי להדגיש ולקשט את התפרים.
מעבר לתפקיד הויזואלי שלו הוא מחזק את הפינות/הפאות ויוצר פינה מעט נוקשה יותר.
לאורך זמן הוא עוזר לשמור על צורתם של החלקים הרכים בריהוט.

(אין לי מושג ,אגב, מהיכן הגיע השם “קדר” בו משתמשים כאן בארץ. אם מישהו יודע, אשמח אם תשתפו אותי בתגובות לפוסט)

אחרי שהבד נקנה ונפרס לצורך הסתגלות (לא ממש שלב הכרחי…;-)) החלטתי שמכיוון שאני עושה את הריפוד בעצמי, אני רוצה להכניס גם טאץ’ אישי כי אחרת זו עבודה טכנית נטו.
פָּיְפִּינג זו דרך נהדרת (והרבה עבודה נוספת. אבל עבודה נוספת מעולם לא הרתיעה אותי…) לתת טוויסט לספה.
הואיל וכך, שוב צריך לבחור בד. ולפני, שוב צריך למדוד ולחשב אורך פָּיְפִּינג וכמות בד.
בזמנו, כשלמדתי איך לעשות את הפָּיְפִּינג (קדר) נתקלתי בקישור הזה שגם מסביר איך לעשות וגם עוזר לחשב את כמות הבד הנדרשת.
גם כאן עדיף להיות בצד הבטוח ולעגל כלפי מעלה

אם שמתם לב בתמונות הראשונות, בסלון שלי יש קיר כתום. (גם) זה המצולם…
מכיוון שכך, הלכתי לחנות הבדים בידיעה שאני מחפשת גוון כתום.
בחנות נתקלתי באותו סוג בד שקניתי לריפוד בצבע אוכר (חרדל) שהצליח לערער את ההעדפה שלי לכתום. השילוב שלו עם בד הריפוד היה לא פחות ממקסים ורוב האנשים ששאלתי את דעתם נטו לאוכר.
הואיל ולא מצאתי כתום זו נראתה אופציה מבטיחה מאד.
ואז מצאתי שארית (לא שארית במובן הרגיל אלא כמעט מטר אחרון מגליל ישן) של מעין קטיפה כתומה שהדליקה אותי. מיהרתי לקנות אותה אולם וידאתי שיש לי אפשרות להתחרט.
לא התחרטתי.
אחרי התלבטות, למרות נטיית הרוב, בהשראת קירותי הכתומים נשארתי עם הצבע הכתום.
ואלה הם הכתום והאוכר על רקע בד ריפוד הספה הנבחר:

רוכסנים:

טוב, למען האמת ההחלטה לגבי הרוכסנים הגיעה בשלב מאוחר יותר. ובדיעבד זו היתה החלטה מאתגרת שעשתה את כל התפירה של ריפוד הספה לקשה אפילו יותר מלהכניס פָּיְפִּינג.
בשלב הנוכחי הייתי בטוחה שאני הולכת לפרום ולהשתמש ברוכסנים הקיימים (מה שמאד מתאים לנסיון שלי לעשות שימוש חוזר ככל הניתן בחומרי גלם שזמינים לי)

תוהים איזו החלטה קשורה לרוכסנים ולמה בכלל זה התעורר?
אז ככה,
כשהסרתי את הריפוד מהכריות הייתי ממש צריכה עזרה ולקפל את הכריות בכח על מנת לשלוף אותן מהריפוד. זה גרם לי לחשוב מה אעשה ואיך אסתדר כשאצטרך להלביש את הריפוד חזרה.
בשלב זה חשבתי להאריך את הרוכסנים. משמע, במקרה זה לתפור אותם על 3 פאות של הכרית ולא רק על פאה אחת. כך אוכל בקלות יותר להכניס ולהוציא את הכריות. כך אוכל גם לרחוץ יותר בקלות את הריפוד. יכולים לדמיין?

חייבת להודות שההחלטות הללו (תוספת הפָּיְפִּינג מחד ורוכסנים המשכיים מאידך) הפכו את הפרוייקט הנ”ל למאתגר הרבה יותר מחד והעלו אותו בכמה רמות מאידך.
אבל, דעו.
זה לא פרוייקט למתחילים. אל תתחילו אם לא התנסתם בתפירה בעבר.

לעבודה….

התחלתי עם סרט הפָּיְפִּינג (קדר) כדי שכשאתחיל לעבוד הלכה למעשה על הכריות, סרט הפָּיְפִּינג (קדר) כבר יהיה זמין לי במתכונתו הרצויה.
בשביל סרט כזה צריך בד וחבל.
בד נקנה בהתאם לויז’ן העיצובי שלי.
החבל הוא חבל מצנחים בעובי 4 מ”מ.
הבחירה בחבל הזה מורכבת משיקולי העובי שלו (שהתאים לצרכי), הקשיות שלו (שנותנת יציבות לפָּיְפִּינג) וממחירו הזול.
הואיל והחבל מהווה חומר מילוי בלבד, אין שום חשיבות למראה שלו או לחוזק שלו. אני בוחרת את האופציה הזולה.(ניתן לקנות אותו או בחבילות או לפי מטר בחנויות חומרי בנין).
כל חבל אחר זול יותר, שיענה לקריטריונים הללו יכול לתפקד באותה המידה.
שימו לב, חבל עבה יותר יחייב גם סרט בד עבה יותר.

ואיך עושים סרט פָּיְפִּינג (קדר) ?

לכאורה פשוט. חותכים סרט בד ברוחב רצוי ותופרים בתוכו את החבל מתאים…
אמממ…אבל זה פחות פשוט ממה שזה נשמע.
את הסרט יש לחתוך באלכסון הבד, מה שנותן לו גמישות (שחסרה אם חותכים ישר).
לגמישות הזו יש חשיבות גבוהה כשממקמים את הסרט בפינות (שהרי התפירה של הסרט לכרית היא המשכית ועוברת מפאה לפאה בזוית) ולא כדאי לוותר עליה גם אם המשמעות של זה קצת יותר עבודה.
אבל,
פתרון מדליק וגאוני עושה את העבודה קלה יותר וכיפית יותר. תתעמקו בו.

הואיל ואני קניתי שארית של בד, חישבתי את השטח הדרוש לי + העגלה יפה כלפי מעלה. ריבוע באורך הבד ענה על הצרכים שלי.
קיפלתי את האורך באלכסון וחתכתי את היתרה.
חתכתי שוב לאורך אלכסון הריבוע ותפרתי פאה לפאה.
קיבלתי מעוין שאלכסון הריבוע הקודם הוא פאה שלו.
בצמוד לפאה הזו אני מסמנת פסים במרחק 5-4.5 סמ’ זה מזה.
לאחר שכל הפסים מסומנים אני מקפלת את המעוין ומצמידה פס לפס בהזזה (זה כמובן החלק הגאוני) של פס אחד ותופרת. לו לא הייתי מזיזה הייתי מקבלת לאחר גזירה טבעות סגורות של בד.
בזכות ההזזה נוצר פס אחד המשכי עם התחלה וסוף.
בסופו של דבר מתקבל אצלי סרט אלכסוני באורך של כ20 מ’.

• 

• 

• 

• 

• 

כשהסרט מוכן, תופרים בתוכו את החבל.
שימו לב, בתפירה של פָּיְפִּינג אני משתמשת ברגלית מיוחדת במכונת התפירה. עם הרגלית הזו אני משתמשת גם בתפירת רוכסן.
בפרוייקט הזה לפחות חצי מהתפירה נעשתה באמצעות הרגלית הזו.

• 

• 

וכשחבל נגמר מדביקים לקצה שלו חבל חדש ע”י שרפת הקצה. נקודת החיבור מוסתרת בתוך הפָּיְפִּינג.

• 

• 

יש לציין כי תוך כדי תהליך העבודה, הספה הזו המשיכה לתפקד וחבקה את עכוזי בני משפחתי, בחסות סדין מזדמן, ממלא מקום זמני… (שהרי הכריות הופשטו).

פרימת ריפוד הספה הקיים.

השלב הזה פחות או יותר מקביל לשלב הפרוק של רהיט בתהליך שיפוץ.
גם כאן בתהליך הפרוק נפטרים מחומר בלוי, נעזרים במוצרים ובתהליך הפרוק ולומדים על מה שהיה, איך זה נבנה ו”כוונת המשורר” (במקרה זה, הכוונה המקורית פחות רלוונטית בעיני).
כמו כן, לפעמים אני מצליחה לעשות שימוש חוזר מחלק מהחומר המפורק לשימוש חוזר.

• 

• 

• 

• 

סימון וחיתוך בד לריפוד הספה החדש

החלקים שנפרמו ישמשו כתבנית לחיתוך החלקים מהבד החדש.
אולם, מאחר ויש שתי כריות מושב זהות, שתי כריות צד בתמונת מראה ושתי כריות משען בתמונת מראה אני פורמת רק אחת מהשתיים.
את הבד אני מקפלת לשניים ברוחב לכל האורך ואני מסדרת את החלקים שנפרמו (וסומנו) על הבד.
הואיל והחלקים הפרומים כבר כוללים את התוספת לתפר, ניתן להצמידם.
החלק התחתון של כריות המושב נתפר עם בד זול ושחור. אני החלטתי לעשות את החלק העליון ואת התחתון זהים וכך ניתן יהיה להחליף ביניהם.

• 

• 

• 

• 

אורך בד הריפוד החדש הוא 5.5 מטר והוא נפרש לכל אורך הסלון שלי.
כפי שניתן לראות, כולו נוצל והרצועות שנראה שהן לכאורה ריקות, מיועדות לכריות הצד. רצועת בד ברוחב אחיד שתהיה מורכבת מ 2-3 חתיכות לאורכה.
את כל שאריות הבד הקטנות שלא ניתן לעשות איתן דבר יותר, השתמשתי כמילוי לכריות הצד שנזקקו לעוד מילוי לתגבור.

תפירת ריפוד הספה:

הואיל ויש שתיים מכל דבר – שתי כריות מושב, שתי כריות משען ושתי כריות צד – לרוב למדתי על הראשונה (ולפעמים פישלתי…ככה זה) ובכרית השניה מאותו הסוג יישמתי לקחים.
לא אפרט כאן על כל סוג כרית בנפרד.
אפרט כאן את התהליך העקרוני, אתייחס לנקודות משמעותיות ונקודות תורפה ואנסה לסכם עם תובנות כלליות שהפקתי ושאני מאמינה שיוכלו להיות לעזר.
עקרונית אני דואגת לחבר תחילה את הפָּיְפִּינג לאחד החלקים.
כמו כן, לחבר את הרוכסן ולהפוך אותו לחלק מיחידה שלמה. (זה היה אפשרי בכריות המושב אבל לא בכריות המשען ובכריות הצד, כך שהייתי צריכה לטפל בזה אחרת ובשלב מאוחר יותר.)
הרציונל כאן הוא ליצור חלקים שלמים שניתן לחברם בתפר יחסית פשוט.
כמובן, כשזה אפשרי.

הוספת הפָּיְפִּינג – ביטוי קישוטי נוסף שייתן טוויסט :

את הפָּיְפִּינג מוסיפים בתפר בין 2 חלקים תפורים. לא בהכרח (או נכון יותר, בהכרח לא…) בכל התפרים. רק במקומות שיש לזה ערך פרקטי וויזואלי.
זו גם הסיבה שלפעמים הפָּיְפִּינג מפסיק באמצע…(כמובן שזה לא אקראי. זה מתוכנן ומדוד מראש)
במקרה זה, באזור המוסתר ע”י כרית המשען, אין צורך בפָּיְפִּינג .

• 

• 

את הפָּיְפִּינג אני תופרת לאחד משני החלקים ואז מאחדת את שני החלקים הרצויים.
בכל השלבים שכוללים את הפָּיְפִּינג אני משתמשת ברגלית המיועדת לכך במכונת התפירה.
אני מעדיפה לסיים תחילה את החלקים המורכבים יותר בתפירה כך שאם זה אפשרי, אני תופרת תחילה את החלקים ביניהם יש פָּיְפִּינג ורק אח”כ חלקים ללא פָּיְפִּינג.
שימו לב (מופיע גם בתמונה) בסיבוב/בפינות, היכן שהפָּיְפִּינג מסתובב, יש לעשות חתכים קטנים קדי שהבד לא יתקפל בסיבוב.
לאחר ששני החלקים תפורים זה לזה, אני תופרת תפר נוסף שמצמיד את כל יתרת הבד בצידו השני של התפר (בצד הפנימי של הריפוד) לצד אחד של התפר וכן מצמיד ומקבע את הבד לפָּיְפִּינג .

כאשר בחיבור חלקים אחרים מעורב גם רוכסן (שחיבור כזה מורכב יותר מפָּיְפִּינג) , אז לפעמים תפר עם פָּיְפִּינג כזה נדחה לסוף. בפרוייקט הזה דאגתי שלא יהיו לי תפרים שמשלבים פָּיְפִּינג עם רוכסן בתפר אחד אבל גם זה יכול לקרות לפעמים. (באחת הכריות שתפרתי בעבר…)

ריפוד הספה ותפירת רוכסנים –

כאמור, בפרוייקט הזה סיבכתי לעצמי את החיים כשהחלטתי להגדיל את הפתיחה של הריפוד משמע, להאריך את הרוכסנים.
המשמעות של ההחלטה הזו היא שהרוכסן יתפקד ביותר ממישור אחד.
(וכמובן, שאצטרך לקנות רוכסן חדש…ניתן לרכוש רוכסנים לפי מטר ולהכניס מוליכים לפי הנדרש)
מבחינת התפירה המשמעות של זה היא שילוב של מספר חלקים (ומישורים) ויצירת פינות כשהרוכסן הוא חלק מכל המורכבות של הפינה.
כך זה נראה בסוף:

• 

• 

• 

• 

• 

הרוכסן בכרית הישיבה –

זה המקרה הפשוט בו הרוכסן ממוקם במרכז הפאה האחורית.
יש לציין שמבחינת ביצוע אמנם זה המקרה הפשוט אולם במקרה זה יש לתכנן מראש את הארכת הרוכסן ולהתאים לכך את גזירת החלקים מהבד.
שימו לב, החלק האחורי התארך כאורך הרוכסן וכל החלק האחר (שהוא נגזר כחלק אחד המשכי) התקצר בהתאם. כמובן שבמקרים כאלה אני משאירה בגזירה יתרות נוספות למקרה של טעות.
לגזור, תמיד אפשר. מאידך, זה די מבאס לגלות שטעית בחישוב וחסר לך סמ’…

• 

• 

הואיל והרוכסן הזה באמצע, התפירה שלו נקיה.
במקרים כאלה אני מעדיפה לתפור את שני חלקי הבד זה לזה, למקם את הרוכסן על התפר, לתפור אותו ולפרום את התפר הראשון כך שהרוכסן יחשף. הסבר מפורט ומדוייק אפשר לקרא כאן או בקישור שהסביר על גזירת הסרט לפָּיְפִּינג .

• 

• 

• 

הרוכסן בכרית המשען –

מאחר ומדובר על רוכסן פינתי שגם מתעקל בשני משורים, זה היה הרוכסן המורכב יותר שגם “האכיל אותי לא מעט קש”…
(גם פישלתי, גם פרמתי וגם מבחן התוצאה היה אולי יכול להראות מוצלח יותר אצל מנוסים/ות ממני.)
כל צד של רוכסן נתפר בנפרד ובשלבים.
הכי התקשתי בפינות, במעבר ממישור למישור, כשבפינה הלכה למעשה יש מפגש של שלושה מישורים, 3 חתיכות בד ורוכסן… שגם צריך לתפקד.
לדעתי הקושי ניכר בפינה שאינה “נקייה”. לשמחתי אזור הרוכסן מוסתר כך ש”ויתרתי” לעצמי על תיקונים…

• 

• 

• 

• 

• 

שימו לב שתפירת הרוכסן, לעולם לא תהיה התפר האחרון ב”תיבה” הזו שתעטוף את הספוג.
תמיד תמיד יש לתפור את הפאה(ות) עם הרוכסן תחילה ואז להשלים את התפרים מסביב.
ומדוע?
לא ניתן לתפור את התיבה מבפנים לחלוטין ואז להפוך את הבד, חייבים להשאיר פתח שיסגר לאחר היפוך הבד. במקרה הזה, הרוכסן מספק לנו פתח טבעי ומאפשר, לאחר תפירתו, לפתוח אותו לתפור ולהשלים את התפירה בחלק הפנימי ואז להפוך את הבד (ולרכוס את הרוכסן…).

• 

• 

• 

הרוכסן בכריות הצד –

בכריות הצד לא מצאתי צורך להאריך את הרוכסן מאחר ואין כל בעיה להכניס ולהוציא את המילוי (כרית פנימית עשויה מאלבד ובתוכה אקרילן בתפזורת שהיה צורך לתגבר אותו…) מכיוון שכך, הרוכסן אינו מתעקל והוא נמצא בחיבור פשוט בין 2 חלקי בד ובלי פינות (החזית האחורית של הכרית והפס הצידי שמאפשר נפח לכרית).
מכיוון שכך, גם כאן השתמשתי בשיטת תפירת הרוכסן שנעזרתי בה בכרית המושב.

טיפול במילוי –

עד כה התייחסתי רק לריפוד כריות הספה.
כדי שהריפוד ישב על המילוי היטב, בשלב החידוש יש לרענן גם את המילוי.
במקרה שלי,
כריות המושב עשויות מספוג כחול (שהוא ספוג קשה ועמיד יותר לאורך זמן ובהכרח יקר יותר.) עם ציפוי אקרילן באזורי הישיבה.
כרית המשען עשוי ספוג לבן (ספוג זול יותר ועמיד פחות. אבל בכריות המשען רק נשענים עליו והוא לא צריך לשאת משקל) עם ציפוי אקרילן באזורים החשופים.
כריות הצד ממולאות באקרילן בתפזורת שנאסף בכרית פנימית מאלבד.

• 

• 

• 

את הספוגים אין צורך להחליף, אבל האקרילן מתיישן עם הזמן ומאבד מהנפח שלו. גם האקרילן שעוטף את הספוגים וגם מילוי האקרילן בשקיות.

עיטוף הספוגים במשטח אקרילן:

ניתן לרכוש אקרילן בחנויות בדים, חנויות יצירה או אצל ספקים של חומרי ריפוד, במשטחים (לפי מטר. כמו בדים) או בתפזורת בחבילות מוכנות מראש בגדלים שונים.
משטח אקרילן משמש לעיטוף ספוגים (לנפח וריכוך) בכל רהיט שמיועד לישיבה ומחליף את יריעות צמר הגפן שהשתמשו בהן בעבר (ועד היום בריפוד קלאסי). אם זה לספות, כורסאות, כסאות מרופדים, גב מיטה מרופד או הדום.
את משטח האקרילן חותכים לפי הגודל הרצוי ומדביקים אותו באמצעות דבק ספרי לספוגים. הדבק מבטיח שהאקרילן ישאר במקומו ולא יזוז גם כשמכניסים את המילוי לתוך הריפוד.

• 

• 

• 

מאחר ואת כריות המושב עשיתי זהות משני צידיהן, בכוונה לאפשר שימוש בשני הצדדים, כיסיתי את את הספוג באקרילן מכל צידיו בניגוד למה שהיה במקור.

מילוי הכריות –

כאמור, עם הזמן האקרילן מאבד מנפחו בצורה משמעותית ויש צורך לפרום את שקית האלבד לתגבר את המילוי.
לכאורה, לפי הספר, כאן הייתי צריכה להוסיף אקרילן בתפזורת.
הואיל ויש לי המון שאריות של חולצות טריקו ועוד המון חולצות טריקו שלא יוכלו לשמש יותר כחולצות, החלטתי להוסיף חלק מהן כמילוי לכרית. כאן גם הוספתי את שאריות הבד שנותרו מהגזירה ואין בהן שימוש.
עקרונית, היה עדיף לחתוך הכל לחתיכות ולדחוס פנימה. הפיזור והחלוקה היו טובים יותר.
אולם מאחר ויש בכרית אקרילן והתוספת שלי היא רק לתגבור (וניתן לפזר את האקרילן בין וסביב הטריקו כך שהפיזור והחלוקה יהיו מאוזנים) ויתרתי והכנסתי אותם כפי שהם.
יש לציין שמילוי הטריקו הוא כבד יותר ומסיבי יותר. לצרכי זה בהחלט יתרון (פונקציונלי. מעבר ליתרון הברור מאליו של ניצול חוזר של חומר קיים).

• 

• 

• 

תובנות של בדיעבד,
ריפוד הספה בפעם הבאה 🙂

1. קחו בחשבון שתפירת ריפוד היא תפירה של בדים עבים עם הרבה שכבות. הערכו בהתאם עם מחט ואביזרים מתאימים במכונה.
2. מדדו היטב לפני שאתם חותכים. לפעמים כשזה אפשרי, תשאירו טיפה יותר כדי לאפשר תיקוני אי דיוק מצטברים בהמשך. לחתוך, תמיד אפשר גם אח”כ.
3. אחד החלקים הקשה בתפירת “תיבה” הוא שמירת הפינות מקבילות זו לזו… תתחילו לחבר (בסיכות תחילה) מאמצע החזית ועד לפינות.
   אם הבד המחבר הוא רציף (כמו בכריות המושב) יש לוודא רק שהפינות מקבילות.
   אם הבד המחבר אינו רציף, יש לוודא שהתפרים ממוקמים בפינות (יש עם זה משחק קל מאחר והפינות מתעגלות). אם יש לכם יתרה של בד והתפר אמור לזוז מהפינה, בצעו את התיקון בתפר, הכניסו את יתרת הבד לתפר ושמרו על הפינה.
4. הקפידו לחתוך את הסרט של הפָּיְפִּינג רחב מספיק ובאלכסון כדי לשמור על הגמישות של הסרט בעיקולים.
5. למרות הגמישות של סרט הפָּיְפִּינג בזכות האלכסון, בפינות כדאי להוסיף חתכים קטנים כדי למנוע מהסרט להתקפל פנימה.
6. כדי לשמור על תפרים נקיים, כדאי לשטח את יתרת הבד בחלק הפנימי של הבד באמצעות תפר.
7. הגדירו עקרונות ושגרת עבודה שילוו אתכם לכל אורך הדרך (לדוגמה, להגדיר לאיזה כיוון וחלק בריפוד משטחים את התפר) ושמרו על עקביות. חוסר עיקביות יהיה ניכר בתוצאה הסופית.
8. בפעם הבאה שאעשה פרוייקט כזה, אתכנן גם בכריות המשענת את הרוכסן באמצע החלק התחתון, בדיוק כמו בכריות המושב.
   זה גם יהיה קל יותר לביצוע, גם יראה טוב יותר וגם יאפשר שימוש דו צדדי. שינוי כזה מחייב תכנון לפני גזירה וכן מחייב טיפה יותר בד לחיבורים.
9. בשלב זה לא נגעתי לא בשלד הספה ולא בריפוד שלו (למעט ניקוי בחומץ מדולל במים) יום יבוא ואולי אעיז לטפל גם בהם ולהחליף את הרצועות האלסטיות בבסיס שכבר מסמנות לי שהן עייפות…

ואחרי הכל, כך הספה נראית בסוף:

הבת שלי מרוצה מאד. ריפוד הספה עונה על הדרישות והיא מעידה כי היא ישנה עליו מצוין.

זהו.
הפוסט הבא יפורסם רק בסוף יולי או תחילת אוגוסט.
אני יוצאת לחופשה נטולת כלי עבודה ונטולת מחשב.
לא יהיה לא מי שישפץ (אם כי יש לא מעט דברים שמאד מרגש אותי לעבוד עליהם) ולא מי שיכתוב בתקופה הקרובה 🙂
מאחלת לכם עד אז קיץ נעים.
נתראה מעברה השני של החופשה שלי. עדיין ישאר לנו את כל אוגוסט להזיע יחד.

Related Images: