השכנים מולנו החליפו דלת.
זה היה הטריגר עבורי.
פתאום ראיתי כמה דלת הכניסה שלנו מגעילה ומתקלפת.
מעולם לא אהבתי את הדלת הגנרית הזו שקיבלנו כחלק מהדירה ועכשיו… עוד פחות.
פעם, זה היה מסוג הדברים שלא אהבתי אבל מעולם לא היו חשובים מספיק על מנת להשקיע בזה את הזמן הכסף והאנרגיה לשנות.
היום, כשאני יותר בטוחה בעצמי וביכולות שלי, זו הזדמנות מצוינת גם לשנות וגם לתת לרעיונות שבי לצאת.

זה הזמן אולי להזהיר אתכם שמדובר בהרבה עבודת הכנה שחורה ומתישה.
החלק הכיפי והיצירתי והתוצאות הסופיות שווים את זה לגמרי, אבל הם בהחלט לא מעלימים את השלבים המעיקים (סזיפיים משהו, תוך כדי)

קילוף הציפוי הקיים כשלב ראשון:

הרצון לעשות קיצורי דרך יכול לגרום לנו לדלג על שלבים בדרך. לא אסתיר, גם אני שקלתי זאת…
אולי לוותר על הסרת הציפוי הקיים ולעבוד עליו?
הבעיה היא שהציפוי הקיים יתקלף במוקדם או במאוחר ואז כל העבודה שהשקעתם תרד לטמיון.
גם אם הוא לא יתקלף לחלוטין חישבו על זה כבניית בניין חדש על יסודות ישנים ללא טיפול ביסודות.

אני מסירה חלקים שניתן להסיר. כשלא ניתן להסיר, מנקה את מה שדרוש ועובדת מסביב:

• 

• 

• 

• 

• 

אז אני מקלפת. נעזרת בשפכטל:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

הסרת שאריות הדבק מדלת הכניסה:

נכון נראה שהדלת נקיה?
אז זהו, שלא. עדיין יש עליה שאריות דבק שנשארו מהציפוי. השאריות הללו מחספסות את הדלת.
גם כאן עולה שוב השאלה למה לטרוח ולהסיר את השאריות (תהליך ארוך משעמם ומציק) וגם כאן התשובה היא ברמת העבודה שאתם מעוניינים להשיג בסופו של דבר ועד כמה תהיו מוכנים להתפשר על התוצאות.
אחת מאמיתות החיים שמלוות אותי היא שאם שווה לעשות משהו, שווה לעשות אותו כמו שצריך.
אז גם כאן אני בוחרת לעשות זאת כפי שצריך. אני בוחרת לא לוותר על השלב הזה, סזיפי ככל שיראה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

יש שתי דרכים שהתוודעתי אליהן להסרת שאריות דבק:
1. שימוש בבנזין כממיס. יש לעבוד עם כפפות ועדיף באזור מאוורר.
בשיטה זו עשיתי שימוש בחלק החיצוני של דלת הכניסה, שם היה חשוב לי לשמור על שקט למען שלום בית עם השכנים. לא היתה כאן בעיה של אוורור מאחר ויש פתחים ליד הדלת שלנו.
2. שימוש בחום (במקרה זה מייבש שיער מחמם מספיק) – לרוב מרעיש ויש להזהר מכוויות.
בשיטה זו השתמשתי בחלק הפנימי של דלת הכניסה.
הואיל והכלוב של קיווי (התוכי שלי) נמצא בסמוך, רציתי להמנע ככל הניתן מלחשוף אותו לאדים של הבנזין.

עשיתי שימוש בשתי הדרכים ולשתיהן יש יתרונות וחסרונות. יש לציין כי אף אחת מהדרכים הללו לא מהירה יותר באופן משמעותי מהשניה.
תתכוננו…תצטרכו להקדיש לזה לא מעט זמן.

שלב ביניים – שימוש בצבע יסוד/צבע מקשר:

בכנות, אין לי מושג אם השלב הזה הכרחי או לא. בחרתי להוסיף את השלב הזה מאחר ולא רציתי לגלות בדיעבד שהשלב הזה נחוץ.
אני נוטה להאמין שאני המופרעת היחידה שחשבה הרעיון הזה לשיפוץ…
מכיוון שכך, אין הדרכות מפורטות ואני עובדת עם הנסיון שצברתי מתחומים אחרים.

הדלת ממתכת.
המשקוף עשוי גם הוא ממתכת וצבוע בצבע שמן שהתקלף חלקית עם הזמן.
בחרתי שלא לשייף את המשקוף בכלל (הן מסיבות בריאותיות, הן מסיבות של שלום בית עם השכנים, הן מעצלנות וניהול סיכונים)
אני מתכננת להדביק עליהם ככיסוי, משטחי נייר באמצעות דבק פלסטי (מסיס במים).
הנסיון לימד אותי שצבע מקשר (או צבע יסוד) מנטרל לכאורה את המשטח, מה שמאפשר הלכה למעשה לצבוע עליו עם כל צבע שהוא.
הדבר נכון למתכת, לפלסטיק לפורמייקה ולכל משטח פחות ידידותי אחר (כאן גם השתמשתי בצבע יסוד. בפעם הזו לפני צביעה)
אמנם אני לא צובעת את המשטחים הללו, אבל אם יש סיכוי שהצבע המקשר יעזור לנטרל ולקשור את הציפוי, אני נעזרת בסיכוי הזה.
מה עוד שהשלב הזה הוא באמת זריז מאד וגם, כבר יש לי צבע יסוד בבית.

• 

• 

• 

שלב הצביעה בצבע יסוד אינו מחייב דיוק או הקפדה. הדבר היחידי שצריך לעשות הוא לכסות את המשטח באופן מלא. אל תתעכבו לרגע על המראה. צבע היסוד לכשיתייבש יהפוך לשקוף וגם, ממילא הכל יכוסה.

עיצוב רעיוני של דלת הכניסה שלנו:

בעצם עד לשלב הזה, את החלק הטכני של ההכנה (שהוא ארוך ומתיש), הייתי צריכה לעשות בשביל כל עיצוב שהוא. מהסיבה הזו, אני מתחילה לעבוד גם אם הרעיון שיש לי עוד לא לגמרי מגובש.
יש לזה יתרון מאחר והדברים קורים במקביל. הידיים עובדות על הדלת והראש מחפש פתרונות. הרבה פעמים זה אסוציאטיבי, הרבה פעמים זה מתגבש כתוצאה משיתוף המשפחה שלי תוך כדי קבלת פידבק מהם. לפעמים זה בא בהפוכה. אין נוסחאות לחלק היצירתי. כל אחד ודרכו הוא. אבל…זה תהליך בפני עצמו.

לא מזמן שידרגתי בובות התצוגה שמצאתי ברחוב. בעבודה על הבובות השתמשתי בטכניקה של דקופז’ שהוכיחה את עצמה מאד לטעמי. (קיינד אוף דקופאז’… סוג של וריאציה אישית עם חומרים זמינים כמו עיתון או דפי ספר. יצירת מרקם או טקסטורה ולא מוקד נושאי).
עם הזיכרון הזה, האינציקלופדיות שאספתי מהרחוב, התנאים הטכניים ואיזה רעיון ערטילאי שהחל להתגבש לי בראש – התחלתי לעבוד.
היה לי ברור שאני הולכת לכסות את הדלת והמשקוף עם קרעי דפים מאנציקלופדיות. חשבתי ליצור דואליות מסויימת בין אנגלית לעברית (2 אנציקלופדיות שונות שהגיעו למפתן ביתי) ולחלק את הדלת לאזורי משנה.

הדואליות הזו בין שתי השפות התבטאה גם בצפיפות ובגודל הטקסט וגם בגוון של הנייר.
כך נוצרה הלכה למעשה הפרדה גרפית של שני אזורים בדלת – דומים,אבל שונים.
לא נותר אלא לתכנן איך יחולקו האזורים.
כאשר יש שני אזורים, קו התפר ביניהם הופך להיות אישיו (לא, במקרה לא דיברתי על פוליטיקה!).
ולפחות אצלי, בחירת אופי קו התפר גם השפיעה על איך הדלת תחולק.

השראה…

כשאומרים לכם קו תפר, מה האסוציאציות שעולות לכם?

זה בדיוק הזמן לשוטט ברחבי האינטרנט והפינטרסט ולחפש תמונות השראה.
כך אני עושה לפחות.
אוספת תמונות שעושות לי משהו. נותנת לאסוציאציות לגרור אותי הלאה.
אלו תמונות ההשראה ששמרתי לי:
(כפי שאתם רואים, אמנות רחוב בהחלט מדברת אלי….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

כפי שתראו, בסופו של דבר לקחתי את קו התפר בצורה מילולית מאד. הפתרון התבסס התגבש והתחיל להמריא, כשהחלטתי לשלב עם האינציקלופדיות קומיקס ולהשתמש בקונטרסט ביניהם.

שימו לב שהעבודה עם גזרי האנציקלופדיות היתה שונה מהעבודה על הקומיקס.
באזורי הקומיקס (כמו בכסא בדיוק) הכיוון נשמר וההמשכיות הגראפית נשמרה.
באזורי הקולאז’ הכל אקראי….גודל הקרעים והכיוון שלהם. אין שום משמעות לחיבור ביניהם. וזו המטרה. האקראיות הזו (שיוצרת טקסטורה) יחד עם המונוכרומטיות, מהווה ניגוד לקומיקס.

את הקומיקס שכיכב כאן, קיבלתי מסיוון שנפטרה מהרבה דברים לקראת מעבר דירה.
שוב, תודה רבה על כך. הקומיקס העלו את כל הפתרון לרמה אחרת.

ותכלס לביצוע –

הדבקות – כיסוי דלת הכניסה שלנו.

זה עוד שלב שתצטרכו לגייס עבורו את הסבלנות שלכם. אני אהבתי לעשות אותו. אמנם הוא טכני ורוטיני אבל יש בו משהו מדיטטיבי. הוא גם העלה לי זכרונות מודחקים מימי הגן. כאן כמו אז היידים שלי התכסו בדבק ונהנתי כמו ילדה קטנה לקלף אותו ולראות את הטקסטורה של העור ושל טביעות האצבעות שלי על הקילופים.

תצטרכו לקרוע את דפי האנציקלופדיות ולהשקיע אותם בתמיסה של דבק פלסטי עם מים ביחס של בערך 1:4-5. את התמיסה אני מכינה מראש בבקבוק דבק שנגמר, בכמות נדיבה, שלא תחייב אותי כל פעם מחדש לערבב דבק עם מים. את התמיסה הזו אני שופכת על קרעי הדפים בכלי שייעדתי לזה. כשקרעי הנייר רטובים, אפשר להתחיל לכסות את השטח בקרעים.

• 

• 

• 

• 

• 

להבדיל מטפט שעלול להתקמט או שייוצרו תחתיו בועות אויר או כל דבר אחר שקשה לתקן, כאן בטכניקה הזו אין שום בעיה לתקן ואף עשיתי זאת לא מעט. כי דברים משתנים תוך כדי עבודה.
חייבת להגיד שיש משהו מאד מנחם ומקל לעבוד עם טכניקה סלחנית כזו. במיוחד למי שהפחד לקלקל עלול לשתק אותו.
לדוגמה,
תכננתי בתחילה בחלק החיצוני של הדלת ריצ’רץ’ כמעט לכל אורכה ובחלק הפנימי תכננתי תפר. ובהתאם לכך הדבקתי את שארית הקומיקס של פופאי, שנשארה לי מהכסא שעוצב איתו.
בדיעבד, תוך כדי עבודה, גיליתי שריצ’רץ’ לכל אורך הדלת בצד אחד ותפר לכל אורך הדלת בצד השני לא יהיו מעניינים מספיק. אז שילבתי. והצד הפנימי זכה לטיפול אחר עם תמונות השראה אחרות…

• 

• 

זה לוקח זמן, אבל בסוף הכל מכוסה. כמובן שצריך להקפיד על פרטים סביב חלקים שלא פורקו או סביב הצירים.
וגם, המשקוף. מכל הכיוונים. לוודא שהכל כוסה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

מי שלא היה שותף לתכניותי בהמשך, כבר אז התלהב וחשב שהדלת הושלמה. אבל לא…

השלב הכיפי בעיצוב דלת הכניסה שלנו – הציור

זה השלב שבו היצירתיות הלכה למעשה מקבלת מוחשיות פלסטית.
אם עד עכשיו אני ידעתי בערך איך אני רוצה שזה יראה, פתאום כולם רואים. הרעיון קורם עור וגידים ויוצא החוצה. אצלי, כמעט פשוטו כמשמעו, כי רציתי לתת לציור שלי נפח.
חלק מהאלמנטים צוירו ישירות על הקולאז’ שעשוי מקרעי הספרים אבל אלמנטים גדולים יותר צוירו בנפרד, הודבקו ושולבו בציור.
יש מס’ יתרונות לציור אלמנטים בנפרד:
1. יותר קל לצייר על שולחן, אופקית ועל נייר לבן….
2. יותר קל לזרוק ולעשות חדש, אם צריך.
3. רקע לבן יכול להיות יתרון כדי שהאלמנט יבלוט.
4. במקרה של כמה אלמנטים זהים, קל יותר לשכפל אותם.

• 

• 

• 

רק חלקי הקומיקס, המשולבים בדלת, צבעונים.
חוץ מהקומיקס, פלטת הצבעים שעבדתי איתה היתה לבן שחור ואפורים.
השתמשתי הן בצבעי אקריליק והן בטושים פרמננטים בעוביים שונים בשחור ובאפור. אלו השתלבו והוכתבו ע”י המונוכרומטיות של קולאז’ דפי האנציקלופדיות.

גם כדי ליצור את שיני הריצ’רץ’ על גבי הקומיקס, הייתי צריכה לגזור “שיניים”, הפעם מדפי מדפי האינציקלופדיה (ולא מדף לבן) ולהדביק. לאחר מכן זה מטופל עם טושים וצבעי אקריליק כמו שאר “השיניים” שצוירו.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר הדבקת כל האלמנטים החיצוניים, העבודה היא על הדלת עצמה.
את תחושת הפלסטיות כאמור, אני משיגה באמצעות הצללות. לצורך זה אני משתמשת בטוש פרמננטי (שלא ימס במגע עם מים), צבעים אקרילים מכחולים ומים. (לצורך ערבוב הצבעים אני משתמשת בפלסטיק של בונבוניירה ישנה…)

הואיל והתפר בחלק התחתון של הדלת לא תוכנן במקור, את ה”חור” (עם הקומיקס) הוספתי רק בשלב מאוחר יותר (ו”החור” בצד השני כוסה).
עוד יתרון של הטכניקה הזו… הקלות בה ניתן לתקן ולשנות.

והצד השני של דלת הכניסה:

מכיוון שבצד אחד מצאתי לנכון לשלב את הריצ’רץ’ ואת התפר, הצד הפנימי היה צריך לקבל טיפול חדש. כאן דווקא הבת שלי זרקה רעיון שמצא חן בעיני. רעיון שהמשיך את רעיון הריצ’רץ’ והתפר.
כפתורים. חולצת כפתורים.
את הרעיון שלה לקחתי והמשכתי הלאה.
סתם כפתורים זה “מכופתר” מדי.
החלטתי להעזר בתמונות השראה של חולצת כפתורים שמתוחה על כרס 🙂

• 

• 

זה גם יוציא אותי מהמראה “המכופתר”,גם יכניס ענין (והומור?!), גם יאפשר לשלב יותר מהקומיקס ואלמנטים נוספים כמו סיכת הביטחון ועדיין, יענה להגדרה של “תפר”.

גם כאן אלמנטים חיצוניים צויירו על נייר לבן לפי תמונות עצמים שנלקחו מהרשת, הודבקו על הדלת וכל שאר ההתאמות (צללים וקפלים) צוירו ישירות על הדלת עם צבעי אקריליק.

כמובן ששינוי הרעיון לציור חייב גם הערכות חדשה עם הקומיקס (וכאן כל הקומיקס של הפופאי שהדבקתי בהתחלה, מכוסה) וכן תיקונים קטנים באזור החיבור בין עברית לאנגלית.
טכניקת העבודה הזו הופכת את התיקונים הללו לפשוטים מאד , חלק אורגני מהיצירה.

שימו לב שהעבודה עם הקומיקס שונה מהעבודה עם קרעי האנציקלופדיה.
באזורי הקומיקס אני שומרת על כיוון ועל המשכיות גרפית מה שמחייב אותי לעשות עבודה מאד בררנית ומדוייקת.
(אבל לא על המשכיות תוכן. מאילוצים טכניים, מאחר והקומיקס מודפסים על שני צדדי הדף, אני נאלצת לבחור צד….)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ואחרי ציור הקפלים והוספת הצללים, ככה הצד הפנימי של דלת הכניסה שלנו נראה:

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

גימור ופינישים:

הציור נגמר. תיקונים קטנים נעשו. אתם שלמים עם התוצאה.
הגיע הזמן לכסות את המשטחים בגימור שייגן עליו מלכלוך ופגיעה.
שלב ראשון אני מכסה הכל בתמיסת דבק עם מים (מהבקבוק שהכנתי קודם. זוכרים?) את הסבב הראשון אני עושה עם היד. זה מאפשר לי לחוש אם יש אזורים בולטים או משוחררים בנייר, ולהחליק אותם.
לאחר הייבוש, אני עושה שכבה שניה והפעם אני נעזרת במברשת. העבודה עם המברשת היא מהירה יותר ולתחושתי גם משאירה יותר חומר על המשטח.
אם יש עוד תיקונים קטנים, זה הזמן לעשותם. לאחר יישום הלכה, זה יהיה מאוחר מדי.

• 

• 

• 

זה בדיוק הזמן להוסיף את החתימה הגרפית שלי(החרפושית), שבאופן תדיר אני שוכחת להוסיף אותה. במקרה זה אני מדפיסה אותה בגודל שנראה לי מתאים ומדביקה אותה משני צידי הדלת:

לאחר ששכבות הדבק יבשו לחלוטין, אני מיישמת על כל המשטחים (הדלת, המשקוף מכל הכיוונים …) 3 שכבות של לכה (על בסיס מים) כדי להגן על ציפוי הנייר מכתמים ומפגיעה מכנית (ממפתחות לדוגמה. ראו את תמונת המשקוף לפני הציפוי)

אגב, מה יקרה אם תמרחו לכה על דבק שלא יבש לחלוטין?
מוזמנים לקבל תשובה, ולראות איך ניתן להשתמש דווקא בתוצאות של זה – כאן.

כשהכל יבש, זה הזמן להחזיר את כל החלקים שהוסרו לפני קילוף הדלת, להוסיף את פסי האיטום שהוסרו, את המזוזה, את מספר הדלת ולחכות לתגובה של השליחים שיגיעו. מקווה שעד אז לא ניהיה כבר בבידוד ותוכלו גם להזמין אנשים הביתה, לעוגה וקפה ו…לראות את דלת הכניסה מבפנים….

בימים אלה, כשאנחנו ספונים בביתנו מפחד הקורונה, הבלוג שלי חוגג שלוש שנים.
(זו בדיוק הסיבה שהפוסט הזה מקדים ועולה היום ולא בתחילת אפריל).
זה הזמן לנצל את השהיה הכפויה בבית ולחדש וליצור ממה שיש.
מוזמנים לדפדף בבלוג ולבחור לכם פרוייקט, ללמוד טכניקות ולהתנסות.

בתקווה לימים טובים יותר וחזרה לשיגרה מודעת ומשופרת.
נתראה בתחילת מאי.

Related Images:

הנסיון שלי לתאר את ארונית האמבטיה (שבתוכה יהיה כבר סל הכביסה ושיהיו בה מדפים לאחסון) לבני משפחתי, הסתיימו לרוב במבט מזוגג ובשאלה “למה צריך?”
האמת, שאלה טובה…
אם משהו עובד (גם אם הוא ספסל פושט שמתפרק בכל תזוזה…), למה צריך להחליף אותו? 
ה”זמני” איכשהו בשגרת היום יום, הופך לדבר שמתרגלים אליו, ואם התרגלנו, למה לשנות?

כשאני רואה משהו, אני רואה את הפוטנציאל שלו ואני גם נהנת מהתהליך בו הפוטנציאל משתלב עם הצורך והופך למשהו מוחשי. גם אם לא בהכרח צריך להחליפו.
(תמיד אפשר להסתפק בספסל מתפרק, לא?)
בשבילי ההשקעה היא אתגר וכיף והשינוי הוא הרפתקה.
אז גם כאן שיניתי… 

עכשיו, ארונית האמבטיה שלנו כבר מתפקדת במקומה.
ונדמה לי שהבנות שלי דווקא מרוצות מהשדרוג.
(עדיין אפשר לזרוק אחרי אימון, את בגדי האימון ה”ריחניים” על הארונית? אז הכל בסדר…)
אומרים שלטוב, מתרגלים מהר.

ארונית האמבטיה – שהחלה את דרכה כבר משקאות שנמצא ברחוב-

גם את ארונית האמבטיה שלנו בגרסתה המוקדמת מצאתי ברחוב בעקבות פרסום בקבוצת פייסבוק בה אני חברה יחד עם עוד חלק של מזנון שנגרר כלאחר כבוד למכוניתי.
(מזהים בתמונה את ארונית האמבטיה שלי?)

מחלקו האחר של המזנון פורק הסוקל שהפך כשלעצמו למדף בפינת העבודה אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן. (חלק המזנון עצמו עוד לא טופל ומחכה בסבלנות לזמנו)
בר המשאות (שהיו עדויות כי היה רק אחד החלקים ממזנון מורכב) הפך כאמור ל ארונית האמבטיה שלנו.
כך נראה בר המשקאות כשהגיע אלי הביתה:

וכך הוא נראה פתוח (אחרי שהוצאתי ממנו את המדפים והמחיצות מזכוכית שאשתמש בחלקם גם בארונית שלי):

פרוק:

בשלב ראשון פרקתי את הדלתות,את כל המסמרים והברגים ואת כל הפירזול מהארונית כולל החיבור לחשמל.
ה-כ-ל נשמר. בחלק מהדברים יעשה שימוש חוזר בהמשך. (בכנות, בשלב זה לרוב איני יודעת מה יכול להיות לעזר בהמשך אז כשגרת עבודה שלמדתי עוד מפרוק הספה בזמנו, הכל נשמר!)
     
    

גם כאן יש סוקל נמוך (כ5 סמ’) שבכוונתי להפטר ממנו.   

במקרה זה, אין לי צורך לשמר אותו כך שהפרוק שלו פחות מורכב (אולם גם כאן, אלגנטי זה לא…) ואני משתמשת בכל הטכניקות שהתנסתי בהן בפרוק הסוקל שהפך למדף + שימוש בג’יטסו ופטיש שהופכים את כל התהליך לפשוט יותר.
  
לצד הזה (התחתון) של הארונית אחבר גלגלים והוא לא יהיה חשוף. כך שאני משייפת מעט להסיר חתיכות עץ בולטות ועוברת הלאה.
הואיל ותהליך המטמורפוזה של הארונית לא נעשה ברצף וגדם הארון ישב אצלי בבית זמן מה, הרכבתי לו כבר בהתחלה גלגלים על מנת שאוכל לנייד אותו בקלות ממקום למקום (בשלב מאוחר יותר החלפתי את הגלגלים לגלגלים גדולים יותר שהתאימו לי יותר לפרופורציות הכלליות של הארונית)

תכנון-

עם הזמן (ולא מעט קלומטרים של שחיה… ברצינות לגמרי.  כל כך הרבה בעיות פתרתי בזמן שחייה…זמן שקט בלי הפרעות. נטו מחשבה, או מדיטציה.)
התגבש אצלי איך אני רוצה שתהיה ארונית האמבטיה שלנו ואיך אני רוצה שהיא תתפקד.
רעיון.
קו מנחה.
גם אם לא כל הפרטים היו פתורים לחלוטין.
זו סקיצה זריזה שעשיתי בזמנו, בעיקר כדי להמחיש את הרעיון הכללי ולהבהיר לעצמי איפה נקודות התורפה שאצטרך להקדיש להן מחשבה שניה ושלישית.
משמע, להבין במהותו את הפתרון הטכני (ואיפה יופעלו כוחות שצריך לתת להם מענה), את ההשלכות של אותו פתרון ואיך ניתן ליישמו.

במקור חשבתי להשתמש בחבלים שיעברו דרך גב הארונית וייקשרו לדלת.
הפתרון של החבל עבר אבולוציה ואתייחס לפתרון, לשלביו ולהתפתחות שלו בהמשך.

הכנת ארונית האמבטיה לעבודה:

החלק של ההכנה הוא לרוב החלק הפחות אטרקטיבי ופחות זוהר.
(ובמקרה הזה אצלי, כנראה גם יותר מרעיש, מה שגרם לשכנים שלי להתדפק על דלתי בחמת זעם…) –
שיוף, מילוי חורים (טוב, זה לא מרעיש…) ומיקום הצירים מחדש.

שיוף:

באזורים שייצבעו, השיוף יכול להיות שטחי יותר, רק לצורך חיספוס שישפר את האחיזה של הצבע.
באזורים בהם אני רוצה להשאיר את טקסטורת העץ חשופה, השיוף חייב להיות יסודי ומאידך זהיר כדי לא לפגוע בפורניר.

שימו לב, כשאתם משייפים ציפוי לכה מעל פורניר (או עץ מלא, כמובן), בתחילה המשטח חלק, אולי טיפה מבריק וכהה.
עם התקדמות תהליך השיוף, המשטח ילבין ויתחספס. המשטח שוב יתכהה (קצת פחות משהיה בהתחלה) לאחר הסרת הציפוי לחלוטין.
בסופו של דבר המשטח יהיה טיפה מחוספס למגע, כהה ומאובק. יש להסיר את האבק עם סמרטוט מעט לח וממש לפני צביעת הלכה בהמשך, שוב.

בצידו של הארון יש כתם כהה וחורים. באזור הכתם הארונית היתה כנראה מחוברת וצמודה לחלק אחר במזנון.
בתמונה אתם יכולים לראות אזורים בהם הציפוי החלבי עוד לא הוסר לחלוטין וגם כי באזור הכתם הציפוי הוסר והכתם…נשאר.
גם כשהמשכתי לשייף באזור הנ”ל הגוון החל להתבהר רק… כשציפוי הפורניר נפגע.
לאור זאת החלטתי לוותר.
הסרתי את כל ציפוי הלכה אבל באזור הכתם אצטרך לטפל בגישה אחרת…

מילוי:

הואיל וידעתי פחות או יותר מה אני הולכת לעשות, היו חורים שהשארתי, מה שיחסוך לי מדידות בהמשך. את כל שאר החורים, כולל השקעים שנוצרו עבור הצירים, סתמתי בשפכטל עץ. בחלק החיצוני של הארונית בשפכטל כהה ובחלק הפנימי בשפכטל בהיר.
אמנם האזורים הללו הולכים להצבע, אבל אני רוצה להמעיט בהבדלי גוונים. אם יש לכם רק גוון אחד של שפכטל, אל תקנו במיוחד. לכל היותר, שכבה נוספת של צבע תעשה את העבודה.     
תהליך המילוי לפעמים הוא כפול. אני ממלאה את האזורים הדרושים בחומר מילוי, משאירה לייבוש, משייפת ולפעמים ממלאה שוב היכן שנדרש ושוב משייפת.
בד”כ זה מספיק.
כדי למלא את השקעים לצירים בדפנות (שהם מגולפים מהפינה) אני נעזרת בלייסט עץ.
את הלייסט אני מהדקת לארונית עם כליבה וממלאה בחומר מילוי. הכליבה (ולייסט העץ) נשארת עד לייבוש מלא של חומר המילוי.

מיקום צירים חדשים-

עקרונית, אני לא בטוחה שהשלב הזה שייך להכנה. הכנסתי אותו לכאן בגלל הסיבה הבנאלית שגם הוא מרעיש עולמות וקומם עלי את זעמם של שכני…
(להגנתי יאמר שגם אם עבדתי במרפסת, תמיד עבדתי בשעות המקובלות בחוק. לא בגלל החוק. בגלל הרצון להתחשב. ולמרות זאת כנראה אצטרך להתחשב טיפה יותר בהמשך…)
כדי לחצוב שקעים לצירים (במקור הם היו צידיים, בארונית שלי הם יהיו מלמטה) אני משתמשת במכשיר מולטי טול שיש לו מן משורית לחציבה. 

אני מודדת היטב (פעמיים) מסמנת ומתחילה לחצוב בעץ.
    
    

השקעים לצירים, ממש, אבל ממש לא יפים. אין לי מושג איך ניתן לעשות את השקע נקי ויפה כמו בנגריה. אולי אין לי את הכלים הדרושים ובוודאי אין לי את הנסיון.
למרות זאת, גם השקעים החובבניים שלי יעשו את העבודה לה הם נוצרו.

---

זה בדיוק המקום להסתיר את פני ולהתוודות על טעות שעשיתי (מודה שמרוב בושה, שקלתי להחליק את זה ולא לספר לכם…)
אבל…אם לשתף אתכם בטעות האומללה שלי יחסוך מכם אותה ודומות לה, היה שווה לטעות. ולהחשף…
אז מטומטמת, חסרת נסיון שכמותי, אמנם מדדתי פעמיים ודייקתי לדאבוני במיקום, אבל טעיתי ב…חישוב מיקום הציר. 
זיכרו…כשאתם ממקמים את הציר, יש לוודא שהוא גם יוכל להפתח…

בסקיצה יש שני חתכים,שתי אופציות למקם את הציר בחלק התחתון של ארונית האמבטיה.
תגידו אתם:
אלו משתי האופציות גם תהיה אפקטיבית?
לפי איזה אופציה חצבתי לראשונה וממש לפני שחצבתי גם בדופן הארונית, הבנתי את טעותי ועשיתי את האופציה האחרת?

---

טעות לעולם חוזרת. אבל עכשיו אתם מודעים, אז תמנעו ממנה….

כפי שאתם מבינים (וכפי שהמורים שלנו אמרו לנו בעבר) מה שלא עושים עם הראש, עושים עם הרגלים. במקרה הזה עם הידיים ועם מולטי טול…
כשתצטרכו למקם צירים, הקדישו לזה מחשבה שניה ושלישית ואולי איזו סקיצה קטנה. תחסכו לעצמכם עבודה…
אז כן,
נאלצתי למלא עם שפכטל עץ את החציבות המכוערות שעשיתי ,לסמן שוב את המיקום החדש ולחצוב שוב מחדש. (לדאבונם של שכני… המכשיר הנ”ל לדבריהם מרעיד אמות סיפים. הם השתמשו בשפה פחות מליצית…)

אגב, לא ניתן לוותר על חציבת השקע בעץ, כי לציר יש נפח.
אם לא נחצוב בעץ, לא נוכל למקם היטב את הציר והסגירה לא תהיה נקיה.
מזל שהצד הזה ממילא יצבע כך שהטעות שלי תיספג, תעלם מאחורי שכבת צבע ותסתכם בעבודה מיותרת.

 
אמנם לא צבעתי עדיין, אבל אני ממקמת את כל הפירזול, מוודה שהכל תקין וחדי העין יבחינו כי גם מקבעת עם ברגים.
כמובן שלאחר מכן אני מפרקת שוב את כל הפירזול (צירים ומגנטים) מאחר ואיני רוצה ללכלך בצבע בשלבי הצביעה. אבל, לאחר שאסיים לצבוע, החורים כבר יהיו ולא אצטרך אז לבדוק, לסמן לטעות ולתקן.

פיתרון לסל כביסה כחלק אינטגרלי מהארונית –

כפי שכתבתי בהתחלה, הפיתרון לסל הכביסה עבר אבולוציה והשתנה בדרך.
הפיתרון הטכני של סל הכביסה בארונית צריך לכלול:
– מנגנון סגירה שבשבילו אני מנצלת מגנט שהיה במקור בבר המשקאות ופורק ממנו.
– מעצור כלשהו שיגביל את פתיחת הדלת.
– מנגנון שיפתח גם את סל הכביסה עם פתיחת הדלת.

בתחילה חשבתי להשתמש בחבל עבה שיושחל בחורים שאקדח בדלת ובגב הארונית.
החבל יהווה מעצור שיגביל את פתיחת הדלת וגם יושחל בסל הכביסה כך שהוא יפתח עם פתיחת הדלת.
על מנת שגב הארונית יעמוד בלחצים ולא ישבר (כולה דיקט…דמיינו מה קורה כשמופעלים עליו כוחות…), חשבתי לעבות אותו נקודתית.
זו הסיבה שהדבקתי חתיכת עץ לדיקט של גב הארונית.

הואיל ולא רציתי פתרון בו יבלוט דבר כלשהו מאחור (החבל שיעבור מבחוץ), החלטתי לשנות גישה. חשבתי לנצל את העובי של הלוח ולהבריג בו ווים. בתוך הווים להשחיל את החבל (כך שיהיה פנימי בארונית ולא מחוץ לארונית)
  

אח”כ חשבתי שבעצם אין סיבה לקדוח בדלת הארון על מנת להשחיל את החבל.
אפשר להשתמש באותו פיתרון של וו מוברג בצידה הפנימי של הדלת וכך לא לפגוע כלל בצידה החיצוני של הדלת.

גם בידית לפתיחת הדלת לא יהיה צורך מאחר והדלת אמורה לבלוט כלפי מעלה כך שיהיה נוח לאחוז ולפתוח אותה גם ללא ידית.

והינה חסכתי כמה קדיחות וחורים בעץ באמצעות פתרון חלופי נגיש וקל יותר ליישום.

בשלב הבא החלטתי שאוכל להחליף את החבל בשרשרת.
השרשרת יוצרת את המעצור הרצוי לדלת. את גודל הפתיחה ניתן לשנות בקלות ע”י החלפת הטבעת המושחלת בוו.(כמו כן, סל הכביסה יהיה תלוי על השרשרת וייפתח עם פתיחת הדלת.

בדיעבד, אולי יכולתי להבריג את הווים הפנימיים בדופן העליונה של ארונית האמבטיה ולחסוך את הדבקת העץ לגב הארונית.
(אם כי לוח העץ הנ”ל קיבל תפקיד נוסף בייצוב מחיצת הזכוכית… אתייחס לזה בהמשך.)

מפת ירושלים בגב ארונית האמבטיה –

הבחירה במפה לכיסוי גב הארונית היתה דומיננטית והשפיעה על כל אופי הארונית בסופו של דבר.
אם אתם רוצים למקם את הרהיט במרחב מסויים ואתם רוצים שתשתלב בו, כדאי לקבל ממנו השראה ולהתחבר לסקלת הצבעים בו (בכל יחס שתבחרו, אם להשתלב, אם לתת קונטרה…)
במקרה שלי זה היה לי פחות חשוב ושיקולים אחרים הנחו אותי.
רציתי להדביק טפט או תמונה כלשהי שתהיה רציפה ולא תיתן תחושה של פסיפס.
מאחר ויש לי כמה מפות מפעם שזו דרך מצויינת לשמר אותן הבחירה בסופו של דבר היתה בין 2 מפות שהתאימו בגודלן:

בסופו של דבר בחרתי במפת ירושלים משנת 1982.
במפה זו ממש השתמשתי בזמנו והיא אף התבלתה, הודבקה בקפלים וכוסתה בניילון לצורך הגנה. הבחירה במפה זו הכתיבה גם את הבחירה בצבע שאיתו אשלים את הארונית
(או… שהאהבה שלי לצבע הירוק הכתיבה את הבחירה במפה. תבחרו 😉 )

הדבקת המפה על גב הארונית –

תחילה הרטבתי במברשת עם מים את משטח הדיקט שפרקתי מהארונית.
לאחר מכן התחלתי למרוח בשלבים פסים של דבק פלסטי שדולל מעט במים. דילול הדבק במים הופך אותו לעביד יותר וכך קל יותר למרוח ממנו שכבה דקה. אני מורחת פס של כ7 סמ’ דבק, מצמידה את המפה, מיישרת ומשטחת את כל בועיות האויר ועוברת הלאה לפס הבא.

    
גם את העץ שהדבקתי אני עוטפת באותה הדרך. מנסה היכן שניתן לשמור על המשכיות.
אחרי שהכל הודבק ושוטח והתייבש, אני מסירה את הקצוות באמצעות נייר לטש.

ובשלב זה, אני מורחת על כל המפה המודבקת שכבה של דבק מדולל בקצת מים, משאירה לייבוש מלא ומיישמת שכבה נוספת.
לאחר ייבוש מלא, אני משייפת את כל הקיפולים והבליטות על מנת להחליק קצת יותר את המשטח ולאחר ניגוב והסרת האבק, יישום של כ-3 שכבות לכה עם זמן ייבוש בין שכבה אחת לבאה אחריה.

צביעה –

לגמרי במקרה, גווני המפה שנבחרה הם חום וירוק. התמזל מזלי והפורניר של הארונית בגוון חום. ומזלי אף שיחק לי יותר ובין הצבעים שנשארו לי מעבודות קודמות, יש לי גוון מתאים. תודו שבהתחשב בכל “צרופי המקרים” הללו הבחירה בירוק שתואם לגוון הירוק במפה מתבקשת.
אהה…ואני גם אוהבת ירוק.

אז איך בעצם תהיה החלוקה? איפה אצבע בירוק ואיפה אשאיר את הפורניר?
לצורך העיקרון, כל השטחים הפנימיים של הארונית יצבעו בירוק (משמע הדפנות הפנימיות של הארונית והצד הפנימי של הדלת.

תכלס, הגוון הירוק גם גלש החוצה.
זוכרים את הכתם? אז הכתם יגודר בפס של מסקינטייפ איכותי וייצבע בירוק.
      

יש מקומות בהם השימוש במסקינטייפ הוא טרחה מיותרת לדעתי (בעיקר במפגשים בין מישורים ובידיו של מי שאחיזתו יציבה).
לא כאן!
כאן, כשבמישור אחד נפגשים בקו שתי טקסטורות, שני צבעים ושני חומרים, חשוב מאד להיות סופר מדוייקים.
מסקינטייפ איכותי יוכל לתת לזה מענה מספק למדי. (למנוע ככל הניתן חריגות מהקו)

כמו כן, 
אם שמתם לב, הדלת בחזית הארונית מחולקת לריבועים ע”י חריצים.
גם את החריצים הללו צבעתי בירוק.
       

ראוי לציין כי לא הצלחתי להכנס ולשייף בתוך החריצים כך שבמקרה כזה חשוב להשתמש בצבע שניתן לצבוע איתו ישירות ללא שיוף או לחילופין, לשלב שלב ביניים של צבע מקשר.
גם כאן נעזרתי במסקינטייפ כדי לא לצבוע את ריבועי הפורניר שישארו כפי שהם (עם גימור לכה כמובן)

ומה עם הקנטים?

גם אם זה נראה זניח (זה לא!) יש להתייחס ולטפל גם בקנטים של הארונית.
ככלל, כפי שאמר האדריכל מיס ון דר רוהה “אלוהים נמצא בפרטים” ובהחלט לא מספיק להגיע עם רעיון כללי מרשים, חשוב לבחון אותו (וליישם אותו!!) ברמת הפרט.

בעבודה הזו על הארונית, מעבר לפתרונות הטכניים שצריכים להשתלב במראה ובעיצוב, המוטיב העיקרי היה חיבור בין צבע וטקסטורה: פורניר עץ (גוון וטקסטורה), מפה ישנה וצבע ירוק שגם חיבר ביניהם וגם נתן מענה פונקציונלי לכיסוי פגמים.
מאחר והקנט נמצא באמצע בין הפורניר בחוץ לצבע הירוק בפנים, שימוש במוטיב השלישי שמשמש בארונית, במפה , נראה לי מתבקש כאן.

לצורך העניין את שאריות המפה חתכתי לרצועות של כ2.5-3 סמ’:
 ובאמצעות מכחול מרחתי דבק על הקנטים והדבקתי את הרצועות. גם פה, חשוב לשטח היטב ולוודא שהכל מודבק.
    
לאחר יבוש אני מסירה את הסרחים באמצעות שיוף הפינות.
יש לציין כי בדלתות בר המשקאות שנסגרו אחת כלעומת השניה היו בלט באחת ושקע בשניה.
הדלת בה אני השתמשתי היתה הדלת עם השקע, אותו מילאתי בשפכטל עץ ושייפתי להחלקה ליצירת מישור אחיד לפני הדבקת המפה.

לאחר ייבוש הדבק, גם כאן, כמו בגב ארונית האמבטיה,  יישמתי שתי שכבות של דבק, עם זמן ייבוש ביניהן, שיוף ושלוש שכבות של לכה.

גימור –

לכה:

תחילה יש לאטום את ארונית האמבטיה. במקרה זה יש לזה חשיבות יתרה כי היא תמוקם בחדר לח. הגימור יהיה שלוש שכבות של לכה (על בסיס מים כמובן…) בגימור מט משי על כל החלקים.

חיבור גב ארונית האמבטיה בחזרה:

 
הגב שפורק בזמנו, חובר חזרה באמצעות אקדח מסמרים.

פירזול:

לאחר שהכל יבש מרכיבים את הדלת עם הצירים (שמיקמנו כבר בשלב קודם),
קודחים ומבריגים את הווים,
                  
ממקמים את השרשראות ואת סל הכביסה התפור שלנו.(תפרתי אותו בעבר ולא ארחיב עליו כאן. למי שיש שאלות, מוזמן לפנות אלי ואענה כמיטב יכולתי)

                         

מחברים את המגנט שפורק בזמנו מבר המשקאות.
                 

עכשיו סל הכביסה מורכב ודלת הארונית מתפקדת.

החלפת הגלגלים:

כפי שכתבתי בזמנו, כשראיתי את הארונית מורכבת, הגלגלים נראו לי קטנים מדי לפרופורציות שלה אז החלפתי אותם בגלגלים גדולים יותר.

והמדפים…

לגבי המדפים התלבטתי כמעט עד הרגע האחרון.
בבר המשקאות המקורי כמעט כל החלק הפנימי היה מחופה בזכוכיות. הגב היה מראה.
מלמעלה היתה זכוכית חלבית שהונחה באלכסון על מחיצת זכוכית וחיפתה על מנורה שהאירה את הארון עם פתיחתו.
מחיצת הזכוכית אנכית מוקמה באופן לא סימטרי כך שמצידה האחד היו מדפים צרים יחסית ומצידה האחר (הצד של סל הכביסה…) היה מדף ארוך.
במחיצה עצמה נקדחו חורים ובהם הושחלו תומכים למדפים.

עד הרגע האחרון התלבטתי לגבי המדפים. חשבתי על מס’ פתרונות:
א. לתלות מדפים על שרשראות כך שאחזור על מוטיב השרשרת שקיים בפתרון סל הכביסה.
ב. להעמיד שני מדפים אחד על השני על רגליים של רהיטים אחרים שמצאתי. 
ג. לחתוך מדפי זכוכית ולהשתמש בתשתית הקיימת.

כפי שאתם כבר יודעים, האופציה השלישית נבחרה.
הסיבות לכך הן:
א. נאמנות למקור.
ב. בזכות שקיפות הזכוכית פנים הארונית מואר יותר וניתן לראות טוב יותר את המפה בגב הארונית.
ג. הפתרון הזה היה הזמין מכולם, המהיר מכולם והקל ליישום מכולם.

המדף הארוך נלקח כלאחר כבוד לאברם הזגג שחתך אותו לפי המידות הרצויות. למדף הזה הוא הוסיף מדף נוסף שהוא חתך משארית של זכוכית במקום.

מחיצת הזכוכית (שפורקה בזמנו מבר המשקאות) נוקתה והועמדה במקומה, נתמכת בצד של סל הכביסה בלוח העץ שהודבק לגב ארונית האמבטיה. (זה תפקידו הנוסף של לוח העץ שהזכרתי קודם!) 
מצידה השני היא נתמכת במדפי הזכוכית.
(מוזמנים להגדיל את התמונות על מנת לראות היטב את קיבוע המחיצה)
על מנת שהמחיצה לא תזוז בבסיס, מוקמו 2 מעצורים שפורקו אף הם מבר המשקאות.
כל התומכים של מדפי הזכוכית פורקו מהארונית במקור (והחורים נשמרו) ונעשה בהם שימוש חוזר.

וקצת תמונות להתרשמות מהארונית המוכנה:

ארונית האמבטיה מוכנה ומתפקדת ואתם שותפתם בתהליך.
ועכשיו אני יכולה כבר לטוס לוינה בלב שקט,
לפגוש חברים (הונדרטוואסר, ברויגל…), להנות ממוסיקה ומשווקי חג המולד.
אובידרזיין …

Related Images:

לפני שאני מתחילה, נראה לי שאני צריכה להסביר מה זה סוקל (או צוקל) כדי שלא תבהו במסך בעיני עגל (אני יודעת שזה מה שאתם עושים כי כאלה עיניים בדיוק הבנות שלי תלו בי כשסיפרתי להם על הסוקל שלי!) 
הסוקל הוא בעצם פרט החיבור בין הארון לרצפה או למשטח מתחתיו. החלק התחתון של הארון או המזנון, זה שנסוג מקו חזית הארון. סוג של ספייסר…
מעצם תפקידו והגדרתו, אתם מבינים כבר שהוא לא פרט דומיננטי.
קרוב לוודאי שהסוקל אינו מושך תשומת לב יתרה ולא תזכרו אותו כלל כשתחשבו על הארון.

נאסף ברחוב…

גם את חלקי המזנון שמצאתי, מצאתי ואספתי מהרחוב.
הפעם בזכות פוסט שהועלה בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. כך זה נראה בפייסבוק….

דווקא סימנתי לעצמי משהו אחר, שלא היה כבר כשהגעתי…
אז לקחתי את מה שהצית את דמיוני במקום. חלקי מזנון מפורק שהיה לי ברור כי יום יבא וישנו את יעודם תחת ידי.
כך זה נראה לאחר שהובא כלאחר כבוד הביתה:

         

הסוקל שלי אינו סוקל קלאסי. זה סוקל של מזנון שכנראה חיבר 2 חלקי מזנון זה לזה.
כפי שניתן לראות בתמונות, הסוקל המדובר, מחובר לחלק המזנון בצידו הרחב ועוטף אותו גם מצד.

בשלב ראשון רציתי להפריד את החלק המרכזי עם המגרות מהסוקל שעטף אותו אבל באותה נשימה לא היו לי ספקות: קל זה לא יהיה. וגם יחייב תיקונים בדיעבד.

להפריד סוקל ממזנון…

הואיל והמזנון הנ”ל נעשה ממזמן ובנגריה שעשתה עבודה טובה (משמע, דבק זה דבק …)

התהליך היה ארוך, מתיש וכמעט מייאש. וכן, גם יהיו לא מעט תיקונים.
יכולתי אולי להקל על התהליך לו הייתי מוכנה להרוס את הסוקל, אבל לא.
התעקשתי.
ותראו בסוף, היה שווה…
השתמשתי בכל השיטות והטיפים שקיבלתי בקבוצות יעודיות ובפורומים רלוונטיים
(למעט אלה שריפו את ידיי…):

• הרטבתי (לא יודעת כמה זה תרם…)
• הכנסתי שפכטל (חלוד… למקרה שיהרס) בדפיקות פטיש ובהמשך נעזרתי בשני מברגים כטריז מתקדם. גם אותם החדרתי בדפיקות פטיש עד לנתוק החלקים נקודתית. ואז הוצאתי את המברג (כל פעם אחד מהשניים לסרוגין) והכנסתי אותו שוב בהמשך.
• הכנסתי גם חוט ברזל (אבל הוא רק וידא שיש רווח המשכי בין החלקים)

אחרי שהחלק הארוך התפרק (החלק שחשבתי לתומי שהוא החלק הקשה…), הגעתי לאגוז הקשה יותר. החלק הקצר המחובר אליו בר’.
כאן לא הצלחתי בשום אופן (ולא בכדי. הם ניבנו מסתבר כיחידה אורגנית ולא הודבקו אחד לשני)
הואיל ורק החלק הארוך בסוקל עניין אותי, את החלק הקטן, הניצב לגדול כבר לא התעקשתי לשמר.
בנקודה זו הגיטסו נכנס לפעולה. ניסרתי בקו החיבור (הגאומטרי. לא היה באמת קו כזה) בין החלקים, ועדיין, בגלל המבנה של הג’יטסו לא היתה לי גישה ולא יכולתי לנסר הכל.
בדרך ,כשנאלצתי לנסר את אחת מתומכות הסוקל ניסרתי גם מסמרים ( ואת זה גיליתי בדיעבד. לשמחתי המשורית עדיין מתפקדת…)

ועדיין, אחרי הכל, הגעתי גם לשלב האלימות בו הייתי צריכה ממש לדפוק עם פטיש ולהפריד בכח (מומנט? מישהו פה איתי?) את החלק מהגוף.
והחלקים נפרדו. 
חלק מהדופן של המזנון התקלפה. כאן אצטרך להדביק ולמלא בבא הזמן, אבל הפעם אני מתמקדת בסוקל שהצלחתי להציל.
נו שויין.
אלגנטי זה לא היה, אבל מסתבר שכישלון גם לא. 

המדף כבר ממש מתבקש, לא?

סוקל שהופך למדף – ויז’ן עיצובי :

שלושה מתוך ארבעה צדדים בסוקל, מחופים פורניר.
אשמח להשאירם כך גם כי אני אוהבת את החום והטקסטורה של העץ וגם כמחווה למקור. מאותה הסיבה בדיוק (וגם משום שהטקסטורה נאה בעיני, כמובן)החלטתי להשאיר את קנט הסנדויץ חשוף כולל כל הפגמים ומילויי השפכטל שהתבקשו. 
אבל כדי להכניס עניין ואופי טיפה יותר צעיר ודינאמי (כדי שתבינו, זה הולך להיות תלוי אצל אמא שלי, בת ה-82 בפינת העבודה שלה בדיור המוגן בו היא מתגוררת… ;-)) החלטתי לצבוע את כל שאר האזורים בצבע.

בהיותו סוקל, כל חוצץ לכאורה, היה רכיב קונסטרוקטיבי.
במתכונתו המיועדת כמדף זה אכן חוצץ שיוצר נישות עצמאיות.
ניתן להתייחס לכל נישה בנפרד. בצבע, בטיפול ובסופו של דבר גם פונקציונלית. 
זה מה שבחרתי לעשות בסופו של דבר. כל נישה זוכה לצבע משלה ורק שתי הנישות החיצוניות “זוכות” לגב. הנישה המרכזית תהיה חשופה לקיר עליו המדף יותקן…

---

למי שתהה למה יש חוצץ קטוע… זה היה אילוץ שבלעדיו לא הייתי מצליחה להפריד את החלקים.
בכנות, לא חושבת שהייתי עושה זאת אלמלא אותו אילוץ ואני מאד שמחה שזה קרה.
המדף הרבה יותר מעניין כך לדעתי.
דווקא אילוצים גורמים לנו לא פעם למצא פתרון מיוחד, חריג ולהיות יצירתיים יותר. זו סיבה טובה לא לחשוש מבלת”מים שקורים ויקרו כמעט תמיד בתהליך של יצירה !

---

את המדפים יש להתקין על הקיר.
הדרך הטובה/היפה ביותר לעשות זאת היא עם משולשים(ראו בהמשך).
אבל אם אני מעדיפה שהמשולשים יהיו נסתרים, אצטרך להוסיף למדף גב.
לפחות באזור המשולשים, משמע בשתי הנישות הצידיות.

מתחילים להפוך סוקל ל…משהו אחר?

לא סתם כתבתי משהו אחר. השלב הראשון לפחות הוא מאד אוניברסלי.
סתימת חורים עם שפכטל עץ, שיוף וניקוי. ולפעמים יותר מסבב אחד שכזה.
תהליך הפרדת הסוקל מהמזנון, כפי שראיתם, היה ברוטלי למדי.
גם אם הסוקל יצא במצב סביר, עדיין נוצרו פגמים שיש לתקן.

סתימת חורים:

איזה דבר נהדר זה שפכטל עץ…(אגב, ניתן לקנות אותו בגוונים שונים ולהתאים אותו לגוון הרצוי)
אני סותמת את כל החורים עם החומר הקסום הזה.

לפעמים יש פגמים בפינות ואז מילוי חומר הוא קצת יותר מורכב.
אני נעזרת בלייסט עץ שאני מהדקת ומיישרת עם כליבה ואז ממלאה עם שפכטל עץ

כמובן שבמקרה כזה יש לתת לחומר להתייבש היטב לפני שמשחררים את הלייסט ומשייפים.
וגם זה בעדינות, כי שפכטל עץ אינו מאד חזק ועלול להפגע בפרט שמדובר על פינה.
(ראוי לציין שאת הטיפול הזה עשיתי לאחר שיוף הסנדויץ’ באזור ההפרדה מהמזנון שאליו התייחסתי בהמשך, לאחר הסרת השבבים והחלקת המישור)

שיוף:

לסוקל יש שני צדדים עם סנדויץ’ חשוף.
אחד מהם יחסית חלק
והשני, שהיה מחובר לארון, מאד לא חלק. בלשון המעטה. הרבה שבבי עץ, אזורים פגומים ולעיתים שכבת עץ נוספת שנתלשה מהארון בתהליך ההפרדה. 
הצד הפחות חלק יהיה מן הסתם הצד האחורי. ועדיין יש לטפל בו להחליק ככל הניתן, להסיר שבבי עץ ושכבות שנתלשו מהארון. מספיק על מנת ליצור מישור ישר ואחיד. לא מעבר לזה.
ניתן לראות בתמונה את האזורים בהם המברגים הוחדרו וכן פגמים שנוצרו בתהליך הפרוק ונאלץ למלא ולתקן.

בצד השני, גם אם הוא נקי יותר מלכתחילה, יש לא פחות עבודה. הוצאת פינים (ששימשו לקבע את המיקום היחסי שלחלקי המזנון), מילוי חורים בסנדויץ’ ואח”כ שיוף יסודי שיתן תוצאה אסתטית (כפי שציינתי, קנט הסנדויץ’ יהיה חשוף ולכן יש להביאו למצב חלק וייצוגי.)

החלק האחרון בשיוף (שאגב, אני עשיתי אותו לאחר הצביעה בצבע) הוא הסרת ציפוי הלכה או הפוליטורה מהפורניר. 
תוך כדי שיוף הציפוי מקבל גוון חלבי עד שהוא מוסר לחלוטין ושוב הפורניר מתכהה (ויתכהה עוד כשיקבל שכבת לכה חדשה…) התמונה ממחישה זאת:

צביעה:

לאחר מילוי כל החורים, שיוף, החלקת המשטחים וניקוי מאבק, הגיע הזמן לצבוע.
תבחרו צבע אטום (מסתבר שצבע הידרו אמייל שחשבתי שהוא אטום, פחות אטום מצבע גיר…) היתרון של הצביעה והסיבה העיקרית לבחור בצבע היא כיסוי מלא. זה קצת מתפקשש כשרואים את כל הפגמים והמילויים ככתמים בצבע…
כמובן, כמה שכבות צבע עד אטימה ואחידות. אם נחוץ להחלקה, שיוף עם נייר לטש עדין מאד בין שכבת צבע אחת לשניה.
אני כיסיתי את הקנטים ואת אזורי המגע עם הפורניר במסקינטייפ ובנייר דבק. 

עשו זאת אם היד שלכם אינה יציבה.
 לדעתי עדיף לוותר על כל הכיסויים, לעבוד עם מכחול יציב ככל הניתן, בעדינות על קווי המגע הרגישים ולא לשים כיסויים של מסקינטייפ.(גם כאן ובמקרה זה חוסר הנחיצות של הכיסוי הוכחה שוב, לדעתי),
למה?
משום שהצבע גולש מתחתיו ומלכלך למרות הכל, היד שלי היתה מספיק יציבה לצבוע נקי וממילא שייפתי שוב את הקנט לאחר שלה הצבע והסרתי את כל כתמי הצבע

(אגב, הפאה הרביעית, ללא הפורניר, נצבעה אף היא….)

לפני שאני צובעת בלכה הכל בואו נדבר על הגב שהחלטתי להוסיף.

גב למדפים שעשויים סוקל של מזנון:

לצורך העניין גייסתי מזונית שפורקה משידה ישנה בעבר.

משערת שאם פלטת המזונית היתה ארוכה מספיק , הייתי עושה את הגב על כל המדף. הואיל ולא, ומכיון וכל נישה היא עצמאית, החלטתי לעשות את הגב רק בשתי הנישות הצדדיות (וכן, להסתיר את משולשי התליה). 
עוד החלטה עיצובית כתוצאה מאילוץ
(טוב…מסכימה. אילוץ בערך. אם זה היה חשוב או מהותי יותר, הייתי בטוח מוצאת פלטה ארוכה יותר)

סימנתי את הפלטה עם הסוקל עצמו כתבנית וניסרתי.
שימו לב כשאתם מסמנים, הגב צריך לחפוף את הדפנות (אני אחבר אותו באמצעות אקדח מסמרים לדפנות)!

את המזונית יש לכסות בדרך כלשהי. אם זה בצבע הנישה, או בכל דרך אחרת. 
(גם) במקרה זה העדפתי להדביק עליה דפי ספר (בנוהל הרגיל: הדבקת הדפים בדבק פלסטי, לאחר יבוש כיסוי בשתי שכבות של דבק (עם זמן יבוש בין אחת לשניה כמובן) ולאחר יבוש איטום בלכה על בסיס מים.
גם הבחירה הזו היא עיצובית נטו. צביעת המזונית בצבע הנישה יגרום למדף להראות כבד יותר לדעתי.
ציפוי הדפי ספר יהיה קליל יותר ומתוחכם יותר.
כמובן שהבחירה היא לחלוטין שלכם ואין נכון ולא נכון.

לאור נסיון העבר, לפני מריחת הדבק הרטבתי את המשטח במברשת עם מים, מה שדילל מעט והקל על פיזור אחיד של הדבק.
גם לאחר הדבקת הנייר ולפני מריחת שכבת הדבק הרטבתי בעדינות באמצעות מברשת את המשטח. לדעתי זה עוזר לישר ולהדביק היטב את הנייר ולמנוע את הגלים והבועיות שנוצרות בתהליך.

בין לבין, כדי להפטר מהנייר העודף בצדדים, נעזרתי בשיוף הפינה של המזונית המצופה עם נייר לטש .
כמובן שכל התהליך הנ”ל התרחש במקביל לצביעה של הסוקל כדי לנצל את זמני הייבוש “המתים” של הצבע/הדבק (וגם להכין מרק ולתלות כביסה במקביל…)

גימור:

הכי פשוט שיש. 
לכה, על בסיס מים על הכל (גם על אזורים הצבועים בצבע גיר! הידרו אמייל לא מחייב גימור נוסף של לכה). שימו לב שהלכה מעמיקה את גווני העץ. גם באזור הפורניר וגם באזורי הסנדויץ’ החשוף.
כל התיקונים והמילויים של השפכטל (שמראש היתה כוונתי להשאיר חשופים) מקבלים הדגשה. קחו את זה בחשבון. 
ואחרי ייבוש הלכה על כל שכבותיה,
גיליתי שהגב המצופה דפי ספר טיפה בולט בצדדים מעבר לדפנות.
לכאורה יכולתי להשאיר את זה כך, אבל לא היה שום סיכוי שאעשה זאת.
אז חתכתי את המזונית המצופה…עם סכין יפנית.

זה לא קל, אבל לא בלתי אפשרי. נעזרתי לפעמים בפלייר לשבור את השאריות ולבסוף בנייר זכוכית לשייף את הקצוות. אל תשכחו שהקצוות מוסתרים לחלוטין מאחורי הדפנות כך שאין צורך להפעיל את הפדנטיות כאן. רק צריך לוודא שאכן הם יהיו מוסתרים 😉

מחברים את הגב לדפנות (שימו לב לסמן את הדפנות ואת עוביין ולהכניס את המסמרים ישר בדופן. שלא יגיחו לכם מסמרים במקומות לא רצויים). אני נעזרתי באקדח מסמרים שמאד מקל על החיים אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
אחרי שהגב היה מחובר, סימנתי את מקום החורים של משולשי הפלדה, קדחתי בעץ (מה שיקל מאד על החדרת הבורג…) והידקתי את המשולש למקומו. שימו לב שהברגים יהיו שטוחים ויכנסו היטב, אחרת המדף לא ישב היטב על הקיר.
אל תשכחו לקדוח חור קטן במזונית כדי לסמן את מיקום החור במשולש. מהחזית לא תראו היכן יש לסמן ולקדוח ללא החור הזה.

זהו. מוכן.

לא נותר אלא לתאם עם הסטודנט כשיחזור ל”ביקור מולדת”, שיעזור ולהתקין את המדפים (שהיו פעם סוקל…) על הקיר אצל אמא שלי ובשעות בהן השכנים הקשישים שלה לא נחים ;-)…
מה שיקרה בקרוב!
(אבל… לא אעכב את העלאת הפוסט בשביל תמונות מהשטח…)

Related Images:

תטיס, להבדיל מנכדתה טתיס הנימפה (הידועה בעיקר בשל בנה אכילס), היא אלת הים ועל שמה קרוי ים תטיס הקדום.
בגלל הדמיון בשם (וביננו, גם הדמיון בקונטקסט, כך או אחרת שתיהן קשורות לים…) לא אחת מחליפים ביניהן.
לא באמת ברור לי מי מהשתיים היא טתיס ומי תטיס.

ואם תעדיפו בכלל אלת ים מתרבות אחרת, אפשר לקרא לה גם ימנז’ה. זו אלת הים בבאיה הברזילאית עליה כותב ז’ורז’ה אמאדו. החגיגות לימנז’ה נערכות ממש בחודש זה, חודש פברואר.

מהות התחפושת שלי רלוונטית לכולן – האישה העולה מהים.
אתם מוזמנים לבחור לאיזו מהן התחפושת מתאימה יותר. 

עוברים לתחפושת?

לפני שאני מתחילה לעבוד על תחפושת, יש לי בד”כ דימוי מאד כללי ומאד אמורפי על מה אני רוצה ואני מתחילה לשוטט במרשתת כדי לקבל השראה.
במקרה הזה נתקלתי בכובע תמנון המדהים הזה שהצליח לדוג את תשומת ליבי.

---

מי שמכיר אותי ואת ביתי יודע שמתחת לבלגן בחדר של הבנות מאז נולדו, הוא עוצב ברוח של ים. גוונים של ים, מוטיבים של ים, מובייל עם דגי זכוכית וקונכיות וציורים של יצורי ים. כמה תמנונים. שניים מהם על הקירות.
(את השולחן והכסאות האלה ציירתי לחדר של בנותי לפני כ14 שנים. לצערי מי שקיבל אותם לאחר שבנותי גדלו, צבע הכל בסגול… לפחות התמונות נשארו)

למי שלא הבין,
אני אוהבת מאד (את המורפולוגיה של ה)תמנונים.
        (וגם של עכבישאים מסתבר…גם הם יצורים עם 8 רגליים)

---

היה לי ברור שאני משתמשת בתמנון כזה לתחפושת.
ואצלי אני אעזר גם ברגליים. תראו. 
חוץ מהתמנון תהיה כמובן שמלה, תהיה גלימה מאורגנזה שקופה – שתיתן תחושה של מים וכמובן דגים וקונכיות ויצורי ים שישתלבו …

התמנון של אלת הים:

גם אני עשיתי את התמנון מעיסת נייר.
צורת הראש התקבלה מחיבור של שתי צורות שעוצבו על בלונים. הזרועות נעשו עם ספוג שהושחל בו חוט ברזל וכוסו עיסת נייר:

וגם כן,
כמו רוב רהיטי (להבדיל…),
בחרתי לצבוע (גם) את התמנון בצבע ירקרק.

שמלת אלת הים:

השימלה נתפרה משאריות בדים בגוונים ירוקים וכחולים בצורת ספירלה שנקשרה סביב הצוואר.
(בזמנו,לא תעדתי את התהליך כך שתצטרכו לדמיין.  בכל מקרה, תוכלו לבחור כל שמלה מוכנה אחרת, שתתאים. )
ביום קר נלבשה ממתחת לשמלה חולצה עם שרוול ארוך וביום חם הזרועות נשארו חשופות.

בעיני רוחי החלק התחתון של השמלה אמור להתקמר כמו גל.
כדי להשיג את האפקט, השחלתי בתוך המכפלת צינורית דקה מפלסטיק חצי גמיש שתיתן נפח לשמלה אבל שלא תהיה נוקשה (מספיק מורכב להסתובב עם כזו קונסטרוקציה על הראש…לפחות שהשמלה לא תקשה להתנייד…).
על השמלה חיברנו דגיגונים מפלסטיק שהוזמנו מבעוד מועד מעלי אקספרס.

אביזרים משלימים נוספים:

• גלימה שקופה מאורגנזה תכלת שהונחה על הראש מתחת לתמנון.
  קצוותיה נקשרו לחלק מזרועות התמנון ובתור טבעת (עם דג כמובן…) לידיה של אלת הים. 
      
  הגלימה, כמו מים, אמורה להתנועע, לזרום לתת תחושה של מים.
• פאה כחולה.
  לא צריך להסביר נכון?
• תכשיטים – קונכיות, כוכבי ים, שרשראות פנינים (כאילו, כן?) צבי ים…כל מה שנראה לכם ושיכול להשתלב. אין בעיה להגזים.

ואיך לא, האיפור:

את אפקט הרשת יצרתי באמצעות הנחת רשת על הפנים כתבנית והטפחת האיפור עליה. 

וככה זה נראה הכל ביחד:
    

 

(ניתן ללחוץ על התמונה על מנת להגדילה לגודל מלא ואז ניתן לדפדף באמצעות החיצים בצדדים).

אז מה הוחלט?
זו תטיס, טתיס או בכלל יאמנז’ה?

Related Images:

כשהייתי קטנה אהבתי עכבישים.
(מסתבר, לפי ויקיפדיה שקוראים להם עכבישאים…העכבישים הם תת מין של העכבישאים והם אינם מין של טווי קורים)
בכל הזדמנות ובכל מקום ציירתי עכביש תלוי לו על קור בודד…
בשולי המחברות, על חולצות, על קירות.
עכבישים הן חיות מרתקות והמבנים והרשתות שהם בונים עם הקורים שלהם ראויים למחקר רב דיסציפלינרי נפרד.

   

אבל לא כאן.
כאן אציג 2 תחפושות של עכביש שעשיתי לאורך השנים.
כאן תראו שהמתוחכם יותר הוא לא בהכרח המוצלח יותר. תלוי כמובן בקריטריונים בהם בוחנים את התחפושת. אין ספק שאני למדתי…

עכביש מס 1 – פורים 2012

משום מה כשאנחנו חשבנו על עכביש חשבנו על יצור גדול, שחור ושעיר עם 8 רגליים.
לתחפושת הראשונה נעזרתי ב2 זוגות גרביים שחורים שמולאו בעיתונים דחוסים. (הידיים והרגליים של הילדה הם הרגליים המשלימות ל-8) הגרביים הממולאות חוברו לקרטון שכוסה בבד שחור ופרוותי ומולא אף הוא בעיתונים דחוסים. (כדי לשמור עליהם זקופים ולא מדולדלים תקעתי בהם שיפודים)
הקרטון הנ”ל חובר לכתפיות ואת כל הקונסטרוקציה הזו שמים על הגב כמו תיק ביה”ס.  

את המראה השלמנו עם קשת לשיער אם מעין שתי קרניים שחורות פלפיות שצרפנו לקשת פושטית, חותלות שעירות שחורות, כפפות שחורות, לבוש מלא שחור וכמובן… איפור.
את ההשראה וגם חלק גדול מההנחיות לתחפושת לקחתי מפינטרסט ומהאתר הזה.
גם את הצורה הבסיסית לאיפור לקחתי משם.
שיניתי מעט בהתאם לצרכים שלנו ולבעיות שאני נתקלתי בהן תוך כדי עבודה.
     

וכך העכביש נראה בסוף:

 

את התחפושת השלמנו עם משלוחי מנות עטופים בצלופן שקוף שעליו הדבקנו עכביש קטן עשוי מפונפון  עם שתי עיניים ומנקי מקטרות שחורים כרגליים וציירנו על הצלופן רשת של עכביש (עם טוש פרמננטי)…

עכביש מס’ 2 – פורים 2017

כשהקטנה שלי החליטה שהיא מתחפשת לעכביש, הוצאנו כמובן את התחפושת שיש לנו. לשפץ, לעשות תיקונים ולרענן אותה.
לא יודעת למה, אבל החלטתי שהתחפושת הישנה אינה עומדת בסטנדרטים הנוכחיים שלי (קללת האגו?!) וציק צ’ק, בזמן שיקח לי לעדכן את התחפושת הישנה אארגן תחפושת חדשה שווה יותר.
ראיתי את התמונה הזו ונדלקתי:             

רגלי העכביש:

אבל…
אני חשבתי על קונצפט אחר. לרגליים ובכלל. התמונה היתה רק הטריגר.

החלטתי לעשות אותם מגלילי קרטון של בדים.
את הגלילים קיבלתי מנעמי, מהחנות משי וארגמן בכפר סבא. (היא עזרה לי לא פעם בעצות בנושאי תפירה ובחירת סוגי בדים גם בעבר).
הגלילים הללו הם גלילי קרטון עבה ומסיבי שהיו כרוכים עליו בדים.

החיסרון של הגלילים הללו הוא הכובד שלהם. 
הייתי צריכה למצא דרך להקטין את משקלם או …למצא פתרון אחר.
החלטתי לקלף אותם.
הם הרי עשויים שכבות שכבות של קרטון מודבק והדוק זה לזה. אסיר מהם מספיק שכבות כדי להקטין את משקלם (אולם בלי לפגוע בקשיחות שלהם)
בדיעבד…מממ…מדובר בהרבה עבודה לא קלה. הבנות התגייסו ועזרו לי כמיטב יכולתן והמשימה הושלמה. 
הגלילים נוסרו (צריך משור! אני השתמשתי בג’קסון שלי, שבעצם השם הנכון הוא ג’יגסו (jigsaw)) בהתאם לגודל חלקי הרגליים וחוברו ב”מפרקים” אחד לשני עם סרט חבלנים שחור.
סרט חבלנים הוא חזק מספיק כדי לא להקרע, הוא נדבק מצויין ויאפשר תנועה כמפרק .
את הגלילים כיסיתי בבד פרוותי שחור.
לא נותר אלא לחשוב על מנגנון שיחבר את כל הרגליים ל”טוסיק” של העכביש והכל יחד, לטוסיק של הילדה….

כך זה יראה עטוף ומחובר: 

אז איך חיברתי את הרגליים ליחידה המרכזית??

הרעיון העיקרי היה לא לקבע את הרגלים אלא לאפשר לפרק אותן להתניידות ולהרכיב אותן כשרוצים להשוויץ עם התחפושת…
הואיל והרגליים עשויות מגלילים חלולים ששבתי לנצל את זה ולהשחיל אותן בעת הצורך על מנגנון שיקובע.
את המנגנון עשיתי מצינורות אינסטלציה שקניתי בחנות חומרי בניין מקומית (שיבק. שווה. ולו בזכות שחר שמצוייד במלאי גדול של סבלנות גם ללקוחות נודניקים כמוני!)  ונעזרתי במחברים של צנורות (מחבר L ומחבר Y)  אינסטלציה כדי ליצור את המערך הרצוי לרגליים:

הצינורות קובעו לדיקט קשיח (ובתווך, עם אותם חיזוקים, הכנסתי חגורה עבה שתיקשר למותני הילדה וכתפיות לפזר את המשקל ולקבע טוב יותר את כל הקונסטרוקציה).
שקית שחורה מולאה באקרילן שנמכר בתפזורת (אפשר להשתמש במילוי של כריות ישנות) עוצבה והונחה על על המנגנון הנ”ל. ואת הכל עטפתי בבד פרוותי שחור. נעזרת באקדח הסיכות שלי כדי לקבע אותו אל הדיקט. 
עכשיו יש לי מנגנון מרכזי עם צינורות אינסטלציה שיוצאים ממנו.
על כל צינור ניתן להשחיל רגל (ולכסות את החיבור עם הבד הפרוותי שבכוונה נשאר ארוך מגליל הקרטון) או להסירה בעת הצורך.

 

פני עכביש:

בתחפושת הקודמת השתמשנו באיפור. כאן חשבתי להעזר במסכה עשויה מעיסת נייר ולוותר על האיפור:

        

לקדמת המסכה הוספתי 2 גרביים שחורות ושעירות ממולאות באקרילן והדבקתי את הבד השחור והפרוותי בכל האזורים שאינם עיניים. לאחורי המסכה חיברתי גם בד שחור פרוותי שיסתיר את הראש מאחור ויצור רצף שחור עד ל”טוסיק”.
את התחפושת משלימים עם בגדים שחורים (עם אותן חותלות שחורות מפעם) כפפות שחורות ומגן צוואר שחור (להסתיר כל חלקת עור בהירה)
וזהו.
גם כאן משלוחי המנות עם העכבישאים הקטנים התקבלו בשמחה רבה…

התמונות מתחלפות. למי שאין סבלנות, מוזמן ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

בדיעבד,
התחפושת השניה היתה הרבה יותר מדי מסורבלת והיה קשה להתנייד איתה ולהסתדר איתה. צינורות אינסטלציה לא בנויים להיות אקטיביים כך שגם הם, בפורמט הקיים (אולי כדאי להדביק אותם!) לא היו הפיתרון האידאלי.
בתחפושות הבאות שאעשה, אחת מדרישות היסוד יהיו שהן תהינה נוחות. יחסית. שקל יהיה לתפעל ולתפקד איתן.
כי אם לא, אז מה זה שווה??

 

 

 

Related Images: