מסגרת המראה, קצת כמו השיער שלנו, ממסגרת את הדמות שלנו המשתקפת בה.
היא לא העיקר, אבל היא בהחלט נותנת טאץ’. ולא רק לדמות או המרחב המשתקפים בה, גם למרחב בו היא נמצאת.
גם הפעם אני מטפלת במסגרת עם מראה.
הפעם קצת שינוי יעוד וקצת לא. אבל… לא תוכלו לזהות את המקור.
לא יודעת אם שמתם לב, אבל הסיכוי למצא ברחוב פריט שממש שווה לשחזר אותו כך שיחזור לימי תהילתו (ולא בהכרח שווה משיקולים כלכליים!), כמעט אפסי היום.
אבל, פריטי ריהוט של…איקאה, לדוגמה, אפשר למצא בכל פינת רחוב זנוחה.
לצערי, ככה עושים היום דברים…זולים. לשימוש חד פעמי. ואחרי זמן קצר הם מושלכים. לא שווה להשקיע ולתקן, או סתם… כי הצרכים השתנו.
אחד האתגרים שלי הוא לנצל גם את הדברים הללו, שהשתמשו בהם וזרקו אותם.
להפוך אותם למשהו יפה, שיזקוף את קומתם.
ועל הדרך כמובן, למחזר, להקטין בצ’ופציק את ערמות הזבל.
אז המראה שלי היא מראת גוף מובנת בדלת של ארון מאיקאה.
הארון כולו הושלך לרחוב ביום פינוי הגזם, חיכה לטרמפ השבועי למזבלה של טייבה.
אהבתי את הפרופורציות של הדלתות ומיד דמיינתי דווקא מראה אופקית.
כדי לא להפריד את זוג הדלתות (עם המראה ובלי) אספתי את שתיהן. יום יבוא ואמצא יעוד גם לדלת השניה.
וכך נראת דלת הארון שלי, לפני שיפוץ. מבט מהחזית ומאחור:
לעבודה:
הכנת מסגרת המראה לעבודה:
קודם כל לפני הכל ניקיון, הסרת פרזול והדבקת מסקינטייפ על שולי המראה על מנת לא לצבוע אותה.
שימו לב שהמסקינטייפ לא התיישן, כי אם כן, כשתסירו אותו, ישארו שאריות דבק על המראה ולהסיר אותן זו עבודה כפולה ומכופלת. מנסיון.
גם הכנת המשטח לצביעה הוא חלק מההכנות.
מאחר ומדובר על מסגרת שעשויה מMDF עם ציפוי כלשהו דמוי עץ, אין לי שום אינטרס לשמר ולשחזר את המראה המקורי ואני הולכת להפוך אותו למראה מיושן ביותר עתיר שכבות צבע.
אבל כדי שצבע יתפס היטב על המשטח, אני קודם כל משייפת.
(טוב נו…אז קודם שייפתי ואז הדבקתי מסקינטייפ. אל תהיו קטנוניים ;-))
צביעה של מסגרת המראה, שלב ראשוני:
לפני שאני מתחילה לצבוע, חשוב לי לציין כי אני מוותרת על שכבת צבע היסוד בגלל אופי הגימור.
מי מכם שקרא פוסטים קודמים שלי יודע שאני אוהבת את הגימור של ה”דיסטרסינג” בגלל שהוא מאד סלחני ומאחר והוא מאד אינדיווידואלי לאדם ולפריט.
במקרה כזה איני מחפשת משהו עם מראה אחיד.
קילופים וחוסר אחידות, אם יהיו, רק יתרמו למראה ולא יגרעו ממנו.
ולמרות זאת, אני כן משייפת כדי לתת לצבע אחיזה במשטח.
מוזמנים לעשות את שיקול הדעת שלכם ולנסות וללמוד תוך כדי. זה כל הכיף…
אגב, משתמשת בצבעים שיש לי כבר בבית. חלקם צבעי אקריל לקיר, חלקם צבעי אקריל שנקנו בחנויות יצירה או צבע גיר של שאבי שיק שמלווה אותי בלא מעט עבודות.
עוד סיבה לאהוב את מראה השכבות המיושן.
נחזור לצבע – שכבה ראשונה בצבע כתום.
את השכבה השניה בצבע בריק (אחרי שהראשונה מתייבשת, כן?) אני צובעת גס מאד. עם מקל של רופא. כזה שהוא מכניס לגרון לראות מה קורה שם.
את השכבה השלישית בצבע תכלת (אחרי שהשניה בצבע בריק התייבשה דיה) מוסיפה באותה הדרך בדיוק:
שלב של דיסטרסינג:
לפני שהצבע מתייבש ומתקשה לחלוטין, אני עוברת עם שפכטל (או ספטולה) על המסגרת .
אני ממש פוגעת בשכבות:
ראוי לציין שאין מתכון קבוע לדיסטרסינג.
זה אחד הדברים שאני אוהבת במראה הזה.
יש המון שיטות וטכניקות שונות (שהאינטרנט מלא בהן. לרוב לא בעברית) ואתם מוזמנים לנסות גם כל דבר שיעלה במוח היצירתי שלכם.
אין נכון ולא נכון. עובדים, מנסים עד שאתם אוהבים את התוצאה.
ואם לא? אפשר לצבוע עוד שכבה או לשייף ולהסיר שכבות והכל בסדר.
ואפשר לשלב. טכניקות וחומרים ואין נכון או לא נכון.
אז כן, אני מתכוונת כאן לשלב טכניקות.
אבל קודם אני משייפת בעדינות על מנת להסיר חלקים בולטים מאד או רופפים. לא במטרה להחליק לחלוטין. החיספוס האקראי מדבר בשפה הנכונה לי.
שילוב טכניקות –
ועכשיו הדבקת דפי ספר:
יש לי אוסף של ספרים שהושלכו ואני אספתי כחומר גלם. אחד מהספרים הללו הוא מילון באנגלית שהיתרון הגדול שלו הוא שהדפים שלו כבר קיבלו גוון צהוב חום מרוב יושן (זה המושג? לא סגורה על זה). רואים בתמונות?
אני מאד מאד אוהבת את הגוון הזה.
בכסא בו נעזרתי בדפי ספר לעיצוב שלו, השתמשתי בפוליטורה כדי להשיג אפקט דומה.
אני משתמשת בדבק פלסטי כדי להדביק אקראית ובמפוזר קרעי דפים על המסגרת.
הואיל ואחרי היבוש של הדבק, יש למרוח על הפריט דבק, אני מנצלת את זה כדי לשלב טכניקה נוספת:
Crackle Paint או צבע סדוק:
טכניקה נוספת שעוברת מצוין את המראה המיושן עם השכבות היא טכניקת הסדקים.
לגישתי, לא צריך ליצור סדקים על כל מסגרת המראה. גם את זה יש לעשות נקודתית במספר נקודות.
אני מנצלת שלב של מריחת דבק על קרעי הנייר ואני מגדילה מעט את השטח ומשתמשת בשלב הזה כשלב הראשון של הסידוק.
פרטתי את כל התהליך של הCrackel Paint עם שכבת צבע (להבדיל משכבת לכה שקופה) בפוסט על מסגרת אחרת. מוזמנים להכנס לשם ולהיזכר.
הדבר הכי חשוב בתהליך לדעתי הוא הטיימינג. לתת לדבק להתייבש מספיק על מנת שלא יראו כתמים לבנים אבל לא יותר מדי, שמגע יהיה טיפה דביק (אבל לא לח! ושלא ישאיר סימני דבק על האצבע!).
בדיוק בעיתוי הזה יש לצבוע שכבה של צבע נוספת על האזור בו מרחנו את הדבק (וגם באזורים אחרים, לבחירתכם. תופעת הסדקים תיווצר רק באזור בו מרחנו דבק) לפי כל ההדרכות (ובכנות, לא ניסיתי אחרת…) יש לצבוע את הצבע במשיכות מברשת ניצבות לכיוון מריחת הדבק.
ואח”כ לחכות.
הקסם קורה לאט ובהדרגה.
שוב לשייף את מסגרת המראה:
והפעם הכנסתי לשימוש את המלטשת האקסצנטרית שלי.
מי מכם שמלווה אותי זמן מה יכול להבחין שככל שאני מנוסה יותר בטכניקה של היישון והדיסטרסינג, אני מעיזה יותר. פעם הייתי נחרדת להשתמש בשלב הזה במלטשת חשמלית, לא כל שכן אקסצנטרית. האימפקט של מכשיר חשמלי הוא חזק יותר ומהיר יותר. מן הסתם היכולת לשלוט בדקויות היא נמוכה יותר.
היום, ובדיסטרסינג, זה פחות מפחיד אותי. זו הרפתקה.
גם במדף העזתי. כאן אפילו יותר.
זה לא לדעת בדיוק מה יצא בסוף ולהגיב ולקבל החלטות תוך כדי עבודה. היום זה מתאים לי.
אז זה מה שהמלטשת שלי עשתה:
לא יודעת מה איתכם, אבל אני אוהבת.
גם שרואים את הכיווניות של הליטוש וגם שהקרטון הדחוס (טוב נו, MDF…) נחשף.
עוד שכבה. האמת שבבסיס.
בסוף המסגרת תעבור תהליך של איטום כך שהחשיפה הזו לא תהיה נקודת תורפה.
נכון שאני משלבת כאן טכניקות? אז אם כבר אז כבר.
עוד טכניקה שאני משתמשת בה כמעט בכל עבודת יישון:
Dry Brush או מברשת יבשה:
טכניקת המברשת היבשה, כשמה כן היא. שימוש במברשת יבשה עם מעט מאד צבע כך שמשיכות המכחול או המברשת על הסיבים שלהם, ממש יראו.
גם כאן, כמו עם המלטשת האקסצנטרית שלי, אני מעיזה יותר. כאן זה מתבטא בבחירת הצבע.
לא משהו שישתלב או יתמוך. משהו שיתן עומק ויקפיץ את כל הצבעוניות הרבודה החוצה.
החלטתי שאני משתמשת בכחול.
תראו:
והשלב האחרון בעבודה על מסגרת המראה – איטום:
כדי לאטום פריט יש דרכים שונות וחומרים שונים וכל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו.
כשאני מיישנת פריט אני משתמשת לא פעם בגימור של ווקס אותו אני מערבבת עם צבע חום (ברגישות…) הצבע חודר לסדקים ולחורים ולאזורים הלא אחידים בטקסטורה שנוצרו עם השיכוב שעבדנו עליו ויוצרים מעין פטינה של מעין “לכלוך” שנוצר עם הזמן.
בעת ובעונה אחת הווקס גם אוטם את פני המשטח ויוצר שכבת הגנה.
בפריטים שנמצאים ברמת מגע ותפקוד גבוהה לרוב אעדיף להשתמש באיטום אחר מאחר והווקס עמיד פחות. מאידך, הישום שלו קל מאד כך שאין בעיה גם לחדש אותו בתדירות גבוהה יותר.
בפוסט על שיפוץ שולחן הסלון, הרחבתי ופרטתי טכנית יותר על השלב הזה, למי שמעוניין בהנחיה צמודה יותר.
זהו.
אחרי שהכל מוכן, מסירים את נייר הדבק ומרכיבים חזרה ידית. (ומי שרוצה את הצירים, אז גם…)
לא את הידית המעפנה המקורית של איקאה.
ידית שווה, ממה שמצאתי ברחובות.
(נשים אחרות מסתובבות עם שפתון בתיק?
אני מסתובבת עם מברגים! ולדרמן שהבן שלי קנה לי ליומולדת וסכין יפנית. כדי שאם אני רואה זבל “שווה” הרוס ומפורק לחלוטין או כזה שאין מצב שאקח אותו בשלמותו, אני מפרקת ממנו את הפרזול. בלי בושה!)
ולמה ידית למראה?
תזכורת, כבוד, מקום, לתפקיד המקורי של מסגרת המראה הזו.
אז רק לבחור:
כמובן שכיוון הידית צריך יהיה להיות מותאם לכיוון התקנת המראה (שכבר לא מתפקדת כדלת)
והנה כמה תמונות של המראה בסוף התהליך.
והדובדבן שבקצפת!
לרגל שנה לפתיחת הבלוג, מה שקורה ממש בימים אלה,
המראה הזו עומדת למכירה פומבית! (מכירה אילמת).
מידות מסגרת המראה הן 39.7 ס”מ פאה קצרה על 171.5 ס”מ פאה ארוכה.
(גודל המראה ללא המסגרת 27.7X159.5 ס”מ)
כמובן שתוכלו לבחור איזו ידית שתרצו מהמלאי הקיים (אם כי המוגבל) אצלי שמיועדות לחור יחיד.
המחיר ההתחלתי שלה הוא 480 ש”ח.
איני מתחייבת למכור להצעה הגבוהה ביותר שאקבל, אבל מאוד סביר שזה מה שיקרה.
מי מכם שיהיה מעוניין במראה הזו, מוזמןת להעביר לי הצעה עם המחיר שתסכימו לשלם על המראה למייל yesh.m.yesh.2017@gmail.com עד אמצע אפריל – מוצ”ש ה- 14.4.
האיסוף יהיה מהבית שלי בהוד השרון.
כבונוס נוסף, מי שירצה יוכל לראות באותה הזדמנות, בלייב, עבודות נוספות שלי (חבר שמלווה אותי כאן בבלוג והגיע לא מזמן לביקור מארה”ב, אמר כי האורגינלים יפים אפילו יותר מהתמונות. רק אומרת…) ובלית ברירה, גם את ערמות הרהיטים שמחכות בסבלנות לזמנן שיגיע…
למי שיהיה נח יותר, ניתן יהיה לתאם איסוף בחיפה מאזור המת”ם (ואז לא תראו עבודות אחרות שלי, אבל תפגשו את בן זוגי שיחיה)
אתם מוזמנים
נראה אתכם…
ואתם כמובן מוזמנים להעביר ולשתף ולעניין בכל פורום וכל אדם ואישה שנראה לכם שיאהב ותאהב וירצה ותרצה.
למקומות היכון…צא!
המיועדת היא מגרה מMDF וכיאה לרמת הגימור הנמוכה והזולה שלה, כל החיבורים שלה נעשו עם אקדח סיכות .
ממגרה שעבדתי עליה בעבר עבור משטח מקלדת.
אני מדביקה בסמיכות אחד לשני עם דבק פלסטי באמצעות מכחול עד לכיסוי מלא של כל המבנה מבחוץ ומבפנים.
הלכה יוצרת שכבה שמגנה על הנייר מפגיעה פיזיות, משריטות מלכלוך ומרטיבות קלה. ככל שהשכבה הזו עבה יותר, ההגנה טובה יותר כך שאל תחסכו בשכבות לכה.
שימו לב שכל סט של מסילות מכיל 4 חלקים: 2 חלקים מורכבים על המגרה ו2 חלקים בהתאמה מורכבים בארון שמכיל את המגרה.
שינסתי מותניים, נעזרתי במקדח חורים לעץ שיוצר חורים בקוטר “1/4 1 (משמע כ3 ס”מ) ואודרוב. בלי רחמים דרך כל השלבים: הלכה, ציפוי הנייר, דופן הMDF ושוב ציפוי הנייר והלכה מהצד השני.
נמצא ברחוב.
לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…
הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
האם המראה משביע את רצוננו?
אבל…
בתחילת התהליך זוכרים אותו?
הבד של המושב…
