שיפוץ ספה מעץ, כולל בהכרח יצוב של הקונסטרוקציה וחידוש העץ על קישוטיו.
בפרט כשהעץ הוא בעל נוכחות משלו (ולא רק חומר שלד).
הפוסט הזה יעסוק בעץ – פרוק החלקים, הרכבתם והדבקתם מחדש וטיפול בעץ ובפיתוחים שלו.

להזכירכם,

את המבוא לסידרה הזו של שיפוץ הספה תוכלו לקרא כאן:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”

את שלב ההפשטה של הספה תוכלו לקרא כאן: “הספה – פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ”
ואותו סיימתי במצב הזה:
לכאורה, לו כל חיבורי הספה היו חזקים והקונסטרוקציה היתה יציבה ולא מתנדנדת, היה קל יותר. הייתי יכולה כבר עכשיו לטפל בעץ ולחזור ולהרכיב חזרה את תכולת הספה שהסרתי בפוסט הקודם.

לצערי זה לא כך. המצב אפילו מורכב יותר.
חלק מהחיבורים רופפים וחלק מהחיבורים חזקים.
מאחר ואי אפשר לפרק רק חלק, זה או “הכל” או “לא כלום”. במקרה שלי, עם לא מעט חשש ודפיקות לב, הלכתי על הכל. אם עושים, עושים כפי שצריך.
אין טעם להשקיע כל כך הרבה זמן אנרגיה ומשאבים ושהספה תהיה לא יציבה, נכון?

הואיל והחלטתי לפרק את הקונסטרוקציה, את הטיפול בעץ (ניקוי, הסרת שאריות פוליטורה…) אעשה בחלקים. יותר נח לעבודה.
אבל תחילה הפרוק…

לנסות לחשוב קדימה:

בשלב זה ידעתי כבר שאזדקק בהמשך לכלים שעדיין אין ברשותי כמו כליבות, מותח רצועות וכמו אקדח סיכות חשמלי.
גם לקחתי דגימות ממסמרים ומחומרים שפרקתי והתחלתי לחפש באינטרנט אחר רפדים וספקי ציוד וחומרים לרפדים, שאוכל להזמין מהם.
לצערי, המקום שנראה המבטיח מכולם, בחולון, כבר לא מוכר ציוד (או שאינו מוכר ציוד לאנשים פרטיים שכמותי) במקום אחר בפתח תקווה שמוכרים בו מזרונים בדים וציוד משלים לרפדים הסתכלו עלי בעיני עגל ואמרו שכבר לא משתמשים בחומרים הללו. גם את המסמרים שחיפשתי אין. כבר לא עושים מסמרים כאלה עם ראש גדול.
בקיצור…מה עושים??

כליבות קניתי כאן. אחת גדולה ואחת קטנה (חכמה של אח”כ – זה לא מספיק!!!) וגם רצועת ראצ’ט שאוכל להדק איתה את כל המבנה (תראו תמונות בהמשך).
מכשיר מתיחה לרצועות הזמנתי באינטרנט (לא זול יחסית…) שיגיע עד שאזדקק לו.
אקדח סיכות חשמלי (המכשיר הכי יקר שקניתי במיוחד לשיפוץ הספה ועשיתי בו כבר שימוש גם בשיפוץ רהיטים אחרים מאז) קניתי כאן בחנות קרובה לבית. באופן מפתיע מתוך השוואת מחירים (וחברות ) כאן דווקא קיבלתי את המחיר הזול. במכשיר שאני קניתי (RO-MA תוצרת MAESTRY) יש גם אפשרות לאקדח מסמרים, תכונה שקיבלתי כבונוס במכשיר ועזרה כבר עם שיפוץ הספה הזו.

לגבי חומרים,
תחילה עשיתי נסיון להערכה גסה של מה אצטרך וכמה, אילו חומרים ופריטים יש להם חלופות “מודרניות” שאוכל להשיג כאן (ועלויות…) ונכנסתי לחנויות ריפוד בEBAY לראות מה אוכל להשיג והיכן. אין ספק עבודה בפני עצמה.
פרוט של הדברים אתן בהמשך בחלק הרלוונטי. הכנסתי בנקודה זו התייחסות מאחר ואת ההזמנות הייתי צריכה לעשות הרבה קודם על מנת שהאספקה שלהם לא תעכב אותי יותר מהנחוץ.

1. פרוק קונסטרוקצית העץ לחלקים:

התומכות האופקיות שמוסתרות בתוך המילוי מחוברות במסמרים. יש להוציא אותם בזהירות מבלי לפגוע בעץ.

על מנת להוציא מסמרים אני נעזרת במברג, בפלייר אף ארוך ובצבת.
כמו כן במקומות מסויימים אני נעזרת בפטיש (עדיף עטוף בסמרטוט על מנת לא לפגוע בעץ) על מנת להרחיק את החלקים אחד מהשני.
על התומכות אני רושמת בעיפרון את מיקומן במבנה ואיזה צד עליון, על מנת שאדע להחזירן במדוייק למקומן. להזכירכם, אף אחד מהחלקים הללו אינו גלוי לעין. כמו כן, אני שומרת גם את המסמרים שהוצאתי! זה הוכיח את עצמו בדיעבד!

מעכשיו הלאה אין מסמרים. כל החיבורים הם באמצעות פינים ודבק.

חלקם מתמסרים ומשתחררים בקלות וחלקם……לא!!!

את החלקים השבורים (לשמחתי אין הרבה ולרוב הם במקום מוסתר) אני שומרת היטב. הם יודבקו חזרה בבא הזמן. גם הפין השבור יתאחד חזרה בבא הזמן בעזרת דבק וכליבה.
על מנת לשחרר חלק מחלק אני נעזרת בלחץ מתון ובפטיש עטוף סמרטוט (חשוב! לא לפגוע בעץ!) וכן אני מרטיבה את החיבורים במים עם קצת חומץ. דבק נגרים אינו עמיד במים ואני מנסה לגייס את התכונה הזו לעזרתי.

אם יש חיבור עדין ומשני (כזה שלא מונע פרוקים אחרים) שממאן להפרד בכל מחיר, לא הייתי נלחמת איתו. הסיכוי לשבר הוא גדול ואין הצדקה לכך. תפעילו שיקול דעת.
אחד הדברים הכי חשובים בפרוק הוא לדעת לאן כל חלק צריך להתחבר חזרה. הגדירו לעצמכם אסטרטגיית עבודה לפני שאתם מפרקים. רישמו במקומות מוסתרים מיקום וכיוונים. במקומות גלויים ניתן להדביק מסקינטייפ עם כיתוב (תצטרכו להסירו בניקוי אולם תחזירו חדש כשתסיימו.)

בנקודה זו, אחרי שכל הספה הופשטה ופורקה, אני מרגישה שאני הופכת צד בתקליט (טכנולוגיה שמתאימה בהחלט לזמנה של ספה זו). עד רגע זה פרקתי את הקיים. מרגע זה והלאה, פחות או יותר, אני מתחילה לשקם, לבנות מחדש את הישן.

2. טיפול בעץ:

– ניקוי

הטיפול בעץ מתחיל עם ניקוי.
אני נעזרת בגיגית קטנה עם מים, קצת סבון כלים, סמרטוט ומברשת שיניים לעבור על כל חלקי העץ.
מאחר והספה ישנה מאד, רוב הציפוי שלה ירד כבר והעץ ספג לחות והשחיר בנקודות מסויימות.
באזורים מאד שחורים אני מנסה ליישם אקונומיקה מדוללת במים. (מאד בזהירות, לא קראתי על זה בשום מקום ואני עלולה לגרום נזק לעץ…אני יודעת שנעזרים באקונומיקה נגד עובש ומחליטה לבדוק זאת) לשמחתי העץ לא ניזוק ונדמה לי (או לפחות זו משאלת הלב שלי) שיש  אפילו הטבה.

כפי שאתם רואים, המים לא נשארים נקיים ואני עושה סיבוב שני והפעם עם מים וחומץ.
חשוב מאד לנקות היטב את החיבורים מדבק על מנת שניתן יהיה לחבר הכל חזרה והמים עם החומץ עוזרים (או לפחות אני רוצה להאמין כך) לרכך את הדבק.

– שיוף עדין 

אחרי שחלקי העץ נקיים אני מתחילה לשייף אותם אחד אחד ובעדינות.
מטרת השיוף להסיר שאריות ציפוי אם נשארו, להסיר שכבה של לכלוך ולנקות ככל האפשר את החיבורים לקראת החיבור חזרה.
כאן אין מקום למשייפת חשמלית.
את הכל עושים ידנית ובעדינות על מנת לא לפגוע בפיתוחים של העץ.
קניתי 3 עוביים של נייר שיוף ושיחקתי איתם בהתאם לתחושה. הפעילו שיקול דעת ותתחילו עם עדין יותר על מנת לא לגרום נזק.
באזור החיבורים צריך להיות עדינים אבל קשוחים.
כאן נעזרתי גם בסכין יפנית לגרד את הדבק ולדקק מעט את הפינים. את זה עשיתי בעיקר לאחר שניסיתי לחבר וראיתי שהפינים לא נכנסים היטב.

– מילוי סדקים

אחרי שנראה שסיימנו לשייף, ממלאים סדקים זעירים שנוצרו במשך הזמן בעץ באמצעות שפכטל לעץ. במקרה זה השתמשתי בשפכטל כהה בצבע אגוז.
אני מיישמת אותו באמצעות האצבע. עדיף להשתמש בכפפות סיליקון.
אחרי היבוש של השפכטל, יש לשייף מעט, להסיר שאריות של שפכטל ולהחליק את העץ.

3. חיבור כל החלקים חזרה למבנה יציב:

חייבת להודות שהחלק הזה בשיפוץ הספה – של חיבור החלקים חזרה, החסיר בי יותר מפעימה אחת.
בכלל, הפוסט הזה מבין כל הפוסטים שיעסקו בשיפוץ הספה, עוסק לדעתי בחלק הרגיש ביותר בשיפוץ ספה.
כאן הטעויות הן כמעט בלתי הפיכות.
קונסטרוקציה שנשברת אינה ניתנת להדבקה (להבדיל מקישוטים ופינות למיניהן) וקונסטרוקציה שאינה מחוברת היטב חזרה, דינה דומה.
אין טעם להמשיך לעבוד על ספה מתנדנדת או שאינה יציבה.

טיפ-
דבר חשוב שלמדתי מהחיבור של הספה (ושל רהיטים אחרים ששיפצתי אחריה) –
אם אפשר וככל שאפשר, עדיף לחבר הכל יחד ולא כל חלק בנפרד.
כך החלקים יכולים להתאים עצמם זה לזה בקלות רבה יותר. אנו לא עובדים במעבדה בה הכל נמדד בדיוק של חלקי המילימטר. קיים טווח קטן של תנועה אשר אנחנו מאבדים (וזה יכול להיות מצער מאד!) כשאנחנו מחברים כל חלק בנפרד ונותנים לו זמן יבוש מלא.
המשמעות של זה שצריך הרבה כליבות שיוכלו לעבוד במקביל (וכלי עבודה אינם זולים. וצריך גם מקום לאפסן אותם!)
אני למדתי זאת בדרך הקשה ועם לא מעט פעימות שהחסרתי כשנראה לי שחלקים מסויימים אינם מצליחים להתחבר חזרה.
שלא תגידו שלא ידעתם!

אני לא ידעתי …
רציתי להסתפק במינימום מכשירים וזמן לא היה מגבלה מבחינתי.
וחיברתי כל חלק בנפרד.
שימו לב בתמונה – חתיכות המסקינטייפ המודבקות על העץ הן תזכורת שלי למיקום החלק. כמו כן, שימו לב שאני מהדקת את הכליבה כנגד סמרטוט ולא ישירות על העץ כדי לא לפגוע בעץ.
חשוב במיוחד (וקשה ומורכב במיוחד) כשיש חלקים מעוגלים והזויות הן לא של 90 מעלות.
בחלק הזה, בפרט אם כמה כליבות משתתפות בתהליך, תצטרכו לגייס עזרה של אדם נוסף שיעזור לכם לקבע צד אחד בעוד אתם תהדקו צד שני. זיכרו להשתמש בסמרטוט או ספוג במקום בו מופעל לחץ על העץ.

עוד טיפ –
חברו תחילה על יבש. בלי דבק.
תוודאו שזה נכנס ויושב היטב תחילה. זה אמנם יחייב אתכם להפריד את החלקים שוב (ולפעמים יש להפעיל לחץ) וכמובן זו עבודה נוספת, אבל יחסוך לכם עגמת נפש אם זה לא יושב היטב ומחייב אתכם לפתוח ולתקן את החיבורים (לגלף ולשייף עוד טיפה את הפינים באזורים שונים).
מניסיון…

אחרי שהחלקים מתחברים היטב (או לשביעות רצונכם…כאמור, זו לא מעבדה כאן) רק אז הכניסו את הדבק לסיפור. תוודאו שהדבק יגיע לכל מקומות המגע ונסו לא להכניס יותר מדי דבק.
כאשר מהדקים את הכליבות על העץ, שאריות הדבק יוצאות החוצה. נגבו אותן. אם הן תתיבשנה ותתקשנה, יהיה קשה יותר להסירן.
זה גם השלב בו הדבקתי את הפינות שנשברו בפרוק הן שולבו בהדבקת החלקים הרלוונטיים.
מהר מאד גיליתי שכליבה אחת גדולה ואחת קטנה לא מספיקות לי.
קניתי עוד שתיים: גדולה נוספת ובינונית. היום יש לי 4 כליבות.
בעבודות קטנות יחסית ובעזרת אילתורים, אני מסתדרת.
ברור לי שאם תהיה לי שוב עבודה בסדר גודל כזה, אקנה בלי להסס עוד כליבות.

רצועת הראצ’ט נכנסת לפעולה בחיבור חלקים בהם הכליבות הגדולות ביותר אינן גדולות מספיק.

וכשכל החלקים צריכים להתחבר יחד, אני עוצרת נשימה…
עם קצת מניפולציות הכל מתחבר בסוף.
2 הכליבות הגדולות שלי בפעולה, כמו גם רצועת הראצ’ט שמפעילה לחץ הקפי על אזור המושב – המהווה מסגרת סגורה על מנת להדקה.
לצערי נראה שרגל אחת מתרוממת ואני ממקמת משקולות (2 אלבומים כבדים! ) בכל אחד מהצדדים של הספה כדי להפעיל לחץ גם בכיוון הזה.
יש פה ושם חיבורים לא מושלמים שאצטרך למלא אותם לאחר היבוש בשפכטל אבל בשלב זה לא נותר לי אלא להתפלל …

4. פינישים לפני גימור ואיטום העץ:

נראה שהכל עבר בשלום ואני יכולה שוב לנשום ולהמשיך.

אחרי שהכל מודבק, הגיע הזמן לחבר חזרה את החלקים שחוברו במסמרים. כאן אקדח הסיכות שלי בפורמט של אקדח מסמרים תרם את חלקו.

לא מצאתי מסמרים כמו המסמרים שהוצאו מהספה.
במסמרים שנשארו ישרים וניתן היה לעשות שימוש חוזר, עשיתי שימוש חוזר ובמקומות אחרים השתמשתי באקדח. זכרו שהמקומות הללו מוסתרים והחשיבות היא פונקציונלית בלבד.
יש מספר חיבורים לא מושלמים בהם צריך לעשות תיקונים עם שפכטל. חיבורים לא מושלמים וגם מקומות בהם יש קימורים בעץ, קימורים שנוצרו מתוספות קטנות של עץ שהודבקו למסגרת הבסיסית.
לצערי אין לי תמונות להמחיש זאת. לא את החיבורים שיש למלא ולא את אזורי החיבור של הקימורים.

בתמונות הללו צילמתי אזורים לאחר מילוי בשפכטל. התמונות באיכות גרועה, אבל זה מה שיש לי.
כמובן שאחרי הטיפול בשפכטל והיבוש צריך לשייף בעדינות על מנת להסיר שאריות שפכטל ולהחליק את האזורים לקראת צביעה. לא לשכוח לנגב היטב את האבק שנוצר בשיוף.

בחירת גימור לעץ.

למה שכאן יכול להתחיל ולהסתיים בשורה אחת, לרוב הקדימו לא מעט התלבטויות וספקות וגם לימוד ונסיונות.
לפעמים בחנתי לעומק פתרון מסויים שבסוף נפסל על הסף.
במקרה זה ההתלבטות הראשונית היתה האם לצבוע את העץ או להשאירו בגוון הטבעי שלו.
בזכות הפיתוחים בעץ ניתן יהיה בצביעה לקבל אפקט שאבי שיק מקסים, לאוהבי הסיגנון.
כך גם ניתן יהיה גם לכסות על האזורים הכהים יותר.
למרות היתרונות לכאורה של הצביעה,  הכריעה הנטייה שלי לתת עדיפות למראה המקורי של החומר.
ההתלבטות המשנית היתה איזה גימור לתת לעץ:
ווקס? לכה? פוליטורה?
בשלב זה החומר היחידי שהכרתי ועבדתי איתו כבר בעבר היה הלכה השקופה על בסיס מים.
הואיל והכיוון היה לנסות ולהשאר נאמנה ככל האפשר לחומרים ולשיטות של פעם, היה לי חשוב ללמוד על שיטות אחרות.

למדתי להכין ווקס מדונג ושמנים טבעיים שניתן להשתמש בו בבטחה על צעצועי עץ לילדים כמו גם כמשחה לעור ולשפתיים (בפרט לסובלים מאטופיק דרמטיטיס ומשתמשים במוצרים אורגנים ללא תוספות תעשייתיות)

וכן למדתי על הפוליטורה הטבעית, המתבססת על שלאק. שלאק, כפי שכתבתי כבר בפוסט אחר בעבר, הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.

השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן.
מאחר והעמידות של הפוליטורה גבוהה יותר, ההכרעה נפלה לטובת הפוליטורה.
יש אנשי מקצוע שרוכשים את השלאק בצורת פתיתים וממיסים אותו בעצמם. בשבילי, בשלב הנוכחי, זה עדיין מורכב מדי והחלטתי לרכוש תמריק שלאק מוכן לצביעת הספה.
ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.

5. איטום העץ בגימור פוליטורה:

כאמור, בחרתי בפוליטורה (שלאק) כגימור אוטם לעץ.
את הפוליטורה מורחים כמובן רק באזורים הגלויים של העץ.
לישום הפוליטורה על העץ השתמשתי בפקעת (צמר גפן עטוף בטריקו ישן) אותו הספגתי בתמריק. השתמשתי בשמן זית על מנת לסכך את התנועה של הפקעת על העץ.
היו אזורים בהם השתמשתי במכחול על מנת לחדור לתוך הפיתוחים בעץ.
בתמונות הללו ניתן לראות היטב היכן הפוליטורה יושמה והיכן לא.
האזורים בהם הפוליטורה לא יושמה, יכוסו ע”י הריפוד וינעצו בהם מסמרים וסיכות.
הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ככל שמורחים יותר שכבות כך המשטח מבריק יותר והציפוי קשה יותר. לשיקולכם.

וברגע שהשכבה האחרונה של הפוליטורה מתייבשת…

הפוסט הזה נגמר.
החלק הבא בשיפוץ הספה יעסוק בעיקר ברצועות וקפיצים… ואולי טיפה נגע בתכנון קדימה.

Related Images:

למי מכם שעוד לא קרא ומעוניין לדעת איך הכל התחיל (ואיך נגמר…) ואיזה שלבים נעבור בדרך-
מוזמנים להכנס לפוסט המקדים:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”
למי שמעונין להתחיל ישר מהתכלס, מוזמן להתרווח. זה לא יהיה קצר.
הפוסט הזה יעסוק רק בפרוק והפשטת הספה (וגם הוא כשלעצמו ארוך למדי).
שאר התהליך יגיע בפוסטים עתידיים.

אז זו הספה במרפסת שלנו.
לשמחתי אני בפיתחה של העונה היבשה והיא תוכל להשאר במרפסת.
רוב התהליך (המגעיל והמלוכלך לפחות) יתבצע כאן מתחת לכיפת השמים (או מתחת לסוכך הזרועות שלנו) .

השלב הכי קשה זה הרגע לפני שמתחילים. כמו השניה לפני שקופצים למים. בפרט שמעולם עוד לא עשיתם את מה שאתם הולכים לעשות. דרך לא נודעת.
להבדיל (במידה מסויימת) מכל עבודה אחרת,
את הספה הזו עשיתי מבלי שום מושג הקטן שבקטנים לאן אגיע בסוף.
יותר מזה, לא ידעתי כלל מה יזדמן בדרכי בהמשך.
החלטתי פשוט להתחיל. לעבוד צעד צעד ואם צריך בצעדי טיפ טופ ולהתמודד (וללמוד) עם כל שלב תוך כדי.
הסיבה המקורית שצילמתי את כל התהליך היא לא הבלוג הזה שעדיין לא היה קיים אפילו לא כרעיון. הסיבה היתה שאוכל לשחזר מאיך שהספה היתה, איך היא צריכה להיות.
חשוב היה לי להזכר בשלבים, בשכבות ובשכבות כשאבנה הכל מחדש.

הספה – פרוק. מתחילים בשיפוץ:

לוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:

1. הוצאת מסמרים וסיכות מתחתית הספה:

החלטתי להתחיל בעבודה פשוטה מאד, עבודה שחורה.
להוציא מסמרים וסיכות מהעץ, לשחרר את רצועות היוטה הקרועות ולשחרר את כל הקשרים והקישורים שחיברו את הקפיצים ומיקמו אותם על הרצועות.
אחת ההחלטות העקרוניות שלי היו שבשלב זה, למרות כל הגועל נפש, איני זורקת דבר.
כולל את המסמרים שאני מחלצת מהעץ והחוט איתו קשרו את הקפיצים.
מהכל אוכל ללמוד בהמשך ואולי בחלק מהדברים ניתן יהיה לעשות שימוש חוזר.

בשלב זה השתמשתי עם כלים שיש לי בבית:  פלייר אף ארוך, מברגים וצבת.
אם יש ברשותכם צבת עם קפיץ, אפילו טוב יותר, זה יקל על העבודה.

עקרונית יש לרפדים מכשיר יעודי להוצאת מסמרים וכן מכשיר להוצאת סיכות  אבל בשלב זה אני מסתדרת עם מה שיש.
יהיו לי מספיק הוצאות בהמשך.
חשוב לי להוציא את כל המסמרים וכל הסיכות והתהליך הנ”ל לוקח לא מעט זמן.
יתרה מכך אני גם מצליחה להשרט ולהפצע ויום למחרת אני הולכת לעשות חיסון טטנוס.
אין לי מושג היכן הספה הזו היתה בעבר ומן הסתם יש סיכוי שעוד אפצע בהמשך ועדיף לא לקחת סיכונים מיותרים.

אל תסתכנו, ניקטו אמצעי בטיחות!

מס’ ימים לאחר תחילת העבודה מתחילות האצבעות לכאוב לי בלילה ובבוקר.
בתחילה חשבתי כי מדובר בהתכווצויות שרירים שלא היו בשימוש. זה לא עובר ואף מחמיר והאצבעות גם מתנפחות ונוקשות על הבוקר. אני מתחילה לדאוג שחליתי בדלקת פרקים או שזו תופעת לוואי של החיסון.
בדיקת דם שוללת זאת ואחרי זמן מה הסימפטומים הללו עוברים בהדרגה. זמן מה לאחר מכן, בסדרת טלוויזיה דבילית אני נתקלת באותם סימפטומים. האבחנה שם היא הרעלת ארסן שמקורו בעץ של רהיטים ישנים מאחר ובעבר עץ טופל בארסן למניעת ריקבון.
תודו שזה נשמע מלחיץ. גם אם זה לא בהכרח מה שהיה לי.
הואיל והסימפטומים בשלב זה עברו כבר לחלוטין, לא עוררתי את הנושא מחדש (ומה זה יעזור?). להבא, בוודאי אם יש ספק, חשוב לעבוד עם כפפות ועם מסכה (בזמן שיוף). גם אם העץ לא טופל בארסן, כפפות ומסכה לא מזיקים.

מהשלב הזה למדתי שאצטרך בהמשך: רצועות יוטה, חוט חזק ועבה, מסמרים קטנים עם ראש גדול יחסית וכן מכשיר למתיחה של רצועות – מכשיר שמשמש רפדים.

 2. הורדת ציפוי הבד :

הבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).

ניתן לראות בתמונה:
את הסיכות שחיברו את הבד לעץ (ושאני אחלץ מהעץ אחת אחת עד האחרונה שבהן),
את הסרט הדקורטיבי שהודבק בקצוות על הבד לכיסוי הסיכות,
שכבת כותנה מרככת שבאה לפני הבד.
באזורים אחרים, פנימיים (המקומות הבאים במגע עם הגוף) יש שכבת בד כותנה זול שמפרידה בין השכבות הללו .

כך אני מסירה את שני הצדדים ואת החזית האחורית של הספה. הוצאת הסיכות דורשת זהירות (גם על עצמי וגם על העץ) וגורמת לי להתלבט שוב שוב אם לא עשיתי טעות כשהחלטתי לוותר על המכשיר היעודי… בסופו של דבר סיימתי הכל בלעדיו.
בכנות, לו המכשירים הללו היו לי זמינים כאן בארץ יכול להיות שהייתי קונה מכשיר שכזה למרות העלויות.
(יש חנות בחולון שלפי האינטרנט לכאורה, מוכרת אותם ובכלל ציוד לרפדים. בשיחת טלפון הובהר לי כי לא ניתן יותר לרכוש אצלם ואני נאלצתי לעשות הזמנה מחו”ל. חיסרון של הזמנה מחו”ל הוא הזמן שלוקח עד שמקבלים את הציוד)

מהשלב הזה ברור לי שאזדקק לאקדח סיכות חשמלי ולאלפי סיכות (חבר’ה, בלי להגזים! בהערכה גסה השתמשתי בספה בכ3000+ סיכות) אין מצב שעם כזו כמות של סיכות אקדח ידני יתן מענה.

וכמובן אזדקק לבד עמיד לריפוד (ולרעיון…איך הספה הזו תראה בסופו של דבר) ואזדקק לפס עיטור לכסות את הסיכות.

3. הוצאת המילוי:

הקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
באזור המושב (בחלק התחתון) יש חומר אחר, שחור, שדומה בדחיסות שלו לעשב הים אולם הוא קצת יותר קפיצי למגע. באותו החומר אני נתקלת גם במילוי המושב אולם רק שם. במשענות יש רק עשב ים.

4. פרוק המושב:

במושב, להבדיל מהדפנות, יש הרבה שכבות והוא מורכב מבחינת הסידור שלו.
באופן טבעי אסיר את השכבות באופן הפוך להנחתן.
בסוף אגיע לקפיצים שהונחו ונתפרו על רצועות היוטה שהסרתי.
שימו לב שבחלק הקידמי יש בד קטיפה ובחלק האחורי, בד שחור פשוט. זה מעיד כי היתה כרית ישיבה על כל הספה. כרית שהונחה על המושב אולם לא נמצאה עם הספה. את הכרית הזו אצטרך בשלב מאוחר יותר לאלתר מאחר ואין לי מקור ללמוד ממנו.

שימו לב, בתמונה מימין ניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
ניתן לראות גם את הקפיצים מלמטה. כשהיו הרצועות, הקפיצים נתמכו בהן ודחפו הכל מעלה. הקפיצים הם אלה שנותנים כאן את הקונטרה, הקפיציות ואת הנפח העיקרי של המושב.
בתמונה משמאל ניתן לראות כי ניתן טיפול שונה לחלק הקידמי של המושב והחלק האחורי שלו. בחלק הקידמי יש יותר מילוי ותמיכה. ההפרדה מודגשת בתפר.
כמו כן ניתן לראות את שכבת היוטה מתחת וכי היא תפורה באופן מיוחד והדוק עם מילוי עשב ים (או שערות קוקוס) כך שנוצרת שכבת מילוי ומסגרת קשיחה בשולי המושב, לחיזוק.

מצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים  וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.

פרוק המושב העמיס עלי הרבה מאד אינפורמציה הן לגבי חומרים הן לגבי טכניקות. מקווה שהתמונות שצילמתי תוך כדי פרוק, ישמשו אותי כשאבנה מחדש.

את הקפיצים אצטרך לנקות מהחלודה ולעשות בהם שימוש חוזר.
במשך הזמן, תוך כדי חיפושים גם באינטרנט גם טלפוניים וגם תוך כדי כיתות רגליים, מסתבר לי שלא ניתן להשיג כאן כמעט אף אחד מהחומרים שנעשה בהם שימוש בספה.
אצטרך או להזמיו מחו”ל, למחזר או למצא תחליפים.

5. פרוק המשענת:

במשענת יש שימוש בטכניקת הקפיטונאג’ (כפתורים השקועים בריפוד בתבנית מוגדרת) שקראתי שהיא דורשת מיומנות דיוק ונסיון. קיוויתי שאוכל ללמוד מתהליך הפרוק וליישם אח”כ .
(ספוילר: הגישה העיצובית שונתה מעט תוך כדי עבודה בהמשך…)כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
הקשרים תופסים את הכפתורים דרך כל שכבות הריפוד.
תחילה יש להסיר את הכפתורים.
כשמשחררים את הבד ניתן לראות כי הבד עצמו תפור בהתאמה למיקום הכפתורים בקפיטונאג’, דבר המאפשר את השקעים לכפתורים. כך הבד ישאר מתוח ללא קפלים לא מתוכננים.
בכל המקומות שקראתי בהם על קפיטונאג’ לא התייחסו לתפירת בד הריפוד בהתאם.
למרות רצוני להצמד לכל הניתן למקור, כנראה זה שלב שרק רפדים מקצועיים השתמשו בו.
קרוב להניח שלפחות בשלב זה של רמת הנסיון שלי אנסה למצא דרך אחרת …

על בד הכותנה (המכסה על המילוי) מתחת לבד הריפוד התבצעו המדידות וההכנה לכפתורים (חורים במילוי).
גם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
רצועות היוטה מאפשרות תמיכה וקפיציות.

שימו לב שהן נמתחו קדימה לקורת החיזוק של העץ והוכנס ספוג בין הקורה לרצועות על מנת להכניס שכבת נוחות מרככת שקורת העץ לא תורגש בגב תוך כדי השענות.

לאחר הסרת כל הרצועות וכל המסמרים והסיכות הספה נראת כך:

וזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
וזה בדיוק המקום ממנו הפוסט הבא שיעסוק בספה: “טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה” יתחיל…

מזכירה לכם שאם יש שאלות שהתעוררו במהלך התאור שלי או אם שלב מסויים לא ברור מספיק אתם מוזמנים לשאול. כאן למטה או בדף “צרו איתי קשר” אשתדל לענות להכל.

Related Images: