לפעמים הצורך מוביל אותנו.
אי נוחות כזו או אחרת שנמאס להשלים איתה.
זה מה שהנחה אותי כאן.
בחדר המקלחת של בנותי כל אביזרי התמרוק סודרו (במקרה הטוב) על משטח הכיור.
אני משערת שהן היו חיות עם זה גם הלאה אבל לי (ביננו…אני זו שמנקה…), נמאס.
הגיע הזמן להשתדרג עם יחידת המדפים שמחכה כבר יותר משנה לזמנה!

לגמרי במקרה העבודה הזו מתחברת היטב לשבוע הספר שהחל אתמול בערב.
אז אני מקדימה את המאוחר ומעלה את המדפים הללו (הבטחתי כסא ישן…אני יודעת. גם זמנו יגיע) כמחווה לאותם ספרי ילדים מפעם שאחד מהם זכה לצאת מהארון (פשוטו כמשמעו) ולקבל חשיפה.
ומה הקשר בין מדפים לספר ילדים?
חכו בסבלנות ותראו.

אז זה מה שיש:
משטח כיור עמוס –

המקום המיועד למיקום המדפים (אני יודעת…לא מפוקס. זה מה שיש!):
 
ו…יחידת המדפים שהולכת לעבור מהפך:

הכנת יחידת המדפים לצביעה:

לפני שאני מתקרבת בכלל למשייפת אני מסירה חלקי מתכת נשלפים (מתלים חלודים שיושלכו כלאחר כבוד לפח ומסמרים דקורטיביים שמחפים על בורג. איישר אותם ואחזירם למקומם בסוף בתהליך) .
פעם הייתי עושה זאת באמצעות מברג. היום כבר יש לי מכשיר מיועד בדיוק לזה שקיבלתי מחבר ילדות שבא לבקר מארה”ב וידע בדיוק במה נפשי תחפוץ…
   
וכמובן, ממלאה מילוי ראשוני חורים בעץ.
חלק מהחורים מובנים במבנה העץ מאחר והמדפים לא מאד מהוקצעים.  
למה “כמובן”?
מאחר וברור לי שממילא יהיו שלבים נוספים של מילוי וממילא אצטרך לשייף (תמיד צריך לשייף לאחר מילוי) אז למה לא לחסוך ולמלא מילוי ראשוני מראש?
המילוי הוא באמצעות שפכטל לעץ שמגיע בשפורפרות בגווני עץ שונים. במקרה זה הגוון פחות משמעותי מאחר ואני הולכת לצבוע את המדפים.
  

ואז משייפת. וממלאה ומשייפת. ושוב ממלאה ומשייפת להחלקה סופית.

לאחר שהחלקתי את המדפים הסרתי שכבה של לכלוך (מן הסתם) וגוון ומאחר בכוונתי ממילא לצבוע, אני מסתפקת בזה ועוברת לצביעת השכבות הנסתרות.

צביעה:

השלב הראשוני של הצביעה יכול להכנס גם לקטגוריה של ההכנה.לבחירתכם.
בשלב הראשוני אצבע את השכבות הנסתרות שיחשפו בשיוף.
לצורך העניין יש לבחור את מערך הצבעים הרלוונטי לעבודה הזו.
לרוב, גם כשיש לי מושג כללי, הבחירה הסופית נעשית כאן ועכשיו.
גוון ליד גוון:
  
הצבע הסופי יהיה מסוג שאבי שיק בגוון שנהב והגוונים שיגיחו הם הכחול והתכלת.
הצביעה של גווני הכחול והתכלת היא צביעה גסה ולא על כל השטח. היא מתבצעת בעיקר באזורים מועדים לשחיקה.
אני מתחילה עם הגוון הכהה ועוברת לבהיר.

שימו לב שהצביעה היא חלקית וגסה.
כאן ממש אין צורך להשקיע בדיוק. הכל יכוסה ויצבע בצבע השנהב:

כפי שהצביעה הראשונית של הגוונים הכחולים היא שטחית וגסה, הצביעה של הצבע הסופי (לאחר יבוש מלא של הכחולים, כן?) תהיה מדוייקת, קפדנית ותכלול 2 שכבות של צבע.
גם אם אשייף אח”כ ואחשוף שכבות קודמות, זה צריך להיות תוצר לוואי של השיוף ולא של צביעה מחופפת.

תוספת מוט למגבת:

הואיל ובין שלבי צביעת יחידת המדפים יש להמתין, אני מנצלת את זמן ההמתנה לדברים אחרים.
תחילה להוספת מוט לתליית מגבת.
המורפולוגיה של יחידת המדפים היא כזו שמאפשרת להעמיד אותם על משטח או לתלותם על קיר.
בבסיסם יש מעין “רגליים” שמאפשרות ליצבם על משטח. יתרה מזו, מי שבנה אותם במקור גרע שני חצאי עיגולים בבסיס “העומד”.
את המורפולוגיה הזו החלטתי לנצל לצרכינו ולמקם בתוך אותם חצאי עיגולים מוט למגבת.
החלטתי להבריג לולאות משני הצדדים ולהשחיל לתוכן מוט.
על מנת להבריג את הלולאות ביחידת המדפים קדחתי 2 חורים במקומות המיועדים (תחילה במקדח צר ואח”כ במקדח המותאם להברגה). הקדחים הללו חסכו לי אנרגיה, כח ואת הסכנה שאצליח להרוס תוך כדי הברגה ישירות לעץ ללא קדח.
     

כפי שאתם רואים, את השלב הזה עשיתי לפני שצבעתי בצבע שנהב.
כמובן שהסרתי את הלולאות המוברגות והרכבתי אותן סופית רק בסוף תהליך השיפוץ.
השלב הבא שגם התבצע במקביל להמשך התהליך היה ניסור המוט לגודל הרצוי, צביעת המוט וצביעת 2 חרוזים שיסגרו על המוט משני צידי הלולאות:

כמובן שהצביעה היתה בשתי שכבות צבע (כחול) ובשתי שכבות לכה. העובדה כי השתמשתי בשאבי שיק שמאפשר צביעה על כל משטח ללא צבע מקשר, הקלה עלי כאן…ויתרתי על צבע מקשר עבור החרוזים (נו מה…התעצלתי, טוב? להוציא ולפתוח פחית של צבע מקשר רק בשביל 2 חרוזים?? אז ויתרתי…)

גב יחידת המדפים:

ליחידת המדפים לא היה גב.
אני החלטתי שאני רוצה לצרף לה גב ואיתו קצת קולטורה עם ניחוח של פעם.

חיתוך :

בשביל הגב השתמשתי בדיקט שמצאתי ומיועד לציור נוף לחלון שאת התריסים שלו כבר הכנתי. יענו מצאתי דיקט גדול דיו, כנראה ממיטה ישנה שהושלכה.
חלקו ישמר לציור הנוף וחלקו מתאים בדיוק לעבודות מעין אלה.
 
בהתאם לאופי יחידת המדפים החלטתי לתת גם לגב היחידה קימור בחלקה העליון. את השבלונה יצרתי וחתכתי מנייר. מאחר והיא סימטרית, יצרתי מנייר רק צד אחד והשתמשתי באותה השבלונה לשני צידי ציר הסימטריה.
את הדיקט ניסרתי עם משור אנכי (ג’קסו או ג’גסו. מה שנקרא בעיוות ג’קסון) לאורך קו המתאר. 
בשלב הזה כדאי מאד לסמן את מיקום המדפים על הדיקט ובשני הצדדים. יש לזה חשיבות אפילו יותר בצד האחורי. תראו בהמשך.

חיפוי גב יחידת המדפים:

הכי פשוט וקל היה לצבוע את הגב, לחבר אותו וסלאמאת.
אבל מדובר בי. קל ופשוט, אלא אם זה חלק מקונצפט עיצובי, אינו חלק מהפרוגרמה העקרונית שלי.
אז כאן נכנס ספר שירי ילדים ישן “העיפרון שלי הוא אנייה” שכתבה “עדולה” ועם איורים מאד נאיבים בשני גוונים של רות צרפתי.
הספר הזה לא היה ברפרטואר הספרים האהובים של בנותי.
את הספר הזה מצאתי כמו רבים וטובים, ברחוב. בנותי, שנקשרות לחפצים, חששו לתת ספר אהוב לתהליך. מאידך, דווקא עבודה כזו יכולה לשמר לא פחות טוב, אם לא יותר, ספר אהוב.
בפרט אם מנסים לפנות מקום וזורקים….
אולי בהזדמנות אחרת, אחרי שהתנסנו בעבודה הזו ובתוצריה, הן פחות תחשושנה. ואולי לא. לצערי (ולשמחתי), לא חסרים ספרים שמושלכים לרחוב לבחור מהם.

אז חתכתי מספר דפים שאהבתי יותר מהספר והתחלתי לחפש קומפוזציה שתסתדר עם המדפים.
באופן מפתיע (או שלא…) זה החלק שגזל את רוב הזמן. לא החלק הטכני.
ולאחר שנבחנו ונפסלו אופציות ונבחרה קומפוזיציה, הדבקתי (בדבק פלסטי לא מדולל או מדולל מעט, עם מברשת, שכבה אחידה ודקה על כל המשטח. להשתדל להמנע משלוליות ותלוליות דבק. לעבוד במקטעים ולשטח את הדף לאזור המשוח בדבק בעדינות ובצורה יסודית) את הדפים על גב היחידה.

מן הסתם חלק יהיה מוסתר ע”י המדפים עצמם. ואמנם, בשיר אחד, החישוב שלי לא היה נכון והשורה האחרונה מוסתרת. כנראה, אין עבודה שאין בה פאשלות כאלה קטנות (שיכולות לחרפן אותי…) וצריך להשלים עם זה.

ואחרי שהכל מודבק צריך למרוח על הכל 2 שכבות של דבק ו2 שכבות של לכה (וכמובן יבוש מלא בין שכבה לשכבה) שכבות הדבק יכולות להיות טיפה מדוללות במים (טיפה! לא הרבה כי דף רטוב עלול להקרע יותר בקלות) על מנת להקל על העבידות של החומר והמריחה. אני לא דיללתי.
תהליך העבודה על גב יחידת המדפים ארך זמן רב מעבר לחיפוש הקומפוזיציה בשל זמני היבוש הארוכים. גם כשחם וגם כשיש מזגן.
ודיר באלק לנסות לעגל פינות ולהתפשר על זמני יבוש. אם תתפשרו, תהרסו את העבודה שלכם.
יש צורך לכתוב… “מנסיון אישי…”?

וחזרה למדפים. דיסטרסינג.

את המדפים השארנו בינתיים צבועים בשנהב מלא ואני בהחלט לא רוצה להשאיר אותם כך.
התחלתי עם שיוף ידני שחשף פינות:

אבל החלטתי שזה לא מספיק ואני רוצה שיראו עוד מהכחולים שמתחת לשנהב.
אז הכנסתי את המשייפת החשמלית לתמונה (מזכירה לכם ששיוף לא כדאי שיתבצע בתוך חדר סגור ותמיד עם מסכה ומשקפיים להגנה)

יופי. הרבה יותר טוב.
גם הכחולים נחשפים וגם הטקסטורה של העץ (אם לא יהיה רמז לפחות לטקסטורה של העץ, אז איך ידעו שזה עץ ולא…פלסטיק לדוגמה??)

גימור:

הואיל ומדובר במדפים (יענו פוטנציאל רמת שחיקה במגע גבוהה) שימוקמו בחדר אמבטיה, אני מעוניינת בגימור עמיד יותר כך שהווקס המקסים והנח מאד לעבודה ירד מהפרק.
הגימור שבחרתי הוא לכה על בסיס מים (כהרגלי. לו העץ היה חשוף הייתי שוקלת אפשרות לפוליטורה שמדגישה יותר את היופי של העץ).
אני אוהבת לתת טאץ’ של יישון עם פטינה מיישנת נוספת לפני שכבת הלכה. זה נשמע בומבסטי אבל זה כולה צבע חום מדולל מעט במים שאני מורחת על הרהיט.
בעבר שילבתי את הצבע החום בווקס דבר שנתן לו עבידות קלה יותר וזמן עבודה גמיש יותר. 

נסיון העבר על שידת האיפור לימד אותי הלכה למעשה את החיסרון של התהליך הזה בשילוב הווקס.
שימוש בווקס מונעת/מקשה ליישם עליו לכה. (הגיוני סה”כ…שמן…מים…).
אם אתם עושים את השלב הזה הקפידו לעבוד על אזורים קטנים ולהתקדם בהדרגה. אם הצבע לא מדולל בווקס הוא מתייבש מהר יותר וזמן העבודה הוא קצר יותר.
צריך למרוח טיפה צבע עם סמרטוט לח ולנגב. לא אמורים לראות צבע חום. הגוון טיפה נתפס על הצבע (שנהב במקרה זה) ובחורים וסדקים הוא מצטבר קצת יותר.
האפקט הוא כמו של אבק ולכלוך (כן…) שמצטברים על רהיט עם הזמן.

לאחר שאתם מרוצים מהתוצאה, 2 שכבות לכה לקבע הכל.

ועכשיו מחברים הכל-

זוכרים את המסמרים הדקורטיביים שהוצאתי בהתחלה? אז יישרתי אותם ותקעתי אותם חזרה כך שיסתירו את הברגים
       

וגם הברגתי את הלולאות לחורים שקדחתי בהתחלה.
מיקמתי את המוט הצבוע עם החרוזים בקצותיו (עם מסמרים שתקעתי בחור החרוז ובמוט) דרך הלולאות המוברגות ליחידת המדפים.
 
על מנת שהמוט לא ירקוד בתוך הלולאות, סובבתי מעט את הלולאות כך שהן יקבעו את המוט למקומו.

וכמובן, מחברת את הגב עם שירי הילדים ליחידת המדפים. עשיתי זאת באמצעות אקדח סיכות.
בשלב הזה מאוד שימושי הסימון שעשיתי למיקום המדפים בצד האחורי של גב היחידה.
כך תדעו היכן ממוקמים המדפים ולא תפספסו אותם.

תליית המדפים על קיר חדר האמבטיה

רגע לפני, אני ממקמת משולשי פלדה בצד האחורי של יחידת המדפים 
   
ובחור בו אני מתכוונת להכניס את הבורג אני קודחת במקדח דק. החור הקטן יסמן לי את המיקום בו אני צריכה להכניס את הבורג.
מהצד הקידמי אני מגדילה מעט את החור עם ממקדח טיפה גדול יותר. 
זה יאפשר לי גם הכנסת חוד עיפרון לסימון מיקום החורים על הקיר.
 
לא נותר לי אלא לסמן מיקום (אני נעזרת כמובן בפלס) לקדוח חורים בקיר, להכניס דיבלים ולחבר את היחידה לקיר באמצעות ברגים.
 
וזהו.

וככה המדפים נראים אחרי שהבנות שלי השמישו אותם:

ולסיום סיומת, לטובת שבוע הספר שהחל אתמול ולטובת הכלל, 
שיר ילדים קטן של “עדולה” שקובע לתמיד (או לפחות עד השיפוץ הבא) על יחידת מדפים שלנו:

איש אחד
איש אחד
נדר
שהוא לא יסתפר,
עד שלא תהיינה מלחמות יותר
והנה שערו כבר ארוך וכבד.
כולנו צריכים לעזור לו כעת.

Related Images:

מגיע הרגע בו ההכרה כי ההורים שלנו מזדקנים, מכה בנו.
כשזה קרה לי, הרגשתי קטנה וחסרת אונים. החיים התדפקו על חלוני והידיעה כי עכשיו האחריות היא בידי היה בה משהו משתק. 
אמא מזדקנת, היכולות הפיזיות שלה מתמעטות. יש כאן הרבה תסכול ומרמור וזה רק מצטרף למערבולת הרגשות והמטענים שיש בין אמא לבת.
היום, יותר משנה וחצי אחרי המעבר לדיור מוגן, אין לי ספק, שהמהלך הזה היה נחוץ ושיפר את החיים ואת מצבה הפיזי של אמא. ומן הסתם נתן הרבה שקט נפשי גם לי.

בפוסט הזה אשתף אתכם בכל התהליך שאנחנו עברנו.
בגלל אופי הבלוג אתן מן הסתם, דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.
גם כאן תראו איך שילבתי שימוש בדברים שנמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שנוצרו.
מי שנמצא פה רק בגלל השלב הזה, מוזמן לדלג ולעבור ישירות לסעיף “הכנת הדירה המיועדת”.

אבל מה זה בכלל דיור מוגן?

תחילה אולי יש לחדד את ההבנה מה הוא דיור מוגן ובמה הוא שונה מ”בית אבות”.
דיור מוגן הוא בית דירות הכולל שטחים צבוריים ומיועד לאוכלוסיה מבוגרת עצמאית.
כשמו כן הוא. מגורים בדיור מוגן מאפשרים חיים עצמאיים בדירה משלך בסביבה מוגנת.
מוגנת, משמעו מתחם מוגן ומאובטח ומענה אנושי של 24 שעות 7ימים בשבוע.
שרות ועזרה באחזקת הבית.
מרחבים ציבוריים (פנים וחוץ) מטופחים ומוגנים,
שרותים של מכבסה, חדר אוכל, חדר כושר, ברכה, מרפאה, מספרה,מתפרה והכל במתחם הנגיש.
כמו כן, חיי חברה פעילים (חוגים, הרצאות, טיולים, ארועים משותפים, חגים…) ואוכלוסיה הומוגנית שחולקת אורח חיים דומה.
בעת ובעונה אחת, המבוגר עצמו הוא זה שמכתיב איך יראו סדר יומו וחייו, בדיוק כמו כשחי בדירה בעיר.
הבחירה לחלוטין היא שלו. וזה הלכה למעשה השוני מבית אבות. 

ראוי לציין שגם אנשים עצמאיים עלולים במשך השנים, לאבד את עצמאותם.
במקרה כזה, בו קשיש חי בדיור המוגן ואיבד את עצמאותו, הוא ימשיך לחיות באותה המסגרת בדיוק עם כל העזרה שהוא זכאי לה ויזכה לכל השרותים וכל המערך התומך שהדיור המוגן מספק. עד לרגע בו סייענים כבר לא מספיקים ויש צורך במחלקה סיעודית.

בשלב זה אתם בטח שואלים אם הכל כל כך טוב, אז מה רע?
לרוב זה המחיר. שום דבר לא ניתן בחינם.
לדעתי, ובפרט בדיעבד, זה בהחלט שווה את המחיר.
אבל כל אחד עושה את שיקוליו הוא.
עבור אמא שלי, המעבר לדיור מוגן, שיהיה גם נגיש יותר אלי, נראה כמו הפתרון האידאלי.

ההחלטה על עצם המעבר לדיור מוגן, השלב הכי קשה בכל התהליך.

אמא שלי גרה בזמנו במרכז תל אביב, בבית שאני תכננתי עבורה והיא אהבה.
היתה לה שם חברה טובה שהן בילו יחד חלק ניכר מזמנן והיא לא רצתה להתרחק ממנה.
עם הזמן, יכולת ההתניידות של אמא קטנה ורחובות תל אביב החלו לאיים עליה. הבית שלה במרכז תל אביב כבר לא נתן מענה לצרכיה והיא הפכה למבודדת וממורמרת.
ואני…לא סובלת את תל אביב.
אין תחבורה ציבורית נורמלית, כמעט תמיד פקוק בדרך אליה וממנה ואין, אין חניה.
מן הסתם, זה השפיע גם על הזמינות שלי ובפרט על היכולת שלי לתת לה מענה מיידי בעת צרה. 
היה ברור לי כי במוקדם או במאוחר צריך יהיה לעשות שינוי. לראייתי, עדיף לעשות זאת מוקדם, מתוך בחירה ולא מתוך לחץ ואילוצים.

שינויים דורשים מאמץ.
הם מפחידים.
וכשאנשים מתבגרים, הם מאבדים את הבטחון ביכולות הפיזיות (ולפעמים גם הקוגניטיביות) שלהם והחשש והפחד מועצמים פי כמה .
זה בהחלט מסביר את ההתנגדות של אמא למהלך של המעבר לדיור מוגן.
לכל זה כמובן ניתן להוסיף גם את הפחד מהלא נודע, את הצורך להפרד מאנשים וממקומות מוכרים, ואת עזיבת הבית לטובת מקום חדש וזר.

זו הסיבה שעברו מס’ שנים מהרגע שהרעיון של המעבר לדיור מוגן עלה לראשונה ועד הרגע שהוא קיבל תאוצה.
לשמחתי, שיקולים כלכליים, גם אם היו מעורבים, לא היו גורם שיכול היה להפיל את המהלך על הסף.
מה שלדעתי הכריע את הכף עבור אמא שלי, היה שיקול רציונלי וצפי גראפי לאן ואיך דברים עומדים להראות עם הזמן.
לא הייתי עדינה ומתחשבת בתאור של מה שצפיתי וניסיתי להיות ריאלית ככל האפשר.
לא קל לשמוע, אבל אפקטיבי.
המעבר לדיור מוגן התקבל כאופציה אפשרית.

אז יש הסכמה על המעבר לדיור מוגן. מה עושים עכשיו?

עכשיו צריך למצא תכלס, לאן לעבור, באיזה דיור מוגן יהיה לאמא הכי נח, לאן היא מתחברת ואיפה נראה שהיא תתאקלם ותרגיש הכי טוב.

בחירה ראשונית, סיור מקדים:

תחילה יש לבדוק מקומות ולקבל נתונים ומספרים (אני בכוונה לא נכנסת לנושא כאן. הדברים הם דינאמיים ומשתנים ומה שהיה נכון לפני שנתיים לא בהכרח נכון היום. שינוי שכזה מקביל לקניית דירה. מן הראוי לעשות בדיקה יסודית משלכם בהתאם לצרכים והיכולות שלכם) . 
הסנן הראשוני שלי היה מיקום. הקרבה אלי הביתה.
בחרתי 3-4 מקומות והלכנו לעשות סיור מקדים. סיור ראשוני כזה יכול לסנן כבר מקום אחד או שניים.
תוך כדי סיור, איסוף נתונים ומספרים.
אגב, הרבה מהבתים (בתי דיור מוגן לענייננו) מאפשרים היום, בתאום מראש, ארוח של כחמישה ימים מה שמאפשר טעימה מהחיים במקום. הזמן הזה מאפשר להכיר מעט את המקום, להתחכך בפעילות יומיומית עם הדיירים והצוות ולחוות את הדינמיקה החברתית. זה מסיר מעט את הערפל סביב הלא מוכר ומנגיש את המקום.
אמא ניצלה את ההזדמנות הזו ולשמחתי זה גם תמך בהחלטתה הלא קלה על המעבר לדיור מוגן.

איסוף נתונים ומספרים:

במהלך התהליך יש לבחור מהמלאי הזמין באותו הזמן בבית הדיור המוגן, את הדירה המתאימה שקלול של צרכים ואילוצים כלכליים. העלויות לרוב הם נגזרת של הדירה שנבחרה.
נתונים מספריים יכולים להיות סנן נוסף (ויכולים גם לבלבל. לא מזיק להגדיר מס’ פרמטרים עיקריים ולהצמד להם) אולם ניתן גם לשחק עפ המשתנים ולנסות לכוון את המספרים בהתאם ליכולות הכלכליות.
כמו בשוק החופשי, דירה גדולה יותר שממוקמת במקום מבוקש יותר, משמעה עלות גבוהה יותר הן בפיקדון הן בתשלום החודשי לדיור המוגן. ולהפך.

לשמחתי, היתה דירה שהתאימה לצרכים של אמא וגם לתקציב שלה.
מבחינה קוגנטיבית, אמא שלי מכניסה הרבה מאיתנו בכיס הקטן, כך שאת החישובים הכלכליים היא עשתה בעצמה מול הבנק שלה.

ואיך בוחרים בסוף?

לפעמים הנתונים המספריים משפיעים. אפשר לעשות טבלאות ולהשוות פרמטרים.
תכלס?
מאמינה שכאן האינטואיציה מתערבת.
כל אחד לפי הדברים שמדברים אליו. ומי שדווקא יתעקש על טבלאות, כנראה הוא ינסה לסדר אותן כך שיתמכו בתחושת הבטן שלו.
מודה ומתוודה שהלכה למעשה בשורה התחתונה הבחירה היתה כאן שלי (תוצאה של הקרבה אלי  הביתה, יחסים בין אישיים בין הצוות לדיירים, מקום לביטוי אישי, ואיך לא, יחס תשלום- תמורה). ההעדפה שלי השפיעה בסופו של דבר על אמא שהיתה מבולבלת למדי. 

בחרנו. מה עכשיו?

הפור נפל. בחרנו בבית גיל פז בכפר סבא.
הגענו לפן המעשי. חתימת החוזה, התאמת הדירה וההערכות למעבר.

החוזה:

לרוב הבתים יש חוזה סטנדרטי (דראקוני למדי) והוא מהווה בסיס למו”מ ולשינויים מותאמים אישית לכל אדם.
חלק מהאנשים בוחרים לעבור את התהליך ללא עו”ד. לפעמים משיקולים כלכליים.
לדעתי, אף שיש לשרות הזה עלויות לא נמוכות, עו”ד טוב שמכיר את המדיה, יכול לחסוך ללקוחות שלו כסף ועגמת נפש בעתיד. שלא נדבר על השקט הנפשי שזה נותן.
אני הייתי זקוקה לשקט הנפשי הזה.
אז את הפן המעשי של הדרך לחתימת החוזה, הפקדנו בידיה האמונות  עו”ד רקפת שפיים שמתמחה בדיור מוגן. היא היתה קשובה, יסודית ומקצועית ביותר ודאגה לכל האינטרסים של אמא. בהחלט הוכיחה את נחיצות השרות שנתנה לנו והחזירה לי אישית את האמון בעו”ד. 

מהרגע שהחוזה נחתם קורים 2 דברים במקביל:
הדירה הרלוונטית שנבחרה מהמלאי הקיים בדיור המוגן כבר מסומנת ומתחיל תהליך של התאמה (במקרה שלנו, הייתי מעורבת בתכנון וביקשתי לעשות שינויים בהתאם) וחידוש לקראת כניסת הדייר החדש.
במקביל, המבוגר (המבוגרת לענייננו) שמן הסתם בפאניקה משתקת מהמעבר ומהשינוי שעתיד להתרחש, צריך להתאפס ולהתחיל להערך בהתאם.

הכנת המבוגר למעבר:

המעבר לדיור מוגן אינו תהליך קל והוא כרוך בהרבה טלטלות רגשיות.
בין “ילדים” להוריהם המתבגרים, גם בימי שגרה לא כל שכן בתהליך כזה, יש מטען רגשי עודף.
היה לי ברור שכדי לשמור על שפיותי אני ועל בריאותה של אימי, כדאי מאד שהמעורבות שלי כאן, תהיה מינורית.
כמו כן, חוץ מההסתגלות לרעיון, הפרדה מהבית, הסביבה והחברים, מעבר אל הלא מוכר (והמפחיד) המעבר לדיור מוגן הוא מעבר מדירה גדולה לדירה קטנה יותר. מטבע הדברים צריך להפרד גם מחפצים, דבר שרק מוסיף קושי נוסף לתהליך.

בית גיל פז ערוך לזה.
במסגרת תנאי ההתקשרות, הבית נותן לדייריו החדשים כהטבה מס’ שעות של ליווי אישי לקראת המעבר. את השעות הללו ניתן לנצל לקראת המעבר ולאחריו בהתאם לצרכי הדייר ומשפחתו.

אילאיל היא אשת מקצוע שנותנת את הליווי הזה ויתרונה הגדול הוא הנסיון שלה בתהליך, היכולת שלה להשתלב ושאינה מעורבת רגשית.
יחד הגענו להסכמות היכן ובאילו נקודות קריטיות הליווי הזה נדרש.
מאחר ואני טיפלתי בכל נושא הדירה החדשה ובכל הדברים הטכניים הקשורים להזמנת ההובלה, לא היה צורך בעזרה של אילאיל בתחום הזה.
השארתי לאילאיל לטפל בהורדת סף ההיסטריה אצל אמא (ושוב…אלפי תודות!). כמו כן היא עזרה לאמא למיין חפצים יומיומיים שיעברו איתה לדירה החדשה. היא גם היתה איתה בדירה בתל-אביב בזמן האריזה ובזמן ההובלה ועזרה לנו בפריקה ובסידור הראשוני בדירה החדשה. בכל אותן הנקודות קריטיות, שאילאיל ידעה לצפות, היא היתה עבורינו.
בהסתכלות אחורה, נראה שהיה קשה לאין ערוך בלעדיה.
גילוי נאות: עד ההכרות עם אילאיל אפילו לא הייתי מודעת כלל לצורך בשרות הזה. לא הבנתי כלל מה מהות השרות ולמה יש צורך בו. בדיעבד, הוא היה עבורי חגורת הצלה. ותודה רבה לאילאיל.

למי שמעוניין, מס’ הטלפון של אילאיל הוא: 052-259-2991

הכנת הדירה המיועדת:

סעיף זה הוא הסיבה שהפוסט הזה בכלל מצא את מקומו כאן בבלוג הזה ואני מאמינה שיש לו חשיבות מאחר והתאמת הדירה יכולה לרכך את הקושי של המעבר לדיור מוגן וההסתגלות לסטטוס ולמקום החדש.

אמא שלי בחרה בדירה של שניים וחצי חדרים מתוך מחשבה שיום אחד אולי תצטרך עזרה של סייעת שתצטרך להתגורר עימה בדירה. נכון להיום היא מתגוררת לבד וויתרנו על מיטה נוספת על מנת לא להעמיס על החלל וליצור מכשולים נוספים בדרכה. 

המעבר לדיור מוגן כרוך בהוצאות. הואיל ולא רצינו להגרר להוצאות גדולות נוספות, החלטנו לוותר על שינויים מבניים.חוץ מזה שסה”כ התכנון הוא טוב ונח ומותאם במידות וברמת הבטיחות והגימור לאוכלוסיה מבוגרת.

שינינו מעט את התכנית הפונקציונלית (הדירה מותאמת ומאפשרת מגורים לזוג, מה שלא רלוונטי עבואר אמא שלי) ובהתאם הוספנו נקודות חשמל ומאור לתכנית החשמל הקיימת.
במהלך התכנון של הדירה עשינו עבודת חשיבה וקיבלנו החלטות אמיצות לגבי אילו רהיטים יעברו עם אמא, על מה נוותר ומה ירכש במיוחד לדירה החדשה.
כך ידענו מראש בדיוק היכן כל רהיט ימוקם בעת במעבר.

זו התכנית של הדירה של אמא:

 לא אלאה אתכם בתכניות החשמל. אלה בעיקר מעניינות את אנשי הביצוע.

הוספת אחסון באמצעות ארון:

המטבח במתכונתו הנוכחית היה קטן לצרכיה של אימי, שמעדיפה לבשל לעצמה.
החלטנו להוסיף ארון בהזמנה אישית על מנת להגדיל את נפח האחסון והמזווה של אמא.
הארון מוקם בכניסה, סמוך למטבחון הקיים.
זו התמונה של המקום בכניסה בו יבנה הארון – עד לקו ההנמכה בתקרה.
נקודות החשמל שנראות בתמונה יועתקו כמו גם הספרינקלר (המתז)  והפעמון.         

בשלב ראשון תכננתי את הארון. כדי להכניסו לביצוע.
כללתי בו אחסון רב ומקום מואר (עם מראה בגבו) לתליית מעילים תיקים וצעיפים.
את הארון בנה סהר עדני, נגר הבית של בית גיל פז.
בחרנו בו על מנת לחסוך תאומים עם המחלקה הטכנית של גיל פז, כדי להקל על התהליך ולזרזו.
עקרונית, ניתן לקבל הצעות מחיר מנגרים אחרים (שאולי אף יהיו אטרקטיביים יותר במחיר) ולבחור בהתאם להעדפות שלכם.
זו תכנית הארון לנגר:

וכך נראה הארון בנוי (דופן הארון ממשיכה את ההנמכה ויוצרת רצף):

פינת האוכל:

גם פינת האוכל, כמו המטבח היא קטנה מאד ונותנת מענה נח לשני אנשים מכסימום.
תכלס, בדיור מוגן לא צריך יותר מזה מאחר ואם מעוניינים (ומסוגלים…) לארח, ניתן לעשות זאת בחדר האוכל המשותף או בלוביים המרווחים והבית אף מסייע לדיירים בכך.
חשוב לזכור זאת ולא לנסות לדחוס שולחן גדול שיעמיס על החלל.
כך נראתה פינת האוכל בדירה לפני שאמא קיבלה אותה:

את המדף הסרתי ואת השולחן צבעתי בגוון ירקרק עם טיפול עדין של דיסטרסינג וכמובן לכה מעל.

במקום המדף חיפשתי ארגז שישמש כמדף. ארגז לא מצאתי אבל כן מצאתי 2 מגרות ואחת מהן עם חלוקה פנימית שתהיה אידאלית למטרה זו.

גם את המגרות צבעתי בירקרק עם טיפול קצת יותר מסיבי של דיסטרסינג ובדופן האחורית שלהן התקנתי מראה.
(במקומות קטנים וצרים כדאי למקם מראות על מנת ליצור אשליה של המשכיות וחלל גדול יותר)
המגרה עם החלוקה מוקמה בפינת האוכל ונתנה לאמא הרבה מקום אחסון זמין ליד השולחן.
(המגרה השניה מוקמה ליד דלת הכניסה מבחוץ)

כך נראת המגרה התלויה בפינת האוכל (ריקה ומתפקדת) :

מאחר ולא היתה תאורה ישירה מעל שולחן האוכל, החלטתי להוסיף נקודת מאור מעל השולחן.
לצערי הבית הגביל את האפשרות לחצוב בתקרה כך שהנקודה מוקמה על הקיר.
על מנת להוריד את המנורה מעל השולחן, יצרתי זרוע מעץ של משטחים צבעתי אף אותה בירקרק ווש (לא רציתי לאבד את הטקסטורה הגסה של העץ, רק לגוון. ווש משמע צבע אקרילי מדולל במים כך שהעץ מקבל גוון ירקרק עדין כמו של עץ שעבר תהליך אימפרגנציה, אבל עדיין הטקסטורה של העץ נשמרת) וכך זה נראה עם המנורה:

וכך נראת כל פינת האוכל כשהמטבח ברקע:  כמה ימים לפני המעבר והיום, מתפקדת:

הסלון:

גודל החדר יחסית קטן והדבר החשוב לדעתי הוא לאפשר תפקוד מחד אולם לא להעמיס ולסתום את החלל בריהוט סלוני שמיועד לחללים גדולים. סביר להניח שהדיירים המגיעים לדיור מוגן יגיעו מבתים גדולים וחשוב מאד לוותר מראש על ריהוט שאינו מתאים בגודל. אולי לשמור על פריט אחד בשביל תחושת ההמשכיות אולם מעבר לכך רק יפריע לתפקוד.

כשישבתי עם אמא שלי וניתחנו את ההרגלים שלה, הגענו למסקנה כי ספה תהיה מיותרת. היא תוכל להסתפק בכורסת הטלויזיה המפנקת שלה ולצרף לה כורסה קומפקטית שמצאתי ו3 מתוך 6 כסאות עם מסעדי יד שיהיו ניידים ויוכלו לתת מענה בהתאם לצורך.
במקום שולחן סלוני אמא לקחה סט של 3 שולחנות קטנים שנכנסים אחד בשני ושיכולים אף הם להיות גמישים במקומם ובתפקודם.
הבחירות והויתורים הללו אפשרו לאמא למקם את המזנונים שהביאה איתה שהוסיפו עוד מקומות אחסון.

זו הכורסה שמצאתי ברחוב ושרופדה מחדש ע”י אלון הראל לדירה של אמא. גם כאן שולבו גווני ירוק.
לפני ואחרי:

 ואלה הכסאות שרופדו מחדש (לפני ואחרי) גם הם ע”י אלון הראל:

כך הסלון נראה היום. המרחב הפנימי פנוי מרהיטים על מנת לתת תחושה של מרחב וכן, להסיר מכשולים אפשריים:
(שטיח הקיר הוא עבודה של האמנית יעל שפיגלר בת קיבוץ שמיר, השעון מאיקאה, על הוילונות אחראית גלי אברמוביץ, המנורות התלויות נקנו מקדם)

חדר האמבטיה:

חדר האמבטיה מותאם מאד לאוכלוסיה המבוגרת וכולל את כל אביזרי הבטיחות הנדרשים.
למרות שיש כאן גם לא מעט אחסון, היה חסר לאמא שלי מקום זמין ונגיש למוצרי היגיינה.

גם כאן נעזרתי במגרה עמוקה (ללא החזית) שכוסתה מכל הכיוונים בקרעי עיתונים (ראו פרוט על תהליך דומה בפוסט הזה) והוצמדו לה גלגלים וידיות. נוצרה מן ארונית קטנה ניידת שניתן גם להתיישב עליה במקרה הצורך:

    חדר השינה:

מאחר והחדר תוכנן במקור כך שישמש זוג, מוקמה מיטה כפולה במרכז. זו תמונה של איך שזה היה לפני:

להבדיל, אמא שלי הסתפקה במיטה צרה יותר ומיקמנו אותה בניצב לארון.
החלטנו לוותר על טלויזיה בחדר שינה ולהכניס את פינת עבודה לחדר כנגד המיטה. (ראו בתכנית למעלה) 
אם וכאשר אמא תזדקק לעזרה של סייעת שתתגורר איתה בבית, מיטה צרה תמוקם בחצי החדר או אם יהיה צורך, איתה בחדר השינה, במקום פינת העבודה.

שולחן עבודה:

שולחן המחשב עשוי מפלטת עץ על רגלי חמור.
את הפלטה מעץ גולמי במידות 150X60 סמ’ קניתי בהום סנטר וצבעתי בווש ירקרק. וכמובן בכמה שכבות של לכה מעל.

מגן ראש + מדף:

בתכנון שלי חשבתי למקם מדף, לכל אורך הקיר מתחת לחלון , שישמש מחד את שולחן העבודה ובהמשך יהפוך למגן ראש למיטה ולמקום להנחת ספרים, משקפיים, טישו וכו.

זו היתה סקיצה ידנית שעשיתי לצורך קבלת הצעת מחיר (התכניות טכניות אז אני מוותרת לכם…):

ההצעה שקיבלתי גרמה לי להשתנק, אז ויתרתי על שרותי הנגר. מה עוד שאמא שלי, שתהיה בריאה, לא הצליחה להבין מה זה המגן ראש הזה שהופך למדף.
הוא נראה לה מיותר לגמרי.
החלטתי שבמשך הזמן, אשכנע אותה ובלי לחץ, אעשה משהו בעצמי.

ואמנם, כאילו מישהו שם נענה לבקשתי,
מצאתי יום אחד ברחוב ליד הבית מגן ראש מעץ אורן בהיר. הכי פשוט שיש. אפילו לא צבוע בלכה.
גררתי אותו למרפסת שלי, ניסרתי את הרגליים כך שאקבל את הגובה הרצוי וצבעתי אותו כפי שצבעתי את השולחן.

באופן טבעי, כשאנחנו מוצאים משהו ברחוב הוא לא יתאים אחד לאחד לתכנון המקורי שלנו. נצטרך לבצע התאמות. כך גם במקרה הזה. 
למגן ראש הזה הוספתי מדף עץ גולמי שיעטוף אותו. גם הוא נקנה בהום סנטר וקיבל טיפול דומה.
את כל הכבודה הזו הבאתי לאמא שלי ושם לנוכח מחאותיה ניסרתי וקדחתי וחיברתי הכל.
התוצאה אמנם לא זהה לתכנון המקורי, אבל לדעתי לא נופלת ממנו.

היום אמא שלי מאושרת עד הגג עם מגן הראש הזה.
ידעתי שבסוף אצליח לשכנע אותה 🙂

שידת לילה:

המדף הנ”ל לא יחליף שידת לילה עם מגרות.
בתל אביב היו לאימי 2 שידות לילה. כל אחת מהן עם 2 מגרות.
הואיל והיא כבר לא זקוקה לשתי שידות, החלטתי לפרק את אחת השידות וליצור שידה אחת עם 3 מגרות ובסיס שעליו הוספתי גלגלים לניוד קל. במגרות היא תשתמש לתרופות ועל השידה היא תניח דברים שתרצה שיהיו בגובה המיטה כמו שעון, או רדיו (טוב נו, אל תשכחו שאמא שלי כבר עברה את ה-80. הרגלים זה הרגלים.)
חוץ מהשינוי הפונקציונלי לא שונה דבר. גם לא הידיות של השידה. מזכירה לכם שיש יתרון לשמור על חלק מהחפצים דומים ככל האפשר למה שהיו כדי לשמור על תחושת השייכות וההמשכיות גם במקום החדש.
וכאן שידת הלילה לפני ואחרי:

לסיום,
מיקמתי מנורת לילה של פעם (נקנתה בוינטג’מאניה) שניתן לכוון בכל כיוון רצוי מעל המיטה
הותקן מאוורר תקרה
ראובן הרכיב למקומו וילון רומי שגם גלי אברמוביץ’ הכינה לנו
תמונות הנכדים נתלו מעל שולחן העבודה וגם עיגולי שעם לנעיצת כרטיסים ופתקים.
תמונות מהבית מוקמו ברחבי הדירה.
ולפני מס’ חודשים תליתי מראת גוף ששיפצתי (פרוט על איך ומה בפוסט הקודם) על הקיר בהמשך לשולחן.

כך נראה החדר היום : 
 
                   

מילים אחרונות –

היום, יותר משנה וחצי לאחר המעבר לדיור מוגן של אמא, אני מאושרת שהתעקשתי והפעלתי את הלחץ לעשות את הצעד המשמעותי הזה למרות כל הקשיים בו הוא כרוך. 
אמא נפלה לפני שבוע וחצי ושתי ידיה חבולות וחבושות.
היא לא לבד שם.
הבית עוזר, יש שכנים ואני גרה ליד.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היתה לבד בדירתה. 
תהיו חכמים. תחשבו על זה מראש.
אל תדחו את ההחלטה.
ההורים שלנו לא נעשים צעירים יותר ואם יש משהו אחד בטוח, זו העובדה שקל יותר זה לא יהיה בהמשך.        

חשוב לי לציין כי הפוסט הזה נכתב ביוזמתי ואין לי שום טובות הנאה יתרות מבית גיל פז או מכל אדם אחר שהוזכר ברשומה. כל מי שהזכרתי ברשומה תרם את חלקו למעבר של אמא, אני מודה לו ומגיע לו קרדיט על זה. את אנשי הצוות של בית גיל פז לא הזכרתי בשמם אולם כל אחד מהם תרם את חלקו ותבוא עליהם הברכה.

הפוסט הזה ארוך למרות שהרבה מאד פרטים הושמטו על מנת לא להעמיס אפילו יותר.
אם מתעוררות שאלות, אתם בהחלט מוזמנים להעלותן. או בהערות או באופן אישי, לבחירתכם.
אשמח לספר, לענות ולפרט כמיטב יכולתי.

Related Images: