חשבתי שאעלה עכשיו תהליך שיפוץ של כסא, שהתחלתי לשפץ כבר לפני זמן. לצערי השיפוץ מתעכב כי החיים בחוצפתם נדחפו לו באמצע…
אז בינתיים אני משתפת אתכם בתחפושת נוספת מפעם, שהתאימה בדיוק לבנותי שאהבו מאד ספרים וסיפורים.
איילת המטיילת הראשונה שלנו היתה הגדולה שלי כשהיתה בכיתה א’…לפני כ-10 שנים.
כשהצעירה שלי התחפשה, כ-3 שנים מאוחר יותר, באותה התחפושת (לאחר תיקונים והתאמות), יש להודות כי כבר היו כאלה שלא זיהו למה התחפשה…
בכנות, עכשיו כשהן כבר גדלו, אין לי מושג כמה ואם בכלל התחפושת הזו עדיין רלוונטית.
אז מי מכם מכיר/ה את איילת המטיילת?

טיפונת על הספר “איילת מטיילת”

הספר “איילת מטיילת” שכתבה ואיירה רינת הופר יצא לראשונה בשנה בה הגדולה שלי נולדה (כדי לסבר את האוזן, היום היא בדרך ל-17…).
גם בין המוני הספרים שהיו לנו בבית, הספר הזה היה בין הפייבוריטים. השילוב בין הטקסט הנקי והמדוייק והאיורים שובי הלב הפכו את רינת הופר לרצויה מאד במחוזותנו.
(למי שרוצה לשמוע את הסיפור, ניתן לשמוע אותו כאן.)
לאור זה, הבחירה בתחפושת של איילת המטיילת היתה מאד טבעית עבורנו.
התחפושת כמובן מתבססת על הסיפור אבל גם לאיורים בספר היו השפעה על תחפושת שלנו.

צרפתי כמה איורים מהספר, כדי להתרשם וכדי להבין אולי קצת יותר את הבחירות שלי בשלב מאוחר יותר:

איילת המטיילת היא ילדה שמטיילת ובדרכה פוגשת חברים שמאד שמחים לקחת איתה טרמפ, כל אחד וסיבותיו.
איילת אינה מפלה אף אחד ולוקחת (יש לומר נושאת) בשמחה את כל חבריה החדשים אליה הביתה.

בחרתי לאזכר בתחפושת עצמה כי מדובר על דמות ספרותית מספר ילדים.
עשיתי זאת באמצעות ציטוטי טקסט מנוקדים מהספר המתייחסים לכל “חבר” בנפרד ומוצמדים אליו בהתאמה.
ציטוטי הטקסט בכוונה כתובים בפונט של ספר, מנוקדים ומודפסים שחור על דף לבן, כמו נלקחו ישירות מהספר.

הדמות של איילת המטיילת

בסיפור איילת מתוארת כמתולתלת, עם שמלה של תכלת וסנדלים.
לפי האיורים, שחשובים לא פחות, איילת היא ג’ינג’ית עם קוקו מזדקר, לבושה בשמלה של תכלת, גרביים תכלת וסנדלים.

לאיילת שלנו יש שמלה כחולה (זה הבד שהיה לי…) וחולצה של תכלת, צמה מזדקרת וסנדלים עם גרביים תכלת.
(בגרסה השניה אלו מגפיים. היה חורפי ורטוב יותר באותה השנה)

בשמלה של איילת יש כיס אחד מוצהר (ובתוכו חיפושית…) ועוד כיס אחד שיחזיק את המקל עליו עומד הג’ירף שלנו (אפרט יותר כשאגיע לתאור של הג’ירף).
הגזרה של השמלה היא גזרה פשוטה ובסיסית. במקרה זה התפרים הם ידניים.
הסקוטצ’ים, איתם החברים נאחזים על השמלה, מודבקים עם דבק בד. אני השתמשתי עם גוטרמן. משערת שכל דבק בד יהיה רלוונטי כאן.
חדי העין יבחינו כי באחת הגרסאות של התחפושת נוסף למכפלת סרט תחרה כחול. זה תוצר לוואי של הבדלי הגובה בין הבנות שלי ;-)… אחת ההתאמות המתבקשות…

זקרנו את הצמה באמצעות חישוק תיל שיושב על הראש כמו כתר (ומוסתר ככל הניתן בשיער).
אחת מזרועות התיל של החישוק ארוכה יותר וסביבה קלענו את הצמה.
בתמונה למטה ניתן לראות את חישוק התיל סביב הראש.

חיפושית עגולה בכיס השמלה:

את החיפושית, להבדיל מיתר החברים עשיתי מלבד ותפרתי ביד בכיס השמלה.
הטקסט הודק בשדכן לכיס.

ציפור בת ברוש על הראש:

מכירים את הקשתות האלה עם הלבבות המנצנצים שמתנדנדים על שני קפיצים? כאלה שמוכרים במחיר מופקע ביום העצמאות? קשת כזו, לאחר שהלבבות שלה הוסרו הפכה ל”ציפור בת ברוש על הראש”
את הציפור עצמה עשיתי מ-2 ביצי קלקר צבועות, סול צבעוני, עיניים ונוצות צבעוניות.
הרגלים של הציפור הן תיל שנכרך סביב עיפרון לקבלת קפיץ בחלקן העליון ובחלקן התחתון הושחלו בקפיצי הקשת. כך הציפור יכולה לרקד לה על ראשה של איילת בעודה מטיילת…
(יש לציין כי את הנוצות יש לחדש מדי פעם כי כמו אצל כל ציפור, הן נושרות לפעמים)

את הטקסט הציפור נושאת במקור.

• 

• 

חילזון מנוזל על הסנדל:

טוב, אז במקרה שלנו עיגלנו מעט פינות. הוא לא על הסנדל.
הוא על הגרב. או על החלק הסרוג במגף.
וזאת מסיבות טכניות לחלוטין: הסקוטץ’ נצמד אליהם בקלות מבלי להדביק עליהם דבר.
נראה לי שלחילזון שלנו לא מאד אכפת…סה”כ, עדיין הוא נישא.
אגב, הוא עשוי מסול ורצועת בריסטול (או סול) מגולגל ושתי סיכות כמחושים.
גם הוא נושא את הטקסט בפיו.

• 

• 

• 

כלבלב שובב על הגב:

כאן גייסנו לטובת העניין בובת כלבלב שהבנות הסכימו לתרום ולוותר עליה מתוך אוגדת הבובות שאיכלסה להן את המיטה.
הכלבלב צוייד ברצועת סקוטץ’ כפולה באורך וברוחב (שתצליח לשאת את משקלו. בכ”ז זאת הוא לא עשוי מקלקר…) שצוותה לה רצועה מקבילה על גב השמלה ו…
וואלה.
כלבלב שובב על הגב.
במקרה זה רצועת הטקסט הוצמדה לקולר של הכלבלב.

צב עייף על הכתף:

גם הצב שלי עשוי מקלקר צבוע וסול. הוא מתחבר לכתף עם סקוטץ’.
גם כאן הצב אוחז את הטקסט בפיו.

• 

• 

מצאתי לנכון שיש יתרון לעשות את ה”חברים” נשלפים (למעט החיפושית שתפורה לשמלה) הן מטעמי נוחות (אפשר להסירם אם רוצים לרקוד/לרוץ מבלי לשמוט אותם תוך כדי) והן מטעמי “הצגת התחפושת”. כמו בסיפור, ניתן להוסיף את החברים בהדרגה, כחלק מתהליך או אם תרצו, תוך כדי טיול…
עם זאת, אצלנו, בשני גלגולי התחפושת, לא נעשתה “הצגה מדורגת” של התחפושת כך שזה נותר רק בגדר פוטנציה…

ג’ירף מעולף בקצה האף:

הג’ירף היה סוג של אתגר.
מה שאפשר בקלילות לעשות באמצעות מילים, קצת קשה יותר ליישם עם משהו שפועל עליו הלכה למעשה כח המשיכה של כדה”א. (כמו גם חוקים פיזיקליים אחרים…)
יתרה מזו, לא נראה לי, אעפס, שהבנות שלי תסכמנה שאדביק להן משהו דמוי ג’ירף על האף…(אפילו אם נניח שהוא לא יפריע להן לראות ולתפקד)
אז היה צריך למצא קונצפט אחר.

כאן נעזרתי בטכניקה שמקובלת בתאטרון בובות. שימוש במקלות להפעלת הבובות.
הג’ירף שלי עשוי מ2 שכבות של לבד צהוב.
מקל אחד ארוך הודבק בראש הג’ירף (מה ששומר על הזקיפות שלו) ומקל אחד קצר הודבק באחת הרגליים שלו. המקל הקצר מאפשר לג’ירף תנועה בהתאם לרצון ולצורך של איילת המטיילת שלנו.
הואיל וזה היה מייגע להחזיק את המקל ביד כל הזמן, תפרתי בשמלה כיס אורך (מעל כיס החיפושית) שניתן יהיה להשחיל בתוכו את המקל (עד לכיס החיפושית) ויאפשר לו יציבות.
כך הג’ירף ממוקם מאד סמוך לאף ולאוהבות הדקויות ניתן להצמיד במקרה הצורך את המקל הקטן (זה שמוצמד לרגל הג’ירף) לאף והנה, הג’ירף המעולף על האף…
(למותר לציין שאף אם זה היה במסגרת הדרישות, לאחר הוכחת היתכנות תכונה זו לא נוצלה שוב …)

הטקסט במקרה זה הוצמד למקל ששומר את הג’ירף זקוף. כמו דגל…

זהו.
גם אם פספסנו את פסח, עדיין יהיו ימים נפלאים לטיול עוד לפני שנתעלף לנו בחום של אוגוסט.
לכו לטייל, תפגשו חברים ותהנו מהטבע ומהילדים.(ואל תשכחו לאסוף את הזבל איתכם!)

ואם לא לטייל, לכל הפחות, תנצלו את יום העצמאות בשבוע הבא כדי לקנות במחיר מופקע קשת עם לבבות מנצנצים שמתנדנדים על קפיץ…שיהיה.
ותקבעו פגישה עם איילת המטיילת לקראת פורים הבא…

Related Images:

כשנורית פרסמה בפייסבוק הדום שכל הקרביים (יענו הקפיצים…) שלו בחוץ, התמונות גרמו לי לדגדוג בקצות האצבעות…
היתה לי הרגשה שאני אוכל לעשות ממנו הדום ממש שווה.
לשמחתי נורית מסרה לי את ההדום וזכיתי להוכיח זאת.
כך הוא נראה כשהצטרף לערמת ה”מיועדים”:

• 

• 

• 

בפוסט הראשון תארתי את שלביו הראשונים של השיפוץ: הפרוק, ההכנה והטיפול בקפיצים ובעץ. בפוסט הזה אתאר את כל שלבי הריפוד החל ממתיחת הרצועות וכלה בפינישים ובהדום מוכן.
כך ההדום נראה לפני שהתחלתי לרפד:

שימו לב למסגרת העץ. זה הבסיס שאיתו ועליו נעבוד בפוסט הזה. הוא השלד שיחזיק את כל הריפוד.

רצועות… למה?

ברהיטים בהם אין דיקט כבסיס (שהוא אמנם קשיח אבל אין לו גמישות בצ’ופציק…), הרצועות תומכות את המשקל ומחזיקות את הקפיצים .
אין תחליף לרצועות מתוחות היטב.
זו גם הסיבה שאני ממליצה בחום רב לוותר לחלוטין על רצועות אלסטיות למיניהן (שניתן להשיג בארץ…) ולהשתמש ברצועות יוטה (שאני לא הצלחתי להשיג בארץ…).
רצועות יוטה יכולות להחזיק עשרות שנים. ברהיט עם רצועות אלסטיות אחרי שנתיים כבר תשקעו כי הן ימתחו ומהר מאד יאבדו את האלסטיות שלהן. הערכה גסה – תוך שנתיים שלוש. לצורך מתיחת הרצועות בשיפוץ הדום (או כסא, או כורסה…) תזדקקו למכשיר מיוחד שבלעדיו (או בלעדי המקבילים לו) הרצועות לא תהיינה מתוחות היטב.
תאמינו לי, ניסיתי למתוח בלעדיו. זה חרטא. או שאני חרטא.
אבל כל עוד שאני כזו, אזדקק למכשיר כדי למתוח רצועות. (התמונה של המכשיר היא קישור לebay. צאו משם וחפשו אלטרנטיבות משתלמות ככל הניתן)

מאז שהזמנתי לראשונה (עבור הספה) רצועות יוטה מחו”ל, כששואלים מה להביא, אצל אחרים זה אולי בושם או גדג’טים…אצלי זה רצועות יוטה…
אז אם מישהו שואל אתכם מה להביא מחו”ל, שיביאו רצועות יוטה…ומכשיר למתיחת רצועות!

ותכלס…הדום לענייננו?

זוכרים את המסגרת עליה נמתח את הריפוד?
אז המסגרת הזו עשויה מ 2 קומות כשבמקור הקומה השניה נוספה לאחר שנמתחו הרצועות.
משהו בי (שקצת התעצל…), חשב שאוכל להסתדר כך מבלי להפריד את שתי הקומות.
אז חשב. המציאות הוכיחה שלא.
(זה היה אפשרי אם הייתי בוחרת לחבר את הרצועות למסגרת העליונה ולא התחתונה כפי שהיה במקור, אבל פתרון כזה היה יוצר הדום אחר הלכה למעשה)

• 

• 

• 

כשניסיתי למתוח את הרצועה למרות ומעל המסגרת העליונה, התוצאות היו עלובות.
אז לא התעצלתי והפרדתי את המסגרות (לא לגמרי. מעט. מספיק בשביל להשחיל את רצועת היוטה בין המסגרות). כמובן שהסרתי כבר לחלוטין את שאריות רצועות היוטה שהיו כלואות מתחתן והתחלתי למתוח את הרצועות.
למעט ברצועה הראשונה (איתה גיליתי שאי אפשר להסתדר בלי להפריד את המסגרת העליונה…), חתכתי את הרצועות רק לאחר מתיחה חזקה והידוק הרצועה למסגרת עם אקדח סיכות.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ואיך הפרדתי את המסגרות?

המסגרות מחוברות באמצעות מסמרים.
הכנסתי טריז ביניהן (גם במקרה זה השתמשתי במכשיר להוצאת מסמרים שכיכב בפוסט הקודם) ופתחתי רווח שיספיק למעבר של הרצועה. כמובן שמיקום המסמרים יכול להגביל את מיקום הרצועות. במקרה זה היתה רק תזוזה קלה במיקום הרצועה, שניתן לספוג ולאזן עם מיקום הקפיצים בשלב מאוחר יותר. אם התזוזה היא מהותית אולי שווה לשקול שליפה חלקית של המסמר.
לאחר שכל הרצועות נמתחו וחוזקו פעמיים למקומן באמצעות אקדח סיכות, מהדקים חזרה את המסגרות זו לזו באמצעות דפיקות פטיש.

קפיצים כחלק ממילוי של הדום וינטאג’:

כיום, בבניית ריהוט חדש, כבר לא קושרים קפיצים. נוכחות של קפיצים מעידה כשלעצמה על רהיט שנעשה בתקופה אחרת ובטכניקות שונות מהמקובל היום. יש שיחליפו את הקפיצים בספוגים. אני מעדיפה לשמר את הטכניקות הישנות כמו גם את החומרים הקלאסיים, ככל שניתן.

בפוסט הקודם ניקיתי את ארבעת הקפיצים מחלודה ושימנתי אותם כך שניתן כבר לחברם לרצועות.
תחילה יש למקם אותם באופן סימטרי ככל האפשר כך שהרצועות המתוחות יתנו להם קונטרה, ואז עם חוט שעווה לתפור את הקפיצים לרצועות. כל קפיץ לתפור ב-3 נקודות כדי לקבע אותו ולמנוע תזוזות.

קשירת הקפיצים:

תחילה יש חשיבות לדעתי להבנה למה יש לקשור קפיצים ובמה זה תורם לרהיט שלו. ההבנה הזו תיתן ראיה כוללת ותאפשר להבין מה עיקר ומה טפל ויחסוך מכם, כחסרי הבנה ונסיון, לחקות בצורה עיוורת הדרכות כאלה ואחרות.
קשירת הקפיצים מאפשרת לקפיצים לעבוד יחד כמקשה אחת (משמע חלוקת כוחות) וכן לקבע אותם ולמנוע תזוזה אופקית ועיוותים כתוצאה מכך.

חבל לקשירת הקפיצים:

לצורך קשירת הקפיצים יש צורך בחבל חזק מספיק שלא יקרע במאמצי מתיחה.
לצערי החבל שהשתמשתי בו לקשירת הקפיצים בספה (וגם הוזמן מחו”ל) שלהבנתי עשוי היה פשתן עם שרף כל שהוא, נגמר.
היו ברשותי רק חוט השעווה (איתו תפרתי את הקפיצים לרצועות), חבל כותנה וחוט שמשון סיבי שעשוי מפשתן :

חוט הפשתן שהיה ברשותי לא היה עמיד במאמצי מתיחה ונקרע.
חוט השעווה דק מדי ולא נח לעבודה.
חוט הכותנה, שמשמש אצלי למשחקים עבור קיווי התוכי שלי, הוכיח את עמידותו במקור הקטלני של קיווי. החלטתי להשתמש בו.
בדיעבד, החוט הזה אינו הומוגני והוא נפרד בקלות לחוטי כותנה דקים יותר. קשה יותר לעבוד כך והחוטים כנפרדים, עמידים פחות לכוחות מתיחה.
בדיעבד, לצורך עבודה על הדום או כל רהיט אחר בו נדרשת קשירת קפיצים, הייתי משקיעה יותר בחיפוש חבל שיענה לצרכים בצורה מדוייקת יותר.
כאן בעבודה על ההדום, פיציתי על חולשת החבל בפסים נוספים של קשירה שיחזקו את מערך הקפיצים הקשורים ויתנו תמיכה הדדית.

ואיך קושרים את הקפיצים?

הדרכה לגבי קשירת הקפיצים כולל הפניה לקישורים, נתתי בהרחבה באחד הפוסטים הרלוונטיים על הספה. מוזמנים להכנס לשם וללמוד את הנושא לעומקו .
עם זאת, אתן גם כאן את הסקיצה של הקשר, שאם תרצו לקשור קפיצים תצטרכו לחזור עליו שוב ושוב
(התמונה עצמה היא קישור לאתר ממנה נלקחה)

יש לקשור את הקפיצים לאורך לרוחב ובאלכסון. את החבל מהדקים למסגרת העץ באמצעות מסמרים עם ראש גדול שלאחר מתיחת החבל, אני דופקת לתוך העץ על מנת לקבע אותו.
אח”כ, תוך כדי הידוק, קושרים את הקפיץ הסמוך בשני מקומות נגדיים.
תוך כדי הידוק, עוברים לקפיץ הבא אחריו ושוב שני קשרים.
עד שמגיעים למסגרת, מהדקים את החבל סביב המסמר ומקבעים אותו.
התחלתי לנעוץ את המסמרים במסגרת התחתונה, כפי שהיה במקור, אולם לא מצאתי בזה יתרון וכך הגישה אליהם עם הפטיש קשה יותר אז עברתי למסגרת העליונה.
ממילא הכל יכוסה (במספר שכבות) בהמשך כך שאין סכנה שהמסמרים יחשפו.

• 

• 

כאמור, כאן קשרתי יותר מהרגיל (נראה קצת בלאגן, לא?) כדי לפצות על החבל שהוא פחות מותאם לקשירת קפיצים.

מילוי וריכוך…

שכבת מילוי ראשונה:

אחרי שהקפיצים קשורים ונראה שהם מתפקדים כמקשה אחת, אני מכסה הכל ביוטה ומחברת אותה באקדח סיכות למסגרת. היוטה הזו תהיה בסיס לחומר מילוי שעשוי מסיבי קוקוס (שהזמנתי בזמנו עבור הספה)

את סיבי הקוקוס אני תופרת (עם חוט הפשתן שיש לי ומחט רפדים לתפירת יוטה) בתפר גס ליריעת היוטה שמחוברת למסגרת בסיכות. תוך כדי תפירה, אני כנראה גם תופרת את הקפיצים ממתחת.
אין שום בעיה עם זה (מאידך, אן שום צורך להתאמץ לעשות זאת ולתזמן זאת).
לאחר שאני מסיימת וסיבי הקוקוס תפורים, אני סוגרת על הכל עם יריעה נוספת של יוטה.
גם את היריעה הזו אני מהדקת למסגרת העץ עם אקדח סיכות ואני שוב תופרת את היריעה לשכבות מתחתיה.

• 

• 

• 

• 

• 

שכבת מילוי שניה:

לאחר שזה מוכן, אני מוסיפה שכבה נוספת עדינה וקפיצית יותר. בעבר השתמשו בשיער סוסים עבורה כיום משתמשים בסיבי קוקוס שחורים.
החומר שאני משתמשת בו כאן הוא חומר שפורק מרהיט אחר ונשמר לשימוש חוזר.

• 

• 

• 

• 

עם הסיבים הללו אני מקפידה להגיע לקצוות המסגרת כדי לרכך את המגע עם העץ. (גם אם תבוא שכבה נוספת מעל…)
יש לכך תפקיד כפול.
זה גם מגן על ישבנינו מהנוקשות של העץ וגם יהיה שכבה נוספת של הגנה על הריפוד, שיגיע בשלב מאוחר יותר, מחיכוך עם העץ.
ולמה יש להגן על הריפוד?
חיכוך מתמיד בנקודות מסויימות כנגד משהו קשה יצור שחיקה גבוהה וחשש לקרע לאורך זמן.

את שכבת הסיבים הכהים אני תוחמת עם יריעת אל בד דקיקה שבתוכה נארזה בזמנו יריעת כותנה שנשלחה לי בדואר. היריעה הזו תפקידה רק לקבע את שכבת המילוי במקומה. היא מהודקת למסגרת בצידה (להבדיל, עד כה הכל הודק למסגרת מלמעלה.)

שכבת מילוי שלישית:

השכבה הזו לא היתה בהדום המקורי. למען האמת גם השכבה השניה לא היתה במתכונת כפי שאני עשיתי אותה. במקור היא היתה דקיקה ועליה היה בד עבה. הריפוד הונח על הבד ההוא.
אני מעט שיניתי ושילבתי בהתאם לנסיון שצברתי עם הספה שלי ועם כסאות שונים שריפדתי, בדרך.

שכבת הריפוד הזו, השלישית היא שכבה “מעגלת” והיא עשויה ממזרון אקרילן שיהודק ויעטוף את מסגרת העץ כולה ויחובר בתחתית עם אקדח סיכות.
השכבה הזו תרכך את שכבת העץ ו”תעגל” ותמתן חוסר אחידות בריפוד.

שימו לב שמאחר והשכבה הזו עוטפת את המסגרת, יש לגזור ממנה את האזורים בהם העץ של הרגליים “עולה” על המסגרת. באזורים הללו כמובן הריפוד יחתך ויותאם לעץ החשוף.

שיקולים בבחירת ריפוד – עיצוב ההדום:

השלב הזה הוא בעצם השלב שנותן לרהיט את הטאץ’ הסופי בעיצוב שלו.
למורפולוגיה של הדום (או של כל רהיט אחר)יש חלק מהותי באופי שלו, אבל להבדיל מהריפוד המורפולוגיה קבועה. הריפוד הוא בר שינוי ומאפשר התחדשות.
בחירת הריפוד לרוב מושפעת מהחלל בו הרהיט מיועד להיות ומהרהיטים והפריטים איתם הוא יתכתב.
במקרה זה היה לי עבור ההדום הזה ויז’ן עצמאי (יענו, לא תלוי חלל וסביבה). הויז’ן הזה היה מגדיר את המורפולוגיה של החלקים הרכים (משמע לא עץ וקונסטרוקציה) בהדום מעט אחרת.
כמו כן, היה לי ברור כי אני רוצה לשלב כאן בדים, צבעים וטקסטורות.
הואיל ולא היו לי מגבלות של חלל או צבע שכיוונו אותי לפתרון צבעוני מסויים, העדפתי לנצל בדי ריפוד ושאריות שהיו ברשותי.
מפה לשם השאריות שהיו ברשותי והשילוב ביניהן הפכו להיות מוטיב דומיננטי כשלעצמו והייתי צריכה לבחור בין שילובי הבד למורפולוגיה שדמיינתי.
שימוש בשני המוטיבים הדומיננטים הללו יחד היה יוצר דיסוננס.
ערכי קיימות היטו את הכף ובחרתי בשילובי הבדים. זנחתי את הויז’ן העיצובי שלי. הוא יקבל את מקומו בהזדמנות אחרת…

ותכלס…ריפוד ההדום:

הואיל ובחרתי להשתמש בשאריות בד, יש שלב מקדים של בחירת הבדים והחיבור ביניהם.
זה בעצם השלב המהותי שיגדיר איך ההדום יראה בסופו של דבר.
כל השאר (כולל השלבים שהושלמו עד כה) הם שלבים טכניים לחלוטין.
אבל!! אל תזלזלו בחלקים הטכניים.
חשוב להקפיד ולדייק בעשייתם על מנת שההדום על פרטיו יראה איכותי ומדוייק ולא חובבני.

יצירת קולאז’ כריפוד:

התחלתי עם רצפה מלאה בשאריות בד (כולן אגב מיועדות לריפוד. הסינון של סוגי הבד נעשה לפני)
ובחירה ראשונית של מספר שאריות שאהבתי את השילוב (גוונים מרקם וטקסטורה) ביניהן.
השתמשתי בהדום כסטנד לצורך המחשה אבל זה ממש לא הכרחי בשלב זה.
ראוי לציין כי בחרתי קצת יותר שאריות מהנחוץ כדי לאפשר לי משחק בשלב מאוחר יותר.

• 

• 

• 

• 

לאחר ששאריות הבדים נבחרו הן כובסו וגוהצו.
(בשלב הגיהוץ השתמשתי בבד כותנה כמתווך כדי לא להרוס עם המגהץ את הטקסטורה והמרקם של הבדים. חשוב לא להשתמש בחום גבוה מדי מאותה הסיבה)

עם שאריות הבדים המגוהצות אני יוצרת את הקולאז’ הסופי על ההדום.
מחברת את שאריות הבד עם סיכות ותופרת במכונת תפירה.
על מנת שהקולאז’ יהיה ישר וחלק, את שארית התפר הפנימית צריך להצמיד לבד בתפר נוסף, צמוד ככל הניתן לתפר המחבר בין הבדים.
ניתן לגהץ את התפר תחילה כדי להקל על העבודה, אבל אל תסתפקו בגיהוץ. התפר יקבע זאת בוודאות לאורך זמן.

מתיחת הקולאז’ על ההדום:

הקולאז’ שיצרנו הוא לכאורה בד ריפוד חדש שיצרנו. נמשיך הלאה ונשתמש בו כמו בכל בד ריפוד שקנינו כחתיכה אחת.
תחילה יש למקם אותו על ההדום ולוודא שהכל ישר ובמקום בו תכננו שיהיה.
כשהכל במקומו, מתחילים להדק עם אקדח סיכות את הבד לחלקו התחתון של ההדום.

• 

• 

• 

אני מתחילה בצידיו הצרים של ההדום ומהדקת במרכז בלבד ובצפיפות סיכות נמוכה (וכן, קורה שיש צורך לשלוף סיכות בהמשך על מנת להשלים את ההידוק). את הפינות אני משאירה לסוף על מנת שהגימור שלהן יהיה מטופל.
ועוברת לצדדיו הרחבים בהן יש לעשות התאמות סביב העץ החשוף.

התאמת הריפוד סביב העץ החשוף:

בינתיים,
זוכרים איך האישיו הזה טופל בהדום שפורק? בד הריפוד היה מודבק בדבק למסגרת מסביב לרגל.
כך בדיוק אני אעשה.
חשוב לחתוך את השכבות הקודמות, שעוטפות אף הן את העץ, מספיק רחוק ממנו על מנת לאפשר שטח מגע להדבקת הריפוד ישירות למסגרת. כל דבר אחר לא יבטיח את הדבקות הריפוד למסגרת ואת קיבועו סביב העץ החשוף.
יש להדק את הבד במס’ נקודות סביב הרגל בשתיים או 3 סיכות (לא הרבה מדי כדי לאפשר חופש פעולה) ולחתוך בעדינות ובמדויק סביב העץ החשוף. אם צריך להדק יותר את הבד ולעשות תיקונים בהתאם, יש לעבוד בזהירות, עם סכין יפני חד או עם מספרי צפורניים.

הדבק בו אני משתמשת הוא דבק גוטרמן שמיועד לבד והוכיח את עצמו לא פעם בעבר.

טיפול בפינות:

כתוצאה מקיפול הבד, בפינות יש הצטברות של בד עודף שיש לטפל בו בצורה אסתטית ואחידה.
יש דרכים שונות ושיטות שונות לטפל בפינות ויכול להיות שברהיטים שונים, הפתרונות יהיו שונים ומסיבות שונות.
לא משנה באיזה פתרון תבחרו, תשמרו על אחידות.
אותו הפתרון באותה לוגיקה בכל הפינות של הרהיט.
פתרונות שונים או אפילו כיוונים שונים לאותו פתרון, יתנו מראה לא אחיד וחובבני.

כפי שציינתי קודם, בשלב זה צפיפות הסיכות היא נמוכה, מה שמאפשר יותר חופש פעולה ומקל על תיקוני מתיחה, אם יש בהם צורך.
הטיפול בפינה במקרה זה נשאר נאמן לטיפול בפינות האורגינלי של ההדום:
קיפול בד עודף מאחורי הבד בצידו הצר של ההדום, הידוק בסיכות בחלקו התחתון של ההדום ותפירה נסתרת של הפתח שנוצר.
אגב, תחילה עבדתי עם מחט ישרה לתפירת הפינות אבל, וכנראה לא בכדי,קל ונח הרבה יותר לעבוד על ריפוד וכנגד מסגרת עץ קשיחה, עם מחט רפדים מעוקלת.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ועוד אגב אחד,
מאחר ובכל פינה יש בד אחר (מעצם מהותו של קולאז’ בדים…) את צבע החוט יש להתאים כמובן לבד אותו תופרים (זה אגב נכון גם לשלב תפירת חלקי הבדים זה לזה)

פינישים ו…זהו.

לפני שאשכח לציין,
הפעם לא שכחתי לחתום….
עשיתי זאת בשלב מוקדם יותר, לפני הריפוד.
החתימה, כמו בולי הקניה של פעם, לא יהיו גלויים, אבל הם שם.

הם לא יהיו גלויים כי אני הולכת לכסות את כל החלק התחתון, את כל ה”קרביים הגלויים”, כל החיבורים וקיפולי הבד של ההדום כדי שגם אם יהפכו את ההדום, עדיין הוא יראה אסתטי…
לצורך העניין אני משתמשת במכנסיים ישנים בצבע נייטרלי. אני חותכת, מתאימה, מקפלת פנימה ומהדקת גם כאן עם אקדח סיכות:

• 

• 

• 

• 

ותמונות של ההדום המוכן: (תודו שהוא פוטוגני…ואמנם לא רואים את זה בתמונות, אבל הוא גם נח!)

ההדום המוכן יימסר לאחר הגרלה, לרגל חגיגות שנתיים לבלוג שלי, לאחד מעוקבי הדף שלי בפייסבוק שהראו התעניינות.
מאחלת בהצלחה לכל המשתתפים בהגרלה.
וכאן ההדום אחרי השיפוץ, מחכה כבר ליד הדלת שיאספו אותו.
ומולו, כסא אחר, שכמעט הושלך נאסף מחצרו של חבר והצטרף למיועדים. גם הוא מחכה לתורו…

Related Images:

איתרע מזלו של הבן שלי (ואולי יש שיגידו כי התמזל מזלו…) והוא הראשון.
עליו למדתי. הכל.
וגם תחפושות.
עבורו התחלתי להכין תחפושות, כצורך, עם מענה מאולתר של אם חד הורית עובדת. תהליך הכנת התחפושות השתכלל והתרחב עם הזמן, ואחיותיו בהחלט הרוויחו מהנסיון המצטבר.
אז כך נראה שודד ים בן 7.

• 

• 

כל העבודה הסתכמה בציור וחיתוך גולגולת מלבד שחור, תפירה גסה על חולצת טריקו אדומה וחיבור מטבע שוקולד לעגיל קליפס.
כל השאר זה אביזרים: מטפחות, חרב וסכין (מסתבר שאלה החלקים הכי כיפיים בתחפושת…לנופף בכלי נשק. ולא רק לבנים. גם בנותי, שבאו אחריו, נהנו מהאקט הזה…קטונתי מלהבין) ורטיה לעין.
כמובן…גם איפור תומך (והבעה קשוחה ;-)…)

לימים (הרבה ימים…) אחותו הקטנה גם רצתה להיות שודד ים (ובהחלט לא שודדת ים! לפחות לא כזו עם מיני ומחשוף) כשכאן כבר ג’ק ספארו והסרט שודדי הקאריביים היו כבר קיימים ושמשו כמקור השראה:

וזאת שודד הים השני שלי במשפחה:

הואיל ואז (9 שנים אחורה…) עוד לא חשבתי על תעוד התהליך, אנסה לפרק ולהסביר לפי התמונות הקיימות.

תחפושת שודד הים הזו שלנו מורכבת מ:

• חליפה עיקרית בצבע אדום
• חולצה עם עיטור מלמלה
• גרביים ארוכות
• מגפיים משודרגות
• אביזרים: מטפחת כחגורה, כובע משודרג, חרב,רטיה והרבה תכשיטים זולים
• עיטורים לצמות

חליפה בצבע אדום:

החליפה האדומה היא רוב העבודה בתחפושת הזו. היא עשויה מחליפת טרנינג קפוצ’ון שהיתה כבר קטנה ובמקום למסור אותה הלאה, המרנו אותה לתחפושת:
את השרוולים הסרתי ופרמתי.
את הכובע פתחתי ויצרתי ממנו מעין צווארון מלחים.
את הריצ’רץ פרמתי
את רצועת הפטנט התחתונה בקפוצ’ון הסרתי.
את השרוולים שנפרמו, תפרתי לקפוצ’ון מלמטה על מנת להאריך אותו. ליצירת ווסט ארוך.
במקום ריצ’רץ, תפרתי ווים לסגירת הווסט. נתן בעיקר מראה תקופתי.
את המכנסיים קיפלנו פנימה עם גומי רך (כמו במדי צבא מעל נעליים גבוהות) מה שחשף את הגרביים הארוכות ונתן אף הוא מראה תקופתי.

חולצה עם עיטור מלמלה:

לי במקרה היו גם חולצת פסים (שיכולה להיות יעילה גם בתחפושות אחרות…) וגם גרביים עם פסים כך שהחלטתי לגייסם לתחפושת.
באותה המידה יכלו להיות לעזר חולצה וגרביים לבנות או אחרות לפי מה שיש בבית ולפי הויז’ן שלכם.
מאחר וחולצת טי שירט פשוטה לא היתה מספיק אמינה בעיני, החלטתי להוסיף עיטור צווארון או עניבה תקופתית של פעם (המאה ה-18). העניבה עשויה מן מלמלה שנקנתה לפי מטר בחנות בדים ונתפרה ביד כמקבץ, לאזור המחשוף בחולצה. אותנו, לצורך תחפושת שודד ים, זה סיפק.
כמובן שזה חרג מעט מהויז’ן הפראי של ג’ק ספארו, אבל זה התאים לנו.

מגפיים משודרגות:

נעליים הן תמיד נקודת תורפה של תחפושת. חשוב שיהיו נוחות ומתאימות למתחפש.ת. (ולרוב גם עמידות בגשם…) אבל מאידך…שיתאימו לתחפושת. לא תמיד שניהם הולכים יחד וצריך להתפשר.
במקרה זה עשיתי שימוש במגפיים שנקנו לצורך שימוש יום יומי והוספתי להן תוספת משארית בד דמוי עור שקופל פנימה והודק מבחוץ כך שהמגפיים עצמם לא נפגעו, חזרו לשימוש יומיומי לאחר פורים והתוספת (עם כל התחפושת) עברה לשודד הים השלישית אצלי במשפחה (ולמגפיים שלה…)

אביזרים:

האביזרים הנילווים הם אלה שיתנו את הטאץ’ הסופי לתחפושת. הם קובצו לאחר מחשבה להעשיר את הדמות:
כובע – קיבלנו כובע מבן דוד שהתחפש בעבר עם תחפושת קנויה. את הכובע הנ”ל שידרגנו עם סרט נוצות אדום ונוצות צבעוניות.
מתחת לכובע השתמשנו בסרט הפטנט שהוסר מהקפוצון והותאם לצרכינו, בתור סרט לשיער.

• 

• 

תכשיטים – כמו אצל אחיה, גם כאן השתמשנו במטבע שוקולד שחובר לקליפס של עגיל סבתא כעגיל שודדי ים.
שאר התכשיטים נקנו בחנות של פיצ’פקס. שרשראות נתלו בערמה על הצוואר וטבעות פוזרו על האצבעות .
וממש אי אפשר שודד ים בלי רטיה.
גם אם ג’ק ספארו היה בלעדיה (אף אחד לא מושלם…)

מטפחת – כאן משמשת כחגורה וכמקום זמין לחרב. כמובן שניתן להשתמש בחגורה ישנה. בהתאם לויז’ן הפרטי שלכם.
אותה תחפושת אצל שתי בנות. כל אחת מהן בחרה להשתמש בחגורת המטפחת אחרת:

• 

• 

ולסיום, מלא מלא צמות ורסטות שבתוכן שולבו חרוזים ונוצות או שעוצבו עם חוטים צבעוניים.
הכל הולך. תלוי בזמן ובחשק והמראה הכולל שתרצו.

לצורך התמונות השתמשנו בארגזי אוצר שהכנתי כתפאורה למסיבת יומולדת וגייסנו את התוכית שלנו דאז, קוקטילית בשם מישמיש, כתוכית פיראטים:

• 

• 

ומכיוון שיחד עם התחפושת מביאים גם משלוח מנות, גם הפעם עשינו משלוח בתוך בקבוק פלסטיק והפעם עיצבנו כתוכי. את מישמיש החלטנו להשאיר אצלנו…
(אין תמונה ספציפית אבל חדי העין יבחינו במשלוח שהשודד(ת) שלי מחזיקה מתחת ליד)

• 

• 

אז…החלטתם כבר למה הילדים יתחפשו בפורים?
גם אם עדיין לא,
עם התחפושת הזו לא תוכלו לפספס. גם אם היא הכי שחוקה שיש, היא כיפית וכל הילדים יאהבו אותה.
עד אז,
נתראה בתחפושת הבאה.
גם היא תהיה קלה להכנה ועדיין יהיה לה הטאץ’ האישי….

Related Images:

קיץ.
הילדים בחופשה.
עם ארועי סופשנה, תחילת החופש
וארוע מכעיס ומצער במשפחה (שחייב את מלא תשומת ליבי ואת כל האנרגיה הרגשית שלי), אין לי אנרגיה ליצור.
מכירים את זה? יש תקופות כאלה.
זה בדיוק הזמן ל”מוליכת הנשמות האבודות”.
בשבילי כתיבת הפוסט היא סוג של אסקפיזם
בשבילכם עוד רעיון לפורים. אף פעם הרי אין מספיק זמן לחשוב ולעשות תחפושת נכון?
אז החופש הגדול הוא זמן מצוין.
אתם במילא עם הילדים. חישבו על רעיון לתחפושת, הזמינו (מעליאקספרס או מאיבי?) או קנו את חומרי הגלפ הנחוצים קרוב לבית, או הכי טוב מחזרו חומרי גלם וכבר הקיץ הכינו תחפושות.
השנה לא תתפתלו בפורים בחוסר נוחות שלא הספקתם וגם תרחיקו את הילדים מהמסכים לזמן מה… 
וין וין סיטואשין, לא?

מוליכת הנשמות האבודות – תמונת השראה

בפוסט שתאר את התחפושת של מלכת שבא שלי סיפרתי על צלמת בריטית שמביימת ויוצרת את מושאי הצילום שלה ויוצרת פנטזיה מרהיבה בשביל סט צילומים. 
שמה Kirsty Mitchell וזה האתר שלה: 
https://www.kirstymitchellphotography.com/
נחשפתי לעבודותיה לפני שהכנתי את התחפושת הזו (שכפרוייקט בסדר גודל כזה, היתה הראשונה שלי) ועבודתה זו היתה ההשראה לתחפושת: (התמונה היא קישור לאתר)

אנחנו אהבנו את השם- מוליכת הנשמות האבודות… יש בו משהו מסתורי.
ולכן שמרנו עליו.
כשהבת שלי התחפשה בתחפושת זו, לפעמים היא קיצרה תהליכים עם חברים קשיי הבנה וקראה לתחפושת “סתיו” על מנת שלא תצטרך להסביר שוב ושוב את מהות התחפושת.
את התחפושת הזו עשינו עוד ב2013 ומאז היא עברה התאמה אחת ועתידה לעבור התאמה נוספת (הבנות מתארכות… והתחפושת פופולרית בגלל הנוחות שלה והזמינות שלה) 
כשעשיתי את התחפושת אפילו לא היתה לי מצלמה גרועה בטלפון הסלולרי והמחשבה לצלם את התהליך אפילו לא הנצה במחשבותי. אז אין צילומים. 
אנסה לתת לכם את כל האינפורמציה והקישורים הרלוונטיים שאני נעזרתי בהם.

בתחפושת הזו ניתן לשלב את הילדים הן בהדבקת העלים (אם הם גדולים מספיק להשתמש בדבק חם) 
וגם אם תרצו, ליצור מפתח מדס.
נראה לי שאפשר לבלות עם זה כמה שעות משותפות של עבודה יצירתית ופיסול בדס. המפתח הוא רק תרוץ.
כמובן שניתן לשלב אותם בקבלת ההחלטות בכל השלבים ולתת להם ולהעדפה שלהם ביטוי. אפשר לבחור איתם שאריות בדים, את האביזרים ואת החומרים איתם תעבדו. ככל שתשתפו אותם יותר, כל גיל בהתאם ליכולותיו, הם יהיו גאים יותר ומחוייבים יותר לתהליך.

נתחיל עם הגלימה של מוליכת הנשמות האבודות:

הגלימה היא החלק המרכזי והדומיננטי בתחפושת. כל השאר הם האקססוריז שיכולים להשתנות עם הזמן.
לרוב אני משתדלת לקנות שאריות בדים. במקרה זה צריך הרבה בד כך שעשיתי חישובים וקניתי את כמות הבד הדרושה לי בצבע שיתאים לעלי השלכת (ואל תשאלו אותי כמה. זה גם תלוי בגודל הגלימה שתתפרו וגם….זה היה לפני שנים. אני ממש לא זוכרת מספרים. תוציאו את הגזרה וחשבו לפי הגובה הרצוי לכם)
בחירת הבד היתה שילוב של שיקולים.
הבד צריך להיות רך וכבד מספיק (משמע כותנה קיצית טול, אורגנזה או בד נוקשה לא יתאימו כאן) על מנת שיפול היטב.
גם השיקול הכלכלי היה שיקול דומיננטי כאן. לא התכוונתי לקחת הלוואות בשביל לתפור את התחפושת.
(עם כל הכבוד, בכ”ז זו רק תחפושת…)
וכמובן הצבע, שהיה צריך להתאים במקרה זה לסקלת צבעים סתוית.
לשמחתי מצאתי בד שיתאים לכל הקריטריונים שמצד אחד הוא חלק ומצידו השני הוא פלפי…כמו פלנל.

---

(במאמר מוסגר, תחפושת שווה שעושים לבד בבית לרוב לא תהיה זולה יותר מתחפושת קנויה. אפילו יקרה יותר. אבל רק נסו להשוות את התוצר הסופי… שלא נדבר על הגאווה והכיף שבדרך…)
יתרה מזו, גם השנה אצטרך להוסיף בד (אחר…ההוא נגמר!) להקף שיפולי הגלימה מאחר ושתיהן כבר גבהו וגם פתיחת המכפלת שנעשתה בתיקון הקודם, אינה מספיקה. אצטרך לאלתר.
ו…כן, התחפושת הזו עדיין רלוונטית. אז לא אתחמק מזה.

---

אני חוזרת לגלימה.
אחרי חיפוש ברשת, מצאתי הדרכה לתפירת גלימה של כפה אדומה שמצאה חן בעיני והתאימה גם לי. והיתה לה גם גיזרה.
מה שהיה נחמד בגזרה הזו היה שהיא מחולקת לדפי A4 כך שניתן להדפיס אותה בחלקים במדפסת רגילה ואח”כ לחבר ולהתאים ולגזור את הבד.
אתם כמובן יכולים לשוטט ברשת ולדוג לכם גלימות אחרות. יש למכביר.
דאגו להתאים את אורך הגלימה לגובה הרלוונטי (עם מכפלת גדולה בשביל שתוכלו להאריך אם יהיה צורך)

תפירה-

עכשיו זה הזמן להוציא את מכונת התפירה ולתפור את הגלימה לפי ההוראות בקישור.
לצערי גם בזה אני לא יכולה לתרום מאחר ואיני זוכרת דגשים מאז. אבל העיקרון שאפשר לאלתר ואפשר להתאים זאת לצרכים שלנו, תופס תמיד.

ראוי לציין שבגזרת הגלימה הזו אין חורים יעודיים לידיים. את החורים הוספתי אני לפי הצרכים שלנו באמצעות חתך פשוט (לשמחתי, הבד אינו נפרם בקצוות חתך).

עלים-

את העלים (הרבה הרבה הרבה עלים) הזמנתי באיבי.  אלו הם עלי שלכת ממשי (מזוייף מן הסתם) ובמקרה הזה צריך מאות מהם. לא זוכרת כמה זה עלה בזמנו אבל היום ניתן לקנות חבילות של 100 עלים ב5-7 ש”ח. חפשו אולי ניתן להשיג כמויות גדולות במחיר אטרקטיבי.
בזמנו קניתי המון עלים. ועדיין נשארו לי לא מעט. אני שמחה על כך כי בכל שלב שיש צורך להאריך את הגלימה צריך גם עלים.

אגב, עלים הודבקו גם על נעלים ישנות שלי כדי להשלים את המראה והשתמשתי בעלים גם כדי לקשט משלוחי מנות ש”הגיעו” עם התחפושת.

---

הקישורים שהזמנתי ב2013 את העלים כבר ממזמן אינם רלוונטיים אבל אתם יכולים לכתוב באיביי (או בעליאקספרס) autumn silk leaves ולחפש את החבילות הכי משתלמות כלכלית.
קחו בחשבון את זמן המשלוח כך שהתחילו עם הזמנה זו (יענו, הזמינו לפני תפירת הגלימה)

---

את העלים חיברתי לגלימה עם אקדח דבק חם (תדאגו שיהיו לכם הרבה מקלות של דבק כי הם מתחסלים)
ניתן להדביק גם עם דבק בדים אבל זה דבק יקר יותר והשימוש בו איטי לאין ערוך. כן, ההדבקה תהיה איכותית יותר. ועדיין לא נראה לי מצדיק את ההשקעה גם בזמן וגם בכסף.

בפעם האחרונה שהארכתי את הגלימה, כבר הבת שלי היא זו שהדביקה את העלים עם אקדח דבק חם. כך היא גם היתה שותפה לעשיה וגם וחסכה לי את העבודה הזו שהיא טכנית מאד ורוטינית מאד.

בשביל לסבר את האוזן (והעין) וכדי שלא תצטרכו לחכות לסוף כדי לראות את הגלימה מוכנה –
שתי תמונות מ 2014 (לפני ואחרי מכפלת):
      
ותמונה אחת מ2017 לאחר פתיחת המכפלת לחלוטין
(אני יודעת… זה כבר קצת קצר מדי. חסרים כמה סמ’ לדעתי שלא השכלנו להוסיף מראש…):

כפי שאתם רואים, אני בחרתי לא לכסות את כל הגלימה בעלים (פונקציה של כמה עלים יש וכמה זמן וסבלנות יש כנגד מבחן התוצאה…).
אתם כמובן תמצאו מה נכון לכם.

אביזרים:

את העיקר יש כבר, אבל כולנו יודעים שהפרטים הם אלה שיסגרו ויתנו את הטאץ’ הסופי לתחפושת.

על אילו פרטים אנחנו מדברים? 

נעליים –

אלו נעליים ישנות שהדבקנו עליהן עם דבק חם עלים. ככה פשוט. אפשר אפילו פשוט יותר. בלי להדביק עלים כלל.

כפפות –

כפפות לבנות ארוכות. אביזר פורים שניתן לקנות בכל חנות צעצועים שמוכרים בה אביזרים ותחפושות לפורים.

מפתחות גדולים שתלויים על הצוואר –

למה מפתחות?
מוליכת הנשמות האבודות מוליכה אותן למקום קסום שהגישה אליו מוגבלת ומתאפשרת רק לבעלי מפתח מתאים… 🙂
אפשר להשתמש במפתחות של פעם, גדולים כאלה.
כיום אלו פריטים יקרים ואולי הם כבדים.
יש גם פותחנים בצורת מפתח שאפשר לתלות על הצוואר עם שרוך או שרשרת.
אנחנו הכנו מפתח גדול מדס לבן. יש ברשת הרבה תמונות. אפשר לבחור מפתח ציורי ולפסל אותו. ואחרי הייבוש אנחנו צבענו בזהב מיושן. יש הרבה צבעים מתכתיים. צריך רק לבחור לפי ההעדפה שלכם.

מוט הליכה –

המוט היה תוספת ספונטנית של הרגע האחרון. ענף ציורי של צמח שהתייבש, שבן זוגי מצא על הדרך.
באזור האחיזה קילפנו את גבעולי המשנה וליפפנו נייר דבק עבה שיהיה נח לאחוז.

למי שלא מוצא ענף ציורי על הדרך ורוצה לעשות מוט הליכה, ניתן להשתמש בגליל של בדים ולעצב אותו כרצונכם בהשראת תמונות שאהבתם מהאינטרנט.
בתחפושת של מלכת שבא הכנו מוט הליכה. מוזמנים לקחת משם את כל הפרטים הטכניים שמתאימים לכם.

וממש לקראת פורים-

וכשהכל מוכן לא נותר אלא לחכות לפורים שיגיע. וסביר מהר יותר ממה שנחשוב.
בפורים,
לאפר את הפנים בלבן (לא לשכוח קרם לחות קודם) להדגיש את העיניים בפס שחור ואת השפתיים באדום חזק. 
  
או …כל איפור אחר שיתאים לכם .

כך מוליכת הנשמות האבודות נראת אצלנו (בשתי הגרסאות הצעירה והבוגרת יותר):
ולמי שיתהה לגבי הנוף המשתנה…
זו עבודת פוטושופ של בן זוגי שיחייה שהחליט (בצדק רב) שיש לתת רקע ראוי לדמות.

מאחלת לכם חופשה נעימה ובטוחה עם הילדים.
ושלא יהיה לכם חם מדי…

Related Images:

כשאספתי ג’ינסים ישנים לספה שלי, מצאתי ליד מיכל המחזור שקית קטלוגים של בדי ריפוד.
הם חיכו בסבלנות (בערך…חלקן נוצלו בדרך) עד שהחלטתי שדי כבר, שהכריות שלנו כבר מזמן דהויות ופרומות והגיע הזמן לתפור כריות חדשות.
כשתפרתי את הכריות, לא חשבתי אפילו לכתוב פוסט בנושא כך שהתהליך כמעט ולא תועד בתמונות.
בדיעבד, חשבתי שיש כמה טריקים ולקחים שניתן לשתף.
לא חייבים ללמוד הכל לבד.
אז זו הסיבה לפוסט הזה.
מי שלא בקטע של תפירה או מכונת תפירה מוזמן לדלג.
הפוסט הבא יהיה על כסא ישן ואז נחזור לכליבות ולמשייפת ולצבע…

אז…אמרנו כריות?

כריות זו דרך מצויינת להכניס צבע (לא שאצלי בבית חסר צבע…) טקסטורה, חום ועניין לחלל.
מעבר לצד הויזואלי שלהן, הן נמצאות אצלנו בשימוש יומיומי ונמעכות, אצל כל אחד מבני משפחתי, אחרת לפי הנוחות האישית של כל אחד מאיתנו.
הכריות שהיו אצלנו תפקדו יותר מ13 שנים…כריות קנויות מקנבס שהחלו להתפורר ולהשאיר חלקי מילוי במקומות אקראיים.
ולא, אין לנו לא חתול ולא כלב. והתוכי שלנו …מעדיף את הוילון שלנו.

קנבס הוא בד מאד פופולרי לריפוד. נראה טוב, הדפסות טרנדיות ומחיר שפוי.
החיסרון הגדול שלו הוא העמידות שלו לאורך זמן והעובדה שהוא דוהה מהר. (סדר גודל של שנתיים שלוש…כל יתרת השנים שהכריות המשיכו לתפקד מעבר לזה היו תוצר של עצלות שלי וסדרי עדיפויות שונים!)
זו הסיבה שאני אעמוד בפיתוי ולא אבחר בקנבס שוב, לא לכריות ובוודאי לא לריפוד של רהיט שמושקעת בו הרבה עבודה ושאמור לתפקד שנים.

הקטלוגים שמצאתי שכללו ריבועי דוגמאות של בדי הריפוד מגוונים בטקסטורות, בדוגמאות ובגוונים היו נקודת המוצא.
להם הוספתי שאריות בדים שנמכרו כשאריות שגם הם מיועדים לריפוד (עם הזמן למדתי לזהות בדים לריפוד לפי העובי והטקסטורה).

לגבי המילוי,
גם כאן, אספתי כריות ישנות שכבר לא נעים לישון עליהן וגם כמובן ניצלתי את כריות הנוי הישנות שלנו. להבדיל מריפוד של כורסה או ספה, אין בעיה במקרה זה להשאיר את הכרית הקודמת ולדחוס אותה כמילוי לכרית החדשה שתהיה פחות או יותר בגודל דומה. וכך אני חוסכת תפירה לכרית עיוורת פנימית שתלכד את חומרי המילוי. (אמרתי עצלנית??)
דבר נוסף,
ניתן לתפור את הכרית על המילוי שלה דבר שיכול לחסוך את הכרית העיוורת (ואולי יש מופעים של קפיטונאג’ בכריות שזה אף מחייב) אבל אני מעדיפה לתפור את הכרית כך שניתן יהיה להסיר ולהפריד את המילוי. בעיקר לצרכי ניקוי.

  

אז איפה מתחילים?

שם המשחק במקרה זה הוא חיבורים.
בין טקסטורות, בין דוגמאות וכמובן בין גוונים.
בתור התחלה בחרתי צרופים של שתיים שלוש חתיכות מהקטלוגים ומשאריות הבדים שהיו לי כשגודל הכרית הרצוי נלקח בחשבון.
תוך כדי זה הגדרתי גם את היחס בין החתיכות, את החיבורים בינהן, את מיקום הפתח והסגירה (כפתורים או ריצ’רץ’ במקרה הזה) ואת הגימור.
במקרה זה לא היה הרבה תכנון כולל ומקדים. כל כרית היא תוצר מקומי (ואפילו ספונטני) של חתיכות הבד שהיו זמינות לי.

ואלה הכריות אחת אחת:

(לחיצה על תמונה כלשהי תגדיל אותה ותאפשר דפדוף בין שאר התמונות מוגדלות)

 

לפני שאמשיך לשתף אתכם בטיפים הקטנים שאני למדתי, אני חייבת לציין שאין לי שום רקע בתפירה.
אני חובבנית בין חובבנים וכמו את כל הטכניקות האחרות שאני מיישמת כאן בבלוג, אני לומדת תוך כדי עשיה והתנסות.
לרוב תוך כדי טעיה (משמע, לתפור ולפרום אח”כ…) ומן הסתם יש לי עוד דרך ארוכה.
לא מתיימרת להחליף איש/אשת מקצוע אבל בהחלט מתכוונת להנגיש לי גם את התפירה לכל צורך שיתעורר. גם כאן היצירתיות, החוש הטכני והאינטרנט יחד מספקים פתרונות לא רעים.

טיפים:

פייפינג (Piping) או קדר

פייפינג הינו מן צינור בד שתפור ומקיף חבל והוא יוצר גימור הקפי לכרית.

    
בריפוד רהיטים משתמשים בפייפינג לא מעט כך שעשיתי את זה כבר בעבר גם בספה שלי וגם בכסא המשרדי שלי.
מבחינה עיצובית משתמשים בו כקישוט, להדגיש את החיבור ולהכניס צבע/טקסטורה נוספת בתפרים.
כדי ליצור פייפינג (קדר) נצטרך סרט בד (שנגזור בעצמנו מהבד הרצוי) וחבל.

החבל הנ”ל מהווה אך ורק מילוי לאותו צינור ואף אחד לא יראה אותו. החבל יכול להיות עקרונית כל חבל שיהיה עביד. מה שהנחה אותי זה המחיר (והזמינות)…
קניתי חבל מצנחים שהיה החבל הזול בטמבוריה שליד הבית. הכל הולך לבחירתכם: חבלי כביסה, חבלי נילון, כותנה או אחרים שנמכרים בחבילות או לפי מטר. עובי של בערך חצי סמ’.

את סרט הבד ניתן לגזור לאורך הבד או באלכסון.
כאשר הסרט גזור באלכסון, הסרט גמיש יותר ואזורי העיקולים בכרית יהיו יפים ונוחים יותר. מאידך, קל יותר לעבוד (ולגזור) סרט עם הכיוון של הבד. רוחב הסרט צריך להיות 5 סמ’.
אל תתפשרו על הרוחב. אם זה יהיה צר מדי, כל העבודה (והבד…) ירדו לטמיון.

כדי לגזור סרט אלכסוני אפשר כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה): 
במקרה זה צריך יהיה לתפור את החתיכות זו לזו לאחר החיתוך (בקישור יש הסברים גם להמשך)
או יפה יותר ומתוחכם יותר, מה שנותן לנו סרט רציף ארוך, כך (התמונה היא קישור לאתר ממנו נלקחה):
 

גם כאן יש הסבר מצולם מפורט לכל התהליך .
לאחר שיש לנו סרט ארוך רציף, תופרים את החבל בתוך הסרט.
 כל מכונת תפירה היא שונה מעט. שימו לב שבתפירת פייפינג (או קדר…) יש להשתמש ברגלית אחרת, קראתי לה רגלית חד צידית. הרגלית הזו מאפשרת תפירה סמוך למשהו בולט (החבל העטוף במקרה זה).
      
 עם אותה הרגלית אתפור גם את הריצ’רצ’ים בהמשך.

לאחר שהפיפינג מוכן, מצמידים אותו רק לצד אחד של הכרית ואח”כ כשהוא מחובר כבר, מחברים בין 2 הצדדים וסוגרים את הכרית.

באתר הזה (ממנו לקוחה התמונה האחרונה) יש הסבר מצולם מפורט מאד על כל התהליך כולו.

ריצ’רצ’ים:

לצערי לא צילמתי דבר בתהליך ולכן גם כאן אהיה צינור עם הערות בעברית, לאתרים אחרים שמנגישים לדעתי את התהליך בצורה מצולמת ומפורטת.
בחירת מיקום הריצ’רץ’ הוא חלק מעיצוב הכרית ונעשה בשלב הראשוני בו מחברים רעיונית את החלקים זה לזה.
חשוב לציין כי יש לתפור תחילה את הריצ’רץ לפני שסוגרים את הכרית (בצידה ההפוך) וכשתופרים וסוגרים את הכרית, הריצ’רץ’ צריך להיות פתוח. אם הריצ’רץ יהיה סגור, לא ניתן יהיה להפוך את הכרית.
אצלי יש כמה דרכים לשימוש בריצ’רצים:

 ריצ’רץ מחופה. ממוקם במקום גלוי
הסבר מצולם ומפורט כאן.

 ריצ’רץ’ נסתר בחיבור בין שני בדים שונים.
מאחר ובכרית הזו בחרתי להכניס פיפינג (קדר) בהקף, וממילא אני מחברת בין בדים שונים, העדפתי להכניס את הריצ’רץ בחיבור בין הבדים.
גם כאן, קודם תופרים את הריצ’רץ’  ורק אח”כ את הפייפינג בהקף.
הסבר מצולם (בגרמנית, אבל אני הסתדרתי עם התמונות בלבד) כאן או (באנגלית) כאן.

  
ריצ’רץ משולב בקצוות הכרית.
בלי פייפינג, או עם. (החץ בתמונה השמאלית מראה את מיקום הר’צ’רץ’)
עם פייפינג – הסבר מצולם כאן.
בלי פייפינג זה פשוט יותר טכנית ודומה במידה מסויימת לתפר בין שני בדים. הסבר מצולם כאן.

---

 

מוסיפה כאן במאמר מוסגר שהכרית שנראת לכאורה פשוטה וללא שילובי בדים, היתה מאד קשה לי לתפירה. זאת מאחר ואחד הבדים (השתמשתי בו גם לפייפינג בכריות אחרות) נמתח וסטרצ’י.
לא תארתי לעצמי כמה זה מקשה על התפירה.
את האגוז הזה, של בדים נמתחים, עוד לא פיצחתי.
אשמח לטיפים מכם ואם אקבל, אשתף כאן בפוסט בעריכה מאוחרת.

---

כפתורים:

כפתורים, להבדיל מריצ’רצים (שלרוב נעדיף להסתיר ולהעביר “אחורה”), הם אלמנט עיצובי פרופר. סגירת הכרית עם כפתורים עוברת לחזית והופכת לאלמנט עיצובי דומיננטי.

בשלושת הכריות הללו יש חפיפה מלאה של בד כך שלכאורה אפשר היה לוותר על הכפתורים.
כאמור, לכפתורים יש כאן תפקיד ויזואלי דומיננטי אבל גם הם עוזרים לקבע את הסגירה על מנת שהכרית לא תתעוות מלחץ המילוי.
כאן בחרתי בכפתורים מוכנים.
אם תעדיפו לעשות את הכפתורים שלכם, יש בפינטרסט הרבה רעיונות מגניבים.
יש גם ערכות לכיסוי כפתורים בבד לבחירתכם. הרחבתי מעט בנושא במסגרת ההסברים שלי על הספה שלי וגם בפוסט על הכסא המשרדי שלי.

כחלק מהבחירות העיצוביות שלי בחרתי במקום אחד לולאה לכפתור.
הסבר מצולם על איך עושים את הלולאה כאן.
חייבת להוסיף כי אפשר להסתדר גם ללא העזרים המופיעים בהסבר (אם כי מן הסתם הם נוחים יותר)אפשר להשתמש במקום, בסיכת ביטחון קטנה להשחלה.
על מנת להשיג שרוך צר יחסית, צריך להשתמש בבד דק. יהיה הרבה יותר קשה לעבוד עם בד עבה. וקשה יותר ככל שהשרוך שתרצו להשיג יהיה צר יותר.

בכריות האחרות בחרתי לעשות את הפתח לכפתור בבד עצמו.
כדי ליצור את החור לכפתור בבד, השתמשתי בפונקצית הזיגזג הצפוף במכונה.
הסבר מוצלח יותר כאן:

ויש גם אופציה ידנית כאן.

כרית גלילית:

כרית גלילית היא שונה בקונצפט שלה מכרית רגילה אבל הכלים ושיטות העבודה דומות.
במקרה זה יש יריעת בד  (אחיד או עשוי ממספר בדים המחוברים זה לזה) המתחברת לעצמה חזרה ויוצרת צינור.
(אני הכנסתי ריצ’רץ בחיבור בין שני בדים לפני סגירת הצינור. הכנסת ריצ’רץ’ בתפר סגירת הצינור בעייתית כי לא ניתן יהיה לתפור בצידו החשוף בגלל נגישות לפנים הצינור)

בצדדים יש לגזור עיגול ברדיוס המתאים.
כן, צריך לחשב.
וצריך את נוסחת הקף המעגל 2πR שלמדנו בחטיבת הביניים. (למי שתהה למה צריך ללמוד גאומטריה…)
אורך יריעת הבד היא הלכה למעשה הקף המעגל ובעזרת הנוסחה 2πR מוצאים את הרדיוס הרצוי.
יש להוסיף לרדיוס שמצאנו לפי הנוסחה גם סמ’ נוסף עבור התפר.
לחילופין ניתן להשחיל שרוך בקצוות ולהדק לאחר הכנסת המילוי.
המילוי האידאלי במקרה של כרית גלילית הוא ספוג גלילי שיתווה בצורה מושלמת את הצורה של הכרית.
במקרה שלי, לא היה לי ספוג גלילי. יתרה מזו, רציתי לנצל שאריות ספוגים שנשארו לי מעבודות קודמות…
אז דחסתי ספוגים פנימה ובאזורים החסרים מילאתי עם אקרילן בתפזורת. מכרית מפורקת אחרת.
התוצאה פחות יפה מאשר שימוש בספוג גלילי, אבל אותי היא מספקת.
ומכיוון שרציתי להוסיף יותר מהצבע הכתום,
ומכיוון שבכרית גלילית הריצרץ’ נחשף בגלל הקימור שלה,
החלטתי להוסיך רצועה הקפית שנסגרת בכפתורים.
וזה מה שיצא. 
זו הכרית שלי, שתומכת בגב התחתון שלי כשאני מתרפקת על הספה.

מוזמנות/נים להעלות הערות שאלות והערות וגם טיפים ותיקונים למה שאני עשיתי.
אשמח לענות כמיטב יכולתי ואשמח כמובן ללמוד דברים חדשים.

זהו.
לכו. חגגו את שבועות.
ואח”כ, נצלו שאריות בדים. ואל תפחדו להעיז ולשלב.
למדו תוך כדי.
וחזרו לספר.

חג שבועות שמח.

 

Related Images:

פסח.
מה פיית יער קשורה לפסח? אולי אביב??
שאלה טובה.
אפילו הלארפ הרלוונטי שהיה אמור להיות עכשיו בפסח, נדחה לשנה הבאה. 
אז אין קשר. ואם יש הוא קלוש למדי וקשור אולי לעונה….לאביב.
פשוט הבטחתי, אז אני מעלה.
ואם תרצו דווקא קשר הדוק יותר לפסח, תפתחו פוסטים קודמים על כסאות.
תמיד צריך בערב פסח עוד כסאות…

נראה לי שיש פה כמה גבות שהתרוממו…
לארפ?? קוספליי מה זה? 
לארפ אלו ראשי תיבות של Live Action Role Playing והמשמעות של זה היא משחק תפקידים חי.
קוספליי זה צרוף של המילים costume play. משתמשים בקוספליי במסגרת לארפ.
השחקנים בלארפ משחקים דמות בתוך סיפור שהקוים הכלליים שלו מוגדרים מראש – תקופה, מקום, תרבות, קונפליקט. לרוב כדי לתת תחושת אמינות למשחק, המרחב ממש מעוצב בהתאם, כמו גם התלבושות והאביזרים (קוספליי).
 
כאן אני והתחפושת שלי מתחברות וכפי שאתם מבינים יצאנו כבר מהמסגרת המוגבלת של פורים.
הלארפ בעצם נותן סיבה ולגיטימציה (למבוגרים) להתחפש ולא רק בפורים.
אבל, זה כבר מגרש המשחקים של הגדולים. 
לא מעט כסף וזמן מושקעים כאן ורמת התחפושות בהתאם. במגרש הזה אני חובבנית מתחילה.

פיית יער

(לחיצה על תמונה תפתח אותה בשלמותה ותאפשר דיפדוף בין התמונות)

 

פיית היער שלי היא (בעיקר) הבת שלי בת ה15 שבשנה האחרונה החלה להתעניין ולשחק בלארפים.
זה החל מוקדם יותר במבוכים ודרקונים וב RD&D (בעיקר קרבות עם חרבות ספוג… ) כך שאם הילדים שלכם שם, דעו מה סביר שמחכה בהמשך.
כפי שהזכרתי, היה מתוכנן לארפ כלשהו בפסח והילדה שלי החליטה לצרף את שתי החגיגות יחדיו (יענו פורים ולארפ) וביקשה ממני כבר לפורים תחפושת שתשמש אותה גם בלארפ: פייה.
התחפושת הכי בנלית שיש. ואיכשהו, אנחנו נעשה ממנה תחפושת שווה.
מאחר ולא ממש ראינו בפיות של וולט דיסני השראה לדמות, חיפשנו כיוון אחר מעניין והחלטנו על פיית יער אחרי שמצאנו תמונות השראה בפינטרסט.
תוך כדי עיצוב התחפושת, הבת שלי גם עיצבה את הדמות שלה (תכונות אופי, העדפות…)
לתחפושת הזו יהיו מס’ מרכיבים:
1. כנפיים. כמובן
2. זר 
3. חצאית
4. אביזרים
5. שרוולון. שיתן מענה לימים קרירים.

מה החומרים והאביזרים שנצטרך בשביל תחפושת פיית יער:

• פרחים וצמחים מלאכותיים
• בלוטים, תרמילים, איצטרובלים…
• שאריות בדים בגווני ירוק וחום
• נצנצים (אבקת פיות….)
• בקבוקונים למילוי אבקת פיות.
• גרביונים או טייצים ירוקים
• חגורות
• צלופן בגוונים הרצויים.
• חוט ברזל עביד.
• מלחם+בדיל
• דבק ספרי
• אטב כביסה
• גופיה או שתיים בגוונים מתאימים

כנפיים:

את הכנפיים עושים מצלופן שמודבק ומהודק בחום על קונסטרוקצית מתכת.
תחילה אני מעבירה לנייר ולגודל אמיתי את מבנה הכנף (רק אחת. אין צורך בשניים מאחר והכנף סימטרית) בהתאם לתכנון של הבת שלי.
       

כל קו שיהיה חוט ברזל נפרד, אני צובעת בצבע שונה ומתחילה לעקם חוטי ברזל בהתאם לתבנית על הנייר. אני מדביקה אותם עם נייר דבק לנייר.
בתחילה את הקוים הדומיננטיים והמרכזיים עשיתי בחוט עבה יותר. מאחר והחוט העבה עביד פחות החלפתי אותו לחוט רגיל וכך היה הרבה יותר קל לעצב אותו. אזור החיבור הוא ממילא צומת למספר חוטי ברזל כך שאת החיזוק אני מקבלת בצורה אחרת.

את חוטי הברזל אני מלחימה בנקודות החיבור באמצעות מלחם (בהספק גבוה. לא 40W) ובדיל.

   

באותה הצורה עושים גם את הכנף השניה.
אני השתמשתי בחוט ברזל ארוך ורציף עבור הפסים המרכזיים בכנף לשתיהן. זה לא הכרחי אבל כך או כך, חשוב להשאיר מספיק חוט אקסטרא על מנת ליצור מנגנון חיבור לבגד.

כשהשלד מוכן, מגיע זמן הצלופן.
פורסים גליון צלופן גדול מספיק כדי לכסות כנף אחת, מרססים עליו דבק ספריי ומניחים עליו אחת מהכנפיים (עובדים עם כפפות כדי לא לגעת בדבק).
שוב מרססים ומניחים גליון צלופן נוסף.
    

על הכל מניחים משהו כבד ומשאירים לייבוש לכמה שעות.
לאחר שהדבק יבש מהדקים הכל באמצעות גיהוץ בטמפרטורה נמוכה. יש להקפיד על שימוש בחוצצים (כאן השתמשתי בנייר פרגמנט) על מנת לא להכתים את המשטח או את המגהץ בצלופן מומס.
     

וזה מה שקורה כשמגהצים את הצלופן בחום גבוה 🙁

כשמסיימים עם הגיהוץ, חותכים את שאריות הצלופן והכנפיים מקבלות את צורתן:

     

זה השלב בו אנו צריכים לבדוק איך נקבע ונחבר את הכנפיים כך שיהיו יציבות. עלו לא מעט רעיונות וחלקם אפילו נוסו ללא הצלחה, עד שמצאתי פתרון מבריק: קיבוע אטב כביסה לחוט האקסטרא (שלופף בסרט חבלנים) שיושחל דרך הגופיה ויתפס מאחורי הגופיה,  בטייץ, מתחת לחצאית.

הבת שלי הוסיפה קישוטים והדגשות לשלד המתכתי ו…וואלה. יש כנפיים.

חצאית ושרוולון:

בשביל חלקי התחפושת הזו אני משתמשת במכונת תפירה ובשאריות בדים בגווני ירוק וחום (פיית יער, זוכרים?).

חצאית:

כדי לתפור את החצאית השתמשתי בשאריות שנחתכו למשולשים שיצרו לי את אורך החצאית. (כפי שאתם רואים, אורך לא אחיד, דבר שנשמר בכוונה)

השאריות נתפרו זו לזו ויצרו מעין מעגל עם חור במרכזו.
הקף החור הוא בעצם הקף המותניים. בערך. יצרתי חגורה שהושחל בה גומי. היא חוברה להקף החור, עם כפתור. שניתן יהיה לפשוט את החצאית בקלות.

את השאריות המשולשות הארוכות למטה הרמתי ותפרתי עם פרח. כך הוספתי נפח ועניין לחצאית. האורך המשתנה אקראית נשמר.

שרוולון:

מאחר ופורים נמצא פחות או יותר בין עונות וצריך לתת מענה גם לימים קרירים החלטתי לתפור שרוולון. כזה שמאחור יהיה גבוה ולא יפריע לכנפיים ומקדימה אתפור תוספות בד שישלימו את המראה של השכבות עם האורך המשתנה בחצאית.
אבל רק בחזית.
 
וכך זה נראה מוכן:

הזר לראש פיית היער:

לפיית יער כפי שאנו מדמיינים יש תפקידי שימור ביער. משמע חוץ מפרחים יהיה במראה שלה רכיב של עלווה וגם בלוטים, תרמילי זרעים, אצטרובלים וכדומה.
אז אספנו מראש. והשתמשנו. בעיקר בזר לראש, אבל גם כאביזרים. תראו בהמשך.
 
את הצמחיה המלאכותית קנינו במקס סטוק במחלקת נוי. ניתן לקנות גם בעליאקספרס אבל היינו גבוליים מבחינת הזמן כך שלא רציתי לקחת סיכון.
גם את הזר בניתי על חוט ברזל כשלד. דבר שהתגלה כיעיל כשהיה צריך להקטין מעט את הזר (פשוט משכתי את קצה חוט הברזל והכל התכווץ מעט) יש לחוט ברזל יתרון נוסף, שאפשר לעצבו.
כך הזר נראה בסוף:
  

אביזרים:

האביזרים נותנים לתחפושת את הטאץ’ הסופי. הם נבחרו לפי אופי הדמות והם הלכה למעשה גם יתפקדו וישמשו את הדמות במסגרת משחק תפקידים (לארפ).
האביזרים שישלימו את המראה הם:

                        

• מספר חגורות שעליהן רוב האביזרים יתלו.
• כיס ונרתיק ששניהם נתפרו משאריות בדים וייתלו על חגורה
• בקבוקים לאבקת פיות (נצנצים) עם ידית שניתן להשחיל בה חגורה
• צבר תרמילי זרעים גדול (הדבקתי אותם זה לזה בדבק חם שלא יתפזרו)
• שרשראות לצוואר. עם בקבוקונים קטנים שמולאו באבקה צבעונית.
• תיק כתף קטן שנלבש אלכסונית (לכריך ולטלפון…בכל זאת זו פיית יער ששייכת למאה שלנו…)

זהו.
לא נותר אלא להתלבש להתאפר
  
ולהופיע ברבים
(אגב, בלארפ, שנמשך לפעמים יומיים שלושה, האיפור אינו פרקטי ומוותרים עליו)

נראה לי שבתחפושת הזו הצלחתי לעמוד גם בתנאי הנוסף שנראה לי הכרחי- שתהיה נוחה ושניתן יהיה לתפקד איתה. (טוב…נוחה יחסית לתחפושת, לא לפיז’מה, כן??) 

ואם להופיע ברבים, אז למה לא לשיר?
כאן הבת שלי שרה בהופעת הרכב האקפלה שלה.
ומפורים הישר לפסח. עוד כמה שעות כבר ליל הסדר.
מאחלת חג אביב שמח לכולכם.

Related Images: