מכירים את הפרוייקטים האלה שבהם איכשהו שום דבר לא הולך חלק? פרויקטים כאלה שאתם מצליחים לאבד מיקוד ולטעות בהם שוב ושוב?… שדברים לא מתחברים, לא פיזית ולא רעיונית?
שחצי מהזמן שהשקעתם בפרוייקט היה בשביל לתקן טעויות שעשיתם?…
שולחן המזוודה הזה הוא פרוייקט כזה – פרוייקט סגר הקורונה השני, שכנראה הראש שלי לא היה לגמרי במקומו.
דוגמה מצויינת למקרה בו סבתא שלי היתה משתמשת במשפט –
“כשהראש לא עובד, הרגליים יעבדו כפליים”.
אז נכון, במקרה זה אלו לא היו רק הרגליים, אבל נראה לי שהבנתם…

הפוסט הזה יראה לכם שגם כשלא תמיד הכל הולך חלק, זה לא נורא.
טעות לעולם חוזרת והדרך ללמידה רצופה טעויות.
אמנם זה טרטור, עבודה מיותרת והרבה זמן שנשרף לכאורה לשווא אבל….
אחרי הכל, מטעויות לומדים.
ולמרות הכל (ובגלל הכל?) יש שולחן מזוודה 😉

איך וממה התחלתי?

• במזוודה זכיתי כשפורסמה למסירה בקרבת מקום באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בה.
  איתה התחלתי לדמיין…

• 

• 

• רגלי שולחן המזוודה היו חלק משולחן צד קטן שנמצא בערמת גזם מול הבית. המשטח שלו היה הרוס אבל הרגליים נראו מבטיחות מאד. הוא נאסף בדיוק למטרה זו.

• 

• 

• משטחי הדיקט שניסרתי והוספתי במהלך התהליך הם חלק ממשטח דיקט של מיטה זוגית. משטח הדיקט נאסף ממזמן מהרחוב וחלקו הארי מיועד לציור נוף שימוסגר ע”י התריסים ששיפצתי. השארית (הלא זניחה בכלל) זמינה לפרוייקטים כמו זה (ומזל שיש מספיק אקסטרא גם לטעויות…)

הרעיון בבסיס הבחירות הויזואליות של שולחן המזוודה –

הרעיון כאמור התחיל עם המזוודה (שאגב, לצערי, לא היתה בשימוש. לו היתה בשימוש זה היה ניכר במראה שלה והייתי ממנפת את זה לעיצוב).
העובדה שהיא קשיחה ועשויה מעץ, העובדה שניתן להשתמש גם במשטחים שלה וגם בנפח שלה לאחסון הגדירו מראש מבחינתי את הקונצפט הכללי של שולחן מזוודה.
איך בדיוק שולחן המזוודה הזה יראה ולמה, הפרטים החיבורים והרעיון הויזואלי נשארו לא ברורים לחלוטין עוד הרבה לתוך התהליך הפיזי. חוסר המיקוד כנראה בא לידי ביטוי בכל המישורים.

תחילה הייתי צריכה לבחור באילו רגליים אעשה שימוש. אלו האופציות הנוספות שעמדו לרשותי:

• 

• 

רגלי השרפרף הגבוה לא התחברו לי ויזואלית ורגלי הכסא שדווקא אהבתי את החיבור שיצרו עם המזוודה, היו נמוכות מדי לפונקציונליות שחיפשתי. הפור נפל על רגלי השולחן שמצאתי (כמובן…זו הבחירה שדרשה הכי הרבה עבודה…).
גם לאחר שאישרתי סופית את בחירת הרגליים לשולחן עוד לא היה לי ברור איך בדיוק השולחן יראה והבחירות הויזואליות נעשו תוך כדי עבודה ולפעמים תוך כדי תהליך של אלימינציה.
מודה ומתוודה שלרוב אני מעדיפה להתחיל את הפרוייקט עם ויז’ן קצת יותר החלטי.
בדיעבד החלטתי שהמזוודה עצמה תישאר במראה האותנטי שלה בגוון העץ המקורי ועם הפרזול המקורי שקיבל ריענון עם שיוף בנייר לטש.

החיים ושנים של עיצוב בתחומים שונים לימדו אותי שאם רוצים לעשות קו עקום, אז עדיף שיהיה עקום לגמרי אחרת הוא יראה כמו טעות. כנ”ל לגבי חיבור שני דברים שונים. עדיף שיהיו שונים לגמרי זה מזה ולא שיהיו דומים מעט.
כשהחיבור הוא לא אורגני הוא עלול להראות כמו נסיון כושל.
הואיל ורגלי העץ של השולחן לא היו דומים מספיק לא בגוון ולא בסגנון למזוודה שנשארה במראה האותנטי שלה, החלטתי ללכת עד הסוף, לצבוע ולתת להן נופך שאבי שיק.
כפי שתראו בהמשך גם עם הגוון התברברתי עד שהגעתי לתוצאה שתספק אותי ותיתן לי את הקונטרסטיות שחיפשתי.

העבודה על שולחן המזוודה התחלקה לעבודה על המזוודה ועבודה על הרגליים.
אלו היו שני חלקים שונים לגמרי והטיפול בהם היה שונה לחלוטין.
החיבור ביניהם היה השלב האחרון בתהליך.

הטיפול במזוודה –

המזוודה נוצרה במקור כתיק ציירים. פרקטי מאד.
מכיל מקום אחסון לצבעים ופלטת ערבוב צבעים. המזוודה נוצרה ללא שום גימור.
לכאורה, לו הייתה בשימוש, כנראה השימוש היה ניכר בה. (תרשו לי לפנטז על זה בבקשה?)
כפי שאתם רואים, המזוודה הזו כנראה לא הייתה בשימוש. היא נרטבה כנראה פעם והוכתמה בסיד. זהו.
ועדיין,
מזוודת העץ כפי שהיא, עם כתמי המים (הסיד ירד צ’יק צ’ק) עם העיצוב המאד פונקציונלי ונקי, עם אותם פרטי הפרזול, הייתה יפה בעיני.
את המראה הזה אני מתכוונת לשמר.

אני מנקה את המזוודה, משייפת אותה, משייפת את חלקי הפרזול (עם נייר לטש ובאופן ידני) ומיישמת כמה שכבות של לכה (גם על הפרזול אבל לא על מנגנון שמאפשר תנועה).

עקרונית זהו.
ולמה עקרונית?
כי מעשית לא זהו.
תכלס, אני גם מוסיפה למזוודה כמה דברים כדי לשדרג אותה.

הוספת משטח מדיקט בתוך שולחן המזוודה:

על מנת למקסם את שטח האחסון גם בשימוש במזוודה הפתוחה, אני מנצלת מגרעת קיימת בספי המזוודה על מנת להוסיף משטח נוסף כאופציה.
את המשטח אני מנסרת מהדיקט שיש לי בבית (זה מהמיטה…). באופן מקרי ביותר הדיקט בדיוק מתאים בעוביו למגרעת במזוודה ולמסילה בו הוא יאופסן כשלא יהיה בשימוש – אחת משתי מסילות מובנות במכסה המזוודה שיועדו כנראה לפלטות ערבוב צבעים. (פלטה אחת הגיעה בתוך המזוודה)

• 

• 

פלטת ערבוב הצבעים הקיימת קצרה במעט מהמידה שאני רוצה למשטח. גודל המשטח צריך להתאים בדיוק לפנים המזוודה ולמגרעות המובנות בה.
פלטת הערבוב משמשת כשבלונה ואני מודדת ומנסרת את הדיקט לפי הפלטה ועוד קצת.
לצערי גם כאן המזל הרע שלי פוקד אותי ואני מצליחה לנסר עקום את הדיקט ואני נאלצת לחזור על התהליך.

העובדה שהמשטח גדול מעט מפלטת ערבוב הצבעים ובולט החוצה מהמסילה (ראו בתמונה) יוצרת לכאורה בעיה בכיסוי שסוגר את המסילות.
הבעיה הזו נפתרת כשחתיכת העץ הקטנה, שלכאורה מפרידה בין המסילות במכסה, מוסרת בקלילות (כפי שאתם רואים בפרט היא נפרדה מאד בקלות, ללא צורך בסכין אפילו) וכך המכסה נסגר כהלכה.

הוספת חור בפלטה כמנגנון פרוק:

אבל אם אמקם את הפלטה כפי שהיא בדיוק בתוך המגרעת במזוודה, לא ניתן יהיה להוציאה מבלי להפוך את שולחן המזוודה.
אני צריכה למצא מנגנון שיהיה קל גם להוציא את הפלטה מממקומה.
גם כאן את הפתרון לקחתי מהקיים, מפלטת ערבוב הצבעים –
יצירת חור בפלטה(שניתן להכניס בתוכו אצבע) שיאפשר גם לתפוס את הפלטה ולהוציאה בקלות.
שלא כמו בפלטת ערבוב הצבעים, כאן אני מעדיפה לעשות את החור בפינה, שם פחות יפריע.

אני משתמשת במקדח כוס עם הרדיוס הכי גדול שיש לי ויוצרת למעשה חור בצורת רבע מעגל שמרכזו בפינה.

גימור הפלטה:

הפלטה נחתכה מדיקט מחוספס וללא גימור.
מאחר והפלטה היא חלק מהמזוודה רציתי לשמור על המראה הטבעי של הפלטה.
(היא, אגב, ניראת שונה בשני צידיה מה שמכניס עניין וגיוון. ניתן למקם את הפלטה כמשטח במזוודה בכל אחד מהצדדים והמראה שיתקבל יהיה שונה)
אבל אם הייתי מצליחה לדפוק את הפלטה (כפי שתראו בהמשך, בפרוייקט הזה “עשיתי” מאמצים מיוחדים כדי להרוס מה שרק אפשר…) לא הייתי פוסלת על הסף לצבוע אותה בגוון שצבעתי בסופו של דבר את הרגליים. הדבר היחידי שהיה חשוב להקפיד עליו (ועם המזל שלי בפרוייקט הזה כנראה גם פה הייתי מצליחה לפשל) זה לא לעבות את הפלטה (גם לשכבה של צבע ולשכבה של לכה יש עובי, מסתבר ;-)) על מנת שתוכל להכנס במסילה. וזה כאמור גבולי.

בקיצור,
שייפתי (חשוב גם בקצוות המנוסרים וגם כי הפלטה סיבית ומחוספסת) ומרחתי לכה.
אז איפה בעצם אפשר בחלק הקצר הזה לפשל ?
כנראה עם הזמן מפתחים מיומנויות מיוחדות כי הצלחתי גם פה…

זוכרים שמדובר בדיקט?
אז בעצם מה שנראה כמו עץ הוא ציפוי. כמו פורניר.
וכשלא מרוכזים מספיק “מצליחים” לשייף את הציפוי הזה יותר מדי.
מה עשיתי?
עם מעט צבע חום על האצבע (גם מכחול זה טוב. אני לפעמים אוהבת לעבוד עם הידים) עברתי על המקומות הפגועים והכהתי אותם מעט כדי לטשטש את ההבדלים בכהות.

• 

• 

גם כאן – אפשר להבחין. ואפשר לא.
גם כאן, אם אפשר, תחסכו לכם. תאמינו לבעלת נסיון – עדיף להמנע מראש 😉

אחרי היבוש לכה, שיוף עדין ושוב לכה.
ואחרי ייבוש מלא,
לוודא שהפלטה נכנסת לכל המקומות שהיא אמורה להכנס אליהם. (ואם לא, אז לשייף!… ;-))

ולסיום העבודה על המזוודה….

הואיל ושולחן המזוודה יכול לתפקד כשולחן איפור, אני רוצה לשדרג ולהוסיף מראה במכסה המזוודה (ונכון, אם הפלטה שהוספתי ו/או פלטת ערבוב הצבעים יאופסנו במסילותיהם, הם יסתירו את המראה…)
בשביל זה אני לוקחת את המזוודה לאברם הזגג שחותך לי מראה בדיוק לפי הגודל ומדביק לי אותה עם
דבק סופר 7 שקוף לפנים המכסה.

הרגליים של שולחן המזוודה –

פרוק השולחן שמצאתי:

לפני הכל יש צורך להפטר מהפלטה הפגומה. אני נעזרת ב WD40 כדי להוציא את הברגים החלודים ואני נשארת עם הרגליים בנפרד.

• 

• 

מכיוון שהשולחן היה גדול מהנחוץ למזוודה, היה צורך לפרק את הרגליים ולהתאים את הקושרות לגודל הנחוץ. החיבורים הפינתיים נראו מודבקים היטב והתלבטתי איך לפרק אותם בלי לפגוע בהם.
הצלחתי לעשות זאת אחרי התיעצות בקבוצות יעודיות בפייסבוק שם המליצו לי על מים חמים ומכות עדינות של פטיש. זה עבד כמו קסם.

המדף היה עשוי מדיקט דק שהיה מחובר במסמרים לקושרות האמצעיות. את הדיקט הוצאתי והקושרות האמצעיות כבר יצאו בקלות.מ
עקרונית, הייתי צריכה לפרק רק את הצלע הארוכה אותה הייתי צריכה לקצר. אולם הואיל והחיבורים התרופפו פרקתי את כל מה שהיה רופף על מנת ליצור חיבור יציב.

קיצור הקושרות:

הצלע הקצרה תהפוך לצלע הארוכה בשולחן שלי. הצלע הקצרה (גם הקושרת העליונה וגם התחתונה ששתיהן באורך זהה) תשאר באורכה המקורית.
את אחת הצלעות הארוכות אנסר לשני חלקים שיהיו הקושרות הקצרות שלי.
כמובן שאני מחשבת הכל מראש ומודדת שוב ושוב לפני שאני מנסרת.
החישוב מתבצע ביחס לנתונים הקיימים :
אורך הקושרת הקצרה שתהפוך לקושרת הארוכה.
רוחב המזוודה הכולל ומיקום הקושרת הנתונה במרכז. השארית שנותרה באופן סימטרי משני צידי הקושרת תגדיר את אורך הקושרת הקצרה שאנסר.
לאחר שהגדרתי את האורך הכולל אני נכנסת לחישוב מפורט של אורך המגרעות הנדרש שמתבסס אף הוא על האורכים במצב הקיים.

• 

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים בתמונות, חוץ מלנסר את הקושרת, יש למדוד לחשב ולנסר גם את קצות הקושרות.
אותן בליטות שאצור,יכנסו ויודבקו בתוך המגרעות מהן הקושרות נשלפו ויצרו מסגרת עם רגליים אליה אקבע בסוף את המזוודה.

אחרי שהכל מנוסר, אני מחברת הכל ללא דבק, לוודא היתכנות.
על יבש, הכל נראה מצוין. (ספויילר: על רטוב, פחות…)

• 

• 

• 

• 

לפני שאני משייפת, אני מנצלת את החיבור הזמני כדי למדוד ולנסר את פלטת הדיקט.
(בדיעבד, אחרי שהכל מחובר עם דבק, מתברר שהמבנה התעוות ואצטרך לנסר משטח חדש כמדף…)

חיבור המסגרת החדשה של שולחן המזוודה שלי:

הגעתי לחלק שאני מחברת את כל החלקים שפרקתי ומחזקת עם הכליבות…
אם קראתם את הפוסט הקודם שלי על הקולב, אתם חושבים בוודאי שהפעם אלמד מהטעויות שלי, שהפעם הכל יתחבר טיפ טופ, כי אני כבר מנוסה…
אז זהו.
מסתבר שלא 🙁
אז אמנם חיברתי הכל בבת אחת, אבל לא השכלתי (גם הפעם!) לעשות זאת כשהמסגרת עומדת ישר ויציב עם כל הרגליים על הרצפה.
גם הפעם, בגלל שחסרה לי כליבה אחת, הרגשתי פיקחית שמצאתי תחליף לכליבה החסרה בדמות משקולות. אבל חיברתי את המסגרת על צידה….וויתרתי על העמדת המסגרת על ארבע הרגליים.

בדיעבד, זה תגלה כטעות שהמחיר שלה היה כבד.
כנראה או שהיו אי דיוקים קטנים בגודל הקושרות, או שהיה מרווח גדול יותר להתאמה בתוך החורים. הלכה למעשה עם הלחץ שהפעילו הכליבות, מבלי שתהיה לי האינדיקציה הישירה של מגע הרגליים עם הרצפה, איבדתי את מרווח המשחק הזה לצורך האיזון.
לו הייתי ממקמת את המסגרת מאוזנת על הרגליים, הייתי יכולה לראות זאת בדיוק, כשם שקרה כשחיברתי על יבש.
הייתי יכולה להתאים את הלחץ שהכליבות יצרו על המחברים כך שהמסגרת תהיה מאוזנת.
ולצערי הרב מאד, לא עשיתי זאת.

המשמעות של הטעות הזו שהמסגרת התעוותה.
הרגליים לא עמדו יציב על הרצפה והמישור העליון קיבל עיוות. במקרה זה, העובדה שחיברתי הכל בבת אחת בלי להקפיד על איזון הרגליים, עבד לרעתי.
כפי שצפיתי מראש בפוסט על הקולב, זה יצר סיטואציה מורכבת יותר שהיה קשה יותר לתקן.
אז, גם אם אח”כ הצלחתי לטשטש את הטעות הזו,
גם אם הצלחתי לייצב בסופו של דבר את שולחן המזוודה על ארבע רגליו,
גם אם אחרים אולי לא ישימו לב לפשלה הזו,
אני אדע.

תכלס, אז מה עושים עכשיו?? איך מיישרים את המסגרת הזו?…

בשלב זה הכנסתי לפעולה את אחת הכליבות החדשות שלי שמעבר ליתרון ההפעלה שלה ביד אחת (יתרון שמקל מאד מאד על העבודה…)ניתן להפוך את כיוון הפעלת הלחץ.
את הכליבה הזו מיקמתי באלכסון הרגליים שאם יפתחו מעט, המסגרת תתאזן על מישור הרצפה.
כמו כן, הנחתי משקולות (כן, אותן אינציקלופדיות ממקודם…) על המסגרת מלמעלה ונתתי להם לשבת כך יום שלם.

• 

• 

מה שעשיתי עזר חלקית אבל לא מספיק.
בשלב מאוחר יותר כרכתי סמרטוטים רטובים (הדבק יבש כבר לחלוטין. הרטיבות נועדה לאפשר גמישות מסויימת) על החיבורים בקושרות העליונות והכנסתי גם כאן כליבה באלכסון. גם את המבנה הזה השארתי ליממה שלמה.

• 

• 

• 

התהליך הזה עזר אבל השולחן התייצב לחלוטין רק אחרי ששיפתי מעט את אחת הרגליים ואחרי שקיבעתי את המזוודה למסגרת (בסוף).

לסיכום אפיזודת ייצוב השולחן אחרי חיבור לקוי –
הצלחתי אמנם אחרי לא מעט נסיונות למזער את ההשפעה של הפשלה הזו ולאזן את שולחן המזוודה.
מי שיסתכל, סביר שלא יבחין בבעיה.
עדיף לאין ערוך, מכל כיוון אפשרי, להמנע ממנה מראש.
הקפידו לחבר את הרהיטים שלכם עם הרבה כליבות וכשהם עם כל הרגליים על הרצפה!!

הוספת המדף על הקושרות האמצעיות:

מדף הדיקט שניסרתי בתחילה אינו מתאים בגלל העיוות שנוצר במסגרת.
למרות שיש לי עוד מהדיקט המקורי, אני מעדיפה לנסר מדף חדש מהדיקט שיש אצלי בבית. הדיקט שאצלי הוא מעט עבה יותר וחזק יותר והוא יעמוד טוב יותר בלחצים של המסגרת שהתעוותה. כך הוא יהיה גורם מאזן נוסף.

באמצעות שבלונה של קרטון שיצרתי על הקושרות עצמן, יצרתי מודל למדף שהעתקתי לדיקט על מנת שאוכל לנסר מדף חדש.
המדף החדש רק נראה מלבני. הוא משהו בין מעוין למרובע אבסטרקטי…

• 

• 

• 

את הדיקט המסומן אני מנסרת עם ג’יטסו. מאחר ואת קו החיתוך של הג’יטסו ממילא צריך לשייף כדי להחליק, אני מנסרת מילימטר שניים גדול יותר מהמסגרת ובאמצעות משייפת אני מחליקה את הקצוות ומיישרת את מישור המדף עם מישור הקושרת.
את המדף ניתן לחבר או עם סיכות או עם מסמרים עם אקדח.
יישורים ותיקונים קטנים אני עושה תוך כדי ואחרי חיבור הדיקט לקושרות באמצעות משייפת ובאמצעות פילר עץ.

(לאור מזל הביש שמלווה אותי בפרוייקט הזה, גם בשלב חיבור הדיקט לא הכל הלך חלק.
לכאורה זה צריך להיות הכי קל בעולם עם אקדח מסמרים…
אז זהו שלא.
המסמרים שיש לי באקדח ארוכים יותר מעובי הקושרת והם חדרו ויצאו מצידה השני. נאלצתי עם פטיש לדפוק את המסמרים שבלטו, למלא עם פילר חורים שנוצרו בעקבות כך ולהחליק ככל הניתן עם משייפת).

הכנת הרגליים לצביעה:

עקרונית, לו הייתי יודעת מראש מה ואיך אני רוצה כגימור לרגליים של שולחן המזוודה, הייתי יכולה לגייס את המצב הקיים לטובת התהליך והייתי חוסכת את שלב השיוף.
זוכרים שכתבתי שחצי מזמן העבודה הוא בגלל טעויות? אז גם את זמן השיוף, המיותר בסופו של דבר, אפשר להכניס לשקלול הזה.
שיוף הרגליים אמנם היה מיותר אבל לא הזיק לתהליך.

לפני צביעה חשוב למלא סדקים וחורים עם פילר עץ. אני ממלאה סדקים קטנים שנוצרו עם הזמן ברגליים.
גם שטח הפנים של הדיקט הוא סיבי ואני נעזרת באותו חומר למלא ולהחליק את המשטח.

• 

• 

• 

צביעת הרגלים של שולחן המזוודה:

שלב ראשון:

עד רגע תחילת הצביעה עוד לא הייתי סגורה על איזה צבע אני רוצה.
ידעתי שאני רוצה מראה ישן ומשופשף.
לשניה וחצי חשבתי על מראה של סדקים ולאור ההצלחה המדהימה שלי לסבך גם דברים פשוטים בפרוייקט הזה, מיד ויתרתי.
אז נשארתי עם מראה שאבי שיק שכבות ודיסטרסינג.
כנראה שהפעם בחירת הגוון תהיה תוך כדי נסוי וטעיה.
ואכן, יהיו כאן כמה וכמה שכבות של צבע עד שאגיע למנוחה ולנחלה.

התחלתי עם שאבי שיק כחול. כצבע בסיס (אל תתבלבלו עם צבע יסוד או פריימר. להם יש מטרה אחרת!) שיציץ לו מבעד לחרדל שחשבתי שאני רוצה.
לצערי החרדל של שאבי שיק דומה יותר לצהוב ואני מחליטה להתחיל לערבב צבעים כדי להגיע לצבע שיתאים לי יותר.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הצלחתם להבחין בתמונות בהבדל בין הצהוב לחרדל שאני ערבבתי?
במציאות זה ניכר יותר, בפרט שחשפתי גם את השכבות התחתונות של הצבע והשכבתיות והגוונים קיבלו ביטוי מוחשי יותר.

שלב שני:

ולמרות זאת, גם אם התוצאה כשלעצמה היתה סבירה, השילוב עם המזוודה לא היה קונטרסטי מספיק (וכאן שוב פישלתי ולא צילמתי את הרגליים עם המזוודה, על מנת שתראו בעצמכם…) ועברתי לגישושים אחר הצבע הבא.

התלבטתי בין ירוק לאפור פחם.
היתרון של אפור הפחם הוא הכהות שלו שתיצור ללא ספק ניגודיות למזוודה.
מאידך, חוששת קצת ממראה שאבי שיק באפור פחם.
היתרון של הירוק כצבע קר שהוא מאזן מעט את גוון העץ. מרגיע אותו. כמו כן ירוק עובד נהדר במראה שאבי שיק. מנסיון.
החיסרון העיקרי של הירוק הוא שאין לי את הגוון שאני מכוונת אליו.
גווני הירוק שעבדתי איתם בעבר היו גווני מרווה והם בהירים מדי.

אחרי התלבטות, בחרתי בירוק. בעיקר כי קל יותר לצבוע כהה על בהיר. אם אחליט להמשיך הלאה…
אז ערבבתי צבע עם הצבעים שיש לי.
הכחול עם הצהוב של שאבי שיק ולהם הוספתי צהוב שמש אקרילי.
את הצבעים ערבבתי בצנצנת זכוכית. כל פעם הוספתי קצת וניערתי עד שאהבתי את התוצאה
(וכאן שוב החסרתי ולא צילמתי את ערבוב הצבעים לטובתכם)

דיסטרסינג:

כפי שאתם רואים כבר בתמונות, אחרי כל שכבה של צבע אני יוצרת הסרות צבע מכוונות – דיסטרסינג. הפעם לא באמצעות שיוף אלא עם סמרטוט לח שחושף בעדינות רבה יותר את השכבות הקודמות.
כך יוצא שמבעד לצבע הירוק ניתן לראות גם את העץ, גם את הצבע הכחול, גם את הצבע הצהוב/החרדל. זה בדיוק אפקט השכבות העדין שרציתי להשיג.

על מנת להשלים את מראה השאבי שיק אני משתמשת בקצת צבע חום על סמרטוט לח ואני מורחת על המשטחים הצבועים. בפרט בחריצים או בחיבורים. אני קוראת לשלב הזה שלב הפאטינה.
למשטחים עצמם זה נותן טיפה עומק ומחזק את המראה המיושן שעם הזמן התלכלך מעט. בחריצים, בפגמים ובחיבורים הצבע החום נאחז יותר והוא מדגיש את קווי המתאר של הרהיט כפי שקורה לרהיט שהתיישן.

אחרי שאני מסיימת את שלב הפאטינה,
אני צובעת בלכה,
מחתימה את החותמת שלי
ולא נותר אלא לחבר את המזוודה למסגרת הקושרות של הרגליים.

הרגלים והמזוודה הופכים יחד לשולחן מזוודה –

כששני חלקי השולחן הנפרדים (והשונים!) זה מזה מוכנים, נשאר לי רק לחבר ביניהם.
תחילה אני מסמנת על תחתית המזוודה את המיקום הרצוי של הרגליים:

• 

• 

אחרי שאני מסמנת,
אני קודחת חורים קטנים בתחתית המזוודה במקום בו הרגליים מיועדות להתחבר (אני מוודאה שזה לא באזור המחבר בין הרגליים לקושרות).

• 

אחרי שיש לי ארבעה חורים בארבעה מקומות, אני מניחה את המזוודה על הרגליים.
אני ממקמת במדוייק (לפי הסימון שעשיתי קודם בעיפרון, זוכרים?)
אני מקבעת באמצעות משקולות (כן, אותן אנציקלופדיות ממקודם) כדי שהמזוודה לא תזוז תוך כדי תהליך
ואני קודחת (גם הפעם עם מקדח דק. חשוב שיהיה דק מהברגים שיוברגו בתוכם בשלב הבא) והפעם מבפנים.
הקדח נעשה בחור שנעשה קודם אבל הפעם מתוך המזוודה ולתוך הרגליים. לכאורה ניתן להבריג את הבורג ישירות ולחסוך את הקדח השני, אבל הקדח הזה יקל מאד על החדרת הברגים ויחסוך תזוזות לא רצויות.
לאחר שאני קודחת, אני מבריגה ברגים לתוך אותם קדחים שיצרתי.

• 

• 

הברגים הלכה למעשה מחברים את הרגליים למזוודה ושולחן המזוודה מוכן לשימוש.
החיבור הנ”ל ומשקל המזוודה על הרגליים עוזרים גם הם לאזן את הרגלים וכעת השולחן עומד יציב לחלוטין על ארבע רגליו.

וכמה מחשבות פילוסופיות משהו על
הטעויות שקורות לנו לפעמים תוך כדי עבודה ולאן התהליך הזה לוקח אותנו:

שולחן המזוודה הזה הוא גרסת הרהיט ל”נח עם 7 שגיאות” מבחינתי.
צבר בלתי אפשרי (אפשרי, אפשרי מסתבר…) של חוסר תכנון מספיק, חוסר ריכוז ומזל רע שמתרגמים לטעויות ולהרבה עבודה מיותרת.
ועם כל זה, התוצאה היא בהחלט משביעת רצון. שלי לפחות.

תוהה – הלכה למעשה, כמה רהיטים שנראים לכאורה מושלמים, עברו סנריוז עתירי פשלות שלא ניכרות לעין בלתי מזויינת? והאם הם טובים יותר או טובים פחות או טובים אחרת בזכות אותו התהליך?
וגם,
דווקא, בזכות ובגלל כל אותן הפאשלות שמתרגשות עלינו ללא כל אזהרה מראש, אני נזכרת כמה אני אוהבת ומעדיפה את גישת ה”חוסר מושלמות” והמראה “המשומש” “הפגום משהו”.
יש בגישה זו הרבה ענווה ומשהו מאד מכיל וסלחני. גישה שהיא פחות ביקורתית ופחות שיפוטית ומתוך זה יש בה הרבה יופי.
כמו כן,
כך הלכה למעשה, כל פריט הוא יחיד ומיוחד שהרי אין שני רהיטים ש”נפגמו” בצורה זהה.
(ובואו נעצור כאן לפני שאגלוש לאנלוגיה של איך הפילוסופיה הזו פוגשת אנשים….)

Related Images:

כשהייתי קטנה אהבתי עכבישים.
(מסתבר, לפי ויקיפדיה שקוראים להם עכבישאים…העכבישים הם תת מין של העכבישאים והם אינם מין של טווי קורים)
בכל הזדמנות ובכל מקום ציירתי עכביש תלוי לו על קור בודד…
בשולי המחברות, על חולצות, על קירות.
עכבישים הן חיות מרתקות והמבנים והרשתות שהם בונים עם הקורים שלהם ראויים למחקר רב דיסציפלינרי נפרד.

   

אבל לא כאן.
כאן אציג 2 תחפושות של עכביש שעשיתי לאורך השנים.
כאן תראו שהמתוחכם יותר הוא לא בהכרח המוצלח יותר. תלוי כמובן בקריטריונים בהם בוחנים את התחפושת. אין ספק שאני למדתי…

עכביש מס 1 – פורים 2012

משום מה כשאנחנו חשבנו על עכביש חשבנו על יצור גדול, שחור ושעיר עם 8 רגליים.
לתחפושת הראשונה נעזרתי ב2 זוגות גרביים שחורים שמולאו בעיתונים דחוסים. (הידיים והרגליים של הילדה הם הרגליים המשלימות ל-8) הגרביים הממולאות חוברו לקרטון שכוסה בבד שחור ופרוותי ומולא אף הוא בעיתונים דחוסים. (כדי לשמור עליהם זקופים ולא מדולדלים תקעתי בהם שיפודים)
הקרטון הנ”ל חובר לכתפיות ואת כל הקונסטרוקציה הזו שמים על הגב כמו תיק ביה”ס.  

את המראה השלמנו עם קשת לשיער אם מעין שתי קרניים שחורות פלפיות שצרפנו לקשת פושטית, חותלות שעירות שחורות, כפפות שחורות, לבוש מלא שחור וכמובן… איפור.
את ההשראה וגם חלק גדול מההנחיות לתחפושת לקחתי מפינטרסט ומהאתר הזה.
גם את הצורה הבסיסית לאיפור לקחתי משם.
שיניתי מעט בהתאם לצרכים שלנו ולבעיות שאני נתקלתי בהן תוך כדי עבודה.
     

וכך העכביש נראה בסוף:

 

את התחפושת השלמנו עם משלוחי מנות עטופים בצלופן שקוף שעליו הדבקנו עכביש קטן עשוי מפונפון  עם שתי עיניים ומנקי מקטרות שחורים כרגליים וציירנו על הצלופן רשת של עכביש (עם טוש פרמננטי)…

עכביש מס’ 2 – פורים 2017

כשהקטנה שלי החליטה שהיא מתחפשת לעכביש, הוצאנו כמובן את התחפושת שיש לנו. לשפץ, לעשות תיקונים ולרענן אותה.
לא יודעת למה, אבל החלטתי שהתחפושת הישנה אינה עומדת בסטנדרטים הנוכחיים שלי (קללת האגו?!) וציק צ’ק, בזמן שיקח לי לעדכן את התחפושת הישנה אארגן תחפושת חדשה שווה יותר.
ראיתי את התמונה הזו ונדלקתי:             

רגלי העכביש:

אבל…
אני חשבתי על קונצפט אחר. לרגליים ובכלל. התמונה היתה רק הטריגר.

החלטתי לעשות אותם מגלילי קרטון של בדים.
את הגלילים קיבלתי מנעמי, מהחנות משי וארגמן בכפר סבא. (היא עזרה לי לא פעם בעצות בנושאי תפירה ובחירת סוגי בדים גם בעבר).
הגלילים הללו הם גלילי קרטון עבה ומסיבי שהיו כרוכים עליו בדים.

החיסרון של הגלילים הללו הוא הכובד שלהם. 
הייתי צריכה למצא דרך להקטין את משקלם או …למצא פתרון אחר.
החלטתי לקלף אותם.
הם הרי עשויים שכבות שכבות של קרטון מודבק והדוק זה לזה. אסיר מהם מספיק שכבות כדי להקטין את משקלם (אולם בלי לפגוע בקשיחות שלהם)
בדיעבד…מממ…מדובר בהרבה עבודה לא קלה. הבנות התגייסו ועזרו לי כמיטב יכולתן והמשימה הושלמה. 
הגלילים נוסרו (צריך משור! אני השתמשתי בג’קסון שלי, שבעצם השם הנכון הוא ג’יגסו (jigsaw)) בהתאם לגודל חלקי הרגליים וחוברו ב”מפרקים” אחד לשני עם סרט חבלנים שחור.
סרט חבלנים הוא חזק מספיק כדי לא להקרע, הוא נדבק מצויין ויאפשר תנועה כמפרק .
את הגלילים כיסיתי בבד פרוותי שחור.
לא נותר אלא לחשוב על מנגנון שיחבר את כל הרגליים ל”טוסיק” של העכביש והכל יחד, לטוסיק של הילדה….

כך זה יראה עטוף ומחובר: 

אז איך חיברתי את הרגליים ליחידה המרכזית??

הרעיון העיקרי היה לא לקבע את הרגלים אלא לאפשר לפרק אותן להתניידות ולהרכיב אותן כשרוצים להשוויץ עם התחפושת…
הואיל והרגליים עשויות מגלילים חלולים ששבתי לנצל את זה ולהשחיל אותן בעת הצורך על מנגנון שיקובע.
את המנגנון עשיתי מצינורות אינסטלציה שקניתי בחנות חומרי בניין מקומית (שיבק. שווה. ולו בזכות שחר שמצוייד במלאי גדול של סבלנות גם ללקוחות נודניקים כמוני!)  ונעזרתי במחברים של צנורות (מחבר L ומחבר Y)  אינסטלציה כדי ליצור את המערך הרצוי לרגליים:

הצינורות קובעו לדיקט קשיח (ובתווך, עם אותם חיזוקים, הכנסתי חגורה עבה שתיקשר למותני הילדה וכתפיות לפזר את המשקל ולקבע טוב יותר את כל הקונסטרוקציה).
שקית שחורה מולאה באקרילן שנמכר בתפזורת (אפשר להשתמש במילוי של כריות ישנות) עוצבה והונחה על על המנגנון הנ”ל. ואת הכל עטפתי בבד פרוותי שחור. נעזרת באקדח הסיכות שלי כדי לקבע אותו אל הדיקט. 
עכשיו יש לי מנגנון מרכזי עם צינורות אינסטלציה שיוצאים ממנו.
על כל צינור ניתן להשחיל רגל (ולכסות את החיבור עם הבד הפרוותי שבכוונה נשאר ארוך מגליל הקרטון) או להסירה בעת הצורך.

 

פני עכביש:

בתחפושת הקודמת השתמשנו באיפור. כאן חשבתי להעזר במסכה עשויה מעיסת נייר ולוותר על האיפור:

        

לקדמת המסכה הוספתי 2 גרביים שחורות ושעירות ממולאות באקרילן והדבקתי את הבד השחור והפרוותי בכל האזורים שאינם עיניים. לאחורי המסכה חיברתי גם בד שחור פרוותי שיסתיר את הראש מאחור ויצור רצף שחור עד ל”טוסיק”.
את התחפושת משלימים עם בגדים שחורים (עם אותן חותלות שחורות מפעם) כפפות שחורות ומגן צוואר שחור (להסתיר כל חלקת עור בהירה)
וזהו.
גם כאן משלוחי המנות עם העכבישאים הקטנים התקבלו בשמחה רבה…

התמונות מתחלפות. למי שאין סבלנות, מוזמן ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

בדיעבד,
התחפושת השניה היתה הרבה יותר מדי מסורבלת והיה קשה להתנייד איתה ולהסתדר איתה. צינורות אינסטלציה לא בנויים להיות אקטיביים כך שגם הם, בפורמט הקיים (אולי כדאי להדביק אותם!) לא היו הפיתרון האידאלי.
בתחפושות הבאות שאעשה, אחת מדרישות היסוד יהיו שהן תהינה נוחות. יחסית. שקל יהיה לתפעל ולתפקד איתן.
כי אם לא, אז מה זה שווה??

 

 

 

Related Images:

אחרי הפוסט הקודם, בו ארונית צרה הפכה למדף 
ופלטה, שנמצאה אף היא ברחוב, קובעה כדלפק, לא נותר אלא לשפץ את כסאות הבר (ולהביא אותם לחיפה…).
איתם, המטבח כבר יתפקד במלואו!

כסאות הבר האלה, נמצאו בחדר פחי הזבל:

הם ישופצו לעילא וסוף סוף ניתן יהיה לשתות את הקפה של הבוקר בישיבה…

הכסאות הללו סבלו מרטיבות וכמובן יהיה צורך להחליף את כל הריפוד וחומרי המילוי, אולם הם יציבים ולמעט תיקונים קטנים לא יהיה צורך לחזקם.
כמו כן,
אני סולדת לרוב מהצבע השחור…וגם בזה נטפל!

פרוק כסאות הבר:

בפרוייקט הזה החלק של הפרוק הוא קצר יחסית.
אני מפרקת את המושב מגוף הכסא:

מסירה את הריפוד ואת כל שכבות המילוי. (איכס…כרגיל)
הפעם, נעזרת במכשיר להוצאת סיכות שקיבלתי מתנה מאורי שבא לביקור מולדת מארה”ב.
אין ספק שזה הגיע בזמן ומליון תודות לו.
לצערי, המושב היה חשוף מאד לרטיבות והסיכות היו חלודות לגמרי מה שהפך את העבודה לקשה ומתסכלת פי כמה וכמה.
מודה ומתוודה שחלק מרגלי הסיכות נשארו בפנים…

כך הלוח נראה ערום:
  
ניכרים בו סימני המים וחלק מהשכבות נפרדות.
מגעיל, נכון?
את החלקים הרופפים הסרתי מעט עם שפכטל (לא יותר מדי, בסוף הוא צריך לשאת עכוזים…) והתנחמתי בעובדה כי לא יראו ממנו דבר. בסוף הוא יכוסה היטב מכל הכיוונים.

זהו. החלק של הפרוק נגמר. נכון שקצר יחסית?

בשלב זה ניתן לחלק את העבודה לשניים: העבודה על גוף הכסאות והעבודה על המושב שלהם.
מה שמכתיב לי את הסדר הוא מזג האויר. יש דברים שאין מצב שאעשה בבית…

שיוף:

בכנות, אני חושבת שזה החלק הכי מאוס בעיני. האבק והטינופת של השיוף נכנסים לכל חור…
אבל אין בררה.
כדי שעבודת הצביעה תצלח, חייבים לשייף. 
…..בדיעבד (תראו בסוף!) אולי היה עדיף לשייף פחות…
אבל זו חכמה של לאחר מעשה.
וגם זה, רק אולי…הקלות הבלתי נסבלת.
אז שייפתי.
והפעם עם משייפת אקסצנטרית חדשה שהתחדשתי בה לרגל 17 שנות נישואין (אל תעשו לי פרצופים! כל אחד עם האהבות שלו…לי תכשיטים או בגדים לא עושים את זה…)
   
הואיל ואין בכוונתי לחשוף את העץ ומכיוון שהמשענת תקבל טיפול שהשיוף לא תורם לו מלבד חיספוס העץ (ובהתחשב כמובן בעובדה שזה לא החלק האהוב עלי בתהליך…) אני משייפת קצת יותר מהמינימום הנחוץ, להערכתי,ולא יותר.
מדוע בכל זאת לשייף?
מאחר ובתהליך השיוף, המשטח מתחספס והצבע נתפס עליו טוב יותר.

תיקונים:

השלב הזה היה יכול להעשות גם לפני שלב השיוף.

בכל מקרה, אחרי התיקונים יהיה צורך בשיוף קל.
כפי שכתבתי בתחילה, אין צורך בהרבה תיקונים אולם יש נקודות במשענת שבגלל הרטיבות, נפתחו מעט. את הנקודות הללו אני מורחת בדבק נגרים ומהדקת בכליבה (או בפלייר פטנט…) עד ליבוש הדבק – כ-12 עד 24 שעות.

     

ולאחר היבוש ושיוף קל, יש למלא “דפיקות”, חורים וסדקים בעץ, באמצעות חומר מילוי לעץ. 
בפרוייקט הזה, לא היה צורך בכך.

צביעה:

מי שראה כבר פרוייקטים שלי יודע שיש לי חולשה לצבע הירוק.
חוץ מזה, יש לי צבע ירוק… דבר שאיכשהו נותן עדיפות לצבע ירוק.
וגם הצלחתי להדביק את ה”לקוחה המיועדת” בהעדפה הזו שלי
(שמסתבר שלא תמיד היא נדבקת בהעדפות שלי…לדאבוני (-; )
אז צבעתי את הכסאות בירוק.
ירוק אקרילי, שמיועד לצביעת קירות ושהיה אטום להפליא ונצמד נפלא למשטחים (דבר שנבחן גם בהמשך…)
כפי שניכר בתמונות, עשיתי את הצביעה אל מול הנוף, במזג אויר נפלא שלא אופייני לדצמבר.

שימו לב שאת המשענת אני לא צובעת באופן מלא.
הכסאות מאד דומים אבל לא זהים. אופן הרכבת המשענת שונה בין שניהם והחלטתי שלא אטשטש את השוני אלא אדגיש אותו באמצעות טיפול שונה, שיתן לכסאות הבר את אופיים הייחודי.

כמו כן, אחד מהכסאות, היה צבוע באדום מתחת לשחור.
כנראה שזו הסיבה שהם נצבעו בשחור.
הצבע האדום הזה האכיל אותי מרורים.
איכשהו, בצורה דיפוזית, הוא הצליח לצאת ולצוץ כל פעם מחדש. את הכסא הזה, צבעתי בערך פי שתיים יותר שכבות מהכסא השני, עד שנראה לי שזה כבר בסדר.

משענות כסאות הבר מקבלות טיפול אחר לגמרי:

חשבתי בתחילה להשתמש בדפי ספר לכסוי משענות כסאות הבר. שיתנו גוון וטקסטורה עדינים מאד ולתת דגש ואמירה צבעונית בבד של הריפוד.

    
לצערי, ה”לקוחה המיועדת שלי” לא ראתה עין בעין איתי את החזון שלי לריפוד ובחרה בבד פרקטי אבל מאד שמרני.
לדעתי כמובן.
וכל נסיונותי לשנות את דעתה עלו בתוהו.
מכיוון שכך,
אלה הם הנתונים ואיתם אני אעבוד…

מי שקרא על שיפוץ המדף יודע שהשתמשתי במפה של הולנד כאלמנט עיצובי. 
מאחר וכסאות הבר ישמשו במטבח, ומאחר והריפוד כבר לא יהווה מוקד עיצובי, החלטתי להעביר את המוקד הדומיננטי למשענות ולכסות אותן גם במפות (דרום אמריקה ואסיה!) במקום בטקסטורה של כתב. 
כאן, כמו במדף ובשונה מטקסטורה של כתב, אני מתכוונת להדביק חתיכה אחת רציפה כך שהתמונה תשמר. זה מחייב חיתוך מדוייק, התאמות ועבודה מוקפדת וזהירה.
אני מתחילה עם החלק הצר שיחופה במפה:

 

מדביקה את המישור. את השוליים חותכת לרצועות מקפלת פנימה לשני הצדדים ומדביקה. האזור הזה יכוסה כולו גם ע”י מפה.
החזית הקדמית והאחורית מטופלות שונה בשני הכסאות בגלל השוני ביניהם.
בכסא 1 אני מדביקה את המפה ישירות על המשענת:

באמצעות סכין יפנית (אחרי יבוש הדבק!) מסירה שוליים מיותרים,
 
ומשייפת שאריות עם נייר לטש:

בכסא 2 זה קצת יותר מורכב כי אי אפשר למדוד בערך ולעשות תיקונים אח”כ.
אני יוצרת שבלונות באמצעות נייר זול (או עיתון) וגוזרת אח”כ את המפה בהתאם.
זוכרים את המשפט שעדיף למדוד פעמיים משלגזור פעמיים? הוא בהחלט תופס כאן.
במיוחד אם אין לכם מפה נוספת לרזרבה.

מיותר לציין שאת ההדבקה יש לעשות בהדרגה ובצורה יסודית וזהירה.
למרוח על רצועת השטח שכבה דקה ואחידה של דבק באמצעות מכחול או מברשת. להצמיד את מפת הנייר ישר ככל הניתן ולשחרר בועיות אויר בעדינות מבלי לעשות קרעים בנייר. ולעבור הלאה לרצועת השטח הבאה…

אחרי שהכל מתייבש אני מורחת שכבת דבק על כל האזורים שמכוסים במפת נייר ומשאירה לייבוש מלא

אחרי יבוש מלא של שכבת הדבק, אני משייפת בעדינות את כל השטח,כולל החיבורים, עם נייר לטש עדין. השלב הזה גם מחליק את השטח וגם יוצר מראה “משומש” ומשופשף למפה, דבר שתורם ל”לוק” שאני מעוניינת ליצור.
בשלב זה עדיף לחזור על התהליך של שכבת הדבק, אולם ניתן לוותר עליו ולעבור ללכה.

איטום כסאות הבר באמצעות לכה:

שלב ארוך, משעמם והכרחי ביותר.
כל הכסא (למעט במושב שירופד) – האזורים הצבועים והמודבקים כאחד צריכים להצבע על מנת להגן עליהם מלכלוך, פגיעה ולחות.

לכאורה, שלב טכני, שעושים ומסיימים.
לדאבוני, הצבע האדום, הזכור לרע משלב הצביעה, התעורר שוב לחיים.
הלכה, על בסיס המים, גרמה לו שוב להגיח החוצה…

מה אני עושה??? יאוש…

קודם כל, נתתי ללכה להתייבש ולהיסטריה לשכוך.

נראה כי הצבע האדום הזה עקשן ביותר וכשהוא נרטב, הוא צץ שוב ושוב.
חשיבה רציונלית אומרת כי צריך תחילה לאטום את הכסא על מנת לנטרל את החשיפה של הצבע האדום ללחות שמעוררת אותו. ורק אח”כ לצבוע.
זה בדיוק מה שלכה עושה. אוטמת את הכסא…
ועל הלכה צבעתי שוב בירוק. 
בד”כ לא עושים זאת. משייפים את הלכה כדי שהצבע יתפס על העץ. אבל לא היה לי מה להפסיד. האלטרנטיבה היא לשייף שוב הכל עד להסרת כל הצבע האדום, אם זה בכלל אפשרי בלי להרוס את הכסא… ואין מצב שאעשה זאת.
לא צבעתי את כל הכסא. רק במקומות בהם הצבע האדום הציץ. והצבע הירוק האקרילי, שמיועד לקירות, נתפס מצויין גם על הלכה (אמרתי לכם שהנושא יבחן בהמשך…כאן זה ההמשך…)
היה טיפה הבדל בגוון:

אבל ההבדלים הללו נעלמו לאחר שכבה נוספת של לכה על הצבע שעל הלכה (הצלחתי לבלבל אתכם?)

אתם מבינים עכשיו למה הצטערתי כי בכלל שייפתי את הכסא?
כמובן שכל זה נכון רק לכסא אחד מהשניים. וזה מסוג הדברים שיודעים רק אחרי שקרו.

ריפוד מושב כסאות הבר:

בשלב הזה אני כבר ספונה בבית, ביום של גשם. וממילא, אני צריכה לעבוד עם מכונת התפירה.

גוזרים את החומרים:

ספוג כחול 4 ס”מ: 

משטח אקרילן שיעטוף את הספוג והלוח:

והבד לריפוד. בד דמוי עור (קל לניקוי ופרקטי מאד. בפרט במטבח) בצבע קרם.
(זוכרים?לחשב אם צריך ולמדוד פעמיים…). גזרתי את מידת המושב (+ 1 סמ’ לתפרים) ואגזור רצועות ברוחב 7 סמ’ בשביל גובה הספוג.
קחו בחשבון בחישוב רוחב הפס שלכם את התפר+גובה הספוג+גובה הלוח+ מעט בד שיאפשר מתיחה והידוק באקדח סיכות ללוח מלמטה.

באופן טבעי לרוב לא ניתן לגזור רצועה אחת ארוכה שתקיף את כל היקף המושב ותצטרכו מן הסתם ליצור חיבורים. נסו לתכנן את המיקום החיבורים הללו.

תפירה:

רגע לפני שהתחלתי לתפור, ניסיתי שוב להפעיל את קסמיי, מניפולציותי וכל דבר אחר שנגמר אף הוא ב”אי” על הלקוחה שלי…
אולי היא תסכים בכל זאת להמיר את צבע כסוי המושב … כתום היא לא רצתה. אבל אולי בורדו??

ו…נאדה.
אנחנו נשארים עם ה”קרם”… עד הסוף. ויהי מה.
אז אני תופרת את הרצועה של המושב בהקף מסביב:

מאחר ויש לי שני כסאות, החלטתי לנסות שתי גישות שונות בתפירת הרצועה:
גישה ראשונה – לחבר את הרצועות זו לזו בצורה המשכית ולחברן למשטח המושב כך שנקודות החיבור תהיינה אקראיות.
גישה שניה – לחבר כל אחת מפאות משטח המושב לרצועה ורק אח”כ לחבר את הרצועות זו לזו בנקודת העיקול/החיבור הטבעי.

באופן מפתיע (אותי לפחות…) הגישה הראשונה היתה נוחה לי יותר לעבודה וגם התוצאה היתה מוצלחת יותר לטעמי.
ואולי אני צריכה להתאמן יותר על הגישה השניה…

מרכיבים ומרבדים את המושב:

לא נותר אלא להרכיב את המושב על שכבותיו (ובסוף לחבר אותו לגוף).

---

על מה בעצם אנחנו יושבים?

זה המקום להרחיב טיפה על המילוי השכיח בכסאות (ללא קפיצים):
לוח עץ: ראיתם אותו בתמונות.
ספוג: אני משתמשת בספוג כחול. ספוג כחול נחשב ספוג קשיח איכותי ועמיד יותר לאורך זמן מהספוג הלבן. כאן תקבלו סקירה קצרה על סוגי הספוגים השונים והיעוד שלהם.
ניתן להשיגו בעוביים שונים בהתאם לייעוד שלו. במקרה זה (ובכלל בכסאות) עובי של כ- 4 סמ’ הוא העובי שהיה לפני הפרוק וזה עובי נח לישיבה.
משטח אקרילן: האקרילן הוא גם החומר שממלאים איתו כריות נוי. ניתן לקנותו בחנויות בדים או חנויות יצירה במשקל למילוי (כריות…) או כמשטח לפי מטר. במשטחי האקרילן משתמשים כשכבה עליונה ומרככת בריפוד כמו גם במגיני ראש, בכסויים למיטה וכן הלאה.
הבד: בהתאם לבחירתכם וליעוד של הרהיט.

---

את הספוג אני מניחה על לוח העץ (המחמירים ידביקו אותו. אני לא רואה בזה צורך) ועוטפת אותו (ואת הלוח) במשטח אקרילן שאני מקבעת ללוח מצידו השני במס’ מקומות באמצעות אקדח סיכות.
 

את הכיסוי שתפרתי, אני מלבישה על הספוג ומהדקת אותו לצד השני של הלוח.
   
אני מתחילה ממרכז הפאות

ומתקדמת לפינות בהן אני מטפלת ומהדקת בסוף.
תוך כדי התקדמות אני חותכת אקרילן עודף. כך זה נראה כשאני מסיימת:

ברשומה הזו על כסא אחר ששיפצתי, יש גם ריפוד של מושב כסא, אחר קצת.
ניתן לקרא שם על בחירת סוג אקדח סיכות, על בחירת סוג הבד ועל הגימור.

טיפול באחוריים של הכסא:

עד עכשיו טיפלנו (בנקודת המפגש של הכסא) באחוריים שלנו. 
עכשיו נטפל באחוריים של כסאות הבר.
מי שהספיק כבר להכיר אותי מרשומות קודמות, חשוב לי שהכסאות יראו טוב גם מלמטה. זה מקבל חשיבות יתר כשהלוח ישן ומגעיל ונשארו עליו סימני רטיבות.

אני בוחרת שאריות בד כלשהן (ממש לא משנה איזה , רק שיהיו בגודל מתאים) ואני מכסה את הצד התחתון, הגלוי של הלוח. את הקצוות אני מקפלת פנימה ומהדקת ללוח באמצעות אקדח סיכות.

כשהלוח מכוסה מכל הכיוונים, לא נותר אלא לחבר את המושב המוגמר לגוף הכסא באמצעות ברגים, בדיוק במקום ממנו הוצאנו אותם כשהכסא פורק.

זהו. כסאות הבר מוכנים לשימוש.

התמונות עוברות לבד. למי שהקצב איטי מדי, לחיצה על התמונה, תחליף אותה.

אני מזמינה אמריקנו גדול. בלי סוכר ובלי חלב.
מחכה ב”דרום אמריקה” בבקשה..
שבת שלום.

 

Related Images:

שיפוץ ספה מעץ, כולל בהכרח יצוב של הקונסטרוקציה וחידוש העץ על קישוטיו.
בפרט כשהעץ הוא בעל נוכחות משלו (ולא רק חומר שלד).
הפוסט הזה יעסוק בעץ – פרוק החלקים, הרכבתם והדבקתם מחדש וטיפול בעץ ובפיתוחים שלו.

להזכירכם,

את המבוא לסידרה הזו של שיפוץ הספה תוכלו לקרא כאן:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”

את שלב ההפשטה של הספה תוכלו לקרא כאן: “הספה – פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ”
ואותו סיימתי במצב הזה:
לכאורה, לו כל חיבורי הספה היו חזקים והקונסטרוקציה היתה יציבה ולא מתנדנדת, היה קל יותר. הייתי יכולה כבר עכשיו לטפל בעץ ולחזור ולהרכיב חזרה את תכולת הספה שהסרתי בפוסט הקודם.

לצערי זה לא כך. המצב אפילו מורכב יותר.
חלק מהחיבורים רופפים וחלק מהחיבורים חזקים.
מאחר ואי אפשר לפרק רק חלק, זה או “הכל” או “לא כלום”. במקרה שלי, עם לא מעט חשש ודפיקות לב, הלכתי על הכל. אם עושים, עושים כפי שצריך.
אין טעם להשקיע כל כך הרבה זמן אנרגיה ומשאבים ושהספה תהיה לא יציבה, נכון?

הואיל והחלטתי לפרק את הקונסטרוקציה, את הטיפול בעץ (ניקוי, הסרת שאריות פוליטורה…) אעשה בחלקים. יותר נח לעבודה.
אבל תחילה הפרוק…

---

לנסות לחשוב קדימה:

בשלב זה ידעתי כבר שאזדקק בהמשך לכלים שעדיין אין ברשותי כמו כליבות, מותח רצועות וכמו אקדח סיכות חשמלי.
גם לקחתי דגימות ממסמרים ומחומרים שפרקתי והתחלתי לחפש באינטרנט אחר רפדים וספקי ציוד וחומרים לרפדים, שאוכל להזמין מהם.
לצערי, המקום שנראה המבטיח מכולם, בחולון, כבר לא מוכר ציוד (או שאינו מוכר ציוד לאנשים פרטיים שכמותי) במקום אחר בפתח תקווה שמוכרים בו מזרונים בדים וציוד משלים לרפדים הסתכלו עלי בעיני עגל ואמרו שכבר לא משתמשים בחומרים הללו. גם את המסמרים שחיפשתי אין. כבר לא עושים מסמרים כאלה עם ראש גדול.
בקיצור…מה עושים??

כליבות קניתי כאן. אחת גדולה ואחת קטנה (חכמה של אח”כ – זה לא מספיק!!!) וגם רצועת ראצ’ט שאוכל להדק איתה את כל המבנה (תראו תמונות בהמשך).
מכשיר מתיחה לרצועות הזמנתי באינטרנט (לא זול יחסית…) שיגיע עד שאזדקק לו.
אקדח סיכות חשמלי (המכשיר הכי יקר שקניתי במיוחד לשיפוץ הספה ועשיתי בו כבר שימוש גם בשיפוץ רהיטים אחרים מאז) קניתי כאן בחנות קרובה לבית. באופן מפתיע מתוך השוואת מחירים (וחברות ) כאן דווקא קיבלתי את המחיר הזול. במכשיר שאני קניתי (RO-MA תוצרת MAESTRY) יש גם אפשרות לאקדח מסמרים, תכונה שקיבלתי כבונוס במכשיר ועזרה כבר עם שיפוץ הספה הזו.

לגבי חומרים,
תחילה עשיתי נסיון להערכה גסה של מה אצטרך וכמה, אילו חומרים ופריטים יש להם חלופות “מודרניות” שאוכל להשיג כאן (ועלויות…) ונכנסתי לחנויות ריפוד בEBAY לראות מה אוכל להשיג והיכן. אין ספק עבודה בפני עצמה.
פרוט של הדברים אתן בהמשך בחלק הרלוונטי. הכנסתי בנקודה זו התייחסות מאחר ואת ההזמנות הייתי צריכה לעשות הרבה קודם על מנת שהאספקה שלהם לא תעכב אותי יותר מהנחוץ.

---

1. פרוק קונסטרוקצית העץ לחלקים:

התומכות האופקיות שמוסתרות בתוך המילוי מחוברות במסמרים. יש להוציא אותם בזהירות מבלי לפגוע בעץ.

על מנת להוציא מסמרים אני נעזרת במברג, בפלייר אף ארוך ובצבת.
כמו כן במקומות מסויימים אני נעזרת בפטיש (עדיף עטוף בסמרטוט על מנת לא לפגוע בעץ) על מנת להרחיק את החלקים אחד מהשני.
על התומכות אני רושמת בעיפרון את מיקומן במבנה ואיזה צד עליון, על מנת שאדע להחזירן במדוייק למקומן. להזכירכם, אף אחד מהחלקים הללו אינו גלוי לעין. כמו כן, אני שומרת גם את המסמרים שהוצאתי! זה הוכיח את עצמו בדיעבד!

מעכשיו הלאה אין מסמרים. כל החיבורים הם באמצעות פינים ודבק.

חלקם מתמסרים ומשתחררים בקלות וחלקם……לא!!!

את החלקים השבורים (לשמחתי אין הרבה ולרוב הם במקום מוסתר) אני שומרת היטב. הם יודבקו חזרה בבא הזמן. גם הפין השבור יתאחד חזרה בבא הזמן בעזרת דבק וכליבה.
על מנת לשחרר חלק מחלק אני נעזרת בלחץ מתון ובפטיש עטוף סמרטוט (חשוב! לא לפגוע בעץ!) וכן אני מרטיבה את החיבורים במים עם קצת חומץ. דבק נגרים אינו עמיד במים ואני מנסה לגייס את התכונה הזו לעזרתי.

אם יש חיבור עדין ומשני (כזה שלא מונע פרוקים אחרים) שממאן להפרד בכל מחיר, לא הייתי נלחמת איתו. הסיכוי לשבר הוא גדול ואין הצדקה לכך. תפעילו שיקול דעת.
אחד הדברים הכי חשובים בפרוק הוא לדעת לאן כל חלק צריך להתחבר חזרה. הגדירו לעצמכם אסטרטגיית עבודה לפני שאתם מפרקים. רישמו במקומות מוסתרים מיקום וכיוונים. במקומות גלויים ניתן להדביק מסקינטייפ עם כיתוב (תצטרכו להסירו בניקוי אולם תחזירו חדש כשתסיימו.)

בנקודה זו, אחרי שכל הספה הופשטה ופורקה, אני מרגישה שאני הופכת צד בתקליט (טכנולוגיה שמתאימה בהחלט לזמנה של ספה זו). עד רגע זה פרקתי את הקיים. מרגע זה והלאה, פחות או יותר, אני מתחילה לשקם, לבנות מחדש את הישן.

2. טיפול בעץ:

– ניקוי

הטיפול בעץ מתחיל עם ניקוי.
אני נעזרת בגיגית קטנה עם מים, קצת סבון כלים, סמרטוט ומברשת שיניים לעבור על כל חלקי העץ.
מאחר והספה ישנה מאד, רוב הציפוי שלה ירד כבר והעץ ספג לחות והשחיר בנקודות מסויימות.
באזורים מאד שחורים אני מנסה ליישם אקונומיקה מדוללת במים. (מאד בזהירות, לא קראתי על זה בשום מקום ואני עלולה לגרום נזק לעץ…אני יודעת שנעזרים באקונומיקה נגד עובש ומחליטה לבדוק זאת) לשמחתי העץ לא ניזוק ונדמה לי (או לפחות זו משאלת הלב שלי) שיש  אפילו הטבה.

כפי שאתם רואים, המים לא נשארים נקיים ואני עושה סיבוב שני והפעם עם מים וחומץ.
חשוב מאד לנקות היטב את החיבורים מדבק על מנת שניתן יהיה לחבר הכל חזרה והמים עם החומץ עוזרים (או לפחות אני רוצה להאמין כך) לרכך את הדבק.

– שיוף עדין 

אחרי שחלקי העץ נקיים אני מתחילה לשייף אותם אחד אחד ובעדינות.
מטרת השיוף להסיר שאריות ציפוי אם נשארו, להסיר שכבה של לכלוך ולנקות ככל האפשר את החיבורים לקראת החיבור חזרה.
כאן אין מקום למשייפת חשמלית.
את הכל עושים ידנית ובעדינות על מנת לא לפגוע בפיתוחים של העץ.
קניתי 3 עוביים של נייר שיוף ושיחקתי איתם בהתאם לתחושה. הפעילו שיקול דעת ותתחילו עם עדין יותר על מנת לא לגרום נזק.
באזור החיבורים צריך להיות עדינים אבל קשוחים.
כאן נעזרתי גם בסכין יפנית לגרד את הדבק ולדקק מעט את הפינים. את זה עשיתי בעיקר לאחר שניסיתי לחבר וראיתי שהפינים לא נכנסים היטב.

– מילוי סדקים

אחרי שנראה שסיימנו לשייף, ממלאים סדקים זעירים שנוצרו במשך הזמן בעץ באמצעות שפכטל לעץ. במקרה זה השתמשתי בשפכטל כהה בצבע אגוז.
אני מיישמת אותו באמצעות האצבע. עדיף להשתמש בכפפות סיליקון.
אחרי היבוש של השפכטל, יש לשייף מעט, להסיר שאריות של שפכטל ולהחליק את העץ.

3. חיבור כל החלקים חזרה למבנה יציב:

חייבת להודות שהחלק הזה בשיפוץ הספה – של חיבור החלקים חזרה, החסיר בי יותר מפעימה אחת.
בכלל, הפוסט הזה מבין כל הפוסטים שיעסקו בשיפוץ הספה, עוסק לדעתי בחלק הרגיש ביותר בשיפוץ ספה.
כאן הטעויות הן כמעט בלתי הפיכות.
קונסטרוקציה שנשברת אינה ניתנת להדבקה (להבדיל מקישוטים ופינות למיניהן) וקונסטרוקציה שאינה מחוברת היטב חזרה, דינה דומה.
אין טעם להמשיך לעבוד על ספה מתנדנדת או שאינה יציבה.

---

טיפ-
דבר חשוב שלמדתי מהחיבור של הספה (ושל רהיטים אחרים ששיפצתי אחריה) –
אם אפשר וככל שאפשר, עדיף לחבר הכל יחד ולא כל חלק בנפרד.
כך החלקים יכולים להתאים עצמם זה לזה בקלות רבה יותר. אנו לא עובדים במעבדה בה הכל נמדד בדיוק של חלקי המילימטר. קיים טווח קטן של תנועה אשר אנחנו מאבדים (וזה יכול להיות מצער מאד!) כשאנחנו מחברים כל חלק בנפרד ונותנים לו זמן יבוש מלא.
המשמעות של זה שצריך הרבה כליבות שיוכלו לעבוד במקביל (וכלי עבודה אינם זולים. וצריך גם מקום לאפסן אותם!)
אני למדתי זאת בדרך הקשה ועם לא מעט פעימות שהחסרתי כשנראה לי שחלקים מסויימים אינם מצליחים להתחבר חזרה.
שלא תגידו שלא ידעתם!

---

אני לא ידעתי …
רציתי להסתפק במינימום מכשירים וזמן לא היה מגבלה מבחינתי.
וחיברתי כל חלק בנפרד.
שימו לב בתמונה – חתיכות המסקינטייפ המודבקות על העץ הן תזכורת שלי למיקום החלק. כמו כן, שימו לב שאני מהדקת את הכליבה כנגד סמרטוט ולא ישירות על העץ כדי לא לפגוע בעץ.
חשוב במיוחד (וקשה ומורכב במיוחד) כשיש חלקים מעוגלים והזויות הן לא של 90 מעלות.
בחלק הזה, בפרט אם כמה כליבות משתתפות בתהליך, תצטרכו לגייס עזרה של אדם נוסף שיעזור לכם לקבע צד אחד בעוד אתם תהדקו צד שני. זיכרו להשתמש בסמרטוט או ספוג במקום בו מופעל לחץ על העץ.

---

עוד טיפ –
חברו תחילה על יבש. בלי דבק.
תוודאו שזה נכנס ויושב היטב תחילה. זה אמנם יחייב אתכם להפריד את החלקים שוב (ולפעמים יש להפעיל לחץ) וכמובן זו עבודה נוספת, אבל יחסוך לכם עגמת נפש אם זה לא יושב היטב ומחייב אתכם לפתוח ולתקן את החיבורים (לגלף ולשייף עוד טיפה את הפינים באזורים שונים).
מניסיון…

---

אחרי שהחלקים מתחברים היטב (או לשביעות רצונכם…כאמור, זו לא מעבדה כאן) רק אז הכניסו את הדבק לסיפור. תוודאו שהדבק יגיע לכל מקומות המגע ונסו לא להכניס יותר מדי דבק.
כאשר מהדקים את הכליבות על העץ, שאריות הדבק יוצאות החוצה. נגבו אותן. אם הן תתיבשנה ותתקשנה, יהיה קשה יותר להסירן.
זה גם השלב בו הדבקתי את הפינות שנשברו בפרוק הן שולבו בהדבקת החלקים הרלוונטיים.
מהר מאד גיליתי שכליבה אחת גדולה ואחת קטנה לא מספיקות לי.
קניתי עוד שתיים: גדולה נוספת ובינונית. היום יש לי 4 כליבות.
בעבודות קטנות יחסית ובעזרת אילתורים, אני מסתדרת.
ברור לי שאם תהיה לי שוב עבודה בסדר גודל כזה, אקנה בלי להסס עוד כליבות.

רצועת הראצ’ט נכנסת לפעולה בחיבור חלקים בהם הכליבות הגדולות ביותר אינן גדולות מספיק.

וכשכל החלקים צריכים להתחבר יחד, אני עוצרת נשימה…
עם קצת מניפולציות הכל מתחבר בסוף.
2 הכליבות הגדולות שלי בפעולה, כמו גם רצועת הראצ’ט שמפעילה לחץ הקפי על אזור המושב – המהווה מסגרת סגורה על מנת להדקה.
לצערי נראה שרגל אחת מתרוממת ואני ממקמת משקולות (2 אלבומים כבדים! ) בכל אחד מהצדדים של הספה כדי להפעיל לחץ גם בכיוון הזה.
יש פה ושם חיבורים לא מושלמים שאצטרך למלא אותם לאחר היבוש בשפכטל אבל בשלב זה לא נותר לי אלא להתפלל …

4. פינישים לפני גימור ואיטום העץ:

נראה שהכל עבר בשלום ואני יכולה שוב לנשום ולהמשיך.

אחרי שהכל מודבק, הגיע הזמן לחבר חזרה את החלקים שחוברו במסמרים. כאן אקדח הסיכות שלי בפורמט של אקדח מסמרים תרם את חלקו.

לא מצאתי מסמרים כמו המסמרים שהוצאו מהספה.
במסמרים שנשארו ישרים וניתן היה לעשות שימוש חוזר, עשיתי שימוש חוזר ובמקומות אחרים השתמשתי באקדח. זכרו שהמקומות הללו מוסתרים והחשיבות היא פונקציונלית בלבד.
יש מספר חיבורים לא מושלמים בהם צריך לעשות תיקונים עם שפכטל. חיבורים לא מושלמים וגם מקומות בהם יש קימורים בעץ, קימורים שנוצרו מתוספות קטנות של עץ שהודבקו למסגרת הבסיסית.
לצערי אין לי תמונות להמחיש זאת. לא את החיבורים שיש למלא ולא את אזורי החיבור של הקימורים.

בתמונות הללו צילמתי אזורים לאחר מילוי בשפכטל. התמונות באיכות גרועה, אבל זה מה שיש לי.
כמובן שאחרי הטיפול בשפכטל והיבוש צריך לשייף בעדינות על מנת להסיר שאריות שפכטל ולהחליק את האזורים לקראת צביעה. לא לשכוח לנגב היטב את האבק שנוצר בשיוף.

 

---

בחירת גימור לעץ.

למה שכאן יכול להתחיל ולהסתיים בשורה אחת, לרוב הקדימו לא מעט התלבטויות וספקות וגם לימוד ונסיונות.
לפעמים בחנתי לעומק פתרון מסויים שבסוף נפסל על הסף.
במקרה זה ההתלבטות הראשונית היתה האם לצבוע את העץ או להשאירו בגוון הטבעי שלו.
בזכות הפיתוחים בעץ ניתן יהיה בצביעה לקבל אפקט שאבי שיק מקסים, לאוהבי הסיגנון.
כך גם ניתן יהיה גם לכסות על האזורים הכהים יותר.
למרות היתרונות לכאורה של הצביעה,  הכריעה הנטייה שלי לתת עדיפות למראה המקורי של החומר.
ההתלבטות המשנית היתה איזה גימור לתת לעץ:
ווקס? לכה? פוליטורה?
בשלב זה החומר היחידי שהכרתי ועבדתי איתו כבר בעבר היה הלכה השקופה על בסיס מים.
הואיל והכיוון היה לנסות ולהשאר נאמנה ככל האפשר לחומרים ולשיטות של פעם, היה לי חשוב ללמוד על שיטות אחרות.

למדתי להכין ווקס מדונג ושמנים טבעיים שניתן להשתמש בו בבטחה על צעצועי עץ לילדים כמו גם כמשחה לעור ולשפתיים (בפרט לסובלים מאטופיק דרמטיטיס ומשתמשים במוצרים אורגנים ללא תוספות תעשייתיות)

וכן למדתי על הפוליטורה הטבעית, המתבססת על שלאק. שלאק, כפי שכתבתי כבר בפוסט אחר בעבר, הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.

השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן.
מאחר והעמידות של הפוליטורה גבוהה יותר, ההכרעה נפלה לטובת הפוליטורה.
יש אנשי מקצוע שרוכשים את השלאק בצורת פתיתים וממיסים אותו בעצמם. בשבילי, בשלב הנוכחי, זה עדיין מורכב מדי והחלטתי לרכוש תמריק שלאק מוכן לצביעת הספה.
ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.

5. איטום העץ בגימור פוליטורה:

כאמור, בחרתי בפוליטורה (שלאק) כגימור אוטם לעץ.
את הפוליטורה מורחים כמובן רק באזורים הגלויים של העץ.
לישום הפוליטורה על העץ השתמשתי בפקעת (צמר גפן עטוף בטריקו ישן) אותו הספגתי בתמריק. השתמשתי בשמן זית על מנת לסכך את התנועה של הפקעת על העץ.
היו אזורים בהם השתמשתי במכחול על מנת לחדור לתוך הפיתוחים בעץ.
בתמונות הללו ניתן לראות היטב היכן הפוליטורה יושמה והיכן לא.
האזורים בהם הפוליטורה לא יושמה, יכוסו ע”י הריפוד וינעצו בהם מסמרים וסיכות.
הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ככל שמורחים יותר שכבות כך המשטח מבריק יותר והציפוי קשה יותר. לשיקולכם.

וברגע שהשכבה האחרונה של הפוליטורה מתייבשת…

הפוסט הזה נגמר.
החלק הבא בשיפוץ הספה יעסוק בעיקר ברצועות וקפיצים… ואולי טיפה נגע בתכנון קדימה.

 

Related Images:

באחד הבקרים קצת לפני פסח, בדרך ליוגה, אני מבחינה פתאום ברגל סקסית מציצה מערמת גזם ביציאה מהחניה.
לאחר התלבטות של שניה וחצי החלטתי לבחון את אותה רגל. ואת שאר הגוף שמחובר אליה.
אין צורך להלחץ…הרגל היא רגל מעץ דהוי עם פיתוחים.
אל הרגל היתה מחוברת ספה עם עוד 4 רגליים, סקסיות לא פחות.
הריפוד היה פעם מקטיפה בצבע בורדו יין ,עם קפיטונאג’ (כפתורים שקועים בריפוד) בגב הספה.
מגעיל ברמות אבל עם מ-ל-א פוטנציאל.

ספה כזו אי אפשר להשאיר ברחוב. אין. לא משאירים ברחוב.
כשאני רואה ספה כזו אני שוכחת את פריצת הדיסק שלי ואת שיעור יוגה.
גם העובדה כי אין לי מקום…לא באוטו ולא בבית, הופכת מישנית.
הצלחתי לגרור את הספה לאוטו שלי, להשכיב את המושבים האחוריים ולדחוס את הספה כך שחלקה נשאר בחוץ, מונע מדלת הבגאז’ להסגר.
וכך לאט לאט עם בגאז’ פתוח נסעתי איתה ליוגה. ולאט לאט עם באגאז’ פתוח חזרתי איתה מיוגה הביתה. (ואגב, ערמת הגזם כבר נאספה בשלב זה כך שהספה ניצלה!)
הסטודנט שלי, שאז עוד לא היה סטודנט, עזר לי לחלץ אותה מהרכב ולאפסן אותה זמנית באזור המחסנים.

זו הספה כפי שנמצאה, מצולמת באזור המחסנים
(תאורה גרועה, מצלמה גרועה, תמונות גרועות…אבל זה מה שיש):

ספה. הטריגר להתגשמות חלום

בזמנו, שיפוץ רהיטים היה אצלי עדיין בגדר חלום.
היו אין ספור תרוצים למה לא:
אני לא יודעת איך…
אין לי מקום…
איפה אני אעשה זאת…
אין לי כלים מתאימים…
כבר אז אספתי רהיטים פוטנציאלים שהתמקמו אצלי בגלריה. מדי פעם קיבלו הצעת מחיר ממשפץ רהיטים זה או אחר. המחירים היו כ”כ גבוהים והצורך, אמוציונלי בלבד כך שהם נשארו במצבם הנוכחי. מחכים לצורך ממשי שיתעורר…

את הספה הזו לא תכננתי להכניס במצבה הנוכחי הביתה. כל כך מגעילה היא היתה.
אז ניסיתי לקבל הצעת מחיר…. ונחנקתי.
וכאן בדיוק היתה נקודת ההכרעה.
היו בפני 2 אפשרויות-

1. לזרוק את הספה ולהפקירה למשאיות הגורסות ושוברות ומפנות את הכל לטייבה
2. לשפץ את הספה בעצמי. ללמוד תוך כדי. לקנות כלים וחומרים ולהתייחס לכל הוצאה כזו כאל חלק משכר הלימוד. מה יכול להיות? מכסימום אזרוק את הספה הזו בשלב מאוחר יותר, אחרי שאדפוק לה את הצורה.

 

בשלב זה לא קשה לנחש באיזו אפשרות בחרתי.
היום, אחרי תהליך ארוך של למידה ועשיה, הספה ניראת כך:

ומאז הכל הסטוריה.

הפוסט הזה הוא בעצם מתאבן או הקדמה…

תהליך שיפוץ הספה הוא ארוך מאד (מצולם. לא איכותית, אבל ניתן לקבל רושם) ויתחלק למס’ פוסטים שיעלו, לא בהכרח ברצף:
(כן, תצטרכו לעקוב…מזכירה לכם שאתם יכולים להרשם למטה ולקבל את כל הפוסטים ברגע שהם מתפרסמים, ישר לאימייל שלכם)

1. פרוק הספה.
2. טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה.
3. הקרביים של הספה. רצועות וקפיצים
4. הקרביים של הספה. מילוי הספה לפני ריפוד
5. תפירה (מכנסי ג’ינס…)
6. פינישים

כפי שכבר כתבתי, ראיתי בתהליך שיפוץ הספה אתגר לימודי לא פחות מפרוייקט בפני עצמו. מן הסתם קשה להפריד בין השניים.
אנסה לשתף אתכם גם בהתלבטויות שלי ובתהליך ובמה שאני עברתי במקביל לספה.
הואיל והספה נבנתה במקור בשיטות ובחומרים קלסיים (היום כבר עובדים אחרת) קיבלתי החלטה להשאר נאמנה למקור ככל האפשר. זה חייב אותי להזמין חומרים מחו”ל מאחר ופה בארץ לא ניתן להשיגם.
(ראוי לציין כי הפוביה שלי מהכניסה לת”א מנעה ממני את החיפוש אחר רפדים של פעם, אלה שגם שיחת טלפון איתם נחשבת טכנולוגית מדי…אין ספק שההכרות איתם יכולה להיות מרתקת וניתן ללמד מהם הרבה, אבל…זה פרוייקט בפני עצמו וכאמור, אעשה הכל על מנת להמנע מכניסה לת”א!)
ההזמנה של חומרי גלם מחו”ל והזמן שלוקח עד שהם מגיעים, הכתיבה אף היא קצב ושיטת עבודה בה ניסיתי לצפות את הצעדים הבאים שלי ולהערך להם.
כפי שתראו, לא תמיד זה עובד.

אבל…
לא נקדים את המאוחר. כל שלב יגיע זמנו. סבלנות…

השלב הראשון – להתגבר על הפיכס ולהעביר את הספה למרפסת הפתוחה שלנו.
והשאר, בפוסט הבא שיעסוק בפרוק הספה.

Related Images: