טוב נו…לא ממש קופסה…
מעונות סטודנטים שנה ראשונה בטכניון.
השבוע הסטודנט שלי סיים שנה ראשונה בטכניון.
הוא גם נפרד מהמעונות לטובת דירה שכורה עם בת זוגו (זו שעבורה הכנתי את פינת האיפור ;-)).
לרגל הארוע המכונן הזה,
בדקה ה-90 (יש מצב שאני כבר בדקה ה-91…משמע יחסרו לי תמונות)
החלטתי לשתף אתכם בתהליך בו התאמנו ושדרגנו את החדר במעונות לסטודנט הפרטי שלי.
איך הפכנו אותו במסגרת הנתונים הקיימים לנח יותר, בתקציב אפסי ובעבודה משותפת של סופ”ש.
כששידרגנו את החדר, הבלוג הזה לא היה קיים עדיין. גם לא כרעיון.
הצילומים שנעשו בזמנו היו לתעוד עבור משרד מעונות הסטודנטים כך שהם לא בהכרח יתנו מענה לפוסט הזה.
אני מקווה שנסתדר עם מה שיש.
הפרטנר של הסטודנט שלי לחדר, היה בחירה אקראית לחלוטין של משרד המעונות.
הוא הגיע לחדר ראשון והתמקם בהתאם להעדפותיו הוא. (לאור מצב החדר כשהגענו, אני מבינה את העדפותיו לחלוטין!)
יוצא מכך שהבן שלי (כמו חצי מאוכלוסיית מעונות סטודנטים שנה א’) קיבל את החלק “שנשאר”.
ההתאמות והשיפורים נעשו רק בחלקו של הבן שלי (מאחר והשותף סרב להיות שותף בתהליך) כך שבסופו של דבר, ההבדל בין שני החלקים מאד ניכר.
אני משערת, ברמת וודאות גבוהה למדי, שבפעם הבאה כשייכנסו סטודנטים צעירים לחדר הזה, החלק שהבן שלי השאיר, ייבחר ראשון…
מעונות ריפקין – רקע.
יש בטכניון מס’ מתחמים שמיועדים לסטודנטים שנה א’ שמציעים תנאים דומים.
כאן אתייחס רק למעונות סטודנים ע”ש ריפקין, שם הסטודנט שלי קיבל חדר.
מעונות ריפקין (באתר של הטכניון הם נקראים משום מה “מעונות תחתון”) על שם התורם שלהם. היום בלשון עם הסטודנטים הם נקראים “מעונות עזה”. נחשו למה….
מעונות סטודנטים אלו תוכננו ונבנו בשנות ה-50 של המאה הקודמת ע”י האדריכל דניאל חבקין (שזכה במכרז עוד בהיותו סטודנט ולימים הפך גם להיות דיקן הפקולטה לארכיטקטורה).
בזמנו, כשהמעונות תוכננו עוד לא היו אפילו בקשות להיתר. קשה להשיג תכניות של המעונות בוודאי לא עותקים דיגיטלים.
את התכנית והחתך קיבלתי מאדריכלית אגף בינוי ותחזוקה של הטכניון שהוציאה וסרקה אותם עבורי. (תודה רבה רבה…)
כפי שאתם רואים הדף ישן ואיכות הצילום נמוכה אולם ניתן לקבל מהם רושם כללי על החדרים.
צד המרפסות פונה לכיוון צפון והחלון פונה לכיוון דרום, לכיוון ההר.
התנועה בבניין היא לאורך מסדרון (בכיוון מזרח-מערב) במפלס המרכזי, בצד הצפוני של המבנה.
לאורך המסדרון הזה גם ממוקמים המקלחות השרותים והמטבח .
ממפלס זה יורדים או עולים לסרוגין חצי קומה.
מכל כניסה שכזו נכנסים לשני חדרים כשבכל חדר יש 2 מפלסים. ממפלס הכניסה לחדר יורדים או עולים חצי מפלס.
בכל חדר גרים 2 שותפים.
בזמני, החלוקה בין המפלסים היתה פונקציונלית: שינה במפלס הכניסה (הדרומי) ולימודים ואוכל במפלס הצפוני. היום לכל סטודנט יש מפלס כשחולקים בפונקציות המשותפות: אחסון ומקרר.
כאן, תחת הכותרת “מעונות תחתון” יש תמונות (לכאורה מייצגות…זה חדר של בנות בבנין של בנות…) של המסדרון ושל 2 מפלסי החדר.
ל-מעונות סטודנטים בכלל יש ללא ספק יתרונות כשהמהותיים בהם (שאין להם מתחרים!) הם העלות הנמוכה שלהם והקרבה למקום הלימודים.
מעונות ריפקין ספציפית, גם היום ובוודאי בהתחשב בנורמות של פעם, מתוכננים מצויין.
כמו כן, המיקום שלהם מעולה (ממש במרכז וגישה מישורית כמעט לחלוטין למרכז- אולמן, בית הסטודנט, הספריה, הברכה ואולם הספורט…) והעובדה כי הם נמצאים באמצע חורש טבעי (אלא אם יש שרפה בחיפה…) רק מוסיפה קסם.
חסרונם מן הסתם בשיתוף – הן בחדר הן בפונקציות הרטובות, ברמת התחזוקה החסרה ו…הדבר ששבר את גב הגמל – המחסור במיזוג בעונת הבחינות בקיץ הישראלי שעם כל ההתחממות הגלובלית לא נחשב כבר מותרות.
מעונות סטודנטים – ריפקין – נקודת מוצא בשנת 2016
בשל היתרונות של מעונות סטודנטים והביקוש להם (ומכיוון שסטודנטים, ובפרט סטודנטים ממין זכר, ברובם חסרי מודעות בסיסית למושג תחזוקה שוטפת…) לא מאד מקפידים שם, בלשון המעטה, על רמת תחזוקה (סבירה??) בחדרים.
נראה כי מאז זמני (מממ …לפני כ-30 שנה…), החדרים לא השתנו כמעט. גם לא ברמת התחזוקה. הבניינים של הבנים כבר אז היו מוזנחים, שלא נאמר דוחים.
כפי שהחדר נראה כשנכנסנו, דבר לא השתנה עד היום. אולי החדר נצבע מאז פעם או פעמיים אבל לא הייתי מתחייבת על כך.
זו סקיצה פחות או יותר פרופורציונלית שעשיתי מזיכרון של תכנית החדר:
כפי שכבר כתבתי, השותף התמקם בחלק העליון של החדר (מפלס 2 בסקיצה) והבן שלי במפלס התחתון (מפלס 1 בסקיצה).
החדר כפי שנתקבל:
התמונות בהמשך צולמו ביום שהגענו.
(למי שמעוניין, לחיצה על כל התמונות בהמשך תפתח את התמונה מוגדלת)
בעיקר על מנת להראות למשרד המעונות את מצב החדר כשהוא התקבל (ובזכות זה הבן שלי קיבל כ-2 ליטר צבע לבן לצביעת החדר):
כשנכנסנו לחדר שהבן שלי קיבל, במפלס העליון, השותף שלו שהגיע מוקדם יותר, קבע כבר עובדות בשטח.
על החלון נקבע לוח והזכוכית של הדלת ביציאה למרפסת, נצבעה בשחור (מי צריך וילונות כשאפשר לקבע לוח על החלון או לצבוע את הזכוכית??…) כך שהחדר נראה חשוך וקודר.
במפלס התחתון, שם הבן שלי צריך יהיה להתמקם, קיבלו את פנינו קירות (ותקרה) אפורים מלכלוך מחוררים אקראית, עם עיטורים עבודת יד של נוסחאות, כתובות בערבית ואברי מין זכריים.
הדלת המקושטת ביצירתיות מרשימה.
והריהוט הישן, עם ציפוי הפורמייקה דמוי עץ חום, שמקולף בחלקו ומעוטר בכישרון באותם מוטיבים.
ראיתי את הבן שלי בולע רוק.
את הניסיון שלו לנחם את עצמו… שבצבא היו תנאים גרועים יותר…
השנים, המקצוע והניסיון שלי לימדו אותי לראות את הפוטנציאל ולא רק את המצב הקיים.
עם זה הצלחתי אפילו לשלהב את הסטודנט שלי תוך כדי ציון היתרונות של המקום.
לאחר מספר ימים של לימודים בהם וידא כי יוכל להסתדר עם השותף שלו (ולאחר שהגיעו להסכמות לגבי חלוקת אזורי האחסון), הגדרנו סופ”ש בו נעשה את המהפך והתחלנו לתכנן מה נעשה, איך נעשה ורשימת ציוד שיש להביא.
מה אנחנו מתכננים לעשות?
גודל החדר המבנה שלו ומיקומו הם משתנים קבועים שלא ניתן לגעת בהם.
גם מיקום מפסקים וגופי חשמל שבשיפוץ יסודי הם ברי שינוי (לו יכולתי הייתי שוקלת להחליף את מיקום המיטה עם השולחן משיקולי פרטיות…)- כאן זה לא.
אנחנו הולכים קודם כל לנקות הכל היטב ככל הניתן ולצבוע בלבן!
(הצבע הלבן גם נותן תחושה של גודל וגם יאיר את החדר שנראה חשוך).
חוצמזה, אנחנו נוסיף מקומות אחסון.
אנחנו נגדיל ונייעל את פינת העבודה (שתשמש גם מטבחון קטן וגם שולחן אוכל לעת מצא…)
ו…נוסיף וילון לפרטיות.
על מנת להצדיק את הרשומה הזו בבלוג הזה, כמעט כל מה שנוסיף בחדר נעשה מפריטים שנמצאו ברחוב.
הדברים שכן נקנו, הם כבל לתליית הוילונות (כ11 ש”ח), וילונות (50 ש”ח) וסלסלות לתליה על דלת הארון מבפנים (כ15 ש”ח כ”א).
הצבע הלבן סופק ע”י משרד מעונות הסטודנטים ונוצל עד תום, כל שאר החומרים הם שאריות מעבודות אחרות.
לוחות העץ, הדלת והמגרות נמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שלנו.
ארונית מגרות לבנה נמצאה אף היא וללא כל שינוי נוצלה כפי שהיא.
הכלים שהבאתי איתי ושעשינו בהם שימוש הם:
מברשות צביעה, כבל מאריך, ג’קסון (+ משקפי מגן וכפפות), מקדחה, אקדח סיכות ומסמרים וכמובן מברגים פלייר פטיש וכל הכלים שחשבתי שאזדקק להם. (אתם מכירים את מרפי, לא? דווקא הכלי שתשאירו בבית, אותו תצטרכו…)
הוקדש לנושא סופ”ש – משישי בצהריים ועד שבת… עד שניפול מהרגליים…
כך נראה החדר טיפה לפני שנעזב בסוף שנת הלימודים הראשונה, לטובת חופשה ודירה שכורה לאחר שרוקן מציוד אישי:
-
צביעה:
עבודת הצביעה היתה מאד מרכזית כאן (וגם גזלה את רוב הסופ”ש) ולו אם לא היינו עושים דבר מלבדה, גם אז החדר היה נראה טוב יותר.
על אחת כמה וכמה כל השאר…
אז מה צבענו?
קירות:
על הקירות בחדר, מלבד הלכלוך וה”גראפיטי”, היו פסים צבעוניים ופסי הגנה מעץ .
פס הגנה בגובה השולחן בצבע חום כהה ופס עץ תכלת בגובה המשקוף העליון (ראו בתמונות של החדר כפי שהתקבל).
ה-כ-ל נצבע לבן (בתקרה לא נגענו).
הואיל והשותף לא היה מעוניין בשדרוג, רק המפלס התחתון נצבע עד המראה שממוקמת ממול לכניסה לחדר ועד הפסים הצבעוניים על מנת לטשטש ככל הניתן את השינוי (המעבר מקיר נקי לקיר מלוכלך!).
ארון:
הארון במפלס התחתון, היה צבוע מבפנים בצבע חום כהה (כמו המעקה שמופיע משמאל בתמונה). המדפים בארון היו מכוסים טפט ישן דביק ודוחה.
הארון פורק לחלוטין והכל נצבע מחדש. פנים וחוץ.
קירות ודלתות הארון בלבן והקונסטרוקציה והמדפים בגוונים של ירוק פיסטוק, תכלת וכתמתם.
ראו תמונה בפרוט שדרוג הארון בסעיף האחסון.
מדפים:
אותו טיפול בצבע קיבלו גם המדפים שהיו בחדר וניתן היה לכוונן את גובהם לפי הצורך.
(גם מסגרת של לוח שעם שנתלה לצד השולחן נצבעה באותו ירוק פיסטוק)
-
אחסון:
ארון:
לרוב, הארון משמש את שני השותפים. בחלוקת מקומות האחסון בין השותפים הוחלט שכל האכסון במפלס העליון ישמש את השותף (למעט המקרר שמשמש את שניהם).
מאידך, הארון במפלס התחתון, ישמש רק את הבן שלי, לכל צרכיו.
בהתאם לכך, באחד הצדדים של הארון, במקום אזור תליה מיקמנו 2 מדפים נוספים, עמוקים יותר (שנחתכו במקום לפי מדידה מפלטות מארונות שפורקו ונזרקו). ובצד השני על הדלת תלינו 2 סלסלות על מנת לנצל את עומק הארון.
כמו כן, הארון עבר צביעה. ראו פרוט תחת הכותרת המתייחסת לצביעה.
אחסון מתחת למיטה:
על מנת לנצל את החלל מתחת למיטה הורכבו גלגלים על 2 מגרות שנמצאו.
במגרות הללו אוחסנו נעלים ואביזרי ספורט למיניהם. המגרות הללו נאספו ולא נשארו במעונות.
מדפי “תבלינים”:
מאחר ובאותו שטח מצומצם יש לתת מענה גם לאחסון (והכנת) מזון, מיקמנו 2 “מדפי תבלינים” בקיר נישה, ממול ללוח השעם.
מדפי התבלינים נעשו ממגרת MDF שנמצאה אף היא (הפנל הקידמי הוסר והמגרה נוסרה לשניים).
גם המדפים הללו נצבעו בצבעים תכלת וירוק פיסטוק
המדפים הנ”ל נשארו כירושה לדייר הבא.
שדרוג השולחן:
הנישה בתוכה השולחן מוקם בצורה אקראית “ממש התחננה” לפלטה גדולה שתמלא אותה כולה.
המימדים של הנישה מתאימים מאד לגודל של דלת צרה שנמצאה אף היא ברחוב.
היה צורך כמובן לפרק את הצירים והפרזול וגם לנסר אותה מעט להתאימה במדוייק לנישה.
פס ההגנה הקיים על הקיר פורק והדלת מוקמה על רגלי השולחן הקיים (שפורק אף הוא) במרחק של כ50 סמ’ מהקיר הימני ועל תומכי מדפים שקובעו על הקיר השמאלי.
בחלק השמאלי של הפלטה ניתן למקם מיקרו ו/או קומקום חשמלי (יש תמיכה לפלטה, זוכרים?). שאר הפלטה/שולחן משמשת בעיקר ללימודים.
מצד ימין, מתחת לדלת/פלטה, מוקמה ארונית מגרות. גם הארונית הנ”ל נמצאה ברחוב במצב טוב והוכנסה לשימוש כפי שהיא. בתוכה אוחסנו דפדפות כלי כתיבה וצרכי לימוד אחרים. הארונית נאספה לשימוש עתידי במקום אחר אבל השולחן נשאר כלאחר כבוד בתקווה שיהיה מי שיהנה ממנו בעתיד.
הוספת הדום על גלגלים הכולל נפח אחסון:
מתחת לשולחן מצד שמאל מוקם הדום נייד על גלגלים מתוך מחשבה שיאפשר מקום ישיבה נוסף לארוח. ההדום נייד וקל להסיעו בחדר.
ההדום אף הוא עשוי במיוחד למטרה זו ממגרה שנמצאה אף היא ברחוב ומפלטת עץ מרופדת בספוג המחוברת בצירים למגרה. החלל בתוך המגרה אף הוא ניתן לניצול לצרכי אחסון.
ההדום כמובן חזר הביתה…
הרחבת אדן החלון והשמשתו באמצעות מדף:
המחשבה המקורית היתה ליצור משטח נח ליד המיטה שניתן לשים עליו משקפיים או בקבוק מים. כשהגענו, אדן החלון היה מטוייח בצורה גסה ומאובק. גם כאן למשטח הזה (שלא היה רחב דיו במתכונתו הנוכחית) היה פוטנציאל לניצול וגם כאן מדדנו וניסרנו דלת של ארון עם קנט מעוגל שנמצאה ברחוב. המדף קובע לאדן החלון באמצעות דיבלים וברגים.
בסופו של דבר המדף הנ”ל היה שימושי מעל המתוכנן בשל קרבתו לשקע חשמלי ואני מקווה שגם דייריו העתידיים של החדר יהנו ממנו (ושידעו להעריך גם אותו!…)
-
וטיפה פרטיות?!…
מכיוון שהפינה הזו שמיועדת ל..הכל בעצם (לימודים, שינה, אכילה…) נמצאת ישר בכניסה לחדר, החלטנו למתוח כבל פלדה ולתלות עליו וילון שניתן יהיה לסגור אותו ולא להרגיש חשופים.
מכיוון שהוילון היה ארוך מדי, 
הבן שלי החליט לעשות שימוש יצירתי בשדכן…
לא בטוחה שאני הייתי בוחרת בפתרון הזה, אבל ללא ספק הוא היה פתרון זריז ונתן לבן שלי מענה…אז מי אני שאשפוט??
ו…נחמד לא פחות – מסתבר שעל הכבל, יחד עם הוילון ניתן לפרוש גם מגבות רטובות לאחר מקלחת.
רווח נקי!
(ובשלב מאוחר הוספנו עמדה למחשב נייד,שכמובן תעבור איתו הלאה …)
אז נכון שזה לא נורא לגור בקופסה… ?
סליחה…מעונות סטודנטים שנה א’??
זהו…
הפרוייקט הבא בסגנון הזה, יהיה כנראה דירה שכורה לזוג צעיר ותפרן בנשר.
ובאותה רוח של הרשומה הזו, אולי אכתוב באחת הרשומות בעתיד על תהליך המעבר של אמא שלי לדיור מוגן. נושא חשוב לא פחות ואני בטוחה שיתן כמה כלים לכל מי שמאויים מהתהליך.
ברשומה הבאה אני מסיימת את הספה!
מבטיחה.
תתפסו אותי במילה.
לכאורה, לו כל חיבורי הספה היו חזקים והקונסטרוקציה היתה יציבה ולא מתנדנדת, היה קל יותר. הייתי יכולה כבר עכשיו לטפל בעץ ולחזור ולהרכיב חזרה את תכולת הספה שהסרתי בפוסט הקודם.
…
הטיפול בעץ מתחיל עם ניקוי.
וחיברתי כל חלק בנפרד.
הואיל והכיוון היה לנסות ולהשאר נאמנה ככל האפשר לחומרים ולשיטות של פעם, היה לי חשוב ללמוד על שיטות אחרות.
נמצא ברחוב.
לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…
הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
האם המראה משביע את רצוננו?
אבל…
בתחילת התהליך זוכרים אותו?
הבד של המושב…
