כבר יותר משנתיים לא שיפצתי דבר.
אולי איבדתי את האופטימיות. או שהייתי צריכה את האנרגיות לטיפול באימי המזדקנת. או שהאיור לכד אותי או שסתם, נמאס לפרה להניק בלי ששום עגל לא ירצה לינוק בסביבה.
וכשה”עגלה” המתבגרת שלי החליטה שהיא רוצה לרענן גם את השידה בה היא שומרת את הציוד המשרדי שלה, זו הייתה הזדמנות טובה לרענן שורות.
את רוב חדרה הבת שלי העדיפה בגוונים בהירים. גם גב המיטה שהכנתי לה כשהחליטה לעצב מחדש את חדרה, היה בצבעי שמנת. לכן היה מפתיע שאת השידה (שהיתה בגוונים של ים – כחול וירקרק ) רצתה בצבע ירוק.
רצתה – קיבלה.

כמה מילים על דור ראשון…

כשעברנו להוד השרון הגדולה שלי היתה בת חצי שנה ועיצבתי לה חדר ים. עם השנים החדר התפתח ונוספו בו פריטים רבים (כולל אחות…). רובם הותאמו לרוח הקיימת, או בעצם הואיל ומדובר בים, נכון לומר – המשיכו עם הזרם הקיים.
שולחן העבודה שקיבלה בירושה, היה (ועודו) שולחן העבודה שאני קיבלתי כשעברנו למדרשת שדה בוקר לפני 40 שנים בערך.
השידה שמצאתי (בערך לפני 15 שנים) שהיתה פיס וינטאג’י די מדהים, לפני שהרסתי בלי לחשוב פעמיים, התאימה לשולחן כמו שסרטן מתאים לקונכיה.
הורדתי לה את הרגליים (וואי, וואי, אילו רגליים הן היו…אילו ידעתי מה אני הורסת…) והוספתי גלגלים.
את הפורמייקה צבעתי בצבעים שיתאימו לחדר, החלפתי פרזול ויצרתי שידת ספסל ניידת.
ככל שרציתי, לא השתמשו בה כספסל אבל עד היום היא ממוקמת מתחת לשולחן ומשמשת לאחסון.

השידה והחזון.

השידה לא תשנה לא את תפקודה וגם לא את מיקומה (מתחת לשולחן).
לבקשתה של המתבגרת שלי הצבע של השידה ישתנה לירוק.
כדי שלא יהיו מענות וטענות, קנינו את הצבע יחד (במקום הרלוונטי בהמשך יהיה פרוט גם לסוג הצבע)
את החזית אצפה בקרעי דפי אנציקלופדיה, כמו שציפיתי את הדלת שלי. כמובן שכמו שם, גם כאן נוסיף טוויסט מצויר.
את הידיות בחרנו לשידה ולארון שבחדר (עם אותה שפה מורפולוגית ועם גוונים מעט שונים) והזמנו כבר לפני כשנה וחצי מאיביי.
מזל שיש “חופש גדול” שתוחם אותי (בערך…אל תהיו קטנוניים)…

שנה עברה עד שהפכתי את החזון למציאות, ואחריה אוקטובר אחד ארוך ששינה לחלוטין את כל הפרופורציות ואת היכולת שלי לתפקד.
היה קשה לי לנסות להתמקד בשידה כשנראה ששום דבר ממה שמרכיב את היום יום שלנו כבר לא חשוב.
והנה… אוקטובר עדיין ממשיך ואני כאן למרות הכל.
אמנם באיחור (ולב) כבד אבל משתפת אתכם בתהליך.

ההכנות שבאות לפני ששינוי השידה מתחיל להראות.

א. פירוק

כדי לעבוד על כל המרכיבים של השידה, כל אחד בהתאם לגימור שמיועד לו, אנחנו מפרקים את השידה. בשביל זה אני מפרקת תחילה את הפרזול.
במקרה הזה אני גם מתכננת להחליף את הידיות.
לפעמים צריך גם לחדש את הצירים, וכשלא, הפרוק מונע גלישת צבע או דבק על הפרזול.

כשאתם מפרקים, שימו לב (או צלמו לכם) שלבים בפרוק כדי שתדעו לחבר חזרה.
אם צריך תסמנו צדדים. חשוב גם לסמן איזו חזית שייכת לאיזו מגרה ואת הכיוונים כדי להקל על הרכבת הפרזול מאוחר יותר.

ב. הסרת חלקים רופפים או חסרים

לפעמים הצבע או הציפוי מתקלפים. כחלק מההכנה צריך להסיר הכל על מנת שהגימור החדש ייתפס היטב.
במקרה שלי, חלק מהפורמייקה בקנטים התקלפה ונשברה כך שאני מסירה את כל הקנטים בחזית השידה.
כדי להסיר פורמייקה משתמשים במגהץ חם ובשפכטל.

ג. שיוף.

לפעמים, יש חשיבות להסיר את כל הגימור הקודם. זה כמובן תלוי בתכנון שלי לאיך הרהיט יראה בסוף.
במקרה הזה חלק מהשידה תצבע וחלק נכסה בקרעי דפים כך שהשיוף במקרה זה מטרתו להסיר שאריות דבק ולחספס משטחים כדי שצבע יאחז בהם טוב יותר..
בשלב זה עוד לא החלטנו אילו חלקים יצבעו ואילו יכוסו בנייר כך שאני משייפת קלות את כל המשטחים, כולל את חזיתות המגרות.

תוך כדי חיספוס אחד ממשטחי הפורמייקה התרופף ונשברה ממנו חתיכה קטנה.
לכאורה הייתי גם כאן צריכה להסיר את כל המשטח באמצעות מגהץ חם. במקרה זה הרבה יותר חכם היה להדביק את החתיכה שנשברה ולשייף.

בשלב זה השידה ערוכה ומוכנה להמשך. כאן סוף סוף התקבלה ההחלטה כי את גוף השידה אצבע בצבע ואת המגרות נכסה בקרעי אנציקלופדיות עליהן אצייר. הסיבה לבחירה היא מיקום השידה. הואיל ואנחנו רוצות כי האיור יהיה גלוי, החלקים הגלויים יהיו צד השידה והחזית שלה, החזית תהיה זו שאצייר עליה.

גוף השידה – צבע ירוק.

את הגוון לשידה הבת שלי בחרה. יתרה מזו, הקפדתי לקחת אותה איתי לקנות אותו כדי שלא תבוא אלי בטענות שזה אינו הצבע המדויק שרצתה 😉 (מממ….מעניין ממי היא קיבלה את הדעתנות העקשנית שלה…)
סוג הצבע היה צריך להיות אטום ושיאפשר צביעה על פורמייקה שנצבעה.
בחרנו בהידרו אמייל כי נסיון העבר הוכיח שסוג הצבע הזה אמין וייתן כיסוי מיטבי (וכן, גם הוא על בסיס מים וידידותי לסביבה ולמשתמשים).
לצערי מבחר הגוונים אינו גדול ולא ניתן ליצור גוון מתוך קטלוג אבל המבחר הקיים, במקרה זה, הספיק לנו.
2-3 שכבות של צביעה במברשת (והקפדה על זמן יבוש ושיוף עדין לצורך החלקה) נתנו תוצאה מספקת.

חזית השידה – הדבקת קרעי אנציקלופדיה.

את המגרות והדלת פרקנו כך שכעת ניתן לעבוד על משטחים בצורה נוחה.
לעבודה הזו התגייסו בנותיי כך שם היה כיף יותר לעבוד בחברותא וגם היינו זריזות יחסית.
תחילה יש לעשות תערובת דלילה של דבק פלסטי עם מים – שתהיה נוזלית עם תחושת שמנוניות קלה במגע.
לתוך התערובת הזו אני מכניסה קרעי דפים (אני עדיין עם האנציקלופדיות) – כל פעם קצת.
את הקרעים משטחים על המשטח שצריך לכסות.

זכרו שאלה חזיתות של מגרות ואם צריך, גלשו לחלק האחורי וכסו את כל מה שיהיה גלוי גם כשהחזית תחזור למגרה שלה.
להבדיל, בדלת, אני מקפידה לסיים את הכיסוי בדיוק בקו ולא לגלוש פנימה, אלא אם תרצו שגם החלק הפנימי יכוסה ואז תצטרכו לכסות אותו במלואו.

הערה קטנה בדיעבד:
שימו לב, כשאתם משתמשים בטכניקת העבודה הזו במגרות, שהנייר הלכה למעשה, מעבה משטחים.
גם אם זה לא ניכר לעין, זה עלול להקשות על פתיחת המגרה וסגירתה בתפקוד שוטף.
היו מודעים לכך.
דאגו לא לעבות מדי את האזורים שעלולים להתחכך, שייפו אותם מראש בנדיבות, גם בדיעבד שייפו בעדינות כדי להסיר ולהחליק בליטות ואל תרבו גם בשכבות של לכה באזורים הללו. שתיים, עם שיוף קל בין לבין, הן די והותר.

בדיקת הידיות על משטחי השידה

השלב הזה בהחלט היה יכול להתבצע לפני פרוק ואולי אף אם היה מתבצע אז, היה זריז יותר.
אני לא חשבתי על כך בזמנו ולא עשיתי זאת. אז היו חכמים ממני ועשו זאת אתם בפרויקט שלכם.
ועדיין, גם אם לא עשיתם זאת בהתחלה, עדיף לעשות זאת עכשיו, לפני שמתקדמים וכשעדיין אין שום בעיה לתקן.
ולמה זה נחוץ?
כי גם אם יש מרחקים סטנדרטים לידיות, עדיין מסתבר יש אי דיוקים קטנים שיכולים לחרפן אתכם…הפרשים של מילימטר, קדיחה באלכסון….
ככה זה כשזו עבודה ידנית – לטוב ולרע.
זו גם החשיבות לסימון. גם אם המגרות נראות זהות, תזוזות קטנות במיקום הקדיחה יכולות להיות מאד משמעותיות גם למיקום הפרזול וגם לחיבור הסופי.

הבדיקה הזו הוכיחה לי כי באחת המגרות אני אצטרך לסתום את החור ולקדוח אותו מחדש.
חוץ מזה אחד הברגים יצטרך להיכנס באלכסון מה.
אני לא מתעצלת,
מרכיבה את המגרות חזרה כולל הידיות,
מוודאת שהכל מסתדר,
מוודאת שאני מסמנת לי את מה שנחוץ כדי שלא יהיה שום בלבול
ואז שוב מפרקת,
כדי להמשיך לעבוד.

היתרון הגדול של כסוי בקרעי ניירות, מעבר לאפשרויות שהוא פותח, זו הסלחנות.
היכולת לתקן צ’יק צ’ק קלקולים למיניהם. דבר שחשוב מאד בעיקר למתחילים ולחסרי בטחון.
קחו את זה בחשבון בבחירות שלכם.

ציור על חזית השידה

בשלב זה כשהתשתית מוכנה לציור, הגעתי לשלב הכי קשה, קל וכיפי עבורי.
קשה – מפני שצריך לבחור ולהחליט מה אני מציירת.
זה השלב הרעיוני שהלכה למעשה נותן את האופי והטאץ’ לכל התהליך כולו.
קל – מפני שברגע שאני יודעת מה אני רוצה, לא צריך שום דבר מיוחד רק טוש, צבע ומכחול.
כיפי – צריך בכלל להסביר למה?
ברור לי כי יש אנשים שמשפצים רהיטים, יש אנשים אחרים שמציירים ומאיירים ויש מעט מאד שעושים את שניהם כך שמאד יכול להיות שאני כותבת כאן לעצמי ולעוד שניים שאולי יכולים להזדהות איתי. לפחות עם החלק הקל והכיפי.
כל האחרים שמרגישים שאני מתחילה לדבר ג’יבריש כשאני מדברת על איור כחלק משיפוץ השידה,
מוזמנים לחלוק את תהליך החיפוש אחר הרעיון שלדעתי רלוונטי לכל שיפוץ ובא לידי ביטוי בדרכים שונות ובבחירות שונות.

שאלת מליון הדולר: איך בוחרים (מה לצייר? איזה בד לרפד? איזה צבע?…)?

בשאלה הזו נגעתי קצת בזמנו ברשומה “טיפים למתחילים”.
הרבה מאד בחירות מוכתבות לנו ע”י התנאים בשטח, ע”י העדפה של אנשים, ע”י פונקציונליות או אפילו ע”י רמת המיומנות שלנו ועדיין, מעבר לכך, צריך משהו ש”יחזיק” (אולי זו מילה גדולה מדי?) את הכל.
כשחיפשתי מה לצייר על השידה, היו לי נתונים בסיסיים: צבע (ירוק…) צורה, מיקום, החדר בו תהיה והנערה עבורה אני משפצת.
הגברת הצעירה כמובן תצטרך לאשר את הבחירות שלי (ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם אעשה משהו בלי אישורה), מה שמחייב אותי לעשות את התהליך קצת יותר תקשורתי. (זה נכון באופן כללי כשאנחנו עובדים עם לקוח…).
בשלב הזה גוגל ופינטרסט נכנסו לתמונה וסימנתי לעצמי כיוונים אפשריים וסגנונות שונים:

מתוכם סיננו את אלה שדיברו לשתינו עד שהתמקדנו.
חלק מהשיקולים לבחירה היו הרצון לשלב את הגוון הירוק שמופיע על גוף השידה כך ששני החלקים יהיו קשורים רעיונית. כמו כן, הבחירה בנייר שנתלש ונקרע נותן משנה תוקף וחיזוק לבחירה להשתמש בקרעי דפים לכיסוי החזית.

ציור חזית השידה

טוב, אני ממש מצטערת אבל מכאן אין לי תמונות.
פשוט ישבתי וציירתי עד שסיימתי.
ציירתי עם צבעים אקריליים שחור לבן וירוק.
הגוון הירוק שבציור (חדי העין יראו שזה לא בדיוק הגוון של השידה) הוא לא הידרו אמייל שצבעתי איתו את השידה מאחר והייתי צריכה לצייר גם עליו את ההצללות.
צבע ההידרו אמייל הוא גימור סופי (יענו, לא צריך ליישם עליו גימור מגן כמו לכה) והיתרון העצום הזה, במקרה הספציפי הזה הוא חיסרון.
ההבדל הקטן בגווני הירוק הוא פשרה שלקחתי בתקווה שזה לא יבלוט לעין המתבגרת שלי. יש להודות שהיא הבחינה בהבדל אבל אישרה אותו ואפשרה לי לשחרר את האויר שנכלא בריאות בציפיה לתגובתה.
ככה זה נראה בלי הפרזול:

גימור

לאחר שהשלמתי את הציור, לא נותר אלא לעשות את הפינישים ולהחזיר את השידה לתפקוד:
לכה מט על החזיתות המצוירות
וחיבור חזרה של כל חלקי המגרות והפרזול.

ואחרי הכל, כך השידה ניראת בסוף…

לשם ההגינות אני חייבת להודות שתכלס, בחיי היום יום מחוץ לצילומי הז’ורנל, היא די קבורה מתחת לשולחן ולשורה של סלסלות…. אבל נראה לי שאת הפוטנציאל סיפקתי. מעבר לכך…זה כבר לא באחריותי.
מה אתם אומרים?

Related Images:

הבן שלי כבר לא גר בבית.
יש לו בית משלו שחלק מיצירותי אף מגיעות גם אליו, אבל לא זה העניין.
שנינו חולקים חוש טכני מפותח ויצירתיות וכשמתאפשר, אנחנו עובדים יחד.
למדנו להשלים זה את זה ולהמשיך זה את זה.
כשאנחנו רחוקים אני משתפת אותו בעבודה שלי מעל גלי הוואטסאפ והוא משתף אותי בצנצנות החמוצים שהוא מכין לתפארת.
כששלחתי לו את תמונות הארונית הזו הוא אמר שהיא נראת ממש אותנטית…

ואז הראתי לו איך היא נראתה במקור… 😉

אותנטיות…

לפי המילון דבר “אותנטי” הוא הדבר המקורי, הלא מזויף.
אז כן, זו הארונית המקורית על כל חלקיה, כולל רוב הברגים המקוריים שלה, אבל אחרי שטיפלתי בה היא בכל זאת נראת אחרת.
אמנם בבחירה שלי לתת לה את המראה הנוכחי התחשבתי בנתונים שלה (ארחיב על זה בהמשך…) וניסיתי להיות נאמנה לרוח שלה, אבל, לא שימרתי את המראה המקורי.
כדי להיות כנה (ופרקטית!) לא תמיד ראוי ומוצדק לשמר ולשחזר את המראה המקורי של החפץ.
כשמדובר ברהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח אז בוודאי זה כדאי.
לרוב מדובר ביצירת אמנות וכפי שיצירות אמנות זוכות לשימור ושחזור, כך גם רהיטים.
רסטורציה זו עבודה מאד מאד מדוייקת של אומן שיודע לשחזר את החומרים ואת הטכניקות שהרהיט נבנה באמצעותם. וכדי לשמר את הרהיט אולם לא לאבד את סימני הגיל על הרהיט, דרושה מומחיות מיוחדת.
תודו, גם כשמאבדים את סימני הגיל, מאבדים מהאותנטיות שלו.

והאותנטיות של הארונית שלי…?

הארונית שלי היא פחות או יותר ההיפך מרהיט מעוצב שנבנה לעילא מעץ משובח.
היא נבנתה כנראה ע”י חובבן, כנראה רק לתת מענה פונקציונלי לצורך שהתעורר. משאריות עצים הכי פשוטים, כאלה שנפגעו בעבר מתולעי עץ ולא צלחו לשום דבר אחר.
במשך הזמן הארונית נצבעה שוב, פעם או פעמיים וגם זה בצורה חובבנית.
החן של הארונית שלי היא כל אלה: הפונקציונליות, חוסר היומרה שבה, הפגמים והזמן שניכר בה.
את רוח הדברים הללו בכוונתי לשמר וזאת תוך כדי שאני משתמשת בנתונים הקיימים, מסירה שכבות של לכלוך, מחזקת, ממלאה חורים, מחליפה את הזכוכית השבורה ונותנת לה צבע.
הארונית שלי תשמור על האותנטיות שלה אבל לא על המראה המקורי שלה :-).

הכנת הארונית לעבודה:

כרגיל, אי אפשר בלי להכין את הרהיט לצביעה.
לרוב זה החלק הפחות כיפי של העבודה. החלק המלכלך, המרעיש…
אבל אי אפשר בלעדיו (זאת אומרת אם תרצו לעשות עבודה טובה, אי אפשר בלעדיו)
התחלתי עם הסרת הצבע ופרוק (כפי שתראו, השימוש בחומר מסיר צבע תרם ליכולת לפרק את הפרזול…לא מעבר לכך).
בעבר הופתעתי לטובה, כשהסרתי את הצבע משידונת שמצאתי, לגלות כמה מסיר הצבע היה יעיל.
לצערי במקרה הזה, אותו חומר בדיוק היה לא אפקטיבי בעליל (לדעתי איכות העץ ואיכות הצבע משפיעים על תוצאות שונות ואפקטיביות שונה אולם אין לי מספיק נסיון לבסס את המסקנה הזו)
התרומה היחידה של מסיר הצבע במקרה זה היתה, שהוא הקל עלי (אל תתרשמו, עדיין התאמצתי!) לפרק את הפרזול מהארונית.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהפרזול:

על הפרזול שפרקתי עדיין נשארו שאריות צבע וגם אחרי שהשרתי אותם בטרפנטין, הייתי צריכה ממש לשפשף אותם עם שפכטל וצמר פלדה על מנת להסיר את הצבע.
את הפרזול הישן, כולל רוב הברגים, הרכבתי מחדש בארונית המשופצת.

• 

• 

• 

• 

הסרת הצבע מהעץ:

לגבי הסרת הצבע מהעץ, עשיתי זאת באופן חלקי (השתמשתי בשכבות הצבע הישנות כחלק מהמראה החדש) ע”י שיוף באמצעות משייפת.
ואם לא הסרתי את הצבע לחלוטין, למה בכלל לטרוח ולשייף?
השיוף במקרה זה גם חיספס את המשטחים, מה שמבטיח אחיזה טובה יותר של הצבע לכשאצבע. כמו כן, השיוף חשף באופן חלקי ואקראי את שכבות הצבע הקודמות וכן את העץ. החשיפה הזו תתרום לי למראה השיכוב והיישון שאכוון אליו בשלב מאוחר יותר.
בשלב זה גם פרקתי את המדפים בארונית על מנת לטפל בהם באופן פרטני מתוך ידיעה שאמקמם מחדש לאחר צביעה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

לאחר השיוף (כאמור, לא הסרתי את הצבע באופן מלא מתוך כוונה לעשות בו שימוש בהמשך) אני ממלאה חורים עם פילר עץ, מחכה לייבוש ועושה השלמות עם השיוף.
לפעמים נדרש סבב נוסף של מילוי ולאחר ייבוש, שיוף.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

צביעה:

אני משפצת את השידה הזו כחלק משדרוג חדר האמבטיה שלי.
המראה כבר שופצה והוחלפה בתור שלב ראשון לפיכך בחירת הגוונים כבר נעשתה בשלב מוקדם יותר.
אני משתמשת בגוון ירוק (שצבעתי איתו גם את המראה) לגוף הארונית ובגוון חרדל (שיצרתי בעבר עבור רגלי שולחן המזוודה שלי והתחרטתי לגביו) לגב הארונית.
את הגוונים הללו ערבבתי בעבר מאחר ולא מצאתי גוון שיתאים לי.
הם חיכו לי לפרוייקט הזה.
יש לציין שכשאתם מערבבים צבע בצורה עצמאית, תוודאו ללא ספק, שיש לכם מספיק חומר מהגוון הרצוי לכל שלבי הפרוייקט. יכול להיות לא נעים בעליל להתקע באמצע פרוייקט בלי צבע ואז לנסות (עם סיכוי אפסי) לשחזר את הצבע הרצוי.

• 

• 

• 

מכיוון שאני מתכוונת לשייף את הצבע ולחשוף את העץ ושכבות קודמות של צבע, אפשר להתפשר על איכות הצביעה. אין צורך בשכבה נוספת של צבע.
אני כן מקפידה על כיסוי מלא של כל השטח וכן על תיקונים עם מכחול בקו המגע בין הצבעים השונים ( את התיקונים עם המכחול עשיתי במקרה זה כבר לאחר השיוף. ממילא המשייפת לא ממש מגיעה לקצוות…).

• 

• 

שלב הדיסטרסינג, שאבי שיק …

זוכרים שדיברנו על אותנטיות? אז בעצם בשלב הזה אני שומרת (או יוצרת?!) את האותנטיות של הארונית הזו. אני חושפת את העץ ושכבות קודמות של צבע באמצעות השיוף, יוצרת שכבת פאטינה ונותנת לרהיט מראה מיושן.
כמובן שניתן לתת את המראה הזה גם לרהיט חדש באופן מלאכותי.
כאן אני משתמשת בקיים כדי להשיג את האפקט שרציתי.

שיוף:

בתור שלב ראשון אני משייפת את כל חלקי הארונית.
יש מקרים בהם אני מעוניינת בשיוף עדין שיחשוף רק אזורים שמועדים לשפשוף. בארונית הזו אני מעוניינת בשפשוף מסיבי יותר ואני נעזרת במשייפת החשמלית.

• 

• 

• 

אחרי שהארונית שויפה על כל חלקיה, לשביעות רצוני, אני מנסה להרכיב חזרה את המדפים.
לצערי כאן אני נתקלת בבעיות לא צפויות.
אני מגלה שאין לי די מרחב תמרון לכלי עבודה לחבר את המדפים לתומכים שלהם. בוודאי לא עם המסמרים שפרקתי.
תוך כדי נסיונות, אני מצליחה (בשלבים…) גם להרוס את אותם תומכי מדפים.
(להגנתי יאמר שמדובר בעץ מאיכות ירודה!)

• 

• 

• 

• 

• 

הוספת “פאטינה”:

שלב הפאטינה הוא שלב שפיתחתי תוך כדי ניסוי וטעיה ותעיה ותהיה בעבודות קודמות שלי.
הוא החל במקור עם ווקס שגיוונתי בעצמי (כשבעצם שימוש בווקס מונע ממני גימור של לכה על בסיס מים) והמשיך בפתרונות שאפשרו לי את אותו האפקט המיישן גם על עבודות שרציתי להשתמש בהן עם גימור של לכה.

לצורך העניין אני משתמשת במעט צבע חום מדולל במים.
אפשר להשתמש במכחול וסמרטוט או כמו שהשתמשתי כאן – בספוג.
אני טובלת את הספוג במים הצבועים ועוברת על כל המשטחים. אני יכולה לשחק עם הסמיכות של הצבע ובאזורים מועדים כמו סדקים חורים ופינות, להעלות את מינון הצבע.
הגוון החום נותן לרהיט אפקט יישון נוסף ומשלים.
האפקט הזה, שנותן את הטאץ’ הסופי למראה המיושן, יחסר למי שכבר התנסה בו.

• 

• 

פינישים:

הגעתי כמעט לסוף.
לא נותר אלא לכסות את הארונית בלכה (כדי להגן עליה מלחות, לכלוך ושחיקת מגע), לחבר חזרה את הפרזול ולקחת אותה לאברם הזגג שיתאים זכוכית סבתא לדלת הארונית.
אני בוחרת בלכה מט על בסיס מים כדי לשמור על האותנטיות של מראה השבי שיק של הארונית.
ברוב המקומות אני צובעת 2 שכבות של לכה, למעט המשטחים האופקיים שישמשו לאחסון. במשטחים הללו השחיקה המכנית תהיה גבוהה יותר ואני מוסיפה שכבה נוספת.

כמו כן אני מחברת חזרה את הפרזול שפרקתי, משתמשת ברוב הברגים הקיימים ועושה השלמות לברגים שהראש שלהם נשחק.
הבחירה להשאר עם הפרזול הקיים היא גם עיצובית (אותנטיות?!), אבל גם פרקטית. צירים אחרים היו רחבים מדי וידיות אחרות פחות התאימו למנגנון הנעילה.
הואיל ואני רוצה לשנות את כיוון פתיחת הדלת בהתאם למיקום המיועד של הארונית אצלי במקלחת, אותם המתלים עוברים לצד השני של הארונית. מה שהיה למטה הופך למעלה. (גם מיקום המדפים הושפע בהתאמה)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

התאמת זכוכית חדשה לדלת הארונית:

יכולתי לבחור בזכוכית נקיה כמו הזכוכית שהיתה במקור אולם העדפתי משטח שיטשטש מעט את תכולת הארונית (מי רוצה לראות צמר גפן, בקבוק אלכוהול משחה לכוויות ומברשת שיניים רזרבית???) אז בחרתי בזכוכית סבתא (זכוכית מעוטרת) שגם תשלים את המראה ה”אותנטי” של פעם.

החלק הזה של העבודה כבר שייך לאברם הזגג.
אברהם חיבר את הזכוכית באמצעות סיליקון. הוא לא נעזר במסמרים (כפי שהיה במקור) כי העץ דק ופגיע. הוא גם לא משתמש בסופר 7 מאחר ולדבריו אם הזכוכית תישבר, לא ניתן יהיה להיפטר משאריות הזכוכית שצמודות למסגרת (דווקא מפני שסופר 7 הוא דבק טוב כ”כ…) – מה שהגיוני סה”כ.
ההדבקה בסיליקון מחייבת סבלנות.
לתת לזכוכית לשבת יממה מבלי לגעת בה.

• 

• 

• 

וזהו.
אחרי שהסיליקון התייבש, הארונית מוכנה לתליה.
אני אתלה אותה אחרי שאסיים לעבוד על כל שאר המגרות, שיקבלו לוק חדש כחלק משדרוג חדר המקלחת שלי.
מבטיחה לעדכן צילום גם אז.
בינתיים, מוזמנים חזרה לתחילת הפוסט ולראות איך הארונית נראת אחרי הטיפול שלי.

Related Images:

את השידונת הזו אספתי מהרחוב בזכות הגודל שלה והחלוקה שלה.
לרוב אין לי הרבה זמן להתלבט כי צריך חניה בשביל הפריווילגיה הזו. כשאין חניה, מהר מאד אני חוסמת את הכביש ואני תלויה בחסדי הסבלנות של הנהגים שמגיעים אחרי. אז או שלקחתי או שהצטערתי שלא.
במקרה הזה לקחתי ובהחלט לא הצטערתי.
חוץ מהמימדים של השידה והחלוקה שלה שלכדו את תשומת ליבי, מסתבר כי השידה עשויה כולה מעץ מלא קשה. לא ציפוי פורניר, לא סנדוויץ. כנראה עץ מסוג סייסם הודי. אפילו ה”דיקטים” במגרה ובגב השידה, לא היו דיקטים אלא משטח עץ בעובי של כסמ’.

שלב ראשוני – לחשוף את השידונת המקורית.

לרוב, השלב הראשוני הוא שלב של פרוק.
כאן אין מה לפרק. השידה יציבה מאד אבל מכוסה כולה שכבות של צבע.
אבל גם כאן לפני שמתקדמים, הולכים אחורה.
מסירים תחילה את כל שכבות הצבע.
(ומסתבר שזה כשלעצמו היה קדימה ;-)…)

כך נראתה השידונת (שידונת כי נכנסה בשכיבה במושב האחורי) לאחר שגררתי אותה הביתה:

• 

• 

• 

• 

לשמחתי צובע (או צובעת) השידונת שלי, החליטו לפסוח על החלק הפנימי עם המדף. זכיתי לעץ חשוף גם בתוך השידה והמון עבודה נחסכה לי.
אבל בחוץ זה סרט אחר לגמרי.
שימו לב לשתי(?) שכבות הצבע – לבן וחום. אף אחת מהן לא נעשתה עם איזושהי מודעות טכנית ולו הבסיסית ביותר. הפרזול כוסה לחלוטין כמו גם הברגים, הזכוכית לא חופתה ונצבעה ובאזורים הצבועים יש חוסר אחידות בכיסוי ונזילות של צבע.

שלא תבינו אותי לא נכון-
אני בהחלט מברכת ומודה על רמת העבודה הזו, שאם לא כך והשידונת הזו היתה אטרקטיבית יותר, היא כנראה לא היתה נזרקת ואני לא הייתי מוצאת אותה….

הסרת הצבע.

השידונת הזו היתה טריגר עבורי להתגבר על מחסום קיים ולהשתמש במסיר צבע.
ולמה?
לאור עובי וכמות שכבות הצבע שרציתי להסיר, שיוף (כתהליך מכאני) יהיה כרוך בהמון עבודה, רעש לכלוך ובתחלופה רבה של ניירות (כך שאפילו הוא לא יהיה כלכלי).
הואיל והפרוייקט הקודם שלי היה כרוך בשעות של שיוף ו(כמעט)עלה לי ביחסי השכנות שלי,
שיוף נראה, עכשיו במיוחד, הרבה פחות אטרקטיבי…
פתאום שימוש במסיר צבע, שעד כה נמנעתי משימוש בו בגלל חוסר הידידותיות שלו לסביבה, לאנשים ולחיות, מצטייר כפתרון הכי מעשי וידידותי לסביבה.
ושוב מסתבר שהכל יחסי וצריך לשמור על ראש פתוח. (יחי איינשטיין וחוקי היחסות שלו!)

את פחית מסיר הצבע קניתי בטמבוריה השכונתית. כנראה יכולתי למצא מסיר צבע זול יותר. השילוב של הזמינות עם הבחירה לתת פרנסה לעסקים המקומיים, שווה לפעמים את ההפרש.
מודה שלא עשיתי מחקר על החומרים הזמנים לפני הרכישה כך שאיני מכירה כלל את האופציות הקיימות בשוק. מסיר הצבע שאני רכשתי בהחלט עשה את עבודתו היטב.

ותכלס להסרת הצבע –
פשוט, אבל חשוב מאד להקפיד על כללי בטיחות.

שימו לב, גם אם יחסית לאופציות האחרות הפתרון של מסיר הצבע (במקרה זה) היה ידידותי יותר, עדיין מדובר בחומר כימי שצריך להתמגן מההשפעות שלו.
חובה לעבוד באויר הפתוח מאחר ויש לו אדים רעילים (אין לי מושג אם נשמית יכולה להגן כאן. לא מדובר באבק…)
כמו כן, תשתמשו בכפפות. לא כפפות המנתחים הדקות, אלא כפפות עבות. הכפפות הדקות אוכלו ע”י החומר.
תקראו את ההוראות והצמדו אליהן. במיוחד להוראות הבטיחות.
על משטח אטום שפרסתי על רצפת המרפסת, העמדתי את השידונת והפרדתי את המגרה מהגוף.
הוצאתי מעט מכמות הג’ל/מסיר הצבע לקופסת פלסטיק נקיה של גבינה והתחלתי לישם את החומר עם מברשת זולה (כזו שלא תהיה לי בעיה לזרוק אח”כ) על כל המשטחים בהדרגה (מסיימת משטח, עוברת לבא) ועל הפרזול.

• 

• 

• 

• 

כפי שאתם רואים בתמונות, החומר מתחיל לעבוד ונוצרות מעין בועיות וקילופים על המשטחים.
אחרי זמן מה שנותנים לחומר לעבוד, ניתן להתחיל לקלף אותו עם שפכטל (ספטולה).

• 

• 

• 

• 

בשלב זה הצבע מתקלף כבר די בקלות. (מודה ומתוודה, התרשמתי לטובה מהקלות. לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה זמן ועבודה הייתי משקיעה לו הייתי מנסה לשייף את כל זה בהשוואה לכימיה…)
יש להחריג אזורים שהנגישות אליהם מוגבלת. שם לא הצלחתי להסיר את הצבע, מה שגם יתרום לבחירת הקונספט העיצובי של השידונת הזו.

גם מהפרזול הצלחתי להסיר את הצבע. לפחות לחשוף את הברגים ולפרק הכל. הפרזול לא היה איכותי וחלקו נשבר והתעקם תוך כדי פרוק, כך שויתרתי מראש על ניקוי מלא שלו. בבא הזמן אבחר פרזול חדש.
כל קילופי הצבע עם הפרזול השבור נאספו לפח. ועדיין אני עובדת עם כפפות בעיקר בגלל שאין לי מושג אם גם מגע עם חומר יבש יכול לגרות את העור. (כאמור, מגע עם חומר רטוב בהחלט עושה זאת. גיליתי זאת כשהחומר עיכל את כפפות המנתחים שעבדתי איתם, לפני שגייסתי לעזרי את הכפפות העבות)

אחרי שהסרתי את כל מה שיכולתי עם השפכטל, שטפתי את הארונית ונתתי לה להתייבש בשמש.
לאחר הייבוש הכנסתי את המשייפת לפעולה לשיוף ראשוני, על מנת להשלים את פעולת מסיר הצבע.

השלמות, מילוי ותיקונים.

הסרת הצבע חשפה את גוף הארונית אשר עשוי כנראה מלוחות של סיסם הודי עם משחק הגוונים והטקסטורה המיוחדת שלו אבל גם עם סדקי החיבור והפגמים שיש בעץ.
כך השידונת ניראת לאחר הסרת הצבע:

• 

• 

• 

מי שמלווה אותי כבר זמן מה יודע שלגישתי יש פגמים שלא אנסה להעלים, פגמים שהם חלק מאופי הרהיט, חלק מובנה מהחומר או מההסטוריה שלו. לאור זאת, לא מפחיד אותי לא הפגם, (אם אין לו השלכות מבניות) ולא התיקון שלפעמים מעיד על הפגם.
בפרט כאן בשידונת הזו שהתגלתה כאוצר בלום של עץ מלא שאין לי שום כוונה להעלים. נהפוכו.

אז אילו תיקונים אני עושה?
– ממלאה חורים קטנים בעץ לקבלת משטח חלק באמצעות פילר.
– מוסיפה מילוי שעשוי מדבק נגרים ומאבקת נסורת להשלמת חלקים חסרים או למילוי חורים גדולים יותר.
את המילוי שעשוי מדבק נגרים ומאבקת נסורת עשיתי כששיפצתי את הכורסה שלי. את המילוי שנותר אז עטפתי בנילון נצמד והכנסתי למקפיא.
בפרוייקט הזה השתמשתי בשאריות הללו.

• 

• 

• 

• 

• 

גם כאן כמו שעשיתי בכורסה, אני יוצרת באמצעות לייסט וכליבה (שמהדקת את הלייסט למישור הרצוי) תבנית ומהדקת את החומר הדביק פנימה. את הפיניש אעשה באמצעות פילר עץ שהוא עביד יותר (בו אני משתמשת גם למילוי סדקים וחורים קטנים).
את הלייסט אני מפרקת לפני ייבוש מלא על מנת שלא ידבק לי לשידה באמצעות דבק הנגרים שנמצא בתערובת (בשלב זה החומר כבר לא דביק אבל עדיין עביד מעט).
אחרי ייבוש מלא של התערובת (כשהיא קשה), אני מסיימת עם פילר עץ וסותמת גם את כל החורים והסדקים. לאחק ייבוש, משייפת היטב, עושה מקצה שיפורים ומסיימת עם העץ.

רוב השידה תזכה לגימור של לכה שתעמיק את גוון העץ ותדגיש אותו כפי שהוא.
אם יש בו פגמים לא אנסה להסתירם. הם ישארו חשופים וגלויים כמו העץ עצמו.

הקונספט העיצובי של השידונת הזו וממה צמח

ליד דלת הכניסה שלי מבחוץ העמדתי כסא שמיועד לשיפוץ ועליו ארגז.
זה היה מיועד גם למשלוחי מזון בתקופת הקורונה אבל גם למסירת חפצים שתיאמתי און ליין ולא תמיד בזמנים שהיו נוחים לי. כך יכולתי להשאיר את החפצים בארגז והם נאספו בזמן שהיה נח לאוספם.
בזמנו חשבתי שאשפץ את הכסא בבא היום בדיוק למטרה זו.
עד שמצאתי את השידונת הזו שהתאימה בדיוק ונראתה כחלופה טובה לכסא.
היעוד המסויים של פריט, כאשר הוא ידוע מראש בהחלט יכול להתוות קונספט עיצובי.
ספציפית במקרה זה, ” כל הכוכבים הסתדרו בהתאם” ונראה (לי לפחות) שהקונספט העיצובי הגדיר את עצמו…

אז אילו “כוכבים” לקחו חלק בקביעת הקונספט העיצובי?

1. בחירת יעוד ספציפי ומקום לשידה.
2. הדלת שלי שאין עוד אחת כמוה.
3. העובדה כי השידה עשויה עץ מלא ואין לי שום כוונה להסתיר זאת.
4. בעיות טכניות ונגישות מוגבלת בחלקים שונים בשידה בהסרת הצבע.

השידה ברובה תישאר חשופה (עם גימור לכה).
העץ , הטקסטורה שלו וההסטוריה שלו שמקבלת ביטוי בשטח הפנים של העץ, ישאר חשוף.
החלק הזה בבחירה הקונספטואלית שלי כמעט מנוגד לרעיון העיצובי של הדלת, שם כיסיתי כל זכר שהוא לחומר (פלדה…) ממנו הדלת עשויה.
אבל אזורים בשידה שהגישה אליהם היתה מוגבלת מבחינת הסרת הצבע, יכוסו לחלוטין באותה הטכניקה שכיסיתי את הדלת. עם אותה אינציקלופדיה בדיוק כדי ליצור את הרפרנס.
גם את הפרשנות הויזואלית שנתתי לדלת באמצעות ציור אני לוקחת (בוריאציה כמובן) גם לשידה הזו. בנגיעה.
שתעמוד ברשות עצמה מחד ומאידך שהקשר בין הדלת לשידה, בהיותן צמודות פיזית, יהיה טריוואלי.

ולמה חשוב לי לשמר גם את עצמאותה הויזואלית של השידה?
יבוא יום ואולי ארצה להעזר בה במקום אחר, בלי שום קשר לדלת שלי. השידונת הזו תצטרך להראות טוב גם כשאין את הרפרנס לדלת. במקרה זה, הפרשנות שלי תתקבל כסוג של קריצה.

כיסוי האזורים בשידונת בהם לא הצלחתי להסיר את הצבע

האזור הכי בעייתי היה אזור המדף הפתוח.
בגלל החלל הנמוך ובעיית נגישות, לא ניתן היה לישם את החומר עם מברשת (ספוג או סמרטוט לא היו רלוונטיים מבחינתי בגלל שניסיתי להמנע ככל שניתן ממגע ישיר עם החומר).
הואיל ושם ממילא נוצרה בעיה, לא התאמצתי במיוחד לפתור את הבעיה בתוך המגרה.
(בחזית המגרה דווקא כן הסרתי את כל הצבע מאחר ובשלב זה עוד לא ידעתי בוודאות מה יכוסה ומה לא. כנל עם הכנף, מסגרת הזכוכית)

• 

• 

• 

• 

אם אתם מכירים את הדלת שלי, אתם יודעים שהיא כוסתה כולה בקרעי דפי אנציקלופדיות.
זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות כאן. ואני מתכוונת להשתמש באחת מהאנציקלופדיות על מנת לשמור על אותו הפונט ועל הגוון המדוייק של הדף.

מתחילה עם הנישה עם הגישה המוגבלת –

• 

• 

• 

• 

יש לי כבר מוכן בבקבוק דבק שדולל כבר במים.
בתוך קופסת פלסטיק (עם מכסה. שאוכל לסגור ושהדבק לא יתייבש) אני קורעת דפים מהאינציקלופדיה הרצויה לקרעים בצורות שונות ובגדלים שונים. על הקרעים הללו אני שופכת מהדבק המדולל ומערבבת (מבלי ליצור קיפולים בקרעים) כדי שכל הקרעים יכוסו בתערובת.
כשהקרעים מכוסים בתערובת הדבק אני מתחילה לכסות איתם את המשטחים שהצבע לא ירד מהם, מכל הכיוונים.
שימו לב לשמר קוים ישרים.
אני עושה זאת באמצעות חיתוך הנייר (לפני קריעת הדף ולפני המגע עם תערובת הדבק) עם סכין יפני – דבר שנותן לי צד אחד חתוך ישר וכל שאר הצדדים קרועים.
את הצד הישר אני מצמידה לקו הרצוי.
כמובן שניתן להשתמש בשולי הדף כקו אולם אז יש את האזור הריק מטקסט בשולי הדף ולא תמיד אני מעוניינת באותם שוליים ריקים.

באותה טכניקה בדיוק אני מכסה את המגרה מכל הכוונים (כמעט):

• 

• 

• 

• 

• 

ולאחר התלבטות אני מכסה גם את מסגרת הכנף באותה הטכניקה בדיוק. בחוץ ובפנים.

שימו לב שכאן אני זקוקה להרבה יותר קרעי נייר עם פאה אחת ישרה (קו המגע עם הזכוכית) אני נעזרת בסכין יפני ובסרגל. שאר הפאות יהיו קרועות כרגיל.

• 

• 

• 

• 

שימו לב שבצד הפנימי אני לא מכסה את הלייסט, שניתן יהיה להסירו אם וכאשר יהיה צורך להחליף זכוכית.

הכנה לפרזול

הפרזול שהיה במקור נהרס כשניסיתי לפרקו (לאחר הסרת הצבע), כך שלצערי לא יכולתי לעשות בו שימוש חוזר. בכל מקרה גם לו יכולתי לעשות בו שימוש, אולי הייתי נעזרת בו בפרוייקט אחר. כאן חיפשתי פרזול אחר.
יש לי אוסף של ידיות שפרקתי משידות ודלתות וארונות שהושלכו (לא הכל אפשר לאסוף הביתה לצערי. מקום האחסון הוא משאב מוגבל) שמוכן ומזומן בדיוק למקרים כאלה. אז צרפתי ידית שפורקה לצירים שהוזמנו לפרוייקט אחר ולידית אחרת שקיבלתי מחבר פייסבוק. הם הותאמו זה לזה בגוון המתכתי שלהם על מנת ליצור מכנה משותף.

זוכרים שמדובר בעץ מלא?
אז מדובר בעץ מלא שהוא גם קשה. המשמעות של הקושי שלו היא שאני צריכה להערך מראש עם חורים לפרזול כי נסיון להחדיר ברגים בלי הכנה נתון לכישלון אם ב(אי)חדירת הבורג, שחיקת ראש הבורג והריסת הביט (אם משתמשים במברגה חשמלית)

לפני שאני ממשיכה הלאה (עיצוב מדוייק וגימורים…) אני בוחרת, ממקמת ומוודאה היתכנות של הפרזול שבחרתי.

• 

• 

• 

• 

• 

אני קודחת ומרכיבה את כל הפרזול, מוודאה שהכל מסתדר ואז מפרקת. פעם הבאה שארכיב זה יהיה ממש בסוף, לצורך הכנסת השידונת לתפקוד מלא.

חיבור השידונת לדלת שלי.
רעיונית. בטח שרעיונית….

אם עוד לא ראיתם את הדלת שלי, זה הזמן להכנס ולפחות לראות את התמונות. כדי שתבינו איך ולמה ובאילו נקודות אני יוצרת את החיבור.
ראיתם? אתם יודעים כבר איך טיפלתי בדלת שלי? מעולה.
אז חוץ מהשימוש בטכניקה של דקופז’ קרעי דפי אינציקלופדיות שיתכתב עם הדלת, רציתי להכניס גם את הקומיקס (כמובן!) וגם את הציור.
ממש בנגיעה. סוג של קריצה, או ציטוט. לא יותר.
כאן כמו שם התהליך היה כרוך בחיפוש השראה ונסיון לדייק את הנגיעה ההיא. היו מעורבים כאן שיקולים שונים טכניים ונושאיים וההתלבטות כרגיל שותפה בפורמט משפחתי וזכתה לצוות חשיבה מורחב.
בדלת המוטיב אמנם היה טיפול בתפר/נקודת המגע בין האנגלית לעברית אבל הדימוי הויזואלי היה של בד.
אז את הדימוי הויזואלי הזה לקחתי לשידה שלי.
מפה לשם, אחרי שכמה אופציות נבחנו ונפסלו, אחרי שהרעיון התגבש והתמצק זה מה שיצא:

את תפקיד הוו, שבמקרה זה הוא אמיתי לחלוטין ולא מצוייר, מילא ציר דלת של ארונית שנמצאה בגפה.
אחרי שהקונצפט נבחר והקומיקס התווסף, החור לציר נקדח ובבא הזמן הוא הוברג פנימה. התפקיד שלו ויזואלי לחלוטין. אם כי אם מישהו יתעקש לתלות עליו דבר מה, זה בהחלט אפשרי.

ואיך זה קורה טכנית?

בדיוק באותו התהליך ועם אותה סקלת צבעים מונוכרומטית של בין שחורים ללבנים, כמו שנעזרתי בה בדלת.
תחילה אני מודדת ומדביקה את הקומיקס, אח”כ קודחת את החור לציר (ומוודאה שהוא מתאים לצרכי) ולבסוף מציירת ומוסיפה צללים.

• 

• 

• 

ולפעמים קורות גם פאשלות. מה עושים?

בשלב מאוחר יותר, כשכבר הייתי בשלב הלכה, עשיתי שטות והנחתי את המגרה על הציור מתוך הנחה מוטעת שהוא יבש כבר.
לצערי, כשהרמתי את המגרה, חלק מהקומיקס התקלף.
זה חייב אותי נקודתית לעשות תיקונים:
– להסיר את החלק הפגום ולנקות קצוות.
– להדביק חלק חלופי. לשמחתי האזור קטן וחלקי מאד וממילא אין המשכיות נושאית. אין כל בעיה לעשות טלאי ממקום אחר. לכאורה ניתן להדביק על. אני מעדיפה להסיר את החלק הפגום ולשתול אחר במקומו כדי לשמור על המשכיות המישור.
– לעשות השלמות של צלליות.
– ולהשלים את הגימור.

• 

• 

• 

• 

בסופו של דבר, לא הייתם מבחינים כלל בתיקון הזה אלמלא הייתי מפנה את תשומת ליבכם.
הערך המוסף שלו הוא לימודי/טכני נטו – היכולת להתמודד עם בלת”ם כשהוא קורה, למרות הפאניקה הקלה שמשתלטת עלינו לרגע.
כמעט הכל ניתן לתקן.
בפרט בטכניקה הזו שהיא סלחנית כל כך.

עוד קצת וזהו…

אחרי שהציור מוכן, ולפני גימור הלכה (ולפני שאני שוכחת שוב ;-)) צריך לחתום על היצירה.
נושא החתימה מתברר כבלתי אפשרי באמצעות חותמת החום שיש לי. זו תוצאה ישירה של עץ קשה מאד.
מכיוון שכך, הדבקתי (שוב, כמו בדלת) את הלוגו שלי ובא לציון גואל.

• 

• 

גימור והגנה על השידונת-

עכשיו צריך להגן על השידונת עם גימור לכה (ועל האזורים עם כיסוי הנייר עוד שכבת דבק בין לבין). במקרה זה לכה מט.
תחילה על העץ שנחשף ואח”כ גם האזורים המכוסים. שימו לב, בתוך המגירה, כדאי להוסיף עוד שכבה או שתיים מאחר ורמת השחיקה שם תהיה גבוהה יותר.

• 

• 

פינישים –

אחרי שהלכה יבשה, צריך לנקות את הזכוכית משאריות לכה ודבק.
(לא הגנתי עליה בכוונה. נסיון העבר לימדני שיהיה לי קל יותר לנקות מאשר להגן על קו המגע עם מסקינטייפ ולנקות אח”כ את הזכוכית גם מדבק שירד מהמסקינטייפ וגם מצבע שחדר מתחתיו . אבל זו אני וכנראה יש לי באג בנושא הזה… אתם בהחלט מוזמנים להגן על הזכוכית בקו המגע ולחסוך לכם את הצורך בניקויה)
אני נעזרת בסכין יפני שמצליח להגיע לכל הפינות ולדייק מאד.

• 

• 

אחת משתי התמונות היא משלב ראשוני יותר של ניקוי הזכוכית משאריות הצבע איתן היא הגיעה.
לא הייתי מוותר על הניקוי המקדים והגס יותר הן מפני שזה משאיר את הניקוי הסופי עדין יותר, הן מפני שהתהליך המקדים יכול לחשוף בעיות שממש לא יהיה כיף לגלותן לאחר העבודה שנשקיע (סדקים סמויים, קושי בהסרת צבע וצורך בטכניקות אגרסיביות יותר…)

ולסיום סיומת, הרכבת הפרזול (זוכרים שעשיתי את החורים מראש? אז עכשיו זה קל קלי קלות):

• 

• 

• 

לכאורה זהו.
אבל לצערי עדיין לא.
בשלב זה, מסתבר שהמגירה נכנסת ויוצאת קשה ומתחככת במסגרת העץ.
זו לא מגרה עם מסילות שמקלות על התנועה ולעולם היא לא תזוז באותה קלות כמו אותן מגרות.
ובכל זאת…
אני משייפת מעט את הפינות ואת פסי המגע בין המגרה לשידה. אפשר גם למרוח ווקס (או לעבור עם נר, בדיוק כמו שעושים עם ר’צ’רץ’ תקול) כדי לסכך את התנועה.
זה יותר טוב ואני מסתפקת בכך.

וכך ניראת השידונת בכניסה לבית שלי, ליד הדלת שלי 🙂
עם עציץ או בלי.
עדיין לא סגורה על זה…

ועד לפעם הבאה שניפגש –
(כנראה בחסות קולב וינטאג’ שמצאתי, שעדיין אפילו לא התחלתי לעבוד עליו…)

מאחלת לכם שנת לימודים טובה יותר מהשנה שחלפה (טוב נו…לא חכמה…).
זכרו שחוסר וודאות על הקשיים שהוא מביא איתו, יכול לאפשר ראיה אחרת קצת ולהיות כר נרחב ליצירתיות ולמציאת דרכים ופתרונות חדשים להתמודדות.
מנפו את המצב ושמרו על אופטימיות 🙂

Related Images:

הנסיון שלי לתאר את ארונית האמבטיה (שבתוכה יהיה כבר סל הכביסה ושיהיו בה מדפים לאחסון) לבני משפחתי, הסתיימו לרוב במבט מזוגג ובשאלה “למה צריך?”
האמת, שאלה טובה…
אם משהו עובד (גם אם הוא ספסל פושט שמתפרק בכל תזוזה…), למה צריך להחליף אותו? 
ה”זמני” איכשהו בשגרת היום יום, הופך לדבר שמתרגלים אליו, ואם התרגלנו, למה לשנות?

כשאני רואה משהו, אני רואה את הפוטנציאל שלו ואני גם נהנת מהתהליך בו הפוטנציאל משתלב עם הצורך והופך למשהו מוחשי. גם אם לא בהכרח צריך להחליפו.
(תמיד אפשר להסתפק בספסל מתפרק, לא?)
בשבילי ההשקעה היא אתגר וכיף והשינוי הוא הרפתקה.
אז גם כאן שיניתי… 

עכשיו, ארונית האמבטיה שלנו כבר מתפקדת במקומה.
ונדמה לי שהבנות שלי דווקא מרוצות מהשדרוג.
(עדיין אפשר לזרוק אחרי אימון, את בגדי האימון ה”ריחניים” על הארונית? אז הכל בסדר…)
אומרים שלטוב, מתרגלים מהר.

ארונית האמבטיה – שהחלה את דרכה כבר משקאות שנמצא ברחוב-

גם את ארונית האמבטיה שלנו בגרסתה המוקדמת מצאתי ברחוב בעקבות פרסום בקבוצת פייסבוק בה אני חברה יחד עם עוד חלק של מזנון שנגרר כלאחר כבוד למכוניתי.
(מזהים בתמונה את ארונית האמבטיה שלי?)

מחלקו האחר של המזנון פורק הסוקל שהפך כשלעצמו למדף בפינת העבודה אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן. (חלק המזנון עצמו עוד לא טופל ומחכה בסבלנות לזמנו)
בר המשאות (שהיו עדויות כי היה רק אחד החלקים ממזנון מורכב) הפך כאמור ל ארונית האמבטיה שלנו.
כך נראה בר המשקאות כשהגיע אלי הביתה:

וכך הוא נראה פתוח (אחרי שהוצאתי ממנו את המדפים והמחיצות מזכוכית שאשתמש בחלקם גם בארונית שלי):

פרוק:

בשלב ראשון פרקתי את הדלתות,את כל המסמרים והברגים ואת כל הפירזול מהארונית כולל החיבור לחשמל.
ה-כ-ל נשמר. בחלק מהדברים יעשה שימוש חוזר בהמשך. (בכנות, בשלב זה לרוב איני יודעת מה יכול להיות לעזר בהמשך אז כשגרת עבודה שלמדתי עוד מפרוק הספה בזמנו, הכל נשמר!)
     
    

גם כאן יש סוקל נמוך (כ5 סמ’) שבכוונתי להפטר ממנו.   

במקרה זה, אין לי צורך לשמר אותו כך שהפרוק שלו פחות מורכב (אולם גם כאן, אלגנטי זה לא…) ואני משתמשת בכל הטכניקות שהתנסתי בהן בפרוק הסוקל שהפך למדף + שימוש בג’יטסו ופטיש שהופכים את כל התהליך לפשוט יותר.
  
לצד הזה (התחתון) של הארונית אחבר גלגלים והוא לא יהיה חשוף. כך שאני משייפת מעט להסיר חתיכות עץ בולטות ועוברת הלאה.
הואיל ותהליך המטמורפוזה של הארונית לא נעשה ברצף וגדם הארון ישב אצלי בבית זמן מה, הרכבתי לו כבר בהתחלה גלגלים על מנת שאוכל לנייד אותו בקלות ממקום למקום (בשלב מאוחר יותר החלפתי את הגלגלים לגלגלים גדולים יותר שהתאימו לי יותר לפרופורציות הכלליות של הארונית)

תכנון-

עם הזמן (ולא מעט קלומטרים של שחיה… ברצינות לגמרי.  כל כך הרבה בעיות פתרתי בזמן שחייה…זמן שקט בלי הפרעות. נטו מחשבה, או מדיטציה.)
התגבש אצלי איך אני רוצה שתהיה ארונית האמבטיה שלנו ואיך אני רוצה שהיא תתפקד.
רעיון.
קו מנחה.
גם אם לא כל הפרטים היו פתורים לחלוטין.
זו סקיצה זריזה שעשיתי בזמנו, בעיקר כדי להמחיש את הרעיון הכללי ולהבהיר לעצמי איפה נקודות התורפה שאצטרך להקדיש להן מחשבה שניה ושלישית.
משמע, להבין במהותו את הפתרון הטכני (ואיפה יופעלו כוחות שצריך לתת להם מענה), את ההשלכות של אותו פתרון ואיך ניתן ליישמו.

במקור חשבתי להשתמש בחבלים שיעברו דרך גב הארונית וייקשרו לדלת.
הפתרון של החבל עבר אבולוציה ואתייחס לפתרון, לשלביו ולהתפתחות שלו בהמשך.

הכנת ארונית האמבטיה לעבודה:

החלק של ההכנה הוא לרוב החלק הפחות אטרקטיבי ופחות זוהר.
(ובמקרה הזה אצלי, כנראה גם יותר מרעיש, מה שגרם לשכנים שלי להתדפק על דלתי בחמת זעם…) –
שיוף, מילוי חורים (טוב, זה לא מרעיש…) ומיקום הצירים מחדש.

שיוף:

באזורים שייצבעו, השיוף יכול להיות שטחי יותר, רק לצורך חיספוס שישפר את האחיזה של הצבע.
באזורים בהם אני רוצה להשאיר את טקסטורת העץ חשופה, השיוף חייב להיות יסודי ומאידך זהיר כדי לא לפגוע בפורניר.

שימו לב, כשאתם משייפים ציפוי לכה מעל פורניר (או עץ מלא, כמובן), בתחילה המשטח חלק, אולי טיפה מבריק וכהה.
עם התקדמות תהליך השיוף, המשטח ילבין ויתחספס. המשטח שוב יתכהה (קצת פחות משהיה בהתחלה) לאחר הסרת הציפוי לחלוטין.
בסופו של דבר המשטח יהיה טיפה מחוספס למגע, כהה ומאובק. יש להסיר את האבק עם סמרטוט מעט לח וממש לפני צביעת הלכה בהמשך, שוב.

בצידו של הארון יש כתם כהה וחורים. באזור הכתם הארונית היתה כנראה מחוברת וצמודה לחלק אחר במזנון.
בתמונה אתם יכולים לראות אזורים בהם הציפוי החלבי עוד לא הוסר לחלוטין וגם כי באזור הכתם הציפוי הוסר והכתם…נשאר.
גם כשהמשכתי לשייף באזור הנ”ל הגוון החל להתבהר רק… כשציפוי הפורניר נפגע.
לאור זאת החלטתי לוותר.
הסרתי את כל ציפוי הלכה אבל באזור הכתם אצטרך לטפל בגישה אחרת…

מילוי:

הואיל וידעתי פחות או יותר מה אני הולכת לעשות, היו חורים שהשארתי, מה שיחסוך לי מדידות בהמשך. את כל שאר החורים, כולל השקעים שנוצרו עבור הצירים, סתמתי בשפכטל עץ. בחלק החיצוני של הארונית בשפכטל כהה ובחלק הפנימי בשפכטל בהיר.
אמנם האזורים הללו הולכים להצבע, אבל אני רוצה להמעיט בהבדלי גוונים. אם יש לכם רק גוון אחד של שפכטל, אל תקנו במיוחד. לכל היותר, שכבה נוספת של צבע תעשה את העבודה.     
תהליך המילוי לפעמים הוא כפול. אני ממלאה את האזורים הדרושים בחומר מילוי, משאירה לייבוש, משייפת ולפעמים ממלאה שוב היכן שנדרש ושוב משייפת.
בד”כ זה מספיק.
כדי למלא את השקעים לצירים בדפנות (שהם מגולפים מהפינה) אני נעזרת בלייסט עץ.
את הלייסט אני מהדקת לארונית עם כליבה וממלאה בחומר מילוי. הכליבה (ולייסט העץ) נשארת עד לייבוש מלא של חומר המילוי.

מיקום צירים חדשים-

עקרונית, אני לא בטוחה שהשלב הזה שייך להכנה. הכנסתי אותו לכאן בגלל הסיבה הבנאלית שגם הוא מרעיש עולמות וקומם עלי את זעמם של שכני…
(להגנתי יאמר שגם אם עבדתי במרפסת, תמיד עבדתי בשעות המקובלות בחוק. לא בגלל החוק. בגלל הרצון להתחשב. ולמרות זאת כנראה אצטרך להתחשב טיפה יותר בהמשך…)
כדי לחצוב שקעים לצירים (במקור הם היו צידיים, בארונית שלי הם יהיו מלמטה) אני משתמשת במכשיר מולטי טול שיש לו מן משורית לחציבה. 

אני מודדת היטב (פעמיים) מסמנת ומתחילה לחצוב בעץ.
    
    

השקעים לצירים, ממש, אבל ממש לא יפים. אין לי מושג איך ניתן לעשות את השקע נקי ויפה כמו בנגריה. אולי אין לי את הכלים הדרושים ובוודאי אין לי את הנסיון.
למרות זאת, גם השקעים החובבניים שלי יעשו את העבודה לה הם נוצרו.

---

זה בדיוק המקום להסתיר את פני ולהתוודות על טעות שעשיתי (מודה שמרוב בושה, שקלתי להחליק את זה ולא לספר לכם…)
אבל…אם לשתף אתכם בטעות האומללה שלי יחסוך מכם אותה ודומות לה, היה שווה לטעות. ולהחשף…
אז מטומטמת, חסרת נסיון שכמותי, אמנם מדדתי פעמיים ודייקתי לדאבוני במיקום, אבל טעיתי ב…חישוב מיקום הציר. 
זיכרו…כשאתם ממקמים את הציר, יש לוודא שהוא גם יוכל להפתח…

בסקיצה יש שני חתכים,שתי אופציות למקם את הציר בחלק התחתון של ארונית האמבטיה.
תגידו אתם:
אלו משתי האופציות גם תהיה אפקטיבית?
לפי איזה אופציה חצבתי לראשונה וממש לפני שחצבתי גם בדופן הארונית, הבנתי את טעותי ועשיתי את האופציה האחרת?

---

טעות לעולם חוזרת. אבל עכשיו אתם מודעים, אז תמנעו ממנה….

כפי שאתם מבינים (וכפי שהמורים שלנו אמרו לנו בעבר) מה שלא עושים עם הראש, עושים עם הרגלים. במקרה הזה עם הידיים ועם מולטי טול…
כשתצטרכו למקם צירים, הקדישו לזה מחשבה שניה ושלישית ואולי איזו סקיצה קטנה. תחסכו לעצמכם עבודה…
אז כן,
נאלצתי למלא עם שפכטל עץ את החציבות המכוערות שעשיתי ,לסמן שוב את המיקום החדש ולחצוב שוב מחדש. (לדאבונם של שכני… המכשיר הנ”ל לדבריהם מרעיד אמות סיפים. הם השתמשו בשפה פחות מליצית…)

אגב, לא ניתן לוותר על חציבת השקע בעץ, כי לציר יש נפח.
אם לא נחצוב בעץ, לא נוכל למקם היטב את הציר והסגירה לא תהיה נקיה.
מזל שהצד הזה ממילא יצבע כך שהטעות שלי תיספג, תעלם מאחורי שכבת צבע ותסתכם בעבודה מיותרת.

 
אמנם לא צבעתי עדיין, אבל אני ממקמת את כל הפירזול, מוודה שהכל תקין וחדי העין יבחינו כי גם מקבעת עם ברגים.
כמובן שלאחר מכן אני מפרקת שוב את כל הפירזול (צירים ומגנטים) מאחר ואיני רוצה ללכלך בצבע בשלבי הצביעה. אבל, לאחר שאסיים לצבוע, החורים כבר יהיו ולא אצטרך אז לבדוק, לסמן לטעות ולתקן.

פיתרון לסל כביסה כחלק אינטגרלי מהארונית –

כפי שכתבתי בהתחלה, הפיתרון לסל הכביסה עבר אבולוציה והשתנה בדרך.
הפיתרון הטכני של סל הכביסה בארונית צריך לכלול:
– מנגנון סגירה שבשבילו אני מנצלת מגנט שהיה במקור בבר המשקאות ופורק ממנו.
– מעצור כלשהו שיגביל את פתיחת הדלת.
– מנגנון שיפתח גם את סל הכביסה עם פתיחת הדלת.

בתחילה חשבתי להשתמש בחבל עבה שיושחל בחורים שאקדח בדלת ובגב הארונית.
החבל יהווה מעצור שיגביל את פתיחת הדלת וגם יושחל בסל הכביסה כך שהוא יפתח עם פתיחת הדלת.
על מנת שגב הארונית יעמוד בלחצים ולא ישבר (כולה דיקט…דמיינו מה קורה כשמופעלים עליו כוחות…), חשבתי לעבות אותו נקודתית.
זו הסיבה שהדבקתי חתיכת עץ לדיקט של גב הארונית.

הואיל ולא רציתי פתרון בו יבלוט דבר כלשהו מאחור (החבל שיעבור מבחוץ), החלטתי לשנות גישה. חשבתי לנצל את העובי של הלוח ולהבריג בו ווים. בתוך הווים להשחיל את החבל (כך שיהיה פנימי בארונית ולא מחוץ לארונית)
  

אח”כ חשבתי שבעצם אין סיבה לקדוח בדלת הארון על מנת להשחיל את החבל.
אפשר להשתמש באותו פיתרון של וו מוברג בצידה הפנימי של הדלת וכך לא לפגוע כלל בצידה החיצוני של הדלת.

גם בידית לפתיחת הדלת לא יהיה צורך מאחר והדלת אמורה לבלוט כלפי מעלה כך שיהיה נוח לאחוז ולפתוח אותה גם ללא ידית.

והינה חסכתי כמה קדיחות וחורים בעץ באמצעות פתרון חלופי נגיש וקל יותר ליישום.

בשלב הבא החלטתי שאוכל להחליף את החבל בשרשרת.
השרשרת יוצרת את המעצור הרצוי לדלת. את גודל הפתיחה ניתן לשנות בקלות ע”י החלפת הטבעת המושחלת בוו.(כמו כן, סל הכביסה יהיה תלוי על השרשרת וייפתח עם פתיחת הדלת.

בדיעבד, אולי יכולתי להבריג את הווים הפנימיים בדופן העליונה של ארונית האמבטיה ולחסוך את הדבקת העץ לגב הארונית.
(אם כי לוח העץ הנ”ל קיבל תפקיד נוסף בייצוב מחיצת הזכוכית… אתייחס לזה בהמשך.)

מפת ירושלים בגב ארונית האמבטיה –

הבחירה במפה לכיסוי גב הארונית היתה דומיננטית והשפיעה על כל אופי הארונית בסופו של דבר.
אם אתם רוצים למקם את הרהיט במרחב מסויים ואתם רוצים שתשתלב בו, כדאי לקבל ממנו השראה ולהתחבר לסקלת הצבעים בו (בכל יחס שתבחרו, אם להשתלב, אם לתת קונטרה…)
במקרה שלי זה היה לי פחות חשוב ושיקולים אחרים הנחו אותי.
רציתי להדביק טפט או תמונה כלשהי שתהיה רציפה ולא תיתן תחושה של פסיפס.
מאחר ויש לי כמה מפות מפעם שזו דרך מצויינת לשמר אותן הבחירה בסופו של דבר היתה בין 2 מפות שהתאימו בגודלן:

בסופו של דבר בחרתי במפת ירושלים משנת 1982.
במפה זו ממש השתמשתי בזמנו והיא אף התבלתה, הודבקה בקפלים וכוסתה בניילון לצורך הגנה. הבחירה במפה זו הכתיבה גם את הבחירה בצבע שאיתו אשלים את הארונית
(או… שהאהבה שלי לצבע הירוק הכתיבה את הבחירה במפה. תבחרו 😉 )

הדבקת המפה על גב הארונית –

תחילה הרטבתי במברשת עם מים את משטח הדיקט שפרקתי מהארונית.
לאחר מכן התחלתי למרוח בשלבים פסים של דבק פלסטי שדולל מעט במים. דילול הדבק במים הופך אותו לעביד יותר וכך קל יותר למרוח ממנו שכבה דקה. אני מורחת פס של כ7 סמ’ דבק, מצמידה את המפה, מיישרת ומשטחת את כל בועיות האויר ועוברת הלאה לפס הבא.

    
גם את העץ שהדבקתי אני עוטפת באותה הדרך. מנסה היכן שניתן לשמור על המשכיות.
אחרי שהכל הודבק ושוטח והתייבש, אני מסירה את הקצוות באמצעות נייר לטש.

ובשלב זה, אני מורחת על כל המפה המודבקת שכבה של דבק מדולל בקצת מים, משאירה לייבוש מלא ומיישמת שכבה נוספת.
לאחר ייבוש מלא, אני משייפת את כל הקיפולים והבליטות על מנת להחליק קצת יותר את המשטח ולאחר ניגוב והסרת האבק, יישום של כ-3 שכבות לכה עם זמן ייבוש בין שכבה אחת לבאה אחריה.

צביעה –

לגמרי במקרה, גווני המפה שנבחרה הם חום וירוק. התמזל מזלי והפורניר של הארונית בגוון חום. ומזלי אף שיחק לי יותר ובין הצבעים שנשארו לי מעבודות קודמות, יש לי גוון מתאים. תודו שבהתחשב בכל “צרופי המקרים” הללו הבחירה בירוק שתואם לגוון הירוק במפה מתבקשת.
אהה…ואני גם אוהבת ירוק.

אז איך בעצם תהיה החלוקה? איפה אצבע בירוק ואיפה אשאיר את הפורניר?
לצורך העיקרון, כל השטחים הפנימיים של הארונית יצבעו בירוק (משמע הדפנות הפנימיות של הארונית והצד הפנימי של הדלת.

תכלס, הגוון הירוק גם גלש החוצה.
זוכרים את הכתם? אז הכתם יגודר בפס של מסקינטייפ איכותי וייצבע בירוק.
      

יש מקומות בהם השימוש במסקינטייפ הוא טרחה מיותרת לדעתי (בעיקר במפגשים בין מישורים ובידיו של מי שאחיזתו יציבה).
לא כאן!
כאן, כשבמישור אחד נפגשים בקו שתי טקסטורות, שני צבעים ושני חומרים, חשוב מאד להיות סופר מדוייקים.
מסקינטייפ איכותי יוכל לתת לזה מענה מספק למדי. (למנוע ככל הניתן חריגות מהקו)

כמו כן, 
אם שמתם לב, הדלת בחזית הארונית מחולקת לריבועים ע”י חריצים.
גם את החריצים הללו צבעתי בירוק.
       

ראוי לציין כי לא הצלחתי להכנס ולשייף בתוך החריצים כך שבמקרה כזה חשוב להשתמש בצבע שניתן לצבוע איתו ישירות ללא שיוף או לחילופין, לשלב שלב ביניים של צבע מקשר.
גם כאן נעזרתי במסקינטייפ כדי לא לצבוע את ריבועי הפורניר שישארו כפי שהם (עם גימור לכה כמובן)

ומה עם הקנטים?

גם אם זה נראה זניח (זה לא!) יש להתייחס ולטפל גם בקנטים של הארונית.
ככלל, כפי שאמר האדריכל מיס ון דר רוהה “אלוהים נמצא בפרטים” ובהחלט לא מספיק להגיע עם רעיון כללי מרשים, חשוב לבחון אותו (וליישם אותו!!) ברמת הפרט.

בעבודה הזו על הארונית, מעבר לפתרונות הטכניים שצריכים להשתלב במראה ובעיצוב, המוטיב העיקרי היה חיבור בין צבע וטקסטורה: פורניר עץ (גוון וטקסטורה), מפה ישנה וצבע ירוק שגם חיבר ביניהם וגם נתן מענה פונקציונלי לכיסוי פגמים.
מאחר והקנט נמצא באמצע בין הפורניר בחוץ לצבע הירוק בפנים, שימוש במוטיב השלישי שמשמש בארונית, במפה , נראה לי מתבקש כאן.

לצורך העניין את שאריות המפה חתכתי לרצועות של כ2.5-3 סמ’:
 ובאמצעות מכחול מרחתי דבק על הקנטים והדבקתי את הרצועות. גם פה, חשוב לשטח היטב ולוודא שהכל מודבק.
    
לאחר יבוש אני מסירה את הסרחים באמצעות שיוף הפינות.
יש לציין כי בדלתות בר המשקאות שנסגרו אחת כלעומת השניה היו בלט באחת ושקע בשניה.
הדלת בה אני השתמשתי היתה הדלת עם השקע, אותו מילאתי בשפכטל עץ ושייפתי להחלקה ליצירת מישור אחיד לפני הדבקת המפה.

לאחר ייבוש הדבק, גם כאן, כמו בגב ארונית האמבטיה,  יישמתי שתי שכבות של דבק, עם זמן ייבוש ביניהן, שיוף ושלוש שכבות של לכה.

גימור –

לכה:

תחילה יש לאטום את ארונית האמבטיה. במקרה זה יש לזה חשיבות יתרה כי היא תמוקם בחדר לח. הגימור יהיה שלוש שכבות של לכה (על בסיס מים כמובן…) בגימור מט משי על כל החלקים.

חיבור גב ארונית האמבטיה בחזרה:

 
הגב שפורק בזמנו, חובר חזרה באמצעות אקדח מסמרים.

פירזול:

לאחר שהכל יבש מרכיבים את הדלת עם הצירים (שמיקמנו כבר בשלב קודם),
קודחים ומבריגים את הווים,
                  
ממקמים את השרשראות ואת סל הכביסה התפור שלנו.(תפרתי אותו בעבר ולא ארחיב עליו כאן. למי שיש שאלות, מוזמן לפנות אלי ואענה כמיטב יכולתי)

                         

מחברים את המגנט שפורק בזמנו מבר המשקאות.
                 

עכשיו סל הכביסה מורכב ודלת הארונית מתפקדת.

החלפת הגלגלים:

כפי שכתבתי בזמנו, כשראיתי את הארונית מורכבת, הגלגלים נראו לי קטנים מדי לפרופורציות שלה אז החלפתי אותם בגלגלים גדולים יותר.

והמדפים…

לגבי המדפים התלבטתי כמעט עד הרגע האחרון.
בבר המשקאות המקורי כמעט כל החלק הפנימי היה מחופה בזכוכיות. הגב היה מראה.
מלמעלה היתה זכוכית חלבית שהונחה באלכסון על מחיצת זכוכית וחיפתה על מנורה שהאירה את הארון עם פתיחתו.
מחיצת הזכוכית אנכית מוקמה באופן לא סימטרי כך שמצידה האחד היו מדפים צרים יחסית ומצידה האחר (הצד של סל הכביסה…) היה מדף ארוך.
במחיצה עצמה נקדחו חורים ובהם הושחלו תומכים למדפים.

עד הרגע האחרון התלבטתי לגבי המדפים. חשבתי על מס’ פתרונות:
א. לתלות מדפים על שרשראות כך שאחזור על מוטיב השרשרת שקיים בפתרון סל הכביסה.
ב. להעמיד שני מדפים אחד על השני על רגליים של רהיטים אחרים שמצאתי. 
ג. לחתוך מדפי זכוכית ולהשתמש בתשתית הקיימת.

כפי שאתם כבר יודעים, האופציה השלישית נבחרה.
הסיבות לכך הן:
א. נאמנות למקור.
ב. בזכות שקיפות הזכוכית פנים הארונית מואר יותר וניתן לראות טוב יותר את המפה בגב הארונית.
ג. הפתרון הזה היה הזמין מכולם, המהיר מכולם והקל ליישום מכולם.

המדף הארוך נלקח כלאחר כבוד לאברם הזגג שחתך אותו לפי המידות הרצויות. למדף הזה הוא הוסיף מדף נוסף שהוא חתך משארית של זכוכית במקום.

מחיצת הזכוכית (שפורקה בזמנו מבר המשקאות) נוקתה והועמדה במקומה, נתמכת בצד של סל הכביסה בלוח העץ שהודבק לגב ארונית האמבטיה. (זה תפקידו הנוסף של לוח העץ שהזכרתי קודם!) 
מצידה השני היא נתמכת במדפי הזכוכית.
(מוזמנים להגדיל את התמונות על מנת לראות היטב את קיבוע המחיצה)
על מנת שהמחיצה לא תזוז בבסיס, מוקמו 2 מעצורים שפורקו אף הם מבר המשקאות.
כל התומכים של מדפי הזכוכית פורקו מהארונית במקור (והחורים נשמרו) ונעשה בהם שימוש חוזר.

וקצת תמונות להתרשמות מהארונית המוכנה:

ארונית האמבטיה מוכנה ומתפקדת ואתם שותפתם בתהליך.
ועכשיו אני יכולה כבר לטוס לוינה בלב שקט,
לפגוש חברים (הונדרטוואסר, ברויגל…), להנות ממוסיקה ומשווקי חג המולד.
אובידרזיין …

Related Images: