מסגרת המראה, קצת כמו השיער שלנו, ממסגרת את הדמות שלנו המשתקפת בה.
היא לא העיקר, אבל היא בהחלט נותנת טאץ’. ולא רק לדמות או המרחב המשתקפים בה, גם למרחב בו היא נמצאת.
גם הפעם אני מטפלת במסגרת עם מראה.
הפעם קצת שינוי יעוד וקצת לא. אבל… לא תוכלו לזהות את המקור.

לא יודעת אם שמתם לב, אבל הסיכוי למצא ברחוב פריט שממש שווה לשחזר אותו כך שיחזור לימי תהילתו (ולא בהכרח שווה משיקולים כלכליים!), כמעט אפסי היום.
אבל, פריטי ריהוט של…איקאה, לדוגמה, אפשר למצא בכל פינת רחוב זנוחה.
לצערי, ככה עושים היום דברים…זולים. לשימוש חד פעמי. ואחרי זמן קצר הם מושלכים. לא שווה להשקיע ולתקן, או סתם… כי הצרכים השתנו.
אחד האתגרים שלי הוא לנצל גם את הדברים הללו, שהשתמשו בהם וזרקו אותם.
להפוך אותם למשהו יפה, שיזקוף את קומתם.
ועל הדרך כמובן, למחזר, להקטין בצ’ופציק את ערמות הזבל.

אז המראה שלי היא מראת גוף מובנת בדלת של ארון מאיקאה.
הארון כולו הושלך לרחוב ביום פינוי הגזם, חיכה לטרמפ השבועי למזבלה של טייבה.
אהבתי את הפרופורציות של הדלתות ומיד דמיינתי דווקא מראה אופקית.
כדי לא להפריד את זוג הדלתות (עם המראה ובלי) אספתי את שתיהן. יום יבוא ואמצא יעוד גם לדלת השניה.
וכך נראת דלת הארון שלי, לפני שיפוץ. מבט מהחזית ומאחור:
           

לעבודה:

הכנת מסגרת המראה לעבודה:

קודם כל לפני הכל ניקיון, הסרת פרזול והדבקת מסקינטייפ על שולי המראה על מנת לא לצבוע אותה.
שימו לב שהמסקינטייפ לא התיישן, כי אם כן, כשתסירו אותו, ישארו שאריות דבק על המראה ולהסיר אותן זו עבודה כפולה ומכופלת. מנסיון.
גם הכנת המשטח לצביעה הוא חלק מההכנות.
מאחר ומדובר על מסגרת שעשויה מMDF עם ציפוי כלשהו דמוי עץ, אין לי שום אינטרס לשמר ולשחזר את המראה המקורי ואני הולכת להפוך אותו למראה מיושן ביותר עתיר שכבות צבע.
אבל כדי שצבע יתפס היטב על המשטח, אני קודם כל משייפת.

(טוב נו…אז קודם שייפתי ואז הדבקתי מסקינטייפ. אל תהיו קטנוניים ;-))

צביעה של מסגרת המראה, שלב ראשוני:

לפני שאני מתחילה לצבוע, חשוב לי לציין כי אני מוותרת על שכבת צבע היסוד בגלל אופי הגימור.

מי מכם שקרא פוסטים קודמים שלי יודע שאני אוהבת את הגימור של ה”דיסטרסינג” בגלל שהוא מאד סלחני ומאחר והוא מאד אינדיווידואלי לאדם ולפריט. 
במקרה כזה איני מחפשת משהו עם מראה אחיד.
קילופים וחוסר אחידות, אם יהיו, רק יתרמו למראה ולא יגרעו ממנו.
ולמרות זאת, אני כן משייפת כדי לתת לצבע אחיזה במשטח.
מוזמנים לעשות את שיקול הדעת שלכם ולנסות וללמוד תוך כדי. זה כל הכיף…

אגב, משתמשת בצבעים שיש לי כבר בבית. חלקם צבעי אקריל לקיר, חלקם צבעי אקריל שנקנו בחנויות יצירה או צבע גיר של שאבי שיק שמלווה אותי בלא מעט עבודות.
עוד סיבה לאהוב את מראה השכבות המיושן.

נחזור לצבע – שכבה ראשונה בצבע כתום.
את השכבה השניה בצבע בריק (אחרי שהראשונה מתייבשת, כן?) אני צובעת גס מאד. עם מקל של רופא. כזה שהוא מכניס לגרון לראות מה קורה שם.
את השכבה השלישית בצבע תכלת (אחרי שהשניה בצבע בריק התייבשה דיה) מוסיפה באותה הדרך בדיוק:

      

שלב של דיסטרסינג:

לפני שהצבע מתייבש ומתקשה לחלוטין, אני עוברת עם שפכטל (או ספטולה) על המסגרת .
אני ממש פוגעת בשכבות:

ראוי לציין שאין מתכון קבוע לדיסטרסינג.
זה אחד הדברים שאני אוהבת במראה הזה.
יש המון שיטות וטכניקות שונות (שהאינטרנט מלא בהן. לרוב לא בעברית) ואתם מוזמנים לנסות גם כל דבר שיעלה במוח היצירתי שלכם.
אין נכון ולא נכון. עובדים, מנסים עד שאתם אוהבים את התוצאה.
ואם לא? אפשר לצבוע עוד שכבה או לשייף ולהסיר שכבות והכל בסדר.
ואפשר לשלב. טכניקות וחומרים ואין נכון או לא נכון.
אז כן, אני מתכוונת כאן לשלב טכניקות.
אבל קודם אני משייפת בעדינות על מנת להסיר חלקים בולטים מאד או רופפים. לא במטרה להחליק לחלוטין. החיספוס האקראי מדבר בשפה הנכונה לי.

שילוב טכניקות –
ועכשיו הדבקת דפי ספר:

יש לי אוסף של ספרים שהושלכו ואני אספתי כחומר גלם. אחד מהספרים הללו הוא מילון באנגלית שהיתרון הגדול שלו הוא שהדפים שלו כבר קיבלו גוון צהוב חום מרוב יושן (זה המושג? לא סגורה על זה). רואים בתמונות?
      
אני מאד מאד אוהבת את הגוון הזה.
בכסא בו נעזרתי בדפי ספר לעיצוב שלו, השתמשתי בפוליטורה כדי להשיג אפקט דומה.
אני משתמשת בדבק פלסטי כדי להדביק אקראית ובמפוזר קרעי דפים על המסגרת.
הואיל ואחרי היבוש של הדבק, יש למרוח על הפריט דבק, אני מנצלת את זה כדי לשלב טכניקה נוספת:

Crackle Paint או צבע סדוק:

טכניקה נוספת שעוברת מצוין את המראה המיושן עם השכבות היא טכניקת הסדקים.
לגישתי, לא צריך ליצור סדקים על כל מסגרת המראה. גם את זה יש לעשות נקודתית במספר נקודות.
אני מנצלת שלב של מריחת דבק על קרעי הנייר ואני מגדילה מעט את השטח ומשתמשת בשלב הזה כשלב הראשון של הסידוק.
  

פרטתי את כל התהליך של הCrackel Paint עם שכבת צבע (להבדיל משכבת לכה שקופה) בפוסט על מסגרת אחרת. מוזמנים להכנס לשם ולהיזכר.
הדבר הכי חשוב בתהליך לדעתי הוא הטיימינג. לתת לדבק להתייבש מספיק על מנת שלא יראו כתמים לבנים אבל לא יותר מדי, שמגע יהיה טיפה דביק (אבל לא לח! ושלא ישאיר סימני דבק על האצבע!).
בדיוק בעיתוי הזה יש לצבוע שכבה של צבע נוספת על האזור בו מרחנו את הדבק (וגם באזורים אחרים, לבחירתכם. תופעת הסדקים תיווצר רק באזור בו מרחנו דבק) לפי כל ההדרכות (ובכנות, לא ניסיתי אחרת…) יש לצבוע את הצבע במשיכות מברשת ניצבות לכיוון מריחת הדבק.
ואח”כ לחכות.
הקסם קורה לאט ובהדרגה.

   

שוב לשייף את מסגרת המראה:

והפעם הכנסתי לשימוש את המלטשת האקסצנטרית שלי.
מי מכם שמלווה אותי זמן מה יכול להבחין שככל שאני מנוסה יותר בטכניקה של היישון והדיסטרסינג, אני מעיזה יותר. פעם הייתי נחרדת להשתמש בשלב הזה במלטשת חשמלית, לא כל שכן אקסצנטרית. האימפקט של מכשיר חשמלי הוא חזק יותר ומהיר יותר. מן הסתם היכולת לשלוט בדקויות היא נמוכה יותר.
היום, ובדיסטרסינג, זה פחות מפחיד אותי. זו הרפתקה.
גם במדף העזתי. כאן אפילו יותר.
זה לא לדעת בדיוק מה יצא בסוף ולהגיב ולקבל החלטות תוך כדי עבודה. היום זה מתאים לי. 
אז זה מה שהמלטשת שלי עשתה:

   

לא יודעת מה איתכם, אבל אני אוהבת.
גם שרואים את הכיווניות של הליטוש וגם שהקרטון הדחוס (טוב נו, MDF…) נחשף.
עוד שכבה. האמת שבבסיס.
בסוף המסגרת תעבור תהליך של איטום כך שהחשיפה הזו לא תהיה נקודת תורפה.

נכון שאני משלבת כאן טכניקות? אז אם כבר אז כבר.
עוד טכניקה שאני משתמשת בה כמעט בכל עבודת יישון:

Dry Brush או מברשת יבשה:

טכניקת המברשת היבשה, כשמה כן היא. שימוש במברשת יבשה עם מעט מאד צבע כך שמשיכות המכחול או המברשת על הסיבים שלהם, ממש יראו.

גם כאן, כמו עם המלטשת האקסצנטרית שלי, אני מעיזה יותר. כאן זה מתבטא בבחירת הצבע.
לא משהו שישתלב או יתמוך. משהו שיתן עומק ויקפיץ את כל הצבעוניות הרבודה החוצה.
החלטתי שאני משתמשת בכחול.
תראו:
  

והשלב האחרון בעבודה על מסגרת המראה – איטום:

כדי לאטום פריט יש דרכים שונות וחומרים שונים וכל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו.
כשאני מיישנת פריט אני משתמשת לא פעם בגימור של ווקס אותו אני מערבבת עם צבע חום (ברגישות…) הצבע חודר לסדקים ולחורים ולאזורים הלא אחידים בטקסטורה שנוצרו עם השיכוב שעבדנו עליו ויוצרים מעין פטינה של מעין “לכלוך” שנוצר עם הזמן.

בעת ובעונה אחת הווקס גם אוטם את פני המשטח ויוצר שכבת הגנה.
בפריטים שנמצאים ברמת מגע ותפקוד גבוהה לרוב אעדיף להשתמש באיטום אחר מאחר והווקס עמיד פחות. מאידך, הישום שלו קל מאד כך שאין בעיה גם לחדש אותו בתדירות גבוהה יותר.
בפוסט על שיפוץ שולחן הסלון, הרחבתי ופרטתי טכנית יותר על השלב הזה, למי שמעוניין בהנחיה צמודה יותר.

זהו.
אחרי שהכל מוכן, מסירים את נייר הדבק ומרכיבים חזרה ידית. (ומי שרוצה את הצירים, אז גם…)
לא את הידית המעפנה המקורית של איקאה.
ידית שווה, ממה שמצאתי ברחובות.

---

(נשים אחרות מסתובבות עם שפתון בתיק?
אני מסתובבת עם מברגים! ולדרמן שהבן שלי קנה לי ליומולדת וסכין יפנית. כדי שאם אני רואה זבל “שווה” הרוס ומפורק לחלוטין או כזה שאין מצב שאקח אותו בשלמותו, אני מפרקת ממנו את הפרזול. בלי בושה!)

---

ולמה ידית למראה?
תזכורת, כבוד, מקום, לתפקיד המקורי של מסגרת המראה הזו.
אז רק לבחור:

  

כמובן שכיוון הידית צריך יהיה להיות מותאם לכיוון התקנת המראה (שכבר לא מתפקדת כדלת)

והנה כמה תמונות של המראה בסוף התהליך.

והדובדבן שבקצפת!

לרגל שנה לפתיחת הבלוג, מה שקורה ממש בימים אלה,
המראה הזו עומדת למכירה פומבית! (מכירה אילמת).
מידות מסגרת המראה הן 39.7 ס”מ פאה קצרה על 171.5 ס”מ פאה ארוכה.
(גודל המראה ללא המסגרת 27.7X159.5 ס”מ)
כמובן שתוכלו לבחור איזו ידית שתרצו מהמלאי הקיים (אם כי המוגבל) אצלי שמיועדות לחור יחיד. 
המחיר ההתחלתי שלה הוא 480 ש”ח.
איני מתחייבת למכור להצעה הגבוהה ביותר שאקבל, אבל מאוד סביר שזה מה שיקרה.
מי מכם שיהיה מעוניין במראה הזו, מוזמןת להעביר לי הצעה עם המחיר שתסכימו לשלם על המראה למייל yesh.m.yesh.2017@gmail.com עד אמצע אפריל – מוצ”ש ה- 14.4.
האיסוף יהיה מהבית שלי בהוד השרון.
כבונוס נוסף, מי שירצה יוכל לראות באותה הזדמנות, בלייב, עבודות נוספות שלי (חבר שמלווה אותי כאן בבלוג והגיע לא מזמן לביקור מארה”ב, אמר כי האורגינלים יפים אפילו יותר מהתמונות. רק אומרת…) ובלית ברירה, גם את ערמות הרהיטים שמחכות בסבלנות לזמנן שיגיע…
למי שיהיה נח יותר, ניתן יהיה לתאם איסוף בחיפה מאזור המת”ם (ואז לא תראו עבודות אחרות שלי, אבל תפגשו את בן זוגי שיחיה)

אתם מוזמנים 
נראה אתכם…
ואתם כמובן מוזמנים להעביר ולשתף ולעניין בכל פורום וכל אדם ואישה שנראה לכם שיאהב ותאהב וירצה ותרצה.

למקומות היכון…צא!

 

 

 

 

 

Related Images:

אני עושה פאוזה קלה ברצף, שנראה כי אינו נגמר, של הפוסטים בנושא שיפוץ הספה.
להבדיל, בפוסט הזה אתאר עבודה זריזה, שניתן לעשות תוך מס’ שעות (ברוטו. כולל זמני יבוש) ולסיים.

מראה.
או אם לדייק, מסגרת של מראה.

את מסגרת המראה הזו הכנתי כחלק מפינת איפור, לחברה של הבן שלי.
כשהיא החליטה להשתחרר מקבע, תוך זמן קצר היא עזבה דירה בגדרה, מצאה עבודה, שכרה דירה עם חברה ועברה לגור בחיפה.
על הדרך היא עוררה בכך לא מעט סימני שאלה ואי שביעות רצון אצל משפחתה שגרה בבאר שבע.
(הכל קרה כמובן דווקא כשהבן שלי הדריך במחנה של הסוכנות בארה”ב)
לא היה לה כמעט דבר, אפילו לא מיטה.
ועד שאולימפיה הואילו בטובם להביא לה את המיטה (סיוט, קחו בחשבון אם אתם מזמינים אצלם…) היא גרה אצלנו, בחדר של הבן שלי (יחד עם הספה, זאת שמשתפצת לאיטה) ונסעה בוקר בוקר לעבודה מכאן, יחד עם בן זוגי.

פינת האיפור אולתרה ממדף עם מגרות, כסא מפורק וממסגרת של מראה, כולם נמצאו זרוקים ברחוב.
הפוסט הזה יתמקד במראה. אולי פוסט אחר יטפל במדף ובכסא.
חלק לא מבוטל מתפקיד הפינה הזו היה לעודד את רוחה בתקופה לא קלה של אי ודאות ושל שינויים אינטנסיביים.
לשמחתי הפינה הזו מילאה גם את התפקיד הזה היטב, ובימים אלה בהם גמרתי לשפץ עבורה שולחן איפור אמיתי, עם כל הפסיליטיז, (מבטיחה פוסט גם עליו) היא בהחלט מתלבטת בין השניים…

• ולעניננו – מסגרת של מראה:

כך היתה המסגרת כפי שנמצאה:
המסגרת עשויה מפלסטיק. דמוי עץ.
בכוונתי להתאים אותה לפינת האיפור שנצבעה בגוון ירוק מרווה בסגנון וינטג’ ושאבי שיק -Shabby chic (סגנון ריהוט שניכרים בו סימני הזמן – בלאי לכאורה, המושג בטכניקות שונות ושמנסה לחקות בלאי טבעי.)

הואיל וכל הפינה היא מעץ ומכיוון שפלסטיק, כמו MDF, הוא חומר חסר אופי עיצובי (מעבר לעובדה שהוא גמיש ומקבל כל מראה ואופי מחקה שיולבש עליו), מסגרת המראה הזו תראה בסוף כמו מסגרת מעץ ישן.

 

זו פינת האיפור ללא המראה:

בתור התחלה נתתי את המסגרת לאברם הזגג שירכיב בתוכה מראה.
בדיעבד, אפשר, ואולי עדיף אפילו ,לצבוע את המסגרת ורק אז לתת אותה לזגג. זה יחסוך את הדבקת המסקינטייפ על המראה על מנת להגן עליה מהצבע.
שזה בדיוק השלב הבא…

• צביעת המסגרת

הואיל והמסגרת הזו פשוטה ואין בה אלמנטים עיצוביים כלשהם, החלטתי במסגרת הזו לנסות לראשונה את שיטת הסדקים – Crackle paint.
(הזכרתי את השיטה הזו בפוסט של התריסים.)
המוטיב הזה אף הוא חלק מסגנון השאבי שיק ויגרום לפלסטיק להראות כמו עץ. ישן.
על מנת ליישם את השיטה הזו יש לצבוע שכבה כבסיס. (שתראה מבעד לסדקים)
במקרה הזה צבע המסגרת עובד לטובתי.
על מנת להדגיש את תחושת ה”עץ הישן” , על צבע המסגרת הקיים שילבתי 2 צבעי אקריליק נוספים: כחול וחמרה. בזכות זה יתקבל גם אפקט של שכבות, דבר נוסף שנותן תחושה של מסגרת ישנה, עם הסטוריה.
לאחר שהצבע האקרילי יבש, אני משתמשת בדבק פלסטי כשכבת ביניים שתיצור את אפקט הסדקים, Crackle paint, לאחר שהשכבה האחרונה של הצבע תצבע ותתייבש.

שתי התמונות מצולמות לפני שהדבק יבש.
יש לחכות שהדבק יתייבש מעט והגוון הלבן שלו יעלם.
מאידך, לא לחכות ליבוש סופי. האזורים הצבועים בדבק צריכים להיות שקופים אולם עדיין דביקים למגע.
שימו לב, באזורים בהם לא יישמתם עם דבק, לא ייוצרו סדקים.

 

 

לאחר שהדבק יבש במידה הנכונה, יש לצבוע את השכבה הסופית של הצבע, בה יווצרו הסדקים.

שכבה זו צריכה להיות קונטרסטית לשכבת הבסיס על מנת לקבל את מלא האפקט.
במסגרת שלי, השכבה העליונה תהיה בצבע פינת האיפור- צבע ירוק מרווה מסוג צבע גיר – שאבי שיק.
את השכבה הזו יש לצבוע בשכבה אחת ולא לעבור עם המברשת מס’ פעמים באותו המקום, על מנת שהסדקים יווצרו.
לאחר שצבענו, יש לחכות בסבלנות ולראות איך אט אט הסדקים נוצרים בצבע.
במקום להסתכל על הצבע מתייבש ולראות את הסדקים נוצרים, ניתן ללכת לישון…
התהליך יתקיים גם ללא ההשגחה שלנו.
בבוקר הצבע יהיה כבר יבש לחלוטין ונוכל להמשיך לשלב הבא:

• דיסטרסינג (Distressing)

דיסטרסינג הוא בעצם השלב בו מיישנים את הפריט. (לכאורה כמובן. רק ויזואלית נותנים לו מראה ישן שעבר בלאי)
יש הרבה מאד שיטות וטכניקות לדיסטרסינג (ובעצם… סדקים בצבע זה גם סוג של דיסטרסינג מאחר וסדקים לרוב נוצרים בפריט ישן)
במקרה זה ובשלב זה השתמשתי בשלוש טכניקות:

1. שיוף באמצעות נייר זכוכית בעיקר בקצוות ובפינות.
2. הוספת משיכות של צבע בהיר בטכניקת Dry brush (שימוש במברשת יבשה עם טיפונת צבע ויצירת משיכות צבע אקראיות)
3. מריחת צבע הגיר בווקס מעורבב בצבע אקרילי חום, דבר היוצר פטינה (ציפוי הנוצר על משטח ומעיד על גילו המתקדם. במקור, באיטלקית, זו תחמוצת ירוקה שנוצרת עם הזמן על נחושת. במשך הזמן המושג התרחב והקיף כל ציפוי שנוצר על משטח במשך הזמן) על הצבע ומיישן את הגוון.

למריחת הווקס יש גם תפקיד נוסף – איטום והגנה על הצבע (הווקס מכיל דונג).
יש  הממליצים למרוח תחילה על הצבע ווקס נקי תחילה.
זאת על מנת שלא יווצרו כתמים בלתי מתוכננים של צבע חום או שהפאטינה שתתקבל לא תהיה כהה יותר מהרצוי.
כשמורחים ווקס נקי תחילה, יש יותר שליטה על עומק הגוון.
מהנסיון הלא מאד ארוך שלי בנושא, בפרט במקומות קטנים יחסית (להבדיל ממשטחים רחבים וגדולים), אין לי שום בעיה לשלוט פחות על הגוון הסופי.
עם זאת, אם נראה לכם שהתוצאה כהה מדי, תוסיפו למשטחים ווקס נקי ותנגבו את המשטח עם סמרטוט. הווקס יסיר חלק מהצבע.
שיטת העבודה היא ישום הווקס (נקי או עם צבע) במברשת קשה על אזור קטן יחסית, בטפיחות וניגוב והספגת האזור בתנועות מעגליות באמצעות סמרטוט .
חשוב לא לעבוד על אזורים גדולים על מנת לא לתת לצבע להתייבש לפני שהוספג.
כשעה אחרי שמסיימים לעבור עם הסמרטוט ולפזר ולהספיג את הווקס בצבע, יש לעבור עם סמרטוט נקי ולהבריק את הפריט.

לא נותר אלא להסיר את המסקינטייפ מהמראה,
לנקות את המראה,
לצלם מוצר מוגמר
ולקחת אותה לחיפה…

ולתלות אותה שם על הקיר…כמובן!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ו…בפוסט הבא,
חוזרים שוב לספה!

 

Related Images:

כבר מספר שנים אני מחפשת תריסי עץ ישנים. ניתן לקנות כאלה במקומות שמוכרים פרטי וינטג’ או בשווקי פישפשים, אם יש מזל, אבל הם לא זולים. אפילו לפני עבודת שיפוץ….
אז חיכיתי. עד שנפלה לידי ההזדמנות.

אבל אתחיל מההתחלה, שתבינו.

כשנכנסנו לגור בדירה בה אנו גרים היום (עם נוף עד האופק, בינתיים…) החלטתי שיש מקום בו מתבקש חלון …ואין. אין. ולו היה, הוא היה נפתח לתוך דירת השכנים שלנו. לא אטרקציה.
אבל אם אין חלון, ואין נוף, אפשר לצייר כזה. אז מאז ועד היום אני מתכננת את הנוף הזה.
התריסים היו צריכים להיות מסגרת מוחשית של חלון לנוף. בדמיוני הוא מכיל בעיקר שמיים וקצוות עליונים של נוף אורבני. אבל בלי התחייבויות. הכל פתוח עדיין.

נוף עוד אין, אבל…

תריסי עץ ישנים כבר יש!!

בוקר אחד, אחרי שמילאתי את תפקידי כ”אמא הסעות בעמ”, הרדאר שלי קלט שדחפורים הורסים בית ישן שכבר מזמן שמתי עליו עין.
צ’יק צ’ק אחורה פנה והלכתי לבדוק את השטח ולחפש תריסי עץ ישנים.

לפועלים בשטח לא ממש איכפת והם לא ממש ידעו אם יש תריסי עץ או אין.
אז חרפתי נפשי וממוקדת מטרה הסתערתי על ערמות פסולת הבנין שהחלו להתגבה.

---

לא, באמת…
לא ממש גיליתי אחריות בשלב זה. ההזדמנות למצא תריסים ישנים גרמה לי להתעלם לחלוטין מכל כללי זהירות בסיסיים באתר בניה. הייתי עם סנדלים ומכנסיים קצרים ובנס יצאתי רק מלוכלכת.
אנא, אם אתם מזדמנים לסיטואציה דומה, חישבו פעמיים והגנו על עצמכם.
שימרו על בריאותכם. אל תקחו סיכונים מיותרים.
גם פריטים מאד נדירים לא מצדיקים פציעה וסיכון הבריאות.

---

ראיתי תריס שבור, חלקי תריסים שחלקם מתפוררים ומתחת לכף של הדחפור הצלחתי לחלץ תריס כמעט שלם. ראיתי גם דלתות, עם פוטנציאל עיצובי, שבלב כבד נאלצתי להשאיר מאחור.
אחרי שהצלחתי לחלץ בחלקים 2 תריסים, החלטתי שאין צורך להתגרות יותר בגורל שעד כה עמד לצידי.
(מה עוד שהרכב שלי קטן וממילא לא אצליח להסיע משם הרבה יותר מזה)

כפי שאתם רואים בתמונה, יש כאן תריס אחד עם מסגרת שלמה ומרישים חסרים ועוד תריס אחד בחלקים.
העץ בחלקו כבר ממש רקוב, יש חלקים שצריך יהיה לחבר מחדש איכשהו, יהיה צורך להשלים מרישים חסרים…
אבל עם כל דבר אתמודד בזמנו.

בינתיים אני חוגגת את התריסים הישנים הללו שהזדמנו סוף סוף על דרכי!

 

השראה

לפני שאני מתמודדת עם העבודה המעשית, התחלתי לחפש תמונות שיתנו לי השראה לאיך אני רוצה שהתריסים יראו כשאסיים. פינטרסט (Pinterest)  זה מקום מצויין לעשות זאת.
מוסיפה שלוש תמונות מההשראה שלי, שתתרשמו…(יש כמובן עוד הרבה שלא כאן):

הדברים שמשכו אותי הם בעיקר שילוב הגוונים, השיכוב, הפרזול, החלודה וסימני הפרזול על העץ:

(כל תמונה היא קישור למקור ממנו התמונה הגיעה לפינטרסט (Pinterest)  – מוזמנים להכנס ולקבל משם את כל האינפורמציה שיש שם על התמונות הללו)

אז מה עכשיו?

לפני שבכלל מתחילים,

השלב הראשון הוא תמיד ניקוי:

במקרה הזה הניקוי הראשוני התרחש עוד בחניון עם צינור מים. ניקוי מישני דומה לראשון התרחש שוב במרפסת, שם גם נתתי לכל חלקי התריסים להתייבש. יחד עם הטינופת, ירד גם לא מעט מהצבע וגם שבבי עץ במקומות שהעץ כבר התפורר.

כשכבר ניתן היה לגעת בעץ מבלי להתלכלך יכולתי להתחיל לחשוב על אסטרטגיות.
היה ברור לי שאיש מקצוע שמכבד את עצמו, את עבודתו ואת זמנו לא יסתכל כלל על התריסים הללו. הואיל ואני לא בעל מקצוע שנכלל בקטגוריה הנ”ל,
הואיל ואין לי כוונה ולו הקטנה שבקטנות לוותר על התריסים הללו
ומאחר וברור לי שהשיפוץ מטרתו ויזואלית בלבד והתריסים לא באמת יחזרו לתפקוד מלא,
אמצא פתרונות ויהי מה.

ואכן, כאן מתחילים הנסיונות .
חייבת להודות בדיעבד, לא כולם מוצלחים.

מילוי חללים בתריסי העץ וחיבור חלקים שבורים:

לצערי בזמן השיפוץ של התריסים עוד לא חשבתי על בלוג וכן, היה ברשותי מכשיר סלולרי עם מצלמה באיכות נמוכה. כך שהלכה למעשה לא כל מה שהייתי רוצה להראות לכם, צולם ומה שכבר צולם, צולם באיכות לא משהו ובתנאים משתנים של תאורה.
אבל… זה מה שיש.

תחילה שלפתי מסמרים שהוכנסו לעץ על מנת לקבע חלקים ניידים בתריסי העץ וכן ברגים רופפים.
בתמונה כאן רואים את האזור הבעייתי ביותר בתריס. העץ רקוב, חלול ושבור. היה צריך למצא חומר שימלא את כל החלל (לא, שפכטל לעץ מתאים לחורים וסדקים קטנים הרבה יותר) ובשאיפה שיחזיק את כל חלקי העץ יחד.

הנסיון הראשון שלי היה דבק סיליקון חם…לא נסיון מוצלח במיוחד. הוא נזל בין החורים, הוא לא הדביק את העץ, הוא נתלש ממנו עם שבבים ואי אפשר ממש לצבוע אותו.
אל תנסו בכלל.
הנסיון השני היה ב“סופר מג’יק בונד “ שמיועד לקירות. חשבתי לעצמי שאם הוא מתקשה מספיק כך שניתן לקדוח בו כשהוא יבש, יכול להיות שהוא יתן לי מענה.
בהתחלה נראה שאכן הוא נותן מענה ונראה כי הוא כאן אוחז את כל החלקים יחד. יישמתי איתו את כל שאר המקומות הבעייתיים בתריסים ואת כל המקומות בהם נדרש מילוי.
לחומר הנ”ל יש יתרונות משמעותיים בעבודה מסוג זה: הוא מוסיף טקסטורה ומקבל היטב את הצבע.
יתרון נוסף שלו הוא בתהליך ה”דיסטרסינג” (בסוף, לאחר סיום הצביעה)) הוא נותן עוד רובד ועוד גוון.

בשלב מאוחר יותר “סופר מג’יק בונד” התגלה כפריך מדי והוא נשבר בדיוק באותה נקודה בעייתית.

אז איך בכל זאת מחברים?

בשלב זה (שהגיע הלכה למעשה מאוחר יותר, אחרי השלמת המרישים החסרים) החלטתי להשתמש בפלך מתכת שיחבר את שני החלקים של התריס. (כמובן שאצטרך לטפל בשני צידי התריס ולא רק בצד אחד. משמע שני פלכי מתכת, אחד בכל צד)
אם אני הולכת על המראה הישן והמשומש, אז עד הסוף…
התיקונים הם חלק מה”לוק” ויראו גם אותם!

בתמונה זו מעל, שצולמה כבר לאחר 2 שלבי ביניים של צבע, ניתן לראות את פלכי המתכת וגם את האזור החלול בעץ. לצערי, בדיוק במקום החלול בעץ יש לחבר את הצירים של התריס התחתון, הנייד.

אידאלי זה לא יהיה.
מזל שהתריס הנ”ל לא אמור לתפקד כתריס. לא יהיה ממש צורך להפעיל את הצירים הללו (שבזמן תנועה מפעילים מומנט על הנקודה החלשה בעץ ועלולים לשבור אותה).

בתמונה מימין צולם האזור הבעייתי ביותר בתריס בסוף התהליך כולו. ניתן לראות את פלכי המתכת שמחזקים את החיבור. בסופו של דבר הצד הזה של התריס יפנה לקיר ולא יהיה גלוי.

בתמונה השניה מימין, צולם האזור הבעייתי בתריס מצידו השני בסוף התהליך. הצד הזה יהיה הצד הגלוי. גם כאן ניתן לראות את פלך המתכת שמחזק את החיבור מצידו השני.

 

 

השלמת מרישי העץ החסרים בתריס:

הואיל וחלק מהמרישים של התריס נשברו,
התפרקו ואבדו בערמות פסולת הבנין בשטח, היה צורך למצא להם תחליף.
כמובן שעל מנת למצא פתרון למרישים חלופיים יש תחילה למדוד את המרישים.
(עובי, רוחב ואורך. באורך הכולל של המרישים יש לכלול כמובן גם את החפיפה שלהם/ האזור המודבק)
במחסני עצים למיניהם ניתן למצא בין שאר הקורות והפלטות מעץ, גם לייסטים ארוכים באורך 2 מ’ במימדים מתאימים פחות או יותר למרישי תריס. את הלייסט יש לנסר לפי האורך הרצוי של המריש.
למיטב זכרוני קניתי 1-2 לייסטים  ב20 ש”ח (אל תתפסו אותי במילה) ואותם ניסרתי לאורכים הרצויים. בתמונות ניתן לראות שארית של הלייסט המנוסר כמו גם את הכליבה המהדקת את התריס כנגד המרישים המודבקים (בדבק נגרים) עד ליבוש סופי של הדבק.

לאחר שהמרישים הודבקו והכל יבש, בהעברה של התריס ממקום למקום ה”סופר מג’יק בונד” בגד בי ונשבר.
בשלב זה החלטתי להוסיף את פלך המתכת. דבר שהתגלה כלא טריוואלי.
ברגים ניתן להבריג לתוך עץ. ה”סופר מג’יק בונד” מתפורר. בדיוק כמו להבריג בורג ישירות לקיר בלי דיבל. (תזכרו, זה חומר מילוי לקיר!)
כך שהיה צריך לברור מאד בזהירות את מיקום הפלך ואת מיקום הברגים שיקבעו אותו.
בד”כ לפני שלב הצביעה מגיע שלב של שיוף והכנת העץ.
במקרה זה החלטתי לוותר על השלב הזה מאחר והחיספוס והטקסטורה, תהיה אשר תהיה, תורמים למראה הסופי הרצוי.
(עם זאת, כן הסרתי באמצעות שפכטל, קילופי צבע רופפים על מנת שלא יתפוררו לי לתוך הצבע החדש.
קילופי צבע בשלב מאוחר יותר ישרתו את המראה שאני מחפשת ואף אעשה זאת בהמשך בצורה יזומה)

נראה שהגענו לשלב הכיפי יותר.
כפי שאולי הבנתם כבר גם השלב הזה יתחלק למס’ שלבים.
כשנגיע לסוף, רוב האנשים (ובן זוגי ביניהם…) לא באמת יבינו למה עבדנו כ”כ קשה …התריסים יראו כאילו עכשיו מצאנו אותם איפש’הו ברחוב.
אל תטרחו אפילו להסביר להם. הם חושבים בצורה אחרת. לכל היותר הראו להם איך התריסים נמצאו במקור לעומת איך הם במצבם הסופי.

טוב, נחזור לצבע…

שלב הצביעה:

אחרי שאספתי לא מעט תמונות השראה בפינטרסט, החלטתי על שילוב של גוונים שאהבתי.
באופן לא מקרי יש לי שאריות מהם בבית מעבודות קודמות.
זה יהיה שילוב של כמה סוגי צבע על בסיס מים: צבע אקרילי לציור, צבע אקריל לקירות וצבע גיר שאבי שיק .

• שכבת צבע ראשונה ושניה:

החלטתי שהגוון הראשוני יהיה הגוון בו התריסים נמצאו – מן חום בורדו – חמרה חם. זה גם צבע שדומה מאד לצבע חלודה כך שאוכל לצבוע את הפרזול מבלי לאבד את מראה החלודה לחלוטין.
בצבע הזה צבעתי את כל התריסים בצורה יסודית.
לצערי אין לי תמונה שמתארת את רק שלב הצבע הזה.
הגוון השני שהתווסף הוא כתום. את הצבע הזה הוספתי בצורת כתמים אקראיים.

      

• שכבת צבע שלישית:

השכבה השלישית (אחרי שהשכבה הקודמת התייבשה היטב, כמובן) של הצבע היא בתכלת .
את השכבה הזו הוספתי בטכניקה שנקראת “Dry brush” או מברשת יבשה. כשמה כן היא. טובלים מברשת יבשה בצבע, מסירים שאריות מטפטפות על דפנות הפחית וצובעים. המטרה היא שיראו את משיכות המברשת . במקרה זה חשוב שהצבע בבסיס יהיה קונטרסטי לצבע בשכבה זו.
גם בשכבה זו מקפידים להשאיר אזורים מהשכבה הקודמת, חשופים .
ראו בתמונות:

          

• שכבת צבע רביעית ואחרונה:

השכבה האחרונה של הצבע תהיה בגוון ירוק מרווה מאובקת.
בשלב הזה החלטתי לשלב ולנסות טכניקה נוספת של צביעה שאף היא תתרום למראה הישן ולשיכוב הצבעים.
הטכניקה נקראת “Crackle paint” או צבע סדוק.
את שיטת הצביעה הזו ניסיתי רק פעם אחת בעבר ותריסי עץ ישנים הם הזדמנות מצויינת לנסות אותה שוב

עקרונית יש צבע מיוחד או חומר מיוחד (ולא זול) שניתן לקנות בחנויות יצירה על מנת להשיג את האפקט הזה אולם יש דרך הרבה יותר זולה.
ראוי לציין שאני לא ניסיתי את החומר הנ”ל כך שאיני יכולה להשוות או להעיד עליו.
אני הלכתי מראש על הדרך הזולה…שימוש בדבק פלסטי (אפשר גם דבק נגרים למי שמעוניין)

העיקרון הבסיסי הוא לצבוע שכבה של דבק פלסטי לפני שכבת הצבע באזור בו אנו מעוניינים באפקט הצבע הסדוק. לפי מה שקראתי לעובי שכבת הדבק יש השפעה על גודל הסדקים. עוד לא ממש צברתי מספיק נסיון על מנת להעיד על כך בעצמי.
יש לתת לדבק זמן להתייבש מעט אך לא לחלוטין.
הוא לא צריך להיות לח אבל דביק מעט למגע.
בשלב זה יש לצבוע שכבה אחת של צבע (במקרה שלי זה ירוק מרווה) ולחכות. לאט לאט ניתן לראות את הסדקים נוצרים.
חשוב להדגיש שגם במקרה זה הצבע הראשוני שעליו צובעים, צריך להיות קונטרסטי על מנת שניתן יהיה לראות את הסדקים.
בטכניקה זו אין לנו ממש שליטה על איך ואיפה בדיוק הסדקים יווצרו בסוף.
צריך לחכות לראות ולקוות לטוב.

את הטכניקה הזו של הצבע הסדוק עשיתי חלקית במקומות מסויימים על המרישים. 

במקומות אחרים צבעתי על השכבות הקיימות ובחלק מהמקומות  לא צבעתי כלל כך שניתן יהיה לראות גם את הגוונים האחרים.
את הפרזול לא צבעתי בשום שלב, למעט השלב הראשון וגם זה באופן חלקי.

בתמונה הלא מאד איכותית משמאל, יש תריס אחד אחרי השכבה הרביעית ותריס שני לפני…

 

 

 

קילוף וחשיפת שכבות – “דיסטרסינג” באמצעות שפכטל:

אחרי שסיימתי עם כל שכבות הצבע, האמורות לתת תחושה שלתריסים יש הסטוריה, מגיע שלב נוסף של ישון.
לתהליך קוראים “דיסטרסינג”
ואין לי מושג איך לתרגם זאת בצורה מדוייקת.
מטרת הדיסטרסינג ליצור שיפשופים, קילופים ופגיעה בצבע תוך נסיון לחקות תהליך טבעי שקורה לאורך זמן.

 

יש שיטות שונות רבות ומגוונות לדיסטרסינג (נייר זכוכית, צמר פלדה, שימוש בחומץ…) ולעניות דעתי, תמיד תוכלו למצא שיטה ודרך נוספת משלכם תוך נסוי וטעיה.
במקרה זה החלטתי להשתמש בשפכטל (הכלי כמובן), לקלף אזורים מועדים לקילוף, להסיר בליטות ולחשוף שכבות.
להבדיל מרהיט שעבר שיוף והכנה לצביעה, כאן יש גם לטקסטורה רכיב במראה הסופי המיושן. אם אתם זוכרים, בחרתי לא לשייף את התריסים לפני הצביעה בדיוק מהסיבה הזו.
שימו לב בתמונה למעלה מימין, 

כאן יש גם לטקסטורה רכיב במראה הסופי המיושן. אם אתם זוכרים, בחרתי לא לשייף את התריסים לפני הצביעה בדיוק מהסיבה הזו.
שימו לב בתמונה למעלה מימין, הקילוף הנ”ל חשף באזורים מסויימים את ה”סופר מג’יק בונד” (הכתמים והנקודות הלבנות) או אפילו את העץ עצמו.

זה גם הזמן להשאיר את סימני השחיקה של הפרזול על הצבע

 

 

 

 

אחד הדברים שאני אוהבת במראה הזה המיושן הוא שכל רהיט נראה אחרת.
לכל רהיט יש את הטביעה המיוחדת שלו בלבד. ניתן לעבוד על כל רהיט בדרכים שונות, עד לרגע בו אנחנו נהיה שבעי רצון.

כשאנחנו מרוצים, מפסיקים.

(התמונות מתחלפות… למי שאין סבלנות – לחיצה על התמונה, תחליף תמונה)

ולסיום סיומת:

בשלב זה ניתן לקבע את הצבע באמצעות סילר כלשהו. ווקס או לכה. או לא.
אני ויתרתי על לכה או ווקס.
התריסים שלי לא יהיו בשימוש אינטנסיבי או במקום בו יש תנועה ערה כך שלכל היותר, תהליך ה”דיסטרסינג” ימשיך באופן טבעי…

לא נותר לי אלא לצייר את החלון והנוף.
ולתלות את התריסים על צירים מיוחדים (צירים ערבים) המתאימים לפרזול בתריסים שלי .
קניתי אפילו “מאנטשאלך” (מקור המילה ביידיש. “מאנטש” זה איש. “מאנטשאלך” זה אנשים קטנים) ….שישמרו על התריס במצב פתוח.

 

---

שי לאור מוכר אביזרים ופרזול לתריסי עץ.
בזמנו עשיתי חיפוש באינטרנט והוא היחידי שחזר אלי.
הוא חמוד, נגיש ונתן לי שרות מצוין. הוא אפילו הביא לי אותם להוד השרון כשנפגש עם לקוח פה באזור.
מוזמנים לבדוק מולו ישירות: 054-6355794
ו…לא. אין לי שום טובות הנאה מהפרגון הזה לשי.

---

תליית התריסים, החלון והנוף בפוסט אחר…לכש…

 

Related Images: