את התלבושת של כהן המלכות מתוך מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, עשיתי עבור הבת שלי בת ה17 שזו הדמות שהיא משחקת ושרה.
עם התלבושת הזו, אני יוצאת לראשונה מהקטגוריה של פורים או קוספלי ונכנסת לעולם הבמה.
אין ספק שכל הקטגוריות הללו עונות להגדרה של תחפושת. יצירת דמות אחרת.
אבל…
בכל אחת מהקטגוריות האלה (או אחרות נוספות) היעדים וכנגזרת מכך הצרכים והפרוגרמה שהתחפושת צריכה למלא, הם שונים. כל זה יכול וצריך להתבטא בתלבושת גם אם כצופים לא בהכרח נהיה מודעים לכל רשימת הצרכים שעמדה בבסיס תכנון התלבושת.
במקרה זה הדרישות מהתלבושת היו :
התאמה לדמות שהבמאית כיוונה אליה,
בולטות (על הבמה הכל צריך להיות טיפה מוגזם יותר מבחיים. על אחת כמה וכמה כשהבת שלי משחקת גבר וכדאי ליצור רושם של דמות גבוהה יותר)
רמת כיסוי גבוהה (מתחת לתלבושת הזו יש תלבושת אחרת מסצנה אחרת…),
נוחות (צריך לשחק ולשיר עם התלבושת הזו…)
וכן פשטות וזריזות בהלבשה ובהפשטה וללא צורך בעזרה מאחרים.
מסע הדוד מקס…
לפני שניכנס פנימה לדמות ולתלבושת שלה, קצת על הסיפור ועל הליברית הספציפית הזו.
מסע הדוד מקס הוא ספר ילדים שנכתב ע”י המחזאי חנוך לוין.
הספר מתאר את מסעו של הדוד מקס שמחפש את המקור למלחמה בעולם ואת האנשים שהוא פוגש בדרכו. כדוגמת חד גדיא, כל אחד מהאנשים מצביע על ה”אשם האמיתי”….
המהדורה הראשונה של הספר (1982) היתה למעשה הספר הראשון שהמאיירת הילה חבקין איירה.
הספר הזה זכה לעלות ברפרטואר של תאטרון חיפה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ב-2014.
בגירסה החיפאית יוני רכטר הלחין את את הטקסטים.
את הטקסט הזה לקחו במגמת המוסיקה של תיכון מטרו ווסט (ושהבת שלי לומדת בה) , הלחינו הכל והעלו אותו השנה כליברית (אופרטה).
באופרטה הזו הבת שלי גם הלחינה קטע וגם משחקת ושרה תפקיד (שמישהו אחר הלחין) של כהן הממלכה. לכהן הזה יצרתי את התלבושת.
כך מתואר הכהן ע”י הקיסר:
הַקֵּיסָר טוֹעֵן שֶׁכֹּהֵן-הַמַּלְכוּת הוּא שֶׁמְּצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת
עַל פִי צַו הָאֱלֹהִים.
הוּא מְתָאֵר אֶת הַכֹּהֵן:
שִׁבְעִים צַלָּקוֹת עַל פְּנֵי הַכֹּהֵן
וְחֹמֶר-נֶפֶץ בִּנְקֻדּוֹת-הַחֵן,
הוּא אוֹהֵב לָקוּם לְקוֹל תְּרוּעַת קְרָב,
וּלְקוֹל בְּכִי יְתוֹמִים – לָלֶכֶת לִשְׁכַּב.
וזו פגישתו של מקס כהן המלכות:
הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. שָׁם הוּא פוֹגֵשׁ בְּכֹהֵן-הַמַּלְכוּת
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְאוֹסֵף בֵּיצִים.
הַשַּׁחַר עוֹלֶה, וְהַכֹּהֵן מַסְבִּיר:
הַבֵּט בִּי, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ תָּם וְיָשָר,
מְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלוֹת לְמִטְבַּח-הַקֵּיסָר,
כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּיצִים – טוֹב לִי וְלֵאלֹהִים,
אַךְ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁאֵין בֵּיצִים.
ואלו דבריו של כהן המלכות:
הַכֹּהֵן מְגַלֶּה לַדּוֹד מַקְס, כִּי הַדְּרָקוֹן בָּג צְמֵא הַדָּם הוּא הַמַּכְרִיחַ אוֹתוֹ
לִשְׁלֹחַ אֶת הַקֵּיסָר לְמִלְחָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה לְטֶרֶף:
הוּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא יוֹרֵד לְלֹא סֻלָּם,
צִפָּרְנָיו מֻשְׁחָזוֹת וּפִיו מָשׁוּחַ דָּם,
הוּא צוֹחֵק בְּאָזְנַי אֶת צְחוֹקוֹ הַמַּזְוִיעַ
וְקוֹרֵא: “מַרְשׁ, אֲרוּחַת עֶרֶב הִגִּיעָה!”
והתלבושת שלשמה התכנסנו?….
חלק מהתלבושות של הדמויות הושאלו מתאטרון חיפה. התלבושות האחרות, אלה שלא התאימו בקונספט או בגודל, אולתרו. כיאה למופע דל תקציבים.
לשמחתנו, התלבושת של תאטרון חיפה לכהן המלכות לא התאימה לא לקונספט של הבמאית ולא לגודל של הבת שלי.
לעשות תלבושת לבד זה אמנם יותר אחריות ויותר עבודה אבל זה מאפשר לנו (לבת שלי, לצורך העניין) לעשות את התלבושת (גם)בהתאם לראיה שלה (או שלי ;-)) והצרכים שלה ומבלי שיכפו עליה פשרות שיקשו עליה.
לפני שהתחלנו לתפור את התלבושת, היה צריך להגדיר אופי, סקיצה…וכמובן לתאם עמדות מול הבמאית של ההצגה, דר’ דפנה כהן.
זו היתה הסקיצה הראשונית שלי שגם קיבלה (בערך. על הזקן והתרנגולים הוטל וטו) אישור מדפנה:
סקיצה ראשונית
בסופו של דבר התלבושת השתנתה מעט כי התהליך דינאמי (וכי קיבלתי את הצעיפים מתמר שנתנו טויסט קטן לעלילה) אבל כמדומני, האופי נשמר. מה אתם אומרים?
הואיל ו”לעשות תלבושת לבד” מעולם לא הרתיע אותנו, מהר מאד היינו שם.
כאמור, מדובר בהפקה דלת תקציב כך שלא חשבתי כלל לשאול על חומרים. אבל, זה מסתדר מצוין עם הגישה שלי לחיים ועם המוטו של הבלוג שלי: יש מיש.
היו לי סדינים שלא היו בשימוש לבחור מתוכם, היו לי שאריות ספוג וכמו משמיים, בדיוק בעיתוי המתאים, פורסמו צעיפים אתניים דהויים למסירה שעטתי עליהם במהירות.
וזו הזדמנות מצויינת נוספת להודות לתמר על הצעיפים הללו שהכתיבו הלכה למעשה את אופי התלבושת של כהן המלכות שלי.
אז אלו הדברים שזכו לשימוש חוזר בתלבושת שלי:
הצעיפים האתניים כפי שקיבלתי אותם (הצילומים הם של תמר. אלה הצילומים שהועלו לפרסום בקבוצה):
עיטורים אתניים 
צעיפים אתניים
לצעיפים הללו, שקיבלתי מתמר, יש עיטורים מדהימים (שאני מתכוונת לנצל לחלוטין) והבד שלהם דהוי מצידו האחד.
את העיטורים אגזור ואנצל את הבד של הצעיפים, מצידו הלא דהוי.
הסדין –
קיוויתי להשיג סדין לבן אבל בסופו של דבר, ניצלתי סדין שהיה לי בבית.
בדיעבד, הואיל והכהן שלי מאכיל תרנגולות, הגוון הזה אמין יותר.
את הגומי של הסדין, גזרתי, את הפינות פרמתי וגיהצתי את הסדין על מנת שיהיה קל יותר לגזור את הבד.
שאריות הגומי שהוסר מהסדין. רעיון לשימוש? 
גהוץ הסדין
לגיזרה של הגלימה השתמשתי הפעם כשבלונה בחולצת טריקו (קצת גדולה מהרגיל), שכבר לא בשימוש (ופרמתי לחלקיה):
גיזרה מחולצת טריקו כשבלונה 
שימוש בעיטורים לקישוט השרוולים.
שארית של ספוג (מה שנשאר לי מהתמנון של אלת הים) נתנה נפח לכובע של הכהן.
שאריות ספוג לכובע 
סקיצה ראשונית לכובע שנדחתה על הסף 
סקיצה שניה לכובע שהתקבלה עם הערות…
הגלימה של כהן המלכות:
במקור הגלימה תוכננה כגלימה פתוחה עם חגורה.
בסופו של דבר החלטנו על גזרה של שמלה על מנת לקצר זמנים ככל האפשר בפשיטת הגלימה (שצריכה להעשות בלחץ זמן מאחורי הקלעים) ולא פחות חשוב, להסתיר תלבושת של הסצנה הבאה שתהיה מתחת לגלימה.
כאמור, הגלימה נעשתה מסדין ישן כשלצורך גזרה השתמשתי בחולצת טריקו ישנה.
היתרון בשימוש בחולצה קיימת, הוא שכאן אני יודעת שהכל מדוד ומתחבר היטב.
לא היה לי זמן לבנות גזרה בעצמי כפי שעשיתי בתלבושת ללארפ.
בפרט אחרי הנסיון שלי שם והידיעה כמה דברים יכולים להשתבש בתלת מימד (בפרט שהמימד השלישי הוא בהחלט בעל נוכחות).
כדי להפוך את החולצה לגלימה, מנקודת החיבור של השרוול, מתחת לבית השחי הרחבתי בהדרגה עד גובה 65 סמ’ מהקו התחתון, שם הגדלתי את השיפוע והגדלתי (בצורה סימטרית הן ימין שמאל, הן קדימה אחורה) את הפתח התחתון (קו המכפלת) בצורה משמעותית.
בתמונה הדגשתי את סימוני הגיר על מנת להמחיש זאת.
גיזרה לגלימה.
בשלב התפירה, החלק התחתון (מנקודת ההרחבה) נשאר כשסע דו צדדי על מנת לקצר זמנים בהלבשה ובהפשטה של הגלימה.
גם השרוולים של החולצה היו בסיס לגזרה. גם כאן, מנקודת הסגירה של השרוול (והחיבור עם גוף הגלימה) הרחבתי והארכתי את השרוול בהתאם לגודל העיטור שיהיה חלק מהשרוול (רוחב העיטור הכתיב את רוחב השרוול)
שימו לב,
בזמן תפירת השרוול לגוף הגלימה מיצאו את נקודת האמצע של השרוול (קפלו לחצי) ותתחילו לחבר לגוף הגלימה משם. זאת על מנת לשמור על הסימטריה בשרוול .
השרוולים גזורים בהתאמה לרוחב העיטור האתני
וכך הגלימה נראת מחוברת לפני הוספת הקישוטים. גם כאן התקבל אישור ;-)….
הגלימה עשויה מסדין ישן.
לאחר שאני מוודאה שהגודל מתאים ואנו עושות התאמות למחשוף נח שלא יהיה חשוף אך יהיה קל לתפעול.
אני תופרת את עיטורי השרוול ומוסיפה את העיטור מסביב לפתח המחשוף (ומצרפת תוספת קישוטית קטנה בחזית. היא גם קישוט אבל בעיקר מונעת בלבול בין “קדימה” ל”אחורה”). בסוף, סוגרת מכפלת ומנקה תפרים.
הכובע של כהן המלכות:
תפקיד הכובע היה לייצר יותר נוכחות וחשיבות לכהן. עם זאת, הכובע חייב להיות נח, קל לתפעול וחייב להשאיר את הפנים גלויות ומוארות.
היה לי ברור שנחוץ כאן כובע גדול. לדפנה היו השגות לגבי כמה גדול אבל בסופו של דבר הגענו להסכמות:
גדול מדי… בסדר. בתנאי שלא יצל על הפנים…
כמובן שהנסיונות עם הספוג החשוף היו רק על מנת להגיע להסכמות עקרוניות. הספוג יהיה חומר מילוי וייתן נפח לכובע.
לאחר שהגענו להסכמות עקרוניות. אני גוזרת את הספוג ויוצרת טבעת רחבה ועוד שתי רצועות ספוג.
את הכל אני עוטפת בבד הסגול של אחד משני הצעיפים האתניים. בצידו הלא דהוי, כמובן.
הטבעת תהיה בסיס לכובע והרצועות ילופפו סביב הטבעת 
את הרצועות אני מקווצ’צ’ת ותופרת למין נחש בשרני 
את טבעת הספוג אני מכסה בבד. את שאריות הבד למעלה אני סוגרת למרכז באמצעות תפר גס. 
את נחשי הספוג העטופים אני מלפפת סביב הטבעת 
גזירת העיטור הצדדי לשימוש מאוחר יותר. 
ועל הנחשים המלופפים סביב הכובע (שתפרתי זה לזה על מנת שלא יזוזו ממקומם) הדבקתי עם דבק גוטרמן את העיטורים שחתכתי מהצעיף.
את הטבעת אני מכסה בבד של אחד הצעיפים (בצידו הלא דהוי) וסוגרת את הפתח באמצעות תפר מכווץ.
את רצועות הספוג אני מהדקת ותופרת בתוך הבד. יוצרת 2 נחשים בשרניים שאותם אני מלפפת סביב הטבעת. כשהסידור שלהם משביע את רצוני (ולא מצל על הפנים!) אני תופרת את הנחשים לטבעת ולעצמם בתפר ידני על מנת שלא יזוזו ממקומם)
לאחר מכן אני משתמשת בעיטור הצדדי של אחד הצעיפים, שגם אותו גזרתי, על מנת לקשט את הכובע.
אני מדביקה את העיטור עם דבק גוטרמן.
צילום ללא עיטור לצורך קבלת אישור 
וכאן נדיה מדגמנת את הכובע עם עיטור חלקי
העליונית בתלבושת של כהן המלכות:
במקור חשבתי להשתמש עם ווסט קיים ולהוסיף חגורה ותכשיטים.
הואיל והיה לי עוד צעיף אתני אחד מתוך שניים, ולא להשתמש בו זה ממש בזבוז, הצעיף השני הפך לעליונית ארוכה.
הקישוטיות ואורך העליונית חסכו לנו הלכה למעשה גם את השרשראות וגם חגורה. (וגם זמן יקר מאחורי הקלעים…)
זוכרים שהצד של העיטורים הוא הצד הדהוי? אז גם כאן אני חותכת את העיטורים ואתפור אותם אח”כ על הצד היפה.
חיתוך פס העיטור הצידי. 
חיתוך העיטורים. כאן משאירה את הפרנז’ים . 
שימוש בווסט קיים כשבלונה 
סימון הגזרה בגיר לפני חיתוך 
לפני הקישוטים 
אני וקיווי תופרים את העליונית
גם כאן אני משתמשת בווסט קיים עבור הגזרה (ולא, לא פרמתי אותו. זה ווסט שנמצא בשימוש.)
גם הפעם, אני משתמשת בווסט עבור החלק העליון ומנצלת את כל אורך הבד שיש לי.
הואיל והווסט פתוח מקדימה ואיני רוצה לחתוך את העיטור האתני (כאן אני משאירה את הפרנז’ים) אני מחברת את העיטורים בחלק התחתון של העליונית, מימין ומשמאל והם נפגשים באמצע הגב.
בגב איני מחברת אותם זה לזה. אני מוצאת שדווקא כך זה מיוחד. (חוששתני שאין לי צילום אחורי…)
לכל אורך כנפי העליונית ומסביב לצוואר אני תופרת את פס הקישוט הצר שמשלים את קישוט העליונית ומייתר תכשיטים נוספים.
במקור חשבנו להוסיף את מוט ההליכה שעשינו למלכת שבא, אבל בבימוי הוא התברר כסרח עודף כך שמלכת שבא לא נאלצה לוותר עליו.
זהו. התלבושת מוכנה.
לא נותר אלא לגמור את הבימוי, להשיג את כל שאר התלבושות, להתאבזר, לתאם את הכל, לסגור את כל הקצוות, לתאם תאורה, לתאם את כל מערכת ההגברה, להתחבר לנקים, להתלבש, להתאפר, לעשות סאונד, לכוון כלים ו…לעלות על הבמה.
ולסיום סיומת….
טוב, אני לא מתיימרת להיות אובייקטיבית, אבל בעיני האופרטה היתה מלאת חן ונפלאה.
הבת שלי נהדרת כמובן, אבל בהחלט לא רק היא.
התמוגגתי מכל חבריה, הזמרים הנגנים והמורים שנתנו 100% מעצמם וגם היו לזמן קצר הורים מחליפים.
באמת, אחד אחד כולם אנשים מוכשרים ברמות.
אין לי ספק שעוד אשמע עליהם בעתיד.
למי שמעוניין לראות עוד תמונות מהאופרטה (לא רק של כהן המלכות ;-))
https://photos.app.goo.gl/QZXdnhqxyDzUcRjz8
ולמי מכם שלא מסתפק בתמונות, כאן קטע הוידאו של כהן הממלכה (צולם בחזרה הגנרלית):
https://youtu.be/7qMFtT50I1c
ורק בשביל להשויץ (אמא גאה, מה לעשות…) כאן הקטע אותו הבת שלי הלחינה באופרטה.
כאמור, גם כאן הזמרות מוכשרות מאד. שמות וקרדיטים בקטע היוטיוב:
https://youtu.be/TD6cURzpC2Y
