הבן שלי כבר לא גר בבית.
יש לו בית משלו שחלק מיצירותי אף מגיעות גם אליו, אבל לא זה העניין.
שנינו חולקים חוש טכני מפותח ויצירתיות וכשמתאפשר, אנחנו עובדים יחד.
למדנו להשלים זה את זה ולהמשיך זה את זה.
כשאנחנו רחוקים אני משתפת אותו בעבודה שלי מעל גלי הוואטסאפ והוא משתף אותי בצנצנות החמוצים שהוא מכין לתפארת.
כששלחתי לו את תמונות הארונית הזו הוא אמר שהיא נראת ממש אותנטית…

ואז הראתי לו איך היא נראתה במקור… 😉

אותנטיות…

לפי המילון דבר “אותנטי” הוא הדבר המקורי, הלא מזויף.
אז כן, זו הארונית המקורית על כל חלקיה, כולל רוב הברגים המקוריים שלה, אבל אחרי שטיפלתי בה היא בכל זאת נראת אחרת.
אמנם בבחירה שלי לתת לה את המראה הנוכחי התחשבתי בנתונים שלה (ארחיב על זה בהמשך…) וניסיתי להיות נאמנה לרוח שלה, אבל, לא שימרתי את המראה המקורי.
כדי להיות כנה (ופרקטית!) לא תמיד ראוי ומוצדק לשמר ולשחזר את המראה המקורי של החפץ.
כשמדובר ברהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח אז בוודאי זה כדאי.
לרוב מדובר ביצירת אמנות וכפי שיצירות אמנות זוכות לשימור ושחזור, כך גם רהיטים.
רסטורציה זו עבודה מאד מאד מדוייקת של אומן שיודע לשחזר את החומרים ואת הטכניקות שהרהיט נבנה באמצעותם. וכדי לשמר את הרהיט אולם לא לאבד את סימני הגיל על הרהיט, דרושה מומחיות מיוחדת.
תודו, גם כשמאבדים את סימני הגיל, מאבדים מהאותנטיות שלו.

והאותנטיות של הארונית שלי…?

הארונית שלי היא פחות או יותר ההיפך מרהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח.
היא נבנתה כנראה ע”י חובבן, כנראה רק לתת מענה פונקציונלי לצורך שהתעורר. משאריות עצים הכי פשוטים, כאלה שנפגעו בעבר מתולעי עץ ולא צלחו לשום דבר אחר.
במשך הזמן הארונית נצבעה שוב, פעם או פעמיים וגם זה בצורה חובבנית.
החן של הארונית שלי היא כל אלה: הפונקציונליות, חוסר היומרה שבה, הפגמים והזמן שניכר בה.
את רוח הדברים הללו בכוונתי לשמר וזאת תוך כדי שאני משתמשת בנתונים הקיימים, מסירה שכבות של לכלוך, מחזקת, ממלאה חורים, מחליפה את הזכוכית השבורה ונותנת לה צבע.
הארונית שלי תשמור על האותנטיות שלה אבל לא על המראה המקורי שלה :-).

הכנת הארונית לעבודה:

כרגיל, אי אפשר בלי להכין את הרהיט לצביעה.
לרוב זה החלק הפחות כיפי של העבודה. החלק המלכלך, המרעיש…
אבל אי אפשר בלעדיו (זאת אומרת אם תרצו לעשות עבודה טובה, אי אפשר בלעדיו)
התחלתי עם הסרת הצבע ופרוק (כפי שתראו, השימוש בחומר מסיר צבע תרם ליכולת לפרק את הפרזול…לא מעבר לכך).
בעבר הופתעתי לטובה, כשהסרתי את הצבע משידונת שמצאתי, לגלות כמה מסיר הצבע היה יעיל.
לצערי במקרה הזה, אותו חומר בדיוק היה לא אפקטיבי בעליל (לדעתי איכות העץ ואיכות הצבע משפיעים על תוצאות שונות ואפקטיביות שונה אולם אין לי מספיק נסיון לבסס את המסקנה הזו)
התרומה היחידה של מסיר הצבע במקרה זה היתה, שהוא הקל עלי (אל תתרשמו, עדיין התאמצתי!) לפרק את הפרזול מהארונית.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהפרזול:

על הפרזול שפרקתי עדיין נשארו שאריות צבע וגם אחרי שהשרתי אותם בטרפנטין, הייתי צריכה ממש לשפשף אותם עם שפכטל וצמר פלדה על מנת להסיר את הצבע.
את הפרזול הישן, כולל רוב הברגים, הרכבתי מחדש בארונית המשופצת.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהעץ:

לגבי הסרת הצבע מהעץ, עשיתי זאת באופן חלקי (השתמשתי בשכבות הצבע הישנות כחלק מהמראה החדש) ע”י שיוף באמצעות משייפת.
ואם לא הסרתי את הצבע לחלוטין, למה בכלל לטרוח ולשייף?
השיוף במקרה זה גם חיספס את המשטחים, מה שמבטיח אחיזה טובה יותר של הצבע לכשאצבע. כמו כן, השיוף חשף באופן חלקי ואקראי את שכבות הצבע הקודמות וכן את העץ. החשיפה הזו תתרום לי למראה השיכוב והיישון שאכוון אליו בשלב מאוחר יותר.
בשלב זה גם פרקתי את המדפים בארונית על מנת לטפל בהם באופן פרטני מתוך ידיעה שאמקמם מחדש לאחר צביעה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר השיוף (כאמור, לא הסרתי את הצבע באופן מלא מתוך כוונה לעשות בו שימוש בהמשך) אני ממלאה חורים עם פילר עץ, מחכה לייבוש ועושה השלמות עם השיוף.
לפעמים נדרש סבב נוסף של מילוי ולאחר ייבוש, שיוף.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

צביעה:

אני משפצת את השידה הזו כחלק משדרוג חדר האמבטיה שלי.
המראה כבר שופצה והוחלפה בתור שלב ראשון לפיכך בחירת הגוונים כבר נעשתה בשלב מוקדם יותר.
אני משתמשת בגוון ירוק (שצבעתי איתו גם את המראה) לגוף הארונית ובגוון חרדל (שיצרתי בעבר עבור רגלי שולחן המזוודה שלי והתחרטתי לגביו) לגב הארונית.
את הגוונים הללו ערבבתי בעבר מאחר ולא מצאתי גוון שיתאים לי.
הם חיכו לי לפרוייקט הזה.
יש לציין שכשאתם מערבבים צבע בצורה עצמאית, תוודאו ללא ספק, שיש לכם מספיק חומר מהגוון הרצוי לכל שלבי הפרוייקט. יכול להיות לא נעים בעליל להתקע באמצע פרוייקט בלי צבע ואז לנסות (עם סיכוי אפסי) לשחזר את הצבע הרצוי.

• 

• 

• 

מכיוון שאני מתכוונת לשייף את הצבע ולחשוף את העץ ושכבות קודמות של צבע, אפשר להתפשר על איכות הצביעה. אין צורך בשכבה נוספת של צבע.
אני כן מקפידה על כיסוי מלא של כל השטח וכן על תיקונים עם מכחול בקו המגע בין הצבעים השונים ( את התיקונים עם המכחול עשיתי במקרה זה כבר לאחר השיוף. ממילא המשייפת לא ממש מגיעה לקצוות…).

• 

• 

שלב הדיסטרסינג, שאבי שיק …

זוכרים שדיברנו על אותנטיות? אז בעצם בשלב הזה אני שומרת (או יוצרת?!) את האותנטיות של הארונית הזו. אני חושפת את העץ ושכבות קודמות של צבע באמצעות השיוף, יוצרת שכבת פאטינה ונותנת לרהיט מראה מיושן.
כמובן שניתן לתת את המראה הזה גם לרהיט חדש באופן מלאכותי.
כאן אני משתמשת בקיים כדי להשיג את האפקט שרציתי.

שיוף:

בתור שלב ראשון אני משייפת את כל חלקי הארונית.
יש מקרים בהם אני מעוניינת בשיוף עדין שיחשוף רק אזורים שמועדים לשפשוף. בארונית הזו אני מעוניינת בשפשוף מסיבי יותר ואני נעזרת במשייפת החשמלית.

• 

• 

• 

אחרי שהארונית שויפה על כל חלקיה, לשביעות רצוני, אני מנסה להרכיב חזרה את המדפים.
לצערי כאן אני נתקלת בבעיות לא צפויות.
אני מגלה שאין לי די מרחב תמרון לכלי עבודה לחבר את המדפים לתומכים שלהם. בוודאי לא עם המסמרים שפרקתי.
תוך כדי נסיונות, אני מצליחה (בשלבים…) גם להרוס את אותם תומכי מדפים.
(להגנתי יאמר שמדובר בעץ מאיכות ירודה!)

• 

• 

• 

• 

• 

הוספת “פאטינה”:

שלב הפאטינה הוא שלב שפיתחתי תוך כדי ניסוי וטעיה ותעיה ותהיה בעבודות קודמות שלי.
הוא החל במקור עם ווקס שגיוונתי בעצמי (כשבעצם שימוש בווקס מונע ממני גימור של לכה על בסיס מים) והמשיך בפתרונות שאפשרו לי את אותו האפקט המיישן גם על עבודות שרציתי להשתמש בהן עם גימור של לכה.

לצורך העניין אני משתמשת במעט צבע חום מדולל במים.
אפשר להשתמש במכחול וסמרטוט או כמו שהשתמשתי כאן – בספוג.
אני טובלת את הספוג במים הצבועים ועוברת על כל המשטחים. אני יכולה לשחק עם הסמיכות של הצבע ובאזורים מועדים כמו סדקים חורים ופינות, להעלות את מינון הצבע.
הגוון החום נותן לרהיט אפקט יישון נוסף ומשלים.
האפקט הזה, שנותן את הטאץ’ הסופי למראה המיושן, יחסר למי שכבר התנסה בו.

• 

• 

פינישים:

הגעתי כמעט לסוף.
לא נותר אלא לכסות את הארונית בלכה (כדי להגן עליה מלחות, לכלוך ושחיקת מגע), לחבר חזרה את הפרזול ולקחת אותה לאברם הזגג שיתאים זכוכית סבתא לדלת הארונית.
אני בוחרת בלכה מט על בסיס מים כדי לשמור על האותנטיות של מראה השבי שיק של הארונית.
ברוב המקומות אני צובעת 2 שכבות של לכה, למעט המשטחים האופקיים שישמשו לאחסון. במשטחים הללו השחיקה המכנית תהיה גבוהה יותר ואני מוסיפה שכבה נוספת.

כמו כן אני מחברת חזרה את הפרזול שפרקתי, משתמשת ברוב הברגים הקיימים ועושה השלמות לברגים שהראש שלהם נשחק.
הבחירה להשאר עם הפרזול הקיים היא גם עיצובית (אותנטיות?!), אבל גם פרקטית. צירים אחרים היו רחבים מדי וידיות אחרות פחות התאימו למנגנון הנעילה.
הואיל ואני רוצה לשנות את כיוון פתיחת הדלת בהתאם למיקום המיועד של הארונית אצלי במקלחת, אותם המתלים עוברים לצד השני של הארונית. מה שהיה למטה הופך למעלה. (גם מיקום המדפים הושפע בהתאמה)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

התאמת זכוכית חדשה לדלת הארונית:

יכולתי לבחור בזכוכית נקיה כמו הזכוכית שהיתה במקור אולם העדפתי משטח שיטשטש מעט את תכולת הארונית (מי רוצה לראות צמר גפן, בקבוק אלכוהול משחה לכוויות ומברשת שיניים רזרבית???) אז בחרתי בזכוכית סבתא (זכוכית מעוטרת) שגם תשלים את המראה ה”אותנטי” של פעם.

החלק הזה של העבודה כבר שייך לאברם הזגג.
אברהם חיבר את הזכוכית באמצעות סיליקון. הוא לא נעזר במסמרים (כפי שהיה במקור) כי העץ דק ופגיע. הוא גם לא משתמש בסופר 7 מאחר ולדבריו אם הזכוכית תישבר, לא ניתן יהיה להיפטר משאריות הזכוכית שצמודות למסגרת (דווקא מפני שסופר 7 הוא דבק טוב כ”כ…) – מה שהגיוני סה”כ.
ההדבקה בסיליקון מחייבת סבלנות.
לתת לזכוכית לשבת יממה מבלי לגעת בה.

• 

• 

• 

וזהו.
אחרי שהסיליקון התייבש, הארונית מוכנה לתליה.
אני אתלה אותה אחרי שאסיים לעבוד על כל שאר המגרות, שיקבלו לוק חדש כחלק משדרוג חדר המקלחת שלי.
מבטיחה לעדכן צילום גם אז.
בינתיים, מוזמנים חזרה לתחילת הפוסט ולראות איך הארונית נראת אחרי הטיפול שלי.

Related Images:

את השידונת הזו אספתי מהרחוב בזכות הגודל שלה והחלוקה שלה.
לרוב אין לי הרבה זמן להתלבט כי צריך חניה בשביל הפריווילגיה הזו. כשאין חניה, מהר מאד אני חוסמת את הכביש ואני תלויה בחסדי הסבלנות של הנהגים שמגיעים אחרי. אז או שלקחתי או שהצטערתי שלא.
במקרה הזה לקחתי ובהחלט לא הצטערתי.
חוץ מהמימדים של השידה והחלוקה שלה שלכדו את תשומת ליבי, מסתבר כי השידה עשויה כולה מעץ מלא קשה. לא ציפוי פורניר, לא סנדוויץ. כנראה עץ מסוג סייסם הודי. אפילו ה”דיקטים” במגרה ובגב השידה, לא היו דיקטים אלא משטח עץ בעובי של כסמ’.

שלב ראשוני – לחשוף את השידונת המקורית.

לרוב, השלב הראשוני הוא שלב של פרוק.
כאן אין מה לפרק. השידה יציבה מאד אבל מכוסה כולה שכבות של צבע.
אבל גם כאן לפני שמתקדמים, הולכים אחורה.
מסירים תחילה את כל שכבות הצבע.
(ומסתבר שזה כשלעצמו היה קדימה ;-)…)

כך נראתה השידונת (שידונת כי נכנסה בשכיבה במושב האחורי) לאחר שגררתי אותה הביתה:

• 

• 

• 

• 

לשמחתי צובע (או צובעת) השידונת שלי, החליטו לפסוח על החלק הפנימי עם המדף. זכיתי לעץ חשוף גם בתוך השידה והמון עבודה נחסכה לי.
אבל בחוץ זה סרט אחר לגמרי.
שימו לב לשתי(?) שכבות הצבע – לבן וחום. אף אחת מהן לא נעשתה עם איזושהי מודעות טכנית ולו הבסיסית ביותר. הפרזול כוסה לחלוטין כמו גם הברגים, הזכוכית לא חופתה ונצבעה ובאזורים הצבועים יש חוסר אחידות בכיסוי ונזילות של צבע.

שלא תבינו אותי לא נכון-
אני בהחלט מברכת ומודה על רמת העבודה הזו, שאם לא כך והשידונת הזו היתה אטרקטיבית יותר, היא כנראה לא היתה נזרקת ואני לא הייתי מוצאת אותה….

הסרת הצבע.

השידונת הזו היתה טריגר עבורי להתגבר על מחסום קיים ולהשתמש במסיר צבע.
ולמה?
לאור עובי וכמות שכבות הצבע שרציתי להסיר, שיוף (כתהליך מכאני) יהיה כרוך בהמון עבודה, רעש לכלוך ובתחלופה רבה של ניירות (כך שאפילו הוא לא יהיה כלכלי).
הואיל והפרוייקט הקודם שלי היה כרוך בשעות של שיוף ו(כמעט)עלה לי ביחסי השכנות שלי,
שיוף נראה, עכשיו במיוחד, הרבה פחות אטרקטיבי…
פתאום שימוש במסיר צבע, שעד כה נמנעתי משימוש בו בגלל חוסר הידידותיות שלו לסביבה, לאנשים ולחיות, מצטייר כפתרון הכי מעשי וידידותי לסביבה.
ושוב מסתבר שהכל יחסי וצריך לשמור על ראש פתוח. (יחי איינשטיין וחוקי היחסות שלו!)

את פחית מסיר הצבע קניתי בטמבוריה השכונתית. כנראה יכולתי למצא מסיר צבע זול יותר. השילוב של הזמינות עם הבחירה לתת פרנסה לעסקים המקומיים, שווה לפעמים את ההפרש.
מודה שלא עשיתי מחקר על החומרים הזמנים לפני הרכישה כך שאיני מכירה כלל את האופציות הקיימות בשוק. מסיר הצבע שאני רכשתי בהחלט עשה את עבודתו היטב.

ותכלס להסרת הצבע –
פשוט, אבל חשוב מאד להקפיד על כללי בטיחות.

שימו לב, גם אם יחסית לאופציות האחרות הפתרון של מסיר הצבע (במקרה זה) היה ידידותי יותר, עדיין מדובר בחומר כימי שצריך להתמגן מההשפעות שלו.
חובה לעבוד באויר הפתוח מאחר ויש לו אדים רעילים (אין לי מושג אם נשמית יכולה להגן כאן. לא מדובר באבק…)
כמו כן, תשתמשו בכפפות. לא כפפות המנתחים הדקות, אלא כפפות עבות. הכפפות הדקות אוכלו ע”י החומר.
תקראו את ההוראות והצמדו אליהן. במיוחד להוראות הבטיחות.
על משטח אטום שפרסתי על רצפת המרפסת, העמדתי את השידונת והפרדתי את המגרה מהגוף.
הוצאתי מעט מכמות הג’ל/מסיר הצבע לקופסת פלסטיק נקיה של גבינה והתחלתי לישם את החומר עם מברשת זולה (כזו שלא תהיה לי בעיה לזרוק אח”כ) על כל המשטחים בהדרגה (מסיימת משטח, עוברת לבא) ועל הפרזול.

• 

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים בתמונות, החומר מתחיל לעבוד ונוצרות מעין בועיות וקילופים על המשטחים.
אחרי זמן מה שנותנים לחומר לעבוד, ניתן להתחיל לקלף אותו עם שפכטל (ספטולה).

• 

• 

• 

• 

בשלב זה הצבע מתקלף כבר די בקלות. (מודה ומתוודה, התרשמתי לטובה מהקלות. לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה זמן ועבודה הייתי משקיעה לו הייתי מנסה לשייף את כל זה בהשוואה לכימיה…)
יש להחריג אזורים שהנגישות אליהם מוגבלת. שם לא הצלחתי להסיר את הצבע, מה שגם יתרום לבחירת הקונספט העיצובי של השידונת הזו.

גם מהפרזול הצלחתי להסיר את הצבע. לפחות לחשוף את הברגים ולפרק הכל. הפרזול לא היה איכותי וחלקו נשבר והתעקם תוך כדי פרוק, כך שויתרתי מראש על ניקוי מלא שלו. בבא הזמן אבחר פרזול חדש.
כל קילופי הצבע עם הפרזול השבור נאספו לפח. ועדיין אני עובדת עם כפפות בעיקר בגלל שאין לי מושג אם גם מגע עם חומר יבש יכול לגרות את העור. (כאמור, מגע עם חומר רטוב בהחלט עושה זאת. גיליתי זאת כשהחומר עיכל את כפפות המנתחים שעבדתי איתם, לפני שגייסתי לעזרי את הכפפות העבות)

אחרי שהסרתי את כל מה שיכולתי עם השפכטל, שטפתי את הארונית ונתתי לה להתייבש בשמש.
לאחר הייבוש הכנסתי את המשייפת לפעולה לשיוף ראשוני, על מנת להשלים את פעולת מסיר הצבע.

השלמות, מילוי ותיקונים.

הסרת הצבע חשפה את גוף הארונית אשר עשוי כנראה מלוחות של סיסם הודי עם משחק הגוונים והטקסטורה המיוחדת שלו אבל גם עם סדקי החיבור והפגמים שיש בעץ.
כך השידונת ניראת לאחר הסרת הצבע:

• 

• 

• 

מי שמלווה אותי כבר זמן מה יודע שלגישתי יש פגמים שלא אנסה להעלים, פגמים שהם חלק מאופי הרהיט, חלק מובנה מהחומר או מההסטוריה שלו. לאור זאת, לא מפחיד אותי לא הפגם, (אם אין לו השלכות מבניות) ולא התיקון שלפעמים מעיד על הפגם.
בפרט כאן בשידונת הזו שהתגלתה כאוצר בלום של עץ מלא שאין לי שום כוונה להעלים. נהפוכו.

אז אילו תיקונים אני עושה?
– ממלאה חורים קטנים בעץ לקבלת משטח חלק באמצעות פילר.
– מוסיפה מילוי שעשוי מדבק נגרים ומאבקת נסורת להשלמת חלקים חסרים או למילוי חורים גדולים יותר.
את המילוי שעשוי מדבק נגרים ומאבקת נסורת עשיתי כששיפצתי את הכורסה שלי. את המילוי שנותר אז עטפתי בנילון נצמד והכנסתי למקפיא.
בפרוייקט הזה השתמשתי בשאריות הללו.

• 

• 

• 

• 

• 

גם כאן כמו שעשיתי בכורסה, אני יוצרת באמצעות לייסט וכליבה (שמהדקת את הלייסט למישור הרצוי) תבנית ומהדקת את החומר הדביק פנימה. את הפיניש אעשה באמצעות פילר עץ שהוא עביד יותר (בו אני משתמשת גם למילוי סדקים וחורים קטנים).
את הלייסט אני מפרקת לפני ייבוש מלא על מנת שלא ידבק לי לשידה באמצעות דבק הנגרים שנמצא בתערובת (בשלב זה החומר כבר לא דביק אבל עדיין עביד מעט).
אחרי ייבוש מלא של התערובת (כשהיא קשה), אני מסיימת עם פילר עץ וסותמת גם את כל החורים והסדקים. לאחק ייבוש, משייפת היטב, עושה מקצה שיפורים ומסיימת עם העץ.

רוב השידה תזכה לגימור של לכה שתעמיק את גוון העץ ותדגיש אותו כפי שהוא.
אם יש בו פגמים לא אנסה להסתירם. הם ישארו חשופים וגלויים כמו העץ עצמו.

הקונספט העיצובי של השידונת הזו וממה צמח

ליד דלת הכניסה שלי מבחוץ העמדתי כסא שמיועד לשיפוץ ועליו ארגז.
זה היה מיועד גם למשלוחי מזון בתקופת הקורונה אבל גם למסירת חפצים שתיאמתי און ליין ולא תמיד בזמנים שהיו נוחים לי. כך יכולתי להשאיר את החפצים בארגז והם נאספו בזמן שהיה נח לאוספם.
בזמנו חשבתי שאשפץ את הכסא בבא היום בדיוק למטרה זו.
עד שמצאתי את השידונת הזו שהתאימה בדיוק ונראתה כחלופה טובה לכסא.
היעוד המסויים של פריט, כאשר הוא ידוע מראש בהחלט יכול להתוות קונספט עיצובי.
ספציפית במקרה זה, ” כל הכוכבים הסתדרו בהתאם” ונראה (לי לפחות) שהקונספט העיצובי הגדיר את עצמו…

אז אילו “כוכבים” לקחו חלק בקביעת הקונספט העיצובי?

1. בחירת יעוד ספציפי ומקום לשידה.
2. הדלת שלי שאין עוד אחת כמוה.
3. העובדה כי השידה עשויה עץ מלא ואין לי שום כוונה להסתיר זאת.
4. בעיות טכניות ונגישות מוגבלת בחלקים שונים בשידה בהסרת הצבע.

השידה ברובה תישאר חשופה (עם גימור לכה).
העץ , הטקסטורה שלו וההסטוריה שלו שמקבלת ביטוי בשטח הפנים של העץ, ישאר חשוף.
החלק הזה בבחירה הקונספטואלית שלי כמעט מנוגד לרעיון העיצובי של הדלת, שם כיסיתי כל זכר שהוא לחומר (פלדה…) ממנו הדלת עשויה.
אבל אזורים בשידה שהגישה אליהם היתה מוגבלת מבחינת הסרת הצבע, יכוסו לחלוטין באותה הטכניקה שכיסיתי את הדלת. עם אותה אינציקלופדיה בדיוק כדי ליצור את הרפרנס.
גם את הפרשנות הויזואלית שנתתי לדלת באמצעות ציור אני לוקחת (בוריאציה כמובן) גם לשידה הזו. בנגיעה.
שתעמוד ברשות עצמה מחד ומאידך שהקשר בין הדלת לשידה, בהיותן צמודות פיזית, יהיה טריוואלי.

ולמה חשוב לי לשמר גם את עצמאותה הויזואלית של השידה?
יבוא יום ואולי ארצה להעזר בה במקום אחר, בלי שום קשר לדלת שלי. השידונת הזו תצטרך להראות טוב גם כשאין את הרפרנס לדלת. במקרה זה, הפרשנות שלי תתקבל כסוג של קריצה.

כיסוי האזורים בשידונת בהם לא הצלחתי להסיר את הצבע

האזור הכי בעייתי היה אזור המדף הפתוח.
בגלל החלל הנמוך ובעיית נגישות, לא ניתן היה לישם את החומר עם מברשת (ספוג או סמרטוט לא היו רלוונטיים מבחינתי בגלל שניסיתי להמנע ככל שניתן ממגע ישיר עם החומר).
הואיל ושם ממילא נוצרה בעיה, לא התאמצתי במיוחד לפתור את הבעיה בתוך המגרה.
(בחזית המגרה דווקא כן הסרתי את כל הצבע מאחר ובשלב זה עוד לא ידעתי בוודאות מה יכוסה ומה לא. כנל עם הכנף, מסגרת הזכוכית)

• 

• 

• 

• 

אם אתם מכירים את הדלת שלי, אתם יודעים שהיא כוסתה כולה בקרעי דפי אנציקלופדיות.
זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות כאן. ואני מתכוונת להשתמש באחת מהאנציקלופדיות על מנת לשמור על אותו הפונט ועל הגוון המדוייק של הדף.

מתחילה עם הנישה עם הגישה המוגבלת –

• 

• 

• 

• 

יש לי כבר מוכן בבקבוק דבק שדולל כבר במים.
בתוך קופסת פלסטיק (עם מכסה. שאוכל לסגור ושהדבק לא יתייבש) אני קורעת דפים מהאינציקלופדיה הרצויה לקרעים בצורות שונות ובגדלים שונים. על הקרעים הללו אני שופכת מהדבק המדולל ומערבבת (מבלי ליצור קיפולים בקרעים) כדי שכל הקרעים יכוסו בתערובת.
כשהקרעים מכוסים בתערובת הדבק אני מתחילה לכסות איתם את המשטחים שהצבע לא ירד מהם, מכל הכיוונים.
שימו לב לשמר קוים ישרים.
אני עושה זאת באמצעות חיתוך הנייר (לפני קריעת הדף ולפני המגע עם תערובת הדבק) עם סכין יפני – דבר שנותן לי צד אחד חתוך ישר וכל שאר הצדדים קרועים.
את הצד הישר אני מצמידה לקו הרצוי.
כמובן שניתן להשתמש בשולי הדף כקו אולם אז יש את האזור הריק מטקסט בשולי הדף ולא תמיד אני מעוניינת באותם שוליים ריקים.

באותה טכניקה בדיוק אני מכסה את המגרה מכל הכוונים (כמעט):

• 

• 

• 

• 

• 

ולאחר התלבטות אני מכסה גם את מסגרת הכנף באותה הטכניקה בדיוק. בחוץ ובפנים.

שימו לב שכאן אני זקוקה להרבה יותר קרעי נייר עם פאה אחת ישרה (קו המגע עם הזכוכית) אני נעזרת בסכין יפני ובסרגל. שאר הפאות יהיו קרועות כרגיל.

• 

• 

• 

• 

שימו לב שבצד הפנימי אני לא מכסה את הלייסט, שניתן יהיה להסירו אם וכאשר יהיה צורך להחליף זכוכית.

הכנה לפרזול

הפרזול שהיה במקור נהרס כשניסיתי לפרקו (לאחר הסרת הצבע), כך שלצערי לא יכולתי לעשות בו שימוש חוזר. בכל מקרה גם לו יכולתי לעשות בו שימוש, אולי הייתי נעזרת בו בפרוייקט אחר. כאן חיפשתי פרזול אחר.
יש לי אוסף של ידיות שפרקתי משידות ודלתות וארונות שהושלכו (לא הכל אפשר לאסוף הביתה לצערי. מקום האחסון הוא משאב מוגבל) שמוכן ומזומן בדיוק למקרים כאלה. אז צרפתי ידית שפורקה לצירים שהוזמנו לפרוייקט אחר ולידית אחרת שקיבלתי מחבר פייסבוק. הם הותאמו זה לזה בגוון המתכתי שלהם על מנת ליצור מכנה משותף.

זוכרים שמדובר בעץ מלא?
אז מדובר בעץ מלא שהוא גם קשה. המשמעות של הקושי שלו היא שאני צריכה להערך מראש עם חורים לפרזול כי נסיון להחדיר ברגים בלי הכנה נתון לכישלון אם ב(אי)חדירת הבורג, שחיקת ראש הבורג והריסת הביט (אם משתמשים במברגה חשמלית)

לפני שאני ממשיכה הלאה (עיצוב מדוייק וגימורים…) אני בוחרת, ממקמת ומוודאה היתכנות של הפרזול שבחרתי.

• 

• 

• 

• 

• 

אני קודחת ומרכיבה את כל הפרזול, מוודאה שהכל מסתדר ואז מפרקת. פעם הבאה שארכיב זה יהיה ממש בסוף, לצורך הכנסת השידונת לתפקוד מלא.

חיבור השידונת לדלת שלי.
רעיונית. בטח שרעיונית….

אם עוד לא ראיתם את הדלת שלי, זה הזמן להכנס ולפחות לראות את התמונות. כדי שתבינו איך ולמה ובאילו נקודות אני יוצרת את החיבור.
ראיתם? אתם יודעים כבר איך טיפלתי בדלת שלי? מעולה.
אז חוץ מהשימוש בטכניקה של דקופז’ קרעי דפי אינציקלופדיות שיתכתב עם הדלת, רציתי להכניס גם את הקומיקס (כמובן!) וגם את הציור.
ממש בנגיעה. סוג של קריצה, או ציטוט. לא יותר.
כאן כמו שם התהליך היה כרוך בחיפוש השראה ונסיון לדייק את הנגיעה ההיא. היו מעורבים כאן שיקולים שונים טכניים ונושאיים וההתלבטות כרגיל שותפה בפורמט משפחתי וזכתה לצוות חשיבה מורחב.
בדלת המוטיב אמנם היה טיפול בתפר/נקודת המגע בין האנגלית לעברית אבל הדימוי הויזואלי היה של בד.
אז את הדימוי הויזואלי הזה לקחתי לשידה שלי.
מפה לשם, אחרי שכמה אופציות נבחנו ונפסלו, אחרי שהרעיון התגבש והתמצק זה מה שיצא:

את תפקיד הוו, שבמקרה זה הוא אמיתי לחלוטין ולא מצוייר, מילא ציר דלת של ארונית שנמצאה בגפה.
אחרי שהקונצפט נבחר והקומיקס התווסף, החור לציר נקדח ובבא הזמן הוא הוברג פנימה. התפקיד שלו ויזואלי לחלוטין. אם כי אם מישהו יתעקש לתלות עליו דבר מה, זה בהחלט אפשרי.

ואיך זה קורה טכנית?

בדיוק באותו התהליך ועם אותה סקלת צבעים מונוכרומטית של בין שחורים ללבנים, כמו שנעזרתי בה בדלת.
תחילה אני מודדת ומדביקה את הקומיקס, אח”כ קודחת את החור לציר (ומוודאה שהוא מתאים לצרכי) ולבסוף מציירת ומוסיפה צללים.

• 

• 

• 

ולפעמים קורות גם פאשלות. מה עושים?

בשלב מאוחר יותר, כשכבר הייתי בשלב הלכה, עשיתי שטות והנחתי את המגרה על הציור מתוך הנחה מוטעת שהוא יבש כבר.
לצערי, כשהרמתי את המגרה, חלק מהקומיקס התקלף.
זה חייב אותי נקודתית לעשות תיקונים:
– להסיר את החלק הפגום ולנקות קצוות.
– להדביק חלק חלופי. לשמחתי האזור קטן וחלקי מאד וממילא אין המשכיות נושאית. אין כל בעיה לעשות טלאי ממקום אחר. לכאורה ניתן להדביק על. אני מעדיפה להסיר את החלק הפגום ולשתול אחר במקומו כדי לשמור על המשכיות המישור.
– לעשות השלמות של צלליות.
– ולהשלים את הגימור.

• 

• 

• 

• 

בסופו של דבר, לא הייתם מבחינים כלל בתיקון הזה אלמלא הייתי מפנה את תשומת ליבכם.
הערך המוסף שלו הוא לימודי/טכני נטו – היכולת להתמודד עם בלת”ם כשהוא קורה, למרות הפאניקה הקלה שמשתלטת עלינו לרגע.
כמעט הכל ניתן לתקן.
בפרט בטכניקה הזו שהיא סלחנית כל כך.

עוד קצת וזהו…

אחרי שהציור מוכן, ולפני גימור הלכה (ולפני שאני שוכחת שוב ;-)) צריך לחתום על היצירה.
נושא החתימה מתברר כבלתי אפשרי באמצעות חותמת החום שיש לי. זו תוצאה ישירה של עץ קשה מאד.
מכיוון שכך, הדבקתי (שוב, כמו בדלת) את הלוגו שלי ובא לציון גואל.

• 

• 

גימור והגנה על השידונת-

עכשיו צריך להגן על השידונת עם גימור לכה (ועל האזורים עם כיסוי הנייר עוד שכבת דבק בין לבין). במקרה זה לכה מט.
תחילה על העץ שנחשף ואח”כ גם האזורים המכוסים. שימו לב, בתוך המגירה, כדאי להוסיף עוד שכבה או שתיים מאחר ורמת השחיקה שם תהיה גבוהה יותר.

• 

• 

פינישים –

אחרי שהלכה יבשה, צריך לנקות את הזכוכית משאריות לכה ודבק.
(לא הגנתי עליה בכוונה. נסיון העבר לימדני שיהיה לי קל יותר לנקות מאשר להגן על קו המגע עם מסקינטייפ ולנקות אח”כ את הזכוכית גם מדבק שירד מהמסקינטייפ וגם מצבע שחדר מתחתיו . אבל זו אני וכנראה יש לי באג בנושא הזה… אתם בהחלט מוזמנים להגן על הזכוכית בקו המגע ולחסוך לכם את הצורך בניקויה)
אני נעזרת בסכין יפני שמצליח להגיע לכל הפינות ולדייק מאד.

• 

• 

אחת משתי התמונות היא משלב ראשוני יותר של ניקוי הזכוכית משאריות הצבע איתן היא הגיעה.
לא הייתי מוותר על הניקוי המקדים והגס יותר הן מפני שזה משאיר את הניקוי הסופי עדין יותר, הן מפני שהתהליך המקדים יכול לחשוף בעיות שממש לא יהיה כיף לגלותן לאחר העבודה שנשקיע (סדקים סמויים, קושי בהסרת צבע וצורך בטכניקות אגרסיביות יותר…)

ולסיום סיומת, הרכבת הפרזול (זוכרים שעשיתי את החורים מראש? אז עכשיו זה קל קלי קלות):

• 

• 

• 

לכאורה זהו.
אבל לצערי עדיין לא.
בשלב זה, מסתבר שהמגירה נכנסת ויוצאת קשה ומתחככת במסגרת העץ.
זו לא מגרה עם מסילות שמקלות על התנועה ולעולם היא לא תזוז באותה קלות כמו אותן מגרות.
ובכל זאת…
אני משייפת מעט את הפינות ואת פסי המגע בין המגרה לשידה. אפשר גם למרוח ווקס (או לעבור עם נר, בדיוק כמו שעושים עם ר’צ’רץ’ תקול) כדי לסכך את התנועה.
זה יותר טוב ואני מסתפקת בכך.

וכך ניראת השידונת בכניסה לבית שלי, ליד הדלת שלי 🙂
עם עציץ או בלי.
עדיין לא סגורה על זה…

ועד לפעם הבאה שניפגש –
(כנראה בחסות קולב וינטאג’ שמצאתי, שעדיין אפילו לא התחלתי לעבוד עליו…)

מאחלת לכם שנת לימודים טובה יותר מהשנה שחלפה (טוב נו…לא חכמה…).
זכרו שחוסר וודאות על הקשיים שהוא מביא איתו, יכול לאפשר ראיה אחרת קצת ולהיות כר נרחב ליצירתיות ולמציאת דרכים ופתרונות חדשים להתמודדות.
מנפו את המצב ושמרו על אופטימיות 🙂

Related Images: